פוריות וזוגיות

שלום לכולן, אני בת 25 , לא מזמן קיבלתי מגניקולוג מומחה את האישור הסופי שיש לי שחלות פולציסטיות אחרי שנים שהיה לי חשד וקוויתי שזה איכשהו יסתדר, אני יוצאת עם מישהו זמן וזה תופס כיוון רציני, הוא מההתחלה דיבר איתי על כמה שהוא כבר רוצה משפחה וילדים וכמה שחשוב לו העניין, אמרתי לו מראש שאני לא מתכננת ולא מאפשרת לעצמי בכלל לחשוב על זה לפני שיהיה לי גב כלכלי מספיק חזק, כלומר- ב-4 השנים הקרובות לפחות. יש בינינו אינטימיות וקרבה ודיברנו על הכול, אבל על זה אני לא מצליחה לספר לו. מצד שני אני מרגישה שאני משקרת לו כל פעם שהוא רואה ילד ונפתחות לו העיניים. אני מנסה לחשוב על זה בצורה חיובית, ואני יודעת שזה לא אומר עקרות, אלא רק שרוב הסיכויים שלא אוכל להכנס להריון בדרך הקובנציונאלית, ושגם ככה אני לא במקום בחיים שזה צריך להטריד אותי, אך אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלזה, והתחושה שאני משקרת לו ושהוא מתחרפן כי הוא לא מבין מה עובר עליי גורמת לי להתרחק ממנו. אני אשמח לעצה או נקודת מבט חדשה על העניין, אני פשוט תקועה עם החרדה והאבדן ולא מצליחה להשתחרר מהמחשבות ולקבל באמת שזה לא סוף העולם. תודה.

אני חושבת מאוד שכדאי לך לספר, למה להכנס לקשר יותר משמעותי אם לא סיפרת, הרי גם ככה הוא ידע בסופו של דבר במידה ותתחתנו, ואם תגידי לו כבר עכשיו אז שיחליט מה לעשות, את לא תהיי אשמה לגבי החלטותיו. בהצלחה