ילדה פרפקציוניסטית שלא מוכנה להודות בקשיים ולקבל עזרה

שלום רב, ביתי בת 19 וכרגע חיילת. כבר מגיל צעיר היא הייתה ילדה נוקשה מאוד עם עצמה ועם אחרים, לא הסכימה לקבל חיבוקים או להראות אהבה וחיבה והייתה מאוד קרה. היא אינטיליגנטית מאוד, לאורך כל השנים הצטיינה לימודית באופן יוצא דופן, היא מנגנת בכינור מדהים ורוקדת בלט באופן מקצועי. בקיצור, הילדה מצטיינת מאוד בכל מה שהיא עושה. אבל, כבר מגיל צעיר יכולתי לראות אצלה דברים חולניים באישיות. מעבר לצורך האובססיבי להיות בתחרות עם כולם כל הזמן ולהיות הכי טובה, היא פיתחה הפרעות אכילה ופגיעה עצמית (חתכה את עצמה). כמובן שברגע שעלינו על זה (בערך בגיל 14) היא נשלחה לטיפול. בטיפול היא לא הסכימה להוציא מילה, פשוט ישבה וסירבה לדבר וכך היה במשך שנים. ניסינו גם אנחנו לדבר איתה על זה והיא פשוט חוותה התקפי עצבים מטורפים ברגע שהעלינו את הנושא. היא המשיכה לתפקד מצוין בכל תחום אחר בחייה למרות שההתנהגויות הללו לא חלפו. כיום היא חיילת כבר שנה, סיימה כמובן מצטיינת בקורס יוקרתי ומבוקש. הילדה כבר לא נראית אנושית, היא בקושי מתקשרת איתנו, גם כשיושבים לאכול ביחד היא בוהה בקיר או בטלפון. היא התרחקה מחברים שלה ומהדברים שהיא אהבה וכמעט לא מעוניינת לצאת מהבית. היא מלאה תמיד בשריטות וסימנים כחולים שנדמה לי שהיא עושה לעצמה, למרות שהיא טוענת שזה מהחתולים (ויכול להיות שזה באמת מהם ואני סתם פרנואידית...). הצעתי לה טיפול פסיכולוגי במימון שלנו והיא הסתכלה עליי במבט מלא בוז ואמרה שהיא ממש לא זקוקה לעזרה. אני כבר אובדת עצות. ייתכן שהיא סוחבת מחלת נפש כל כך הרבה שנים למרות שהתפקוד שלה היה (ועדיין) כל כך טוב? מי שמסתכל עלייה מבחוץ תמיד אומר כמה היא מושלמת- כל כך מוכשרת, יפיפייה, תמיד לבושה יפה ומנומסת. יכול להיות שפשוט האופי שלה הוא כזה? אני כל כך רוצה לעזור לה... תודה רבה