סיוע ותמיכה נפשית לאמא שחולה בלימפומה

שלום, אמא שלי חולה בלימפומה מסוג נון-הודג'קין של תאי B. היא מטופלת מזה כשנתיים, היא לא הגיבה כל כך טוב לטיפולים עד כה, ניסתה סוגים שונים של כימו' וגם טיפולים ביולוגיים וכיום היא מועמדת להשתלת מח עצם עצמית בתל השומר. בתחילת הדרך היא הגיבה מאוד טוב, שמרה על קור רוח, טיפחה את עצמה (כמו שהייתה עושה תמיד) וכו'. בשנה האחרונה החלה הדרדרות במצבה הפיזי והנפשי. לפני כארבעה חודשים עברה התקפים קשים של פרכוסים ככה''נ כתופעת לוואי מהכימו' והיא הורדמה והונשמה במשך שבוע. כשהעירו אותה היא עברה גמילה (מחרידה) ממורפיום ובאותם ימים אובחנה כסובלת מדליריום. מה שקראתי בזמנו על דליריום לא עודד בכלל והבנתי שהמון אנשים נכנסים אחרי מצב כזה לדיכאון קשה. בשורה התחתונה - היום היא במצב נפשי לא פשוט. היא בקושי מדברת, מצוברחת, לא מטפחת את עצמה, חסרת כל חשק ומוטיבציה לצאת מהמצב. אני חלילה לא שופטת אותה ובאמת באמת מבינה. אני מנסה לעזור לה, לרשום אותה לקבוצת תמיכה או אולי לקבוע לה פגישות עם פסיכולוגית אישית... אני לא מצליחה כל כך למצוא שום ארגון או איזשהו גוף שעוזר לחולי סרטן. גם האגודה למלחמה בסרטן לא כל כך עזרה לי... מה עושים? למי אפשר לפנות? מה אני יכולה להגיד או לעשות שיעזור לה? בתודה מראש ובברכת רפואה שלמה לכל החולים, שלי.