התייעצות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום אני גרוש , ויש לי שני ילדים בני 16 ו-12. מאז שאני לא גר בבית, אני מעורב פחות בחיי הילדים באופן מובן. בכל פעם שאחד הילדים ירצה להגיע, אם אני בבית אני לא אגיד להם שלא ניתן . אני מרגיש שאני זקוק לכמה ימים רק לעצמי, וכשאני מנסה קצת להתנתק אז אחד הילדים רוצה להגיע ואני כמובן אומר לו לבוא. חבר אמר לי שזה בסדר אם פעם אחת אגיד שהיום אני לא יכול (למרות שאני בבית) ואקבע עם הילד למחר,כדי לקחת לעצמי קצת אויר. אני לא מסוגל להגיד לא יכול כשאני בבית, אני רוצה שהילדים ירגישו שהם יכולים להגיע תמיד. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית. תודה
שלום דן, התשובה בעיני היא קצת יותר מורכבת אם זה כן בסדר שתיקח יותר זמן לעצמך בלי הילדים או לא בסדר. יש כאן כוחות שונים שפועלים עלייך ושחשוב לבחון אותם. אולי עייפות או מותשות מסוימת שאתה חווה ביום יום, אולי תחושה שה"אני" שלך קצת הולך לאיבוד, אשמה מול הילדים מסיבות שונות וקושי להציב גבולות, שאלה של עד כמה אתה מרגיש לגיטימציה לקחת דברים לעצמך ולעמן עצמך, שאלה של עד כמה אתה מרגיש שילדייך מקבלים כל מה שהם זקוקים לו מגרושתך ועוד...כל אלו הם נושאים שחשוב לבחון לפני שאתה מגבש לעצמך דרך שתהיה נכונה לך ולילדייך, ושתכוון אותך בדרכך להיות ההורה הכי טוב שאתה יכול להיות עבורם - שזה גם אומר אדם יותר מסופק ורגוע בחיי היום יום. באופן כללי אומר שבתור התחלה אפשר בהחלט להיצמד לימים הקבועים בהסדרי המשמורת, זאת כל עוד אתה מוכן באמת לבחון את כל מה שציינתי לעיל, אחרת אתה כנראה תרגיש מאוד אשם בעשותך זאת. החלטה כזו לטווח הקצר, אני מקווה שתאפשר לך להיות נוכח באופן יותר מלא איתם כאשר הם אמורים להגיע ולהיות איתך. ממליצה בחום לא לוותר על בחינה מעמיקה יותר של הכוחות הפועלים עלייך, הדרכת הורים או טיפול בהחלט יוכלו לסייע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044