אבא גוסס סרטן גרורתי בכבד

שלום דבי השאלות שלך מאוד לעניין ואנסה להעביר לך את המהלך כמו גם מה לעשות ומה להגיד. אדם מרגיש שהוא הולך למות, אך הפחד להוציא את המילה הזו שנותנת אישור שבאמת זה הולך לקרות נורא מפחיד גם את החולה וגם את המשפחה. כאשר הוא שואל מה יהיה איתי להחזיר לו את השאלה ולשאול מה אתה חושב שיהיה איתך. בעצם מה שאני רוצה להגיד שלשאול שאלות או להחזיר את השאלה ששואל היא הדרך הנכונה כדי להתחיל שיח אמיתי וכן. כרגע מה שנכון לעשות זה להתחיל להיפרד. אנחנו יודעים שפרידה שנעשית בצורה אמיתית ללא הסתרה וללא ניסיון לעשות ורוד את המצב, פרידה כזו מאפשרת מוות טוב יותר לחולה והחלמה יעילה יותר למשפחה לאחר האובדן. כאשר אני אומרת החלמה הכוונה לקבלה ריאלית את האובדן, את העצב ואבל ובצידם לאט לאט צצים זיכרונות טובים ולאט גם מטשטשת התמונה הקשה של הסוף. פרידה יעילה היא לסגור את כל הדברים (עד כמה שניתן) הלא פתורים. בכל משפחה יש הרבה נושאים מודחקים ושלא נוגעים בהם והם רובצים כמשא כבד. ומכבידים עוד יותר כאשר אין כבר עם מי לדבר עליהם. לכן את זה חייבים לעשות כמה שיותר מהר. מה שקורה עם צהבת כתוצאה מהגרורות בכבד שהיא משפיעה על המוח ומתחיל ערפול הכרה ואז קשה לדבר ולהבין. צריך הרבה אומץ לעשות פרידה אמיתית אך הרווח מכך גדול לאין שיעור. בפרידה אומרים גם את הדברים היפים שהיו בקשר, מביעים רגש. אפשר להגיד: מאוד קשה לי לראות אותך ככה, סובל צהוב וכו, בעיקר לא לנסות לדבר מאחורי הגב. מה שיש להגיד בפנים. בהרבה משפחות לא קיימים דפוסים של תקשורת ישירה וגם לא דיבור על רגשות וזה לא פשוט להתחיל לדבר פתוח ולבטא רגש כאשר זה לא היה הדפוס, אך לטובת כל הצדדים כדאי לאזור אומץ ולהגיד מה מרגישים, כי זה מקל מאוד ועושה טוב לשני הצדדים. כדאי גם לשאול את אבא ממי הוא היה רוצה להיפרד. מאוד כדאי שפרידה תהיה בנפרד מכל מי שהוא רוצה. לא להעמיס רק כמה דקות. אנחנו יודעים שאם המשפחה משחררת את החולה המוות מתרחש מהר יותר. חולים גם במצב הכי קשה יכולים לאגור כוחות ולהחזיק מעמד כי לא קיבלו אישור מהמשפחה שמותר להם לנוח. כל עניין הצוואה רצוי שיהיה פתור לפני אבדן ההכרה, כי יכולים להיות קשיים אחר כך. נראה לי שהעמסתי מדי לפעם ראשונה. אם את רוצה תכתבי באתר ואענה לך