פורום זוגיות, פרידה וילדים

שלום רב, בעלי ואני נשואים שנתיים ואין לנו ילדים. לפני הנישואים בעלי ואני יצאנו מספר חודשים, נפרדנו, לאחר מספר חודשים חזרנו לדבר וגם נפגשנו ערב אחד והחלטנו לחזור. הבעיה שבאותו הערב, אחרי שסיימנו את הדייט שלנו, האקסית שלו מאותם הימים לא הסכימה לקבל את העובדה שזה נגמר ביניהם, היא פיתתה אותו, הם שכבו וה"קאמבק" שלנו בוטל. לאחר מספר חודשים החלטנו לתת לקשר הזדמנות נוספת. חזרנו והקשר התקדם יפה מאוד, עברנו לגור ביחד דיי מהר, אחרי שנה וחצי התחתנו והיום אנחנו כאמור נשואים שנתיים +. אין לנו ילדים כי אנחנו נמצאים בטיפולים ועד כה לא הצלחנו להיקלט. בעלי הוא גבר טוב, איש טוב, תומך, מחזק, אוהב, משקיע. הוא רואה בי החברה הכי טובה שלו וסך הכל יש לנו מערכת יחסים טובה. הבעיה היא שאני לא מצליחה להשתחרר מהעבר. אין שבוע מאז שחזרנו לפני שנים שאני לא חווה סיוט בו שהוא עוזב אותי או שהוא בוגד בי ולא אכפת לו מזה שהוא הולך עם אחרות ואני יושבת ובוכה. אני עייפה מהחלומות האלו ולאחרונה המצב בינינו לא כמו שהיה. אנחנו מדברים המון כי הזוגיות הזאת חשובה לנו ובשיחה האחרונה הוא אמר שהוא מרגיש שאני לא כ"כ שם ושהלכתי לאיבוד. אני גם מרגישה ככה. אם היתה לי אפשרות כלכלית הייתי פונה לפסיכולוג או טיפול זוגי אבל אין לי כרגע כסף מיותר להשקיע אפילו בחצי מפגש. אני מרגישה אבודה כי אני מרגישה שאני מתרחקת ממנו, אני מרגישה שעם כל המצב של חוסר ההצלחה בנוגע להריון, יחד עם העבר ובנוסף לכל זה, חוסר שקט ומנוחה מצד המשפחה שלו כלפיי - אני מרגישה שהכל מרסק אותי ולפעמים אני מרגישה שאני פשוט רוצה לברוח. אני מאוד אוהבת את בעלי ולדעתי לאחרונה התחלתי לשים אותו תחת זכוכית מגדלת כדי לראות מתי הוא טועה ופשוט לנצל את "ההזדמנויות" האלו כדי לריב איתו. קשה לי מאוד עם זה. בעלי היה החבר הכי טוב בעולם, הבן אדם שהייתי מרגישה הכי נוח איתו, הכי כיף איתו והרגשתי כלפיו אהבה עזה. מה ניתן לעשות עם כל הבעיות שרשמתי כאן?

ME היקרה מתוך פנייתך ניכר הדכאון בו את שרויה, המתח, החשדנות ואפילו מידת "רודפנות" כלפי בעלך. להערכתי, גורמים אלו, כולל הצורך לריב איתו (כאילו לנקום על אותה אפיזודת סקס עם האקסית שלו) נראים לי אחראים במידה רבה, בלי להתחייב כמובן, כאחראים לקושי שלך להרות. למצבה הנפשי של האישה יש השפעה ניכרת על יכולתה להרות ובפרט ובפרט כאשר יש לה יחס של עוינות וכעס כלפי בעלה. אני יודעת זאת מניסיון טיפולי עם נשים שהתקשו להכנס להריון עד שפתרו את שאלת הכעס כלפי הבעל. צר לי שאין לך כרגע כסף זמין לטיפול נפשי, אך לדעתי עליך להעמיד זאת כרגע בראש סולם העדיפויות האישי, שכן לא רק שהדבר מונע את ההריון הרצוי, אלא שהוא פוגע עמוקות בזוגיות. ובאופן כללי פוגע במצבך הנפשי ובזוגיותך. נסי לקבל תמיכה כלכלית ממשפחתך, או מכל מקור אחר. כמו כן נסי לפנות לפסיכולוגית בקופת החולים אליה את שייכת או לפסיכולוגית באחת ממרפאות החוך לטיפול נפשי. לפעמים, כשיש נושא בעל חשיבות עליונה לחיים, מוצאים את הדרך למציאת הכסף הדרוש לשם כך. כל טוב ובהצלחה אילנה

דרך קופת החולים יש או פסיכותארפיה או פסיכולוגיה קלינית. למה אני צריכה לפנות?

פני לפסיכולוגיה קלינית. פסיכותראפיה הוא טיפול הניתן על ידי עובדים סוציאליים. שנה טובה כל טוב ובהצלחה אילנה

אני לסבית, בעבר הייתי מטפלת ב NLP ודמיון מודרך (זה ממש לא עוזר לשאלה שלי), ונמשכת לנשים סטרייטיות, ולפעמים יוצא שאני מדברת עם מישהי, יש לה משיכה מינית וחרמנות לנסות פעם ראשונה עם אישה, אבל תמיד יש לה את ההתנגדות של הרגע האחרון לנסות, למרות שיש תשוקה מינית וחרמנות שמשאירים את היצר שלהן לנסות רק בגדר פנטזיה. אני מאוד רוצה לקרוא מאמרים וספרות מקצועית (אני קוראת אנגלית) איך להתגבר על הרגע האחרון של בחורה להביא את הפנטזיה שלהן והחרמנות שלהן לידי ייזום מעשה בפועל איתי. הקלדתי מילות חיפוש בגוגל "last resistance minute + attraction" וזה לא גילה לי מה להגיד לבחורה כדי להתגבר על הרגע האחרון. יש דבר כזה שמורידים אגו בצורה שתביא את היצר לעשות מעשה בלי שיפוט ואז להעלות אותו בחזרה כשהעליה מתפרשת כאהבה עצמית שהבחורה מבינה שלאהוב את עצמה פירוש הדבר להגשים את הפנטזיה שלה. אבל אני לא יודעת איך עושים את זה במילים וצריכה ממך דוגמה. תודה מראש על עצות, טיפים, הפניה למאמר...

מור היקרה אינני מבינה מדוע למצוא בת זוג לסבית כמוך אינו מעורר בך את התשוקה, את השמחה, את האהבה ואת הדחף לחוויות מיניות ורומנטיות. אני מניחה שהרבה בנות לסביות היו שמחות להכנס איתך לקשר מיני. השאיפה שלך לגבי נשים סטרייטיות היא שאיפה מאד כוחנית, של לנסות "לשבור אותן". נכון הוא, שלהרבה נשים סטרייטיות יש פנטזיות לסביות והדבר טבעי ונורמטיבי לחלוטין, אך בין זה ובין המעשה המציאותי, אצל מרבית הסטרייטיות המרחק הוא רב. אגב, אני מכירה כמה מקרים של סטרייטיות שכן נכנסו להרפתקאה לסבית קצרה אך בדרך כלל זה היה עם חברה קרובה שלהן ולא עם אשה זרה להן. מה שאת רוצה הוא אכן לפצח את האגו של האשה הסטרייטית, כלומר את מיצוב נוכחותה בעולם ואת זהותה העצמית ולמשוך אותה לממש פנטזיות שבמציאות אין לה ענין ממשי לממשן. קשה לי לתמוך בבקשתך מאחר שאני רואה כאן פנטזיות של השתלטות, נטיה להרס אישיות הזולת וקשה לי מאד לתמוך בכך. אגב, אני בורה לחלוטין בכל ספרות העוסקת במשאלה אותה ביטאת. אני מקווה שתמצאי פרטנרית הולמת, איתה תזרמי בהרמוניה, בהתאמה וללא שבירת אישיותה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום. אני בת28 חרדית ונשואה 10 שנים. אין לי משיכה לבעלי ומעולם לא היתה. בגלל אי המשיכה ומראהו החיצוני שלא לטעמי אנו לא מקיימים יחסי מין ממש אלא חיצוניים בלבד, (אני מגיעה לאורגזמה ע"י אצבעותיו בצורה חיצונית- לא בפנים) מגיל צעיר אני מפנטזת על גברים . וגם כיום יש גבר מסויים שאני חושבת עליו כל הזמן. רציתי לשאול אם ניתן להסתפק בחיי מין אלה או שאני גורמת לעצמי נזק בלתי הפיך. דעתכם חשובה לי מאד. ישר כח!!!

פונה יקרה יש לי כמה תהיות לגבי תיאור מערכת היחסים הרגשית-פיזית בינך לבין בעלך. חרף מראהו החיצון, אליו אינך נמשכת, את בהחלט נהנית מהגירוי הניתן לך חיצונית בעזרת אצבעותיו ומגיעה לאורגזמה בעקבותיה. אם כך הוא הדבר שמראהו החיצון אינו מפריע לך להתגרות ממגע אצבעותיו, מדוע הטלת וטו על איבר המין שלו? האם איבר המין שלו דומה בצורתו לבן זוגך? לאיבר המין יש את צורתו שלו ויש לו פוטנציאל של עונג וחוויה מינית אותה אינך משיגה דרך האצבעות. נדמה לי, שמאחר ואינך נרתעת מיחסי מין חיצוניים אך נרתעת מחדירה, קיימת אצלך בעייה של חרדה מחדירה וקיים החשש שאת מתרצת לעצמך חרדה זו מחדירה באמצעות אי משיכה למראהו החיצון. כאמור, אין מראה האיבר כמראה גוף האדם. את יכולה לעבור חיים שלמים ללא יחסי מין כלל ובלי שייגרם לך כל נזק גופני (למעט, אולי געגוע רגשי-גופני לענין) ואת יכולה להעביר חיים שלמים עם גירוי חיצוני ואורגזמה ללא חווית החדירה. גם כאן לא ייגרם שום נזק בלתי הפיך למעט השאלה האם ברצונכם בילדים או שמא בדרך זו או אחרת הצלחת להרות? בכל מקרה, אין כאן נזק גופני, אלא יש כאן המנעות מחוויה רגשית-גופנית משמעותית. כל טוב ובהצלחה אילנה

הקטע הזה שבו אונסים את מוניקה בלוצ'י בתחת בסרט "בלתי הפיך" פשוט מדירה שינה מעיני, ולא מהסיבות "הנכונות"... http://www.metacafe.com/watch/2048423/monica_bellucci_in_irreversible_rape_scene/ בתור אישה מתקדמת וחופשיה הייתי צריכה להזדעזע מהאונס הזה ולהוקיע אותו. זה ברור לי. בשכל. אבל הגוף שלי מגיב לזה אחרת. ברטיבות. בהתכווצויות. ואני חייב לאונן בכל פעם כשאני נזכרת בקטע הזה, או רואה אותו. ראיתי אותו כבר עשרות פעמים וכל פעם מחדש הוא מגרה אותי בטירוף מה לא בסדר איתי???

יעלי היקרה מבחינת התפיסה הסקסולוגית אין כל שיפוט מכל סוג שהוא לגבי הפנזטיות המיניות כל עוד הן בדמיון בלבד. בסצינה שאת מתארת יש הפעלת כוח, הכנעת האישה, אינוסה ובעילה אנאלית. אגב, נשים רבות נהנות מבעילה אנאלית ולעיתים אפילו מעדיפות אותה על פני חדירה נרתיקית, כך שעצם מקום החדירה אינו ענין כל כך גדול מבחינת הנאותיהן המיניות של בני האדם. אם הסצינה הנ"ל מגרה אותך, כל שנותר לך הוא להנות ממנה, להתגרות ולאונן. השאלה היחידה הרלוונטית במקרה הנוכחי היא, האם ברצונך להגשים פנטזיה זו במציאות. הגשמה במציאות של פנטזיה מסוג זה עלולה להיות מסוכנת, מכאיבה פיזית ובעלת כל המשמעויות הנלוות של אלימות. כל עוד אינך מעוניינת להגשימה במציאות אין שום סיבה שלא תהני ממנה בפנטזיה כאוות נפשך. באשר לשאלה מדוע את נהנית מפנטזיה זו, ראי את תשובתי לשאלה תחתיך אודות הבנת מקור הפנטזיה. סיכומו של דבר, אם הכל רק בפנטזיה, הכל תקין אצלך. המשיכי ותהני. המיניות התת מודעת היא עומקים אינסופיים של רבדי יצר, תשוקה והתנהגויות מיניות שונות ומגוונות שבחלקים גדולים שלהן לא נכנסים להתנהגות המינית הנורמטיבית שלנו. עולם היצר הוא עמוק מאד, ללא גבולות, ואינו מתחשב במחיר המוסרי או בכאב הגופני או בכאב הנפשי העלול להגרם מכך. כך שלהכנס לתוך עמקי אוקיינוס זה, זהו מסע לתוך רבדי נפש מאד עמוקים שלא בטוח שאת מעוניינת בזה או שזה יביא לשיפור באיכות חייך בשלב זה. לפיכך כל עוד זה נשאר בגדר פנטזיה בלבד, זה נתפס כתקין לחלוטין. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום לך, אני יודעת שפנטזיות הן דבר פרוע ואין שום בעיה עם פנטזיה, ועדיין אני מרגישה קצת מוזר... הפנטזיה שלי היא לראות אישה מלקקת אישה אחרת בזמן שבעלי עושה לי את זה מאחורה (אנאלי). אני לא יודעת למה, אבל זה מגרה אותי מאוד לחשוב על זה, שתהיה פעילות לסבית נלהבת מולי, בזמן שמזיינים אותי בתחת. הייתי רוצה להבין את מקור הפנטזיה ולמה זה כל כך מגרה אותי.

עמירה היקרה האמת היא, שבמציאות של ימינו הרבה יותר קל להגשים פנטזיה זו, דרך אתרי המפגשים המיניים לסוגיהם השונים, מאשר לתת לך תשובה פסיכולוגית מושכלת בלי להכיר אותך על מדוע ולמה יש לך פנטזיה זו. התשובה של הרקע הנפשי להיווצרות פנטזיות מיניות טמונה בעמקי התת מודע ובאופן הפנימי ביותר שבו את חווה את עצמך ואת העולם. אלו הם רבדי נפש מאד עמוקים שהרבה פעמים כלל אינם באים לידי ביטוי בהתנהגות הגלויה. אם חשוב לך להבין את מקור הפנטזיה ולא רק להסתפק בגירוי שאת מקבלת ממנה וליישם זאת ביחסים עם בעלך, עליך לפנות לטיפול בפסיכולוגיית מעמקים, המתייחסת בעיקר לתת מודע, לחלומות הלילה, על מנת להבין את המקור. אין לי קצה של חוט לומר לך מה מקור הפנטזיה מאחר ואין לי כל מידע משמעותי אודות אישיותך, ילדותך ומערכות היחסים הראשוניות שלך עם הורייך ועם העולם. כל טוב ובהצלחה אילנה

אילנה שלום ! אני בת 20 ויש לי בעיה בחיי המין יש לי בן זוג אנחנו יחד כשנתיים וכשאנחנו נכנסים למיטה ואני רוצה אותו ואז אנחנו מתחילים באקט המיני ונמאס לי אחרי כמה דקות ואני כבר לא רוצה אותו יותר ואז מתחיל לכאוב לי ולשרוף .ורוב הפעמים אני פשוט אינני רוצה בסקס וככה גם היה אם בן זוגי הקודם שאיתו הייתי 4 שנים שהיה הגבר הראשון שלי ובן זוגי הנוככי הוא הגבר שני שלי ואני לא יודעת מה לעשות אני פשוט לא רוצה סקס ולא נהנת ממנו וזה ממש מכניס אותי לדיכואון וגורם לריבים בינינו מקווה שתוכלי לעזור לי . תודה מראש נוי.

נוי היקרה נדמה לי שאת מדברת על כאבים בזמן חדירה, הווה אומר שאת סובלת מוסטבוליטיס. וסטבוליטיס מתבטא בכאבים בפתח הנרתיק בזמן החדירה, לפעמים זהו גרד, שריפה, צריבה, גם בפתח וגם בתוך הנרתיק עצמו. כאשר קיימת תופעה זו היא מביאה באופן טבעי לאובדן התשוקה המינית. אני ממליצה לך לעיין בשאלות ובתשובות שבפורום וסטבוליטיס כאן באתר דוקטורס http://www.doctors.co.il/forum-3595 ובמאמרים שבבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1903344 וכל שנותר הוא להמליץ בפניך לפנות לטיפול פסיכו-סקסולוגי על מנת להירפא מהתופעה. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני מרגישה עם בעלי לא טוב פשוט לא טוב לי ואני מרגישה שהוא לא מתאים לי אני אוהבת אותו מאוד אבל קשה לי עם האופי שלו. אני בחורה מאוד יפה ומקבלת מחמאות וחיזורים כל הזמן ומגיעה הביתה ומרגישה שבעלי מכבה אותי הוא אדיש עלי הוא בקושי מסתכל עלי ובקושי מדבר איתי הוא אפתי כזה אני לא יודעת מה יש לו זה כואב לי רע לי אני עושה הכל בשבילו ובשביל הזוגיות שלנו ואני מרגישה שאני סתם סתם בשבילו שאני לא מעניינת אותו והוא לא דואג לי אפילו מסוגל לישון לילה שלם ולא להרגיש שאני לא לידו. אני יכולה להעלם ליומיים ולא אכפת לו הוא אומר שהוא אוהב אותי ושאני משוגעת ומטורפת שאני מדברת איתו על הדברים...מה לעשות באמת שבא לי למות כבר אני לא רוצה להתגרש אבל גם לא טוב לי לא טוב לי מה לעשות בבקשה תגידו לי זה כל כך מעליב שבן אדם לא סופר אותי לא מזיז לו כלום איך זה הגיוני? מה לא אכפת לו ממני עד כדי כך שאני יכולה גם לחזור ב6 בבוקר הביתה הוא לא ירגיש... גם בסקס הוא לא מתאמץ כלום רק אני.. הוא לא עושהה בשבילי כלום רע לי איתו! הוא שותה המון אלכוהול אולי בגלל זה הוא ככה אפתי? אני לא יכולה לסבול את זה יותר כל כך קשה לי וכואב לי בלב

שירן היקרה מתיאורך אני יוצאת מתוך הנחה שאין לכם ילדים ושבעצם את די מנהלת חיים נפרדים ועצמאיים. מאחר ואת יוצאת בתדירות כלשהי משך כל הלילה, ומגיעה הביתה רק בבוקר, כלומר, הריקנות שבבית מביאה אותך לחפש מקורות לחברה או לבילוי. תיאור היחסים בינך ובין בעלך נשמע חלול מאד ובעצם חסר כל קשר. אם זהו מצב העניינים כיצד יתכן שאת אוהבת אותו מאד? מה מביא אותך לאהוב אדם הנוהג כפי שהוא נוהג? קיים פער גדול בין הרגש שאת טוענת שיש לך אליו לבין ה"כלום" שאת מתארת שקיים ביניכם. משהו כאן לא מסתדר ביחד. האם בעלך מוכן לשינוי איכות הקשר? במידה ושניכם מוכנים לעשות מאמץ לשפר את מצב העניינים, כדאי לפנות ליעוץ זוגי. במידה ושניכם כבר הרמתם ידיים האחד מהשני, אולי הפתרון הוא בעצם פרידה. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני נשוי בערך 8 שנים ויש לנו 2 ילדים ועוד אחד בדרך, הזוגיות שלנו בשלוש שנים האחרונות הדרדרה מאוד אני מרגיש שאני כבר לא אוהב אותה לא נמשך אליה וגם הסקס הוא מאוד מכני אתמול גיליתי בחיטוט בפייסבוק שלה תכתובת עם גבר שהיא יצאה איתו לפני שהתחתנו שבה הם הביעו געגועים עזים אחד לשני, אני לא יודע מה לעשות אני מרגיש השפלה גם בגלל שאני מכיר את אותו גבר לא טוב לי אני רוצה להתגרש אבל מאוד פוחד מה יהיה עם הילדים ובמיוחד שהיא בהריון מתקדם אני מת לעזוב את הבית אני לא יכול לראות את הפרצוף שלה תעזרו לי בבקשה אני לא יודע מה לעשות

יוסי היקר מתוך המכתב ניכר שרגשותיך כיום כלפי אשתך הם שליליים, אך לא ברור מה היה המהלך שהביא לשינוי הרגשות מאלו של אהבה ומשיכה בתחילת הדרך אל המצב הנוכחי. נדמה לי, שנישואין הם טנגו בשניים. כך שקשה לי להניח שרק צד אחד הוא בלתי נסבל בהתנהגותו ויוצר התנגדות רגשית כה עמוקה כלפיו. בדרך כלל מקובל שזהו תהליך בו כל צד באופן מודע או לא מודע מתסכל את זולתו ומביא לנסיגה רגשית הדדית. בפניך שתי אלטרנטיבות: 1. אם אתה במצב של 'נמאס לי ולא מעניין אותי כלום יותר', אז אי אפשר לעצור אותך. קום ולך ואת המחיר תשלם בהמשך, באובדן רכוש, מזונות ובהסדרי ראיה. 2. אם אתה מוכן לעצור לרגע ולחשוב כיצד חלה התדרדרות היחסים ואם אתה חושב שיש לך חלק בכך, שווה להמתין עד לאחר הלידה, בעצם אפשר גם קודם, ולפנות לייעוץ זוגי. להערכתי, מאחר ומדובר בשלושה ילדים קטנים (כולל הרך העומד להיוולד) שווה להשקיע מחשבה ומודעות כיצד השתבשו העניינים ולבדוק את האפשרות לשיקומם. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אילנה, לפני 10 שנים בדיוק התחתנו כי נכנסתי להריון. בהתחלה נראה היה שטוב לנו יחד אך מהר מאוד חזרנו לריב כמו לפני הנישואים. אין ביננו כבוד, הוא יכול להיות על גבול האלימות וגם אני מוצאת את עצמי מקללת אותו. שימות כבר. למרות שברור לי שאני מתכוונת לכך שפשוט יצא לי מהחיים. הוא אבא נפלא. מבחינתו גירושין אינם אופציה ואם אני רוצה אני יכולה ללכת-הדלת פתוחה. אבל אני לא מוכנה לעזוב את הילדים (2 בגילאי בית ספר יסודי) ולא נמצאת במצב כלכלי להשכיר בית. המצב הכלכלי , אגב, נוגס עוד יותר ביחסים שלנו. אני כועסת עליו שהוא לא עושה מספיק. הוא עצלן וכל רגע פנוי יושב/רובץ מול הטלויזיה. נראה לי שגם הוא בדיכאון. אנחנו שוכבים פעם-פעמיים בחודש. לעיתים מרגישה כאילו אני נאנסת ושהוא פולש אלי בכעס ולא באהבה. זו הרגשה נוראית. אין לי עם מי לדבר.את ימי הנישואין שלנו הפסקנו לחגוג כי כמו שאמר לי: "את מרגישה שיש לך סיבה לחגוג?" הוא בקושי מדבר איתי ורק פוקד עלי כל מיני דברים טכניים. אם אני מנסה לדבר מעבר הוא מנתק לי בפנים או קם והולך. ניסיתי את הדבש ואת העוקץ וכרגע אני פשוט עייפה. עצובה. ומנסה לתפוס ממנו מרחק ככל האפשר ומצד שני לספק לו את מבוקשו כדי שלא יתפרץ עלי. אני בורחת הרבה למשפחה שלי אבל הם שייכים לדור אחר ואין לי אפשרות לפתוח בפניהם את סגור ליבי. הילדים מקסימים, אוהבים ומתוקים ושנינו אוהבים אותם מאוד. הם הסיבה שאני קמה בבוקר והולכת לישון בלילה. אני ממש מרגישה שאני חיה בשבילם. וזה עושה אותי עצובה עוד יותר. כי איבדתי את עצמי ואיבדתי את שמחת החיים שלי. אני רק מתנהלת במעין שגרה. אפילו חשק להתאהב שוב אין לי. אני בחורה שפעם נחשבה ליפה מאוד. כיום אני מוזנחת אך עדיין ניכרים בי סימני היופי ההוא. אני מכריחה את עצמי לחזור לעצמי ובתקופה האחרונה חזרתי לטפח קצת את עצמי כדי שלי יהיה נעים יותר להביט במראה. התחלתי דיאטה כדי להוריד את מעט הקילוגרמים העודפים שעלי אבל שוב אלו הם רק חיצוניות. בפנימיות אני שחורה. אין לי כסף וביחד אגרנו רק חובות. אני עובדת בעבודה קבועה ומסודרת והוא עוד מחפש את עצמו. משתדל מאוד אבל לא מספיק כי השורה התחתונה שאנחנו טובעים. הצילו. סליחה על האורך. כתבתי בעיקר כדי להוציא.

עצב הוא לא לנצח פונה יקרה, מתוך מכתבך ניכר, לדעתי, שכל אחד מכם שרוי בדכאון וזקוק לתמיכה, לעידוד ולראיית האור בקצה המנהרה. הטוב בדבר הוא ששניכם אוהבים את הילדים ושהילדים מקסימים. משמעות הדבר, שלכל אחד מכם יש פוטנציאל של אהבה ונתינה המופנה בשלב זה לילדים בלבד. ומטעמים כלשהם של תסכול הדדי יכולות אלה אינן מופנות האחד כלפי השני. מאחר וקיימת בעיה כלכלית, בעיה רגשית (דכאון ועצב), ובעית יחסים, הייתי מציעה את המהלכים הבאים: מהלכים אלה ראויים ליישום על ידי כל אחד מכם בנפרד, אך בשלב הזה, אם בעלך אינו משתף פעולה, נקטי אותם בעצמך: 1. נסי למצוא תעסוקה נוספת או לשנות מקום תעסוקה באופן שתשתכרי יותר. אולי לבקש העלאה במקום עבודתך. דעי לך, שאמונה בעצמך ובמקצועיותך עשויה להוליך אותך לבקשה מתוך בטחון שזכותך לקבל העלאת שכר. או לעבור מקום עבודה. 2. לפנות לפסיכיאטר של הקופה על מנת לקבל תרופות נוגדות דכאון וחרדה. במצב הנוכחי את רואה רק שחור והיות ואת צעירה ויפה, אשת מקצוע ומרבית חייך עוד לפניך יש בהחלט סיבה לראות גם את הצבע שבחיים. 3. אנא פני לפסיכולוג מטעם קופת החולים אליה את שייכת. עלות הטיפולים היא נמוכה מאד יחסית לטיפול פרטי, מוקצבת לכ-15 פגישות ותקופה זו יכולה לתת לך את התשתית להמשיך הלאה. ברור שבמקרה הנוכחי יהיה צורך לדון או בפירוק המסגרת המשפחתית או שיקומה, אך כך או כך, כאשר כל אחד מכם שרוי בדכאון ובאי תזוזה מנטלית או פיזית, לא ניתן להשיג לא זה ולא זה. אגב, קללות הדדיות בהחלט תורמות לעוינות ומשאירות משקעים של פגיעה, נקם ואפילו שנאה. חובה להמנע מהם. מקווה שתמצאי את הכוח לייסם את שלבי תכנית השיקום שהוצעה. כל טוב ובהצלחה אילנה

לילה טוב אני בתהליכי גירושין כ 6שנים.כל התקופה הזאת לא היה לי קשר עם אף אחד חוץ מטיפול בילדיי ודאגה להם.לפני כחודש התחיל מישהו שגר בקירבה אליי ואני מכירה אותו כבר כמה שנים להתקשר ולבקש ממני להגיע איתו לכל מיני מקומות בהתחלה דחיתי אותו כי פחדתי מקשר בגלל הפרידה.אחר כך התחלתי להיענות לו והתחלנו בקשר הוא אמר שאני מוצאת חן בעיניו ומה שהוא עושה הוא מחזר אחריי ובאמת הקשר התפתח לטלפונים כמה פעמים ביום מצידו לעדכן אותי בכל מה שהוא עושה וגם התחיל לקחת אותי ואת ילדיי לטייל והוא מאוד אוהב אותם ככה הוא אומר.אבל בהמשך הוא התחיל לזרוק לי כל מיני רמזים שאני עדיין אישה נשואה וזה יהיה קשה להמשיך את הקשר עד שאתגרש.המשכנו להתראות ואמרנו שנראה מה יקרה עם הגירושים בינתיים נמשיך בקשר דיסקרטי.אתמול הוא הגיע אליי ודיברנו בערב הוא לקח אותי ואת הילדים לטייל והיה ממש כיף כי אביהם לא בקשר איתם.שהוא החזיר אותנו הילדה ביקשה שישאר לישון והוא אמר שלא.היום בבוקר הגעתי אליו והוא אמר לי שהילדה זקוקה לדמות אב וזה מסוכן שהיא תראה אותו בתור כזה ותתחיל לפתח אשליות הסברתי לו שגם ככה אין קשר לאבא אבל הוא היה בשלו.במשך כל היום הוא לא התקשר בכלל והשארתי לו הודעה האם זה רמז לניתוק הוא התקשר אליי ואמר שאני מלחיצה אותו עבר עליו יום קשה קרובת משפחה שלו חולה והוא מודאג וגם הוא עבד כי היו לו הוצאות גדולות שהוא חייב להחזיר אותם.הסברתי לו שאני רגילה שהוא היה מתקשר אליי כל יום כמה פעמים ופתאום הוא נעלם הוא הסביר לי שהוא לא רוצח להיות מוגבל ויהיו פעמים שלא נדבר 3 ימים וגם הוא חושב שקרובת המשפחה חולה כי זה קשר אסור.ואם אקבל גט נוכל לנסות אבל כרגע צריך לשמור על פרופיל נמוך.הסברתי לו שאני לא מגבילה אותו רק הפריעה לי שפיתאום הוא לא מתקשר .שאלתי אותו אם הקשר מלחיץ אותו שיגיד אז הוא אמר שכן.בסוף סיימנו בזה שניתן לזמן לעשות את שלו. שאלתי היא מה זה אומר הקשר הזה האם כדאי להמשיך אותו גם אחרי שאתגרש או לסיים אותו?למה באמת פסקו הטלפונים?אני לא יודעת כבר מה לחשוב אולי באמת אני מלחיצה למרות שהוא התחיל את הקשר והוא ידע שאני נשואה.אשמח לשמוע את חוות דעתך תודה.

שלומית היקרה ראשית, צר לי מאד על היותך מסורבת גט במשך שש שנים ועל העובדה שהדבר מותיר אותך בחזקת עגונה אשר נאסר עליה להתראות עם גבר במצב זה. איני יודעת מהם הגורמים למצבך, אך אין ספק שעליך להשקיע את מירב המאמצים בכל דרך אפשרית, אולי תוך העזרות בשדולות נשים למיניהן על מנת לצאת מעגינותך ולהשיג גט. באשר לגבר, הוא טוען במו פיו שאת מלחיצה אותו ושהוא זקוק לחוסר התחייבות. בקצרה, שהוא רוצה לעשות מה בראש שלו ובזמן שבא לו. הוא התחיל איתך כי התחשק לו אך מהר מאד מבהיר לך לא להסמך עליו ולא לראות בו דמות יציבה ואחראית. ואמנם, הוא איננו כזה. הוא עוד מגזים ועובר לאמירה מוזרה וחסרת הגיון, שמצב מחלתה של קרובתו תלוי בקשר האסור ביניכם. זוהי אמירה לא רק של דעות קדומות ופרימיטיביות אלא אמירה של יחוס אשמה ללא כל סיבה או הגיון וקיים חשש שיש לו נטיה להאשמת הזולת ללא כל הצדקה. לאור תיאור המתרחש ביניכם, אני חושבת שבמקרה הנוכחי מוטב להתרחק ממנו ולסיים את הקשר משום שאינו רוצה בו ברצינות ומשום שהוא מוליד געגועים אצל ילדייך לדמות אב, געגועים שאין הוא מתכוון לספק אותם. אני מאחלת לך שתצליחי לשקם את חיייך במהירות האפשרית ותשקיעי את כל מאמציך בהשגת הגט המיוחל. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אני אלמנה מזה 7 שנים, ומזה 12 שנים שלא קיימתי כלל יחסים, מרגישה חסימה במיניות שלי, על אף,שאני אשה נאה ומוחמאת מהצד הגברי, ברגע שמדברים איתי על סקס,בזמן שאני מנסה ליצור זוגיות,אני מתאדה. כל גבר שאני פוגשת,הדבר הראשון שמעסיק אותו, איך אני חייה עם זה? ואיך אפשר? ו אומרים לי שאני משדרת מיניות,אשה מאוד סקסית,,, "ואולי וזו כניראה המסכה שלי,"אני מרגישה תיסכול, כי איני מרגישה את הצורך גם כשאני ליד גבר חביב כשאני מנסה ליצור קשר, אין לי חשק,אין מה שמעורר אותי,אני מרגישה חסומה, האם יש טיפול לתיסכול שלי? אודה לתשובתך.

אתי היקרה מתוך המכתב עולות מספר שאלות: 1. מדוע חמש שנים לפני פטירת בעלך לא התקיימו ביניכם יחסי מין? 2. מה היתה הרמה הכללית של תשוקתך לאורך השנים והאם היו שנים בהן חוית תשוקה והנאה מיניים? 3. מהו גילך הנוכחי? האם יש אפשרות שאת בתקופת גיל המעבר, שבו יש ירידה הורמונלית ועשויה להיות ירידה בתשוקה המינית? 4. האם יש לך מצב רוח דכאוני מתחת לפני השטח אשר פוגע בתשוקה המינית שלך? מתוך הפניה קשה לדעת את מצבך הכללי, הנפשי, הביולוגי והנסיבתי ולפיכך קשה לענות על שאלתך בצורה מדויקת. הדבר היחיד שניתן לומר הוא, שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי אצל פסיכולוג קליני המתמחה בהבנת אנרגית התשוקה המינית, על מנת לדון ולהבהיר מה קורה איתך ולאחר הטיפול, מתוך התכוונות לשנות את המצב הקיים כל טוב ובהצלחה אילנה

היי אני וחברה שלי בני 23 ו20 ניפרדנו לפנה חודש בגלל שלא הסתדרנו אחד עם השני היינו גרים ביחד כבר שנתיים וחצי ביחד ובכללי אנחנו 4 שנים ביחד היינו מאוד אוהבים במהלך הפרדה כול אחד היה עם אחרים מבחינה מנית הייתי הראשון שלה ומאז שהיא ואני חזרנו [מיוזמתי] אני מרגיש אותה מאוד מרוחקת היא אומרת שהיא לא נמשכת אליי מינית ועם אחרים לא היה לה בעיה אני לא מצליח להבין איך להחזיר את התשוקה בנינו היא עזבה את הבית לחברה שלה ולא חזרה עדיין אחנו כב כמט שבוע לאחר שחזרנו ואני מרגיש שאני טוחן מים איתה כי אני מאוד מתאמץ ולא מרגיש חזרה ממנה שאלתי אותה אם היא מרגישה שלמה עם החזרה ועם זה שהיא עזבה את הבחור השני בשבילי ואם היא רוצה להיות פה היא אומרת שכן היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל ברמת השידור אני מרגיש אחרת ולא נוח אני באמת אבוד עצות קצת אני רוצה לדעת איך להחזיר את תהושקה שהיה לנו בהתחלה כי הסקס בשנה האחרונה לא היה משהו ובכללי אני לא מצליח להבין איך לשפר את הזוגיות הזו אשמח לעצה אני באמת אוהב אותה ורוצה לסדר את הדברים בנינו

משה היקר אני בהחלט מעריכה את רצונך להחזרת האהבה והתשוקה לקשר שדעך למעשה במשך כשנה או יותר. איני יודעת את הסיבות ואת המהלך של הדעיכה. חברתך לשעבר טוענת שהיא אוהבת אותך: יש סוגים שונים של אהבה ויש עומקים שונים של אהבה, כך שאני מניחה שברובד מסוים היא אכן אוהבת. מצד שני, מבחינה מינית היא אינה משתוקקת כלומר, אותו חלק של אהבה המתבטא בתשוקה מינית נעלם אצלה. אינני יודעת אם הדבר ניתן להחזרה לקדמותו ואינני יודעת אם בת זוגך לשעבר מעוניינת שתפנו לטיפול זוגי. נסו לשוחח ביניכם האם שניכם מעוניינים לחזור לקשר מלא של אהבה ותשוקה ואם כן, יהיה עליכם לפנות לטפול זוגי. או שאולי, למרות רצונך הנוכחי, הגיע זמן הפרידה ולו בגלל העובדה שחברתך מעדיפה זאת. שוחחו ביניכם והחליטו האם ברצונכם ביעוץ זוגי או בפרידה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב, אני ובן-זוגי (בני 30 + ויחד כשנה פלוס) מאורסים כבר תקופה. בעבר הוא הציע לי לעבור לגור איתו ומכל מיני סיבות זה לא התאפשר. לאחרונה הוא לוחץ עלי שוב שאעבור לגור יחד איתו בדירה שהוא שוכר. עכשיו כשאנחנו כמה חודשים (טובים) לפני חתונה אני לא רואה סיבה למה לא. נכון לעכשיו עדיין אין לנו חשבון משותף. כשדיברנו על הנושא הכספי (הוצ' הדירה והמיסים) הצעתי להשתתף בכשליש מתוך כלל ההוצ' המשותפות (במקרה הזה העלות הכוללת היא סדר גודל של 5,500 אלף כולל מיסים וכל הוצ' הבית) ואני הצעתי השתתפות בסדר גודל של כ-1500 ש"ח . הסיבה לכך שלא אוכל להשתתף במעבר לסכום זה היא מכיוון שאני כרגע שוכרת דירה בעצמי (אמנם דירה של המשפחה ובתשלום מופחת אך מצד שני היא עדיין בתשלום) עם צ'קים ששילמתי מראש לחודשים הקרובים והאמת היא שיהיה לי קשה לשלם בשני המקומות.., אך מצד שני אני כמובן לא אגור איתו מבלי לשלם דבר ולכן 1500 זה מה שאני יכולה לעשות כרגע או לפחות בחודשים הקרובים ובנוסף גם הבעתי נכונות לקחת על עצמי חלק יחסי גדול יותר בעבודות הבית, טיפול בכלב וכו'.., הוא לעומת זאת הביע אכזבה מסויימת ולא ממש מקבל את זה שאני לא יכולה להגיע עם המשפחה לאיזשהוא הסדר לגבי הדירה שאני גרה בה והוא טוען שהוא חשב על השתתפות מצידי בסדר גודל של 2,000 ש"ח והציג את זה : "למען ההוגנות". אני די נפגעתי מהתגובה שלו וכתוצ' מיזה גם רבתי איתו על זה ואמרתי לו שזה נראה יותר כמו שהוא מחפש שותפה לדירה ולא בת-זוג אם באמת זה מה שחשוב לו וכאילו זה לא שאמרתי שאני באה לגור איתו שם חינם...וגם איך זה שהוא לא מבין ולא רגיש לסיטואציה שבה אני נמצאת (באופן כללי המצב המשפחתי הגרעיני שלי לא פשוט כתוצ' ממחלה של אחד הקרובים וכולל התמודדות ממש לא פשוטה בימים אלה והוא מודע לכך), והרי ברור שאם יכולתי יותר אז הייתי מציעה את זה.., אני גם לא בן-אדם כזה שיחיה על חשבון מישהו והוא מודע לזה היטב. בכל מקרה לידע כללי, שנינו עובדים, אני משתכרת משכורת ממוצעת והוא לעומת-זאת איש הייטק, שמרוויח לא רע בכלל ויותר ממני בכ-50 אחוז ובכל-זאת טוען שלאחרונה הכל יקר והכל עלה ושיש לו מלא הוצאות והוא לא מצליח להחזיק את הדירה הזו לבד (או עם ההשתתפות המסויימת הזו שלי שמבחינתו זה נראה שזה לא ממש עוזר..) מה דעתך? אני לא יודעת מה לחשוב.., האם זה מצב שבו אפשר להבין אותו ואני זו שצריכה להתאמץ לשלם עוד 500 ש"ח לצורך העניין??? או שנראה שיש כאן באמת קטע מצידו שהוא לא בסדר? מה אני צריכה לעשות במצב הנתון? רק אציין שבאופן כללי לא מדובר בבחור קמצן, הוא כן כזה שכמעט תמיד מזמין ומפנק וגם קונה מתנות מפעם לפעם. תודה מראש, אנונימית

אנונימית יקרה לפעמים, חצ'קון קטן, כאשר מפוצצים אותו, מסתבר שהוא עמוק מאד ויש בו כיס מלא מוגלה. אתם זוג העומד לפני נישואין!!! מעולם לא גרתם יחדיו. מה שעומד ביניכם ובין העתיד האמור להיות מאושר הם חמש מאות שקל לחודש, לתקופה של מספר חודשים. האם אין זה חסר פרופוציה ומוגזם מצד כל אחד מכם בנפרד לעלות על הבריקדה של חמש מאות השקל? נכון שהחיים הם קשים ויקרים, נכון שיש אחד שמשתכר יותר מהשני, אך ההרגשה העוברת במכתב היא שיש כאן משא ומתן כלכלי מסחרי ולא יחס בין שני בני אדם אוהבים הרוצים לבנות חיים משותפים ומוכנים להעניק ככל יכולתם האחד לשני. אני חושבת, שהויכוח על הכסף הוא קצה החצ'קון ולפיכך הייתי ממליצה לכם לפנות לטיפול זוגי, שגם הוא עולה כסף, כמעט כמו 500 ש"ח החודשיים, אבל אולי הוא יחסוך לכם בחירה זוגית בלתי מתאימה. כל טוב ובהצלחה אילנה

מה אם הסתדרנו, כלומר הוא קיבל את זה והגענו להסכמה שאכן כך יהיו פני הדברים (אני אשתתף בסכום האמור - שליש מסה,כ הוצ' הדירה שזה מה שאני יכולה לעשות כרגע) אבל עדיין יש לי את הרושם שהוא קצת "קמצן" בנתינתו, למשל אף פעם (מיזה שנה ושלושה חודשים שאנו יחד) הוא לא הזמין אותי לנופש של לילה-שניים בצימר או מלון בארץ (שלא לדבר על חו"ל) ותמיד הוא מצפה שזה ישולם חצי-חצי (כלומר כל אחד על עצמו). האם זה נראה בעינייך תקין ולגיטימי במקרה הזה שלנו (מאורסים וכו')? אני באמת לא יודעת מה לחשוב.. אולי זו אני שמצפה ליותר מדי או חושבת לא נכון? כי האמת היא שלגבי ממש לא משנים ה-1,000 ש"ח הללו (של נופש נגיד לצורך העניין) אלא ההרגשה שמאחוריהם כלומר חשוב לי להרגיש שאני נמצאת עם גבר שאוהב, שמוכן להעניק ושנמצא שם במלוא המובן, הרי זה לא באמת הכסף אלא מה שעומד מאחוריו, כלומר אני סבורה שבאיזשהוא מקום כסף מייצג גם נתינה ריגשית ומה שסותר כאן ולא מובן לי זה שאני כן יודעת ומרגישה את ריגשותיו ונתינתו במצבים אחרים לדוגמא כשאנחנו יוצאים מדי פעם והוא זה שמזמין (למסעדות וכו') או מדי פעם במתנות קטנות שהוא קונה לי ובכלל גם בכל ההתנהלות (לאו דוקא הכלכלית שביננו)וכו' השאלה איך אני אמורה לראות את זה במצב הנוכחי כשאנחנו עומדים לצאת לחופשה (בסך של כ-1,200 ש"ח כל אחד) והוא חושב שכל אחד אמור לשלם אותה על עצמו... לי זה מרגיש יותר כמו שותפים ולא בני-זוג (בזמן שאני שומעת מכל חברותיי שבני-זוגן מזמינים אותן לנופשים וכו' ואילו אני מתביישת להגיד שאצלי זה לא ממש כך..) אשמח ואעריך את דעתך הכנה. שוב תודה מעומק-הלב. אגב לגבי טיפול זוגי, האפשרות הזו אכן עלתה והיא בהחלט על הפרק אך בינתיים אשמח לדעתך. חשוב לי לציין שבסה"כ אנחנו כן אוהבים, אפילו מאוד וברוב התחומים וההתנהלות היום-יומית גם מסתדרים. אני

היי אילנה, אני וחבר שלי שנה ביחד. אני מאוד אוהבת אותו אבל סובלת אני בעיקר סובלת ממנו מחוסר הבנה , חוסר עיגול פינות והגזמה. אנחנו נפרדים המון, בעיקר בגלל הקצנות שלו. אם לא עניתי לו לטלפון הוא רב איתי, אם אני משאירה אותו בממתינה הוא רב, אם אין לי בטריה, אם אני מתנגדת לרצון שלו הוא לא חושבת כמוהו הוא רב איתי. לדוגמא, הריב האחרון שלנו היה בגלל שהייתי עייפה מהעבודה, ישנתי בלי לשים לב. חבר שלי עומתי ציפה לבלות איתי לילה שלם, לא בילה אז נעלב והתרגז. ניסיתי להתפייס איתו בהתחחניות שיעזוב את זה ויסלח לי אבל הוא היה אטום אלי. מרב יאוש התחלתי להרביץ לו בגב בצחוק, אך כנראה הגזמתי והמכ היתה חזקה מידיי. חבר שלי לקח את זה ברצינות ועוד יותר התרגז, ניסיתי שום לחבק אותו 30 פעם לפחות אך נתקבלתי בבן אדם אטום. בבוקר למחרת שאלתי אותו אם הוא רוצה להיות לבד הוא אמר שכן והלכתי. לאחר מכן הוא התקשר שעתיים אחרי ודרש להיפרד. הסכמתי לזה. יומיים אחרי זה התחנן שאחזור אליו אך אינני מוכנה נפשית. אנייודעת שאנימתגעגעת אך איני יודעת מה אני רוצה מעצמי. הייתה תקופה שהרגשתי שהוא בן אדם אלים, כי הוא היה מקלל אותי קללות כאשר ממש התרגז עלי. פעם הוא גיה שהייתי מדברת עם ידידים שלי והייתי מוחקת הודעת אז הוא שם לי יד על הצוואר. משום מה שחכתי מהכל כי הוא נורא הצטער . תמיד אני חושבת על הדברים הטובים שיש בו ויש בו הרבה, הוא נותן מעצמו אוהב חם, קשוב לבעיות שלי, מפנק אותי . החסורנות שלי שהוא פשוט לא מבין את העולם, לא מבין שאני אנושית ואנ טועה, לא מבין שאני רגישה שצועקים עלי . הוא אוסר עלי לשתות שאני נמצאת בחברה שלי, אוסר עלי לדבר עם ידידי ולשבת עם בנים, הוא נורא קנאי ורכושני , מה שגורם לי להפרעה בחים שאני רוצה. הייתי רוצה חיי בליינות עם חברות טובות שלי, לצאת לשתות ללכת למסיבות בכיף לצחוק. אבל לא מתאים לו שאני שותה . אני פשוט בן אדם שאוהב לחיות את החיים ואת הרגע, אני רוצה את הבן זוג שיהיה לי אבל מהצד השני אני רוצ הלעשות מה שבא לי . אני לא רוצה גברים אחרים אבל אני רצה להיות חופשייה . אי אפשר לרשום את כל המערכת יסחסים שלנ על המכתב כי יש ככ הרבה פנים למערכת יחסים הזאת. שורה תחתונה, מערכת זוגית, שלא נותנת שחרור לשני, לא נותנת אמון וכבוד, מערכת קנאית ולוחצת, ורכושנית , ומלאת ריבים כעסים ומשקעים מהעבר. אני חושבת שפרידה ארוכת טווח תעזור לנו הייתי רוצה לשמוע את עצתך. נושא שני - זה העניין המיני. החבר שלי הוא הראשון שלי ואני לא נהנת בסקס בכלל בהתחלה היה לי כואב , אחכ הייתי נהנת ולאחר מכן היה כואב. עכשיו המצב הנוכחי אין לי חשק מיני בכלל בכלל, אפילו לא טיפה. אני לא יודעת אם זה בגלל הבן זוג שלי שבתת מודה שלי אני לא יכולה לשכב איתו בגלל פגיעות העבר שלו כלפיי או שאולי שהייתי שוכבת איתו גם כשלא התחשק לי כ"כ. כואב לי בזמן האקט , וגם אחריו. אנחנו משתמשים בנוזל סיכה בשביל שפחות יכאב לי אבל עדיין כואב. יש לציין שאני לא גומרת בשום פנים ואופן. פעם הייתי גומרת עם עצמי עכשיו גם זה קשה לי. אני מתוסכלת מינית ומתוסכלת בכלל ואני יודעתשסקס זה דבר טוב ששובר מתחים ומתגבש בין בני וג ולי אין את זה. הלכתי לרופאי נשים והם איבחנו לי בעבר פטרייה. גם כשהיא עברה לא נהנתי בסקס. לא נהנת בנוגעים לי גם באיבר מין לא נהנת מכלום בבקשה תעזרו לי.

פונה יקרה לא ברור מדוע הסכמת להמצא שנה תמימה במערכת יחסים כה אלימה, שתלטנית, דרמטית, שאינה נותנת מקום לרצון חופשי שלך ולצרכיך. יותר מדי זמן המתנת עד שבן זוגך יקח את ההחלטה המבורכת להפרד. שאלות קשות מציב המקרה כלפיך: 1. כיצד זה הסכמת להיות במערכת כה קשה רגשית וכה מתעללת 2. כיצד לא שמת לב לשני הצדדים הלא מתחברים של חברך, צד אחד אוהב ומעניק וצד שני פולשני, שתלטני ומאיים פיזית בעליל 3. עליך להבין כיצד העדפת לחיות בחוסר מודעות למתרחש וכל הזעם, הכעס והתסכול של מערכת היחסים נותבו לעבר תשוקתך המינית, אשר ירדה בצורה תלולה ונותבו לעבר איבר המין אשר החל לכאוב. ככל הנראה וסטבוליטיס בצורה זו או אחרת. חוסר המודעות שלך, חוסר ההבנה למתרחש, הפחד מבן הזוג והקושי שלך לראות את השילוב של הטוב והרע ביחד מצביעים על הצורך שלך לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להגביר את רמת מודעותך, על מנת שתיטיבי להבין מדוע את מוכנה להשאר במערכת משפילה ומתעללת וכמו כן עליך להיות בטיפול פסיכוסקסולוגי לריפוי כאבי הנרתיק והתשוקה הירודה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום. אני נמצאת במערכת יחסים שנתיים וחצי לערך עם בן זוג שאנחנו מאד יודעים להכיל אחד את השני ולהבין אחד את השני.. באמת שהקשר הוא ממש טוב. אנחנו גרים רחוק אחד מהשני ויוצא לנו להפגש רק בסופי שבוע. בזמן האחרון אני יודעת שעובר על הבן זוג שלי תקופה לא קלה ואני לצידו ותומכת בו. אבל אני מרגישה שזה פוגע ביחסי המין שלנו. התדירות ירדה, וגם כשאנחנו עושים אז אני מרגישה שזה השתנה בתקופה האחרונה.. ניסיתי לדבר איתו על זה כמה פעמים אבל הוא נפגע ואמר שאני חושבת שהוא מתרץ. אני יודעת שהוא לא מתרץ ואני פה בשבילו. פשוט אני מרגישה את הדחיה הזו וקשה לי עם זה. הוא אמר שהוא חושב שבשבילי זה פתרון לכל דבר. וזה לא נכון. מציינת רק שאנחנו בני 25. מה לעשות?

רימון היקרה את אומרת שבן זוגך עובר זמנים קשים. זמנים קשים עלולים לכלול מצבי מתח, חרדה ו\או דכאון. כולם בעלי השפעה על ירידה בתשוקה המינית, עד כדי אדישות מינית. איני יודעת מה עובר על בן זוגך, אולי גם את לא יודעת עד הסוף, כך או כך נדמה לי שיש צורך בהתערבות טיפולית מקצועית. הייתי ממליצה לשניכם לפנות כזוג ליעוץ פסיכולוגי, כאשר יתכן שלאחר מכן בן זוגך ימשיך את הטיפול באופו אישי כדי להתמודד ביעילות משופרת עם מצבו הנוכחי כל טוב ובהצלחה אילנה

יש לי פנטזיה מינית: אני רוצה שאישה תבעט לי באשכים. זה מגרה אותי נורא. כל פעם שרואים בטלויזיה אישה בועטת לגבר באשכים - עומד לי. מלבד זה, אין לי שום פנטזיות מזוכיסטיות. זה נורמלי, לדעתך?. ממה זה נובע?. כדאי לי להגשים את הפנטזיה הזו?. יש נשים שיסכימו לבעוט לי באשכים, אפילו בתשלום?.

פונה יקר אני חושבת שכדאי לשים גבול מאד עבה בין מציאות ותוצאותיה לבין פנטזיות מיניות. בפנטזיה המינית שלך אתה מתגרה מבעיטות באשכיך. כל עוד זה בפנטזיה, שיבושם לך. המחשבה על לממש זאת במציאות נראית לי בעלת שיפוט לקוי, שכן אתה עלול לסבול מנזקים גופניים בלתי הפיכים ומכאבים עזים. איני חושבת שזה בריא פיזית ונפשית שהדבר יתרחש במציאות. אני מניחה שתמורת כסף יש אנשים המוכנים לבצע הרבה דברים, כולל פעילות מוזרה זו. שלא לדבר על מעשי פשע למיניהם. אם הם יהיו ברי שכל, הם יסרבו לבקשתך שכן לאחר מכן אתה עלול לתבוע אותם על הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו לך. בקיצור, אני חושבת שהשאלה מעידה על על היעדר קרקוע מתאים במציאות ויש לשקול פניה עם נושא זה לטיפול פסיכיאטרי קצר. אין זו שאלה לסקסולוג אלא לפסיכיאטר. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי קוראים יקרים, אני ממש שמחה שאתם כאן כדי לקרוא, אז בואו נתחיל. מדובר בהיכרות שהתרחשה ביני לבין בחור, ביום ראשון השבוע, היום יום שלישי. לפני יומיים, ביום ראשון, הכרתי בחור בן 25, אני בת 26, במסגרת הלימודים, זה בחור שפגשתי בפעם הראשונה ביום ראשון, אנחנו אומנם לומדים יחד, אך נפגשנו לראשונה ביום ראשון. זה היה בשעות היום, דיברנו קצת, הבנתי שהוא ממש בעניין. כשהתכוונתי ללדת הוא שאל אותי אם אני צריכה טרמפ, עניתי שכן. במהלך הנסיעה הוא סיפר לי איפה הוא עובד וכו' וצחקנו. ואז הוא העלה הצעה: "את אוהבת להשתכר?" אני :"לא, האמת אני בקושי שותה" הוא: "בואי נשתכר היום ונעשה צחוקים אח"כ נלך לים ערומים". טוב, הקטע של הערומים לא בא לי טוב, ומיד נתתי לו להבין שזה לא מתאים לי. בכל מקרה, קבענו לדבר בערב. הגעתי אליו לדירה, עשינו טיול ברגל לאורך החוף, בערך שעה, ואז הגענ אליו לדירה. הוא מזג לשנינו יין אדום ושתינו, לא התמסטלתי, קצת תפסתי ראש. הוא התחיל לנשק אותי , לא שכבנו. הגענו לרמת אינטימיות יחסית נמוכה, והוא ממש התבאס שלא קיימנו יחסי מין. הוא אמר לי :" בואי נשכב, אני ממש רוצה אותך" אני:"אני לא מכירה אותך" הוא:"כל היום היינו יחד" אני: "אני לא שוכבת עם כל אחד" הוא: "אנחנו מתחילים פה סוג של קשר" (מה ?) אני: מחייכת בציניות ברור שהוא התבאס. בכל מקרה, בבוקר הוא היה אמור להתעורר בשעה 6 לעבודה, ואני המשכתי לישון. שמעתי אותו בשעה 6 אומר לי תוך שהוא מתעורר שכיבה את המזגן. כשהתעוררתי בשעה 8, הייתי אמורה להתארגן כ10 דק' ולצאת מביתו, חיפשתי את שלט המזגן על מנת שאוכל להדליק אותו ל10 דק'. לא מצאתי את השלט. הוא לא היה שם. הוא כנראה לקח אותו איתו. (הוא גילה כמה סימני קמצנות, כמו לדוגמה בערב, כשעשינו טיול רגלי לאחר שהתקלחתי, ואז בעודנו פוסעים אמרתי לו שאני רוצה להתקלח שוב אחרי שנחזור מההליכה והוא אמר: לא צריך, תשבתי מתחת למזגן ותתקררי, גמרת לנו את המים, ברור שזה נאמר בצחוק אבל איך אומרים בכל צחוק יש טיפת אמת..) ב9 הוא שולח לי אסמס אם התעוררתי, עניתי שכן, אחרי שעה הוא שולח לי הודעה: יצאת כבר? עניתי שכן. ובשעה 12 בבוקר אתמול, בערך (שזה בבוקר שלאחר הלילה שישנתי אצלו), הוא התקשר אליי ודיברנו שעה ככה, עליו ועל בעיות וטרדות בחייו. מאז לא דיברנו. ת'כלס הוא לא הטעם שלי. הוא שמנמן ואני אוהבת רזים, הוא לבנבן ואני אוהבת שחומים, אבל הוא חמוד, חוץ מאשר תכונת החסכנות הכספית שלו. קצת התגעגעתי לקולו, דיברתי עם חברה שלי עליו והיא אמרה לי ככה: אם את רוצה איתו משהו רציני את צריכה לבדוק אותו, לראות איך זה זורם, אם הוא מציע לך לצאת איתו או רק לבוא אליו הביתה. הוא באמת חמוד, לא התקשר מאתמול. תכלס את כל השיחות או ההודעות עד היום הוא יזם, אני לא יזמתי שום סוג של SMS / שיחה. מה אתם חושבים?

פונה יקרה יש כאן בהחלט פניה בעלת אופי ספרותי תוך תיאור מדוקדק של מי אמר למי מתי ומה. אופי התיאור הוא טריוויאלי למדי, כאשר הבחור דוחק ליחסי מין ואת שומרת על פרופורציות ואיפוק. הכל בגדר הנורמה. מתוך פניתך נראה שהבחור אכן לוקה בחסכנות או קמצנות אך פרט לכך לא קרה שום דבר דרמטי או כזה המחייב התיחסות מיוחדת. ההחלטה היחידה שעליך לקבל היא האם ברצונך לראות אותו. במידה והוא לא תואם את טעמך לחיצוניות מסוימת וגם התנהגותו לא הרשימה אותך לחיוב בצורה משמעותית, הרי שלא ברורה ההתלבטות. היה מפגש קצר ואפשר לשחרר וללכת הלאה. מכל מקום, קוראי הפורום מוזמנים להגיב אליך. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני בת 35, נשואה + ילדים. עד לפני שנה, בערך, לא ניסיתי אף פעם מין אנאלי, למרות שבעלי ממש רצה. לאחרונה פגשתי מישהו, ודווקא הוא הצליח לשדל אותי לנסות. והתאהבתי בזה. מצד אחד זה הכי נעים לי בעולם, אני מגיעה לאורגזמות ממש חזקות שלא ידעתי כמוהן לפני כן, ומצד שני יש לי רגשות אשם על כך שלבעלי אני לא נותנת מאחורה, וגם אני לא מבינה איך זה יכול להיות שזה כל כך טוב לי, הסקס האנאלי הזה. מה ההגיון בזה? למה זה כל כך מגרה וכל כך טוב? אני נהנית אבל גם נבוכה לדבר על זה עם חברות. זה מבלבל.

רתם היקרה איני רואה שום בעיה מכך שאת נהנית ממין אנאלי. את ועוד נשים אוהבות ונהנות מכך. חלק מהנשים כן, חלק מהנשים לא. איני רואה שום בעיה בהנאתך מהמין האנאלי, ורק צצות שתי שאלות: 1. מדוע אינך מוכנה, לאחר שגילית את נפלאות הקסם, לקיים זאת גם עם בעלך? 2. האם אינך חושבת שקיימת בעיה בעובדה שכיום הינך בוגדת מינית בבעלך? האם עלול הדבר להשפיע לרעה באופן כלשהו על מערכת יחסיכם? שורה תחתונה, אם את כל כך נהנית ממין אנאלי, אין זו כלל בעיה. הקושי הוא מדוע אינך עושה זאת עם בעלך אלא עם גבר אחר? כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, אני בקשר זוגי שנתיים וחצי,. היו עליות ומורדות ומשברי אמון. אומנם לא הייתה בגידה, אך בעבר גיליתי על פלירטוטים באינטרנט, (פעם גם הזמין מישהי לצאת). לפני מספר חודשים נפרדנו לחודש, בעיקר עקב בעיות תקשורת ומשקעים מהעבר. חזרנו לפני 3 וחצי חודשים, ומאז הכל טוב. אבל, גיליתי שבזמן שלא היינו יחד הוא יצא עם מישהי מהעבודה מספר פעמים, ומאז הם נשארו ידידים טובים. הוא טוען שרוב השיחות בעניני עבודה, אבל לדעתי לא. במהלך המשבר, הוא אמר שזה כלל לא ה אישו, אלא הבעיה היא שהוא נלחץ מחתונה. הוא יודע שאני מצפה, והוא נלחץ ולא יודע כיצד להתמודד. אני מצידי הרגשתי מושפלת, כי הרי דווקא עכשיו ברגע של משבר, בו אתה חושש לאבד אותי אתה הכי אמור להרגיש יכולת ורצון. במהלך השיחה הצבתי אולטימטום של כאן ועכשיו. הוא גימגם, ביקש שבוע לחשוב, לילה לישון על זה, ובסופו של דבר אמר כן - אבל שנינו ידענו שזה כדי להרגיע אותי. אני בת 33, הוא בן 31. ידוע לי שגם לפני המעבר לגור יחד הוא מאוד נלחץ מזה שאני עוברת לטריטוריה שלו. מצד שני, אנו יחד הרבה זמן, מאוד אוהבים, ולא ברור לי למה הוא כל כך מהסס. האם זה כי אני לא האחת? כיצד עלי לנהוג עכשיו, כמה זמן הגיוני לחכות? כל התקדמות בקשר הייתה ביוזמתי, ולאחר לחץ ממני, ורציתי שלפחות זאת הוא ידע לעשות לבד.

לילי היקרה את מתארת שכל מהלך התקדמות בקשר נעשה מתוך יוזמה ולחץ שלך. האם כך את רוצה שייראו פני הדברים בינכם לאורך החיים? מתוך דברייך רמת המוטיבציה שלך (בת 33), האהבה והענין שלך יותר חזקים מזה של בן זוגך, שממש ממש לא בוער לו וגם לא מתאים לו ככל הנראה חיים של התחייבות ובלעדיות. האם לדעתך, לאור נסיבות העבר, אקט של חתונה ישנה את הצורך בספייס, בהכרויות נוספות, או בתחושת חירות ללא מחויבות? נראה לי שנישואין בתנאים הנוכחיים אינם אופטימליים. לא ברור כמה יהיו רויי משברים ופרידות. כל טוב ובהצלחה אילנה

הי, אני כשנה אחרי לידה ומרגישה שבעלי פשוט לא נמשך אלי. לפני ההריון הכל היה מדהים, ועכשיו- אם אני לא יוזמת כלום לא קורה, וגם זה לא תמיד- הרבה פעמים יש תירוצים של עייפות או תוכניות טלוויזיה מעניינות. למרות שחזרתי (מהר מאוד) למידותי הרגילות, אני מרגישה שהוא פשוט לא נמשך אלי, לא משנה מה אני לובשת או עושה. ירדנו מ-3 פעמים בשבוע (לפחות) לפעם-פעמיים בחודש. אני יודעת שלרוב הדבר הפוך והחשק יורד אצל הנשים ולא הגברים. ניסיתי להעלות את הנושא פעם אחת אבל לא התקדמנו לשום מקום. אשמח לעצה ועזרה

שנ-לי היקרה הבעיה שאת מעלה היא בהחלט בעייתית. את צודקת שהנפוץ הוא מצב עניינים הפוך. מכל מקום, לפעמים קורה שהגבר עובר תהליך לא מודע (מה שהופך את הענין למסובך ומורכב) בו לאחר הלידה (בפרט ראשונה) הוא מפסיק לחוות את בת זוגו כאשתו והוא חווה אותה כאם. במידה וחלה טרנפורמציה פנימית בלא מודע, בו הוא תופס אותך כאם (והרי עם האם לא שוכבים), תחול ירידה בתשוקה המינית שלו. כמובן שאפשריות גם סיבות נוספות, כגון תהליך דכאוני העובר עליו או שינויים שחלו בחייו אודותם לא שיתף אותך במידה מספקת. הייתי ממליצה לשניכם לפנות לטיפול פסיכו-סקסולוגי זוגי, שכן ללא ספק יש כאן בעיה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום. אני נשוי ומרגיש חנוק בגלל שאשתי לא מתיחסת למצוקות שלי כאשר אני מעלה אותם לפניה היא פשוט מתעלמת או מבטיחה להתיחס ולשנות דברים שמפרעים לי אצלה אבל בפועל לא עושה דבר . אילצתי אותה ללכת יחד ליעוץ ואף ללכת לבדה ושאני אצטרף יותר מאוחר אבל היעוץ הראשון לא עזר והשני הופסק באמצע . היום היא מסרבת ללכת ליעוץ וממשיכה לא להגיב , לא לענות ואם היא כן עונה לי בשיחה רגועה ונעימה ההבטחות שלה לא מחזיקות מים . רוב התשובות שלה שהיא לא מבינה ולא יודעת מה אני רוצה ממנה . אשמח לקבל המלצות מה לעשות כי ככה אינני יכול להמשיך . תודה

מכאל היקר אתה מתאר תהליך די קיצוני של נתק בתקשורת, בהבנה ובהזדהות בין אשתך לבינך. האם גם טרום הנישואין היה המצב כזה? האם במהלך השנים שאתם יחד התגברו התגובות של אשתך אותן אתה מפרש כהתעלמות או אי הבנה? התיאור שלך נשמע קצת קיצוני. לפיכך עולה השאלה כיצב התפתחה מערכת היחסים שלכם לאורך השנים. לא ברור מדוע אילצת את אשתך ללכת לטיפול, שהרי טיפול פסיכולוגי הוא יעיל אם הוא נעשה אך ורק מתוך מוטיבציה ורצון אישיים. להערכתי, עליך לפנות ליעוץ אישי עבורך על מנת לשקול ביחד עם הפסיכולוג את מצב הענינים ולשקול ביחד דרכי תגובה או פעולה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אילנה, אני בת 25 נשואה טרייה שנה, נמצאת בזוגיות עם בעלי 7 שנים. אני אוהבת מאוד את בעלי, היחסים שלנו מתפתחים וגדלים אם הזמן ואם הקשיים של החיים. מבחינה מינית אני מודה שאני לא נהנת מהחדירה בכלל זה גורם לי להבין ולקיים יחסים מיניים רק בשביל בעלי, הרבה מאוד פעמים מצידי זה מיותר מאוד ונטל, אני משתדלת לא לחשוב כך אך זה לא עוזר. אני מאמינה שכאשר יהיו ילדים (עוד כמה שנים) אז המצב בתחום יהיה הרבה יותר קשה ויביא לתסכולים רבים ומחשבות מצדו- של למה היא לא נמשכת אלי, הסתכלות על נשים אחרות וכד'.. גיליתי על עצמי שאני מתגרה מאוד מלראות פורנו אך אני לא מסוגלת לראות יחד איתו בגלל ההשפלה של הנשים בפורנו, בכל אופן אני לא בטוחה שזה פתרון מאוד בריא, למרות שהוא עזר לי הרבה. אשמח מאוד לקבל עצות לבעיה הזו שהרבה מסתבר נשים וגברים נתקלים בה, ואני אחת מהם. תודה.

פונה יקרה מתוך הפנייה לא ברור מהי מידת הנאתך מהתעלסות מינית ללא חדירה. האם במהלך התעלסות מינית, כלומר גירוי ידני או אוראלי של אברי המין של שניכם את נהנית? האם את חווה רטיבות באזור הנרתיק ואיבר המין? האם את מגיעה לאורגזמה כתוצאה מכך? השאלה היא האם ההתנגדות לחדירה היא על רקע של חוסר הנאה מינית, או הנאה מינית ירודה כללית לפני כן, או, מה שלא כל כך נראה לי, שאת מאד נהנית מכל המתרחש קודם לחדירה, מגיעה לאורגזמה בדרך זו או אחרת ורק החדירה בלבד מהווה עליך נטל ועול. עולה כאן שאלה פסיכולוגית שעליך לפתור: אם החדירה אינה מלווה בכאב, ויש סיכוך מספיק בנרתיק ואין כיווץ בשרירי הנרתיק, מהו הגורם הפסיכולוגי ההפוך את החדירה לנטל כה כבד עבורך? נשים אשר אינן נהנות מינית מאקט החדירה, מעוניינות בחדירה בשל האפקט הפסיכולוגי שלה. התחושה של קירבה גופנית עמוקה, תחושת ביחד, תחושת מלאות בנרתיק וכדומה. בהיעדר כאבים גופניים, אם אכן זה כך, לא ברור לחלוטין מדוע החדירה היא נטל עבורך ובהחלט יש כאן בעיה פסיכו-סקסולוגית המחייבת טיפול. קיים חשש שדבר הגורם נטל או עול יפגע לאורך זמן בתשוקה המינית ויחול שיבוש גם בתגובות מיניות שתקינות כיום בתחום המין. אני מבינה שהצפייה בפורנו מיועדת להעלות את רמת התשוקה שלך אך יחד עם זאת איני מקלה על הבעיה הבסיסית של הירתעות מחדירה. לפיכך יש כאן בעיה ספציפית של הירתעות מחדירה, בה עליך לטפל. כל טוב ובהצלחה אילנה

לפעמים עומד לי הזין כשאני לא רוצה. זה מביך נורא. זה נורמלי?. איך לא להיות נבוך מזה?. פעם ישבתי בבית קפה, ועמד לי. לידי ישבו כמה נשים. אחת מהן אמרה לאחרות: "עומד לו" - והם הביטו וצחקו. איך את מסבירה זאת?. למה זה הצחיק אותן?. פעם היתה לי שיטה. כשעמד לי בלי שרציתי, נתתי לעצמי פליק על הביצים. זה אמנם עבד, והזין הפסיק לעמוד, אבל כאב מדי. לדעתך זה בסדר שאעשה כך לעיתים נדירות, כשאני רוצה "להוריד" את הזיקפה?.

עמית היקר הבעיה שלך די נפוצה. לגברים עומד בפומבי כאשר הם מתחרמנים למראה מי ששווה חירמון. אם אתה הולך ברחוב וזה קורה לך, זו לא בעיה כי איש אינו נועץ עינים בפלג גופך התחתון לראות מה העניינים שם. אם אתה יושב בבית קפה לדוגמא, אפשר פשוט לשים עיתון על המכנסיים ולנתב את המחשבות לדברים שאינם מיניים. לדוגמא, להתחיל לעשות חישובי לוח הכפל וחילוק, לחשוב על בעיות שיש לך בחיים ושאר דברים חסרי מיניות. שינוי מהלך החשיבה יוריד את התשוקה ואיתה את הזקפה. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב אני בן 35. נשוי מזה 5 שנים עם 2 ילדים. זמן קצר לאחר החתונה התחילו מריבות עם אשתי אשר בעצם מגיעות בתקופות כל כמה זמן. בעיקר סביב גידול הילדים.וכאשר אני חושב על זה ההגדרה המדויקת היא שאיננו מתאימים אחד לשניה.אנחנו אנשים שונים עם חינוך שונה והשקפות שונות. כרגע אני מרגיש שאנחנו כמו שני זרים. לאחרונה המריבות לצערי כללו בתוכן גם האשמות ואפילו עלבונות! קשה לי ככה לגמרי.אשתי חשובה לי וגם הילדים אבל אינני רואה איך ניתן לגשר על הפער. ניסינו מספר פעמים,השלמנו אבל הכל חוזר שוב. לפני מספר שבועות הכרתי מישהי גרושה (לא הייתי בכלל בקטע אינטימי איתה) והיא האירה את עיניי. מצד אחד אפשר לומר שזו הבחורה שתמיד חיפשתי ומצד שני קשה לי לפרק משפחה. פרוק משפחה הוא בלתי נמנע ומאחר ואשתי אינה עובדת אז היא חוששת שהילדים ילקחו ממנה. היא מצידה להשאר גם אם לא טוב. אשמח לעצה תודה

שלומי היקר ראשית, האשה הגרושה שפגשת, אשר נדמה לך שהיא האשה אותה חיפשת כל ימי חייך, בהחלט עשויה להיות אשה חיובית מהרבה בחינות, אך בשלב הזה לא כדאי להסחף, שכן מעולם לא חיית איתה ולא נתקלת במגוון רגשותיה והתנהגויותיה כפי שהם נחשפים תוך כדי חיים משותפים. אני מבינה שבשלב הנוכחי היא מהווה סוג של אשליה מסוימת, נכונה או לא, שהנה ניתן לפתוח פרק ב' עם האדם המתאים, אבל כדאי להביא בחשבון שההכרות איתה היא שטחית ושהאדם מתגלה במלואו לאורך זמן ממושך ותוך התמודדות עם קשיים. באשר ליחסים עם אשתך, מומלץ מאד שתפנו ליעוץ זוגי על מנת לנסות ולהגיע להבנות ביניכם ולגישור על פני הפערים. נראה שזו הדרך הטובה ביותר בשלב הנוכחי לפני שרצים לפרק את החבילה. כדאי להעיר, לתשומת לבך, שהעובדה שאשתך אינה עובדת אין לה שום קשר ולו מינימלי לשאלה אודות מסוגלותה ההורית. אין לכך שום קשר לשאלה האם הילדים ישארו בחזקתה או לא. לא ברור כיצד הגעת למסקנה הלא תואמת אליה הגעת. אשה שאינה עובדת ומשקיעה את זמנה בגידול ילדיה זכאית לקבלת דמי מזונות תואמים מאבי הילדים. כך או כך, לפני שיהיו דיבורים על גירושין, ומאחר ועיקר הקונפליקט בינכם הוא סביב חינוך הילדים, הייתי ממליצה בכל לב לגשת ליעוץ זוגי. בהחלט יתכן שלאחריו הדברים יראו שונה לחלוטין. כל טוב ובהצלחה אילנה.

שלום, בן זוגי ואני מנהלים מערכת יחסים של שליטה. אדון/שפחה. במסגרת זו אנחנו עושים דברים פחות נורמטיבים ואני מעוניית לדעת אם יש בהם סכנה. האם בצביטת הפיטמות עד כאב אז יכול להגרם נזק? במחיצת השדיים באופן חזק? האם יש סכנה בבליעת הזרע? האם יש סכנה בהצלפות על הישבן והרגליים? ושאלה אחרונה, מה גורם לאנשים לרצות להיות נשלטים/אדונים? תודה.

דנה יקרה הסיבות לרצון ליחסים סאדו מזוכיסטיים הן עמוקות ומורכבות ולשם כך יש להכנס לטיפול אישי של פסיכולוגיית המעמקים. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248 בקשר לשאלתך על הסכנות הפיזיות הכרוכות בחבלות הנגרמות לך, השאלה היא לפי מבחן התוצאה. אם את מקבלת שטפי דם או מדממת כתוצאה מן ההתעללות הפיזית, הנחווית על ידך כמעוררת ומענגת, הרי שטמונה כאן סכנה של פגיעה פיזית בגוף. אם אינכם מרחיקים לכת לשיטות העשויות להביא לחנק, או ללחצים לא סבירים על אברי הגוף השונים או הלקאתם, או למצבים של הפעלת לחץ מאד חזק העלול לגרום לשטפי דם פנימיים, אזי סביר שאין סכנה עמוקה. בבליעת זרע אין נזק גופני ובעניין כיווץ הפטמות או מעיכת השדיים, מוטב שתתייעצי בפורום של גיניקולוג על מידת נזק אפשרי. שאלת ההיפגעות היא שאלת עוצמת המכות, האם הן מסוגלות להביא לקריעת כלי דם ולקריעת שרירים. כך או כך, שמרו על בריאותכם. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב אני בן 37 נשוי כ10 שנים אב לשלושה ילדים מדהימים. מאז ומעולם היה קיים פער בצורך המיני שלי לעומת אשתי דבר שהוביל להמון חיכוכים ,פגיעות , התנצחויות ליליות ארוכות ואצל שנינו נוצר תסכול אדיר שמלווה אותנו במשך שנים רבות. אשתי מגיעה מבית דתי/חרדי (איננו דתיים)ולמען האמת תמיד הצורך המיני שלה לא היה גדול . רק בשנה האחרונה הגיעה למצב שבו היא מצליחה לגמור באוננות (שנים היא לא העלתה בדעתה את האופציה בכלל..) לאחרונה המצב החריף מאוד ואין לה רצון לקיים יחסי מין כלל, מבחינתה זהו נטל, וכל פעם שהיא שוכבת איתי היא "עושה לי טובה" ולדבריה אין לה מושג למה היא צריכה לסבול את זה בכלל .. ההבנה כי אינה נמשכת אליי מתסכלת אותי עד מאוד והרבה פעמים שאלנו את עצמנו עד כמה ניתן להמשיך במצב הזה.. אישתי לא מוכנה לגשת לטיפול זוגי, מיני, לטענתה הכל בסדר במצב הזה ואני חושש כי לא ירחק היום ולא נוכל להמשיך ונאלץ לפרק את הזוגיות .... אציין כי בתקופות שבהן אנו שוכבים (גם אם היא עושה טובה) המצב הזוגי בניינו מצויין אנו מתקשרים חולקים וצוחקים (מנהלים מערכת יחסיים נורמלית). אני אובד עיצות ולא יודע מה אוכל לעשות עוד ... לתגובתך אודה בעל מתוסכל

ירון היקר אתה מתאר מצב לא נדיר כל כך שבו האשה, מטעמיה שלה, איבדה כל רצון למיניות. במצב של העדר תשוקה ורמה נמוכה של עוררות מינית וללא אורגזמה ניתן להבין שמבחינתה, כפי שהיא מתבטאת, אכן זהו נטל. למעשה, במצב הנוכחי קימות שתי אפשרויות בחירה במסגרת שמירה על המשך קיום המשפחה. 1. נכונותך לקבל את היענות אשתך, לא מתוך תשוקה ורצון אלא למען שלום בית וידיעתך שהיא עושה זאת אך ורק למענך. יש בכך מבחינתה השתדלות ונתינה של ממש למען קיום המשפחה ולמען שמירה על זוגיות תקינה, למרות שמבחינתה אין היא נהנית לחלוטין. כלומר, לקבל את המצב הנוכחי כפי שהוא. ההתרשמות היא, שכאשר אתה מסופק מינית האוירה טובה ביניכם. 2. לשכנע את אשתך שהיא מפסידה משהו מאד משמעותי, המעניק חיוניות ואושר לחיים ולשכנע אותה לפנות לטיפול פסיכו-סקסולוגי המטפל בתשוקה המינית. זהו טיפול הנעשה אך ורק על ידי פסיכולוג קליני שהוא גם סקסולוג, ועושה שימוש בטכניקות של התמודדות עם הרבדים הלא מודעים, בהם שוכנים ככל הנראה פחדים ועמדות שליליות כלפי המיניות אצל אשתך. טיפול זה יכול להתבצע אך ורק אם אשתך תהיה מעונינת בו. אני מזמינה אותך לקרוא את הכתבה העוסקת בפסיכולוגיית המעמקים http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248 וכמו כן לקרוא בבלוג שלי על תופעות שונות הקשורות במיניות. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום, אני חד הורית,יש לי 3 ילדים.נמצאת במערכת יחסים עם בן זוגי הנוכחי קרוב לארבע שנים(מתגוררים יחדיו).בשנה וחצי האחרונות לא קיימנו יחסי מין כלל.שוררת ביננו אהבה גדולה אך כמובן שחלק משמעותי זה גורם לתסכול רב כמו גם לוויכוחים. אנו מעוניינים בטיפול זוגי.האם אנו צריכים סקסולוג לצורך כך? אגב,בשיחות שניהלנו,ככל הנראה מדובר במשהו רגשי. אשמח להכוונה.

רחל היקרה מן הפניה לא ברור האם כל אחד מכם בנפרד איבד את התשוקה המינית או שהחסימה במיניות היא של צד אחד בלבד. מעצורים במיניות, בהרבה מאד מקרים הם על רקע של קונפליקט רגשי בין בני הזוג, אך כמו כן הם יכולים לנבוע כתוצאה מבריאות לקויה, דכאון סמוי או חרדה סמויה אצל אחד מבני הזוג. אם מדובר בחוסר תשוקה מצד הגבר, יש גם לבדוק את רמת הורמון המין הזכרי , טסטוסטורון, בדמו. זוהי בדיקת דם פשוטה הניתנת על ידי רופא המשפחה. במידה ורמת ההורמון נמוכה, ניתן לאזן את המצב בעזרת זריקה או ג'ל מריחה. אם מדובר במיניות ירודה של האשה, יש גם אפשרות שהדבר נובע מלקיחת גלולות למניעת הריון הפוגעות ברמת התשוקה המינית, או מנטילת תרופות נוגדות דכאון וחרדה המורידות במידה ניכרת את התשוקה ואת היכולת לאורגזמה אצל האשה. מאחר ומהפניה לא ברור, כאמור, מיהו הנמנע מביניכם ומהו הרקע הרגשי ליחסיכם, מומלץ שתפנו ליעוץ פסיכו-סקסולוגי. כלומר, יעוץ זוגי אצל מטפל שהוא גם סקסולוג. נא חפשו מטפל מתאים ברשימת איט"ם (האגודה הישראלית לטיפול מיני http://www.itam.org.il/ ) הטיפול יכול להעשות גם על ידי סקסולוג שהוא עובד סוציאלי קליני המתמחה ביעוץ זוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב. אני בחורה בת 34 , נפרדתי מבן זוג לפני 10 חודשים, היינו יחד שנה וארבעה חודשים מתוך זה חיינו יחד בדירה שלו כ- 11 חודשים. אהבנו אחד את השני ואפילו היו דיבורים על חתונה , לא משהו רשמי אלא דיבורים כאלה יותר באוויר. הבעיה היא שאני זו שנפרדתי ממנו אחרי פעם אחת שכבר ביקשתי ממנו פסק זמן כמה ימים ואז הוא התקשר לדבר איתי ואחרי זה נפרדתי ממנו פעם נוספת כי דברים לא השתנו אצלו. בפעם ההיא שעזבתי זה היה תוך כדי ויכוח ובשעה די מאוחרת בלילה והרגשתי שאולי זו היתה טעות לעזוב ככה אז באמת דיברתי איתו ובסוף חזרנו, אף על פי שהרגשתי שהוא עדיין בעמדות שלו ולא מוכן להתפשר . אחרי שחזרנו החלטתי לתת צ'אנס אמיתי לי ולו ולקשר שלנו וניסיתי לראות את הטוב תמיד, אבל יש המון דברים שהפריעו לי אצלו: קמצנות שמתבטאת בדרישות חוזרות ונשנות ממנו שאני אשקיע בבית שלו ואקנה דברים כי לטענתו אני "חוסכת שכר דירה " בכך שאני גרה אצלו(לא היתה לי ברירה הוא לא רצה לשכור דירה אחרת ולהשכיר את שלו), השתתפתי איתו בכל הוצאות הבית שווה בשווה כולל כלכלה וכן קניתי מידי פעם דברים לשימוש יום יומי בבית עד כמה שנראה לי לנכון (למשל צלחות, כוסות, כלי מטבח, מגבות וכו') אבל הוא לא הסתפק בזה . הוא ציפה שאני אוציא על דברים לבד כדי לפצות על השהייה שלי אצלו (הדירה שלו ולא בשכירות). דבר נוסף: הוא לא השקיע עליי כמעט כלום, בקושי קנה מתנה וגם אם קנה מתנה ליום הולדת השאיר את החשבונית בשקית ע"מ שאני אראה כמה זה עלה... הוא היה עקשן בקשר לכל דבר, כנראה עניין של שתלטנות שהתבטאה בהמון תחומים: מנע ממני גם להיפגש עם חברות כי אני "משאירה אותו יותר מידי זמן לבד בבית" והאמת שבקושי נפגשתי עם חברות כי השקעתי את כולי בקשר הזה. באיזשהו שלב נמאס לי, אני בחורה טובה ולא נצלנית, חיפשתי אך ורק את הבן אדם ולא את הרכוש שלו, אבל הוא לא ידע להעריך אותי ורק דרש ודרש כל הזמן . עשיתי בשבילו כול מה שביקש מתוך אהבה ורצון לקשר אמיתי אבל הרבה פעמים לא קיבלתי חזרה את היחס הראוי לי. אחרי חודש וחצי מהפרידה האחרונה עזבתי אותו שוב והחלטתי שהפעם זה לתמיד והוא לא ניסה להחזיר אותי למרות שהתכתבנו במייל אחרי הפרידה והיה נראה שהוא מאוד פגוע מאיך שעזבתי ונראה שמאוד קשה לו ושהוא אוהב אותי. מאז הפרידה מאוד עצוב לי אני עדיין אוהבת אותו ולא יודעת למה, חשבתי לשלוח לו מכתב ולנסות לבדוק האם משהו השתנה אצלו, למרות שכולם אומרים לי שאם משהו היה משתנה אצלו והיה מוכן להתפשר בקשר היה יוצר איתי קשר ואומר לי את זה , הם טוענים שנתתי לו צ'אנסים להשתנות אבל הוא לא השתמש בהם. אני ממש מדוכאת מהמצב ולא יודעת למה אני בכלל חושבת עליו ורוצה לחזור אם היו דברים כ"כ לא טובים איתו. מה לעשות? הייתי בטיפול די ארוך אבל זה לא עזר כ"כ. אני מרגישה אבודה ורוצה לדבר איתו. מה היית מציעה? לנסות לפנות? לוותר? אולי אני אשפיל את עצמי מולו בגלל זה? אם לפנות אז איזו דרך מומלצת? יש לו יום הולדת בעוד כמה ימים, האם להשתמש בזה כתרוץ לדבר? תודה .

שלום, אנא ראי תשובתי בנושא בפנייתך הקודמת מטה. כל טוב ובהצלחה אילנה

נישאתי לפני כחצי שנה תכף אחרי הנישואים גילתי טבעים בבעלי שהם אלימים לדוגמא :קללות השפלות זריקת דברים הכאת חפצים איומים סחיטה מעקבים קנאה אובססיבית וחולנית רכושנות אליי ופרנויות שאני בוגדת בו עם כל אדם שני בערך לדבריו ולכן הוא בודק לי את הפלא מתחקר איפה הייתי עם מי ומה עוקב אחריי וכדומה הוא בטוח שאמא שלי וחברותיי מסיתות אותי נגדו{על אף שאף אחד בכלל לא ידע מה קורה ביננו ולבחוץ הכל נראה בסדר}ולכן מנסה למנוע ממני מפגשים עמן הוא מתנה שימוש ברכב בדברים כאלה ואחרים כופה עליי מגורים בסמוך למשפחתו(מה שאינני רוצה) ומנסה לכפות עליי על ידי לחצים וקללות יחסי מין עמו וכאשר אני מסרבת(ודרוש המון פעמים שאגיד די ולא עד שהוא יפסיק)הוא מתעצבן מטיח בי האשמות ומקלל ואף כפה עליי הריון שלא הייתי מוכנה נפשית לו בנוסף שאני מתקלחת הוא נוהג להיכנס למקלחת ולהתבונן בי על אף הבקשות החוזרות ונשנות מצידי להפסיק וללכת ,שוב דרוש הרבה פעמים שאומר זאת ורק בסוף הוא ילך .בנוסף הסתיר ממני מידע אודתיו ואודות משפחתו כגון שיש לו תיק פלילי על כך שנהג להכות את בת זוגתו הקודמת שאביו היה נוהג להכות את אמו וחלק מאחיו את הנשים שלהם לכן החלטתי שאני עוזבת ומאז הוא מאיים שיקח ממני את הילד יסיט ואף יהרוג אותו אם צריך העיקר שלא יהיה איתי ואף לקח סכין ופצע עצמו קלותתתתת בפרק כף היד בטוענה שבלעדיי החיים לא שווים הוא גם מכחיש ומגמד את הכל{המידע שגיליתי ומה שעשה לי לדוגמא הבת זוג לשעבר משוגעת אנשים שקרנים ממציאים על אף שמידע נבדק במשטרה ואומת ואני הוזה ומגזימה} לאחר מכן כמובן חזר להיות נחמד לבקש סליחה ולהתחרט להבטיח שזהו הוא משתנה וזה לא יהיה עוד ..אנחנו בהליכי גירושין כגע אבל אני מרגישה שכל החלטהשקיבלתי היייתה ממקום רציונלי בלבד ובין הראש ללב יש פער האם זה נכון לפעול כך היות ואני לא מאמינה שיוכל להשתנות מה גם שיש ביננו משבר אמון ענקקקקק ופחד מצידי אבל יכול להיות שאני מפספסת בזה שאני לא נותנת לו עוד צ'אנס?

פונה יקרה שאלתך אינה ברורה כלל, שכן למקרא דבריך ברור שעליך להסתלק מקשר עם בן הזוג מהר ורחוק ככל האפשר. את אשה מוכה, מושפלת, אשה שמתעללים בה במגוון צורות ואופנים, ולכן שאלת הצ'אנס הנוסף נשמעת תמוהה ואבסורדית. לבעלך יש בעיות נפשיות מורכבות ביותר ועליך למהר, להציל את חייך וחיי בנך. ההחלטה על גירושין היא נכונה, נבונה ועליך רק להבטיח את שלומך הפיזי ואת שלום ילדך עד לסיום התהליך וגם לאחריו. בדקי את האפשרות לפנות לשירותי הרווחה ו\או למשטרה ו\או למעון לנשים מוכות על מנת להבטיח שלא תיפגעי במהלך התהליך. זכרי, מדובר כאן בדיני נפשות ובחיים הפיזיים הממשיים שלך ושל בנך. קיימת כלפיכם סכנת פגיעה פיזית של ממש. הצילי את חייך. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום רב. אני צריכה עצה דחופה אני קצת מבולבלת. אני בת 34, יצאתי עם בחור בן 38 שנה וארבעה חודשים מתוכם מגורים של כמעט שנה יחד .בסה"כ תקשרנו טוב והיתה אהבה ומשיכה בנינו , אבל הבעיה העיקרית היתה חוסר נתינה שלו, הן בתחום הכספי והן מבחינת הבעת הרגשות. הוא בסה"כ בחור טוב ואני חושבת שהוא אהב אותי וגם אמר לי את זה המון , אבל אף פעם כמעט לא חיזר אחריי בצורה של נתינת מתנה או איזה הפתעה נחמדה , אני לא מחפשת את הכסף אלא את תשומת הלב . יתרה מזו שלא כ"כ השקיע בי הוא גם דרש ממני לקנות דברים בדירה ששייכת לו (בה חיינו יחד ). הוא טען שאני ממילא לא משלמת שכ"ד אז לא יקרה כלום אם כל חודש אני אוציא אזישיהו סכום ויקנה משהו בשביל הבית ובשביל הזוגיות שלנו. הוא אמר לי: "אני רוצה שתרגישי חופשי לקנות מה שאת רוצה לבית כדי שתרגישי שאת חלק מהבית הזה". אני אמרתי לו שאם הוא רוצה שאני ארגיש חלק מהבית אז שייתן לי להרגיש ככה ושאני לא צריכה להוכיח לו את זה ע"י קניית חפצים לבית. אני השתתפתי יחד איתו בכל ההוצאות כולל כלכלה ולא ראיתי לנכון להשקיע ברכוש לבית כיוון שלא דיברנו עדיין על חתונה . מידי פעם קניתי דברים שימושיים של יום יום לבית מכספי הפרטי וללא השתתפות שלו אבל לא הסכמתי שינצל אותי למטרות הפרטיות שלו שזה ריהוט הבית ואמרתי לו את זה. אני אמרתי לו שאם נתחתן אני מוכנה לתת ממה שיש לי ולקנות חלק מהרהיטים ומכשירים לבית , אבל עד אז אני אשקיע רק בדברים של יום יום וזה גם בהשתתפות שלו. הוא לא הסכים עם הדיעה שלי וחשב שזה ברור מאליו שהכול יוצא ממני בלי גבולות. כל הזמן היו לנו מריבות על זה עד שנמאס לי ועזבתי אותו פעם אחת, חזרנו אחרי 3 שבועות וזה אחרי שיחה ארוכה מאוד. שוב אחרי חודש וחצי עזבתי אותו בגלל שהקומקום חשמלי התקלקל והוא דרש ממני לקנות אחד חדש על חשבוני. הרגשתי מנוצלת ולא מוערכת ואני לא רואה בצורתהחיים הזו זוגיות ושותפות אל ניצול . היה ברור לשנינו שאם נתחתן הוא ירצה לעשות הסכם ממון על הבית והוא לא יהיה שלי , ולא היתה לי בעיה עם זה . אז מה בעצם הדרישה שלו כל הזמן היתה?

דלית היקרה לא ברור מדוע בזוגיות שלכם נכנסתם לפינה של התחשבנות כספית דקדקנית עד כדי מחיר של קומקום. בדרך כלל בני זוג הגרים יחדיו מקבלים החלטה על ניהול החיים המשותפים מבחינת התקציב המשותף ומידת התרומה של כל אחד מבני הזוג לתקציב זה. בינך לבין בן זוגך לא הושגה הסכמה והבהרה מוחלטת ביחס להיקף השותפות הכלכלית של כל אחד מכם. אמנם חלקתם את ההוצאות השוטפות, אך בן זוגך חש שהוא מעניק לך מקום מגורים. ולכן ביקש השתתפות מבחינתך במידה זו או אחרת בחלק מעלות המגורים. הווה אומר, חלק מעלות שכירות דירה. השאלה אם זה צודק, הוגן או נכון - איני יודעת להשיב על כך. זוהי שאלה רגשית ולא שאלה כספית. יש מי שחש כי באופן טבעי הוא מספח בן או בת זוג לדירתו הקיימת ואינו מצפה לתגמול כספי על כך ויש אחר שרגשותיו ממוקדים בתחום כספי, לו הוא מעניק חשיבות רבה ולפיכך הבעת רגשות תתפס בעיניו על ידי מתן כספי. גם את דיברת על הרצון להיות מחוזרת באמצעות מתנות או הפתעות. בהחלט אפשר לתאר שאשה אחרת תראה בחיזור יותר ענין של מתן מחמאות, חיבוקים, נשיקות ואופני הבעת רגשות שאינם קשורים כלל לכסף. קיצורו של דבר, נדמה ששניכם רואים בכסף סוג של הענקה רגשית ברמה זו או אחרת, מי יותר ומי פחות. אם ברצונכם להגיע להבנה, כל אחד בפני עצמו ושניכם ביחד מדוע הרגשות משוקללים בעיניכם לאמת מידה כספית, הייתי ממליצה לכם לפנות ליעוץ זוגי קצר. ברור שאם אין ראיה משותפת לגבי תפיסת משמעות הכסף ולגבי היכולת לתת ולהביע רגשות, הקשר יחזור ויעלה על שרטון. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום... אני בן 16. בזמן האחרון אני לא יודע מה אני?! כל פעם שאני עובר ליד בן כלשהו בשכבה שלי אני מנתח אם הוא חתיך או לא והזין שלי מתחיל לעמוד ליד ה"חתיכים" מה שנקרא. מצד שני, אני מתחרמן מאוד מכוסיות, וכל פעם מתאר את הסיטואציה לידן שאני מזיין אותן. אז... מה אני?

אדי היקר לפי תיאורך האישי, אתה מתחרמן גם מבנים וגם מבנות. הדבר בהחלט הינו אפשרי. בשלב הנוכחי קיימת משיכה מינית ותשוקה הן לבנים והן לבנות. קיימים בני אדם, גברים ונשים שהם דו מיניים, כלומר הם נמשכים לשני המינים. במידה וקיים בך רפרטואר תגובות של משיכה מינית לשני המינים, ביכולתך לממש את התשוקה בשני הכיוונים או שביכולתך לבחור את הדרך המועדפת עליך. מן הראוי לציין שבגיל ההתבגרות עד לעיצוב הזהות המינית קיימת לעיתים השתוקקות לשני המינים בו זמנית. במידה והנושא מטריד אותך, הייתי ממליצה שתפנה לפסיכולוג\ית בקופת החולים אליה אתה שייך על מנת לדון בנושא מורכב זה ולגבש את זהותך המינית בדרך שתהיה נוחה ומתאימה לך ביותר. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אני בחורה בת 26 שהכרתי לפני 8 חודשיים גבר בן 34 משכיל,מלומד,בעל מקצוע,אחרי הכרות קצרה בטלפון החלטנו להפגש נפגשנו ל-4 מפגשים של שיחה כייף וצחוק במפגש ה-5 הראה לי קרירות וכששאלתי אמר שאני לא מתאימה לו כי הוא לא משקיע בי בכלל ומתאים לי גבר טוב יותר ממנו אני מבחינתי אחלתי לו בהצלחה ויצאתי לדרך חדשה אחרי חודש שלח הודעה שניפגש ואני הסכמתי במפגש הסביר לי שרוצה להיות בגדר של ידידים אני שכל הזמן הייתי לבד הסכמתי ובינתיים בין הבילויים והאינטימיות התחלתי להתאהב ולפתח רגשות נסענו לח"ול שבועיים שם גיליתי שבקשר עם בחורה ליבי התרסק לרסיסים כשהסברתי על רגשותי ואהבתי אמר שליבו נמצא במקום אחר אך מרגיש קרוב אליי ניתקתי תקשר שוב אחרי חודשיים שלח SMS שנפרדנו הבחורה לא אוהבת אותו מספיק יצא לדייטים אך זה לא זה גם אני המשכתי בחיי יצאתי לדייטים אך זה לא זה וליבי מבקש רק אותו הוא תמיד חוזר אליי איכשהו אך בגדר של ידידים האם אהיה אי פעם שלו?? מה אעשה?

תות היקרה אני מאחלת לך שלא תהיי של שום אדם, אלא קודם כל תהיי של עצמך. ושאל עצמך זה יחבור בן זוג הרואה בך את בת זוגו האחת והיחידה, ללא היסוס וללא התלבטות ומתוך התכוונות מוצהרת להיות איתך במערכת יחסים זוגית, אינטימית ורומנטית. הבחור אודותיו את כותבת הכריז על עצמו כבר בסדרת המפגשים הראשונה כאחד שאינו מסוגל להשקעה רגשית בך (או בכל אשה אחרת). לאחר מכן טען שלבו נתון לאחרת (מה שכלל אינו ודאי). קיצורו של דבר, הוא מתקשה ביחסי אינטימיות ואהבה. הייתי ממליצה לך להמנע מנסיונותיו לשמור על קשר ברמת "ידידות" ופשוט להתנתק ממנו ולמצוא גבר אשר יענה על הקריטריונים שנמנו למעלה. גבר זה אודותיו את כותבת עשוי לגרום לך, כך נדמה, לתהליכים של כאבי לב, יאוש ונסיונות לחבור למי שאינו מתאים כלל. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אילנה , הסיפור מעט מורכב ואנסה לקצר מעט , אני בת 30 ונמצאת במערכת יחסים כבר שנה עם בן זוג מקסים , אוהב ומפרגן . לא התאהבתי בו כמו שחשבתי שאתאהב , אחרי שנים ארוכות של לבד כואב וחוסר במגע ייחלתי לאהבה חמה ולתשוקה ולצערי לא זה המצב . האהבה ביננו מזכירה לי לפעמים אחווה מסוימת , עם אינטימיות ומגע חם אך כבר חודשים רבים ללא מין . אני בחורה מינית , רוצה להרגיש נשית ומאמינה שסקס מתוך אהבה הוא מתנה נפלאה .. לעומת זאת , בן זוגי מסובך בנושא המיניות . אני אציין שהוא טראנסג'נדר - כלומר לא מונע מטסטוסטרון :) גם אציין שהוא נפגע גילוי עריות על ידי אח בכור , התעללות שנמשכה מספר שנים בקו התפר בין ילדות לבגרות . הוא פוסט טרואמטי בנושא המין , בתחילת הקשר המגע ביננו היה בעל אופי מיני ומספק , אך לאט לאט ככל שהחודשים חלפו הוא נהיה נדיר יותר ויותר וכבר חצי שנה לא קיים . בן זוגי סיפר לי שתמיד זה קרה לו כך - כמה חודשים של יכולת להעניק ( הוא לא מסוגל לקבל , לא מסוגל שאני אספק אותו , זה מעלה בו זכרונות מכאיבים ) ולאחריהם דעיכה ותסכול של בת הזוג . הוא כואב את המצב ויודע שאני מתוסכלת . לפעמים אני חשה שחלק גדול בי מושתק בשל המקרה הלא מסונכרן שלנו . אני אוהבת אותו מאוד והוא אותי .. כל פעם שאני נוגעת בנושא השיחה מסתיימת בחוסר אונים , מבוי סתום שגורם לשנינו לבכות בכאב .. הוא טוען שהוא א-מיני , אני תוהה אם זו הטראומה שמרצדת מול עיניו כשהוא נוגע וננגע . הוא אינטיליגנטי מאוד ורגיש , וטופל בעבר ועדיין מטופל על ידי אנשי מקצוע , כבר שנים רבות מאוד , אך נדמה שאף טיפול לא חודר את מעטה הטראומה , בן זוגי חווה דכאונות וניסיונות אובדניים ומפחד , אולי בצדק , לגעת בכאב ולהתפרק שוב . אני לא רוצה לסיים את הקשר הזה , שנינו בודדים בעולם והענקנו אחד לשני בית , הוא המשפחה היחידה שלי אחרי שנים רבות של בדידות גדולה , אפילו החיבוק שלו כל כך מחמם אותי אחרי שנים של שממה . אני נוטה לחשוב שאין לנו פתרון , שאם אבחר להשאר אחיה איתו באחווה ובאהבה אך חלק ממני יישאר מיותם , הקול הסוער והמיני שבי לא יבוא לידי ביטוי ואהיה אולי רק חצי אישה ממה שאני יכולה להיות . רציתי לששאול אותך , כבעלת מקצוע ובעלת ניסיון , האם יש איזשהו פתרון או תהליך שניתן לעבור ? האם יש לנו כזוג תקנה או שנועדנו בין האהבה הגדולה לחיות גם הרבה כאב ולעתים תסכול ? אשמח לשמוע ממך . תודה רבה ..

מרתה היקרה, זהו סיפור קשה וכואב מאוד מכל זווית שלא נסתכל עליו, את מדברת שבן זוגך הוא מפלט ובית עבורך עם הרבה יתרונות כלפייך אך יכולותו המינית שקועה עמוק בתוך טראומות וכאב עד כדי ניסיונות אובדניים. צר לי לשמוע ששנים ארוכות של טיפול נפשי לא הצליחו לאפשר לו להתגבר על נטייתו קצרת הטווח למיניות עם אישה והתרחקות לאחר מכן. דרך אגב, אני מכירה מספר מקרים של גברים, שלא עברו התעללות מינית, שאינם טרסג'נדרים ויחד עם זאת מאבדים עניין בבת זוגם כעבור זמן קצר של מספר חודשים. כך שמבחינת בת הזוג התופעה היא דומה, גם ללא המטען הרגשי הכבד. קשה לתת עצות כשאר אין מכירים אתכם באופן אישי, אבל האם ייתכן או מתאים לכם להיות בזוגיות שתהיה פתוחה מבחינה מינית עבורך? האם אפשרות זו הועלתה על ידכם? על מנת למצוא פתרון פרקטי להתנהלותכם המשותפת אני חושבת שכדאי לפנות לייעוץ זוגי כדי למצוא דרכי התנהלות המקובלות על שניכם על מנת שתוכלו להמשיך ולקיים את המערכת הזוגית. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

המקרה שלנו באמת מאוד מורכב - אני מקוה שכמו שייעצת , נוכל לגשת לטיפול זוגי . שוב תודה רבה , עוזר לשמוע התיחסות מקצועית בנושא שלא חלקתי מעולם .

שלום, החבר שלי ואני ביחד כשנה. במהלך השנה הזו פיתחנו מערכת יחסים מאוד אוהבת, תומכת, ופתוחה. אנו לקראת סוף שנות העשרים ועובדים בעבודות יחסית תובעניות. בעיקר בן זוגי אשר עובד כבר תקופה ארוכה בין 12-15 שעות ביום. הקשר שלנו התחיל ברגל ימין בפן המיני, אך מאז קיימת הרגשה של התרופפות בתחום זה. החשק המיני שלי גבוה אך בן זוגי מאידך אומר כי הוא חרמן ובעל חשק אך המון פעמים מאבד את החשק כשאנו ניגשים לאקט, מה שמוביל לקיום יחסי מין של פעם בשבוע. חשבנו בהתחלה כי מדובר על עייפות או הסחות דעת כתוצאה מהעבודה, המהווה חלק ניכר מהיומיום. אך גם בסופי השבוע, בהם אין לחץ, אנו מוצאים את עצמנו במצב דומה. גם כשאני מנסה לגעת בו או ליזום ברגע שאין לו חשק אין ביכולתי לעשות כלום כי הוא לא רוצה במגע מיני אלא בחיבוק בלבד. קיימת אהבה מאוד חזקה בינינו, והקשר מדהים אך הנושא מעיב מאוד על מערכת היחסים (במיוחד לנוכח גילנו הצעיר, ולעובדה ששנינו אנשים אנרגטיים). תהינו האם ללכת לטיפול אצל סקסולוג או שיש משהו יותר בסיסי שמסתתר מאחורי ה"בעיה" או משהו הורמונלי(כמובן ששעות העבודה היא התשובה הראשונה שעולה לראש). לא היינו רוצים לוותר על הקשר אך מאידך גם לא למשוך אותו ולפגוע בשנינו עוד יותר. תודה רבה על העזרה.

סיון היקרה, ראשית לא ברור מדוע אדם צריך לעבוד 15 שעות ביממה ובהחלט אפשר לייחס חלק מהבעיה למיקוד האנרגיה הנפשית לא בתחום הקשר הזוגי, לפחות מבחינת הקדשת השעות. יש מקום לבדיקת טסטסטורון, יש לפנות לרופא המשפחה, זו בדיקה פשוטה והטיפול פשוט מיידי ומסייע. מתוך תיאור המצב והעובדה שבן זוגך מעדיף כרגע חיבוקים ללא התעלסות וללא מין וחלה אצלו מגמה של ירידה בתשוקה המינית ואו במשיכה אלייך. אני מציעה שיפנה לטיפול אישי אצל פסיכולוג קליני המתמצה בבעיות של תשוקה מינית. אין מקום לפנייה לטיפול סקסולוגי לדעתי שכן זהו טיפול התנהגותי המתמקד יותר בצורות של חוסר תפקוד מיני. לא ברור אם הבעיה כרגע היא תפקוד מיני משובש או בעיה של תשוקה. הסקסולוגיה אינה מטפלת בבעיות של תשוקה ונדמה לי שהמצב הנוכחי מתאר מצב של צניחה במצב בתשוקה המינית. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

התחלתי לצאת עם בחור לפני כחודשיים, הוא מאוד מוצא חן בעיני מכל הבחינות. אני חייבת לציין כי לא קל לי למצוא דבר כזה. התחרמנו, אבל לא היתה חדירה. שמתי לב כי איבר מינו מאוד קטן. ואני מנסה להתעלם מזה כי הוא מצא חן מאוד בעיני. אבל זה נורא מטריד אותי בכל זאת איני יודעת איך להתמודד עם זה.זה פוגע לי במשיכה אבל מצד שני הוא מקסים והוא הכל בשאר התחומים, מה לעשות?

פונה יקרה, מתוך הפנייה לא ברור לי מדוע לא התקיימה חדירה, האם משום שלא הגעתם למצב מיני של התעלסות שבו מתבקשת חדירה או אולי הייתם במצב מיני ולא התבצעה חדירה כי לבן זוגך לא הייתה זיקפה מספקת ולפיכך גם איבר מהין שלו נראה היה קטן יחסית. שאלת הגודל של איבר המין הזכרי רלוונטית אך ורק במצב של זיקפה מלאה. יש איברי מין שבזמן זיקפה הם גדולים ובזמן חוסר זיקפה או הרפיה הם מתכווצים ונראים כמו כפתור קטן. כך שהשאלה שלך אודות גודל איבר המין של בן זוגך תלויה בפרמטר הקריטי האם את מתייחסת לאיבר הנמצא בזיקפה מלאה ומגיע למלוא גודלו והוא קשה או לאיבר שהוא בזיקפה חלקית, אינו קשה לחלוטין ואינו מגיע למלוא גודלו. ייתכן שגבר יחוש חרדה תפקודתית ביחסיו המיניים בפעמים הראשונות עם אישה ואזי התגובה הגופנית עשויה להיות של זיקפה חלקית כאשר האיבר אז אינו במלוא גודלו ומלוא קשיותו. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

אילנה שלום, אני בת 33 נשואה לבעל אוהב ומפנק ואמא לארבעה ילדים מתוקים כאשר הקטנה שלי בת 3 חודשים בלבד. אני פונה אלייך בייעוץ מכיוון שאני מרגישה שאין לי חשק מיני כלל או צורך בסקס, אני יכולה לשרוד תקופות ארוכות ללא סקס או סיפוק מיני ובעלי כמובן שלא הוא מאוד מתוסכל ומנסה להבין אבל זה לא הולך בכל לילה אני מתחמקת או נרדמת על הספה והעיקר שלא ידרוש. ואם והיה והוא רוצה בשבילי זה לא נעים ואני עושה זאת רק למענו. הרבה פעמים הוא טוען שהוא עלול לחשוב על אחרות ב'זכותי' ואני מאוד מפחדת כמובן שזה יקרה ובטח שלא רוצה בכלל שזה יקרה אבל באמת שאין לי חשק או צורך בכך, אני אחרי לידה, עייפה מאוד, כל היום בבית סביב הילדים באהבה רבה. ואני מאוד אוהת את בעלי אבל אין לי חשק!!!בבקשה עיזרי לי.מה עושים איך מייצרים חשק וכוחות. קשה לו להבין אותי הוא מרגיש שאם אין סקס אין אהבה וזה ממש לא ככה מבחינתי. תודה רבה וסליחה.

הודיה היקרה, מעט נשים יש להן חשק מיני יש להן חשק מיני 3 חודשים לאחר לידה כאשר הן משמשות כגוף הנקה, קשורות מאוד ליצור החדש הקטן ואחרי שהן גומרות עם הילדים וההנקה כל מה שהן רוצות זה לישון ושיעזבו אותן בשקט. הייתי מתחילה לדבר על "עבודה" על התשוקה המינית שלך רק לאחר שתתייצב השינה שלך ולאחר שתמצאי זמן במהלך שבוע ימים כולל שישי שבת שבו את יכולה להתפנות מלהתייחס לילדים (אם יהיו אצל סבא סבתא, אם תהיה בייביסיטר שתעסיק אותם מחוץ לבית או כל סידור אחר) ובו בזמן גם לא להיות עייפה. כלומר, תנאי מקדמי כדי לדבר על עוררות מחודשת של התשוקה הוא: מצב של אי עייפות כלומר ערנות ונינוחות ותוך כדי "קיום פטור מן הילדים" לשעה שעתיים. זהו תנאי בסיסי להרגעות ולחוויה של רצון להיות ביחד עם בן זוגך בשקט ובלי שהחושים יהיו דרוכים לדעת מה קורה עם הילדים. אם תצליחו את ובעלך ליצור זמן, פנאי וחופש והרפיה מסוג זה יש מקום לעבוד איתך על עוררות התשוקה המינית. כל זמן שאת עייפה מדי או עסוקה ללא הרף בהתייחסות לילדים, המצב הטבעי הוא שלא תהיה לך אנרגיה זמינה גם ליחסי מין. מאחר והזוגיות חשובה לך, את אוהבת את בעלך ומעוניינת להיות חלק נהנה ביחסי המין "לא רק לתת" נסי להשקיע ולמצוא את המרחב החופשי שלך על מנת שתהיה אפשרות להתעוררות המיניות. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

שלום לאחרונה אני יוצאת עם מישהו חדש, הוא נחמד אלי ובהחלט מעניין אותי והייתי רוצה להמשיך לצאת איתו. הבעיה היא שלאחרונה התחלנו לבוא אליו ואחרי הוא רוצה שאשאר לישון אצלו. אני לא ישנה טוב אצל אחרים ואהיה עייפה אחרי זה, בינתיים התחמקתי שאין לי מברשת שיניים וכאלה אבל בסוף אני אצטרך להגיד לו את האמת נכון? מתי להגיד לו שהעניין הוא שלא הכי נוח לי להשאר לישון אצלו?

שירה היקרה, יש אנשים המתקשים להתרגל לשינה ליד אחרים, הדבר אינו נדיר כל כך וזה מצריך מהם תקופת התרגלות של מעל חודש חודשיים, אין בושה בלהודות בכך גלויות וישירות. השאלה היא האם קשה לך לישון במיטה זרה או בבית זר שאינו שלך או שקשה לך באופן כללי לישון בנוכחות מישהו נוסף. כך או כך, הייתי ממליצה להעלות את הנושא בצורה עובדתית ועניינית ובינתיים לתת לקשר להמשיך ולהתפתח. כאשר תגיעו לשלב שהיחסים יהיו הדוקים, בעלי פוטנציאל ותחושי בהם בטחון והרמוניה ו"יתבקש" באופן טבעי להמשיך את הביחד בשינה משותפת תנסו להעלות אז את שאלת ההתמודדות עם העניין. במצבים אלא כאשר מחליט זוג על התמודדות שינה משותפת, אפשר לעשות זאת בהדרגה, אפשר לקחת כדור הרגעה לתקופת מעבר. בשלב זה זרמי עם הקשר תוך כדי שינה נפרדת אם זה מה שאפשרי לך כרגע. אפשרות נוספת להסתכל על העניין היא שלא חייבים לישון ביחד גם בקשר טוב ומספק, אפשר לעשות הכל ביחד כולל סקס ואחר כך יפרוש כל איש למיטתו. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

שלום, חוויתי משבר בזוגיות עם בן זוגי ואינני יודעת מה לעשות. אני גרה בחו"ל לצורכי לימודים וחוזרת מדיי כמה חודשים לארץ. בן זוגי חי בארץ ואנחנו מנהלים מערכת יחסים מרחוק. גם אני וגם בן זוגי אנשים מאד קנאיים וחסרי ביטחון. בעבר חוויתי בגידה מבן זוג רציני אחר אך אין זה ניכר שאני נתונה בטראומה מכך. לפני יומיים מצאתי תחתוני תחרה אדומות (כמו בסרטים) במגרת בגדים של בן זוגי. הוא טוען שהוא לא בגד בי ושזה נשאר עוד מימי האקסית שהיתה לפניי. בהתחלה התקשתי להאמין אך בן זוגי הוא אדם נאמן ואני נוטה להאמין לו על אף שהדבר יושב כבד על לבי. מה גם שאנני מבינה למה הוא שמר את התחתונים (לטענתו הוא לא ידע שהם שם). מקרה נוסף שקרה ויותר מציק לי הוא שלבן זוגי שתי חברות הכי טובות (ידידות) שאיתן הוא עושה כמעט הכל ונפגש איתן בתדירות גבוהה. בתחילת בקשר שאלתי אותו אם היה לו משהו עם אחת מהן בעבר והוא טען שלא. אתמול, לאחר חצי שנה של קשר הוא התוודה כי אחת הבחורות נישקה אותו לפני 6 שנים כשהיתה שיכורה אך מאז לא היה כלום. נפגעתי מאד מהסיבה ששיקר לי וכעת אינני יודעת מה לעשות כי החברה הזו נמצאת איתו כל הזמן והיא חלק מחבורה מאד משמעותית בחיי בן זוגי. אינני רוצה להיות זאת שמרחיקה אותו מחבריו אך לא חושבת שאוכל להתמודד עם העובדה שהחברה הטובה הזו בעצם נמשכת לבן זוגי. לא יודעת מה לעשות. אנא עזרו לי

רינת היקרה, ראשית עלייך להביא בחשבון שקשר מרחוק הוא קשר בעייתי, כדאי לתחום את משכו ולתת לו נקודת סיום שבו הקשר יהיה רציף ובאיזור גיאוגרפי משותף. המרחק ואי הזמינות הופך כל אחד מבני הזוג לחיי את חייו בנפרד וזקוק למלא חסרים חברתיים או רגשיים מסוג זה או אחר. בפרט קשה קשר מרחוק לאנשים בעלי רמה גבוהה של חרדה וקנאה. סה"כ את נמצאת בקשר חצי שנה כך שאיני מבינה מה קשורה נשיקה שארעה לפני 6 שנים בין בן זוגך לבין ידידה שלו ולבין מצבכם הנוכחי. אם לפני 6 שנים אותה נשיקה הייתה בעלת משמעות, רומנטית וארוטית חזקה, סביר שהקשר היה מתפתח לזוגיות או לסתם סקס. מאחר ואותה נשיקה לא הובילה לשום דבר מכל המצוין לעיל אני מציעה להפריח אותה בשלום למרחבי חוסר החשיבות ולהוציא אותה ממחשבתך ומליבך. זהו אירוע ממש חסר חשיבות, גם בעוצמתו וגם בעובדה שהתרחש לפני הרבה שנים. כלומר, כבר פג תוקפו. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

הבעיה שלי היא ששום דבר לא מספיק לי אני בן 29 ונראה טוב מאוד. בחורות אוהבות אותי ונמשכות אלי. ומאז ומתמיד היה לי קל איתן. גם יש לי פה שממיס. ואני מתנצל על חוסר הענווה אני פשוט מציין את הדברים הללו שאני מודע להם ושהם היתרון והחסרון שלי בעולם) היו לי קשרים ארוכים בחיי, אבל תמיד בגדתי. אני מתרגל מהר, ממצה מהר, נמאס לי ואני רוצה ריגושים נוספים אחרים. אני אוהב נשים וסקס ולא יכול להסתפק באחת. גם כשגרתי עם בת זוג תקופה ממושכת, אם לא הייתי עם מאהבת קבועה (שגם ממנה היה יכול להימאס לי) הייתי תמיד באתרי פורנו, מחפש בחורות בפייסבוק ואפילו הולך לזונות בימי יובש. שזו עוד בעיה בפני עצמה. ההליכה לזונות אף פעם לא הייתה אובססיבית או התמכרותית אבל עצם הרגשת הריגוש שבהליכה אליהן והאדרנלין שזה מעורר מלחיצים אותי. אני ריאלי ואם אני בתקופה שאין לי כסף וכו' אני יכול להמנע מזה, ז"א שאני לא הולך לזונות באופן לא מחושב, מסוכן ולא אחראי. אבל חד משמעית אני יודע שככל שיהיה לי יותר כסף אוכל להינות מזונות יקרות ושוות יותר. עוד אני יודע בנושא זה שההליכה לזונות הינה בעייתית כי היא מסכנת אותי ואת בנות הזוג שלי מבחינת מחלות וכו' שזה הכי גרוע בכל הנושא. מעולם לא אהבתי אשה באופן שבו ראיתי בה האחת והיחידה. כי תמיד מצאתי משהו חסר. לא שלם. לא מספיק. לא מספק. כיום אני רווק יש לי חברה בחו"ל וזה נוח לי מאוד כי בארץ אני מתהולל וחי חיי רווקות לכל דבר. אבל נמאס לי... פתאום אני מסתכל על החיים שלי מהצד ומרחם על עצמי. אני מסתכל על אקסית שאהבתי בפייסבוק... בזוגיות... ואולי זה הולך לחתונה... ואני לא יודע אם אני פוחד לאבד אותה.. אותי ... לא יודע מה אני מרגיש.. לא מחובר לרגש שלי (לפעמים נדמה לי) אני רוצה להתחתן ולקיים חיי נישואים (לא יודע אם אני מסוגל לא לבגוד.. וזה מבאס .. בגלל זה נפרדתי מהאקסית מלכתכילה.. הרגשתי שאני כל הזמן רוצה אחרות.. וחשבתי שאני לא אוהב אותה בגלל זה.., אחרי שנפרדנו ועברו כמה שנים.. הבנתי שאני כזה עם כולן.. רוצה אחרות.. אין "האחת" אין "זה זה" ...רוצה אחרות נקודה.) אני מת לילדים. רוצה ילדים משלי ! מוכן ובשל לילדים להבדיל משנים קודמות... ו.............. זהו. שום דבר לא מספיק לי ! מה עושים ?

פונה יקר, סה"כ למרות שפע הנשים מכל סוג ומכל סגנון זהו מכתב עצוב, כפי שאתה כותב על גבר נאה ומושך שאינו מחובר לרגש שלו ושמבחינת נשים הוא בור ללא תחתית.בשל חוסר החיבור לרגש אף אישה אינה מספקת, התשוקה נגמרת מהר והוא כמו קאזנובה, אתה זקוק לנשים באופן מקביל. הרושם הוא שיש כאן צורך בסיסי לבגוד ו"להתלכלך", כלומר, שסביב נושא הנשים קיים תוכן לא מודע של כעס פחד או נקמה. החלק המעורר מחשבות אלו הוא החלק במכתבך אודות השימוש בזונות וקבלת הריגוש מכך. זהו מצב לא אופייני לגבי גבר המעיד על עצמו שיכול להשיג בקלות ובשפע נשים שתחשוקנה בו מבלי לשלם להן. הבעיה שלך נראית לי מורכבת בהחלט שכן כאמור יש צורך כפייתי לבגוד באופן סדרתי וזה מה שעושה לך את הריגוש. הייתי ממליצה בכל לב לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין את עצמך ויחסך לנשים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי אילנה , אז ככה אני בת 24 נפרדתי מחבר שלי לפני 3 חודשים אחרי 3 וחצי שנים שהיינו יחד, הזוגיות היתה קשה ,חוסר תקשורת ,תמיד הרגשתי נחותה איתו , לא יפה מספיק לא טובה מספיק וכו' הקשר לאט לאט התפורר בשנה האחרונה ואני הרגשתי חנוקה רציתי רק לברוח, נפרדתי ממנו הפרידה גם כן הייתה מאוד קשה כי היה לי טריגר דבר שנתן לי אומץ לעזוב (הרבה פעמים חשבתי לעזוב ולא היה לי אומץ גם היינו גרים ביחד וזה היה סיפור בשבילי לעזוב זה לעזוב גם בית) הכרתי במקביל בחור שהחמא לי מלא וזרק המון הערות "מבטיחות ויפות " על העתיד אני מאוד נמשכתי אליו ולהרגשתי שבאמת איתו יכול להתפתח משהו אחר שונה אמיתי ,(חשוב לציין שכן אהבתיי את בן זוגי לשעבר מאוד אך האבה ירדה בגלל הבחור שהכרתי) לאחר שבוע להכרות שלי איתו נפרדנו ואז לאחר הפרידה הוא נעלם מחיי הבהיר לי כי אינו רוצה שום דבר איתי אני הייתי שבורה מזה כי באיזשהוא מקום כן רציתי רק מהשיחות שלי איתו הרגשתי חיבור ענק ומשיכה. התנתקנו לגמרי , לאחר חודש הכרתי בחור אחר שיש לי גם כן חיבור איתו אך הרבה פחות והספקנו אפילו לשכב בתקופה של חודש , במקביל חבר שלי לשעבר חזר לתמונה והוא רוצה לחזור.. אני מאוד מבולבלת מצד אחד אני יודעת שהצעד לעזוב אותו היה נכון והכי חכם לי , מצד שני יש את הבחור שהכרתי הראשון שאני לא מצליחה להוציא מהראש (אולי בגלל שהוא דחה אותי אני לא יודעת) ומצד אחר יש את הבחור שאנחנו לפעמים נפגשים ועושים סקס ויש לנו משיכה מטורפת ותחומי עניין משותפים אך אני לא מרגישה לגמרי נכון לקשר איתו , ההאם זה בגלל שאני מאוד מבולבלת עכשיו? איך יודעים מה באמת לעשות ? האם זה תקין שפיתחתי קשר כל כך מהר אחרי זוגיות ככ ארוכה ? האם זה תקין שלא הייתי שבורה ככ מהפרידה כפי שמצופה היה ממני להיות ? מה את ממליצה? אני חשבתי שהכי טוב שאקח מרחק קצת מהכול אבל קשה לי אני לא רגילה להיות לבד וכשאני לבד אני לפעמים יוצרת סתם קשר עם חבר שלי לשעבר וסתם אנחנו מדברים בלי מטרה וזה מחזיר אותי אחורה לחינם ,איך יוצאים מהמצב הזה ? זה ממש פוגע בי ואני לא מצליחה לתפקד כי שום דבר לא יציב בחיים שלי כרגע ושום דבר לא ברור ואני פשוט לא מצליחה להבין מה אני רוצה ומה הרגשות שלי כלפיי כל אחד ??. סליחה על אורך ההודעה ... מצפה לתגובתך תודה רבה !!

יעל היקרה, חזרתי וקראתי את תיאור יחסייך בני 3 וחצי השנים עם החבר איתו גרת. מאחר וזה היה קשר ארוך יחסית יש מקום להתבונן בו כדי להכירך. התיאור שנתת לגבי אותו קשר מעלה תמיהות ושאלות מה הדבר הגורם לך לאהבה, מצד אחד, והאם מה שאת חווה כאהבה עושה לך טוב או רע: בקשר שבו גרת עם חברך תיארת חוסר תקשורת, רגשות נחיתות (לא יפה,לא טובה) ותחושות חנק. לא ברור כיצד כל זה משתלב בתמונה הכוללת של אהבה ומהי משמעות אהבה לגבייך. הבלבול בנושא זה רב. לאחר מכן, נראה שקשה לך מאוד להיות לבד ואת נאחזת באנשים המזדמנים בדרכך כדי ליצור קשר בין אם הוא מתאים ובין אם לא מתוך פחד עמוק להשאר תקופה מסוימת ללא בן זוג. לא ברור מנין פחד כה עמוק ומדוע את חייבת למצוא מהר מהר מישהו לידך. כאמור, מכל האמור לעיל, התמונה הכללית היא של רמת חרדה גבוהה, הרבה בלבול וחוסר בהירות עצמית לגבי מה מתאים לך, מהם הצרכים שלך וכיצד עלייך לנהוג בצורה שתהיה נכונה לך. אין כאן תשובה חד משמעית, מה עלייך לעשות עם בחורים, ולפיכך נדמה לי שהיה כדאי ללכת לתהליך ייעוץ פסיכולוגי כדי לעשות סדר ברגשות הפנימיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

שלום שמי אמיר בן 28 אני סטודנט להנדסת חשמל מאיפה להתחיל... השנה האחרונה הייתה מטורפת המקצוע שלי מאוד מלחיץ,ועברתי סוג של התמוטטות עצבים בשנה האחרונה,וממש באותה תקופה הכרתי את הבחורה הכי מדהימה שהכרתי כל החיים שלי היא התחילה איתי בחדר כושר,ומהתחלה היה לי קליק אני בן אדם שמאוד מתקשה למצוא מערכת יחסים שמתאימה לי,ונילי היא פשוט מושלמת בשבילי - חכמה ,יפה כיף איתה -היה לנו ממש טוב ביחד המשבר שלי עקב הלחץ בלימודים גרם לי לדיכאון לא קל,וזאת הייתה הסיבה לפרידה - היא אמרה לי שהדיכאון שלי הוריד אותה גם,היינו ביחד 5 חודשים,הפרידה הייתה במשך שבועיים שחזרנו אחד לשני - ולבסוף היא החליטה על פרידה ולא רק זה אלה על ניתוק מוחלט היא מחקה אותי מהפייסבוק,לא עונה לי לטלפונים,ולאחרונה שלחתי לה מכתבים עם פרחים וכלום.... אני מספר את הסיפור שלנו מאוד בקצרה - אבל ב-5 חודשים עד הפיצוץ לא היה לנו ריב אחד והקשר שלנו היה מדהים אני בטוח שאני לא ימצא מישהי מושלמת כמוהה ואני מוכן לעשות ה-כ-ל כדי להחזיר אותה... בבקשה תעזרו לי,מה עלי לעשות?

אמיר היקר, לפני שאתה מחזיר מישהי לתוך חייך, ואני מאמינה שאתה רוצה בכך מאוד, עלייך להחזיר לעצמך את עצמך. אינני יודעת מה פירוש המושג התמוטטות עצבים ואיך זה מתבטא אצלך. וכמו כן איני יודעת איך מתבטא הדיכאון שלך. כל אלא הם שמות תופעות העשויות להיות בעלות היבטים רחבים ומגוונים מאוד ובעצם הענקת השם אינה מסבירה בדיוק מה ואיך קרה. מה שברור הוא שלא רק שאתה סבלת ממצבך הנפשי אלא שהדבר יצר מתח, פחד, ומצב רוח ירוד או חרדה אצל בת זוגך ברמה כזו שלא יכלה להמשיך עוד בקשר. לא ברור אילו חולשות ואילו התנהגויות שלך נחשפו במהלך תקופה זו אך ברור שהן הרחיקו והרתיעו את בת זוגתך הניתקה איתך קשר. ראשית חכמה פנה לטיפול פסיכולוגי בדחיפות כדי להתחזק, להבין עצמך לגלות את הרקע והמניעים למצב הנפשי שלך ולמצוא את הכוחות להתמודד איתם. סטרס עקב לימודים אינו בהכרח סיבה להכנס למצב דכאוני. בשלב הזה אין מה לנסות להחזיר את הבחורה כל עוד לא עברת שינוי משמעותי בתוך עצמך. כשיהיה לך את עצמך באיזון אחר הדברים יראו לך גם אחרת וגם יחול שינוי ברגשותייך הן כלפי עצמך והן כלפייה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

אבל מאז שאני והחברה שלי נפרדנו אחרי 3 וחצי שנים עבר רק שבוע והיום נפלתי לדיכאון עמוק ואני שבור. זאת לא הפרידה הראשונה שלנו הייתה פרידה יותר קשה מזאת,אבל נמאס לי מזה נמאס לי לסבול מזה שהיא פוגעת בי. כל הקשר אני מנסה להילחם שהכל יהיה בסדר לא רוצה לאבד אותה!ואני ממש מרגיש אידיוט שאני עושה משהו שלא מעריכים אותי כמו שצריך היום ידידה שלי ספרה לי שהיא ראתה את האקסית שלי והן דברו והאקסית שלי אמרה שהיא אוהבת אותי בטירוף ממש בטירוף אבל לא מתאים לה הקשר הזה! וזה ממש פגע בי ממש ,שאחרי שסלחתי לה על דברים שבנדם אחר לא היה סולח לה אחרי שנפרדנו ותוך חודש וחצי היו לה שתי חברים והיא שחקה לי ברגשות אני סלחתי לה ואני אמרתי לה אני יחזור אלייך רק בתנאי שאת לא תפגעי בי ככה יותר ותעריכי אותי מספיק ואין וזה חזר על עצמו היא חושבת על עצמה עקשנית רוצה להנות מהחיים שלה לצאת לבלות עם חברות שלה בלי להיות מחוייבת לקשר הזה,לא הייתי צריך לחזור אלייה לא הייתי!היא אמרה לי שלא תעזוב אותי שאני לא יאבד אותה!ואני רק נפגעתי ממנה אמרה לי דברים שאפילו מתוך הגיון לא אומרים לבנדם שאוהבים!אני לא רוצה לחזור לבנדם הזה יותר לעולם אני רוצה לעריך את עצמי אני רוצה להשתחרר ממנה היא לא שווה אותי כל מאמץ שעשיתי בישבילה כלום פשוט כלום זה מה שאני מקבל סכין לגב!אני ממש שבור עכשיו אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אני מוכן לזה שלמרות הכל היא תתקשר אליי באיזה יום תגיד שרוצה לחזור או אפילו תרצה להשלים ואני פשוט לא מוכן להסכים עם זה כי לא מגיעה לה לא מגיעה!

מאור היקר, מתוך פנייתך נראה שאתה מתמודד הן עם הכאב של אובדן ופרידה, הן עם הצורך של לשקם את הדיומי העצמי שלך והן עם הצורך להבהיר לעצמך מהם הדברים שאתה מוכן לתת ולקבל בקשר, על מנת שבקשר הבא לא תספוג אנרגיות שליליות מעל ומעבר ליכולתך. קיימות בפנייך 3 אפשרויות: 1. לתת לזמן ולחיים לעשות את שלהם, כלומר, לנסות לצאת לבלות עם חברים, ללכת לים, לבריכה, לראות סרטים וכל מה שעשוי לעשות לך טוב. 2. לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר, ניתן אצל פסיכולוג קופ"ח אליה אתה שייך על מנת להתגבר על המשבר הנוכחי ולחזק את הכוחות לקראת העתיד. 3. לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופה נוגדת דיכאון כגון ציפרלקס. ניתן להתייעץ בעניין עם רופא המשפחה. יש להשתמש בתרופה זו משך כמה חודשים עד שתרגיש שהקשר כבר מאחורייך ושלא קיים בך הפיתוי לחזור אליו. שיהיה לך רק טוב, כל טוב ובהצלחה, אילנה.

שלום , בשבועיים האחרונים אני מרגישה מגורה כל הזמן , במשך כל שעות היום . זו מעין תחושת לחץ באיבר המין , כמו לפני סקס או כשצופים בסרט אירוטי . כדי להפחית את העוצמה של התחושה אני עושה פיפי לעיתים קרובות וזה עוזר קצת . כמו כן , אם אני מאד מרוכזת במשהו ( עבודה , סרט , שיחה ) אני לא מרגישה את זה . יש לציין שאין לי בן זוג בחודשיים האחרונים , ורק עכשיו , בגילי המופלג התחלתי לאונן- מה לעשות ?, זה ממש מפריע לי ומלחיץ אותי ברמה שקשה לי לנהל סדר יום רגיל . מחכה בקוצר רוח לתגובה ...

דנה היקרה, ראשית חבל שלא ציינת את גילך וכמו כן לא ציינת מה ארע בתקופה האחרונה (תקופה יכולה להתייחס גם למשך כמה חודשים או לשנה האחרונה, שכן יש תגובות המגיעות באיחור) לא ברור לי מתוך הנתונים מדוע יש עצבוב יתר מיני וכמו כן לא ברור לי מה מצב רוחך בזמן האחרון והאם את חווה שיבושים בתחומי תפקוד אחרים גופניים כגון אכילה , שינה, יציאות, הזעה וכו... הייתי מציאה ראשית לפנות לבדיקה אורוגניקולוגית וכן אני מניחה שתערך בדיקה הורמונלית (שוב, גילך אינו ידוע מתוך הפנייה) במידה ולא תהיינה תוצאות המצביעות על כיוון כלשהו במהלך הראשון של הבירור, בהתאם למצבך הנפשי הכללי אפשר לשקול שני מהלכים: 1. פנייה למרפאת כאב כדי להוריד עצבוב יתר 2. פנייה לרופא פסיכיאטר להתייעצות שכן יש תרופות נוגדות דכאון מוחרדה המורידות את התשוקה ואת הגירוי המיני ואולי הדבר עשוי להקל עלייך. 3.ייתכן ויש לשקול פנייה לפסיכוסקסולוגית כדי לברר למה ומדוע פרצה לה התופעה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

אני יקצר את זה עד כמה שאפשר....אני בן 19 מהמגזער הערבי אבל התגיירתי.. היה לי קשר למשך שנה עם ילדה מרוקאית הכרנו בשירות לאומי שהיינו עושים..בההתחלה זה היה הכי מקסים שיש עזרתי לה בהכל עזרתי לה לצאת מהדיכאון שהייתה בו מהאקס שלה שהיה מרביץ לה ומנצל אותה מכל המבחינות..עד פגשתי אותה היא אהבה אותי והכל היה בסדר אחרי 4 חודשים היא התחילה לשתנות...היא ילדה חלשה במוח..בגלל המצב שלנו היום בין שני העמים היא רצתה להיפרד ממני ...(אני שונא את המגזר שלי תמיד הייתי יהודי לכל דבר עד שהתגיירתי) היא רצתה להיפרד ממני בגלל שאמא שלה אמרה לה למרות שאמא שלה אהבה אותי הרבה אבל בגלל שאני ממוצא ערבי היא לא רצתה בכל זאת היא אנחנו המשכנו להיפגש והכל היה סבבה לגמרא וזה היה סודי כל הזמן אף אחד לא ידע על זה חוץ מ2 האחיות שלה...אני עזרתי לה בהכל פוצצתי אותה במתנות וכל משהיא צריכה כדי שתחסוך את הכסף שלה ושתרגיש שאני לידה בכל מצב...לפעמים היינו רבים...ואפילו שהיא אשמה אני הייתי מבקש סליחה ומביא לה מתנה...בגלל שאני לא אוהב להריב רציתי...היא תמיד אהבה אותי והייתי מרגיש את זה ...הסקס היה מגניב לשנינו ...עד שהיא התחילה לשתנות היא חשבה שאני עושה לה שם רע לפי משאמא שלה סיפרה לה...היא מקשיבה לאנשים קנאים שתמיד רצו אותה שאין להם עתיד בכלל...אני עצרתי את החיים שלי כדי לעזור לה והיא לא התייחסה לזה...חטמתי על התחייבות לדירה כדי שנוכל להיות ביחד והיא הבטיחה שתבבוא אליי ואף פעם לא באה...היא חשבה שמה שאמא שלה צודקת...אז היא הלכה למישהו אחר כדי לשכוח ממני היא נסעה איתו לאילת ואני הייתי עצבני ולא יכולתי לשלוט בעצמי עד ששלחתי לו הודעה בפלא והיא ראתה את זה והיא התלוננה עליי במשטרה..והייתי עוצר ללילה אחת..ופתאום שהייתי עצור בלילה היא באה לבקר אותי ...אחרי שיצאתי היא רצתה לראות אותי למרות שכל המשפחה שלי שלא תתקרב ממנה...אנשים בעבודה אמרו לי שאם היא עשתה את זה פעם אז היא תעשה את זה שוב...היא החליפה מספר שאני אפסיק לתקשר אליה והיא עדיין נפגשת איתי ..שוכבת איתי..נוסעים..מדברים רגיל...ואין לי את המספר שלה היא מתקשרת אליי מחסוי...האקס שהיה מרביץ לה..פעם רבתי איתו מכות הוא הביא את החברים שלו נגדי והיא לא רצתה שידעו שהיא מסתובבת עם ערבי..אז היא הלכה לידו ואמרה לי שחזרה אליו ובסוף הלילה היא מתקשרת והיא אומרת לי שהיא מצטערת רק עשתה את זה שלא יהיה לה שם...אבל נסיתי להבין את הצד שלה כי זה קשה למישהיא שגרה בעכו..והיא בת 20 וסלחתי לה....הייתי קונה לה כמעט 15 קוסאות סיגריות כל שבוע ...העברתי אותה טסט היא נכשלה 5 טסטים ואחרי שנתתי לה לנהוג על האוטו שלי שקניתי ספציפי שתנהג עליו ובאותו יום שקניתי אותו עשתה לי נזק ולא התחייסתי לזה...לא התחייסתי לכסף בכלל..כי הייתי ממש מאוהב והיא הייתה האהבה הראשונה שלי...עכשיו בסוף השנה זה היום היא מפסיקה לדבר איתי שבוע ואחרי זה מדברת איתי ונפגשת איתי רק שהיא שיכורה...אני יודע שהדיבור שלי לא בסידור הנכון פשוט אין לי תקווה לרשום ואני לא יודע מה לעשות....אנשים בבקשה תעזרו לי

אלכס היקר, נראה שחייך עד היום לא פשוטים בכלל ועברת די הרבה. העובדה הבסיסית היא שעלייך לייצב לעצמך את הזהות שלך בתור יהודי וישראלי וזה לכשלעצמו תהליך ארוך, מסובך, שתצטרך לשם כך קבוצת תמיכה כמו קהילות משותפות בהם גרים יהודים וערביים דוגמת היישוב "נווה שלום" או קהילות תומכות אחרות עליהן תוכל לברר באינטרנט. הקשר עם הבחורה הוא קשר בהחלט לא בריא שכן אין צורך "לפוצץ מתנות וכסף" על בחורה ואין צורך לפרנס אותה כלכלית בגילך על מנת שהקשר יזרום. לבחורה יש את הקשיים שלה כפי שאתה מתאר אותם, את הלחצים המשפחתיים שלה ולדעתי מן הראוי שיהיה לך הכוח לעזוב את הקשר הזה שהרבה טוב לא יצמח ממנו. הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי שלמשרד הבריאות או מטעם קופ"ח אליה אתה שייך על מנת לסדר את הראש ואת הלב בנושאי החיים השונים איתם עלייך להתמודד. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

אל תגידי פיכולוג בבקשה..אני בשליטה טובה על עצמי...אני בונה על גיור מגיל 14..אני רק רציתי שתגידי לי למה שאני הבן אדם היחיד שעזר לה בהכל ...עזבה ככה...היה לי אקס שהיה מרביץ לה והיא הייתה גוססת ממנו...ואני עזרתי לה ..שהיא הייתה חולה הייתי קונה לה את כל התרופות כל משהיא צריכה... ובסוף ככה עזבה והיום גליתי שהיא יוצאת עם מישהו אחר ...

אלכס היקר, יש אנשים שבתגובות הנפשיות שלהם מגיבים בצורה הפוכה מאשר היינו מצפים למי שטוב אליהם, מתחשב ומעניק, הם עשויים לחוש זלזול, חוסר הערכה או חוסר נאמנות ולמי שמתנהג אליהם בכעס בהפחדה או באיומים ובפגיעות נפשיות ופיזיות הם מתגעגעים אליו מאוד ומעוניינים בו מאוד. כמובן שמצב נפשי זה אינו תקין. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני בת 28 נשואה טריה, לאחרונה מצאתי אצל בעלי במייל קובץ עם תמונות של בחורות שהוא אסף מהפייסבוק (התמונות הן של בחורות שמצולמות בצורה סקסית או חשופה, בגד ים וכו). הוא התנצל ומחקנו את התמונות. (בעבר כבר מצאתי אצלו תקיה כזו ומחקנו אותה אחרי כעס ועצבים מצידי). הפעם הוא אמר שזה הרגל וקשה להיפטר ממנו אבל הוא מאוד משתדל. השאלה שלי היא למה יש לו צורך לאסף תמונות של בחורות מוכרות כגון השכנה, חברות של מכרה וכו (הוא מעדיף נשים אמיתיות על פורונו) על איזה צורך זה בא לכסות? ומה אני יכולה לעשות? לשנות בעצמי? ואיך אני אמורה לא להיפגע מדברים כאלה?

פונה יקרה, אפשר להבין את פגיעותך ואת מצוקתך. הרבה יותר קשה לחשוב שבן זוגך מתעניין באופן אירוטי בנשים מוכרות לכם ואף קרובות פיזית מאשר בשחקניות פורנו אנונימיות. להערכתי קיימת כאן התמכרות ומחיקת קובץ מדי פעם לא תשנה את נטייתו להמשיך בכך. אין לי מושג על איזה צורך הדבר עונה אצל בעלך וייתכן שאף הוא אינו מודע לכך במידה וברצונו לשנות את המצב עליו לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני העוסק בעמקי הנפש. http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988222#id=I1_1338561789749&parent=http%3A%2F%2Fwww.tapuz.co.il&rpctoken=756156586&_methods=onPlusOne%2C_ready%2C_close%2C_open%2C_resizeMe%2C_renderstart כל טוב ובהצלחה, אילנה.

ככה, אני וזוגתי בנישואים שניים , ילדים (בנפרד) בגרו ועזבו . לאחרונה אף עברנו לפרוייקט מגורים משותף ולשביעות רצוניינו. (הקשר בניינו כבר 10 שנים מתוכם כשלוש שנים מגורים משותפים). היא צעירה ממני ב כשלוש עשרה שנים, ולאחרונה טענה זוגתי כי איבדה את החשק המיני, לדבריה הלכה לגננקולוגית אשר אמרה לה כי יכול שהדבר נובע מהפסקת המחזור (מנופאוזה) ויש כדורים שניתן לקחת - אבל היות והיה לה ארוע החשוד כמוחי בעבר , היא לא יכולה לקחת כדורים (מאזני הורמונוים או אחרים). לא לחשוב שאני ה"תותח " הכי גדול בעולם.... גם הטורבו המיני שלי גם ירד... ומין הסתם ויאגרה מסיעת. אבל הנזקקות שלי ליחסי מין לא נעלמה . (התדירות פחתה בהרבה ואפשר להגין שפעם בשבוע היו מניחות את דעתי) אבל - נאדה, כלום. אני לא לוחץ עליה , כי מספיק להגיד לי פעם אחת את אשר נאמר לי... ולא אבקש יותר אפילו לא ברמז.. שהרי אני לא מעוניין במין "כפוי" ללא רצון בת זוגי. איך שהוא לא הבנתי מהתנהגותה לאחרונה שהיא לא כל כך מתלהבת או רוצה, כי בכל פעם מעט התחמקה. עד שלאחר שעשיתי "פרצוץ" מעט פגוע או נעלב . היא סיפרה לי כי ירד לה החשק... וכל השאר.... ברור שאני לא ממש לא רוצה יחסי מין שלא בהסכמה מלאה. אבל בכל אופן אני זה שעברתי את גיל השישים והיא רק חמישים. ואני חושב שאי אפשר "להספיד" את הקשר המיני. אולי ... אהבה פחתה אצלה... (גם כך חיבוקים ליטופים אף פעם לא היו הצד החזק שלה ... (שלי כן) ... אבל מסקס כן נהתה . ובעבר אפילו מאוד. מה עושים ?????.

מנחם היקר, האשלה שאתה מעלה בהחלט מורכבת וראויה לדעתי לבדיקה של פסיכוסקסולוג. נכון הוא שהירידה ההורמונלית אצל האישה עשויה לפגוע ברמת התשוקה הכוללת, אך אין הדבר טוטאלי ואין הדבר בהכרח פוגע בצורך הגופני לחיבוק התרפקות, התנשקות וכל מגע גופני אחר. קיימת אפשרות שהשינוי בהתנהגות הפיזית, האינטימית וכן בהתנהגות המינית מקורה לא רק בשינויים ההורמונליים של בת זוגך, ייתכן והדבר קשור בשינוי המגורים וייתכן אולי שלבת זוגך רגשות מודעים או לא מודעים המשפיעים באופן שלילי על התייחסותה אלייך. במידה והדבר חשוב לה הייתי ממליצה שתפנו לטיפול פסיכוסקסולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

וואו אילנה,! לא היתי חושב על כך (לא מרצון ולא מדעת)לא לבד. אמירות מאוד נכונות. ומסתדרות עם מחשבות כמוסות ולא מסודרות שלי. כן, צריך לבחון את הדברים, בשלב זה אני בוחן אם אני לא מהווה איזה טריגר אצלה למשהו שמעורר רתיעה או הסתייגות. קשה לי להיות המלטף והמחבק החד צדדי. ולאחרונה הפסקתי (אני לא יודע אם נוח לה עם זה) , אולי כן אולי לא, ואם כן צריך להיות איזה רמז מקדם במשחק הזה. לא קל לי, אני "יצור" יצרי , מאוד אמפטי, מנסה להבין , אבל גם באיזה מקום נעלב קצת מחוסר שיתוף הפעולה האמוציונלי הזה. אולי נעלב? אולי כועס? אולי מרגיש "פרייר" מהחד צדדיות ואולי רגישות יתר שלי. (או אטימות יתר רגשית של הצד השני) - ממש לא יודע ומתקשה לאבחן את עצמו ואת היחסים. אני לא כל כך בנוי לקשר זוגי פורמלי קורקטי וענייני בלבד, אני יודע שאהבה זה חומר הורמונלי שלא מופק לנצח. אבל רוצה לקחת את האהבה הזו למקומות טובים יותר, לחוויות משותפות לרגעים אינטימיים וומרגשים משותפים . בסוף זה חלק מהקרבה . פולמליקה וקורקטיות ושיחות על לוגיסטיקה ביתית בלבד, זה לא המשחק שלי. בשבילי זה "השרדות" בזוגיות . לא ממש החוויה עצמה. קישקשתי אולי יתר על המידה בפורום ציבורי כזה. בכל מקרה תודה אילנה. משה (לא מנחם)

שלום, יש לי יחסים עם ארוס שלי, והיו לנו בהתחלה בעיות עם הזקפה. לאחרונה כמה פעמים הוא אמר לי שהוא הצליח לחדור, אבל אני לא הרגשתי את החדירה, ולא הרגשתי שהוא בפנים. השאלה שלי היא האם יכול ליהיות שלא מרגישים לפעמים את החדירה, והאם גבר יכול לטעות בזה שהוא אומר שהוא חדר וגמר בפנים? נ.ב היו לי יחסים עם בן הזוג הקודם שלי וכן הרגשתי את החדירה, איך אפשר להסביר את זה? תודה.

ויטה היקרה, נדמה לי מתוך השאלה שיכול להיות שאם גודל איבר מינו הוא בטווח של הנורמה אזי העובדה שאינך מרגישה את החדירה יכולה להיות מובנת רק אם הזקפה היא לא חזקה מספיק כלומר זיקפה חלקית. הייתי מצליחה לפנות למרפאה לטיפול מיני בגברים על מנת לערוך בירור גופני כולל ולמצוא את הפתרון המתאים לתופעה שתוארה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

אני נשואה מזה 24 שנים, אף פעם לא נהניתי בחיים שלי ובפרט בנישואים שלי, מרגישה כמו משרתת, כל הזמן צריך לעשות ואין לי סבלנות, אין לי חשק למין בכלל, וכמובן בעלי רק על זה חושב.. אין לו כלום בראש חוץ מאשר שאנחנו לבד ישר מוצא סיבה לספק אותו, זה די מתסכל ואני יודעת שאי אפשר להגיד לא כי אני נשואה לו, ואין ברירה צריך לספק למרות שלא תמיד בא לי, אני נענית לו מיד

מוניקה היקרה, קיימים שני גורמים בעייתיים בחייך אודותם את מתלוננת. 1. העובדה שמעולם לא נהנית כדברייך, האם לא נהנית אי פעם עם בעלך, ילדייך, בעבודה, משפחת המוצא, חברות או אפילו לבד? אם התשובה היא שמאוד קשה לך לחוש הנאה סביר שמדובר כאן בדיכאון, מה גם שאת מתארת את החיים כלהיות משרתת. במקרה הזה מומלץ ביותר שתפני לקבל טיפול פסיכולוגי או בלשכה של משרד הבריאות או אצל פסיכולוג קופ"ח או בלשכות הרווחה וייעוץ הנישואין הקיימות במועצות העיר השונות. 2. את מתארת יחסים כוחניים בינך ובין בעלך. לא ברור באיזו תדירות הוא רוצה יחסי מין ולא ברור מדוע חובה עלייך תמיד להסכים לכך. בדר"כ ביחסי זוגיות תקינים קיים דיאלוג בין בני הזוג ורצון להגיע ליחסי המין כאשר שני הצדדים מעוניינים בכך. ייתכן, ומאחר ואינך נהנית מכלום אז אולי גם מבחינתך אינך מעוניינת במין בשום צורה. קיימת כמובן בעיה אישית של דיכאון ובעיה של יחסים זוגיים משובשים וכל אלא הן סיבות מספיקות לקבלת עזרה מקצועית. כל טוב ובהצלחה, אילנה.

שלום. אני בת 26 ובן זוגי 55. אנחנו שנתיים יחד, כולל מגורים משותפים. הזוגיות שלנו מדהימה, מבחינת תקשורת, סקס וכבוד הדדי וכמעט ואין תחושה לגבי פער הגילאים המטורף.יש לנו הרבה במשותף וחוג חברים משותף. הבעיה שלי היא לגבי העתיד כמובן, אני רוצה להתחתן וילדים, והוא טוען שגם הוא מעוניין(גרוש +4), אבל שנינו חסרי אמצעים. בגילו, אני יודעת שאין עתיד עם כסף מזהיר אבל אני מוכנה לוותר על זה. אני פשוט לא מצליחה להשלים עם העובדה שעוד כ 15 שנה אצטרך להחליף חיתולים גם לילד וגם לו..(זו הבדיחה שלנו). אבל זוהי המציאות, לא? אבל אני בטוחה שעד אז יהיו לנו חיים טובים ואמיתיים. האם זה הגיוני ללכת נגד ההיגיון וליצור תא משפחתי יחד? למרות שאני יודעת שעוד כ 15 שנה (בערך) אתעורר ליד קשיש? ולמרות שהמשפחה שלי לא מקבלת את זה בשום פנים ואופן? האם יש פה עוד זוגות כמונו? אשמח לתגובות חיוביות ושליליות כאחד

מרינה היקרה, האמת היא שקשה מאוד לתת עצה לכאן או לכאן. מצד אחד את מתארת זוגיות מושלמת שבשלב הנוכחי חבל לוותר עליה. מצד שני, קיים הקושי הכלכלי להביא ילד לעולם. את עדיין צעירהושאלת הילד לא חייבת לעמוד כרגע על הפרק. בינתיים אפשר לנסות ולהגביר את האמצעים הכלכליים לתקופה של עוד מספר שנים שאולי בה יהיה חשוב לך מאוד להביא ילד לעולם. אפשרות נוספת כמובן היא לוותר על הבאת ילד ולחיות בתוך זוגיות שטוב לך בתוכה. התנגדות הורייך ומשפחתך מובנת מן ההיבטים המעשיים וההשלכות הברורות מאליו של פער גילים כה גדול. ייתכן ואם פער זה היה מגובה בעושר כלכלי הקשר היה מאפשר יכולות תמרון רחבות יותר, אך לצערך אין זה המצב. פער של 30 שנה של זוגיות קיים בעולם אך שוב השאלה הבסיסית נוגעת לדעתי לשאלת הרצון והילדים והיכולת לגדלם ולפרנסם.

שלום רב אני ובן זוגי בשנות השלושים פלוס לחיינו אנו בזוגיות 12 שנה שהאמת לא הייתה משהו מאמצע הדרך שלה אבל איכשהו בגלל כל מיני דברים בדרך היא המשיכה . כיום יש לנו שני ילדים הקטנה בת חמישה חוד'. קצת לפני ההריון (לא מתוכנן) הקשר שלנו היה במשבר קשה ובאמת חשבתי כבר לעזוב. (הוא טיפוס שלא יודע להתבטא ולדבר הוא מקלל מעליב משפיל). במשך כל ההריון עם היה צריך לקיים מגע מיני הייתי נותנת לו במהירות בלי כל הנאה ורצון להנות ואז הייתי בוכה בלי שהוא יראה. חשבתי שזה בגלל ההריון למרות שידעתי שאני גם לא אוהבת אבל בכל זאת. לאחר הלידה הקשר שלנו פשוט הדרדר מתדרדר אני כמעט ולא סובלת אותו אני מרגישה בדיוק כמו חד הורית והאמת ברוב המקרים אני מעדיפה כי אני לא סובלת לעשות איתו כלום. ואם כבר הוא בא אני מרגישה כאילו יש לצידי מישהו שבא קצת לעזור כי עם שניים זה קשה. אני מרבה להעזר באימי משפחתי בדברים הוא יודע ומעדיף. וגם אני מרבה לבקר אצלם שהוא שונא את זה אבל מצד שני בבית די משעמם לפעמים. אני נשארת איתו בגלל הבית , הוא של שנינו ללא משכנתא אם אני עוזבת עכשיו אין לי לאן ללכת ובשכירות אני לא יעמוד פלוס כל ההוצאות האחרות. אז כרגע אני ממש בשביל מצב כלכלי.(כרגע אני עוד מאריכה את חופשת הלידה אז אני בלי כסף בכלל והוא גם לא עוזר בכל ,הוא לא יכול מבחינה כלכלית אז בחשבון הנפרד שלי אני חיה ממינוס והוא יודע. האם דרך מחשבתי היא נכונה, בשביל הילדים מבחינת האוירה זה לא ממש כיף ברוב הזמן. אבל זה מה שיש כרגע. מה עושים מה לעשות. תודה רבה

פונה יקרה, נשמע שמכל בחינה רגשית והתנהגותית את ממש סובלת מבן זוגך, שהאווירה בינכם קשה ושהסיבה להשארותך היא סיבה כלכלית. נסי להתייעץ עם בני משפחתך בנושא כגון האם במקרה של פרידה תוכלי להסתייע בהם כלכלית או תפקודית, מה השכר הצפוי לך אם תצאי לעבודה וכללית מאחר ואת מדגישה את הנתק והריחוק הרגשיים , את מדגישה את הצד הכלכלי העומד בינך ובין פרידה. האם זה באמת כך? האם הבעיה היא כסף? אין ספק שזה לא רצוי לגדל ילדים באווירה של נתק ועויינות בין ההורים.בררי לעצמך האם נשאר משהו טוב בחוויה שלך ביחסים בינכם או באופן בו את חווה את בעלך. כאמור הייתי ממליצה לפנות לכמה שיחות עם איש מקצוע ומאחר ואת נמצאת בחסרון כלכלי יש באשפרותך לפנות לשירות לטיפול במשפחה של לשכות הרווחה במועצות השונות המעניקות טיפול זוגי ומשחפתי ע"י עובדים סוציאלים במשפחות השונות. אני מקווה שגם תקבלי עזרה והנחיה וגם הדרכה לגבי ההתנהלות הלכלית. כל טוב ובצלחה, אילנה.