פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום רב חלי, אנו זוג הורים אמא 31 אבא 32 נשואים 5 שנים יש לנו 3 ילדים רביעי בדרך בני הבכור בן 4.5 השניה בת 3 הקטן בן 10 חודשים ובעוד 3 חודשים יהיה ילד רביעי. יש לנו קושי עם הבת בת ה-3 של משמעת. היא ילדה חכמה ומקסימה, מלאת שמחת חיים כל היום שרה ורוקדת אך מצד שני נוטה לבכות על כל דבר שנעשה לא לרוחה (אולי פינוק) ואנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המילה לא מולה כי אנו יודעים לאן זה יוביל (בכי) היא די עקשנית ומאוד קשה לפנות אליה על מנת שתבצע משימות היא לא רוצה כאילו "לא שמה" על מה שאנו מדברים או אומרים לה. רצינו עזרה וטיפים לדעת איך לגשת אליה יש לי המון דוגמאות אם תרצי שאפרט לך. משתוקקים לעזרה. ההורים

אמא יקרה, אל תהיי מתוסכלת. מאבקי כוח של ילדים בני שלוש הם תופעה נפוצה. ובעיות משמעת גם כן. התפקיד שלכם הוא לא להגיע לכעס אלא לאכוף את המשמעת באופן עניני. לומר לה דרישות חד משמעיות במשפטים קצרים, לא לוותר גם היא 'עושה סצנות', לתת חיזוקים כשהיא בסדר, וגם סנקציות- קצרות טווח כשהיא לא בסדר. לא לדבר הרבה, לא להסביר ולא לשכנע אלא לדרוש את המשמעת. אתם יכולים לקרא עוד בנושא בפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים', ובספרי 'תקשיבו לי רגע'. נמצא באתר שלי. אם תצטרכו עוד הדרכה רצוי שתתיעצו למספר פגישות (בדרך כלל לא הרבה) עם פסיכולוג. זה יעיל, והעצות שתקבלו יעזרו לכם עם כל הילדים בהצלחה חלי

שלום יש לנו ילד בן 10 תלמיד מצוין (לא שזה מה שהכי חשוב לנו) אבל: הוא ילד שלא מרוצה ,מקטר על כל דבר שמוטל עליו,שונא בית ספר,חייב להראות בכל מצב כשהוא לא מרוצה ע"י הורדת הראש והליכה איטית (מין ריטואל התנהגותי קבוע) ניסינו ע"י הערות "מה הפרצוף הזה ?" או כל מיני שלא צלחו ,כל יום הוא חייב להגיד לנו אם היה לו יום כיף או לא ולי האבא זה נמאס שהילד מנגן לי על המצפון כמה טוב לו או לא ,אני מרגיש שלפעמים בא לי לא להגיב אליו עד שיפסיק את ה"תעללות" הזו !!!!!! רשמנו אותו לחוג חשבנו שישתפר משהו אבל שום שינוי . האם ישנם טיפים שנוכל להשתמש ? האם יכול להיות שהילד צריך טיפול מקצועי ? תודה מראש

פוצי, אני מבינה את התסכול שלכם. נשמע לי שמשהו מציק לילד שלכם, אולי הוא ילד חרדתי ודברים מלחיצים אותו. לכן הוא מקטר ומתלונן, כי הוא באמת מוטרד. יתכן גם שביניכם כבר התבסס דפוס שהוא מקטר ואתם מנסים לעודד או כועסים, אז הוא למד שזו דרך להשיג תשומת לב ולהפעיל אתכם, ולכן הוא ממשיך בדרך המוכרת הזו. חשוב שתתיחסו בכבוד לתלונות שלו, דוקא תנסו לשאול ולהקשיב מה מטריד אותו. אולי אם תתענינו והוא יספר, משהו ישתחרר בו. בו בזמן בקשו ממנו לספר גם דברים חיוביים, ואל תתנו כל כך הרבה משמעות ותשומת לב לתלונות. כך לא תחזקו את הדפוס מעבר להדרכה הקצרה שלי הייתי בהחלט ממליצה לנסות להתיעץ עם פסיכולוג, אולי מספר פגישות. הוא ישמע את כל הפרטים, ויאבחן יותר ממני אם יש בעיה שדורשת התיחסות. עדיף לברר ולטעות מלהזניח. ולסיום, תזכרו שהוא לא עושה את זה נגדכם ולא מתעלל, משהו כנראה מציק לו. חלי

תודה רבה אני מקווה שלא קמת מוקדם בגלל הבעיה שלנו ! זה יכול להיות ארוך אבל אנסה מה זה קצר : אני עצמי סובל מ"אגורופוביה" ומהתקפי פאניקה עצמם מעל 20 שנה ,טופלתי בטיפול פסיכולוגי,emdr ,היפנוזה,התנהגותי וכמובן אני בטיפול תרופתי , בבית כמובן נמצאת הבעיה כי אני תלוי באשתי ואז לא ניתן לנסוע רחוק וכל יציאה דורשת הערכות,הילד יודע שאבא לא יוצא מהבית אבל לא יודע למה ,אני לא רוצה לספר כדי לא להכניס אותו לסיפור אלא בבוא העת , יש שני דברים , אני נמנע מלטפל בילד כדי שלא יראה ילד "בעייתי" ודבר שני אני לא בטוח שבגלל הבעייה הילד במצוקה,חוץ מזה שאני לא יוצא (בלי להקל ראש) לא מרגישים עלי כלום אני על הכיפאק עם חוש הומור , אין פה אווירת דיכאון שוב, חושש מלהכניס אותו לסיפור "טיפולי" אבל ראיתי באתר שלך עוד דרכים שאולי בהם כן נוכל להשתמש תודה ביי

שלום רב, השבוע מלאו לילדתי הגדולה 3 שנים ובעוד חודשיים אחותה הקטנה תהייה בת שנה. לפני כ שלושה חודשים, לאחר התלבטויות רבות ,העברנו את הגדולה לגן חדש ואת הקטנה הכנסנו למשפחתון בו הייתה הגדולה. יש לציין שהמעבר היה חלק חוץ מהימים הראשונים שבהם הייתה פרידה קשה בבוקר אך מאז המעבר ילדתי פורחת ומתפתחת מבחינה מנטאלית בקצב מהיר מאוד. בחודש האחרון החלה לגמגם למשך כמה ימים אך בהתייעצות עם הגננת התעלמנו מן הגמגום ולא הערנו לה ובאמת זה עבר. לפני מספר ימים הגמגום חזר ונוצר מצב שהיא נתקעת בתחילת מלה מסויימת, לא מצליחה לסיים אותה ופשוט מוותרת עליה או שמוותרת על כל המשפט. יש לציין שהשפה שלה מאוד התעשרה מאז שנכנסה לגן החדש. שאלתי היא האם יש צורך לטפל/לבדוק את הנושא או פשוט להתעלם וזה יעבור? תודה מראש. יעל

יעל, כפי שהסברתי למי ששאלה גם על גמגום- ילדים בהחלט נתקעים לפעמים ומגמגמים ופעמים רבות זה עובר. אבל אני חושבת שליתר בטחון לא יזיק להתיעץ עם קלינאית תקשורת, שתשמע אותה ותמליץ באופן מדויק יותר אם להתעלם או להתערב בדרך כלשהי. התיעצות כזו יכולה רק להועיל והייתי ממליצה עליה בהצלחה חלי

שלום לאחרונה בני בכורי בן ה-7 חרד לבצע דברים "לבד" למשל ללכת לחדר משחקים ולשחק הוא מבקש מאחיו הקטן ממנו (בן 5) שיבוא איתו לחדר או לשחק במחשב בחדר מחשב ... הוא ילך לשם כשהוא מלווה עם אחיו הקטן . או כל פעילות אחרת שנעשית שלא בנוכחות אחד מבני הבית בחדר אחר מרוחק יותר . האם זו התנהגות אופיינית לגיל ? איך להתמודד ? ראוי לציין כי הוא ילד מאוד חיוני וחברותי שמח מאוד ,הוא פשוט דואג שתהיה נוכחות של מישהו נוסף בסביבה שבא הוא רוצה להיות ..לא מחייב נוכחות מבוגר . אודה לתשובתך אלון.

אלון, ההתנהגות של בנך לא חריגה, לילדים רבים יש חרדות מלהיות לבד. במיוחד בבתים גדולים. אבל מה שמעניין בשאלתך הוא שאמרת שזה קרה 'לאחרונה'. האם זה לא היה קיים קודם? ואם כן, מה השתנה? משהו מטריד אותו? אולי אפילו משהו שנראה לך קטן וסתמי אבל בשבילו זה משמעותי? שווה לחשוב על זה. הייתי גם ממליצה לנסות לדבר איתו. בשיחה פתוחה לשאול אותו אם משהו מטריד אותו. אם הוא שם לב לכך שהוא כל הזמן צריך מישהו, ושאם בא לו לנסות להיות לבד לפעמים. אם הוא יזהה את התנהגותו ויסכים לרצות לשנות- אפשר לחשוב יחד איתו מה יעזור לו, ולעודד אותו מידי פעם להיות לבד. בהדרגה ובלי לחץ- זה כיוון רצוי בהצלחה חלי

תודה רבה

תודה על תשובתך. פניתי לבית משפט לעינייני משפחה בכדי להוסיף את שם משפחתי לילדיי אך האב מתנגד לכך למרות שאינו בקשר עם הילדים. בית המשפט מבקש לדעת מהי טובת הילדים בהוספת שם משפחתי אודה לך על תשובה מפורטת

אילנה, חבל שצריך בית משפט, אבל מקווה שיצליח לדעתי, מעבר למה שכתבתי לך כהסברים על נחיצות השם, אני חושבת שאם את צריכה נימוק לבית משפט רצוי שתפני לפסיכולוג שישמע יותר פרטים, ואולי יכתוב חוות דעת יותר מדויקת לפי הכרות איתך ואולי גם עם הילדים. זה יוכל לחזק את הקייס שלך. בהצלחה.

שלום רב, בתי בת שנתיים ותשעה חודשים. מדברת ומבינה שתי שפות במידה שווה (עברית ורוסית). בזמן האחרון התחילה לדבר ממש טוב, מנסחת משפטים נכונים דקדוקית, לרוב כמעט לא מערבבת בין השפות (אלא אם היא לא מכירה את המילה בשפה הרלוונטית למשפט). אנחנו מצפים לילד נוסף, ובחודשיים האחרונים היא התחילה לומר הרבה פעמים "אה-אה-אה-אה-אה-אה..." לפני שמתחילה לומר משהו, במיוחד אם זה משהו שמלהיב אותה והיא רוצה לומר את זה דחוף, כאילו בוחרת מילים. ואז אומרת משפט רגיל בלי הפסקות בדרך. הגננת בגנון אמרה לי שזה נקרא גמגום. רציתי לשאול האם זה בגלל עומס של שפות או משהו פסיכולוגי. והאם יש לטפל בזה לפני שיהפוך להרגל או לתת לזמן לעשות את שלו? ולמי לפנות עם הבעיה? תודה מראש.

סיוון, אני מבינה שאת מודאגת אבל לדעתי כדאי לחכות. גמגום קל הוא נפוץ אצל ילדים במהלך ההתפתחות. זה קורה אולי במקרה שלה כשקצב המחשבות מהיר יותר מקצב שליפת המילים והגייתן. לכן היא 'נתקעת' עד שהיא מתארגנת. צריך לתת ללידה להתרחש (במזל טוב) לחכות עוד מספר שבועות ולראות. אם התופעה לא חולפת ואפילו מחריפה- לכו להתיעץ. אפשר לפנות לקלינאית תקשורת גם דרך קופת חולים. אם את ממש מודאגת אין מניעה להתיעץ כבר עכשיו. זאת רק התיעצות ואולי תעזור לך להיות יותר שקטה לקראת הלידה. בהצלחה חלי

שלום רב, יש לי תינוקות תאומים בני שנה ושלושה חודשים בת ובן. הבן נולד הקטן מבן השניים. תמיד חשבנו שהוא יהיה "המסכן" מאחותו שתכסח אותו. אך היא נעשתה עדינה (כלפיו בכל אופן) כשהוא בוכה היא מלטפת אותו ומביאה לו מוצץ. אך הוא בלי כל סיבה , סתם כך בכל הזדמנות מושך לה בשערות, ממש בחוזקה וצוחק מיזה. אני לא יודעת איך להגיב. אני צועקת עליו, מכניסה אותו ללול לעונש. אפילו היו כאלה שאמרו לי תמשכי לו גם בשערות שיבכה וככה הוא יפסיק. אך זה כל כך כואב לי לחשוב שאני יכאיב לתינוק כזה קטן, אפילו בלי לדעת אם זה יעזור ויפסיק את התופעה. יש לציין שגם לי הוא מושך שערות בהזדמנויות שונות וממש צוחק. מעבר למשיכות שיער הוא מכה עם צעצועים שיש לו ביד. דבר נוסף שמטריד אותי, הילד מכה את עצמו, ז"א באמצע האוכל, או סתם בזמן משחק הוא נותן לעצמו בוקסים בראש. בהתחלה הערתי לו אסור לעשות ככה, אך עכשיו אני מתעלמת מהתופעה בתקוה שתיפסק , אבל לא נפסקת. אודה להתייחסותך. בברכת שבוע טוב

שנידן, ההתנהגות של בנך מטרידה, במיוחד זה שהוא מכה את עצמו. פעמים רבות ילדים מרביצים לאחרים, וצוחקים כי זה מהנה אותם, אך מדוע הוא מכה את עצמו? לא ברור אני חושבת שאתם צריכים להגיב חד משמעית ולומר שזה אסור, ולהרחיק אותו ממי שהוא מכה. אין טעם לצעוק, אפשר לדבר בטון תקיף, וזה מספיק. גם כשהוא מרביץ לעצמו צריך להפסיק אותו. אני מסכימה איתך שאין טעם למשוך לו בשערות, זה רק יפגע בו, ולא בטוח שהוא ' יבין את המסר'. אם לא יכול שיפור מהמסרים החד משמעיים שלכם, הייתי הולכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי. אולי הוא יבין מאינפורמציה נוספת שיקבל עליו מה מקור ההתנהגות. לי חסר מידע כדי להעלות עוד השערות אל תהססי להתיעץ, את יכולה לעשות זאת דרך קופת חולים. בהצלחה חלי

בני בן שנתיים ו-5 חודשים מאשים את הדובי, האריה וילדים אחרים שעשו משהו שהוא עשה, לדוגמא האריה הרביץ לאחותו האם להעמיד את בני על טעותו או לכעוס על האריה, שאסור להרביץ?

חנה, אני בהחלט חושבת שכדאי לומר לו שהאריה לא עשה כלום, ושהוא היה לא בסדר. התגובה שלו הגיונית, ומתאימה למאפייני החשיבה, ועדיין- רצוי לא לשתף איתה פעולה כי אחרת הוא לא ילמד בהדרגה שהמציאות היא אחרת. אפשר להגיב לאריה, אבל לעבור ולהדגיש את התגובה אליו. לאו דוקא לכעוס, אולי לתת סנקציה, או להסביר. בהצלחה חלי

לאחרונה התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים לגבי קשיי הרדמות של בתי בת השנתיים, היא אינה מוכנה לישון לבד אלא רק כאשר מבוגר אחר נמצא לידה, גם כאשר מתעוררת באמצע הלילה. לפי הפסיכו' עלינו לשהות עימה בחדר עד שתרדם ואז לצאת ממנו, האפקט הוא כאשר תתעורר ותגלה שישנה לבד. אנו מבצעים שיטה זו כבר למעלה מחודשיים והיא עדיין אינה מוכנה להרדם לבד... מה עושים??

שירלי, חסר לי מידע כדי לדעת מדוע השיטה לא עובדת. לא כל כך ברור לי, אם אתם איתה כשהיא נרדמת, למה שהיא תתרגל להרדם לבד. ההרגל המתחזק הוא דוקא להרדם עם מבוגר. אולי תלכו בשיטה אחרת של לנסות לעזור לה להרדם לבד, שתשבו ליד הדלת, ואחר כך מחוץ לדלת,ואחר כך בחדר השני- א ולי בהדרגה היא תתרגל. בכל מקרה, מכיון שכבר התחלתם בשיטה מסוימת, הייתי מתיעצת עם הפסיכולוגית. האם חזרת אליה להמשך התיעצות. מה היא אומרת למה ההצעה לא עוזרת. בהצלחה חלי

ערב טוב חלי. בתי בת 3 ו-4 חודשים. ילדה שמחה, פעלתנית,סקרנית, בעלת דימיון מפותח וחברותית. יש לה חבר טוב בגן שיחד הם נוהגים "להשתולל ולעשות שטויות" כדבריה. לאחרונה אני ואביה שמים לב שהיא מחקה התנהגויות שלו. חלקן לא מזיקות- למשל מימיקה של הפנים, תנועות גוף, חזרה על מילים מסוימות בלי קשר לכלום(אני יכולה לשאול אותה במה היא רוצה לשחק והיא תענה "קבב".זו יכולה להיות תשובה על כל דבר). אנו יודעים שהיא מחקה אותו, היא בעצמה מודה בזה ולרב אנחנו זורמים איתה,אבל... היא החלה גם לירוק. בהתחלה היא סתם היתה "מנפנפת" בלשון. היום כבר זכיתי ליריקה של ממש. יש לציין שזה קורה כשאנחנו כועסים עליה מאוד והיא חווה תסכול וקושי להתבטא. פתאום כל העבודה היומיומית שאנו עושים עם המנטרה "תסבירי לנו במילים אחרת לא נבין אותך" יורד לטמיון. אני מבינה לחלוטין את עניין החיקויים וההיגררות בשלב זה של חייה, אך בכל מקרה של יריקה אני מודיעה לה בתקיפות שאני כועסת, שאיני מקבלת התנהגות כזו של יריקות ושאינני רוצה לדבר איתה כרגע (ואם מתאפשר מתרחקת לחדר אחר בבית). היא בוכה, נעלבת, נלחצת, קוראת לי ולבסוף נרגעת וניגשת לבקש סליחה (ואני מוודה שאכן הבינה מדוע כעסתי). ריטואל היריקות הזה חוזר על עצמו כבר המון זמן ועושה רושם שהיא לא מפנימה. האם כדאי להשתמש בסנקציה אחרת? הרי לומר לה "אני לא סולחת" אחרי שהיא מגלה בגרות וניגשת להתנצל זו לא הדרך. אבל איך להבהיר לה עד כמה חמור מעשה זה?

אמא, זה בהחלט מטריד מעניין למה היא צריכה לחקות אותו כל כך? מה יש בו שמושך אותה? לגבי היריקות, המסר צריך להיות אפילו יותר חד משמעי. היא צריכה לדעת שאסור לירוק, בשום מקרה. ואם היא תירק תהיה תגובה, תחליטו מראש מהי ואל תוותרו. אני חושבת שזו תגובה אחרת מאשר כעס וסליחה אחרי התנצלות. צריכה להיות סנקציה. ובנוסף, בזמנים אחרים, להמשיך ולדבר איתה. להבין למה יורקת, ללמד אותה מה לומר כשכועסת. זה תהליך, שצריך לעבוד בהצלחה חלי

הבת שלי, בת 16 חודשים נרדמת מאוד יפה בתחילת הלילה (1900), אבל באמצע הלילה, היא מתעוררת, וצורחת לבערך שעתיים כל לילה!!! יש למישהו/י הצעות?

אמא יקרה, גם לך כמו לאמא ששאלה לפניך, אני מייעצת להתיעץ קודם כל עם רופא, ואז להמשיך לחשוב אם יש סיבות נוספות. חלי

שלום רב, יש לי בעיה הבת שלי בת שנה לאחרונה (שלושה ימים אחרונים) היא מתעוררת משנת צהרים וגם בשנת לילה בצרחות ובכי. לא מוכנה למוצץ לא מוכנה לאוכל ולא מוכנה לשתיה. לדעתי היא בוכה מתוך שינה (אפילו דמעות אין לה). לוקח לה זמן עד שהיא נרגעת. אני שבורה לא יודעת מה קורה לה לא יודעת אם כואב לה משהו כי במשך היום היא לא "מתלוננת" על כאבים. אין לה חום ואין לה תסמינים אחרים כלשהם. הצילו

אמא יקרה, דבר ראשון הייתי הולכת לברור אצל הרופא. נשמע שמשהו פיזי מציק לה. צריך קודם כל לברר את זה, ורק אחר כך לברר השערות פסיכולוגיות. את יכולה ליידע אותי מה אמרו, ונחשוב הלאה חלי

הנני אם לשתי בנות . הגדולה בת 5 והקטנה בת 2.5 . הייתי שמחה לשמוע עצות כיצד לשנות את הרגלי השינה של בנותיי. לצערי הרגלתי את שתיהן להרדם במיטה יחד אתי.כיום אני צריכה לשכב לידן במיטה שלהן עד שהן נרדמות. במידה והנני לא שוכבת על ידן הן לא הולכות לישון. ניסיתי להסביר להן שהןכבר גדולות והן צריכות ללכת לישון לבד ופעם אחת השארתי את שתיהן לבד בחדר עם אור בחדר ליד ויצאתי מהחדר, הן מיד התחילו לבכות. לא עזר שום דבר עד שלא שכבתי לידן במיטה הן לא רצו לישון.השארתי אותן לבד כחצי שעה. הנני ממש אובדת עצות בנושא זה -אשמח לשמוע רעיונות , תודה

מירי, טוב שאת רוצה שהבנות ישנו במיטתן. אבל צריך לשנות שיטה אין טעם להסביר להן, צריך ללמד אותן מעשית לישון במיטות. להגיד פעם אחת, להסביר, ואז להיות נחושה בלהחזיר אותן למיטה לדעת שבהתחלה יהיה קשה, אבל אם לא תוותרי- זה ייכנס להרגל בהצלחה חלי

בתי הבכורה תהיה ביוני בת חמש . מאז ומתמיד הייתה ביישנית. אם זה בנוגע לבני משפחה (סבא , סבתא וכו') דבר פשוט כמו להגיד שלום, ובוקר טוב קשה לה. להגיד תודה על מתנה שקיבלה אומרת שהיא מתביישת. בכל הנוגע לאנשים חדשים על אחת כמה וכמה. השנה נמצאת בגן טרום חובה. מסרבת להשתתף בחוגים שקיימים בגן. לא תמיד משתפת פעולה (אם מצלמים בחג כלשהו את הילדים בגן, בפעם האחרונה לקח הרבה שכנועים לצלם אותה, ) מעבר לזה נכנסת לפינות הגן, משחקת בחצר עם החברים, עושה עבודות יצירה שמאוד אוהבת, מקשיבה לריכוז וכו'. אני לא יודעת האם להמשיך ולדבר ולהסביר שמאנשים מוכרים אין צורך להתבייש בצורה כזו, וכשהולכים אומרם שלום ווכשמקבלים מתנה אומרים תודה. זה לא נובע מחוסר חינוך ומחוצפה . האם יש דרך להעלות לילדה את הביטחון העצמי? האם יש מקום לטיפול פסיכולוגי? האם זה משהו שיעבור עם הגיל ופשוט להתעלם? אני די אובדת עצות. מלבד כל זה רק אוסיף ואומר שהילדה נורמטיבית, מתפתחת מכל הבחינות בסדר גמור, אוהבת מאוד לשחק עם חברים אצלה בבית, כשזה מגיע ללכת לחברה יש לה קושי להיפרד ממני. אני מקווה שההודעה ברורה עד כמה שאפשר. אודה על תשובה והכוונה.

שאלתך מאוד במקום. אני בהחלט חושבת שיש מקום להתיעצות פסיכולוגית ויתכן אף לטיפול. בישנות היא אפיון מולד, ויתכן שבתך תמשיך להיות במידה מסוימת בישנית, אבל התמונה שאת מתארת מבטאית קושי אמיתי שלה, הבישנות, אפשר אפילו לומר החרדה בה היא נמצאת במצבים שונים (גם הפרידה) מפריעה לה בתיפקוד. לא מאפשרת לה להיות חופשיה ולבטא את עצמה. לכן כדאי להתערב, ובודאי לא רק לחכות שהזמן יעשה את שלו. כדאי לכם לפנות לפסיכולוג חינוכי או התפתחותי שעובד עם הגיל הזה, והוא יוכל להעריך את המצב, ולהציע לכם מה כדאי לעשות. אל תהססו, במקרים רבים ככל שמתערבים מוקדם יותר, בגיל צעיר יותר כך משיגים מהר יותר שיפור. כך תוכלו לחזק לה את הבטחון החברתי, מילים בודאי לא מספיקות. בהצלחה חלי

הבת שלי בת שנתיים וחודשיים קמה בלילה לאכול מפעם עד שלוש פעמים , לסרב זה קשה היא מתחננת ואומרת שהיא מאוד רעיבה ולפעמים היא מתעוררת לגמרי ולוקח לה שעתיים עד שיושנת מחדש , בערב היא יושנת לבד בלי בעיות .

עדן, אני חושבת שאם את שלמה עם זה שהילדה לא רעבה, שהיא אוכלת היטב לפני השינה, אל תתני לה לאכול, למרות תחנוניה. היא בגיל של מאבקי כוח, והיא מזהה שאת נשברת מול הרעב שלה. ככל שתישברי יותר, כך יהיה קשה יותר להחזיר אותה לישון. מספר ימים, או מעט יותר של נחישות מצידך, והיא תחזור לישון בלי לאכול נסי זאת. בהצלחה חלי

רק רציתי להודות לך , האמת זה היה קל מאוד לקח לי רק שלוש לילות שסרבתי לתת לה חלב , זה לקח רק שעה כל לילה ועכשיו היא יושנת כל הלילה פעם ראשונה מאז שהיא נולדה , תודה לך ואמהות יקרות תנסו לא להישבר זה שווה .

חלי שלום ותודה על תשובתך. שם משפחה של ילדיי הוא כשם משפחה של אביהם (וזאת מכיוון שהתחתנו וכיום אנחנו גרושים). לי יש שם משפחה שונה(שם משפחה בנעוריי). ציינת כי הוספת שם משפחה שלי חשוב לשייכות המשפחה (גם אני בדעה שלך) האם יש עוד סיבות כגון: רגשית, חברתית וכדו'.

אילנה, חשוב שהילדים ירגישו שייכות לאמם המגדלת אותם. זו סיבה רגשית- בטחון, אמון, קרבה, וגם סיבה חברתית- יודעים לאיזו קבוצה ראשונית הם משתייכים, לאיזו משפחה. שלך, וגם של אבא שלהם בברכה, חלי

שלום רב, יש לי תאומים בני כשלוש שנים. אביהם אינו בקרש עימם ולא היה מעולם. ברצוני להוסיף לשם המשפחה של ילדיי את שם משפחתי. האם יש לכך לאור מצבנו הצדקה פסיכולוגי, רגשית, משפחתית וכדו'? האם זה לטובת הילד שיהיו לו שני שמות משפחה?

אילנה, מה שם המשפחה שלהם היום, האם הוא שונה משלך? אם כן, אז יש בהחלט טעם שיהיה לך ולהם שם זהה, זה חשוב לשייכות המשפחתית שלכם. אם השם שלכם זהה, לא הייתי מעמיסה עליהם עוד שם, אלא אם זה ממש חשוב לך, ואז הם ילמדו לחיות עם זה. ענין השם נראה לי פחות קריטי מאשר העובדה שאין להם אבא נוכח בחייהם, וזה יותר כואב ודורש התמודדדות בהצלחה חלי

שלום יש לי ילד בן 3 ו 4 חודשים. אחד מתאומים. לאחרונה יש לו התפרצויות של בכי בלתי מוסברות ובלתי נשלטות. הבכי תמיד מופיע כסיבה למשהו (אם הוא רוצה משהו שאנחנו לא מרשים, למשל) אבל לרוב זהו דבר שאפשר לפטור בדיבור ולא בבכי. אני חושבת שלא מדובר בבכי של פינוק מאחר וכבר ניסינו את כל הפתרונות לבכי "פינוקי" וזה עדיין לא עוזר. הבוקר, לראשונה מאז תחילת השנה, הוא גם בכה כשהגענו לגן ולא הסכים לנו לעזוב את הגן. לקח לו חצי שעה להירגע. אך לרוב הבכי הוא בשעות הערב. ולעיתים אחרי זמן רב של בכי הוא נרגע מעט ונרדם. קרה גם מספר פעמים (כפעמיים-שלוש) שהוא התעורר מתוך שינה בבכי, המשיך לבכות כמה דקות ונרדם. אני חוששת שיש משהו מאחורי הבכי הזה שאנחנו לא מצליחם לגלות. אודה על כל עזרה ועצה אפשרית תודה

אני מבינה את הדאגה. מכיון שהתופעה החלה לקרות 'לאחרונה' אני משערת שמשהו באמת מציק לו. האם בררתם בגן? אולי משהו מטריד אותו? האם חל איזשהו שינוי בחייו? משהו אולי לא גדול אבל שמגביר את הלחץ שלו? אני משערת שמשהו עובר עליו, וצריך לבדוק מהו בינתיים, נסו להגיב ברכות לבכי (אל תכעסו) אבל בו בזמן היו ברורים ותקיפים בגבולות שתשימו לבכי (שלא ישתולל, או ישבור דברים). אני מקווה שברור הבעיה, ותגובות מכילות לבכי - ירגיעו אותו. אשמח לשמוע מה בררתם חלי

לא קרה משהו דרמטי בבית ולא חל שום שינוי משמעותי ולכן יתכן כי זה משהו בגן אני בהחלט מתכוונת לברר את העניין. הוא לא משתולל בבכי אבל לפעמים הוא מכה אותנו (ההורים) ואז אנחנו מתנהגים בקשיחות. עצתך בהחלט עוזרת לי בהכוונה לתגובתנו לבכי. החשש הגדול שלנו הוא כי הוא עובר איזושהי התעללות בגן אבל ניסינו לתחקר אותו וגם את אחיו התאום ומתשובותיהם לא עולה משהו דרמתי ומתשובתך אני מבינה כי חשש כזה לא עלה אצלך. אני מודה לך ואשמח לעדכן אותך בהתפתחויות ולהיעזר בך שוב במידת הצורך.

שלום. בתי בת 8 חודשים מתעוררת לפחות 5-6 פעמיים במהלך הלילה למוצץ בלבד.הבעיה היא שאני צריכה לקום ולהביא לה את המוצץ. ( היא לא מצליחה לקחת אותו לבד, ולפעמיים הוא הולך לאיבוד במיטה במהלך השינה.)אם אני לא קמה או מתעכבת אליה היא מתחילה לבכות . זה שובר לי את השינה ואני קמה מאוד מאוד עייפה בבוקר.יש דרך לפתור את הבעיה ? אשמח לקבל טיפים /הדרכה בנושא. תודה מראש.אתי.

אתי, אין כאן קיצורי דרך, אם את רוצה להרגיל אותה להרדם שוב בלי מוצץ, את צריכה לנסות לא לקום כמה פעמים ואז אולי היא תרדם בלי המוצץ. זו גישה שדורשת סבלנות ונחישות, דבר לא קל בלילה. אפשרות אחרת היא שתתחלקי עם מישהו בעול הקימה בלילה למוצץ, ואז בינתיים העייפות תהיה פחות קשה תוך מספר שבועות/חודשים אפשר יהיה בהחלט ללמד אותה לקחת את המוצץ בעצמה בהצלחה חלי

שלום, אני חונכת ילד בן 9 ולאחרונה הוא נוגע לי כאילו בטעות בחזה. אני מסבירה לו שלא נוגעים במקומות אלו, אך זה לא עוזר. מה עליי לעשות? תודה ויום טוב

נירית, הייתי פונה לגורמים המקצועיים המעורבים בחונכות, ושואלת להדרכתם. הייתי מבררת אם יש לילד משהו בעייתי בתחום המיני, ואם כן- שוב, מבקשת הדרכה בכל אופן, המשיכי לומר לו לא לגעת- בצורה חד משמעית וברורה אם תוכלי לפתוח איתו שיחה, רגילה כמו כל שיחה, ולברר מה קורה. אם הוא לא יכול להתאפק, מה הוא חושב, מה רוצה- כך תוכלי להבין יותר מה עומד מאחורי הנגיעות. אבל שוב, אני הייתי ממליצה בחום לקבל הדרכה בהצלחה חלי

שרוב בני גילו כבר משחקים וגולשים חופשי באינטרנט. איך לגרום לו גם להתעניין במחשב שהפך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו?

אמא יקרה, חסר בשאלתך מידע. האם הוא חברותי, משחק עם חברים, מצייר , בונה, יוצר קשר עם סביבתו? האם הוא צופה בטלויזיה? איך הוא בשאר תחומי ההתפתחות? אם כל השאר בסדר, לא הייתי דואגת בכלל על המחשב, זה יגיע. עדיף שהוא חברותי ומתפקד. אולי אין לו נטיה טכנית, אולי הוא קולט את הלחץ מכם על המחשב, אולי זה קשור לאחים שלו בדרך כלשהי. אם זה ממשיך להציק לך הייתי ממליצה לך להתייעץ עם פסיכולוג מומחה שיבין יותר לעומק. לדעתי, לפי דבריך אין שום בעיה בגיל הזה. חלי

שלום רב, אני מקווה שפורום זה עוסק גם בפסיכולוגיית תינוקות... בתי בת חצי שנה. לאחרונה סדר השינה שלה לקראת הלילה התבלבל. שסביבות שבע וחצי היא הולכת לישון אך בערך בעשר-אחת עשרה היא מתעוררת ואז בלתי אפשרי להרדים אותה בחזרה. היא מתגלגלת במיטה ומשחקת וגם כשהיא כבר מתעייפת היא לא מסכימה לישון ובוכה נורא. עלי לציין שבמהלך היום היא נרדמת בקלות (אנחנו שמים אותה במיטה עם מוזיקה והיא כבר נרדמת לבד). אך בלילה גם כשהיא כבר נרדמת היא יכולה להתעורר פתאום לאחר כמה דקות ואז שוב אי אפשר להרדימה. נקודה נוספת היא שרק בלילה היא רוצה שנהיה לידה ונחזיק לה את היד. אנחנו מיואשים ומאוד עייפים (כבר שבוע הולכים לישון באחת וחצי). מה ניתן לעשות? תודה

אמא של רוני, הפורום פחות עוסק בתינוקות, יש שני אתרים בדוקטורס שעוסקים ישיר בתינוקות- נסי גם שם אוכל בכל זאת לומר לך, שתינוקת בת חצי שנה כבר מבינה הרגלים. יתכן ויש לה שינויים בהרגלי ההרדמות, זה בהחלט קורה. יכול להיות שבלילה היא מרגישה שאתם 'יותר חלשים' ואז פחות נחושים בהרדמה שלה. תינוקות קולטים רגישויות כאלו. אני חושבת שאם המסר אליה ברור, שהיא חוזרת לישון- היא תתרגל לחזור לישון. כמובן, שבמקביל אתם יכולים לבדוק עם הרופא אם אין משהו שמציק לה, אבל לא נשמע כך. מיצאו כוחות למרות העייפות, להקנות לה את ההרגל של להרדם בלילה. זה צריך לעבוד בהצלחה חלי

בני בן ה-5 חרד מכל נושא המוות הוא מתעניין ושואל שאלות רבות לגבי בתי קברות ומידי פעם בוכה בטענה שהוא לא רוצה להיות זקן ולמות הוא שואל איך נכנסים לקבר כרגע אני בדילמה כי הסבתא נמצאת במצב קריטי ואני לא יודעת איך אוכל לספר לו כשיגיע הזמן שהרי הוא מבוהל מהנושא וכל שכן כשיהיה מדובר באדם קרוב, ברצוני להדגיש כי נושא המוות עלה מצידו על אף שלא חווינו חוייה כזו עד כה אלא מתוך סקרנותו בלבד, הבעיה שהוא מתעקש לשוחח על הפרטים הטכניים איך ניתן להסביר לו?

שרון, תפיסת המוות של ילדים מתפתחת בהדרגה. ילדים שהם רגישים ונוטים לחרדה, וגם נבונים מספיק לחשוב בגיל כה צעיר על נושא מופשט כמו המוות- נוטים לעסוק בו יותר. חשוב שאתם ההורים תקראו על מרכיבי תפיסת המוות בגיל שלו, זה שונה מאשר אצל מבוגרים. כך תדעו להגיב אליו נכון. בכל מקרה אתם יכולים לענות לו, אבל תדעו שהוא לא יכול בגיל הזה להבין למשל את הסופיות של המוות, את החוסר הפיכות שלו. בכל מקרה אל תסתירו דברים כי זה מעורר חרדה, על הסבתא למשל, אבל גם אל תציפו מידי בפרטים, ואל תתפתו להתעסק בנושא יותר מידי פרטים על תפיסת המוות של ילדים אתם יכולים למצוא בפרק 'לדבר בנושאים קשים' בספרי 'בגובה העיניים'- שם יש גם המלצות מפורטות איך לדבר עם ילדים על המוות בהצלחה חלי

הבן שלי בן 8 חכם מאוד יפה מאוד ורגיש. מדבר כשהוא מושך את שפתו הימנית את לחיו הימנית ומצמצם את עינו הימנית שמתי לב גם שהוא נוטה לדבר איתי כשצידו הימני פונה אלי. אני רוצה להאמין שזה בר חלוף אולם זה נמשך כבר יותר משנה. אני חושש שזה יהפוך קבוע. האם ניתן ליחס זאת לחוסר ביטחון או אולי למצוקה ומה ניתן לעשות האם להעיר לו האם להתעלם אנא אני זקוק לעזרה

אבא יקר, אני מבינה את דאגתך, ואכן יש צורך לבדוק מה מקור הטיק של בנך. לפי התאור שלך הייתי פונה ראשון לנוירולוג ילדים, שיבדוק אם מקור הבעיה נוירולוגי. יתכן וכן. רק אם ואחרי שהוא ישלול בסיס נוירולוגי הייתי הולכת להשערות הפסיכולוגיות של לחץ לסוגיו, ואז מתיעצת עם פסיכולוג ילדים.. אל תמתין, שנה זה הרבה זמן, וצריך למצוא הגדרה לבעיה וכיוון של פתרון. וזה אפשרי בהחלט בהצלחה חלי

ביתי בת 3.גמולה כמעט שנה מפיפי, גמולה מחיתול גם בלילה. בגן- היא עושה קקי בשירותים, אבל בבית- מבקשת חיתול לקקי. פשוט לא מוכנה לעשות בשירותים. ניסינו לברר למה בגן היא עושה ובבית לא.. "היא אומרת שיש שריטה בשירותים"..ברור לנו שהיא מתפנקת. מה אפשר לעשות? מפחדים מאוד מהשלכות בגיל מאוחר יותר של עצירויות.. ולכן נכנעים בכל פעם מחדש. תודה מראש!

גילי, כנראה בדיוק את הפחד שלכם מעצירות בתכם קולטת, ולכן היא יכולה להמשיך לסרב בבית. אם התייעצתם אם רופא, ואין לה בעיית עצירויות- אמרו לה חד משמעית שהיא צריכה לעשות קקי בשירותים, אל תשאלו, ואל תפתחו דיון. מסר ברור, תקיף ונעים, ולאט לאט היא תבצע. אולי לא מיד בשיתוף פעולה, אבל ילדים מרגישים מיד מתי המבוגרים רציניים במסרים שלהם. נסו להיות ברורים לעצמכם, והילדה תיישר קו אתכם בהצלחה חלי

בתי בת 3 , אימצנו אותה בהיותה בת שבעה חודשים. ילדה מקסימה לכל הדעות, אהובה ומקובלת על כולם. אנו בגישה כי עלנו לספר הכל ובצורה הכי חופשית וברורה כדי להקנות לה ביטחון. בקלטות שהיא רואה מופיע לא פעם אמא בהריון והתינוק בבטן, בנוסף נולדה לנו בת לפני שנה . אני התחלתי מדי פעם להגיד שהיא ילדת מתנה והיא הגיעה אלינו מהלב. אחותה לעומת זאת היתה בבטן ניראה לי שלאחרונה בעלי נלחץ מזה אומר שלא צריך לדבר איתה ולתת לזמן לעשות את שלו( אמר שהוא מפחד מהתמודדות עכשיו). עידכנתי את הגננת שתהיה לה בשנה הבאה. האם אני נוהגת נכון? האם אני צריכה לזרום עם בעלי? לציין כי היא די מיוחדת במראה ולכן לא קשה להבחין. אני לא רוצה להמתין שנה להושיב אותה ולספר לה זה ניראה לי טראומתי ורוצה שהיא תגדל שהאימוץ הוא חלק ממנה עם הרבה אהבה. בעלי לא מת על רעיון של קבוצות להורים מאמצים( ניראה לו מלוקק) נשמח לקבל חוות דעת היא הדבר הכי מקסים שיכול להיות ורוצה כמה שפחות זעזועים

דובה, אני בעד לומר לה כמה שיותר מוקדם, וכמה שיותר פשוט לגבי הטקסט עצמו, בקבוצות להורים מאמצים עוזרים לגבש את הטקסט המתאים. יש טקסטים מקובלים, ועושים להם התאמות למשפחה. אם בעלך לא חש בנוח בקבוצה אתם יכולים ללכת ליעוץ פרטי אצל פסיכולוג שמתמחה באימוץ יתכן ויהיה מדובר בפגישה או שתיים וזהו, בפרטיות שלכם. ותצאו עם מסר ברור ומתואם ביניכם. ככל שתחכו יותר, הסוד לא יהיה לטובת הילדה וגם לא לטובתכם. ככל שהיא יודעת על נסיבות הולדתה בגיל צעיר זה הופך להיות חלק טבעי מחייה. כמובן שבשלבים מאוחרים בחיים, גיל ההתבגרות למשל, יש חזרה לנושא, וההתיחסות אחרת. אבל צריך להתחיל, ולא טוב לחכות. בהצלחה חלי

שלום חלי. בני בן שנה+9 ח' ממש צורח כשאני מכניסה את הבגדים שלו למכונת הכביסה. הוא מחבר את הבגדים ולא נותן לי להפעיל מכונה. אני מסבירה לו שזה מלוכלך ועוד מעט יהיה נקי, אך בסוף מפעילה מכונה רק כשהוא לא רואה. הוא לא מפחד מהמכונה עצמה, עובדה שהוא נוגע בה בעת ההפעלה, אך הוא קנאי לבגדים, ולאו דווקא שלו, שייכנסו למכונה וחלילה לא יצאו ממנה. עליי לציין שהוא לא קנאי לשום דבר אחר שלו, לא דובי לא שמיכה לא משחק. מה לעשות?????.

אני לא מכירה את הפחד הזה, אבל ללא קשר למקורותיו אני חושבת שאת צריכה להגיב בשילוב של רגישות (לא לכעוס עליו או להעליב) ושל תקיפות ברורה (שאת לוקחת את הבגדים ושמה במכונה כי כך עושים) את לא חייבת להסביר לו על התהליך, אלא יותר להראות לו ממש איך בגד נכנס, ואחרי שעה הוא יוצא. לעשות מן משחק של מחבואים שהבגד נכנס ויוצא. הוא יתרגל לאט לאט בהצלחה חלי

שלום רב יש לי בעיה מאוד רצינית עם בני בן ה-5 ושלושה. הוא ילד מקסים, נבון מאוד, אוהב וחברותי. הוא גמול מטיטולים כבר הרבה זמן, נגמל ממש כשהיה מוכן לגמרי, כמעט בלי פיספוסים בכלל וגם בלילה לא בורח והכל היה נפלא, עד לפני כחודש - חודשיים. לפני כ-4 וחצי חודשים נולדה לו אחות, דבר שהוא חיכה לו ומאוד שימח אותו. עם אחותו הקטנה - הוא פשוט מקסים, אח אוהב, עוזר, מנשק כל הזמן, מצחיק ומדבר איתה. מתנהג כמו אח בוגר הכי טוב שאפשר לבקש. אבל בחודשיים האחרונים התחיל לעשות קקי בתחתונים, ובחודש האחרון ממש כל יום , שפוט כל פעם שיש לו קקי הוא עושה בתחתונים. לא עזרו שיחות, הסברים, שאלות למה זה קורה, "עונשים" של לא לראות טלויזיה או מחשב, פידבקים, הפתעות של יום שהוא עושה בשרותים..... ממש כלום הוא אומר שבורח לו, הוא פשוט לא הולך לשרותים, אם הוא באמצע משחק, באמצע סדרת טלויזיה, באמצע ישיבה מול מחשב. הוא מאוד רוצה לקבל פרסים והפתעות, וכל יום בבוקר אני מזכירה לו שהוא מבטיח, אבל כלום - בסוף הוא עושה ! אני לא יודעת מה לעשות כבר, ניסינו כל מיני שיטות איתו ופשוט כלום לא עוזר. הוא ממשיך לעשות בתחתונים. זאת לא בעיה בריאותית, אין לו שום בעיה אחרת הנראית לעין, הוא נכנס השנה לגן חובה, גן חדש (לאחר שהיה עד היום בגן פרטי) והוא מסתגל שם ממש מצויין, יש לו חברים, הוא אוהב ללכת לגן, הוא ילד שמח וחברותי. מה שכן, הוא מאוד מתבייש שהוא עושה את זה, כי כשאני מתחילה להריח ושואלת אותו אז הוא לא רוצה לקום למשל, יודע שאנחנו מאוכזבים וכועסים. ועדיין - ממשיך לעשות. מחכה לתשובה, מה ניתן לעשות, אני רוצה לפתור את הבעיה במהרה, למענו, גם לנו נמאס כמובן, וגם מפחדת ששנה הבאה בכיתה א' זה לא ימשך.... תודה מראש - שירי

שירי, אני מבינה את הדאגה. יתכן ובנך מגיב בסוג של נסיגה לאחותו, ועדיין בריחה של קקי היא בדרך כלל סימפטום יותר משמעותי מאשר בריחת פיפי הייתי בחום מייעצת לפנות ליעוץ- אצל פסיכולוג התפתחותי שמתמחה בנושא, אפשר דרך קופת חולים. תבררי. קח תוכלו לקבל הדרכה ברורה כהורים, ותוכלו לפתור את הבעיה בהקדם, ולא לקלקל את היחסים ביניכם בגלל הכעס והביקורת שמתעוררים באופן בלתי נמנע לדעתי, זו הדרך ובהחלט תראו שיפור, בהצלחה חלי

ילדתי מאוד חכמה לגילה,פיקחית, מדברת כמו ילדה בת 6 , אוהבת נורא ילדים(ילדה שמחה ושובבה) אני שמה לב שעם חברים היא נורא אוהבת להשתלט ולקבוע מה כל אחד יעשה ובמה הוא יגע(במשחקים)לפעמים דוחפת, אני מנסה להסביר לה שלא מתנהגים ככה ושהיא צריכה לשתף חברים (לא נותנת לגעת בצעצועים שלה)אבל אם החברים הולכים היא בוכה כי נורא רוצה שהם ישארו.האם זה ישתנה? מצד אחד אני לא רוצה שהיא תהיה"פרייארית" ונגררת, מצד שני לא צריך להיות אגרסיבית כי אז לא ירצו לשחק איתה.מה לעשות?

גלית, בתך ילדה דומיננטית וההתנהגות שלה עם חברים בהתאם. חשוב שהתגובות שלך, שהן קריטיות עבורה לא תפגענה לה בבטחון, ובו בזמן תצליחי ללמד אותה אתה ההתנהגויות החברתיות שאת רוצה אל תעבירי עליה ביקורת, כלומר- אל תסבירי לה מה לא בסדר. נסי לומר לה רגוע בצורה חיובית דברים שאת רוצה שתעשה. שתיתן למישהי אחרת לדבר, שתתחלק בדברים. למדי אותה את זה כמו כל דבר אחר בחיים שאת מלמדת אותה. מדובר בתהליך ארוך, אז סבלנות בהצלחה חלי

שלום, בני בן 9 ומאוד לחוץ, תמיד דואג שכולם בסדר, מאוד פוחד, זה אומר שלא מוכן להשאר בבית עם אחותו בת 5 אפילו ל 5 דקות. בזמן האחרון הוא פוחד שנאחר לקחת אותו מבית הספר, נכנס ללחץ נוראי שמישהו מבני המשפחה מקבל מכה או חולה. מבקשת לדעת מה לעשות דחוף... עליי לציין שאנו גרים באזור המרכז. (שקט) תודה

אמא יקרה, את גם נשמעת מאוד דואגת ולחוצה. אני חושבת שלא קל להתמודד עם הלחץ של ילדיכם. לדעתי כדאי שתפנו ליעוץ- שם יוכלו לאבחן מה מטריד את הילד, וגם יוכלו להדריך אתכם כיצד להגיב אליו. כרגע הייתי אומרת לך להגיב אליו בצורה רגועה, כי לחץ מגביר לחץ. תקשיבו לו, תפרגנו שקשה לו אבל אל תשנו את כל העולם בשבילו. לפעמים יצטרך להתאמץ או לוותר את יכולה לקרא עוד על חרדות בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 8 שסובל מבפרעת קשב וריכוז ומאוד לא רגוע חברה שלי המליצה לי על המוצר סטביליום של חברת טבעוני היא אמרה לי שהמוצר עוזר לבעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות זה האתר שלהם www.tivoni.com תודה דנה

דנה, אנחנו לא מפרסמים כאן מוצרים

שלום רב, ביתי בת השלוש וחצי, ילדה פיקחית מאוד. ביקשה לפני כחודשיים שאגמול אותה מטיטול לילה וכך עשיתי. בהתחלה, אכן היא הייתה קמה לרוב יבשה, אך בשבועיים האחרונים בורח לה פיפי פעם עד פעמיים בלילה, על אף שאנו לקוחים אותה לפני שנה ובחצות שוב. אין כל שינוי בחיינו או בחייה שניתן להצביע עליו כאחראי לריגרסיה. מה עושים?

תמי, בחורף קורה פעמים רבות שהקור מביא את הילד לרוץ פעמים רבות לשירותים. יתכן והיא מקוררת. ואולי מבחינה פסיכולוגית התהליך עדיין קשה לה. מאוד מקובל שהגמילה אינה מתרחשת בקו ישר של שיפור- שיש שיפור ואז נסיגה. אל תתרגשו,תמשיכו להעיר אותה עוד מספר שבועות, לפעמים שימו לה חיתול, וראו אם דברים משתפרים. צריך סבלנות בהצלחה חלי

שלום, בני בן שנתיים ו-4 חודש, לפני כ4 חודשיים נולדה לו אחות ולכן לא חשבנו להתחיל עם גמילה, חפני כשבועיים הגננת הורידה לו חיתול בגן והוא חיקה ילדים אחרים ומאז רב הזמן הוא מצליח להודיע על פיפי בטרם עת ולעשות בשירותים, יש עדיין פספוסים, לגבי ההקי יש לנו בעיה הוא לא מוכן לעשות בשירטותים , הוא אומר ש"קשה לי" והוא בתחתונים או שהוא מודיע שיש לו קקי ומוכן לעשות רק בחיתול- בערב, האם הוא בכלל מוכן אם כך לגמילה? האם להחזיר לו את החיתול? איך להתנהג עם הקקי במכנסיים? לכעוס? הסביר? מה ההמצלה בבקשה

חנה, יתכן והוא עדיין לא בשל לגמילה מהקקי. בודאי שאין טעם לכעוס עליו, זה רק ייצור לחץ ויגביר את המתח ביניכם. זה מיותר. המשיכו לדבר איתו כמה יופי שהוא עושה פיפי בשרותים, ושאתם יודעים שעוד מעט גם יעשה קקי בשירותים בנושאים הללו צריך סבלנות ולחץ רק מחמיר את המצב. אל תילחמו בו. אולי בקיץ יהיה קל יותר בהצלחה חלי

בני בן 5, אני גרושה כשנתיים אני חושבת שהוא סובל מפחדים , בהתחלה זה הורגש יותר היום פחות זה התבטא באי יכולתו לעזוב אותי תלות מוחלטת בי, היום הוא יותר משוחרר , יש לו קצת פחדים למשל הוא לא מוכן להסתפר כבר יותר משנה אנחנו מנסים בכל דרך שהיא , והתנהגותו השתנתה הוא מגיב לכל דבר באלימות פיזית ומילולית עצבני מאד דורש תשומת לב יתר על המידה , יש לי עוד ילדה בת 7 אם אני מחבקת אותה או מנשקת אותה הוא בוכה צועק שאני לא אוהבת אותו ונכנס לחדר,אני משתדלת לתת לו את כל כולי אני מרגישה לפעמים שזה בא על חשבון הילדה, הייתי איתו בטיפול פסיכולוגי שישה טיפולים בערך והפסקתי לא ראיתי שינוי בכלל. אודה לך אם תוכלי ליעץ לי בעניין

קרן, נשמע שבנך במצוקה. הוא כועס וחרד בו בזמן, ואת מרגישה את החוסר שקט בהתנהגות שלו. לדעתי הפסקת מוקדם מידי את הטיפול, ואני הייתי נותנת לטיפול צ'אנס. חשוב שהטיפול בילד יהיה מלווה בפגישות הדרכה איתך/אתכם כהורים. שתרגישי שאת מקבלת הכוונה מה לעשות במקרים הללו שמציקים לך. השינוי יבוא מצד הילד אבל גם מהצד שלכם ההורים. טיפול בילד בלבד לא יעזור, חייבת להיות הדרכת הורים. לדעתי, חיזרי לטיפול שיהיו בו את שני המרכיבים בהצלחה חלי

היי בתי הגדולה בת שלוש וחצי והקטן בן שנה וחצי מאז שהקטן נולד אני מזהה שביתי נצמדת אלי לא משחקת עם אחרים אם אני נמצאת. גם אם אני הולכת איתה לחבר מגן היא רוצה שהייה צמודה אליה. הגננת טוענת שבגן היא ביסדר גמור משתתפת ומשחקת ופונה לאחרים אני ראיתי אותה משחקת בגן לבד עם עצמה . לא יודעת איך להתייחס לזה. דבר נוסף היא הייתה גמולה גם בלילה לקראת גיל שלוש ועתה היא החלה לעשות פיפי בלילה. אז שמנו טיטול גמילה מה זה אומר? היהלה קשה לקבל את הגעתו של אחיה ועכשיו לרוב הם מסתדרים אםהיא לא רוצה לשחק איתו היא דוחפת אותו, כמו כן היא החלה "לעבוד עלי " ולהאשים את הקטן בדברים שהיא עשתה. מה התופעות הללו מסמנות מה עלי לתקן בהתנהגותי

רוי, לדעתי בתכם מגיבה לאחיה הקטן. וזה קורה במיוחד עכשיו במיוחד כי הוא החל להיות פעיל והמאבק על המקום גדול יותר. ההצמדות שלה היא דרך לבטא חוסר בטחון, לחץ ואולי אפילו כעס. אולי היא כועסת ומפחדת מהכעס שלה, ולכן נצמדת. זה קורה הרבה אתם אמורים להגיב אליה בעניניות. לתת לה להצמד מעט אבל גם לדחוף אותה להיות עם עצמה. כל פעם קצת. לא לוותר, אבל בעדינות. אתם יכולים לקרא עוד על יחסי אחים בפרק בנושא בספר שלי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

בני בן ה-10 ילד נבון ותלמיד מצויין, מתקשה לשבת בשיעורים וכתוצאה מכך מעירים לו המון, הוא עושה קולות, מצחיק חברים ומדי פעם קצת מציק לילדים שיושבים לידו למשל: מזיז להם את הקלמר. הכי קשה לו בשיעור התעמלות ששם דורשת המורה משמעת חזקה והמתנה ארוכה בתורים, והוא מרגיש שהוא חייב לזוז, ואז המורה מתעצבת עליו. בגיל 5 הגננת אמרה שקצת קשה לו לשבת בריכוז בקטעים של שיחה וקריאת סיפור. חשוב לציין הוא לא ילד אלים בכלל, מאוד חברותי, אך ההתנהגות משפיעה על מצבו החברתי כי החברים אומרים לי שהוא מפריע בשיעורים. גם בבית יש שעות שהוא מתרוצץ וקשה לו להמתין למשל בזמן שאנחנו מתארגנים לקראת יציאה מהבית. האם אנחנו צריכים לפנות לפסיכולוג ילדים או לנירולוגי ילדים בנוגע לבעייה? אשמח לעצתך.

אביב, נשמע שיכול להיות שלבנך יש בעית קשב המתבטאית גם בהיפראקטיביות. בהחלט אפשר לאבחן את זה או אצל נוירולוג או דרך אבחון - ישנו מבחן TOVA שמזהה בעיות כאלו. אחרי ואם תהיה אבחנה אפשר יהיה לחפש דרך לעזור. למשל, חשוב להדריך את המורים שיבינו שזה לא נגדם, ויפסיקו להעיר לו. זו הדרכה מקובלת ולגיטימית. בהצלחה חלי

חלי תודה רבה לתשובתך.

מדובר בילד בן 5 עם סימנים ברורים של בעית קשב ורכוז.השאלה היא לגבי תנועתיות חוזרת משהו שיכול להזכיר טיק, מתבטא בהנפת הידיים והזזתן זו לעומת זו . הפנים כמו במאמץ כאילו שמתרכז בדבר, כך במשך דקות ספורות במשך היום, ומאז היותו פעוט אלה שאז זה נראה חמוד ומשעשע.התופעה גוברת ורבה בשעת עייפות.נא עצתך. תודה.

שלום, בתי בת שנתיים וחצי כמעט בעל רצון לאכילה מוגזם, הדבר קיים עוד מהיותה בת שנה. היא רוצה לאכול כל דבר שהיא רואה וחלק גדול מהזמן עלי לעצור אותה... (היא הגיעה למצבים של הקאה מכמויות אוכל ...) על מה הדבר מעיד כיצד ניתן לפתור את הבעיה?

רוית, קשה לי לתת אבחנה על בסיס מידע כה חלקי. יתכן ולילדה יש בעיה בויסות העצמי. היא לא מצליחה לעצור את עצמה ולכן אוכלת יותר מידי ומקיאה. יתכן והיא מבטאית מצוקה דרך אכילת היתר. קשה לדעת. את יכולה לפנות לפסיכולוג התפתחותי שיבין יותר את הדברים, יאבחן וידריך אתכם. גם דיאטנית קלינית שמתמחה בילדים יכולה להיות טובה לענין. בהצלחה חלי

בני בן 11 לומד בכיתה ו' לפני מעבר לחטיבת בניים , מלפני כ-3 שבועות החל לפתח פחדים בכל מה שקשור לבית הספר, הוא מסרב ללכת וכל יום מחדש יש ויכוח ובסופו של דבר אנחנו מכריחים אותו ללכת. הוא מתקשר אליי מס' פעמים ביום ומבקש שאני אבוא לקחת אותו . הוא בקושי לומד , וזה למרות שהוא היה ילד חרוץ ותמיד הכין שיעורים . ניסיתי לברר איתו אם קרה משהו בבית הספר והוא טוען שלא קרה כלום הוא פשוט מרגיש שבית הספר מאיים עליו ומפחד כל הזמן שמשהו יקרה. הוא מרגיש בטוח רק בבית או בכל מקום אחר מלבד בבית הספר. קיימתי שיחה עם היועצת וכמובן גם עם המורה וגם הם לא הצליחו להוציא ממנו כלום.פניתי לעזרת פסיכולוגית ילדים אבל רציתי לדעת האם לוותר לו על בית הספר בנתיים או להיות עקבית ולהכריח אותו ללכת לשם.

עליזה, חרדת בית ספר כפי שאת מתארת אותה היא בהחלט נושא מורכב וטוב שפנית לעזרה. את צריכה לשאול את הפסיכולוגית שמטפלת בו מה היא ממליצה כתשובה לשאלתך. בדרך כלל הגישה היא לא לוותר, אבל הפסיכולוגית תדע טוב יותר, כי היא רואה את התמונה הכוללת. חשוב שהטיפול בילד יכלול גם הדרכה שלכם ההורים, וגם הדרכה של בית הספר. עבודה משותפת של כל הגורמים יכולה להפחית את הבעיה. אז פני אליה ובקשי הדרכה בהצלחה ובתקווה שהילד יחזור להרגיש בנוח בבית ספר חלי

שלום, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אנסה לעשות את זה קצר. בני עוד 10 ימים בן 5, עובר איזשהו משבר שאני לא יודעת איך ומה עושים כדי לעזור לו. אנחנו עברנו באוגוסט דירה וגם נולד לו אח באותו חודש, מתחילת השנה בגן לא טוב לו הוא מתנהג שם בהתאם הוא מרביץ, לא מקשיב, עושה דוקא, מנסה בכל הזדמנות לברוח, הוא כל בוקר מבקש ממני לא ללכת לגן, הוא מבקש ממני לחזור למקום מגורנו הקודם ולחברים הקודמים שלו. הגננת אומרת שהוא השתפר מבחינת המכות בגן ושיש לו חברים אבל ממנו אני לא מרגישה שיפור בהרגשה, הוא מתוסכל ומידי מס ימים מזכיר את המקום הקודם ובוכה (ממש בוכה) כי הוא רוצה לחזור לשם. הוא אומר לנו דברים כמו:כולם חושבים שאני מרביץ אז אני מרביץ, בעלי שאל אותו בהקשר לאיזה הצגה אם הוא חושב שהוא ילד טוב אז הוא ענה לו שהוא יודע שהוא ילד רע. אנחנו כל הזמן מדברים איתו ואומרים לו שהוא ילד טוב ושכמובן שאסור להרביץ. בבית הוא ילד טוב, הוא שובב אבל לא כמו מה שמתארת לי הגננת בגן, הוא אוהב ללמוד דברים חדשים, הוא מתנהג מאוד יפה לאחיו, עוזר לי מאוד בכל זבר שאני צריכה, הוא ממושמע. שלחו אותי מהגן לאבחון במרפאת ריפוי בעיסוק, הגננת טוענת שיש לו אולי בעיות במוטוריקה עדינה ובתחושתיות. מה שאני יודעת זה מה שאני רואה בבית ולא טוב לבן שלי כבר מתחילת השנה, חשבתי שיעבור לו ויתרגל כי ילד חברותי אבל זה לא עובר, מה אני יכולה לעשות בדרך הכי מהירה כדי לעזור לו. קשה לי מאוד מאוד אם הידיעה שלא טוב לבן שלי . תודה, אורין

אורין, אני מבינה את המצוקה שלך, וחושבת שבהחלט יש טעם לעשות משהו כנראה שבנך הסתבך במשבר שהוא לא מצליח לצאת ממנו בכוחות עצמו. הכעס והתסכול ורמים לו להמשיך להכות, הוא יודע שהוא מאכזב, וזה מוסיף למתח. אתם מנסים להבין אבל מתוסכלים גם כן. מעגל שלילי שקשה לצאת ממנו. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול נפשי אצל פסיכולוג ילדים, שיעזור לבנך להבין ולהפחית את הלחץ והמצוקה שבהם הוא נמצא וגם ידריך אתכם כיצד להגיב מולו ומול הגן. אל תהססי, המלצות לטיפול את יכולה לקבל בעילום שם בשרות הפסיכולוגי העירוני, או דרך קופת חולים או דרך חברים. בברכה, חלי

שלום רב, - מה משפיע על מה? ילד שמקשר קונוטציה שלילית לצבע מסויים.. למשל לכחול .. אם אבצע איזשהו אירוע משמח לילד המשלב ומרכז בעיקר צבע כחול.. האם הקונוטציה השלילית לצבע תשפיע על האירוע המשמח? או שבעקבות אירוע משמח וחיובי לילד .. הצבע הכחול המתקשר לו לקונטציה שלילית יקבל משמעות חיובית - עקב האירוע? מה יותר חזק בדר"כ?? תודה רבה !!!!

יש לי ילדה כבת 9.5 מקסימה אוהבת לעזור רגישה פשוט נפלאה. אבל ברגע שיש בעיה רפואית אפילו קטנה וצריך בדיקות דם או כל מה שמצריך מעט אי נוחות וזה גם כולל בבית סרוק שיער וכו היא מגיבה בפחד ובכי וצעקות וסרוב מוחלט לקבלץ טיפול.לפני כמה חודשים היא עברה ניתוח בעין להחדרת צינורית לתעלת דמעות בהרדמה מלאה וגם זה הייה בקושי רב מאד עם בכי ובריחה מחדר ניתח. כרגע צריך להוציא את הצינורית והיא לא משתפת פעולה. למרות שדיברנו והכנו והרגענו כלום לא עוזר בשניה שמגיעים לטיפול או בדיקה היא נכנסת להיסטרי ובכי. שאלתי האם לטפל בפחדים או לתת לה לגדול ולהתבגר בקיצור מה עושים איתה יש לי עוד ילדים אבל אף אחד לא מגיב כך אשמח לעצה תודה מראש

אילנה, הילדה נשמעת בחרדה גבוהה מכל אי נוחות או כאב הקשורים לגוף. זה קורה לפעמים גם לילדים שמתמודדים היטב בתחומים אחרים. אני חושבת ששווה לעזור לה, וגם לכם. הטיפול המתאים לה ביותר הוא cbt, טיפול קוגנטיבי התנהגותי שמכוון להפחית את הסימפטום, ילמדו אותה טכניקות הרגעה עצמית וזה יעזור אם תחכי, הסימפטום יחמיר כי הרי יהיו לה עוד מצבים כאלו וחשוב שתלמד להתמודד מנסיוני זה יכול לעזור. שתפי אותה ברעיון לחפש עזרה, אם היא תתגייס ותרצה -הכל ילך יותר קל ובשיתוף פעולה אל תהססי, חלי

ילד בכור בן 9 חברותי מאוד ותלמיד חרוץ מאז שנגמל מפיפי בערך בגיל שלוש וחצי יש לו קשיים להגמל מקקי בהתחלה חשבנו שבורח לו לתחתונים משום שהוא עסוק עם חברים ולא מצליח להתאפק אבל מסתבר שגם שהוא נמצא בבית הוא לא ניגש לשירותים. התופעה חוזרת על עצמה מדי יום הילד חוזר מהצהרון באופן קבוע ויום יומי עם קקי בתחתונים. אשמח אם תדריכי אותנו לאן לפנות ומה לעשות

הורים יקרים, חד משמעית עליכם לפנות ליעוץ פסיכולוגי שמתמחה בבעיה שכזו. בריכת קקי בגילו היא בדרך כלל סימפטום פסיכולוגי של כעס ומתח שצריך לטפל בהם. כמובן, שזה אחרי שבדקתם ושללתם סיבות פיזיולוגיות. חשוב לפנות בהקדם כי זה סימפטום 'מסריח' בכל המובנים, וככל שהוא קיים בגיל מבוגר יותר כך הנזק שלו רחב יותר, גם לדימוי של הילד. אתם יכולים לברר בקופת חולים או בשרות הפסיכולוגי העירוני מי המטפל המתאים עבורכם. אל תהססו, הטיפול בהחלט יעזור. בברכה, חלי

בני בן 4 שנים ילד מאד רגיש, בחודשיים הראשונים של השנה בכה הרבה בגן, כיום אינו בוכה אך עדיין אינו פתוח מבחינה חברתית, ממעט להשתתף בפעילויות הגן (משחק, יצירה וכדומה) בסה"כ מאד לחוץ ומקובע לכסא. כמו"כ מתקשה יחסית לגילו בשיחה שוטפת עם ילדים ומבוגרים, לא תמיד עונה על מה שנשאל, מתבלבל בין זכר נקבה, יחיד רבים, וזמנים(עבר, הוה, עתיד). הגננת ממליצה על גננת שיח וכן על טיפול של ריפוי בעיסוק משום שלדעתה הבעיה היא מוטורית(מתקשה בגזירה) ותפיסה מרחבית. רציתי לדעת האם אכן יש קשר, האם כדאי לטפל או לחכות, ואם לטפל מה כדאי לעשות.

משה, סליחה על האחור בתגובה לדעתי, כדאי לך להענות להצעת הגננת ולקבל עזרה. כנראה שיש לבנך שילוב של בעיה מוטורית עם מאפיינים רגשיים של סגירות ואולי חרדה חברתית. כל הנסיון המקצועי מוכיח שככל שנותנים לילד עזרה בגיל צעיר יותר כך המשך התפתחותו טוב יותר. אז אל תהסס, וקח את העזרה בהצלחה חלי

שלום בתי בת ה-3 חוותה מספר ימים של עצירות. לאחר 5 ימים נתתי לה נר כדי להקל עליה את היציאה. היציאה שלה היתה מאוד קשה ומאוד הכאיבה לה. מאז היא "מתאפקת" כדי לא לעשות קקי. כדי להקל עליה את היציאות אני נותנת לה בהמלצת רופאת הילדים תרופה שתגרום ליציאות בריאות יותר, כך שהצואה תהיה רכה. הצואה אכן התרככה, אך היא עדיין מסרבת לתת לה לצאת, מחזיקה עם היד מאחור כדי שלא יצא, בוכה ונתקפת חרדה והתנהגותה מוגזמת ואינה נורמאלית... כשנוצר אצלה עומס בקיבה, על כל ביס שהיא מכניסה לפה יוצא משהו מהצד השני - וכמובן גם את זה היא מנסה לעצור. איני יודעת אם המצב קשור לכך שהתגרשתי מבעלי, ולפני חצי שנה עברנו לגור בנפרד ממנו. אשמח להכוונה, למי אני צריכה לפנות. תודה

ליאורה, המצוקה שאת מתארת חריפה, ואני מבינה שהיא מטרידה אותך. הייתי ממליצה להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי, אפשרי דרך קופת חולים. הוא יוכל לאבחן ולייעץ לך בנושא. גם על החרדה מהיציאות וגם על השפעת הגירושין, שבודאי תורמים למתח שלה, וגם שלך חלי

היי ליאורה קראתי את מה שכתבת על ביתך בת השלוש ולי כיום יש בעיה דומה עם ילדה בת 3 וחצי. אשמח לשמוע אם הבעיה נפתרה וכיצד. גם בתי מתאפקת ומחזיקה את היד על הטוסיק. היא קיבלה חוקן וסירופ. תודה שרי

היי ליאורה לאחרונה גם בתי בת 3 וחצי כמעט סובלת מתופעה דומה אני מרבה לתת לה כשקורה מקרה כזה חלב או מיצוי שזיפים (בקבוק שניתן לקנות בסופר/חנות תבלינים/טבע) זה עוזר שגעון אפשר לערבב עם קולה/מיץ או מיץ פטל . תזהרי מאוד מתרופות הדבר יוצר תלות גם את הנר אני נוטה לשמור למצבים קיצונים ולא לעיתים קרובות , נסי גם להרגיל אותה מדי יום לכלכת מרובת פירות אבטיח/מלון/אפרסק/מיץ תפוזים לאחר שובה מהגן זה נפלא לבריאות!

שלום רב, בני בן השנתיים נמצא כיום במעון בו אני עובדת בכיתת הפעוטות. בשנה הבאה הוא אמור לעבור לכיתה בה אני נמצאת. האם עדיף לטובתו של הילד להעביר אותו לגן אחר או שאין מניעה פסיכולוגית להשאירו איתי לשנה נוספת? ברצוני לציין שבמידה ואני מעבירה אותו הוא יאלץ לעבור בשלוש השנים הקרובות למסגרת חדשה בכל פעם. עלי לתת תשובה בגן באם אני משאירה אותו או לא עד ל 1.3.08 בתודה מראש מירב

מכיון שהתשובה דחופה אני עונה בקצרה ובמהרה אני חושבת שהרבה תלוי בך ובילד. אם תוכלי לשמור על גבולות מולו כמו מול ילד רגיל, אם יש לו יכולת להפרד ממך, לא לקנא כשאת עם ילדים אחרים ולא רק איתו- אז אפשר. בדרך כלל עדיף לעשות הפרדה בין היותך אמא להיות חלק מהגן. אם זה לא מסובך מידי להעביר- עדיף שיהיה בגן רגיל כמו כל ילד. אבל שוב, זו המלצה שהרבה מהישום בה תלוי בך כי היא לא חד משמעית. בהצלחה חלי

אי יודעת שתגידו זה לא הפורום המתאים אבל תקשיבי בבקשה, בני בן-8 עדיין מרטיב רק בלילה הציעו לי ללכת לפסיכולוג.שאלתי היא במה זה יכול ליתבטא העזרה הזאת ?? בבקשה (אמא נואשת הילד עוד יותר)

הילה, אני מסכימה להמלצה ללכת לטיפול. בגיל שמונה יש להרטבה כנראה מקור פסיכולוגי מעבר לפזיולוגי (שבודאי נבדק). בטיפול יוכלו להבין מה גורם להרטבה (יתכן וחרדה, יתכן ומאבק כוח, יתכן וקושי בשליטה עצמית ועוד) ועל פי הזיהוי יוכלו לעבד את הרגשות כך שהסימפטום של ההרטבה יפחת. ייתכן ויפעילו שיטות התנהגותיות שגם הן עוזרות מאוד עם סימפטומים כאלו. מן הסתם גם ידריכו אתכם ההורים, יעזרו לכם להיות פחות מיואשים ויותר מסייעים לילד. אל תהססי, בברכה חלי

ביתי בת השלוש + 3 חודשים, התחילה בשבועות האחרונים "להידבק" אליי יש לה אחות בת 11 חוד' אבל היא מאד אוהבת אןתה, יש לציין שעזבתי את העבודה לפני חודשיים. בשבוע וחצי האחרון היא כל היום ובכל הזדמנות מנשקת אותי ואומרת לי לפחות 10 פעמים שהיא אוהבת אותי ומחבקת וממש לא נותנת לי לצאת מהבית גם אם זה לסופר היא מיד בוכה דבר שלא מתאים לה בכלל היא ילדה עם בטחון עצמי גבוה, וחכמה שנהנת להישאר אצל כל אחד, האמת שיש לה גם חלומות שהיא כמה בהיסטריה פעם על נחשים פעם אריה וכו... ניסיתי לשאול ולדבר איתה והיא מיד מעבירה נושא או שאומרת שהיא אוהבת אותי. דברתי עם הגננת והיא אמרה שהיא לא שמה לב למשהו חריג חוץ משבוע שעבר שהיו לה כמה ימים שהיא לא התרכזה במפגשים וזה חלף. מה אני עושה האם זה שלב? איך אני צריכה לפעול איתה ? מה להגיד??? תודה מראש ימית.

ימית, נשמע לי שבתך בחרדה. אולי הפחדים שאופינים לגילה חדשים לה ומכניסים אותה לאי שקט. אולי היא במידה מסוימת כועסת, או חוששת שכועסים עליה, והכעס שלה מעורר בה חרדה אותה היא מבטאית בהתנהגות. הכעס לאו דוקא בהגיון, אבל פעמים רבות כשילד נצמד ומרבה לומר כמה הוא אוהב זה מתוך חרדה שאולי הוא לא מספיק אוהב או שלא מספיק אוהבים אותו. נסי לאפשר לה לבטא את הכעס, ואולי אפילו את החשש שאתם כועסים עליה, וראי איך זה משפיע עליה. לעיתים עצם הדיבור עוזר. אם אין שיפור - לכי להתייעץ את יכולה גם לקרא בספרי 'תקשיבו לי רגע' את הפרק על חרדות, הוא יכול לעזור לך להבין יותר את בתך, ולקבל עוד כיווני תגובה. בברכה, חלי

גם בת בת 3.5 נדבקת אלי כמו סופר גלו ומאוד קשורה אני בהריון והמצב לאחרונה מאוד קשה דורשת שארים אותה כל הזמן ומנשקת ומחבקת ובכיינית אבל אין מה לעשות זהו שלב!

שלום בני בן 3. חמותי היתה סבתא מאוד קרובה אליו. ב 3 שבועות האחרונים היתה בטיפול נימרץ ואמרנו לו שסבתא חולה בבית חולים ששם רופא מטפל בא. היא עומדת למות כל רגע. מה אומר לילד שלי ? כיצד אסביר לו זאת ? הוא גם ככה מאוד רגיש לאחרונה ופורץ בבכי הרבה פעמים. תודה

לדעתי, חכו עם אמירה נוספת מעבר למה שאמרתם כיום עד ואם כשהסבתא תמות. אין ערך ללהכין אותו מעבר למה שאמרתם. כשתיכנסו לתהליך האבל הרשו לו להגיב בכל דרך שתתאים לו. יתכן ויבכה, יתכן ויתעלם, אי אפשר לצפות אתם יכולים לקרא עוד על איך מדברים עם ילדים על המוות, איך מבינים את תפיסת המוות שלהם בספרי 'בגובה העיניים' בפרק על 'לדבר בנושאים קשים'. זה יכול לעזור. מחזקת את ידיכם בזמן הקשה גם לכם, חלי

שלום ילדתי בת 10 קמה משינה עצבנית מאוד מדברת לא יפה וצועקת היא הולכת לישון בשעה 9 בערב מה הסיבה יכולה להיות? בתודה מראש חנה

חנה, על בסיס המידע שנתת אני יכולה לומר שבתך לא אוהבת לקום בבקר, וזו זכותה. אל תאבקי בכך. תני לה להיות במצב רוח רע, זה קורה להרבה אנשים בבקר. שימי רק גבולות לדיבור הלא יפה. שלא תקלל למשל. אם את תהיי רגועה ובמצב רוח טוב, זה ירגיע את כל המצב. בהצלחה חלי

לחלי שלום רב, בתי הבכורה בת ה - 6 נוטה בחודש האחרון לתגובות תוקפניות, הבעות זלזול הן בדיבור והן בהבעות פנים. היא מגיבה בכעס בעיקר כלפי, כאשר היא לא מקבלת מה שהיא רוצה או שהיא חושבת שאני טועה. ניסיתי לדבר איתה מס' פעמים, שאלתי למה היא כועסת כ"כ והתשובות שלה בעיקר הסתובבו סביב תחושת אכזבה ממני כאשר לא עשיתי כרצונה. ניסיתי להסביר לה שגם לי יש צרכים בדיוק כמו לה ולא תמיד ניתן להגיע לתיאום בין הצרכים ועלינו ללמוד לוותר. בינתיים השיחות לא עזרו. היום בצהריים היא התחצפה אלי מאד וגילגלה עיניים מתוך זלזול ואמרתי לה שאיני רוצה לדבר איתה כל עוד היא מדברת ככה, שלא נעים לי להיות לצידה שהתנהגותה פוגעת בי ובקשתי ממנה לצאת מהחדר. הודעתי לה שכך אנהג כל עוד היא מגיבה כך כלפי. האם התגובה שלי היא קיצונית ?

מיכל, התגובה שלך לא קיצונית. אולי אפשר לשפר אותה מעט. את צריכה לומר לבתך חד וחלק מבחינת גבולות שאסור להתחצף לאמא. אסור לומר מילים כאלו ואחרות. את צריכה פחות לנהל איתה שיחות על החוצפה כי זה נותן לה כוח שחוזר בבומרנג דרך החוצפה. את יכולה לדבר איתה על רגשותיה ולהיות רכה ומקבלת, אבל חד משמעית לא לקבל את החוצפה. אם את תהיי ברורה, גם היא תיישר קו בהדרגה. זה לטובתך וגם לטובתה. קשה לה לשאת תיסכול, זה בסדר. אם לא תתרגשי מהכעס שלה ותעמידי לה גבול ברור היא תשתפר בכך. את יכולה לקרא את הפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים' (מופיע באתר שלי) וגם בספרי 'תקשיבו לי רגע'. הם יוכלו לתת לך כיווני הבנה וטכניקות. בהצלחה חלי