אשפוז ביתי לאמי חולת סרטן ממקור מעי לא ידוע
דיון מתוך פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום. אמי בת 77 אובחנה לפני כשנה עם גידול ממאיר בחלל הבטן. תחילה טופלה בפרוטוקול של סרטן שחלה בכימותרפיה אבל לאחר שלא היה שיפור, ובבדיקות נוספות, הוחלט שהגידול בחלל הבטן הוא ממקור לא ידוע, כנראה מקור אפנדיקס, ולכן עברה לטיפול אחר. גם לסדרת הטיפולים האחרונה לא הגיבה טוב והטיפולים הופסקו כליל. לפני כחודשיים אושפזה בבית חולים בשל חום גבוה וחולשה והתברר שככל הנראה ישנה דלקת ריאות או זיהום בגוף, כתוצאה מהגידול. חשוב לציין שהגידול מסיבי מאוד ומפושט בחלל הבטן אבל לא התפשט לאיברים אחרים. הוא כוח גם נוזלים בבטן. היא טופלה באנטיביוטיקה והחלטנו שאנו מעדיפים אשפוז ביתי. מאז ששוחררה לא השתקמה כלל ומצבה מחמיר מיום ליום, היא רזה מאוד, רוצה כל הזמן לישון, לא מדברת כמעט ולא יושבת רק שוכבת. במשך החודשיים שהיו, לא דאגנו לשיקום הגוף לאחר הזיהום מאחר ונתנו לנו להבין שהיא משוחררת הביתה וימיה ספורים. אנו מקבלים ליווי רפואי באשפוז ביתי אבל של רופא גריאטר בלבד. אמא צלולה אבל יכולת קוגניטיבית נפגעה, היא בדכאון והמצב הגופני מתדרדר מיום ליום. הרופאים המלווים אומרים שצריך לתת לה לישון כל הזמן וגם לא להתעקש על אוכל או כדורים קבועים שלוקחת כל השנים. לנו זה מרגיש שכן ניתן לשקם אותה ולו במעט, יש אחר והגידול יחסית נשאר כפי שהיה, אולי לפחות לעזור לה לסיים את חייה ולא בסבל של שכיבה במיטה ללא יכולת לזוז כמעט. האל יש רופא מומחה אונקולוגיה או רופא שנותן תמיכה לחולי סרטן ויכול להגיע לביקור בית כדי לייעץ לנו? אנו מבינים שהיא לא תבריא אבל מרגישים שרק אומרים לנו לתת לה למות ולא משנה שזה ככה בסבל. אין לנו טעם ברופאי משפחה שיגיעו אלא הכוונה לרופא שברמת יכול מצבה הגופני ולהעריך האם ההתדרדרות הפיסית והנפשית היא כתוצאה מהמחלה ולא מההסתגרות בבית והדכאון. תודה רבה.
שלום צחי. מתוך דבריך אני מבינה שאתם מאוד דאוגים וכואבים ונראה לי נורמלי מאוד. אני מתרשמת שמצבה של אמא שלך קריטי ולפי מה שהרופאים לא מסוגלים להגיד לכם שימיה של אמא לא רבים, או שהם מתכוונים להגיד לכם שאין יותר מה להציע טיפול מרפא או משקם, כי זה לא יעזור. הרצון להמשיך את חייה של אמא שלכם בכל מחיר לא בטוח שעושה לה טוב. אחת ההתנהגויות המאוד שכיחות היא שאנשים לא לוותר על היקרים להם ולרצות שימשיכו בחיים בכל מחיר, השאלה אם אמא שלך מוכנה להמשיך לחיות בכל מחיר. במצבים כל כך קשים אני ממליצה תמיד להתחיל בתהליכי פרידה, שאינם בהכרח אומרים שאמא שלך תמות מיד אך זה אומר להתחיל לשאול אותה מה היא הייתה מאוד רוצה במצבה כעת, לא מה אתם רוצים אלא מה היא הייתה רוצה. כמה אתם בכלל מדברים ישירות עם אמא שלכם וגם מדברים בניכם או שהכל מאחורי הגב, זו התנהגות נורמטיבית כאשר אנשים פוחדים לחשוב על המוות או לקרוא לו בשם. מנסיון מחקרי וגם שלי אנשים רוצים למות כאשר הם סגרו את כל העניינים הבלתי סגורים בעיקר עם המשפחה שלהם. עניינים בלתי סגורים זה כל מה שלא נאמר ונשאר בבטן ומציק לנו פרידה משמעותה לדבר עם החולה, לשאול אותו, להגיד לו מה שרציתם להגיד ולא אמרתם. הפרידה מסייעת לחולה למות בשלווה ומסיעת לבני המשפחה הנשארים לחיות את חייהם לאחר מות יקירם חיים מלאים ובלי רגשי אשם ותחושה שברבה דברים לא אמרתי וכו נראה לי שלפעם ראשונה אמרתי די, אם מתאים לכם ותרצו להמשיך להתכתב איתי אעשה זאת ברצון מאחלת לכם תהליך מאפשר בברכה נטע מוזר
תודה רבה על התשובה. אנחנו לאט לאט עושים בדיוק מה שכתבת, ולצד זה גם תמיד עובר לנו בראש שאולי אפשר איכשהו כן להקל עליה גם במה שנשאר, אבל אני לגמרי מבין את מה שכתבת. אעביר גם את המסר למשפחה.
שלום צחי אחד הדברים החשובים ביותר להקל על אמא שלא תסבול כאבים פיזיים, ממש לא לתת לה לסבול. לגבי כאבים נפשיים, לא הייתי מטפלת בזה בתרופות ( לפעמים רופאים מציעים תרופות שיטשטשו ואז גם לא מרגישים) כאב רגשי יהיה כי זה לא פשוט יחד עם זאת פרידה נכונה וטובה מקלה על הכאב הרגשי. אין כמו שיח אמיתי, גם אם כואב, לתחושה מרגיעה. בהצלחה לכם. אני כאן לשירותך
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
