דיכאון אחרי פרידה

היי, אני בת 25, לפני כמה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. כבר היינו אמורים להתחתן, הוא הציע נישואים, סגרנו אולם ובסוף נפרדנו. אני יודעת שהוא לא מתאים לי, אני באמת יודעת שהאופי שלנו לא מתאים. היינו רבים מלא, כל אחד חייב להגיד את המילה האחרונה ולא הסכמנו על הרבה דברים. אבל אני כל הזמן בוכה ומתגעגעת לתחושה שהייתי איתו. אני מאוד רוצה כבר להתחתן ולהביא ילדים. כולן סביבי נשואות ואני מרגישה שהחיים שלי לא מתקדמים. אני לא אוהבת את איך שהחיים שלי עכשיו. אני מרגישה בשלה להקים משפחה. אני מרגישה שהגעגועים אליו הם בגלל שכבר הרגשתי שאני מתחילה לבנות את החיים שלי, היו יכולים להיות לי חיים מעולים איתו. הייתה לו דירה ומבחינה כלכלית הוא מסודר. כבר הרגשתי שאני בונה את עצמי. כבר חשבנו על עתיד משותף. עכשיו אני מרגישה שחזרתי אחורה. צריכה מחדש לצאת לדייטים, אף אחד לא מוצא חן בעיניי, אני פוסלת גברים בגלל המראה החיצוני שלהם, העדה שלהם, מצבם הכלכלי... מתקשה למצוא מישהו שימצא חן בעיניי מכל הבחינות. חשוב לי גבר שנראה טוב... ומתקשה להמשך לגבר שנראה שצת מלא אפיו אם הוא בחור מקסים. ניסיתי לתת צאנסים אבל לא הרגשתי שאני מצליחה לרצות להיפגש עם גברים אחרים, בעקבות זה הם הרגישו שאני לא מעוניינת (מה שנכון). אני לא מוצאת מישהו שאני רוצה. אני בדכאון מזה. כל כמה ימים בוכה. ביום העצמאות פגשתי את האקס שלי במסיבה והוא בא להגיד לי שלום וחיבק אותי, זה עשה לי רע. לא הפסקתי לחשוב עליו עד היום. אני יודעת שאין סיכוי שנחזור, למרות שמבחינתי אני כן הייתי רוצה (אפילו שאני יודעת שיש דברים בהתנהלות שלו ושל משפחתו שממש לא מתאימים לי) אבל אני יודעת שהוא לא רוצה אותי יותר. הוא פגוע מאיך שהתנהגתי אליו, חושב שאני לא מכבדת אותו ושיהיו לנו חיים רעים יחד ושנתגרש. ואני חושבת שגם הורים שלו קצת הכניסו לו לראש שאני לא מתאימה לו. אני חושבת שהוא צודק, שזה גם לטובתי. אבל מתקשה להמשיך הלאה, אני רוצה כבר למצוא מישהו אחר ולהתחתן אבל מתקשה להתפשר על גבר. מצד אחד מצאתי מישהו נחמד וחשבתי לעצמי אולי להתפשר על המראה החיצוני שלו כדי שלא אשאר בסוף רווקה זקנה. מצד שני אני רוצה לאהוב את הגבר שלי, להיות שלמה איתו, אני בחורה שמסוגלת להתאהב בגבר, ואני לא אוצה להתפשר ולחיות עם מישהו שאני לא אוהבת אותו. אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כרגע שאף גבר לא מעניין, לא מוצאת מישהו שעונה על הדרישות שלי, אני מתחילה להלחץ כשאני רואה סביבי אמהות וילדים. אני לא יודעת כבר מה עובר עליי, אשמח לעזרה.

דנה היקרה, בואי נעמיד דברים בצורה בהירה: א. לפי תוכנית החיים הפנימית שלך (כלומר לפי משאלות ליבך) היית רוצה בגילך, 25, להיות נשואה ולהביא ילדים לעולם. בעובדה זו אין פסול משום בחינה. ב. הפסול הוא שאת משליכה את מאווי ליבך על הסביבה ורואה סביבך שכל בנות גילך או חברותיך כבר נשואות עם ילדים, מצב שהוא בהחלט לא אופייני לתרבות הישראלית החילונית המודרנית. אינני יודעת היכן את מתגוררת, מהי התרבות המשפחתית והעדתית בה את חיה, ובהתאם מדוע את רואה את בנות גילך כולן כנשואות ואמהות - עובדה שאינה נכונה לחלוטין מבחינה סטטיסטית. ג. את מתארת כיצד נפרדת מבן זוגך לאור סיבות מוצדקות לחלוטין, של ריבים מתמידים, מאבקי כוח, הצורך להיות צודק, אי התאמה משפחתית וכו'. לאור נתונים אלו נראה סביר שחיי נישואין רק היו מחריפים את הבעיות ובהחלט יתכן שהייתם מוצאים עצמכם בזמן די קצר גרושים, עם או בלי ילד משותף. כך שהפרידה בעצם מנעה הסתבכות וצרות וטוב שכך. ד. הרושם הוא שהגעגוע שלך הוא לאו דווקא לאישיות של חברך לשעבר, אלא הגעגוע הוא למשאלה האישית של עצמך להיות כבר נשואה ואמא. למדי להפריד בין הגעגוע להגשמת האידיאל האישי, לבין הגעגוע לאותו אדם שלא התאים לך לחיים משותפים. ה. בשלב הנוכחי לא גמרת לעבד את הפרידה. הרושם הוא שאת מאוד ממהרת לנישואין. אולי בחוסר פרופורציה למשך הזמן שאת נפגשת עם בחור וכמו כן יש משהו בהתייחסות העדתית שלך שמפריע לך. כמובן שאינני יודעת מהו מוצאך ואילו בני עדות מפריעים לך. בתחום המוצא הייתי בהחלט ממליצה לרכך את הקריטריונים ולהיפתח לבני העדות השונות בארץ תוך התרחקות מסטריאוטיפים עדתיים. אני חושבת שבשלב הנוכחי את צריכה לקחת לעצמך קצת פסק זמן. אולי להיות קצת עם עצמך ועם חברות, אולי לא לרוץ מדייט לדייט, ואולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. את לחוצה מדי, לוחצת גז חזק מדי, חסרת סבלנות וממהרת לפסול בני זוג. עליך להירגע, להבין את עצמך יותר, לקבל תובנות אודות עצמך כדי להיות מכילה יותר, סובלנית יותר ומקבלת יותר את מי ששונה ממך. קחי את הזמן להתאוששות וצמיחה אישית ותחזרי למעגל ההיכרויות רק אחרי שתרגישי שאת רגועה מספיק וחזרת לחיים בצורה נעימה, נינוחה ומשודרגת יותר מבחינת עצמך. כל טוב ובהצלחה, אילנה