פורום זוגיות, פרידה וילדים

אילנה שלום, אני חיה עם בן זוג מזה 4 שנים. יש לי בת מבן זוג קודם ובן הזוג הנוכחי מתפקד כאביה לכל דבר. ואוהב את זה. הוא מתפקד כאב מחנך ודואג. הבעיה שכלפיי הוא לא מראה חום. אנו מקיימים יחסים בערך פעם בכמה חודשים (אולי אחת לשלושה חודשים). לטענתו בגלל שאין לו חשק בגלל בעיות כלכליות (המצב הכלכלי שלנו לא גרוע.. הוא סביר ולכן זה נראה לי תירוץ), כמו כן סיבה נוספת לכך שהוא לא מעוניין בסקס - הוא טוען שבכל פעם שיש ויכוח בינינו זה מוריד לו את החשק. (אציין בהקשר זה שאני אדם נוח מאוד, רק לעתים אני מעירה על דברים שהוא לא עושה - כמו ניקיון וכו'... כשהמצב באמת כבר בלתי אפשרי מבחינתי) לדעתי הוא הופך זבוב לפיל. הוא די מנותק ממני. אחרי 4 שנים יש ציפיה להתקרבות נפשית, זה לא קרה בינינו (אולי בגלל החוסר באינטימיות). הוא גם לא אדם שנוגע. גם לא חיבוק או נשיקה על הלחי. מה שכן - אני סומכת עליו בתור בן זוג נאמן ומסור. ניסיתי לדבר אתו כמה פעמים על המצב - אמרתי לו שזה מפריע לי שאין בינינו שום מגע (והכוונה אפילו למגע שאינו מיני) אך אין שיפור. פעם בשנה הוא "מתעורר" מסיבה כלשהי (זה קרה כשנכנסתי להריון לאחרונה למשל - אך ההריון הסתיים לא בהצלחה) ומתחיל להפגין כלפיי הרבה חום אהבה ומגע. אך זה מחזיק ימים ספורים בלבד.עד הויכוחון הבא... שאלתי היא אם לדעתך ומנסיונך ניתן "לשפרו" איך שהוא, אולי בטיפול זוגי? כי יש לו את המיומנות לדעתי כשהוא רוצה...

ימית היקרה, את מדברת על בן זוג המביע מיעוט מגע ומיעוט בתשוקה המינית כלפיך. בתוך קטגוריית הגברים יש גם את הנישה של גברים בעלי תשוקה מינית ירודה. הסיבות לכך מורכבות והן יותר פנים אישיותיות, כלומר תולדה של המבנה הנפשי האישי שלו והיסטוריית חייו ופחות כתגובה לאירועים הבין-אישיים השוטפים. השאלה הגדולה היא האם בן זוגך מעוניין להשתנות אם הוא חושב שהיה רוצה לחוות מיניות רבה יותר או נלהבת יותר או בעלת איכות מענגת יותר ולעתים תכופות יותר, עליו לפנות לטיפול אישי פסיכו-סקסולוגי דינאמי (לא טיפול מיני שגרתי). עניין של תשוקה מינית הוא עניין של פסיכולוגיית המעמקים והשאלה הגדולה היא שאלת המוטיבציה שלו להשתנות. בנוסף לכך, יש כאן רתיעה כוללת ממגע של חיבה כלומר כל אפיק המגע על צורותיו השונות די חסום. שווה לדון ברצון שלו לשנות זאת. מבלי שירצה להשתנות הוא עצמו מבפנים כל טיפול יהיה חסר תועלת לצערי. שנה טובה וכל טוב, אילנה

היי אילנה, אני נשואה לגבר עם ילדה בת 11.אנחנו נשואים מזה כבר שנה ולאחרונה אני חשב קנאה וסוג של תחרותיות עם הילדה. מה שאבא שלה כול הזמן דואד לי לחוש בתחושה הזו מעצם התנהלותו. מה שזה אומר אם הוא מנשק אותי או מחבק אותי הוא מיד עושה זאת גם לילדה אם הוא מביא לי משהו הוא מיד שואל את הילדה אם היא רוצה. הוא שם אותי באותו לבל של הילדה מה שגורם לי לחוש דחוקה הצידה כשהילדה מגיעה אלינו. היחסים ביני לביםן הילדה מצויינים וגם ביני לבינו.אני רוצה לשוחח איתו על זה שמפריע לי אך אני פוחדת כי אני יודעת שזה נושא רגיש מאוד אצלו ואני פוחדת שזה יוביל למריבה בנינו.מצד שני אני חשה תסכול ענקי. אשמח לעזרתך איך ומה לעשות במצב הזה. תודה מראש

אילנית היקרה, אפשר להבין את תחושותיך אך היה מוטב גם להסתכל על המצב מנקודת ראות רחבה יותר. את גרה עם בן זוגך באותה דירה, ישנה איתו באותה מיטה, מקיימת איתו יחסי מין ובאופן כללי הקשר ביניכם הוא על בסיס יומיומי ורציף. אם הילדה מתגוררת עם האם יש להניח שהיא נמצאת בביתכם על פי הסדרי הראיה כלומר, לכל היותר פעמיים בשבוע אחר הצהרים או פעם בשבועיים סופ"ש. אולי אצל בן זוגך ההסדרים מעט שונים. אני מניחה שהאב רוצה לפצותה על מיעוט נוכחותו בחייה ולפיכך משתדל לבטא כלפיה את מירב החום והאהבה בזמנים בהם הם שוהים יחדיו. אם היית בת להורים גרושים והיית רואה את אביך במינון כה מועט (יחסית) האם לא היית מעוניינת לחוש אהובה ורצויה? הקשר בין האב לבתו אינו אירוטי אלא קשר של אב-בת, ומאחר ואת אומרת שגם לך יחסים טובים איתה, ככל הנראה זו ילדה שקל לאהוב אותה, וטוב שכך. אני מאחלת לכם שיהיה לכם ילד משותף ושגם כלפי הילד המשותף יגלה בן זוגך חום ואהבה ואולי אז קל יהיה לך יותר לקבל שאין אהבה אחת באה על חשבון אהבה אחרת ושעם כל ילד האהבה רק הולכת ומתגברת בלב ואין הלב חסר את האהבה לבת הזוג. במידה והתשובה אינה מרגיעה אותך במידה שהיית רוצה הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי קצר כדי לחיות יותר בשלום עם רגשותיך. שנה טובה וכל טוב, אילנה

האם זה הגיוני שאני נגעלת מגברים? מצד אחד אני "סטרייטית", כלומר מעדיפה גברים מבחינה רומנטית, או יוצאת עם גברים מדי פעם ואני לא בקטע של נשים, לא מתחילה איתן ולא כלום.. למעשה, אני לא נמשכת לאף אחד מהמינים באופן מיוחד.. אבל גוף הגבר מגעיל אותי במיוחד. אני זוכרת שכבר בגיל מאוד קטן, יצא לי לראות בטעות איבר מין של בן וממש נגעלתי מזה "עד עמקיי נשמתי".. תחושותיי היו כה מובנות מאליהן, עד כי הייתי בטוחה שכל העולם מרגיש ככה. הייתי בטוחה שכולן נגעלות מאיבר המין הגברי ולכן לא ראיתי בכך כל בעיה. בהמשך החיים, פתאום שמתי לב שלא רק שהעולם לא נגעל מאיבר המין הגברי, אלא הרבה תרבויות ממש סגדו לפין (הייתי המומה לחלוטין כשגיליתי זאת. הייתי בטוחה שעובדים עלי).. בנוסף, המדיה מציגה נשים שאוהבות את הגוף הגברי (מתבוננות בה במין הערצה) ולכאורה גם את הפין..ומדברות בשבחיו. אני פשוט בשוק מזה. יכול להיות שזה שקר אחד גדול? לא נעים לי מכך, אבל זה לא נראה לי הגיוני שבחורה/אישה/נערה תתלהב מאיבר המין הזה. נראה כאילו מחדירים לנו8 למוח מסרים שגויים, שקריים ואפילו הפוכים לגמרי מהמציאות. איך אפשר להמשך לאיבר הזה? כ"כ מגושם, מרושל, חסר חן ובמיוחד האשכים..אני לא מצליחה להבין זאת. האם כל הנשים נורמליות ואני המשוגעת? האם הן משקרות כדי לרצות את החברה ולהחשב נורמליות? האם הן מפחדות שאם הן יגידו את האמת, אז יחישיבו אותן כלסביות? בנוסף, בגלל המסרים הפורנוגרפים, כל נערה או אישה בטוחה שהיא "צריכה" לרדת לגבר.. כאילו זה הדבר הכי חשוב במין, כאילו זה בכלל דבר סביר.. הן מתרגלות לחשוב שזה אמור להיות כך, בגלל שזה החלק העיקרי בפורנו, כאילו דבר מובן מאליו ולא סתם, אלא "מושך".. עד כדי כך, שהיום גברים חושבים שזו אחת מחובותיה של האישה ויש לכעוס עליה אם אינה עושה זאת. מבחינת הדתות זה גרוע יותר, היהדות בסדר עם כך שהאישה תרד לגבר, אבל אוסרת ירידה לאישה מסיבות כמו "בל תשקצו", כלומר דווקא איבר המין הנשי הוא מגעיל בעיניי "חכמי" היהדות. נראה שהפכו את היוצרות. איבר המין הנשי נראה לי הרבה יותר יפה, נקי, עדין..(אי אפשר להשוות) אבל אני לא בקטע של נשים וקצת גלשתי מהעניין.. בכל מקרה, אני מרגישה רתיעה וגועל כמעט מכל גבר שאני רואה או מכירה, ממש גועל פיזי וגם רתיעה גדולה מהריח האופייני של גברים (אפילו אם הם שמים בושם טוב, זה יותר מרגיש כמו ריח זול של נואשות).. ואפילו לגברים חתיכים אין ריח טוב בעיניי. ואני שואלת, זה נשמע תקין? רק כשאני רואה גבר חתיך ויפה באופן נדיר, כזה שמתעלה ביופיו על כל הגברים שבעולם(גבר ממדינה אחרת שהוא גם כך אינו מושג).. רק אז הוא "עושה לי את זה" וגם אז בצורה חלשה שלא מלווה ברצון לשכב איתו או להיות איתו בקשר רומנטי, אלא מקסימום רצון להכיר. כשאני כבר יוצאת עם גברים, אז מעניין אותי רק לכבוש אותם, אבל לא להיות איתם בזוגיות ואף לא בקשר מיני. לאחר שאני כובשת אותם, אני מחפשת דרכים להפטר מהם ותירוצים כדי לא להפגש ולא לדבר איתם. לפעמים כשאני מריחה גבר מקרוב באופן מקרי בעבודה, או ברחוב.. ממש בא לי להקיא. בקיצור, זה בטח נשמע משונה.. אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתך בנידון. נ.ב הסביבה מתחילה ללחוץ עלי להיות "קונפורמיסטית"..וכבר לחיות עם גבר באופן קבוע, אבל אני נגעלת ונרתעת רק מהמחשבה.

לילית היקרה, נראה לי שאת יודעת בהחלט כי עמדתך הנרתעת מגברים, מגופם ובפרט מאיבר מינם, היא עמדה לא שגרתית. לא הייתי אומרת שאת היחידה בארץ הזו שמחזיקה בדעות כאלו, ויש עוד כאלו, ואולי מומלץ לפיכך אם תחפשי קבוצת תמיכה של נשים א-מיניות ותוכלו לחלוק ביניכן עמדות, רגשות ותפישות משותפות. אני יכולה להבין שאדם בעל גישות כל כך החלטיות כמוך לגבי הגבריות מתקשה להבין או להאמין שאכן יש נשים החשות אחרת, אבל האמת היא שחלק גדול מהנשים אכן נמשכות למין הגברי ואכן רוצות יחסי מין עם האיבר הגברי ולמרבה ההפתעה זה היה הרבה לפני שהיו סרטי פורנו בעולם, הרי לפני שהיו סרטים אירוטיים או אינטרנט בעולם, ובקצרה המשיכה הנשית לגברים קיימת מראשית המין האנושי כדחף טבעי, בסיסי המאפיין חלק ניכר מהנשים (הייתי אומרת כמעט מרביתן). אין זו העמדת פנים ואין זו שטיפת מוח אלא דחף בסיסי, כמו לדוגמא הנטיה הטבעית לטעמים כגון מתוק מלוח וכד'. בהחלט מותר וראוי שבכל כלל יהיו יוצאים מן הכלל וכדי שתרגישי נוח יותר עם מצבך כדאי שתחפשי שותפות לדרכך ולדעותיך. שנה טובה וכל טוב, אילנה

אשמח לקבל הצעות מכולם . אני נשוי + 1 קרוב לעשר שנים , כבר בשנים הראשונות הרגשתי שאשתי לא מתה על סקס , מבחינת התדירות , היוזמה והחשק שהלך ודעך עד למצב שקרוב לאפס , היום הוא כבוי ואני לא מצליח לעורר אותו . חשוב לי לספר כי גם לפני הנשואין החשק שלה לא היה בשמים , חשבתי שמשהו ישתנה במשך השנים אבל זה הלך ודעך . בשיחת נפש לאחר משבר בנושא (עברנו יעוץ מיני) היא פלטה שהמין לא חסר לה והיא יכולה לחיות גם בלי סקס ואם הא עושה סקס אז זה בשבילי . מה אספר לכם מאז אני כבוי ואינני מסוגל ליזום יחסי מין איתה , אשתי יוזמת ואז אנחנו מקיימים יחסים שזה כמובן בשבילי בלבד (תעלה ותגמור) וזאת על מנת שיהיה שקט בבית ושאני לא אתלונן יותר. המשפטים ואיך שכול יחסי המין נעשים דפק לי את הראש ונוצר מחסום אצלי שאני לא מסוגל להתגבר עליו . אשמח לקבל המלצות איך לצאת מהסיפור הזה . שנה טובה וחג שמח לכולם.

אולג היקר, השאלה שלך מורכבת וקשה. אם הקשר עם אשתך מספק מכל שאר הבחינות (או מרביתן לפחות) משמעות הדבר כי יש להכניס טיפת רוח חיים לתחום המיני. מצד אחד העובדה שנכבית מינית יש בה תועלת פונקציונלית כי אז אינך מתוסכל עקב פער בין התשוקה לבין המימוש. מצד שני אתה חווה מיניות חסרת התלהבות וככל הנראה עם ערך הנאה נמוך. להערכתי יש מקום לשקול שנית את עמדת אשתך במובן זה שאולי היא תהיה מעוניינת לשנות את עמדתה ולהיפתח לרצות יותר מינית. יתכן שעד היום היא הייתה חסרת עניין מיני - השאלה האם היא מוכנה לנסות להשתנות ולהסיר את מחסום ההימנעות המינית. כך או כך נדמה לי שמצב העניינים המיני ביניכם טעון בין שני הצדדים ואני חושבת שאולי כדאי לתת צ'אנס נוסף לטיפול פסיכו-סקסולוגי. אין הבטחה שהפעם זה יהיה אחרת אבל כדאי אולי לתת עוד צ'אנס כי אני מבינה שקשה להמשיך במצב הנוכחי. כל טוב ושנה טובה, אילנה

ראשית עבר מאז הרבה מאוד זמן, אני מודה על תשובה כנה... ומאז ועד היום זה ניהיה יותר ויותר קשה הגעתי למצב שאני הולכת אליו ללא כל סיבה רק בשביל לראותו, הנני יודעת שחל איסור מוחלט להתחיל עם רופא ובכל זאת קשה לשבת מולו מבלי לפנטז..... הנני רווקה בת 32.. מיואשת! מה עושים במצב כזה?? האם עליי לעבור לרופא אחר? ככה או ככה אראה אותו וזה יקשה יותר על מצבי.. בברכה...

לילך היקרה, אני חושבת שהשאלה שאת שואלת היא שאלה פרקטית ולא שאלה של אתיקה ומוסר. אין איסור על התאהבות בכל אדם יהיה אשא יהיה מקצועו. השאלה העומדת בפנינו בכל מקרה כזה היא האם זו התאהבות אשר תוליך לתועלת. משמעות הדבר, רצוי שההתאהבות תהיה באדם זמין לקשר שאינו נשוי ושאינו נמצא בקשר זוגי אחר. אם האדם נמצא כבר בקשר קיימים מקרים במציאות בהם נוצר קשר נוסף (כלומר רומן מחוץ לנישואין) על כל המשתמע מכך. מהיותך רווקה נראה לי מאוד לא יעיל ולא רצוי שתיכנסי לקשר עם אדם שאינו פנוי לכך. אם הגניקולוג הוא גבר רווק או גרוש ופנוי לקשר, ניתן לברר זאת באחת מן הדרכים המקובלות, ואם כך הוא הדבר ניתן לחפש דרך לשאול אותו אם הוא מוכן לקשר אישי ולא מקצועי איתך. אם אינו פנוי או אינו מוכן הפתרון היעיל הוא לעבור לרופא אחר ולנתק איתו קשר של פציינטית-רופא מאחר והדבר יוסיף לכאב הלב והתסכול. אין טעם לדעתי ללכת לרופא נשים, ולצורך זה לכל רופא אחר, רק בגלל שהוא מוצא חן בעינינו באופן אישי, אבל אין סיכוי שיצמח מזה קשר בינאישי. חבל על האנרגיה ועל כאב הלב. כל טוב ושנה טובה, אילנה

שלום, אני בן 36 ויש לי חברה בת 33 ואנחנו יוצאים קרוב לחצי שנה. בחמשת החודשים הראשונים היינו בקשר אורך טווח ונפגשנו אחת לכמה זמן ואילו בחודש האחרון עברנו לגור ביחד. הבעיה שאני מעלה מפריעה לי ביתר שאת בגלל שכעת אנו ביחד כל הזמן. מסתבר שיש פער רציני ביני לבין בת זוגי באשר לתדירות קיום יחסי מין. בעוד שאני הייתי שמח אם הדבר היה קורה כל ערב, לה מספיק פעם עד פעמיים בשבוע. היא אומרת שזה מספיק לה. ניסיתי להבין ממנה על שום מה ולמה? היא אומרת שהיא נהנית מהסקס אבל מספיק לה פעם אחת בשבוע. היא גם ציינה שבעבר היתה לה דלקת באיבר המין והרופא שלה אמר לה שהיא צריכה להוריד במינון יחסי המין, אבל לא נראה לי שזה העניין כאן. האם יש דרך להתגבר על הפער הזה?

אסף היקר, אתה שואל את השאלה הקלאסית של מרבית הזוגות בעולם. התשובה היא "כי כך ברא אותנו האלוהים". החשק המיני של הגברים בממוצע ובדרך כלל הוא יותר תכוף ויותר גבוה מזה של הנשים. כלומר, התיאבון המיני של הגבר גבוה יותר מזה של האישה ואין לכך סיבה מובהקת כלשהי פרט לעובדה שאכן זה כך. כמו בכל מצב בו הצרכים אינם תואמים לחלוטין יש להגיע לפשרה - אין כאן מצב שאחד מכם הוא "לא בסדר". כל אחד מכם לפי טבעו הוא תקני, סביר ונורמטיבי לחלוטין. המצב היחיד הוא להגיע לפשרה מתוך הבנה שיש שוני בצרכים ויש להגיע לאיזשהו פתרון אמצע. שנה טובה וכל טוב, אילנה

אני בן 28 והיא היום בת 21. הכרנו לפני 3 וחצי שנים והיה לנו שנה וחצי של קשר מצוין! מכל הבחינות. לאחר מכן חלה קצת ירידה ומתח בינינו שהיה בנוי ברובו על בעיות קטנות וחוסר הפגנת אהבה מצידי( סקס היה פעמיים בשבוע אבל חוץ מסקס לא הראיתי תמיכה זוגית) היא החליטה לעשות הפסקה. חזרנו לאחר 4 ימים והכל היה טוב ולאחר חצי שנה נפרדנו שוב מאותה הבעייה מבחינתה שהיא לא מרגישה נאהבת, ומבולבלת לגבי האהבה לה אלי והיא צריכה זמן. היא החליטה לעשות הפסקה שוב. לאחר שבוע וחצי חזרנו והיה לנו קשר מעולה חצי שנה! הצעתי לה נישואין, סגרנו אולם והכל נראה כל כך טוב.היינו מאושרים ביחד אבל בחודשיים האחרונים שוב חלה ירידה קטנה והיא הרגישה שהיא ממש לבד, שוב פעם. היא צודקת, כנראה שנעשתי שקוף אבל אני באמת כל כך אוהב אותה עד אין גבולות. היא טוענת שהיא עושה הכל לבד הולכת לכל המקומות לבד ושהיא כבוייה, ואני מצידי לא מראה לה שהיא נאהבת והיא צודקת בחלק מהדברים, אבל אני מרגיש שזה ניתן לשיפור. היום אנחנו 12 ימים בנתק מוחלט, את החתונה היא עדיין לא ביטלה מה שמשאיר לי עוד סיכוי אולי קטנטן, למרות שמצידה היא אומרת לי להמשיך הלאה דרך חברים משותפים. אני כואב, כי אני מאוד אוהב אותה והתחלתי ללכת לטיפול אישי אצל פסיכולוג, אבל אני מרגיש שהפעם, זה נגמר סופית. לפני מספר ימים היא נסעה לאילת עם חברות לנקות תראש וניצלתי את זה בשביל לקחת את הדברים שלי שהיא לא שם. ההורים שלה בכו וממש אוהבים אותי ואמרו לי אנחנו נדבר איתה היא עושה טעות תהיה אופטימי. חלק בתוכי השלים שזה נגמר וחלק מצפה לשיחה שנחזור לקשר על הדברים. אני פוחד לאבד אותה ולא בטוח שליצור קשר כרגע זה מהלך נבון

פונה יקר, לאור כמות הפרידות שאירעה בקשר ההנחה היא שמשהו עמוק בפנים אינו עובד כהלכה. אין ספק שקיים היה רצון טוב מבחינתך אך לא תמיד רצון טוב מתבטא כהלכה על פני השטח. אין לקיים חתונה בכוח ואין לקיים דיאלוג עם הורי האישה "שהם ינסו לתקן לה את הראש". עם כל הכבוד להם, אלו הם חייה ויש לכבד את רגשותיה והעדפותיה. נראה שנושא החתונה ירד כליל מהפרק וכנראה שגם נושא הקשר הזוגי איתה. אתה בחור צעיר - כל החיים לפניך וטוב שפנית לייעוץ פסיכולוגי על מנת לעבוד עם איש מקצוע על דברים שאתה מבטא או מתקשה לבטא ואני מניחה שתסתייע רבות בעזרה המקצועית. אגב, מאחר ופנית כבר לייעוץ פסיכולוגי נראה לי הולם יותר לשטוח בפני המטפל את הסיפור שהבאת להלן מאחר והוא הדמות החשובה והמרכזית בה עליך לתת אמון ואיתה להתייעץ. כל טוב ושנה טובה, אילנה

שלום רב, אני אספר את סיפורי, אשתדל לקצר. אני מרגיש שאני מבוי סתום ואני לא יודע איך לצאת ממנו. הייתי בזוגיות של 9 שנים שהתחילה בתקופת הצבא והסתיימה חודשיים לפני חתונתנו. הזוגיות התחילה כקשר מרחוק, נפגשנו רק בסופי השבוע. לאחר מכן עברנו לגור ביחד במשך כשנתיים, התארסנו ועקב ריב שהיה לנו חודשיים לפני החתונה, ביטלנו אותה. חשבתי רבות על הסיבות לפרידה, אני חושב שהיינו נתונים במעין לחץ לא טוב. משפחתי נקלעה למשבר כלכלי, לא יכולתי לקחת כסף מההורים בשביל לממן את החתונה (היא חלמה על חתונה יקרה שכזאת), מנגד, הצד שלה הסכים לממן 50% מהאירוע. אני הרגשתי לא טוב, בלשון המעטה, עם המצב הזה. זה יצר בינינו חיכוכים רבים מאוד – ההורים שלי לא נתנו לי תשובה קונקרטית האם יוכלו לעזור ובכמה סכום, אני מצידי כבר לא רציתי לשאול אותם, ומצידה היא כל הזמן שאלה אותי מהו הסכום אותו הם יוכלו לתת. בנוסף לזה, היא כל הזמן התעסקה אך ורק בעניין החתונה, הזנחנו את הזוגיות שלנו. כמו כן, גם מבחינת עבודה, הייתי בהתמחות והייתי חוזר שעות מאוד מאוחרות הביתה, דבר שהיא לא אהבה בלשון המעטה. אני מצידי, לא הייתי בסדר, כי כשהייתי חוזר הביתה, לא פעם ולא פעמיים נפגשתי עם חברים מאשר להיות איתה. כל הגורמים האלה למעשה התנקזו לכדי פיצוץ שהיה בינינו חודשיים לפני חתונתנו. הרגשתי שאני במעין סיר לחץ מטורף, והחלטתי שאני מעדיף לבטל את החתונה. כשדיברנו על זה, ראינו שאין מנוס אלא להיפרד. אני לא טלית שכולה תכלת, כמובן שגם לי ישנה אשמה בכל מה שקרה, אך זהו המצב. שבוע לאחר שנפרדנו, היא הכירה מישהו חדש – היא חיפשה דירה ועקב כך הם הכירו. היה להם קשר מאוד אינטנסיבי שאותו היא הסתירה ממני. אני מצידי, לאחר שבועיים שנפרדנו, הרגשתי שעשינו טעות ענקית, שכן אהבתי אותה עד מאוד ורציתי לחזור. היא דחתה אותי, אמרה לי שהיא טסה לחו"ל לשבועיים (מסתבר שהיא טסה איתו). לאחר שהיא נחתה, דיברנו, היא סיפרה לי את הכל – התירוץ שלה היה שיש לה חרדות נטישה, שהיא חייבת שיהיה איתה מישהו, שכשהיא לבד היא לא מתפקדת ולכן הייתה צריכה מישהו. אמרתי לה שקשה לי לשמוע את זה, אבל אני לא מוכן לאבד אותה והחלטנו לחזור. חזרנו למשך חודש לדירה שגרנו בה (היא נשארה שם), בהתחלה היו לנו 3 שבועות קסומים של שכרון חושים. אלה למעשה 3 השבועות הכי כייפים שהיו לנו מזה זמן רב. לאחר כ-3 שבועות, הרגשתי שהיא קיבלה מעין "סיבוב" – פתאום חזרה בלי חשק אחרי העבודה, אמרה לי שהיא צריכה את הזמן שלה, ניסתה לשנות בי כל מיני תכונות שבעבר "הבליגה" עליהם. חשבתי לעזוב את הבית, היא מצידה לא רצתה שאלך. לאחר כחודש, ראיתי התכתבות שלה עם חברה שלה, בה היא כתבה שהיא לא מסוגלת לישון לידי כבר והיא רוצה להיות לבד. לאחר שקראתי את זה, אמרתי לה שקראתי את מה שקראתי ואני לא רואה טעם להמשיך להיות בקשר אם זהו המצב, על אף שאני מאוד אוהב אותה. היא הסכימה איתי ונפרדנו דרכנו. בתקופה שלאחר מכן, ניסיתי לנתק כל קשר, אך זה היה מאוד קשה. גם היא מצידה ניסתה לנתק כל קשר, וגם היא לא הצליחה. היינו מתכתבים לא מעט. בפסח האחרון היא החליטה שהיא רוצה להחזיר אותי בכל מחיר, קבעה איתי להיפגש והבריזה, לאחר מכן שוב התקשרה, קבעה איתי להיפגש, יצאנו, היה נחמד, הגענו לדירה שלי, עשינו מה שעשינו, ואז באמצע היא אמרה לי שהיא בזוגיות (עם אותו אחד מההתחלה) והיא לא יכולה לעשות את זה. היא עזבה את הדירה באותו הרגע, ואני מצידי נותרתי ללא מילים. היא סיפרה לי שהיא טסה איתו שוב לטיול של 3 שבועות. היא אפילו שאלה אותי שבמידה והיא תבטל איתו, האם אני ארצה לטוס. לא ידעתי כבר איך לענות על זה, זאת לא אותה בחורה שהכרתי במשך 9 שנים – קשה לי לקבל את זה שהיא צריכה לבחור ביני, לבין מישהו שהכירה זה עתה. סירבתי לבוא, והיא החליטה לטוס איתו. כשהיא חזרה, היא מיד יצרה איתי קשר. הסתבר בדיעבד שהוא נשאר בחו"ל עוד מספר ימים והיא כנראה ניצלה את ההזדמנות. שוב אני אגיד – זאת בחורה שהייתי איתה מתקופת הצבא, אני "עיצבתי" אותה, אני מכיר כל מילימטר באופי שלה, ולכן תחושת האשם שהציפה אותי מיום הפרידה הראשונה שלנו, גרמה לי "להבליג" על כל אותם דברים, אחרת אני בטוח שמעולם לא הייתי יכול לסלוח. נפגשנו, יצאנו, היה מאוד כיף, היא ישנה אצלי ודיברנו על כך שנחזור. היא אמרה שהיא צריכה להיות כמה ימים עם עצמה, לבד, כדי שהכל יירגע ולאחר מכן נחזור. כמובן שאמרתי שאני אחכה לה. בימים שלאחר מכן, דיברנו מעט, קצת התכתבויות, קצת שיחות, אבל לא יותר מדי. לאחר מספר ימים היא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת על הכל, היא רוצה להמשיך הלאה ושאני אכבד את הפרטיות שלה. לפני מספר ימים, היא שוב יצרה איתי קשר – היא שמעה שאני בזוגיות חדשה עם מישהי, והיא התחילה להגיד מה היא חושבת עליה ("מכוערת, שיהיה לי רק רע איתה" וכו'). לא ייחסתי לזה חשיבות והבהרתי לה שזה לא במקום. היא חשבה שאנחנו עוברים לגור ביחד, ולכן כתבה מה שכתבה, אמרתי שזה לא נכון. היא סיפרה לי שהיא עברה לגור עם החבר שלה והיא במקום אחר בחיים, כתבתי לה שיהיה בהצלחה. היא כתבה לי שהיא פוחדת להיות לבד, ולכן עושה מה שהיא עושה. היא לא יכולה לסמוך עליי, שכן אחרי הפרידה היא כבר לא בוטחת בי. הפרשנות שלי הייתה שמכיוון שהיא לא בוטחת בי, היא מסוגלת להיות עם מישהו שהיא לא אוהבת, רק כדי שיהיה לה את הביטחון הזה. מאז אותה התכתבות, היא שולחת לי כל יום הודעה אחת או שתיים, מה קורה איתי, מה נשמע איתי, שהיא חלמה עליי, שהיא הייתה בכותל ומבקשת ממני סליחה על הכל וכו'. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני עדיין אוהב אותה, אני עדיין רואה בה כאשתי, כואב לי שהיא כבר לא יכולה לבטוח בי, אני מבין שכנראה קשה לבטוח באדם שנפרד ממך לפני החתונה, ועדיין – אם הייתי יודע כיצד להחזיר לה את הביטחון הזה, כבר מזמן הייתי עושה את זה. אני מפחד שהיא תתחתן איתו, אני עדיין אוהב אותה ואני יודע שהיא אוהבת אותי. סליחה על האריכות. תודה.

מוטי היקר, אריכות הכתוב מעידה על הנפתלות המורכבות והמסובכות של יחסיכם שככל הנראה הם בלתי אפשריים לשניכם. איני מעוניינת לספור כמה פעמים נפרדתם מסיבה זו או אחרת מעבר לפרידה הראשונית של טרום חתונה. העובדה הבסיסית היא שלאחר פרידתכם הראשונה הגדולה אותה בחורה שהיית מאורס לה נמצאת בקשר רצוף עם בן זוג אחר, איני יודעת כמה שנים עברו מאז וככל הנראה זהו בן זוגה. אתם עסוקים בתנודות של פרידה, מיאוס, געגוע, קנאה, להט מיני, אי יכולת לשאת אחד את השני וכמעט כל גווני קשת הרגשות האנושיים. מצב היחסים ביניכם גם כשאין יחסים הוא סוער, לא הרמוני ומלא רצונות מנוגדים. איני יודעת לפני כמה זמן בוטלה החתונה ולדעתי טוב שכך. או שמעוניינים להתחתן או שעסוקים בעניין של טקסים וכספים שאין לזה ולא כלום עם חיבור שני אנשים לזוג נשוי. ההתעסקות בפנטזיות של חתונה יקרה וכסף תוך אי התחשבות בנסיבות בהן אתה ומשפחתך הייתם אז נראה כחוסר התחשבות וחוסר התאמה בסיסיים. המחשבה שלך שאתה גידלת ו"עיצבת" אותה היא מוטעית כמו גם המחשבה שאתה מכיר כל סנטימטר בנפשה. חלק גדול מפעולותיה נעשו בהפתעה עבורך ובניגוד לציפיותיך. לאור היסטוריית היחסים הנפתלת והמורכבת הרושם הוא שאתם מסוגלים להחזיק מעמד יחד תקופה קצרה ולוהטת לאחריה אתם זקוקים לפרידה - כל אחד מטעמיו, ולאחר מכן טחינה אינסופית של המוח והלב, ניגודי אינטרסים, שמירה על תקשורת עד כדי מועקה ובקצרה לא ברור מי אסיר של מי. לעניות דעתי הקשר בין שניכם אינו מיטיב לשניכם ויש להיפרד ממנו אחת ולתמיד, ולו רק בשל העובדה שניסיתם מס' רב של פעמים לחזור והדבר לא צלח. אם הכישלון להתאחד חזר על עצמו מס' ניכר של פעמים פירושו שיש משהו בתשתית היחסים שאינו מתאים ולמרות שאולי זו היא אהבה ראשונה אצלך יש לשחרר וללכת הלאה. יותר מדי אי-התאמות וחיכוכים התגלו לאורך הדרך. כל טוב ושנה טובה, אילנה

שלום רב, אני נשוי כבר 6 שנים ולא באושר עם שלושה ילדים מקסימים. רק אציין שאם היינו ללא ילדים,הייתי כבר מתגרש כעת ללא היסוס. אישתי היא אדם קשה מאוד עם תגובות ודיבור קיצוני ותוקפני ביותר. אני גם לא מושלם,אבל לפי שאני רואה את יחס הסביבה קל מאוד להסתדר איתי (לא עושה מכל עניין דבר). אצלה הכל בצעקות ובדיבור עוקצני ותוקפני. ניסיתי לשוחח איתה כבר כשנתיים בנושא זה ,אך ללא הצלחה. ניסיתי להסביר שתשובות יותר רכות ירככו אותי וזה יהיה יותר נעים לכולנו. אציין,שכך היא כלפי כל הסביבה (כולל הוריה משפחתה משפחתי וחבריה). ילדיי חשובים לי ורק בגללם אני לא הולך להתגרש .רק המחשבה מעלה דמעות בעיניי וצער. היא גם שמנה בשנים האחרונות בצורה אובססיבית ומסרבת לשנות גם את זה. אני ,לעומתה בקיצוניות,נכנסתי למשטר של אוכל וכך אני גם מנסה ללמד את ילדיי שפירות ,ירקות ,אוכל לא שומני,ללא מיצים ממתוקים וכול' הם טובים והיא ההיפך. ממש רע לי במערכת היחסים הזו ,אך יש את ילדיי ובשום פנים בשלב זה של החיים אתגרש ואפגע בהם. כמו כן,היא תמיד תהיה אימם . אין לי מושג מה לעשות,נסיתי את כל הדרכים :קשות ,רכות ,מתעלמות אך ללא הצלחה. נראה שהיא מסוג האנשים שחיים את הריב ,הסברתי לי שלא כך בביתי.דרך אגב ,אני לא מאמין שייעוץ הינו פתרון כי זה משהו באופיו של אדם שגובל ברוע. בכל זאת פניתי אליכם,אולי יש משהו שאני לא חשבתי עליו למען משפחתי. תודה מראש,

יוסי היקר, הדברים מוצגים על ידך בצורה מאוד נחרצת של שחור-לבן\טוב-רע. אשתך היא מרובת חסרונות, שמוזר שלא חזית ולא ראית אותם טרום חתונה, ואתה הינך איש משפחה בעל ואב משתדל ומחנך. יתכן שכך הם פני הדברים לאשורם ויתכן שזוהי ראיה חד צדדית שלך. מאחר ואתה שולל כל אפשרות של טיפול זוגי, איני יודעת מדוע, עליך לענות לעצמך על השאלות הבאות: 1. האם ברצונך לחיות במערכת מסוג זה עד גיל בגרותם של הילדים? האם הדבר ייטיב עמך וייטיב עימם? 2. האם אתה מסוגל לחיות במערכת כה מתסכלת עבורך? 3. לאור הפער האישיותי הבולט בין שניכם האם קיימת אפשרות של גירושין כאשר אתה תהיה ההורה המשמורן של הילדים, כלומר שבית משפט אזרחי לדיני משפחה ישפוט שאתה בעל מסוגלות הורית גבוהה באופן משמעותי מזו של אשתך ויותיר את הילדים בחזקתך. האם אתה ערוך לכך מן הבחינה התעסוקתית והתפקודית שלך? אין ספק שאתה מתאר מצב קשה אשר השלכותיו הן ארוכות טווח ומעורבים בו ילדים רכים מאוד. יתכן ועליך לקבל ייעוץ פסיכולוגי אישי כיצד עליך לנהוג ויתכן שבמסגרת ייעוץ פסיכולוגי עבורך תעלה גם האפשרות להביא בחשבון ייעוץ משפטי כדי לשקול מהן האפשרויות המשפטיות העומדות בפניך. אין ספק שזו דרך ארוכה ומייגעת אך המצב כפי שאתה מתאר אותו כיום גם הוא הינו קשה ומייגע. אני מקווה שבעזרת ייעוץ ותמיכה של איש מקצוע יקל עליך לעשות את המסע. כל טוב ושנה טובה, אילנה

קיימתי יחסי מין לא מוגנים לפני שבועיים ולקחתי באופן חד פעמי פוסטינור 2 אך עברו שבועיים ולא ירד דימום כולשהוא כמו שהרוקח אמר לי עד חמישה ימים צריך לרדת דימום עוד לא איחר לי המחזור אני צריכה לקבל אוטוטו. אבל אני מרגשיה לא טוב ועצבנית מידי לחץ יותר מדיי אני לא יכולה לשבת בשקט ונפחיות בחזה מה זה אומר?

רינה היקרה, 1. הייתי מציעה לך לרכוש ערכה לבדיקת הריון ולעשות בה שימוש כדי לבדוק אם את בהריון. 2. נא הפני את שאלותיך לגניקולוגיות באתר. כל טוב ושנה טובה, אילנה

אני בת 42, נשואה מזה 4 שנים ובמערכת יחסים שנמשכת כבר 5.5 שנים + ילדה. אני מוצאת את עצמי מתעסקת המון בעבר המיני של בן זוגי. בן זוגי , בן 47, היה נשוי קודם לכן ובמהלך שנות ה - 20 וה 30 שלו (טרם החתונה הקודמת היה מאוד פעיל מינית, אם כי לא באופן קיצוני או יוצא דופן. בעיקר מערכות יחסים ארוכות וקצרות וגם מספר מערכות יחסים שכללו מין בלבד. הוא מתאר את התקופה ההיא כתקופה של כמיהה לקשר ובדידות. אני איבדתי את בתוליי מאוחר ולא הייתי כ"כ פעילה מינית (לא אדם של סטוצים) וייתכן שזה מטריד אותי מאחר והוא מתאר לי דברים שלא חוויתי מספיק והיית רוצה לחוות. מציינת שבעבר חוויתי בגידה מצד בן זוג (אחר). מה יכולה להיות הסיבה לעיסוק המוגזם שלי בנושא?

ציפי היקרה, מטעמים של הרצון בחשיפה ואינטימיות בני זוג נוטים לתאר בפרוטרוט את ההיסטוריה המינית שלהם באזני בן זוגם הנוכחי. לא תמיד הדבר מבורך - נכון הוא שהחשיפה של ההיסטוריה המינית מקורה ברצון להיות פתוח וישר עד הסוף אך בו בזמן מהווה הדבר חומר דלק אצל כל אחד מבני הזוג למחשבות של קנאה, תחרות, חוסר פרגון, אולי תחושות נחיתות וכן הלאה. מאחר וקיים פער משמעותי בין ההיסטוריה המינית שלך ושל בן זוגך, כאשר את מסווגת את עצמך בצד שפחות חווה ופחות התנסה די סביר שיעלו מחשבות של קנאה ורצון להתבשם לפחות בחלק מהחוויות שעבר. לא ברור לי מדוע אינך מיישמת משאלה זו עם בן זוגך שכאמור הוא בעל נסיון רב ועשיר. אינך יכולה להיות אישה אחרת והוא אינו יכול להיות גבר אחר אך ביכולתו להוביל אותך בשביל של הרפתקאות מיניות מגוונות ועשירות שהרי הוא בקיא ומנוסה בתחום זה. לדעתי כל שעליך לבקש הוא ולאפשר לעצמך להוליך אותך אל ארץ נפלאות המין. אם יהיה לך אומץ ודרגת השתחררות עמוקה יתכן והוא יגלה לך מסתרי מין שטרם ידעת כמותם. הדרך היחידה היא להשתמש בעושר המיני שצבר ולהשתמש בו לצרכי שניכם. כל טוב ושנה טובה, אילנה

שלום לך אילנה היקרה! אנחנו פחות מחודשיים יחד ועד עכשיו הכל היה על מי מנוחות. אנחנו לא מתווכחים על כלום אבל אני מרגישה שיש דעיכה. הקשר שלנו התחיל מניצוץ מטורף של משיכה הדדית ולא היינו מורידים את הידיים אחד מהשניה, אבל באופן די מוזר ומעצבן אני מרגישה איתו שככל שיותר טוב לי, ככה אני פחות צריכה מין. לאחרונה נראה לי שגם הוא פחות מיני ואני לא יודעת אם מאותה הסיבה. אני לא חושבת שזה בקטע של פחות משיכה (אני עדיין נמשכת אליו בטירוף), אבל אולי פשוט אנחנו שבעים. אני פחות נהנית עכשיו מהסקס ואני מרגישה גם שאנחנו מדברים הרבה פחות, משהו פחות זורם ואנחנו מתרחקים. הפרדוקס הוא שככל שהדעיכה יותר מטרידה אותי אני מרגישה את המיניות שלי חוזרת אליי, אבל זה מצב דפוק ואני לא רוצה להמשיך להתנהל ככה. אף פעם לא הייתי בקשר רציני ולכן אני לא יודעת אם הדעיכה הזו טבעית בקשר ואם זה בסדר שזה ככה כל כך מוקדם ואם זה סתם מסמן התחלה של שגרה או שיש כאן משהו מעבר שצריך לדבר עליו. איך יוצאים מזה?

פונה יקרה, קשה להבין על פניו מדוע קשר שהתחיל בניצוץ מטורף כדבריך עובר דעיכה הדדית וסימטרית של שניכם הן מן הבחינה המינית והן מן הבחינה המילולית. יתכן ואתם מגיבים בכך האחד אל השני ונוצר מעגל קסמים בו ירידת ההתלהבות של האחד מורידה אוטומטית את התלהבות האחר ויתכן שדווקא מי המנוחות אותם את מתארת הם מקור הבעיה. במושג "מי מנוחות" אנו מתכוונים בדרך כלל למצב בו אין חיכוכים ומריבות והדברים זורמים בהסכמה. האם יתכן שבמהלך הזמן שאמנם הוא קצר (של חודשיים) היו נקודות של חיכוך או קונפליקט מהן העדפתם להתעלם או בחרתם לעקוף? לעתים כאשר קיים חשש מאוד עמוק מעימות או ריב כל צד מדכא בתוכו את התרעומת או הכעס או חוסר שביעות הרצון (תלוי בנסיבות) ויחד עם דיכוי זה חלה גם ירידה בהתלהבות הכללית מבחינת תקשורת ומבחינת המין. על פניו לא ברור לי לחלוטין מה קורה ביניכם ולכן ההצעה היחידה שיש לי היא שתעלו זאת בגלוי על פני השטח. את תחשפי בגלוי את תחושותיך הן מבחינה מינית והן מבחינת ההתלהבות לחלוק ולשוחח וכמו כן תשתפי את בן זוגך באיך את רואה את הדברים מבחינתו. תבקשי ממנו שגם הוא ידבר בכנות ובפתיחות מירבית אודות עצמו ואודות האופן בו הוא חווה אותך בקשר. במקום שכל אחד ידעך בתוך עצמו, מה שעלול להוביל להתמוססות הקשר, הדרך היחידה שאני מכירה, היא להציף את הנושא בפתיחות ובגלוי. מקווה ששניכם תצאו נשכרים מכך. כל טוב ושנה טובה, אילנה

שלום, אני בת 25, יש לי חבר כבר בערך שנה ואנחנו מאוד פעילים מינית. האמת שהיינו הרבה יותר פעילים מינית עד לפני כמה חודשים. אני לא יודעת בדיוק מתי זה השתנה ולמה. בהתחלה (אני מתכוונת, עד לא מזמן) היינו שוכבים כמה פעמים בשבוע, לפעמים פעמיים ביום. היינו עושים המון דברים מוזרים ולמדנו המון על העדפות שלנו מתוך ההתנסויות שלנו. כל הזמן עשינו דברים חדשים. עכשיו, בזמן האחרון, לא רק שאני לא נרטבת, אני גם לא ממש מגורה.. ואני לא מבינה למה. אני עדיין אוהבת אותו, נמשכת אליו, לפעמים בא לי לשכב איתו אבל אז זה נראה לי כמו "משימה" ואני יורדת מהעניין. אני נורא אוהבת להתחבק איתו, שאנחנו נוגעים אחד בשני, ליטופים, נשיקות, מזמוזים.. אבל סקס, או כל מגע באבר המין (שלי, בשלו אין בעיה) - פשוט לא עושה לי את זה. אני לא מצליחה לשים את האצבע על למה. בעבר הייתה לי בעיה שלא הייתי נרטבת, עם בן זוג אחר, במערכת יחסים ארוכה, והשתמשנו בנוזל סיכה. ואציין גם שאני נוטלת גלולות כבר 8 שנים (פמינט). אבל מעבר להרטבה, אני פשוט מרגישה שלא בא לי לעשות סקס. לא בגלל משיכה או משהו כזה, יותר בגלל שלא בא לי, או שאני עצלנית. מה עושים? אני רוצה לרצות!

שירה היקרה, יפה אמרת שאת רוצה לרצות. התופעה של התלהבות מינית וגיוון מיני רב בתחילת קשר היא תופעה טבעית וידועה. לאחר מכן (יש שאצלם הדבר קורה כעבור מס' חודשים, ויש אחרים שסוף ההתחלה הוא לאחר חצי שנה, 9 חודשים וכד') כאשר מגיע סוף ההתחלה, שכאמור אורכה של ההתחלה משתנה בין הזוגות השונים חלה ירידה באינטנסיביות המינית וכל זוג מוצא את האיזון המיני הזוגי שלו. לעתים אכן נתקלים במקרים בהם אחד הצדדים, וברוב המקרים אלו הן הנשים, מאבדות את תשוקתן המינית, או במילים אחרות חלה ירידה ניכרת בתשוקה המינית ובנכונות לקיים יחסי מין. כפי שכתבת, גם בקשר המיני הקודם שלך לא היית רטובה והיה צורך בחומר סיכה, כלומר שגם בקשר הקודם לא הייתה רמה גבוהה של תשוקה ולפיכך הנרתיק היה ככל הנראה יבש. הסיבות לירידה בתשוקה המינית לאחר סיום תקופת ההתחלה הן רבות ומגוונות. לכל אישה הרקע הנפשי שלה. בדרך כלל הייתי מציגה זאת ב"הפוך על הפוך" - כלומר שיש נשים שקו הבסיס של התשוקה המינית שלהן אינו גבוה במיוחד, ושוב כל אחת מסיבותיה שלה, אך כאשר נוצרת מערכת זוגית חדשה חלה אצלן קפיצה גדולה בתשוקה המינית המחזיקה מעמד לאורך חודשי ההתחלה ולאחר מכן יש חזרה לקו הבסיס. בדקי עם עצמך אם אכן את מתאימה לתיאור זה. כך או כך הסיבות לירידה בתשוקה המינית הן פסיכולוגיות ולא מודעות. אינני יודעת איזו מידה של השפעה יש לגלולות למניעת הריון שאת לוקחת מזה 8 שנים, אשר עשויה להיות להן השפעה על התשוקה המינית מהבחינה ההורמונלית. נסי לעשות הפסקה בגלולות ולעבור לאמצעי מניעה אחר כגון טבעת הורמונלית או שימוש בדיאפרגמה בשילוב עם קונדום. שווה לבדוק את ההשפעה של הפסקת לקיחת הגלולות. יחד עם זאת, במקרים רבים השינוי בתשוקה מקורו אינו בהכרח בגלולות והוא נובע כאמור ממניעים פסיכולוגיים לא מודעים. הנושא של תשוקה מינית לאורך זמן אצל נשים הוא נושא מורכב מאוד ומסובך ועל מנת לשנותו נדרשת עבודה פסיכולוגית מעמיקה לתוך נבכי התת מודע - זה לא מעודד במיוחד אבל זה מה שיש. בינתיים הייתי נותנת טיפ קטן ליישום לתקופה מסוימת. נסו להחליט מראש על מינון שבועי מצומצם - אולי ביום קבוע, כלומר נוקשות מירבית בתכנון ההתנהגות המינית. יתכן שבאופן פרדוקסלי דווקא כתוצאה מכך תחושי הקלה ושחרור בשאר הימים אם אינך "חייבת לרצות" ואת "פטורה מיחסי מין" ויתכן ואז תחושי בשינויים בתוכך. גם אם בימים בהם אתם מונעים מעצמכם מראש את האפשרות ליחסי מין תתגנב אליך התשוקה תהיי אז מנועה מלהשתמש בה אלא אך ורק ביום שנקבע מראש. זו דרך מעניינת לבדיקה עצמית של כיצד פועלת בתוכך התשוקה המינית. הדרך האחרת והארוכה מצריכה טיפול פסיכוסקסולוגי. כל טוב ושנה טובה, אילנה

בזמן האחרון חזר לי קצת יותר החשק, אבל אני שמה לב שזה בדרך כלל דווקא כשהוא לא רוצה וכשאני יוזמת, אז אני משתדלת "ללכת על זה" כשזה קורה. חוץ מזה אנסה את עצתך תודה רבה

לאחר 13 שנה של חיים משותפים, ללא ילדים בגלל בעיות פוריות, הקשר ניגמר בפרידה. שנה אחרונה הייתה קשה, הוא נהיה פתאום אלים, דורך עלי, על הפרוייקטים שלי, עושה לי בושות, מזלזל, מאיים, כאילו רוצה להרוס אותי ולהפוך אותי למשהו אחר בשביל להפסיק ככה לאהוב אותי. הרגשתי איך שהוא אשמה שאני לא בהריון ועבדתי על הביטחון וגם על הערך עצמי. בשנה אחרונה היה קשה לי אפילו לעבוד. עבדתי על הכוחות בהדרגתיות. הוא מהגברים שלא מאמינים בטיפולים וגם סרבן גדול לכל הדברים האלה. רציתי אך הוא לא רצה לטפל אצל איש מקצוע. לפני חודשיים הוציא אותי מהבית (דירה שלו)איפה שגרנו 13 שנים לדירה מושכרת שהוא מתחייב לשלם במשך 6 חודשים בלבד. בנוסף אמר לי שהוא רוצה להכיר משהי אחרת ולעשות אתה ילד אם כל הכאב, נכנעתי, הודעתי לו שמכבדת את הרצון שלו ומברכת לו את הדרך. בהתחלה הוא רצה למרות שהוא זרק אותי ואמר לי שהוא יחפש אחרת, הוא רצה שנמשיך להתנהג כמו זוג ונמשיך את הטיולים עם החברים ומשפחות. הייתי מבולבלת אז זרמתי פעמיים או שלוש עד שראיתי שהוא תמיד מוצא משהו על מה להתנהג אלי לא יפה , ויחד עם זה, יש מצב שהוא ירגיש חופשי עכשיו להתחיל עם אחרות... כתוצאה החלטתי לחתוך מהמצב המשפיל הזאת , אמרתי לו שאני לא רוצה ממנו דבר נוסף, שיהיה לו בהצלחה ושימשיך בדרכו, שאני אמשיך בשלי. מאז כבר כמעט חודשיים הוא מוצא את הדרך להיות פעיל בכל הפעילויות של אחותי ובן זוגה, התחבר לחברים הכי טובים שלהם , הקסים אותם וגרם להם למות עליו, (הם לא יודעים כל מה שעברתי) ודואג להיות מוזמן לכל הטיולים ועל האש שעושים יחד עם אחותי, בן זוגה, אמא שלי (המשפחה היחידה שיש לי) והחברים הטובים שלהם. יוצא שאני, בשביל לא לפגוש אותו, נשארת לבד... בלי הסביבה הקרובה שלי. כל פעם בתדירות יותר גבוה. לא משאיר לי חור פנוי וזה הפך לשלוש פעמים בשבוע, הוא כל הזמן אתם, ואני מאוד לבד, בלי הקרובים שלי, בדירה מושכרת איפה ששום דבר לא שלי. הוא כל הזמן בקשר עם אחותי, בן זוגה, הולכים שלושתם ביחד לכל מקום, שישי, שבת , באמצע שבוע , לוקח אותם, מחזיר אותם, ואני מחוץ לסרט את יכולה לעזור לי? את יכולה אולי להגיד לי מה הוא רוצה ממני???? מה את חושבת שעלי לעשות? הוא מכאיב לי סליחה , זה היה ארוך...

מריה היקרה, הסיפור שאת מעלה כאן הוא קשה מאוד וגובל בהתנהגות מתחום הדמיון והבדיון. מצד אחד יש פרידה מבן זוג של 13 שנים וזה דבר שלא הולך ברגל. על כל שלבי הפרידה הקשים, מלווי ההשפלות וההתעללות אותן ציינת. עד כאן פרק א'. פרק ב' בעצם מיועד להדיר אותך ולהרחיק אותך מבני משפחתך וזאת על ידי התחברות צמודה לבני המשפחה היחידים שיש לך. זהו מצב בלתי נסבל ועליך להפסיקו בכל דרך אפשרית. שתפי את אמך ואת אחותך בסיפור קשיי הפוריות, תהליך הפרידה והנטישה מצידו. ספרי להם כיצד הוא מנסה להקסים אותם ובדרך זו להרחיק אותך מנוכחותם. נסי בכל דרך - נראה לי טבעי שאמך ואחותך תעמודנה לצידך, תשתפנה איתך פעולה ותהיינה בקואליציה איתך ולא עם מי שנטש אותך, ועוד בדרך בה עשה זאת. זהו סיפור מאוד לא אופייני של גבר שעזב אישה מסיבותיו ומנסה להיצמד לבני משפחתה ולחוג חבריה. עליך לנתקו משם בכל דרך אפשרית. כאמור המהלך הראשון יהיה לספר על התנהגותו כלפיך ועל האופן בו הוא מנתק אותך חברתית. במידה ולא תצליחי בשל המניפולטיביות שלו או הקסם האישי שהוא מפגין (או שניהם) הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין מדוע את נדחפת למקום של חולשה גם כלפי האנשים הקרובים לך ביותר. חייבת להימצא דרך, חייבת לחלוטין להגיע למצב בו ינותק כל קשר בין משפחתך וחברי משפחתך לבינו. אין כאן שאלה של אולי או לפעמים אלא קטיעה מוחלטת וחד משמעית, כלומר בפרידה כמו בפרידה ועד הסוף ומכל הכיוונים. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני בת 40, נשואה באושר, אוהבת לקיים יחסי מין עם בעלי, לאחרונה תקף אותי מן פרץ מוגזם של רצון לקיים יחסי מין עם בעלי ,פנטזיות מיניות על גברים נשים ורצון להתנסות עם כל מיני גברים כמו בעבודה. והכל בהגזמה. מעולם לא בגדתי בבעלי. אך עכשיו אני רוצה להתנסות בכל דבר למרות שאני נהנית עם בעלי מאוד. אני רוצה להוסיף שאני מטופלת בכדורי ם אנטי דיכאוניים מזה כמה שנים ולפני כמה חודשים הפסקתי אותם אך בגלל הידרדרות במצבי חזרתי לצרוך אותם לפני חודש וחצי. זה בדיוק הזמן שהתחילו הפנטזיות. מה עושים ? האם הטסטוסטורון שלי גבוה? אני מתעסקת בזה כל היום בהתחלה היה כיף עכשיו זה מפריע לי כבר. יש לי 3 ילדים עבודה בעל מה עושים נהייתי מכורה.

שוני היקרה, אני מניחה שהמצב בו היית מאוזנת וחיית בסיפוק עם בעלך ומשפחתך היה מצב טוב ורצוי. ישנם סוגים שונים ורבים למניעת דיכאון ואינני יודעת מתוך התיאור איזה כדור את נוטלת. כך או כך אינני פסיכיאטרית ויש להביא בחשבון שתרופות נוגדות דיכאון *מסוימות* עשויות להוביל לתופעת יתר - כלומר, למאניה רגשית מסוימת. שוב, תלוי באילו תרופות מדובר, מאיזו משפחת תרופות ועל איזה סוג אישיות - במקרה זה את. ההצפה המינית שאת חווה כרגע בדמיונות ואי השקט בנוגע לכך, מעלים את הרושם של משהו בדומה ל"מיני נימפו-מאניה" שזהו מצב בו עוררות היתר המכונה מאניה מתבטאת בתחום המיני בגודש וריבוי יתר המפר את שיווי המשקל הנפשי. ההמלצה הטובה ביותר בשלב הזה היא לפנות לפסיכיאטר אותו את מכירה או לפסיכיאטר מומחה אחר, להציג בפניו את הבעיה, את התרופות שאת נוטלת ולחפש אחר איזון תרופתי הולם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יוצאת עם נשוי.בהתחלה שיקר שגרוש. אחכ שפרוד. אחכ הודה שנשוי.אישתו יודעת ואפילו היתה אצלי בבית..היא מסמסת אלי מהטלפון שלו.הוא משקר לה שניפרדנו. לי משקר שאם נישמור על קודים ונסמס בזמנים מסוימים. נצליח לשמור על הקשר. אני במצב בילבול. לא רוצה להישאר לבד בחיים האלה. יודעת שלא נכון להישאר איתו. אנא. עזרה מיידית. ניסיתי דרכים שונות.

פונה יקרה, גם נשוי, גם שקרן וגם מתמרן איך להמשיך ולהוליך שולל נראה לי שילוב שממש לא יבטיח לך לא להיות בודדה בחיים. קיימת סבירות שאין זו הפעם הראשונה אצלו ואולי מה שעשה לאשתו יעשה גם לך. קיצור הקיצורים, נראה לי שכדאי למהר ולהסתלק מהאיש המסוכן הזה. פשוט אומרים שלא מתאים יותר ומנתקים כל צורה של תקשורת איתו - לא זה האיש שייתן לך להרגיש שהוא ביחד איתך בחיים. מהרי והסתלקי, ככה בבת אחת! אם כואב לך מדי פני לקבלת תמיכה מקצועית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום, אני נמצא כרגע בנקודה מאוד מאוד משמעותית עבורי לגבי החלטה חשובה בתחום הזוגי. נפרדתי בת זוגתי לפני כשבועיים אחרי חצי שנה שהיינו יחד. רמת ההתלבטות שלי בנוגע לחזרה לקשר קשה שאין לתאר. אני כלכך מבולבל שאני אפילו לא יודע איך להסביר את בעייתי במילים. היא כלכך חשובה לי ואני מאוד אוהב אותה. מהצד כולם אומרים שאנחנו נורא נורא מתאימים. אבל הבעיה היא שמבפנים אני לא מרגיש שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אני מרגיש שיכל להיות יותר טוב אם אחת אחרת. אני אישית מבפנים לא הכי בטוח שאנחנו מאוד מתאימים. אני לא יודע למה ההרגשה הזאת קיימת ואם איי פעם היא תעבור לי, או שבעצם היא תתקיים בכל קשר עתידי שאני עוד יהיה בו, אבל מאוד קשה לי לחשוב על מצב שבו אני ימשיך את הקשר הנוכחי וההרגשה הזאת תציק לי לתמיד. מצד אחד, אני באמת מוצא בה המון תכונות שהייתי מאוד רוצה בבת זוגתי. מעבר לכך אני ממש מוקסם מיופיה שזה דבר דיי חשוב מבחינתי. והיא גם ידעת להיות מאהבת מושלמת, ממש כמו בחלומותיי הטובים ביותר (כבר יצא לי להפגעה מספר פעמים מנשים אחרות שלדעתי לא ידעו לאהוב אותי כך). מנגד, יש מספר דברים שנורא קשה לי איתם. המרכזי מבניהם הוא חוסר המשיכה המינית. קראתי כמה כתבנות בנושא משיכה מינית בן בני הזוג (חלק גם שלך), והמחנה השתוף היה שאם אין משיכה בהתחלה אז רוב הסיכויים שזה לא יהיה טוב יותר בהמשך, אלא להפך. המחשבה הזאת נורא מפחידה אותי. נכון שהיא נורא יפה והייתי אומר שזה מאוד מושך, אבל יש דברים אחרים שדוחים אותי בה כמו למשל צורת הגוף שלה, ומבנהו. בנוסף לכך, היא מדכא כל נסיון אינטימי ביננו שהולך לכיוון מיני. אני החבר הראשון שלה והיא מצידה מאוד נחושה לשמור עצמה עד לחתונה. מה שבעניי מקסים אבל לדעתי יש אפשרות להמון דברים אחרים חוץ ממין מלא. היא מודעת לזה אבל בכל זאת היא נחושה בדעתה, וזה מאוד קשה לי. יכול להיות שמהידיעה שהיא מדכא כל נסיון מיני, הראש שלי מלחתחילה לא חושב על הכיוון הזה ומה שנוצר זה שאני לא מסתכל עליה בצורה מינית כמעט וכלל. תוסיפי את זה למצב שאני לא הכי נמשך לגופה, אז בכלל יוצא מצב שאני חושב, מפנטז ומאוד רוצה להיות עם אחרות. מה שמאוד מאוד פסול מבחינתי בקשר זוגי בריא. זה נורא קשה מכיוון שלדעתי מניות ומשיכה זה אחת הדברים החשובים ביותר בקשר. אני חייב להגיד שהקשר הזה הוא הארוך ביותר שקיימתי. אני בן 27 והיא אגב בת 21. היו לי המון קשרים בעבר אבל רובם הגדול התבססו על מין או קשרים שרציתי בהם אבל הצד השני לא רצה להמשיך. אני יכול לחשוב שכמובן זה ישתנה ברגע שהיא תהיה פתוחה ומוכנה מינית. אבל אני לא שוכח שיהיה לי תמיד בעיה עם הגוף שלה. אני חושב שאם היא הייתה מזרה קצת זה היה אחרת לחלוטין, אני פשוט לא נמשך לגוף כמו שהוא. וגם לגבי זה היא בערך מודעת וכן עושה רושם שהיא עובדת על זה. בגלל שאני מסתכל עליה בצורה מאוד רצינית ברמה של להקים ביחד משפחה, אני לא יודע מה יהיה בעתיד בעוד כמה שנים אחרי שהיא תעבור כמה הריונות. איך אוכל להתמודד עם השמנה גדולה יותר מהמציאות היום?! החשיבה הזאת מאוד מאוד מפחידה אותי וגורמת לי לא להיות שמח במחצתה. זה הורג אותי מבפנים כי מצד שני היא הבחורה שתמיד רציתי. ממש לא יודע מה לעשות. מה דעתך על הנושא? האם נראה לך ששינוי אמיתי אפשרי מפחינת הרגלי אכילה ושמירה על הנושא בצורה של חיים שלמים ולא רק בזמן הקרוב? האם לדעתך טענותי נכונות ואני באמת עושה שיקול רציני או שאלו דברים שלא כלכך משמעותיים כפי שאני רואה אותם? ואם היית יודעת שבנוסף לזה ישנם עוד דברים מסויימים שקשה לי איתם בה, האם זה ישנה את התמונה? או באמת ניתן לעבוד ולהתגבר על הכל?

אלי היקר, אתה מעלה שפע של נימוקים בעד ונגד הקשר אותו כבר עזבת, ביודענו כי עד לקשר זה לא הצלחת לקיים שום מערכת של קשר יציב, ולו למספר חודשים - כך שקשר בן חצי שנה הוא עבורך בהחלט קשר ארוך. שפע הנימוקים בעד ונגד הוא מורכב ומסובך ומטלטל אותך מצד לצד, אך הייתי נוטה לומר שאולי הבעיה היא לא יתרונותיה וחסרונותיה של חברתך לשעבר (ולמה אתה רוצה למהר ולחזור לאחר שבועיים של פרידה ותוך כדי זה מתכנן הקמת משפחה) אלא סוג של בלבול רגשי בתוכך שיצר בך קושי להתחברות אינטימית וזוגית לאורך זמן. לפי עניות דעתי הבעיה היא סוג של סיבוך רגשי בו אתה שרוי ונדמה לי שהיה כדאי שתפנה לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין את הקושי שלך לקבל ולחיות עם הטוב והיש ולא לנסות ולמצוא בו פגמים רבים ככל האפשר ומכל זוית. במקרה שלך זה לא נראה לי תהליך קצר טווח. יתכן ומילותיי נראות לך קשות מדי אך הרושם הוא של מערבולת נתונים שקשה מאוד לצאת ממנה תוך שימת דגש יתר על מימדי הגוף, שלא בהכרח ראוי שזה יהיה הפרמטר העיקרי בבחירת בת זוג לחיים. נסה לפנות לפסיכולוג קופת החולים אליה אתה שייך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה, המון המון תודה על תשובתך המאוד מכוונת ומדוייקת. לא ציינתי את הפרט הזה, אבל אני מטופל בטיפול פסיכולוגי (במסגרת קופת החולים)כבר קרוב לשנתיים. זו בדיוק הבעיה שאני כבר לא רואה בזה כדרך לפתרון. אחרי כל התקופה הזו אני לא מרגיש שעברתי שינוי גדולה לבעיותיי הפנימיות (וכן יש לא מעט כמו שחשבת, שחלקם אגב לא העלתי). מה שמפתיע אותי במיוחד זה שאני דווקא בנאדם מצליח בתחומים רבים בחיים אבל רק בנושא הזוגי תמיד ידעתי קשיים עצמיים גדולים שלווה בחוסר ביטחון פנימי. לגבי הפרידה אני יכול להגיד לך שכשעכשיו אני קורא את ההודעה שלי בשנית, אני דיי מתחיל להסתייג ממנה מכיוון שאני מרגיש שונה לגבי הדברים שנאמרו. וזה שוב כמובן מראה על חוסר יציבות רגשית. אני באמת כבר לא יודע מה לעשות, מכיוון שכן ניסיתי המון דברים. אני מפחד שלא אוכל להרגיש אף פעם שלם עם עצמי. מה לדעתך נכון יהיה לעשות במצב שכזה?

,הכרתי בחור לפני כשבועיים ,(הוא צעיר ממני ב5 שנים אני בת 32 נראית האבה פחות והוא 27) יש שם תשוקה וחשק להיפגש (האמת היא שהוא יוזם הרבה יותר ממני ) כבר שכבנו והוא ממשיך לזום פגישות ,אומר שאני הדבר הכי טוב שקרה לו לאחרונה ,שכיף לו לגעת בי ואני בו ,כיף לו לדבר איתי ,לדעת שיש משהיו שיש לה הכל בעיניו (יופי ,חוכמה,מצחיקה,אופי טוב ...) ששם בשבילו .באמת לא לוחצץת עליו אבל פתאום היום הוא אמר לי משהו שקצת מטריד אותי : אמר לי ,יוו כמה כיף לי להיות איתך ,רוצה לראותך שוב ,את דבר כל כך טוב ,מושך ונעים לי ....ואז הוסיף : לא רוצה להרוס את זה ! אז אמרתי לו : איזה כיף לי ! אבל מאמי למה שתרצה להרוס את זה ? ענה : עזבי ,אני והחששות שלי ,עזבי מאמי יהיה בסדר ! לא יודעת כל כך מה לחשוב לגבי זה ,לא בא לי להיות במקום לא סגור וזה באסה לי מאוד כי אני מרגישה שהוא מאוד מאוד רוצה להיות איתי אך בגלל שממש טוב הוא כזה בחששות.מה לעשות לא בא לי להיפגע ,טוב לי שם ,ומאוד אפילו למרות שזה רק שבוטעיים ,אני מרגישה שאנחנו כמו זוג וגם הוא אומר לי .הכיר לי כבר את אחיו ושני חברים טובים שלו אתמול ....מה לעשות ?

פונה יקרה, אם הכל כה טוב הרי ההגיון והרגש אומרים להמשיך ולהיות שם. קשה לבקש תעודת ביטוח אחרי שבועיים וקשה גם להבטיח ולקבל תעודת ביטוח אחרי 10 או 20 שנה. כשאוהבים נשארים ולוקחים סיכון שיום אחד, אחד הצדדים יפסיק להיות בעניין מסיבה זו או אחרת, רק שאני לא מכירה "משחק" אחר אלא להיות יחד כל עוד טוב. לעתים אצל אנשים מסוימים כאשר הקשר נעשה טוב ומשמעותי עשויות לעלות חרדות וחששות מסוימים אך הפתרון היחיד הוא להנמיך אותם ולא להזין אותם. אגב, למה שלא נהיה אופטימיים? כל טוב ובהצלחה, אילנה

שמי מילה בת 24 מנהלת זוגיות כחצי שנה וקצת עם בחורה נפלאה בעיקרון אנחנו מנהלות קשר רחוק היא גרה בדרום ואני בצפון לפני כחודשיים התגייסה לצה''ל ולפני שהיא התגייסה השכרנו דירה לחודשיים עד שהיא תתגייס . אנחנו מאוהבות בטרוף ומהצד שלי אני קנאית בטירוף מהצד שלה גם היא אבל אני לא הכי רואה את זה מאז שהיא התגייסה קצת התרחקנו היא תמיד מזכירה שהיא אוהבת אותי והיא בחרה בישבילי בסיס שיהיה קרוב אלי שנוכל להתקדם בזוגיות. עוד חודש וחצי בערך היא כבר תהיה קרובה אלי עכשיו זה תקופה ממש קשה כי אנחנו לא הרבה מתראות פעם בשבוע.. הבעיה שלי שאני רגילה לחברים הקבועים שלה ופתאום היא נמצאת עם עוד חברים בבסיס שאני לא מכירה וזה מתסכל אותי אני מוצאת את עצמי סתם עצבנית עליה אני מרגישה בהתרחקות שלה לאחרונה היא מדברת רק על עצמה ועל הצבא ולא שואלת אותי לרגע מה איתי,איך אני מרגישה אנחנו מדברות רגיל והכל מתנהל טוב מהצד שלי אני תמיד מחפשת וההאמת שהיא נאמנה בטירוף כל דבר הכי קטן ישר מספרת ומוכיחה . מה אני אמורה לעשות? אני כן לפעמים אומרת לה מה שמפריע לי אבל אני לא רוצה להעיק עליה גם יותר מידי כי לא קל לה. מצד שני אני סובלת אני פשוט מחפשת יותר יחס ממנה ואני לא יודעת איך להוציא את זה ממנה מצד שני אני מעדיפה להתנהג כמוה לא להראות יותר מידי כדי שגם אני יחסר לה בנקודה הזאת. השאלה איך אני עושה את זה? קצת להראות לה מרחק וקרבה ביחד בבקשה חייבת יעוץ תודהההההההה

מילה היקרה, קיימת ניגודיות נסיבתית בין חייך המתנהלים כרגע לפי השגרה שהייתה ככל הנראה גם קודם הכוללת (אני מניחה) עבודה, לימודים וכו', ובין נסיבות חייה השונות והייחודיות העוברות על בת זוגך. אין ספק שגיוס לצבא הוא חוויה דרמטית וייחודית וכל העובר על בת זוגך בצבא שואב את כל התעניינותה ומעורבותה ברמה היומיומית. אין ספק, והדבר הוא רק לזכותה, שהיא יצרה לה גם מערכת חברתית חדשה ושונה, הרי זה אך טבעי ומבורך כשמסתגלים למקום חדש. את נותרת באותן נסיבות ובאותו הקשר של חייך ומגלה קנאה בהרפתקאות החדשות והמגוונות העוברות על בת זוגך. בהחלט ייתכן שמידת הזיקה שלה אליך מבחינה רומנטית פחתה מעט בשל החדשנות המקיפה אותה. הדבר הוא טבעי ואיני רואה מקום למשחקי התרחקות\התקרבות מצידך. היא נמצאת עכשיו במקום אחר, בנסיבות חדשות וכאשר תחזור ותמקם את עצמה בקרבתך מבחינה גאוגרפית, ניתן יהיה לחזור ולדון במידת המעורבות והרגשות ההדדיים ביניכן. אני מבינה את קנאתך ורצונך בבלעדיות רגשית אך לצערך הדבר איננו טבעי ואיננו אפשרי בנסיבות הנוכחיות. אם את מרגישה בלב שהדבר גורם לך לריחוק מסוים אז התרחקי לפי לבבך, אך אין מקום לדעתי לשחק משחקים ולעשות מניפולציות שכן אין אפשרות "לדוג" בן אדם אחר או למשוך אותו אליך לאורך זמן באופן מניפולטיבי בניגוד לנסיבות הטבעיות בהן הוא נמצא. קשה "לעבוד" על בן אדם אחר תוך משחקים ומניפולציות לאורך זמן והדבר אינו מיטיב עם שני הצדדים. כל טוב ובהצלחה אילנה

אילנה יקרה, גיסתי בת גילי. היא שהכירה ביני לבין בעלי דרך חברים משותפים. אני מרגישה שהיא מקנאה בי. אולי כי אני מקבלת יותר תשומת לב מההורים שלה. מאוד מעליב אותי שהיא לא עונה לי להודעה שאני שולחת לה. אני גם מרגישה שהיא ביקורתית כלפי.. אחיה כנראה מתייעץ איתה לגבי עניינים שקשורים ביננו.. למרות שביקשתי ממנו לא לעשות זאת! זה ממש פוגע ביחסים שלנו. אני מנסה לא להתעסק בזה כי אני מאוד עסוקה בעצמי אבל היה לי חשוב להתייעץ איתך לגבי העניין.. מה אפשר לעשות ?

פונה יקרה, אין אני יכולה לדון בגיסתך משום שאיני מכירה אותה ואיני מכירה את טיב יחסיה עם הוריה בהשוואה לטיב יחסיך עם הוריו של בעלך. הדבר היחיד שיש מקום להתייחס אליו הוא שאלת גבולות היחסים בינך ובין בעלך. זוג הנמצא בקשר נישואין מתחייב זה לזו על שמירת מערכת גבולות של פרטיות ואינטימיות. בין היתר מתייחסים הדברים למידה בה משתפים אנשים אחרים בעניינים הזוגיים - ברגע שאדם מחוץ לבני הזוג הופך שותף סוד לעניינים זוגיים בעלי חשיבות החל ממין, כסף, חלוקת תפקידים ביתית, גידול ילדים, פוריות, תעסוקה וכן הלאה, קיימת כאן הפרה של אמון העשויה להיתפש לעתים כ"בגידה מנטלית". אם את חוששת שבעלך משתף את אחותו במידע אודות היחסים הזוגיים בינך ובינו ואין הדבר מקובל עליך ופוגע בך עליך לדון איתו בכובד ראש במשמעות הגבולות של הזוגיות שלכם. זהו נושא בעל חשיבות מירבית שאם לא ייפתר בהסכמה משותפת הוא עלול להוות מקור לחיכוכים עתידיים ולהעכרת האווירה הזוגית ביניכם. זה לדעתי העניין היחידי שיש לך עליו שליטה וביכולתך להתערב בו ישירות. לדעתי הוא גם נמצא בעדיפות על פני שאלת שיפור הקשר עם גיסתך. לא שאין שיפור הקשר איתה חשוב, אך תחילה עליך להיות בטוחה בקשר עם בן זוגך וביכולתך לתת בו אמון. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לפסיכולוגית. שמי אור, אני בן 25. לא מזמן עברתי לגור עם חברתי בעיר אחרי 3 וחצי שנים שאנחנו ביחד. אני עצמי גדלתי ביישוב שקט, היא הקשר הראשון הרציני שלי. עברנו ביחד כי הרגשתי שהקשר הזה מצריך לצאת מהבית של ההורים וחייבים לקדם אותו. מעבר לכך היא נשמה והיא תמיד תתמוך ותמיד תהיה שם בשבילי. למרות כל מה שהיא תעשה בשבילי שאני מעריך אותה מאד על זה.. משום מה אני לא מרגיש מוכן נפשית! אני לא מרגיש מוכן לוותר על הדברים שחשובים לי בשבילה, אני מוכן להקריב אבל לא הכל! אני מרגיש אנוכי, אני מרגיש שלא מגיע לה ואלה דברים שהייתי רוצה לשנות אבל אני קשור מדי לאנשים שחשובים לי. היא לעולם לא דרשה ממני להקריב מהעולם שלי, הדברים שהקרבתי היו בחירה שלי אבל פתאום קשה לי לקבל זאת. שקלתי להפרד רק כדי שהיא תוכל להמשיך הלאה למרות שברור לי שהיא תהיה בסדר גם אם ארצה לקחת צעד אחורה בקשר והיא תמיד תתמוך.. איך אני יכול להגיע למצב שאני שלם עם ההחלטות שלי?

אור היקר, אתה מדבר על הקרבה מרובה ושוב הקרבה ועוד הקרבה ובסופו של דבר לא ברור לי בדיוק מה אתה מקריב. אם אני מבינה נכון, וזה בהחלט לא ברור לי, נדמה לי שאתה פשוט זקוק לחזור לבית הוריך, לחברים הישנים ולסביבה המוכרת. אם כך הוא הדבר, אכן אינך בשל להקמת קשר זוגי שהוא יחידה עצמאית ונפרדת. אם כל הבעיה היא שקשה לך לגור בעיר ואתה מעדיף יישוב קטן, הרי על מנת לקיים יחידה זוגית נפרדת ונבדלת אין צורך בהכרח לגור בעיר גדולה אלא בהחלט אפשר לגור ביישוב קטן אחר ובבית קטן אחר ולראות סביב שדות ופרחים. לאור האמור לעיל, עשה היטב חושבים האם בעצם אתה רוצה לחזור לבית הוריך ולסביבת הילדות המוכרת, או שאתה בשל לזוגיות בוגרת וכל הקושי הוא מציאת איזור מגורים שיהיה נעים לך יותר. כמובן שרצוי לא למשוך את הדברים ולהבהיר אותם לבת זוגך על מנת שלא להוליכה שולל. כל טוב ובהצלחה אילנה

נפרדתי ממישהי רווקה שאהבה מאוד אני נשוי..רגע לפני שנפרדנו היא אמרה שהייתי בישבלה רוח הקודש שבזכותי שכחה את האקס שלה שלא הצליחה לצאת ממנו אני בתהליך של לשכוח אותה אבל שאלתי ..יש מצב שארבעה חודשיים היינו יחד ..היא יכולה לשכוח ברגע אחד לחתוך בלי הודעה מוקדמת

אבי היקר, אתה גבר נשוי שהיה לו רומן קצר של ארבעה חודשים עם בחורה רווקה. אני מניחה שנקשרת אליה רגשית באופן כלשהו. בין יתר הסיבות שהבחורה בחרה בך לפי דבריה כמובן היה הצורך שלה לשכוח את האקס שלה. ברוב התלהבותה היא כינתה אותך בשמות מופלאים וגרנדיוזיים אבל איכשהו אחרי ארבעה חודשים נפל לה כנראה אסימון מסוג זה או אחר - או שאכן הצליחה לשכוח את האקס שלה או שהבינה שאתה גבר נשוי ואין טעם להמשיך איתך בדיוק בשל עובדה זו. הרושם מפנייתך הוא שאתה פגוע מעזיבתך הפתאומית ואינך מבין כיצד לאחר מילות ההתפעלות שלה ממך היא מנתקת קשר בבת אחת ובצורה פתאומית. מסתבר שדברים מסוג זה קורים ואם כך כל שנותר לך הוא לעבור את הצער של הפרידה ממנה ולחזור הביתה ולמצוא את האושר, הסיפוק והמיניות הטובה בחיק הזוגיות הממוסדת שלך. אולי זו הזדמנות טובה לרצות לשדרג את הזוגיות הביתית ולשם כך יש לפנות לייעוץ זוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

עברו כשבועיים מאז נפרדתי מבן זוגי לאחר קשר של יותר משנה. אני מכיר את עצמי בתור בחור מאוד רומנטי ומיני. והיום (אחרי הפרידה), אני כאילו לא מכיר את עצמי כלל. כאילו אין לי מטרה לכלום. חשבתי שאני מוכן לקשר חדש, אבל החשק המיני ירד לחלוטין בנוסף למצב הרוח הכללי. התחושה היא כמיהה עזה לאהבה ואיכפתיות - אולי כנסיון לחזור למה שהיה או אולי כדי לצאת מזה ולשכוח. בכל פעם שאני מנסה להרים את עצמי מחדש ונראה כאילו אני יוצא מהמחשבות, קורה שצץ זיכרון מהאקס, או מספיק ציוץ שלו בפייסבוק ומיד כאילו שוב הדקירה בבטן והגעגוע גורמים לי להתכווץ עם עצמי חזרה. מצד אחד אני חושב שאולי הדרך היחידה להתמודד עם זה, זה פשוט לנתק כל קשר וירטואלי כדי להמנע מזה, אבל מצד שני, עצם העובדה שאני מנתק ממנו קשר לחלוטין נותנת לי תחושה כאילו ויתרתי לחלוטין על התקווה שאולי נחזור להיות יחד שוב. במילים אחרות - להכריח את עצמי לשכוח, וזה הכי כואב. קיימת בי המחשבה שאמנם אנחנו לא חייבים לחזור להיות בקשר זוגי כדי לדבר גם בקטע חברי בלבד. השאלה האם זה נכון לעשות? הרי קיים חשש לקנאה ואז גם החברות תקרוס. בקיצור, אני מבולבל נורא ומלא געגועים. מה אני עושה כדי לאזן בין הרצון להתייצב נפשית חזרה ובאותו הזמן להפסיק להקרע מהגעגוע?

רון היקר, אני מצרפת בזאת לינק אודות כאבי פרידה בזוגיות ומקווה שאולי תמצא בזה עזרה ולו מעטה. http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599 ועכשיו לגופו של עניין. הפרידה חלה כבר לפני שנה ולמעשה אתה עדיין בתוך תהליך האבל, הגעגוע ושברון הלב, מה שמתבטא כמובן גם במצב רוח ירוד וגם בתשוקה מינית ירודה. אלו הן תופעות בלתי נמנעות הקיימות בשלב האבל על הפרידה תוך כדי געגוע אל הדמות שהייתה ואיננה עוד. ההצעה הראשונה היא, עם כל הקושי בעניין, לקבל ששנה זה די הרבה זמן ולמעשה קיים סיכוי קלוש שהקשר יחזור לאיכותו הזוגית הרומנטית. תחת הנחה זו כדאי לחסום כל אפשרות מידע ותקשורת ביניכם על מנת לא לזרות מלח על הפצעים של ליבך. כלומר, לחסום פייסבוק הדדית וכל דרך של התקשרות וירטואלית אחרת. כמובן לא לנסות להתעניין אצל חברים משותפים בכל מידע הנוגע אל האקס שלך. אני בהחלט מבינה את הקונפליקט בין הגעגוע המוביל לרצון לדעת מה קורה אצל האובייקט האבוד, לבין הצורך להגן על רגשותיך על ידי שימת חומת מגן של חסימה מוחלטת שפירושה סוף דבר. היות ותקופת האבל נמשכת כבר זמן ממושך בהחלט מומלצת פניה לטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על משבר הפרידה ובמידת הצורך לא כדאי לשלול לקיחה של תרופות נוגדות דיכאון לתקופת מעבר כלשהי עד שתצא מהמצב של כאב הלב הנוכחי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה על ההכוונה. רק שמדובר בקשר שנמשך שנה. הפרידה קרתה לפני כחודש.

רון היקר, איני יודעת אם זה מנחם אך אצל מרבית האנשים אסימון הפרידה אינו נופל ביום בו נפרדים. זהו תהליך הנמשך פרק זמן מסוים של שיקול, הערכה, התבוננות ברגשות העולים מתוך הקשר, ותהליך זה עשוי לקחת מספר חודשים או מספר שבועות או מספר שנים - תלוי כמובן באורכו של הקשר. לגופו של עניין אין זה משנה את מצבך שכן כרגע מוטב לך שתלמד להתגבר על עצם הפרידה שעבורך ככל הנראה הייתה בלתי צפויה. היות ותיקנת אותי שהפרידה התרחשה רק לפני חודש הרי "מותר לך", כלומר זה סביר ומתקבל על הדעת, שתהיה עצוב, מתגעגע ובעל מצב רוח ירוד. זוהי הדרך בה אנו מתמודדים עם פרידה. רק אם התהליך יימשך יותר מדי זמן או בכלל אם תרגיש שקשה לך מדי אז מומלץ לפנות לקבלת תמיכה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בחור בהיר עור ותמיד נמשכתי לבחורות עם עור קהה.הכרתי בחורה ממוצא עם עור קהה והיחסים בינינו מאוד טובים.אינני יודע כיצד יתפתחו העיניינים בינינו אבל שמתי לב שהיא מאוד זהירה כלפי וכל הזמן מתנצלת ומבקשת סליחה על כל דבר.אני מבקש ממנה להפסיק עם זה אבל כנראה זה משהוא בתת מודע שלה.הרגשתי היא, שהיא חוששת שאני אאעזוב אותה עד כדי כך שהיא מקיימת איתי יחסי מין בכל התנוחות ובכל מצב ומגשימה את כל הפנטזיות.אין אצלה את המילה לא.היא עושה הכללל. אני מרגיש במידה מסויימת שאני מנצל את המצב ופשוט לא נעים לי.היא טוענת שאין קשר בין אם נתחתן ויחסי המין בינינו והיא מרגישה עם זה בנוח.ללא קשר היא בחורה מרשימה ומשכילה ומאוד נוח לי איתה.מה עלי לעשות?

רוני היקר, על פניו אין לך שום בעיה משום שקיבלת את כל מבוקשך - בחורה כהת עור כלבבך המגשימה את כל משאלותיך המיניות, לדבריה מתוך הנאה ורצון חופשי, ובנוסף היא מרשימה ומשכילה. יחד עם כל זאת, אתה תופש אותה כנטולת ביטוי עצמי, כנועה, ובעלת חששות שמא תעזוב אותה בשל גוון עורה. לא ברור לי בכל הסיפור הזה מהו פרי דמיונך ומהו פרי המציאות. די נפוץ ומקובל שבחורות כהות עור מעדיפות גברים בהירי עור ובוחרות בהם בשל כך והן בוחרות אותם גברים בהירים המעדיפים את הכהות. אם כך הוא הדבר אין כאן עליון ותחתון אלא העדפה סימטרית של שני הצדדים - כלומר כל אחד קיבל את מה שרצה, באופן סימטרי. משום מה אתה מייחס לחברתך תחושות נחיתות בשל גוון עורה ומייחס לה כניעות והתמסרות יתר מתוך חשש נטישה. הדבר מצריך בירור יסודי שכן ברור לגמרי שאינך בהיר העור היחיד הקיים באיזור. עליך לברר בינך לבין עצמך את עמדת הזלזול המסוימת שיש בך כלפי אישה הפתוחה איתך מינית ומוכנה לשתף איתך פעולה בכל טווח משאלותיך המיניות. במקום להיות שמח בפרטנרית הנפלאה שיש לך אתה מרגיש אותה כנחותה, נכנעת, אולי נכונה להשפלה, וכמעוניינת בכל תנאי ובכל מצב לספק אותך. כלומר, אתה מכניס למרחב המיני תחושות של עליונות ונחיתות, משפיל-מושפלת, ושיפוט זה של היחסים המיניים עלול בהחלט לפגוע בך מבחינת יחסך לבחורה שכן אתה עלול לפתח רגשות של זלזול או חוסר הערכה כלפיה. הייתי ממליצה לכם לדון בגלוי במשמעות של יחסיכם המיניים ויחסיכם באופן כללי שכן אין היא אמינה בעיניך באומרה שהמיניות ביניכם מקובלת עליה לחלוטין. נראה לי שהרבה בעיות אמון מתרוצצות בתוכך ומן הראוי להעלותן לפני השטח ולדון בהן. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אנחנו זוג בשנות ה-50. אישתי סובלת מויסטיבוליטיס מאז נערותה. מזה מספר שנים יש לי מאהבת (קבועה). שמתי לב שלאחר כל פעם שאני מבלה עם האחרת, למרות שיכולים לחלוף מספר ימים עד לקיום יחסים עם אישתי, היא מקבלת התקף. אני אוהב את אישתי ולא רוצה שתסבול. האם יתכן שאחת מעבירה (דרכי) לשניה פטריב או חידק המעוררים התקף? האם ישנה דרך להמנע (פרט לקונדום) מהעברת הזיהום? ניסיתי שמנים ארומתרפיים אולם אלה לא עזרו. אודה לתשובתכם הרצינית.

השאלה והתשובה הועברו לפורום וסטבוליטיס: http://www.doctors.co.il/forum-3595

אני יוצא כמה שנים בת זוג הבאתי ליום הולדתה תכשיט זהב שרשרת כשהגשתי לה אותו אמרה לי " מה הבאת לי תכשיט "!!!!! רציתי מתנה נופש בחו"ל ..בשבילי זאת לא מתנה !!! הייתי פשוט המום ממנה התנהגות שלה ...ממש נפגעתי, אמרתי את יכולה להחליף , אמרה לי אני פשוט מאוכזבת ממך אני רוצה תוציא אותי לנופשש...עניתי לה אין בעיה נבדוק לאן אנו רוצים לצאת לנופש כמה יעלה נממן את זה יחד..ענתה לי לא מה פתאום אתה תשלם הכל..עניתי לה..אם תרצי לצאת לנופש גם את צריכה לשלם משהוא...או לא פשוט לא נצא אשמח לדעת דעתכם עליה..כי פשוט אחרי קטע הזה עזבתי חזרתי לביתי .

בני היקר, טוב עשית. בהיעדר כל מידע על אופי יחסיכם במהלך השנים בהם אתם יחדיו הרי ברור שהאירוע אותו אתה מתאר מוצא מההקשר הכולל של היחסים שלכם ומוצג בצורה חד צדדית כאירוע של חוסר יכולת לקבל מתנה, חוסר הערכה, דורשנות, חוסר מוכנות לשיתוף פעולה וגישה של "תפיסת כל מה שאתה יכול". בדרך כלל קשה להאמין שאירוע כזה יתרחש בתוך מערכת של שנים המחייבת דיאלוג, היכרות הדדית האחד עם צרכי השני, הבנה מקדמית לגבי מה רוצה כל צד, לדוגמא כדי לחגוג את יום הולדתו, בין יתר הדברים שכל צד מעוניין בהם והצד השני מביא בחשבון את יכולותיו ורצונו לספקם. אם אתה מתייחס לאירוע היחידי שתיארת כאילו הוא זה האירוע היחיד הבודד והבלעדי שהתקיים ביניכם, הרי שהמסקנה מובלעת בתוך הסיפור, באומרה "איזו חוצפה! איזו דורשנות! מה יש לך לעשות שם?!". אם זו התשובה שרצית לקבל, הרי קיבלת אותה. יחד עם זאת, אני מניחה שהיה לך צורך כאן לקבל תמיכה ועידוד לגבי אקט מסוים של התנהגות בינך ובין בת זוג במשך שנים יקרות ולפיכך קשה מאד להביע דעה על אירוע זה כי אין שום מידע מה היה באירועי יום הולדת אחרים שלך ושלה, מה השיחות המקדמיות, ובאופן כללי מה היה סוג הקשר ומהלכו. בהיעדר כל המידע הרלוונטי הרי שיש לקבל את התשובה הנחרצת שלמעלה בעירבון מאוד מוגבל. תשובה מוגבלת לאירוע מוגבל. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. כיום אני בת 20 ויוצאת עם בחור שהכרתי עוד בגיל 15. הוא חולה במחלת ניוון שרירים תורשתית cmt במצב קל יחסית. הסובבים אותי מאוד לא מפרגנים לי על זה שאני יוצאת איתו. אני לא מאוהבת בו ולא נמשכת אליו במשך כל חמש השנים שאנחנו יחד. העניין הוא שהוא מאוהב בי עד מעל הראש. הוא תמיד דואג לי ותמיד עוזר לי בכל דבר שאני צריכה. תמיד שם בשבילי ולא חשוב במה מדובר אם זה כסף שחסר לי אם זה לקחת אותי למקומות שאין לי איך להגיע. הוא יעשה בשבילי כל דבר. עד כמה עצוב שזה נשמע, אני מאוד צריכה גבר כזה יש לי המון חסכים מהילדות, שנים בהן הייתי רעבה כי לא היה אוכל במקרר, אבא שקרן ולא אכפתי שיודע שאין אוכל במקרר, יש לו כסף בכיס, הוא רואה שאמא שלי מתחננת שיתן לה כסף לאוכל לשבת והוא משקר במצח נחושה שאין לו ואחר כך הולך לבזבז על בירה עם חברים. אני צריכה מישהו שאני אוכל לסמוך עליו ולדעת שהוא שם בשבילי. ואני מפחדת שאם אני אפרד ממנו (כי הכל חוץ מעניין הנתינה אומר להפרד ממנו) אני בחיים לא אמצא מישהו כזה. אני רואה היום במלא גברים העתק מדוייק של אבא שלי. זה מפחיד אותי עד כדי כך, שאני מוכנה לחיות עם מישהו חולה שאני לא אוהבת ולא נמשכת אליו בשביל זה. אני לא יודעת מה לעשות.

מיה היקרה, את מעלה בפניה מספר בעיות בהחלט מורכבות ולא פשוטות: 1. חמש שנים של היקשרות לבחור כאשר אין בך תשוקה אליו ואין בך אהבה כלפיו. 2. חולה בניוון שרירים כרוני במצב קל בשלב הנוכחי המעניק לך ללא גבול כהורה טוב, מגן, מזין ואכפתי, כאשר הקשר ביניכם אינו סימטרי לחלוטין - הוא הנותן המוחלט ואת המקבלת המוחלטת. 3. חוסר אמון שלך במין הגברי. קיימת בך תפישה עמוקה של חשדנות ואיבה כלפי גברים בהם את רואה העתק של אביך ואין את מעלה על הדעת שקיימים הרבה מאוד גברים שהם מתחשבים, מעניקים, עוזרים, תומכים ואוהבים, גם בלי שיהיו בעלי נכות פיזית כלשהי בדרגה זו או אחרת, אלא בריאים ושלמים בגופם ובנפשם. אני מבינה את הצורך שלך בפיצוי ובתחושה שיש שם מישהו בשבילך. צורך זה הוא אנושי ומובן אך לעניות דעתי אין זה נכון למלא צורך זה ממקום שאינו של יושר פנימי, כלומר בהיעדר אהבה ותשוקה לנותן. את חששותיך לגבי הגברים עליך לפתור באמצעות טיפול פסיכולוגי שאני מקווה שישנה בצורה מהותית את עמדתך כלפי הגברים, ושלא תהיה הולכת שולל או "ניצול" של אדם חולה ניוון שרירים המוכן לצאת מגדרו כדי להיות בחברתך. אין שום סיבה בעולם שתחיי את חייך ללא חוויה של אהבה ותשוקה. אלו הם חיים דלים, בלתי מספקים ולאורך זמן יעוררו בך מרמור רב. לבן זוגך שהוא חולה בניוון שרירים קל, מגיע בהחלט לחוות שהוא אהוב ונחשק בקשר זוגי. אין זה הוגן לדעתי למנוע ממנו את התחושות האנושיות הבסיסיות של היותו אהוב ונחשק. הרבה מאוד אנשים נכים, ואני מכירה די הרבה כאלו ממסגרת הטיפול, מוצאים לעצמם בנות זוג אוהבות, חושקות, הבוחרות מרצונן החופשי לחיות עם גבר נכה בשל מעלותיו האישיותיות הרגשיות והשכליות ולא רק בשל טובת ההנאה ה"פרקטית" שצומחת להן ממנו. קיצורו של דבר, נדמה לי שלכל אחד מכם מגיע משהו ראוי יותר אשר ייטיב איתו יותר ואני חוששת שהבחירה הנוכחית נעשית ממקום של ייאוש של כל אחד מכם וחוסר תקווה שהוא עשוי למצוא משהו המתאים יותר לצרכיו. הייתי ממליצה לך להיות כנה איתו, להעלות את כל האמת על פני השטח ולדון בפתיחות וביושר במתרחש ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני יוצאת מזה חודשיים חודשם עם גבר בגיל 44 גרוש+ילד בן 5 אני בת 38 אמא לשני בנים קטנים גרושה וגרה בדירה השייכת לי. הגבר איתו אני בקשר אין בבעלותו דירה,אך הוא אקדמאי ועובד במשרה קבועהמזה שנים.מתפרנס שכר גבוה באופן משמעותי מהממוצע. מאחר והדירה שהוא שוכר קטנה מאוד,יוצא שהוא באופן קבוע נמצא בדירתי. ואף מדבר על כך שלא יחדש את חוזה דירתו בעוד מספר חודשים ויעבור לגור איתי. אך לא מדבר על ההיבט השיתוף הכספי. אני מרגישה שאני לא יודעת למה הוא איתי?אני יודעת שזה מעיד על חוסר ביטחון שלי,אבל באמת שאני לא יודעת,אם המניע הכלכלי קיים אצלו. כי הוא מוקדם מדי דיבר על כך שיגור איתיץ ואם כך -אני לא רוצה יחסים כאלה לא אמיתיים. ויחסים של אהבה תמורת ניצול כלכלי. מה לעשות? מצד אחד אני חוששת להעלות את הנושא בפניו,כדי שלא יפגע,ומצד שני אני רוצה להגן עלי ועל ילדיי מההיבט הכלכלי. תודה!!

רונית היקרה, את יוצאת זמן קצר יחסית עם גבר גרוש ולמעשה לא ציינת את איכות הקשר הרגשי והמיני ביניכם. הרושם הוא שזה זמן קצר מדי בכדי לקבל החלטות על מגורים משותפים ואם בן זוגך מעלה זאת היום כאפשרות פוטנציאלית הרי אם אינך מרגישה שהיחסים הרגשיים הם במצב תואם לכך, נראה לי שמן הראוי לומר בעדינות שטרם הגעתם לשלב אינטימי הולם אשר בו יהיה כדאי לדבר על מגורים משותפים מה גם שיש לך ילדים קטנים ובוודאי שאין לחשוף אותם לדמות גבר בחייהם אשר יגור איתם אלא אם כן היחסים הרגשיים ביניכם הם בעלי משמעות ומתוכננים לפרק זמן ממושך. אם כך, השאלה הראשונה היא שאלת חוסר הבשלות בשלב הנוכחי לדון בשאלת מגורים משותפים וכדאי שתדברי איתו על כך באופן ברור וגלוי. באשר לשאלת הניצול הכספי כדבריך, ההגדרה קצת לא ברורה לי. אין ספק שגבר אשר יחיה בדירתך יצטרך לחלוק עימך את כל הוצאות המגורים הקבועות כגון חשמל, מים ארנונה וכו', וכמו כן לחלוק איתך את תקציב המזון ושאר ההוצאות המשותפות. מאחר והדירה בבעלותך, אינך משלמת שכר דירה ואם את חושבת שיש כאן ניצול מצידו של הפחתת עומס שכר הדירה ממנו, אם וכאשר יגיע הזמן שיחסים יהיו אינטימיים דיים יהיה גם צורך לדבר על נושא זה. יש מקרים בהם בן הזוג שעבר לדירה שבבעלות בן זוגו משלם חלק יחסי יותר גבוה מן התשלומים הקבועים כצעד של הכרת תודה על החיסכון שיש לו בשכירת דירה. אלו דברים מקובלים, כסף הוא חלק מהחיים וללא ספק יש לדבר על כך גלויות ומפורשות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לפסיכולוגית. כתבתי לך לפני ארבע שנים וקיבלתי ממך תשובה שאני יכולה להתאמץ ולמצוא אך איני רוצה בשלב זה כדי ליצור רושם נכון לעכשיו, ולא ללפני ארבע שנים. אני בתולה ללא ניסיון מיני כלל. אני מגיעה מרקע דתי- אולם לא זו הסיבה שלא הצלחתי ליצור קשרים עם גברים שהרי זנחתי את התפיסות הדתיות הזוגיות והמיניות לפני שנים (מה שכלל אגב טיפול רפואי לא קל גם גניקולוגי שאילץ אותי לחשוף את מצבי). מאז הפעם האחרונה שכתבתי לך ניסיתי ליצור קשרים עם שני בחורים- אמנם צעירים ממני בכשבע שנים בממוצע- אך הדפוס הוא חוסר יכולת להתקדם לקשר זוגי/מיני מעבר להכרות במסגרות משותפות. איני מחפשת מחויבות זוגית כתנאי לקשר מיני ברמה ההצהרתית. בעבר כתבת לי שהשתתפות במסגרות עשויה ליצור הכרות בתקווה שאצא ממצבי אך אני כבר מבינה ששיטות "רגילות" לא עובדות עבורי יש בי משהו שמונע ממני ליצור קשר. אני פונה אלייך שוב כי זכרתי את תשובתך מאז, קלעת למטרה לחלוטין. מה שכן השתנה מאז, הוא היכולת שלי להודות בכך שהיו לי מערכות יחסים עם נשים דווקא (לא מיניות) "כפיצוי" על בדידותי, אם כי אני מעוניינת בגבר. בעיה נוספת- בגלל גילי חלק מהגברים נשואים ואני מנסה את מזלי אצל צעירים ממני ופנויים אך אני חוששת שיהיו מעונינים בבחורה בגילם ולא בגילי... נתקלתי בניתוחים פסיכולוגיים שזיהו נשים שלא הצליחו להגיע למערכת יחסים ככאלה שנשארו ילדות ברמה הרגשית ולא הצליחו להתבגר ואני כבר השתכנעתי שזה נכון. לעיתים אני נוטה לפנות לאכילה במצבים שאני מרגישה שונה מידי- ומבודדת מידי. כתבת לי בעבר שהתחושה של בידוד היא תגובה לרגשות פנימיים ויתכן שזה נכון, בחקירה מעמיקה יותר אני סבורה שהגעתי ממשפחה מאוד מבודדת שהענישה מבחינה נפשית על רצון להתחבר לעולם ויצרה בידוד שאני רק מתחילה להסיר, על ידי כך שאני מודה בכך שאת צדקת לחלוטין, ולפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה המודרנית ישנם כלים לטפל בבנשים כמוני. הפחד המרכזי שלי הוא להישאר מבודדת ובודדה, קוראת ספרי לימוד ולא מסוגלת להתבגר. אפנה בקרוב לטיפול פסיכולוגי- אשמח לקבל חוט להתחיל ממנו ורצוי במקום מגוריי (ירושלים). ברצוני להודות לך ובפניך- שצדקת לחלוטין בתגובתך הקודמת, ולא שכחתי את שאמרת, אולם אני עצמי לא יודעת אם גם טיפול פסיכולוגי יוציא אותי ממצבי, מי יודע, אולי אשאר בתולה כל חיי- אם הייתי נוצריה הייתי מצטרפת למנזר...

פונה יקרה, המקרה שאת מתארת הוא בהחלט מורכב מהרבה בחינות ובפרט לא ברור לי למה היה צורך בהתערבויות גניקולוגיות אולי לעניין הבתולין בשעה שיש שיטות סקסולוגיות פשוטות תוך שימוש בדיאלטורים לפתרון הבעיה. מבחינה כרונולוגית את בחורה צעירה, רק בת 32, אך משום מה מלאת חרדות שאין גברים בגיל שלך, חרדה מקשרים רגשיים שהיו לך עם נשים ללא מין (מה רע בכך?), אלא אם כן הקשרים הפכו להיות קשרי תלות היאחזות והתמכרות. אינני יודעת האם יש לך עבודה יציבה, האם את עובדת במשרה מלאה והאם יש לך חוג חברתי כלשהו הכולל לפחות מס' אנשים הנחשבים חברים\חברות איתם את מקיימת קשרים חברתיים על בסיס קבוע. שאלת העבודה, היקפה, יציבותה והשאלה החברתית הכוללת, הלא זוגית, הן שאלות מרכזיות לאבחון מדויק של מצבך. איני יודעת את התשובה לכך. מאחר ואת גרה בירושלים בררי בהסתדרות הפסיכולוגים הקליניים וחפשי את רשימת הפסיכולוגים\ות הקליניים\ות הנמצאים באיזור ירושלים. מאחר וקיימת נימה של עצב וייאוש מסוים בפנייתך יש לשקול אפשרות של פניה לפסיכיאטר העוסק גם בטיפול נפשי דינאמי ולא רק תרופתי. יש פסיכיאטרים המתמקדים במתן תרופות בעיקר הטיפול ויש העוסקים גם בטיפול נפשי ארוך טווח. בררי בשיחה אישית עם כל מועמד או מועמדת את מידת ההתאמה בינך לבין השיטה המוצעת לך כטיפול. אין להוציא מכלל אפשרות שימוש במתן תרופות במהלך הטיפול. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לפסיכולוגית שוב. יש לי תחושה שאת בכיוון הנכון- אולם אני עוד זקוקה להכוונה ואשמח לדעתך. אני משלימה נתונים: אני בעודף משקל של כ-7 ק"ג, אני פונה אלייך לאחר שניסיונותי ליצור קשר עם בחור בלימודים שצעיר ממני בכ- 7 שנים נכשלו. החלטתי לא לפנות אליו בצורה ישירה יותר ולהציע הכרות זוגית כי עד כה הוא נעץ מבטים בי אך נראה שהוא מעוניין רק בקשר לימודי. לא רציתי להציק והוא נמלט ממני. אני עובדת משרה חלקית בשל לימודיי ולאחר שאסיים בקיץ שנה הבאה כנראה גם אעבוד חלקי גם כדי לממן את הטיפול עבורי (ולא משרה מלאה). העבודות שלי יציבות יחסית וכך היה גם בעבר (קיבלתי חוות דעת מיקצועיות טובות מאוד). אני בעלת השכלה גבוהה, שני תארים. אני מקבלת את עצמי עם יכולותיי ליצור קשרים עם נשים- מעולם לא חיפשתי ידידים גברים כנראה שאיני מתאימה לכך במבנה האישיות שלי (כיום איני רוצה בידידים גברים נשואים), וחלק מהקשרים עם חברותיי התפתחו לזוגיים, אך הם אכן כללו האחזות שלי בגלל תלות. עד גיל 27 בערך היו לי חוג חברים שהיה משתנה מידי פעם אך איבדתי עניין בדבר זה- גם כי אני חלק מהאנשים הם בעלי משפחות ואין לי כל כך הרבה על מה לדבר איתם ולהפך. נתקלתי במונח "אישיות סכיזואידית"- תמיד הרגשתי שעומס נפשי של סיפורים של אנשים אחרים מפריע לי להתמקד בעצמי ובעבודתי. אין לי צורך בחברים ולא ממש היה לי מעולם, אפילו להפך. אני זקוקה לזוגיות, ואני מעוניינת בגבר. ניסיתי להגדיל את חוג מכריי באמצעות פנייה לחוגים דתיים שם ישנם אנשים עם תחום עניין משותף לי, אפילו חשבתי לנסות אצל הקהילה הגאה בתקווה לפגוש אנשים כמוני או לפחות בחור שאולי בדומה לי היו לו קשרים עם בני מינו אך מעוניין בבחורה. אני מקבלת את האופציה לטיפול תרופתי- העיקר לצאת ממצבי. אני נכנסת לעולם מושגים חדש לי לחלוטין ואיני יודעת אם רצוי לשלב בין פסיכולוגית לפסיכיאטר (הבנתי שגם פסיכולוגים עושים טיפול דינאמי) אלא שהוצע לי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (מה עדיף?) או שאולי פסיכיאטר שיעשה את שניהם? קיבלתי טיפול רפואי כולל גניקולוגי- לא "טיפלו" בבתולין (איני רוצה לקרוע אותם) וזה לא היה טיפול סקסולוגי אלא טיפול רפואי רגיל לחלוטין. כתבת לי בעבר שאני מלאה בזעם ובתוקפנות, אך פסיכולוגים שלא טיפלו ביוצאי השיטה הדתית ייתכן שלא מכירים את תוצאות השיטה: אני מרגישה שעברתי הונאה קשה ביותר. לדוג', הוריי הכו אותי כהרגל כהכאה חינוכית כי הדתיים יודעים לחנך ילדים והם מצטטים את הפסוק: חוסך שבטו שונא בנו. והחילונים לא יודעים לחנך ילדים וכבר הפסיקו להרביץ לילדים כשיטה חינוכית. איבדתי אמון בשיטה שיצרה אותי- הערכים עליהם גדלתי לדוג' שנאת הומוסקסואלים (למה רק אצל החילונים יש כאלה? כי הם מקבלים מה שהם רוצים כי לא הרביצו להם). בשל משקעי העבר הקשר עם משפחתי רופף מאוד ומנותק בחלקו וכך אני רוצה שיהיה כדי שאוכל לתקן את זה. זו אני שספגתי השפלות, זעם ותוקפנות, כשיטה חינוכית. אני פונה שוב כי אני לא יודעת אם אני "מפספסת" משהו, או מאיפה להתחיל. אני מודה לך על התייחסותך ועל שאת מייעצת לי בהתנדבות. אני מודעת לכך שמשהו אצלי שלא כמו אצל רוב האנשים בגלל חוסר היכולת ליצור קשר זוגי או מיני או שניהם (עם גבר) וזה ידרוש טיפול כולל. אודה לתשובה.

אני עם חבר שלי כבר חמש שנים, ואנחנו עומדים בפני חתונה. השלב של ההתאהבות הראשונית עבר מזמן, ומאז אנו חיים לנו יחדיו חיים נעימים ונוחים, הוא אדם מקסים, מתחשב, סבלני והמון מעלות טובות, ואין לי ספק שהחיים שלי אתו יהיו טובים, חסרי תשוקה אמנם, וחסרי סקס, הסקס הוא לעיתים רחוקות מאוד.. אבל כבר זמן מאוד רב אני מתלבטת בשאלה מה אני מרגישה כלפיו? יש ימים שאני בטוחה שאני לא אוהבת אותו ומה אני עושה בכלל ולמה אני לא מפרקת את זה תכף ומיד?! ויש ימים שאני מרגישה שזו שטות, טוב לנו ביחד. אני בחוסר אונים כרגע. מה אם אני עושה טעות נוראית? הרי אהבה זה הבסיס להכל, בלי אהבה לא תהיה תשוקה, לא יהי שיתוף לא יהיה בסיס. אז מה זה אהבה שהיא לא ההתאהבות הראשונית? זו שאלה מטופשת? חצי מהאנשים יגידו לי שהבסיס לבית ולבטחון ועתיד משותף וחיים יחדיו זו אהבה, ויש שיגידו לי מה אני עושה?? אני מפחדת לעשות טעות נוראית ולעזוב אותו, לא מפחד של להיות לבד, ומצד שני אני מפחדת להנשא למישהו שאני לעולם לא אוהב. אני באמת אשמח לעיצה.

ציפה היקרה, לחיות חיים ללא מין זה פתח להתרחקות לאורך זמן ואם גם חסר תבלין האהבה תמצאו את עצמכם בקשר ידידותי כמו שני חברים או אחים הגרים באותו בית ועם הזמן תחול התפוררות בתוך מערכת כזו שכן היא לא תספק אף צד, לא בתחום האהבה ולא בתחום האינטימיות והמין. לא תמיד אנחנו אוהבים 24\7 ולאורך שנים את מי שאנחנו "אמורים" לאהוב אך באופן כללי יש תחושה בסיסית אם האדם אהוב על ידינו או לא. לגיטימי בקשר לחוש נתק או אדישות או התרחקות אך השאלה הבסיסית היא אם קיימת תחושה של אהבה הזדהות הדדית ותחושת שייכות ו"ביחד". את מטילה ספק ברצף של חוויות ה"ביחד" האהבה והתשוקה שאת חווה כלפיו ולפיכך נראה לי שזה הזמן לעצור את התהליכים, ולפנות לייעוץ פסיכולוגי ולחקור היטב את הרבדים השונים של נפשך על מנת שתמצאי מהי האמת הפנימית שלך, ומהו הדבר הנכון שעליך לעשותו. כל טוב ובהצלחה, אילנה נ.ב מומלץ, אם את רוצה, לקרוא את התשובה לשאלה הקודמת בפורום זה אשר יש לה דמיון לשאלתך.

היי אני בת 30 נמצאת בזוגיות כמעט חמש שנים, בסה"כ הזוגיות שלנו הייתה טובה לא היו יותר מידי מריבות הייתה הבנה, הקשבה וכבוד אחד לשני , הבעיה העיקרית הייתה בעיקר שחבר שלי לא היה מוכן למסד את הקשר הוא כל הזמן אמר לי עד שלא יהיה לו מספיק כסף הוא לא יוכל להתחתן, הוא לא רוצה להשתעבד לעבודה בשביל הילדים כל החיים ואני מבחינתי לאט לאט כבר הייתי ממציאה כל מיני תרוצים בשביל לא לשכב איתו, אני אוהבת אותו אבל אני לא כל כך אוהבת את חיי המין שלי איתו . לפני 4 חודשים בן זוגי טס לחו"ל לעשות איזה קורס הוא אמור לחזור עוד שבועיים לפני שהוא עזב שאלתי אותו אם לחכות לך? מה שהוא ענה לי אל תחכי לי כביכול הוא רצה פסק זמן במהלך הלימודים שלו הוא שינה את דעתו והוא התקשר אליי כמעט כל יום , אני תמכתי בו כי אני יודעת שזו ארץ זרה אנשים אחרים וניסיתי לעודד שהכל יהיה בסדר מבחינת הלימודים פתאום עוד שבועיים הוא אמור לחזור והוא מתכוון לחזור אלי לדירה אני הצבתי לו אולטימטום אם אנחנו חוזרים אני רוצה למסד ואחר כך אני רוצה גם ילד להפתעתי הוא הסכים , בתוך תוכי רציתי שהוא יגיד לי לא הבטן שלי מתהפכת כבר מספר ימים , אני לא יודעת אם אני רוצה אותו חזרה , במשל 4 חודשים שלא ראיתי אותוו הרגשתי מין חופש , אני שואלת את עצמי אם אני אוהבת את הבן אדם והוא חשוב לי למה אני אמורה להרגיש ככה?

פונה יקרה, הנפש שלנו כידוע עשויה רבדים שונים, כמו שכבות ארכיאולוגיות שונות. ברובד המודע והגלוי סימנת את בן זוגך כבעלך לעתיד, אבי ילדיך מאחר והזוגיות שלכם הייתה נעימה וזורמת. יחד עם זאת, במקביל מסיבות אלו ואחרות פחת רצונך ביחסי מין איתו וכאשר נסע ל-4 חודשים בלבד, לאחר 5 שנות זוגיות, שאלת אותו האם לראות בזה פרידה - כלומר האם את משוחררת לצאת עם גברים אחרים. שאלה זו נשמעה קצת תמוהה בעיניי שכן היא הצביעה על כך שהמשכיות הקשר לא נתפשה כמובנת מאליה בעיניך. למרבית פליאתך הוא הסכים לנישואין והורות ואת התמלאת חרדה, מה שכינית "בטן מתהפכת". משמעות הדבר היא שברבדים שמתחת לגלוי ולמובן מאליו יש בך הסתייגויות מן הקשר ומהשלכותיו לעתיד. כלומר, כל מה שדבקת בו במשך חמש שנים מתערער עכשיו נוכח תגובותיך הרגשיות והגופניות. מאחר ואת מפתיעה את עצמך הריני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל אוריינטציה וכיוון על מה מתאים לך בשלב חייך בנוכחי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני מרגישה שאני צריכה ייעוץ אבל כשמחפשת כאן בעלי מקצוע יש חששות ,אולי זה מתחזה ,אולי ההוא לא מספיק מנוסה ..וכו' וכו' .לעצם העניין:אני בת 47 ,מעולם לא הייתי נשואה .בחודשים האחרונים אני בקשר עם גבר רווק בן 57 שהיה במעגל החברתי שלי זמן רב אך רק לאחרונה התקרבנו .האיש עסוק מאוד במין ,מאוד מכוון לשם ,חושב על זה ומדבר על זה הרבה .חלק ניכר מהשיחות מוקדש לפנטזיות ,ויברטורים ומערכות היחסים הקודמות שהיו לו ,שהיו מבוססות על מין ולמטרת מין -כך משתמע .לי קשה להינות פיסית ואני מרגישה שהעיסוק המרובה בעניין והשיחות על קשרי העבר (הבנתי שהוא גם נכנס לאתרי פורנו )פוגע לי בבטחון העצמי .האיש יודע שהייתי קורבן לפגיעה מינית חד פעמית בילדותי (פדופיל ).העיסוק האובססיבי שלו בעניין מרתיע אותי ולא מקרב אותי להנאה .האם בהכרח הבעייה היא אצלי ?בגלל מה שעברתי ?כי כך הוא טוען .הוא אף פעם לא מדבר איתי על רגשות ,לא מספר לי על אלה שאהב ,כן מספר לי על הקשרים המיניים .הוא יוזם קשרים עם נשים למטרות מין , נראה לי שכך גם היה איתי בהתחלה . והעניין הוא שבין השורות אני כן מרגישה קפיצת מדרגה ריגשית אצלו ,וגם אצלי .

ריטה היקרה, ראשית את מביעה חשדנות בפניה לאנשי מקצוע שמא הם מוליכי שולל. על מנת לוודא שאיש מקצוע הוא אכן כזה הרי לגבי סקסולוגים יש את אתר איט"ם שזו האגודה הישראלית לטיפול מיני שהחברים בה הם רק סקסולוגים מוסמכים, ולגבי פסיכולוגים קליניים הרי שכל אחד צריך שיהיה לו רשיון מטעם משרד הבריאות הניתן לו בתום ההתמחות וכמו כן עליו להופיע ברשימות הסתדרות הפסיכולוגים. בדרך כלל פסיכולוגים או סקסולוגים אינם נוטים להציג על הקיר את תעודותיהם, בניגוד לרופאים למשל. ועכשיו בקשר לבן זוגך הנוכחי. את מבחינתך עברת אירוע מיני טראומתי בילדותך שאין לי מושג באיזו מידה הוא עבר עיבוד ועברת טיפול פסיכולוגי הולם על מנת להשתחרר מהטראומה ולתת אמון בבני אדם. אינני יודעת מה הן הסיבות לרווקותך ומה הן מערכות הזוגיות שהיו לך בחייך. באשר לבן זוגך הנוכחי כפי שאת מתארת אותו, אין ספק שהוא באוריינטציית מין בעיקר ושזה עיקר התעניינותו. לא נראה לי שהוא מוצא לנכון לרצות חוויות אחרות, נאמר רגשיות, אלא מעדיף להתמקד בראש ובראשונה בחוויות מיניות ובריגושי מין. בתור מי שהינך ובתור מי שהינו, ההתאמה לא נראית לי אידיאלית כלל וכלל שכן אתם באים מאוריינטציות די מנוגדות. תצטרכי לקבל החלטה בנפשך. האם את מסוגלת להמשיך לנהל איתו קשר כבת זוג או שמא מוטב לעבור לפאזה של ידידות נטולת מין, שבה אולי יכאב ליבך בתחילה בשל עלילותיו המיניות, אך אין ספק שכל אדם באשר הוא, הוא בעל רגשות ואולי דווקא שלב של ידידות עשוי לקרב ביניכם על רקע אנושי בתנאי שלא יוכנס מין לתמונה. הסיפור הוא די מסובך וכדאי שתשקלי היטב האם הצעתי מתאימה לך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אנחנו ביחד כבר כמעט 3 שנים. לא מתאימים בעליל. אני מצטטת מעשרות סרטים וסדרות, יודעת מילים של כל שיר שאני אוהבת, מחליפה ספר בספר. הוא לא. אין לו סרט אהוב, הוא בכלל לא קורא ספרים ואין אפילו שיר אחד שהוא יודע את המילים שלו. הוא בחור קליל, שמח, זורם. ואני תקועה, כבדה, לא זורמת בלשון המעטה. אבל איכשהו זה הסתדר. כי אנחנו אוהבים. הוא יודע לעטוף אותי בעוצמה כזאת כשאני מרגישה קטנה ושבירה, ואני יודעת ללטף כשהוא מרגיש חלש. פיתחנו הומור משלנו, שפה משלנו, תחביבים משלנו. אנחנו זוג טוב. אנחנו נותנים השראה לאנשים. חברות באות אליי לבקש ממני עצות. ההורים שלי מתים עליו, גם החברים שלי. המשפחה שלו חיבקה אותי כמו שהמשפחה שלי לא עושה. אבל יש לנו בעיה. חמורה. אין לנו סקס. אבל לא לא קצת. אפילו לא בכלל. אני לא יודעת למה. אולי זה כן בגללי, אבל זה לא בגללי. אני רוצה. אני כל הזמן רוצה. רק עליו אני חושבת ורק הוא בפנטזיות שלו. אבל כנראה שזה לא הדדי. ואני לא יודעת למה. בהתחלה הכל היה בסדר. הייתה המון תשוקה. מפחידה כזאת. מפחידה טובה. מסעירה. ממכרת. רק המבט שלו היה ממיס אותי. אבל איפשהו, לא הרבה זמן אחרי שהתחלנו להיות יחד, משהו כמו חצי שנה, משהו אצלו נכבה. הוא לא היה יוזם. הוא לא היה מגיב גם כשהייתי מפזזת לידו בלבנים הכי סקסיים שלי. הוא היה דוחה אותי. מסתכל בי במין מבט עייף כזה. "אוחחחח..... עוד פעם היא רוצה סקס". ואני לא יודעת למה. לא היה לנו רע. לא היה מושלם, אבל, אתם יודעים, משתפרים עם הניסיון. ובקושי היה לנו כזה. הוא נראה טוב. וגם אני. באמת. לא כוסית מעלפת. אבל אולי קצת כוסית. אני מרגישה בסדר להגיד את זה אחרי הרבה שנים של תיעוב עצמי. אין לי בעיה להגיד שאני יפה ומושכת, והרבה גברים היו שמחים אם הייתי מכרכרת סביבם בלבוש מינימלי. אבל הוא לא. משהו בו כ"כ כבוי כשזה מגיע לקטע הזה. אני זוכרת כמה לילות הייתי שוכבת לידו, בוכה ובוכה ובוכה.... בשקט כזה. לכרית. לא מבינה איך זה שהחבר שלי לא נוגע בי. אולי משהו בי לא בסדר. ואז התחילו התירוצים. הוא עמוס בעבודה, הוא עמוס בלימודים, הוא עייף, הוא צריך לקום מוקדם. הוא דפוק. כל מיני שטויות כאלה. כל פעם משהו אחר. הוא לא בוגד בי. הוא לא מסוגל. הוא שקרן גרוע והעיניים שלי פתוחות יותר מדי טוב. הוא לא הומו, היו לו בנות לפני, ואני כן יודעת שהוא מאונן. על פורנו של בנות. אז אני אפילו לא יכולה להגיד שאין לו חשק מיני. פשוט אין לו חשק מיני אליי. אפילו היינו בטיפול. מוזר ככל שזה ישמע. זוג צעיר ומושך בלי משקעים עמוקים של זוג נשוי. הלכנו למטפלת מינית. אולטימטום שלי. אבל היא לא הבינה אותנו, ולא עזרה לנו. ובסוף גם נגמר לנו הכסף אז הפסקנו ללכת אליה. ואז זה נהיה אפילו יותר גרוע. גם אם היה לנו מגע כלשהו פעם בכמה שבועות, עכשיו אפילו את זה אין. נתנו לבעיה שם, אז עכשיו אין סיבה להעמיד פנים שהיא לא קיימת. פעם הוא אפילו אמר לי שאני יותר מדי לוחצת. זאת אולי הייתה הפעם היחידה שהאמנתי לו. שאני כאילו כ"כ רוצה ומצפה שזה מוריד לו לגמרי. חשבתי, וואלה אולי הוא צודק. אולי באמת הפכתי את זה לכבד מדי. אז הפסקתי. הפסקתי לדבר על זה ולבכות על זה, הפסקתי לחפש את המבט שלו כשהייתי מתפשטת. פשוט הורדתי רגל מהגז. ועברו כבר כמעט חודשיים. אבל גם זה לא עובד. שום דבר לא השתנה. עכשיו פשוט הפסקנו להזכיר את זה. עכשיו זה כבר כאילו "לא קיים". זה הפיל הזה בחדר שלא מדברים עליו. ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה להמשיך להיות עם מישהו שאני לא יכולה להיות איתו. קשה לי ממש. עד כדי שאני שוכבת לידו במיטה ואני נחנקת. אבל אני אוהבת אותו. כ"כ כ"כ. הוא מקסים אליי. מחבק אותי בבוקר ואומר לי שאני מדהימה ויפה והכי מיוחדת שיש. ובא לי למות כשהוא אומר את המילים האלה. אם אני כזאת מיוחדת ויפה, למה אתה לא רוצה אותי? אנחנו גרים כרגע אצל ההורים. שנינו לומדים ועוד אין לנו את האמצעים לגור לבד. אבל זה יקרה בקרוב. ואני נורא מפחדת. כל החברות שלי כבר עשו את הצעד הזה עם בני הזוג שלהן ואני רועדת מפחד. מה יקרה אם נגור יחד והמצב הזה ימשיך? ומה אם נתחתן וזה ימשיך? לא יהיה לי סקס כל חיי? אני אבודה. יושבת פה על הרצפה וכותבת עם דמעות כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. כי זה משפיל. ואני לא יכולה לדבר על זה איתו. כי זה תמיד מוביל לאותן תגובות סתומות ומבט ריק. מה אני עושה? איך פותרים את הפלונטר הנורא הזה? מה הפתרון? להיפרד? לגמור את זה? המחשבה הזאת מעבירה בי צמרמורת. אני לא רוצה להיפרד ממנו. אני אוהבת אותו. והוא אותי. אני יודעת את זה. אבל איך יוצאים מהלופ הבלתי אפשרי? היינו כבר כמה וכמה פעמים קרובים לפרידה. בגלל זה. רק בגלל זה. כל שאר הפערים בינינו, הכל ניתן לגישור. רק זה לא. כל פעם שזה הגיע לכדי זה, הוא פשוט היה אומר, "אז תעזבי אותי. באמת מגיע לך יותר". והוא אמר את זה בהרבה כאב ואהבה. אבל אני לא מסוגלת. מה עושים?

פונה יקרה, הבעיה שאת מעלה אינה כה נדירה כפי שאת חושבת. מסיבות לא מודעות איבד חברך את התשוקה המינית אליך למרות אהבתו אליך ולמרות הקשר הזוגי הטוב ביניכם. קורים דברים כאלו. התשוקה המינית הכללית לא נעלמה אצלו כי הוא מאונן אבל הוא איבד את התשוקה אליך. אם זה מנחם אותך בכל המקרים שאני מכירה אין לזה שום קשר לא לצורתך החיצונית, ולא לאישיותך הפנימית - אלו תהליכים פנימיים לא מודעים העוברים עליו. במצב הנוכחי הסיכון הסביר הוא לצערי הרב, שהמצב עלול להימשך עד שאחד מכם לא יוכל לעמוד בזה יותר. ניתן להבין את הכאב שלך מאד מאד. אינני יודעת מה היה בטיפול הסקסולוגי, מי הייתה המטפלת והאם היא הייתה פסיכולוגית קלינית. להערכתי, במידה וקיימת הסכמה ביניכם שאכן יש אבדן בתשוקתו של בן זוגך אליך עליו לפנות לטיפול פסיכו-סקסולוגי של פסיכולוגיית המעמקים על מנת להבין מדוע יצאת בראשו מהמשבצת של אישה אהובה ומושכת מינית. אלה הם מנגנוני נפש הפועלים במסתור ופועלים להשבתה של התשוקה המינית לאובייקט המסוים, במקרה זה - את. יתכן שבפגישה הראשונה יהיה צורך בפניה משותפת אך אם את מעידה שיחסיכם טובים הרי שהכדור עובר למגרש שלו ולטיפול עומק פסיכולוגי. מתוך היכרותי עם מקרים דומים, לא חלה לצערי התחדשות ספונטנית של התשוקה המינית. זהו אחד הנושאים היותר קשים ויותר מסובכים לטיפול בתחום הטיפול הנפשי מיני. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום, אני בן 25 ובת זוגתי בן 21 אנחנו ביחד כשלושה חודשים ומקיימים יחסי מין. הבעיה שהיא מסרבת לקיים יחסי מין אוראליים. היא אומרת שאף פעם לא עשתה את זה והיא מפחדת. אני לא לוחץ עליה בכלל בנושא ומכאן שאלתי: האם יש דרך עדינה "לשכנע" אותה לעשות זאת? תודה מראש.

אסף היקר, למען הסיפור הההיסטורי, ברצוני לספר לך כי בשנות ה-20 או ה-30 של המאה ה-20 הועמד השחקן צ'רלי צ'פלין למשפט עליו קיבל עונש מאסר על כך שקיים מגע אוראלי עם מישהי. הדבר נחשב אז בקליפורניה חטא, פשע, חילול כבוד, השפלה ועוד ועוד. בימינו המגע האוראלי הדו צדדי הפך לחלק מהנורמה המינית התרבותית. אינני יודעת אם אלוהים התכוון לכך אך בני האדם החליטו שזה נעים להם והם נהנים (ברובם) להעניק ולקבל סוג זה של מגע. יש נשים הנרתעות מלקבל מגע אוראלי בשל החשש מריח לא טוב של איבר מינן, וכן בשל חוויה רגשית שזוהי תנוחה משפילה עבורן. תגובות אלו קיימות בהחלט. סירוב של נשים לתת לגבר מגע אוראלי מוסבר בשני אופנים, על ידי הנשים המסרבות: 1. רתיעה ממראה איבר המין הגברי. 2. חשש לכניסת זרע לפיהן וחשש מבליעת זרע. אם חששה של חברתך הוא בעניין הזרע, עדיף שתבטיח לה שלפני הגמירה אתה תאמר לה על מנת שלא תצטרך לעמוד בפני אי נעימות זו מבחינתה. הדרך העדינה ביותר אם היא ואתה מוכנים לכך היא להתחיל במגע ידני באיבר המין שלך עד לשלב בו אתה גומר על עצמך ובהדרגה בפעמים אחרות לבקשה לרדת לדקה או שתיים מבלי שהדבר יהיה סמוך לגמירה. חשוב מאוד בעניין זה להבטיח שלא תהיה שפיכה ליד או בתוך פיה. אגב, ראוי לציין שאפשר להנות מיחסי מין טובים ומספקים גם ללא מגע אוראלי. האם שווה להתעקש על היבט ספציפי זה? אולי שווה לחכות לזמנים אחרים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, הסיפור שלי קצת ארוך... אודה לכם אם בכל זאת תקראו ותגיבו כי אני במצוקה. לפני שבע שנים גרתי עם שותף ואחרי שנה כשותפים התחלנו לשכב. הוא שכב במקביל ובידיעתי עם חברה טובה שלי וגם שלו. היא לא ידעה. אני סיפרתי לה אחרי שנתיים של שתיקה והיא ניתקה איתי קשר והמשיכה קשר איתו. באותה תקופה עזבתי את הדירה שלנו ועברתי לדירה אחרת. היה לי מאוד רע והמשכתי לשכב איתו כי הסקס היה מדהים וכי התאהבתי בו לחלוטין. הוא בנאדם שלא מחפש זוגיות כבר כעשור, אחרי שחווה פרידה מאוד כואבת והוא משחק בנשים ושוכב עם מי שוהא רוצה ומתי שהוא רוצה כל עוד היא נענית לו. יש לציין כי שכבנו ללא אמצעי הגנה כמעט תמיד. הוא חלק מהחברים שלי ומרוב שהייתי פגועה מההתנהגות שלו נהגתי ללכלך עליו במייל עם חברה אחרת מהחבורה, יום אחד הוא גילה את המיילים הללו כי השארתי את המייל שלי פתוח אצלו במחשב וניתק איתי קשר בזעם. שלוש שנים לא דיברנו. לפני שלושה חודשים חזרנו לקשר, בעקבות פטירתו של אביו - כתבתי לו מייל נחמה ונפגשנו. כבר באותו ערב חזרנו לשכב, כל הרגשות שלי צפו ועלו, סלחנו זה לזו על הפגיעות ההדדיות ואנחנו בקשר מאוד קרוב. כרגע אנחנו שוכבים שוב בלי אמצעי מניעה והגנה, אני שוב התאהבתי בו והוא כל הזמן סותר את עצמו. כשהוא מעוניין להכניס אותי למיטה ותוך כדי הסקס הוא אומר כמה שהייתי חסרה לו, שזה הסקס הכי טוב שהיה לו בחיים, שהוא אוהב אותי, שהוא חשב על זוגיות. ויום אחרי זה הוא מתעלם מקיומי כליל, לא מתעניין בשלומי בכלל, לא מגיב להתעניינות מצידי. הוא בתקופה מאוד גרועה בחייו, לא מוצא את עצמו משום בחינה ואני מוצאת עצמי רק רוצה לעזור לו ושיהיה לו טוב. והוא שונא לקבל עזרה. אני בת 30+ ומאוד מעוניינת בזוגיות ולא מצליחה לנתק את עצמי מהבחור הזה. אני לא יודעת איפה להתחיל בכלל. כל יום אומרת לעצמי שלפחות היום לא אצור קשר ובסוף אני נשברת. אנא עצתכם... האם אני בעלת יצר הרס עצמי? האם אני לא באמת מחפשת זוגיות אם אני ממשיכה את הקשר הזה? מה קורה לי? יש לציין כי אני בחורה מושכת, אינטליגנטית ובכל תחום אחר בחיי לא מניחה לאף אחד לחק בי. גם בתחום הזוגיות הוא היחיד שהרשיתי לעצמי ליפול איתו ככה. תודה וסליחה על האורך.

רעות היקרה, השאלה הגדולה היא איננה מסכנותו ואומללותו של "קוטל הנשים" שלך, אלא האופן בו את מבזבזת את שנותיך ללא אהבה, ללא זוגיות, ומסתפקת ביחסי מין עם גבר שידוע לך שהוא חולק את מפעלו האינטימי עם עוד רבות וטובות (יותר או פחות ממך). ברור לך שאת אחת מיני רבות, ברור לך שזוגיות לא תצמח מזה, ועל אף כל זאת אינך משתמשת באמצעי מניעה. האם כדי להרות לו ולהיות אם חד הורית? האם כדי חלילה לחטוף מחלת מין נפוצה כלשהי? חבל מאוד שבשבע השנים האחרונות, מאמצע שנות ה-20 שלך את רודפת אחרי רוח שלא תתממש בצורת בן זוג לחיים. את כה שקועה בו שאינך מביאה לידי ביטוי את מכלול כישוריך החיצוניים והפנימיים ואינך מבססת זוגיות הראויה לך. שאלת הבזבוז העצמי והפגיעה ביכולת להיות מאושרת היא כמובן השאלה המרכזית, כמו גם הקושי להציל את עצמך מקשר ממכר והרסני. קשה בתשובת אינטרנט להעלות באופן טבעי על רבגוניות הסיבות והמניעים להתנהגותך, אשר יש להניח שברובם אינם מודעים, מאחר וניתוח רציונלי של המצב מראה בבירור כי את לא נמצאת במקום המיטבי עבורך. בואי נסכם שנדמה לי שברור לך שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי שיוציא אותך ממעגל הקסמים האבסורדי שבו את נמצאת ויעלה אותך על דרך המלך להשגת אושר ומשמעות בחייך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

לדר' שלום רב, הסיפור שלי ארוך, אבל אנסה לתמצת עד כמה שניתן. אני ובעלי ביחד כשש שנים. הזוגיות שלנו ידעה עליות וירידות רבות, אך בסך הכל אנחנו אוהבים ומאושרים רוב הזמן. בשנים האחרונות קרו מספר מקרים שערערו את היכולת שלי לסמוך על בן זוגי. בהתחלה היו כמה שקרים קטנים (אם כי בעיניי אין דבר כזה - שקר קטן, יש שקר) שגרמו לי לטלטלה רגשית עצומה, כי אני אדם מאוד ישר, והיושר הוא אחד הערכים הבסיסיים והחשובים ביותר בשבילי. לפני כשנה גיליתי שבעלי מתכתב עם מישהי שפורום להיכרויות סקס. הוא טען שהתכוון לספר לי אך לא היה לו אומץ ושלא הייתה מגידה בפועל(עברנו טיפול מיני בעבר, עדיין יד בעיות ונושא הסיפוק והגיוון עולה מדי פעם גם היום). אתמול גיליתי התכתבות בהודעות עם אישה אחרת. לדבריו זה קשר ידידות שנוצר לאחרונה, שבמהלכו האישה פיתחה כלפיו רגשות, בעקבות כך הוא ביקש לנתק את הקשר אך היא ממשיכה להטריד אותו. גם כאן לטענתו לא היה שום דבר מיני. כל מקרה כזה פגע בי קשות, בכל פעם בעצמה גדולה יותר. היום אני במצב שאני לא יכולה להכיל יותר את המצבים האלה, לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע כ"כ, לשמוע את כל ההבטחות, לתת אמון שוב ואז שוב להיפגע. לא יכולה להאמין לו יותר, ואין לי מושג אם כל הסיפורים האלה הם אמינים ועוד כמה כאלה היו ולא נודעו לי. הפעם בעלי טוען שהוא זקוק לעזרה פסיכולוגית, ושההתנהגות הזאת נובעת מחוסר יכולת שלו להתמודד עם דברים מסוימים. והגרוע מכל - אני בתחילת הריון. פשוט לא יודע מה לעשות. אין לי יותר כוחות להכיל את כל זה. אני מרגישה שהפעם ההימור גדול מדי - אני לא רוצה לתת עוד צ'אנס, ואז אחרי כמה זמן לגלות עוד שקר או הסתרה, ולמצוא את עצמי לבד עם תינוק. אני חושבת על הפלה ועל פרידה. אני ממש במצוקה ואבודה. אודה לעצתך. בתודה מראש.

פונה יקרה, הנושא שאת מעלה הוא אכן מורכב וסבוך. לאחר שש שנות נישואין טובים את בהריון. מסתבר שלא מיהרתם להביא ילד לעולם, אולי גם לא היה קל במיוחד, וכיום את בהריון. הייתי מפרידה בין שתי השאלות. האם אחרי שש שנות נישואין, ואיני יודעת בת כמה את והאם היה קל או קשה להרות, את מוכנה לוותר על הילד\ה העתידי\ת? אם תאלצי למצוא את עצמך במצב של אם חד הורית, חלילה, מידת ההשתוקקות לילד והרצון בו היא שאלה רגשית עמוקה. יש הרוצות בילד בכל מחיר, בהגיע זמנן לכך, ויש הרוצות בילד רק בהינתן נסיבות מסוימות. לכן שאלת הורדת ההריון חייבת להתחשב במידת השתוקקותך וברצונך לילד. האם בכל מצב או רק בתנאים שהם טובים לדעתך. קטונתי מלקבוע עבורך בשאלה זו, שכן זו שאלה של חוסן האישיות ומידת ההשתוקקות לילד. באשר לבעלך, יש לו ככל הנראה צרכים כפייתיים לניהול רומנים אינטרנטיים, בין אם הדבר מלווה יחסי מין, ובין אם לאו (לדבריו). אני מכירה מטופל שלי שהיה נשוי באושר לאשתו ויחד עם זאת היה בו דחף כפייתי לניהול שיחות אינטרנטיות אשר לא הגיעו לכלל מימוש בעולם המציאות אך היו עמוסות התעסקות אירוטית. כמו כל מעשה כפייתי, הדבר נובע מחרדות עמוקות ויושב על כעסים לא מודעים עמוקים. אם הקשר ביניכם חשוב לך, הרי ברור שהשקרים הם חלק מהתופעה הכפייתית הכוללת, וזהו מרקם שלם של אקט כפייתי, התמכרות לו, כיסוי וחיפוי באמצעות שקר. אני מניחה שבתחומים אחרים בעלך אינו נוטה לשקר לך. אם ברצונך להמשיך את קיום הזוגיות ואף המשפחה, אין ספק שעל בעלך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי שייקח את הזמן שלו, ועליך לגלות הבנה, דבר שהוא בהחלט קשה, לעובדה שהוא מסובך בקושי פנימי מסוים עם עצמו - דבר הגורם לך להיחלשות ולייאוש מהקשר. להערכתי יש מקום לזכור את הצדדים החיוביים של הקשר, את האושר המשותף שהיה לכם, את העובדה שאת בהריון, ועם כל הקושי להבין שיש כאן בעיה שיש להתמודד איתה ולפתור אותה באמצעות טיפול פסיכולוגי. אם רוב השנים המשותפות היו מאופיינות בהתאמה ובאושר הייתי ממליצה לא לשבור את הכלים. עליך להביא בחשבון שאין כאן בגידה בך, על אף שכך נראה הדבר כביכול, אלא פגיעה באינטגרציה האישיותית של בעלך. האם את מוכנה לחיות עם בעל שאינו מושלם כפי שנטית לחשוב בעבר? כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 25 וחצי, אני וחבר שלי כ5 חודשים ביחד, הוא עובד כל השבוע כולל שישי שבת, יוצא שאנחנו מתראים בעיקר בערבים, מאוד קשה לי עם המצב הזה, שכרגע המצב לא ישתנה, אני שואלת את עצמי הרבה פעמים האם לוותר?! , אני באמת מרגישה שהוא זה שחיפשתי כל הזמן הזה, הוא גם הראשון שלי, והבחור הרציני הראשון, אשמח לעצה.

שלי היקרה, בשאלתך מעט מאוד פרטים כך שרב הנסתר על הגלוי. להלן מס' נקודות למחשבה: 1. לא ברור מדוע עד היום לא מצאת את עצמך בזוגיות ומדוע כשסוף סוף מצאת זוגיות היא מוגבלת למספר כה מועט של שעות. 2. לא ברור מדוע בן זוגך נאלץ לעבוד ללא הרף. האם לשם השגת מטרה כלשהי בעתיד? האם גם את כלולה במטרה העתידית הזו? 3. כיצד את מבלה את זמנך הפנוי כשאת לא איתו? הרי הזמן הפנוי העומד לרשותכם מצומצם מאוד ואינו משאיר זמן לבילוי או ליציאה בתום יום עבודה מפרך. 4. מה יש בבחור הזה ומה הוא הניע בתוכך אשר גרם להיווצרות הקשר? האם באופן פרדוקסלי לבחור שידעת שיהיה לו זמן מוגבל מאוד לקשר בינאישי? השאלה נשמעת לא הגיונית או פרדוקסלית אך לא ברור מה הטעם בזוגיות שכמעט ואינה מתממשת. אם כך, אולי זה היתרון שבה. קשה מאוד לייעץ לך האם לוותר או להמשיך בהיעדר תשובות לכל השאלות שמניתי למעלה. אלו לא נסיבות שאת נפלת לתוכן, אלה הן הנסיבות הטובות ביותר שנמצאו לך על מנת ליצור זוגיות. נשמע מוזר, נכון? הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר כדי להיוועץ עם דמות פסיכולוגית מוסמכת (רק לא קואוצ'ר או מטפל הוליסטי כלשהו בבקשה) כדי להבין את הנסיבות שזימנת לעצמך, שהן כשלעצמן קשות לך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 20 ויש לי חבר כבר שנה וחצי. לפני שהתחלנו לצאת לא האמנתי שאני אסתכל עליו. לא נמשכתי אליו ולא כלום.. סתם היה לי שיהיה לי גבר.. בתחילת הקשר לא התרגשתי מכלום הוא כל הזמן עם פרצוף קשה וחסום.. פה ושם רק זורק מילים.. אין בו עניין.. הוא לא מתרגש כלום ולא מעריך כלום.. וניסיתי ואני עדיין מנסה להרים את הקשר הזה.. אני רוצה לציין שהוא ישן אצלי כמעט כל יום אוכל אצלי מתקלח אצלי ואני רק בהתחלה היתי הולכת אליו ועכשיו כבר לא. הוא בקושי מראה אהבה ובכלל לא נראה שהוא מתאמץ לרגש אותי.. אני בחורה מאוד רצינית שנותנת הכל מעצמה וגם מראה אהבה.. אבל כמה אפשר להראות אהבה שלא מחזירים לך.. הוא בן מוזר הוא יכול להיות שקט ופתאום מתפרץ.. הוא גם לא מנומס.. לא אומר תודה להורים שלי שיוצא מהבית .. ממש שלוח.. הוא גם בקושי מחייך..ומשום מה הוא מקרין לי את המרמור הזה וגם אני נהיית כמוהו,. שזה דיי מביך להיות כזה שאתה יושב עם אנשים ולא מדבר. היה לנו כבר פרידה של כמה ימים ולא יכלתי יותר היתי חייבת לחזור אליו הרגשתי אבודה בלעדיו. וזה מעצבן אותי כי אני בטוחה שמגיע לי יותר טוב ואין לי אומץ להיפרד ממנו אני רגילה אליו ברמות שאני בקושי יכולה יום בלעדיו.. רק להריח את הריח שלו וזהו.. ואני מתוסכלת נוראא כי כל המצב הזה ממש מכבה אותי ויש לי שמחת חיים וזה מציקק לי ממש .. יש מצבים שאנחנו רבים והוא לא מתרגש מכלום ואני יכולה למות מיזה.. מה עושים במצב כזה ???? בבקשה עזרה

אורטל היקרה, לפי התיאור אין שום סיבה אנושית מודעת, רגשית ורציונלית, להימצא עם הבחור אליו את מכורה. כל הסיבות הן למהר ולעזוב אותו ולנוע רחוק ממנו ככל האפשר. הבעיה אינה הבחור, אלא אני חוששת לומר, שהבעיה היא בתוכך. מטעמים שאינך מודעת אליהם את זקוקה רק לנוכחותו ולריחו והם ממלאים אותך ונותנים לך תחושה טובה. כל שאר הפנים והחוץ רק מפריעים. לצערנו אי אפשר שתהיה נוכחות לבן אדם, כולל ריח בהיותו יצור חי, תוך ריקון פנימיותו ואישיותו. אני מניחה שאם רק הנוכחות והריח הם הגורם הדומיננטי עבורך, הדבר קשור לזכרונות ראשוניים מאוד מוקדמים וככל הנראה גם לא מודעים. למעשה, האובייקט (האדם) האנושי הראשון אליו אנחנו מתחברים מעניק לנו שלושה דברים: נוכחות (כולל מגע), ריח והזנה. במקרה הנוכחי, ההזנה שאת מקבלת היא שלילית ורעילה, אך עצם הנוכחות והריח מפצים על כך. לא ברור לי הרקע המשפחתי שלך, לא ברורים לי יחסיך המוקדמים עם אמך, לא ברורה לי האווירה המשפחתית שלך, אך אין לי ספק שיש כאן נגיעה בתהליך נפשי מאוד לא מודע ומאוד עמוק שעליו לחשפו אך ורק בטיפול פסיכולוגי החותר לעמקי התת מודע. הבעיה אינה בינך ובין בן הזוג, שהוא כה לא מתאים לך, וכה לא מתאים לזוגיות כיום באופן כללי, אלא הבעיה היא בינך לבין עצמך ובחוסר יכולתך להתקיים ללא הנוכחות הפיסית שלו ולו ליום אחד בלבד. מהרי וגשי לטיפול של פסיכולוגיית מעמקים. על מנת שלא תפלי בעתיד ליחסים כה בלתי הולמים וכה מזינים בשל איכות אסוציאטיבית של תודעה מאוד מוקדמת, ככל הנראה משנות הינקות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הכרתי בחורה מדהימה טוב לנו ביחד היא הבחורה הכי מדהימה שיצא לי להיות איתה הבעיה שזה צא כל כך בעיה שהיא עם בעיות שמעיה ויש לה גם בעיות בדיבור טוב לי טוב לנו אני מפחד שזה ישפיע בעתיד ואני מפחד שאנשים אחרים לא יקבלו אותה אני משתגע כבר

אבנר היקר, אני מניחה שאם הבחורה שפגשת היא מקסימה לא רק אתה תקבל אותה עם בעיית השמיעה, שבאופן טבעי מקרינה על הדיבור, אלא גם כל מי שמכיר אותה ילמד לקבל ולאהוב אותה. לעתים קרובות אנשים בעלי מגבלות מסוימות מפצים על כך באופן אינטואיטיבי וטבעי בשאר רוח ובתכונות אנושיות יוצאות דופן לטובה. אגב, ברצוני לחלוק איתך שהכרתי אדם שהתעוור באופן כימי והפך לנכה עיוורון 100% ורק לאחר שהתעוור, החל לצייר ציורי ענק מדויקים ויפהפיים אשר הוצגו בתערוכות ברחבי העולם. אין לי מושג כיצד הצליח לצייר לפרטי פרטים כה מדויקים ומשולבים הרמונית בצורה כה תואמת, אך כנראה כאשר אלוהים לוקח ביד אחת, הוא מעניק ביד השניה אינטואיציה, ראיה פנימית וסוג של חושים נוספים שאין לנו כבני אדם נורמטיביים. אני מניחה שלחברתך יכולות ייחודיות משלה, העולות על אלו של בני אדם נורמטיביים ואני מאחלת לך להנות מחברתה, ולאפשר לאחרים להנות ממנה לא פחות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה , אני נמצא מזה כמה ימים ממש בהתלבטות וסוג של עצבות אשמח אם תעזרי לי , אני נמצא מזה 8 חודשים בזוגיות עם גרושה עם ילדה אני בן 29 והיא בת 26 הזוגיות שלנו נפלאה אני ממש אוהב אותה אך עדיין קשה לי עם הילדה ועם העובדה שאין לנו המון זמן יחד ותמיד אני אומר לעצמי אולי אני בכלל צריך בחורה רווקה והאם זה באמת בשבילי ,אני מתחבט עם עצמי המון בנושא מצד אחד אני ממש אוהב אותה ואני יכול לומר חד משמעית שבמידה ולא הייתה הילדה הייתי מתחתן איתה עכשיו מצד שני הילדה נמצאת שמה ותופסת לה המון מזמנה שאני לא מבקר על כך זה המצב . היא מאוד אוהבת אותי ורוצה להיות איתי אני ממש לא יודע מה לעשות אם לחתוך את זה עכשיו או פשוט להמשיך ולראות כיצד הכל יתפתח יש לציין שאני מאוד רוצה להתחתן ולהביא ילדים . אשמח מאוד אם תעזרי לי תודה מראש אילנה

שלומי היקר, אתה אוהב מאוד בחורה בת 26 והיית, בהתאם לתכונותיה, מוכן להתחתן איתה כבר מחר. עד כאן הכל טוב, אלא שבחורה האהובה עליך איננה יחידנית - זוהי בחורה זוגית. היא נמצא בקשר אם-בת טבעי והדוק עם בתה וכך ראוי שיתרחש. הילדה לא רק לוקחת זמן ומשאבי רגש מן האם, אלא באופן טבעי פוגעת בזמן האיכות נטו שלך ושל זוגתך. יש להניח שאם זו הייתה ילדה שלך היית מתייחס לעניין באופן אחר אך במקרה הנוכחי הבחירה בבת זוגך חייבת לכלול אהבה הכלה ובחירה גם בבת. קשה לחיות עם ילדה קטנה שאין אוהבים אותה באותו בית, על כל מכלול התנהגויותיה הדורשות תשומת לב כוללת. אם היית מתאהב גם בילדה, והדבר קורה להרבה גברים המפתחים יחס של אהבה עמוקה וקשר לילדים של בנות זוגן, הרי שהמצב היה שונה לחלוטין, שכן אז היית מרגיש אוהב ונאהב על-ידי האישה שלידך ועל-ידי הקטנה שאיתה. זוהי עסקת חבילה לכל דבר - אי אפשר להתחתן עם הגדולה מבלי "להתחתן" עם הקטנה, וכאן עליך לשאול את עצמך לגבי הנכונות להכיל ילד אחר (לא כל אחד יכול). להיות מסוגל לאהוב ילדה שאינה שלך ולגדל אותה כאב לכל דבר, ובפרט אם בעתיד יופיעו ילדים משותפים נוספים. חשוב היטב על הדילמה בה אתה נמצא. דון עם בת זוגך ומוטב אולי למהר ולקבל החלטה, שכן ההיקשרות אינה רק לגדולה אלא אולי גם הקטנה נקשרת, כך שהמערכת אינה פשוטה ועליך לגלות הרבה כוחות נפש בתוך עצמך. במידת הצורך גש לדבר על כך עם פסיכולוג בקופת החולים אליה אתה שייך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני כבר פעם נעזרתי בכם כשהתחלתי לקיים יחסי מין רציניים לחברי יש איבר גדול מימדים והיה לי בעייה של כאבים שהוא חדר אלי בכל סוג של תנוחה אז ייעצתם לי לפנות לרופא לבצע בי טיפול וזה והיום זה כיף ונפלא אבל לאחרונה התחיל להפריע לי כמות הזרע שהוא מוציא ולא רק שהוא גומר בפנים הוא יוצא וממשיך לגמור עלי חיצונית גם בתנוחה המיסיונרית וגם בדוגי וממשיך עוד לעוד גמירה ואז הוא מסופק ואמרתי לו שזה מוגזם והזרע בכמות הזו התחיל להגעיל אותי אבל הוא טוען שבגמירה הראשונית הוא מרגיש שעוד לא יצא לו הכל והביצים שלו מלאות והוא לא מסופק וזה לא היה קודם כך מה עלי לעשות תודה ויש לציין שהוא מבל את כל הפינוקים שהוא מבקש לעומת שאני לא מקבלת תמיד את כל מה שאני מבקשת

טני היקרה, ראשית, מתוך המכתב עולה סוג של כעס כלפי בן זוגך שאינו מעניק לך את כל הפינוקים בהם את מעוניינת כך שיש מידה של תסכול אצלך לעומת הפינוקים שלדבריך את מעניקה לו. ראשית חוכמה יש להציף עניין זה ולדבר עליו גלויות ביניכם. לגבי כמות הזרע ששופך בן זוגך, אינני יודעת מהי תדירות יחסי המין אותה אתם מקיימים. עשוי להיות הבדל של כמות הזרע בהתאם לתדירות המשתנה של קיום יחסים. אם מקיימים כל יום שונה הדבר מאשר אם מקיימים אחת למספר ימים או יותר. בנוסף, אינני חושבת שהדבר תלוי בו וזה המנגנון בו פועל גופו. יתכן שהדבר מגעיל אותך, ויש לברר מדוע, אך לגביו זה מה שאלוהים נתן לו ועם זה הוא צריך לחיות. אפשר לתת שתי עצות טכניות והן: 1. אוננות מקדימה של חברך לפני קיום היחסים באופן שתהיה שפיכה מקדימה לפני שאתם מקיימים יחסי מין. 2. שימוש בקונדום, ואז השפיכה תהיה לתוך הקונדום. 3. שימוש במגבת רחבה ועבה. לאחר שחברך יוצא ממצב חדירה תמהרי לשים על עצמך במקומות הרלוונטיים מגבת גדולה ועבה, שתספוג את הזרע, תגיע למכונת הכביסה וכל הבעיה תיפתר בשטיפה ריחנית. אני משוכנעת שהעצות הפרקטיות האלו עלו גם בדעתכם שכן הן לא חוכמה גדולה, כך שנדמה לי שהבעיה היא באיזשהו כעס שלך כלפיו הן ברמת העינוג המיני ואולי גם ברמת תחומי החיים האחרים. בררי זאת לעצמך ותחשבי אם לא כדאי לדבר על כך גלויות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני עם חברה שלי כבר 8 חודשים, בני 20 פלוס, היא בתולה. היא לא מוכנה לשכב אלא רק בחתונה והיא גם לא מביאה אותי לסיפוק מיני או גמירה וזה מחרפן אותי שהיא אפילו לא חושבת על זה.. מה לעשות? כבר לא יכול יותר. תודה מראש.

אופק היקר, בהנחה שאין אתם בני המגזר הדתי, שאז ניתן להבין את ההסתייגויות המיניות של חברתך, נדמה לי שאם אתם חילוניים חברתך היא בעלת עכבות מיניות, ואולי איזשהו צמצום באינטואיציה המינית שלה. גם בחורה שאינה רוצה לקיים יחסי מין ללא חדירה לפני הנישואין מוכנה בדרך כלל לקיים התעלסות הדדית המלווה בגירוי עד לפורקן, הן של עצמה והן של בן זוגה. מתוך התיאור נדמה לי שקיימת כאן רתיעה מינית יותר מאשר מחדירה, אלא רתיעה מינית כוללת, והיעדר משיכה לעניין. אם חברתך אינה מבינה שבנות ובנים בגילאי 20+ שואפים באופן טבעי להנאה ופורקן מיני, הרי שיש לכם בעיה משמעותית בזוגיות. במקרה זה, או שתקבל את המסר ותצליח לחיות איתו בשלום, ואם לא, אולי תצטרך לחפש מישהי יותר פתוחה וזורמת מינית ברוח הזמן והתקופה. כל טוב והצלחה, אילנה

אני כבר כמה זמן תוהה לעצמי אם יש איזשהו מקום ברשת שאני יכולה לכתוב ולקרוא על מה שעובר עליי.. יש ימים שאני שמחה ומאושרת וגם לילות שטוב לי ויש ימים כמו עכשיו שמגיע הסופש והבטן מתהפכת ממחשבות ומזכרונות ומערגה ומהשאלה האם אני מתגעגעת אליו או לזוגיות הזו שהייתי חלק ממנה? הוא נפרד ממני לפני חמישה חודשים בצורה מאוד כואבת וקרה.. אני לא חושבת שיש חיה כזו 'פרידה טובה' אבל אחרי 3 שנים של קשר, שגרנו ביחד, שדיברנו על חתונה ממש בקרוב ובבום החיים שלי מתהפכים. אני חוזרת לגור בבית, מתרגלת ללבד, ללהכיל את עצמי ללהתמודד שוב בלהיות פנוייה ולנסות להרגיע את החרדות ולשכנע את עצמי שזה לא אומר שגורלי ונחרץ וזה לא אומר שאם נפרדו ממני בגיל 25 אז אני כבר אבודה ושפספספתי את הרכבת שלי.. הנתוק הזה, שבחודשים ההתחלתיים עוד ניסיתי לדבר איתו, להבין, לראות אולי יש תקווה, אולי עוד יתחרט.. אז כבר חודשיים שלא יזמתי שום קשר מצדי ואין לי כבר את הצורך להשמיע את דבריי מולו אבל יש לי צורך בלהוציא, בלנקות את עצמי ולגרום לפצעים שלי להגליד.. לא יודעת כבר מה יותר מתסכל אותי עצם העובדה שנפרדו ממני בצורה כל כך לא נעימה או הפחד העצום שלי בלהשאר לבד שכל העולם סביבי הוא זוגות זוגות. אני רק מחפשת לדעת שיהיה בסדר. נתפשת בכל משפט שאומרים לי כדי לעודד אותי רואה שהיו כאלה כמוני ושאנשים כן מוצאים את הנכון להם בסופו של דבר אבל אני מרגישה שאני הדפוקה ואולי לא אקבל את שלי..

דנה היקרה, ממרום גיל 25 שלך אני שמחה להודיע לך שהחיים הם גלגל ומגיל 25 ועד 120 כל בני האדם נמצאים לסירוגין בזוגיות טובה, גרועה, ולעתים נפרדים, נמצאים פרק זמן לבד, ולאחר מכן נכנסים לזוג חדשה ואין הדבר מסתיים בשום גיל. כך שבהיותך בת 25 חרדה קיומית נראית לי מוגזמת אבל גם מובנת לאור כאב הפרידה. אין זה חשוב אם את מתגעגעת לבן הזוג או מתגעגעת להרגשת הזוגיות שכן הם מתלכדים בסופו של דבר. כולם מאוהבים באהבה ובזוגיות טובה. זה טבעי, וכאשר היא נפסקת קיימת תחושת אבל בדידות וכאב לב. המזל הגדול שלך הוא כמובן שאדם שנקט בצעד שמבחינתך היה מפתיע, בלתי צפוי וחסר רגישות, עשה זאת בעודכם חברים, וזה עדיף כמובן על המצב בו היה עושה זאת, חלילה, אם הייתם נישאים. הדבר בא ללמדנו שני דברים: שלעולם לעולם הזולת הוא בלתי צפוי ואין אנו מצליחים להיכנס עד הסוף לתוך נבכי נפשו ומחשבותיו, וטוב שכך, כך שלעולם לעולם כל בני האדם הם תמיד, כאשר הם ביחד, הם תמיד גם לבד. אין דרך אחרת. זו מהות נפש האדם. כרגע את אבלה על פרידה. אפשר להבין את המצוקה אך יחד עם זאת כדאי לסמן לעצמך שהגיע הזמן להתאושש. יש המון בחורים פנויים בגילך וצפונה, שישמחו להכיר אותך. דבר נוסף, ואולי קשה קצת לעיכול הוא, שלמעשה ברמת התת מודע, שום פרידה לא מתרחשת באופן חד צדדי. תמיד הפרידה היא פרויקט של השניים. אני שולחת לך לינק לכתבה אודות כאבי פרידה וזוגיוות אשר הופיעה בבלוג שלי: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599 פירוש הדבר, שלעתים נובעים בנו סדקים של חוסר שביעות רצון, שעמום, תחושת אי נוחות או עומס בתוך הקשר הזוגי. ואין אנו מעיזים לתת לכך ביטוי מתוך חשש מפרידה. הפחד מהפרידה הוא כל כך גדול שאין נותנים מקום גלוי לתחושות אי הנוחות הפנימיות. הן עוברות אל הצד השני, תחושות רגשיות הן בדרך כלל סימטריות, ואז בן הזוג אשר פחות חושש מפרידה הוא הנוקט במהלך הגלוי, הנראה לעין, של עזיבה, אם כי לעולם לעולם, העזיבה היא של השניים. אולי נשמע תמוה במבט ראשון אך אני מציעה לך לחשוב על כל אותם אירועים וזמנים בהם לא היית שבעת רצון מהקשר אולם רק אימת גילך הקשיש של 25 היא שהשאירה אותך בתוך הקשר הזה. בשלב הנוכחי שווה להתחיל לצאת מתוך הרחמים העצמיים והגעגוע. גשי לפסיכולוג בקופ"ח אליה את שייכת או לרופא המשפחה לקבלת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. הדבר בהחלט עשוי לשפר את מצב הרוח לראות את החיים באור מאיר ומיטיב. תזכרי אז שיש גם שמחה בעולם, גם בסופ"שים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני מבינה לליבך ואני יודעת עד כמה זה קשה להתמודד עם פרידה בהפתעה ,במיוחד כשהפרידה באה מיוזמתו ולא מיוזמתך,במיוחד כשויתרת כל כך הרבה רק כדי לרצות אותו שלא יקום ויילך,אבל לצערי הרב,זה לא קורה רק לך-זה קרה גם לי ועוד הרבה אחרות כמוני וכמוך...בחודשים הראשונים את מתקשה להתרגל ללבד,מתקשה להסתגל לרעיון ששוב חזרת ל"שוק הבשר" שנקרא בשמו השני שוק הפנויים/פנויות;את חוזרת שוב ונזכרת ברגעים היפים,המתוקים שלעולם לא יחזרו וכל דבר מזכיר אותו,אם זה הבושם,הבגדים,ההליכה,המראה-הכול!אבל לאט לאט,הכאב מרפה,לאט לאט את חוזרת לעצמך,אולי כבר לא תהיי כמו שהיית איתו,אולי כבר לא תאמיני באהבת אמת כמו שהוא גרם לך להאמין שבאמת קיימת חיה כזאת,אבל את תחזרי ואת תהיי מפוכחת יותר,מפוקסת,מרוחקת ומבודדת -את תהיי בכל מקום ועדיין תנסי לחזור לאותה המשבצת שהיית בה לפני שנפלת לתוך תהום.החיים חזקים מהכול-גם מלב שבור,ואני יודעת את כי לצערי חוויתי את הכאב הנוראי הזה,את האכזבה,ההשפלה,ההתעלמות,האגו...יום אחד את תראי שאת לא היחידה שהיא לבדה,בלי זוגיות,ויש עוד מאות ואלפים כמוך וזה בסדר,זה לא פשע להיות לבד,זה רק קצת מציק,אבל אם תני לעצמך את הזמן להתפכח ולהתאושש,את עוד תמצאי אהבה הרבה יותר גדולה וטובה ומחבקת ועוטפת,אהבה שלעולם לא תתן לך ללכת..תחזיקי מעמד ותהיי חזקה!אל תילחמי על מישהו שכבר ממזמן ויתר עלייך-תמצאי מישהו או משהו ששווים את הזמן והמאמץ שלך!הכול יהיה בסדר,באמת שכן!החיים ממשיכים ואנחנו איתם !

שלום רב החלטתי לכתוב הודעה זו מתוך משבר אמיתי שאני חווה עם עצמי אשמח לקבל חוות דעת וייעוץ. אני נמצא במערכת יחסים מאושרת עם זוגתי מזה שנה שלמה. שנינו בני אותי הגיל ( תחילת שנות העשרים לחיינו) . בזמן האחרון אני מצוי במשבר של ממש ולא יודע איך לצאת ממנו. במהלך משחקון שעשינו עם חברים שלנו עלתה השאלה על עבר מיני , וזוגתי ענתה שחוותה סטוץ במהלכו בוצע מין אוראלי יש לציין כי לזוגתי עבר מיני עשיר משלי , מאחר והיא מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי המחשבות שיחקו לי בראש, עם מי היא הייתה ובאיזה אופן אך הצלחתי להתעלם מזה ולהמשיך הלאה כי זה בהחלט לא חשוב ולא משנה שום דבר בנוגע לבן אדם המדהים שהיא. היא כל הזמן אומרת שאני אהבת חייה ושלא היה ולא יהיה כמוני וכך גם אני מרגיש כלפיה. עד שבילינו זמן יחדיו בחופשה לפני כחודש בה סיפרה לי כי ביצעה מין אוראלי בעוד שלושה גברים שיצאה איתם ( לא שכבה איתם ) היא מנתה גם את שמותיהם וביניהם נמצא החבר הכי טוב שלה - שמגדירה אותו כאח שלה. אני לא יכול לסבול אותו בגלל זה, למרות שהוא באמת אחלה של בחור אני יודע שזה לא כזה נורא. חברה שלי בחורה משוחררת מבחינה מינית ואני יודע שלפני שהייתה איתי הייתה לה תקופה של  הוללות . קיבלתי את זה וידעתי את זה כשנכנסתי למערכת היחסים איתה ואני אוהב אותה כל עוד נפשי בי ומעריך את הפתיחות בה נקטה איתי כשסיפרה לי דברים אלה כי לא הייתה חייבת. ציינתי בפניה שיהיה לי מאד קשה עם הפרטים האלה אבל שתתן לי זמן להתמודד, והיא ביקשה שזה לא יהרוס את מערכת היחסים שלנו. אני חווה מלחמות ביני לבין עצמי במחשבות אובססיביות על הסיטואציות בהן הייתה עם אותם גברים, התמונות הללו כל הזמן בראש שלי. איך יכלה לעשות זאת ובאיזו קלות קיבלו ממנה את מה שרצו- בעוד שאני לא יכול לעשות דברים כאלה ללא רגש. אני יודע שהייתה בן אדם שונה באותה התקופה וששיניתי את השקפתה בנוגע לדברים - מה גם שדברים אלה קרו לפני זמן רב בו חיפשה את עצמה בעודה נערה אך זה רודף אותי ומעכיר את הרגשתי ולפעמים גם את היחסים ביני לבינה.. זה לא בריא ודפוק בהתחשב בעובדה שכלום לא השתנה מלפני שנה עד עכשיו זה שובר אותי ואני לא יודע איך לצאת מזה חשבתי ללכת לטיפול פסיכולוגי אך אני לא חושב שהתמקדות בבעיה בהכרח תפתור אותה וגם אין לי כסף עבור טיפול כזה. אשמח לעצות ולחוות דעת מאנשים מבינים תודה רבה מקרב לב

פונה יקר, יש אנשים האומרים כי הכלל הראשון לכל אישה הוא, לעולם לא לספר לבן זוג כלשהו, יקר וקרוב ככל שיהיה, לעולם לעולם, את מספר הגברים איתם הייתה, וגם לא את הנסיבות. אגב, הכלל הזה יפה גם כלפי גברים. טבעה של הנפש האנושית שהיא רוצה בעלות וייחודיות כלפי האדם האהוב, זה טבעי לחלוטין. וקיימת המשאלה שקשר זה, יהיה אחד יחיד ומיוחד כלפי כל אחד מבני הזוג. כל מחשבה על קיומם של קשרי רגש ולפעמים אפילו יותר מכך, קשרי מין, ברמה זו או אחרת, יוצרת לפיכך קנאה רטרואקטיבית, שהיא כמובן אינה רציונלית, אבל מה זה משנה? הרי עד שהכרנו את בן הזוג האחד היחיד והמיוחד לא הייתה לנו שום חזקה ושום בעלות על גופו ונפשו, וגם בתוך הזוגיות אין לנו שום חזקה, אלא רק אהבה קבלה והבנה. אני חושבת שאתה מתמודד כרגע עם שיעור לא קל ולא פשוט של לשחרר סצינות קנאה שאינן נוגעות לך כלל מבחינה אובייקטיבית אך ברור שאתה תקוע עליהן מבחינה מנטלית ורגשית. היכולת לשחרר קנאה, כמו גם היכולת לשחרר כעס וטינה, היא אחת היכולות הבסיסיות כדי לאפשר קיומן של קשרי אהבה אמיתיים. העצה היחידה שאני יכולה לתת לך היא, להמנע כמה שניתן מלנסות ולהסריט את הקטעים שעוברים לך בראש. להבין שתדר התודעה שחברתך פעלה בו בעבר היה שונה לחלוטין מהתדר בו היא מצויה כיום איתך ולהבין שמה שקובע הוא תדר התודעה שבו נמצא האדם שכן הוא מגדיר את אישיותו, התנהגותו, ערכיו ורגשותיו. חבל שתאבד את אהבת חייך כיום בשל מי שהייתה ואיננה עוד בעברה. במידה ואתה זקוק לטיפול פסיכולוגי אתה יכול לקבלו בקופ"ח אליה אתה שייך בעלות מופחתת. כמו כן קיימת אפשרות לפנות לרופא המשפחה ולקבל תרופה נגד חרדה, דיכאון ומחשבות טורדניות. בהחלט יתכן כי מס' חודשים של עזרה תרופתית, רצוי בלוויית שיחות עם איש מקצוע מטעם הקופה, יעזרו להפוך את כל העניין לפחות רלוונטי עבורך, ותלמד את השיעור החשוב של לשחרר חוויות לא נעימות מתוך סליחה כלפיהן ואולי אפילו חמלה. כל טוב והצלחה, אילנה

שלום, קראים לי יסמין אני בת 19 וחצי ויש לי חבר בן 21 שנתיים. כשהכרתי את חבר שלי יצאתי מקשר רציני ולא חשבתי יותר מדי לעתיד, רציתי להנות. אני מניחה שהתגברתי מאז והבנתי שחבר שלי לא ברמה שלי יותר. אני אוהבת שיחות עמוקות וחשוב לי לתרום לחברה, והערכים שלי יותר בולטים אצלי, והוא בעיקר בן אדם מאוד פשוט ואני בן אדם מורכב. אני מרגישה שאנחנו שונים מאוד, וכבר לא אכפת לי כל כך מה הוא חושב לגבי נושאים עמוקים שונים .. כאילו לא משנה לי הדעה שלו. לעיתים אני מתביישת בו כשאני יוצאת לפאסים ובעיקר מסתכלת על בנים אחרים במטרה לבדוק מי יותר מתאים לי ממנו. הקטע הוא שזה בא לי במצבי רוח. אחרי שיחה מצחיקה איתו, אני חושבת שהוא הכי מתאים לי, והוא גם מאוד נאמן ותומך ואכפת לו והוא אוהב אותי כמו שבחיים לא אהב אןתי. הוא מאוד מפרגן ומצחיק ואני חושבת שזה בעיקר מה שגורם לי להישאר איתו. כבר נפרדתי ממנו שלוש פעמים וחזרתי אליו כל פעם אחרי יומיים בגלל שהיה לי חסר אותו או חבר בכללי. זה בא במצבי רוח אבל כבר נמאס לי מזה. אני הרבה פעמים מנ

פונה יקרה, את מדברת על קושי רב בלהישאר "רווקה" ללא בן זוג, אפילו למשך יומיים תמימים הנראים בעינייך מאוד מאוד ארוכים. אין ספק שאהבה, חום, תמיכה ומישהו שנמצא שם בשבילך הם הבסיס והיסוד לכל קשר, וזה מה שמספק לך חברך הנוכחי. לא ברור אם את מספקת לו זאת באותה מידה. משום מה נדמה לי שקצת פחות מאחר שאינך מחשיבה את דעתו בנושאים שונים. השאלה העומדת בפניך, האם את יכולה לחיות בשלב הנוכחי עם אדם שאינו עסוק בנושאים רעיוניים אידיאולוגיים, פילוסופיים, ערכיים, או "גבוהים" מכל סוג שהוא, אליהם את נמשכת. קיום רגש בוז וחוסר הערכה כלפי בן זוג אינם מעידים בדיוק על אהבה, שכן אדם שאנו אוהבים אותו, אנו נוטים לכבד ולהעריך גם את דעותיו. מאחר ונפרדתם כבר שלוש פעמים בשל האמביוולנטיות בה את נמצאת, אני מניחה שהפרידות האלו, עשויות להתרחש פעמים נוספות. כפי שנדמה לי, הבעיה אינה האם החבר שלך "ראוי" לך, והאם את "ראויה" לו. הבעיה היא שאינך יכולה להיות לבד, ולו יומיים בלבד. אני חושבת שעליך להבין מדוע את נמצא במצוקה כה גדולה בגיל 19, כאשר אין לך בן זוג ליומיים. האם אין לך סביבה של חברות? האם את באה מבית שאינו חם ותומך? הרושם הוא של חסר פנימי בתחושת אהבה, שייכות, וביטחון פנימי. זו לדעתי השאלה העיקרית שכן כל פרידה מחייבת בראש ובראשונה את היכולת להיות לבד לתקופה מסוימת, קצרה או ארוכה, תוך שמירה על שמחת חיים והרגשה אישית טובה. העובדה שאינך יכולה, ולו לזמן קצרצר להישאר ללא בן זוג היא הבעיה המרכזית ועליה עליך לעבוד בדרך שתמצאי לנכון. הערה נוספת היא, שאינני מכירה, ומעולם לא פגשתי "אדם פשוט" - כל בני האדם הם מורכבים, מתעניינים בדברים שונים, ויתכן ואת מעדיפה שחברך יעסוק בתכנים המעניינים אותך, ואולי מתקשה להעמיק בדברים המעניינים אותו, או מתקשה בנסיון להבין אותו. סך הכל את רק בת 19 וכמו שנאמר זו תקופה נהדרת ללמוד על עצמך וללמוד על הקשר לזולת ועל החיים. קחי את הזמן ולמדי להכיר את עצמך עוד יותר לעומק. כל טוב והצלחה, אילנה

שלום. אני בת 23, כרגע נמצאת בסופה של מערכת יחסים כי אני מרגישה ששוב לא טוב לי עם הבחור. אני מתחילה לחשוב שיש לי בעיה רצינית בתחום כי אני ממש לא מצליחה לעשות את זה ומעולם לא הייתי בזוגיות שהייתי מרוצה ממנה ומרוצה מהבחור, והייתי בלא מעט. אני נפגשת עם פסיכולוג כבר חצי שנה אבל נראה שזה לא משפר את העניין. מה אני אמורה לעשות? האם יש לי איזשהי הפרעה מסוימת? מה עושים את העניין הזה? אני ממש מוטרדת. אשמח אם תוכלי לעזור

פונה יקרה, בואי נזכור שאת רק בת 23 קודם כל ובגיל הזה את לא אמורה עדיין להפיל את הפור על הבחור הנכון והזוגיות האופטימלית. מותר למצוא פגמים, מותר להיות לא מרוצים ומותר ללכת הלאה. בעצם הייתי הופכת את השאלה והייתי שואלת יותר אודות עצמך כלומר באיזו מידה את מרוצה מעצמך, באיזו מידה את מאכזבת את עצמך ובאיזו מידה את ביקורתית או נוטה להתפשר או לקבל זויות ראייה או רגש השונות משלך. באיזו מידה את חשה נוח בחברת בני אדם, מה מצב הרוח הכללי שלך, האם את נוטה להתחבטות בנושאים שונים, וכן הלאה, שורה של אפיונים הקשורים יותר אלייך. כי בסופו של דבר אנחנו רואים את העניין דרך המשקפיים שלנו. אינני יודעת מדוע אחרי חצי שנה אינך מרוצה מן הקשר עם הפסיכולוג המטפל, יכולות להיות שלוש אפשרויות: שגם מקשר טיפולי אינך מרוצה, שהשיטה הטיפולית המוצעת לך אינה מתאימה לך ולפיכך אינך חשה התקדמות. ושלישית כל השניים הקודמים גם יחד. נסי לדבר עם הפסיכולוג על תחושתך שהדברים לא זזים ולבדוק יחד איתו האם כדאי לכם להמשיך בקשר הטיפולי או שמא שווה לחפש מישהו הולם יותר עבורך. הביאו בחשבון בשיחת ההערכה האם יש בכך ביטוי לחוסר שביעות רצונך הכללי מקשרים זוגיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אילנה, אני והחבר שלי נמאים בזוגיות כבר 3 שנים. טוב לנו ביחד,יש משיכה מינית גבוהה ויש לנו הרבה במשותף. הבעיה היא שאולי צריך לכתוב הבעיה היא שאני מרגישה חצויה כי ההורים שלי לא ממש אוהבים אותו בעיקר אבא שלי. זה מאוד מאכזב אותי כי אני באמת מרגישה שמצאתי את האחד בשבילי וזה מאוד הדדי בשביל שנינו. קדה לי שבמרכז הקשר עומדים ההורים שלי ולא שנינו, לא נעים לי להיפגש איתו הרבה כי אני מרגישה לא בנוח כאילו אני צריכה לעשות דברים אחרים בגלל אבא שלי. לעיתים כשאנחנו מקיימים יחסים דמותו של אבי עולה (כן, בעברי הייתי תלותית בכבר ותמיד הייתי קשורה אליו). מעין תסביך אדיפוס לא פתור. מה לעדות? ללכת עם הלב עד הסוף או להתחשב בהם ? יש לציין שהוא החבר הרציני הראשון והם כנראה חוששים שאני מחמיצה את חיי במרום לבלות עם הרבה בנים אבל זה מתאים לי וטוב לי עם זה.תודה מראש

פונה יקרה, חבל שלא ציינת את גילך ואת העדה אליה שייכת משפחתך ומאלו דעות והשקפות משפחתיות את מגיעה. כל אלה היו מאירים ביתר בהירות את הסיטואציה. לא ברור לי מדוע הדעה במשפחתך היא שעל בחורה להתנסות במספר קשרים אם היא מצאה לשמחתה כבר בקשר הראשון את האדם המתאים לה. מאחר ולדברייך הדבר מחייב סוג של ניתוק פסיכולוגי מהשפעתו של אביך עלייך, מה גם שפניו "רודפות" אותך גם בזמן ההתעלסות אני חושבת שיטיב איתך לפנות לטיפול פסיכולוגי שישים כל דבר במגירה הנכונה ויעזור לך לגבש אישיות נשית עצמאית ובוטחת בדרך בה היא הולכת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי אני יוצאת עם גבר מקסים כחודשיים ,אני מרגישה שאני כמעט מאוהבת בו ..אך הבעיה היא שיש לו מלא ידידות שהוא טוען שיש לו קשר אפלטוני איתן...אני כן מרגישה שאני סומכת עליו אבל הבעיה היא שמעבר לקשר טלפוני הוא נפגש איתן גם לבד ..נניח ידידה באה אליו הביתה והם משוחחים ,הדבר מרגיש לי מאוד לא בנוח ומציק ..גם אם אין שם דבר מיני גם התמיכה הרגשית הזאת אחד בשני מפריעה לי.. אמרתי לו שאני לא אנתק אותו מהידידות שלו כמובן אבל פגישה או יציאה לבד עם ידידה נראה לי קו אדום ועשיתי לו סצנה על זה..תוך איום על פרידה האם אני מגזימה? כלומר הוא אומר לי שאני מקום ראשון אצלו ותמיד הוא ירצה להיפגש איתי מאשר אחת הידידות שלו אך מצד שני הוא לא מתכוון להפסיק את המנהג הזה שגם ליווה אותו מלפני הקשר שלנו... אני החשש שלי שגם אם בהנחה והקשר אפלטוני לחלוטין ..עם הזמן עם בחורה יכול להתפתח קשר מעבר..הוא טוען שהן כמו אחיות או חברים.. באמת חושבת להיפרד ממנו בגלל זה כי לאורך זמן זה יציק לי אך אני לא רוצה לאבד אותו מה לעשות?

פונה יקרה, השאלה ככל הנראה קשורה יותר ביכולת ההכלה שלך, כך נדמה לי, מאשר בשאלה עקרונית זו או אחרת. יש בהחלט בחורים שיש להם ידידות קרובות וטובות משך מספר שנים והעובדה היא שהקשר לא התפתח לכלל זוגיות ונשאר בחזקת ידידות בלבד. במקרים אלו קיימת הייתה תיאורטית האופציה שהקשר ילבש גוון מיני אך מטעמים של היעדר הקליק הנכון בחרו הצדדים להישאר בידידות. במקרים אלו איני מוצאת סכנה עתידית לקיום זוגיות עם אותן ידידות קרובות. השאלה היא שאלת הקנאה שלך, שאפשר גם אותה להבין, והמידה בה את מסוגלת לספוג את קשר הידידות ואולי אף ללמוד ךהכיר אותן או לבלות שלושתכם יחד מדי פעם. נדמה לי שאם לאדם מספר קשרי ידידות ארוכים עם נשים האולטימטום של "אני או הן" עשוי להיות קשה מדי עבורו, ואם יסכים לבקשתך המחיר עשוי להיות הרבה תרעומת מצידו ותחושה של הפסד. יש לשקול אם שווה לפתח זוגיות כבר בהתחלה רוויה תרעומת מצידו או קנאה ואי אמון מצידך. לשאלתך מה לעשות עלייך לשקול את יכולתך לעמוד בקשר הזוגי במצב הקיים ולברר עם בן זוגך עד כמה הוא דבק בשמירה על הקשר עם ידידותיו. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לך פסיכולוגית נכבדה ושלום לכל הקוראים! שמי ירון ואני בחור רווק בן 33 מאיזור המרכז.גר בינתיים אצל ההורים ועובד תודה לאל במפעל רגיל 9-11 שעות ביום בשכר מינימום . סיימתי לפני 10 שנים תואר ראשון בהצטיינות יתרה,אך מכיוון שיש לי 2 בעיות (האחת של צחוק בלתי נשלט אשר תוקפת אותי אחת לחודשיים בערך ונמשכת משהו כמו 3-5 דקות שבמהלכן קשה לי לשלוט בצחוק והשנייה של חוסר ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה) לא יצא לי למצוא עבודה בתחום אותו למדתי.יש לציין שלגבי הצחוק המצב בשנה האחרונה דיי מצויין ולעיתים אחת לשלושה חודשים בערך כשתוקף אותי צחוק לוקח לי דקה כדי להירגע.יש לציין שאני מודע לכך שהצחוק לא במקום כשהוא לא במקום ומנסה אפילו בעודי צוחק להפסיק לצחוק. לפני כמעט 4 שנים ,בעקבות כשלונות להכיר בת זוג ובעקבות פיטורם מעבודה,נכנסתי לייאוש וכדי לפצות על מצבי התחלתי להתאמן בהליכה מהירה.הייתי הולך כל יום כ-20 ק"מ ורזיתי המון במשקל עד שהגעתי למצב ששקלתי רק 52 ק"ג ואני בחור של מטר שמונים פלוס . יש לציין שהייתי אוכל המון באותה תקופה אבל לא הצלחתי לעצור את ההידרדרות במשקל . לקחתי את עצמי בידיים ותוך מספר חודשים העליתי בכוחות עצמי את משקל גופי ל 70 קילוגרמים. ואז באמצע שנת 2010 החלטתי לעבור לגור לבד ולמצוא עבודה טובה (למרות שאני מכבד כל עבודה !) ,אך קודם כל לפתור את בעיית הצחוקים אחת ולתמיד שכאמור מתרחשת אחת לכמה חודשים ומפריעה לי מגיל קטן . הלכתי לפסיכיאטרית באמצעות קופת חולים וביקשתי ממנה כדור שיגרום לי להפסיק לצחוק (אמרתי לה שאני מעוניין בפתרון של זבנג וגמרנו) ולאחר שיחה יחידה של 6 דקות (כל הפגישה איתה ארכה 9 דקות ברוטו) היא שלפה כדור אנטיפסיכוטי .יש לציין שמעולם לא היו לי תופעות פסיכוטיות כלשהן,ומעולם לא איבדתי ,תודה לאל ,ולו לרגע ,את המגע עם המציאות .נטלתי למחרת את הכדור והכדור לא רק שלא עזר אלא עבד הפוך : התחלתי לצחוק ללא שליטה כמעט בלי הפסקה.נכנסתי לייאוש.אמרתי לעצמי :עכשיו אף בחורה לא תרצה אותי ואף מקום עבודה לא יסכים לקבל אותי.מרוב ייאוש עמוק החלטתי לעשות הצגה ולגרום שייאשפזו אותי בבית חולים פסיכיאטרי .עשיתי הצגה שבה כאילו אני שומע קולות למרות שהמצב לא היה כך ולו לרגע קט מעולם! הם אשפזו אותי .יש לציין שמהרגע שבו נכנסתי לאשפוז הצחוק פסק לחלוטין כנראה כתוצאה מההלם . הם נתנו לי כל מיני כדורים וקנו את ההצגה שלי .לאחר חודש וקצת ,מתוכו 6 ימים במחלקה סגורה שוחררתי הביתה עם הבחנה של סכיזופרניה .עלי להדגיש ולומר שאין לי סכיזופרניה בכלל ואני לא אחד שיש לו והוא מתכחש לכך שהוא חולה ! הכל היה הצגה. יש לציין שהייתה עוד סיבה ריאלית שגרמה לי לעשות את ההצגה אך אני מעדיף לא לדבר עלייה מטעמים מסויימים. הבעיות היחידות שיש לי הן בעיית הצחוקים ובעיית חוסר הביטחון העצמי ואולי גם אוסידי קל של בדיקת דלתות או ברזים שכבר לא קיימת כיום . אני מאוד מעוניין להכיר בחורה לקשר רציני ואין לי בכלל דרישות גבוהות מהבחורה.אני בחור שנראה טוב וגם עם תכונות אופי טובות ואחרים אמרו לי זאת אך אני לא מצליח.אמנם היו לי בעבר כמה קשרים עם בחורות אך רובם היו חד צדדיים. עכשיו יש את הבעייה שאם אכיר בחורה ואספר לה את מה שכתבתי כאן ואת ההצגה שגרמה לאשפוז היא תירתע ממני.מה היא תבין? היא תאמין לי או שתחשוב שאני חולה ומתכחש למחלה .ואני באמת לא מתכחש אלא מודע לכך שעשיתי הצגה הן מתוך ייאוש והן מתוך רצון להשיג רווח (לא אכנס לפרטים ).מה לעשות? תודה על ההתיחסות.ירון

פונה יקר, התמונה שאתה מציג היא מורכבת מהרבה בחינות, חלק מהמידע אינו פרוס לפנינו מתוך שיקולים שלך כך שההתייחסות מחויבת אפוא להיות חלקית ובלתי כוללת לחלוטין. ההתרשמות שלי היא שמצד אחד יש לך כוח רצון עז ויכולת של גיוס כוחות למטרה ומצד שני יכולת אינטלקטואלית טובה וגבוהה אך יחד עם כל זה קיימים תסמינים של חרדה (התנהגות כפייתית) ואיזשהו חוסר איזון שאינני יודעת לשים את האצבע האם הוא נוירולוגי (עניין הצחוק יכול להיות חלק מתסמונת בעלת מאפיינים נוספים כגון טורט), בעיות פסיכולוגיות או פסיכיאטריות ברמה זו או אחרת. לא דיווחת שהיית בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח מדריך ומכוון עבורך, וכמו כן לא צוין טיפול פסיכיאטרי רצוף ופסיכוטרפויטי. אני חושבת שהשילוב האולטימטיבי עבורך הוא להיכנס לטיפול פסיכוטרפויטי אצל פסיכיאטר כך שניתן יהיה לשלב גם שיחות רלוונטיות, פסיכולוגיות והתנהגויות, וגם במידת הצורך תרופה זו או אחרת אשר תשים סוף אולי לעניין הצחוק. ייתכן שיש גם שיטות נוספות לשלוט בצחוק עליהן אמור הפסיכיאטר לתת את הדעת. אנא חפש פסיכיאטר שיוכל לתת מענה לשילוב הטיפול הדרכתי לו אתה זקוק. שאלת האשפוז שלך, מאחר והיה מאוד קצר, נראית לי עניין שולי שאפשר לדלג מעליו, אני מכירה הרבה אנשים מתפקדים במגוון תחומי העניין השונים בהצלחה רבה הן מקצועיצ ואישית, אשר עברו אפיזודה קצרה מאוד של עד חודש של תופעה שכונתה פסיכוזה (במקרה שלך זו הייתה יכולה להיות גם תופעה לתרופה) ולאחר מכן יצאו מן המצב ללא כל פגע ותוך טיפול הולם חזרו לשגרת חיים מוצלחת ונורמטיבית. כך שמכל העניינים בהם אתה עסוק ומתלבט הייתי שמה את עניין האשפוז בצד ומתמקדת בשאר התחומים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 28, במערכת יחסים עם בחור מדהים, בן 34. בחיי היו שתי מערכות יחסים ממושכות (כאשר האחרונה מביניהם ארכה 5 שנים, ובינה לבין זו הנוכחית הייתה הפסקה מזוגיות של כמעט שנה וקצת, בה יצאתי לדייטים ושם דבר לא ממש הלך..) עם הבחור הנוכחי אני יוצאת 8 חוד'. הקשר בינינו מאוד אינטנסיבי. עוד לפני שהיה אפשר לקרוא לקשר בינינו זוגיות, היו לי התלבטויות גדולות מאוד לגביו, עד שבסוף הרגשתי שהוא הגבר הנכון בשבילי והקשר התחיל להיות רציני ואינטנסיבי יותר ויותר, עם הרגשת ביטחון. בחלוף 5 חוד' לקשר, כשהקשר בעיצומו, ובמסגרת לימודיי, למדתי באופן אינטנסיבי מאוד לבחינה במשך חודשיים שלמים, חודשיים קשים מאוד בלשון המעטה. מדובר בבחינה שהייתה גורלית ומשמעותית עבורי. לבסוף עברתי את הבחינה בהצלחה. לאחר שסיימתי את הבחינה, היו מספר ימים של "היי", יחד עם בן הזוג, שמחה, התרגשות, וכל מה שאפשר להרגיש לאחר חודשיים של לימודים מבוקר עד ערב ושינון אינסופי. יצאנו, בילינו והיה לנו כיף.. לאחר שעברו ימי "ההיי" התחילו חרדות. בכי, אפטיות, תחושה שהכול נגמר, ועכשיו אין כלום, תחושה של ריקנות (תחושות שמלוות אותי עד היום..) מאוחר יותר התחילו התלבטויות לגבי בן הזוג, יחד עם החרדות. למעשה אפשר לתאר את המושג התלבטויות כ"פעם שם ופעם לא שם", ואני אסביר: מקרים רבים בהם אני חווה תחושות של שיא מבחינת זוגיות חיובית ונכונה, כיף לי להיות איתו, לדבר איתו ולצחוק איתו, ולקיים עמו יחסי מין. ומקרים אחרים בהם אני מתלבטת האם הוא הבחור הנכון לי, מחשבות מציקות וטורדניות. נקודת המוצא אותה אני יכולה לומר בפה מלא היא שאני אוהבת אותו, הוא חשוב עבורי ומשמעותי מאוד בחיי. מאז הבחינה (מאז כבר חלף חודש..) אין יום בו אנו לא מתראים, וגם בימים של התלבטויות אני עדיין מוצאת את עצמי רוצה לראות אותו מאוד ולא מוותרת על השהייה במחיצתו. אפשר לתאר את המצב הבלתי נסבל הזה לו אני קוראת התלבטויות, כמצב בו יש לי יתוש בראש שכל הזמן אומר לי שאולי לא. כעת אני במצב בו אני לא עובדת, לפעמים מרגישה בשיא, ולפעמים מרגישה את אותו יתוש. המצב הזה קשה לי. אני לא יודעת אם המצב של החרדות ושל ההתלבטויות בזוגיות הסתבכו זה בזה. אך זה מצב לא פשוט. רציתי לשאול את דעתך. תודה.

פונה יקרה, ראשית מזל טוב על ההצלחה בבחינה. את מדברת על קשר שיש בו הרבה אהבה, אמון, הנאה משותפת וכיף וחרף זאת מנקר יתוש של ספק בראש. ראשית אינך מפרטת כלל על סמך אילו אירועים או התנהגויות של הבחור עולה היתוש לראשך כלומר לא ברור כלל האם זוהי תגובה להתנהגויות מסוימות שלו או שזהו סוג של התלבטות פנימית שלך. שנית מתוך תיאור מהלך הדברים לאחר הבחינה נדמה לי שהרושם הכללי הוא שמידת הבטחון בקשר לעומת הספקנות הן פונקציה יותר של מצב רוח אישי שלך, ויתכן שללא קשר להתנהגות הצד השני. כאשר רוחך מרוממת הכל נראה טוב וגם הקשר נראה הולם, כאשר רוחך שפופה ואינך מוצאת את עצמך עולה גם ספקנות ביחס לקשר. כאמור, ואני מדגישה זאת, לא תוארו שום התנהגויות או איפיונים של הבחור המעלים ספקנות. והכל נשען יותר על מצבי הרוח שלך ועל הלכי נפשך. אם אכן כך הוא הדבר שבעצם את נמצאת בתהליכים של שינוי מצב רוח פנימי ויחד איתו תהליכי אמון לעומת ספקנות בעצמך ובזולת נדמה לי שהפתרון היותר נכון הוא לבדוק את פנימיותך. לפיכך העצה היחידה המתבקשת היא לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי על מנת לחפש את מקור הספקנות בתוכך ואיך הוא נקשר לבחור איתו את יוצאת. כל טוב ובהצלחה, אילנה

וואו לא להאמין, מבינה אותך כ"כ