פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום רב, בני בן ה-4 מאוד מקשה עלינו בבקרים כאשר אני ובעלי מתכוננים לצאת לעבודה ובו בזמן גם לארגן את אחיו התינוק לתזוזה. זה מתבטא בעיקר כאשר הוא מתקשה לקום (למרות שהולך לישון מוקדם ובזמן) זה מלווה בצעקות ובכי מצידו.עד שהוא מחליט כבר להתעורר אז הוא לא רוצה להתלבש. אני משתדלת לא בצעקות להסביר לו שאנחנו מאוד ממהרים ושגם הוא לא יאחר לגן ונותנת לו לבחור האם להתלבש או שילך עם הפיג'מה לגן. הוא כמובן מתעצבן וממשיך "למרוח" את הזמן, עד שהחליט להתלבש הוא לא רוצה לצחצח שיניים ושוב איומים וכבר אנחנו גם צועקים וזה הופך את הבוקר ללא נעים ואף משאיר טעם רע להמשך היום. עוד דבר שמאוד מקשה הוא שפתאום הוא מתעצבן ומחליט שרק אבא ילביש אותו בעוד שאבא עסוק הוא לא מוכן להזיז את עצמו עד שהוא יבוא אלי, דבר שגם מלווה בבכי וצעקות וגם מעקב אותנו. איך עלינו לנהוג בסיטואציות השונות שתיארתי? האם לאיים בעונש? מה לעשות ומה הדברים הנכונים להגיד לו במצבים כאלו? בבקשה עזרה! תודה רבה רוני

רוני, אני מרגישה כמה קשה לך אני חושבת שמה שיעזור זה שלא תחכו שהדברים יבואו ממנו. שיבין , שיעשה דברים מעצמו. פחות תסבירו, ויותר תגידו לו ברור מה אתם דורשים, אל תתרגשו ואל תגיבו לבכי שלו, ותמשיכו בנחישות לדרוש את שלכם. לא צריך לצעוק, אפשר גם לחייך, אבל להיות ברורים וחד משמעיים. למשל, שיש מקרים שאמא מלבישה ולא אבא. וזהו!!! אין טעם לאיים בעונש, עדיף לפעול בתוצאות טבעיות- לומר 'אם - אז' ולבצע. אם תיתן לאמא להלביש תוכל לראות טלויזיה, ואם לא- אז אין טלויזיה בבקר. למשל. או כל מה שעובד עליו, לטוב ולרע את יכולה לקרא עוד בנושא באתר שלי, ובספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע', בכל אחד מהם יש פרק מפורט בנושא המשמעת. בהצלחה חלי

יש לי בן, בן 5, והוא בוכה די הרבה, לדוגמא: הוא שיחק כדורגל עם הבני דודים שלו, והם לא מסרו לו את הכדור כל הזמן, כלומר מסרו לו אבל עם הפסקות, והוא נעלב והתחיל לבכות. או שהוא משחק עם חברים, ופתאום משהוא לא מוצא חן בעיניו במשחק, כלומר: הוא הציע לשחק במשחק כלשהוא והחברים רצו לשחק במשחק אחר, אז הוא נעלב ולפעמים גם בוכה. שאלתי: איך לנהוג במצב כזה? האם לשנות לו את המחשבה על ידי הצעות ודיבורים על דברים אחרים? האם להתעלם? ממה זה נובע? בתודה מראש לילך

לילך, הילד בוכה כי הוא רגיש, ונפגע בקלות. זו נטיה, ואי אפשר להעלים אותה, בודאי לא במילים של הגיון או בביקורת. זה רק יחמיר את המצב. אפשר לעזור לו לבכות פחות, במיוחד אם לו עצמו הבכי מפריע (?). אפשר להגיד לו שעצוב לו, שקשה, לשאול איך אפשר לעזור. אבל לא יותר מידי. להתענין, לגלות אמפטיה/תמיכה, ולהמשיך הלאה. הבכי פעמים רבות יעבור מעצמו אם לא יעשו ממנו ענין גדול. את יכולה לקרא עוד על שליטה ברגשות, כולל בכי, בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

שלום רב, אני ובעלי התפצלנו לפני 3 חודשים ויש לנו ילדה בת 9 חודשים. לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב כיוון שהיה מקרה של אלימות כלפי ואני לא מוכנה שלא אני ולא הבת שלי נחיה בהתעללות לא פיזית ולא מילולית מצד האבא/הבעל. היום הוא בקושי מגיע לראות אותה ואני לא יודעת איך להגיב לנושא כי מצד אחד אני באמת מפחדת שהעצבים שלו יעלו ואני לא יודעת מה הוא יכול לעשות לה אבל מהצד השני הוא אבא שלה ! אולי זה מוקדם אבל אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם להסביר לילדה, אם לספר לה למה אנחנו לא ביחד, איך להסביר לה שלאבא לא ממש איכפת ממנה וכד' אשמח לקבל עצה מוקדמת ואם נראה לך שאני צריכה לפנות לגורמים מקצועיים לליווי אני יעשה זאת ! תודה רבה,

קרין, את נשמעת נסערת, עברת חוויה קשה, וגם ההתמודדות עכשיו לא פשוטה. לדעתי, תני לחודשים לעבור עכשיו. בתך צעירה ולא צריך להסביר לה במילים כלום. תני לה את כל האהבה, היי פתוחה לבעלך שיוכל לבוא לראותה כשירצה, אבל אי אפשר לכפות עליה. בואי נראה מה יגיד הזמן שעובר. אולי הוא יתעשת וכן יבוא לבקר אותה, ואם המצב ימשיך ככה, כדאי ללכת להתיעץ מה להסביר לה, ואיך להגיב. אבל זה מוקדם מידי, היא עוד לא מבינה, וכל עוד תתני לה חום ושקט היא תתפתח היטב. בהצלחה חלי

שלום רב, רציתי לדעת אילו השלכות יכולות להיות עבור הילדים במקרה שבו האם, בעלת המשמורת על שני ילדים ( בני 4 ו- 7) עוברת להתגורר בעיר אחרת, הרחק מהאב הקשור בהדיקות לילדיו. הריחוק הוא לא רק מהאב אלא גם מהמשפחה הקרובה והקשורה ביותר. האם הילדים עלולים לסבול מבחינה פסיכולוגית?

השאלה היא האם גם כשאמא עוברת למקלט עם ילדיה ועוברת עיר איך זה משפיע על הילדים?

שרה, לא הבנתי את ההערה שלך, האם תוכלי להסביר יותר במפורט כדי שאוכל ל התייחס. חלי אילן, בודאי שיש השפעות על הילדים, הם רגילים לאב, הם יתגעגעו, יחסרו אותו, אולי יחוו נטישה. כמובן שעדיף שההורים יחיו קרוב גם אם יש גירושין. אבל הכל תלוי בנסיבות. האם האם חייבת לעבור? האם המעבר נעשה בכעס או כחלק מהסכמה הדדית? גם הגורמים האלו משפיעים על הילדים לטובה או לרעה. אשמח לשמוע עוד חלי

שלום, לפני כ - 3 חודשים אימצתי ילד מקסים בן שנה וחצי. הילד היה במסגרת של פנימייה עם ילדים בגילו כשנה עד שאימצנו אותו . היום לאחר שבני נמצא אתנו 3 חודשים ועליי לשוב לעבודתי רשמתי אותו למעון. בני נכנס לגן אחרי פסח כאשר אני ניסיתי לעשות זאת בהדרגה. ביומיים הראשונים שהיתי במחיצתו 3-4 שעות ואז לקחתי אותו הביתה. ביום השלישי השארתי אותו למשך שעה כאשר שהיתי במחיצתו שעה לפני שהלכתי. בימים שלאחר מכן נשארתי כחצי שעה עמו וחזרתי לאחר 4-5 שעות. בני במהלך שהותו בגן בוכה לסירוגין ונראה שקשה לו להסתגל. בבוקר הוא לא רוצה לעזוב אותי ולא רוצה להיכנס לגן. מהלך הימים האחרונים בגלל החגים וגם בגלל שבני לא הרגיש טוב הוא לא היה בגן ואני חוששת מה יהיה כשיחזור לגן ואני אצטרך לחזור לעבודה. מאוד קשה לבני הפרידה בכל בוקר והוא לא מצליח להתרגל להיות בגן, אני אובדת עצות כיצד עליי לנהוג? בתודה מראש, נחמה

נחמה, לבנך קשיי פרידה, וזה הגיוני. הוא עבר שינוי דרמטי לפני מספר חודשים כשעבר אליכם. הבטחון והאמון שלו עדיין פגיעים ולכן כל שינוי נוסף קשה לו. קשה לו גם להתקשר ולתת אמון באנשים החדשים בגן. לכן הוא בוכה אבל אני חושבת שצריך להיות עקביים, ולנסות שיסתגל לגן, גם אם קצת בוכה. אם את סומכת על הגננת שתתמוך בו- זה יירגע אם לא יסתדר בגן, יתכן שמטפלת אצלכם בבית תהיה פתרון טוב יותר, אולי שם יהיה לו יותר טוב ובטוח. גם זו אפשרות בהצלחה חלי

שלום אני סובל מ"אגורופוביה" הרבה שנים העניין שעולה ,מתי לספר לבן שלי בן 11 על הבעיה ? אני לא רוצה להכניס אותו לנושא ה"פחדים" אבל עולות ממנו שאלות למה אני לא יוצא מהבית? (מקום בטוח גם פה בשכונה) קורה גם שאני מחזיר אותו עם אמא שלו בזמן התקף פאניקה , מה ואם בכלל כדאי לספר ? תודה מראש

פוצי, אני חושבת שצריך לספר לו עכשיו, ובמילים פשוטות וברורות כמה שיותר קרוב לאמת. שיש לך חרדה ממקומות פתוחים לכן אתה מרגיש בטוח בבית. שאתה מטפל בחרדה, ומשתדל שתפגע כמה שפחות. חשוב לספר לו, כי אין מה להתבייש. וגם כי הוא כבר יודע ומרגיש שמשהו לא בסדר, וזה מאוד מעורר חרדהבפני עצמו כשלא יודעים. כשתספר לו, הסוד יצא לאור וכשדברים הם גלויים קל יותר לטפל בהם. תן לו להגיב, לשאול, או אם מתאים לו להתעלם- גם בסדר אשמח לשמוע אם ספרת ואיך הלך, בהצלחה חלי

יש לי תאומים בן ובת בני שנה ו 4 חודשים. ישנם מיקרום אשר הם רבים על צעצוע או משהו מסויים שיש כמוהו רק אחד בבית. הם יכולים לריב על עגלה, על בימבה , על כיסא וכו'. לא מכל דבר אפשר לקנות 2 כך שיש הרבה מיקרים כאלה. תמיד אחד מהם המנצח והשני בוכה, לפעמים חוטפים אחד מהיד של השני. אני לא יודעת האם עלי להתערב לטובת מי שבוכה, או להתערב לטובת מי שלקח ראשון את החפץ. אודה על תשובתך, שבת שלום

שנידן, המריבות בין התאומים הן טבעיות, חלק מהמאבק על הטריטוריה ועל הכוח. המלצתי החמה לך היא לא להתערב כמו שופט שקובע מי אשם ומי לא, כי זה לא ייגמר לעולם. את אמורה להגיד לשניהם שאת לא מוכנה שיריבו, ואם מגזימים תשלחי את שניהם לחדר להרגע, להיות כל אחד לבד. כששניהם יפסידו את המשחק , יהיה להם שווה להתאמץ. בלי קשר מי התחיל. את יכולה לקרא עוד בנושא אחים בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם פרק בנושא בהצלחה חלי

שלום... בני בן 5 ובתי בת שנתיים ושמונה חודשים בשנה הזו איבדנו את אבא שלי לפני שלושה חודשים שהיו מאוד קשורים אליו באופן יום יומי וגם אני ובנוסף את אמי שנמצאת במוסד למונשמים שבעצם היתה המטפלת שלהם והמקרה הזה הוא כבר שנה רק לפני חודש חשפנו אותם לאמי והמפגש היה יפה ומרגש ואנחנו מקפידים להמשיך כל עוד אפשר להוציא אותה לחצר של המוסד עברנו לפני חודשיים לבית שלהם כי הוא נותר ריק והוא חדש ורציתי לשמר אותו מבחינת הילדים עברנו שכונה בעיר עצמה והילדים באותו מסגרת גן וכך גם שנה הבאה אני לא עושה להם שינויים וגם לפעילויות אחה"צ אני תמיד מביאה אותם לחברים הילדים שלי מזכירים הרבה את אבא שלי שהוא בשמיים ןהוא עוד מעט יבוא למרות שהסברתי שהוא לא יבוא השאלה שלי מה זה עושה להם טוב או רע??? האם זה צעד נכון לעבור לדירה שלהם מבחינת הילדים ??? מבחינה רגשית??? הבן 5 מבין את משמעות הנפר ומדבר פחות עליו הקטנה יותר נאי גם יוסיף שיש רגרסיה רצינית לאחר גמילה כבר שלושה חודשים היא עושה על עצמה פיפי ללא הפסקה מצטערת שזה ארוך אודה על התשובה

לימור, אני משתתפת בצערך על האובדנים והכאב שאת עוברת. לגבי שאלתך- ראשית, יעזור לך לקרא על תפיסת המוות של ילדים בגילאים של ילדיך. כך תוכלי להבין, ולא להלחץ מהתגובות שלהם שנראות לי ממש תקינות לגילם. את יכולה לקרא בנושא בפרק בספרי 'בגובה העיניים'. שנית, לגבי המעבר דירה. מה שחשוב זה מה שאת מרגישה. הילדים יגיבו לתחושות שלך. אם לך נוח לעבור לבית הוריך, זה יהיה טוב גם להם. אבל אותך זה מלחיץ ומדכדך זה יעבור אליהם. אז כדאי שתשימי לב לתחושותיך ולפיהן תגיבי. בהצלחה, ואשמח לעזור עוד אם יידרש חלי

שלום רב רשמתי את בני לגן לחצי יום לשנה הקרובה לאחר שהיה עמי בבית מיום היוולדו. בספטמבר, המועד בו הוא אמור להיכנס לגן הו יהיה בן שנתיים+9 חודשים. השיקול הראשי שמנחה אותי הוא טובת הילד וצרכיו ההתפתחותיים. התרשמנו שהוא זקוק לחברת בני גילו בשלב זה. יש לי קצת חששות ולבטים לגבי האם נכון לתת לו להתמודד בגיל כזה עם פרידה מאמא לחצי יום והאם הוא לא יכול לפרש זאת כנטישה? שמעתי איזה פסיכולוג שדיבר בטלויזיה ואמר שהפרידה מאמא פוגעת איפשהוא עמוק בתחושת הביטחון הבסיסית של הילד (בהנחה שאני זוכרת במדויק את דבריו...) מהו הגיל האידיאלי להכניס ילד למסגרת מבחינתו בלבד? בהנחה שבבית יש לו פעילויות, מפגשים עם בני גילו, אמא רגועה וכו' מה יותר חזק בגיל הזה? הצורך החברתי או הצורך להיות קרוב לאמא? האם כדאי לחכות עוד שנה? מה ההשלכות מבחינתו של הפרידה הזו? איך הוא מפרש אותה? האם כדאי לפנות לאבחון פסיכולוג ילדים שיגיד לי מה נכון לילד הספציפי שלי? תודה מראש על תשובתך

אפרתי, אני חושבת שאלא אם כן יש סיבה מיוחדת לחשוש, אז גיל שנתיים ותשעה חודשים הוא גיל מעולה להכניס את ילדך לגן. את הבטחון הבסיסי בעולם הוא אמור היה לקבל כבר מהקשר עמך עד עכשיו. ואז חשוב שיתנסה בפרידות קצרות כמו הליכה לגן. יש בכניסה לגן חשיבות במובן ההתפתחותי הזה של רכישת בטחון גם עם אחרים, וגם הענין החברתי שהזכרת אל תהססי, בחרת לו גן טוב, וזה הגיל בהצלחה חלי

הי, בני בן 3.5 ויש לו נטייה לפנות אל אנשים זרים ולספר להם סיפורים, למשל אתמול היינו בבית קפה אז הוא פנה אל אישה אחת שהיתה עסוקה עם המחשב שלה ואמר לה: "אני אוהב אותך, אני אוהב בנות.." (היה גם משעשע) בפעם אחרת היינו בגן חיות והוא פנה אל אמא אחרת שתבוא לראות את התנינים... או שסתם עמד בכניסה לבית קפה אחרי שסיימנו לאכול והראה לכל לקוח/ה שיצאו איך הוא מסובב חזק את הצעצוע של אחותו (4 חודשים) הנטייה לשתף זרים היתה גם הרבה לפני הלידה של אחותו הקטנה. זה כיף שבני חברותי אך זה נראה לי מוגזם ולפעמים הוא אפילו לא מנסה לשתף אותנו הוריו ופונה קודם לזרים.. מה דעתך?

טל דניאל, אני מבינה שאת מודאגת. אבל אין סיבה. אני רוצה להציע לך להדריך את ילדך בכיוון שאת רוצה. אמרי לו בצורה פשוטה והתנהגותית, איך ומתי לגשת למבוגרים. בלי ביקורת וכעס, אלא בצורה של הכוונה שהיא חלק מהחינוך. אמרי לו מה כן ומה לא. זה חשוב. הוא לא אמור לדעת הכל מעצמו בגילו. שימי לב להדריך אותו כך שיוכל לשמור על אישיותו, אבל גם יוכל להסתגל לכללים של החברה סביבו. זה האתגר של כל הילדים את יכולה לקרא עוד על התפתחות חברתית של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום! אני נמצאת בבית עם בני בן החצי שנה. עד עכשיו לא חשפנו אותו לטלוויזיה והוא שומע רק מוסיקה ולא דיבורים ברדיו. כעת מתחשק לי להאזין לפעמים לתכנית אקטואליה בבוקר. האם זה יפריע לו/יבלבל אותו אם אשמע פעם ביומיים כשעה דיבורים בזמן שהוא משחק? תודה

תמר, למה את חוששת שישמע דיבורים? היה מעניין לי לשמוע את הרציונל. בכל אופן, אין שום בעיה שתשמעי תוכניות דיבור. חשוב שבנך ישמע קולות אנשים, שייחשף לקולות, וכל עוד אין צעקות ומתח בקולות, זה יכול לעשות לו רק טוב. תהנו. חלי

תודה חלי! הרציונל (שהוא אולי לא רציונלי...) הוא שיש דיבורים אך אין אנשים... יש לי אגב את אותו הספק עם הדיבורית באוטו אבל כנראה שזה העולם שלנו... המודרני... תודה!

שלום רב, בני בן שנתיים, ועד כה ישן במיטת תינוק. לפני כשבועיים רכשנו מיטת ילדים/ נוער, והוא הראה התלהבות רבה סביב זה. הבעיה היא שהוא עושה בעיות... התהליך הוא א. ערב, אמבטיה, סיפור לפני שינה, ואז נרדם לבד. במיטת תינוק היה נרדם לבד. עכשיו, במיטה החדשה, הוא מרבה לרדת למיטה, ולהופיע בסלון. זה ממש פשוט מבחינתו לרדת מהמיטה, והוא עושה זאת בהפגנתיות. הוא עומד ומחייך. בהתחלה איימנו עליו שאם לא ישן אז נחזיר את מיטת התינוק, וכך עשינו אך הוא בכה. אחרי 5 דק' החזרנו אותו למיטת נוער, ואז נרדם. אך אנו לא רוצים להמשיך בשיטה ולכן הוצאנו את מיטת התינוק. אנו משתדלים להחזיר אותו למיטתו החדשה כל פעם, בלי להוציא הגה מפינו, אך זה תהליך שחוזר על עצמו למעלה מ- 20 פעם, ואז אנחנו כבר מתפוצצים וצועקים. רק אחרי שאנו מרימים את הקול, הוא מתאפס על עצמו, נשאר במיטה ונרדם! אנא עצה לתהליך מעייף זה.

כרמית, אם אתם נחושים שהוא יישן במיטת הנוער אתם צריכים להיות חד משמעתיים. אתם לא צריכים להתיש את עצמכם בתהליך ארוך. אתם יכולים להרים מעט את הקול, אבל לא בצעקה של עצבים ואובדן עשתונות, אלא בהרמת קול שבאה להדגיש את המסר שהוא חייב לישון. הוא יבין ויישן. נסו שיטה זו. אתם יכולים לקרא עוד בנושא משמעת, בספרי 'בגובה העיניים', ו'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

מעוניין לרכוש לביתי בת 10 ספר פסיכולוגיה המתאים לילדים . ידוע למישהוא ?

קובי, ספר באיזה נושא. בכל מקרה מומלץ לעבור במדפים של חנות הספרים, או באתרים באינטרנט לפי נושא. אם תאמר ספציפית מה הנושא אולי אוכל לכוון יותר בהצלחה חלי

שלום חלי. בתי בת שלוש וחצי ולאחרונה (כחודש בערך) גמלנו אותה ממוצץ. לאחר תהליך הכנה של שבוע (טבלה, מדבקות והרבה הו-הא) זרקנו את המוצצים שבבית, בגן ואלו שאצל הסבתא בטקס מכובד... כתחליף, היא אימצה לעצמה נוהל חדש בזמן עייפות- מציצת אגודל. כבר יעצת לי בזמנו לתת לזמן לעשות את שלו כי הניתוק קשה לה. העניין הוא שאני רואה כיצד זה הולך והופך להרגל חדש וכמה שזה קשה לי אני נמנעת מלהעיר לה בכדי שלא תשתמש בזה ככלי להרגיז ו"דווקא". גם אם נעבור תהליך הכנה בעניין המציצה.. הרי אין לי איך לאכוף את זה. אני לא יכולה לזרוק לה את האצבע לפח במידה והיא לא תעמוד בזה... הפתרון היחידי שחשבתי עליו הוא מריחת לקה מרה בזמן שהיא ישנה.. אשמח לשמוע דעתך או אמהות אחרות בעלות ניסיון. שבוע טוב פנינה

פנינה, זו אכן תופעה ידועה שילדים מחליפים את המוצץ באצבע. יש הורים שלא מאוד מוטרדים מזה, במיוחד כשהתופעה קורית רק כשהיא ישנה, אבל את נשמעת מוטרדת אז יש שתי אפשרויות: אולי תחליטי להתעלם ממציצת האצבע, ולראות בתופעה משהו נסבל, או שתחליטי להאבק בתופעה, דרך מרה, דיבור איתה, או להציע לה תחליף לשחק איתו (למשל, כדור קטן שמוחצים אותו, אוכל דבר אחר להכניס לפה) אם אני אשמח לשמוע עוד תגובות של הורים מהשטח חלי

שלום, בני בן ה-4 מגלה סקרנות מינית בצורה שמדאיגה אותי. כשמגיעה אליו חברה מהגן, אני מידי פעם נכנסת לחדרו ורואה אותו שוכב מעל החברה. זה קרה מס' פעמים למרות שהסברתי לו שאסור. אני מבינה שמדובר בסקרנות נורמלית אך איך להסביר לו לא לשחק כך ? אני חוששת לתת להם לשחק לבד בחדר מה עלי לעשות ?

מירן, הסקרנות היא אכן נורמאלית, אבל עדיין אפשר לשים לה גבולות. להגיד לו בצורה ברורה שזה אסור, ולאכוף את הדרישה כמו כל דרישת משמעת. שאם יעשה כך לא יוכל לשחק עם החברה. בפשטות בלי לחץ ודיבור יתר. את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק בספרי 'תקשיבו לי רגע' שעוסק במיניות ילדים בהצלחה חלי

שלום רב אני אמא לילדה שאובחנה אצלה אילמות סלקטיבית.השאלה שלי היא מהן ההשלכות של אילמות סלקטיבית על עתידה של ילדתי?קראתי שילדים עם אילמות סלקטיבית מפתחים חרדה חברתית בבגרותם.אני מודאגת. בברכה, מירן

מירן, חסר לי מידע בפנייתך. למשל, גיל הילדה, מה ההמלצות שנתנו לכם, באיזו חומרה האילמות החלקית שלה. כללית, יש קשר בין האילמות לחרדה חברתית, גם בהווה וגם בעתיד. צריך יהיה לשים תשומת לב מיוחדת, לתת לה תמיכה טיפולית מתאימה כדי שתתמודד בצורה הטובה ביותר עם מצבים חברתיים כדאי לך לחפש מומחה, פסיכולוג ילדים שיוכל להדריך אותך לאורך זמן. זה יכול מאוד לעזור בהצלחה חלי

בני בן 5.5 בגן חובה ת הגננת כל הזמן מתלוננת שבשעת ריכוז בני מתעסק בדברים אחרים כמו: משחק עם הראש למטה , מגרד באוזנים , מציק לילדים שיושבים על-ידו , ולא מרוכז במה שהיא מדברת ! למרות שהיא מעירה לו שיפסיק הוא ממשיך ! שאלותיי: האם זה קשור לבעית קשב וריכוז??? ביקשתי להשאיר אותו עוד שנה בגן חובה מהסיבה שהוא עדין לא בשל ? האם זה קשור שעוד שנה הוא יכול להיות יותר בוגר !

לילך, האם בנך תמיד היה חסר שקט, מרוכז לטווח קצר, תנועתי? איך הוא היה כתינוק ובשנים עד עכשיו? זה מידע חשוב לאבחון אם אלו תופעות של מספר שנים - יתכן ויש לו בעיית קשב אם זו תופעה חדשה- יתכן וזה קשור למתח של העליה לכתה א'. לדעתי, אם רק אפשר השאירי אותו עוד שנה בגן, בכל מקרה זה מוכח שעוד שנה עוזרת לילד להכנס בוגר יותר, ולהתמודד טוב יותר עם כל מה שעומד בפניו לגבי אבחון- את יכולה שיעשו לו אבחון פסיכודידקטי אצל פסיכולוג חינוכי מומחה, כך תדעי את מצבו בכל התחומים, גם בתחום הקשב. זה יעזור גם להחלטה לשנה הבאה, וגם יתן הכוונה לכם ולמערכת החינוך איך לחזק אותו. אל תהססי, אבחון מאוד עוזר. חלי

בני בן 4.5 והגננת כנל אצלי מצינת שהילד מאוד רוצה אך לא יכול יש לו חוסר שקט תנועתיות אינו מסוגל לשבת במפגשים לכן המליצו לי מאוד גן משולב. תקווי מאוד שבנך לא יצטרך לקחת רטלין כי זה מה שממליצים כל הפסיכולוגים ודיברתי עם לא מעט. רטלין מרגיע מכניס אותו לפוקוס ולהתארגנות מה שכרגע אין לו. עבודה לא קלה מחכה לך עם הילד עשינו אבחונים על מנת להכניס לגן משולב. שנה לא קלה היתה לי בגן עירוני כאשר לילד "יש את זה" מסמנים אותו כילד בעיתיוכבר נפתח תיק בשרות הפסיכולוגי בעיר בו את מתגוררת. מאחלת לך בהצלחה. המון בכיתי בגלל זה.

בני בן חצי שנה השבוע, הוא ישן איתי במיטה , השינה של בני הכי ארוכה זה שעה המקסימום שעה + שזה פעמים בודדות שכמעט לא זכורות. בני ישן שינה קלה בכול שעות היממה ושאני ישנה איתו שנת צהורים או בבוקר שאיני עובדת או בלילה הוא ישן יותר טוב. מה אפשר לעשות אם זה אני אוסיף שהוא נרדם רק שהוא יונק קצת ציצי אם זאת שינה קצרה לבד או ארוכה איתי. מה לעשות לגבי השינה ולגבי השינה רק אם הנקה?

אביטל, לבנך יש כנראה מחזור שינה קצר, ושינה קלה. זה קורה- לילדים יש דפוסי שינה שונים, במיוחד בגיל הרך שלו. אני בטוחה שזה לא קל לך, כי את זקוקה ליותר שינה. צריך לבדוק שהוא אוכל מספיק, שאין שום דבר שמפריע לו. ומעבר לכך- זה טבעו מה שקורה בנוסף זה שהוא רוכש הרגלים- למשל, לישון לידך, להרדם עם הציצי. והרגלים קשה לשנות. אני הייתי מנסה להוריד את השינה ביחד, למרות היתרונות המידיים כי ככל שהוא יתרגל יותר- יהיה לך קשה יותר לגמול אותו. ולגבי השאר, צריך הרבה סבלנות, ופעמים רבות השינה משתפרת עם החודשים בהצלחה חלי.

חלי שלום בני בן שנתיים וארבעה חודשים. לאחרונה החל לדרוש כמעט בכל מה שקשור לאוכל גדול, שלם, מלא, חדש... הוא לא מוכן לגעת למשל בבסקוויט שבור קצת בפינה. בכוס שתיה שלא מלאה עד הסוף, בגבינה צהובה שיש בה חור או לא נחתכה בצורה שלמה בסופר, בשקית במבה שבטעות נקרעה בצד שפתחתי ממש לידו, בצלחת אורז לא ממש מלאה. ברוב המקרים הוא מבקש ולצערי לא אוכל כמעט כלום. לפעמים אנחנו לא נענים לבקשתו ומצליחים להסיח את דעתו למשהו אחר. לפעמים הוא כועס וקצת בוכה ונעלב, והרבה פעמים אנחנו נכנעים. אין לנו מושג איך לנהוג, אם לתת לו תמיד כל מה שמבקש ולקוות שיעבור כמה שיותר מהר או להתעקש ולא לתת או לשלב בין התגובות. כמובן שאנו חוששים שיהיו לו "עניים גדולות". חשוב לי לציין התופעה רק בנושא אוכל ושתיה ולא קשור בכלל לדברים חומריים כמו משחקים או בגדים שבהם הוא מאוד צנוע וכל דבר הכי קטן שיש בבית או שקונים בשקל עושה אותו מאושר. דבר נוסף (שאני לא יודעת אם קשור) כמה פעמים קרה שבאמצע הלילה ביקש לאכול (סימילאק) כשהבאנו מה שתמיד אנחנו מביאים לו הוא ממש בכה וביקש חדש (עוד לפני שטעם בכלל), רצה בקבוק קטן, בקבוק גדול, שוב חדש... וכשהבאנו מה שביקש הוא בכה עוד יותר לפעמים יותר משעה עד שהצלחנו להרגיע אותו ובד"כ הוא נרדם שוב בלי לאכול. נשמח לדעת מה דעתך תודה מראש איריס

איריס, אני מודה שאני לא ממש מכירה את התופעה. אני יכולה להעלות השערה שזה חלק ממאבק העצמאות שלו שאופיני לגיל. רצון שלו בשליטה 'שיהיה שלם'. אבל זו רק השערה אני חושבת שאתם צריכים להיות מאוד ברורים שהוא אוכל ושותה מה שנותנים לו. כי אם הכעס והלחץ שלו יפעילו אתכם ותוותרו- תהיו בבעיה גדולה. תנסו לשים לו גבולות, באדיבות אך בנחישות. מקווה שזה יעביר את התופעה אם לא, אז ייתכן שמשהו רגשי עמוק יותר עומד מאחורי התופעה וכדאי להפגש עם פסיכולוג התפתחותי שישמע יותר פרטים ויתן הערכה בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 8.5 שקם באמצע הליה בצרחות לפעמים הולך ובוכה מתוך שינה לפעמים צוחק בעיקר צועק אמא או אבא אתמול היה צריך פיפי וקם ורצה לעשות במקום שלא צריך ועוד כאלו תופעות בזמן האחרון זה קורה כל לילה בערך פעמיים החל משעה 11 בלילה התייעצתי עם רופאה והיא אמרה לשים דברים מרגיעים לא מפחידים סיפור מוסיקה וכו'. אציין שבבוקר אינו זוכר כלום ורגוע במשך היום האם יש סיבה לדאגה? האם כדאי מכון לשינה למרות שרופאה אינה ממליצה? מה עליי לעשות? אודה על התשובה

אמא מודאגת, אני בהחלט מבינה שאת מוטרדת. אם התופעה התחילה בזמן האחרון- האם משהו השתנה בחייו, האם יש משהו שמכניס אותו ללחץ. אפילו משהו קטן שלא נראה לכם משמעותי... יכול להיות שעובר עליו משהו, שמטריד אותו, ואם זה לא יעבור הייתי הולכת לברר. במיוחד כי זו לא תופעה קבועה אלא משהו חדש חלי

בזמן האחרון הבת שלנו מדמיינת תינוקת שלא קיימת (גם לא בתור בובה), שמה אותה בעגלה, מלטפת אותה, נותנת לנו להחזיק אותה וכו'. הבת כרגע היא בת יחידה. רציתי לדעת האם התופעה נורמלית, או שיש צורך בבירור. אודה אל תשובתך.

מוטי, הילדה כנראה מאוד רוצה אחות. הנטיה לדמיין ולפעול על פי דמיון אינה חריגה בגילה. תלוי כמה היא שקועה בתינוקת הדמיונית. אם היא מאוד עסוקה בה, וזה על חשבון דברים אחרים של חייה, הייתי הולכת לברר מה מקור המצוקה. המינון קובע. בהצלחה חלי

שאלתי למטה בעמוד

אני מצטערת, אני לא רואה שאלה שלא נענתה, האם תוכלי לכתוב אותה שוב ואענה מיידית\ בברכה, חלי

שלום רב, אני בת 32 ויש לי שתי בנות מקסימות בת 4 ובת 2. הגדולה מאד אוהבת את אחותה והן מסתדרות יפה יחד, אולם הגדולה כל הזמן בוכה ומתבכיינת על כל דבר, לעומת הקטנה שאיננה כזו. הקטנה רגועה ושלווה ואילו הגדולה בעלת מזג קשה ועקשנית מאד. כל פעם שהגדולה לא מקבלת את מבוקשה היא בוכה (ואילו הקטנה שעדיין לא מדברת מנסה ל"הסביר" עצמה בלי בכי), וזה ממש מטריד אותנו. כעת אנו מנסים לדכא תופעה זו ע"י כך שאנו לא עונים לה כאשר היא מבקשת דברים בבכי רק בדיבור, אך לפעמים כבר "נשבר" לנו ואנו משווים אותה בפניה לקטנה שלא בוכה ומתנהגת יפה יותר (ידוע לנו כי זה שגוי, אך לפעמים אנו כבר מתייאשים...). האם יש דרך מומלצת לדכא תופעה מעצבנת זו? מה אנו לא עושים נכון?

אמא יקרה, הכיוון הוא לא לדכא את ההתנהגות שלה כי זה רק יחמיר את המצב. אתם צריכים לקבל את הזה שהיא יותר רגישה ורגזנית. למצוא דרך לדבר איתה, לברר מה מציק לה, לגייס יותר סבלנות, לחפש דרכים להרגיע אותה. אין דרך אחרת. כשאתם מתעלמים או כועסים היא עוד יותר נפגעת וכועסת- זה מעגל שלילי אתם יכולים לקרא על איך לדבר עם ילדים בשני ספרי שעוסקים בנושא 'בגובה העיניים' 'ותקשיבו לי רגע'. אתם גם יכולים להתיעץ מספר פגישות עם פסיכולוג ילדים שידריך אתכם. אני מאוד ממליצה, חבל שאתם תסבלו וגם הילדה חלי

הי חלי, בתי בת שנה וחודשיים.ישנה במיטה נפרדת בחדרנו.במהלך היום ניזונה ממוצקים ולפני שנת בוקר/צהריים/ערב יונקת ונירדמת על הידיים ולאחר שהיא נירדמת אני מעבירה אותה למיטתה.במהלך הלילה היא מתעוררת כל שעתיים-שלוש.אני מנסת לתת לה מים אך היא בוכה ורוצה רק ציצי ורק אז הולכת לישון. האם ישנה שיטה שלדעתך ניתן ליגמול מהנקת לילה מבלי לגרום לילדה עוול נוראי? (לא מעוניינת בשיטת 5 הדקות....) תודה מראש

שרון, לדעתי כל עוד את חושבת שהגמילה גורמת 'עוול גדול' לא תוכלי לגמול אותה. כל שיטה שתקחי תערב בכי ומצוקה מסוימת שלה. את יכולה להתחיל באחת ההאכלות ולא בשלושתן, אבל בכל מקרה תדעי שזה לא יהיה ממש קל. את יכולה גם לחכות עוד קצת עד שאת והילדה תהיו בשלות בהצלחה חלי

תודה.

אני מחפשת קבוצה באזור מרכז, רצוי חולון, לבן שלי. הנושא זה קשיים חברתיים, בטחון עצמי חרדה מכשלון. האם אתם מכירים/ יכולים להמליץ על קבוצה כזו ? תודה מראש

לאה, אני לא מכירה קבוצה כזו. אני ממליצה לך לפנות לשרות הפסיכולוגי בעיר - הם אמורים לדעת בהצלחה חלי

שלום, בתי בת ה-4, ילדה בוגרת, חכמה ואהובה, נוהגת לשים שמיכה או בובה בין רגליה לפני השינה. לפי התנהגותה, דבר זה נעים לה וכאשר אנו מתעניינים מה היא עושה היא עונה שהיא "מחזקת לעצמה את הרגליים". כיצד עלינו להתיחס לעניין זה? או שמא מוטב להתעלם?

מיכל, אני לא רואה בעיה בהתנהגותה אלא אם כן אתם חושבים שיש לכך משמעות מינית ולא נוח לכם. האם כך? חלי

בני בן 3.5 ילד מפותח מאוד , תמיד עשה הכל מוקדם לגילו מדבר בשפה גבוהה מאוד ורבלי מגיל שנה . לאחרונה אני שמה לב מתחיל להבחין ולהבין את המיניות, את ההבדל בן זכר ונקבה, זה מתבטא המון במשחקי הדימיון שלו.הוא מנסה לנשק אותי (אימו) בפה מציע להתנשק כל הזמן, ושמתי לב שהאופן בה הוא מנשק והמבט שלו הוא שונה וזה מאוד הביך אותי. ייתכן ורואה אותי מתנשקת עם אביו ומתחבקת, יש לציין שאני ובעלי לא מתנשקים ומתגפפים בנוכחותו בצורה חושנית אלא יותר בכיוון של אהבה הדדית, ללא הבעה כל סימני תשוקה ומיניות ליד הילד.כמו כן הוא עושה זאת גם עם חברה שלי שמגיע לביקור הוא אומר לה לבוא איתו למקום פרטי שלא יראו אותם ומנשק אותה על הפה בצורה בוגרת כמו נשיקה של גבר לאישה? חברתי מאוד נבוכה לא ידעה מה לומר לו, מצד אחד לא רצתה לגרום לו למבוכה ומצד שני לא היה לה נוח עם הסיטואציה. מה עליי לעשות? מה לומר לבני? על מה בדיוק לדבר בנושא? ומה לומר לחברתי שתאמר לו בפעם הבאה שהוא מזמין אותה "להתנשק" איתו? האם ישנו ספר קריאה שאוכל לקרוא לו על מיניות, שמירה על פרטיות וכבוד האדם ? האם זה טבעי בגיל הצעיר או שמא זה צעיר מדי.כי אני יודעת שזו התנהגות אופיינית לגילאי 4-5 פחות או יותר. רציתי לציין שבני הוא ילד מאוד נגען , חם מחבק ומנשק אך לא כל אחד בכלל אותנו בעיקר ההורים .

הילה, בנך מתנהג מעט מוקדם לגילו, אך התנהגותו נורמאלית. הוא סקרן מינית, בודק את הגבולות. יש לו יצרים והוא מפעיל אותם. את יכולה לקרא עוד בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם פרק שלם בנושא המיניות של ילדים. לגבי התנהגותו - אתם צריכים לומר לו בצורה הכי ברורה לא לנשק על השפתיים. כמו בכל תחום של חינוך להרגלים צריך להגיד ברור מה כן ומה לא. בהצלחה חלי

בני בן 2 + 7 חודשים מוכן לגמריי לגמילה ומדבר על עשיית צרכים עוד מלפני שנה בערך , התחלנו גמילה בפסח כאשר הייתי איתו במשך כל השבוע הלך מעולה . ביום הראשון פספס קקי פעם 1 ופיפי אפילו לא פספס כלום. עד היום פספס סה"כ 4 פעמים פיפי ופעמיים קקי. הבעיה היא שמאז שהתחיל שוב את המסגרת במעון הוא כבר יומיים לא עשה קקי ונראה שיש לו עצירות שכואבת לו הוא מתלונן על כאבים "בקקי" ו"בטוסיק" ובגן הוא פספס פיפי פעמיים ביום הראשון אחרי החג ובשאר הפעמים הלך ועשה לבד, ואתמול לא פספס אפילו פעם אחת בגן , אבל הקקי לא מגיע. ואני חוששת לבריאותו ותקינות תהליך הגמילה עם הקקי. יש לציין שגם בחול המועד נסענו ל3 ימים עם משפחתי , גם שם הייתה עצירות של יומיים בערך ואיך שנכנסנו הביתה הוא ביקש לעשות ואכן עשה. ייתכן והוא מתבייש בעשיית קקי? או אולי לא מרגיש עדיין מספיק נוח ומתבייש. מכיוון שבגילו כבר ישנה ההבחנה שזה מריח לא טוב וקיימת קצת בושה מצידו? אני קוראת די על תהליכי גמילה ומודעת שזהו תהליך טבעי ושעם קקי קשה יותר אצל ילדים מסויימים אך בכל זאת אינני יודעת כיצד אוכל לעזור לו. מה אתם חושבים, מה עלי לעשות כדי להקל עליו.חשוב לי לומר שאנו מבחינתנו נתנו לו ואף הצענו לו את האפשרות לעשות קקי בתחתון חיתול והוא מסרב לחזור לחיתול. (שדרך אגב אנו משתמשים עם התחתון חיתול לשינה בלילה ובצהריים ואתמול בגן הוא ישן בלי כלום וקם יבש).

אמא, הייתי מתיעצת עם רופא, יתכן וצריך עזרה לריכוך הקקי להקל עליו בכל מקרה, לכו איתו בקלות, אל תלחצו. שתפו גם את הגננת בפעוטון בתהליך, יתכן והיא יכולה לתרום אם דברים לא יתקדמו כפי שצריך- פנו להתיעצות אצל פסיכולוג התפתחותי המתמחה בתחום. אבל זה רק בשלב מתקדם. בהצלחה חלי

ד"ר שלום יש לי בת בת שנתיים ושמונה חודשים והבן שלי בן 5 אנחנו נוסעים לשלושה ימים בפעם הראושנה הם ישנו אצל הסבתא בפעם הראשונה מה זה יעשה להם?? ואם כדאי להתקשר אליהם ולדבר איתם בחופשה?? תודה לימור

לימור, סעו ללא דאגה, הם בידיים בטוחות ודבר לא יקרה להם בשלושה ימים אתם יכולים להתקשר, ולהמשיך בכך אם הילדים מגיבים היטב. אם זה לא יתאים להם- אל תמשיכו להתקשר. זה ענין של ניסוי וטעיה. נסיעה טובה חלי

בני בן ה 6 חודשים סובל מגיל 4 חודשים עם דלקות ונוזלים באוזניים ללא הפסקה לאחר טיפול אנטיביוטי של 8 ימים יש הפסקה 4 ימים וחוזר חלילה הדלקות וכו' רציתי לדעת האם בעיה זו נובעת כתוצאה מהוצאת שיניים? האם בריא לתת לילד בגיל הזה אנטיביוטיקה? (הגעתי בהדרגה להוגמנטין 400 מ"ר שזה הכי גבוה) מה עוד ניתן לעשות? ושלא נדבר עם שיעול וליחה לאחר שהדלקת עוברת כל הנוזלים נתנקזים לגרון, אני חוששת להגכע לשלב של ניתוח כפתורים. נה נין עוד לעשות?

יפית, אני לא חושבת שאני הכתובת כי אני לא רופאה אולי כדאי לחפש פורום רפואי שיעזור בהצלחה חלי

שלום רב! בת 38 אמא לשניים בגילאי 5 ו- 3.5. שאלתי היא כזו : עד לפני כחודשיים בני הבכור בן 5 היה מאוד מאוד קרוב וקשור אלי. בחודשים האחרונים ללא כל סיבה נגלית לעין החל להתקרב לאביו מאוד. תמיד היה קרוב לאביו אך יותר אלי ועתה מצב זה השתנה. האם זה שכיח שהילד מתחיל להיות קשור לאביו בגיל זה? אודה לתשובתך בברכה, שרית

שרית, התופעה בהחלט שכיחה. בנים בגיל הזה מפתחים זהות מינית גברית, ומחפשים את קרבת האב. טוב שהוא נמצא שם עבורם. התופעה טבעית ונורמאלית כל עוד ההעדפה לא קיצונית. כלומר שהוא בקשר טוב עם שניכם. האם זה כך? חלי

ערב טוב, יש לי ילדה בת 12 שסובלת מפחדים בלילות בלבד. חשוב לי להדגיש זאת מכיוון שכל היום הילדה פעילה עם חברים לימודים כמו כל ילד רגיל היא טוענת שהיא פוחדת שאנחנו נירדם שיש לה כל מיני מחשבות מפחידות שקשה לנו להבין מה הן, החלטנו שאולי הילדה זקוקה לטיפול יותר מיקצועי וכהורים צעירים איננו יודעים איך להתחיל תהליך זה , מיותר להסביר\ שכל הבעיה הזו גורמת לאי שקט בבית וכעס . בעיה זו הייתה כבר בעבר ולאחר תקופה קצרה עברה ושוב חזרה . נשמח מאד אם תכוונו אותי בברכה לימור

לימור, זה רעיון טוב לפנות לטיפול אפשר לטפל בפחדים בכמה דרכים: אצל כל פסיכולוג ילדים/פסיכולוג חינוכי. אתם יכולים לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. המלצות תוכלו לקבל בשרות הפסיכולוגי באיזור שלכם, גם בעילום שם אתם יכולים לחפש גם באופן יותר ספציפי פסיכולוג המתמחה ב cbt הם מתמחים בטיפול בפחדים בהצלחה, הטיפול יעזור מאוד, נסיוני מראה כך. חלי

יש לי ילדה בת 3.5 , לעיתים נוהגת לנגוע בפות בצורה מינית ומסתכלת פנימה, אני שואלת אותה מה את עושה? ומבקשת ממנה להפסיק את ההתנהגות הזאת(אני נבוכה ולא יודעת איך להגיב)והיא לא בדיוק מבינה למה זה אסור . האם זה נורמלי לגילה לעשות דברים כאלה ולשאול מה זה(בתוך הפות)או שיש סיבה שהיא עושה כבר בגיל כזה את הדברים האלה? שאלה נוספת : הילדה מתלוננת תקופה ארוכה ששורף לה הפות, עשיתי בדיקות שתן ובדיקת רופאה ולא נמצא משהו מיוחד, מה אני יכולה עוד לבדוק?אולי מהפיפי שהיא עושה במשך היום? תודה מראש

גלית, אל תהיי נבוכה. התנהגות מינית אצל ילדים היא מאוד טבעית. את יכולה לקרא בהרחבה בנושא בפרק על כך בספרי 'תקשיבו לי רגע' אינני יודעת למה שורף לה, האם יכול להיות שהיא משחקת בפות ומשפשפת בצורה שמכאיבה לה. אתם אמורים לדבר איתה בנושא בצורה גלויה, שזה מעניין, אבל לשים לה גבולות, לא לעשות את זה ליד אנשים, וגם לא יותר מידי תעקבו אחרי הדברים. בברכה, חלי

שלום, אחייניתי בת ה5 היא ילדה מדהימה , יפה וחכמה ,אולם היא מאוד מופנמת וביישנית ,היא לא אוהבת חברה של זרים ומתביישת לאכול ליד אנשים .לאחרונה היא מתלוננת שמציקים לה בגן ,קוראים בשמות גנאי לאמא שלה ,היא יודעת תשובות לשאלות שהגננת שואלת אבל מתביישת להצביע . אני מאוד רוצה לעזור לה , חוץ ממנה יש עוד 2 אחיות קטנות בנות 3 ו11 חודשים . תודה רבה

סיגלית, זה מאוד יפה שאת רגישה לאחיינית שלך ורוצה לעזור יתכן והיא באמת מאוד בישנית וסובלת בגלל שהיא לא מצליחה לבטא את עצמה בחברה. בהחלט אפשר לחשוב על דרכים לעזור לה. אבל מי שצריך לפעול הם הוריה. האם הם מודעים לבעיה? האם הם חושבים כמוך? אם לא, אז דבר לא ייעשה בינתיים, את יכולה בפגישות איתה לעודד אותה לדבר, לחזק ולהחמיא לה, לעשות לה טוב איתך, בתקווה שגם זה יתרום לבטחון העצמי שלה. בהצלחה חלי

שלום רב, בתנו היחידה נולדה פגית (בשבוע 32), ללא סיבוכים רפואיים מיוחדים. מאז ומתמיד היתה תינוקת "רטנונית" בכיינית יחסית, ולא נרדמה בקלות. כיום בת שנתיים, ילדה פיקחית ועירנית מאוד, חכמה, שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה וגם יודעת להביע את עצמה מאוד יפה.(רק התחילה ללכת לגן החודש). יחד עם זאת, קשה מאוד "להעסיק" אותה במשחקים, ספרים, טלויזיה או כיו"ב. אין שום משחק/צעצוע שבאמת מענין אותה.היא גם איננה מוצאת ענין בטלויזיה, או בפעילויות כמו ציור, בצק וכיו"ב (מקסימום דקה אחת). היא פשוט לא יכולה לשבת במקום אחד ייותר מדקה. כך גם בזמן הארוחות (איננה אוהבת לאכול) כל הזמן יורדת מהכסא ומטיילת. אנחנו מאוד מתוסכלים מכך - אין לנו מושג איך להעסיק אותה ולגרום לה להתרכז במשהו ליותר מדקה. (אגב, היא נהנית לשחק במתקנים בגינה). נשמח לקבל רעיונות וגם לדעת האם ניתן לאבחן בגיל זה "היפר אקטיביות" וכיצד זה מתבצע. תודה

אני בהחלט חושבת שאפשר לקבל חוות דעת מקצועית של פסיכולוג התפתחותי המתמחה בגיל הזה. הוא יפגוש ויערוך עליה תצפית, ישמע גם את התאור שלכם, ויוכל לתת לכם הערכה מה מקור הבעיה, ואיך לפעול. מספיק שהמצב מטריד אתכם כדי שזו תהיה סיבה טובה להתיעץ. בהצלחה חלי

שלום בני בן שלוש וחצי ננשך מסוס בעת בילוי במקום מסודר , למזלי הסוס לא גרם לנזק רב אבל כן ירד דם ונוצר שטף דם פנימי עם סימן מאוד לא נעים . נאמר לי ע"י הרופאה של המקום שלסוס יש חיסונים ולא היה מגע ישיר עם הסוס כי החולצה הפריעה ולא נקרעה . לאחר שנרגעתי מהעניין הפיזי הבריאותי חשבתי על הטראומה שהילד עבר וגם אני , ורציתי להתייעץ כיצד עלי לנהוג? תודה גלי

גלי ,בהחלט עברתם חוויה לא קלה. אבל היא לא חייבת בהכרח להפוך לטראומה. האם יש סימנים של מצוקה אצלך או אצל הילד? כתבי לי וכך אדע להעריך איתך את עוצמת ההשפעה, ומה כדאי לעשות. לפעמים ארועים כאלו נרגעים באופן טבעי, זה גם יכול להיות. אחכה לשמוע חלי

שלום בני בן 4 וחצי ולו אחות בת שנתים.אצין כי אני בהריון מתקדם וכי אנו צפויים לעבור דירה... הרבה לילד אני יודעת.אך בני מגיל מאוד צעיר התאפיין במזג עצבני, ולא נוח לנו לעומת אח ותו...הוא דורש המון תשומת לב בגלל התנהוגותו השלילית.היתה תקופה שהוא הרביץ לנו המון אך מאז שהצבנו לו גבולות ברורים (שיטת הסופרנני)הוא הפסיק עם זאת אך עדיין קשה לו לשלוט בכעסו, הוא אוהב להציק לסובבים אותו וחוץ ממני ובעלי אף אחד לא מצליח לשלוט בו,לא הוריי,בייביסיטר.למזלי כרגע אינני עובדת.אציין כי למדתי לשלוט בכעס שלי כלפיו ואני לא מתפרצת או צועקת אלא שולחת אותו לפינת חשיבה או ו מטילה עליו עונש .אך לעיתים אני מביעה את כעסי בהתפרצות אך לא נראה לי כי הוא נחשף לזה מספיק פעמים כדי ללמוד לחקות אותי.בני חי במשפחה יציבה תומכת ואוהבת כשלבעלי יש נוכחות גדולה בחייו. אני די מיואשת ניסתי להיות עקבית בגבולות שאנחנו נותנים לו אך נראה כי אין הוא מצליח להתגבר על התפרצויות הזעם כשהוא כועס.הוא מודע למעשיו ומנסה להסבירם כשאנו משוחחים על כך.האם זו התפתחות נורמלית?מה לעשות?בעיני בעלי זה מצב נורמלי שיעבור בעיניי המצב קיצוני.יש לנו הבדלים בראיה של הדברים.נורמלי או לא?

אמא יקרה, אני שומעת את התסכול בדבריך. אני חושבת שעשיתם רבות בהתמודדות עם בנך, ועדיין הדברים לא שקטים איתו. אני הייתי ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג התפתחותי להתייעצות. שישמע מכם פנים אל פנים את כל הפרטם, וינסה לאבחן מה הבעיה, ואולי גם להציע הערכה אם זה 'נורמאלי או דורש התיחסות'. לדעתי בנכם צעיר מספיק כדי שאם תטפלו בדברים עכשיו תראו שיפור והבעיות לא יתקבעו. בהצלחה חלי

ילדי בן 8.5 קם כמעט כל לילה בצעקות אמא ו/או אבא ומעיר אותי ואני באה מחבקת וחוזר לישון. ממה זה נובע כי הוא לא זוכר כלום בבוקר?

ילדי אפילו הולך ומתעצבן וממש כמו בטראומה מתוך שינה מה זה יכול להיות?

שלום אני צפויה ללדת בימים הקרובים ,ואני מרגישה כי בני הבכור איליי בן שנתיים וחודש מרגיש בעניין ,מאוד קשה לו להיפרד ממני הוא לא מוכן שמישהוא אחר יאכיל אותו יחליף לו או ירדים אותו אפילו לא אביו, אני לא יודעת מה לעשות בזמן שהותי בבית-החולים , איך עליי להתנהג עימו עכשיו ובכלל אח"כ... האם זה הגיוני שהוא מרגיש קנאה , אני מסבירה לו כי אומנם בקרוב אחותו החדשה תגיע אך זה לא אומר שאמא ואבא יפסיקו לאהוב אותו. מה דעתכם בעניין???

הגר, ראשית אני מאחלת לך לידה קלה ומזל טוב לגבי בנך- מאוד יתכן שהוא רגיש ומגיב לתחושת המתח והשינוי 'באויר'. אפילו שהאח עדיין לא הגיע הוא מרגיש 'שמשהו קורה' ומגיב לכך. לדעתי את אמורה להתיחס אליו טבעי, ולסמוך על בעלך ומי שיהיו איתו בבית החולים. כשהוא יבין שאין ברירה הוא יסתגל. אל תנסי לפצות אותו מאשמה, זה לא עוזר. יש לך עכשיו הרבה שנים לתמרן בין שניהם, ואולי עוד אחים נוספים. צריך סבלנות לכך. את יכולה לקרא עוד בנושא אחים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אני מפרטת רבות בנושא ושוב, מזל טוב, חלי

לחלי ברק שטיין שלום רב! יש לי שתי בנות.האחת בת 5.6 והשנייה בת 2.9 . בתי בת ה 2.9 עדיין יונקת לפני השינה ובאמצע הלילה פעם, פעמיים. הצעתי לה מים כתחליף והסברתי לה שהיא כבר גדולה. היא הבינה אך שהרגע מגיע ואיני מסכימה היא בוכה. (אנחנו ישנות יחד במיטה שלה). אם היא מתעוררת ואיני נמצאת היא בוכה, ה"הרדמה" שלהן מתבצעת על ידיי. איני יודעת להציב כנראה את הגבולות הנוגעות לנושאים הללו, או שאני מרגישה שזה פיצוי על כך שאיני נמצאת איתן מספיק (מדיכה שעות רבות). מה עלי לעשות איני יכולה לעמוד בבכי הנוגע לנ"ל. תודה מראש על תשובתך

לימור, בתך צריכה לעבור תהליך גמילה, וזה מאוד לא קל. היא התרגלה לינוק כל כך הרבה זמן שקשה לה להפסיק. לדעתי לא תצליחי לגמול אותה אם את לא תהיי נחושה לגמרי שזה מה שאת רוצה. אם תהיי שלמה, שזהו- היא לא תינק יותר (החלטה מאוד מתאימה לגיל שלה) תוכלי להגיד לה את ההחלטה בצורה נעימה וברורה, ותוכלי לספוג את הבכי שלה, עד שהיא תתרגל. זה עלול לקחת זמן, עד שהיא תשלים עם השינוי, ותוכל להמשיך הלאה. אגב, למה אתן ישנות באותה מיטה, אולי ייקל שתשנו במיטות נפרדות? אני חושבת שאם את מרגישה אשמה על כך שאת לא מספיק איתה, צריך לחפש דרכים אחרות. את רואה בעצמך, שזה לא עוזר. את יכולה לקרא בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', אני מתיחסת לכך בהרחבה בהצלחה חלי

שלום רב. ביתי בת שנתיים ושבעה חודשים,השבוע התחלנו בגמילה מטיטולים. הגמילה מפיפי עוברת בצורה טובה. לעומת זאת קיים אצלה פחד מהיציאות הקשות, פוחדת מכך שה"קקי נופל" מסרבת לשבת. וכל האקט מלווה בבכי. לציין שסובלת מעצירות קודמת, מטופלת באבילאק. כיצד עלי לנהוג? האם להפסיק את תהליך הגמילה?

אני מבינה שקשה. אני עדיין הייתי מחכה ולא מוותרת. כנראה שהחרדה של הילדה קשורה לעצירות ולכאבים שאולי יש לה. תדברו איתה ברוגע, אולי תקראו לה סיפור בנושא, יש כמה. תבקשו שתצייר בנושא. כל דבר שיעזור לה להתרגל לרעיון. אם הדברים לא יירגעו בשבועות הקרובים הייתי הולכת להתיעץ עם רופא, או עם פסיכולוג התפתחותי. בכל מקרה לא הייתי נסוגה לגמרי, כי הבעיה תחכה גם מאוחר יותר. בהצלחה חלי

שלום רב וחג שמח. בני בן 5 וחצי עד לפני כחודש היה ישן בלילה עם מוצץ. הורדנו לו את המוצץ לאחר ביקור אצל אורטודנט כשהוא הבין שזה מזיק לו לשיניים. מאז הילד ישן בלילה ולפחות כמחצית הלילה חורק שיניים. מה לעשות??? אני יודעת שיש התקן לשיניים כדי להפסיק לו את החריקות אבל הוא לא מוכן להשתמש בהתקן. לדעתי זה גם קצת פסיכולוגי - או שלא??? אודה על תשובתך, שני

שני, חריקת השיניים בהחלט קשורה למתח. יתכן ולבנך קשה המעבר מלמצוץ שנים רבות, לשינה בלי. מה שכדאי לכם זה לעודד אותו בלי לחץ, לומר לו שזה לא קל לישון בלי מוצץ. שאתם גאים בו. העידוד והזמן יפחיתו את הלחץ. כך זה אמור להיות בהצלחה חלי

אני מצטערת אם טעיתי בשמך, אשמח בתשובתך.

לימור, ההודעה נמחקה מהאתר. בבקשה כתבי אותה שוב, ואענה. בברכה, חלי

יש לי בן 1.9 נמצא עם חמתי בבית מגיל 4 חודשים. כשבוע לפני פסח הפסיק לשון צהריים, הוא ממש אייף אבל מסרב ללכת לשון. עכשיו בחג הייתי איתו 5 ימים והוא ישן צהריים מצויין. היום הוא חזר לחמתי ושוב מסרב ללכת לשון. מה לעשות ? חייבת עזרה, לא יכול להיות שילד כל כך קטן לא ישן צהררים

מרינה, יתכן ומשהו מציק לבנך אצל חמתך, אולי במקרה לא נרדם פעם אחת ומשהו בתגובה אליו עודד אותו להמשיך לא לישון אני חושבת שאם ברור לך שהוא צריך לישון, אז אמרי לחמותך לא לוותר, חזקי אותה שתהיה נחושה ותתעקש שישן אפילו אם הוא בוכה קצת בדרך. בסוף הוא יירדם. בהצלחה חלי

לפסיכולוג זיו סופר שלום רב! יש לי שתי בנות.האחת בת 5.6 והשנייה בת 2.9 . בתי בת ה 2.9 עדיין יונקת לפני השינה ובאמצע הלילה פעם, פעמיים. הצעתי לה מים כתחליף והסברתי לה שהיא כבר גדולה. היא הבינה אך שהרגע מגיע ואיני מסכימה היא בוכה. (אנחנו ישנות יחד במיטה שלה). אם היא מתעוררת ואיני נמצאת היא בוכה, ה"הרדמה" שלהן מתבצעת על ידיי. איני יודעת להציב כנראה את הגבולות הנוגעות לנושאים הללו, או שאני מרגישה שזה פיצוי על כך שאיני נמצאת איתן מספיק (מדיכה שעות רבות). מה עלי לעשות איני יכולה לעמוד בבכי הנוגע לנ"ל. תודה מראש על תשובתך

לימור, אני חושבת שאולי טעית בפורום, אני לא זיו סופר. אולי את מחפשת אותו/אותה במיוחד. אם את מעונינת בתשובתי, כתבי לי שוב ואענה בשמחה חלי ברק שטיין

שלום רב בני בן ה3 מדבר כל הזמן בלשון נקבה אוכלת, יושנת, עייפה, וכו בזמן האחרון התחלנו לתקן אותו אבל אני מפחדת שאנחנו פוגעים בטחונו העצמי מה עלינו לעשות? מחכה לתשובתכם תודה

אין צורך לתקן ואין צורך לפחד,ההפך זה מראה על התפתחות לשונית (מורפלוגית) תקינה, כלומר הוא לומד את חוקיות השפה. במקום לתקן אתם יכולים לחזור על דבריו בצורה תקינה. אם הוא אומר אני ישנה אתם יכולים למור "אתה רוצה לישון ..... מירית - מאבחנת ומטפלת בלקויי למידה

אני מצטרפת לדעתה של מירית. זו בדיוק הדרך להגיב. בהצלחה חלי

לדעתי, לא להתרגש.. אם תפעלו על פי העצה שניתנה וכעבור מספר חודשים זה לא יסתדר, פנו לקלינאית תקשורת- זה תחום מומחיותה והיא תוכל לתת את המענה הטוב ביותר. ההגדרות של איחור התפתחותי ברכישת שפה בגילאים הללו הן רחבות וגמישות. לעת עתה נראה שגם אם קיים איחור קל, בנכם עדיין בנורמה ואין סיבה לדאגה של ממש. מצורף קישור שמצאתי: http://www.adirimel.net/hit2.html#התפתחות%20שפה%20ודיבור%20לגיל%20שנתיים%20וחצי%20עד%20שלוש מקווה שיעזור, לילך

שלום רב. בתי בת שנה, היא מצביעה, החיוך היה בזמן, לאחרונה התחילה לשחק משחקי קוקו, מבינה הוראות ומשמיעה מילים כמו אבא ואבא. אבל לדעתי היא קצת פאסיבית היא יכולה לשבת בעגלה זמן רב ולא להתעצבן. היא לא מגלה מספיק עניין בגירויים מסביב,היא תגיב אם אני אראה לה משהו אך לא מיזמתה . כמו כן אם אתן לה חפץ או משחק היא תשחק אך לאתמיד הי תיגש מיוזמתה למשחק. האם יש מקום לבדיקה או זה סגנון של תינוק?

מירי, ההתנהגויות של בתך הן בהחלט חלק מטמפרמנט מולד, יותר מופנם, יותר פסיבי. את יכולה לקרא עוד על טמפרמנט של תינוקות בספרי 'תקשיבו לי רגע' בו בזמן, יתכן ומשהו מטריד אותה ומוביל להתנהגות. לדעתי, אין לך מה להפסיד אם תלכי להתיעץ. פסיכולוג התפתחותי או אפילו עם רופא ילדים 'שמבין ענין'. ברגע שאת מוטרדת - זה בפני עצמו משפיע על התינוקת שמרגישה אותך. אז לכי שאיש מקצוע יתן את דעתו, זה רק יכול לעזור. בהצלחה חלי

אני אם לבת בת שנה ו-11 לפני כשבועיים נולדה לה אחות קטנה. עד היום ביתי היתה ילדה טובה כלומר עושה מה שמבקשים ממנה, עקשנית, אך עומדת בגבולות שהעמדנו לה. כיום הגיעה אחות לבית, היא מקבלת אותה כמו אמא קטנה לכל דבר ומאוד אוהבת אותה. היא שותפה להכל בבית והיא מאוד עצמאית (לא ציינתי שהיא ילדה מאוד מפותחת קוגנטיבית ועצמאית מאוד) היא עוזרת לנו בהאכלה, הכנת בקבוקים, מקלחות בהכל בקיצור. החשוב הוא שאנחנו לא דוחפים אותה לזה אלא זה מגיע ממנה, הבעיה עכשיו היא השינה בלילה היא עד היום היתה קוראת לי והייתי מחוץ לחדר אומרת לה שאני כאן וזה הספיק כמה פעמים והיתה נרדמת כיום היא לא הולכת לישון בוכה המון וגם אם אני איתה בחדר היא ממשיכה לקרוא לאמא ואח"כ לאבא ואם אני באה ליד מיטתה היא מתחילה לבכות , לצעוק לקום במיטה וכו'... מה לעשות איך להתמודד? דבר נוסף היא לא מוכנה ללכת אם אבא שלה לשום מקום בלעדי, הייתכן שזה כתוצאה מהלידה שהיתה הרבה עם אביה? בשיגרה היא לא רואה אותו הרבה! מה אני עושה ואיך להתמודד עם המצב כשאהיה לבד עם שתיהן? תודה וחג שמח

עמית, ראשית מזל טוב לכם נשמע שבתכם מגיבה בנסיגה מסוימת להולדת אחותה, וזה מתבטא בלילות ובהיצמדות אליך. זה טבעי ועדיין לא הייתי מסיקה מסקנות מזה. הייתי מגיבה אליה בטבעיות, בצורה נחושה ונעימה. אומרת לה שהיא צריכה צריכה לישון, ומחזירה אותה למיטה. וגם לגבי אביה, לומר לה חד משמעית מתי שהיא צריכה להיות איתו, ולא להכנס לויכוחים או רגשות אשמה זה אמור להרגיע את המצב. ואחר כך, ראו כיצד הדברים מתקדמים. אם לא יהיה שיפור, שווה יהיה לחשוב עוד פעם בהצלחה חלי

בני בן 8 חודשים כמעט. בעוד חודשיים יכנס למשפחתון בבית של המטפלת שבו 5 תינוקות (מספטמבר יהיו 4). אני דואגת אם בחרתי נכון מהבחינה שלא יקבל יחס של אחד לאחד ובעיקר אם לא תתפתח אצלו חרדת נטישה בגיל זה. עד עתה לא עזבתי אותו ליותר משעות בודדות וגם במקרים אלו, היה עם אביו. תודה, נירית

נירית, הדאגה שלך טבעית. אבל הוא בגיל שזה בסדר לשלוח אותו למספר שעות ביום. את יכולה להיות רגועה כי את תהיי מאוד רגישה לתגובות שלו, ואם תרגישי משהו לא בסדר (אי שקט, בעיות בשינה, באכילה) שינוי דרסטי בהתנהגות שלו, תמיד תוכלי להוציא אותו ולחפש פתרון אחר, מתאים יותר. את תראי בזמן אמת. אם את מרגישה שאת בוטחת במטפלת, לכי עם האינטואיציה שלך וסימכי על הבן שלך. אם תהיה סיבה להרגיש אחרת, תעשי שינוי אז, אל תדאגי מראש בברכה, חלי

שלום, בני בן שנה ועשרה חודשים. אתאר אותו כילד מקסים, פעיל ומתעניין. כשהוא נמצא בחברת ילדים אחרים בני גילו הוא נוטה להראות סימני חשש וותרנות. כוונתי שאם ישחק בצעצוע וילד אחר ירצה אותו, בני יוותר ויתרחק מהמקום. במידה וילד מציק לו, הוא מתחיל לבכות ושוב מתרחק. אני יודעת שהוא ילד רגיש ועדין ולכן אני לא מצפה ממנו לאלימות כלשהי. בכל זאת מפריע לי שאינו מסוגל להתגונן ולעמוד על שלו. אשמח להמלצה כיצד לנהוג איתו, האם לדרבן אותו "להחזיר"? להראות לו איך לעמוד על שלו? או לתת לו ללמוד לבד? שאלה נוספת, האם התנהגות כזו מראה איזשהי הפרעה התנהגותית שיש לטפל בה או שזהו עניין של אופי שלא מצריך טיפול? תודה, קרן

קרן, הטמפרמנט של הבן שלך כנראה שקט ומופנם יותר. הוא לא אגרסיבי, ולכן לא מתקיף ולא מגיב. כמו שאמרת, זו נטיה טובה רק שלא תהייה מוגזמת. אני לא הייתי מדרבנת אותו 'להחזיר' בתוקפנות. אבל מלמדת אותו עוד דרכי תגובה מלבד אלו שיש לו כיום. משהו קטן כמו למשל לא לתת את הצעצוע כשהוא משחק ומישהו רוצה לקחת. אפשר להתאמן אותו שאתם מנסים לקחת והוא מושך חזרה, כמו משחק, ולראות אם יוכל ליישם. דברים קטנים, כל פעם עוד קצת עד שילמד לעמוד על שלו. שוב, בקצב ובסגנון שלו. בהצלחה חלי