פורום יחסי סבים-נכדים וההורים שביניהם

שלום, הסיפור שלי הוא כזה: חמי- איש קשה, קשוח, עקשן, הכל הוא רוצה לדעת ומתערב בכל מה שקורה אצלנו, הוא אף פעם אינו מרוצה משום דבר ומאוד קשה לנהל איתו שיחה, ההרגשה היא שאני תחת חקירה צולבת. בלי קשר לכל זה, חמי הוא מורה/מנחה בחוג לכלי נשיפה. הקיץ הוא שיכנע את בני הבכור בן ה-8 להיצטרף אליו לחוג שיתחיל בספטמבר. בני-ילד רגיש, הוא משתדל לא לפגוע בסובבים אותו, לעיתים מתקשה לאמר "לא". אני לא רוצה שהוא ישתתף בחוג של חמי . איך יוצאים מהמצב הזה בצורה כזאת שאף אחד לא יפגע? מחכה לתגובתכם לינה

תודה רבה

שלום לך, אני נשואה כבר 14 שנים אני אמא לשלושה ילדים ובעל מקסים. הבעיה שלי היא חמי וחמתי, ההורים של בעלי. אנשים כאלה לא ראיתי בחיים שלי. נכון שאני נשואה 14 שנים אבל כל פעם הם עושים משהו חדש אני פשוט בשוק. הם לא עוזרים לנו בכלל, כשאנחנו מוזמנים אליהם לארוחות תמיד צריך להביא איתנו אוכל או משהו, לא זוכרים אף תאריך יום הולדת ולכן גם לא מתקשרים לאחל מזל טוב, וכשאנחנו שוכחים אוי ואבוי לנו איך העזנו לשכוח את יום ההולדת, פשוט לא אכפת להם מהבן שלהם ומהנכדים. כשלהם יש יום הולדת דורשים מתנות ועוד מה הם מבקשים שהבן שלהם יביא להם מתנה כסף, בחיים שלי לא שמעתי שהורה שהמצב הכלכלי פי כמה וכמה יותר טוב מבקש מהבן שלו שיביא לו כסף. והילדים שלי לא אוהבים ללכת אליהם בכלל ואם כבר הולכים אליהם אז אסור לגעת אסור לזוז ואסור לנשום. אציין שאח של בעלי גם נשוי ויש לו 2 ילדים ולהם הם כן עוזרים וכן אכפת להם, האפליות שהם עושים ממש משגעות אותי ובגלל זה כל פעם כשאני שומעת משהו עליהם אני ממש מתרגזת עליהם ואז אני ובעלי מתחילים לריב. איך מפסיקים עם הריבים, איך מפסיקים להתייחס אליהם ולהתרגז מהם ואיך אפשר אולי לחנך אותם שיהיה להם קצת יותר אכפת מהבן שלהם שהוא בעלי כי הוא לוקח את זה קשה.

אבא שלי עבר התעללות מאוד קשה מצד הוריו גם בילדות וגם עד היום : *כשהוא ואמי רצו לעבור לגור ביחד אז סבי וסבתי מצד האמא ומהצד השני סיכמו שהצד של אמי כמעט ישלם על כל רהיטי הבית והצד של אבי על תאורה וחשמל, יום לאחר מכן אחרי שהצד של אמא שלי קנה כבר את רוצה הרהיטים ושילם על עוד דברים.אמא של אבי התקשרה אלינו ואמרה לאמא שלי תגידי שיצחק היה שיכור ולא התכוון למה שאמר ובטח לא מתכוון לשלם וכד' בילדותו היו נוהגים להרביץ לו עם מטקות לגנוב את כספו אשר היה מרוויח לקלל אותו ועוד. לכל ארבעת אחיו הייתה ילדות קשה. וגם אני חוויתי דברים מאוד לא נעימים מהם שמשפיעים עליי עד היום ביום הולדת של אח שלי אבא ואמא שלי ואח שלי הגיעו אל ביתם כמו מדי חודש כדי לכבד אותם ולא לעורר אצלנו שנאה אליהם ואבא שלי הודיע שעקב השיפוצים הוא יביא לאחותו את הכסף לבריתה במועד מוחר יותר(חשוב לצמיין שמצבה הכלכלי של אחותו ובעלה ואב ילדתה חמור מאוד והם גרים אצלהם הוריי אבי וגם היא לא הביאה לו כסף על אירוע כל שהוא ומבחינתה זה היה בסדר ונוסף , מצבנו הכלכלי קשה מאוד בתקופה האחרונה ואבי לא מתלונן לרגע ולא מספר על כך לאף אחד) תמי אחותו ישר הסכימה ואמרה אין בעיה אך כנראה אבא של אבי שמע ת זה והתחיל לצרוח עליו שייסתלק מהבית ושהוא אפס והתחיל לקלל אותו וכמעט נגע בו והתחילה שמה מלחמה מאוד קשה שהחזירה את אבא שלי לתקופות מאוד לא טובות... (אבא שלי ספג מהוריו מכות קשות הן פיזית והן נפשית מה זגרם לדירדורו ולהתנהגותו הטראומטית עד גיל 32 בערך) מאז הם בברוגז ובאירועים הם נועצים בנו עיניים ואמא של אבי היא דווקא הייתה איתו בסדר רוב הזמן גם בילדותו ואחרי שאביו היה מכה אותו היא הייתה נכנסת לחדרו ואומרת אל תרגיז אותו פעם הבאה לא שזה עוזר במשהו.. מחר אבא שלי בגללנו (אני ואחי) מעוניין חעשות סולחה עם הוריו (חשוב מאוד מאוד לציין שעקב היחסוההתנהגות ועקב הריסת חיי כמעט באופן מירבי לא סבלתי אותם אף פעם גם בתור סני אדם עוד לפני שידעתי שהם אחראים למצבנו הקשה לא רק מבחינה כלכלית.. ואני לא מוכנה להשלים איתם בכלל ולא רוצה לפגוע באבא שלי..

שלום לכולם, דרושים/ות סבים וסבתות לסדרה תיעודית חדשה בערוץ 2. הסדרה עוסקת בסיפורי משפחה יוצאי דופן, ובין היתר מבקשת להעלות לתודעה הציבורית את הבעייתיות והקשיים הכרוכים בניתוק של סבים וסבתות מנכדיהם. אם אתם/ן סבא או סבתא שנמצאים במצב של ניתוק מהנכדים, ואתם מעוניינים לדבר על סיפורכם המרגש, אשמח אם תצרו קשר עם רויטל במייל: [email protected]. אנא השאירו שם וטלפון. תודה ויום טוב.

איזה שטויות מדברים פה בשנת 2010, כאילו אנחנו אותם אידיוטים מלפני 50 שנה.... יש נשים שהן אימהות והן רוצות לשפר את דור העתיד. אימהות שרוצות לגדל את הילדים ללא נרקיסיזם! כמה שהמדינה שלנו מפגרת בנושא.... דרך אגב, שמעתם על "כבד את אביך ואת אימך למען יקצרון ימייך?", טוב, כנראה שלא. דרך אגב הניתוק הוא רק לנשים חזקות ואמיצות שרוצות לשפר את הדורות הבאים, שיהיה לנכדים טוב - אהבה, אמפטיה והבנה - דבר שהרבה אנשים לא קיבלו מהוריהם הביולוגיים וגם היום אפילו חלק מהילדים נרצחים בידי הוריהם הם.... מאוד עצוב.

שלום לך נוחי יקירה, ראשית תודה על הפורום המועיל והמעשיר הזה,יישר כוח !!! שמי סבתא יעל, ומדובר על נכד מקסים,שהוא פעוט בן שנה -וחצי סרבן שתייה, - הוריו מתעקשים לתת לו מים רתוחים פושרים, והפעוט ממש לא מוכן לשתות יותר מלגימה. כאשר אני נותנת לו לשתות מיץ תפוחים טבעי מדולל במים אז הוא כן מוכן לשתות בשמחה את כול הכמות שבספל, וכך שותה במהלך 6 שעות 3 ספלי שתייה. מה שמבטיח שהפעוט לא ייתייבש בחום הזה, מכיוון שזה אמנם מיץ טבעי אבל עדיין מתוק ,אז על כך הוריו כועסים,כי היו רוצים שלמרות סירובו - יתרגל הילד לשתות מים. הסברתי להם,שלדעתי בימים חמים כאלה,מסוכן שלא לשתות, ועדיף שאתן לו מיץ מדולל במים והעיקר שישתה משהו ולא יתייבש. הם כועסים שאני הולכת נגד חינוך ההורים ושרק לשתות מים זה בריא,ושבגללי הוא מתרגל למתוק. ברצוני לציין שאני מטפלת בנכד כול יום 8 שעות,ללא רצון לקבל תמורה כספית, וזאת כדי שהוריו יוכלו לצאת לעבודה,וגם לחסוך. מה דעתך על פתרון בעיית השתייה בקיץ עם הפעוט ?

יעל שלום, לדעתי את יכולה להציע להורים לפנות לרופא הילדים שלהם ולספר שהוא מסרב לשתות מים רתוחים פושרים, ולשמוע ממנו מה עדיף לתת לו במקום זה, על מנת שלא יתייבש. פשוט והגיוני. חבל על הכעס ועל הויכוח ביניכם, תני לאיש המקצוע לומר את דברו. בהצלחה

היי, שמי עדי אני בת 38 (בחופש מעבודה) וסבתא שלי בת 85 אנחנו גרות אחת ליד השנייה ועוזרות אחת לשניה (היא עוזרת לי בשכר דירה ואני בבישולים ביום שישי). העניין הוא כזה: שגם במהלכי השבוע אני צריכה לעזור לה ולוותר על פעילויות שלי (אין לי בעיה לעזור בקניות בסופר ובשוק שאותן אני משלבת עם הקניות שלי). למשל, בת דודה שלי מתגייסת לצבא והיא רוצה לעשות לה עוגה. סבבה, רק שהיא אומרת לי פרק זמן וזה מתמשך על פני יותר זמן.היום היא שאלה אותי: אולי יום אחד תהיי בבית? אלא, שאני לא יכולה! בקצב הזה לא יהיו לי חברים. אני גם ככה לא נפגשת עם חברים שלי הרבה. היא לא יוצאת מהבית ולעבור דירה זה לא בא בחשבון מבחינתה. אני כותבת את זה כי לפני שבוע היו אורחים וגם אז היא ביקשה שאהיה בבית. היא למשל גם נעלבת מזה שיש לי עזרה בבית מביטוח לאומי ואני מקשיבה לביטוח לאומי שלי ולא לה. מה לעשות גם שאני כבר יודעת מה טוב בשבילי ולא תמיד להקשיב לה זה טוב? עדי

אמא שלי נפטרה והיא אימא של אימא. השבת היא נוסעת לבן שלה וציפתה שגם אני אהיה שם. כל הניסיונות שלי להסביר לה שאין לי על מה לשוחח עם בני דודי כי אני המבוגרת מבין בני הדור הצעיר, לא צולחים והיא מנסה להגיד: "אבל את תהיי איתי". אז הפעם אמרתי: "כן, את מחפשת על מי להשגיח ולכן את רוצה אותי על ידך. על כל פנים, החברות שלי יכולות לבוא רק בשבת הזו". אבל בכל אופן, אני מאוד מכבדת את דעתה והלוואי עלינו בגיל שלה לעשות את מה שהיא עושה. עדי

שלום לך נוחי בהמשך לשיחתנו, אני רוצה לעדכן אותך בהתרחשויות האחרונות. אתמול היה לבעלי ויכוח עם אמו והיא נזפה בו על כך שאני האשמה בכל מה שקורה!!! במהלך הויכוח היא כינתה אותי ב " שרמוטה" כששמעתי את זה התחלתי לצעוק עליה וזאת הפעם הראשונה שאני עושה כך אבל לא התאפקתי גם לא מגיע לי !! אחר כך היא שאלה את אלוהים לקחת את הבנות שלי ממני כמו שהרחקתי את בנה ממנה למרות שהוא החליט לא לבקר עוד אותה אחרי שראה את ההתיחסות שלה כלפי... גם האשימה אותי שמאז שהתחתנתי ואני עושה להם בעיות ! היא עושה את כל זה כי שונאת אותי וגם מקנאת שאני מסוגלת לגדל את התאומות שלי לבד, לבשל ולנקות את הבית בלי לבקש ממנה עזרה. איפה טעיתי?!! אולי כי בחרתי לעצמי אורח חיים שונה מהתרבות הערבית שלנו?! אולי כי אני רוצה להשאר כל הזמן לבד עם בנותיי?! כי אני מרגישה שבנותיה רוצות שהתאומות שלי יאהבו אותן עד כדי כך לשכוח אותי כך אמרה לי אחת מהן אני מפחדת שהן רוצות לגזול אותן ממני. אני שונאת אותה גם את הבנות שלה :( אני החלטתי שלא רוצה איתה שום קשר אני לא רוצה לראות אותה אני נתקפת בבחילות כשאני רואה אותה . את לא תוכלי לתאר את המצב שלי !!! אולי אני צריכה לעזוב את הבית על מנת להגשים את מה שאני רוצה?!!!! אני לא רוצה שהם יתקרבו לבנותייייייי . דרך אגב אני עדיין מתלבטת אם לחזור לעבודה ( אני מורה) כי בעלי רוצה שאני אשאיר את הבנות אצלה גם לא במשפחתון כי אני לא בוטחת באף אחת ואמא שלי לצערי עובדת. אני מוכנה לוותר על העבודה ולהרוס את הקריירה שלי ולא להשאיר אותן אצלה! עזרייייי לי בבקשה אני מיואשת ......

אני מודה לך מכל הלב על התמיכה והעידוד שלך, את באמת הרגעת אותי. ביקשתי ממך שלא תייעצי לי להבין אותה כי ניסיתי ארוכות ברם לא הצלחתי או בעצם היא רוצה שאני אעשה לפי דבריה ודעותיה והיא לא מוכנה להבין אותי ולקבל אותי כפי שאני!!! לכן נמאס לי ממנה ומבנותיה ואני רוצה להמשיך את חיי בלעדיהן או לפחות עם קשר רחוק אבל הבעיה שאני גרה לידיהם :( הם לא מקבלים את זה שאני רוצה לחיות לבד ברוגע ולגדל את בנותיי כפי שחלמתי ( דרך אגב אני סבלתי הרבה עד שקיבלתי את המתנה הזאת מאלוהים) לכן זה מגביר את הפחד שלי וגורם לי להתנהג כך, אולי יש משהו שאת לא מבינה אצלנו הערבים לא רגילים לסגנון החיים שבחרתי לעצמי הם חושבים שאלו הם הנכדים הראשונים אז אנחנו רוצים להנות מהם עד הסוף ו" ולשחק בהם" כמו צעצוע ועל זה אני בחיים לא מוכנה להסכים. חמתי עדיין מתעוללת בי בהתנהגותיה למשל אתמול אמרתי "בוקר טוב" היא הסתכלה אליי בפרצוף כמו מכשפה ולא ענתה לי.....

שלום נוחי אני אמא לשתי בנות תאומות ואני ממש שמחה מהברכה שהעניק לי אלוהים אבל.... מאז שהתחתנתי אני נתקלת בסכסוכים עם חמתי וזה נובע לפי דעתי מקנאה. כשהייתי בהיריון לא זכיתי לתמיכה ממנה וכשהייתי בחודש האחרון בזמן שבו אירגנתי את החדר של הבנות היא אמרה לי בגסות " למה את מכינה אותו עכשיו, פעם מישהי עשתה כך והבן שלה מת " ומאז אני בטראומה. אחרי שילדתי הטראומה גברה עוד יותר היא פגעה בי הרבה גם הבנות שלה בזמן שבו הייתי צריכה תמיכה וחיבה מכל הסובבים אותי כי את יודעת איך יהיה המצב הנפשי של היולדת והלחץ במיוחד אני עם תאומות. לכן במפורש אני שונאאאאת אותה אף אחד לא יוכל להרגיש את הנזק העצום שעשתה לי. בעלי הוא בן אדם טוב ואוהב אותי וזה מה שמנחם אותי ואם לא, הייתי מתגרשת ממנו ומתרחקת ממנה. גם הבנות שלה חשבו להשתלט על התינוקות שלי כאילו שהן שייכות להן. אחת מהן הייתה אומרת לי בכל תקופת ההיריון " חכי, אני אעשה את הכל עד שהתינוקות שלך ישכחו ממך".בקיצור, אני לא רוצה שהם יתקרבו לבנותיי באופן מיותר אני רוצה לשמור על קשר טבעי כאילו שהם לא גרים לידינו ושיראו אותן רק פעם או פעמיים בשבוע מספיק להם!!!!!! מה לעשות לדעתך? בבקשה אל תייעצי לי להבין אותה ואת הבנות שלה תאמיני לי ניסיתי הרבה פעמים לא מגיע להם.

עקב סיכסוך במשפחתה של ביתי הודיעו לי יום אחד הנכדים שאינם רוצים קשר עימנו , ביתי כיום מנסה לייצב את משפחתה כדי למנוע גירושין.שאלתי היא האם יש סיכוי שהקשר יחודש? והאם יש משהו שאני אוכל לעשות כדי להתקרב אליהם? מה עליי לומר להם? .תודה

נוחי שלום ביתי נמצאת בטיפול משפחתי אבל בעלה אינו משתף פעולה בצורה עיקבית , כשאני מתקשרת לילדים הם מדברים איתי בקצרהובנימוס אבל לא יותר. הגדול אמר שאינו כועס עליי אלא על אימו . אני יודעת גם שהם לקחו צד וגם וכועסים על ביתי עדיין למרות מאמציה הם נוטים לצד אביהם שמפתה אותם באמצעים כלכליים.

שלום רב, אני סבתא לנכדה בת 3.5 ונכד בן 11 חודש. מאחר והם גרים רחוק אנחנו נוהגים להפגש אתם אחת לשבועיים. רוב הזמן אנחנו נוסעים אליהם.הורי כלתי גרים קרוב יותר ולכן גם רואים אותם יותר. בעיתי היא שלאחרונה נכדתי מגלה אלי סוג של עוינות, אולי זו מילה קשה מידי, אבל אומרת שהיא לא אוהבת אותי וכשאני מתקשרת ואומרים לה שזו אני היא לא רוצה לדבר איתי, למרות שעם הסבתא השניה היא כן רוצה. אני רוצה לציין שאני סבתא מאוד מפנקת,קונה הרבה מתנות, ומקדישה לה הרבה זמן, משחקת איתה ומקריאה לה, ולמרות זאת בתקופה האחורנה היא מגלה סוג של הסתייגות. שאלה נוספת,כשהיא אומרת לי ליד ההורים שלה שהיא לא אוהבת אותי, האם הם אמורים להגיב? אני מבינה שמדובר בילדה קטנה ויתכן שזה דבר זמני,אך אני גם לא יכולה להתכחש לעובדה שזה באיזשהו מקום פוגע בי. כיצד עלי לנהוג כשהיא אומרת לי דברים מהסוג הזה?

סיגלית שלום, ראשית את צודקת זה מעליב, שנית את צריכה להבין שהמרחק ותכיפות הביקורים גרמו לכך ושזאת תופעה טבעית אל תקחי את זה אישי, ולשאלה השניה כן צריך שההורים יעירו לה לדעתי זה חלק מהחינוך של הילדה לדעת מתי לא צריך להגיד כול מה שחושבים והיא ילדה מספיק גדולה ויכולה להבין, ומה לעשות לבקר אותה יותר ואת זמן האיכות שלך איתה תעשו יחד ולבד בלי גירויים אחרים וכך תתחבבי עליה. בהצלחה.

הנה, כנראה, המקור: http://www.bbph.org.il/blog-view.asp?blogid=4&id=143 מאוד נכון ונכתב בכנות וברגישות, מכל הלב...

אני סבתה לשני נכדים שגרים רחוק. כשהם מגיעים (לא לעיתים קרובות) אני משתדלת להיות איתם הכי הרבה שאני יכולה. עכשיו אמור להצטרף נכד שלישי ואין לי מושג איך אתחלק ל-3 ? אני חוששת שבואו של השלישי ירחיק אותי מהשניים שהם כה אהובים עלי. איך מסתדרים עם נכדים רבים ? סבתה מתחילה

כשהייתי אם לבת אחת, ובני עמד להיוולד, חשבתי אז בדיוק כמו שאת חושבת כעת לגבי הנכדים.איך אוכל לאהב את בני כפי שאני אוהבת את בתי? איפה יהיה לי מקום בלב? התשובה ברורה. יש מקום בלב לכולם. אני כותבת ככסבתא לנכדים,שחלקם גרים קרוב וחלקם רחוק ואף בחו"ל.נכון שבשביל זה צריך להקדיש זמן, לבקר אותם, להזמין אותם אליך בחופשים,ואם אין ברירה גם לטוס לחו"ל כדי לשמור על קשר. למרות האימיליים והסקייפ, צריך את המגע. לא לשכח לחבק ולהרעיף אהבה. אם יש משהו שאת יודעת לעשות לבשל,לאפות,לצייר כל דבר שעולה על דעתך, אפשר לעשות את זה ביחד. בהצלחה ושיהיה במזל טוב!

ארגון משפחה חדשה השיק את "סב השעה" - קו חם לזכויות סבתות וסבים לקשר עם נכדיהם. בישראל קיימת הערכה לפיה, כ 300,000 איש מעורבים בתהליכים וסיפורים של נתק בין נכדים לסבתות וסבים, נתק שהוא בדרך כלל תוצאה של התנהלות בלתי רצונית. לעיתים נוצר הנתק בעקבות גירושין, כאשר אחד ההורים מונע במכוון מן הסבים והסבתות, לראות את נכדיהם. לעיתים נמנע קשר הסבים עם הנכדים בעקבות פטירה ולעיתים בעקבות מעבר למקום מגורים מרוחק. יש מקרים רבים בהם מנותק הקשר על רקע סכסוכים בתוך המשפחה. ארגון משפחה חדשה פתח במיוחד עבורכם "קו חם" לסבתות וסבים ומי שמעורב ב"נתק-בין דורי", הקו החם נותן מענה משפטי לבירור זכויותיכם. צרו עמנו קשר בטלפון 03-5660504. רוצים לברר מהן זכויותיכן, כיצד אפשר לחדש את הקשר עם נכדיכם? פנו לארגון משפחה חדשה. פרטים נוספים באתר http://www.newfamily.org.il/cat/60

הארגון הזה קם כדי לקדם את "מטרתם"? של ההורים או הסבים שפעם היו "הורים" (טובים או רעים - אנחנו לא יודעים). כרגע ראש הארגון גם עוזרת להומואים להיות הורים לילדים. מי אמר שזה טוב לילד? מה עם הילד??? כן, הרי תינוק זה....(לפי דעתם) צעצוע, משהו חמוד, משהו להשתחצן בו ולעשות בו ככל העולה על דעת "ההורים" נכון? זאת אינפורמציה למי שלא ידע ולשיקול דעתכם.

שלום רב לכולם, לנכד שלי ימלאו בקרוב 7 שנים. והוא מתחיל להבין את האפשרויות הנחמדות שכסף מקנה. ליום ההולדת שלו תכננתי לקנות לו מתנה כלשהי בסכום של עד-200 ש"ח. אך להפתעתי הוא צילצל אליי וביקש שאתן לו כסף ממש ולא מתנה. הוא גם פרט את הסכום שהוא רוצה בשטרות ואת הסכום שהוא רוצה במעות. שאלותיי: 1) האם אכן להיענות לבקשתו?? (אגב, הוא חוסך ולא ממש מבזבז את הכסף שהוא מקבל). 2) ואם לא להיענות לבקשתו, אז כיצד עליי לנמק לו את סרובי, מבלי לפגוע ולאכזב אותו כל כך?? תודה מראש על תשובתך, חנה

נוחי שלום לך, תודה רבה רבה על התשובה המהירה. מתשובתך אני למדה שלדעתך עלי להיענות לבקשתו של נכדי ולתת לו כסף מזומן (ועוד מדובר בסכום לא מבוטל). האין זה מוגזם? הרי מדובר בילד בן 7 שכלל לא בטוח שיש ביכולתו להבין את פשר הסכום של כ-200 ש"ח; ומצד שני אולי עדיף לתת לו מה שהוא בוודאות רוצה ומבקש, מאשר לקנות לו מתנה כלשהי שתעמוד כאבן שאין לה הופכין. אכן, אני לא לגמרי שלמה עם אף אחת מהאפשרויות. אני באמת זקוקה לשמוע ממך שוב. ותודה על הפורום המעניין והמיקצועי שאת מנהלת. בברכה, חנה

בעבר היה לי קשר מצויין עם נכדתי בת השנתיים, עד שאימה החלה לקנא וליזום סנקציות ומניפולציות. כעת המפגשים עם הנכדה פחתו ואינם סדירים. רציתי לדעת אם הנכדה עלולה ליסבול ממיעוט הביקורים שלי איתה או שמפאת גילה הפעוט, היא מתייחסת בעיקר למציאות הנוכחית. ברור לי שהאמא בעייתית וזה מה יש. חבל על הנכדה שחשופה בגיל כה צעיר ליחסים מעווותים. מצד שני, אפשר לומר דיינו. תמיד יכול להיות גרוע יותר . . . אשמח לשמוע מילות עידוד !

למה שלא תדברי עם האמא ותתאמי צפיות איתה במקום להתרחק מהנכדה, לא חבל, הרבה היו רוצים קשר טוב עם הנכדים, תקראי את ההודעה של טלי היא מספרת את הצד השני אולי גם לאמא של הנכדה שלך יש תלונות כאלה, ואז תביני אותה, ותוכלי להנות מהנכדה שלך,חבל.

אני אמא לשני ילדים אשר הם נמצאים בגן ובבי"ס עד השעה 13:00 ואח"כ הורי רוצים לטפל בהם כי גם ככה הם בבית וחבל שיהיו בגנים. בני בן ה 7 לא מעוניין להיות בצהרון בי"הס למרות שרשמתי אותו , הבעיה שלי שהוא מאוד שובב ולאבי זה מאוד קשה לראות אותו ככה ולא משתלט עליו והוא מכה אותו ונותן לו פליקים לפעמים ומנסה לחנך אותו , ואני לא יכולה לראות זאת אני שותקת די הרבה כי הוא מאוד עוזר לי, גם בעלי וגם אבי לא מסתדרים איתו ועם האופי שלו . בעלי מאוד מאוד קשה איתו ושוכח לפעמים שהוא ילד אז מה אם הוא בן 7 - כיתה ' הוא דין ילד בשבילי (למרות שהוא לאת תלית שכולה תכלת) הוא מעצבן לפעמים . השאלה - מה אני צריכה לעשות ? להעיר לאבי ? לבעלי ? לשתוק ? או גם להיות קשה עם בני וככה הוא יהיה יותר מחונך? תודה

היי, אני צריכה עצה טובה... כי אנחנו לא יודעים מה נכון וכיצד נכון לפעול יש לנו בת אחת (בינתיים :)), בת שנה, אמא של בעלי גרה יחסית קרוב אלינו ובאה לבקר הרבה, כשהיא מגיעה היא עושה עם הילדה כל העולה על רוחה מבלי להתחשב בדעתי ומתערבת בכל...היא רואה אותה ומשתגעת מהתרגשות ושמחה שהיא שוכחת הכל ולא רואה אף אחד חוץ מהקטנה וממה שהיא(הסבתא) רוצה לעשות איתה, מנהגת לפעמים כמו ילדה קטנה ולא כמו מבוגר שגידל גם ילדים פעם, אם אנחנו מבקשים לא לתת לה לאכול (כי תכף יש ארוחת ערב), היא בכל זאת מנסה, אם היא תחשוב שקר והיא צריכה ללבוש עוד שכבה (ואני כמובן החלטתי כבר אחרת) היא תלך ותשים לה עוד בגד עליון וכיו"ב. אין איתה רגע דל, מהרגע שהיא רואה אותה היא כל הזמןמשתוללת איתה, קופצת, שרה, מטריפה אותה ..ואותנו כמובן. אחרי שהיא הולכת, לוקח לנו הרבה זמן להרגיע אותה מה"היי" ולמרות שאני יודעת שהיא נהנית איתה ואני חלילה לא רוצה למנוע את זה, אבל בעלי ואני מרגישים שהרבה פעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב.וניסתי להגיד...הרבה פעמים והיא פשוט לא מקשיבה. כשהיא באה הילדה רוצה רק בידיים שלה, מתבכיינת (מה שאף פעם לא קורה איתנו וגם לא עם הסבתא מהצד השני), בעלי הגדיר את זה נכון - כשהיא רואה אותה הוא רואה פינוק, היא (הסבתא) לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה ולו לשנייה ומיד נענית לכל "פיפס". ושורה תחתונה - כל החינוך שלנו נעלם כשהיא מגיעה... ואני יודעת שעכשיו זה הזמן לשים גבולות כי ככל שהיא תיגדל זה כבר יהיה הרגל ויהיה הרבה יותר קשה (ומה יהיה כשיהיה ילד נוסף...) ומעל הכל - זו אחת מהאימהות שלנו וחשוב לי לתת לה הרגשה טובה אבל זה תמיד עובר את הגבול. מה לעשות?

מעורר קנאה???? - באמת שלא, אני שמחה על כך ומפרגנת על כך מאד וגם כתבתי את זה "לא רוצה למנוע את זה...אבל" לצערי פספסת את הפואנטה של מה ששאלתי ובכל מקרה, סבתא שנמצאת עם הנכדים כל כך הרבה במשך השבוע לא יכולה לנהוג רק כרצונה, עליה לשתף פעולה עם ההורים ולא לעשות הכל ההיפך ממה שהם אומרים רק בכדי להתחבב על על הנכדים (ובטח שלא לומר ולעשות את ההפך מול הילד).

לפי מה שטלי כותבת, התנהגותה עוברת את גבול הטעם הטוב , לפחות לטעמה. זה מרגיז אותה ולא מתאים לה (גם לטעמי....). כמה שמתלהבים מנכדה, צריך להבין שמי שאחראי וקובע מתי היא תאכל , מה היא תאכל ואיך להלביש אותה ,מתי להשכיב אותה לישון ואיך, ועוד ועוד.... אלו ההורים !! קשה אמנם לתת עצות כאשר לא מכירים את הנפשות הפועלות, אך בהחלט אילו הייתי אני הכלה, הייתי מסבירה לסבתא באופן ברור את עמדתי בעניין. מאוד נחמד שיש התלהבות ואהבה מצד הסבתא, אך ההגיון, האחריות ורצון ההורים הם מעל זה. , נוחי, אני לא מסכימה אתך שאין שמחה "גדולה מדי". כמעט כל דבר בחיים צריך שיהיה בקנה מידה מתאים. גם במעורבות בגידול ילדים.

שלום! חמותי אישה נהדרת, תומכת, דואגת, אם נהדרת ואדם טוב. לפני חודשיים נולדה לי תינוקת ראשונה ומאז אני מרגישה שדברים לא מתנהלים כמו שציפיתי. חשבתי שתהיה רגישה יותר למקומי כאם טריה ותנהג ברגישות אבל בינתיים למרות שהערתי מספר פעמים היא שבה ודוחפת לקטנה אצבע לפה, מעירה אותה כשהיא ישנה וישר מתחילה בסדנאות ספורט והילדה עוד לא פתחה את העיניים, היא לוקחת אותה ממני שניה לאחר שסימתי להניק. המשפחה דחפה לפה של הקטנה מוצץ עם יין תירוש בלי שהסכמתי ואני מרגישה שנמנעה ממני החוויה שבה אני יכולה לצפות בהבעה של ביתי כאשר היא מתנסה לראשונה בחייה בטעם חדש. רשמתי לה מייל והסברתי הכל, רשמתי מה מפריע, רשמתי שאני מתנצלת שאני מכאיבה, רשמתי שאני כועסת ושנפגעתי. דיברנו בטלפון ואמרתי הכל, אני מנסה להציב גבול ואני מפחדת שבמקום להציב גבול אשמע ביקורתית ואעליב אותה, אני רוצה שתרגיש חופשיה ואהובה אבל אני יוצאת מדעתי בגלל חוסר התחשבות בי כאם. בפסח צעקתי על חמי בגלל המוצץ והמיץ, מה לעשות? האם אני פועלת נכון? האם זה שאני מציבה גבול זה בסדר למרות שאני יוצרת אצלה כאב? יש לך עצה בשבילי?

אני לא 'מומחית', אבל מנסיון חיים...- לפי מה שכתבת כאן, אני אתך!! זו הבת שלך, האחריות על בריאותה, תזונתה וכל דבר אחר הקשור בטיפול בה , הוא על ההורים. סבא, סבתא, דוד, דודה וכו' חייבים להבין זאת. אם הייתי במקומך, לדעתי - יש מקום להציב גבולות, ולבקש את רשותך בכל הנוגע לטיפול בה, ובן הזוג חשוב שיתמוך ויעמוד לצידך ויהיה שותף להצבת הגבולות. אם לי היה קורה שמישהו ידחוף אצבע לפה של התינוק שלי, הייתי זועקת גם אני. מעניין איך היא הגיבה למייל, להסברים שלך,בכתב ובע"פ. כמובן שכל מקרה לגופו של עניין, ובכל משפחה יש המבינים כך ויש המבינים אחרת. לכן, כל מה שכתבתי לך, זה לא ייעוץ מקצועי, אלא רק איך שאני רואה את זה בעיניים שלי, אם זה היה קורה אצלי.

שלום רב, מה שלומך נוחי? מבקשת עצתך בדחיפות. ילדיי בגירים. כולם עובדים מאוד קשה. בונים את עצמם. שאלתי: האם עליהם לסייע לי להכין את הסדר? האם עליהם להתפנות להביא את אימי? בתי עובדת מאוד מאוד קשה עד שעות מאוחרות וגם אין לה כל זיקה לעניני מטבח. בניי כנ"ל. אימי מתעקשת שמישהו יבוא לקחתה, אחרת לא תבוא. מסרבת להבין שעובדים קשה טוענת שחינוך לא נכון. ******** אשמח להקשיב לעצתך. בכבוד רב! חגיגה

אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי ובהריון שני.אמי עוזרת לי כאשר אני זקוקה לעזרה למשל כאשר מגיעה באיחור מהעבודה, תור לרופא וכ"ו לעיתים לא תכופות. אנו גרים בקרבתה ובאים לבקרה די הרבה לפחות פעם פעמיים באמצע השבוע וגם אוכלים עמה בסוף שבוע.אחיי גרים רחוק כך שהיא הנכדה היחידה עמה יש לה קשר תכוף. הבעיה היא שהיא לא מפסיקה להתערב ולהעיר לי באובססיביות על כל דבר ודבר שקשור לבתי- הבגדים שהיא לובשת, גמילה מחיתולים, וכן הלאה, ולעיתים פועלת כראות עיניה למשל מושיבה את בתי על הסיר בזמן שעוד לא חשבתי שהיא בשלה לגמילה. לטענתה בגלל העזרה שהיא נותנת יש לה זכות להתערב. אני ממש מיואשת כי זה גורם לי לא לרצות לבקרה ובכלל להפחית את מינון הקשר עמה שנראה לי צפוף מדי.אני מרגישה שהיא ממש מציקה לי ולא נעים לי להיות בחברתה. מה עושים?!

נוחי שלום רב, הנה הדבקתי 2 מכתבים. הראשון שלי אל בני היקר. השני , תגובתו אלי. ************************ זה המכתב מבני בן ה 20+ : אני בא אל סבא בשעה 19 - 20:30 כל יום שישי. למה את לא יכולה לעשות את כל הדברים שפירטת , רק בשעה/יום אחרים ? יש לך הרבה הזדמנויות אחרות להראות לו שירים ותמונות בזמן שלך ולא נראה לי שאת חייבת לעשות זאת בדיוק בשעה וחצי שאני נמצא אצל סבא ביום שישי. נ.ב דיברתי עם עידית על הנושא הזה והיא אמרה לי שגם לה זה מפריע, אנחנו רוצים להיות עם סבא לבד בלי שיחליטו בשבילנו איפה לשבת ומה בדיוק לעשות יחד איתו ועל מה לדבר איתו (את 3 הדברים הללו את עושה כל פעם למרות שאת אומרת כל הזמן "אני לא פה" ) פעם הבאה אם אבין שאת באה פשוט לא אגיע ולא מרוע לב זה פשוט לא נוח לי. ----- Original Message ----- From: ratz To: [email protected] Sent: Saturday, March 13, 2010 12:54 AM Subject: מאימא אורי אהובנו, בוקר טוב , שמע נא: הבנתי אותך! אפילו חככתי בדעתי מראש האם לבוא, ע"מ לאפשר לך להיות עם סבא ועידית לבד. ממש כך. **************** העניין הוא שלבוא בערב שבת לאבי עבורי, זה שונה מלקפוץ אליו ביום יום. ********* בפרט שהיתה לו יום הולדת. רציתי לשמח אותו במשהו סמלי, וגם לשהות במחיצתו. ************************* נעים לי להתקלח, ולצאת אליו. בבית שם, אני גם חשה את השבת. ******** בנוסף, אני עצמי משתדלת לתת לו את תשומת הלב, עם משהו איכותו או ערכי כלשהוא. (שיר שחיפש מילותיו, אלבום ילדות / שלו, אתה מבין , אני מביאה לו במיוחד מיני גרויים, ******************************************** במקום, שיתחרבש רק עם "סיפורי עופר" שלרוב בעייני הם נורא מטופשים ורייקים מתוכן. ********************************* לצערי, עופר הוא בחור טוב לב, ורגיש בדרכו, אך התשומות שהוא מסוגל להעניק לאבי הן דלות מאוד ורייקות. פולט המון שטויות ודברים רייקים מתוכן. ********************************************** שאני באה, אני מביאה גרויים ברמה אחרת.,, לא פעם מקשרת אותו לאימי למשל. ***** בעייני זה יותר חשוב מאשר לשמוע את המלל לשמו של עופר. ************************ מה אתה חושב כרגע? מקשיבה לגמרי. שבת שלום, אימא אודה על התיחסותך נוחי. ************************* תראי, מחד אני לגמרי מבינה את צרכי ילדיי להיות עם סבם לבדם. מאידך, חשוב לי גם לבקר באותו הזמן מטעמיי שלי. ***************** וזו הנקודה כפי שתופסת אותה. אודה לך אם תואילי להתיחס כיצד נראה לך שכדאי שאנהג? בכוד ותודה מקרב לב. ********** .

שלום נוחי מבקשת לשאלך לדעתך: אבי נכה צה"ל. בערב שבת, חלק מילדיי הבגירים מבקשים לבקרו. אני אישית נוהגת לבקרו מדי ערב שבת כבר זמו רב בהתאם לצו מצפוני / ערך כיבוד אב ואם עליו גדלתי. ???????????? לאחרונה ילדיי כתבו לי ואמרו בע"פ שלא נוח להם לבקר את סבא שאני נמצאת, והוסיפו שאם אבוא, יקומו וילכו, או שפשוט אתחשב בהם, ואגיעע לאבי במועד אחר. ______________ נוחי ,לי פנייתם לא ממש נראית סבירה. נהפוך הוא: אמרתי לבני שהייתי שמחה אילו כל אחד שרוצה מאיתנו היה בא באופן חופשי ובלתי מותנה באחר. להתקבץ יחד בשמחה. כמו רוב האנשים. איני רוצה "להתקפל" ולא להגיע בערב שבת. חשוב לי מאוד, לשמח אבי ********************* וגם את ליבי. אשמח להקשיב לדעתך. בעייני בקשתם אפילו לא מוסרית. ממתינה ותודה לך . גם לי עצמי כבתו

שלום רב, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית ואני עורכת סמינריונים על יחסי סבים-נכדים, תהיתי אם יש לך מידע על מאמרים רלוונטים בתחום שתוכלי להמליץ עליהם? תודה

שלום אני סבתא אוהבת לנכדה בת שנה ושבעה חודשים. הנכדה רואה אותי שלוש-ארבע פעמים בשבוע וכשצריך אני עושה בייביסיטינג. כשאני עם הנכדה אני שרה לה, קוראת לה ספרים ומשחקת איתה. אני גם מחזיקה אותה די הרבה על הידיים לבקשתה. הבעייה היא שכשאני באה לבקר היא בוכה לפעמים בהיסטריה, קוראת ליואפילו בוכה באמבטיה. התנהגותה מעוררת מתח ביני ובין בתי ואני מרגישה מאד מבולבלת ועצובה. יש לציין שהייתי נוכחת בלידתה ואף התגוררתי עם בתי לאחר הלידה חודשיים. מה עושים?

את לא כושבת את התגובה בפורום הנכון, כמדומני.

לא יודעת האם את זוכרת אותי. לפני כשנה סיפרתי כאן שמעולם לא היה לי סבא וסבתא, ואני לא זוכרת עד איזו נקודה הגענו את ואני עם השרשורים כאן. היה לי חלום שאני תינוקת וכל פעם סבא או סבתא אחרת אוספים אותי מהפעוטון כזה. זה חלום מבלבל כי אמא שלי שם ברקע והיא כאילו מדברת איתי ממש כמו שאני היום על "מי אמור לאסוף אותך" כאילו מנהלת רשימה מסודרת ומעדכנת אותי, משהו מאוד ניהולי כזה. זה מוזר לי מאוד. סתם רציתי לשתף. כמו שאולי את זוכרת. לחיות בלי סבא וסבתא זה אפשרי. הבעיה אצלי הייתה הסביבה שטרחה כל פעם להדגיש את זה. כל מיני פעילויות עם סבים וסבתות בגן, בבי"ס, ולי אף פעם אין את מי להביא. זה תמיד גרם לי להרגיש חריגה וזה תמיד שבר אותי.

גננות ומורות שיוזמות פעילויות עם סבים וסבתות , עושות לדעתי טעות בכך שאינן חושבות ביתר רצינות על אותם ילדים , והם לא מעטים, שאפילו אם יש להם סבא ו/או סבתא, הרי שאלה או רחוקים, או חולים או קשה להם ואפילו בלתי אפשרי להגיע מכל סיבה שהיא..

במקרה שלי, תמיד הייתי היחידה והיו קורעים לי את הלב כל פעם מחדש. אמנם עברו שנים מאז, אבל לא התגברתי... תודה לך.

בתי בת ה4 נולדה בחול ורק לפני כ4 חודשים חזרנו לארץ בתי לא היתה בקשר רצוף עם הסבים אבל ראתה אותם אחת לשנה או במחשב מאז שהגענו לארץ היא לא מוכנה לדבר עם הסבתא רק אם משדלים אותה ומבטיחים לה דברים היא ממש עושה עליה חרם לא מוכנה לדבר לשחק לחבק פשוט כלום ועם הסבא כן היא טוענת שהיא לא אוהבת שסבתא מנשקת אך גם בלי הנשיקות הקשר נשאר אותו קשר נטול אהבה לסבתא המצב מאוד קשה היא לא מבינה היכן היא טעתה וזה הגיע אפילו למצב של בכי אני די תקועה באמצע לא יודעת מה לעשות ואיך לנהוג עם הילדה אנה עזרו!!!!

את יכולה לקרא את התגובה שנתתי לזו שלפניך, זו אותה הגברת בשינוי ההדרת. לרכוש את לב הילדה גם במשחק וגם בצעצועים קטנים ופשוטים של כמה שקלים וזה עושה את ההבדל, מתוך נסיון בהצלחה

לי נכד אחד בן שנתיים וחצי, כשאני שומרת עליו כשהוריו עסוקים בלימודים או עבודה היחסים בינינו טובים מאד ואנחנו נהנים לעשות דברים ביחד. כאשר אני נכנסת לביתם הרבה פעמים הנכד אינו מתייחס או מתייחס באופן המתעלם מנוכחותי. בפעם האחרונה שפניתי אליו כשבתי הגיעה אלינו הבייתה הוא אמר "אני לא רוצה לדבר אתך" . לא נכון ולא חכם להיעלב מתינוק בן שנתיים וחצי ובכל זאת אשמח לעצה כיצד להגיב. יחסי עם בתי ובעלה מעולים.

יש פתרון,הייתי בסרט הזה בהתחלת הסבתאות שלי, כול שעליך לעשות, יש צעצועים של 2 שקלים או 5 שקלים,לא יותר ממש כך, תקני כמה כאלה וכול פעם שאת הולכת אליו את לוקחת לו 2 או 3 , לא יותר,הם מאוד אוהבים את הצעצועים הפשוטים והקטנים שנכנסים לתוך כף היד,ובנוסף גם לשחק איתו לרדת לרמה של ילד, כמו מחבואים ותופסת לא רציני, ותוך זמן קצר הוא ירוץ אליך ותראי את תהיה הסבתא המועדפת, ב ה צ ל ח ה אשמח לקבל תגובה באתר

תודה על הרעיונות אעזר בהם.

בישראל קיימים, על פי הערכה, כ 300,000 סבתות וסבים המנותקים בעל כורחם מנכדיהם. לעיתים בעקבות גירושין של ילדיהם נמנע מהם הקשר עם הנכדים, לעיתים בעקבות פטירה ומעבר למקום מגורים מרוחק. במקרים אחרים מנותק הקשר על רקע סכסוכים בתוך המשפחה. "נוצר מצב אבסורדי בו החוק הישראלי לא מכיר בזכות של סבים וסבתות לקשר עם הנכדים שלהם, בתוך 20 שנה, יוכפל מספר האוכלוסייה בגיל השלישי והבעיה תחריף ", אומרת עו"ד אירית רוזנבלום , מייסדת ומנכ"לית משפחה חדשה, "החוק צריך ליישר קו עם מציאות חיינו לפיה תוחלת החיים מתארכת וזכויות המשפחה אינן חלות על דור אחד בלבד אלא נמשכות לאורך הדורות. בעבר הלא רחוק, סבים וסבתות לא היו זוכים להכיר את נכדם, אך ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית האריכה את חיינו ומחייבת אותנו לתת מענה לסוגיה הזו". על מנת להתמודד עם המצב חנך ארגון משפחה חדשה קו חם תחת השם "סב השעה" הנותן מענה משפטי לבירור הזכויות של סבים וסבתות שנותקו בעל כורחם מהנכדים שלהם. מספר הטלפון של הקו החם "סב השעה": 03-5660504. פרטים נוספים : בת- חן גרינבלט 050-8927120 , 03-5660504 ובאמצעות אתר האינטרנט של משפחה חדשה בכתובת http://www.newfamily.org.il/rec/259

אתם כותבים: לעיתים בעקבות גירושין של ילדיהם נמנע מהם הקשר עם הנכדים, לעיתים בעקבות פטירה ומעבר למקום מגורים מרוחק. במקרים אחרים מנותק הקשר על רקע סכסוכים בתוך המשפחה.... ומה קורה כשלסבא או לסבתא הפרעת אישיות נרקיסיסטית, NPD? האם לא מספיק היה להתעלל בהורים בילדותם, צריך גם להתעלל בנכדים ובנכדות???? בושה במדינת ישראל.

הזכויות הן להורים בלבד אין לסבים או סבתות שום זכות על הנכדים פשוט חוצפה

חמותי אישה מאוד מבוגרת ומצידי ההתנהגות היא תמיד טובה ומתחשבת אבל ניראה כי מהצד שלה זה לא ככה. ממש לא מעניין אותה שאני אישתו של הבן שלה, היא מחליטה בתור סבתא מה יהיה בכל מצב ולא משנה איזה ועם מי. דיברתי איתה אישית וזה לא עוזר, היא אומרת לי דברים שאני רוצה לשמוע אבל עושה בסופו של דבר מה שהיא רוצה, וככה גם בשיחות שהיו לה עם הבן שלה. גם לא מוצא חן בעיני שהיא יכולה להגיד ולהתנהג ליד הילדים שלי בצורות מעליבות כלפי (גם מול אנשים אחרים וביחוד עם אחרים). מה עושים לדעתך במצב כזה?

לקבל כל התנהגות שלה שתפגע ביכי בדור שלה היה נהוג ומקובל להתנהג כך לכלה - אז לקבל בזרועות פתוחות את ההצלפות? אולי נתקדם קצת ונבין שכבוד לא יכול להיות חד צדדי?. הרי אנחנו לא מתחתנות כדי לקבל חבילה עם התעללות, זה לא בדיוק הולך ככה.

שלום ! יש לי שלושה ילדים בוגרים שניים נשואים לבתי יש שני ילדים ולבני יש ילד אחד.

יש המשך סליחה..... את כל חיי הקדשתי לגידולם מתוך בחירה לא יצאתי לעבוד לשם כך. כעת משגדלו אני מתפנה לעצמי וממש ממש אין לי כח ואין לי חשק לעבור שוב את המסלול הזה! אני מבלה הרבה עם הנכדים אולם כאשר אני צריכה לשמור עליהם בחופש או כשהמטפלת חולה זה ממש כבד עלי אני עושה זאת למרות זאת אבל זה גובה ממני כוחות רבים.על עזרה מהצד השני אין על מה לדבר בכלל... נוסף לזה בני מתלונן כאשר אני מסבירה לו שאין לי כבר כח וטוען שאני מקדישה זמן רב יותר לנכדי מבתי. איך למען השם מנווטים בשלום בין כולם אינני רוצה לפגוע באף אחד ואינני רןצה ליצור משקעים.לפעמים אני מרגישה שאני ניקרעת בין כולם ועושה שמיניות כדי שכולם יהיו מרוצים!?

נוחי שלום, (הרקע חשוב ולכן אני מפרטת. סליחה מראש על אורך השאלה) אנחנו משפחה גדולה וכולנו גרים בחצר אחת, ההורים שלי אחותי ובעלה והילדה, ואני ומשפחתי. לפני כחודשיים נולד הבן השני ומאז בני הגדול(שנתיים וחצי) עבר כמה שינויים בהתנהגותו, עם אחיו הוא מפגין בגרות אוהב מחבק ומנשק.... אך כלפי בת אחותי הוא מאוד תחרותי ומתנהג כלפיה באלימות בעיקר במעון שם הם נמצאים יחד. בבית דוקא נראה ההפך שהיא איננה מעוניינת לשחק איתו, דוחפת לא רוצה שיבוא אליה וכו'. בימים האחרונים אמרו לי במעון שהוא תוקפני כלפי הילדים ובעיקר כלפי האחיינית שלי. אינני יודעת כיצד להתמודד עם זה, כי בבית, שוב, אני לא רואה גילויי אלימות כמעט וכשיש אני מעמידה אותו במקום ומסבירה לו שלא מתנהגים כך. אך כיצד אני יכולה להשפיע גם על התנהגותו במעון ? חשוב לציין שהאחיינית ובני נמצאים המון יחד ובני מאוד מחובר אליה ורוצה להיות איתה ולשחק איתה ויחד עם זאת תוקפני אליה כעת. האם כדאי להרחיק בינהם לזמן מה, על אף שלדעתי הדרך הזו פחות מקובלת ? אשמח מאוד לקבל כלים כיצד להתמודד עם הסיטואציה הזו, תודה מראש , לילי. נ.ב אםהשאלה לא מתאימה לפורום זה , אשמח אם תפני אותי לפורום המתאים, שוב תודה.

שני נכדי שגרו סמוך לביתנו ואנו טיפלנו בהם באהבה רבה עד לגירושי הוריהם, מוסתים כעת מאד ע"י אימם, בביקורים המועטים שיש להם אצל אביהם הם מבקשים שלא לבקר אצל סבא וסבתא, כי סבתא מכשפה וקוסמת ויש לה בבית חיידקים שהורגים. אבל כשאנו באים לבקר אותם אצל אביהם הם מתרפקים עלינובגעגועים ומחבקים אותנו באהבה ואני שואלת האם להשאיר את המצב כמו שהוא או יש מה לעשות בנידון[הבת בת 4 והבן בן 8 ]

לנוחי תודה רבה על תגובתך היטבתך כל כך לתאר את המצב והכאב ותודה על הנחייתך אנחנו מרעיפים על נכדינו הרבה אהבה למרות הכל. אני שואלת עם הילדים מקבלים מסר מוטעה כשאנו מגיבים באהבה? לכעסים והאמירות שלהם? ולא עוסקים בחינוך?

אני מאמינה גדולה במוזיקה והיכולת שלה להשפיע על קשרים והתנהגויות. ישנו דיסק שנקרא "כמו שסבא אוהב" שבו סבא שר על האהבה הגדולה שלו לנכדים. הדיסק מקסים לילדים ולסבים ולסבתות ולפעמים האזנה חוזרת לשירים שכאלו יכולה להזכיר לכדים עד כמה סבא וסבתא אוהבים אותם. את הלחנים כתב שלמה גרוניך והמילים והשירה הן של דודיק הלפרין. שיהיה בהצלחה!

שלום, בתי בת שנתיים+4 חודשים חלתה לפני שבוע בדיוק במחלה פה והטלפיים היום היא אחרי במהלך כל השבוע היא נמענה מהמוצץ כי הבינה שכואב לה אני מרצוני זרקתי את כול המוצצים רק אציין שבתי מבקשת תמוצץ בשלבי העייפות ובשינת צהריים ולילה בד"כ לא מסתובבת איתו במהלך היום השבועיים האחרונים הוציאה גם מספר שיניים בו זמנית וכל הזמן חיפשה לחכך את החנייכים עם המוצץ ביום רביעי האחרון שהחלה להרגיש טוב היא חיפשה אותו ואז אמרנו לה שיש לו פצעים למוצץ והוא ידביק אותה ויכאב לה האמת ביקשה אותו מספר פעמים בודדים בצהריים לא ביקשה אותו מהמטפלת ובלילה הראשון ביקשה בלילה שני כבר לא היום קצת בכתה ביקשה אותו יש לי בבית מוצצים חדשים ושוקלת לגמול אותה באופן סופי אבל פוחדת לעשות לה איזהשהוא בעיה רגשית לא יודעת איך לנהוג היא ילדה ראשונה... אשמח לקבל עזרה דחופה

אכן אנו מחפשי דרך לשיפור כאן, אחרת לא ברור מה... תודה.

בתי בת 12 שנים לא מצליחה לישון בלילה לבד , היא לא נרדמת עד השעות הקטנות של הלילה חשוב לי לציין שהילדה חוותה חולי של אביה מגיל 6, אביה חלה בסרטן ובמשך כל השנים האלה ועד היום היא חיה סביב מחלתו של אביה , במשך 5 השנים נוסף לאביה סוג של סרטן אחר כאשר הוא מצריך הורדות נקודות חן בגופו , ובנוסף לזה גם הילדה ואחיה מורדים נקודות חן מגופם. ידוע לי שיש לילדה סוג של חרדה מכיון שהיא נתקלה במחלה נוראית ואולי מחשבות של איבוד אדם יקר. חשוב לי לציין שלילדה יש כוחות גדולים היא ילדה טובה, תלמידה טובה ומקובלת חברתית, אהובה על מוריה וחבריה. לאורך 5 השנים שעברו הילדה שברה ונקעה : יד, קרסול , ברך, אצבע והחלמתה היתה ארוכה והצריכה טיפולי פיזוטרפיה ארוך, לפני 10 חודשים קיבלנו סיפור חדש היא התעוררה בלילה עם צוואר תפוס וזה הצריך אישפוז ארוך, כל הבירורים היו תקינים, תקופה של עשרה חודשים הילדה היתה בסדר עד לפני שבוע ימים שהצוואר נתפס שוב, ושוב אושפזנו למשך שבוע. מחשבתי היא שאולי הילדה חרדה כלכך שאולי זה פוגע בה פיזיולוגית. הייתי שמחה לקבל יעוץ ולתת לה כלים להתמודד עם החרדה הזו. הילדה אוהבת מאוד אומנות ושירה וחשבתי אולי על המלצה של תרפיה באומנות או שירה, אשמח לקבל המלצה על מומחה לעניין.

לגבי תכיפות הביקורים שלי אצל ביתי הם לחלוטין מוכתבים על ידה והיא זקוקה לפעמים ליותר מכפי שאני יכולה. אני לא באה לבקר אלא לשמור עליו למספר שעות כשהיא יוצאת לעיסוקיה. לחילופין היא מביאה אותו אלי ויוצאת. כול זה בהחלט בסדר מבחינתי. נראה לי שבהודעתי הראשונה כאן לא תארתי את מה שקורה באופן ברור. הייתי עדינה מידי. לאחרונה קרה מקרה כזה- היא הגיעה לקחת אותו לאחר יום שהיה אצלי והוא חייך אלי והעדיף להיות אצלי. לפחות כך זה נראה, מדובר בתינוק בין 4 חודשים שעוד לא מושיט ידיים. ביתי החלה להגיד שהוא לא אוהב אותה וחזרה על כך שוב ושוב. היא נכנסה למתח, לתחושות לא טובות וכול האווירה הייתה איומה. בשלב מסויים, לאחר שנואלתי מלהסביר שאין תינוק שלא אוהב את אמא שלו גם אם מחייך לפעמים לסבתא יותר (אני מניחה גם שקרה כאן מקרה מובהק של נבואה המגשימה את עצמה-בהתחלה לא חייך אליה במקרה ואחר כך לא חייך אליה כי חש את המתח שלה)הייתי יותר תקיפה ואולי אף תוקפנית ואמרתי לה שאני מתפלאה שהיא לא מפעילה את האינטיליגנציה והידע הרב שלה וחושבת רק עם הרגש וכו'... מאז היא לא מדברת איתי וחלפו כבר מספר ימים. אני מרגישה נורא, גם בשבילה, גם בשביל הנכד וגם בשביל עצמי. התקשרתי אבל היא לא עונה. זו דרך שביתי נוקטת בה כשהיא כועסת. ביתי ואני קשורות מאוד אך יחד עם זאת הקשר ביננו אינו פשוט, יש המון תחושות אמביוולנטיות מצדה כלפי ואני חושבת לעצמי שודאי טעיתי המון בגידולה עם כך הדברים נראים ואני כנראה צריכה לתת לה לעשות את הטעויות שלה ולא להתערב. וזה קשה בעיקר כשאני כביכול האשמה העיקרית כי הנכד חייך אלי... הפלונטר הנורא הזה שאנחנו מורישים לילדים שלנו את השגעון שלנו.. אנחנו מגדלים אותם על רקע בעיות שהיו לנו בילדות ואז כשאנו כבר מבוגרים יותר ויכולים לראות דברים ברור יותר אנחנו הורים לבוגרים שמגדלים ילדים ועושים טעויות והכול חוזר על עצמו. אני חשה נורא וחוששת מאיך שתנהג בהמשך. מה עושים? תודה שהגבת מהר, אני מאוד זקוקה להתייחסות.

שלום לך הלן, דפי ההסטוריה מלאים ביחסים אמביוולנטיים שבין אמהות לבנות... "הפלונטר הנורא...השגעון שלנו"... כדברייך, גם הם כתובים מימי בראשית ומתלווים לתכונות הטובות שאני מורישים לילדינו, כי כך נבראנו - ה"רע" לצד הטוב, אחרת, כיצד היינו מצליחים להבחין ביניהם ? ומה היינו עושים כאן ביקום אם לא היינו מחפשי דרך לשיפור והתפתחות ? ומאחר וחשוב היה לך לקבל תגובה מהירה, אני מיידעת אותך שמחר אני נוסעת ואשוב באמצע שבוע הבא. אשמח לשמוע ממך, נוחי

אני סבתא לבן 4 חודשים. נחשבת "סבתא מודרנית"- כלומר עובדת ולא מטפלת קבוע בנכד.יחד עם זאת משתדלת לפחות פעמיים או שלוש להיות איתו ולשחרר את הבת לעיסוקיה. אני מאוד נהנית להיות עם הנכד אף שלעיתים זה לא קל, בעיקר כשבוכה. לאחרונה התינוק ממש מראה סימני שמחה לקראתי. כאשר הוא מחייך אלי יותר מאשר לאימו, ביתי, היא נעלבת ומראה סימני מצוקה. אומרת בפירוש שהיא חוששת שהילד שלה מעדיף את סבתא ולא אוהב אותה. אציין כי היא אמא נפלאה ואני מנסה לשכנעה שהיא החלק הכי דומיננטי בחייו וברור שהיא ברורה מאליו עבורו ושאין לה מה לדאוג, שאני עבורו חידוש והיא השיגרה. ביתי חכמה מאוד אך אינה בטוחה בעצמה. אני מודאגת כי ברור לי שתחושות כאלו עשויות להוות מכשול להורות טובה. גם הסיטואציה עצמה לא נעימה לכול הסובבים. היא ממש נפגעת...

אנחנו 3 אחיות , אני ואחותי הקטנה ממני בקשר סביר עד טוב. שתינו לא בקשר עם האחות הגדולה. כל אחת מסיבותייה , אך הסיבות דיי דומות.אמא שלנו נפטרה לפני כשנה . ועוד לפני מותה היחסים ביננו התדרדרו עד כדי כך שאחותנו הגדולה מצאה לנכון במצבים שונים לפתוח לנו או לבעלינו תיקים במשטרה. הדבר הביא להתדרדרות טוטלית בקשר ביננו. האבא שלנו טוען שאנחנו אלה שלא מתייחסות אלייה ולמשפחתה כראוי ולכן הוא נוקט עמדה בכך שנמצא בקשר הדוק איתם ולא איתנו, אוכל שם, אם זקןק למשהוא מבקש רק מהם, חוגג את כל החגים איתם . כולנו כועסים עליו עד כדי כך שגם הנכדים ניתקו איתו קשר . הוא מצדו רוצה שיהיה כבר שלום אך נוקט עמדה שמרגיזה מאד אותי . אני מאד מתוסכלת , משום שאבא שלי בן 80 השבוע ובגלל שהוא לא מצליח לקרב ביננו הוא לא מסכים לחגוג עם כולם יום הולדת , למרות שהסברנו לו אני ואחותי הקטנה שנגיע ליום הולדת למרות נוכחות האחות הגדולה ולא תהיי כל טרגדיה במסיבה. כיצד פותרים את הפלונטר?

אימי נפטרה לפני כ-3 חודשים בגיל 77. הייתי קשורה אליה בלב ובנפש, אינני מוצאת מנוחה ומאוד רגישה עם נטיה לבכי בתדירות גבוהה. אמנם אני בת 59 אבל עוברת תקופה נוראית. חמותי בת 85 , יש לי קשר טוב איתה. אבל מאז שאימי נפטרה אינני יכולה לסבול אותה. אין לי חשק לבקר אותה, ושום ענין בה. כואב לי שהיא עם כל הבעיות הרפואיות שלה עדיין מתפקדת ואילו אימי שדאגה לה כל כך , ביקרה אותה ריחמה עליה וסעדה אותה כמו אחות נפטרה לפניה. נכון שזה לא פייר כלפי חמותי, אני מרגישה רע עם זה, אבל זוהי המציאות. כמובן שאינני חושפת את רגשותי אלה בפני בעלי, אך מתרצת את חוסר רצוני בביקורים אצל אימו ככאבי ראש, ועוד כהנה וכהנה. אני יודעת שלא אוכל להמשיך עם זה עוד הרבה, אבל אינני מוכנה לעבור את העצבנות וההתנגדות לפני הביקורים, כאשר אני שם ואחרי. מה עושים?

אני בת 57 אמא לשלושה וסבתא לשניים. במשפחתי הכל מתנהל כשורה. בכינוסים ובארוחות משפחתיות, נוהגים אחותי הצעירה, בעלה ושני ילדיה להתנפל על המגשים המשותפים שבשולחן, כאילו אין אחרים. בזמנו הצעתי לאימי להימנע מסידור זה והגשה של צלחת לכל סןעד כאשר הארוחה כבר בצלחת.אולם זה לא פתר את הבעיה כי לכל אחד רצונות והעדפות שונות לאוכל. גם בארוחה משפחתית במסעדה בשבוע שעבר, הדבר חזר על עצמו. אמנם המלצרים מלאו את הצלחות שוב ושוב, אך התופעה מאוד מעצבנת. ילדי הבוגרים מסרבים להצטרף לארוחות אלה ופשוט הביעו מחאתם לכך.הם לא מוכנים להתנהגות החזירה כלשונם. אינני יודעת כיצד לטפל בכך ואם בכלל זה תפקידי, ואיך יגיבו. מדובר בזוג שרגיש לביקורת מניסיון בנושאים אחרים. אודה לך על עזרתך בענין, כי או טו טו אנו לפני החגים

http://www.dorshlishi.co.il/TextPage.aspx?ID=149 חשבתי וזה מה שיצא לי לכתבו בנושא מה דעתכם?

כתבתי מאמר בנושא ואשמח מאוד עם תקראו אותו ותגיבו מה דעתכם בנושא הסבתאות ובכלל ביחסים במשפחה http://www.dorshlishi.co.il/TextPage.aspx?ID=149

הטרפיסטית שלי חולה כמעט 4 חודשים. לא שמעתי ממנה מאז. בעצם אני פוחדת לדעת או להתקשר אליה. אני מאוד מודאגת ופוחדת שמה נפטרה. קבלתי מהפסיאטרית שלי נוגדי דכאון ולא מזמן עלתה את המינון. נתתי לעצמי 6 חודשים המתנה בסבלנות אבל הסיוטים בלילה לא נותנים מנוחה. אני מאוד קשורה אליה ונמצאת איתה מעל 8 שנים. מה עלי לעשות?

חמותי מגלה חוסר אכפתיות,דאגה,חום כלפי הנכדים,אינה מרבה להתקשר וליצור עימם קשר כמו"כ בעלי לא יכול ואינו מסוגל להאיר לה ע"כ ואיני יודעת כיצד תגיב ע"כ.יש לציין שאני מצידי כן טיפוס איכפתי ודואג וכך הייתי עושה בראשית החתונה כלפיה ,אך ראיתי שזה לא הדדי לכן הקשר מאוד רופף וקר יש לציין שכמעט בכל הדברים אם זה שנזקקנו לעזרה ממנה לא יוזמת עזרה -ראש קטן לא שאני רוצה הצקה ונודניקיות אני מצפה לאיכפתיות איך לגרום לכך שתהיה יותר אכפתית

שלום רב, בתי בת 3 ושבעה חודשים. החלטתי לקחת אותה לביקור ראשון אצל רופא שיניים של ילדים. הביקור אמור להתקיים מחר וכבר עכשיו היא מגלה התנגדות קשה עד כדי כעס עליי ובכי. לי יש הרגשה שמדובר במבחן כח עליי ולא פחד אמיתי מהביקור. כל הבטחותיי להפתעה שתקבל לאחר הביקור לא עוזרות. האם עליי ללכת עם זה עד הסוף, כלומר ללכת לבדיקה ולהתמודד או שעליי לוותר לה וזהו? אשמח לקבל חוות דעת בנושא זה.

אני בת 54 הבת שלי בת 32 ואמא ל2 בנות מקסימות ו חכמות. כבר שנה שיש משבר ב נישואים שלה. אם לא מגיעים להחלטה עם להמשיך למרות שיתחילו טיפול זוגי. אני מאוד מודאגת מה יהיה .. איך הבנות הסתדרו.. הגדולה בת 9 מאוד סגורה ורגישה. אני לא ישנה מרוב מחשבות. אם עלי לדבר איתם..?

שלום, בתי בת ה3.5 מעדיפה לבלות את זמנה עם חמתי ודודתה שגרות בצמוד אלינו. כל יום אחרי הגן היא מתעקשת ללכת אליהם ומבלה שם עד שעות הערב, שם היא אוכלת, מתרחצת ומשחקת. זה כך מאז שהיא נולדה, זה התחיל מעזרה והמשיך כקשר חזק בלתי ניתן להפרדה. אני נמצאת איתה אבל משתוקקת ללכת הביתה ולהיות עם ביתי, לאכול איתה, לרחוץ אותה ולהקדיש לה זמן אך אין היא מעוניינת וכשאני מתעקשת היא בוכה וצורחת שעות על גבי שעות. האם זה נורמלי? האם עלי לוותר על הצורך שלי להיות איתה ולטפל בה? מה עלי לעשות בשביל להחזיר אותה אלי? תודה, יעל

שלום בתי בת 6 ואף פעם לא ניגמלה זה מלווה עם צואה דחוף תודה רבה.

לא פסיכולוגית.. לדעתי כדאי להתייעץ עם רופא ילדים , אולי יש צורך לשלול קודם כל בעיות רפואיות. בהצלחה

הנכד שלי מסיים גן חובה, האמא הוזמנה לבר מצוה של בןדוד בדיוק באותו יום ושעה, הודיעה שרק האבא ילך למסיבה, כשהערתי לה שחשוב להיות בסיום פרק בחיי הילד ביחוד שהוא משתתף בהופעה, התריסה יש לו גם אבא, הןא יסלח לי וגם עוד יהיו לו הרבה מסיבות בביבת הספר. שאלתי האם להגיד לה עוד פעם את חשיבות העניין בעיני ? והאם להצטרך אל האבא, בני, למסיבת הסיום בגןהחובה שבתחילה אמרו לי לבוא , אבל אכ' אמרו לא צריך מספיק האבא יהיה במסיבה?

לא פסיכולוגית ולא עובדת סוציאלית... נכון שזה אירוע חשוב לנכד שמסיים את גן החובה. אבל ההחלטה בדבר הנוכחות במסיבה (למרות שגם אני חושבת כמוך) צריכה להיות של ההורים בלבד., שניהם וכל אחד לחוד. בלי להכיר אותך ואת כלתך - לא שווה לנדנד לכלה, כי בד"כ כלות לא אוהבות את זה. לגבי הצטרפות שלך: זה תלוי באם בנך ו/או נכדך מעוניינים או מזמינים אותך, ותלוי גם בעוד דבר - מנסיוני יש גננות שבגלל צפיפות בגן, מבקשות לא להביא למסיבות בני משפחה נוספים חוץ מההורים. בהצלחה

אני מודה לך מאוד, האמת שהאירוע התקיים ואכן האמא (כלתי) לא היתה , אבלהנכד ביקש מהדודה, הבת שלי שתגיע, ולמרות שזה רחוק בעיר אחרת עשתה מאמץ והלכה למסיבה עם הילד וגם עם אבא שלו. את צודקת אשתדל לא לנדנד בכלום וגם לא לחזור ולשאול בדבר המסיבה והאירוע שהיתה, מקווה שלא אפול שוב ואתערב או אדבר ואשאל במשהוא שבעצם לא קשור אלי. הם הורים ומשפחה בפני עצמה. וכך טוב הדבר!

שלום רב, בתי בת 3.5 היא נכדה יחידה להוריי שהם כיום בני 60 בערך, מתגוררים בישוב המרוחק כשעה נסיעה בערך ממני. הוריי לא מתאמצים להגיע לביקור ושיחות הטלפון ביננו מתקיימות אחת לשבועיים בערך. כבר התייאשתי מלכעוס מלהסביר כמה זה חשוב לבתי, הם הסבא והסבתא היחידים שיש לה, לבעלי אין הורים. גם כאשר אנו נפגשים אצלם או אצלנו, תשומת הלב שהם נותנים לה היא לפרקי זמן יחסית קצרים בזמן הביקור. הילדה שמחה למפגשים איתם מאחר ולדעתי איננה מכירה משהו אחר. אשמח לקבל רעיונות לפעולה או שפשוט עליי לקבל את מה שיש וזהו?...

נטע, לא פסיכולוגית אלא רק מנסיון ומחשבה: זה מאוד נחמד שיש סבא וסבתא ועוד סבא וסבתא שגרים קרוב ושאוהבים ורואים אותם הרבה ויש כימיה. אבל לא צריך לדאוג יותר מדי ולחשוב שאם זה לא כך, אז זו 'טרגדיה'. אני רוצה להזכיר לך שגדל פה דור שלם במדינה , של אנשים שנולדו בשנים הראשונות לקום המדינה, (ואני ביניהם) וחלק משמעותי מתוכם לא זכו כלל להכיר את סבא ו/או סבתא, מכיוון שאלה או שלא עלו לארץ או שנספו בשואה. אני לא חושבת שנגרם נזק משמעותי, לרובם לפחות. ועוד - היום יש ישראלים רבים שירדו מהארץ, הביאו ילדים לעולם, והם כמעט ולא נפגשים (במקרה הטוב) עם הסבא והסבתא שנשארו בארץ. הכי חשוב- שילד יהיה מאושר במשפחה הגרעינית שלו, משמע - בביתו עם הוריו. לגבייך - אם כבר ניסית להסביר כמה בתך שמחה לפגוש את הורייך וזה לא עזר, אולי בגלל המרחק, אולי מעייף אותם להגיע אלייך, אולי זה האופי שלהם ואין מה לעשות.. אבל בכל מקרה, לדעתי- אל תקחי את זה קשה כל כך.

שלום חני בתשובה למכתבך, כלתי כן מיידעת את נכדתי ביום שאני באה לקחתה וזה לא עוזר.הבכי שלה לא התחיל דווקא אחרי שנולדה אחותה. תקופה ארוכה היא לא היתה בוכה עם הגעתי. אני יודעת שהיא מאוד קשורה קודם כל לאמה ולסבתא השניה (אם כלתי) שרואה אותה יום יום אבל הבכי שמקבל את פני "קורע אותי". שבוע שעבר החלטתי להביא לה עם בואי מתנות קטנות וללחוש לה באוזן שיש לי הפתעה בשבילה. זה לא הפסיק את הבכי. הכנסתי אותה כמעט בכוח למכוניתי ונסענו לפארק. כל הדרך היא בכתה וביקשה את אימה. כשהגענו לפארק היא נרגעה והיה לנו כיף ביחד. היא אפילו נוהגת להגיד בעצמה: "בפעם הבאה לא אבכה שתבואי". אני יודעת שלילדים קטנים יש דפוס התנהגות קבוע ושאלתי אלייך: איך אני יכולה לשנות את התנהגותה הקבועה אלי בקשר לבכי.בקשר לשינה אצלי, אין שום סיכוי שתסכים להיפרד מאמה ולבוא לישון אצלי. אצל הסבתא השניה היא עושה זאת לפעמים. תודה