קשיי הסתגלות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, התחלתי לטפל בתינוקת מתוקה בת ארבעה וחצי חודשים. בימים הראשונים היה לה קשה להסתגל והיו כמה ימים מאד קשים שבהם היא בכתה ללא הפסקה (השיא היה כשבכתה בערך 40 ד'ק על הידיים,ללא הפסקה..) ניסיתי להבין אם משהו אחר מפריע לה (אם רעבה או עייפה וכ'ו.. אבל שום דבר לא עזר.) באותו הרגע אמא שלה נכנסה הבייתה כשבכתה,הרימה אותה והילדה נרגעה! חשוב לציין שהטיפול שלי בה הוא הדרגתי ככל שניתן ואמא שלה עוד לא "נעלמת" ליום שלם. יש שיפור אבל בכל זאת נראה שעדיין קשה לה, חשבנו שאולי מדובר גם בקושי להגמל מהנקה , אמנם אמא שלה מניקה אותה עדיין אבל הציצי מרגיע אותה מאד. אשמח לעיצות. תודה!
חשוב להבהיר שיש שיפור במצב הרוח שלה בימים האחרונים, היא מחייכת, כשאני משחקת איתה היא משתפת איתי פעולה מאד אבל עדיין יש משברי בכי (לפחות פעם ביום.) היא לא תינוקת שמרבה לבכות אצל אמה ולכן חשוב לי להבין איך אני יכולה להקל עליה בשלבי ההסתגלות הראשוניים (כשהיא בוכה אני מרגישה שאני מנסה הכל- מחבקת אותה, מדברת אליה,מסיחה את דעתה עם משחק כלשהו, שרה לה, בודקת אם משהו מציק לה כמו: רעב או עייפות וכ'ו.. אבל אולי דווקא אינספור הנסיונות מרגיזים אותה.
שלום איילת, זה נשמע לי שאת מבינה היטב שהבכי של התינוקת מבטא קשיי פרידה/געגעוע לאם/שד, ובגילאים האלו זה אותו הדבר. אז תרשי לי לתת לך עצה "פסיכולוגית" ..תנסי לשים את עצמך במקום אותה התינוקת, ולהתחבר לתחושות הקשות של פרידה מהאם בשלב כ"כ מוקדם, כשעדיין כ"כ זקוקים לה..בזמנים שהיא בוכה, הייתי מציעה לך לנסות לדבר אליה מתוך אותה הזדהות עימה, ולומר למשל "את מתגעגעת לאמא..מתגעגעת לשד..כמה זה קשה בלי אמא.." וכיוב'. אמפתיה היא כלי (או יכולת) חשוב שעוזר להבין את הצד השני, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתינוקת קטנטנים שלא יכולים לתקשר דבר ממה שמרגישים. בכל מקרה, אינני בטוחה שהתינוקת תחדל מלבכות או להתגעגע לאם, אבל אם תנסי "ליישם" את עצתי, זה אולי יעזור לך לשאת יותר את הקושי מול פרצי הבכי שלה, וכך להיות מסוגלת להיות איתה באופן יותר סבלני ומכיל. בברכה,