פרידה מאם שאינה מוכנה להיפרד

שלום לינדה את כותבת שאמך לא מוכנה להיפרד, כיצד את יודעת זאת, מה זאת אומרת היא לא מוכנה להיפרד, אילו התנהגויות שלה באות לביטוי, אני חושבת שאוכל יותר להבין ואולי לסייע אם תתארי את ההתנהגויות שלה שמבטאות אי רצון להפרד. לגבי המושג סופנית, לי קשה לקבל מושג זה, אני חושבת שאת רוצה להגיד שאמך נמצאת במצב סופני או שהמצב של אמך הוא סופני אמך גם לאחר מותה לא תהיה במצב סופני לגוף שלה יהיה סוף. הגוף יקבר יקבר אך היא תהיה איתך ברוחה, בזכרונה, בחוויות הטובות כמו גם הקשות והלא נעימות. אחד התפקידים של פרידה היא היכולת לסגור ענינים לא פתורים ועוד מספר תפקידים. מחכה לתשובתך כדי שנוכל להמשיך בדו שיח שלנו בברכה נטע מוזר

שלום סיגל אני מניחה שקראת את ההתכתבות בין לינדה לביני כי ראיתי שהתחברת לשאלה שהיא כתבה לגבי אם שלא מוכנה להפרד. השאלה שלך מתייחסת האם כדאי לדבר איתה. השאלה מה מתאים לך, מתאים לך לדבר איתה? האם היית רוצה לדבר איתה אך חוששת או לא יודעת איך. אני לא בטוחה שהדיבור חייב לקפוץ ישר אל המוות. אני חושבת שבעיקרון נכון לדבר על המוות עם אדם שנוטה למות כדי לערוך פרידה שחשובה גם לחולה וגם למשפחה שנשארת, אך בודאי לא כנושא ראשון לפני שהיה איזה שהוא שיח בניכן בנושא של רגשות. דיבור על המוות דורש הרבה הקשבה ובעיקר שאלת שאלות. אין זה נכון בשום שיחה , ללא קשר לנושא, לספר מה יקרה, גם עם ילדים זו לא גישה נכונה. הגישה היא לשאול שאלות כמו: מה היית רוצה להגיד לי, מה היית רוצה שאני אדע, אני תוהה כמה באמת את משתפת אותי במה שקורה לך,איך אני יכולה לעזור לך, מה את חושבת לגבי האי טיפול שאת לא מקבלת ועוד כל מיני שאלות זה לא אומר שהשאלות שהצעתי כאן מתאימות לאמא שלך, אך הגישה היא לשאול ולא לתת הרצאה או הסבר או כל אמירה שלא מתפתחת ישירות ממערכת יחסים שיש לכן. סיגל אני באתר מידי יום ואם תרצי להמשיך לשוחח איתי אעשה זאת ברצון. בברכה נטע מוזר