איבחון פסיכולוגי האם יש צורך

שלום רב, בני בן 2.9 היה באיבחון של קלינאית דרך התפתחות הילד והיא העלתה חשד לבעיות תקשורת. יש לציין שהילד לא שיתף כל כך פעולה, בדיוק אבא שלו חזר ממילואים והוא רצה לצאת אליו. הילד מבין הוראות פשוטות, אך הקלינאית התרשמה שזו הבנה מצבית ולאו דוקא שפתית: הילד שיחק ואז היא אמרה לו א' בוא נאסוף את המשחק והוא מיד אסף. אחכ אמרה לו כבד לי נורא להרים תעזור לי להרים את המשחק, הוא אמר לה תביאי לי והניח על השולחן. כשהגיעו לשאלות הבנה שפתיות - (כעבור שעה ורבע), כמו הצגת תמונה, הוא ידע לענות אבל כבר היה נורא מתוסכל לצאת לאביו. ענה נכון, אבל רצה לצאת. לכן היא לא הספיקה לבדוק הרבה מהתמונות. ייתכן שכבר היה עייף כאמור זה היה לקראת סוף האיבחון הילד הצביע על הדלת ואמר אבא לצאת החוצה. הוא הסתכל עליי, וכשהקלינאית הסתכלה עליו הוא השפיל מבט מבושה. מאז הצביע, עם אמירה בלי להביט אלינו. היא טענה שזה חסר לה הילד חברותי מאוד ומשחק יפה עם אחיו, חבריו. משתתף במשחק משותף אין בעיה מוטורית, ההתפתחות שלו היתה בזמן. הלך בגיל שנה וחודשיים. עושה את כל המחוות חוץ מהמחווה "לא יודע". מבחינת שפה מדבר במשפטים אך עדיין לא מנהל ממש שיחה קולחתמשתמש בהרבה פעלים. לפעמים אומר תעזור לו למרות שמתכון תעזור לי. אך אומר גם תעזור לי,אני רוצה וכו היא כתבה שקשר העין שלו לא היה רציף, כאמור ייתכן מבושה הילד מזהה צורות, צובע, עושה עיגול, אוהב סיפורים, משחק יפה ולאורך זמן, אין בעיה במעברים חדשים לפעמים חוזר על מילה ששומע באופן אקראי אך כשנשאל שאלה עונה לעניין האם לדעתך יש עניין באיבחון פסיכולוגי במקרה הנל או שאולי עדיפה חוות דעת נוספת של קלינאית?