שאלה עקרונית

הי ליאת, ילדי חזר מהקייטנה לפני מספר ימים ושאלתי איך היה. הוא ענה "כיף". שנייה אח"כ אמר: "בעצם – לא כיף! כל יום אחרי ארוחת בוקר – צריך לעשות יצירה, יצירה, יצירה. משעמם לי לעשות יצירה!" ילדי בן 5.5. נמצא במסגרת גן חובה. ולשאלתי: מה עונים לילד ? מה עושים? השאלה נראית שולית אבל בעיני היא עקרונית. מחד - לא תמיד ייעשה משימות שמעניינות אותו (גם בבית הספר ובחיים בכלל), ומאידך לא הייתי רוצה שיגדל להיות תבוסתני (מילה קצת קשה אני יודעת) ויקבל כגזירה משמיים כל הנחיה. כיצד מוצאים את דרך הביניים – במקרה זה ובכלל? אגב, ביררתי עם המדריכה כמה יצירות הם עושים והיא אמרה שיש ימים שעושים אחת ויש ימים שעושים שתיים (אך ציינה שהן אינן מחייבות את הילדים). אציין שילדי מאוד ממושמע ואני מניחה שקשה לו מאוד לסרב או להביע התגדות לביצוע משימה זו או אחרת. תודה, רוני

שלום רוני, אני מודה לך על השאלה, שכן היא באמת מחדדת עניין עקרוני וחשוב הנוגע לחינוך הילדים שלנו: האם ועד כמה חיוני מרכיב ההנאה בפעילויות שאנו מזמנים לילדים שלנו. מרביתנו נתקלים בכך כשמדובר בניצול שעות הפנאי של הילדים - חוגים? איזה חוגים? האם עדיפים חוגי העשרה 'אקדמיים' כמו לימוד שפה זרה, חשבון או מדעים, או שמא חוגים מהנים כמו רכיבה על סוסים, אמנות, והכנת עוגות? האם עדיפים חוגי ספורט בהם הילד נדרש להשקעה ומאמץ לאורך זמן, כמו טניס, ג'ודו, כדור מים, או שמא חוגים המזמנים חוויה של הנאה חברתית וניצחונות מיידיים? ומה עם נגינה? האם להתעקש שהילד יתאמן בבית ויתמיד, או לוותר כאשר כבר "לא כייף". אני מניחה שאין לכך תשובה נכונה אחת, וכל משפחה מוצאת לה את המינון הנכון, בהסתמך על עולם הערכים של הבית והמשפחה. לעניות דעתי, חוגי העשרה, קייטנות, או כל בילוי זמן אחר אליו מתחייבים הילד והוריו, מוטב שייבחרו ככל האפשר במשותף עם הילד, תוך הגדרת המטרה: בילוי? הנאה וכייף? העשרה? שיפור מיומנות? בייביסיטר? כל אחת המהמטרות הללו יכולה להיות חשובה לילד או להוריו, וכדאי להיות מודעים לה. ילד שביקש להשתתף בחוג/קייטנה המצריכים השקעה, מאמץ והתמדה (נגינה, ספורט, העשרה אקדמית) צריך לדעת ככל האפשר מראש במה זה כרוך, ולצפות לאפשרות של משבר מוטיבציוני. הורים שאינם מוותרים בקלות, מעודדים את הילד ולא מאפשרים לו לעזוב כשקצת קשה, נותנים לו מתנה חשובה, ומזכים אותו בהזדמנות חשובה ללמוד להכיר בערכם של מאמץ והשקעה. ילדים שמחליפים חוגים לעיתים קרובות עפ"י קריטריון ה"כייף" עלולים לפתח אוריינטציה של הימנעות ממאמץ, ולהפסיד את תחושת הסיפוק וההנאה השמורים למי שעבדו קשה זמן ממושך. ואם נחזור לילד שלך, רוני, שמשעמם לו בקייטנת היצירה, אני מציעה לתחקר אותו קצת יותר, ולשאול גם על הפעילויות האחרות שבגן. שיעמום הוא חלק מהרפרטואר האנושי, שכן אחרי הכל, אי אפשר לשעשע כל הזמן את כל הילדים. בהנחה שמדובר במסגרת טובה ואיכותית, המציעה מגוון פעילויות תעסוקה, הילדים בעצמם הם שאחראיים להפיק ממנה את המיטב. נסי לגלות הבנה גם למצבים בהם הוא משתעמם, הזכירי לו שאינו חייב למלא הנחיות בזמן של פעילות חופשית, ועודדי אותו ליוזמה ועצמאות (גם בבית). מקווה שהסיבוב הגדול שעשיתי כאן לא הרחיק אותי מאד ממה שהטריד אותך. בשמחות ליאת