ניסיון לפרוק

דיון מתוך פורום  תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

25/01/2012 | 02:22 | מאת: אביטל הבת של פנחס

היי לכולם, הגעתי לפורום הזה בטעות אחרי שעברתי יום קשה במיוחד בבית החולים. אבי בן 52 כן כן אתם רואים נכון. צעיר שעוד לא ראה כלום בחייו. לפני כשנה התגלתה אצלו מחלת הסרטן. יש לו גוש בראש הלבלב. ידוע לי וסביר להניח שלמרביתכם פה בפורום, שלבלב זו אכן מילה גסה. וברגע שהסרטן מניח את ידו על איבר זה סיכויי ההחלמה שלך שואפים כלפי מטה. אבל התמזל מזלו של אבי והוא נכנס לניסוי שערכו באותו הזמן בביהח הדסה בי-ם. הגידול אפילו הצטמק, והמרקרים ירדו. אבל לצערנו הוא עדיין לא בר ניתוח מכיוון שהוא בא במגע עם כלי דם וניתוח עלול לפגוע בכלי דם אלו בצורה רצינית עד מסכנת חיים אז הכירורגים לא לוקחים את הצ'אנס הזה. אז התחלנו את הניסוי וזה ניראה שגרתי במיוחד, נוסעים לטיפולים, הוא המשיך ללכת לעבודה עד לפני שבועיים, ובחודשיים האחרונים החלה לו תופעה של מיימת. לאחר בדיקה של דוגמית מהמים גילו שיש לו תאים סרטניים במים שמגרים את האזור וככל הניראה גורמים להתנדפות נוזל מהתאים לתוך הבטן כך שכל הגוף שלו ניראה ממש מצומק והבטן נפוחה מאד ומקשה על התרחבות הריאות מה שגורם לקושי נשימתי. אבי אדם דכאוני מאד, ועצם העובדה שהמצב לא נעשה קל יותר פיזית גורם לו לרגרסיה רגשית הוא לעיתים מדבר בצורה אובדנית, וניראה שאת כל הטיפולים שהוא עושה, ואת הפעולות הבסיסיות שהוא עושה- כמו לאכול, לקום מהמיטה ולרדת לסלון על אף הקושי הפיזי הוא עושה בשביל אימא שלי שאיתו באש ובמים. ניסינו לייעץ לו לשוחח עם פסיכולוגית או לקחת כדורים שיעזרו לו להתמודד עם הקושי הנפשי אבל הוא טוען שהוא לא בדיכאון אלא שפשוט קשה לו פיזית ו"איך אנחנו היינו רוצים שהוא יגיב במצב כזה שלנשום ולקום מהספה הוא לא יכול ונורא קשה לו לבד". אתמול כשהוא התעורר אימא שלי שאלה אותו שאלה והוא ענה לה תשובה לא קשורה. היא הבינה שהוא במצב של בלבול ומחשש לפגיעה מוחית רצנו איתו לביהח. שם הצליחו לייצב את מצבו פחות או יותר וכרגע ממתינים לתוצאות. לא ברור לאן המצב הזה הולך מכאן, היום כשבאתי לבקר את אבי מעבר להתנהגות האפטית שלו שככל הניראה נובעת מחולשה, ייאוש, עייפות היה לי קשה לראות אדם שעד לפני 11 חודשים היה בריא, שמן, אוהב לאכול אוהב לטייל, מגיע למצב שהוא יושב על מיטת ביהח כאשר חיתול עוטף את חלציו, רזה ומותש חסר חיות וחסר תקווה. ואת אימא שלי שיושבת ומנסה לשמור על קור הרוח ולסעוד אותו ולהיות לו לעזר לכל שיצטרך. קשה לי לחזות בסיוט הזה מתרחש לי מול העיניים וקשה לי לשמור על התקווה שאפשר לצאת ולהתרומם ממצבים שכאלו. קשה לי שלא לחשוב על הworse case sinario קשה לי שלא לחשוב על מה יהיה אם.. יש לי אח בן 10 שאני לא יודעת איך הוא יאכל את זה, יש לי אימא חזקה שאני לא רוצה שתשאר לבד, ויש אותי ואת אחי שעל אף שלא היינו קרובים לאבא בזמן ילדותנו, מבינים היום מה המשמעות של חוסר בדמות כזו שהייתה כה דומיננטית בתא המשפחתי. אני לא באמת כותבת את זה כי אני מצפה שלמישהו כאן תהיה תשובה בשבילי ואני יודעת שזה פשוט מצב של חוסר אונים. אבל האם מישהו מכם באמת חושב שמהתהום הזו שהוא נימצא בה כרגע יש דרך חזרה? תודה למי שיענה, תודה למי שסתם קרא, וחיבוקים לכל בני המשפחות שעוברים את הסיוט הזה ושומרים על שפיותם. אוהבת אותכם ומבינה. אביטל.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביטל אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד שיש או אין דרך חזרה על פי התאור שלך המצב קשה ואת שואלת שאלות נכונות ויש תובנה יפה לגביך ולגבי אחיך. חשוב לאפשר לאביך לדבר ולהגיד את מה שעל ליבו מבלי להוכיח אותו או להגיד לו מה הוא צריך, כי אם הוא לא רוצה שום דבר לא יעזור יכול להיות שהדיבור הרגשי אתכם יקל ויסייע לו לפתח איתכם שיח רציני ועמוק. כן, קשה לו וחשוב לכבד את שהוא מרגיש ואומר. חשוב שתדעי שאת יכולה להכנס לאתר זה ולהתכתב איתי, לעדכן מה קורה ולשאול שאלות, אם תרצי כמובן אני משתדלת להכנס לכמעט מידי יום ולהתייחס לדברים. בברכה נטע מוזר

26/01/2012 | 12:17 | מאת: אריאלה

והיו לי מילים מנחמות... סיפורך, נוגע ללב ובדרכך המיוחדת לתאר את המצוקה בה את נמצאת. את נראת אדם טוב, אישיות מדהימה. הלוואי ויהיו לך הכוחות לעמוד בהמשך הדרך. לא קל להאמין... אבל אולי אולי אולי הוא יתגבר. סה"כ הוא צעיר וכוחותיו יש סיכוי ויעמדו לו. ואת... את קחי קצת אויר. את עושה ככל יכולתך ולא הכל תלוי בך. ומותר לך לפעמים גם להיות קצת חלשה.

מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם