לא רוצה להיות מותשת
דיון מתוך פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה
היי קוראים לי אן ואני חדשה בפורום. אני בת 25 (בקרוב) ונמצאת בטיפולים שנה (נשואה 4 שנים). עד כה עברתי שלוש הזרעות ושני טיפולי הפרייה. בהפרייה הראשונה היו עוברים לא כל כך "יפים, (שניים: ארבעה תאים, ושני תאים) היה הריון כימי ואז עברתי לרןפא פרטי. השינוי היה מידי. בטיפול האחרון שישה עוברים יפיפיים (8-9 תאים). הרופא חזה הצלחה ובכל זאת בחרתי להחזיר שני עוברים. אך לא הייתה הצלחה...במהלך הטיפולים עברתי תהליך רגשי לא קל.הייתי הראשונה שהתחתנה, הראשונה שסייימה תואר ופתאום כולן בהריון. בהזרעה הראשונה שלי שתיים מחברותי הודיעו על הריון (הילדים שלהן כבר בני חמישה חודשים)בהזרעה השלישית גיסתי הודיע דגם היא בהריון והיא כבר בחודש תשיעי. בהפרייה הראשונה אחותי הודיעה שהיא בהריון, ובהפלה חברה טובה הודיע לי באותו היום "שהיא לא יודעת אך זה קרה אבל היא בהריון". בטיפול האחרון הייתי כל כך חיובית ידעתי שהתור שלי הגיע...צחוק הגורל וביום שאני קבלתי את ההודעה שהטיפול נכשל חברתי הטובה ביותר הודיעה שהיא בהריון. אני שמחה עבור כולן אך מרגישה מועקה עבורי.אני מרגישה שאני תקועה במקום וכל הייתר נעים לכיוון שאני רציתי גם. הכישלון הזה מטיפול לטיפול... מה עושים? איךממדיכים לחייך? כולן עסוקות בהריון שלהן ואני עדיין באותו מקום (מעקב, זריקות...)אני מודעת לכך שזה תהליך למען מטרה ואני מאמינה שיש לחיות ולהנות מהרגע ולא לצפות רק לעתיד אבל ההווה קשה מידי עבורי כרגע....
אן שלום, את נמצאת בגיל ובסביבה שבה רבות סביבך נכנסות להריון וללא ספק זה מקשה על ההתמודדות הפיזית והרגשית הכרוכה גם ככה בטיפולי הפוריות. נשמע שאת מאוד רוצה לפרגן לסביבתך למרות הקושי האישי שלך, וכמו שכתבת את מתמודדת עם רגשות מעורבים של שמחה ומועקה, ובואפן טבעי כנראה גם קנאה. לא ציינת האם לך יש מקורות חיזוק ותמיכה. העובדה שאת מודעת לכך שמדובר בתהליך ושיש למצוא את הדרך גם "להנות מהרגע" היא חשובה, גם אם כרגע אינך מצליחה ליישם. נסי לראות באילו כלים ודרכים את יכולה להשתמש על מנת להקל עליך את ההווה הלא פשוט. למשל, הקפדה על שגרה ועל פעילויות שמסבות לך הנאה, פניה לליווי רגשי שיסייע בהתמודדות וכו'. המשיכי לפנות לפורום בכל צורך, קרן
קרן שלום. בעלי מאוד תומך ומנסה לומר את המילה הנכונה על מנת לעודד. גם המשפחה מאוד תומכת ומעודדת. עד כה לא פניתי לתמיכה מקצועית. אני מנסה לעסוק בעיניינם אחרים, סיימתי עכשיו ללמוד אבל כבר יש השתלמיות רבות וכבר מצאתי עבודה לשנה הבאה (עוסקת בחינוך חגיל הרך) יש לי עיסוקים רבים אך תחושה של חוסר רצון ומוטיבציה חודרת לעיתים קרובות! כל כך רוצה להעיף את המועקה מעלי אך אני נתקלת בקשיים. בתחילת הטיפולים (לפני שנה) כל הרופאים היו מאוד רגועים והסבירו שאני מאוד צעירה...אבל אותה צעירה נמצאת כבר אחרי שלוש הזרעות שתי שאיבות ושתי החזרות שלא צלחו. אני כן מוצאת נקודות אור (כמו שהפעם יש מוקפאים, ואיכות העוברים מצויינת לפי דברי הרופא) עם זאת החרדה משתלטת בעיקר בערב וקשה לי מאוד להתמודד עם כל התהליך. אי מרגישה שהשנה הזאת הייתה קשה לי במיוחד ומפחדת לקראת ההמשך, אני יודעת שאין הרבה לומר בנושא מלבד יהיה בסדר כי בתחום ההרגעה אני מנסה להרגיע את עצמי ומקבלת בחום את התמיכה מסביב אבל איך ממשיכים מבלי להתפרק?