פורום זוגיות, פרידה וילדים

התחתנתי לפי חודשיים. אני ובעלי מכירים 5 שנים ובעלי הוא טיפוס חרדתי. זה משהו שתמיד הפריע לי ומה שבעיקר הפריע לי הוא שיש לו פחד ממעליות וממטוסים ולכן ביקשתי שיילך לפסיכולוג כדי לנסות לטפל במכלול הדברים. משיחה שיזמתי איתו לפני שבוע מסתבר שהוא סובל מocd ברמה גבוהה-תמיד ידעתי שזה קיים אצלו אבל חשבתי שזה ממש בקטנה, ובאותה שיחה הוא סיפר לי דברים שהייתי מאוד מופתעת לשמוע והבנתי שיש לו ממש "בעיה חמורה". הוא אכן הלך במשך כמה חודשים לפסיכולוג, ואכן יש שיפור כלשהו אבל הוא עדין לא מוכן לעלות על מעלית או מטוס ועדין (לטענתו) עושה ריטואלים של טיפוס ocd, החרדה שלו באה לידי ביטוי בהרבה דברים. אני כל הזמן מנסה ללחוץ עליו שינסה להתמודד עם זה ולפתור את זה כי זה יעשה לו ולי את החיים להרבה יותר קלים אבל הוא כל הזמן מתחמק בתירוצים, הוא לא מוכן או רוצה להתמודד עם זה. מאז החתונה אני לא מפסיקה לחשוב על פרידה ממנו בגלל זה, אני כבר לא חושבת שאפשר לעזור לו, יש בי הרבה כעס עליו בגלל זה. בנוסף אני מסתכלת הרבה על ה"חסרונות" שלו והדברים שאני לא אוהבת בו (גם אם הם לא קשורים לחרדה שלו). אני כל הזמן "בוחנת" מה הוא עושה, או לא עושה, ומרגיזים אותי המון דברים בו. אני חושבת שאולי אני זו שצריכה פסיכולוג, אני ממש מיואשת. יזמתי איתו שיחה והסברתי לו שאני כועסת וביקשתי שיעשה כבר משהו ושיוכיח לי שהוא יכול ומסוגל לטפל בזה כי אני לא חושבת שאוכל להמשיך ככה. לא סיפרתי לו שאני "בוחנת" אותו גם באספקטים שלא קשורים לחרדה. כמובן שיש ימים שהכל זורח ופורח ואני מצליחה קצת לשכוח מזה אבל עדין בתגובות שלי ובמחשבות שלי אני כועסת. אני אשמח להכוונה. תודה

לבנת היקרה, מטבע הדברים אדם פונה לעזרה מקצועית פסיכולוגית כאשר הוא באופן אישי נמצא במצוקה. חשובה מאוד המוטיבציה האישית, שכן בלעדיה אדם לא ימשיך בטיפול ולא יעמיק בו. באשר לחרדותיו או תסמיניו השונים של בן זוגך, השאלה אם לטפל בהם או לא, היא שלו בלבד. הדבר המתמיה בכל הסיפור הוא, ש"פתאום" את רואה "תסמינים" ובודקת אותו שוב ושוב, וזאת לאחר 5 שנות זוגיות וחודשיים לאחר הנישואין. האם בחודשיים שלאחר הנישואין השתנה בן זוגך מקצה לקצה ואת רואה וסובלת מהתנהגויות שלו שלא היו קודם? האם הצליח להעמיד פנים במשך 5 שנים תמימות? הרושם הוא שאת נמצאת כרגע בסוג של משבר לאחר נישואין, מטילה ספק בבן זוגך, חלה הפחתת ערך משמעותית שלו בעיניך, ואינך בטוחה בהמשך הקשר. נדמה לי שכרגע את מדווחת על בעיה אישית שלך של חוסר הנאה ואי-שקט בעצם קיום הנישואין כך שנדמה שבשלב הנוכחי קיימת בך סוג של "חרדת נישואין", כך שהייתי ממליצה לך לפנות באופן אישי לטיפול פסיכולוגי, שכן לא ברור המהפך שהתחולל בך ביחס לבן זוגך חודשיים לאחר הנישואין. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, אני מעוניין לשתף אותך בזוגיות של ההורים שלי, כי משהו בה נראה לי מוזר, לא-תקין ו"יבש וקר" מדי. אני סטונדט צעיר הומוסקסואל, מגיע ממשפחה דתית, וגר עדיין בבית ההורים. שניהם בשנות ה- 50 לחייהם. אני נורא מתעניין בזוגיות של ההורים שלי מתוך סקרנות ודאגה. בבית הם לא נהנים מפרטיות בכלל, אפילו לא בחדר השינה כי אי אפשר לסגור או לנעול את הדלת שלו. נדיר מאד שהם יוצאים לבדם לחופשה/לינה מחוץ לבית, והם אף פעם לא יוזמים בעצמם דבר שכזה. גם כשיש להם הזדמנות לבלות לבד, הם מציעים לי ולאחיי להצטרף אליהם, ואני מוצא את עצמי מתעקש להשאר בבית כדי שהם יוכלו סוף סוף להיות לבד. אני בספק רב מאד אם הם מקיימים בכלל יחסי מין, זה פשוט לא מסתדר לי בראש. זה לא מתאים לאופי שלהם. בבית אין להם את הפרטיות לעשות את זה (בעיקר בגלל נוכחותי), והם לא כ"כ מבלים בחוץ.זה לא שהכל שחור אצלם. אני כן שם לב שלפעמים הם מביעים חיבה אחד כלפי השניה, ומידי פעם נותנים נשיקה פה ושם, אבל שוב.. משהו בזוגיות שלהם נראה לי מוזר מאד. אני לא הייתי מוכן לחיות בזוגיות רדודה (לטעמי) כמו זו שלהם. אני רוצה לחשוב שחיי נישואין זה הדבר הכי טוב בעולם, אבל כשאני חושב על הזוגיות של ההורים שלי, אני פשוט לא רואה את זה אצלם. ככל הידוע לי, הם מעולם לא היו בטיפול זוגי כלשהו. כשהם רבים, אבא שלי מקלל את אימי ומשפיל אותה בצורה כזו שהיא לא היתה מעזה לעשות כלפיו.הוא מרשה לעצמו לעשות דברים חריגים שהיא לעולם לא תעשה. כשהוא נמצא בחברת נשים שיש לו קשר מקצועי/ארגוני איתן, הוא לפעמים מתחנף אליהן יותר מדי, מחבק אותן ואפילו מנשק את ידן! אפילו בנוכחות אמי! אני מדגיש שאנחנו משפחה דתית, וזה דבר שבעיני אינו ראוי בכלל! אבי הוא השולט הבלעדי בנעשה בבית, כולל בניהול הכלכלי. לפעמים הוא מסתיר מאמא שלי הלוואות / חובות משותפים, ולא מתייעץ איתה בכלל בעניינים כלכליים קריטיים ששייכים לשניהם. אני מקבל את התחושה שאימי אינה האישה הכי חשובה בחייו של אבי, ושהוא מקדיש מעצמו יותר מדי למען נשים אחרות. אני לא מעז לספר להוריי שאני הומו, וגם לא לדבר איתם על הזוגיות שלהם. אני תוהה אם היא השפיעה לרעה על הנטייה המינית שלי, ועל הדרך בה אני תופש את מהותם של חיי אהבה ונישואין. אמא שלי היא האשה הכי טובה ונאמנה שבעולם. עצוב לי לראות אותה נפגעת מאבי כשהם רבים. עצוב לי שהיא לא מקבלת את ההערכה והאהבה הראויה לה. כבר היו מספר גירושין במשפחתי, ואיני רוצה שהוריי יהיו הזוג הבא. מה אני אמור לעשות ???

פונה יקר, לצערנו ילדים, בכל גיל שהוא, גם כשהם כבר בוגרים כמוך, רואים וקולטים את אופי הזוגיות שבין הוריהם, אינם יכולים לשנות הרבה מלבד לתת עצה להורים שאולי כדאי שידאגו לשיפור זוגיותם כעצה כללית. מטבעו של עולם שאופי הזוגיות הוא עניינם של בני הזוג הנמצאים בקשר הזוגי וקיימים כוחות סמויים וגלויים, מודעים ולא מודעים, הפועלים ביניהם ואשר אפילו ילדיהם אינם מכירים ויודעים עד הסוף. אם לדעתך נוכחותך בבית מפריעה לאינטימיות של ההורים, הרי ההמלצה הפשוטה היא לנסות לעבוד ולאסוף די כסף על מנת שתהיה מסוגל לעזוב את הבית או לשהות בו כמה שפחות. נכון שזו עצה קשה ליישום אך זה הדבר היחידי שביכולתך לעשות עבור עצמך ועבור הוריך. איני יודעת מה להמליץ בשאלת יידוע הוריך הדתיים אודות נטייתך המינית. נדמה לי שהמערכת הדתית מתקשה יותר לקבל נטיות חד מיניות ואולי כדאי בעניין זה לפנות למרכז הגאה ולקבוצות התמיכה בו על מנת לקבל עזרה ותמיכה מאנשים במצב דומה לשלך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני ובן זוגי נשואים כמעט 4 שנים+ 2 (לפני 3 חודשים ילדתי את השני) וטרם עשינו סקס מאז וגם קצת לפני הלידה. הוא משגע אותי ובצדק אבל מכיוון שאני חושבת שהוא פחות משקיע במשחק מקדים לי יש הרבה פחות חשק ואני יכולה לחיות גם בלי זה (למרות שאני מאוד מינית). הוא יכול לעיתים רחוקות בזה אך לטווח ארוך אם הוא רוצה סקס אז הוא ייגש מיד לענין ואני לא נהנת מזה מה גם שאני יכולה להגיע לאורגזמה רק לבד ובטח גם לזה יש השפעה. איך מתקנים ומשפרים את המצב? אשמח לטיפים שלך. תודה

דנה היקרה, לא ציינת האם סגנון יחסי המין הנוכחי אפיין את יחסיכם גם בראשית הדרך. בדרך כלל בראשית הדרך יש השקעה מרובה יותר בליטוף כל הגוף, בנשיקות, במגע אירוטי, ובהתעלסות כללית. במידה וחלק זה של ההתעלסות היה חסר במידה זו או אחרת מתחילת הדרך או שהתפוגג במשך השנים, הייתי ממליצה לגשת לטיפול סקסולוגי מאוד קצר של מס' מפגשים שבו ניתנת הדרכה לשני בני הזוג. משהו מעין "סדנה אירוטית" אותה מיישמים כמובן באופן פרטי בבית. זהו טיפול מאוד נפוץ ומקובל מזה עשרות שנים וכל איש מקצוע שהוא סקסולוג מורשה אמור לדעת להנחיל אותו למטופליו באופן שחיי המין שלהם יהפכו להיות מענגים ועשירי מבע. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום ותודה על תשובתך המהירה, אשמח לקבל המלצות למי לפנות. תודה

דנה היקרה, מן הבחינה האתית אינני יכולה להמליץ על סקסולוג\ית מוסמכ\ת מסוימ\ת. היכנסי נא לרשימת איט"ם שהיא רשימת הסקסולוגים המוסמכים בישראל, ותמצאי בה את איש המקצוע המתאים לכם. חשוב לציין שסקסולוגיה היא מקצוע משני הנוסף למקצוע בסיס כגון גניקולוגיה, אורולוגיה, עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה. במקרה שלכם רצוי כמובן שהמקצוע הבסיסי לא יהיה מתוך עולם הרפואה, שכן זה פחות רלוונטי, אלא מתוך מקצועות הטיפול הבינאישי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

לילה טוב..... אני נמצא עם בחורה בת 25 ואני קצת יותר קטן ממנה...התחלנו זןגיות לפני שבוע וחצי.... באחת השיחות שלנו היום היא דחברה על לעבור לגור ביחד ובלה בלה .....כאילו מאיפה זה בא השם ישמור מה אני אמור לעשות עכשיו ?! כאילו מה עכשיו מה ?! אני אמרתי שכל דבר בזמן שלו ולא צריך למהר אבל לא יודע הקטע הזה מפחיד אותי.... מה אני אמור לומר לה ?! השאירה אותי משותק :(

מתן היקר, לדבר על מעבר למגורים משותפים אחרי שבוע וחצי נשמע מאוד אימפולסיבי, מאוד פזיז, מאוד לא לעניין וקשור יותר לצרכים הפנימיים של הבחורה מאשר לעומק הקשר ולאורכו. אתה אמור להגיד לה בדיוק את מה שאמרת - שכל דבר בזמנו, שאינך מוכן לנקוב בזמן המתאים למעבר למגורים משותפים, שזו לא רק שאלה של זמן אלא גם של עומק הקשר ועומק ההיכרות ויש לברר היטב מדוע הבחורה עפה גבוה מדי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

גם אני סבלתי פעם כמוך החלטתי לשנות.בעצה הוא לחכות פסח קרוב שזה הזמן לצאת לטיולים עם מלון תבדוק איך היחסים ושיתוף פעולה. לא לעבור מהר כי צריך לדאוג איך לממן בהוצאות הדירה. בהצלחה

שלום אני ובן זוגי חמישה חודשים ביחד.אנחנו אוהבים מאוד. הוא גרוש ובנותיו בנות העשרה חיות אצלו אני לעומתו חיה לבד ילדיי גדולים ומנהלים את חייהם כעצמאיים. אנחנו בשנות הארבעים לחיינו. בן זוגי אמר לי כי הוא רואה את עתידו איתי ויש לו תכניות בעניין... בעייתי היא שהוא עדיין לא חשף אותי לפני בנותיו מאחר ולדבריו חושש מתגובת אחת מהן שקשורה אליו מאוד והוא אליה. אציין כי לאחר שבועיים של הכרות כבר לקח אותי להורין ואחיו בשבת ואף ביתו הגדולה ב.ה 26 הכירה אותי ומבסוטית בשביל אביה. בן זוגי אדם רגיש מאוד פגיע ומופנם ובאמת איש נדיר. אני מאוד רוצה לקחת את הזוגיות איתו צעד קדי ה ואיני יכולה עוד עם ההסתרה הזו מבנותיו הקטנות.כך יוצא שאנחנו בקושי יוצאים. שאלתי היא האם כדאי שאפנה אליו ואגיד לו פשוט שאני נותנת לו זמןקצוב לספר עליי לבנותיו?אני יודעת שהוא ייפגע כי הנושא הזה כבר עלה לא מזמן וענה לי כי גם לו קשה המצב שהוא מסתיר אותי והוא מאוד רוצה כבר לספר להן ולדבריו בקרוב יעשה זאת. כמה זמן?מתי? האם כדאי באמת להקציב לו זמן?ואז אווכח באהבתו אלי???

לירי היקרה, הבעיה שאת מעלה של חשש מהתנגדות ילדים בני עשרה לרומן פרק ב' של הוריהם היא בעיה מורכבת וקשה. על פי רוב לילדים היותר בוגרים ויותר עצמאיים קל יותר לקבל את בן\בת הזוג בסיבוב השני, בעוד לבני העשרה המתלבטים בעצמם בשאלות של זוגיות ברמה זו או אחרת, הדבר בהחלט קשה. יש העשויים "להחרים" כתוצאה מכך את בן\בת הזוג החדשים או עלול להיווצר מתח קשה בינם לבין ההורה המדווח על כך. לפיכך, לא הייתי ממליצה לקצוב זמן לבן זוגך. נסי שיספר לך על אופיים של ילדיו היותר קטנים, על הפחדים שהוא חושש מהם, על התגובות האפשריות שלהם לדבר, והתוו ביחד אסטרטגיה הדדית שבה יספר לילדיו שהוא מעוניין לחיות עם בת זוג ולהקים איתה זוגיות חדשה. עליו לחזור ולשנן זאת באוזני ילדיו במשך מספר חודשים, להיות רגיש לתגובותיהם, ובהתאם תוכלו לתכנן את מהלכיכם. העובדה שמיהר להציג אותך בפני הוריו בהחלט מראה על רצינותו ועל כך שהסתרתך מפני הילדים הצעירים היא סלקטיבית בשל החשש האותנטי מתגובה שלילית מצידם. נסי להיות איתו ביחד בסירה הזו ולא להיות נגדו על ידי מהלכים של לחץ. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בן 21 , יש לי חברה מקסימה שאני באמת אוהב אותה. היא החברה הראשונה הרצינית, לפניה לא הייתה לי באמת מישהי, רק כמה סטוצים בודדים מאוד, מהסיבה שאני אדם שלא שמסוגל סתם ככה לעשות דברים עם בחורה מבלי להיקשר אליה, דבר שגם הוא קשה לי בפני עצמו. אנחנו כבר כמעט שנתיים ביחד עוד מתקופת הצבא- דבר שמאוד השפיע על הקשר וגרם לו להרגיש כמו 5 שנים ביחד. אני מציין את הדברים האלה כיוון שאני מאושר איתה והיא באמת האישה שאני רואה לעתיד לכל החיים ולא מאמין שקיימת נוספת כמוה. הבעיה היא אצלי, בזמן האחרון אני מרגיש שחסרה לי ההתלהבות, ואני ממש לא חושב שזה בגללה, היא דווקא משקיעה מאוד כדי לייצר אצלי את ההתלהבות(כנראה שגם היא מרגישה בזה שזה דועך אצלי גם בלי שאומר משהו)...חשבתי עם עצמי הרבה מאוד על העניין ואיפשהו אני מרגיש חוסר סיפוק במקום מסוים, לפעמים זה תוקף בקטע מיני, מעין חסך כזה שלא ניסיתי מספיק דברים לפניה כמו שהזכרתי בהתחלה, הרצון לנסות ולחוות דברים חדשים, אפילו רק כדי להרגיש פעם אחת משהו אחר... לפעמים זה תוקף בקטע רגשי, הדחף להרגיש התחלה החדשה ,התלהבות חדשה. שוב אני מציין שלא חסר בה כלום, היא עונה לי על כל מה שאני מחפש באישה, זה נשמע קצת מצחיק ואולי מוקדם מדי כדי לחשוב על הדברים האלה אבל זה המצב. לבגוד אני לא מסוגל. חשבתי על ללכת ולדבר איתה על העניין, היא מאוד פתוחה איתי אבל לכל אחד יש את הקו האדום שלו. אני לא רוצה שזה יתגלגל ויתגלגל ובסוף יתפוצץ לי בשלב מסוים כשלא אוכל לעמוד בזה יותר ומשם זה יהיה מלוכלך. אשמח לשמוע דעה בעניין, תודה!

פונה יקר, נראה שאתה בקונפליקט מאוד חזק בין שביעות הרצון והמלאות שאתה חש עם בת זוגך, שהיא מאוד ראויה בעיניך, לבין הדחפים הטבעיים של הגיל, של סקרנות, הרצון לחוות חוויות נוספות, הרצון שיהיו לך עוד בנות זוג, שהרי סטוצים בלבד ללא קשר רגשי אינך אוהב. נשמע די דרמטי מצד אחד לומר שבגיל 21 מצד אחד מצאת את האישה שלך לכל החיים, ובו בזמן קיימת האמירה ההפוכה לחלוטין, שדווקא ההינעלות על אישה זו יוצרת סוג של חוסר שקט ותחושות של חוסר סיפוק וחוסר התלהבות המביאות אותך לרצות להתנסות בקשרים זוגיים נוספים. שני המצבים שאתה נמצא בהם מנוגדים ואני מניחה שאתה סובל מהקיצוניות בה הם מתנגשים אחד בשני. הייתי שוטחת את זה בפני החברה. יתכן בהחלט שבזמן הזה ובתקופה הזו אולי תמצאו שדווקא רצוי להיפרד על מנת שלא תהיה כה מתוסכל. במידה וחוסר השקט וחוסר הסיפוק ימשיכו, הם יכרסמו בקשר ויעיבו עליו. אולי דווקא ההחלטה שזו אשת חייך היא זו שגורמת לאי-שקט. האם אי אפשר לראות בה חברה למספר שנים מסוים ותו לא? איני יודעת שום המלצה שתהיה נכונה במקרה הזה בצורה חד משמעית כך שהכדור חוזר למגרש שלך או בעצם המגרש של שניכם, שכן במערכת יחסים פתוחה ואמינה יש לפרוש את הדברים ולדבר עליהם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אילנה, רציתי לקבל ממך יעוץ או הכוונה בענין הבא: אני בחורה בת 30 בקרוב כל פעם חווה אהבות נכזבות, כל פעם נפגעת, כל פעם עצובה מחדש וזה מאוד משפיע עליי במהלך היום. נכנסת לדכאונות, לא מתפקדת, בוכה כל הזמן, יורדת לעיתים במשקל, עצובה... לפעמים יש הפוגה ואני יותר טוב אבל לרוב מאז שהכרתי את עצמי תמיד הייתי מופנמת ושיש עליי מן עצב נסתר, מבחוץ לא תמיד מראה את זה.. אבל בתוך תוכי אני כל הזמן עצובה והכל בגלל אהבות נכזבות.. נמאס לי להרגיש ככה, נמאס לי שלא הולך לי עם גברים, כל פעם בוחרת בגבר הלא נכון בשבילי או הלא רציני שלא באמת רוצה אותי, או משלה אותי, ואולי מנסה לשנות אותו שהוא כן ירצה ויתעניין בי באמת, אני כל כך רגישה ואני בחורה טובה מבית טוב, תמימה ושקטה, אני כל פעם נכנסת לסיפור כזה מחדש. אני מרגישה שאני בחורה שעצובה כמעט כל החיים שלה, אף פעם לא היה לי טוב בחיים ובבית הכל בסדר,גרה עם ההורים בנתיים, הכל זה בגלל הבחורים האלה, פשוט נמאס לי. כל החיים שלי עוברים בקושי מסויים ואני לא יודעת מה לעשות, אני רוצה להוסיף שגם נניח כל פעם שאני נכנסת לקשר עם בחור מסויים? ונגיד אנחנו לא מדברים יומיים? אני מתחילה להיכנס ללחץ ודיכאון שזה נגמר ולא נדבר יותר..כי הוא לא רוצה אותי, שהנה עוד בחור מפגר שלא רציני ולא סגור על עצמו ואז יודעת שזה הסוף ולפיכך אני פשוט מתחילה להיכנס ללחץ, מתחילה לבכות ואומרת שהכל פשוט נגמר ואני עוזבת את זה. ולעומת זאת אם הוא יוצא קשר פתאום אני שמחה ומאושרת, ונגיד אם זה תחילתו של קשר או אפילו בתוך קשר לעיתים קורה שאני מרגישה שאני לא מספיק בעניין של אותו בחור, שהוא לא באמת רוצה מה שקורה בדרך כלל באמת, בנוסף אני מרגישה שאין לי אמון בגברים באף גבר ולא יהיה בחיים.. מרוב שפגעו בי כל כך הרבה אני לא מאמינה לכלום ולאף אחד. כל פעם שהוא יגיד לי שהוא עושה משהו מסויים או יוצא לאנשהו, אני אחשוב שהוא בוגד בי ולכן כל פעם מחדש מתפתח סוג של תוקפנות כלפיו או ריב וכתוצאה מכך הכל מתפוצץ היות ואני לא רוצה להיפגע לכן מעדיפה לחתוך ולהיפגע מאשר להיפגע יותר מכך אם אמשיך להיות שם. מצד שני, שאני מרגישה שוב לבדי אני לפעמים מחפשת את הבחור.. אני יודעת שמשהו לא טוב איתי אני מרגישה גם סוג של אובססיה מסויימת כלפי הגבר שאני רוצה.. ואני לא יודעתאיך לשנות את זה.. האם ניתן לשנות את זה עם עצמי ? בבקשה תני לי הסבר למצבי. גם יוצא המון פעמים שאני רוצה מישהו אני בודקת למזל ספייבוק את מי הוא מוסיף ומה הוא עושה ומחכה לתפוס על משהו קטן ויודעת שלבסוף אתפוס- ואגב זה תמיד קרה, שחיפשתי ובדקתי ואני אפליו מגעילה את עצמי במצב הזה אבל אני לא יכולה לשנות אותו, ותמיד קרה שצדקתי בהכל גם כשבדקתי וגם בזכות האינטואיציה שלי. תודה אשמח ליעוץ פירוט הכוונה

נטלי היקרה, במכתבך הארוך שלושה מסרים בסיסיים: 1. היותך עצובה ודכאונית מרבית חייך, מופנמת וסגורה, ואינך יודעת מדוע. 2. כל הגברים נתפשים כנוטשים, "מגעילים", לא רציניים, בוגדניים וכו', כך שאפשר כאילו להכליל ולומר "אוף! כמה אני רוצה שהגברים שאני שונאת יאהבו אותי". 3. קיימת חרדה רבה המביאה לחשדנות עמוקה, אובססיה, ולפי עדותך את יוצרת ריבים של חשדנות ואי אמון המביאים ככל הנראה לניתוק הקשר איתך. ככל הנראה, עומס החרדה, החשדנות, הטענות ואי האמון גורמים לצד השני לחוש לא בנוח לצידך, ומרגישים שאת מפילה עליהם תיק. למעשה, אינך מציינת במכתבך שאי פעם היה לך קשר זוגי סביר שנמשך זמן סביר. להערכתי יש לטפל בשלוש הנקודות שציינו בדיוק בסדר כפי שהוצגו. הדיכאון, הסגירות והעצבות יחד עם חולשה כללית הם הראשונים במעלה. את מצפה שזוגיות עם גבר היא זו שתציל אותך מעצמך, אבל אותה עצמך בדיוק היא זו המכשילה את הקשר בשל החשדנות, האובססיה, החרדה, העמידה המתמדת על המשמר, והריב אודות חוסר אמון. אני מניחה שברור לך מתוך היקף הסבל שאת עוברת ומשך הזמן הממושך שלו שיש כאן צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומשמעותי ובהחלט יתכן שיחד עם תרופות נוגדות חרדה ודיכאון. נא מצאי את הגורם הטיפולי המתאים לך, אם במסגרת ציבורית ואם במסגרת פרטית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

בעלי ואני מתאימים. הוא הנפש התאומה שלי, החבר הכי טוב שלי, המאהב המושלם שלי... ואני שלו. אבל דבר אחד חסר לי עד עימקי נישמתי והוא לא מספק.... אני בחורה חמה. בכל המובנים ולא רק במיטה. אני אוהבת מגע כל הזמן. פלירטוטים. חיזורים. פשוט... מגע. סליחה, לא. לא אוהבת. זקוקה. אני ממש זקוקה לזה!! ובעלי האהוב, חם במיטה אבל חבר טוב מחוצה לה. מבחינתו, מגע הוא למטרת סקס. ואין שום צורך בו מעבר לכך. כך הוא גדל ואני בדיוק ההפך. שלא תבינו לא נכון, בעלי אוהב אותי עד עימקי נישמתו. ואני אותו. אין אדם יקר לי מימנו ומשני ילדינו. אבל אני מוצאת את עצמי ממש מתוסכלת. בודדה ברמות שקשה לתאר. אני אדם נאמן ולעולם לא אבגוד... יחד עם זאת, אני מוצאת את עצמי מפלרטטת עם זרים, רק כדי להרגיש מחוזרת שוב. עם כל שנה שעוברת זה מתגבר. ואנחנו רק 6 שנים ביחד. כמובן שדיברנו על זה. הרבה הרבה פעמים. וכל פעם, אחרי כל שיחה שבה הוא מתנצל ומבטיח שינסה להשתנות, אני זוכה לכמה ימים בודדים של אהבה. ואז הטבע שלו חוזר לפעולה. ניסיתי כמובן גם את עצמי לשנות. לא לרצות את הקירבה הזו... אבל זה גורם לי להיות ממורמרת ודיכאונית. איך מתמודדים עם זה????? אשמח לעזרה וייעוץ...

פונה יקרה, מתוך הנאמר נדמה לי שאני מבינה שאת זקוקה לחיבוק, ליטוף, נשיקות, או היצמדות פיזית במהלך היום. לפי דבריך בשל הדמיון הרבה ביניכם בשאר התחומים נעוץ הפער בדרכי למידה שונות של כל אחד בבית הוריו. כלומר, החינוך למגע שאת קיבלת שהוא על בסיס יומיומי ורציף, שונה מהחינוך למגע שהוא קיבל. אם כך הוא הדבר ההמלצה היא שאת תקחי יוזמה ותתחילי לחבקו ולנשקו במהלך היום כשהוא לידך. להיצמד אליו בזמנים שאפשר ובדרך זו לקבל את מגע ההיענות מצידו. נסי זאת תקופה מסוימת ואם אכן יגיב בחיוב למגעך הפיזי, בקשי ממנו שבהדרגה יהיה גם הוא היוזם. אולי תצטרכי להזכיר לו זאת מילולית, אך אם הוא מוכן להיעתר לבקשתך יש להניח שהדבר יתרחש. אם לא תצליחו להתוות קווי התנהגות ופעולה המקובלים על שניכם בכוחות עצמכם תוכלו לפנות לטיפול פסיכולוגי התנהגותי קצר טווח על מנת שיסדיר עניין זה ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני ובן הזוג שלי כבר 5 שנים ביחד אני אוהבת אותו מאוד והוא אותי נמצאים בקשר מאוד טוב גרים ביחד כבר כמה חודשים לא שוכבים הרבה וזה בגלל שאני כל הזמן מתחמקת.. אני מרגישה שזה לא כיף לי ולא באלי זה יכול להמשך גם חודש אני מרגישה שאני לא נמשכת לסקס איתו.. אני מאוד אשמח לדעת ממה זה נובע ולמה זה קורה ואיך מטפלים בזה

פונה יקרה, לתשובה שני חלקים: 1. האם מצב חוסר המשיכה היה קיים גם בהתחלה? אני יוצאת מתוך הנחה שבהתחלה כן שכבתם לעתים תכופות יותר כי אחרת קשה לי לראות כיצד נבנה הקשר הזוגי. אם אכן הנחה זו נכונה עליך לברר לעצמך מהן נקודות הזמן בקשר בהן חלה ירידה בתשוקה המינית שלך. הנפוץ הוא שהירידה חלה לאחר תום תקופת ההתאהבות הראשונית ו\או לאחר שהקשר כבר מבוסס ובטוח, ו\או לאחר מעבר למגורים משותפים. הסיבות לכך הן פסיכולוגיות ועל מנת לטפל בכך יש לפנות לטיפול פסיכו-סקסולוגי כדי להבין מהי "הנוסחה" הפנימית העובדת כאן אשר גורמת להרחקת המשיכה המינית. 2. יש להביא בחשבון את השימוש בגלולות והאם חל שינוי בגלולות בהן את משתמשת. יש נשים המדווחות על שינוי משמעותי בתשוקה המינית על רקע לקיחת גלולות למניעת הריון. במקרה זה יש לפנות לגניקולוג ולבחור אמצעי מניעה חלופיים. אם יש לך חשק מיני באופן כללי אך אינך נמשכת ספציפית לבן זוגך, שוב יש להעלות את התהיה הפסיכולוגית. כלומר, מה קרה בתוכך מבחינה נפשית שהוא חדל מלהיות אובייקט מיני מושך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 50 גרושה, חיה עם בן זוג בזוגיות נפלאה מלאה כבוד הדדי ואהבה גדולה. בן זוגי עובד קשה במשך היום ונרדם מוקדם בערב ואין עם מי לדבר, בסביבות 6 בבוקר כל יום הוא מעוניין לקיים יחסי מין. אני עוד ישנה בשעה הזאת וזה הדבר האחרון בעולם שבא לי. הסברתי לו שלא מתאים לי בבוקר, אין רומנטיקה, ריח לא טוב מהפה, אור בוהק ולא מחמיא... לא אכפת לי מידי פעם אבל לא כל יום ורק בבוקר. הוא אומר שהוא אוהב אותי גם ככה. אבל לא מתאים לי בכלל. מה עושים?

יעל היקרה, הבעיה שאת מעלה היא בעיה שכיחה ונפוצה. יש גברים האוהבים סקס על הבוקר שכן אז הזקפה טובה יותר, ובערב אין עם מי לדבר כי הוא ישן. בבוקר את היא זו שאין עם מי לדבר איתה כי את היא זו הישנה. אני חושבת שפשוט יש להגיע להסכם פשרה של אולי חצי חצי, או שני שליש-שליש, או כל מידתיות אחרת שתהיה סבירה במינימום לצד השני. הדבר היחיד שנותר לומר הוא עד כמה טוב שיש סופי שבוע שבהם אני מניחה שאתם מצליחים להגיע להתאמה של זמן יחסי המין ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני והאקס היינו יחד כחצי שנה וסיימנו את הקשר לפני כחודשיים. אני בת 28 והוא בן 32. צלצלתי לפני כמה ימים לאחל לו מזל טוב ליום ההולדת ועל המשפט הראשון התגובה שלו היתה "אני יוצא עם מישהי חדשה שבועיים" ואני ישן אצלה באופן קבוע.. והכלב שלה נכנס אלינו למיטה, הוא מזכיר לי את הכלב שלך וגם סיפרתי לה עלייך ושגם לך יש כלב... אני צלצלתי ממש רק כדי לאחל מזל טוב ואפילו לא אמרתי שום דבר שיכול להתפרש כרצון לחזור.(ואפילו לא הזכרתי בחור שהתחלתי לצאת איתו) מה דעתכם על תגובה כזו מצד האקס? למה אקס טורח לומר על המשפט הראשון בשיחה שיש לו מישהי חדשה שהוא ישן איתה ולתאר באופן ציורי אותם ביחד (מדובר על בחור בן 32!) ? ועוד מספר לבחורה החדשה עליי?? אשמח לדעתכם

מיטל היקרה, הרגשה שהייתה כאן תשובה הודפת ומתגוננת בו זמנית על מנת שלא להשאיר לך פתח דק כשערה לחבור אליו. איני יודעת אם הצלחת לאחל לו את המזל טוב ליום ההולדת או לא, אך הוא טרח להבהיר מעבר לכל ספק שהוא תפוס לחלוטין, כולל עם הכלב. בואי נאמר שיש כאן מידה מסוימת של חוסר טאקט אבל מעבר לכך גם ביטוי של כעס נגדך וגם צורך לסיים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את הקשר ביניכם. אני מניחה שמכאן ולהבא אולי לא תטרחי כל כך לאחל לו מזל טוב לימי הולדתו הבאים. אין להוציא את אלמנט ההתגוננות שהיה כאן כמו גם את אלמנט ההתקפה. היה חשוב לו להראות באיזו מידה התגבר בצורה מוחצת על פרידתכם. שיהיה לו לבריאות. מקווה שתמצאי את זה המתאים לך יותר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בתחילת שנות ה20 לחיי נמצאת כשנה וחצי ברומן עם גבר נשוי שגדול ממני בעשור פלוס, תחילה זה התחיל כסקס אבל הפך להיות הרבה מעבר פיתחנו רגשות אחד כלפי השנייה ועברנו אינספור דברים יחד טובים ורעים. במהלך החצי שנה האחרונה ניסיתי מספר פעמים לחתוך את הקשר כי כל החיים לפני ואני מודעת לעובדה שהוא לעולם לא יעזוב את אשתו וילדיו ויחיה איתי אבל אני כל פעם נשברת ומקבלת אותו בזרועות פתוחות. אני צריכה עצה, טיפ.. מה יעזור לי להמשיך הלאה? אני חייבת לציין שהרגשות כלפיו התמעטו אך עדיין עוצמתיים כל פעם שאנחנו מתראים. היה לי חבר בימים הראשונים שהכרתי אותו ונפרדתי מהחבר כי הרגשתי שאני בוגדת בו מבחינת הרגש, המחשבות על מישהו אחר. לאחרונה חזרנו לדבר ניסיתי לחזור אליו אך הוא טען שלמרות שהוא מרגיש אליי הוא כבר לא במקום הזה והמשיך הלאה. מה לעשות?

פונה יקרה, מנית בעצמך את כל הסיבות הטובות והנכונות להתנתק ולעזוב את הקשר הרומנטי עם הגבר הנשוי שהוא אב לילדים ומבוגר ממך בעשור. בסופו של דבר את מאוד צעירה, כל החיים אכן לפניך ואין שום סיבה לגלגל אותם עם פלונטר הקשור על שתי רגליך. מאחר ובסיפורים מן הסוג הזה יש אלמנט של התמכרות המקשה על הפרידה כדאי לגשת לקבלת ייעוץ פסיכולוגי מקצועי על מנת שיעזור לך להשתחרר מן התלות בקשר אל הגבר הנשוי אשר לא נראה שמצמיח לך הרבה טובה לגבי הטווח הארוך של חייך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, יש לי חבר כבר כמעט 5 שנים, אנחנו לא גרים ביחד אך מתכננים לעבור לדירה משותת בקרוב. כמובן שאחרי כל כך הרבה זמן של זוגיות אנחנו חושבים על חתונה ומשפחה- אבל אני מאוד מודאגת לגבי העניין הזה. מצד אחד אני מאוד אוהבת אותו ונהנת (רוב הזמן) בחברתו. אבל מצד שני אני מרגישה המון פעמים דחוייה, שאני צריכה "לרדוף אחריו" ושאני די בסוף סדר העדיפויות שלו. כנראה שאני גרמתי למצב הזה כי לא שמתי לו גבולות- נתתי לו הרגשה שהקשר הזה חשוב לי ואני מוכנה להמשיך אותו בכל מחיר. תמיד אני זו שמתקשרת אליו ויוזמת שנצא או שניפגש (אני גם לרוב באה אליו.. הוא לא כל כך רוצה לבוא אלי). אם אני לא מתקשרת הוא מסוגל לא להתקשר אלי ימים שלמים (או אפילו לשלוח הודעה מה שלומי), ואם אני שואלת אותו למה הוא לא התקשר (ימים שלמים!)- הוא נותן תשובה לקונית כמו "למדתי" או "עבדתי". בנוסף הוא שם גם את חברים שלו לפני- לדוגמא קבענו לצאת ביום מסויים והוא קבע אם חברים שלו ביום למחרת, הוא בדיוק למד למבחן ורצה לנצל את אחד הערבים ללימודים- אז כמובן שהוא ביטל את היציאה איתי ואפילו לא חשב להזמין אותי ליציאה עם החברים- וכששאלתי אם אני יכולה לבוא הוא אמר שזה "לא מתאים". ואם אני מנסה להגיד משהו, או להתווכח על זה הוא יוצא בטענה ש"אני רוצה שהוא יבחר ביני לבין חברים שלו והוא לא מוכן לעשות את הבחירה הזאת", או ש"אני רוצה שהוא לא ילמד" או כל מיני הצהרות דרמתיות (ומטופשות לדעתי) אחרות. הוא גם המון פעמים כועס עלי כשאני מתקשרת אליו (שזה קורה לא לעתים קרובות כל כך- אני מנסה לא להתקשר יותר מפעם ביום) שאני מפריעה לו בעבודה או בלימודים. והוא תמיד חוזר על זה ש"הלימודים\עבודה\חדר כושר ועוד יותר חשובים מזה שניפגש או בעצם ממני, ודורש ש"אני לא אתערב לו בלוז" וש"זה לא ענייני". באופן כללי עם חברים שלו הוא מאוד חביב, זורם ונחמד ואיתי הוא יכול להיות מאוד לא נעים- לצעוק עלי, להעליב אותי להגיד לי דברים כמו: ששאני עושה סרטים, שאני דיכאונית ובעייתית וכו- מה שכמובן לא נכון...). אני מבינה ומקבלת את זה שהזמן הפרטי של כל אחד חשוב- גם לי יש תחביבים, חברות עבודה ולימודים. אבל יש הרגשה שהוא פשוט לא מעוניין להיות בקרבתי, לפחות לא כמו שהוא מעוניין להיות עם חברים שלו. מאוד כואב לי שהוא עושה בחירות כאלו- אני בתקופת התואר הראשון שלי (סיימתי לפני כשנה) תמיד העדפתי אותו על פני הלימודים. ברור שהבחירות שלו בנוגע לקשר ואלי שונות לגמרי. אני לא מצפה ממנו שילמד פחות או משהו כזה בגללי- אבל לפחות שיקדיש לי חלק מהזמן הפנוי המועט שיש לו בתקופות לחוצות- כרגע רוב הזמן הזה מוקדש לחברים שלו או לתחביבים שלו בלבד. אני מאופיי מאוד מנסה להתאים את עצמי אליו ומשתפת פעולה עם הדרישות שלו גם אם הן מאוד לא נוחות לי (למשל להיפגש בשעות מאוד מאוחרות- אחרי שהוא סיים עם לימודיו וחבריו). אני לא רוצה שכל חיי יראו כך והמצב הזה גורם לי להרגיש רע מאוד. האם יש אפשרות לתקן את הקשר שהתקלקל? חשוב לי לציין שבהתחלה זה ממש לא היה ככה- הוא היה עדין ומתחשב. איכשהו בדרך משהו יתקלקל... ועוד דבר זה שכרגע הוא חושב שהכל מצוין- שאני סתם ממציאה בעיות ובאה בדרישות לא לגיטימיות.

רותם היקרה, אני מבינה שקיים פער מהותי בתפישת איכות היחסים בינך ובין בן זוגך. בראייתו הכל בסדר וזורם ובראייתך היחס שאת מקבלת אינו תקין, מצומצם, גובל בהעלבות, ואי קבלת האופן בו את רואה את הדברים. נדמה כי מבחינה פסיכולוגית כל אחד חי במערכת יחסים אחרת. נדמה לי שזהו פער גדול מדי - מספיק שצד אחד מאוד לא מרוצה, ובמקרה הזה זו את, על מנת לא להמשיך להתגלגל באופן הנוכחי. גם אם את "ממציאה דברים", או אם את "דכאונית" או בעייתית בכל דרך שהיא, יש לשים גבול של מידתיות או פרופורציה מה סביר לבקש ולצפות לו במערכת יחסים סבירה וטובה, ומה שייך לראיה ייחודית שלך הנובעת מעולמך הפנימי, ושאולי אותה מן הראוי לשפר. כך או כך על מנת שתהיה הרמוניה והתאמה על שני בני הזוג להתאים את עצמם לתחושות ולרגשות של בן הזוג האחר, במידה המירבית האפשרית להם. נדמה לי שלא כך המצב ביניכם ולפיכך הייתי ממליצה לפני שאתם עוברים למגורים משותפים אולי כדאי לפנות לטיפול זוגי כדי להעריך את התרומה ההדדית של כל אחד מכם ואת השיבוש ההדדי במערכת היחסים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אני ואשתי כבר 10 שנים יחד פעם הסקס היה נחמד ועדיין לא כזה מוצלח אבל היום הסקס יבש לגמריי חשוב לי לציין שאשתי לא מגיע לאורגזמה בכלל והיא בנוסף לא פתוחה לדברים חדשים ...הלחץ לסקס מגיע ממני אך ורק וזה הכל...אני מנסה לשפר את חיי המין אבל זה מאוד קשה ..אשמח לעזרה

מושיקו היקר, העובדה שאשתך לא מגיעה לאורגזמה במהלך יחסי המין אינה בהכרח סיבה ל"סקס יבש". על פי רוב, היעדר תשוקה מינית או סקס לא מוצלח בין בני הזוג נובע מהסיבות הבאות: 1. כעסים וחוסר הרמוניה במערכת היחסים הזוגית. 2. עייפות של אחד מבני הזוג, אחרי שהילדים הולכים לישון, כך שצריך למצוא לעניין תזמון אחר. 3. חסר בהתייחסות הכלל גופנים של נשיקות, חיבוקים, לטיפות במהלך חיי היומיום ולא פחות מכך בזמן ההתעלסות. סקס יבש הוא סקס שאין משקיעים בו מספיק במגע הדדי ופינוק הדדי. לכל זוג יש גם את הסיבות הייחודיות לו לכך שעם השנים יתדלדל טעם יחסי המין ביניהם. אם אינכם מצליחים לשוחח ולפתור את הבעיות בכוחות עצמכם מומלץ שתפנו לטיפול מיני זוגי אצל סקסולוג\ית באחת מהמרפאות לטיפול מיני של בתי החולים הגדולים שבאיזור מגוריכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 30 בקרוב, במערכת יחסים של כחמישה חודשים, בחודשיים הראשונים רציתי לראות אותו כל הזמן, שזה משהו שבדרכ לא קורה לי... אני אוהבת אבל כאילו מרגישה שמשהו לא ממש נכון, אני בחורה שנוטה לדיכאונות וצקיכה לפעמים שירימו אותה, שיצליחו להצחיק אותה... הוא מאוד שם בשבילי אבל לא ממש מצליח להרים אותי... מה שגם, גם לו יש נטייה למצב רוח ירוד, הוא מאוד רציני לגבי ואוהב אותי ונותן מעצמו ובהחלט משתדל, אבל עדיין חסר לו מעט שמחת חיים.... אני מתלבטת המון, המחשבות הורגות אותי.... הסיבה שאני ממשיכה עדיין בקשר היא בגלל שכל זה גם קרה לי במערכות יחסים קודמות... כך שאני מבולבלת אם זה באמת בגלל או בגללי, אני באמת מנסה למצוא את התשובה לכך מעומק הלב וכל פעם מגיע לתשובה אחרת. אנא עזרה.

דנה היקרה, יש להפריד בין דיכאון שנוכחות של אדם אהוב עשויה לשפר אותו ולרומם את מצב הרוח, לבין דיכאון שבו דווקא מעדיפים להסתגר או שנוכחות אדם אהוב אין לה השפעה עליו. אין לי מושג מה הן הסיבות לדיכאון שלך והאם את מטפלת בו. במידה וזהו דיכאון רציף ובעל תדירות גבוהה אני חוששת שהוא עלול לחבל לך במערכת יחסים - ראשית בשל הסבל הרגשי האישי שלך, ושנית בשל העובדה שבמצב זה קשה יותר ליהנות מאינטראקציה בינאישית מכל סוג שהוא. יתכן ועליך לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להתגבר על התסמינים הדכאוניים (ובדרך כלל אין זה טיפול קצר), ובמקביל אם הבעיה אכן משבשת לך את מהלך החיים לפחות בתחום הזוגי, שהוא תחום בעל ערך רב, האם לא כדאי לפנות לפסיכיאטר של קופ"ח כדי לקבל תרופות נוגדות דיכאון וחדרה? השארת המצב כפי שהוא, אני חוששת, עלולה לחבל לך ביחסים הזוגיים כפי שהדבר קרה לך כבר בעבר, ועל כך חבל מאד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי, אני בת 25, אני גרה עם חבר שלי כמעט שנה, ואנחנו ביחד שנתיים+. בזמן האחרון תדירות הסקס ביניינו היא פעם בשבוע אם בכלל. אני בחורה מאוד מינית, מאוד פתוחה בנושא ולא מתביישת לדבר על זה. וכאמור פעם אחת בשבוע ממש לא מספיקה לי. אני תמיד מנסה ליזום סקס ויורדת לו בכל הזדמנות. לפעמים זה מוביל לסקס ולפעמים לא. כשהפעם הזאת סוף סוף מגיעה, הוא מאוד חרמן וגומר יחסית מהר. אין לו סבלנות למשחק מקדים והוא גם לא מבין את הטעם. אני מצידי ממש לא חרמנית תוך כדי (כי הוא לא דאג לזה) ורק מחכה שהוא יגמור כבר. הוא לא אוהב לנשק אותי בכל הזדמנות, ואם כן זה עם שפתיים סגורות, בלי לשון. זה מרגיש כאילו אני מכריחה אותו. כשאני יוזמת איתו שיחה בעניין הוא אומר שהוא ישתדל לספק אותי ולהיות יותר סבלני לסיפוק שלי. אבל זה לא קורה. הוא נסגר ונהיה אדיש לנושא, ולא משנה כלום. בנוסף, לפני כמה זמן התפתחה ביניינו שיחה בנושא, ואיכשהו הוא הגיע לזה שאני לא עושה לו את זה תמיד. רק כשאני לובשת בגדים מסויימים. ושאני צריכה להתאמץ כדי להיות סקסית בשבילו (חשוב לי לציין שאני נראת טוב, מתאפרת, מטפחת את עצמי, ותמיד מתלבשת בהתאם). זה מאוד העליב אותי כי מבחינתי הוא עושה לי את זה גם כשהוא שוטף כלים עם טרנינג.. מאז שהוא אמר את זה אני קצת אדישה אליו, שלא לדבר על זה שממש אין לי חשק ליזום סקס. אני יודעת שהוא אוהב אותי. בזה אין לי ספק. בהתחלה היה לנו סקס מטורף והוא השתפר מרגע לרגע. אבל עכשיו, כשאנחנו גרים ביחד הוא אפילו לא מסתכל עלי כשאני יוצאת מהמקלחת ערומה.. אני חושבת על עתיד איתו אבל מפחדת מהמחשבה שזה ישאר ככה ואפילו יחמיר. מה לעשות כדי להחזיר את זה למצב האידיאלי?

דנה היקרה, אנא קראי את הכתבה בבלוג "גברים שאינם רוצים סקס" חלק ראשון http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2745353 ישנם גברים אשר מאבדים את החשק המיני לבנות זוגם לאחר המעבר למגורים משותפים. יש המאבדים זאת לאחר הנישואין ויש המאבדים לאחר לידה ראשונה. התירוצים שהגבר ייתן עשויים להיות רבים ומגוונים, לפעמים אפילו אבסורדיים כגון אי טיפוח מספק של הציפורניים. בעיקרו של דבר הגבר אינו יודע מדוע פגה תשוקתו והנושא אכן עלול להחריף עם המשכות הקשר. התירוצים רק ילכו ויתגברו בשל חוסר החיבור שלו למתרחש בתת מודע שלו. אפשרות ראשונה היא שהגבר יפנה לטיפול של פסיכולוגיית מעמקים והאפשרות השניה היא לחשוב על המשך הקשר. אצל גברים שתשוקתם פגה לאחר מעבר למגורים משותפים או לאחר נישואין התופעה חוזרת ונשנית עם בחורות שונות, כך שהדבר אינו תלוי בצורתה החיצונית של הבחורה או בהופעתה הכללית אלא במנגנונים הפנימיים של הגבר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום! אני נשואה 3 שנים ויש לי 2 ילדים. בעלי עובד ואני לא עובדת מאז החתונה. היינו חברים 9 חודשים והזוגיות בינינו הייתה מדהימה ומלאה כבוד ואהבה הדדית והוא היה פשוט מלאך וכך היה גם בתחילת הנישואים. קצת אחרי החתונה כל הייחס הטוב השתנה... ולאחר שנה ו-3 חודשים נולד לנו בן ואחרי לידתו הרגשתי שהזוגיות שלנו עוד יותר התדרדרה! וכשהבן היה בן 8 חודשים נכנסתי להריון נוסף וכיום הבן בן שנה ו-8 והבת בת 3 חודשים שיהיו בריאים! בעלי רוב הזמן בעבודה ועובד משמרות ויישן בעבודה. וכשהוא בבית הוא לא עוזר בכלל במטלות הבית ממש כלום! אולי לזרוק אשפה וגם זה נס אם קורה! ולא רק שהוא לא מושיט יד במטלות,אלא גם הוא משחק באייפון שלו שעות ויושב גם על המחשב לשחק ולראות סרטים ומעביר ככה שעות! הוא מעשן כמה פעמים ביום וכל פעם יוצא למרפסת מעשן בכיף ומשחק באייפון ככה לפחות 40 דקות כל עישון נמשך!!! אני מטפלת בילדים כמעט לבד! אני מנקה,מבשלת,אופה,מכבסת,מתקתקת את הביית וממש מקריבה את כל כולי למען בעלי,הבית והילדים! בנוסף להכל הוא כל הזמן מחפש רק איך לצאת עם חברים לבלות ולהנות ותמיד חברים שלו באים אלינו הביתה... הבן מאד אוהב אותו וקשור אליו ובעלי לא מקדיש לו זמן איכות בכלל! לא לוקח לגינה,לא משחק איתו פשוט כלום! וגם לתינוקת הוא בקושי מתייחס או משחק ונהנה ממנה! חוץ מזה גם בעלי בקושי אומר מילה טובה לא מחמיא כמעט ואין קרבה ואהבה ויחסי מין פעם בשבוע במקרה הטוב וגם זה ביוזמתי! אני כבר יומיים ממש עצובה ושבורה ונמאס לי מכל המצב הזה אני רוצה שבעלי יאהב ויעריך אותי! שיפנק,שיאמר מילה טובה ושיחפש את קרבתי ולא רק את קרבת החברים שלו...אני מרגישה מובנת מאליו ומושפלת ואני מתחילה לחשוב על גירושין אבל חבל לפרק בעת בגלל כמה סיבות שבעלי ייכל לעבוד על הגאווה והאגו שלו ולהשתנות! אני ממש עצובה ושבורה ונמאס לי להמשיך לסבול ולשתוק! אני ראויה להתנהגות יפה ואוהבת מצידו ולא ככה כמו שאנחנו עכשיו בברוגז ובעיות... אשמח לעזרתכם סלעחה על האריכות אבל אני ממש נואשת אני שבר כלי פשוט..... תודה ענקית מכל הלב!

אורית היקרה, פרטים בסיסיים אודות מצבכם הסוציו-אקונומי לא צוינו. לא צוין הגיל שלך ושלו, לא צוין מקצועו של בן זוגך, לא צוינה השכלתך והאם יש לך מקצוע. פרטים אלו הם חשובים כי הם מראים על אופן החיבור למציאות לעולם הפיזי שמסביבנו - העולם הכלכלי, החברתי וכו', ומראים את המשאבים הפיזיים העומדים לרשות כל אדם. הסיפור שאת מעלה מדבר על זוג שלאחר תשעת חודשי היכרות התחתן ומיהר מאוד בהבאת שני ילדים לעולם תוך 3 שנים. מצב זה לכשעצמו הוא מצב של עומס נפשי תפקודי וכלכלי רב. אני מניחה שכל אחד מכם חש שבן זוגו אינו מקדיש לו את תשומת הלב לה זכה בתקופה שלא היו ילדים ובדרך זו כל אחד ממורמר על שהשני לא מתחשב בו ואינו ער לצרכיו. השאלה אם להתגרש או לא ברור שהיא שאלה מאוד מסובכת - הן בשל גיל הילדים שהם מאוד קטנים, והן בהיעדר מידע כאמור על יכולת הפרנסה העצמית שלך ועל האם יש לך משפחת מוצא תומכת וזמינה. בהיעדר כל המידע החיוני הזה אין לי כל יכולת לראות מהי הדרך הנכונה עבורך. אני חושבת שעלייך לפנות לשירותי הרווחה בקהילה. בכל רשות עירונית או מועצה מקומית קיימת תחנה לטיפול במשפחה המאוישת על ידי עובדים סוציאליים טיפוליים ולהערכתי הדרך הנכונה בשלב הזה היא לפנות אליהם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

צהריים טובים!! מצטערת מראש אם יש קצת דיבור לא נאה אבל אני חייבת לפרט לך ואני מקווה שזה בסדר: אני בקשר עם מישהו שלא ממש סגור על נטיותיו המיניות למרות שהוא אומר שהוא סטרייס אך מעוניין בבחורה ושהיה פעם עם בחורים, יצאנו לבית קפה דייט ראשון וראיתי על פי תנועותיו שיש לו קצת דיבור נשי, קול עבה אמנם אבל יש משהו נשי שקצת סמוי מהעין, לא מבחינת לבוש, הכל דרך התנהגותו ודיבורו עם הידיים, בקיצור יש משהו שניתן לשים לב. בתחילת הדייט ישבנו אחד מול השני הוא הזמין לשנינו כוס יין, ולאחר כמה דק, עברנו לבחוץ בצד ולא אחד מול השני... הפעם ישבנו אחד ליד השניה וכך היינו נורא קרובים הוא כל הזמן חיבק אותי, לא היו הרבה אנשים והיו המון המון נשיקות וחיבוקים ואפילו נגיעות מאוד קטנות. שנינו זרמנו עם זה ואני רוצה לציין שזה לא היה באופן קיצוני הכל בגבול הטוב כמו זוג היינו נראים לא הייתה בעיה כלשהי חוץ מהעניין ש: אני ניסיתי אולי קצת לגעת בו, כי אחרי קצת התמזמזנו לנו, וכשניסיתי לגעת בו.. למטה אז הוא העיף לי את היד. כמה פעמים שניסיתי והוא לא נתן לזה לקרות. הוא לא רצה בשום אופן שאני אנסה לגעת בו בצורה כזאת. ופה התחלתי לחשוד. האמת שסיימנו את הדייט הזה הוא החזיר אותי הביתה ואני יכולה לומר שהיה יכול להיות מצב לסטוץ כי באוטו גם קצת התמזמזנו לנו אבל רק נגיעות ולא מעבר.. הוא נגע בי לרוב אבל לא משהו רציני שוב. אני מאוד רציתי מעבר גם היות ואין לי כבר המון המון זמן, ואני חושבת שגם הוא רצה כי גם לפני הדייט היינו קצת מדברים על סקס בטלפון וחשבתי שזה מה שהוא רוצה ממני אבל הנה שנפגשנו זה אפילו לא קרה. ששאלתי מה העניין? אנחנו גם ככה כבר זורמים לנו קצת? ואמרנו פעם שזה יקרה אפילו, אז הוא אמר: "זה לא היה יאה ככה בבית קפה ואני לא רוצה לנצל אותך ולפגוע בך אני לא רוצה שזה יתחיל ככה, אני מאמין שזה בטוח יקרה מתישהו, אבל לא היום, נחכה עם זה". האמת הופתעתי... כי מהתחלה הוא בא לי לא בקטע רציני. ולאור כל מה שסיפרתי לך שהיה בבית הקפה ולאחריו.. האם זה מעיד על כך שהבחור רציני? או אולי למעשה הוא נמשך לגברים? הוא נישק וליקק לי נניח את הצוואר והשווה את זה לאיבר מין גברי...וזה מאוד הדליק אותו. אז זה קצת היה לי מוזר... אולי הוא לא בטוח בעצמו? האם ניתן להסיק מזה משהו? או שמא הוא מאוד רציני כלפי בעצם? שהוא החזיר אותי הביתה לאחר כמה מזמוזים קטנים הוא אמר טוב דיי מספיק את מטריפה אותי ואני צריך ללכת. מאוד הופתעתי מתגובות כאלה כי הוא מהתחלה לא בא איתי בקטע רציני. היתי רוצה לשמוע מה את חושבת על זה? האם ניתן להסיק משהו מזה? אני מרגישה שאני ממש מתחילה להתאהב בבחור למרות שזה קצת מוזר..אבל זאת הרגשתי. אני בת 28 והוא 30+ אני מפחדת להיפגע ..אני לא ממש יודעת מה כדאי לעשות? אני גם חושבת שזה היה דייט חד פעמי כי גם ככה לקח לנו ככ הרבה זמן עד שנפגשנו.. דיברנו לפני זה המון ופתאום זה בא בהפתעה. תודה רבה

דבי היקרה, אנא קראי את תשובתנו לשאלה "קשר לא קשר" שמתחתיך. לא ברור לי כיצד אפשר להתאהב במישהו שהייתה איתו התמזמזות חד פעמית ושאין הוא מעוניין בשלב הזה בהמשך הקשר, בין אם למטרות מין אקראיות ובין לכל מטרה אחרת. התאהבות ללא תשתית של יחסים או היכרות מצביעה יותר על משאלה עמוקה להתאהבות, ולא חשוב במי ולא חשוב באילו נסיבות, המראה בעיקר על בדידות. להערכתי יש מקום לנתק את הקשר עם הבחור מאחר ועמדות הפתיחה של שניכם כל כך שונות. הוא עוד לא יודע בכלל אם הוא רוצה להמשיך ואת כבר מאוהבת. זהו פער שרק עלול ליצור בעיות של חוסר התאמה, תסכול וכעס. כל טוב ובהצלחה, אילנה

תודה על המענה, רציתי ליידע אותך שניתקתי את הקשר איתו ושהיו התפחויות מאז. לאחר כמה זמן הוא חזר לדבר איתי שוב המשכנו לדבר עוד קצת, חשבתי אולי משהו הולך להשתנות. ואז ראיתי שהוא קצת נעלם, .שאלתי אם יש לו מישהי אחרת שורה תחתונה שנמאס לי מהמשחקים האלה כבר. הוא אמר לא, אבל יש לו היום דייט עם מישהי והוא אמר לי שזה לא ילך בנינו. שאלתי מדוע? הוא אמר שהוא לא מרגיש שזוגיות שלווה וטובה יכולה לצאת איתנו ברמת השיחות האישיות ושהוא לא מחפש להתמזמז כל פעם ושסקס זה לא ענייני עבורו. כשהיינו בדייט ראשון שמתי לב שהוא סגור ומופנם ולא מספר על עצמו וגם לא מתעניין בי ממש..כמו שציינתי במכתב קודם שהיו מזמוזים בבית הקפה(מה שהיה ). אז אמרתי לו שאתה בעצמך טיפוס כזה שלא מדבר אז מה אתה רוצה ממני? הבעיה אצלך וזה פשוט זרם ככה מה שהיה אז בדייט ה1. אבל אפשר לשנות הכל לא קרה כלום עוד. הוא אמר נכון יכול להיות שהבעיה אצלי ולשם כך אני אנסה לראות אם את צודקת ואני אשוב אליך אם את צודקת. אמרתי לו אל תשוב אליי ואל תעשה לי טובות זה נגמר אל תחפש אותי. ואז.. הוא הפתיע אותי בכך שהציע לי דייט נוסף שיכלול בתוכו שיחות ובאמת להכיר אחד את השניה. הסכמתי... אבל העניין..שהוא חזר ממש עכשיו מהדייט שהיה לו עם מישהי אחרת. היה לו את הדייט עם הבחורה ההיא ואז הוא התקשר אליי ויצא איתי לדייט. לא מוזר? אז יכול מאוד להיות שהוא פשוט חשב על מה שאמרתי לו שאני אולי צודקת והוא כנראה מנסה לתת לזה צאנס איתי? יצאנו לדייט אתמול וזה היה סרט בקולנוע היות והיה מאוחר וסגרו כבר מקומות של ישיבה אחד על אחד ולדבר תכלס אחד עם השני אי אפשר בסרט. אבל אמרו שעוד נישב ונדבר כמו בני אדם בדייט הבבא(אם יצא זה אני אומרת). יחסית היה לי כיף בדייט שני ואגב- לא היו גם מזמוזים כלום, זה בכלל לא התחיל כך לעומת מה שקרה בדיט ה1... אולי הוא באמת מנסה לשנות את זה.. אבל אני לא ידעות אם כל זה אמיתי, אם הוא באמת רוצה ומוכן לתת צאנס.. כי למעשה ממש כמה שעות לפני הוא היה בדייט עם אחרת. הוא לא חייב לי כלום, אבל האם את חושבת שלפי הסיפור שלי כאן, יהיה קשה לצפות ממנו למשהו רציני? אני מרגישה שהוא לא יודע מה הוא רוצה, מחפש מישהי, מעיף אותי ואז חוזר לתת צאנס לראות אם באמת יש על מה לדבר.. וכל זה קורה מיד לאחר הדייט הראשון שהיה לו עם ההיא.. הכל ככ מבולבל, אני רוצה לתת צאנס ולנסות אבל את חושבת שזה נשמע סוג של אבוד איתו? כדי להיות שם או לברוח לאחר מה שסיפרתי. תודה

איך מתמודדים עם פרידה מבן זוג ראשון??! אני בת 20, היה לי חבר חצי שנה, זו הזוגיות הראשונה שלי, הוא הראשון שלי, הבן זוג שלי והחבר הכי טוב שלי. לא נפרדנו ממניעים של ריבים או קשיים בזוגיות, פשוט הקשר לא יכול להתקיים עקב פערים ברצונות ובדרישות לעתיד, בחודש האחרון ניסינו לגשר על הפערים בנינו אבל זה לא עזר. איך מתמודדים עם פרידה כזאת? הדבר שהכי קשה לי זו המחשבה שאולי הוא כבר הכיר מישהי אחרת כשאני עוד חושבת עליו כל הזמן. מה עושים? איך עוברים הלאה ומשאירים את כל המחשבות מאחור כשכל הזמן המחשבה היא שכמוהו אני לא אמצא?

נעמה היקרה, נכון שפרידה ראשונה מבן זוג ראשון יש אומרים שהיא הקשה מכולן. יש האומרים שבן הזוג הראשון הוא האקס המיתולוגי ההולך איתנו לכל החיים. הדבר תלוי בנו אם אכן הוא יישאר האקס המיתולוגי או שמא יצר החיים המפעם בנו וכוח האהבה השואף לבוא לידי ביטוי יוליכו אותנו לעבר הזוגיות הבאה. במקרה שלך אי אפשר לקחת ממך את הכאב בדרך של קסם כי הרי אהבת אותו והיה לך טוב איתו. יחד עם זאת, אולי הרחקתם לאופק עתידי רחוק מדי ושם מצאתם אי התאמה בשאיפות ובמטרות. זאת לפי דבריך הסיבה לפרידה. משמעות הדבר היא, כי כל אחד מכם, ובואי נתייחס אליך, לא היית מוכנה לוותר על האני הפנימי שלך ולא על עצמך והעדפת להיות מי שהינך ולבחור במי שאת רוצה להיות, ועובדות אלו חשובות לך יותר מן הזוגיות. בהחלט יתכן שאת צודקת בהעדפת עקרונות האני הפנימיים על פני זוגיות שלא תביא למימוש עצמי. זכרי זאת בשעה שאת כואבת ותביני שאת בחרת בעצמך כבן אדם עצמאי בעל רצונות ושאיפות על פני קשר שעלול היה למנוע את ההגשמה ממך. עם הזמן כאשר תחשבי על הגשמת צרכיך לאורך הדרך אני מניחה שהכאב יילך ויפחת. זה לוקח את הזמן שלו ואין כאן כל כך קיצורי דרך, אבל במקרה הזה נכונה האמרה שהזמן עושה את שלו ובהדרגה כואב אבל פחות ואני מאחלת לך שתמצאי זוגיות חדשה בתזמון שנכון לך כאשר ליבך יתמלא שוב שמחת חיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום, אני בחורה בשנות ה20 המאוחרות ורציתי קצת לפרוק את מה שיושב לי על הלב, אני אשמח לחוות דעת בעניין. רקע: אני בחורה שאין לי הרבה חברים וחברות וכמעט ולא יוצאת מהבית, בילויים לעיתים רחוקות עם חברה או בן דוד וזה גם בקושי. אני גם בתקופה כרגע שאינני עובדת תקופה דיי ארוכה ואני בחיפושים על עבודה. תמיד החלום שלי היה להכיר מישהו ולהתחתן, אני בחורה מאוד רגישה, מופנמת ורוצה כבר להכיר את האחד שלי. עברתי בחיים שלי ככ הרבה עם בחורים שיצא שתמיד נפגעתי מהם עוד מבתקופת ביה"ס. חוייתי קשרים רציניים בעברי, 3 קשרים ריציניים של שנים. אחד נגמר כי הבחור היה בוגד בי ולא נאמן.. השני משך אותי 3 שנים שהוא לא סגור על עצמו אם אני האחת שלו. העניין הוא כזה: לפני כ4 חודשים הכרתי בחור באתר הכרויות של סטוצים שאני לא ידעתי כלל שזה אתר של סטוצים אבל הוא היחידי שאיכשהו משך את העין שלי ומפה הענינים התגלגלו... מחקתי את עצמי מהאתר לאחר שגיליתי שזה אתר כזה, הוא בן 32 רווק עם עסק משלו ולהקה. מאוד התחברתי ונדלקתי, הוא גם על ההתחלה התחיל לזרוק משפטים יפים, אותו ראש אנחנו, אותו סגנון מוסיקה וכו.. היה זורק לי כל פעם מילים- את החיים שלי את האחת שככ חיכיתי לה, אני מאוהב בך כל הזמן חושב עליך.. וכו'. למען האמת? הרגשתי שאני מתחילה להתאהב בו..וכך קרה מבלי להיפגש איתו אבל ראיתי אותו מהון בתמונות ואני רוצה לציין שזה הוא 100% והוא לא נשוי ולא כלום הוא רווק וזה בטוח 100%. 4 חודשים אנחנו מדברים והוא מתחמק מפגישות איכשהו טוען שהוא עסוק. הצעתי ככ הרבה פעמים להיפגש וכל פעם איכשהו הוא התחמק. מסיפורים שלו באופן כללי, הבחור סיפר שהיה עם קוקסינלים, הוא נמשך לנשים שהן למעשה גבר אך מתלבשות כאישה. וחוץ מזה טען שהוא אינו הומו ולא דו מיני ורוצה אישה, כי חשדתי שהוא לא נפגש איתי כי אולי הוא בארון- או הומו לפי סיפוריו. ששאלתי בעבר שרק התחלנו לדבר אם בא לו להכיר לעומק הוא אמר בהתחלה- בזמנו- תכירי מישהו אחר אני לא בנוי למערכת יחסים רצינית אני מפחד מזוגיות! עזבתי את זה ניתקתי קשר והוא חזר.. שוב אנחנו מדברים בשנית והוא מתחמק מפגישות.. מה יוצא לו מכל השיחות סרק האלה? וגם לי? אתמול יום שישי הצעתי להיפגש.. הוא אמר.. בואי אליי. ואין לי רכב ציפיתי שיבוא לקחת אותי, לאסוף אותי... לא גרים רחוק אחד מהשניה, הוא לא הציע דבר אז לא שאלתי גם אם יכול לאסוף אותי. למעשה, ממש לפני זה הוא אמר שמישהי רצתה לבוא אליו לסקס ושלא בא לו עליה, אז זרמתי עם זה ואמרתי לו לך על זה למה לא? לראות את תגובתו. הוא אמר- את בטוח לא מרשה לי. אז אמרתי לו מי אני שאגיד לך אם כן או לא? הוא אמר את החיים שלי. ואז הצעתי את הפגישה איתו והוא לא טרח להציע שהוא זה שיאסוף אותי. השיחה נגמרה בכך שהוא נעלם לאחר מכן.. וכעבור חצי שעה- שלחתי לו הודעה- רשמתי לו- שמע אני חושבת שעדיף שננתק את הקשר לא קשר הזה. הוא אמר "טוב". לא שאל למה, הוא בטח חושב שאני נפגעתי על הבחורה שרצתה לבוא אליו.. אבל מבחינתי עשיתי את הנתק הזה כי לא יוצא לי מזה כלום.. מה דעתך? 4 חודשים מדברים וכלום.. אני ממש מרגישה שאני מאוהבת בבחור והיום קמתי עם בחילות ממש רע לי אני מרגישה שאני עוברת פרידה כאילו הייתי איתו שנים.. מה דעתך? משהו אצלי לא בסדר? המון תודה על ההקשבה.

מעיין היקרה, את מאוהבת באדם שלמעשה לא קיימת איתו (מתוך הכתוב) ולו מפגש אחד אפילו. אפילו אם התקיים איזשהו מפגש, כל הקשר הוא וירטואלי, מבוסס על דחיות וסיפורי מעשיות. את מאוהבת בו כי אין לך משהו יותר טוב לעסוק בו, הבדידות הגדולה שאת שרויה בה ובשל הצורך שלך להיות מחוברת לבני אדם, רק שברור שהוא הכי לא מתאים ולמעשה איננו בן אדם בעולמך הפיזי אלא דמות וירטואלית בלבד. להתאהב בו זה כמו להתאהב בשחקן אותו ראינו בסרט קולנוע. את מתארת חוסר תפקוד כללי בחייך - היעדר תעסוקה, היעדר קשרים חברתיים, בדידות, סגירות ומופנמות וכד'. אינני יודעת ממה את מתפרנסת, האם את גרה באופן עצמאי או אצל הוריך, אך הסיפור הכללי הוא של בדידות, הסתגרות ודיכאון וחוסר תפקוד הולם במירב תחומי החיים. האם את חושבת שקיימת כאן בעיה כלשהי? אם את חושבת שיש לך בעיה כללית של חוסר תפקוד כדאי שתחשבי לעשות משהו בעניין. באשר לבחור ולהתאהבות השווא בו ברור שעליך לנתק כל צורת תקשורת איתו, שכן מלבד להזיק איננו מסוגל למשהו אחר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני אמא לילד בן שנה ובחודשים האחרונים מרגישה ריחוק נפשי ופיזי מבן זוגי. זה לא שאני לא אוהבת אותו אבל הרבה פעמים מרגישה שאין לי סבלנות לראות אותו וגם נרתעת ממגעו. חשוב לציין שלא חזר לי החשק המיני וכעת שנכנסתי לדכדוך מתחילה לקחת ציפרלקס שבטח יעיב עוד יותר על החשק. מה עושים? לא נוח לי עם התחושות האלה ואני רוצה לחזור לתקופה היפה שלנו לפני הלידה. מאוד רע לי.

יעל היקרה, הבעיה שאת מתארת היא בעיה בעלת גוון פסיכולוגי מובהק. נשים רבות לאחר לידת ילד ראשון מעבירות באופן מודע ובלתי מודע את מירב האנרגיה הרגשית שלהן אל התינוק החדש ההופך להיות מרכז עולמן. כתוצאה מכך יש אובדן עניין ואובדן ריגוש הן מבחינה רגשית והן מבחינה מינית כלפי בן הזוג. למעשה את מתארת שנוכחותו של בן זוגך מפריעה לך, כלומר הדבר מביע על משאלה או להיות לבד או להיות רק עם התינוק האהוב. בן הזוג איבד את האטרקטיביות כלפיו. במקביל את גם סובלת מדיכאון שלאחר שנה לא בטוח עד כמה הוא הורמונלי ועד כמה הוא פסיכולוגי בגלל שינוי הדגשי האנשים היקרים לליבך בתא המשפחתי - כלומר הילד במקום הראשון ובן הזוג נחשב כמיותר. העובדה שאינך סובלת את מגעו של בן זוגך, גם אם המגע אינו בעל אופי מיני, מצביעה על רתיעה עמוקה ממנו. תרופת הציפרלקס אולי עשויה לסייע בהפחתת הדיכאון אך יש להביא בחשבון שהיא גם מהווה גורם מדכא תשוקה מינית. לדעתי אין מנוס מלפנות לטיפול פסיכולוגי העוסק בחקר הילדות וברגרסיה אל העבר על מנת להבין את הרבדים העמוקים של נפשך. דרך אגב, אפשר להחליף את הציפרלקס בתרופות אחרות כגון ויפקס הפוגעות פחות בתשוקה המינית. מכל מקום, נראה לי שהצורך היותר נכון הוא להתמודד עם הבעיות הפסיכולוגיות ומטרת התרופה למנוע ממך שקיעה לתוך הדיכאון אך הוא לא יפתור את בעיית הקשר הרגשי שהשתנה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי אני בת 17. לפני כמהה ימים נפגשתי עם חבר שלי. עשיתי לו ביד ואחר כך הוא עשה לי. בסוף הוא לקח את ידי והחדרתי לעצמי אצבעות. אומנם נגעתי לו באיבר המין, אבל הוא לא גמר, ככה שנוזל זרע לא נגע ביד שלי. בכל זאת אני מפחדת שהכנסת האצבעות יכולה להיות בעייתית... אני לא יכולה להיכנס להריון מזה נכון?? אשמח לקבל תשובה תודה!

הילה היקרה, את בת 17, בחורה שיש לה בן זוג, את מתעלסת, ועל סף קיום יחסי מין מלאים. בהחלט מגיע לך במצב הנוכחי, אל תביני אותי שלא כהלכה - הוא בהחלט מצב טוב ונפלא, שתגשי לרופא המשפחה ותתחילי לקחת גלולות למניעת הריון. זה הגיל וזה הזמן. אני מניחה שאינך בהריון ממה שקרה וממילא עבר מספיק זמן ממועד השאלה כך שאני מניחה שאת יודעת זאת בודאות, והעיקר כמובן לא להיות בחרדות מיותרות ולהשתמש בגלולות כנדרש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב אני בזוגיות חודשיים עם בחורה בת 25 הבחורה הינה סטרלית, צריכה להתקלח 2- 3 ביום וגם חשוב לה שאני אתקלח יותר נוטה לשטוף ידיים בתכיפות ומסתובבת תמיד עם מגבונים. בנוסף היא מאוד בעייתית מבחינת תפריט האוכל שלה. התאבון שלה נמוך בדרך כלל, היא רזה ונוטה לאבד את התיאבון בתקופות של לחץ. סבלה מבעיה חברתית בתקופת התיכון ולא הצליחה לקיים קשר ארוך עם גבר מעל חודש. מבחינה רגשית היא נוטה להיות מאוד רגישה ונפגעת בקלות ,הרבה פעמים משפטים שמתפרשים לשני פנים היא תבחר תמיד לפרש לצד השלילי. כמו כן היא מתעצבנת לעיתים קרובות על בני המשפחה היא נוטה להרים את הקול . בנוסף היא איבדה את אביה בנעורים. הזוגיות שלנו הייתה טובה מאוד בחודש הראשון אבל עכשיו אני מרגיש שכל דבר קטן שאני עושה שלא נראה לה מערער אותה (תחושה שהיא מחפשת אותי) הבחורה הינה סטודנטית ועובדת ומנהלת חיים תקינים וישנם חוג מצומצם של חברים ומשפחה שהיא מאוד אוהבת וצוחקת איתם הרבה יש לה מצפון גבוה והיא גם אוהבת צדק... בנוסף שמתי לב שהיא מתקשה לסלוח , לדוגמה אם אמרתי משהו בצחוק שפגע בה (שלא במתכוון כמובן) היא נשארת עם תחושה לא טובה כמה ימים. רציתי לשאול אם התסריט הזה (סידנרום) מתחבר למשהו מוכר. והאם בחורה שסובלת ממנו יכולה לחיות בזוגיות?? בלי קשר לאופי של בן הזוג

שלומי היקר, בפנייתך אינך מציין את יחסך הרגשי לבחורה, האם אתה אוהב אותה, מחבב אותה, מעריך אותה, ומה מידת הקשר והחיבור ביניכם. הרושם הוא שנתת אבחון פסיכודיאגנוסטי בהחלט לא רע שאפילו ניתן לתת לו שמות מסוימים בקטגוריה מסוימת, אבל השאלה היא מה הוא רצונך. האם אתה יכול להמשיך ולהיות בזוגיות עם הבחורה? האם חשוב לך לשמור על הקשר? אם בעיותיה מפריעות לך אולי כדאי שתדבר איתה, שתפנה לטיפול פסיכולוגי הולם ואולי אפילו לתרופות נוגדות חרדה העשויות לסייע וזאת לפי הצעת הפסיכולוג המטפל. אם הבחורה אינה מוצאת לנכון שיש לה בעיות אישיות ואינה מוכנה או מסוגלת לשנות את התנהגותה, עליך לעשות הערכה האם אתה רוצה למסוגל להמשיך בקשר איתה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני כן אוהב אותה , אבל בגלל שהיא מעירה לי הרבה אני מרגיש חוסר ביטחון ושאולי אני לא בסדר...(היא מאוד חכמה ויודעת לתת נימוקים פיקחים שיוציאו אותה צודקת) שאלתי אם הכל מתחבר לסינדרום מוכר כדי לדעת אם המאפיינים האלו אכן דורשים טיפול פסיכולוגי? והאם למי שסובל מהם קשה לחיות בזוגיות תמיד או שאפשר להחלים לגמרי מהמשקעים של העבר? אני אוהב אותה אבל לא רוצה למצוא את עצמי שבר כלי בעוד חצי שנה.. אנא תומרי לי את דעתך בכנות...(גם אם היא קשה)

שלום לך..חבר שלי ואני כבר שנתיים הוא הראשון שלי גם כחבר וגם כמישו שמקיימת איתו יחסי מין וכך גם חברתו הראשונה כולל יחסי מין.. תמיד היה לי קשה לקיים יחסי מין אבל בזמן האחרון אנחנו רבים המון כי אני פשוט לא מצליחה להשתחרר בזמן קיום יחסי מין זה ממש פוגע בו כי הוא חושב שאני לא אוהבת אותו הייתי אצל רופאי נשים שאמרו לי שאין לי דלקת ואין לי שום בעיה אז למה זה כל כך כואב? אני מקווה שיש לך טיפים להציע לי לשיפור המצב ולהשתחררות.. מקווה שזה קשור לפורום הזה תודה מראש:)

אוראל היקרה, יש בנות אשר לאחר תקופה של קיום יחסי מין מענגים עם בן זוגם לוקות בכאב בזמן החדירה וכתוצאה מכך באופן בלתי נמנע פוחת רצונן בקיום יחסי מין. מתוך התיאור נדמה לי שמדובר בהופעת תסמין הוסטבוליטיס. עליך להביא בחשבון שוסטבוליטיס אינו בהכרח נראה לעין בצורה של אדמומיות או הפרשה, שכן מקורו בכאב עצבי. ראשית אני מציעה לך לעשות בדיקה תוצרת בית עם הזרת - געי מאד בעדינות נקודה נקודה סביב פתח הנרתיק. אם תרגישי רגישות לא נעימה, כאב או תחושת צריבה או שריפה, סביר להניח שמדובר בוסטבוליטיס. כך או כך בדיקה עצמית אינה מספקת ויש צורך לפנות לאבחון גניקולוגי עבור וסטבוליטיס. אינני יודעת באיזה איזור בארץ את מתגוררת ולפיכך אינני יודעת לאיזה בית חולים כדאי להפנות למרפאה לטיפול מיני לנשים. עדיף בי"ח איכילוב. עליך להביא בחשבון כי גניקולוגים רבים אינם יודעים לאבחן וסטבוליטיס ובטח ובטח שלא יודעים לרפא זאת. אני מפנה אותך לתשובה שנתנו היום לבחורה ששאלה בעניין זה. מקווה שהתשובות תעזורנה לך. http://www.doctors.co.il/forum-3144#message-17989 בינתיים מומלץ בהחלט להימנע מקיום יחסי מין הכוללים חדירה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, ותודה מראש על התגובה. אני בת 25 ובן זוגי בן 36. יש לו חלומות להגשים, והוא חושב שילד ימנע ממנו לעשות זאת. עם זאת, הוא נורא משפחתי ונורא טוב עם ילדים. הוא רוצה ילד פשוט אחרי שהחלום הזה יתגשם (יצויין כי יתכן שהחלום יתגשם השנה, או עוד ארבע שנים או בכלל...)כשהחלום יתגשם יהיה הרבה כסף. כרגע אין וזה דבר נוסף שמטריד אותו מאיפה יפרנס אותו. הוא לא מוכן לעבוד בתחום אחר הוא מאוד באידאה שלו.. ואני מעריכה את הנחישות והעקשנות הזו. אנחנו שנתיים יחד, אנחנו מסתדרים מעולה ביחד ואני ראיתי ממנו פעמים רבות שהוא מחוייב לקשר ורוצה משפחה. אך זו הבעיה 'היחידה' שמפריעה. הוא מחכה שהחלום שלו יתגשם ואז יפרח. בע"ה. מה היית מציע במצב כזה? תודה מראש.

פונה יקרה, נכון שלהביא ילד לעולם דורש הקדשה של הלב, התפנות של הזמן וגידולו, וגם כסף לא מועט. למען האמת אפילו הרבה כסף. רוב האנשים מביאים ילדים כאשר ליבם חפץ בכך וכאשר הם צופים שיש להם את היכולת הכלכלית המינימלית הסבירה לגידול ילד. אי אפשר להגיד שזה לא נכון להסתכל על שיקולים כלכליים כאשר מדובר על הבאת ילד. יחד עם זאת, אין צורך להיות מיליונר כדי להרשות זאת לעצמנו. להערכתי את יכולה עדיין להמתין עם נושא הילד בשל גילך הצעיר. הדילמה האם להמשיך יחדיו, האם להינשא והאם להביא ילד לעולם בהחלט יכולה להידחות לעוד מספר שנים. במהלך זמן זה תוכלו להעמיק את שיחותיכם בנדון או, אם הזמן יבשיל לכך, לפנות לייעוץ זוגי בנושא. הייתי מחזקת בשלב זה את הזוגיות, את האינטימיות ואת ההנאה המשותפת וקצת מרפה מן המיקוד על הבאת ילד לעולם, אלא אם כן זו משאת נפשך הנוכחית. כל טוב ובהצלחה, אילנה

היי הכרנו דרך אתר. עוד לפני שנפגשנו הוא אמר שהוא כרגע לא יכול להיכנס לקשר רציני. לא שאלתי למה, הוא פשוט כל כך עניין אותי שרציתי לפגוש אותו. נפגשנו. היה חיבור שלא היה לי עם הרבה בחורים שפגשתי. שיחה ארוכה ומשיכה פיזית. זה גם הדדי. נפגשנו 5 פעמים סה"כ, ממוצע של אחד לשבוע. או שאנחנו בבית או שיוצאים, תמיד נשארת לישון. בין פגישה לפגישה מתכתבים פעם אחת, פעמיים. בפעם החמישית שהייתה בסופהשבוע גם שכבנו. הוא כל הזמן אומר כמה כיף לו איתי. הייתה לו אמירה שאני לא יודעת אם להאמין לה או להתרגש בטירוף - הוא אמר שהוא לא מרגיש שזה קשר רק של יזיזות. שהוא כבר מכיר אותי וגם מרגיש דברים. לא יכולתי להחזיר לו מילים חמות. אני פוחדת להתמסר ולהיפגע. אני מנסה לשמור על קוליות. לא להיכנס לשיחת יחסינו לאן. זה נחמד דווקא בגלל שזה לא עולה ונהיה כבד. עם זאת ברור לי שאני לא אוכל להמשיך ככה לאורך זמן. אין לי רצון לשים לו אוטימטום. זה לא אני וגם להגיד לו משהו כשהוא עם הגב לקיר מרגיש לי לא נכון. כל כך כיף לי איתו. אני לא יודעת אם יש פיתרון. רק רציתי לספר

מאיה היקרה, המצב שאת מתארת מובן. המשיכי ליהנות כל עוד את מסוגלת וכל עוד זה קיים. השיקולים שלך צודקים - אני מניחה שיגיע רגע של מפנה שבו או שתחושי את הצורך לשאול יחסינו לאן, או שבן זוגך ישנה את הצהרתו הראשונית שאינו בשל לקשר רציני. טוב את עושה שאינך עולה על גדותיך רגשית בנוכחותו. נשמח לשמוע על התפתחות הדברים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום אילנה, ממש לפני כשבועיים יצאתי ממערכת יחסים של כחצי שנה. אני בת 19 וזו הייתה מערכת היחסים הראשונה שלי, הוא הבחור הראשון שאני אוהבת והראשון בכל המסביב. המסקנה שהקשר לא נכון לשנינו הייתה ידועה לנו כבר בחודש וחצי האחרונים ליחסים, אך הוא זה שעשה את הצעד וחתך, הוא ידע שאם לא הוא יעשה את זה אני אמשיך את הקשר רק כדי להיות איתו. לא נפרדנו בגלל חוסר כימיה או אהבה, שנינו נמצאים במקומות שונים כרגע בחיים (הוא חושב על חתונה ואני רק קרובה לשחרור) והמשפחה לא תומכת. כמה שניסינו להבליג או למצוא פתרונות זה לא צלח. אני יודעת שהפרידה טובה לשנינו אבל העצב לא משחרר אותי. הידיעה שאנחנו באמת אוהבים ושזה נגמר רק בגלל תקופות שונות בחיים כואבת יותר!! המזל הוא שהוא לא גר ליידי ואין לנו שום חברים משותפים, אני באמת לא יכולה לעקוב אחריו ולדעת לאן הוא יוצא ועם מי, ואולי זה מה שכואב יותר. הכל מתבלבל לי, הגעגועים לפעמים גורמים לי לחשוב שאפשר לנסות שוב ושכל השאר מסביב לא באמת חשוב אבל אני יודעת שאין אופציה כזאת כי רק נכאיב לעצמנו יותר אם הקשר יתחדש לחודש או חודשיים נוספים. אני לא יודעת איך להתגבר על האהבה הראשונה, תוקפות אותי מחשבות שאולי לא אמצא גבר כזה ולא אצליח לאהוב מישהו כמו שאני אוהבת אותו. מה עושים?? הבכי כבר נמאס והמחשבות לא חולפות איך מתגברים???

אריאל היקרה, לא ציינת את גילו של האקס שלך אך ציינת שהוא בראש של חתונה, מה שבהחלט נראה מוקדם וטרום זמנו עבורך. כל אדם בעולם אינו קיים נטו פר עצמו וגופו אלא הוא חלק מהנסיבות של חייו, או יותר נכון - נסיבות חיינו הם חלק מאיתנו. גיל, יעדי חיים ובשלות לנישואין הם בהחלט נסיבות קריטיות בחיי האדם ואי אפשר להתעלם מכך. אם אכן זהו הגורם המכריע שהפריד ביניכם אני מניחה או שהבחור מבוגר יותר או שבא ממנטליות הרואה צורך בנישואים מוקדמים. את טרם יצאת אל החיים ועבורך נישואין בשלב הנוכחי, כפי שהבהרת, הם לא חלק מנסיבות חייך ולא חלק מתכנית החיים הנוכחית שלך. יוצא אפוא שהחלטת הפרידה היא בלתי נמנעת. אני מקווה שהרעיון הזה שהפרידה היא בלתי נמנעת ומחויבת המציאות, הכל לפי דבריך, עשויה לעודד אותך שאת נוהגת בשיקול דעת ובהיגיון. למעשה זוהי החלטה מאוד אמיצה המחייבת הרבה כוחות נפש להתנתק מתוך הבנה שנסיבות החיים אינן תומכות בהמשך הקשר. כדי שיכאב פחות אפשר לגשת למספר שיחות ייעוץ לאיש מקצוע כדי לעבור איתו את תקופת הפרידה והאבל, כאב וצער שהם בלתי נמנעים והם חלק מתהליך של פרידה. אני מניחה שתהליך כזה בליווי איש מקצוע יעשה את הכאב פחות יותר ויאפשר לו להתפוגג עם הזמן. במידה והכאב הנוכחי חזק מדי ומקשה על התפקוד ברמת היומיום, ניתן לפנות לרופא המשפחה, לספר לו את עיקר הדברים ולבקש סיוע של תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. יש להיות סבלני לגבי התרופות כי לעתים יש להן מספר ימים של תופעות לוואי לא נעימות במיוחד ולעתים לוקח זמן למצוא את התרופה המתאימה. מכל מקום, כאשר מוצאים את התרופה הנכונה היא מסייעת רבות להפחתת הכאב והעצב. אני מקווה שהתהליך לא ייארך יתר על המידה, שתצליחי להתמודד כהלכה, ואין לי ספק שמתוך הצגת הדברים על ידך את תמצאי די מהר את בן הזוג המתאים הבא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום יש לי חבר קרוב לשנתיים וחצי ואנחנו חיים יחד כבר דיי הרבה זמן.. לאחרונה הייתה לנו מריבה דיי כבדה והיינו במין משברון על לסיים את הזוגיות מסיבות שונות. מהצד שלו זה כי אני תקופה לא עובדת. או עובדת בעבודות זמניות ולא מתמידה. וגם מפריע לו על עלייתי במשקל. מהצד שלי מה שכבר מס פעמים קורה שאנחנו מתווכחים או רבים יש לו התפרצויות זעם . אומנם לא כלפיי אבל הוא זורק חפצים בבית.. הוא במין איבוד שליטה.. בהחלט לא נעים וקצת מלחיץ.. כבר כמה פעמים הייתי קרובה לסיום הקשר.. אבל תמיד המשכתי כי קשה לי לוותר עליו.. מאז המריבות לא שכבנו מעל חודש.. שזה מוזר כי חיי המין שלנו היו טובים מאד זה מאד מפריע לו.. אבל כאילו לי זה לא מציק.. אני אוהבת אותו אבל כאילו משהו ברגש שלי השתנה או נהיה קצת אדיש כלפיו.. זה מאד מאד מפריע לי.. אני כאילו פתאום בחרדה לשכב עימו.. משבו שבחיים לא קרה אשמח למענה:)

פונה יקרה, נדמה לי שהגעתם לשלב שבו התבוננתם האחד בשני ובזוגיות וראיתם שמתרחשים דברים שלא תמיד אתם חשים שאתם בשליטה לגביהם. לדוגמא, את חשה, או שחברך חש, שאינך בשליטה לגבי החלפה תכופה של עבודות ולגבי עליה במשקל ואת חשה, ואולי גם הוא חש, שאין הוא שולט ברגשות הכעס וזקוק לשם הבעת הכעס לזריקת חפצים, שהיא בהחלט דרך של אלימות. באופן כלשהו הרגשתם שמשהו בדחפים שלכם או באימפולסיביות אינו בשליטה מספקת כרצונכם. הדבר יצר קונפליקט והתבוננות פנימה ובעקבותיו ירד לך החשק המיני, כלומר התחוללה פגיעה בדחף נוסף. התמונה שאת מציגה היא בהחלט מורכבת, אין לה פתרון של לתת טיפ אחד או שניים ואני חושבת שכדאי לכם לפנות לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע לכל אחד מכם בנפרד ולשניכם ביחד לשלוט בדרכי ההבעה של הדחפים ולתת לכם תחושה של שליטה בחיים ואיזון בחיים. כל טוב ובהצלחה, אילנה

יש לי בעיה מוזרה יש להודות, שהחלה לפני מס' שנים לא כל כך יודעת למה רק משערת..כך שאני ויתרתי על זוגיות. מה שקורה הוא שאני ממש נמענת מלהכיר בחורים כלומר אם רוצים להכיר לי מישהו ( ועוד לא נפגשנו) אני מרגישה רתיעה/ סלידה ובחילה וזה לא מהתרגשות או פרפרים בבטן. אם מישהו מתחיל איתי ברחוב קורה אותו סיפור והאמת שבד"כ הם גם לא מושכים אותי או רמה גבוהה. גם לא הכי מפריע לי שאין חבר כי נראה לי שכבר הפנמתי שקשה לי ואני תמיד אברח להם... את חושבת שזה אולי קשור למפגשים ראשונים קודמים שלי? אני אנסה להסביר: בעבר הייתי נותנת צ'אנס ואת כל הבחורים שהכרתי בעצם זה הכרות מיציאות לבילויים או ברחוב ולא מישהו עם הכרות מוקדמת(כמו עבודה או לימודים) יש לציין שמבחינת מראה מעולם לא "נפלתי"ממשיכה אליהם אולי רק פעמיים התחילו איתי בחורים שגם אני התלהבתי מהמראה שלהם. מי כמוך יודעת, שלהתאהב וחברות זה משהו שנבנה ביחוד כשזה מישהו זר ואני כמובן נותנת צ'אנס להכיר את האדם. אבל מעולם לא הרגשתי טוב בשום יציאה ראשונה תמיד הם מחפשים לגעת ולמשש או לנסות לנשק נראה לי שהם מאוד נמשכים אבל אין קשר בין זה לבין רמת התקשורת או הכימיה אם תרצי באותה פגישה ראשונה. הם גם תמיד מציעים לי לבוא אליהם הביתה בפגישה הבאה, או אחרי הבילוי רוצים לשבת בגינה חשוכה ( ככה אחד ממש הגדיר) בחור אחר אני זוכרת ממש בפגישה ראשונה אמר משהו על זה שנראה סרט פורנו וניישם ולא שהוא התכוון ליישם באותה פגישה אלא דיבר כבר עתידי. יש כאלו שאומרים שאני סקסית ותמיד שואלים על מערכות יחסים קודמות וכמה זמן.. אני דיי בהלם מהתנהגויות כאלו בייחוד שזו פגישה ראשונה ומי אמר בכלל שזהו, שאני שלהם ואני מעוניינת בהמשך הקשר? בקיצור אני מרגישה לחץ בכיוון המיני ולכן אין טעם להיפגש איתם שוב כי אף אחד לא רואה אותי!!! אם אפגש זה ימשיך להיות בכיוון הזה.יש לציין שהם לא מרשימים אותי לא שכלית ובטח לא בהתנהגות שכזו וכמו שאמרתי מבחינת משיכה מינית הרף שלי מאוד גבוהה אבל כאמור אני יודעת שמה שגורם לי להימשך למישהו זה ההתנהלות וההתנהגות שלו וכמובן אינטלקטואל, אבל הם לא משאירים לי ברירה. מאחר וכל פעם הסיפור חוזר על עצמו גם כשאני תקופה ארוכה לא יוצאת ושוכחת מארועי זה שוב קורה. האם זה ככה אצל כולן ואצלי משהו דפוק? אני מרגישה שיש לי רתיעה. תודה

פונה יקרה, הטבע ברא את בני האדם ברובם שהם יימשכו אחד לשני. חלק ניכר מבני האדם הם הטרוסקסואלים, וחלק מבני האדם הם חד מיניים או ביסקסואליים. כך או כך, זוגיות מבוססת הן על משיכה מינית והן על משיכה להיכרות אישיותית עם האדם השני. בהיעדר אחד מהם או שניהם הרי שההתקרבות הזוגית אינטימית לאדם אחר מהווה אך ורק עול, צרה ומקור לחרדות. אכן את מציינת חרדות של חוסר חשק, חוסר רצון, המנעות, חוסר עניין והתלהבות ולעתים העניין מלווה גם בתסמינים גופניים כגון בחילה. כדאי לעשות הבחנה האם ההימנעות המרכזית שלך מקורה במעצורים מיניים, כלומר קיימת עכבה בתשוקה המינית, וזו היוצרת חרדה בהתקרבות לבחורים, במקרה שלך, או שקיימת עכבה בתחום הרצון להתקרב נפשית ואישיותית. יש הפוחדים להתקרב לזולת מפחד פן יתגלו אז חסרונות שלהם אמיתיים או מדומיינים על ידם. להערכתי שווה לעשות הבחנה האם אדם נופל בקטגוריה של עכבות מיניות ואולי לא פועמת בו תשוקה מינית, מה שמכונה כיום א-מיניות ויש לכך את הפורומים המתאימים, או שמא פועלת כאן עכבה מלהתקרב לבני אדם באופן חברתי ואינטימי. אם את שלמה, נינוחה ורגועה במצבך הנוכחי, טוב לך עם מי שאת ועם חייך אז אין לך שום בעיה. בעיה יש אך ורק למי שחש שיש לו בעיה באופן סובייקטיבי אשר מפריעה לו במהלך היומיום. השוואה לנורמות חברתיות ותרבותיות כל עוד לא חלה פגיעה עצמית או פגיעה בזולת, אין לה חשיבות במקרה זה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום! אני בת 25 ואני וחבר שלי כבר 4 שנים ביחד, כרגע גרים בנפרד למרות שהתכנון היה כבר מזמן לעבור לגור יחד והמעבר התעכב... היו לנו תקופות טובות מאוד וגם פחות טובות כולל הפסקה של חודשיים בקשר שלאחר החזרה ממנה הקשר היה טוב מתמיד, למדנו על הטעויות שלנו ובעיקר איך לא לחזור עליהם- והייתי בטוחה שאנחנו בדרך הנכונה. לפני חודש בערך דיברנו וחבר שלי אמר לי שהוא כבר הרבה זמן חושב על זה והוא הגיע למסקנה שאני האחת שהוא רוצה להיות איתה כל החיים ולהקים משפחה, אבל לפני שכל זה קורה הוא היה רוצה חודשיים הפסקה (לדבריו הוא לא רוצה הפסקה לגמרי- הוא רוצה להיפגש פעם בשבוע ולהמשיך לדבר מדי פעם...), הוא הסביר את זה בכך שהוא רוצה "לסמן וי" על החוויה של להיות רווק בתל אביב (הוא כרגע שוכר דירה עם חברים בתל אביב). בהתחלה לא ממש ידעתי מה לחשוב. אבל אחר כך מאוד נעלבתי שהוא בעצם רוצה חודשיים בלעדי, ושהוא מוכן להסתכן בלאבד אותי בשביל השטות הזאת (לדעתי :)). ואני לא מפסיקה לחשוב שאולי למרות כל ההרגשה הטובה שלי עם הקשר- משהו פה לא בסדר... מה דעתך על העניין? תודה רבה

עדי היקרה, האמת היא שבמקרה הזה אפשר להבין דבר והיפוכו בו זמנית: 1. אפשר להבין את העלבון שלך מדוע בן זוגך רוצה פסק זמן ממך לצורך זיונים תל אביביים. 2. אפשר להבין את המשאלה שלו, שלא ירגיש שהוא החמיץ את העולם ושיצעד אל החופה בלב שלם ומלא. 3. כך או כך, קיים כאן פער רציני בין הרגשות שעל פני השטח והרגשות של מתחת לפני השטח. בן זוגך מצד אחד אוהב אותך אך מצד שני הוא מרגיש שהוא לא מיצה את החיים עבור עצמו ואין זו תחושה שכדאי לשאת אותה לתוך קשר נישואין כי היא תיצור גלים של תסכול ותרעומת. מבחינתך, אפשר להבין את משאלתו כמשאלה מפורשת עם רשות וכרטיס לבן לבגידה ולהתפרפרות אבל זה מה שהוא רוצה כרגע. בקיצור, כל אחד מכם הוא אדם בפני עצמו עם רצונות וצרכים שאינם מסתנכרנים בנקודת הזמן הנוכחית. פרידה לצורך חוויות נוספות יש בה סיכון של אובדן הקשר, ויש בה גם סיכוי להעשרתו. אין לדעת מראש. מאחר והמצב לא מוסכם בין שניכם עליכם לשבת להעמיק ולדון בו, להבין את כל הרבדים וכל המשמעויות הכרוכות בכך, את כל הסיכונים וכל הסיכויים. השתדלו לא לחסום אחד את השני - מאחר ואתם אנשים צעירים כל החיים לפניכם ואולי זאת לא תהיה הזוגיות הסופית עבור כל אחד מכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, מתנצלת מראש על אורך הדברים, אנסה לקצר. אנחנו זוג בני 28.5, נשואים שנתיים, יחד 11 שנה מתוכם גרים יחד כ-6 שנים. הדירה בה אנחנו מתגוררים שייכת להוריו, שכביכול נתנו לנו אותה במתנה, אך היא עדיין וכך תישאר, רשומה על שמם. אחזור לנושא בהמשך. כיום אני סטודנטית לתואר שני ועובדת בחצי משרה, מרוויחה כ-4,000 שח בחודש, את התואר ממנת בעזרת השכר הזה. ובין היתר חולקים בכל ההוצאות. אני נמצאת כיום בפרשת דרכים מאוד קשה, לא טוב לי! אני חיה עם בן אדם שאני מכירה מאז ומתמיד, לא מכירה דבר אחר. מרגישה שהחיים שלנו נרקמו יחד כמתוך הרגל ומעין כדור שהתגלגל והביא אותנו עד כאן. בעלי בן אדם סגור, מאז ומתמיד היו לי מחשבות ודעות קשות לגביו, אך בשנתיים האחרונות מאז החתונה הדברים החמירו. אני אספר ואומר שאינני טיפוס כל כך מיני או ככה נהגתי לחשוב כל השנים שלנו יחד, מה שלא מסתדר עם תחושותי בשנתיים האחרונות! מאז שהכרנו גם בשיא כשהיינו צעירים מאוד ורק גילינו את העניין, זה היה בגיל 19, מן הסתם היה הראשון שלי אך הייתי הראשונה שלו!!! אז דבר שמאוד הערכתי, היום זה מתווסף לפחדיי! תדירות הסקס הייתה בדרך כלל בסופי שבוע (בעבר) פעמיים שלוש במהלך כל הסופש וזהו.... במשך השנים זה היה בתקופות, פעם בשבוע, פעם בשבועיים... בשנתיים האחרונה עובר גם חודש ללא שום פעילות! רוב האקטים קורים ביוזמתי כי לטענתו הוא לא מנסה כי אני אף פעם לא בעניין (!) אספר עוד כי בעלי לא טיפוס גברי בהגדרה, הוא לא מחזר אחריי, לא מרעיף עליי אהבה, חום, על רומנטיקה ופינוקים אני כבר לא חולמת... כל טענה כזו בפניו גוררת אחרי אני לא עושה כי את לא אוהבת אני עושה אבל את לא רואה ומעריכה וכו.. מעולם הוא לא פייס אותי בשום דרך! הוא בן יחיד שאינו מכיר. אופן בו הוא צריך להתאמץ בשביל משו או מישו כי הכל תמיד היה שלו ומונח לרגליו! אני יכולה בוודאות לומר שהוא לא בוגד או בגד בי מעולם! הוא טיפוס ביתי, סגור, מתבודד, ממעט לדבר, לא יוצר קשרים קרובים, לא יוצא או נפגש עם חברים. בן אדם כבוי, כאילו מצא לו סיפור נוח בית עבודה אישה ואסור לזוז ימינה או שמאלה שחלילה לא יצטרך לפגוש את עצמו! אני בחורה משכילה, יפה מאוד, מעט מלאה, אך מעולם לא מרגישה טוב לידו, מעולם הוא לא גרם לי להרגיש נחשקת מיוחדת או יפה לא במילים לא במגה לא ברגש, הכל רובוטי! המון שאלות עולות כשאני משתפת במצב , אנחנו נראים כלפי חוץ זוג מאוד מוצלח אבל הכל הצגה, מתנהלים כמו חברים טובים, לא באמת חיים דרך רגש או תשוקה או משיכה, פשוט הרגל נוח ומרצה, שואלים אותי איפה היית עד היום? פתאום הוא לא מחזר לא אוהב ? ואני עונה שאני מתבגרת ומשתנה ובהתאם גם צרכיי כאישה, מה שלא היה בראש מעייני בשנים קודמות מתחוור לי היום כבסיס ויסוד לכל המשך הדרך! אני לא רואה המשך לדרך הזו לא רואה מצב בו אמשיך להסתפק בפיסות חיים ולהתנהל מאיורי דלת סגורה כרובוט! אני בן אדם מאוד גלוי כל שעל ליבי הוא יודע, גם את מחשבותיי לגביי הנטייה המינית שלו שלדעתי אינה בשלה! הוא מכחיש מתעצבן, כמובן! אני כרגע נמצאת השלב מוקדם של הריון שעדיין לא ברור מה עתידו מוגדר בסיכון! הריון שהגיע לאחר חודשיים של התגייסות מצידו של בעלי ונתינה ושינוי עדיין לא מספק אך מורגש בנסיון להניע אותי מהחלטתי להתגרש! מפחדת מהצעד הזה מאוד, אין לי לאן ללכת! אין לי משרה מסודרת ואני סטודנטית, הכסף לא יספיק לי לשום דבר, הקדשתי את כל כספי ויכולותי בבית שאינו שייך לי ושאני כמובן על תקן אורחת בו, ומפחדת לקום וללכת! בעלי יודע שאני בשנה האחרונ איתו מסיבות חומריות, מנוחות נטו! נוחותשעולה לי בצרכים ובהתפשרות גדולה על קבלת טוב! מה עליי. לעשות? לחיות עם התסכול, עם הספק? עם החסכים? להתעלם ולהתמקד בטוב? שהוא עושה כל מה שאני קובעת או אומרת, שהוא לא מתווכח, לא מבלה, לא חי בשום קצה אלה רק נוכח בחיי? להסתפק בחיים נוחים בלי משכנתא עם מצב כלכלי מאפשר ונוח ופשוט לזרום? או להילחם? להגיד לעצמי שאני עוד צעירה ואפשר להתחיל הכל מההתחלה? או שאולי כבר אבוד? מי ייקח בחורה שתכף 30 גרושה בלי עבודה וסטודנטית?! אני פשוט מיואשת, מפחדת שהמצב יביא אותי לחיפוש אחר ריגושים, שהחיים שלנו ביחד רחוקים מכל צורת ריגוש אפשרית?! אני נגמרת מבפנים במלחמה בין הנוח לרצון האמיתי! אשמח להכוונה! מצטערת על הבלאגן בדברים כתבתי מתוך תסכול רב!

רעות היקרה, העובדה שהרבית כה לכתוב מצביעה מצד אחד כי את עמוסה ברגשות, במחשבות ובתכנים שבהם את דשה שוב ושוב ושאת זקוקה לאוזן קשבת בצורה צמודה ומכילה על מנת לדון במצב חייך הנוכחי. שום דבר במצבך הנוכחי לא בא כהפתעה. הכל התבשל במשך שנים ארוכות והכל היה ידוע מראש - ידעת בדיוק מי האיש איתו את מתחתנת ודי ידעת מה יהיו תנאי הנישואין עם בן זוגך. משום מה דווקא היותך בהריון הציף בפניך שאלות מאוד חשובות ומשמעותיות אודות אורח החיים בו בחרת ואודות השאלה האם זו הדרך לחיות ולמצות את חייך. איני יודעת מדוע דווקא ההיריון הוא שהציף שאלות אלו אך כך או כך בין אם ימשיך ההיריון ובין אם לאו עליך לעשות חושבים ארוך טווח הן לגבי העבר והן לגבי העתיד מה תהיינה בחירותיך בחיים. להערכתי עליך לפנות לאיש טיפול מקצועי אשר יהווה לך אוזן קשבת ומכילה להבנתך העצמית, להבנת הבחירות בהן נקטת עד עכשיו ולקבלת החלטות אודות דרכך בעתיד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. אני בת 21 אני יוצאת עם מישהו כחודשיים ואני ממש מבולבלת מהקשר. מצד אחד הוא אומר שהוא נמשך אלי ויש לנו סקס נהדר ואני נמשכת אליו אבל מבחינת זוגיות אני לא יודעת איפה זה עומד שנינו קצינים בצבא ואין לנו הרבה זמן בשבוע לדבר רק בסופשים שאנחנו יוצאים אני לא יודעת אם הוא מרגיש אלי משהו אנחנו לא מדברים הרבה רק כשאנחנו נפגשים ותמיד כל מפגש מסתיים בצורה מינית אני מתחילה להרגיש אליו משהו ונראה לי שהוא לא כאילו הוא מתבייש בי...אני חייבת לציין שמעולם לא הייתי בקשר רציני ואני מאוד רוצה אבל אני לא יודעת איך להתחיל לדבר איתו על זה אני מפחדת שהוא לא רוצה מערכת יחסים רצינית ואז הכל יאבד...

נעם היקרה, האמת היא שאיני יודעת בדיוק כיצד לענות מאחר ולא ברור לי כמה זמן אמור כל אחד מכם עוד להישאר בשירות צבאי. אם מדובר בזמן של מספר חודשים מועט אז אולי יתכן ששווה לשמר את התהליך הנוכחי וכאשר תצאו לאזרחות תפתחו את הדברים ביניכם, שכן ממילא התנאים כרגע הם המכתיבים לכם את המציאות הזוגית. אם אתם אמורים לשרת, או לפחות אחד מכם, עוד תקופה ארוכה, הרי יש להניח שמצב אי הבהירות הרגשית יקשה עליך להמתין זמן ארוך כדי לברר את העניינים ואז אולי מומלץ להקדיש את אחד הסופ"שים לשיחה מלב אל לב על מנת להבהיר רגשות, כוונות ועמדות של כל אחד מכם כלפי הקשר. למעשה אין כאן תשובה חד משמעית: לדבר צריך ורצוי והתזמון של מתי לעשות את זה ייקבע על ידי הלב המסוגל או לא מסוגל להמתין לשעת הכושר הנכונה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בחור בן 15 ורק לאחרונה התברר לי שלא עשיתי ברית מילה.שמתי לב שלחברים שעשו ברית מילה האיבר הוא יותר איסטטי. אני נורא מתלבט אם לעשות ברית מילה בגלל הגיל.אני לא יהודי מכיון שההורים שלי לא יהודים.העינין שאני חי עם חבר'ה יהודים וכולם עשו ברית מילה ורציתי להיות כמוהם.מה לעשות?

אנטולי היקר, ההתלבטות שלך היא בהחלט סבירה שכן אתה רוצה להיות חלק מהחברה הנורמטיבית בה אתה לוקח חלק. לא רק יהודים עושים ברית מילה אל גם מוסלמים ובארה"ב יש בהחלט טרנד שבו נוצרים מעדיפים משיקולים שונים לעשות ברית מילה. אני מכירה בחור יוצא ברה"מ לשעבר, חבר של בני, אשר בגילך אכן עבר ברית מילה בישראל ואפילו הספיק להיות קצין קרבי בצה"ל למרות ששני הוריו אינם יהודים. העניין של שייכות נורמטיבית וחברתית הוא פרמטר חשוב בגיל ההתבגרות. אני מציעה לך לדבר עם הוריך על כך וכמובן לפנות לרופא אורולוג אשר יפנה אותך לניתוח ברית מילה בבית חולים בתנאים של הרדמה מלאה. תוכל לברר פרטים על משך הניתוח, משך ההתאוששות, זמן שיכוך הכאבים וכל המידע הנדרש. שיקוליך בהחלט סבירים ותקינים וכל שעליך לברר הם התנאים הרפואיים הכרוכים בכך ואת היקף המימון של קופת החולים בתהליך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

הי, אני דיי נרתעת ממגע וזה לא קשור לזוגיות או מיניות אלא באופן כללי. אני גם זוכרת שבצבא מישהו העיר לי על זה וגם במשפחה אומרים לי את זה ואפילו יש לי כינוי קיפוד. אפילו לא חיבוק! לא ממש ברור לי למה? דבר נוסף, אולי זה המקום גם לציין שאני בת 26. לכל בחורה יש חבר ולאלו שאין הן ממש עצובות או לחוצות מזה ויש איזה שהיא כמיהה.. גם בנות לחוצות מדייטים ראשוניים ומתרגשות מזה ותמיד חוזרות מסונוורות. אצלי זה לא קיים!!!!! כלומר לא מפריע לי שאין לי חבר ואני לא מחפשת או יוזמת. כמובן שבחורים מתחילים איתי דיי הרבה ביחס לחברותיי והם ממש לא מהסביבה הקרובה ( לא מישהו שאני מכירה) אלא סתם ברחוב..וקצת קשה לי עם זה הן מהבחינה שלא סגורה אם עכשיו יש לי כח למערכת יחסים ונוח לי עם החופש שלי והן מהבחינה של הקרבה או ההדלקות על אותו בחור שזה עתה צץ לי מול הפרצוף. אני חושבת שאם זה היה בחור שאני כבר מכירה ואז יש חיבה הדדית זה היה הרבה יותר קל. אבל המצב שלי לא כך מעולם לא התחיל איתי מישהו שאני מכירה מהצבא או לספסל הלימודים, תמיד הם מחבבים אותי וידידים שלי, וזהו. אני חייבת לציין שנתתי צ'אנס אבל אני מרגישה שהם לא "רמה גבוהה" ולא יוכלו להכיל אותי. הרי תמיד אומרים שבפגישה ראשונה אפשר לדעת..וגם הם תמיד מנסים ליצור קרבה כאילו אני חברה שלהם כבר שנים שזה בא לידי ביטוי הן בהתלהבות ומתכננים מפגשיים והן ברמה הפיזית של הלגעת ורצון לנשק וכו'.וזה מוריד לי את החשק להיפגש איתם שוב ואני לא יכולה לזרום כי אני לא רוצה לרמות אותם כי אני לא מרגישה כלום!!!! ואז אני עושה שיקול אם באופן כללי הייתי רוצה את אותו בחור כחבר ובגלל שאני מרגישה שזה לא הבחור אני מסיימת את הקשר דיי מהר. הפחד הוא שיבוא הנכון ואז הוא ישפוט אותי בגלל חוסר ניסיון וכך גם אני נמנעת מיצירית קשרים בעצמי. כלומר זה גורם לי להתבייש בעצמי. ממה ששמתי לב לחברותי היה חבר שהיה הרבה זמן אפלטוני עד שהתחממו העניינים וקרו דברי כדרך הטבע. אצלי זה אחרת. את חושבת שיש לי בעיה? שככה זה הנוהל ולי יש עכבות? תודה

גלית היקרה, השאלה היא לא מה אני חושבת אלא האם את חושבת שיש לך בעיה. המצב האופייני הוא: 1. בני אדם נהנים ממגע של חיבה זה בזה מיום לידתם ודרך שכבות הגיל השונות. מגע מבטא חיבה, חום, רכות, קרבה, לעתים משיכה מינית ולעתים מגע בעל משמעות אירוטית מפורשת. 2. בני אדם בדרך כלל, גברים ונשים, מעוניינים ביצירת זוגיות. שום זוגיות אינה נופלת מהשמיים ובדרך כלל זהו תהליך הדרגתי של התקרבות והיכרות, כולל ההתלבטויות והעליות והמורדות עד שנופל האסימון אם שווה להמשיך בקשר או לנטוש אותו. אם כבר מפגישה ראשונה מפגש מהווה עונש ועול ויש כלפיו מחשבות שליליות כגון של שיעמום, טרדה, בזבוז זמן, ייחוס של מחשבות לא נכונות וכד', הרי שמלכתחילה אין טעם לקיים אותו כי עמדת המוצא היא שלילית ובתור שכזו לא תאפשר צ'אנס למשהו חיובי להתפתח. אם אינך רוצה מגע, אם אינך זקוקה למגע, ואם אינך מעוניינת בזוגיות בשלב חייך הנוכחי אז אין לך שום בעיה, כי את חיה בדיוק לפי מה שמתאים לך. אם בשלב חייך הנוכחי היית רוצה לשנות משהו ממאפייניך, לדוגמא היית רוצה כן להיות מסוגלת ליהנות ממגע, או כן מסוגלת לגלות עניין בזוגיות וברגשות שהיא מעוררת, אזי ניצבת בפניך בעיה כי נכון להווה את חסומה לחלוטין, כדבריך, בתחומים אלו. השאלה אם יש או אין לך בעיה תלויה במטרות אותן את רוצה להשיג ובשאלה אם יש לך משאבים להשגת מטרות אלו. אם את רוצה להישאר במצבך הנוכחי אין לך ממש שום בעיה כי את נמצאת באיזון וביציבות. אם את רוצה להשתנות אז בהחלט יש לך בעיה של חסר עמוק במשאבים הרגשיים הנחוצים לשם כך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בנאדם שלא מסוגל להתעמת, ולכן עושה הכול על מנת להימנע מעימותים - בחיים, בעבודה ובזוגיות. גם בעניינים חשובים. הקטע של הדיבור קשה לי, אני לא חדת-לשון וקשה לי לענות כשעולים נגדי טענות, גם אם הן אינן נכונות. אני בזוגיות מזה 7 שנים, מתוך זה 3 וחצי שנים נשואה. לא זכור לי שאי פעם אני ובעלי רבנו על דברים והצלחנו לפתור אותם. לרוב אנחנו לא רבים בכלל. נכון, היו מדי פעם חיכוכים, אף הם פשוט נעלמו עם הבוקר. גם כשאני מנסה לריב עם בעלי ומעלה נושא שחשוב לי לדבר עליו ולמצוא לו פתרון, קשה לי להתבטא, לעלות את הטון, והגרוע מכל - קשה לי להביע כעס במימיקה של הפנים. נכה כזו. לא מסוגלת לעשות פרצוף כועס. אני מדברת תמיד עם חיוך על הפנים, גם כשזה לא הולם את ההרגשה שלי מבפנים. בעלי לרוב טיפוס מאוד רגוע, שקשה לעצבן. העניין הוא שבזמן האחרון הוא מאד אכזב אותי, פגע בי ועורר בי כעס. ניסיתי להתעמת איתו, להגיד לו שאני זקוקה לתמיכה שלו ביף גם אם אני לא צודקת. הוא חשב שאני טועה, ושאני לא צריכה לחיות בלה-לה-לנד, ואם אני טועה - אז הוא יגיד לי שאני טועה, גם אם זה פוגע בי ומעליב אותי. כשאני מתעצבנת - אני משתתקת. נסגרת בחדר, שמה אוזניות, אולי בוכה קצת בצד (הרחק ממנו - מצליחה להשג פרצוף עצוב), נעלמת בשינה... ואז קמה בבוקר, לעולם שכולו הכחשה. אני עוברת תקופה קשה מאוד בכל הגזרות - בעבודה, עם החברות, עם הההורים ... בעלי היה אמור להיות הכתף התומכת, היד המחבקת, והוא לא שם בשבילי. אם כבר להפך. וזה פוגע, שאחרי כל כך הרבה זמן ביחד, אני מרגישה שהוא לא מבין אותי או את מה שאני צריכה. אני מרגישה מאוד נבגדת, מאוד מתוסכלת, אבל יודעת שאין בי את הכוחות על מנת לעמוד איתנה ולנסות להתמודד מולו. השאלה שלי היא - איך אני רבה מבלי לחייך, אילנה? איך אני מתמודדת עם בעיה ולא ממשיכה לספוג? איך אני גורמת לאנשים לשים לב לצרכים שלי, במקום שרק אני אתחשב בצרכים שלהם? ובעבודה ועם ההורים והאחים זה אותו דבר. אני זועמת, אוגרת ולא מצליחה לההתעמת. מתעלמת, מנסה להדחיק. חשבתי שזה עובד, חשבתי כך כבר 30 שנה, אבל עכשיו? עכשיו אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. כל הגוף כואב לי. שונאת את הכל, נגעלת מעצמי, לא מסוגלת למצוא משמעות לחיים שלי כיום, או להבין מה המטרה של החיים האלה... מרגישה מאוד אבודה. אנא אילנה, עזרתך הדחופה.

שירן היקרה, מטרת החיים הבסיסית והפשוטה היא להנות. לשם כך אנחנו מנסים להגיע למירב הסיפוק של צרכינו על ידי כל הדמויות הרלוונטיות המקיפות אותנו. אנחנו מנסים להביע את צרכינו מכל הסוגים. אנחנו מביעים תרעומת כשהדברים אינם לפי רוחנו, אנחנו מגבירים את גז התרעומת כשהם ממש ממש לא לפי רוחנו ואנו מתגמלים בחיוב את העונים על צרכינו. כאשר אדם מכחיש כלפי כל הסובב אותו את כל הצד הלא מרוצה שבו התגובה הבלתי נמנעת ומחויבת המציאות היא התדרדרות למצב דיכאוני, או דיכאון+חרדה, אשר בו כל התוקפנות והתרעומת שרצה להפנות כלפי חוץ מופנה כלפי עצמו - הוא עוין את עצמו בדרכים רבות ומגוונות והחיים בכלל נראים מיותרים. מאחר ומדובר בהכחשה והדחקה מסיביים של הבעת כעס כל ימיך יש להניח שהיו לך סיבות טובות לכך, כי כבר ילדים קטנים מביעים כעס בדרכים מגוונות מאוד כאשר אינם מרוצים מהיחס אליהם. אם מגיל ילדות אילפת את עצמך להימנע מהבעת כעס היה לך כנראה את מחסום הפחד שלך מכך ועד שלא תביני אותו ותתעמתי איתו בתוכך לא תצליחי להביא את עצמך לידי הבעת תרעומת סבירה ולידי בקשה גלויה ומפורשת מה הם צרכיך. מאחר ואיני מכירה אותך או את היסטוריית חייך אין כאן שום עצת אינסטנט שניתן לתת. הבעיה שאת מעלה היא ארוכת שנים, את משלמת עליה מחיר יקר ולא נותר אלא לעודד אותך לפנות במהירות האפשרית לטיפול פסיכולוגי אשר בהדרגה יביא אותך להבין את הסיבות ל"השתבללות" בה נקטת וייתן לך בהדרגה כלים להבעה נכונה ויעילה של צרכיך. אין שום כוונה שתתחילי לריב עם כל העולם או לצרוח על כולם - אלו הן הדרכים הפחות יעילות אבל בהחלט יש מקום, אפילו חיוני, להבעת רגשות של כעס בדרך המקובלת על הבריות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני מקיימת קשר כבר תקופה די ארוכה עם גבר שגדול ממני ב14 שנים. אני בת 19 והוא בן 33. כשרק הכרנו פסלתי אותי על הסף, הבהרתי לו שההפרש בנינו גדול מידי ושאין שום סיכוי שיתפתח משהו. לאחר חודשיים במקרה נפגשנו שוב והרגשות התחילו להתפתח, נתתי לעצמי להישחף אחרי גבר בוגר ומנוסה רציני וחכם בצורה יוצאת דופן, דברים שלא מצאתי בשום גבר בגילי או גדול ממני בשנים בודדות. בהתחלה באמת חשבתי שכמו שאומרים, האהבה יכולה לנצח הכל, הייתי עיוורת מרגשות, מה גם שזו הפעם הראשונה שבאמת התאהבתי בגבר ונתתי מעצמי הכל...!! לאחר תקופה ניסיתי לספר להורים על הקשר והם דחו בכל תוקף את המצב, לא איפשרו אפילו שיחה מינימלית עם הבחור. זה מפריע לו מאוד מן הסתם שהרי אני לא בקשר עם בחור בעייתי שיכול להזיק, בסך הכל גבר שגדול ממני בצורה משמעותית. הקשר המשיך והמשיך כולם אמרו לי שאני טועה בזה שאני מכניסה את עצמי לזה בכלל אבל לא היה לי אכפת ראיתי רק אותו ועד כמה הקשר מושלם. לאחר התקופה המושלמת של ההתחלה כמובן שהתחילו לצוץ בעיות לגיטימיות לקשר מסוג כזה, רצונות ותוכניות לעתיד מהצד שלו שאני כרגע בכלל לא חושבת על הכיוון הזה. הפרש הגילאים התחיל לתת את אותותיו, החלו המון ריבים וימים שלמים של נתק כי אנחנו גם לא קרובים מבחינה גאוגרפית ואין אפשרות פשוט לבוא תוך חמש דקות ולנסות לסדר את הדברים. כבר התחלתי להבין שאולי הקשר על סף סיום ולהפתעתי הבחור לא מוכן לוותר על זה. יש לציין שזה גבר שלפני כשלוש שנים סיים קשר של שש שנים, כלומר הוא רציני ולא סתם בחור בן 33 שנשאר רווק בגלל שהוא מחפש רק להעביר את הזמן עם בחורות זמניות. אני יודעת בראש ובהבנה שיש המון מכשולים בדרך ושהקשר בעייתי מאוד אך הלב שלי לא נותן לי להתרחק. מה עושים במצב כזה של כל כך הרבה בעיות בקשר מהסוג הזה והאם כדאי לסיים אותו סופית וזהו?? האהבה לא באמת מנצחת הכל????!

לורן היקרה, לפי דעתי פער של 14 שנים איננו כה דרמטי, ובהחלט עשוי להיות מתאים בשני תנאים: 1. אכן יש התאמה בדיאלוג הבינאישי ויש התאמה אישיותית בין שני הצדדים. 2. באותם מקרים בהם יש התאמה בציפיות לקראת עתיד משותף. סביר להניח שגבר בן 33 ירצה להינשא בתוך פרק זמן של כ-3 שנים בממוצע והשאלה אם לגבי תוכניות עתידיות מסוג זה, הדבר מתאים לך. פרט לכך לא ציינת שום בעיה ספציפית של אי התאמה או של חיכוך וכל הסיפור מובא בצורה מאוד כללית. צר לי שהוריך מתנגדים בשל פער גילאים, שבעבר היה מאוד מקובל ואפילו רצוי. הייתי עושה מאמץ לשכנע את הוריך לפגוש אותו ולהכירו וזאת אם את מוכנה להיכנס למחויבות של נישואין במידה והדבר יהיה רלוונטי בעוד כ3-4 שנים. שוב, איני יודעת מה הבעיות שהתגלו בקשר ולכן קשה לי לתת ייעוץ, אך בואי נאמר שהיום את אדם בוגר ועצמאי היכול לקבל החלטות על ידי עצמו ובמקרה קיצוני אפשר גם לקבל החלטה לעבור לגור איתו ביחד על מנת לראות כיצד הקשר "עובד" כאשר גרים ביחד. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. אני נשואה פחות משנה ולבעלי יש חשק מיני ממש ירוד, פעם בחודש מספק אותו לעומת זאת אני מאוד מינית. ייתכן שהוא א-מיני? ואם כן, האם זה ניתן לטיפול?

מגי היקרה, ראשית, אני מפנה לתשומת לבך כתבה שפרסמנו רק היום בבלוג שלי בתפוז אודות חוסר החשק של גברים. יתכן ותמצאי בזה עניין. http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2745353 באשר לשאלתך עליך לבחון האם חל שינוי בדפוס יחסי המין שלכם מאז היכרותכם. האם בתחילת הקשר יחסי המין היו תכופים יותר? האם חל פיחות ביחסי המין לאחר מספר חודשים של היכרות, האם חל פיחות ביחסי המין לאחר שעברתם לגור יחד (אם גרתם לפני הנישואין יחד) והאם חל פיחות ביחסי המין לאחר הנישואין? לפני שנחליט לתייג את בן זוגך, יש לראות את הגרף של התנהגותו המינית מאז היכרותכם וזאת לפי החוויה האישית שלך או לפי החוויות האישיות של שניכם. כמו כן יש לבדוק עם בן זוגך האם דפוס זה חזר גם ביחסים זוגיים קודמים שלו, אם הוא פתוח לדבר על כך ואם את פתוחה לשמוע על כך. השאלה של תשוקה מינית ירודה יכולה לנבוע משלושה מקורות עיקריים: 1. מקור ביולוגי - יש לפנות לרופא אנדוקרינולוג לבדיקה מקפת כולל של הורמון המין הזכרי בדם - טסטוסטרון. במידה ויש חסר אנדוקרינולוגי כלשהי הרי שניתן להשלימו במהירות ובפשטות. 2. הגורם השני יכול להיות גורם פסיכולוגי מודע או לא מודע הגורם לגברים מסוימים לאבד את תשוקתם לבת הזוג לאחר תקופה מסוימת של קשר. במקרים שאני מכירה קיים כאן "כאילו" שעון ביולוגי פנימי שבו חלה ירידה ניכרת בתשוקה לאחר פרק זמן מסוים ללא קשר למי היא בת הזוג. 3. לעתים קיימת תרעומת מסוימת ביחסים, מודעת או לא מודעת, ותרעומת זו עשויה לנתב את דרכה לחסימה של התשוקה המינית. על הנייר, ודרך האינטרנט בוודאי שאי אפשר לעשות אבחנה מבדלת מהן הסיבות המתאימות למקרה של בן זוגך. השאלה הראשונה והמתבקשת היא האם בן זוגך רוצה ומעוניין לשנות את המצב. אם אינו רוצה ואינו מעוניין שום אבחנה אינה רלוונטית. אם הוא מעוניין עליכם להתחיל בשלב הראשון שהוא השלב הרפואי-ביולוגי. אם יש שם משהו לשפר או לתקן יש להניח שהדבר ישופר ויתוקן. אם בתחום זה הכל תקין יהיה צורך להתקדם לשלב הבא של פניה למומחה לתשוקה מינית - בדרך כלל לפסיכולוג קליני המתמחה בתשוקה מינית או סקסולוג שהוא גם פסיכולוג קליני. כל טוב ובהצלחה, אילנה

מה יכולה להיות הסיבה שבחורה לא רוצה מין והיא בתולה. ועקב כך נמנעת גם מזוגיות, כי אני יודעת שבנ"ז רוצים או ירצו. וזה לא קשור לשמרנות. באופן כללי אני לא נמשכת לבחורים שמתחילים איתי ואחרי שאמרו לי שאני בררנית מידי נתתי צ'אנס גם לאלו שלא כי אני יודעת שמה שחשוב זה ההתנהגות ולהתאהב ולא רק מראה. הבעיה שהם תמיד רוצים לנשק אותי בפגישות ראשונה ואני לא מרגישה אליהם כלום ואף מרגישה שהם לא מתאימים לי כבני זוג. האם זה קשור לדמות אבהית? כלומר מחפשת ביטחון? לתשובתך אודה. אגב אני כבר בת 29

עמית היקרה, אלוהים ברא בעולם שני מינים - זכר ונקבה, ואחת מדרכי החיבור הבלתי נמנעות לזוגיות ביניהם היא באמצעות הקשר הגופני אינטימי. נשיקות, מגע ידיים, מגע בגוף ויחסי מין הם חלק טבעי שמרבית בני האדם נמשכים אליו, רוצים אותו ונהנים ממנו והם יוצרים דלק רב עוצמה, בנוסף לשאר האיכויות, ליצירת זוגיות. כיום את בת 29 - גיל שבו חושבים כבר על השגת זוגיות פחות או יותר לזמן סביר או ארוך יותר. המעצורים הכוללים שיש לך לגבי קשר גופני או מיני עומדים בדרכך ומונעים ממך ליצור קשר זוגי. בואי נקבע ונאמר חד משמעית כי אי אפשר ליצור קשר זוגי אינטימי בהיעדר קשר גופני. זה לא טבעי לאופי האנושי וזה לא הולך. אם את מודאגת מהנושא של יצירת זוגיות, יש לפנות למקום של טיפול פסיכולוגי מעמיק, אם רצונך בכך, כדי לשחרר את החסימה המינית העמוקה שלך. אני מכירה אנשים בגיל 40 שהם כל כך חסומים מינית, הן כלפי גברים והן כלפי נשים, כלומר אין הם בוחרים בצד ההטרוסקסואלי או החד מיני של הזוגיות, כך שהם בעצם תקועים עם עצמם לבד ללא כל קשר זוגי מאז גיל 20 ועד גיל 40 וזו בהחלט החמצה גדולה של החיים. כדאי לחשוב על כך ולהתחיל לעבוד על הנושא. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני מאוד מודה לתשובתך המהירה. יש לי גם מה לכתוב אבל אולי אקצר ואשאל איך אני אדע אם אני א- מינית? כל מה שכתבת יפה וטוב אבל זה לא שיש לי חבר ואני לא מוכנה לאינטימיות אלא זה שאני לא נמשכת לבחורים שמתחילים איתי ואני יודעת שמשיכה זה לא הכל כלומר שיבוא איזה דוגמן.אני מחפשת את החברות ואת מי שרואה אותי אבל אני מרגישה מעבר לחוסר משיכה בפגישה הראשונה גם שזה לא זה, אבל מה שמפריע לי שתמיד הם רוצים לנשק ומתקרבים אליי יותר מידי, מזמינים לשבת באיזה גינה חשוכה או לבוא אליהם בפגישה השנייה הביתה וכו'. זה תמיד נקשר למיניות. וכן את צודקת גם בי יש איזה צד שאולי בעייתי במיניות וזה דימוי גוף נמוך ואני יודעת שחלק מזה הסביבה גרמה לזה. אני מחוזרת המון ויש כאלו שיגידו לך שיש לי גוף של דוגמנית אבל אישית אני לא סובלת אותו וקשה לי עם זה. אני חושבת שכשיש מישהו שכבר מכירים או שייתן לי להרגיש בנוח עם עצמי על ידי כך שלא יראה בי אובייקט מיני אז אוכל לתגבר על זה. כי כשמסתכליים עלייך ככה ואת לא מרגישה ככה מה שנקרא שתבוא האמת הערומה הם יברחו. אגב, להרבה בחורים יש בעיה עם נושא שלא היה קשר לפני ובתולין ... מעין כדור שלג שגם פגע לי בעבר בקשרים עם חברות כי את יודעת יש נטייה לצחוק ולהעיר על זה רואים שאת זמן רב בלי בנ"ז.

אני בשנות ה-20 לחיי ולפני חצי שנה פגשתי בחור מדהים ולאחר זמן מה התאהבתי בו. אנחנו ידידים טובים. נראה שגם אני מוצאת חן בעיניו, אבל לא יודעת אם בתור חברה או רק ידידה. הוא לא יודע שאני מאוהבת בו. הבעיה היא שעל פניו לא נראה שנוכל להיות ביחד, גם אם הוא מעוניין. הבעיה היא שבעוד כמה חודשים הוא עוזב לחו"ל ולא יחזור בשנים הקרובות. לו יש חלום להגשים בחו"ל ולי יש חלום להגשים בארץ, אז לא נראה לי שיקרה מצב שמישהו מאיתנו יסכים לוותר על חלומו. ולנהל קשר מרחוק, נראה לי קשה מאוד ואי אפשר לדעת אם במהלך השנים אחד מאיתנו יפגוש מישהו אחר לזוגיות, כי אנחנו נהיה רחוקים אחד מהשנייה. אני לא יודעת מה לעשות! אני כ"כ אוהבת אותו והוא לא יוצא לי מהראש. עצות יתקבלו בברכה. תודה!

אלין היקרה, את מעמידה כאן על כפות המאזניים מצד אחד את החלום שלך שלבטח מושקעת בו אהבה רבה ועניין רב להשיגו, ומצד שני את שמה קשר לבחור שהוא ידידך אך ככל הנראה אין הוא חווה רגשות רומנטיים כלפיך. אם אינך מוכנה לוותר חד משמעית על חלומך בארץ, הרי שגם אם הבחור היה מאוהב בך מעבר לאזניו, לקשר לא היה הרבה סיכוי אם כל אחד דבק בחזונו אותו הוא רוצה להגשים במקום גאוגרפי אחר. איזו עצה יש פה לתת? כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני בת 40 נשואה 15 שנה אם לבן 11 הבעיה היא בשבנים האחרונות החשק המיני של בעלי ירד אנחנו מקיימים יחסי מין לפעמים פעם בשבועיים לי זה לא מספיק בהתחלת הקשר זה היה פעמיים בשבוע עם זה ני יכולה לחיות בעיה נוספת היא שבעלי שסובל מעודף משקל גם מדיף ריח לא טוב ולא מאוד מקפיד על הגיינה למרות שהוא מתקלח לפני ברמות שזה ממש דוחה ואני ממש מקפידה על הגיינה מכל הבחינות מרגישה כאילו הוא מזלזל בי שכבר לא משקיע בעצמו את המינימום עד כדי מחשבות על פרידה דיברתי איתו על העניין של התדירות והערתי לו בעדינות על עניין הריח ללא תוצאות

פונה יקרה, 1. קשה מאד להתקרב לאדם אינטימית לאדם המדיף ריח רע. יתכן שגם לאחר רחצה ידיף האדם ריח רע אם הביוכימיה של גופו משובשת כגון במצבי משקל יתר (מה שבן זוגך סובל ממנו), בעיות עיכול, בעיות של שיניים, חניכיים ולשון וכו'. השמנת היתר והריח הרע אינם קשורים אליך - הם קשורים למצבו הפיזי והנפשי של בן זוגך שמשום מה בגיל 40 הוא מזניח את גופו ובריאותו ברמות ככל הנראה מעבר לסביר. 2. אדם שנטש את גופו ובריאותו לא בדיוק רוצה מין, שכן כוח החיים בתוכו נחלש מאוד. שוב, אינני חושבת שאת היא המוקד ושבגללך או לא בגללך קורה מה שקורה, אך סביר להניח כי יש כאן סוג של מצב רוח לא טוב, פיצוי על ידי אכילת יתר, אולי זעפנות, ובקצרה בן זוגך לא אוהב את עצמו ואת החיים (לך אולי נדמה שהוא אוהב את עצמו מאוד אולי בשל הפינוק העצמי באוכל) כך שבאופן טבעי אין לו חשק מיני. השאלה על הפרק היא האם בן זוגך רוצה לשנות את אורח חייו ואת מצבו הכולל הבריאותי והנפשי. אם כן עליו להביא את עצמו לטיפול אצל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. אגב, במקרה שלו הייתי מתחילה בבדיקה כוללת אצל רופא המשפחה. במידת הצורך תיתכנה בדיקות נוספות, יתכן ויהיה צורך להפנות לדיאטה, לאימון כושר, לפסיכולוג או לפסיכיאטר. התמונה שהצגת היא מורכבת ויש לפעול בה בשלבים ובהדרגתיות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום רב, לפני כארבעה חודשים הכרתי בחורה ויצאנו לדייט. הדייט הראשון היה מלווה בתחושת קרירות מצידה אך בכל זאת הדייט זרם, לפגשנו עוד פעמיים וסה"כ היה בסדר גמור, הבחורה שידרה לי רצינות וקרירות וזה בדיוק ההפך ממני ולכן ניסיתי להתאים את עצמי אלייה, טעות ששלמתי עלייה ביוקר. לאחר הדייט השלישי היא נפרדה ממני בשיחת טלפון. לאחר כשבועיים יצרתי איתה קשר ואמרתי לה שאני אשמח אם ננסה שוב. היא חזרה אליי אחרי כמה ימים והסכימה. אני כולי שמחתי מאושר. המשכנו לצאת ולטייל ותמיד עשינו רק כייף, במקום באמת להכיר את הבחורה לעומק ולשאול שאלות, נהנתי מאוד בחברתה וביופי שלה ולכן זה מה שעיניין אותי באותו הרגע, לא הראתי לה עיניין בקשר ובהמשך הדרך. שוב היא עשתה איתי שיחה ובסופה רצתה להפרד. שאלתי אותה למה ומה קרה ומה אפשר לעשות כדי לשפר? היא ענתה שאין לנו שיחות נפש ואני לא מתעניין בה מספיק...הבנתי את הטעות שלי ועשינו המון שיחות במקום יציאות וטיולים. חשבתי שהמצב ישתפר אבל שוב..אותו סיפור...חודש אחרי אותה השיחה...ככה גם בחודש השלישי לקשר. חשוב לציין שהייתי יותר מידי טוב איתה וממש ניסיתי לרצות אותה. היו לנו שיחות והיא תמיד התעניינה בי ורק בסוף הקשר החליטה שהיא מוכנה לבוא אליי הביתה להכיר את המשפחה. היא תמיד רמזה לי שהיא לא מצליחה להרגיש כלום בקשר. ואני כמו עיוור המשכתי את הקשר ולא דרשתי כלום מקשר של זוגיות. בסוף הכל התפוצץ והיא ביקשה הפסקה ובסוף נפרדה ממני. היא טוענת שאני הבן אדם הכי מדהים והכי טוב שהיא הכירה כל חייה אבל הבעיה שהיא לא מצליחה לפתח רגשות כלפיי וזה הדבר שהכי חשוב. אני לעומתה מאוד אוהב אותה ורוצה אותה בחזרה. היא אומרת שהיא חשבה טוב טוב בנוגע לקשר הזה אם להמשיך או להפרד. עבר מאז הפרידה שבוע ואני לא יוצר קשר ולא כלום. שבוע הבא היא טסה לתאילנד למשך חודש. השאלה שלי האם ליצור איתה קשר יום לפני תאילנד ולאחל לה נסיעה טובה...או לא ליצור קשר כלל...ורק אחרי שתחזור אני אנסה את מזלי שוב? מה ניתן לעשות כדי לעורר אצלה את הרגש אם בכלל?

אסף היקר, נדמה לי כי חוסר הסימטריה בקשר זה בא לידי ביטוי בכל אורכו. אני מבינה שמדובר בבחורה יפה, דבר שגורם לך להתלהב ממנה, למרות שלאורך כל הדרך היא נותרת חסרת רגשות כלפיך. השאלה מדוע בן אדם לא מצליח לפתח רגשות בתוכו, לא משנה כיצד נוהגים כלפיו, היא עניין פנימי שלו ואי אפשר להשפיע עליו מבחוץ. לכל אורך הקשר היא הייתה קרה או מלאת ביקורת על מי ומה שאתה ואתה ניסית לאורך כל הקשר להתאים את עצמך להיות תוכנית כבקשתה. מסתבר שזה פשוט לא עובד. הקשר הזה מעולם לא עבד על הדדיות או על תדר רגשי קרוב או דומה. נדמה לי שסופו היה כבר בתחילתו ושכל פעם נתת לו הנשמות מלאכותיות נוספות. אולי כדאי הפעם לוותר עם או בלי תאילנד לא להתקשר ולא לנסות ליצור איתה קשר בחזרה. אני מניחה שאם יתהפכו עליה רגשותיה היא תדע היכן למצוא אותך אך לא הייתי מפתחת לגבי זה ציפיות. המשך להיות מי שאתה ומה שאתה ומצא לך בחורה שתדע להחזיר לך בחום ובאהבה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום. אני ובת זוגתי עברנו לגור ביחד לא מזמן, ואנחנו כבר 3 וחצי שנים ביחד. לפני 4 חודשים בערך הסקס הפך להיות מצרך נדיר. בעבר היינו עושים את זה פעמיים-שלוש בשבוע, וב 4 החודשים האחרונים זה לרב קורה פעם בשבועיים, ובמקרים גרועים אף יותר. שמנו לב שזה קורה אבל לא ייחסנו לזה יותר מידי חשיבות, לפעמים היא זורקת לי ''אני רק רוצה לשכב לידך לחבק אותך ואני מפחדת שזה מבאס אותך''. אני נמשך אליה באותה צורה כמו בעבר, וגם היא טוענת ככה. דעות?

רביב היקר, מסיבות לא ברורות על פי פנייתך חלה ירידה בתדירות יחסי המין בינך ובין בת זוגך, כאשר לדבריך פחתה עוצמת החשק שלה. אינני יודעת את הסיבות לדבר ויתכן אף שבת זוגך איננה מודעת לסיבות לכך. לעתים אנו מוצאים כי מעבר למגורים משותפים מוריד את תדירות היחסים בין בני זוג בגלל סיבות נפשיות מודעות ולא מודעות. אינני יודעת אם קיימת סינרגיה בין התקופה בה חלה ירידה בתכיפות יחסי המין לבין המעבר למגורים משותפים. כך או כך אם הנושא מפריע לכם מן הראוי לפנות לטיפול מיני זוגי, או לחלופין אם בת זוגך חושבת שהייתה רוצה לשנות את התנהגותה המינית שפחתה, עליה לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי. כל טוב ובהצלחה, אילנה

נשאוים 38 שנים. בעלי בן 67 ואני בת 58. אף פעם היחסים האינטימיים שלנו הפריחו בלונים באוויר. אך בשנים האחרונות הם פחתו בהרבה. לי זה מאוד חסר. גם אם אני יוזמת , כאשר לו בא לו אז לא בא לו. המריבות כל הזמן סביב הנושא. אני מאוד מיואשת . בבקשדה עזרה

רחל היקרה, יש להביא בחשבון שני גורמים: 1. בגיל 67 הגיל עושה את שלו ועל בן זוגך לערוך בדיקות פיזיות כוללות על מנת לבדוק את תפקוד מערכת המין שלו ואת הרמה של ההורמון הזכרי בדם. במידה ויימצאו כאן ממצאים רפואיים נקווה כי הרפואה תצליח לתת להם מענה. לשם כך יש לפנות לרופא אורולוג או אורולוג-סקסולוג. 2. מאחר ובמשך קרוב ל-40 שנות נישואיכם חיי המין שלכם לא היו היהלום שבכתר, הרי שיש לכך סיבות ארוכות טווח אודות אי מציאת התאמה גופנית הדדית, ואולי התשתית לכך היא בעצם כעסים ואי התאמות שמקורן בתחומים אחרים של חיי הנישואין. אינני יודעת מראש לומר מהו הצד היותר קובע ובאיזו מידה. כך או כך לאחר מיצוי השלב הראשון אודותיו כתבתי, כאשר הכל יהיה תקין מבחינה רפואית גופנית, מומלץ שתפנו לטיפול מיני אצל יועץ נישואין בתקווה שיידע למצוא את הדרך היעילה לשיפור מצבכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לארונה אני מרגיש כאבים באיזור השמאלי של איבר המין כמו נקע לא יודע יש כאב שאתה נוגע לא מרגיש נוקדה כואבת משו בתוך .. מזה יכול להיות ? כרגע אני מישתמש בוולטרן זה טוב בריא ישמח אם תעזרו לי ..? אני בן 24 ואף פעם לא היו לי בעיות ... ויש זיקפה הכל רגיל רק כואב ...תודה

דני היקר, אנא גש לבדיקה אורולוגית מקיפה אשר בעקבותיה תצא עם אבחנה מדויקת. לא הייתי לוקחת וולטרן בלי שאתה יודע על מה אתה לוקח אותו. כמות האפשרויות הרפואיות היא רבה מאוד ומגוונת. ראשית אינני הכתובת לכך ושנית גם אין טעם לפנות בשאלה לאורולוג שהוא הכתובת לכך אלא פשוט יש צורך ללכת פיזית ולהיבדק. שאלת אינטרנט איננה תחליף לבדיקה בעולם המציאות. החלמה מהירה, אילנה

היי. אני בחורה בת 21 יצאתי במשך כחמישה חודשים עם גבר בן 35. הקשר לא התקבל על דעת המשפחה שלי שהטילו וטו על היחסים בגלל הפרש הגילאים ולא הסכימו שאמשיך להתראות איתו. החלטתי להמשיך בקשר בחשאי וקיימתי איתו יחסים בפעם הראשונה שלי לאחר שלושה חודשים של התאהבות אמיתית. באמת הרגשתי שלמה וגם עכשיו לא מצטערת לשניה על שום דבר... הבעיה היא שבאמת חשבתי שהבעיה העיקרית בקשר היא המשפחה שלי ושאוכל להתמודד איתם ולסדר את הדברים ומסתבר שעם הזמן צפו בעיות אחרות בנינו, כגון הפרש הגילאים שמבהיר עד כמה יש בנינו פערים, מרחק גאוגרפי משמעותי אחד מהשניה (רחובות-ירשלים) וכו וכו. עם הזמן הבעיות הללו הביאו למצב שהקשר בנינו לא צלח והחלטנו להיפרד כחודש וחצי לאחר ששכבנו. כרגע אני נמצאת במצב של חוסר ודאות האם הבחור רק רצה לקבל בתולה להיות איתה וגרם לי להאמין לכל או שבאמת היחסים בנינו לא מתאפשרים בגלל כל הבעיות מסביב. צריכה יעוץ.

עדי היקרה, אינני מבינה איזה יתרון יש לבחור "לכבוש" דווקא בתולה. להערכתי עדיף בהחלט מבחינת הבחור כמובן להגיע למיטה עם בחורה המבינה עניין, כי במין, כמו בכל דבר, הנסיון מוסיף ידע ועומק להתנהגות. לא הייתי מטילה שום חשד שהיה כאן צורך של "ניצול בתולה", שכן אינני רואה כל רווח בעניין זה. סך הכל יצאת עם בחור, היית שלמה עם רגשותיך, והיית שלמה עם הקשר המיני ביניכם. כרגע הקשר עולה על כל השרטונים שהיו ידועים מלכתחילה כגון הפרשי הגילאים והפרשי המרחק הגאוגרפי. מסתבר שהייתה לכם כוונה טובה, משיכה הדדית ורגשות חמים, אך בשל כל הפערים שצוינו וכנראה גם אחרים, העסק לא ממש ממשיך לעבוד טוב. הרי זה קורה אצל כל כך הרבה אנשים וזה ימשיך לקרות אצל כל כך הרבה אנשים. את בחורה בת 21, צעירה, עברת התנסות של רומן ומין. קחי מהם את הדבש, את הנסיון ואת הרגשות החמים והמשיכי איתם הלאה לקשר הבא. אינני רואה שום סיבה לנסות ולהטיל שיקוצים בבחור שכאילו רצה לנצל אותך. בעיניי זו נראית האשמה נמוכה או זולה מדי, וממש לא כדאית באופן מיוחד, כך שהייתי מוותרת עליה ומשתחררת מחשד מיותר. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום רב, אני נשואה כבר 19 שנים באושר בהחלט . אנחנו באמת אוהבים אחד את השני. לאחרונה בעלי מעוניין קצת בעניין נוסף כמו להוסיף מישהי או החלפת זוגות , אולם לי אין את האומץ ואולי גם הביטחון למרות שזה מאוד מסקרן אותי . יש לנו מכרה צעירה סטודנטית בחו"ל שנראית טוב ומאוד סקסית ושמתי לב שבעלי ממש מעוניין בה .. ואפילו ראיתי טקסט ששלח לה כשהייתה בארץ והציע לשבת איתה בפאב בת"א עם תוספות של "נסיכה" "יפהפייה"... כמובן כשראיתי נדהמתי מהסגנון כי הוא מאוד שקוף וכשהאמתי עם בעלי הוא טען שהתכוון לכולנו יחד (עם חברים משותפים) . אני כמובן לא מאמינה. לדעתי הם לא נפגשו . האם לנסות לדבר עם הבחורה ולהציע לה להצטרף אלינו כצלע שלישית ? שזה יכול להיות נחמד במידה ויתאים לה ולא יהיו לעניין זה השלכות . האם למנוע מבעלי ליצור איתה קשר כוון שיש לו חולשה כלפיה ? מה לעשות ?

שרון היקרה, הנושא של מין בשלשות מצליח לענג ולהסתדר עם מספר מועט מאד של זוגות וגם זאת לטווח זמן קצר ביותר. מתוך ניסיוני, מספר מאד קטן של זוגות מצליח לשרוד את העומס הנפשי הטבעי של קנאה, השוואה ותחרות קיימות שתי נשים עם גבר אחד במיטה. צריך להיות בעל ליברליות מינית מאד גדולה וחופש מיני מאד גדול עבור שני בני הזוג כדי שיצליחו כזוג לצלוח חוויה מורכבת זו. הייתי נוטה להתבטא בגסות שלעתים עדיפה בגידה מן הצד ובסתר מן הבחינה הפסיכולוגית של שמירה על האיזון הרגשי של בת הזוג החוקית, מאשר עשיית מין בשלושה, כשהאישה החוקית צופה בבן זוג נהנה מן האחרת. הנושא של חילופי זוגות אף הוא טעון מאד. שוב, מהנסיון בקליניקה באותם מקרים בהם נתקלתי הפעמים הראשונות היו מוקדשות לחוויה מינית נטו אך די מהר לאחר מכן, ואי אפשר לאדם ללא זה, החלה הטענה רגשית מצד כל המעורבים של רגשות שונים כגון קנאה, תחרות, התאהבות, רצון להפוך להיות זוג העומד בפני עצמו וכו'. לטווח הארוך לא זכיתי לשמוע במסגרת הקליניקה אודות סיפורים מוצלחים של מין בשלושה או החלפת זוגות אלא רק בשני מקרים בודדים בלבד שנכנסו בשלום ויצאו בשלום מן הפרשה הזו. בשאר המקרים חלו הסתבכויות מהסתבכויות שונות. הייתי מציעה לכם, לפני שאתם נכנסים להרפתקאה נפשית כה מורכבת, לפנות לייעוץ זוגי, כדי ללבן היטב את הצרכים של כל צד, את המניעים, וכן לשקול תוצאות עתידיות אפשריות. כל טוב ובהצלחה, אילנה

חבר שלי סיפר לי שפעם הוא היה נוהג להיכנס לצ'אטים ולהתחרמן עם בחורות במצלמה מול המחשב. הוא אמר שעשה זאת מתוך שיעמום ומתוך זה שהיה לבד. כיום הוא לא עושה את זה. האם זה דבר כל כך נורא?

פונה יקרה, על זה אמרו חז"ל "מודה ועוזב ירוחם". כלומר, אדם יכול לעזוב הרגלים פחות ראויים, לחדול מהם ולעבור להתנהגות קונבנציונלית תקינה. אם יחסי המין ביניכם מספקים את שניכם ומביאים לך להנאה, סיפוק, אינטימיות ואהבה, נדמה לי שהמצב הוא טוב ומה שהיה היה. אגב, מה שחברך עשה כלול בהגדרה של "נורא" אך ורק על פי מערכת ערכית מסוימת. אין כאן מערכת ערכית מוחלטת המגדירה את מעשיו כנוראיים. סך הכל הרי לא פגע באיש. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לפסיכולוגית אשמח לעצתך לא יודע למה אבל התחלתי לשנוא בנות מאחר והן סולדות מגברים שמתחילים איתן למטרת סקס כלשהו. מאחר ואני לא מסוג הגברים השקרנים וממש לא בא לי להתחיל עם בחורה תוך כדי הבטחות של קשר מחייב, אהבה וכו' , אני לא מתחיל אף פעם עם בנות גם אם הן עושות לי עיניים. כי הן רוצות משהו אחר ואני משהו אחר. יש לי גם פחות חשק לסקס רגיל קרי חדירה וכו' אני בכלל יותר נמשך לשליטה נשית וסוגי סקס אחרים שגם נשים המעוניינות בקשר מחייב עם גבר לא אוהבות מאחר והן לא מתגרות מינית משליטה על גברים אלא מתגרות כשהגבר מוביל ואסרטיבי. הבעיה היא שכרגע מזיק לי מבחינת תסכול מיני לעבור ברחוב ולראות נשים ועוד בבגדים הצמודים של היום. מה גם שלהן אין את התסכול המיני הזה ורצון לסקס עם גברים שהן רואות ברחוב. רציתי לשאול לדעתך לגבי תרופות המסוגלות להוריד את החשק המיני נראה לי שדבר כזה יכול לעזור לי מאוד אבל יש לי רתיעה מדברים שליליים מאוד שקראתי עליהן ברשת.

פונה יקר, נדמה לי שהבעיה הבסיסית שלך היא עוינות כלפי נשים שהיא לא התוצאה של מצבך הנוכחי אלא אולי דווקא הסיבה לכך, אך לא נעמיק בכך כאן. כך או כך אתה רוצה יחסי BDSM ללא יחסי זוגיות כאשר האישה היא בתפקיד הדומיננטי. לפי מיטב ידיעתי אתה יכול למצוא את מבוקשך באתרי היכרויות מיניים המיועדים למטרה זו בלבד. במידה ואתה מעוניין בהורדת החשק המיני או בהפסקת המחשבות האובססיביות אודות יחסך לנשים בהחלט מומלץ שתיגש לכל פסיכיאטר, שתף אותו בקשייך ואין ספק שתמצא תרופה נוגדת חרדה ואובססיה אשר תתאים לך. התרופות העכשויות הן טובות ומתאימות למירב האוכלוסיה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום, אני בת 29 נמצאת בקשר עם מישהו בן 31 כבר חצי שנה, מתחילת הקשר הוא אמר שהוא מכור לסקס, מבחינה תפקודית הוא מתפקד באופן מלא (לומד, עובד) בסקס עצמו יש לו צורך בשליטה (לא כפיה אבל שליטה), הוא נראה מנותק ומאד בתוך הפנטזיות של עצמו ומאד אובססיבי לגבי דברים בסקס... הקישור הרגשי הראשוני שלי נוצר כי הרגשתי שהוא מאד מקבל אותי כמו שאני וגם אני לא מחפשת לשנות אף אחד... לקח לו זמן להגיד שיש לו רגשות אלי, קשה לו עם אינטימיות אפילו ברמת השיחה של לדבר על עצמו, קשה לו עם זה שאני אשאר לישון אצלו או שהוא יישאר לישון איתי (רואים שהוא בחרדה כשזה קורה ולכן אני לא לוחצת),קשה לו אפילו ללכת יחד איתי לידי בחוץ, לא ראיתי חברים שלו בתקופה הזו (ואני כן יודעת שיש)... לקח לו זמן להגיד שיש לו רגשות, העניין הוא שהוא גם מבקש ממני כספים בזמן שהוא יודע שאין לי- אני כבר מתקשה להבין אם זה באמת פחד מאינטימיות או פשוט קשר לא בריא

יול היקרה, מכל זווית שלא נסתכל על זה, נדמה לי שזה קשר שלא בדיוק יתרום לרווחתך הפסיכולוגית בטווח הארוך וכנראה לא תצא ממנו זוגיות תקינה. 1. גבר הנכנס לחרדה ומסרב לישון בנוכחות אישה בהחלט מצביע על חרדה מאד עמוקה משיתוף ואינטימיות, ולעתים בלתי ניתן להתגבר על גורם זה. 2. המיניות אותה הוא מנהל איתך היא בעצם מיניות עם עצמו שכן הוא שקוע בפנטזיה ומארגן את הסצינה באופן שתתאים לפנטזיה שלו. את משמשת שם כאובייקט בלתי מובחן במידה רבה הממלא תפקיד כלשהו בפנטזיה, בואי נגיד לפחות מספק את הגוף האנושי בסיפור (אני יודעת שזה בהחלט פוגע ומעליב אך זה בעצם מה שתיארת). 3. גבר העובד ומתפקד לא ברור מדוע עליו ללוות כספים ממך. האם הוא מהמר? האם הוא צורך סמים? לא ברור גם באילו סכומים מדובר. אם מדובר בסכומים של כמה מאות שקלים בחודש ואת מסוגלת לכך, ואת יודעת למה משמש הכסף אז אם את רוצה אין זה נורא כל כך (אגב, לדבריך יש לו חברים שגם מהם הוא יכול ללוות, שלא לדבר על הורים). אם מדובר בסכומי כסף גבוהים יותר ולמטרות לא ברורות הייתי בהחלט חושבת האם יש לקנות את הקשר הזה בכסף או להפסיק לתת אותו. כך או כך הזוגיות כאן משובשת מכל בחינה אינטימית ומינית שהיא ויש לעשות חושבים אם מן הראוי להמשיך בה. כל טוב ובהצלחה, אילנה

אילנה שלום רב, אני בת 32 ובן זוגי בן 31. הכרנו לפני 8 שנים ונהיינו ידידים. לפני שנה הפך הסטטוס בנינו לבני זוג. שכבנו בדיוק פעמיים ממש בתחילת הקשר. ולאחר מכן בן זוגי מצא את כל התירוצים האפשריים למה לא לקיים יחסי מין כי עם רק סקס אוראלי. בהתחלה הייתי מאוד מאוד מתוסכלת. לא הבנתי למה הוא כל הזמן עוצר את עצמו. וטוען שהוא מאוד אוהב אותי ואת איך שאני נראיית. אבל הוא לא יכול להסביר לי למה אין לו את הדחף המטורף, התשוקה המטורפת הזו. יש לנו חברות מדהימה, ברמות שבחיים שנינו לא הרגשנו. מאוד מחוברים ואוהבים. הקמנו גם עסק משותף ביחד. ושנינו מאוד רציניים לגבי הקשר הזה. רמת התסכול שלי גדלה ואני מאוד מאוד חוששת מהעניין הזה. כי לטענתו המצב ישאר כך מהחינה מינית ולא ישתנה. איך אפשר לטפל בזה? אנחנו צעירים ותוססים. אני בחורה מאוד מינית. והוא לטענתו היה מאוד מיני, ומשום מה פתאום נעלם לו החשק המיני. אני יודעת שזה לא קשור אליי וזה בעיה שלו עם עצמו. הוא גם אומר את זה כל הזמן, וגם אומר שזה קרה לו לפני שהפכנו לזוג. האם זה קשור להיותנו ידידים לפני? איך אפשר לשכנע אותו לעשות עם זה משהו כי הוא עיקש לגבי זה. אודה לעזרתך כי אני מאוד מתוסכלת למרות שאני מאמינה שזה ישתנה לבסוף. ממתינה לתגובתך. תודה רבה.

קרין היקרה, בעוד כחודשיים נפרסם בבלוג שלי סדרת כתבות על גברים שאינם מעוניינים במין. מסתבר שזהו פלח הולך וגדל באוכלוסיה. העובדה שמשך שבע שנים הייתם ידידים קרובים ולא נעשתה פריצה מינית במהלך תקופה כה ארוכה מצביעה בהחלט על רמה נמוכה של תשוקה מינית בקשר. לא ברור אם באותו זמן לך היו בני זוג מיניים אחרים או ששניכם נמנעתם הדדית מקיום יחסי מין. מראשית יחסיכם כבני זוג לפני כשנה קיימתם רק שתי פעמים יחסי מין כך שאין ספק שהבעיה של חוסר המיניות היא עמוקה ביותר. תשוקתו הירודה של בן זוגך לא תיפתר מעצמה, שכן בדרך כלל מצב זה מבוסס ומעוגן עמוק הן בגוף והן בנפש. 1. יש לערוך בדיקות הורמונליות מקיפות לבן הזוג, לא רק בדיקת דם לטסטוסטרון הגברי, אלא גם בדיקות אנדוקרינולוגיות כוללות. יש לפנות לרופא אנדוקרינולוג בעניין זה. 2. במידה וכל הפרופיל ההורמונלי יימצא תקין, כלומר, מתחום הממוצע ומעלה יהיה אז מקום לשקול, במידה והבחור רוצה כמובן, טיפול עומק פסיכולוגי. תשוקה מינית גברית תקועה וחסומה היא נושא מורכב מאד מבחינה טיפולית והדבר מצריך תקופת זמן לא מבוטלת. ללא מוטיבציה חזקה קשה יהיה מאד להוליך בהצלחה טיפול כגון זה. כל טוב ובהצלחה, אילנה