פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
הי, בני בן 5.5 היה גמול לחלוטין ולאחר תקופה מסויימת התחיל לעשות את יציאותיו בתחתונים. במהלך השנתיים וחצי האחרונים ניסינו כל כך הרבה טיפולים - מהבטחת פרסים להתעלמות לחלוטין למעקב פסיכולוגית של הגן ולבסוף טיפול אצל פסיכולוגית קלינית - ושום דבר לא עוזר! במהלך הזמן הזה היו גם תקופות שגם פיפי היה בורח לו בתחתונים מידי פעם ובמהלך החצי שנה האחרונה גם בורח לו פיפי באופן קבוע בלילה. עברנו תקופות שונות עם הקקי - בחלקן היה אומר כשברח, בחלקן היה פשוט נשאר עם זה בתחתונים עד שהיינו מריחים. לעיתים היה מסכים ישר להחליף ולעיתים זה היה ממש במאבקים. לפעמים הייתה יוצאת כמות קטנה של קקי ולעיתים כמעט כל הקקי היה נעשה בתחתונים. אנחנו דואגים שישב 3 פעמים ביום בשירותים - לפעמים זה מצליח ויוצא לו ולפעמים לא. בכל מקרה, זה לא מונע את הבריחה גם לאחר הישיבה בשירותים. בקיצור - עברנו הכל מהכל, הוצאנו כספים רבים בטיפול ואנחנו כבר ממש מיואשים! אני קוראת הרבה בפורומים ורואה הרבה דיונים על הנושא אבל מרגישה שכבר ביצענו את כל מה שנרשם ועדיין.... אשמח לדעת אם קיים איזהשהוא טיפול שטרם ניסינו או אם ישנה פונקציה מקצועית שמתמחה בנושא בצפון. תודה!
הי מורן נשמע לא פשוט.. את שואלת אם יש פונקציה מסוימת שמתמחה בנושא אך לפי הבנתי את עברת הכל מהכל. יחד עם זאת, זה שהייתם אצל פסיכולוג אחד לא אומר שאחר לא יעזור. לתחושתי לא כדאי לוותר על התייעצות נוספת אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים ובוחנת שוב מה ניתן לעשות. היתרון בפסיכולוגית קלינית או מטפלת רגשית אחרת שעובדת בגישה דינמית משפחתית, היא שאפשר להתייחס לילד בצורה הוליסטית יותר: למזג, למצב הרגשי, לגורמים הסביבתיים וההתפתחותיים, לתקשורת המשפחתית וכיוב'. בעיני נדרשת כאן עבודה מעמיקה גם איתו וגם איתכם ההורים. אל תוותרו על התיעצות נוספת ותתנחמו בכך שבסופו של דבר הוא יגמל.. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מעונינת לבצע דרך רפואה משלימה שיהיה טיפול אמין. האם טיפול כזה מומלץ ויעיל לבעיות בויסות הרגשי וקשיי התארגנות ?
הי שיר, טיפול מהסוג הזה יכול בהחלט עשו להיות מאוד יעיל לטיפול בבעיות שציינת אבל בגילאים האלה אף טיפול אינו עומד בפני עצמו. תמיכת ההורים היא קריטית ולכן ללא הדרכת הורים מתאימה, שום טיפול לא יעבוד כמו "קסם". כמו תמיד מדובר בתהליך טיפולי שלוקח זמן ומצריך כאמור את התגייסות ההורים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בני בן השנתיים עבר תקופה עמוסת שינויים: מעבר דירה, אחות שנולדה וכניסה בפעם הראשונה לגן. ניסינו להקל עליו עד כמה שניתן אך ההסתגלות לגן מאוד קשה לו. הוא נכנס באוקטובר- שבועיים ראשונים חצי יום ולאחר מכן החל לישון בגן(כעת התחיל את השבוע השלישי). הגננות משתפות בקושי הרב שיש לו בגן. יש לציין כי מדובר בילד מאוד ורבלי ומפותח לגילו. ההסתגלות מאוד קשה לו: - בכי בלתי פוסק - בקרים קשים מאוד מלווים בתחנונים שלא ניקח אותו לגן ושהוא רוצה להישאר בבית כי לא טוב לו בגן וקשה לו והוא לא אוהב את הגן. - לא מוכן להיפרד ממני(גם בתוך הבית-כניסה למקלחת וכו) ולבלות עם אנשים שהוא אוהב. - נמנע ממשחקים עם ילדים בגן ' לא מסוגל לדבר על הגן מבלי לבכות - אומר בכל הזדמנות שהוא לא אוהב את הגננות ואת הילדים - מידי פעם צועק מתוך שינה שלא ניקח אותו לגן. מילד כל כך שמח שהיה נפרד ממני בקלות שהייתי צריכה ללכת, הוא הפך לילד שבוכה המון, לא צפיק הנאה מהדברים שהוא הכי אוהב מהחשש שאני לא אהיה לצידו. אני אובדת עצות.. מה עליי לעשות?
הוא החל לישון בשבוע השלישי וגעת התחיל את השבוע הרביעי בגן. יש לציין כי הגננת התעקשה על כך שהוא ישן כמה שיותר מהר למרות רצוני למשוך את זה יותר זמן. ההסתגלות הייתה כך: יום ראשון של הגן הייתי איתו שעה יום שני הייתי חצי שעה והוא נשאר עד עשר וחצי יום שלישי עד 12 בשבוע הראשון הגננת רצתה שהוא כבר ישן בגן ואכן ביום הרביעי הוא ישן(באותו היום היה קושי רב בבית ואמרתי לגננת שלא נכון היה להשאיר אותו לישון כה מוקדם). יש לציין שכיוון שאני בחופשת לידה ויש לי עזרה מההורים אני באמת נכונה לעשות את ההסתגלות בדרך שמתאימה לילד וגם הבהרתי זאת- אני זמינה להגיע, לאסוף מוקדם וכל מה שיקל עליו. מניחה שכעת שקפצנו למים זה פחות רלוונטי אך אולי הגן הזה לא מתאים לו. מחכה לשמוע מה דעתך המקצועית
הי אור, זה נשמע שכעת אחרי שעברתם את התקופה המאתגרת הזו, את כבר יותר מוכנה להקשיב לאינסטינקטים הכנראה טובים שלך, לגבי מה נכון עבור הבן שלך. ברגע שיש את זה, אז הדרך יותר ברורה... אני שומעת ממך שאת מרגישה שבנך זקוק לקצב איטי הרבה הרבה יותר..ולתחושתי את גם צודקת. אם הגננות מוכנות לשתף איתך פעולה ולהקשיב לצרכים של הבן שלך כפי שמגיעים ממך וגם ממנו, הייתי מציעה להשאיר אותו בגן הזה ולהתנהל אחרת (ימים קצרים מאוד, עד שעתיים, כשלאחר מכן אתם נכנסים לשגרה של פעילות מהנה קבועה כמו למשל משחק משותף של שעה בגינה). אני מציעה לפעול על פי המתכונת הזו כמה שיצטרך, ואז לעבור ל3 שעות. מאידך אם את מרגישה שהגננות אינן מספיק קשובות לך או לבנך, אז בהחלט כן, כדאי לשקול גן אחר. צוות קשוב הוא סוג של תנאי הכרחי בשביל הסתגלות טובה. לסיכום אמא יקרה, תסמכי על תחושות הבטן שלך. מדובר בבן המאוד מאוד קטן שלך, ואת מכירה את צרכיו טוב יותר כנראה מכל אדם אחר. אינני אומרת לא להקשיב לאף אחד אחר, אבל במצב הנתון זה נשמע שבנך מבטא מצוקה ואסור להתעלם ממנה. צריך להקשיב לה ולבדוק כיצד מקלים עליו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבן שלה בן שנתיים היה בגן בו נחשפה התעללות וביום ראשון הקרוב הם יועמדו לדין . מדובר בהתעללות קשה כמו דריכה על פעוט , איך מונעים מילד לפתח טראומות ? מה הטיפול הנכון לגיל שנתיים ?
הי מגי, צר לי מאוד לקרוא את דברייך..באמת שכואב הלב. מה שחשוב כרגע לעשות הוא שהוריו יוכלו להתפנות למתן טיפול רגיש ונענה במיוחד לפעוט. אני הייתי אפילו ממליצה להשאיר אותו בבית למשך תקופה של כמה חודשים עם דמות האם או דמות מטפלת רגישה אחרת (סבתא למשל). להעזר בפגישות ייעוץ הורי במידת הצורך כדי לזהות באופן יותר מדויק את צרכיו ואת הדרך להיות איתו באופן שהכי יטיב איתו בשלב זה. המטאפורה שאני מחזיקה בראש במצבים אלו הוא של חפץ יקר שהתפרק לחלקים. מה שצריך לעשות כעת הוא לאסוף את כל החלקים וברגישות ובעדינות לחברם חזרה יחד. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מעוניין לדעת כיצד לטפל בבת 5.5 דרמטית ובעלת תגובת יתר. זו עובדה ברורה שגם הגננת וכל מי שבא במגע עם בתי אומר זאת ... יכולה לפרוץ בבכי מר על דבר פעוט . אין ספק שקיבלה את חוש הדרמה מגרושתי שהינה דרמטית בכירה . מעונין לעזור לבתי בעניין מה מומלץ ? בהתחשב בגילה 5.5 ?
שלום יעקב, לקרוא לילדה בת חמש דרמטית שירשה את זה מאימה הדרמטית.. מדגיש כנראה את ההבנה המוטעית באשר למקור קשייה. לתחושתי פגישות הדרכה הורית בהחלט יוכלו לסייע לך לסייע לה. מרחוק בוודאי שלא אוכל לדעת מה גורמי הקושי או איך לטפל. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ש לי ילד מקסים ורגיש בן 5 שסובל מבעיות שפה, היגוי בפרט, וקשיים מוטוריים מסויימים. הוא מטופל ע"י קלינאית תקשורת כשנתיים ומרפאה בעיסוק. הוא הולך לגן רגיל ומאוד טוב לו שם מבחינה חברתית. הבעיה העיקרית שלו כרגע היא האות ר שאותה הוא לא מצליח להגות. למרבה האירוניה זו אות שנמצאת בשם שלו ולכן הוא נמנע מלומר את שמו והיות שיש לו שם קצת פחות קונבנציונלי אז אנשים לא מצליחים להבין אותו. על רקע זה הוא מבקש מאיתנו להחליף לו שם. הוא בחר שם חדש ומבקש ספציפית אותו בעקביות. אנחנו אומרים לו שאנחנו בטוחים שהוא יצליח להגות את שמו כי הוא עובד ומשקיע וגם שאנחנו מאוד אוהבים את השם שלו ושבחרנו אותו במיוחד. חשוב לי שהוא ידע שמקשיבים לו ושומעים אותו ונותנים מקום אמיתי לבעיות שהוא מציג. אז.... האם להוסיף לו שם? האם להחליף? אשמח להכוונה.
הי לימור, זה בסדר שהוא מבקש, ושאתם מקשיבים, עוזרים לו היכן שאפשר ומכילים את קשייו. ואם זה אכן המצב, אז אני בטוחה שהוא מרגיש שמקשיבים לו ושנותנים לו ולקשיים שלו מקום. המשיכו בדרככם :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בתי חגגה יום הולדת 17 לפני שעות ספורות..יום הולדת ...העצוב ביותר בחיי ואסביר מדוע: בתי נמצאת בקשר עם בחור ממשפחה לא טובה בלשון המעטה. משפחה שהיא חמולה בפני עצמה..הרבה אחים וכולם כפופים לאמא שתלטנית ביקורתית. הבעיה שבתי מאוהבת בבחור ולא מוכנה לשמוע דבר. היא החליטה להזמין ליום ההולדת את משפחתו...אולי כדי שאכיר אותם. אנחנו משפחה מסורתית, וכך נוהגים. הבעיה הגדולה שהמשפחה הגיעה שוב בחמולה אחת. ישבו כולם במרפסת הדירה ופשוט התעלמו מכל ההשקעה של בתי באירוע. זה היה כאב בלתי נתפס לראות, עמלנו כל כך על האירוע... והם באו ופשוט החלו לשוחח בקול רם שיחות בניהם ושכחו לאן הגיעו..כולל בן זוגה שלגמרי התעלם ליד אימו. אפילו את הזמן לחתוך את העוגה לא היה לה היא לא הצליחה לקבל את תשומת לב הנדרשת. לבסוף חתכה לכולם..עצוב עצוב. ומפחיד אותי שהיא מתקשרת למשפחה כזו נוראית...חסרת רגישות. ומדוע הבת שלי כה מרצה?? איך יפה כמוה ומוצלחת חסרת ביטחון?? אחרי האירוע אמרה לי "אמא זה לא מזיז לי למה שזה יזיז לך???? לא מצליחה לעצום עין. יש לי קשר טוב עם הבת שלי, אך איני יודעת איך להציל אותה<?תרתי משמע. היא כל כך רוצה להתחבב עליהם והם כל כך זילזלו..בבקשה ממתינה לתשובתך כיצד אסביר לה לאיזה בור נפלה? ושמגיע לה יחס הולם?
הי ליאת, זה נשמע שניסיתי כבר כמה וכמה פעמים לומר לה את שאת רואה מנקודת מבטך. הבעיה היא שמה שזה גורר בדרך כלל, הוא התבצרות בעמדה ההפוכה. אם הקשר בינכן באמת בעל תשתית טובה, אני מציעה לך להסיר את המבט הביקורתי שמאלץ אותך לעמוד מולה, ולחזור להתייצב לצידה. אם היא תצליח להרגיש ולהאמין שאת באמת לצידה, לא משנה מה את חושבת בתוך תוכך, היא אולי תוכל להרגיש גם יותר בנוח לשתף אותך בכל מה שהיא חווה שם בתוך מערכת היחסים (להבדיל ממה שקורה כרגע- לך היא מספרת אך ורק מה שטוב לה ומתכחשת לכל מה שאולי מפריע לה). דבר נוסף שכדאי לך לבחון הוא האם יש אמת בדבריה..אולי את משליכה כאן השלכות מעולמך הפנימי, מעברך, או מציפיותייך העתידיות, ולא מצליחה לראות שלביתך ולחבר שלה באמת ובתמים טוב יחד למרות הכל..נקודה למחשבה. ליאת יקרה, ביתך כבר ילדה גדולה, ומלבד העובדה שמשפחתו אינה מאוד מנומסת נאמר כך, אין סיבה ממשית להתערבות מידית וישירה מידי. לכן כל שאת יכולה לעשות בעיני הוא לנהוג בעצתי ולקוות לטוב בשלב זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בתי עוד חודשיים בת 18 יש בעיה בקשר לחבר שלה וגם לאביה שהוא נתש אותה אחרי שחזר כביכול היא עצמה מבקשת ממני לקבוע לה פגישה לפסיכולוגית אני חוששת שלפני צבא (מתגייסת הקייץ2019),זה לא מומלץ כי היא מתכוונת למיון לתפקיד מודיעיני מורכב...... האם זה נכון שקו'ח עלולה למסור את פרטי הפניה? אין לי אפשרות לפנות למגזר פרטי
הי אילנה, בשנים האחרונות נוצרה רפורמה כללית במערך לבריאות הנפש. לדעתי המידע מקופות החולים יכול להיות נגיש לצבא במצבים מסוימים, אולם אינני בטוחה עד כמה זה יכול באמת לפגוע בה. אני מציעה לך לברר את הסוגיה עם קצין בריאות נפש. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ירדן, מתלבטת אם להגיע לייעוץ פסיכולוגי עם הבן שלי . שמה לב כי חל בו שינוי מזיק, הוא החל לגלוש דרך הסמארטפון שלו לכל מיני אתרים שוליים כגון רכילות. סתם פשוט גולש בכפייתיות אפילו מבלי לקרוא .. נראה שדבר מה מטריד את מנוחתו, והגלישה הכפייתית מרגיעה אותו . אני קוראת לזה ״כפייתית״ כי הוא חוזר וגולש לאותו אתר ללא טעם . ראיתי אותו במו עיני נכנס ויוצא סתם לאתרי חדשות. זה ממש מלחיץ אותי הבזבוז זמן הזה יש לו כך כף הרבה מטלות, והתחייבויות.! ובעיקר הוא בעצמו חש יותר ברע אחר הגלישה הכפייתית הזו הוא מתעייף ונכנס לישון בשעות ערב מוקדמות... חוץ מזה לא נראה שהוא סובל מדיכאון. אין לי יכולת לשוחח איתו על כך, הוא דוחה כל נסיון. שאלתי אותנו פעם אחת בזמן ארוחת ערב למה הוא גולש בזמן הארוחה ? ענה ...משעמם איך אצליח לשכנע אותו לטיפול ? או לעזור לו לחזור לתלם? איך אפשר להפסיק את ההרגל המזיק הזה ?
הי שרה, האם בנך מבטא מצוקה כלשהי? מתח? נכשל בלימודים? מבודד חברתית? האם הוא עוסק בפעילויות פנאי? אם הוא מתפקד באופן סביר או טוב בכל התחומים ובנוסף גם גולש בטלפון, אז אני לא רואה סיבה ממשית לדאגה שכן זוהי הנורמה היום, לצערנו או לא לצערנו. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ירדן תודה על התשובה, חד משמעית הילד שלי מבטא מצוקה. הגלישה הזו שלו היא לא לשם הנאה. בעבר הוא גלש בהנאה השתתף בדיונים בפייסבוק בווטצאפ, היום לא..הוא כמעט לא נכנס לשם...בדקתי את ההיסטוריה של הגלישה וזה תמיד לאותם אתרים זניחים. שהקריאה בהן ללא תועלת. אני יודעת שיחסיו עם חברתו מזה שנים עלו על שרטון, הם רבים כל הזמן וכעס גדול שורר בניהם. עדין ממשיכים ללמוד יחד אני חוששת שהוא ידרדר לדיכאון, מהאי עשייה הזאת שגזר על עצמו...הוא גם במתח רוב הזמן.רואים את זה בתגובות בבקשה ידי כבולות, לא יכולה להכריח אותו לטיפול. האם אפשר להפתיע אותו בבית עם פסיכולוג או פסיכיאטר? האם בגיל הזה סכנת ההתאבדות יותר גבוהה? לא חוששת שהוא שם..חוששת מהידרדרות. משהו בקשרההוא הרס אותו..לגבי הלימודים ישנה ירידה אבל לא משמעותית, התפקוד שלו סביר מינוס. חברתית הוא עם 3 חברים שמאוד אוהבים אותו וזה קשרים טובים עבורו. איך אצליח לעזור לו שלא נותן לי להתקרב אליו? איך אעצור את הצער שנגרם לו מהקשר שבעבר היה קשר טוב?
שלום לך, למיטב הבנתי גם אם יש מצוקה, היא לא גבוהה מאוד אבל ייתכן שאני טועה. שרה, את מדברת על כך שהקשר בינכם השתבש עם הזמן. זה נשמע שאת עוקבת אחריו מרחוק, מודאגת, מוטרדת, אולי אפילו משליכה השלכות באופן לא מכוון. כדי שקשר ישתפר צריך שניים...משהו בקשר צריך להשתנות ואם לא מצידו אז מצידך. עכשיו ברור שאי אפשר להפתיע אותו בבית עם איש בריאות הנפש...מה שכן אפשר לעשות הוא שאת תיגשי לכמה פגישות יעוץ הורי שבתקווה יסיעו לך לגשת אליו בדרך אחרת, להבין יותר את צרכיו שהשתנו היום ביחס לעבר בו היחסים בינכם היו טובים. בדומה לילדינו שגדלים ומתפתחים, גם ההורות שלנו צריכה לצמוח ולהשתנות בהתאם. אם את תצליחי למצוא גישה חדשה אליו, אני בטוחה שהקשר שלכם יוכל להשתפר, את תצליחי להבין ממנו באופן ישיר היכן הוא עומד, מהם קשייו או צרכיו, ואולי הוא יוכל אפילו להעזר בך עם הזמן. אבל זה מצריך הרבה מאוד עבודה סבלנות ונכונות לשנות גישה. הורה למתבגר הוא שלב חדש בהורות ובד"כ מזמן הרבה מאוד שינויים לא פשוטים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
רוצה להודות לך על התשובה. ניתחת את המצב נכון מאוד. עזרת לי ועל כך אני מודה לך אכן אני מרחוק עוקבת הגיע הזמן לשפר את המצב ביני לבינו ואיני יכולה לעשות לבד.. תודה שהארת את עיניי ועזרת לי להירגע
האם שווה להחליף גן לילד כי הוא לא מתחבר שם ...הוא כן חברותי ויוצר קשרים נהדרים.
שלום דניאל, אין לי כל דרך להתייחס לשאלתך לאור מיעוט הפרטים שציינת. אתה מוזמן לכתוב שוב ולהרחיב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
כתבתי לך בעבר באתר הזה, אני אבא חד הורי לבן 4 מופנם. ואת הדגשת, שחשוב לתת מענה לצרכים הריגשיים של הילד . זה לא כל כך ברור לי מהם הצרכים הריגשיים של ילד בגיל הזה . האם זה חיבוק? הוא למשל מבקש ממני לשחק איתו בכדור זה קשור לצורך הרגשי? מעונין להחכים. הילד לא במצוקה ממש לא אבל כן הייתי רוצה שיהיה עם יותר ביטחון משוחרר זורם חברותי יותר תודה מליאור
הי ליאור, אם להתייחס לדוג' שנתת -הוא מבקש ממך לשחק איתו בכדור, זה אומר שהוא זקוק לזמן משחקי וקרוב איתך . מעבר לזה, קשה לי קצת לתת לך הגדרה כללית למהו צורך רגשי. נסה לחשוב מהם הצרכים הרגשיים שלך שלא מקבלים מענה, או של גרושתך שלא קיבלו מענה. לאחר מכן חשוב שוב על בנך, ונסה לדמיין מה הוא צריך ומה כל ילד בן 4 צריך מאביו. אתה בהחלט מוזמן לחזור ולשתף. בנוסף, אם אתה באמת מעוניין להחכים, גש להדרכה הורית בגישה דינמית. זו תהיה מתנה גדולה לעצמך ולבנך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מה אני אמור לעשות שהבן שלי דווקא הולך לגדולים בגינה וחוטף מהם י הם משחקים חזק . הוא מתעקש רק איתם בקרוסלה ופעם אחרונה יצא עם כאב . מסביר לי שזה לא בגילו אין לי כבר חשק לקחת אותו ככה איך להתנהג ?
הי לידור, לבן שלך יש רצונות ברורים, הוא נוהג על פיהם וגם מקבל תגובות במציאות. התפקיד שלך הוא להיות שם ולתווך את שמתרחש בין אם זה לשקף את הרצון שלו, את ההשלכות האפשריות של מעשיו, וגם לנחם אם צריך. למשל "אתה מאוד אןהב לשחק עם ילדים גדולים, אני חושב שהם קצת עסוקים כרגע.." "זה המשחק שלו, אם תחטוף לו הוא מאוד יכעס ואני לא מרשה לך לחטוף" וכיוב'. אין מה להתרגש יותר מידי אבא, לא קורה כאן שום דבר חריג ...רק תדאג להרגיע את עצמך ותבין שזה חלק חשוב מהעבודה שלך כהורה - לשמש מתווך בינו לבינו ובינו לבין העולם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי יש לנו ילדה בת 7. אתמול קמה באמצע הלילה ונכנסה לחדר שלנו(ההורים) בלי ששמנו לב( הדלת הייתה פתוחה למחצה) היא הייתה עדה לאקט מיני (אוראלי)שלנו. השאלה היא: האם אנחנו אמורים לדבר איתי עלזה? אם כן, אז איך? מה לומר לה? או פשוט להתעלם מהעיניין? דבר שני- מה זה יכול לגרום לה פסיכולוגית? נודה לתשובה בהקדם מה זה יכול לגרום לה פסיכולוגית?
שלום, אקדים ואומר שאני מקווה שברור לכם שאתם ההורים לא עשיתם שום דבר פסול אבל בהחלט חשוב להקפיד שדלת החדר תהיה סגורה. לא כתבתם כיצד הגיבה ביתכם, אם נאמרו שם דברים.. אולם אם הפעולה היחידה שנעשתה היא "העלמת" התקיימות האירוע, או במילים אחרות מחיקתו, אז דווקא זה מה שעשוי להותיר בה חותם. ביתכם תצטרך לעכל ולפרש לבד את שראתה, מתוך עולמה הפנימי, ואם לא תוכלו להיות לצידה, גם לעולם לא תדעו איך לבסוף "קודדה" בנפשה את האירוע. אני מציעה למצוא זמן לדבר איתה. אפשר להזכיר קודם כל את ההיבט הטכני : לפני כמה ימים היגעת אלינו לחדר, את זוכרת מה רצית? האם משהו הפריע לך? לאחר מכן אפשר לומר לה שהיא יודעת שאמא ואבא אוהבים, וגם בלילה לפעמים אוהבים ומתחבקים, נותנים נשיקות..ושאולי ראתה את זה. שזה בטח הפתיע אותה קצת, ואולי היה מביך/מבהיל/מצחיק...חשוב גם לומר שהיא יכולה להמשיך להגיע אליכם לחדר בלילה אם משהו מפריע לה. לאחר כל זה תבדקו כיצד מגיבה ותמשיכו להגיב אליה בחזרה באופן דומה.. לסיכום, הדבר החשוב ביותר כרגע יהיה להסיר את מעטה הסודיות ואת המחשבה שאולי היא או אתם עשיתם משהו רע. אתם מוזמנים לחזור לשתף אם תירצו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום. אנחנו תושבים חוזרים לישראל. הגענו לישראל, ובתנו בת 2 אמורה להתחיל גן בנובמבר.האם ייתכנו קשיים בשל כך? כניסה לאחר שילדי הגן כבר השתלבו ? מה עלי לעשות, על מנת להקל עליה השתלבות? תודה
הי רונה, אם ביתך ילדה שהתפתחה יפה, עם כוחות ויכולות, אז הקשיים היחידים הצפויים הם קשיי הסתגלות נורמאליים למדי אבל בגלל שההסתגלות תהיה במקביל גם לבית חדש, סביבה ואולי שפה חדשות אני מציעה לכם לפנות את עצמכם לתהליך קליטה והסתגלות מעט ארוך מהרגיל. לוז אפשרי יהיה שבשבוע הראשון תשהו איתה שם שעה בכל יום ואז החזירו אותה הביתה, בשבוע השני השאירו אותה שם שעה וחצי עד שעתיים, בשלישי שלוש שעות, ולאחר מכן השאירו אותה שם עד לשעת השינה במשך כמה זמן שצריך. אני מאמינה שתהליך קליטה ממושך והדרגתי לגן יסייע לה מאוד לבסס תחושת ביטחון בביתכם החדש. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שואלת כי אני לא שלמה עם זה. אם יחידנית לבן 3 שבוחר בכוונה לגעת במה שאסור כמו תקע חשמל או לנסות לטפס לחלון או לקפוץ מעצ השולחן , מסבירה לו שהוא עומר לקבל עונש .. ואז לוקחת אותו אמבטיה וסוגרת את הדלת לא נועלת. ברגע שמתחיל לבכות מוציאה מיד אחר דקה , וזה גרם לו להפסיק לעשות אבל לי כאב הלב .. יש לי את כל הסבלנות אליו החום ואהבה. אבל מה ניתן לעשות במקרים כאלו ? איזה עונש כן ניתן ? האם אפשרי בלי עונשים כלל ???
הי דפנה, בנך מנסה להפעיל אותך באופן מסוים ובעיני זקוק למשהו שהוא לא מצליח לקבל ממך. לכן המסר שלך אליו לא צריך להסתכם רק במה מותר ומה אסור, ועונש שמוכוון לזה, אלא לטעמי יש כאן עוד כמה מסרים שצריכים לעבור. בעיני בנך מחפש להרגיש אותך חזקה מספיק כדי גם לעמוד מולו, גם להכיל את המחאות והבכי שלו ובעיקר כדי לשמור עליו. אני מציעה שבפעם הבאה שהוא עושה משהו מסוכן, עימדי, גשי אליו, הרחיקי אותו, שוב ושוב ושוב אם צריך תוך שאת נשארת קרובה אליו, ואימרי לו בטון שקט שאינך מרשה. אם יבכה, עדיף שיבכה לידך כדי שתוכלי לנחם אותו, מאשר מאחורי דלת האמבטיה הסגורה, שכך גם נכמר ליבך ואת מתמלאת אשמה. הוא צריך להרגיש אותך חזקה, לא חוששת ממנו וגם שכשאת שמה לו גבול שאת מצליחה להישאר אמפטית וזמינה לנחמה. נסי להכין את עצמך לתסריט הזה, הוא לא בהכרח קל ברמה הרגשית, אבל לטעמי הרבה יותר נכון לעשות לאור תיאורייך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני אמא גרושה בני בן 10 עם בעיות התנהגות קשות מטופל בריספרידקס 1 מג בלילה ובפוקלין xr כדור בבוקר . הואלומד בכיתה רגילה לאחרונה יש לו התפרצויות זעם קשות עם מבט מפחיד עם העיניים אם אני לא מסכימה למשהו שהוא רוצה הוא מרביץ מקלל צורח ואף חוזר ואומר את אמא מכשפה אני ארצח אותך משעים אותו מביהס בגלל שהוא מרביץ ומקלל כמו כן משעות הלילה הוא לא מפסיק לאכול הוא לא מניח לי לישון צובט אותי צועק שרוצה שאני אקום ואכין לו לאכול הוא עלה מאוד במשקל אני דורשת מביהס שידאגו לו לטיפול פסיכולוגי אבל לא מוכנים לתת מה עליי לעשות ???? אנא עזרתכם בעיניין
שלום לך, ראשית אני מציעה לך לגשת לפסיכיאטר ולדבר על המרשמים שלו שככל הנראה אינם די מותאמים לו לאור התיאורים שלך. שנית, בנך זקוק בדחיפות לטיפול רגשי ואת להדרכת הורים. אפשר לגשת לשירותי הרווחה ולבקש סיוע מהם. אמא יקרה, בנך נמצא בסיכון פסיכולוגי, לא הייתי מתמהמהת עם בקשת עזרה עוד רגע אחד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום אני אמא ל4 ילדים הגדול בן 9 ובזמן האחרון יש לי נוצרים לנו ויכוחים היחסים שלי איתו היו יחסים מעולים , היה מספר לי הכל גם דברים שהיה עושה שהם לא טובים היתה לנו תקשורת טובה . התחילה השנה והסברתי לו שמגיעים הביתה זה צהרים שיעורים מערכת ואחכ שיעשה מה שבא לו.. כמובן האקסבוקס נהפך לחלק עקרי מהחיים שלו , הוויכוחים התחילו סביב המחויבות שלו(שיעורים , מערכת ).הוא לא עמד בזה ואז התחיל אזהרות מצדי שאם הוא לא יעמוד במה שנקבע לא יהיה אקסבוקס..חודש וחצי של ויכוחים וצאנס נתתי עד שלקחתי לו . הראתי לו שניהיה לו זמן להכל ועדיין הוא בוחר לא לעחשות שיעורים מערכת . והגיע לשלב שהוא משקר . שמבחינתי זה כשל ביחסים .והדבר רק מחמיר. בלימודים הוא תלמיד חכם שצריך גבולות .
הי ליאתי, את כותבת שמערכת היחסים שלכם השתנתה, הוא כבר לא מספר "הכל" ומעדיף לשמור דברים לעצמו גם במחיר של שקר. המחויבויות שלו הפכו לעניין שמייצר ויכוחים ומזין מרחק גדול יותר בינכם כשמצד אחד את מצפה ממנו לבגרות אך מנגד מעבירה מסר סותר בכך שאת משאירה אצלך את הסמכות על המחויבויות הבית ספריות שלו. אני מציעה שהמחויבויות הלימודיות יחזרו להיות שלו בחלקן הגדול, וזה יחייב אותו לשאת בהשלכות אל מול ביה"ס. אני יודעת שלא קל להורים לעשות את הצעד הזה, אבל אם נעשה נכון, הוא הרבה יותר חינוכי ומלמד מאשר לענות על עוד שתי שאלות בחשבון. בנוסף את צריכה לקחת בחשבון שילדים גדלים ומשתנים וכך גם צריכות לגדול ולהשתנות מערכות היחסים איתם. שימי לעצמך מטרה לנסות לייצר איתו משהו חדש כדי שתוכלו להתגלות אחד לשניה מחדש. ברמה הקונקרטית, אם כי הפחות חשובה לטעמי, אני מציעה להגדיר זמן לשיעורי בית, כשבזמן הזה הוא יבחר מה לעשות. בוודאי שמסכים, פינוקים ואקס בוקס, לא אפשריים בזמן הזה. גם לאקס בוקס יוגדר זמן, נניח שעה אחת בין 4-5 אחה"צ או כל זמן אחר שתגדירי. אל תתערבי בעניניו בשני המצבים האלה, אבל הקפידי עליהם. לסיכום, השינוי המרכזי בקשר בינכם יתבסס על כך שאת מחזירה אליו את האחריות, מעבירה לו מסר שאת סומכת עליו ואם ירצה להעזר בך בשיעורי הבית את לרשותו. את מנטרלת את הצורך לשקר כי כפי שהיצעת, ההשלכות וההסברים יצטרכו להינתן מול בית הספר ופחות מולך. לגבי האקס בוקס, בכל מקרה הגדירי זמנים, הבהירי לו אותם, ועימדי עליהם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שאלתי לגבי בת 4 שאי אפשר לשבת עימה במסעדה או במקום ציבורי משעמם ... . אם אין אייפון שמעסיק אותה היא הופכת לבלתי נעימה בעליל , גורמת לי מבוכה רבה שגרמה לי אפילו לעזוב את השולחן שהזמנו ביום הולדתי עם משפחתי .בלתי ניתן לתאר כמה זה מטריד ומכביד ולא נעים. האם ייתכן שסובלת מהפרעת קשב ? ידוע לי שיש בעיה ואיני מצליחה להבין מהי?
הי איימי, ילדים רבים בני 4 לא מאוד ישמחו לשבת סביב שולחן במסעדה, עם הרבה מבוגרים שמדברים בינהם על ענינים שלא ממש מענינים אותם...אני חייבת לומר לך שהתנהגותה נורמטיבית למדי. האם היא סובלת מהפרעת קשב? רק על סמך הדוג' היחידה הזו, אין לי כל דרך לדעת. להבא את יכולה להכין אותה מראש למה שעומד להיות, להסביר את הציפיות שלך. להערך ולהביא חפצים שיכולים להעסיק אותה מלבד הטלפון הנייד או לאפשר לה לבחור האם מעונינת להצטרף או לא תוך שאת מסבירה מה ציפיותייך. בכל מקרה קחי בחשבון שלא יהיה לה קל לשבת זמן רב מידי סביב השולחן, ולכן אם לא תצפי לזה גם לא כ"כ תתאכזבי ממנה וכאמור תוכלי להערך טוב יותר מראש. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי ביתי בת 7, בכיתה ב׳. ילדה בכורה יש עוד אח קטן. מאוד חכמה, מצחיקה, המורות מספרות שהיא ילדה מאוד חברותית, עוזרת, תורמת. יש לי בערך 5 חברים טובים מהם שני בנים ושלוש בנות. כולם מהגן איתה. מאז שהיא קטנה היא לא אוהבת ללכת לחברים לבד. היא אוהבת שאנחנו הולכים איתה. אחרי עבודה רבה שלנו ושלה יש 3 חברים בלד שאליהם היא מוכנה ללכת לבד. מצד שני היא מוכנה שכל יום כל היום יבואו אלינו. לי אין בעיה פשוט הייתי שמחה שהיא תלך גם לחברות וחברות רוצות שהיא תבוא. כשאני שואלת למה היא לא רוצה ללכת היא תמיד עונה בכנות שהיא מפחדת שיהיו כלב או חתול כי היא לא אוהבת, אני תמיד מבטיחה לבדוק וחוץ מזה יש לה יותר בטיחון כשאנחנו איתה. השנה התעוררה בעיה שהיא לא רוצה ללכת לימי הולדת אחרי צהרים גם אם אנחנו באים איתה. מתייחסים אליהם כשיכבה כך שלפעמים יש ימי הולדת שהם של הכיתה השניה. היא אומרת שזה משעמם אותה, שההפעלות לא מדברות אליה וחוזרות על עצמן. שיש ילדים שהיא לא מכירה או לא אוהבת והיא לא מבינה למה צריך ללכת. הסברתי לה על קטע חברתי, על לכבד בללכת, על זה שאולי לא יבואו אליה.... כלום לא עוזר. היא אומרת ״אני אלך רק לאן שאני רוצה מכירה ואוהבת״. אני מבחינתי בטח לא ללחוץ. מסבירה שוב לפני כל יום הולדת על החשיבות. בינתיים היו חמישה ימי הולדת והיא לא רצתה. האם זה תקינן״ להניח לה כמו שמרגיש לי נכון לעשות? זה חמור? תודה מראש
הי, אני איתך אמא, לכי עד הסוף עם האינסטינקטים שלך שקוראים לך לכבד את רצונה. עכשיו כל שעלייך לעשות הוא לנסות לנטרל את החששות, הפחדים, הספקות וההשלכות. התמיכה והקבלה שלך מינוס כל אלה, יוכלו לאפשר לה גם להרגיש יותר בבירור שהרצון שלה באמת מתקבל ולגיטימי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ממש ממש ממש תודה. תבורכי
בת שלי בת 12 באה לבקר אותי שבוע. באמסטרדם שם אני מטעמי עבודה . בבית יודעת אנגלית טוב מאוד וכאן היא לא מצליחה לדבר. מבינה טוב מה אומרים לא מצליחה לענות אפילו כמה הברות באנגלית. רק איתי מדברת ברוסית. ועוד דבר, היא בלחץ נפשי זה אם הפסדנו רכבת או חשמלית פורצת בבכי מגיבה בסטרס. בזמן האחרון גם המורה שלה אומרת יש לה סטרס יותר מדי. מה זה הסטרס בגיל 12איך לא מצליחה לדבר אנגלית בכלל כאן ויודעת בבית? היא אמרה מתגעגעת לאבא אבל שהיא פה נראה לא שמחה
הי ויקטור, התשובה בגוף השאלה...זה בדיוק מה שזה, סטרס, מתח שמקשה על מיצוי פוטנציאל, ומתח יכול לחוות גם תינוק בן יומו... כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי עבורה שיעזור להרגיע את המתח שחווה. הדרכת הורים היא חלק בלתי נפרד מטיפול בגילאים האלה וכך גם אתם ההורים תוכלו להבין יותר את מקורות המתח ולתמוך בה מולם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבן שלי בן 10, מפחד לישון לבד, הוא לעיתים מצליח להירדם אך מתעורר מספר פעמים ולא מצליח להירדם לבד. כמו כן, הוא מציין שכשהוא לא עסוק בדברים יש לו תחושה כאילו מישהו מסתכל עליו. אשמח לדעת האם זה משהו נורמאלי ואם כן כיצד מומלץ להגיב לזה. ואם לא למי מומלץ לגשת לבדוק העניין.תודה
הי דנה, נשמע שבנך חווה מצוקה מסוימת ולכן צריך לעזור לו להתמודד איתה. אני ממליצה לכם לגשת ליעוץ הורי כדי להבין אותו יותר וגם כדי ללמוד איך לעזור לו. אני חייבת לציין שמניסיוני, ילדים רבים בגילאים האלה חווים פחדים דומים. לא הייתי מרחיקה ומכנה זאת נורמאלי, אבל את מתארת פחדים נפוצים למדי ויחד עם זאת כאמור חשוב שתמצאו בהקדם דרך לעזור לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן ה3 וחודשיים, נגמל ממש יפה גם קקי וגם פיפי. לפני 3 חודשים התחיל לעשות קרי בתחתונים אין לו בעיה בחוץ, בבית בכל מקום, הוא גם אומר שהוא עושה ולא מוכן לשבת בשירותים פיפי עושה יפה מאוד. מה לא ניסיתי, התייעצתי אני כבר ממש מבולבלת
הי ליאת, כדי לייעץ לך אצטרך הרבה יותר פרטים. אם כבר התייעצת עם משפחה וחברים וכיוב, וניסיתי הכל כמו שאת אומרת, אז כדאי לשקול פגישה או שתיים של הדרכה ממקודת בנושא. זה יוכל לפתור את הבעיה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי, בני בן ה 6 (כיתה א') ביקש חוג כדורגל. בני קטן מימדים ביחד לגילו. בקבוצה ילדים בכיתות א' ו ב'. ממה שהספקתי לצפות בשלושה מפגשים שהיו - הוא לא ממש מוכשר בתחום. בועט חלש, כשהיה שוער במשחק לא כל כך שם לב והבקיעו לו גולים....כשהוא משחק הוא כמעט לא מגיע לכדור רק מתרוצץ במגרש כששואלים אותו איך היה הוא אומר שכיף לו. כשהקבוצה שלו מנצחת הוא מאושר "כיסחנו אותם" הוא ילד חברותי מאד ויחד עם זאת רגיש מאד וכשהוא לא מצליח משהו זה יכול לתסכל אותו. הוא גם מבקש שנישאר איתו בכל זמן האימון במגרש. מצד אחד זו רק התחלה והוא גם נהנה לדבריו. מצד שני אני חוששת שמה זה לא נכון לטפח אצלו תחביב שהוא לא ממש מוכשר בו כדי לא לייצר אצלו תסכול וחוסר הצלחה (שכרגע ככל הנראה אני זאת שמרגישה תחושות אלו לגביו...) אשמח לשמוע חוו"ד
הי אורית, התשובה שלי היא חד משמעת להשאיר אותו בחוג. אם הוא מבקש, רוצה ונהנה, אז המשיכי לתמוך ברצונותיו, לתמוך בהתקדמות שלו וזיכרי- ההתקדמות היא ביחס לעצמו ולא למישהו אחר. חשוב לזכור שחוגים אמורים להוות פעילות מהנה ותו לא, ולכן אם כיף לו, אז די בכך. בנוסף עלי לומר לך שבד"כ ילדים מגיבים באופן הפוך. ברגע שמעט מתקשים, לרוב מבקשים להפסיק. לבנך יש כוחות מיוחדים, הוא מסוגל להנות מהישגים קבוצתיים, להנות ממשחק גם אם הוא לא מצטיין בו, ולהמשיך ולהתמיד כדי להשתפר. אני אישית מצדיעה לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בני בן ה-7 עם בטחון עצמי נמוך. הוא ילד מאד עדין ורגיש. מסוגל להתחבר אך מתקשה מאד במקומות חדשים. אם אנו הולכים ברחוב ורואים קבוצת ילדים מיד הוא נלחץ ורוצה לשנות כיוון העיקר שלא יראו אותו. ניסיתי לרשום אותו לחוג אך מיד כשהגענו והוא ראה קבוצת ילדים ממתינים בחוץ הוא התחרט והחליט שהוא לא רוצה חוג. הוא מונע מעצמו פעילויות בגלל החשש שלו שילדים יסתכלו או יצחקו עליו. מדובר בילד חכם וטוב כך שאני לא רואה סיבה אובייקטיבית לפחדים שלו. אני מתלבטת איך ניתן לעזור לו ? האם ללחוץ עליו ולנסות לשדל אותו להפתח או לעזוב אותו לנפשו?
הי לין, תשמעי, מה שאת מתארת כאן מאוד בקצרה עשוי להיות נורמטיבי למדי כלומר ילד יותר מופנם, אולי קצת ביישן שמתקשה להכנס ולהרגיש בנוח במקומות חדשים. מנגד ייתכן והוא באמת סובל מחרדות חברתיות. גם אם האפשרות הזו היא נכונה יותר, הבעיה עדיין לא נשמעת חמורה מאוד ובעיני אתם ההורים בהחלט יכולים לעזור לו. פגישות הדרכה הורית תוכלנה לסייע לכם להבין טוב יותר את צרכיו ואיך לעזור לו להרגיש יותר בטוח בעולם ובעצמו. בכל מקרה לא הייתי לוחצת עליו ללכת לחוג אם אינו מעוניין בכך כרגע. המתינו עם זה מעט עד להמשך התהליך ואז תוכל להתייעץ גם לגבי נושא זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בבקשה קשה לי המצב, הבת השמחה שלי בוכה מכל דבר. אני יודעת שזה קשור לתהליך הגירושין שלי. שמוציא מבעלי לשעבר רוע מחריד. הוא מקלל מנבל את הפה. ורק על אמא שלו הוא שומר שלא תיפגע חלילה. הוא מסרב לצאת מהבית. אני רק רוצה את הטוב ביותר לבת שלי..מה אוכל לעשות? אני נותנת לה אהבה בטוחה, יציבות, ואת כל מה שיכולהץ אך המתח הזה בבית מציק לה מה מומלץ?
הי תמר, מומלץ שתגיעו לגישור ולהדרכה הורית בהקדם האפשרי. המצב בבית אכן נשמע קשה, ואם בעלך לא מוכן לשתף פעולה, גשי את לבדך להדרכה הורית כדי ללמוד איך לתמוך בביתך ואיך להפחית למינימום האפשרי את הנזק בבית. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני אם חד הורית לילד בן כמעט 4 וצריכה לעבור קורס מהעבודה מסוף החודש ועד שלושה חודשים הבאים. אני אגיע בימי שלישי בערב וביום שישי שבת. אני ממש חרדה כי אני יודעת כמה אני משמעותית עבורו רק המילה החיוך ההכוונה שלי החינוך שלי הכל הוא צריך ממני.. בזמן הזה הוא יהיה אצל אמא שלי ואני לא יודעת איך להגיד לו את זה ואיך לעזור לו ...ממש שבורה מזה
הי אינה, את ניצבת במצב מאוד לא פשוט, לך ולילדך. אני שומעת כמה זה קשה לך ואני רק יכולה להניח שאין לך ברירה אחרת. לצערי אין לי מילים כאלה או אחרות ספציפיות להציע לך, רק גישה - אוהבת ומחבקת, ומנגד נוסכת בו ביטחון שהוא בידיים טובות ושאת תמשיכי להיות שם, בקשר יום יומי, ושתחזרי אליו להיות איתו ממש כמו קודם, בקרוב. הבטחה. שיחות יום יומיות בסקייפ או וידאו ווטסאפ בהחלט יסייעו כאן. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בתי בת 3 וארבע חודשים גמולה מגיל שנה וקצת מאז הגמילה תמיד הייתה מתאפקת עד שבורח או מתייאשת תאחר שכנוע והולכת לשירותים לפני 7 חודשים ילדתי ומאז פשוט כל פיפי חצי בורח במכנסיים והחצי השני בשירותים במידה והיא לא ממשיכהה להתאפק את הבריחה הבאה. בשינה היא בכלל לא גמולה לא שנת צהריים ולא לילה שזה גם משהו שאני מנסה לעבוד איתה ללא הצלחה היא פשוט לא מתעוררת מלחץ הפיפי ומשחררת חופשי. אני ממש עובדת עצות היא כבר פיתחה לעצמה הליכה מיוחדת שלא יברח הפיפי ריקוד הכל רק לא לעשות ושכבר מתחיל לצאת היא אומרת שיש לה פיפי וזה גם לא תמיד היא יכולה להרטיב איפה שהיא נמצאת ופשוט להתעלם מזה שהעכ רטובה איך גורמים לה ללכת לעשות לבד בלי להרטיב?
הי לירון, לפי הבנתי ביתך מעולם לא השלימה את תהליך הגמילה. אולי הוא נעשה בזמן שלא הייתה בשלה, אולי לא באופן שהיה נכון עבורה, לפעמים זה קורה כך אך בהחלט יש מה לעשות בנידון גם עכשיו אז אל יאוש :) אז כרגע הייתי מציעה לך לקחת כמה צעדים אחורה ולהתנהג כאילו היא עוברת גמילה בפעם הראשונה, וזה אומר לשים את הסיר בסלון קרוב לעיניה. לשאול אותה מידי פעם אם היא מרגישה שיש משהו בבטן, פיפי או קקי. כאשר את שמה לב שהיא מתאפקת, לומר לה "אני רואה שיש משהו בבטן עכשיו, אז בואי נלך לשירותים לבדוק" לקחת אותה יד ביד ובסבלנות, לשהות איתה שם באופן משחקי, כמו שעושים בגיל שנתיים, ולשבח אותה על שיתוף הפעולה. המשיכי בכיוון הזה כאמור- כאילו מעולם לא נגמלה והיא בת שנתיים. כרגע הייתי מתרכזת בהשלמת תהליך הגמילה במהלך היום ולא מזכירה את ההרטבות הליליות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
איך מפסיקים זאת היא דווקא לא מוכנה לשבת על הכיסא וקניתי לה כסא שאהבה דומה לשירותים של גדולים. מתעקשת לעשות על הרצפה ואני כועסת
הי, יכולות להיות כל מיני סיבות למדוע פעוט יתנהג ככה. את צריכה לספק לי תמונת מצב רחבה הרבה יותר בשביל שאוכל להציע כיווני בדיקה ופעולה אפשריים. מוזמנת לכתוב שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום גרוש +2 בנים בני 17 ו 13 התגרשתי עקב הפרעות חרדה קשות שלה. סחטנות ריגשית וקיבעון. הבעיה היא שהבן שלי בן 17 נדפק בגללה היא שולטת בחייו לא נותנת לו לפתוח חשבון בנק לא נותנת לו לצאת בערבים לא מוכנה שילך לצבא. מצד שני מסורה אליו ונותנת לו הרבה אך דואגת לסחוט אותו רגשית. הילד כנוע ומסתובב רוב היום עם אימו. הבן השני בן 13 מרדן היא לא מצליחה לשלוט בו הוא שם פס על החרדות שלה ובורח ממנה כמו אש. הגדול ממש נהרס בגללה וחא עוזר טיפול פסיכולוגי שעבר .היא מתעקשת לישון לידו מיטה ליד וטוענת שהיא זקוקה לה במקרה שתקבל חרדה בלילה. איך מצילים אותו??? אשמח לתובנות.
הי ניר, מצער מאוד לשמוע את דברייך. אינני יודעת אם היצעת לו לגור אצלך, בעיני זהו הפיתרון האולטימטיבי למצב שאתה מתאר. במידה ומסרב, אז רק קשר קרוב איתך האב, אפילו יום יומי, יוכל לתת קונטרה להשפעות של האם. קשר בו אתה תכבד את רצונותיו, את רגשותיו, תעזור לו להתחבר לרצונות ולרגשות שלו (כל זאת כתוך התייחסות מינמלית לאם מצידך). אתה תוכל להוות מודל אחר של אדם ושל חיים. אפשרות נוספת היא להציע לו לגשת לשיחות עם פסיכולוג ולשכנע את האם שזה לטובתו. אפשר אפילו לאפשר לה לבחור את המטפל. ניר, עם כל הקושי וכל כמה שהמצב נראה עגום ואבוד, אל תזלזל במשמעות של קשר מיטיב איתך. זה יכול לעשות את כל ההבדל בעולם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הבת שלי בת שנה ו9 חודשים יא בת אמצעית לאח בן 3 וחצי ואחות קטנה בת 4 חודשיים הבת שלי צורחת בלי הפסקה גם אם היא מקבלת מה שהיא רוצה וגם אם לא ובכי היסטרי ולא אפשר לעזור לה וזה יכול להגיע לשעה וחצי ושעתיים שאין בהם אפילו הפסקה של דקה אחת אין לי מילים לתאר את התסכול שלי גם אם אני מחבקת מרימה משעשעת נותנת מה שהיא רוצה וגם בעלי זה עדיין לא עוזר היא צורחת ובוכה בלי הפסקה רוקעצ ברגליים בידיים ממש עושה כל פעולה כדי לבטא את הרגש העז שלה אני באמת לא יודעת איך להרגיע ולמתן ואני מגיעה למצב שאני כבר מפחדת מהתגובות שלה בבקשה הינו אצל רוםאים שללנו כל בעיה רפואית בבקשה מה אפשר לעשות
הי בתאל, מה שאת מתארת נשמע לא פשוט ואני בטוחה שמאוד קשה עבורכם ההורים להתמודדות. לפי מה שאת כותבת היא צורחת במשך זמן רב בלי קשר לכאורה למה שקורה מסביבה או לה, ומבלי שאפשר להרגיע אותה, תקני אותי אם אני טועה.. קחי בחשבון שלפעמים אנחנו ההורים מפספסים את הגורם המתסכל ואולי כאן טמון הפיתרון למצב. בנוסף ביתך מתקרבת לגיל שנתיים, שהוא גיל סוער הרבה יותר ולכן מעניין לבחון האם הייתה כך מאז ומתמיד או שמדובר בשינוי התנהגותי. כך או כך ביתך צריכה לעבור סדרת אבחונים. האפשרות שלי נראית סבירה היא בעיה בוויסות חושי, ואפשר להתייעץ עם מרפא בעיסוק בנושא הזה. כדי להתחיל לבדוק את הכיוון הזה בבית, בפעם הבאה שזה קורה נסי להעביר אותה לחדר שקט ומעט חשוך ולהפשיט אותה, ואז לבחון את תגובתה. במידה ונרגעת, ייתכן מאוד ומדובר בקשיים מהסוג הזה. את יכולה גם לגשת לפסיכולוגית התפתחותית ולהמשיך משם. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, ביתי בת שנה ותשעה חודשים היא ילדה מהממת, חייכנית, חברותית, קוראת לי ואומרת אמא בואי אמא לשחק לאכול, מים, גלידה, עוגה, בקבוק, נד נד (נדנדה), לישון ואפילו מבקשת ספר או מביאה בעצמה אומרת לי בדיוק מה היא רוצה.. היא משתתפת ברוב הפעילויות בגן אוהבת לצייר ולהדביק מדבקות שמתי לב שבזמן האחרון היא מסדרת חיות בשורה האם להיות מודאגת? אני מעדיפה לא לקרוא בגוגל כי זה נותן את החיפושים הכי קיצוניים ואני מאוד מוטרדת אשמח לתשובה כנה תודה רבה!!!
הי טל, אני חייבת לומר ששאלתך מעוררת בי תמיהה... אולי פיספסתי כאן משהו ולכן אני פשוט אשאל אותך, מה מדאיג בכך שהיא מסדרת חיות בשורה לפעמים? ירדן
לאחר שראיתי אותה עושה את זה נזכרתי שראיתי על זה משהו שלילי בעבר, נכנסתי לגוגל וראיתי שזה אחד הסימנים לגילוי אוטיזם לכן העדפתי להפסיק לקרוא לבד והחלטתי לשאול שאלה בפורום הזה מצרפת צילום מסך, ראי סעיף 8
הי טל, הידעת שכדי לאבחן דכאון קליני אחד הסימפטומים צריך להיות עייפות ואיבוד אנרגיה? העניין הוא שרק על סמך קריטריון בודד אי אפשר לאבחן מחלה. הרי אותו סימפטום יכול לנבוע מאין ספור גורמים למשל מחלה פיזית, אבל, מתח, או פשוט עומס במהלך היום. הנקודה שלי היא שכדי לאבחן אוטיזם או כל הפרעה אחרת לצורך העניין, צריך לעמוד במספר מאוד מסוים, ובדרך כלל לא נמוך של קריטריונים וגם אז האבחנה צריכה להינתן על ידי איש מקצוע לאחר בדיקה יסודית. לפי כל מה שתיארת, אין לך כל סיבה לדאגה. אם את בכל זאת ממשיכה לדאוג ..התייעצי עם רופא המשפחה שלך בתור התחלה, והמשיכי משם. וכן, אני מסכימה איתך...לא כדאי להתייעץ בנושאים כאלה עם דר גוגל :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, ביתי בת שנתיים ותשע וגמולה מפסח אבל, כבר כמה זמן שאחרי מקלחת וסיפור ושמכבים את האור לישון מחכה קצת ואז מתחליה אם "יש לי פיפי/יש לי קקי" רק כדי לצאת מהחדר. ילדתי לפני 3.5 חודשים ולפני כחודשיים היא התחילה גם לפספס במיטה/על הפוף בכוונה ...היום פספסה על הפוף ויותר מאוחר במיטה מה עלינו לעשות על מנת למנוע את פיפוסי הכוונה האלה?
הי מור, הביטוי "פספוסי כוונה" יוצר מעין אוקסימורון לא כך? אם זה מכוון, הרי שזה לא יכול להיות פספוס, דבר שהוא בהגדרה בלתי נשלט ולכן גם לא מכוון. לכן לדעתי ביתך מנסה להעביר לכם כאן מסר. לתחושתי המסר קשור בקשיי ההסתגלות לחייה החדשים בו תינוק חדש חולק את הבית וגם את אמא ואבא. אולי היא מאותתת לכם שהיא זקוקה מכם ליותר תשומת לב, ייתכן ומנסה להנכיח את עצמה באופן שדומה לתינוק החדש שהצטרף לבית ושמקבל כנראה המון המון תשומת לב מכולם..וכיוב'. חשוב לא להתעלם מכל המסרים האלה ולעזור לה להסתגל לחייה החדשים. בעיקר חשוב לוודא שהיא מקבלת הרבה ומספיק זמן אמא ואבא. כאשר היא תוכל להרגיש יותר מסופקת מבחינה זו, ותשוב להרגיש בטוחה במקומה בעולם כמו קודם, היא כבר לא תצטרך להעביר לכם את ה"מסר" הזה יותר כי היא תרגיש שהוא כבר נשמע... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הילד בן 9 פוחד לישון לבד ומחכה עד שירדימו אותו, וכבר שהוא קם בלילה לעשות פיפי בשירותים הוא מפריע לכולם בבקשות שירדימו אותו כי הוא פוחד, איך אפשר ליפתור כבר את זה? ובעיה שניה שהוא מרטיב יום יום, הוא עושה פיפי במיטה, הבאתי לו כדורים אך הפסקתי איתם, הוא אלרגי לאגוזים ומישפחתם, והאם אפשר לעזור לו בתחושת יותר בטחון? הוא ילד חכם, רגיש לחברים, אוהב וטוב
שלום לך, הילד שלך חרד, מרטיב, חסר ביטחון...אין כאן פיתרונות קסם לצערי, רק עבודה מעמיקה וארוכת טווח שלכם ההורים וגם שלו. פנו בהקדם לקבלת טיפול פסיכולוגי ותמשיכו משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בתי בת שנתיים ו 7 מדברת כל הזמן אבל באמת כל הזמן . על מנת להשתיק אותה אני דוחפת לה סרטים באייפון זה הדבר היחיד שנותן לי מעט מנוחה. גם בגן קבלתי הערות על כמה היא חכמה. ומדברת המון ... אני יודעת שזו הפרעה ולא יודעת לאן לפנות . הבת שלי קיבלה ומקבלת המון אהבה זה לא חסר רגשי מה אעשה ? לאן אפנה ? אני נעלבת מההערות שהיא מקבלת בגינה כמו יכנע הדברנית הקשקשנית .. מותשת
שלום לך, אני לא בטוחה כלל שביתך סובלת מהפרעה כלשהי. את בעצמך אומרת שהגננות אומרות שהיא חכמה...אז היא חכמה או מופרעת? באופן כללי אומר שגיל שנתיים הוא גיל בו רכישת השפה היא בשיאה , וילדים בגיל הזה, חלקם לפחות, נוטים להנות מאוד מהיכולת המתפתחת ולהשתמש בה בשמחה גדולה. זה כן נשמע שלך כבר עומדים להיגמר הכוחות...ומה שכמו מעגל קסמים רק יחמיר את הבעיה...את תירצי להשתיק אותה, היא תירצה להשמיע את עצמה בפנייך ורק תדבר עוד יותר - וחוזר חלילה. כדי לטפל בזה את חייבת לדאוג לקבל כמה שיותר עזרה מהסביבה כדי לפנות אוויר לעצמך - עזרה ממשפחה, חברים וכיוב'. גם הדרכה הורית שתעזור לך לעבד את הרגשות השליליים שמתחילים להתפתח כלפי ביתך בעיני כבר נחוצה בשלב זה אחרת שתיכן עלולות להמשיך לסבול מההשלכות של המצב הזה. אני יודעת שלגדל ילדים בני שנתיים יכול להיות מאוד מאתגר עד כדי מתיש, אבל אך אחד לא אמר שהורות זה דבר קל.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ירדן ותודה על התשובה לשאלתי לפני כמה שבועות "שאלה לגבי ילדה בת חמש" (כתבתי את שאלה זו כתגובה שם אבל הוספתי אותה גם כשאלה חדשה כדי שתוכלי לראות). אני כותבת אליך שוב מכיוון שבינתיים יש התפתחויות חדשות בהתנהגות ביתי שמדאיגות אותי. בשבועות האחרונים היא מרבה לשאול אותי ואת בעלי שאלות, שנדמה שמה שעומד מהן הוא חרדה. השאלות פעמים רבות לא רציונליות והיא חוזרת עליהן פעמים רבות, כאילו תשובתנו לא מספקת אותה והיא רוצה לשמוע שוב ושוב את התשובה (למשל: "נגעתי בלכלוך על הרצפה ואחר כך הכנסתי את היד לעין. זה בסדר?" או: "אני מפחדת שנדבקו לי המספרים למכנסיים כשישבתי על הרצפה" - למרות שאנחנו מראים לה שאין לה כלום על המכנסים. שואלת שוב ושוב.) לעתים דבר זה גורר התקף היסטרי ממש, בו משך דקות ארוכות היא בוכה בחוסר שליטה. מדובר באיבוד שליטה שמעולם לא ראיתי אצלה כמותו, והוא יכול להמשך זמן רב. ברקע, בזמן האחרון, כמה התפתחויות - אני ובעלי נסענו, כל אחד בנפרד, לכנס בחו"ל והיא נשארה עם אחד מאתנו למשך כמה זמן. (הפרידה ממני הייתה מאוד יוצאת דופן - זה לא קורה כמעט בכלל). שנית, עברה לגן חובה עם ילד אלים, שהיה איתה כמה ימים בקייטנה בחופש הגדול, ממנו פחדה מאוד. שלישית, אנחנו מנסים לגמול אותה משימוש במוצץ משך היום - וזה גורם למתח רב אצלה - רגילה הייתה "להירגע" עם המוצץ. כבר הבנתי שאינך אוהבת לענות בתשובות של "תקין" או "תואם גיל", אבל אני מודאגת מאוד, ומצד שני לא רוצה, אם אין באמת צורך, להתחיל בטיפול. האם הסיפור הזה דורש פנייה לעזרה מקצועית באופן מיידי, או שאפשר לחכות עוד כמה שבועות כדי לראות לאן נושבת הרוח? תודה
הי אביבית, לפי ראות עיני יש כמה קריטריונים ברורים להתחלת טיפול בילד/פניה לקבלה הדרכה הורית. 1. אם נראה שמצוקתו של הילד מתגברת עם הזמן ו - 2. אם אתם ההורים מרגישים שאין ביכולתכם להיבין או לסייע לילד. על סמך התיאור שלך אני בהחלט מתרשמת שכדאי שתיפנו להדרכה הורית בהקדם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
כותבת מכאב גדול, יש לי בן .3 מגירושיי שהפך להיות בעייתי וקשה.ומאוד מתגעגע לאבא שלו בימים שלי.. בעלי לשעבר בגד ועזב את הבית אחרי שרבנו מריבות ליד הילד שהיה בגיל שנה וחצי.התחתן עם המאהבת ונולדה לו בת היום היא בת שנה ! הוא לקח בחג האחרון את בני, ואחרי שעשה לו בעיות ולא רצה להיכנס לרכב שלו והשתולל הוא הרים אותו הסתכל לו בעיניים ואמר לו"אני לא אוהב אותך יותר שמעת !אני אוהב את שי לי(הבת שלו)היא לא עושה בעיות כמוך לה אני אקנה מתנות" !הבן שלי נרגע שתק ונכנס לאוטו..ואני הרוסה מזה. גם ככה הוא לא סובל את הבת שלו ורב איתה על כך צעצוע ו משחק.ולשמוע שהוא לא אוהב אותו ואוהב אותה. ..דיברתי עם הגרוש על זה והוא אמר שזה קרה ברגע של לחץ גדול מאוד ושהוא נתן לו המון תשומת לב, והסביר לו שהוא אוהב אותו. איך מתקנים נזק כזה אצל בן 3 חכם? מה ההשלכות של זה??
הי רווית, מצערת מאוד האמירה האומללה, אני מבינה את כאב הלב שלך, הייתי מרגישה אותו דבר במקומך. העניין הוא שההשלכות של כל המצב, לא רק של האמירה הזו, נגלות לעין. את מתארת אותו כילד קשה ו/או ילד שקשה לכם ההורים לתת מענה לצרכיו הרגשיים בנקודה זו. אמירה אחת כזו, אם לא תחזור לעולם, לא תעשה שום נזק מיוחד, הבעיה היא הסביבה בה הוא גדל שמייצרת תנאים לאמירת אמירה כזו, וכרגע נשמע שהסביבה הזו לא יודעת לתת מענה לצרכיו, עם כל הרצון הטוב. לכן מה שאני מציעה לכם הוא לגשת לטיפול שנקרא טיפול דיאדי. עורכת אותו בד"כ פסיכולוג/ית קליני או כל מטפל מוסמך בעל הכשרה ספציפית כזו. בטיפול זה כל הורה בתורו נמצא למשך שעה בפגישה עם הילד והמטפל בחדר, ולאחר מכן ישנן פגישות אישיות של כל הורה עם המטפל לצורך עיבוד התכנים שעלו, הקשיים האישיים וכו'. אני באופן אישי ממליצה בחום על שיטת הטיפול הזו, לפעמים היא עובדת קצת כמו קסם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום וברכה ותודה שאת כאן ביתי בת 11 צעקה עלי השבת שאני ימות ושירצחו אותי בגלל ששרתי שירי שבת על השולחן. אין זו הפעם הראשונה שהיא מתקוממת לשירי שבת... זאת מכיוון שאבי הוא חילוני ואמר לה כמה דברים שכנראה נתפסו אצלה וגרמו ככל הנראה בלי כוונה להסטה קיצונית נגד אורח חיי הדתיים. היא גם צעקה עלי שאני הורסת את כל העולם בגלל שאני דתייה ושאני הורסת לכולם ושאם אני ימות זה יהיה יותר טוב לכולם. אשמח לעצתך כיצד לדעתך יש לגשת לנושא? נכון לעכשיו הרפתי ממנה את כל הכללים אך כמובן שאין זה שייך להשאיר את המצב כמות שהוא. אציין שיש לה גם בעיה של תחושתי יתר וכן אני שוקלת אבחון קשב וריכוז עקב עיקשת לא מובנת לא ללמוד. זה בערך שנתיים וחצי של מריבות שיעורים פרטיים ועוד - בעוד שיש לה יכולות מדהימות ברוך השם של קליטה וחכמה לפתור לזכור ולהבין. אני חד הורית בת 32 גרושה כבר כ 10 שנים ומתמודדת לבד עם התנהגויות קשות מאד מצידה. של התנגדויות חוצפה ועוד כל מיני ... היתי בסדנת הורים וכן התייעצתי בשלבים שונים עם גורמים מקצועיים מגוונים. עם כל הכבוד לילדה אני חשה שחיי לא יכולים יותר לסוב מסביב לחוצפה ואי קבלה מצידה של סמכות הורית שמריה עליה אהבה בלי סוף מחד ומאידך - שמה לה כללים ברורים אותם היא מרשה לעצמה להפר במחי יד עקב אמירות של אבי ( דמות אהובה מאד על שתינו) כגון: "היא צריכה לעשות מה שהיא רוצה" "שזה קשור לדת אי אפשר לדבר עם אמא.. היא תמיד מקשרת הכל לתורה.. חבל על הזמן" . ועוד.. סליחה על האריכות אני אוהבת מאד את ביתי והיא יקרה לי. אודה מאד לתגובתך אם אפשר במייל הרבה תודות
שלום לך, על פי תיאורך אני שומעת בבירור ארבעה דברים. 1. יש לך בת מוכשרת עם הרבה פוטנציאל חיובי. 2. את אמא שרוצה להעניק ולהיטיב עם ילדייך. 3. את מתקשה להיות דמות סמכותית מול ביתך. 4. אביך מחבל לך בהורות. ב3 ו4 את צריכה לטפל בהקדם...קצרה היריעה בפורום הזה, אני ממליצה לך בחום לגשת ליעוץ הורי עם פסיכולוג קליני או מטפל רגשי המתמחה בהדרכת הורים. את צריכה הרבה תמיכה והכוונה, אחרת המצב בינך לבין ביתך רק ילך וידרדר וחבל... ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בני מאובחן כHDAD והוא מטופל אצל עובדת סוציאלית קלינית זה כמה חודשים. העובדת הסוציאלית לא מתמחית בקשב וריכוז. לבני יש בעיות רגשיות שונות (כרגע החשד לאספרגר) - אני קובעת תור לפסיכיאטר לאבחון. העניין הוא שחלק מהבעיות הן ocd שמתבטאות בכל מיני דרכים. כאשר סיפר לה אחד מהדברים. אמר שהוא לא יכול להפסיק ואמרה לו שצריך למצוא פסיכולוג. כמטפלת האם יכולה להגיד את זה? האם לא היא הדמות שאמורה לטפל ולהרגיע? כמובן שיש רופאים ברגע כמו פסיכיאטר וניאורולוג כי נולד עם פציאליס - ניאורולוגית הבדיקות תקינות והיו תקינות, אך למעקב. אני מודאגת מתשובתה. זה לא משרה ביטחון לבני כאשר היא אומרת נמצא פסיכולוג...
הי יונית, אחד התנאים הקריטיים להצלחת טיפול בילד, הוא קשר פתוח וישיר עם ההורים. בין אם היא מטפלת מעולה או מעולה פחות, מתמחה בתחום או פחות, אם לא תצליחו לתקשר באופן ישיר כך שאת כהורה תרגישי שלמה עם הטיפול, בנך לא יוכל להפיק את מקסימום התועלת מהטיפול הזה וזה חבל מאוד. לכן המלצתי היא לפנות אליה באופן ישיר, לדבר את הדאגה שלך, לשאול לברר, אולי הבנת את בנך לא נכון, אולי המטפלת תוכל לתת הסבר שיניח את דעתך. חשוב שתדברו בינכן... כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבן שלי בן 10 ויש לו פחד מחושך מאוד. באמצע הלילה אם הוא צריך ללכת לשירותים הוא מעיר אטתנו שנלך איתו ונחכה לו ליד הדלת, אותו דבר אם הוא צמא. שנלך איתו למטבח. בשעות הערב למרות שהבית מלא אנשים, אם הוא רעב הוא לא ילך למטבח לבד עד שמישהו לא יבוא איתו למרות שאנחנו אומרים לו תמיד הכל בסדר הבית נעול, כולנו בבית הוא מתעקש ולא ילך. שדיברתי איתו על זה ושאלתי ממה בדיוק הוא מפחד הוא אמר שהוא מפחד ומרגיש כאילו מישהו יבוא אליו דרך החלון או שמישהו מסתכל עליו. יש לציין שאנחנו גרים בקומה שלישית ואני מסבירה לו תמיד שאנחנו גרים גבוה אף אחד לא מסתכל ושזה דימיון. שמנו לו מנורת לילה שיהיה לו אוק אבל שום דבר. הפחד נשאר. ניסינו את כל השיטות שמצאתי כדי לעזור לו להתגבר על הפחד אבל זה לא עוזר ואני כבר מתוסכלת ולא יודעת איך לעזור לו ולגרום לו להתגבר על הפחד. אשמח לעזרה או משיהו שאפשר לפנות אליו שיוכל לעזור לו לטפל בפחדים. תודה רבה!
הי איריס, אם מדובר במצב מתמשך, וכמו שאת אומרת כבר ניסיתם "הכל", אז בהחלט כדאי לגשת לטיפול אצל פסיכולוג/ית קליני של ילדים, ואולי כזה שגם מטפל בעזרת כלים קוגניטיביים התנהגותיים. תתחילו בהדרכת הורים ותמשיכו משם. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי יש לי ילד בן 3 עם עיכוב שפתי וריגשי הוא לא מדבר והתקשורת שלו קצת נמוכה כן וודע לבקש מה שרוצה מבין אותנו לא ברמה של ילד בן 3 אבל יש הבנה נכנס בתחילת השנה לגן התפתחותי יש נושא שמאוד מפריע לי לפני מספר חודשים הוא הראה ממש התקדמות חיקה תנועות גוף משירים בטלויזיה רצה לשחק עם חבר מהגן מה שבדרך כלל היה לו קשה ממש רצה לתת לו יד התחבק איתו נהנה בחברתו עם אחיניות שלי שגדולות ממנו מאוד אהב לשחק ולהיות בחברתן שהיה רואה ילדים גדולים ממנו היה נהנה להצטרף אליהם היה רואה את הכלב של השכנים ומשחק איתו לאחרונה מזה כחודשיים הוא נסגר לא מעניינים אותו כלבים וחתולים פחות נהנה עם אחיניות שלי וכבר לא מתלהב להצטרף לילדים שגדולים ממנו מה שמטריד אותי שהוא כן עשה שינוי כן נפתח והראה התקדמות ופתאום נסגר ממה יכול להיות הקושי הזה האם זו בעיה רגישית שנובעת מחוסר יכולת לדבר?האם אלו יכולים להיות סימנים לבעיית תקשורת? בגן מספרים שהוא ממלא אחר הוראות ומשתדל לעשות מה שמבקשים אשמח לקבל הכוונה
הי, אני מניחה שהילד עבר אבחון התפתחותי, במידה ולא אפשר וכדאי לערכו דרך מכונים להתפתחות הילד. שם תוכלי לקבל תשובה באשר לחשד לקשיי תקשורת, המצריכים טיפולים ספציפיים וככל שיעשו מוקדם כך התועלת שתופק תהיה רבה יותר והאפשרויות לתיקון ושיפור גדלות. קחו בחשבון שייתכן ומדובר בשלבים התפתחותיים טבעיים. ילדים גדלים, מבינים יותר ובעקבות כך לפעמים נסגרים, חוששים יותר מבעבר. העניין הוא שלא אוכל לאבחן דבר מרחוק.. אני מציעה לכם להתייעץ עם פסיכולוג/ית קליני/התפתחותי או מטפל המתמחה בגיל הרך כדי שתוכלו להרגיע את דאגותיכם. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש לה ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. חוץ מזה אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.
הי לילך, אני בהחלט מבינה את דאגתך. ייתכן שביתך סובלת גם מחרדה חברתית. אני ללא ספק מציעה לך לעודד אותה לגשת לשיחות עם פסיכולוג/ית קלינית או מטפל רגשי מוסמך אחר המתמחה בטיפול במתבגרים. השיחות יוכלו להקל עליה, היא תרגיש מובנת, פחות לבד, וגם יאפשרו לה עם הזמן לסגל כלים ומיומנויות חברתיות. מרגע שהיא מסכימה, כדאי שהפגישה הראשונה תתקיים תוך זמן קצר, אל תחכו עם זה. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום וברכה. בני בן ה4 הוא ילד שמח,עם עולם דימיון מעניין ופורה. מקובל וחברותי מאוד, הגננת מתארת אותו כמנהיג, מפגין ביטחון רב, מדבר, עומד על שלו,אסרטיבי. גם מבחינה וירבאלית הוא מפותח על אף כל זאת, אני חשה לעיתים רבות שהוא נדבק אלי , ותלוי בי. הדבר מתבטא בכך שפיזית הוא נשען עלי רבות ונמרח עלי( דבר שלעיתים נעים ולעיתים לא נוח ומגביל). הוא מרבה לקרקר סביבי ומתקשה מיוזמתו לקחת פסקי זמן לעצמו. בימי הולדת או בבית הכנסת הוא מסרב לעזוב לי את השימלה ואם כן יעתר לשחק עם חבר, זה יהיה בתנאים מסוימים או חברם ספציפיים ביותר. לעיתים אני מניחה גבול ברור והוא מצידו נענה למשל: אני אומרת לו שעכשיו אני זקוקה לזמן לעצמי והוא מצידו מכבד זאת ומשחק עם עצמו. העניין שכל פעם הוא זקוק לתזכורת מחדש, הוא לא מוכן מיוזמתו לקחת לעצמו זמן לעצמו ואני נאלצת לבקש או לדרוש כל פעם מחדש. הענין הנוסף שאני מרגישה שריבוי הפעמים שאני מבקשת אותו לא להצמד אלי כעת או לא להישען עלי או לא לקפוץ עלי חזק או לא להכניס ידים לפנים שלי כל אילו משדרים לו דחיה מסויימת- ממנה אני משתדלת להימנע. אני מודה באמת באמת באמת אני מנסה לנטרל כעס שזה מעלה בי( למה אתה נצמד כל כך"אני צריכהאויר") ולדבר ממקום נקי. אך א. לא תמיד מצליחה. ב.הוא כאילו דורש שאגיע לקצה... כמו כן התנהגויות אילו שלו משתחזרות מול אחיותיי, דודות שלו שגם יכולות לחוש בover שהוא דורש. אך במקריםאחרים הוא יהיה אסוף ונעים. בהקשר לכך או לא הוא לרוב לא מסופק ממה שהוא מקבל תמיד ירצה עוד ועוד כמו בור ללא תחתית עוד ממתקים עוד בילוי עוד תוכניות במחשב....התחושה שלי שהוא מתקשה להנות ממה שמקבל ותמיד נשאר צמא ורעב( במובן הסימבולי ) עם זאת הוא ילד מאוד רגיש לסביבה ויכול להיות אמפטי בצורה מרגשת ויוצאת דופן( אמא את תנוחי ואני אדאג לשחק עם נטע.. אמא אל תתאמצי אנ יקח לך את התיק...) . הניגודיות הזו לא נתפסת לי ואני בעצמי לא יודעת כיצד ואיך להגיב. מה לעשות עם הדביקיות שלו כשהיא קוראת ומה לא לעשות...כמו כן בלא מעט מקרים שאני מבקשת אותו ללכת ולשחק הוא בוחר לשכב במיטה עם מוצץ. תודה רבה, שלומית
שלום שלומית, בנך נשמע כמו ילד בן 4 מוכשר, חכם, רגיש, בוגר, אמפטי וגם נזקק, תלוי, ילדי - הכל כרגיל וכמו שצריך להיות. השאלה היא איך את מגיבה ונענית לצרכיו. ראשית הייתי מציעה לך להקדיש לו זמן שאינו בין לבין עיסוקים אחרים, אלא זמן ממשי שלך ושלו בו עושים את מה שהוא בוחר לעשות - וזו נקודה מאוד חשובה. אל תשחקו משחק קופסא אם לא בא לו ..הזמן הזה יאפשר את סוג הקירבה לה הוא זקוק והוא יחרט אצלו כזמן איכותי וקרוב לאמא אותו הוא מקבל כי זו זכותו לקבל וכי גם אמא רוצה בזה, ולא כי הוא דורש, מתחנן וגם מרגיז תוך כדי. אם זה יצליח להתקיים, לך יהיה גם יותר קל להציב את הגבולות היכן שפחות נוח לך. חשוב שתפנימי שבהחלט מותר לך לומר לו מה נעים ומה פחות, וחשוב שתוכלי לעשות את זה עם מינימום אשמה, כי למרבה הפלא, אם תבדקי טוב, דווקא אשמת הסירוב היא זו שלפעמים מעלה את הכעס. למשל "לא נעים לי שאתה נוגע ככה בפנים, בוא ניתן חיבוק במקום", או "כרגע אמא צריכה זמן לעצמה/עסוקה, בוא נחליט שאתה נמצא עם עצמך עכשיו ובעוד חצי שעה נתכרבל קצת יחד על הספה". לסיכום, אם את תצליחי להרגיש פחות מבולבלת לגבי צרכיו - האם נורמאליים או לא - והתשובה שלי שהם כן, ואם תצליחי להקדיש לו זמן איכות יום יומי (אפילו 25 דקות) ותצליחי לנטרל קצת את האשמה שלך - הכל יראה אחרת. זו עבודה ללא ספק...אבל זה הכיוון הכללי. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בעלי ואני רוצים לנסוע לשלושה ימים ( שני לילות) בלי התינוק שלנו בן ה3 חודשים . הוא יישאר אצל סבא וסבתא. האם נסיעה כזו עשויה לגרום לו לעצב, כעס או חרדות? אני ממש חוששת . תודה,
הי טלי, באופן אישי אני ממליצה לקחת את התינוק, במיוחד בגילאים האלו ובמיוחד אם הוא יונק. אני מניחה שאנשים שונים יחשבו אחרת, כנראה שאין כאן נכון או לא נכון רק מה שאת מחליטה לעשות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
מחפשת עזרה לבת שלי אולי בגלל שהיא ילדת סנדביץ . היא מרצה את הסביבה והמשפחה, יותר מדי רוצה בקשרים נותנת הרבה מעצמה, מחמיאה יותר מדי. במשפחה קוראים לה לקקנית לצערי, בגלל הצורך האדיר שלה לרצות, נכנסתי לווטצאפ הפרטי שלה, ואני נחרדת אותו התנהגות גם עם חבריה לכיתה, היא הרודפת ..המחמיאה, הטובה, המוכנה לעזור תמיד. למה הילדת סנדביץ שלי יצאה כזו נואשת??
שלום לך, ראשית אני רוצה להודות לך על הכנות בכתיבה שלך ולומר לך ששאלתך מאוד חשובה גם עבור הורים אחרים שקוראים את הפורום הזה. עלי להודות ששאלתך העציבה אותי. ביתך הנואשת שכ"כ משתדלת לרצות, את משפחתה שלה רחוקה מלרצות... היא מכונה לקקנית ונואשת.. דעי לך שלאורך השנים נכתבו ספרים ותיאוריות על איך להתחבב על אנשים, להשיג חברים והשפעה. חלק מהדרכים בהחלט מכוונות להבעת עניין מוגבר בזולת, נכונות לעזור, ומוכנות לשים את האחר במוקד. זה נשמע שלביתך יכולות מרשימות, וחבל שאי אפשר לראות אותן ואף לשבח אותה עליהן.אני חושבת שזו כנראה חלק מהבעיה. ברגע שלא מקבלים מענה לצרכים רגשיים מסוג זה בבית, הופכים נואשים למצוא אותו בחוץ.. עצתי - תאהבו אותה בדיוק כפי שהיא, חזקו אותה על הכוחות שלה, וגם על הרצונות והכוונות הטובות. תאהבו ותקבלו אותה. נקודה. בלי תנאים. קל יותר לומר מלעשות..אפשר וכדאי לגשת ליעוץ הורי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
האם ערך עצמי של הורה עובר לילד? למשל הורה עם ערך עצמי ירוד לגבי עצמו אבל משקיע בחיזוקים האם הערך הנמוך של ההורה עובר לילד.? או שיכול לצאת עם ביטחון עצמי
הי ספי, תיאורטית...הכל יכול לקרות. פסיכולוגיה אנו מדע מדויק ובכל מקרה גם אם היה, ישנם כאן אין ספור גורמים שנכנסים למשוואה. אם את שואלת אותי, כהורה ולא רק כספיכולוגית, כשיש ספק אין ספק. אם את חושבת שמשהו בעמדות שלך ביחס לעצמך עוברים או עלולים לעבור לילדייך, גשי להדרכת הורים בגישה דינמית אצל פסיכולוגית קלינית, ופרגני לעצמך ולילדייך את אחת המתנות הכי גדולות שתוכלי לתת וכמובן לקבל. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום, אודה מאוד לשמות מטפלים רגשיים או פסיכולוגים לילדים מומלצים באזור רמת גן/קרית אונו, שעובדים בהסדר עם קופת חולים כללית. הילד שלי הוא בן תשע. תודה רבה
היי אני בכללית קודם לרשימת מטפלים נכנסים לכללית או בגוגל תרשמי קלי קלות . ואז המטפל צריך לשלוח בקשה לקופת חולים ורק אם מאשרים הטיפולים יחלו.
הי שיר, את מוזמנת לשלוח הודעה עם מייל פרטי אליו יוכלו גולשים הפורום ואני לשלוח לך המלצות. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום ירדן, קוראים לי ליאור אב חד הורי לבן 4 . הוא לא משוחרר ,ולא מתחבר, רכושני מאוד לדברים שלו ולא חולק. מתקשה בגינה עם הרבה ילדים. הכל נותן לבן שלי הכל :צעצועים אופניים ,. כל חלום שלו מתגשם והוא עדין שקט ולא משוחרר . תודה
שלום ליאור, אני רוצה לספר לך שההתנהגות שאתה מתאר בהחלט תואמת גיל, אז אפשר פחות לדאוג. שנית, לא כל הילידם דומים, חלקם יותר משוחררים, חלקם פחות..זה בסדר..השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא האם הילד מבטא מצוקה. דבר נוסף שאני רוצה לומר לך הוא שעל אף החלומות הפשוטים של ילדים (ממתקים וצעצועים) מה שהם באמת זקוקים לו זה מענה לצרכיהם הרגשיים (והפיזיים כמובן). אני לא יודעת אם ישנם קשיים אחרים שאתה חווה איתו, אבל בהחלט חשוב שלא תישאר עם התחושה הזו שמה שאתה נותן אף פעם לא מספיק או לא מספק, כי זה בפני עצמו יכול להשפיע לרעה על הרגשתו, גם אם שום דבר מזה לא נאמר לו ישירות, הדברים האלה עוברים לילדינו היטב ללא מילים. לסיכום ליאור, חשוב להשכיל וללמוד את השלבים ההתפתחותיים, ומה מאפיין כל שלב, ותמיד אפשר וחשוב להתייעץ בנוגע לזה. זה יעזור לך קצת פחות לדאוג וקצת יותר לסמוך על הכוחות הטובים של הטבע האנושי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום רב, אני אב לילד בן 3 שעבר השנה לגן טרום טרום חובה, ראוי לציין שמדובר במעבר מסגרת ראשון. יש אחות גדולה (כיתה ב) שסבלה בעבר מקשיי הסתגלות נורמליים ומידתיים, כגון בכי בבוקר וכו'. במקרה. הנוכחי בחרתי לציין את כותרת בנושא כאי הסתגלות היות ונכון להיום לאחר שבועיים במסגרת אנחנו חווים אפס הסתגלות או הסתגלות מאד קשה שמתבטאת בבכי רצוף מהרגע שבו אנחנו מגיעים לגן ועד שאנחנו באים לאסוף את הילד, בהמלצת הגננת אנחנו מקצרים את השהות ומגיעים לאסוף אותו לאחר ארוחת הצהריים וזאת כדי להקל במעט על הסבל שהוא חווה. הילד כן מוכן מעט לאכול בגן (נחמה), מאידך לא נרגע במהלך כל שעות השהיה בגן, לא משתתף, לא משחק, כלום! כמובן יש השפעה לאחר שעות הגן ואנחנו סובלים יחד עם הילד התפרצויות זעם במהלך היום, סיוטי לילה. את ההגעה לבוקר אני מלווה לבדי כדי לא להוסיף בלבול. אוסיף שאשתי מגלה לעתים קצת חרדות ולחץ אבל לעניות דעתי ברמה סבירה של אם דואגת ואוהבת. נכון להיום לאחר שבועיים במסגרת החדשה אני לא רואה שום שיפור ומוטרד מאד מהנושא, אבקש עצתך איך נכון לנהוג? מהם הצעדים שיש לנקוט בהם? לדעתי הילד חווה משבר אמיתי. אנחנו מדברים איתו לא מעט בנושא, מעודדים ותומכים ככל הניתן. תודה מראש
שלום רב, כאשר מדובר בבעיה אקוטית, כפי שאתה מתאר, לצערי התיעצות בפורום מעין זה אינו מספק. כפי שאתה אומר, וכנראה בצדק, בנך חווה משבר אמיתי, לכן בשטח הגן הייתי לוקחת את העניין צעד קדימה ומקיימת פגישות משותפות עם הפסיכולוגית של הגן ובהחלט שוקלת פגישות יעוץ הורי עם פסיכולוג קליני, חינוכי או מטפל רגשי אחר המתמחה בהדרכת הורים. כאמור לייעץ מרחוק מרגיש לי במצב זה לא מתאים ולא אחראי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
בת שנתיים הפכה לדבק כל היום מחפשת אותי . לא היתה כך קודם, לא יודעת איך להגיב לזה . זה הופך להיות מעיק ומטריד. התחילה גן חדש חשבתי שזה קשור, אבל בגן אומרים שהשתלבה נהדר, אפילו מהמשפחה הקרובה שאהבה תמיד היא לא מוכנה ללכת רק אמא אמא. בבקשה עזרתך ..
הי סיגלית, בדיוק ברגעי מעבר, שינוי וקושי, הילדים הקטנים ירצו ויזדקקו לקרבת האם. זה טבעי ונורמאלי, גם אם ההסתגלות לגן היא טובה. ייתכן והיא משקיעה הרבה משאבים נפשיים לצורך הסתגלות ובבית זקוקה לתגבור בהרגשת הביטחון. את זה את כאם בהחלט תוכלי להעניק לה. אז קחי נשימה עמוקה, ותתגייסי למען ביתך עוד חודש חודשיים. האמיני לי שזה שווה את המאמץ כי כך היא תוכל להמשיך ולבסס תחושת ביטחון בעולם ולפני שתשימי לב זה, כנראה, יעבור לה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
שלום. אנו זוג נשוי 10 שנים.יש לי בת 7 ובת שנתיים ן3 חודשים. לאחרונה לגדולה יש התפרצויות של התנהגות אלימה ולא ברורה מלווה בחוסר משמעת כלפי אחותה וכלפינו. זה מתחיל בריבים עם אחותה הקטנה על צעצוע או משהו אחר שהיא רוצה לקחת לאחותה ומתפתח לצביטות וסטירות בין האחיות. שאנו מנסים להפריד או לתת עיסוקים לבנות שיפסיקו לריב או מנסים למצוא מה הצורך של הגדולה על מנת שתרגע היא לא מוכנה לשום הצעה שלנו. בשלב מסויים אני או אשתי מאבדים סבלנות ומסלקים אותה לחדרה. היא מסתגרת בחדרה ושמנסים לדבר איתה לא רוצה לפתוח או שפותחת את הדלת ומייד רצה וסוגרת את עצמה בחדר אחר. אתמול ממש הגזימה ועשתה בלאגן בחדר שלה ובעוד חדרים שעברה בבית.יש לציין שבמקרים אלו אנו לא מאפשרים לה לגשת לטבלט או לטלוויזיה.בשלב מסויים נראה שהיא כאילו נעולה על לא להקשיב ולהתפרע לא משנה מה נציע.ומתפרעת. לאחר כמה זמן שאנו רואים שהיא ממשיכה אז שוב מסלקים אותה לחדה תוך תפיסה בזרועה שלה. לאחר כמה זמן מנסים לדבר איתה ואז היא מתחילה לבכות והכל עובר כלא היה. יש לציין שהיא ילדה מקסימה .תלמידה מעולה.מאוד מקובלת.אוהבת את אחותה הקטנה מאוד.עוד יש לציין שבמהלך ההתפרצויות הללו שקורות משהו כמו פעם בשבועיים-שלושה היא תמיד בהתחלה מכנה את אחותה "דנה מעצבנת" בתגובה לשאלה שלנו מה קרה. מה ניתן לעשות? ההרגשה שלי ושל אשתי שהיא ממש לא שולטת בהתנהגות שלה וכך גם אנחנו במצבים הללו. תודה
שלום שי, אם זה קורה רק אחת לשבועיים שלושה, אז אני מניחה שלא מדובר בבעיה אקוטית לכן אני מציעה שבזמני ההתפרעות תנהגו כפי שאתם נוהגים, כלומר העבירו מסר ברור שאתם לא מרשים להרביץ, קחו אותה לחדרה ושהו איתה שם עד שנרגעת. אם מתפרעת, חבקו אותה חזק -חיבוק כזה שגם מונע התפרעות. האקטים האלה שהצעתי מכוונים לא רק לענישה, הרתעה או הפרדת כוחות, אלא מסייעם לה לווסת את עצמה ולהרגע. הדגש הוא שאתם צריכים להיות נוכחים כלומר להיות איתה ברגעי איבוד השליטה כדי לשמור שלא תצא משליטה - בתוכה ובחוץ. אני גם מציעה לא לדבר איתה יותר מידי בזמן השהייה בחדר, רק לומר לה שהיא כרגע בחדר כי הרביצה והיא צריכה להרגע, ושאתם שם ביחד איתה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044
