מה לאמר לאמא

דיון מתוך פורום  תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

28/04/2009 | 13:30 | מאת: גילה

לאימי הופסקו הטיפולים הכימותרפיים עקב צהבת שהחמירה את מצבה. האבסורד הוא שבתחילת הדרך היא היתה בדכאון, שהמצב היה טוב יותר. ואילו עתה לאחר טיפול בכדורים ושיחות עם פסכולוגית השתפר המצב הנפשי וחלה החמרה במצב הבריאותי. הרופאה אמרה שתוחלת החיים שבועות עד חודשים. היא עושה תוכניות לעתיד, שואלת מתי תחזור לטיפולים ושמחה על השיפור והיציאה מהדיכאון. אמרתי לה שלא ניתן לטפל כשיש צהבת ויש לחכות. אני זורמת איתה בכל תוכניותיה. אך יוצאת ממנה מרוסקת ובוכה כל הדרך הביתה. עזרי לי בבקשה. תודה

שלום גילה את כותבת שאת יוצאת מרוסקת, אין ספק שהמצב קשה ביותר וזה מאוד מתיש ומפרק, קושי מאוד גדול זו הידיעה שלאמך נותרו שבועות עד חודשים ובתחושה שלי שתיכן מסתירות את האמת כדי לא להכאיב אחת לשניה, אך אי דיבור על האמת מכאיבה הרבה הרבה יותר, כי היא משאירה כל אחת מכן בבדידות מאוד גדולה עם הכאב שלה מבלי יכולת לדבר על הרגשות והחששות, על מה שרוצים להגיד ואולי לדבר גם על נושאים שלא דוברו עד היום (לאו דוקא על המחלה). סוף החיים עם כל הכאב בזה, זו גם הזדמנות מאוד גדולה לקרבה, למגע, לדיבור אמיתי וכנה ללא כחל וסרק. במחקרים נמצא שאנשים יודעים בדיוק את מצבם אך הם לא רוצים להכאיב לבני המשפחה ולעיתים "משחקים" רק כדי שבני המשפחה יחשבו שהם בסדר " עושה תוכניות לעתיד", אך אם בני המשפחה מעיזים לגעת בכנות בכאב תוך רכות ושיתוף במה קשה, הרווח הוא של כולם. העזה לגעת מקטינה את המצוקה שתקועה. אם תרצי להמשיך להתכתב ולשאול שאלות נוספות אשיב מיד. סליחה על התשובה המאוחרת הייתה לי תקלת אינטרנט ביומיים האחרונים. בברכה נטע

מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם