פורום זוגיות, פרידה וילדים

שלום. היינו אני ואשתי במסיבה אצל חבר ואחת הנשים ירדה על אשתי ועקצה אותה ופגעה בה במקצת ולא במקום ולדעתי לא לענין . אשתי התגוננה בכוחות עצמה ואני שהייתי שותף והייתי לידה לא הגבתי ושתקתי למרות שראיתי שאשתי כעסה מאוד ורטנה מהירידה של אותה אשה . האם לדעתכם עשיתי טעות שלא התערבתי והגנתי על אישתי במקום לשבת בשקט ולא להתיחס . תודה

ללרי שלום, כן. ברר לעצמך מדוע אתה נוטש את אשתך לבד בזמן שקשה לה ואינך מעניק לה תמיכה והגנה שהם טבעיים בין בני זוג.

אני בן 35 נשוי+2, אשתי צעירה ממני בשנה. למרות שהקשר עם בת זוגתי נחשב בעיני כל לקשר טוב, אני ממש מתוסכל מהקשר המיני שלנו (שבעצם לא קיים) ולא יודע למי לפנות (יש טיפול גם בקופ"ח?) אשמח לקבל עזרה, או הפניה. הבעיה היא שאשתי היא א-מינית, כלומר, ממש אין לה שום, אל שום חשק לסקס. התדירות שאנחנו מקיימים יחסים היא בערך פעם בחודש או חודשיים (וגם זה, אחרי שהיא "עושה לי טובה גדולה"). אני מבחינתי מוכן לסקס כל יום (אפילו כמה פעמים) ובהחלט אוהב (ומבקש) לגוון, ולנסות מקומות חדשים, תנוחות חדשות, וכדו', אבל אף פעם זה לא יקרה כי גם בפעמים הנדירות האלה שאנחנו מקייים יחסים סוף סוף (הפעם בחודש הזאת), זה תמיד רק במיטה (איכסה! לא רוצה במקום אחר, זה מלכלך") ורק בתנוחה אחת או שתיים קבועות ורגילות ("לא נוח לי משהו אחר") ומיד אחרי הסקס צריך ללכת להתקלח ("איכס" שוב), ועל סקס אורלי אין מה לדבר (כן, עוד פעם איכס), וכמובן לא שום צורה אחרת. למה פעם בחודש? כי אי אפשר לעשו סקס אם היא לא התקלחה (איכסה, לא רוצה אני מסריחה) ולא אם היא ממש סיימה להתקלח (עכשיו התקלחתי, אני לא רוצה שוב להתלכלך) ורוב הפעמים זה סתם "לא בא לי היום". אין לה או לי בעיות פיזיולוגיות. היא נהנית מסקס (בפעמים הנדירות האלה) ואפילו מגיעה לאורגזמה ומרטיבה את כל המיטה (בעיקר בסקס אוראלי). הבאתי לה מתנה את הויברטור הכי משוכלל, היא השתמשה בו פעמים בודדות והגיעה גם כן לאורגזמה, אבל מאז הוא בארון. גם לי אין בעיות, אני מוכן לסקס תמיד, אין לי ולא היו לי בעיות זיקפה אף פעם (ההיפך). אולי הנקודה היחידה היא שלפעמים כואב לה או שורף לה, למרות שהיא רטובה. אין לנו בעיות בזוגיות, יש אהבה והכל בסדר. אין לנו עוד בעיות, חוץ מזאת (מבחינתה בכלל אין שום בעיה, היא לא רואה את הבעיה הזאת גם). וגם אין בעיות סביבתיות. היא לא עובדת (או עובדת קצת), לא מנקה (יש לנו מנקה בתשלום) לא מבשלת (אני מבשל בבית) וכו' וכו' כך שלא צריכה להיות בעיה סביבתית. הבעיה היא לא רק חדירה עצמה, אפילו לא רק סקס, זה מתחיל עוד קודם, למשל סתם בליטופים, גיפופים וכדו'. היא כאילו א-מינית, אין כמעט מגע פיזי. לפעמים זה הגיע למצב שאמרתי לה, למה את לא נוגעת, מלטפת, מחבקת וכדו', אז היא ליטפה 10 שניות ובזה נגמר העניין. אני לעומת זאת אדם מאוד מיני, ומאוד צריך את זה, אני כן מלטף וכן מחבק, וכן מתגפף, אבל אין כלום בחזרה. בפעמים (נדירות) היא מסכימה אפילו שאני ארד לה, ונהנית מזה מאוד (אבל כמובן לא תחזיר בחזרה, כי זה מגעיל אותה לרדת לי, זה לא קרה אף פעם), אבל אין ספונטניות (אף פעם ב-10 שנות נישואינו היא לא יזמה משהו שקשור במין, אף פעם), אני צריך "לחלוב" את זה בניסיונות אין קץ. מה לעשות, אני מאונן הרבה (יש לי ברירה?). בתור נער מתבגר שאונן לא מעט, חשבתי לעצמי שבטח כשאגדל ואתחתן לא יהיה עוד צורך לאונן, אבל הנה, אני מוצא את עצמי מאונן באותה תדירות מאז גיל הטיפש-עשרה ועד היום, כי בעצם לא השתנה כלום. אין לי פרטנרית לסקס. התחתנתי, אבל אני עדיין ללא אישה. (אפילו ההיפך, בתור רווק היה לי סיכוי ליותר סקס, עכשיו אני לא אבגוד, אז יש לי פחות סקס מרווק ממוצע, ונסגרו לי כל האופציות. אני בן 35 וכמות הפעמים שעשיתי סקס דומה לזאת של בן 18 בערך) אז אני מאונן...אבל גם האוננות אני צריך לעשות בסתר. אם היא רואה, זה כמובן מביא אותה לצעקות, "אתה כל הזמן חושב רק על סקס! אוף!" גם זה אסור לי. אני צריך להיות משותק לגמרי מינית, כמוה, אחרת זה צעקות וריבים. אז בלילה אני הולך למחשב, רואה סרטים באינטרנט כשהיא ישנה, ומוחק אח"כ את העקבות. דדדדייי! אני כבר לא יכול! היום היא ראתה אותי רואה סרט כחול, וממש התעצבנה במקום להגיד לעצמה "היי, למה בעלי צריך למצא פורקן באינטרנט ולא איתי". הצילו!! כבר בא לי לבכות. אני כותב את זה עם דמעות בעיניים. אשמח לקבל כל עזרה, למי לפנות (היא בטח לא תסכים לבוא לטיפול, אז אולי יש משהו אחר)? יש טיפול סקסולוגי גם בקופ"ח? עדיף משהו אחר? לאן הולכים עם זה?? אבל לא לשלוח אותה לאיזה טיפול "סימפטומטי" שיגרום לה לתת סקס מתוך הכרח או מחוייבות, וילמד אותה "תעשי ככה וככה", כי אני מעדיף לא לעשות סקס בכלל מאשר לעשות אותו עם מישהי שעושה מתוך מחוייבות ולא מרצון. אז אני לא רוצה פתרון ש-"ילמד" אותה טכנית מה לעשות, אלא פתרון שורשי, משהו מאוד בסיסי שיביא אותה להיות מינית באמת. יתכן שאין בכלל פתרון, וככה היא, וכל טיפול יטפל רק בסימפטומים ולא בבעיה (כפי שכתבתי שאני לא רוצה) ואני פשוט "אכלתי אותה" וצריך להמשיך ככה לעד, תוך הבנה שככה היא וככה אני. גם זאת תובנה חשובה שתעזור לי להתמודד עם זה, אם זה באמת המצב. אשמח לכל תגובה (וסליחה על האורך), נשוי ללא אישה

לנשוי המיואש, אתה מתאר מצב מאוד קיצוני של פער עמוק בעמדות ובצרכים המיניים. אתה גבר מאוד מיני ומלא תשוקה ואשתך בעלת תשוקה מאוד ירודה וגם בעלת הבעת רגשות והבעת חמימות דלה ומצומצמת, לפי תאורך. מן התיאור הזה קשה להבין כיצד נוצרה ביניכם אהבה כאשר צד המשיכה והתגובתיות הרגשית גופנית כה מנוגד. לגבי אשתך לא ברור כיצד היא רואה את הדברים ואין ספק שאתה מעיק עליה מאוד בדרישות המיניות שלך שלא רק שהן מאוד מרובות לצרכיה אלא גם מלאות דמיון ועושר רעיוני שזה רק מוסיף עוד שמן למדורה. מבחינתה ככל שתביע פחות רעיונות מיניים הרי ייטב. במקרה זה אין ספק שהפער הוא עמוק ויש צורך בהתערבות של גורם מקצועי חיצוני כלומר פנייה לפסיכולוג-סקסולוג על מנת שיקיף את הבעיה מכל צדדיה. המצב הנוכחי מעיק ומכביד על כל אחד מכם. אם אתה לא רוצה לפנות באופן פרטי בקש הפניה למרכזים לטיפול מיני הנמצאים ברחבי הארץ בבתי החולים המרכזיים. קופת החולים אליה אתה משתייך תפנה אותך לשם ותצייד אותך בטופס 17.

אכן זה המצב. תיארת אותו נכון. יש מקום מסויים שאת ממליצה עליו בתחום הזה?

לא יודע אם זה ינחם אותך, אבל אני במצב דומה ואפילו גרוע יותר. פעם אחרונה היתה לפני 3 או 4 שנים. הפסקתי לספור. מאחל לך לפתור את זה. אם יש בינכם אהבה אז יש סיכוי. אני אישית די התיאשתי והשלמתי עם העובדה שנחיה ככה לתמיד.

I have the exact opposite problem. I want but my husband doesn't & it's very frustrating. he prefers to watch porn alone than to have sex with me, by the way i'm good looking, skinny AND everything I think u so sweet that u love ur wife so much AND u ant to do something .......

Hi I’m not sure you’ll see this Tguva, it is more then a month ago since you wrote to the forum .I read your mail, you sound like a great guy AND a loving husband. I understand you. I have the same problem with my husband he is just like your wife. Just like you I think it is for life. I wish you AND your wife all the best AND good luck with the therapy I live in England If you want my email to talk on line as friends let me know here.

אני בן 35 נשוי+2, אשתי צעירה ממני בשנה. למרות שהקשר עם בת זוגתי נחשב בעיני כל לקשר טוב, אני ממש מתוסכל מהקשר המיני שלנו (שבעצם לא קיים) ולא יודע למי לפנות (יש טיפול גם בקופ"ח?) אשמח לקבל עזרה, או הפניה. הבעיה היא שאשתי היא א-מינית, כלומר, ממש אין לה שום, אל שום חשק לסקס. התדירות שאנחנו מקיימים יחסים היא בערך פעם בחודש או חודשיים (וגם זה, אחרי שהיא "עושה לי טובה גדולה"). אני מבחינתי מוכן לסקס כל יום (אפילו כמה פעמים) ובהחלט אוהב (ומבקש) לגוון, ולנסות מקומות חדשים, תנוחות חדשות, וכדו', אבל אף פעם זה לא יקרה כי גם בפעמים הנדירות האלה שאנחנו מקייים יחסים סוף סוף (הפעם בחודש הזאת), זה תמיד רק במיטה (איכסה! לא רוצה במקום אחר, זה מלכלך") ורק בתנוחה אחת או שתיים קבועות ורגילות ("לא נוח לי משהו אחר") ומיד אחרי הסקס צריך ללכת להתקלח ("איכס" שוב), ועל סקס אורלי אין מה לדבר (כן, עוד פעם איכס), וכמובן לא שום צורה אחרת. למה פעם בחודש? כי אי אפשר לעשו סקס אם היא לא התקלחה (איכסה, לא רוצה אני מסריחה) ולא אם היא ממש סיימה להתקלח (עכשיו התקלחתי, אני לא רוצה שוב להתלכלך) ורוב הפעמים זה סתם "לא בא לי היום". הבעיה היא לא רק חדירה עצמה, אפילו לא רק סקס, זה מתחיל עוד קודם, למשל סתם בליטופים, גיפופים וכדו'. היא כאילו א-מינית, אין כמעט מגע פיזי. לפעמים זה הגיע למצב שאמרתי לה, למה את לא נוגעת, מלטפת, מחבקת וכדו', אז היא ליטפה 10 שניות ובזה נגמר העניין. אני לעומת זאת אדם מאוד מיני, ומאוד צריך את זה, אני כן מלטף וכן מחבק, וכן מתגפף, אבל אין כלום בחזרה. בפעמים (נדירות) היא מסכימה אפילו שאני ארד לה, ונהנית מזה מאוד (אבל כמובן לא תחזיר בחזרה, כי זה מגעיל אותה לרדת לי, זה לא קרה אף פעם), אבל אין ספונטניות (אף פעם ב-10 שנות נישואינו היא לא יזמה משהו שקשור במין, אף פעם), אני צריך "לחלוב" את זה בניסיונות אין קץ. מה לעשות, אני מאונן הרבה (יש לי ברירה?). בתור נער מתבגר שאונן לא מעט, חשבתי לעצמי שבטח כשאגדל ואתחתן לא יהיה עוד צורך לאונן, אבל הנה, אני מוצא את עצמי מאונן באותה תדירות מאז גיל הטיפש-עשרה ועד היום, כי בעצם לא השתנה כלום. אין לי פרטנרית לסקס. התחתנתי, אבל אני עדיין ללא אישה. (אפילו ההיפך, בתור רווק היה לי סיכוי ליותר סקס, עכשיו אני לא אבגוד, אז יש לי פחות סקס מרווק ממוצע, ונסגרו לי כל האופציות. אני בן 35 וכמות הפעמים שעשיתי סקס דומה לזאת של בן 18 בערך) אז אני מאונן...אבל גם האוננות אני צריך לעשות בסתר. אם היא רואה, זה כמובן מביא אותה לצעקות, "אתה כל הזמן חושב רק על סקס! אוף!" גם זה אסור לי. אני צריך להיות משותק לגמרי מינית, כמוה, אחרת זה צעקות וריבים. אז בלילה אני הולך למחשב, רואה סרטים באינטרנט כשהיא ישנה, ומוחק אח"כ את העקבות. דדדדייי! אני כבר לא יכול! היום היא ראתה אותי רואה סרט כחול, וממש התעצבנה, במקום להגיד לעצמה "היי, למה בעלי צריך למצא פורקן באינטרנט ולא איתי". הצילו!! כבר בא לי לבכות. אני כותב את זה עם דמעות בעיניים. אשמח לקבל כל עזרה, למי לפנות (היא בטח לא תסכים לבוא לטיפול, אז אולי יש משהו אחר)? יש טיפול סקסולוגי גם בקופ"ח? עדיף משהו אחר? לאן הולכים עם זה??

ראשית תודה רבה על המענה. הבחירה שלי לחיות כך נובעת בעיקר בגלל פחד ובגלל שאין לי אומץ לעשות צעד. אבל מה שרציתי לומר הוא שהנושא של פרידה או אפילו אופצייה כזו לא עולה על הפרק בשיחות עם בעלי. אנחנו לא מדברים לעולם על אופצייה כזו לעומת זוגות רבים שמנפנפים אחד לשני בזמן ויכוח שהם יתגרשו אטו יבחרו או ילכו מהבית. הוא מרגיש ורואה שאני לא מעוניינת בסקס ובכל זאת לא מרפה ועוד פעה מתחיל עם ליטופים ומיזמוזים כמו בן 20. הוא בן 52! אתמול כל הגוף שלי הפך מתוח כשהוא התחיל וממש צבטטי את עצמי ובכיתי אח"כ. אני כבר לא יכולה. אני מתה להגיד לו שיפסיק עם המיזמוזים האלה ושיעזוב אותי לנפשי. אני כבר מוכנה לאקט אבל בלי כל ההקדמות האלה. אני יודעת שאם אגיד לו שיפסיק עם הליטופים הוא יפגע מאוד ויסתובב לצד השני ואח"כ לא ידבר איתי כמה שעות כמו ילד קטן. האם ליגיטימי להגיד לו שיפסיק עם הליטופים האלה? נשמע היה מהתשובה שכתבת לי שמגיע לי שהוא דורש את מה שהוא דורש כי בעצם אני אישתו. קשה לי מאוד בגלל כל זה בעיקר כי כל הנשים שמסביבי נמצאות במצב הפוך לשלי. מודה מאוד.

ליטל היקרה, אני בהחלט מבינה את מצוקתך שכן זה מאוד קשה נפשית וגופנית להתעלס ולקיים יחסי מין עם אדם שאינו אהוב ו\או דוחה אותנו פיזית זה הסיפור מהצד שלך, שבהחלט ניתן להבין אותו. אגב לא ברור מדוע רתיעה וסלידה אלו התפתחו משך השנים והאם לגיל המעבר ולירידה ההורמונלית שלך יש קשר לכך. סך הכל לחיות עם אדם שאנו נרתעים ממנו פיזית זו פגיעה עצמית קשה . מן הזווית של בעלך הוא גבר בן 52 בלבד!!! כלומר גבר מלא און ותשוקה הנמשך לבת זוגו וככל הנראה אף אוהב אותה. הדבר הטבעי ביותר עבורו וכמובן הלגיטימי ביותר הוא לרצות לשכב עם אשתו הנחשקת והיות והוא אוהב הוא משקיע במין ואין לו עניין להסתפק בחדירה וגמירה בלבד, אלא הוא רוצה התעלסות ואהבה. מה יותר טבעי נורמלי וטבעי מזה? יוצא שבעל אוהב וחושק שבדרך כלל זו ברכה אמיתית הפך עבורך לקללה. השאלה שלך היא האם להודות בפניו שזו קללה מה שיביא מבחינתו באופן טבעי לכעס כלפייך לתחושה שהוא דחוי ולעלבון עמוק. כל אלו הן תגובות טבעיות במצב הזה. במקרה שלך קשה לחיות עם שקר והעמדת פנים כה עמוקים ועלייך לפנות לייעוץ אישי כדי להבין איך להתמודד עם עצמך: 1) האם ניתן לשחרר אותך מן הסלידה והתיעוב כלפי בעלך (שלא ברור מדוע התפתחו) 2) או לעזור לך להתמודד עם הצורך בפרידה. אין ספק שכאשר צד אחד אוהב וחושק והשני סולד, מתעב ומסווה זאת על ידי העמדת פנים זהו מצב קיומי קשה ביותר ומביא סבל עמוק. חשיפת האמת תעביר את הסבל מהמגרש שלך למגרש של בעלך וקיימת סבירות שירצה להתרחק או אף להפרד שכן איזו אופציה נשארת לו? אין ספק שאת במלכודת פני לייעוץ במהירות האפשרית.

אני בת 48 ובעלי בן 52, עם השנים "לא בא לי" על בעלי. (מצטערת על הסלנג אבל זה הכי מביע את ההרגשה). זה היה תהליך שבגלל התנהגותו וגם בגלל בעיות בריאות שלי פשוט לא בא לי לשכב איתו. למעשה אני לא מרגישה אליו שום תשוקה וגם לא אהבה. רוב הזמן הוא מרגיז אותי. אבל אני כרגע לא מתכוונת להיפרד כי אני פוחדת וכלכלית קשה יהיה לי להסתדר. לעומתי לו יש חשק מיני מוגבר ואם הייתי נענית לו אז כמעט כל יום היה רוצה סקס. כרגע לפחות פעם בשבוע הוא רוצה ואני מרגישה שאני ממש, אבל ממש לא רוצה. אני מרגישה כאילו הוא אונס אותי אני ממש בוכה לפעמים, ומתפללת שזה יגמר. לפעמים אני אומרת לו שאני לא מרגישה טוב ומתחמקת. אח"כ אני קמה מתוסכלת, מדוכאת מאוד ולוקח לי כמה ימים להירגע. נראה לי שהוא חושב שהוא בן 20 הוא מלטף ואני ממש לא יכולה לסבול את זה שהוא נוגע בי. כל החברות שלי במצב הפוך, הבעל שלהם נמנע מסקס ורק לבעלי יש דרישות וחשק כזה. אני מרגישה כמו פריקית ליד כולם. כל הנשים מתפללות לבעל שילטף וירצה לשכב איתם אף אחד לא מבין אותי ויש מעטים בכלל שאני משתפת אותם בזה. למעשה מחוץ למיטה הוא לא כזה חם ונחמד. הוא אפילו מרבה לדבר אלי לא יפה. ואח"כ צריך פורקן. ואני מרגישה שממש לא בא לי. הבעיה העיקרית שלי זה שאני לא יכולה להגיד לו - "לא בא לי עליך". זה ממש פוגע. והוא מרגיש ורואה שלא בא לי ואני אומרת לפעמים שיעזוב אותי. אבל עוברים כמה ימים ושוב. אני גם לא יכולה להכריח את עצמי לאהוב אותו או להתאהב בו. אני מרגישה שאני חיה חיי אומללות בגלל זה. למעשה מדובר על כמה שנים כאלה. אני ממש מדוכאת מזה ולא בא לי לעשות כלום. מה דעתך? מה היית ממליצה במצב כזה? אני יודעת שזה לא פשוט. בתודה

לליטל היקרה, מטעמים נפשיים שלך "בחרת" בשנים האחרונות לחיות עם בעל לא אהוב ולא נחשק על ידך אך ורק בשל הסיבה הכלכלית (לפי דברייך). לפי זה מתוך דברייך זהו סוג של "עסקה" פסיכולוגית שלך נוסח "אחיה איתך בשל הנוחות והביטחון הכלכליים אך אל תדרוש ממני אהבה ומין בתמורה" בדרך כלל עסקה מבוססת על תן וקח ובתור שכך בעלך מבקש או דורש ממך למלא את חלקך בעסקה על ידי קבלת יחסי מין. מהזווית שלו אין בכך כל פסול ואין להאשימו בדבר. מהזווית שלך את אומללה כי את חייה בתוך מערבולת של איבה, דחייה ועוינות כלפי בן זוגך. מאחר וקשה לחיות במצב רגשי כה קשה פני לעזרה מקצועית על מנת לשנות את האופן בו את רואה וחווה את הדברים ועל מנת שתוכלי לגלות בתוכך אופציות נוספות של דרכי פעולה.

הי, אני אשמח לשמוע דעתכם. לפני כחצי שנה יצאתי מקשר ארוך של 4 שנים מתוך הבנה כי אהבה כבר לא הייתה שם. מאז, אני מוצאת את עצמי, חצי שנה אחרי יוצאת עם בחורים בתדירות די גבוהה. לא מתוך רצון, העניין הוא שאני מחפשת יציבות בקשר..מחפשת שוב אהבה גדולה, אך ללא הצלחה כל קשר מסתיים לאחר חודש וקצת...(יש לציין שרובם לא הסתיימו מהצד שלי) אני חוששת כי אני לא מצליחה להיפתח מספיק מבחינה רגשית או יותר גרוע, שאני לא יכולה להחזיק קשר יותר מחודש. כרגע אני נמצאת בקשר עם מישהו, אבל אני רואה את זה דועך והופך לדבר כבשיגרה, אני מאוד לא רוצה לסיים עם זה אבל חוששת שזה יבוא מצידו. מה אפשר לעשות? :( תודה.

למיואשת היקרה, נקווה שתצליחי לצאת מהיאוש שכן את מתארת מצב די נורמלי. לאחחר קשר של 4 שנים (מה שמראה על יכולתך לשמור על קשר) הדיו של הקשר עדיין מחלחלים בנפש בצורה זו או אחרת ועשויים להקשות על התחברות טובה וחזקה. בדרך כלל לוקח לבני אדם יותר מחצי שנה כדי לעבור מקשר רציני אחד לקשר רציני אחר. אין לי מושג מהם התהליכים שאת חווה באותם קשרים קצרים שתיארת באותה חצי שנה ומהן האיכויות שאת משדרת באופן מודע או לא מודע. חישבי על כך היטב מה מתחולל בפנימיותך ומה את מקרינה כלפי חוץ העזרי בחברות לשם כך ובמידת הצורך אולי שווה כמה שיחות עם איש מקצוע.

אני בן 31 ומאז שאני זוכר את עצמי מקיים יחסי מין תמיד יש לי פליטת זרע באופן מוגזם בזמן זיקפה (עוד הרבה לפני גמירה) דבר שמאוד מפריע לי ולבת זוגי בזמן מין אוראלי.האם יש לכך איזשהו טיפול או פיתרון ?

אברי שלום, בעניין זה פנה לאורולוג באתר או לפורום "הפרעה בתיפקוד המיני" באתר זה

שלום רב, אני נשואה 12 שנים. בעלי אינו מהסוג שמבלה עם חברים ורוב היום הוא בעבודה ובערבים איתי. ולמרות זאת יש לי תחושה פנימית שהוא בוגד בי, אבל מתי לעזאזל? הוא לא מטפח את עצמו יותר מהרגיל והתחתונים שלו לא חדשים (ואפילו חלק מהם בלויים...) האם יתכן שהוא בכל זאת בוגד בי? נכנסתי ללפ טופ שלו וראיתי בהיסטוריה שלו משהו חד פעמי לפני שלושה שבועות אתר הכרויות, התעמתתי איתו הוא טען שהוא לא מנוי וכנראה זה מהאתרים האלו שקופצים כל הזמן. באמת לא ראיתי כניסות נוספות לשום אתר כזה... אבל עדיין... הנייד שלו לא מוחבא והוא גלוי לעיני כל... תדירות הסקס לא ירדה והיא למעשה תלויה בי. אילו סימנים נוספים לחפש? האם יתכן למרות כל זאת שהוא בוגד בי? אודה על טיפים בנושא אני חייבת להרגיע את מצפוני.

לדנה היקרה שלום, לא ברור על מה ולמה התעורר חשדך שבעלך בוגד בך, האם רק בגלל אותה הופעה חד פעמית של אתר ההיכרויות. אם כל החשדנות מבוססת רק על הופעה חד פעמית של אתר ההיכרויות באינטרנט נראה שאולי את מפליגה בדמיונות וקנאה, מצד שני אין לי שמץ של מושג על סמך מה התעוררה בך אותה תחושה פנימית. לעתים תחושות פנימיות מבטאות אינטואיציה בריאה כך שלצערי אין ביכולתי לאשר או לשלול את תחושותיך. ייתכן שכדאי לך לפנות לייעוץ אישי כדי להבין טוב יותר מה קרה בתוכך באופן לא מודע שהעלה לפתע תחושות לא נעימות או ידע לא נעים, קשה לי להכריע בעניין זה.

שלום, האם אפשר לנהל רומן דרך הפייסבוק? לכאורה נראה אתר תמים, הרחבת מעגל חברים, האם יש מעבר? (סליחה על הבורות). אשמח להדרכה קטנה (אני חושדת בבעלי...)

לאיילת היקרה שלום, דרך אתר הפייסבוק אפשר ליצור יחסים חברתיים מכל הסוגים ויש המשתמשים בו גם כדרך למציאת בני זוג כמו אתר הכרויות. בפרט נכון הדבר לגבי טווח הגילאים היותר צעיר נאמר עד אמצע שנות ה30 עבורם הפייסבוק היא רשת מאוד תוססת לכל עניין ועניין כולל הכרויות. כמובן אפשרות זאת קיימת לבני כל הגילאים. עלייך לברר עם עצמך מדוע עולות בך חשדות לבגידה כי בעיקרו של דבר פייסבוק הוא רשת חברתית דרכה מתחברים לחברי עבר ומקיימים קשר שוטף עם חברי הווה עצם השימוש בפייסבוק אינו מהווה הוכחה לבגידה. באשר לשימוש וליישום של השירותים באתר אין זה מתפקידנו להדריך בנושא. כל מדריך מחשבים יוכל לסייע לך בכך.

אני אבא לתינוקת בת שנה וחצי אשר נשוי במשך שנתיים וחצי, חיי הנישואים לא כול כך טובים , יש הרבה עליות וירידות מתח . הרבה פעמים אנו רבים וזה מסתיים בכוך שנאמר שיהיה בסדר ונתחיל מחדש.יש לציין שכאשר הכרנו הכול היה אחרת מאשר כעת אחרי שעברנו הרבה דברים יחד + תינוקת. אישתי טוענת שאני לא איכפתי אוהב ולא יודע לספק, אני מרגיש שאני כן איכפתי , ולדעתה לא. אני מנסה להראות אהבה אך לדעתה זה לא. הסקס הוא לא על בסיס יומי אלא שבועי. קיים מעט פירגון בינינו. יש הרבה דברים שאין בינינו הסכמה מלאה ואז זה גורר לבעיות. אין לה כוח לזה והיא רק רוצה לסיים את הסיפור שבינינו , וכבר מתחילה לדבר על דמי מזונות ועל נושא מגורים ,אך זה לא משהו שהיא התחילה לספר לבני משפחה. אני מצידי לא רוצה בכלל לחשוב על כך , לא מעוניין שנגיע למצב כזה-גירושים. זה עושה לי רק רע בנשמה אני רוצה ללכת ליעוץ והיא לא רוצה..-מעדיפה לחתוך קשר. מאוד קשה לי עם העניין שבטח מעורבת פה ביתי הקטנה וחושש שיהיה לה מאוד קשה הלאה. מה את מציעה לנו לעשות? תודה, רועי

רועי שלום, אין ספק שאתה אכפתי ומודאג אודות מצב נישואיך. יש צורך דחוף שתפנו לייעוץ זוגי. גם אם אישתך בשלב הנוכחי מדברת על פרידה מה שאתה כמובן אינך רוצה ניתן להתחיל את התהליך בפנייה לגישור והשגת פרידה בהסכמה. תהליך כזה אם הוא נעשה אצל יועץ ומטפל זוגי בהחלט יכול להוביל אף לטיפול זוגי ומציאת שביל הזהב ביניכם שאולי יביא לשיפור הקשר הקיים. ראשית נסה לדבר אל ליבה של אשתך כדי שתפנו למספר שיחות ייעוץ זוגיות אם היא תמשיך ותסרב כדאי להציע גישור זוגי היכול להוות פתח לטיפול זוגי ואם דבר לא יעזור יקל הגישור על פרידה רכה ומוסכמת ככל שניתן.

שלום רב . אני בן 33 מאז שהיתחלתי לקים יחסי מין בגיל 17 עד עכשיו סובל משפיכה מוקדמם ומהירה מאוד. זאת אומרת כשאני מתחיל קיום יחסי המין עד הגמירה בערך דקה . זה מאוד מעצבן גם לי וגם לחברה . אפילו ניסינו שאגמור אני קודם ואחרי 15 דקות לנסות שוב ולקים יסי מין וזה בערך אותו דבר. ניסיתי גם משחה הרדמה עזרה טיפה אבל אני לא נהניתי בכלל. שאלתי : האם יש עזרה במצבי כמו משחה או תרופה או משהוא אחר . שגם אהנה וגם לשהות בקיום יחסי המין עם חברתי.

לאבי שלום, ניתן להתמודד עם שפיכה מוקדמת באמצעות טיפול סקסולוגי זוגי בו מתרגלים בני הזוג בביתם כיצד הגבר לומד לעצור את השפיכה עוד טרום הנקודת האל-חזור. אימון זה מקנה שליטה בתגובה המינית כתכנות פזיולוגי לאורך השנים. אפשרות נוספת היא האפשרות התרופתית. אפשרות זו מאפשרת עיכוב שפיכה משמעותי כל עוד לוקחים את התרופה. נטילת התרופה היא על בסיס יומי קבוע והשפעת העיכוב בשפיכה מתפוגגת עם ההפסקה בלקיחת התרופה. שם התרופה הוא "סרוקסט" ממשפחת התרופות נוגדות החרדה והדכאון. לחוות דעת נוספת, אם ברצונך, פנה באתר זה לפורום "הפרעות בתפקוד המיני" בהצלחה אילנה

שלום , אני בן 19 ,מגיל קטן מאוד התחלתי לקיים יחסי מין עם גברים ,כיום אני מקיים יחסי מין עם גבר ואני מתחרמן מסרטי גייז ואני רואה את עצמי מקיים יחסי מין עם עוד גברים בלי בעיה..אני אוהב גם נשים ואני רוצה להקים משפחה וכו' בקיצור היייתי רוצה שהמשיכה לגברים לא תהיה קיימת..עם נשים קשה לי לתקשר אני ממש פוחד מהם אפשר לאמר ,לא הייתה לי חברה ו\או ידידה מעולם מאותה הסיבה למרות שאני מאוד רציתי ורוצה בכך ופורנו רגיל(בן-בת) כבר די מאוס עלי ומחרמן אותי פחות ..אני די מיואש מהמצב ואינני יודע מה זה אומר עליי אז מה עליי לעשות? אני מרגיש ממש רע עקב המשיכה לגברים ואינני מעוניין בה אבל זה לא בשליטתי ,זה עושה לי את זה.. עם זאת אינני יודע אם הייתי יכול לחיות עם גבר בקשר מלבד סקס יכול להיות שכן, ואני די נרתע כרגע מלנשק גברים.. אשמח לתשובות.

לאלמוני החסוי שלום, שני משפטי מפתח במכתבך מורים על הכיוון הכללי האחד "אני אוהב גם נשים" והמשפט השני "עם נשים קשה לי לתקשר אני ממש פוחד מהם" לעתים ולא תמיד מקורה של ההומוסקסואליות הוא בדיוק בפחד מנשים והקושי לתקשר איתן. מאחר ובחברת גברים אתה חש יותר נינוחות וביטחון תועלה התשוקה המינית לכיוון הזה. מאחר ואינך שולל שאתה אוהב נשים בהחלט אפשרי שמדובר בנטייה דו-מינית, שאם תוסר בה החסימה הרגשית מפני נשים תחוש משוחרר גם להימשך אליהן מבחינה מינית. הדבר בהחלט אפשרי במקרים של נטייה דו-מינית הרצון וההתכוונות ליצור אינטימיות ומשפחה מסייעים רבות לעידוד הגברת הנטייה ההטרוסקסואלית. עובדה נוספת בעלת מנשמעות היא שציינת שאינך אוהב להתנשק עם גברים. ההתנשקות היא ביטוי לאהבה ואינטימיות ואלו ככל הנראה רגשות שאינך חווה עם גברים אלא רק תשוקה מינית. הייתי ממליצה בהחלט על טיפול פסיכו-סקסולוגי שינמיך את החרדה מנשים ויסייע לך להגיע איתן לאהבה ואינטימיות הדבר בהחלט אפשרי. בהצלחה.

תודה עוד כמה דברים ששחכתי לציין, אני מכור לפורנו ומאונן לפחות פעם ביום , אני מסוגל להמשך אך ורק לגברים שנראים מצוין(שרירים,חלקים שחומים) העלתי בדעתי שאולי המשיכה לגברים היא משום שהמוח צריך גירוי חדש משום שפורנו רגיל כבר התחיל לשעמם אותי ואינני מתגרה ממנו אז עברתי לנשים מבוגרות אחר כך לשחורות ועכשיו גברים ... קראתי זאת באיזה מאמר פעם.. עוד דבר ששחכתי לציין הוא שכול חיי למדתי במסגרות אך ורק עם בנים עקב היותי דתי בצעירותי , חזרתי בשאלה רק לפני כמה שנים כאשר כבר היה מאוחר מידי ככה שאפשר לאמר ש"נזרקתי ישר למים העמוקים" בעניין הבנות ,כי פתאום ראיתי עולם שלא היה מוכר לי ולכן עד היום בנות זה דבר שהוא מאוד זר לי וקשה לי ואני נבוך אפילו מלדבר איתן..

יש לי בעיה של חוסר חשק במין מה שפוגע לי בזוגיות..איך אפשר לטפל בבעיה?

שני שלום, בעיה של חוסר חשק מיני מקורה יכול להיות פזיולוגי (בעיה הורמונלית), מקורה יכול להיות ביחסים הבין-אישיים או שהוא נובע ממקור פסיכולוגי הנעוץ בהיסטוריה האישית שלך. מתוך מכתבך לא ברור מה גילך ולא ברור באם חוסר החשק היה מאז ומתמיד או שהופיע בתקופה מסוימת כלשהי בחייך. בהעדר המידע המתאים הרלוונטי קשה לתת בשלב הנוכחי תשובה מדויקת. מכל מקום התחילי בבדיקה הורמונלית ואם היא תקינה יש לעבור להתמודדות בתחום הפסיכו-סקסולוגי.

שלום רציתי לדעת אני נשואה ךפני שנה ילדתי תינוק בזמן רוב הפעמים לפני הלידה וגם כיום ישנם תנוחות שמאוד כואבות וחלק מהם לא בעלי אומר שלא יכול להיות שככה כואב ובתנוחה אחרת לא מה לעשות בתודה מראש

למיטל שלום, ראשית יש לעבור בדיקה גניקולוגית כדי לוודא האם יש ממצא גופני כלשהו המסביר את מקור הכאב. במידה והכל תקין מבחינה גופנית הן בנרתיק הן בשלפוחית השתן והן מבחינת תפקוד המעיים הפתרון הוא לגשת לטיפול סקסולוגי ולנסות לעבוד עם "מרחיבי הנרתיק" שהם גופים פלסטיים בעלי גודל מדורג אליהם מתרגל הגוף תוך כדי תרגול יומי בבית

יש לי חבר שנה וקצת, עד היום הקשר שלנו היה הכי טוב בעולם עם הרבה אהבה אמון וכנות, לפני כחודש הקשר שלנו ניהיה שטחי יותר וגם פחות מדברים בטלפון, הוא אמר לי שירד לו קצת ממני ושאני אתן לו את הזמן להתאושש ולחזור לעצמו, הקשר השתפר באמת אבל הוא פחות רוצה לשכב איתי, הוא פחות יוזם מבחינה מינית, מה לעשות???

אורלי היקרה, קשה להבין מה קרה ליחסו של חברך אלייך. התרחקותו יכולה לנבוע ממגוון סיבות: חלקן יכולות לנבוע מהסתייגותו מאיכויות מסוימות של הקשר אותן הוא לא מבטא בגלוי, וחלקן יכולות לנבוע מעניינים שבינו לבין עצמו כגון מתח, דאגה וקונפליקט בתחומי חייו השונים. הקיצור גם אני לא מבינה אותו פשוט כי אינני מכירה אותו ואת סיפורו האישי. באשר לעניין המיני אמרי לו בשלב הנוכחי כי את נמשכת אליו ומעוניינת בקיום יחסי מין עמו אך כדי לא להכביד עליו את משאירה לו את זכות היוזמה. ייתכן שההקלה שיחוש תסייע בידו לחזור ולחשוק בך. במידה ותוך כמה חודשים נושא התשוקה לא יפתר תצטרכי לעשות הערכה מחודשת של היתרונות והחסרונות שבקשר.

היי, אני בת 24 עוד מעט. הכרתי בחור לאחרונה ואנחנו יחד כבר חודשיים. בימים הראשונים ששכבנו הייתה לו בעיה להגיע לזיקפה מלאה ולאחר בירור מול הפורום הזה הוחלט לנסות להתחיל במיטה עם קונדום ולא לחכות לרגע החדירה. זה עזר. בימים הראשונים ראיתי שאני כן מתגרה וכן רטובה אך הייתה לי בעיה להפתח. במשך הזמן עד הימים האחרונים זה הלך והחמיר ואני מגיעה למצב שאפילו כשהוא מאונן לי אני לא נרטבת. זה מאוד מתסכל ושנינו אוהבים אחד את השני מאוד. ניסינו לקנות חומר סיכה וגם זה לא עזר. אני פשוט לא מצליחה להשתחרר. האם זה אומר שעלינו להפרד? חוסר התאמה מינית? נפרדנו לכמה ימים ושנינו מרגישים תחושה של החמצה.. יצויין שאני זוכרת גם בעבר מקרה דומה, היו לי כאבים בחדירות קודמות, אך אינני בתולה והיו שחדרו ללא כל בעיה כשהייתי רטובה ומגורה. בנוסף אני גם לוקחת גלולות להסדרת המחזור. מה הייתם מציעים לי/לנו לעשות? תודה על כל תגובה שתהיה.

אנונימית יקרה, בשל קשיי חדירה לא שווה להיפרד נקודה!!! סך הכל קשיי חדירה הן הבעיות הקלות ביותר לפתרון וחבל שתהרוסנה קשר של אהבה. פני בהקדם האפשרי לסקסולוגית המיומנת בפתרון בעיות חדירה באמצעות שימוש "במרחיבים" התרגול הוא בביתך ובפרטיותך והטיפול כולו עורך מספר קצר של חודשים. בינתיים המשיכו להתעלס ללא כל נסיונות חדירה אני מקווה שעצם הידיעה של שניכם שלא תהיה חדירה תוריד את הפחד מן הכאב ותחזיר במידה מסוימת את הרצון והחשק לחזור ולהיות ביחד. במקרה הזה "ג'וקים יש להרוס כשהם קטנים" כלומר על תתני לבעיה להמשך ולצבור תאוצה ופני בהקדם האפשרי לטיפול שהוא קצר ויעיל. האמינו באהבה ובהתאמה שביניכם, כאבים בזמן חדירה הם תופעה הקיימת בצורה זו או אחרת אצל כ15% מהנשים הצעירות ואין זו סיבה להפסיק קשר!!! הבעיה פתירה לחלוטין..

שלום, הבעיה שלי היא מורכבת, בעיה של שנים, אם כי תמיד כשאני בזוגיות אני נוטה להאשים את החוסר חשק בשל אי משיכה לבן הזוג. אולם כשהוא יודע לגרות כמו שצריך אני מצליחה להתגרות, אבל זה נדיר. נתחיל מזה שאני לוקחת רסיטל ואומרים לי שזה מוריד את החשק המיני. מגיל 20 אני על כל סוגי הפרוזק שכבר המציאו, לצערי אני מומחית בנושא. זה בשל מחלה מאוד קשה, קוראים לה בולימיה, בהתחלה זה אנורקסיה, אח"כ בולימיה, אח"כ אנורקסיה + בולימיה, והיום בולימיה בלבד, אני יכולה לשלוט על עצמי בימים שאני לא בבית. אני מתפקדת מעולה, אבל הכל מעל פני השטח, בפנים אני קרועה, עייפה ובוכה. גם הייתי במחלקה להפרעות אכילה לפני 3 שנים ולא יצא מזה כלום. מגיל 20 אני עם הסיפור ואני כבר עוד מעט בת 29, ובמאי אני גם מתחתנת. אנחנו רבים המון, ואני חוששת שזה קשור המון לזה שאני לא מצליחה לספק את הצרכים המיניים שלו, ואני יודעת בוודאות שהוא לא בוגד בי, ממש בוודאות. אני אוהבת אותו והוא אותי והחלטנו להתחתן, ואנחנו שלמים עם זה. אני לא פונה בשאלה לגבי ההפרעת אכילה, משום שזה לפורום אחר, אני פונה בשאלה מה אני יכולה לעשות לגבי חוסר החשק המיני שלי.... אין ספק שגם דימוי הגוף נכנס פה בגדול, קשה לי להסתכל על עצמי במראה, אבל אני מסתכלת הרבה, וזה דוחה אותי מה שאני רואה. אני חייבת לציין שאני עם מבנה גוף רזה, אומרים שאני יפה וחתיכה, אבל זה לא דעתי. אולי גם זה משפיע על החוסר רצון להיכנס למיטה, ותמיד יש לי תירוץ, אני גם מנסה לכוון את הריבים לכיוון שאם אנחנו בדרך לשכב, אני אריב איתו, משום שאין לי חשק, אני רואה בזה ממש עבודה. רוצה ייעוץ.... המון תודה רומי.

רומי היקרה, הכל מתחיל ונגמר בבעיה שבפנים את "קרועה, עייפה ובוכה" כדברייך. הדימוי החיצוני שלך הוא של יפה וחתיכה ומצליחה תפקודית בצורה מעולה אך למעשה רוב האנרגיה הנפשית שלך שקועה בשאלת השליטה על האוכל, החיפוש אחרי מה שימלא אותך נפשית מבפנים וההתמודדות עם הסוגים השונים של דכאון וחרדה. כל תרופות האנטי דכאוניות שאת לוקחת מאז גיל 20 מקלות במידה זו או אחרת על עוצמת הסבל ומאפשרות את התפקוד בעולם אך אינן מעניקות לך את השקט הנפשי הפנימי שהוא התנאי לאהבה עמוקה, חדוות חיים, ועניין אוטנטי במין. במקרה שלך הכל קשור בהכל. המעצורים בחשק המיני קשורים לאותו שורש פסיכולוגי שהביא מלכתחילה להפרעות האכילה השונות (אנורקסיה\בולמיה) לעתים תכופות אנו מוצאים שנשים הסובלות מהפרעות האכילה הנ"ל מתקשות גם בתחום החשק המיני, כלומר קיים גורם פסיכולוגי עמוק המשותף לשני עולמות התוכן האלו. אני מניחה שאת כבר עייפה מטיפולים נפשיים אבל לצערי עולמך הפנימי משדר לך לפחות במראה שאת "דוחה" כפי שציינת וזהו בעצם ביטוי סמלי לכך שפנימיותך טעונה ברגשות אשמה וכעס ורגשות נוספים כלפיהם את חשה דחייה. כל הסימפטומים מהם את סובלת כולל דימוי הגוף השלילי הם דימוים סמליים המשקפים דחייה כלפי עולמך הפנימי. להערכתי את צריכה לפנות לטיפול עומק פסיכו-סקסולוגי העוסק בשנות הילדות הראשונות וביחסים המוקדמים עם דמויות ההורים. אולי כבר עברת משהו דומה ואולי זה נשמע נדוש אבל כנראה טיפול השורש טרם הסתיים. שיהיה בהצלחה. לפנייך עוד שנים ארוכות של חיי משפחה ונישואין ושווה להניח להן תשתית חזקה ובריאה

שלום לאחר שנתיים של זגיות מיוחדת במינה ורצינית מאוד לראשונה בחיינו החלטנו שאנחנו נפרדים - יותר מדי דברים לא פטורים שלא נמצא להם פתרון,כל מיני טראומות וחסר ידיעה...המון דברים הובילו לזה. עכשיו בגלל החוזה אנחנו נמצאים באותה דירה ואפילו ישנים באותה מיטה כי אין מקום נוסף בבית. פתאום גיליתי שאדם שרציתי לבלות איתו את שארית חיי ממש זר לי. אני לא יודעת איך להתייחס לשינויים האלה, איך לדבר איתו, אני מרגישה שמשהו בוער בתוכי כל הזמן - מין שריפה ששורפת את כולי מבפנים ואני לא יודעת לאן זה ייקח אותי ולמי אנפוך בסוף...מי יכו לעזור לי להתמודד עם זה?

לד.נ. היקרה, יש להבדיל בין המצב הרגשי המשברי שאת נמצאת בו בשל התפרקות קשר אהבה שבנית עליו לבין נסיבות חיצוניות של דירה שכורה משותפת ומיטה משותפת שאך מקשות על המצב. יש להתחיל בפתרון מהיר ככל האפשר של הנסיבות החיצוניות, לא לישון באותה מיטה (אפשר בסלון או על מזרון זמני) אפשר לתאם שאחד מכם יעזוב את הדירה (להוריו, לחברים, ישכור חדר בדירת שותפים וכדומה). אם זה סוף הקשר הרי השתעבדות לחוזה שכירות הכופה מגורים משותפים רק מחמירה את הסבל של כל אחד מכם ועליכם לפעול במשותף על מנת לצאת מן התסבוכת הזו שבמהותה היא תסבוכת כלכלית. בקשר לסערת הרגשות שלך: הכאב, הכעס, האכזבה, הצער וכיו"ב אילו דברים מובנים ועלייך לעבד אותם בינך לבין עצמך או בעזרת חברות קרובות ואם אין מוצא אחר אז לפנות לעזרה טיפולית. מכל מקום ראשית חוכמה לא להמשיך סבל מיותר ולמצוא את ההסדרים הטכניים והפרקטיים על מנת להביא לסיום את המגורים המשותפים. נכון שזה באלגן לא קטן לעבור פתאום דירה אבל באין ברירה אנשים עושים גם זאת כשכלו כל הקיצים והגיע זמן פרידה.

שלום אילנה. אני יוצאת 5 חודשים עם בן גילי, בן 35. אני לא אוהבת אותו, הוא לעומת זאת אוהב אותי מאוד אני מרגישה שהוא תלותי ,הוא מדבר איתי על לגור ביחד ולהתחתן, אך אני לא יודעת אם אני מעוניינת. הוא כל פעם תלותי וזה משגע אותי. ניסיתי להיפרד ממנו הרבה פעמים הוא הוא מסרב לוותר. מפריע לי שהוא מקובע בדברים. שולח לי כל יום אותה הודעה וכל פעם מבקש שנלך לאותה מסעדה. זה משגע אותי. ניסיתי להיפרד ממנו והוא הופיע אצלי בדירה ללא אישור ובכה דמעות! הרגעתי אותו כמו יד קטן. הוא פשוט גוזל ממני אנרגיות. אני לא יכולה יותר. כיצד מסימיםקשר כשהגבר לא מוכן לוותר תודה, אורית

לאווה היקרה, אם נחושים להיפרד ממשהו שלא מאפשר להיפרד ממנו צריך פשוט להיות לא נחמדים ולדבוק באסטרטגיה של ניתוק וחוסר תגובה לא חשוב כמה הצד השני "בוכה","מנדנד" או מופיע בדלת. תמיד אפשר לא לפתוח את הדלת. תבדקי באיזו מידה בעבר עם כל נסיונותייך להיפרד גם קצת שתפת פעולה מתוך חמלה ורחמים והושטת לו יד לעידוד. פרידה ועידוד הצד השני לא הולכים יחד. כאשר צד אחד רוצה להיפרד והשני "נדבק" הדבר מחייב פרידה באנרגיות יותר אסרטיביות לעתים ממש לא נחמדות על מנת שהמסר יעבור באופן חד-משמעי. אם לא תהיה נחמדה באופן עקבי לאורך כל הדרך ורק תדבקי בסירוב ,דחייה וחוסר תגובה מכל סוג שהוא כלפיו הרי בסוף גם הוא בן אדם והוא יגיע למצב של וויתור.

שלום אילנה. תודה על תשובתך. הודעתי לו שאני מעונינת להיפרד. הוא אמר לי שהוא הדבר הכי טוב שקרה ויקרה לי בחיים ושגדעתי קשר מדהים ושהוא סובל מייסורי גמילה לטענתו ושהוא אוהבאותי מאוד. הוא מנסה להקשות עלי לסיים את הקשר אך עשיתי זאת. תודה

אני יוצאת עם משהו מס' חודשים ויש תקשורת טובה ביננו יום אחד פתחתי את האתר הכרויות וראיתי שהוא נמצא באתר זה מאוד פגע בי ואני לא יודעת מה לעשות האם להפרד ממנו?

ליעל היקרה, האמת היא שלא ברור לי מה הייתה הסיבה שנכנסת לאתר הכרויות בתקופה שיש לך בן זוג מספר חודשים. האם הדבר נעוץ בהתלבטות שלך אודות הקשר? מסתבר שגם בן זוגך מבקר באתר והרי את יכולה לדעת מתי היה מועד ביקורו האחרון האם טרום הקשר איתך או שמא במהלכו. אולי הדבר מראה על סוג של התלבטות מצידו על סוג הקשר. מאחר והתקשורת ביניכם טובה הרי שאין מנוס אלא מלשים את הקלפים על השולחן וזה אומר להודות שאת בקרת באתר מסיבותייך שלך ופגשת שם את בן זוגך מסיבותיו שלו. ברור שעדיף לשוחח על כך לברר מאשר לעשות זבנג וגמרנו.

אנחנו בני 42-45, בריאים. בעלי נמנע מיחסי מין איתי לאורך זמן (חודשים ושנים), אולי על רקע בעיית זיקפה שהתרחשה מספר בודד של פעמים, ואולי פשוט מחוסר עניין. יחד עם זאת הוא מרבה "לבלות" עם סרטים פורנוגרפיים באינטרנט, בהסתר. דבר זה פוגע בי מאוד ונתפס בעיני כבריחה וכהתעלמות מהבעיה שתביא כנראה לסיום היחסים. שיחות רבות בנושא לא מקדמות אותנו לשומקום. האם פורנוגרפיה לגיטימית במצב כזה? האם היא מדרדרת את המצב או שאין קשר? מה ניתן לעשות?

אנונימית יקרה, הבעיה המרכזית היא העדר יחסי מין ביניכם משך תקופה ארוכה מאוד. את הסיבות לבעיה זאת לא פתרתם וכאן למעשה נעוץ הקושי המרכזי. כל עוד לא תיפתר הבעיה של העדר יחסים ביניכם אתם נמצאים בנקודת הכרעה האם להמשיך נישואים ללא יחסי מין (יש זוגות רבים שחיים ככה) או שמא להיפרד. אם הרקע לנתק ביניכם הוא ירידה בתשוקה של בעלך אלייך כתופעה ראשונית או כתגובה לקשיי התפקוד המעטים שהיו לו קשה לדעת מה הביצה ומה התרנגולת. מכל מקום פתרון במידה ואתם רוצים חייב לבוא על ידי חידוש יחסי המין ביניכם. עניין הפורנוגרפיה והאוננות הוא למעשה סוג "פתרון" מדרגה שנייה שהרי בעלך זקוק לפורקן. נדמה לי שעדיפה אוננות בבית מבחינתך על פני חיפוש אובייקטים מיניים בחוץ. יחד עם זאת בהחלט קיימת נטייה לפתח הרגל כלפי ההתעסקות בפורנוגרפיה ואוננות ונדמה שבעלך הגיע לסוג של איזון פסיכו-סקסולוגי בעניין המיני. עובדה המקשה על רצונו לעשות שינוי. אגב סרטים כחולים ואוננות באינטרנט הפכו להרגל אצל הרבה גברים גם כאלה המקיימים יחסי מין באופן סדיר עם בנות זוגן. להערכתי הבעיה אינה האינטרנט והאוננות אלא העדר המין ביניכם ועלייך לכוון את כל מאמצייך להגיע איתו להדברות בנושא לנסות לשכנעו להגיע לטיפול מקצועי. לא הייתי ממליצה לתקוף דווקא את האינטרנט שכן כאמור זוהי ברירת המחדל ולא שורש הבעייה.

יש לי בן זוג למעלה מחצי שנה, שנינו בני 20 פלוס. אהבה גדולה, לגמרי. לפני ימים אחדים נפרדנו לאחר אין ספור מריבות, פירדות וחזרות. על אף אהבתנו הגדולה אנחנו לא מצליחים לנהל מע' יחסים נורמלית,יש הרבה קנאה (בעיקר מיצדו) והוא טוען שאני לא אוהבת אותו מספיק ולא מקריבה (מה שלא נכון...)מה שגורם גם להרבה תיסכול מצידי על חוסר הערכה שלו. הבעיה היא שכאשר אנו יחד אני מרגישה שהוא "חונק" אותי ורוצה מעט ספייס וכאשר אנחנו נפרדים אני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו. אני רוצה לציין שבן זוגי הוא בחור מקסים, עדין ורגיש. וכולם אומרים שהוא "השתגע" מאז שהכיר אותי. אני באמת אוהבת אותו. אבל קשה לי איתו וקשה לי בלעדיו. אני מאוד מבולבלת. לדעתך אודה.

לנירית,שירה וסיוון שלום, היות והשאלה חזרה 3 פעמים תחת אותו טקסט רק עם שמות שונים אני אכן מניחה שיש בך מידה לא מבוטלת של סערת נפש ולפיכך את גם מוצאת את עצמך במריבות כפי שכתבת, חיכוכים וריבוי של פרידות. כאשר את בלי בן הזוג את חווה אליו אהבה ענקית, געגוע וסוג של דכאון מסוג שאת מכנה בשם "לא יכולה בלעדיו". כאשר את במחיצתו את סוערת רגשית, נוטה למריבות, כעסים וניתוקים. אין זו בעיה של תקשורת בלבד אלא בעיה ממשית של היכולת לחוות אהבה ורגיעה ומרחב נפשי בנוכחות בן זוג. במקרה שלך קשה לך לממש את האהבה במציאות בה מתקיימת זוגיות. את מתארת בעיה של מורכבות רגשית ורמה גבוהה של כעס להערכתי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי שתיטיבי להכיר את עצמך ולפרק את המוקשים הפוגמים ביכולתך לזוגיות יציבה ולמימוש קשר של אהבה.

שלום, אני בן 16 ורציתי לשאול שאלה בקשר לפורנו. התחלתי לצפות לפני שנה ומשהו וזה כבר הפך לדבר שבשגרה וכמעט יום יומי. רציתי לדעת אם יש בעיה בזה והאם צריך להגמל

נדב שלום, הזמינות וקלות ההשגה של סרטי הפורנו יש בה צדדים העשויים גם לפגום בתפיסה את המיניות. בסרטים הכחולים הדברים מוגזמים, גדולים מהחיים, טכניים ומנוכרים רגשית. הם מציגים מצב כאילו תשוקה מינית נטו בכל תנאי ובכל מצב היא משאלת הלב של בני אדם מצב שאינו נכון מבחינת הצרכים האנושיים הרגשיים. אני מבינה את הצורך שלך להשיג פורקן באמצעות אוננות ועדיף שתממש צורך זה ללא הסרטים הכחולים אלא בסיוע של כוח הדמיון אגב זה מה שעשו כל הדורות הקודמים של גברים ללא אינטרנט. בהחלט אפשר להתמכר לעניין והבעיה בכך שאז אוננות מול הסרט הכחול נראית קלה, מענגת ועדיפה על פני ההתנסות במציאות המחייבת את כל המורכבות הרגשית של יצירת קשר, חיזור ואי הבטחון שבהתנסויות ראשונות. בקיצור ולעניין כדאי להגמל מהסרטים הכחולים או לפחות לצמצם משמעותית את האוננות מול סרטים כחולים. המציאות עדיפה

יש לי בן זוג למעלה מחצי שנה, שנינו בגילאי העשרים פלוס. יש לנו אהבה גדולה לגמרי. לפני ימים אחדים נפרדנו לאחר אינספור מריבות, פרידות וחזרות. למרות האהבה הגדולה שלנו יש לנו בעיות תקשורת, קינאה(בעיקר מצידו..) ואנחנו לא מצליחים לנהל מע' יחסים נורמלית. הבעיה היא שאנחנו ביחד אני מרגישה שהוא "חונק" אותי ורוצה את הספייס שלי, וכשאנחנו נפרדים אני ממש לא יכולה בלעדיו. אני רוצה לציין שהוא בחור מקסים, רגיש ומיוחד וכולם אומרים שהוא השתגע לגמרי מאז שהוא הכיר אותי. אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. אני באמת אוהבת אותו. אבל קשה לי איתו וקשה לי בלעדיו. לתשובתך אודה..נירית.

לנירית,שירה וסיוון שלום, היות והשאלה חזרה 3 פעמים תחת אותו טקסט רק עם שמות שונים אני אכן מניחה שיש בך מידה לא מבוטלת של סערת נפש ולפיכך את גם מוצאת את עצמך במריבות כפי שכתבת, חיכוכים וריבוי של פרידות. כאשר את בלי בן הזוג את חווה אליו אהבה ענקית, געגוע וסוג של דכאון מסוג שאת מכנה בשם "לא יכולה בלעדיו". כאשר את במחיצתו את סוערת רגשית, נוטה למריבות, כעסים וניתוקים. אין זו בעיה של תקשורת בלבד אלא בעיה ממשית של היכולת לחוות אהבה ורגיעה ומרחב נפשי בנוכחות בן זוג. במקרה שלך קשה לך לממש את האהבה במציאות בה מתקיימת זוגיות. את מתארת בעיה של מורכבות רגשית ורמה גבוהה של כעס להערכתי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי שתיטיבי להכיר את עצמך ולפרק את המוקשים הפוגמים ביכולתך לזוגיות יציבה ולמימוש קשר של אהבה.

יש לי בן זוג למעלה מחצי שנה, אהבה ענקית, לגמרי. לאחר אינספור פרידות ומריבות נפרדנו לפני ימים אחדים, כאשר שניניו מודים שאנחנו מאוהבים זה בזה עד מאוד, אך מתקשים לנהל מע' יחסים נורמלית עקב בעיות בתקשורת, קנאה מטורפת (בעיקר מצידו) ופגיעות אחד בשני. הבעיה היא שכאשר אנחנו ביחד אני מרגישה שהוא "חונק" אותי ורוצה ספייס לעצמי וכאשר אנחנו נפרדים אני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו. הוא כל הזמן טוען שאני לא מספיק אוהבת( מה שלא נכון...) ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה וכיצד להתנהל. קשה לי איתו אבל קשה לי בלעדיו... ( שנינו בני 20+ ) לדעתך אודה.

לנירית,שירה וסיוון שלום, היות והשאלה חזרה 3 פעמים תחת אותו טקסט רק עם שמות שונים אני אכן מניחה שיש בך מידה לא מבוטלת של סערת נפש ולפיכך את גם מוצאת את עצמך במריבות כפי שכתבת, חיכוכים וריבוי של פרידות. כאשר את בלי בן הזוג את חווה אליו אהבה ענקית, געגוע וסוג של דכאון מסוג שאת מכנה בשם "לא יכולה בלעדיו". כאשר את במחיצתו את סוערת רגשית, נוטה למריבות, כעסים וניתוקים. אין זו בעיה של תקשורת בלבד אלא בעיה ממשית של היכולת לחוות אהבה ורגיעה ומרחב נפשי בנוכחות בן זוג. במקרה שלך קשה לך לממש את האהבה במציאות בה מתקיימת זוגיות. את מתארת בעיה של מורכבות רגשית ורמה גבוהה של כעס להערכתי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי שתיטיבי להכיר את עצמך ולפרק את המוקשים הפוגמים ביכולתך לזוגיות יציבה ולמימוש קשר של אהבה.

שלום רב. אני אישה בת 34 גרושה עם ילד יוצאת מזה כחודשיים עם בחור שצעיר ממני בשנתיים לערך. נראה טוב. מקסים. מפנק. אוהב ועוד.... לי יש בעית קנאות קשה. אני מסוגלת להרוס את הקשר מהקנאות שלי ללא כל הוכחה וללא כל הצדקה. לציין לזכותו של בן זוגי שהוא נמצא איתי כמעט כל ערב ישן, כל הזמן שהוא לא עובד הוא איתי. דואג לי מאוד, מתנהג למופת עם הבן שלי, מפנק איתי, מבלים הרבה ועוד. הבעיה אינה בו. הכעיה היא אצלי. מירוב שנפגעתי בעבר מגברים כולל בעלי לשעבר שבגד בי אין לי את היכולת להאמין בבן אדם. אתמול בערב הוא אמר לי שהוא אצל חבר. שמעתי את החבר ברקע וחשבתי לעצמי שהוא משקר - כל זה לאחר שאני אמרתי לו ללכת קצת לחברים... מה אני יכולה לעשות במצב כזה??? אין ספק שאני ממש לא רוצה לאבד אותו. אני אוהבת אותו מאוד, מאושרת ופורחת בזכותו. רוצה להמשיך את הקשר ואף יותר. תודה מראש.

לשני שלום, את מתארת מצב בו את סובלת מקנאה לא רציונלית, לא מציאותית ואובססיבית לבן זוג אוהב ומסור. עם כל הסיבות הטובות שיש לך לכך בשל הפגעויות בעבר נראה שאת עדיין שרויה רגשית בתרחיש שכבר פג תוקפו ולא מצליחה להשתחרר ממנו ולראות שלפנייך סיפור חדש ושונה. בלי אמון בסיסי שום אהבה לא תחזיק מעמד. על מנת להחזיר את האמון כדאי שתשקלי פנייה לייעוץ פסיכולוגי. אפשר גם לפנות לרופא המשפחה בבקשה לקבל תרופה נגד חרדה שהרי הקנאה היא סוג של חרדה מפני נטישה. לא שתרופה משנה את תהליכי המחשבות אך היא עשויה להפחית את העוצמה והאובססיה שבדבר.

שלום, אני בחורה בת 25, גרה עם בן זוג כשנה. לאחר שהמשקפיים הוורודות נפלו מעיניינו, התגלו, כמובן, בעיות. אחת העיקריות - הוא פשוט לא מבין אותי. אפילו כשאני מנסה להסביר לו בלי צעקות ועצבים - הוא מבין משהו מסויים, דבק בו ולא מוכן להבין את כל התמונה. הוא מחליט משהו וזהו, זה מה שניסיתי להסביר לו ונקודה, והוא לא מבין למה אני ממשיכה להסביר לו, הרי הוא כבר הבין, מה עוד אני רוצה ממנו???? וכו', וכו', וכו'...אני כבר מתחילה לחשוש שאולי אני לא יודעת להסביר טוב מה מפריע לי, וכל פעם שאני מנסה לעשות זאת, אני מקבלת כזה חיזוק שלילי שכבר לא בא לי כלום...אנחנו כל הזמן על גבול של פרידה, זה מצב מורט עצבים לגמרי...מה בדיוק קורה, האם אפשר לתקן את זה??

לדנה שלום, אני לא יודעת בדיוק לומר מה ניתן לעשות. ייתכן שקיים פער מאוד גדול בתפיסות העולם שלכם, בתובנות האישיות ובראייה כוללת של הדברים ואם כך הוא סביר שהזוגיות לא תחזיק מעמד כשהפער כה גדול. מצד שני ייתכן אולי שאינך מסבירה עצמך כראוי או שטון הדיבור שלך יוצר התנגדות ואולי באמת בן הזוג כבר הבין ואת לא ממש מפנימה ומקבלת את דרך הבנתו שאולי קצת שונה משלך במלים ובהתבטאות. אגב, האם ייתכן מצב שאת מרבה להעיר ולבקר ובעצם יוצאת ה"שלילית" וה"נודניקית" שבקשר, שכך הדבר אולי נראה בעיני בן זוגך, ואז ייתכן שהוא מגלה קוצר רוח כבר מלכתחילה. כאמור קשה לקבוע בלי לשמוע ולראות את האינטראקציה ביניכם במציאות. אם עדיין יש בכם חיבה ועניין הדדיים ונשארה עוד קצת סבלנות מוטב לפנות לייעוץ זוגי למספר מצומצם של שיחות כדי לשפר את קבלת ההחלטה לכאן או לכאן.

מזה כשנה אני גרושה ונוהגת לאונן 3-4 פעמים בשבוע. כאשה נשואה 4 שנים מעולם לא אוננתי כי לא הייתי זקוקה לכך וגם כדי לשמור על יחסי זוגיות תקינים. האם יש חשש להתמכרות לנושא או שזה יעבור במערכת יחסים חדשה.

דלית שלום, אין כל רע באוננות שלך ובאוננות בכלל. גם התדירות של האוננות היא מאוד סבירה אפילו סולידית. טוב שמצאת דרך להגיע לסיפוק ולפורקן מיני. לא ברור החשש מההתמכרות. ייתכן והקשר הזוגי הבא ימנע את הצורך באוננות וייתכן בהחלט שתגלי שלמיניות יש מגוון צורות ואפשר לשלב בין הצורות השונות בלי שהאחת תהיה על חשבון האחרת. אפשר גם לקיים יחסי מין סדירים ותכופים וגם לאונן בצורה סדירה ותכופה ואין האחד בהכרח פוגע באחר. הסירי דאגה מליבך. בינתיים עשי מה שמתאים לך וטוב לך וכאשר תהיי בזוגיות פעם נוספת תראי אז האם יתאים לך כן או לא לשמור את האוננות כעוד אמצעי הנאה, או שבאופן אוטומטי תוותרי עליה כאשר תהיה מסופקת בתוך מערכת יחסים. מאחר ושתי האפשרויות טובות איני רואה סיבה לדאגה.

שלום ברצוני לשאול ..בעלי בן 52 האם כל הגברים כמו בעלי אם יש לו איזה בעיה ..בעבודה... עם המשפחה..עם השכנים ..לא מתקרב אליי אפילו שבוע או יותר האם החשק למין תלוי גם בזה ..או הגיל עושה גם את שלו האם לגבר גם יש גיל המעבר? לפני חודש היה לו חשק כזה שאפ פעם לא היה ..שהוא היה מתקשר מהעבודה לומר תתכונני אני בא ...ונעשה סקס..אפילו פעמיים ביום איך זה שלפני חודש חשק כזה רב ועכשיו אין בכלל? אני בדיאכון

לנוניי שלום, כל גבר דומה במשהו לשאר אך בעיקר הוא דומה לעצמו, כך שקשה לענות האם בעלך הוא כמו שאר הגברים כן או לא. בעקרון גם אצל גברים יש ירידה בחשק המיני עם הגיל (אך גיל 52 עדיין נחשב גיל בעל התעניינות כללית טובה במין) וכמו כן גם לגברים יש מצבי רוח הגורמים להם לעליות וירידות בתשוקה המינית כמו גם בתחומי חיים אחרים. לפני חודש בעלך היה בעל תשוקה גבוהה במיוחד. בעוד למעלה משבוע הוא אינו מתקרב אלייך. מה קורה לו ומה קורה ביניכם אין לי מושג. ייתכן שמקור התנודתיות הוא בדברים העוברים עליו מחוץ לבית וייתכן שהסיבה היא לדברים שקרו ביניכם כמו וויכוח, אי הבנה, כעס וגם האפשרות שהוא קצת לא בריא משהו של חורף או עייף במיוחד. יש הרבה מאוד אפשרויות להסבר השינוי אך סך הכול כל עניין ההתרחקות הוא די חדש ובטח שלא כדאי להגיב על כך בדיכאון שהרי לא נגרע דבר מנשיותך ומיניותך משך שבוע או חודש בלבד. הקיצור מתוך הפנייה אין לנו מושג מה קורה לא איתו ולא ביניכם ואין טוב מאשר לשבת ולשוחח על כך בפתיחות. הרעיון שכל הגברים הם כך או אחרת לא נראה קשור לעניין.

אני בן 54 . סיבה טובה להתרחקות שאת מרגישה ובצדק יכולה להיות שאת חושבת שהוא מקבל אותך כמובן מאליו. לא מטפחת את עצמך, לא מחזרת אחריו, אולי הוא פוזל לצדדים . תשקעי בעצמך תתלבשי סקסית ותצאי לבלות ואז חבל"ז הוא יגלה אותך מחדש. בהצלחה!

הנה עוד שבוע והמצב אותו דבר קרה דבר מחוץ לבית שהפריע לו ואין לו מצב רוח ... כל היום הוא שותק ..וגם בלילה אני מרגישה כאילו לידי אדם זר נסיתי אבל התרחק ואמר שאיני מבינה אותו והוא מודאג...האם יש גבר בעולם שלא מתחשק לו ..מין כל כך הרבה זמן ..למה אשה לא מפתה אותו האם יכול לחיות בלי מין תקופה כזו?

גם לי יקירה ישנה בעיה בדיוק כמו שלך בעלי בן57 ויום אחד הכל פסק הוא לא מתקרב אליי לא מחבק בשינה לא מנסה סקס אני עדיין תמהה והמומה וכל כך בדיכאון ככה שאני בדיוק מבינה אותך ויודעת מה את מרגישה ככה שאיני רוצה לאכזב אותך אבל גם לי היה יחסי מין נפלאים והיום הם גוססים ואני לא יודעת למה אני מקוה שאצלך המצב יהיה שונה שאצל בעלך זה יהיה רק לזמן קצר לי לא נראה שהמצב שלי ישתפר למרות שאני יכולה להביא מיליון סיבות של יאוש למצב של בעלי שקשורות למצבינו הכלכלי

שלום, אני בת 19 היה לי חבר במשך שלוש שנים. הקשר היה ממש ממש ממש טוב! אהבתי אותו כל כך שאני לא ממש יכולה לתאר כמה.. לפני 5 חודשים הוא עזב את הארץ למטרת לימודים+עבודה וניסיון לבנות חיים בחו"ל. עברו חמישה חודשים ואין יום שאני לא חושבת עליו. אין שבוע שאני לא בוכה מגעגועים.. אנחנו בהתחלה שמרנו על קשר 3 פעמים בשבוע.. ואז ראיתי שזה רק מחריף את המצב אז התרחקתי.. עכשיו אני מדברת איתו פעם בחודש. האם זה נורמאלי? זה יעבור מתישהו? ואיך אפשר לגרום לזה לעבור כמה שיותר מהר ולהמשיך הלאה? אוליי עדיף לא לדבר בכלל? תודה רבה על העזרה. שיר

לשיר שלום, אחת התשובות המסובכות ביותר היא בנושא של "איך להיפרד נכון" כלומר איך להיפרד כדי שיכאב כמה שפחות, במידת האפשר. יש הנוקטים את שיטת "החיסול המוחלט" ניתוק הקשר בבת אחת ויש הממוססים אותו לשמירה "בטפטוף" לאורך זמן. להערכתי עדיף, אם הדבר אפשרי לך, לנקוט בשיטת "החיתוך ודי", לפחות במציאות הפיזית, שהרי בנפש ובדמיון התהליך בטח ובטח שלא נגמר בבת אחת אלא נטחן בהדרגה במשך זמן ממושך. היתרון של שיטת "הגיליוטינה" היא שלא נוצר "חומר דלק שוטף" נוסף כך שהנפש ניזונה ממצבורי העבר בלבד והנפח היחסי שלהם מטבע הדברים הולך ופוחת עם הזמן, פשוט בגלל שעובר זמן שבו נוצרות חוויות חיים חדשות. במקרה הזה בו חברך לשעבר החליט לחתוך את הקשר ולבנות חיים חדשים בחו"ל הדבר לא משאיר לך איפוא ברירה אלא לנהוג כמותו מבחינה פסיכולוגית, כלומר לנתק במציאות לחלוטין. אין ספק שבעולם הפנימי יתקיים תהליך בלתי נמנע של געגוע - אבל - כעס על הנטישה - עצב ובהדרגה יתפתח גם רצון לדאוג לעצמך לחזור לשמחת חיים וליצור קשר חדש. זה כואב ואני מאחלת לך הרבה כוח ואמונה בעצמך שתתגברי על כך ותצאי לאהבה וזוגיות חדשים .

איך איך עוברים כזה דבר? אני כבר שנתיים בטראומת פרידה כואבת

שלום אילנה , לפני כחצי שנה הכרתי מישהו לא היינו כל כך בקשר, אך בכל זאת אני ממש התאהבתי בו... בכיתי ולא הפסקתי ועד היום, על אף שעברה חצי שנה הוא לא יוצא לי מהראש ואני כל הזמן בוכה עליו ולא מפסיקה. כואב לי וכואב לי נורא שאני מנסה לצאת עם אחרים , אך אף אחד לא משתווה אליו. כפי שציינתי בכותרת, הבחור דרוזי וזה מה שמקשה על קיום היחסים.. וגם המרחק הוא נורא נורא רחוק.. מבחינתי אני אעשה הכל בשביל להיות איתו, אך הוא לא רוצה בגלל המרחק . הוא לא אמר זאת בפירוש אך זה מה שהבנתי מדבריו. בכל מקרה, נותק הקשר ואני בקשר ידידותי עם חבר שלו. מה לעשות ? אני כל הזמן בוכה ולא מצליחה להמשיך הלאה.. בבקשה תעזרי לי..! תודה רבה ושבת שלום

נועה שלום, כואב להתגעגע ולרצות מישהו שאו שאינו רוצה בך בחזרה או שאינו יכול. "אהובך" הדרוזי אינו מעוניין בקשר איתך, נדמה לי גם, אם איני טועה שמבחינת הדת הדרוזית קשרי נישואים מותרים רק בתוך העדה. כך או כך הבחור ניתק קשר. קיימות כרגע שתי שאלות מטרידות: 1) כיצד להתגבר על כאב הדחייה והאובדן. 2) לא ליצור מצב כאב חדש:לא ציינת האם הידיד של "אהובך" לשעבר הינו דרוזי אף הוא. אם אכן כך הוא הדבר הייתכן שאת יוצרת לעצמך כעת את כאב הלב הבא הנוסף. חשוב לי להדגיש שעניין הקשר עם אדם ממוצא דרוזי נראה בעייתי אך ורק בשל הסגירות של עדה זו לקשרי נישואים עם אנשים מחוץ לעדה ולא משום כל סיבה אנושית אחרת. למעשה את התאהבת באדם שלא היה ביניכם קשר של ממש והיום את אבלה על "אין קשר" ובו בזמן שאת אבלה על דמות אהבה וירטואלית פיתחת גם אובססיה לגבי הדמות שבדמיון המקשה עלייך ליצור קשר עם אנשים במציאות. אני ממליצה לפנות לטיפול על מנת להשתחרר מהאובססיה ומהאבל על אהבה דמיונית וקשר שמעולם לא התקיים. ולבדוק את הקושי שלך למצוא עניין ואהבה בבני זוג בשר ודם במציאות הפיזית. בכי של חצי שנה על האהבה שלא התממשה כלל עשוי גם להצביע על תהליך של דיכאון. תקיעות יש כאן ללא ספק ויש להעזר באיש מקצוע

היחסים איתו לא אמורים להוביל לחתונה. אני לא יצרתי לעצמי שום מצב דמיוני בראש כיוון שזוהי התאהבות, זה לא קשר וירטואלי כיוון שנפגשנו וכך הכרנו. אני צעירה מאוד וכל החיים לפני ואיני חושבת שאני זקוקה לטיפול בגלל שהתאהבתי. לתצומת ליבך.

שלום, (אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון) יש לי חבר ואנחנו יוצאים יחד מזה כשנתיים. הכרתי אותו באחת מהעבודות שעבדתי, התחלנו כידים אני הייתי פרודה כ 4 חו' מהחבר שלי והוא היה ביחסם של ON ו OFF. באחת הפעמים שנפגשנו בלהט הרגע קיימו יחסים ומשם כל היסטוריה. התחלנו לקיים יחסים והקשר שלנו היה מוגדר כרומן מתמשך. עם הזמן התחלתי להרגיש שאני מתאהבת בו. עברו חלפו להם הימים והם נפרדו סופית. חשוב לי לציין שהקשר בינהם היה מלא מריבות וויכוחים והרומן שלנו היה הקש ששבר את גב הגמל ולא הגורם המשמעותי לפרידה בינהם. מאז אנחנו חברים בצורה רשמית ויש ביננו המון המון אהבה ומידי פעם שיחות לגבי עתיד משותף יחד (לעבור לגור יחד, חתונה וכד'). הסיבה שבעצם בגללה אני פונה ומבקשת עזרה היא: חבר שלי הוא אדם שדואג קודם כל לכולם ואח"כ לו. כשהוא אוהב מישהו הוא אוהב אותו באמת ובלי קשר להגדרות חבר/ה, ידידיה וכו'. 1. עד היום הם עדיין מדברים בטלפון מידי פעם משהו שמאוד מציק לי (לא ציינתי שהם היו חברים 7 שנים) וגם לדעתי לא נותן לו ממש ל"השתחרר" מהעבר שלו. יש לו מצפון שמציק לו כיוון שלה אין בן זוג והיא נמצאת בשנות ה 20 המאוחרות. האם הוא צריך להפסיק לשוחח איתה או לא? 2.פעמים לא מעטות הוא נכנס לדאון בגגל זה שהוא בגד בה, שהיא לבד והוא יודע שהוא אהבת חייה. היו לא מעט פעמים שחשבתי להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו. אני מאוד אוהבת אותו ובטוחה שהוא אהבת חיי אבל מאוד קשה לי עם זה שעברו שנתיים והוא עדיין לא השתחרר מיזה. אני יותר פונה אלייך בשבילו כי אני לא יודעת מה הכלים שאני יכולה לתת לו כדי שיעזרו לו. מקווה שהצלחת להבין בגדול מה הבעיה ושתוכלי לעזור לי/לנו. תודה מראש.

שיר היקרה, הבעיה שאת מציגה בהחלט מורכבת ועדינה שכן היא מציבה את השאלה מה הם גבולות קשר וכמה זמן אדם צריך להיות מחובר לעברו, בפרט עם החיבור הזה לא בהכרח מייטיב איתו רגשית. הבא ננתח את הנתונים: 1) מבחינתך את "סגורה" על מערכת היחסים בה את נמצאת יש לך בן זוג מזה שנתיים יש אהבה עמוקה ביניכם דיבורים על עתיד משותף ועבורך הוא אהבת חייך. 2)בן זוגך "סגור" מחד אף הוא על המערכת הנוכחית, אך מאידך סוחב איתו שובל של אחריות ואשמה כלפי האקסית שלו איתה היה שבע שנים "בהחלט זמן משמעותי" וממנה נפרד סופית לפני שנתיים. בלי להכיר את חברך קשה להבין מדוע הוא נכנס לתפקיד "אח" או "ידיד קרוב" לחברתו הקודמת כאשר עובדה זאת גורמת לו למצבי רוח ודיכאון. אם הדבר לא היה משפיע עליו באופן שלילי היה זה קל יותר הן עבורו והן עבורך. נוסף לכך מרבית האנשים מעדיפים להתרחק רגשית מבני זוג לשעבר עד כדי ניתוק מגע על מנת להשקיע ולבסס את הקשר הזוגי הנוכחי. את ראויה להערכה על המרחב והזמן שנתת לו ועל כך שאפשרת את קיום הדאגה לאקסית. הכלים שאת יכולה לתת לו הוא דיון משותף בשאלות של גבולות, אחריות של אדם לגורלו והקושי שבלקיחת אחריות עבור חייו של אדם אחר. כלומר עלייך להסביר לחברך שאין הוא אחראי לעובדה שהאקסית שלו טרם התאוששה וטרם מצאה לעצמה בן זוג חדש. יש בהחלט צדדים עצובים בסיפור הזה ואפשר להבין את כל אחד מן המעורבים כלומר האקסית, בן זוגך ואת. אם העידוד שתתני לו להסיר את האחריות והאשמה ממנו לא יעזרו מומלץ שתיפנו ביחד לייעוץ זוגי כדי לייצב את גבולות הקשר ביניכם. משם אולי תפתח הדרך גם לייעוץ אישי עבור בן זוגך בעניינים של אחריות ואשמה. אני מאחלת לכם חיים זוגיים טובים של אהבה.

בעקבות תגובתך לדניאלה רציתי להגיד כמה דברים, ומכיוון שאין הדבר נוגע ספציפית לדניאלה החלטתי לפתוח את זה בנושא חדש בתור נפגעת תקיפה מינית ובתור מתנדבת במרכז סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית אני נחרדת לגלות שאשת מקצוע, פסיכולוגית, מוציאה לכתב מילים פוגעניות וחסרות כל הגיון ולו הבסיסי ביותר! האם חזרנו לימי ה "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"?- האם נששכח הבית האחרון (שהוסף אחרי אונס שומרת)? "כשהיא אומרת "לא" לזה היא מתכוונת, לזה היא מתכוונת כשהיא אומרת "לא", לכן ה"לא" שלה ממש מוחלט, כי היא קובעת, לא שום בית משפט, ואל תהיה לי תרנגול ואל תהיה חכם גדול היא לא רומזת "כן" או "לא" או "בוא" כשהיא אומרת "לא", היא מתכוונת "לא"! אני מקווה עבור מטופלת שלך, ועבור קוראות וקוראי הפורום שלך שתפנימי מילים אולו, ולהבא לא תתני תגובה כזו! מעט שבירת מיתוסים: מיתוסי אונס... מיתוס- "אונס נגרם מדחף מיני ספונטני" עובדה- אונס הוא איננו מין. אונס הוא אלימות המתבצעת דרך מין. מרבית מקרי האונס מתוכננים מראש. מיתוס- "אונס מתרחש בשעות הלילה" עובדה- אונס מתרחש בכל שעות היממה מיתוס- "אונס מתרחש במקומות חשוכים, מבודדים מאנשים או בטרמפים" עובדה- רק 5% ממקרי האונס מתרחשים בטרמפ! למעלה מ- 50% ממקרי האונס מתרחשים בבית הנתקף או בבית התוקף. מיתוס- "אונס הוא פשע המלווה תמיד באלימות פיזית ועם איומי נשק" (ושוב נחזור לתגובתך לדניאלה וממנה ניתן להבין שכך את חושבת.. ואני מצטטת:"אם ממש ממש לא היית רוצה היית קמה מן המיטה או הודפת אותו מעלייך") עובדה- כ- 70% מממקרי האונס מתרחשים ללא איומי נשק, ללא מכות וללא סימנים חיצוניים. היעדר סימנים חיצוניים של אלימות אינם מעידים על הסכמתה של האישה, אלא על העובדה שנשים במצב של אונס עשויות להיכנס להלם שימנע מהן תגובה. מיתוסי תוקף... מיתוס- "אנס הוא גבר בעל יצרים מיניים חזקים" עובדה- אין קשר בין יצר מיני לאונס. מרבית מקרי האונס מתוכננים מראש ואינם תוצאה של דחף רגעי. מיתוס- "ניתן לזהות אנסים על פי מראה, התנהגות, מוצא או סטאטוס חברתי" עובדה- מחקרים מוכיחים שאין פרופיל של אנס. מיתוס- "אנס הוא חולה נפש" עובדה- 95% מהאנסים שהורשעו אובחנו כלא סובלים ממחלות נפשיות. מיתוס- "לרב, האנס זר לנאנסת" עובדה- ב- 83% ממעשי האונס האנס מוכר לנאנסת ברמת היכרות כלשהי: מנהל, מפקד, מורה, רופא, מדריך, שכן, בן זוג, הורה או כל קרוב משפחה אחר. מיתוס- "גבר לא יכול להפסיק באמצע" (שזה אחד הוותיקים והתייחסת אליו בתגובתך לדניאלה ואני מצטטת:"אך צריך להבין שבשלב כזה של משחק מיני מתקדם לא תמיד ניתן לשלוט בצורה רצינלית ומודעת על עומק החדירה.") עובדה- גם כאשר יש עוררות מינית מוגברת, יכולים הגברים לשלוט בעצמם. מיתוס זה נועד להסיר את האחריות לאונס מהגברים היות והם "לא יכולים להתאפק". יחסי מין מתקיימים בהסכמה הדדית ושליטה עצמית. כאשר אין הסכמה מלאה, מדובר באונס. מיתוסים על הנפגעת... מיתוס- "לנשים צעירות ויפות יש סיכוי גדול יותר להאנס" עובדה- נשים נאנסות ללא קשר להופעתן החיצונית ולגילן. אונס מתבצע בתינותקות, בקשישות, בצעירות ובנשים בכל הגיאים: ידוע על טווח מקרים החל מגיל 3 ועד 70. כל אישה יכולה להיפגע מאונס. מיתוס- "לי זה לא יקרה" עובדה- אחת מכל שלוש נשים עברה או תעבור תקיפה מינית במהלך חייה. מיתוס- "כל אישה שנאנסה רצתה בכל במידה כזו או אחרת" (ושוב אחזור לציטוט הראשון "אם ממש ממש לא היית רוצה היית קמה מן המיטה או הודפת אותו מעלייך") עובדה- אף אישה אינה רוצה להאנס!!! אונס הוא פשע אלים שנעשה בניגוד לרצון האישה. אף התנהגות אינה מצדיקה אונס! מיתוס- "נשים שלובשות לבוש חושפני מזמינות אונס" עובדה- נשים שלובשות לבוש חושפני אינן מזמינות אונס, כפי שגברים הלובשים לבוש חושפני אינם מזמינים אונס. אונס מתרחש גם בחברות שבהן הלבוש הינו צנוע. מיתוס- "נשים מתלוננות על אונס כדי להתנקם בגברים" עובדה- שיעור זעום (2%) מסך התלונות על אונס הן תלונות שווא. שיעור זה דומה לתלונות השווא של כל פשעים אחרים. ועכשיו למילה מהמחוקק! אינוס (תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תש"ס, תשס"א) א. הבועל אישה - 1. שלא בהסכמתה החופשית; 2. בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; 3. כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבעה עשרה שנים, אף בהסכמתה; או 4. תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית; 5. תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית. הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנים. ב. על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס - מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה: 1. בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(1), (2), (4) או (5); 2. באיום בנשק חם או קר; 3. תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון; 4. תוך התעללות באשה לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו; 5. בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם. ג. בסימן זה - "בועל" - המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה; ומילה בפסיכוליה... כאשר אישה נתקפת מינית למוח ולגוף יש שלוש תגובות אפשריות ולהן קוראים שלושת ה- F 1- FIGHT -> להלחם, האישה תלחם עם התוקף שלה. 2- FLIGHT -> לברוח, האישה תברח. 3- FREEZ -> לקפוא, האישה תקפא במקום (שזו אגב התגובה הנפוצה ביותר) אם ברצונך לדעת יותר בנושא של תקיפה מינית אני אני מצרפת שלושה קישורים לאתרים 1. מרכז הסיוע לנפגע/ות תקיפה מינית- http://www.1202.org.il/ 2. אתר מקום- http://www.macom.org.il/ 3. שוברים שתיקה- http://www.shovrotshtika.co.il/ את מוזמנם גם לפנות לקו הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית (1202) ולשאול עוד שאלות בנושא ישנן סדנאות שהמרכז מעביר גם לאנשי מקצוע את מוזמנם ללכת לסדנא כזו. שיהיה לך יום נעים רובי.

רובי, תודה לך על המילים שלך. מאז שראיתי את ההודעה אתמול אני לא מפסיקה לחשוב על זה. כועסת, נעלבת... ובעיקר כואבת בשביל דניאלה, על שזו התגובה שהיא קיבלה. מקווה שהודעתך תזכה להתייחסות רצינית. שרון

שרון, אני מבינה את הכעס שלך מאוד... בדרך כלל אני לא נכנסת לפורום הזה ובכלל לא ידעתי על קיומו עד אתמול, אבל כשקראתי את ההודעה של דניאלה ואת התגובה שהיא קיבלה הקיבה שלי התהפכה אז החלטתי שאני חייבת להגיד משהו, אך מכיוון שכבר כ"כ הרבה הגיבו לדניאלה עצמה רציתי להגיד את שלי לאילנה ארד לוין, ולא לדניאלה, כיוון שדניאלה היא מקרה אחד, והתגובה אינה הולמת, אך כמו דניאלה יש עוד הרבה בנות ובנים, שבאים לפורום בכדי לקבל תמיכה ברגעים הכי קשים בחייהם (וכן אלו רגעים מאוד קשים) אז לטובתם ולטובת דניאלה החלטתי שאני חייבת לומר משהו אבל אם אני כבר אומרת אז איך? ישבתי עם עצמי דיי הרבה זמן, חיפשתי את השיר המתאים, את ההתחלה הנכונה את כל המיתוסים שאני מכירה, והחלטתי שאני פשוט אכתוב ברצף שלי, עד שאני אחליט שזה מספיק מיידע.. אני באמת ובתמים מקווה עבור גב' ארד לוין שהיא תשקול ברצינות ללכת לאחת הסדנאות של המרכז הן לא כ"כ יקרות, והן יקנו לה כלים חדשים, מידע נוסף- וחשוב מכל למידה על רגישות נחוצה כשזה מגיע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית אני מקווה שרון שלא תישארי כעוסה, לטובתך שתמצאי את הנחת שלך ואת הנחמה שלך שיהיה לך יום מקסים והמשך שבוע נעים! רובי

היי אני ובעלי כבר למעלה משנה כמעט לא מקיימים יחסים בגלל שאני הבהרתי לו שאני לא אוהבת מין אוראלי(בעבר עשיתי לו אך גם ללא הרבה רצון) ואני לא רוצה לעשות משהו שאני לא רוצה ומאז פשוט כמות הפעמים ירדה מפעם לפעם והיום אולי פעם בחודש הוא טוען שאין זוג שלא מקיים יחסים אוראליים הייתי רוצה לשמוע קצת דעות מאחרים כי אני מתביישת לשאול חברים /חברות תודה

הילה,גם אני לא עשיתי סקר אבל מהמעט שידוע אכן רוב מוחלט של הגברים אוהבים לקבל מין אוראלי,למרות זאת אין שום סיבה בעולם שאת צריכה להעניק לו אם זה באיזושהי צורה דוחה אותך או לא נעים לך. אם לדוגמא הייתי מפיקה הנאה מלדחוף לו אצבע לאוזן נראה לך שהוא היה סובל את זה בשקט?? אם הוא באמת אוהב ואכפת לו ממך שיחפש לו תחביב אחר.אני אישית סולד מהתמונה הזו שהמשהו הגדול הזה נכנס ויוצא מהפה של בת הזוג שלך,למרות שזה נעים לנו.

הילה שלום, יש בהחלט זוגות שאינם מקיימים מין אוראלי. כעקרון אין שום "ספר" בו כתוב מה "חובה לעשות" ומה תיקני במסגרת יחסי המין. יחסי המין מיועדים ליצור תחושת אינטימיות, קירבה והנאה לשני הצדדים ולא האחד על חשבון השני. יחד עם זאת יש זוגות שבהחלט מביאים בחשבון את העובדה שכחלק מיחסים יש מצב של "תן וקח" כלומר שלעתים צד אחד "הולך" יותר לכיוון השני, ולעתים כיוון הוויתור הוא הפוך. באשר לך אם מין אוראלי ממש ממש דוחה אותך יש שתי אפשרויות 1) תפסיקי לעשות מה שדוחה אותך. מין אוראלי הוא לא חובה. 2) אם את רוצה ושווה לך לנסות להשתנות תוכלי לקבל ייעוץ סקסולוגי כיצד לקחת את זה יותר בקלות ויותר בנעימות אבל שוב לא בגלל שאת צריכה ולא בגלל שזו חובה אלא אך ורק מתוך רצון ובחירה, אם יש לך אותם, על מנת לגרום הנאה לבעלך. לגופו של עניין קיימת בעיתיות רבה בתגובתו של בעלך שאו "מענישה" אותך על שאינך מספקת את "הסחורה" שהוא רוצה או שהוא מאבד עניין מיני אלא אם הדבר נעשה בדרך אחת ספציפית הרושם הוא שכל אחד מכם מאוכזב ואולי אפילו כועס על השני בתחום זה. מבחינת הנורמטיביות יש בהחלט זוגות שאינם מקיימים מין אוראלי אך השאלה היא כיצד לעזור לכם כזוג ולא מה קורה אצל אחרים. נראה לי שעליכם לשוחח כדי לפתור את הפער בין הציפיות השונות שיש לכל אחד מכם ולנסות להגיע להבנה של אחד את צרכי השני. אם התקשורת ביניכם בעניין זה לא תצליח בכוחות עצמכם כדאי לפנות לייעוץ מקצועי שיעזור לגשר על פערי הציפיות. כך או כך אין ספק שחלה התרחקות כי יחסים של פעם בחודש בפרט כשאת מצפה ליותר מכך זה בהחלט תדירות נמוכה מאוד.

יש לי חבר ואנחנו בסביבות גיל ה-30 שלנו. מטעמי שמרנות ודת לא קיימתי יחסי מין עד היום, לו יש ניסיון מיני מצומצם מאוד אם בכלל., הקשר עם הבן זוג הנוכחי עבר פרידות וחזרות רבות והרבה כאב לב מצידי. באיזשהו שלב לאחר אחת הפרידות הוא ניסה לחדש קשר עם המון מילות אהבה וכיוון רציני ביחסים ביננו, מכיוון שכשהיינו יחד מאוד רציתי אותו אז נורא התלבטתי אם לתת לו שוב להיכנס לחיים שלי, ונסחפתי שוב למערבולת רגשות. הוא ידע שאני רוצה לשמור את הבתולים שלי לחופה, תמיד אמרתי לו את זה ותמיד עשינו דברים אחרים במיטה מלבד חדירה. בפעם האחרונה הוא שכב מעלי ושיחק כשהוא חודר אלי ממש קצת, אמרתי לו שלא יעשה משהו שאני לא רוצה ושרק ככה אני מסכימה, באיזשו שלב הוא עשה יותר מהר ולפעמים חדר קצת יותר מה שגרם לי כאב וכעס עליו, אמרתי לו שיפסיק והוא אמר סליחה והמשיך לחדור רק קצת...בקיצור לא ממש הרגשתי אותו בתוכי למרות שפתאום כשהסתכלתי ראיתי שכמעט חצי-שלושת רבעי האיבר שלו בתוכי. מידי פעם הרגשתי כאב קל. אחרי הקטע הזה כשהלכתי לשירותים וניגבתי ירד לי קצת דם והמשיך קצת אחרי זה. 1- האם זה אומר שאני לא בתולה? 2- האיבר שלו נראה לי די קטן יחסית, כשהוא בזיקפה הוא כ-9 ס"מ וקוטר עובי של 3 ס"מ. האם זה באמת קטן מידי? או דק מידי ולכן לא הרגשתי אותו בתוכי או שהבעיה היא אחרת? 3- מאוד התאכזבתי מעצמי שנתתי לזה לקרות, כי "הפעם הראשונה" מבחינתי יש לזה ערך מיוחד מסויים ששמרתי עליו ורציתי לעשות אותו עם בעלי או לפחות עם חבר אבל בצורה מתוכננת ולא בצורה מפתיעה וחפוזה כזו שבכלל בכלל לא רציתי. איך מתגברים על זה ועל התחושה של ניצול שלו אותי? הוא אומר שהוא אוהב אותי ושלא ידע שאני לא רוצה, (למרות שאמרתי לו שאני לא רוצה) ושהוא מצטער שזה יצא ככה... מה דעתך על הבחור ועל הקשר ביננו? המון תודה, דניאלה

דניאלה יקרה, יש כאן הרבה בלבול בין נושאים מיניים לבין נושאים רגשיים וערכיים. 1) מבחינה מינית סביר שאינך בתולה יותר. חדירה ולו גם חלקית שלוותה בדימום כלשהו מעידה על ביתוק קרום הבתולין. אם את רוצה לאשר זאת סופית פני לבדיקה גניקולוגית. 2) איבר המין של בן זוגך הוא בתחום ההתפלגות הנורמלית. את מדברת על אורך של כתשעה ס"מ והיקף של כעשרה ס"מ וזה בהחלט בתחום הנורמה. נכון שיש גדולים יותר אך המידות הן ללא ספק בתחום ההתפלגות הנורמלית. העובדה שלא חשת אותו בתוכך עשויה להיות בין היתר כתוצאה של המתח והדריכות סביב כל עניין החדירה. 3) השאלה אם את עומדת לבחור את בן זוגך לחיים בהתאם לגודל איבר מינו צריכה להינתן על ידך ואין מי שיחליט זאת עבורך. ועכשיו לבעיות הרגשיות: בגיל 30 ולאחר התעלסות ממושכת נראה די סביר מבחינת האינטימיות והתשוקה שהנטייה הטבעית תהיה לכיוון חדירה. איני יודעת אם חברך התכוון לחדירה חלקית "ויצאה לו" חדירה מלאה יותר, אך צריך להבין שבשלב כזה של משחק מיני מתקדם לא תמיד ניתן לשלוט בצורה רציונלית ומודעת על עומק החדירה. אם הסכמת לקצת יש סבירות גבוהה שזה יתפתח ליותר מזה ואין להאשים את הבחור. אי אפשר לרצות "קצת" חדירה וגם לרצות להשאר בתולה. גם "קצת" מבתק את הבתולין ובהחלט שיתפת פעולה במקרה זה. אם ממש ממש לא היית רוצה היית קמה מן המיטה או הודפת אותו מעלייך. פרשנותך שהיה כאן ניצול היא חלק מהכעסים והאמביוולנטיות שיש לך כלפי בן זוגך. הרושם הוא שהבחור "סגור" יותר על היחסים מאשר את ושהוא אוהב ורוצה אותך. עלייך להחליט אודות יחסך הכולל כלפיו: לא ברור מדוע היו פרידות מרובות ושברון לב וזהו החלק המרכזי בסיפור שעלייך להבהיר לעצמך האם השתנה הן מצדך והן מצידו. באשר לעניין ביתוק הבתולין לא הייתי ממליצה על קבלת החלטה בשל עניין זה. שניכם שחקתם "משחק חם" וזה מה שקורה כשהעניינים מתחממים אם להישאר איתו או לא לא צריך להיות קשור לעניין זה. ולבסוף בעניין רצונך לשמור את הבתולין לליל הכלולות מסתבר שבראש יש לך מחשבות רומנטיות אודות כך אך הגוף דיבר באופן אחר. כדאי שגם את תקחי אחריות על מה שקרה.

תודה רבה על תשובתך המהירה. אני מבינה שאני לא יכולה להאשים רק את הבחור כי גם אני הייתי שם אבל כן דחפתי אותו מעלי ואמרתי לו שאני לא רוצה, נכון שלא הייתי תקיפה מידי, לא כי רציתי לעשות את זה אלא כי לא רציתי לפגוע בו ובטחתי בו שלא יעשה יותר ממה שאני רוצה. הרי ממזמן הוא יודע שזה חשוב לי לשמור את זה לפחות עד לשלב אירוסין, מה שלא ברור איתו כברגע בכלל. אחרי זה הרגשתי הרגשה של מנוצלת, הוא בכלל לא הבין על מה המהומה ולמה אני נסערת ובוכה והתייחס אלי בצורה פוגעת ואמר "אם את רוצה ללכת הבייתה אז תלכי". הרגשתי דפוקה ומנוצלת ואמרתי לו "יופי, עכשיו אתה שמח שדפקת אותי?" אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל לפעמים הוא לא מבין אותי וזה פוגע מאוד אז לפעמים יש לי תחושה שהוא איתי בעיקר בשביל לא להיות לבד ובגלל שאני מושכת אותו. אני לא הייתי לחוצה בזמן האקט או מחדירה באופן כללי, חשבתי שיכאב יותר אבל זה ממש כאב קצת ורק כשהסתכלתי ראיתי שהוא בתוכי, לא הרגשתי אותו כמעט בכלל!!! זה לא מוזר?? באמת שלא הייתי במתח סביב עיניין החדירה, אני לא פוחדת מהאקט עצמו פשוט חונכתי בצורה מסורתית שיש לזה ערך מסויים חשוב. האם זה אומר שאין התאמה מינית ביננו? (מה ששמעתי מחברות...). יכול להיות שאיבר קטן יגרום לתיסכול מיני אצלי בפעמים הבאות(אם יהיו) איתו? האם יש מצב שבפעמים הבאות שאקיים יחסים שוב ירד לי דם? הוא אומר שהוא מבין שזה משהו שהיה יקר וחשוב לי אבל שכנראה זה יותר חשוב לי ממנו ושהוא מרגיש פגוע מאוד ממני ומהתגובות שלי ומהיחס שלי ולכן לא עוזר לי כמו שאני מצפה. הוא טוען שאני הגזמתי בתגובות שלי ושאני אגואיסטית. לא הבנתי מה אגואיסטי בזה?! אני רוצה לציין שאחרי הקטע לא הרגשתי טוב גם פיזית, הרגשתי חולשה ורציתי לקנות פדים אז הוא נשאר מול הטלוויזיה ואמר "לכי" ואני הרגשתי עוד יותר פגועה מהיחס ובאתי לצאת בוכה ונסערת אז הוא עצר אותי ואמר לי "תרגעי" ואח"כ סחב אותי ברגל הרבה (לא נסע עם האוטו) כשאני מרגישה נורא מכל הקטע עד לבית מרקחת לקנות פדים. הוא דואג לי אבל יש לו תגובות של ניכור אם הוא נפגע ממשהו, אבל ציפיתי שיתעלה על הפגיעה באגו שלו למעני ובמיוחד אחרי מה שקרה ביננו. אני מגזימה לדעתך? מכיוון שהיינו יחד יום שלם לא רציתי להרוס את היום אז יצאנו להסתובב ובילינו יחד מבלי לדבר על מה שקרה בבוקר, ובלילה שוב בילינו יחד במיטה ונגענו אחד בשני... אני מבולבלת... בבקשה עיזרי לי...

היו לי בחורות במיטה שביקשו להפסיק למרות שהיינו בתוך העיניינים .אין ברירות חובה להפסיק . גם אני לא הייתי רוצה שידחפו לי לגוף משהו שאני לא בטו ח אם אני רוצה . יום מצויין לכולם ולאילנה גבר.

לדניאלה נאמרו לך הרבה דברים ע"י הכותבות הרגישות פה ואני מצטרפת לכל מה שנאמר. בגדול אין לך שום טיפת אשמה במה שקרה והאחריות כולה על הבחור שברוב חוצפתו לא כיבד את המילה שלך ומן הסתם גם אותך. הוא לא התחשב ברצונך ולא החשיב אותך כבת זוג אלא כאמצעי לסיפוק צרכיו וזה בפרוש אונס. אני חושבת שההתנהגות המנוכרת והמזלזלת שלו אחר כך מראה שהוא יודע שהוא לא בסדר ואין קל מלהתפטר מרגשי אשמה ע"י הפלתם על הנפגע. לאילנה אני פשוט מזועזעת שקודם כל אישה ואחר כך גם בעלת מקצוע יכולה להגיב בצורה כל כך לא רגישה לכאב תהומי של בחורה שנפגעה כל כך קשה, ולתת בעצם התגובה שלך לגיטימציה לכל גבר לבוא על סיפוקו גם אם בת הזוג לא מעוניית כי הוא קיבל אישור לבחור איזו החלטה לקבל. להפסיק כי זה מה שהוא נתבקש או להמשיך כי הלא הוא בעצם כן. ולגבר, כל הכבוד לך, לא כל הגברים הם גברים מספיק כדי לדעת לכבד אישה ואתה מאד כן ואשרך ואשרי האישה שתיהיה איתך, כבוד לא יחסר לה מימך.

מצטרפת לכל מה שנאמר.. למרות שאני לא מאמינה גדולה בטיפול, אם כבר מישהי הגיעה לשם ופנתה אליך, לשמוע דווקא ממך אילנה זה מזעזע. מחריד. אז רציתי להגיד לך שתתביישי לך! אם המילה "לא" היא בעצם דו משמעית, אולי כדאי לפני שנכנסים לקשר למצוא מילה שתגדיר שלא זה לא זה לא זה לא??!.. אולי את "צודקת". ויש לה מה לקחת חלק מהאשמה במה שקרה.. (-לא!!- <במובן החד משמעי של המילה! ) ומעבר לזה רציתי לחזק אותך דניאלה ולהגיד לך שאת לא אשמה.. תהי חזקה.

לדניאלה. אני מבינה את מקור תחושותייך ופחדייך. אך את מתנהגת כמו ילדה קטנה בעולם של זאבים. חוסר ניסיונך המיני וחוסר רצונך להשתנות גורם לבלבול בין יחסי מין בהסכמה לבין כפייה בינך לבין עצמך. כדי להגן מפני התשוקות והרצונות שלך (גם לבין זוג) את זועקת אונס. דבר ראשון אם הגבר הזה אלים עשי הכול כדי להתרחק ממנו. לכי לבדיקה רפואית, ספרי לרופא שהיית מבולבלת ובתולה. לפי התיאור אינך בתולה. כעת עליך להתבגר. אם נפגשת איתו יום למחרת, זה מעיד על בלבול עצמי בעיקר, את לא יודעת מה את רוצה ממנו ומעצמך. נראה שהוא לא יכול להבטיח לך זוגיות, וכעת, כשאיבדת את בתולייך, לא תזכי בחתונה. הוא דין "מפתה" אך לא דין "אונס". ההמלצה שלי איליך היא, שעלייך לעשות חשבון נפש גדול בנודע לחייך. זה לא נורמאלי שאישה בת 30 תתנהג כמו נערה בת 15. הבתולים הם לא הנכס הגדול ביותר שאיבדת, אלא מס' קרומים שגרמו לך למעצורים נפשיים קשים ולחוסר יכולת למצוא בנזוג ואהבה. כמה בנות מזל הנשים שלא גדלו לתוך התסבוכות והתסבוכים שלך, שסקס היה הדבר הכי טריוואילי בחיים, כבר בגיל הנעורים. פני לפסיכולוגית מינית בעלת גישה הפוכה משלך. אחרת לא תוכלי להשתנות לעולם. מקשרת משהו שנכתב בפורום סטודנטים: http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=92862

דניאלה יקרה מאוד! מבינה אותך מצוין! את טוענת ששמרת את הבתולים לחתונה מטעמי דת וזה באמת מה שצריך להיות. אבל יחד עם זאת, ובדיור בגלל זה לא היית צריכה לקיים יחסים. לפי ההלכה אסור לקיים יחסי מין לפני החתונה בכלל! לא משנה אם זה יחסים מלאים עם חדירה או יחסים חלקיים. אם היית שומרת אם ההלכה לא היית מגיעה למצב הזה בכלל. אגב, את יודעת שיש דיני טהרה / נידה וכל זה אישה ששומרת טהרה כדין מרדישה הכי טוב שאפשר מבחינה רגשית, שכלית ואפילו פיזית. מנסיון, אין ויתר טוב מזה. האבא הרחום שלנו שיושב בשמים ונתן לנו את כל הדינים האלו יודע הכי טוב מה הטוב ביותר עבורנו. מקווה בשבילך שתרגישו מציון. !

שמי אלון ובן 31, בעל מגבלות רבות בשמיעה וראיה. לפני שבוע חזרתי לארץ מהודו לתקופה של חודשים בגלל עבודה, שם היה לי חברה לא ישראלית לתקופה של חודשיים, היינו אוהבים ומואהבים בטירוף למרות מתח, תקשורת לא קלה (שנינו לא חזקים אנגלית, למדתי אותה שפת סיים והיא אותי אנגלית) ומעט בעיות נוספות, יש דברים שלא סגורים בינינו , היא ידעה ובכלל לא פחדה להתקרב ולקבל אותי כמו שאני למרות הכל וזה מה שהייתי צריך. היא נשארה בהודו וממשיכה הלאה, אולי ניפגש שוב בארץ או בתאילנד במרץ-אפריל או במקום אחר. עבודתי בתור עובד שכיר הצטמצמה לי שעות עבודה ועבודה נוספת כעצמאי ולא תמיד שיש עבודה. דבר שני מצב ראיה שלי מתדרדר מזמן לזמן. אז חשבתי להעביר את תפקידי למישהו אחר ולצאת כדי להיות איתה ורצוני לנצל את מצב מה שאני יכול לעשות עכשיו. אני לא יודע אם שווה לצאת אליה בהקדם ולנצל או עדיף שאמשיך הלאה והיא בדרכה. אבל בשביל אהבה, לפעמים אני מוכן לעשות הכל. אך בצד שני קצת מפחד כי אני יודע אם ניפגש שוב הכל ניראה אחרת אם אינני טועה אודה על עזרתך .

לאלון שלום, האמת היא שקשה להשיב לך שכן לא ברורה מהות בעיות הבריאות שלך. אתה מציין קשיי ראייה ושמיעה וכן הדרדרות במצב הראייה. מבלי להבין ולדעת אודות מצבך הגופני נראה שהדבר פוגע בדימוי העצמי שלך ושאתה חושש להיות דחוי כבן זוג בשל מגבלותיך הפיזיות. יחד עם זאת עלייך להכיר בעובדה שיש לך כוחות נפש חזקים וטובים: אתה בעל מקצוע, נסעת חרף המגבלות לטיול בהודו שהיא ארץ לא קלה ואף מצאת אהבה במרחקים. אני מניחה שאם מצאת אהבה במרחקים אפשר גם למצוא אותה ליד הבית. כמו כן לא ברור לי מה מידת ההזדקקות שלך לטיפול רפואי בבעיותיך. כן לא ברור לי מה מידת יכולתך להשתכר במצב הכלכלי הנוכחי אם תחדל לעבוד למספר חודשים ותיסע לחו"ל. כיף להנות מאהבה, אך על מנת שתאריך ימים ושנים עליה להיות מעוגנת במציאות פרקטית. יש הבדל בין אהבה של חופשה לבין אהבה של בניית חיים משותפים. הטוב בסיפור הוא שיש בך אהבה לתת ולקבל ושאתה מעורר אהבה כלפייך. עלייך להעריך את הנסיבות הפרקטיות של מצבך כלומר כסף ובריאות ולאור זה להחליט אם יש באפשרותך לצאת ולפגוש את אהובתך בחו"ל. קשה לייעץ בעניין זה מחוסר מידע. הלב חשוב אבל במקרה שלך גם העניינים הפרקטיים: אגב האם יש אפשרות להזמין את הבחורה לביקור בארץ? שווה לפנות לשיחת ייעוץ אישית על מנת להבהיר טוב יותר את היסטוריית יחסיך הזוגיים בעבר ואת הערכתך העצמית לגבי יכולתך למצוא אהבה בארץ. אם יש לך מטפל שיקומי או פסיכולוג במרפאות בהן אתה מטופל או בקופת החולים אליה אתה שייך מומלץ לפנות אליו.

רבותי זקוקה לעזרה אני נשואה כל חיי אני בת 56 יש לנו 4 ילדים עד לפני 4 שנים הייתי עסוקה עדיין הייתי סביב המשפחה בניית המצב הכלכלי חברה כספים האכלה ועוד מיליון דברים לפני כ4 שנים התהפך הגלגל והתרוששנו לחלוטין בעלי השתנה בגדול לא מדבר איתי לא משקיע בי גרם של תשומת לב נושא המין שהיה מטריף ביננו נעלם לחלוטין אל תטעו לא ויתרתי ידעתי שהכל נובע ממצבינו הקשה אבל אני מוצאת את עצמי רצה סביב הזנב כשאין אף אחד מאחרוריי אני משקיעה המון תשומת לב אהבה נשיקות סבלנות אני נראית מעל טוב ועדיין סקסית מאד אבל הבעל שלי גם בשיחות מאד בודדות שעולות לי בדמים להביא אותו לידי שיחה לא מגיב הרבה על מה שקורה לא מעוניין להשקיע מה שקרה פגע בי לא פחות ממה שפגע בו אבל הוא ויתר על היקר והקרוב בקלות ואני לא הוא רגזן צועק כל הזמן כל הזמן מעיר הערות גם פוגעות כמה שאני מנסה לא הולך ולהיום אני רוצה להרים ידיים וללכת ופה טמון הכלב רבותיי אני נשואה כל חיי לא יודעת לחיות בשביל עצמי זה עצוב אבל זו המציאות שלי אני כואבת אבל זה מה שסידרתי לעצמי בחיים אני קפואה מפחד מה עושים בחוץ אין לי בית אין לי כסף להתחלק אין לי בטחון בכלום והבעל שיש לי היום לא רואה אותי ממטר לא מפרגן לא מראה חיבה או אהבה לא נעים ולא מחייך תאמינו לא נחמד להיות במצב שלי ואני אובדת

לקפואה מפחד, כל תהליך של שינוי דורש אנרגיה מרובה יותר מאשר תהליך של שיגרה ושמירה על הקיים זהו חוק פסיכולוגי ופיזיקלי גם יחד. במצבך הנוכחי את מדולדלת רגשית ובעלת משאבים רגשיים ירודים. העולם אליו היית רגילה הדרדר והתנפץ במובנים רבים: הרס כלכלי, העדר משאבים כלכליים, בעל דכאוני, מנותק ורגוז ונתק של תהליכים "מתדלקים" רגשית בזוגיות כגון יחסי מין ושיחה זוגית טובה. ראשית בעלך זקוק לעזרה טיפולית. מוטב אפילו לפנות לרופא המשפחה לקבלת תרופות אנטי דכאוניות. באשר לך עלייך לבנות לעצמך דימוי עצמי חדש, ערכים והתבוננויות חדשות להערכת העולם שסביבך. פני לאחת מהקבוצות הרבות הקיימות בתחומי העצמה נשית או מודעות נשית, וכן את יכולה לפנות לתחנות לייעוץ נישואין הקיימות במסגרת המועצות העירוניות השונות ושייכים לשירותי הרווחה. כמו כן ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי בכל אחת מקופות החולים אליה את שייכת. עדיף לשלב ייעוץ אישי יחד עם קבוצה של העצמה נשית. לאחר שתאגרי מספיק כוחות ותובנות חדשות אודות עצמך ואודות העולם הפסיכולוגי בו את חיה תוכלי להתחיל ליישם תהליכים של שינוי. בינתיים יש לך קורת גג מעל ראשך יש לך את ארבעת הילדים המשותפים ואני מקווה גם שאי אילו קשרים משפחתיים וחברתיים השתדלי לקבל מהם את התמיכה הרגשית לה את זקוקה בשלב הנוכחי. הניחי בינתיים לבעלך לנפשו שכן אין לו כוח לעצמו, הוא מיואש וויתר ולפיכך אינו יכול להיות משענת ותמיכה רגשית עבורך. סביר להניח שהתעצמותך והשיפור במצב רוחך יקרינו גם עליו ועל המשפחה כולה ובהחלט ייתכן שהשיפור האישי במצבך יהיה תחילת האור והפתח לשינוי.

אחרי 18 שנה ביחד 3 בנות גדולות החלטנו להפרד לאור חוסר תקשורת וחוסר אהבה מה הכי נכון לי כאשה לעשות?? האם לפנות לעו"ד או לרבנות?? שנינו כבר בני 47 עם בית על שמנו שקנינו במשכנתא ורכב שיש עליו הלוואה. כמו כן שנינו עובדים. אשמח לקבל הדרכה בנושא תודה אור

לאור שלום, השאלות המוצגות על ידך נוגעות יותר לעניינים כלכליים ומשפטיים מאשר לעניינים רגשיים. לפיכך עלייך לפנות לייעוץ משפטי. בעקרון, הכלל הוא שלנשים עדיף לפנות לבית המשפט לענייני משפחה אך לשם כך עלייך לקחת עורך דין שייצג אותך. מוטב שתפני בשאלותייך לארגונים המטפלים בזכויות נשים כגון נעמת או ארגונים אחרים אותך תחפשי באינטרנט. כמו כן קיימים גם עורכי דין ומגשרים לענייני גירושין. עדיף כמובן שהגירושים יושגו בהסכמה על הנושאים השנויים במחלוקת ובצורה "רכה" ככל האפשר על מנת למנוע הן התשה רגשית והן הוצאות גבוהות עבור תהליכים משפטיים מורכבים.

לפני מספר ימים הכרתי בחור שהראה בי התעניינות, הוא התקשר אלי בהתחלה, יצאנו ושכבנו בפגישה השלישית (או שאולי השנייה, תלוי איך מסתכלים על זה...) די פחדתי מהסיפור הזה של "מתי צריך לשכב" (כלומר, זו לא הייתה פעם ראשונה שלי... אבל כל החוקיות הזו תמיד מלחיצה מאוד) ובסוף החלטתי פשוט לזרום עם זה, לאן שזה יוביל ובאמת בילינו יפה מאוד ואז זה הגיע ושכבנו. כלומר אפשר לומר שקצת התאהבתי בו... והוא מצידו הראה שהוא מתעניין בי... אז זה זרם בצורה טבעית למקום הזה. אחרי כן נשארתי לישון אצלו ויצאתי לעבודה בצהריים (הוא עובד מהבית). לכל אורך הזמן הזה נעשה רושם מאוד גדול שהוא בעניין שלי. התייעצתי עם חברה והיא אמרה לי שאני לא אמורה להתקשר אליו אחרי ששכבנו כדי לא להציק ולתת לו את הזמן, אבל הוא לא התקשר כבר יומיים ואני תוהה מה יכול להיות שעשיתי לא בסדר? האם לא הייתי צריכה להשאר וללכת ישר? אולי זה הגעיל אותו? או שכן היה בסדר להשאר? היום בבוקר לא התאפקתי ושלחתי לו מייל (הצעתי לו עזרה באיזה עניין של עבודה ושלחתי לו היום מייל עם התשובה) אבל לא הרחבתי מעבר לכך. האם לא הייתי אמורה בכלל לפנות אליו? האם אני אמורה להתקשר אליו ולבדוק או לחכות שהוא יתקשר אלי? איך לעזאזל עובדת החוקיות הזאת? ומה אני אמורה לעשות בהמשך? אני די מיואשת משום שמספר חודשים לא הייתי בשום קשר (עקב פרידה) ולא רציתי לפתח קשרים ופתאום זה הגיע וככה נסחפתי ולא ברור איך זה נגמר אם בכלל, זה שם אותי בנקודה שאני לא יודעת איך להמשיך ממנה. אודה לתשובתך...

כל פעם שאני קורא כאן או שומע את הסיפורים האלה אני פשוט מתבייש באחים שלי[הזכרים]. דפנה את בחורה זהב!! אנחנו[כמעט כולנו]פשוט חארות!!!את,למרות שאני לא מכיר אותך מגיע לך חיבוק,את בסדר!! לא עשית שום דבר "לא בסדר"שכבת איתו כי חשבת שככה צריך אפילו אם לא היית בטוחה שזה מה שאת באמת רוצה באותו רגע,למה את חושבת שזה שנשארת לישון אצלו זה "מגעיל"??? הוא המגעיל כאן,הוא היה צריך לשים את הדברים על השולחן ולהגיד לך שהוא מעוניין רק בסקס,ואז היתה לך האפשרות לבחור אם זה מתאים לך,אבל אז אולי אולי חס וחלילה וחס הוא היה מפסיד זיון,וזה כבר ממש חציית קו אדום. הבעיה כפי שאני רואה אותה היא שהוא מאז כבר הספיק עוד אי אילו "דפנות" בזמן שאת מטריפה את עצמך ב"מה לא עשית בסדר". המלצתי היא : אם את צריכה לתזמן את עיתוי הסקס שלך עם בן זוג חדש רק בשביל שהוא לא יברח לך? אם הוא לא מוכן לחכות לסקס הזה איזה שבוע שבועיים או חודש? את לא יכולה לבנות עליו לטווח ארוך!!! ,זה לגיטימי לפגוש בן או בת זוג לצורך סקס בלבד,אם זה ברור מראש ולא משלים אחד את השניה.ג, את מותק.

ובכן, התקשרתי אליו בסוף... (כמו ששכבתי איתו רק כי החלטתי לוותר על כל "החוקיות" המקובלת) והחלק המעניין הוא שהיה לנו שיחה כיפית (עם זאת לא נפגשנו אחכ כי הוא אמר שהוא עובד...). הבעיה היא שהוא פשוט, בנאדם נורא נחמד ואי אפשר להבין ממנו אם הוא רוצה או לא. פחדתי שהוא יהיה קריר אלי או לא יענה אבל הוא ענה ומהטונים שלו ואיך שהגיב הוא נשמע לי ממש בסדר ואולי אני זאת שיצאה לחוצה? ובכל זאת, גם אם הבנאדם עסוק אז עדיין אפשר להתקשר, לא? פשוט לא יודעת איך אני אמורה "לאכול" את זה.

שלום xxpilot, ראשית תודה לידיד העוזר שעושה בפורום עבודה נהדרת ועונה את התשובות ישר ולעניין כמו שצריך ובאמת כל הגבוד לו ותודה רבה מכל הלב (לא בציניות). פסיכולוגים מנסים לתת ספקטרום רחב של הבנות ולכך מיועד בעצם הפורום ואילו אתה נותן תשובת בטן שהיא גם תשובה של השכל הישר בסך הכל זה על הכיפק ועוזר יישר כוח.

אני ובן זוגי כשנתיים וחצי ביחד ויש לנו ילד בן שנה שנינו בני 35 לא מסתדרים כלל מריבות מאד קשות כבר בהריון היו לו התקפי זעם שכללו צעקות ואיומים זה הגיע עד המשטרה לאחר שהבטיח ללכת לטיפול חזרתי אליו אך הטיפול עזר מעט כל דבר הוא צועק מתנפל ורב איתי וממרר את חיי האינטלגנציה הרגשית שלו שואפת לאפס כבר נפרדנו 7 פעמים. משפחתי מתחננת שאעזוב אותו אך אני פוחדת שלא הכיר מישהו אחר כי כידוע יש מחסור בגברים גם חברותי הרווקות טוענות שמאד קשה להכיר ושכל הפנויים דפוקים אני פוחדת שאשאר לבד כל חיי מה לעשות?

קשר רע הוא קשר שיש בו אלימות פיזית, מילולית ורגשית וחוסר יציבות המתבטא במריבות תכופות ופרידות. לא ברור כיצד את חשה "ביחד" בתוך קשר אותו את מתארת כקשה למדי. כאשר הקשר הוא פוגעני, מעליב, משפיל ומתעלל הרי שאת נמצאת ביחד לא עם בן אדם אוהב וקרוב אלא את נמצאת ביחד עם כעס, השפלה,פחד ואולי נקמה. יש אנשים שעדיף להם להימצא "ביחד" במצב של רגשות שליליים ויש אנשים החווים בדידות קשה בייחוד כאשר האווירה מכילה רגשות כה קשים. השאלה שאת צריכה לברר לעצמך האם במצב של רגשות שליליים עדיין את מרגישה שאינך בודדה. יש אנשים המעדיפים את הבדידות הפיזית על פני להיות ביחד במצבי מצוקה רגשית. השאלה שאת צריכה לבדוק היא מדוע בכלל את מתלבטת? על פניו נראה שהאווירה ביניכם היא כזאת שפוגעת בך, בבן הזוג ובילד המשותף. עלייך להבהיר לעצמך היטב האם לא נעים להישאר לבד פיזית בתנאים של שקט ואיזון. קיימת כמובן האפשרות שגם אם תהיי לבד רק עם הילד תהיי כועסת ומתפרצת כלומר שחלק ממקור הבעיות הוא לא רק ביחסים ביניכם אלא שהוא נובע מהמערכת הרגשית הפנימית שלך. השאלה המרכזית שאת צריכה לברר היא האם כשתהיי עם הילד לבד תהיי יותר שקטה ורגועה ביחס למצב הנוכחי, ובאיזו מידה המריבות נותנות לך תחושה של דרמה ועניין בחיים (גם אם שלילי) ונותנות לך הרגשה שאת לא לבד, כי לפחות יש אם מי לריב. אם הגברים בחוץ "דפוקים" או לא זו שאלה של השתקפות. אם את בן אדם "אחלה" את תמצאי את "האחלה" המתאים ואם את לא ממש כזאת אז תמצאי את ההשתקפות שלך.

קחי עצה מגבר,כמו שאת מתארת את המצב אין שום ספק, להפרד ומהר!!! וזה ממש לא משנה מה ואם תמצאי אחרי זה,האדם שאת מתארת לא ראוי לך.

יש לי חבר מזה שנה ,הוא הראשון שלי ,שכבנו לאחר 3 חודשים ,חבר שלי הייה ממש עם המון בחורות לא הגזים אם אומר שאפילו היה עם מאה בחורות ,העובדה הזו קודם כל גורמת לי לבטחון עצמי נמוך ,דבר שני אני מאוד סגורה בסקס ומאוד ביישנית ,מי שיראה אותי לא יאמין ,אני דוגמנית שבאמת נראית טוב ועדיין ממש ביישנית בסקס ,אני לא מוצצת לו כי זה ממש דוחה אותי ולא מרשה לו לאונן לי או לרדת לי למרות שהוא רוצה אני פשוט מתביישת ולא מסוגלת להתגבר על הבושה ,מספר שאלות : 1.החבר שלי מאוד אבל מאוד אוהב אותי (אנחנו גרים ביחד)האם יש חשש שעצם זה שאני לא מוצצת לו ואנחנו מאוד בנאלים בסקס תגרום לו לבגוד בי או לעזוב אותי כי נמאס לו ? 2.האם זה באמת חובה מבחינת גבר שימצצו לו ,אני פשוט לא רואה את עצמי עושה את זה ,אני מסוגלת להקיא ,מה שנקרא זה יהרג ובל יעבור? 3.חבר שלי נותן לי תחושה שהכל בסדר בסקס שלנו וזה נראה לי תמוה ,היו מצבים שהוא ביקש שהמצוץ לו או שנחליף תנוחות ,מה יכולה להיות הסיבה לכך ? 4.בעבר הי מצבים שהיינו עושים סקס כל יום או יום כן יום לא ,ועכשיו הגענו למצב שאנחנו עושים 3 פעמים בשבוע ,אני אציין שאני בת 21 הוא בן 23 , בלילה אני ישנה עליו והרגל שלי מונחת על איבר מינו ,(כאילו המקריות)וכל לילה מחדש אני מרגישה שהוא מוציא את איבר מינו ומאונן , דבר נוסך שאציין הוא שדיברנו על סקס בזמן האחרון והוא אמר שכל לילה בא לו אבל הוא ממש עייף ונלחם בין העייפות לחשק המיני . אני ממש נואשת לתשובות ממך ,כולי אובדת עיצות ,אני מרגישה חסרת ביטחון ,רע לי עם המצב הזה ,בבקשה אם אפשר להתייחס לכל שאלה ,אני אשמח מאוד פעם הוא היה פשוט מעיר אותי משינה והיינו עושים סקס ,אהי לא יודעת אם הוא הפסיק כי הוא חושב שהוא מפריע לי או מסיבה אחרת

ליאל היקרה, 1) מה שחשוב בסקס הוא מידת הקשר, האהבה וההתלהבות ההדדית ופחות מי עושה מה למי ואיך. נראה שאת שקועה בבהלה ובחוסר בטחון המקשים עלייך לראות את התמונה הכוללת. אם אחרי מאה בחורות כדברייך "חמות ולוהטות" חברך בחר דווקא בך סימן שאת "עושה" לו בראש ובלב, את המשהו המיוחד שאחרות עם כל הפתיחות והנועזות לא העניקו לו. ייתכן אגב שדווקא עובדה שאת בישנית וסגורה "מדליקה" אותו במוח מכיוון שזה מראה לו שאת בחורה "טובה". הקיצור שאלת מי יורד למי היא לא זו שאמורה לקבוע האם תהיה בגידה או לו ואת יכולה להירגע בעניין זה. 2) בקשר לטכניקות של עינוג הגבר כשתרגישי שאת בשלה לכך תמצאי את הדרך לעשות זאת באופן חלקי לפחות ולא עד הסוף ממש, כך שלא יהיה צורך להקיא את מה שמימלא לא נכנס. בינתיים אם זה דוחה אותך עזבי את זה, מה שגם החבר לא מתעקש על כך והיד שלו בהחלט עושה לו את העבודה וטוב שכך. 3) החבר שלך מקווה שעם הזמן הזמן תהיי פחות בישנית וסגורה ותוכלו להכניס גיוון לחיי המין אבל כדאי בהחלט להאמין לו שבינתיים הכל בגדול באמת טוב למרות המעצורים. כפי שכבר אמרנו כדאי להירגע ולהאמין שבאמת טוב לו איתך בחיים ובמיטה שהרי הוא אוהב אותך וזה החשוב מכל. 4) סקס 3 פעמים בשבוע לאחר שנה נשמע נהדר. נראה שאת כל הזמן בחרדה ובודקת את מידת השתוקקותו אלייך על מנת להבטיח שחלילא לא תהיה בגידה. קשה ולא נוח גם לגבר וגם לאישה לקיים סקס מדי יום לאורך זמן שכן גם מדברים טובים אנו זקוקים למינונים ולהפסקות. הכל טוב פשוט הרגעי.

שלום, אני בת 25, גרה עם חבר שנה ואנחנו שנתיים יחד. לאחרונה שמתי לב שהכל אצלו מתחיל לעצבן אותי - הבדיחות שלו כבר לא מצחיקות, הפרצופים שהוא עושה מעצבניםו כו'. אני גם חוששת שהתאהבתי באחד הרופאים שאני עובדת איתם. אני מבינה שזה יכול לעבור, אבל פוחדת להרוס את מה שיש לי. אני ממש אבודת עצות...אנא עזרו לי, תסבירו לי מה קורה איתי ומה אפשר לעשות!!! בבקשה...

כותבת יקרה, בן הזוג שלך כבר פחות מוצא חן בעינייך. כשהחן של הזולת יורד בעיניינו אז הוא "הופך" מנחמד למעצבן. ראשית, כדאי שתבדקי בינך לבינך באיזו מידה הקשר הזה מאכזב אותך בגדול ובאיזו מידה הוא מספק אותך, כלומר מאזן הרווח וההפסד הרגשי של ההימצאות בקשר. הרבה קשרים מסתיימים בסופו של דבר בדיוק בשל התהליך שאותו את מתארת. את חוששת לאבד את הקשר הנוכחי כי ככל הנראה עדיין יש בו איכויות ראויות וטובות עבורך, לכן שבי עם עצמך, עם חברה טובה או עם כל אדם שאת נותנת בו אמון כדי לשקול את האיכות הכוללת של מערכת היחסים. באשר לרופא שהתחלת להתאהב בו לא ברור מן המכתב האם הוא פנוי וזמין, האם יש בו סיכוי לקשר או שמא הוא בזוגיות או לא מעוניין בקשר איתך. כלומר לא ברור האם זו התאהבות העשויה לקדם את חייך במציאות או שמא היא סוג של חבלה בהיותה בלתי אפשרית ורק מחבלת בקיים. בהחלט ייתכן קשר בין הידרדרות החוויה הטובה בזוגיות לבין ההתאהבות והאחד יכול להשפיע על השני. התחילי לענות לעצמך על השאלות בסדר הבא: 1) האם הקשר אם הרופא הוא אפשרי ויכול להוליך לזוגיות מלאה. 2)מה יש בקשר אם בן הזוג הנוכחי שמפריע לך בגדול ומה יש לו שמיטיב איתך בגדול. 3)האם בקשר אם בן הזוג את מעיזה לבטא גלויות ומפורשות את הדברים שלא מוצאים חן בעינייך על מנת ליצור שינוי. אני מקווה ששלוש השאלות תהוונה סוג של הכוונה לבירור העניין בינך לבין עצמך ולאחר מכן בנוכחות אדם נוסף שאת נותנת בו אמון.

תודה רבה לך...זה בעצם התהליך שאני מנסה לעבור עכדיו וזה אומר שאני בדרך הנכונה.

שלום, יש לי חבר 3 שנים, זוגיות מדהימה, סקס מעולה אהבה מאוד גדולה, אני בחורה מושכת שניראת מאוד טוב. לאחרונה גיליתי שהוא צופה בפורנו, הרבה. כאילו מה אני לא מספיקה לך?אני לא מספיק מושכת שאתה צריך כלי עזר? הסקס שלנו לא מספיק טוב? קראתי כאן כתבות בנושא אך עדיין זה לא עזר ולא גרם לי לצאת מהתסכול.התשובות היו תראו סרטים אירוטיים שמתאימים ביחד, אני אפילו לא יכולה לחשוב על המחשבה. אני מודעת לזה שכל הגברים צופים בפורנו,ולפעמים משעמם, ולפעמים אנחנו לא ביחד אז חרמנים. אבל בשבילי זה הרגשה של בגידה.יש שם בחורות שלא רואות אותי ממטר, עם כאלה בחורות איך הוא בכלל יכול להימשך אליי למה שלא יהיה כל היום על המסך? הדימוי העצמי שלי ירד בצורה שאי אפשר לתאר. נפגעתי מזה מאוד חזק ניהיתי ממש מתוסכלת. אני לא מפסיקה לחשוב על זה, זה פשוט הכניס אותי לממש לדיכאון, הוא לא מבין מה קורה איתי, זה הוריד לי את כל החשק המיני והמשיכה אליו, קשה לי ליגוע בו, לדבר איתו, שלא לדבר על סקס. אני לא יודעת מה לעשות.

שלום לי. את בהחלט מציגה כאן בעיה כאובה של הרבה נשים החשות מרמור ותסכול כלפי בני זוגן המתמכרים לצפייה בסרטים פורנוגרפיים או מתמכרים לשיחות צ'ט אירוטיות. כמו כל בעיית התמכרות היא מציגה פרופיל נפשי של בור ללא תחתית, כלומר, הסיפוק המיני והרגשי המתקבל מיחסי המין והאהבה ביניכם אינו מצליח למלא את החלל הרגשי. תשוקות סמויות או מצבי חסך ומתח פנימי זקוקים לפיכך לפורקן מתמיד וללא רוויה המצריך התמכרות לחיפוש אחר גירוי ופורקן. בהחלט איני מציעה שתקחי חלק במשחק שלו ותצפי יחד איתו בסרטים הפורנוגרפיים תחת העקרון "שאם אי אפשר להביסו כדאי להצטרף אליו". מומלץ לא להתחבר למשחק ההתמכרות! ראוי להדגיש שיש הבדל מהותי בין סרט כחול פה ושם פעם באיזושהי תקופה לבין מצב של התמכרות שהוא מצב של צפייה יומית לעתים אף ממושכת. אינך צריכה להתחרות בבחורות מהסרטים. אולי הן נראות סקסיות אבל זה לא בפנימיותן שהרי הן עוסקות במקצוע העתיק בעולם כלומר ללא הנאה וללא אהבה. אפשר גם להבין את כעסך ותסכולך כלפי בן הזוג שפגע מאוד ברגשותייך וביחסך אליו. אין ספק שאתם בצומת של דרכים ביחסים: או צמצום ההתמכרות, רצוי הפסקתה ,אם אפשר, או אולי הפסקת הקשר עם כל הכאב הכרוך בדבר. ראשית כבר התחלת לחוש את הכאב ושנית מה הטעם לחיות עם בן זוג כשכל אהבתך וכל מיניותך לא מצליחות למלא אותו ולספק אותו ובעצם הוא שקוע בהרגעה מתמדת של מתחים פנימיים, כלומר שקוע בבועה שלו. מאחר וזו החלטה מהותית כדאי לפנות לשם כך לטיפול זוגי פסיכולוגי כדי לבדוק מה ניתן לשנות ומה לא.

שלום, אני באמצע שנות השלושים וחיי עם בת זוג . אני משתמש בתרופה נוגדת חרדה ודיכאון (סרוקסט) וכן סובל מבעיית קשב וריכוז ונוטל קונצרטה 54 מ"ג ליום. אני כלל לא מגיע לשפיכה בקיום יחסים בחדירה עם בת הזוג זוגי. ראוי לציין כי בתקופות קודמות כן הגעתי לכדי שפיכה תוך כדי אוננות , אם כי בחודשים האחרונים אני מוצא עצמי גם ללא חשק לאונן. חוסר הסקס פוגע בזוגיות. מה המלצתך ?

דוד שלום. תרופת הסרוקסט הינה תרופה אנטי דכאונית המעכבת שפיכה בצורה מובהקת. הצלחתה בעיכוב שפיכה היא כה טובה עד כי היא משמשת במרפאות לטיפול מיני כתרופה ללוקים בשפיכה מוקדמת. במקרה שלך התרופה חסמה את רפלקס השפיכה בצורה עמוקה כך שאפילו באוננות אינך מצליח לגמור. כמו כן עשויה הסרוקסט גם לפגום בתשוקה המינית. עליך לפנות לפסיכיאטר שנתן את התרופה, לדווח לו על התופעה שהיא מוכרת ולבקש תרופה אחרת נוגדת דכאון וחרדה, ויש כאלה, הפוגמות פחות ברפלקס השפיכה. שאלת השימוש בקונצרטה נראית פחות קריטית שהרי לבטח אתה כבר מכיר מהו משך פעילות התרופה ואתה יכול לתכנן בהתאם את זמן הלקיחה. אגב יש מקום לברר אם בעיות הקשב והריכוז אולי מקורן בחרדה ודכאון, יש בהחלט גם אפשרות כזאת, ואז אולי כדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי כולל להתמודדות עם שורשי הדכאון והחרדה שממנה אתה סובל. באשר לבעיה המינית הספציפית אודותיה שאלת יש לשנות מסרוקסט לתרופה אחרת נוגדת דכאון.

האם הפורום נוגע גם בבעיות בזוגיות בגלל המשפחה?

אני אמא ל 2 ילדים קטנים ונשואה כ 3 שנים בייני ובין בעלי יש פער גדול ועיקר הריבים שלנו מתרכזים בסופי השבוע- הפער הוא במנטליות בעיקר. אני אשכנזיה והוא ספרדי. הוא רגיל כל שישי לאכול ארוחת ערב עם המשפחה שלו- ועל זה לא מוכן לוותר. ואני לא מכירה את המנהג הזה כלל כלומר אצלנו היינו אוכלים בצהריים יחד או בשבתות אבל רק המשפחה הקרובה ללא סבים וסבתות ודודים וכו'.. הסברתי לו שבגלל המצב שכל אחד רגיל אליו צריך להגיע לפשרה מבחינתו הפשרה היא שפעם בחודש נאכל לבד בבית והשאר עם המשפחה שלו או אצלנו או אצלם. הסברתי שזה לא נראה לי ושהוא לא עושה שום מאמץ לבוא לקראתי ושרק רוצה שאני אשתנה בשבילו כי ככה הוא רגיל. הוא לא רוצה לוותר על ארוחת שישי עם הוריו בשום אופן ומחפש כל שישי תירוץ אחר למה הם יאכלו איתנו. בשבת לא תמיד זה אפשרי ובגלל שלא רואה אותם כל השבוע נשאר רק בשישי בערב להיפגש. צריכה עזרה דחוף

לעמית על מנת לשנות את המצב הנוכחי עלייך לזכור היטב שני דברים 1)כל שינוי גדול מתחיל בשינוי קטן ההולך ומצטבר 2)את הטוב יכול להביס רק דבר אחד "הטוב יותר". נכון שאת זקוקה לעזרה דחופה אך העזרה תהיה תחילה בהבנת התהליכים, השינוי במציאות יערך יותר זמן. ולהלן פירוט הצעדים במציאות: א) ביום השישי אותו "מעניק לך" בעלך כיום הארגון שלך מומלץ שהחוויה שתיווצר בו שתהיה על פי מנהגך והרגליך תהיה חוויה בעלת אופי משפחתי (המשפחה הגרעינית שלכם) חם אוהב מלכד ומזין פיזית ונפשית. יש להשקיע בכך מחשבה ויצירתיות שכן את רוצה ליצור אירוע משפחתי גרעיני שיהיה טוב יותר ומספק יותר עבור בעלך מהאירוע המשפחתי המסורתי לו הוא רגיל שנים רבות. כידוע הרגל הופך לטבע כלומר לחלק מעצמנו. ב) יש לשמוח על תחילת השינוי שבו בעלך "ויתר" למענך על יום שישי אחד כדי להגיע לדרך האמצע עליו ל"ותר" למענך על עוד יום שישי אחד בלבד כך שרצונותיכם יהיו באיזון, כך שההתחלה עליה את מדווחת טובה למדי. בקיצור העקרון המנחה הוא שאותו יום שישי אצלכם בבית בהתאם לרצונך מומלץ שיהיה בעל איכות טובה ומיוחדת על מנת שיהווה משקל נגד להרגל שמוטבע עמוק בנפש ולוקח זמן לשנותו.

כל הכבוד על היוזמה לפתוח פורום מתאים לפרידה זוגיות ומיניות