פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
היי ..יש לי ילדה בת שמונה שלאחרונה מרבה לבכות בביהס...חלק ניכר מכך נובע שמעליבים אותה לחלק אחר שדברים קורים שלא בדרך שלה. אני עושה איתה המון שיחות אבל חושבת לפנות לעזרה מקצועית על מנת לקבל כלים...ראשית כיצד ניתן לנהוג עימה? האם טיפול רגשי עשוי לעזור לה או שמא התייעצות עם פסיכולוג ילדים? אשמח למענה. תודה!!
שלום ליאת, לפי מה שאני מבינה מדברייך, חל שינוי התנהגותי בביתך. כל שינוי בד"כ נובע ומבטא חוויה רגשית חדשה - יותר מתח, חרדה, אולי שינויים בנסיבות חיים אליהם טרם הסתגלה . צריך להקדיש מחשבה למה קורה לה או קרה לה לאחרונה שגרר את השינוי הזה, והשינוי מבטא למיטב הבנתי רגישות רבה יותר וניסיון להשיג תחושה גדולה יותר של שליטה בעולם- וכמובן לפעול ולעזור לה בהתאם. לגבי השיחות שלכן, יופי שיש לך את האפשרות להקדיש לה כך מזמנך. אני כן מציעה שהשיחות שלך איתה יכוונו אל עבר עידוד לשיתוף, בירור והעמקה ברגשותיה. חשוב לנסות עד כמה שניתן לשים בצד את העצות והשיפוטיות, ולחתור פשוט להבנה משותפת של מה בעצם קורה לה, מה מעורר את תגובות התסכול והעלבון. בשלב מאוחר יותר אפשר יהיה לחשוב יחד על אלטרנטיבות התנהגות - אבל זה רק אחרי שתביני מה באמת קורה איתה. לשאלתך, את תמיד יכולה להתייעץ גם עם מטפל רגשי של ילדים (שזה אגב יכול להיות פסיכולוג קליני, עו"ס קליני או מטפל באמנות - כולם מספקים טיפולים רגשיים). אני תמיד מפנה הורים קודם כל להתיעצות ראשונית כדי שביחד עם המטפל ניתן יהיה לחשוב מה הכי מתאים בכל שלב (אולי רק הדרכת הורים שתסייע להורים לתמוך בילד או מאידך טיפול רגשי עבורה). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ברצוני לשאול : בת 3 כ 5 חודשים בגן ציבורי לא טוב לה בגן היא רגישה ושילד מרים עליה יש היא בוכה מיד שוחחתי עם הגננת אין שינוי ממשי .. מה ניתן לעשות באמצע השנה ? האם ללמד את הבת להגן על עצמה ולהחזיר למי שמכאיב לה? מה הדרך הנכונה ? האם מומלץ להוציא אותה ?
שלום ענת, הבת שלך ככל הנראה זקוקה להרבה מאוד חיזוקים כדי להגביר את תחושת הביטחון שלה בעולם ולפתח את הביטחון העצמי שלה. אני לא יודעת מה מצבכם מלבד שתי השורות שכתבת לי, וחשוב שהצעדים שתנקטי בהם לא יהיו דרסטיים או לא מותאמים לסיטואציה. לכן אני מציעה שתיגשי להדרכת הורים אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים ותתיעצי כיצד ניתן יהיה לסייע לביתך בשלב זה. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
יש לי ילדה בת 14 . אני גרוש .הילדה היתה תחת חסות האם. הילדה סובלת מבעיות רגשיות וחברתיות. היא עברה ב 3 שנים הא חרונות בית ספר כל שנה. היא בקרה בחמישית מהימים שבהם היתה אמורה ללכת. שרותי הרווחה התערבו. הילדה כרגע תחת חסות אפוטרופוס מטעם המדינה. האם הלכה לפגישה עם פסיכולוגית שקבעה שהילדה סובלת מבעיות חרדה. בית המשפט החליט שהילדה צריכה ללכת לפנימיה פוסט אישפוזית. לדעתי זה אסון וזה לא המקום המתאים לה אני גם חולק על דעת הפסיכולוגית. לדעתי הילדה זקוקה לפינימיה. לילדים עם בעיות רגשיות וחברתיות. מה את ממליצה לי לעשות? תודה .
שלום בן, קודם כל אני מצטערת לשמוע על המצב הקשה. מכיוון שהעניין כבר עבר לתוך כותלי בית המשפט, אני מציעה שתיקח עורך דין טוב, ותתייעץ איתו מה עליך לעשות. הוא כבר ינחה אותך אם כדאי שתפנו לקבלת חוות דעת מקצועית נוספת מטעמכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מתלבטת לגבי בני בן השנה וחצי אם יזיק לו להיות בבקרים אצל סבתא אוהבת הבעיה שאני חוזרת מהעבודה ואין לי כוחות לקחת אותו לגינה במיוחד בחורף אז יוצא שהוא לא פוגש ילדים אחרים האם זה עלול לפגוע בו? אני מרגישה שהוא חוזר מסבתא פחות פעיל מאשר שהיה במעון
שלום מאיה, לא הבנתי מה האלטרנטיבות שלך... באופן כללי אומר שבוודאי שטוב שיהיה עם סבתא אוהבת, ובוודאי שכדאי שיפגוש ילדים כשאפשר. מציעה שתעשי מאמץ כדי לנסות לגשר בין השניים בכל זאת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום אני בת 27 הגובה שלי הוא בדיוק 1.40 אני שונאת את הגובה שלי,אני נמוכה מתחת למומצע,גמדה,ננסית,דרדסית. נמאס לי להרגיש כמו ילדה קטנה אני רוצה להרגיש אישה אמיתית. אני מקנאה ברמות באותן הבנות הגבוהות, זה כל כך משנה. הייתי מעדיפה להיות 1.80 מאשר 1.40. ואני חסרת אמונה לכל הקילשאות האלו שזה יפה כי זה שקר,כי זה לא האידיאל,רחוק מכך. ,אבל זה לא עובד,זאת רמאות עצמית. למה? כי אני לא מקבלת את זה. ולעולם לא אוהב את עצמי שאני ככה. אני אובססיבית לגובה שלי,זה נהפך להיות כל חיי,בלי הגזמה,ממש בצורה מטרידה. החסרון הזה מוריד לי את כל הביטחון העצמי,מוריד לי את כל החשק לצאת מהבית,מרוב בושה בעצמי. הפחדים והלחצים נוצרים מתוך מחשבות שגברים לא ירצו אותי בגלל הגובה שלי (המכה) ככה אני מרגישה,ואני באמת לא יכולה לשלוט על הרגש,הוא אוטם אותי ומכאיב לי מבפנים.
שלום דנה, נדמה לי שהגעת בטעות למקום הלא נכון. לנוחיותך מצרפת לינק למספר פורומים אליהם תוכלי להפנות את שאלתך ואני מקווה מאוד שתעני בהקדם כי שאלתך חשובה: https://www.doctors.co.il/forum-6/ https://www.doctors.co.il/forum-6343/ https://www.doctors.co.il/forum-402/ בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, יש לי ילדה בת 4. מגיל מאד מוקדם הצבנו לה גבולות בהתאם לייעוץ מטיפת חלב ולפי "מדריך ישראלי להורות". מדובר בילדה פיקחית, אינטלגנטית וסקרנית בצורה יוצאת מהכלל. עם זאת, בזמן האחרון נהיה קשה מאד להציב לה גבולות גם על דברים מסוכנים (חדשים). ההסבר/האיסור שלי לא מתקבל אצלה, היא ממשיכה בביצוע שלה. ניסיתי כל מיני שיטות כמו להגיד שזה אסור ואז לעמוד לידה ולהסתכל עליה שהיא תפסיק, הסבר למה אסור וכו'. בעיה אחרת זה תוכניות ילדים. קודם נתנו לה לראות רק במשך 30 דקות. נכון להיום , כל הזמן אחרי הצהריים היא דורשת תוכניות שלה בצרחות ובכי. היא לא מסכימה לשום פעילות חלופית ואם כן רק אחרי הבטחה שאחרי הפעילות הזו היא תראה את התוכניות שלה. העניין הזה גם מזיק בריאותית ואצלנו במשפחה אף אחד לא רואה טלוויזיה כל כך הרבה. אנא ייעצי מה לעשות, אני מאד מודאגת.
שלום אינה, אני מבינה את הקושי, הצבת גבולות היא עניין לא פשוט כלל... היא מעוררת אצל ילדים ואצל הורים גם יחד, הרבה מאוד תגובות רגשיות ולכן אינה תמיד קלה לביצוע באופן ה"נכון" כלומר כזה שגם מצליח להשיג את התוצאה הרגעית הרצויה אבל ברובד העמוק יותר, מצליח להרגיע את הילד ולספק לו תחושה בטוחה בעולם. ידיעה עמוקה שיש שם בחוץ מישהו גדול וחזק ממני, ושהצד החיובי בזה הוא שאותו גדול וחזק ממני- גם ישמור ויגן עלי. אז הצבת גבולות משמע לא רק אמירה של מה הגבול, אלא פעמים עם האמירה צריכה להגיע פעולה שממשת ונותנת תוקף להצבה התיאורטית של הגבול. זאת במיוחד בתקופות או במצבים מסוימים, כפי שנשמע במקרה שלכם, שהילד בוחן ובודק את הגבולות. לפעמים צריך לקום ולכבות את הטלוויזיה למשל, או לקחת את הילד פיזית ממקום אחד לשני אם מדובר במצב מסוכן. קשה לי לכוון אותך באופן מדויק יותר מזה, מלבד לומר לך שעלייך לשים לב שאת גם אוכפת את הגבולות שאת מציבה. מעבר לכך תמיד חשוב להודיע לילד לפני מה מקובל ומה לא, לתת לה זמן להערך ולהבין מה מצופה ממנה, וכאמור כאשר אינה נשמעת לגבולות, אז באופן תקיף ועניני, לא תוקפני, לממש את קיומו של הגבול שהיצבת ולהיות מוכנה להכיל מחאות. לך מותר לאכוף גבול, ולה מותר למחות..זה משחק התפקידים. את מוזמנת לחזור ולשתף.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ירדן , שלום רב, תודה רבה על ייעוצך. תודה , שאת חיזקת את האופן בו אנחנו נוהגים לגבי הצבת גבולות. הבעיה היא במשך המחאות אצל בתי ובעוצמת המחאה ובזה שפתאום כ דבר נהיה מחאה חזקה... השאלה היא אם זה בהתאם לצפוי בגיל שלה? האם צפוי שהיא תתבגר וזה יעבור? המצב כרגע שהרבה פעמים בלתי אפשרי להיות בבית... תודה רבה.
שלום אינה, היא לא תעבור את זה אם אתם לא תעזרו לה לקבל את הסמכות שלכם. אמנם מותר לה למחות, ועליכם להכיל את מחאותיה, אבל כאמור כל מקרה לגופו. אם אתם חשים שאתם חסרי אונים מולה, מספר פגישות של הדרכת הורים בנושא יוכלו לסייע לכם מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בני בן ה-3 היה הולך לישון לבד וישן לילה שלם. אם היה מתעורר, בדרך כלל היה שותה קצת מים והיה חוזר לישון. מעולם לא היינו צריכים לשבת לידו עד שנרדם. פשוט אמרנו לילה טוב והוא היה נרדם לבדו. הכל התשנה בלילה אחד. בחגיגות השנה החדשה (אנחנו גרים בחו"ל כרגע) הוא נשאר בהשגחת אחיו הגדול ואנחנו יצאנו לכמה שעות. הוא מאד פחד מהזיקוקים ולא נרדם. מאז הוא מפוחד ללכת לישון ומוכן להכנס למיטה רק אם אחד מאיתנו יושב לידו ונותן לו יד. בנוסף, הוא מתעורר פעם בלילה ולוקח לו המון זמן לחזור לישון. רוב הלילות אני פשוט שוכבת על הספה לידו בחדר ורק אז הוא נרדם. מה עושים??? אמנם עבר פחות משבוע אבל אני מפחדת שיתקבע הרגל רע. הצילו..... תודה, ליאת.
שלום ליאת, ראשית אני מציעה לך לדבר איתו על המקרה וכמה שיותר. בקשי שיתאר את הזיקוקים ששמע, חקו יחד את הקולות שנשמעו באזניו- כל הבומים והפצצות, תשאלי אותו מה ראה דרך החלון, תשאלי איך הרגיש, ותחזרי אחריו - פחדת..זה היה מלחיץ..רצית להתחבא. חיזרי על השיחה הזו הרבה מאוד פעמים, כך יוכל להרגיש שהוא מעבד את החוויה, שאתם שם איתו ויודעים מה עבר עליו ונותנים לגיטימציה לפחד שחווה. במקביל מציעה שכן תישארי לידו עוד כמה לילות עד שנרדם, ובהדרגה היפרדי מעט מוקדם יותר. לא הייתי חוששת מהתקבעות הרגל חדש..זה לא קורה כ"כ מהר. אם המצב לא משתנה תוך כשבועיים, התייעצי שוב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה על התשובה. עברו שבועיים והילד פשוט בהיסטריה אם אני יוצאת מהחדר.... לא יודעתמה עו לעשות...
שבועיים מאז שאת מיישמת את עצתי...עבר בנתיים רק שבוע. כאמור הקפידי לשוחח איתו על הנושא, ולאחר שבועיים, היפרדי בהדרגה.
יש לי ילד בן ארבע שחווה לפני כשנה פרדה פיתאומית מאביו שנאסר בפתאומיות ועד היום הילד יודע שאבא נסע לעבוד רחוק והוא מדבר איתו המון בטלפון ומקבל ממנו כביכול מתנות שהוא שולח לו מחול אבל תמיד בטלפון הוא שואל אותו מתי הוא חוזר. הבעיה שהשבוע הוא התחיל להתחמק מהשיחות איתו עם כל מיני סיבות ומעביר את הטלפון לאחים שלו שידברו איתו. אני לא מבינה למה התפנית הזו. האם הוא פתאום כועס על אבא שלו שנעלם לו?
שלום, אני מבינה שבנך שואל עוד ועוד שאלות, אבל לא ברור לי אילו תשובות הוא מקבל. אנא הסבירי מה בדיוק נאמר לבנך. מדוע פתאום אביו נעלם? מתי הוא מתכוון לחזור? האם תוכלי לומר לי איך את מתרשמת ממצבו הרגשי של בנך? האם לדעתך הוא כועס? האם מתגעגע? כיצד אביו עונה על שאלותיו בטלפון? להשתמע, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אבא של הילד בבית סוהר ואיננו מעוניינים שהילד ידע מזה. ולא אף אחד מילדינו שנראה שמתמודדים טטב יותר עם סיפור הכיסוי שלנו שאבא עובד בחול והקשר איתו הוא טלפוני בטלפון הם מדברים איצו המון במשך היום אך ברור לי שהקושי קיים למרות הכל השאלה היא לגבי הילד השלישי בן 4 שהיה מאוד קשור לאבא שלו ובזמן האחרון נראה שאיבד עיניין מלדבר איתו בטלפון כשבעבר היה מדבר איתו המון. מה הסיבה לתגובה הזו? ואיך ניתן להקל את ההתמודדות על הילדים בכלל. הגדולים בדיוק בני 8 ו 7 החודש.
שלום, תראי, אם נשים את הדברים על השולחן, עד כמה שלפעמים לא נעים ולא מתחשק לעשות את זה...ההסברים והתשובות שילדכם מקבלים מבוססים על שקרים. מאחר והמצב הוא כה מורכב, אני במקומך הייתי פונה לייעוץ משפחתי, ומנסה לחשוב ביחד עם המטפלת איך נכון לנהוג מול ילדיי במצב זה. כאמור זה מצב מאוד מורכב, ואין להקל בו ראש. ילדים אמנם מקבלים את ההסברים שנותנים להם, אבל מה הם קולטים, מרגישים..זה כבר עניין אחר. חשוב לברר לעומק מה ילדייך מרגישים נוכח המצב, אילו שאלות יש להם שלא מצליחות לקבל מענה, ואיך נכון שתעני להם בהינתן כל ההתניות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב לאחרונה בני סובל מחרדות הבאות לידי ביטוי בדברים שהוא מספר לנו.דוגמא: אנחנו עכשיו משחקים וצוחקים ביחד אבל מה אני אעשה שאתם כבר לא תהיו. ואני לא יכול לצחוק איתכם כיבפנים אני עצוב.או למשל אני לא יודע אם אני אוהב אותכם וזה מעציב אותי כי איני יודע שאתם ההורים שלי ואני אמור לאהוב אתכם.דוגמא נוספת בקשר אלי הוא אומר לי אתה אבא מבוגר מה שנכון אגב,מה יקרה אם יקרה לך משהו. אשמח לקבל מענה כי מאד מציק לנו. הבן שלנו הוא בן יחיד
שלום דוד, כפי שאתה כותב, בנכם הוא בן יחיד, ואתה אבא מבוגר. טבעי שתעלינה אצלו שאלות ואפילו חששות בנוגע לעתיד. כדי שהשאלות האלה יוכלו לקבל מענה, ולא יגדלו ויתפתחו לדאגות ולחרדות אמיתיות, חשוב שאתם ההורים תהיו קשובים אליו מאוד. תתנו לשאלות האלה לעלות, ולא רק לשאלות, לכל מה שקיים סביב זה, כל הרגשות, התהיות וכו'. היו פתוחים לשמוע ולהקשיב להם, בלי למהר מידי לחסום אותם, להרגיע אותם או לשלול ולהפריך. אתם יודעים..לפעמים רק לתת לכל הפחדים הכי גדולים שגדלים בתוכנו קול וביטוי, כבר ממוסס חלק מהם. זה לא יהיה קל, כי לשמוע כאלה דברים מילדים, יכול מאוד "להלחיץ" אותנו המבוגרים, מה שמקשה עלינו באמת להטות אוזן ולהקשיב. אבל זיכרו שרק כך, רק אחרי שתבינו בדיוק מה עובר על ילדיכם, איך הוא מרגיש ובאיזה מקום רגשי הוא נמצא, רק כך תוכלו באמת להרגיע אותו. להרגיע אומר לומר לו את כל אותם דברים שאתם באמת מאמינים שיכולים להרגיע אותו למשל שלמרות שאתם אמנם מבוגרים אבל עדיין מתכוונים לחיות עוד הרבה שנים... :) שאתם דואגים לו ולכל צרכיו גם בהווה וגם בעתיד. להזכיר לו מי עוד קיים בחייו ונמצא שם עבורו אבל הכי הכי חשוב בעיני, לספק לו חוויה רגשית כזו בה אתם נמצאים שם איתו בזמן שהוא חווה את כל הרגשות האלה- מקשיבים, מחבקים, מרגיעים ופשוט נמצאים איתו. מאחלת לכם בריאות ואריכות ימים, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304
אני אומרת לבתי לא והיא ממשיכה הלאה מבלי לעצור והיא מבינה... לעיתים מחייכת לעיתים כועסת שמעירים לה אך ממשיכה לעשות . מה עושים?
שלום לך, נתת תיאור מאוד קצר, אז באופן כללי אומר לך שכל שיש לעשות הוא להמשיך להציב את הגבולות, לפעמים יותר בתקיפות, לפעמים פחות, בלי לכעוס. זיכרי כי בגיל הזה, וגם בהמשך, תינוקות ופעוטות לומדים על העולם דרך בדיקת גבולות. אין כאן כל התרסה אמיתית כלפייך, כזו שאנו מכירים מהעולם הבוגר, אלא דרך חשובה ללמוד את העולם. למשל מה מותר מה אסור, מה תהיה התגובה שלך, איזו תגובה שלה תואמת ואיזו פחות, מי בעל הכוח והסמכות, מה מסוכן ומה לא... חשוב להמשיך ללמד אותה, באהבה, בחמלה והכי חשוב, בלי לכעוס. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304
היי מקווה שזה הפורום המתאים ומתנצלת מראש על האורך. הבת שלי בת שנה ו-7. נולדה קטנה ומתפתחת בהתאם. כל שלב התפתחותי שלה קורה באיחור של חודש/חודשיים. אציין כי היא נמצאת איתי בבית ולא במסגרת כלשהי. בגיל 4 חודשים התחילה אצלה חרדה מאנשים. עד לפני חודשיים היא לא הסכימה בשום אופן שיחזיק אותה בן אדם שהוא לא אני או בעלי. לא משנה אם היא הכירה את אותו בן אדם (גם לא משפחה קרובה), זה תמיד נגמר בצרחות איימים ובכי קורע לב. בחודשיים האחרונים היא מאוד נפתחה לאנשים אחרים, מסכימה שירימו אותה וישמרו עליה ונראה שהחשש שהיה לה מאנשים נעלם (למעט אנשים זרים לחלוטין שאליהם היא מחייכת, עושה פרצופים אך לא מסכימה שירימו אותה). אבל שמנו לב שנורא קשה לה לנסות דברים חדשים. לדוגמא: היא לא מסכימה בשום אופן לעלות על נדנדות/מגלשות/סמארט טרייק/בימבה, לשבת על דשא או משטח בחוץ, לא מוכנה לרדת מהידיים שלנו או מהעגלה בשטחים ציבוריים. לפעמים לוקח לנו המון זמן לשכנע אותה לעשות משהו חדש (שהוא כמובן אך ורק לטובתה), ובדרך כלל אנחנו פשוט מתייאשים ולא מנסים בכוח כמובן. אני מבינה שלא כל ילד חייב להנות מאותם הדברים ויכול להיות שאם אשחרר היא תהנה מהדברים האלה בגילאים מאוחרים יותר אבל חבל לי שהיא תגדל בפחד, ולא תחווה את החוויות שילדים בגילה חווים. אציין דבר נוסף (לא יודעת אם רלוונטי) אבל היא עדיין לא הולכת לבד לגמרי. מאוד קרובה לזה אבל עדיין לא עצמאית. הרופאה שלה, האחות בטיפת חלב ואורטופד אמרו שהכל תקין מבחינת ההליכה והיא תתחיל ללכת כשתרצה. אין חשש לאוטיזם או משהו בסגנון, היא תקשורתית, חכמה, בעלת אוצר מילים יפה וחקיינית בצורה מדהימה, אבל היא מופנמת מאוד ולוקח לה זמן להפתח לדברים חדשים. למי פונים במצב כזה? איך עוזרים לה להשתחרר ולהנות כמו ילד בגילה? מי מטפל במצבים רגשיים אצל פעוטות? תודה רבה
שלום דנה, ראשית עלייך לזכור שהשילוב של להיוולד קטן, ושל עיכוב התפתחותי פיזי, ובוודאי שבין אלו קיימת גם השפעה הדדית, יניב גם קשיים אחרים, שאיתם צריך לדעת איך להתמודד. אני מאמינה שהחשש שלה מלהתנסות בכל מיני הרפקאות בגינה, יתמתן כאשר תצליח גם להתפתח יותר פיזית. אולם מניסיוני, התגובות של ילדים בגיל הזה הוא בחלקו שיקוף של עמדות ההורים. בהמשך לשאלתך, פעוטות בגיל הזה לא מקבלים טיפול רגשי, אלא הטיפול הוא תמיד דיאדי כלומר - ההורה או האם במקרה שלך כמטפלת עיקרית, והפעוט ביחד באותו החדר, כאשר בין לבין נערכות פגישות בנפרד עם האם לשם עיבוד תכנים שעולים במפגשים המשותפים. אני שומעת ככה מבין השורות את החשש הגדול שלך מהמצב, את הייאוש וגם את אי שביעות הרצון. אני מנחשת שמתחת לכל זה גם קיים הרבה פחד וחרדה. סביר שבגלל שביתך נולדה קטנה, חשת צורך לשמור אתה קרוב אלייך. התחלת להגיד נכון - אם אשחרר, אולי גם היא..אבל השאלה היא איך לעשות את זה, זה כבר יותר מורכב. איך לזהות איפה ומה צריך לשחרר, מורכב לא פחות. כאמור אם רצונך בטיפול, טיפול דיאדי הוא הכתובת עבורך. ברמה המיידית והקונקרטית, אני מציעה לך לעודד אותה מאוד על כל הישג קטן שלה, כל ביטוי של תעוזה, של עצמאות. זה יכול להיות כאשר היא אוכלת לבד, או אוחזת לראשונה בטוש ומציירת, זה יכול להיות כאשר את ניגשת לשירותים והיא מסכימה להישאר לבד בסלון לכמה דקות ("כל הכבוד..איך נשארת לבד, והעסקת את עצמך..ולא פחדת..") וכיוב'. בהדרגה הגדילי את המרחק בניכן, הסבירי לה שאת הולכת לכך וכך זמן, ושתיכף תחזרי. שבחי אותה כאשר עומדת בזה בהצלחה, ואם בוכה, דברי אליה והרגיעי אותה מרחוק. עודדי עצמאות ותעוזה קודם כל בתוך הספירה הביתית, והניחי בנתיים לביטויי תעוזה ועצמאות בגינה. בידקי בינך לבינך היכן את עושה עבורה את מה שהיא כבר מסוגלת לעשות לבד, ובעיקר, האמיני במסוגלות של ביתך ובו בעת בכך שהיא תעשה את הכל בזמן ובקצב הנכון לה, בהינתן התנאים הסביבתתים המתאימים ואלו הם -להאמין בה ולא "לדחוף אותה", להניח לה לפעמים מבלי להתייאש. לשמוח על כל הישג קטן חדש ולא להתבאס ממה שעדיין לא עושה. שימחי איתה ובה, אני באמת מאמינה שהכל יסתדר בקצב שנכון לה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
איזה מענה מהמם ומרגיע! תודה רבה רבה על המענה המקצועי.
תודה רבה לך! אני מקווה שהצלחת להיעזר. הפרגון והבעת התודה שלך מחממים את הלב, ומעודדים להמשיך בעבודתי מתוך אהבה גדולה לילדים.
שלום, בתי הבכורה 1.10 עושה בזמן האחרון ככל יכולתה למשוך תשומת לב, מדובר בתינוקת יפה,בלונדינית שגם ככה מקבלת באופן קבוע תשומת לב רבה מכל הסביבה. אך זה לא מספק כנראה ... היא החלה להרים קול על מנת לבלוט ... מדברת בקול רם צוחקת בקול רם וזה נורא מפריע לי הרצון הזה שלה לקבל את תשומת הלב כל הזמן אליה. גם כאשר אנו הולכים למקום הומה אדם היא מיד מושכת תשומת לב, באירוע משפחתי שהיה בחמישי היא החלה לרקוד במרכז הבמה וכל האורחים קמו למחוא לה כפיים בהתלהבות. מצד אחד אני מרוצה מהביטחון העצמי שלה, מצד שני זה מוגזם ודורש גבולות . האם זה הזמן להציב אותם ? כיצד אעשה זאת בחוכמה ? מהי הדרך הנכונה לנהוג בצורך הבלתי נלאה בתשומת לב? בברכת תודה !
שלום נינה, אין לך מה לדאוג, רק להינות מהיכולות של ביתך. את יודעת, כמו בכל דבר, ילדים נבדלים אלה מאלה, אבל בסה"כ הרצון להראות ולקבל התפעלות כלל איננה חריגה בגילאים האלה, להיפך. בנוסף אומר לך, שככל שהיא תרגיש שהיא באמת נראית ומוערכת בביתה שלה, כך הצורך הזה לקבל התפעלות מהסביבה תתמתן. כן הייתי מציעה לך, ולהורים רבים, לשים לב שההתפעלות וההערכה שהיא מקבלת בבית תהיה פרופורציונאלית (איזה ציור יפה ציירת, כמה הוא צבעוני, אני רואה איך התאמצת- לעומת - וואו, מחיאות כפיים על הציור, הוא מדהים!!!). זה לצד חום ואהבה ללא תנאי - מתכון טוב לבניית הערכה עצמית חיובית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, הילדה שלי בת שנתיים בבית היא מדברת, משחקת, פעילה, מבינה הוראות ואפילו מרביצה לנו ההורים שלא מקבלת את מה שהיא רוצה. בגן ישנם פערים, היא משחקת לבד, לא מדברת עם אחרים בכלל, לא שרה, לא רוקדת וגם אם אנחנו לןקחים אותה לבתים אחרים לחברים שהיא לא מכירה גם לא מתקרבת ולא מתקשרת. אנחנו קצת בחששות האם ישנה בעיה? אצל הסבתות ובבית מתנהגת אחרת לגמריי אך לא יוצרת קשרים חברתיים. אשמח למענה...
שלום ליטל, חסרים לי המון פרטים בשביל להבין את המצב. אני מציעה שתיגשי לגננת ותבררי איתה את העניין. האם לדעתה הקושי קשור לשפה, אולי הכיוון הוא חרדה. האם זו שנתה הראשונה בגן? האם ההתנהגות שלה היא שונה אחד על אחד? לגבי קשרים חברתיים. ילדים בגיל הזה מקיימים המון אינטראקציות לאורך היום, אבל לא בהכרח משחקים אחד עם השני. המשחק המשותף מתחיל בשלב קצת יותר מאוחר, הייתי אומרת אפילו לקראת גיל שלוש. השאלה היא האם ביתך מסתדרת בגן? האם נראה שטוב לה? היא היא מקיימת אינטראקציות, מצליחה להביע את צרכיה, ובסה"כ נראה שטוב לה? אם כן, לא בטוח שיש כאן בעיה ממשית. כאמור, נסי לקבל עוד מידע מהגננת ואת מוזמנת לחזור ולשתף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן 6 (אח קטן בן 3), מגיל קטן מתקשה ביצירת אינטרקציות וב"הצקות" לאחרים. בגילאי 3-5 היינו עימו אצל נוירולוג, התפתחות הילד, ריפוי בעיסוק, מטפלת רגשי ומטפלת שהגיעה לצפות בו בגן ונאמר כי הילד אינו על הספקטרום האוטיסטי, אך מעט ילדותי, לעיתים מתקשה לקרוא את הסיטואציה, לא מתבטא ברמה מאד גבוהה (מעדיף לענות במשפטים קצרים) אך לא משהו מעבר... בגיל 5 הוא מצא חבר טוב בגן וכעת עבר לגן אחר והתחבר לחבר אחר- כלומר- יש לו יכולת להתחבר אך עם זאת מסתפק בחבר אחד ומתקשה לשחק עם חבורת ילדים ביחד. גם עם אותו החבר לאחר משחק משותף יש תמיד ריב/ וויכוח. דבר נוסף שמאד מפריע לי זה נושא ההצקות- גם לאחיו וגם לילדים אחרים (לדוג'- לפרק לחבר בגן את המשחק "בטעות", או לסובב קרוסלה בגן משחקים לילדה בגן שביקשה שלא יסובב ובכל זאת עשה זאת). מעבר לכך הוא ילד שמתקשה להתרכז (בדקנו קשב וריכוז ונאמר שזה לא ברמה שמצדיקה טיפול), הרבה פעמים הוא אנטי כלפי פעולות מסוימות, מתעצבן בקלות ומתוסכל ממצבים בו אינו מצליח/ לא מקבל מה שרוצה.. לא אמפתי כלפי האחר (יכול לצחוק כשמישהו מקבל מכה) מה אפשר לשעות?? למי עוד אפשר לפנות לטיפול שבאמת יצליח? אשמח לתשובה ועזרה בנושא.
שלום טלי, אז ערכתם את כל הבדיקות האפשריות כך נשמע, ופתולוגיות נשללו לשמחתי. מה שמשאיר אותך עם ילד קטן, שעדין צריך המון המון עזרה בללמוד את העולם, את עצמו, אינטראקציות חברתיות, רגשות ועוד ועוד. ייתכן שבנך הוא ילד עם קצב קצת אחר, רגישויות אחרות, צרכים אחרים מאלו שלך בנך בן השלוש ואולי גם של ילדים אחרים, אבל זה עדיין בנך, ולכן חלה עלייך ועל אבי הילד, ה"חובה" להבין אותו ואת יחודיותו, את צרכיו היחודיים ובעצם כיצד להיות איתו באופן שיצליח להיטיב איתו, ללמד אותו ולעזור לו לגדול ולפתח את כל אותן מיומנויות שיהפכו אותו לילד מסתגל והכי חשוב מאושר. אני מציעה לך כעת, משערכת את כל המבדקים, לגשת להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קלינית שמתמחה בהדרכת הורים, ולהתחיל מסע למידה שכל מטרתו בעצם ללמוד לעומק כיצד להיטיב עם בנך הייחודי והמיוחד במינו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אובדת עיצות, בתי בח שנה וחצי החלה בתקופה האחרונה לסרב לישון אני שנה אותה באותה שעה קבועה במיטה והיא שעות מנדנדת ולא נרדמת . עושה הכל להתיש ושמנסים להעמיד לה גבולות היא צוחקת בקול רם. כך גם בגן למרות עייפותה מושכת זמן ולא ישנה .ובנוסף כל פעם שעושים לה גבולות היא צוחקת בסוף מרוב עייפות אני אומרת בנחישות די !!! והיא נרדמת בבקשה מה אעשה?
שלום לירון, כדי שאוכל לסייע אצטרך פרטים נוספים על שעות שינה ועירות, כמות השינה, פעילויות בזמן עירות, כמות זמן האיכות שמבלה עם ההורים וכיוב'. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, ביתי בת שש, כעת בכיתה א', היא ילדה מאד חכמה, רגישה, חברתית, רחמנית ואהובה ובעלת מידות טובות. בתקופה האחרונה היא בורחת מהבית, פשוטו כמשמעו. יש לציין שאנו גרים במושבה, בקהילה, וכמובן שאנחנו מכירים את כל השכנים ונמצאים איתם בקשרים מאד טובים. זה התחיל מללכת לשכנה ללא רשות, ועבר והתקדם לבריחה למקומות רחוקים ללא רשות ואפילו בריחה מבית הספר בשעות הצהרון. יש לציין שביתי היא לא ילדה גוררת אלא נגררת, היא מתחקה אחרי התנהגויות שליליות של ילדות בגילה. אוסיף ואציין שהסברתי מאות פעמים, ולפי הצורך גם הענשתי וכעסתי והדבר חוזר וחוזר על עצמו שוב ושוב. אני לא יודעת מה הסיבה להתנהגותה ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה לנהוג על מנת להבהיר לה שהסכנות שאורבות בחוץ הן לא פרי דמיוני, אלא הן רבות וממשיות ולצערי הרב יכולות לקרות לכל אחד ואחת.... אשמח לקבל את עצתך.
שלום אסתר, כמובן שחסרים לי המון פרטים בשביל להבין את מניעיה של ביתך. אז כפי שאת אומרת, למרות שאת מסבירה ומבהירה לה את הסכנות, ביתך ממשיכה לברוח מהבית שוב ושוב, מה שגורם לי להניח שהיא מנסה להעביר לכם ההורים מסר. מהו המסר ומדוע היא בוחרת להעבירו בדרך הזו? זה משהו שצריך לחשוב עליו. במקביל וחשוב לא פחות כמובן, לעשות כל שביכולתכם כדי לתת לה להרגיש מוגנת. חישבו על כך, אם היא מצליחה שוב ושוב לשים את עצמה בסיטואציה מסוכנת, כפי שאת מסבירה לה, אז המשמעות היא שאתם ההורים לא מצליחים לשמור עליה. לכן הייתי עוברת ל"נוהל חירום" ונוהגת איתה כאילו הייתה בת שנתיים כלומר - מהדקת מאוד מאוד את ההשגחה, ובכך בעצם מעבירה מסר חשוב מכם אליה והוא -את באחריותי ואני שומרת עלייך. אני מאמינה שאם היא תצליח להרגיש את ההגנה שלכם באופן ברור, משהו בה יירגע ויבוא על סיפוקו, זו תחושתי. בכל מקרה, שווה כפי שהצעתי, לחשוב לעומק על ביתך ונסיבות חייה הנוכחיות (גורמי מתח, שינויים, מצב חברתי, לימודי וכיוב') ולאורם לפעול. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שבוע טוב הבן שלי בן 11. ילד רגיש. במיוחד בבית הספר. לאחרונה התנהגותו כלפי החלה להיות ממש מוגזמת. דיבור מזלזל. מקלל אותי מדבר לא יפה. מילים כמו סתומה. למה מי את....מי שואל אותך.... שונא אותך. שתמותי תקבלי התקפת לב. תאונה.. אמא רעה.ועוד ברכות. יש לציין שעברנו דירה. הילד עבר בית ספר. מתלונן שאין לו חברים. לא קיבלו אותו יפה. בבית הספר הקודם היה כמו "מלך".אני הופכת עולמות בגלל המצב. פגישות עם המורה , יועצת. וגם שולחת אותו לטרפיה בהבעה. בגלל היחס כלפי , אני החרמתי לו את האקסבוקס. משחק מחשב. השיטה שלי היתה לומר לו בבירור "אתה לא מדבר אלי ככה. אצלנו לא מדברים ככה".... נאמר שלא ממש הזיז לו. עברתי לסטירה. לא עזר. ההתנהגות השלילית לא פסקה. עכשיו אני מתעלמת. אבל גם לא עוזר. לאחר כזה מקרה הוא יכול לבוא ולומר אמא אני אוהב אותך....לילד שלי לא חסר יחס. מרעיפה עליו חום ואהבה. שולחת לחוגים. קונה כשמבקש משהו. לאחרונה כמובן בגלל ההתנהגות כלפי אני ממעטה להתייחס אליו.לא מדברת . לא לוקחת אותו איתי. אני לא מבינה מאיפה הדיבור הזה. והחמור שאני לא יודעת איך להתייחס ולעצור את המצב. גם אל אבא שלו הוא מדבר לא יפה. אבל אלי המצב חמור יותר. אני נגד מכות.כשאבא שלו שומע הוא יכול לומר לו אל תדבר ככה אל אמא. וממש לא מזיז לילד . אנא התייחסותך לסיפור. תודה
או דבר נוסף שאני חושבת עליו. פשוט,להתעלם מהילד לחלוטין ! גם כשהוא מדבר אלי לא יםה. ובכלל כשהוא פונה אלי. גם בצורה יםה. רק מה שאני חייבת בתור אמא. לדאוג לאוכל. למקלחת שינה. אני האמא הדואגת. והאבא שלו יוצא הכי טוב
הי אסתריקה, אני שומעת שאת כבר כמעט מיואשת מהמצב, מנסה כך מנסה אחרת..לא מצליחה להתמודד. קודם כל עצה חשובה אחת - וותרי לגמרי על האלימות. היא בטח לא עוזרת, היא מחריפה מאוד את המצב וייתכן שאף גורמת לו. בכל מקרה אני שומעת שבנך בטיפול אצל מטפלת באמנות, מדוע שלא תיעזרי בה? הרי איש טיפול, שמכיר את בנך, את משפחתכם ואת המצב הנוכחי, בוודאי יוכל לסייע לך הרבה יותר ממני כאן. בכל זאת שני דברים כן אומר לך - 1. קודם כל חשוב להבין לעומק את הצרכים של בנך שאינם מצליחים לקבל מענה. זיכרי כי תגבותו, אלימה ומסעירה ככל שתהיה, עדיין מבטאת צורך לא מסופק ובוודאי מצוקה. 2. את חייבת להיות עקבית בתגובות לחלקים האלימים, אחרת שום שיטה, טובה ככל שתהיה לא תעזור. לסיכום אסתריקה, פני למטפלת של בנך, בקשי הדרכות הורים אינטנסיביות וכדאי שלא תתמהמהי עם זה כי המצב בהחלט נשמע לא טוב. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אולי תנסי דרך אחרת. לתת לילד אהבה ללא תנאים. כן לדבר אליו. כן להתייחס אליו, לחייך, לחבק, לנשק, לקחת אותו איתך. גם כשמקלל לא לשנות זאת אף לא לרגע. גם כשאת מעירה לו ובצדק על התנהגותו לעשות זאת במאור פנים, עם חיוך ונשיקה. הרצון שלך להתעלם מהילד מובן עקב כך שאת מרגישה שהוא הוא פוגע בך. אבל זה לא דבר נכון לעשות, כי מי שכביכול "פוגע" בך הוא רק בן 11 ומעבר לכך שהוא בן שלך, הוא עושה זאת רק בגלל מצוקה שהוא חווה ולא בגלל רוע או שנאה. ככה שאין סיבה להיפגע. כמובן שלא מספיק להסתפק רק בזה ואם ההתנהגות הזאת של הילד ממשיכה - זאת אומרת שגם המצוקה שלו ממשיכה וחשוב ואף קריטי להיעזר בגורם מקצועי כדי לפתור אותה. ושוב פעם - לעשות זאת במאור פנים ובאהבה. כתבת גם שעברתם דירה והילד עבר בית ספר. דבר כזה שעבור בוגר נראה כדבר "קטן" ושולי עלול להיות טראומה קשה לילד. אם עוד כדברייך לא קיבלו אותו יפה בבית הספר החדש אז על אחת כמה וכמה. יתכן בהחלט שזהו מקור הבעיה וזוהי הסיבה שהילד חש כעס כלפייך. אולי הוא מרגיש שהחלטתכם לעבור דירה גורמת לכל הסבל שעובר עכשיו. כדאי לדבר איתו על זה ולשאול איך הוא מרגיש עם השינויים בחייו. אולי הוא רוצה לחזור לבית הספר הקודם. אם אכן זה המצב והבריאות של הבן שלך ושל כל המשפחה חשובים לך, כדאי לעשות את כל המאמצים לעזור לו. גם אם החזרה לבית הספר הישן תהיה כרוכה בנסיעות שעולות הרבה כסף - זה שווה. אם אין ברירה - אפילו לעבור דירה חזרה לאיזור הקודם כדי שהילד יוכל לחזור לסביבה שטוב לו בה. זה נשמע דרסטי אבל עדיף לעשות כזה צעד מאשר לתת לטראומה להפוך את הילד לחולה נפש חס וחלילה.
בן 13 מתעקש לעשות משקפיים,בטענה שלא רואה טוב,למרות שבבדיקה אצל שני אופטומטריסטית אובחן כבעל ריאה תקינה.מה הסיבות לכך ואיך להגיב
שלום הילה, האם ניסית לדבר איתו ולהבין ממנו מהן סיבותיו? אם כן, נשמח לשיתוף. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ניסיתי מספר פעמים,חוזר לטענה שלא רואה מהלוח
שלום הילה, נראה כי יש צורך בבירור מעמיק יותר. אז ראשית הייתי מציעה לגשת איתו גם לרופא - זה מעין "תו תקן" אחר. העלי את הבעיה מול הרופא ונסו לברר יחד את הסתירה שעולה בין הבדיקה התקינה, אם תישאר תקינה, לבין תלונותיו. את יכולה גם לגשת איתו לבית הספר, להושיבו במקומו ואז לבדוק בשביל עצמך וגם בשבילו אם לא רואה את מה שאת כותבת על הלוח. הכיוונים הנוספים שאת צריכה לבחון הם חרדות למיניהם, חרדות ביצוע, חוסר ביטחון, קושי בלימודים שמיוחס לעניין הראיה, רצון להראות כמו דמות או ילד מסוים ועוד. הייתי אפילו שולחת איתו משקפי "כאילו" כדי לבדוק את אכן מדובר בבעיה "פסיכולוגית". בקיצור, כדאי להמשיך ולברר ולא להסתפק בתשובתו השטחית, כי ייתכן והוא עצמו אינו יודע מנין נובע הצורך שלו. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, יש לי שני ילדים: בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מיותר לציין שהם לא מסתדרים בכלל, ויותר מזה נראה לרגעים שיש אפילו שנאה ועצוב ממש לראות את זה. מעבר לזה, הם טיפוסים מאוד שונים, הילד נעים וקל לחינוך והילדה מאוד דעתנית וקשה מולה. לאחרונה אני מרגישה הדרדרות אצל שניהם. הילדה התחילה כיתה א' ובמערכת החדשה היא מנסה לבדוק גבולות מול המורה וגם בבית, יש תחושה שהיא הפכה להיות חוצפנית, צריך לחזור על כל בקשה המון המון פעמים עד שהיא מבצעת וזה נורא מתסכל! הילד שאף פעם לא קיבלתי שום תלונה עליו, לאחרונה נראה שקצת נגרר אחרי חברים לכיוון השלילי. שמתי לב שגם לא זקוק להרבה שעות שינה, לוקח לו הרבה זמן להרדם (לא תמיד) והוא לא עייף במהלך היום. יש לי הרגשה של שינויים בשניהם באותה התקופה. אבל אני לא מבינה מה הגורם לכך? ומה אני יכולה לעשות כדי להגיע לכל אחד מהם, להחזיר את הילד לדרכו הנעימה והטובה ולהגיע למצב שהילדה תבין את חשיבות הכבוד כלפי אחרים, כולל הורים ומורים. אשמח מאוד לעצה!!
שלום אודליה, תרשי לי לתת לך כמה כיווני חשיבה שאולי יעזרו לך להבין טוב יותר כל ילד בנפרד ו/או את הדינמיקה בינהם. שמתי לב שלפעמים מתקיימת תופעה כזו בתוך משפחות, בה כל אח נכנס לתוך מעין "תפקיד " משפחתי למשל, אחד קל השני קשה, אחד מופנם, השני מוחצן וכיוב'. חשוב מאוד לא להמשיך ולהנציח את התפקידים האלה, כי אז מה שקורה הוא, שגם אם הם באמת נבדלים במזג וכיוב', כל ילד יטה לגדול לתוך אותה תבנית שיצרו עבורו, או לחילופין ינסה לפרוץ אותה בזמן ובאופן הכי לא נכון.. שנית, כדאי לבדוק מדוע הם כ"כ "שונאים", וזה משהו ששווה להקדיש לו מחשבה ממשית. מתוך התובנה הזו תנבע הדרך האפקטיבית ביותר לקרב בינהם. מניסיון, שווה להורים לבחון את יחסם אל כל אחד מהילדים ולדינמיקה הנוצרת בינהם (למשל תמיד לצדד באחד, להתערב יותר מידי, או לחילופין לא להתערב מספיק כאמור להנציח את התפקידים של כל אחד מהם ועוד) ואז לפעמים מגלים שבאופן לא מודע אנחנו כהורים בעצם מייצרים ואף מחזקים את הדינמיקה הלא רצויה. שלישית, אם הילדים מנסים לבדוק גבולות, אז כמו תמיד, חשוב להמשיך וללמד אותם באופן עיקבי ולא כעוס מהם הגבולות. את צודקת, זה לא הגיוני שאת נאלצת לבקש כל דבר עשרות פעמים, מנגד אם זו התקשורת הרווחת, אז זה מה שהיא למדה-שכך הדברים צריכים להתנהל. כמו כן, אם את יודעת שהיא באמת טיפוס כ"כ דעתן וכיוב', אז דווקא עבור ילדה כזו חשוב לבחון היכן וכיצד מאפשרים לה יותר עצמאות. זה חלק ממה שיבנה ויבסס אצלה תפיסה עצמית חיובית. במקביל יש לייצר בהירות במקומות בהם היא לא יכולה לעבור את הגבול ושני אלו חייבים לבוא יחד. אני מניחה שכמה פגישות הדרכת הורים יוכלו לסייע לך לחשוב על כל אלה אם תרגישי צורך, אבל מניסיון, שווה מאוד מידי פעם לעצור, לערוך בחינה מחודשת של ההתנהלות המשפחתית שלנו - כיחידה וגם של הפרטים בתוכה, זאת על מנת להבין מה הצרכים המשתנים והמתחדשים של כל אחד מכם ושלכם כמשפחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
דלום, אשמח לקבל המלצה על פסיכוטרפיסטית לילדים באזור המרכז - ר״ג, גבעתיים, קריית אונו שעובדת עם מכבי
שלום, אפשר לשלוח הודעת המשך עם מייל פרטי אליו יוכלו גולשי הפרום לשלוח המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבן שלי בן 13, ילד יפה וטוב. הוא לומד בבי״ס רגיל בכיתה קטנה לחינוך מיוחד. אין לו חברים למרות שהוא מצחיק אבל הוא מתנהג בצורה ילדותית מילדים בני גילו. למשל: צופה בסדרות של ילדים קטנים, לא מתעניין בכלום חוץ מסרטים ישנים שצופה בהם מאות פעמים ועוד... לא יודעת מה נכון לעשות בשבילו וכיצד ניתן לסייע לו אשמח לתשובה מהירה
שלום לך, אני מניחה שאם הוא בכיתה קטנה, הוא אובחן בעבר וקיבל המלצות להמשך טיפול. אם זה לא קרה, אני מציעה בחום לערוך לו אבחון פסיכולוגי, שיסייע להבהיר את מצבו הרגשי והקוגניטיבי, כמו גם המלצות ייחודיות עבורו להמשך טיפול וסיוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בן ה 3 מתנהג באלימות בגן . השבוע הוא נתפס חונק ילדה בצהרון ולפני כן נצפה משליך דברים. יש לציין שלפני חודשיים נולד לו אח. בבית הוא לא מתנהג באלימות ומתייחס יפה לאחיו כמובן יש התנהגות של בדיקת גבולות. כל התקפי האלימות מתרחשים בצהרון בלבד. כל פעם שהגעתי לאסוף אותו ראיתי שיש עליהם פחות פיקוח והילדים עושים די מה שמתחשק להם. בצהרון יש 2 קב גיל בני ה+4 ובני 3 כאשר שאלתי את הגננת בגן היא אמרה שהוא ילד חברותי עוזר ולא נצפתה שום התנהגות או תקרית אלימה. יש לציין שמאז הולדת האח, סבא לוקח אותו כל בוקר לגן- הילד כן שואל מתי אני או בעלי נקח אותו. מה עלי לעשות ? לפנות לגורם מקצועי? לדבר איתו ? תודה
שלום נדיה, לפי מה שאת מתארת, ההתנהגות האלימה מתרחשת אך ורק בצהרון. אם אכן זהו המצב, אז כדאי לשקול להעבירו משם. ייתכן שהפיקוח שם באמת לקוי כפי שאת כותבת, וכתוצאה מכך האווירה מתוחה והילדים לא מקבלים מענה לצרכיהם, וזה מה שמעורר מהם, ובבנך, תסכול ואגרסיה. בידקי את נושא הצהרון לעומק ולאחר מכן החליטי כיצד את ממשיכה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
נדיה יקרה, מעבר למה שענתה ירדן לגבי בדיקת הצהרון שזה נכון ורצוי שתעשו, הייתי מתייחסת גם לנקודה חשובה נוספת שציינת והיא שנולד לבנך אח לאחרונה וזה תמיד משפיע על כל המשפחה והפרטים שבה וגם על בנך. הייתי מציעה שמדי פעם תקחי אותו את לגן (וסבא יוכל להישאר עם התינוק) או זמן אחר שתזמי איתו. זמן אישי רק של שניכם. חשוב שירגיש שיש לו עדיין מקום אצלך למרות התינוק שוידאי גוזל ממך זמן רב. בהצלחה
נכדי החמוד והחכם בן שנה וחצי. כחודש וחצי יש לו שיטה חדשה שלא מקבל דבר מה שמבקש .או אפילו ללא סיבה .הוא דופק הראש בריצפה אן בכל מקום אחר. מה עושים .סבתא מאד דואגת וההורים הצעירים גם .אשמח לתשובה תודה.
שלום רותי, זוהי דרכו להביע תסכול. כיצד אתם מתמודדים עם התופעה עד כה וכיצד הוא מגיב אליכם? אני שואלת כיוון שבמקרים שונים, "שיטות" שונות (הנובעות מהבנות שונות לגבי מצבו), יכולות לעזור. מחכה לתשובה, יירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הם מתמודדים בצורה .נראה לי בסדר גמור .הם מרימים אותו מעסיקים אותו במשחקים. ביחד נותנים לו המון אהבה ותשומת לב. ובכל זאת הוא ממשיך .וגם אמרו להם .שבגן שהוא נמצא הוא גם עושה את זה .כשהוא רוצה משהו ולא נותנים לו. או גם בלי סיבה. ממש הזוג מיואש .מה עושים.
שלום שוב, זה בדיוק הגיל לעזור לילד להחליף את הג'סטות במילים. כדאי למשל למלל את הסיטואציה תוך ביטוי אמפטיה למצוקתו, למשל "אוי..אתה מאוד רוצה את הכדור הזה..נכון? אבל אי אפשר עכשיו, הכדור מלוכלך". או לעזור לו להתבטא, להסית את המוקד אל עבר הביטוי הרגשי והמילולי "אתה כועס" או "תגיד, אני רוצה את המשחק, תגיד משחק". כמובן שהוא לא יאמר הכל או יבין הכל אבל הוא בהחלט בגיל שהוא יכול להבין חלק גדול מהדברים שנאמרים לו. ככל שהוא ירגיש שהוא מובן על ידי הסביבה, ומקבל הסברים לסירובים שמקבל (ויש הרי המון כאלה בגיל הזה), ובמקביל לומד יותר ויותר מילים כדי לבטא את עצמו, ביטויי התסכול החריפים יתמתנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
רוצה לומר תודה הם אומרים ומסבירים לו .וזה לפעמים עוזר .הם ימשיכו . להתנהג איו לפי תשובתכם ומאד מקוה שזה ישתפר מודה מאד מאד סבתא הדאגנית.
הבת שלי בת שנתיים עוד מעט... לא הולכת עדין לגן כי אני בטיפולי פוריות שעולים הון...וחייבים לחסוך ויש לי משפחה תומכת שעוזרת לי. הבת שלי יפה עם ביטחון מוקפת אהבה, אבל כשהיא ילדים בספרייה, היא רוצה בקרבתם והם בכלל לא בטווח גילה ודי מתעלמים ממנה ולי זה נוגע ללב כי אולי אני מזיקה לה שהיא אינה בגן? האם יזיק אם אכניס אותה בגיל שנתיים וחודשיים לגן? היא הולכת לגינה משחקת עם ילדים..לא הייתי רוצה שתהיה ילדה נזקקת לתשומת לב של ילדים..... תודה
הי ספי, יש הגורסים, ובינהם אנשי מקצוע רבים, כי הישארות הילד בבית עד גיל שנתים בטיפולה של האם או דמות המטפלת העיקרית, הוא בגדר מצב אידאלי. נדמה לי שעניתי לשאלתך.. בנתיים תהנו לכן יחד! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בתי בת 4.4 שנים,ילדה חברותית,חמה,השנה עברה מגן פרטי רוסי (שהייתה בו מגיל 6 חודשים ועד גיל ערבע) לגן עירייה טרום חובה.עד עכשיו היא דיברה רק רוסית,הגן היה רוסי וגם בבית מדברים רוב רוסית,כעבור חודשיים מתח' השנה היא למדה שפה עברית מצויין,עדיין קשה לה אבל היא מאוד משתדלת, היא מדברת עם ילדים,היא משחקת, משתתפת בהכל,בבוקר בשמחה הולכת לגן,אנחנו בתוך חודשיים הזמנו כבר כמה ילדים הביתה,גם אותה מזמינים, הכל טוב ויפה חוץ מ... הגננת. פתאום הזמינה אותי לשיחה ואמרה שאנחנו צריכים לפנות למכון להתפתחות הילד לבדוק את הילדה,כי היא לא מגיבה לכל מה שהגננת אומרת לה. ????? בצהרון (זה אותו מקום ואותם ילדים) שאלתי את סייעת אין לה שום בעיה, היא לא מדברת הרבה, אבל היא כל יכולה להצביע, להגיד מילה פה מילה שם. אינני מבינה למה בגלל שגננת לא מוצאת דרך לילדה שלי אני צריכה לקחת אותה לטיפול? הסברתי לה שאינני רואה שום בעיה,אין שום בעיה עם ילדים ועם מבוגרים אחרים. הגננת אמרה לנו שתפנה לאיזה וועד ויגיד להם שאנחנו לא רוצים לטפל בילדה שלנו. מה זה הדבר הזה בכלל? תודה מראש, אלונה
שלום אלונה, קודם כל הייתי רוצה להרגיע את הרוחות... בואי תצאי מנקודת הנחה שגם את וגם הגנת רוצות בטובת ביתך וזאת גם אם הסגנונות וההבנות שלכן לגביה מאוד שונים, ועדיין זו צריכה להיות נקודת המוצא. אני מציעה לך לחזור לגננת ולנסות להבין לעומק במה מדובר. למה היא בדיוק מתכוונת? ניחוש שלי הוא שביתך באמת עדיין לא לגמרי מבינה את השפה ואת כל מה שמדברים איתה, ואולי מול דמות סמכותית היא יותר נבוכה או מבוישת ופשוט מעדיפה לא להגיב. אם זה אכן המצב, כדאי לבחון אותו יחד, אולי אפילו לערב ולשתף את הפסיכולוגית של הגן ולהגיע לאיזושהי תכנית פעולה יחד שתיושם על ידי הצוות בגן. במידה והגננת מתכוונת למשהו אחר, אז בררי לעומק את כוונתה. תשאלי שאלות עד שתביני בדיוק למה כוונתה ואם אינך מסכימה נסי להבהיר לה מדוע את לא מסכימה איתה. כמו כן אני חייבת לומר שאבחון בפני עצמו אינו דבר שמזיק לילד או פוגע בו באיזושהי צורה. נהפוכו, לפעמים הוא ממקד את הקושי, גם אם הוא למשל כרגע רק קושי שפתי הנובע מנסיבות חייה עד כה כפי שציינת אותם. לסיכום עצתי, חיזרי אל הגננת וקיימו שיחה שבה המטרה היא להבין זו את זו, ולא להתנגח. זיכרי שטובת ביתך קודמת לכל, ושאבחון בפני עצמו אינו דבר פוגעני או מזיק. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הילד שלי בן 6 עלה השנה לכיתה א. המורה התקשרה ואמרה שהוא נשך ילד אחר בגלל שהבן שלי חשב שהוא פגע בו עם הכדור בכוונה. מה לעשות?
שלום, האם ניסיתי לדבר עם בנך על המקרה? מציעה קודם לברר איתו, לעומק, את שהתרחש, מה הרגיש וכיוב'. את מוזמנת לחזור ולשתף. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן חמש בעל פערים משמעותיים בין הקוגניציה לתחום הרגשי וככל הנראה עונה על ההגדרה של ילד מחונן. פסיכולוגית ילדים שראתה אותו המליצה על טיפול עקב הפערים. האם אפשר לקבל טיפול כזה דרך הקופה? תודה
שלו נעמה, הטיפול לו את זקוקה נקרא טיפול רגשי( ניתן ע"י פסיכולוג קליני, מטפל באמנות או עובד סוציאלי קליני) והוא בהחלט טיפול המסובסד ע"י קופות החולים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג ילדים טוב בתחום הרגשי באזור שוהם .
אתה מוזמן לכתוב הודעת המשך עם כתובת מייל, אליה נוכל אני והגולשים לשלוח המלצותינו. בהצלחה!
שלום רב ותודה מראש על העזרה! בני בן השנה וחודשיים מזה שלושה חודשיים אימץ לעצמו שיטה ובכל פעם שאני הולכת לשניה אפילו כדי להכין לו אוכל או כאשר מגיע השעה לישון וגם כאשר אני יושבת ומשחקת איתו דוחף את כל היד לפה ומקיא..אנחנו כבר ממש לא יודעים מה לעשות..זה קשה נורא גם להתעלם כי הוא ממש נחנק מזה כמה פעמיים אשמח לעצה..
שלום, התנהגות מעין זו בקרב פעוטות בד"כ מהווה ניסיון לקבל מענה לצורך עמוק שלא נענה בדרך אחרת. יש שיאמרו שזה ניסיון לשליטה מצד הפעוט, למניפולציה וכיוב'. לא הייתי מתייחסת לדברים כך כלל. לכן לצערי לא אוכל לייעץ לך בצורה מספיק אחראית מכאן מכיוון שאני לא מכירה אתכם, את בנכם ואת אורחות חייו וחייכם מספיק טוב בכדי להבין את הסיבה מדוע נוהג כך וכמובן כיצד לסייע. מציעה בחום לגשת למספר פגישות התייעצות עם פסיכולוגית התפתחותית או פסיכולוגית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הבת שלי נכנסה השנה לגן ועדיין לא מצליחה להסתגל ( חוץ ממנה כל הילדים הולכים לגן בכיף וכולם מתים על הגן ). היא לא ישנה בגן בכלל , לא מצליחה להירגע ולהירדם , היא מסרבת לפעמים לאכול , לאחרונה לא מרוצה משום דבר ,נכנסת להתקפי צרחות והכי שנמשכים רבע שעה והיא כאילו לא שומעת בכלל שמדברים אליה. מכל דבר קטן! ובנוסף היא מסרבת לאכול אוכל מבושל,מכל הסוגים. רוצה רק חלב ופירות. אנחנו לא יודעים מה לעשות ? האם זה יכול להעיד על דיכאון אצל הילדה ? היא עד תחילת שנה הייתה איתי בבית והפסקתי להניק אותה מממש לפני שבועיים.
שלום נטלי, ההתנהגות שלה נשמעת לי כמו תגובה למכלול השינויים הגדולים שהיא עוברת השנה. מה שצריך לעשות כעת הוא לבחון את צרכיה העכשווים בתוך המצב החדש בחייה ובחייכם, וכיצד להענות להם בצורה טובה יותר. חישבו למשל על איך אתם הופכים את ההסתגלות שלה לגן לקלה יותר - אולי לקצר את הימים, לשלוח איתה חפצים שהיא אוהבת ושקשורה אליהם, אולי לשלוח איתה אוכל שאוהבת, לשהות איתה יותר זמן בבוקר בגן וכד'. לגבי האוכל. אני מציעה להפסיק להילחם בה. היא רוצה רק חלב ופירות, אפשרו לה את זה למשך שבוע שבועיים (כמובן כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה קודם). הראו לה שאתם שומעים את מחאתה, מבינים את הקושי שלה ולא נלחמים איתה. קיימו שיחות עם צוות הגן, ונסו ללמד אותם מה לדעתכם ירגיע את ביתכם בעת התקפי הזעם ומצבי הקושי- האם חיבוק, או אולי רק לשבת לידה כאשר בוכה ולהזמין אותה בעדינות למגע, כלומר לאפשר לה לבחור את צורת ההרגעה בזמן שהיא רואה שמשיהו נמצא שם לידה ומביע אמפטיה למצבה. אני כותבת לך כאן כל מיני דוגמאות, אבל הנקודה היא שאתם צריכים לחשוב לעומק על ביתכם, ממש לשבור את הראש, ולהבין מה יכול להקל עליה כרגע ומה היא צריכה מכם ומצוות הגן. אני מניחה שמספר פגישות התייעצות והדרכת הורים יוכלו לסייע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב רציתי בבקשה לקבל את דעתך אני זוג + 3 ילדים בני 3,8,11 ,אני מעוניינים לנסוע לחו"ל ולהשאיר את בנינו בן ה-3 אצל הסבתא,אציין כי מעולם לא נסענו לשום מקום והשארנו אף אחד מהם אך היות ואנו מעוניינים לנסוע לאירופה בתקופת החורף ובשל היותו ילד קשה שקלנו להשאירו ולנסוע בלעדיו.(אציין כי נסענו איתו לאירופה באוגוסט האחרון והוא רק נישרך אחרינו ולא נהנה ממשהו) ניסיתי לשוחח עימו ולהתחיל להכינו שאנו נוסעים לטיול והוא יישאר אצל סבתא ולאחר כמה ימים אנחנו נחזור,כתגובה הוא אומר "רוצה לבוא גם" אני חוששת שמה השארתו לבד ללא אחיו עלולה לפגוע בו ברמה רגשית והייתי מעוניינת לשמוע את דעתך האם זו תהיה טעות להשאירו ולא לקחת אותו עמנו? (מדובר על 7 ימים)
שלום ליאת, לו היה מדובר בסבב נסיעות לחול בו בכל פעם ילד אחר נוסע (והלוואי והיינו כולנו כאלה ברי מזל ;), או באירוע מיוחד כמו טיול בר מצווה לילד אחד, אז בעצם לא היו מתקיימים תנאים להיווצרות תחושה עמוקה אצלו שהוא ננטש מאחור, "מסומן" ומתויג כילד ה"קשה" (וכל זאת בלשון המעטה). הרי גם ילד "קשה" בוודאי בגילאים האלה, הוא ילד שלא מקבל איזה מענה לצרכיו (ובלי קשר לשאלה, מציעה בחום לגשת להדרכת הורים בנושא), ולכן בנוסף על כך גם לתת לו את התחושה שהוא "נענש" על ידי כך שאתם משאירים רק אותו בבית ונוסעים כולכם יחד בלעדיו.. בעיני לפחות, זוהי החלטה שהיא בפירוש לא נכונה לא עבורו, ולא עבורכם כמשפחה. עצתי היא או שתיסעו כולם יחד - כי מה לעשות, זוהי משפחתכם, או שתיסעו שניכם יחד לטיול זוגי. נסיעה טובה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, אשמח להמלצה לגבי פסיכולוג ילדים באזור השרון, עבור ילד בן 7 אשר אינו מוכן להיות לבד, לא ללכת לבד לשרותים, לא לישון ולא כל דבר אחר, אשר עובד עם מכבי. תודה ויום טוב
בן שנה לא נרדם לילה רצוף. בכל לילה הוא מתעורר ב 4:30 בערך ובוכה לעיתים רעב. ועקב עייפותי הרבה אני לוקחת אותו למיטתי הגדולה ורק שם הוא נרדם רצוף עד הבוקר. חוששת מהרגל שלילי. אני עובדת משרה מלאה, בני נמצא אצל מטפלת מבוגרת חמה ואוהבת. לא עבר שינויים. עכשיו הוא מביע כעס וזורק מוצץ אם אני לא לוקחת אותה למיטתי ולי אין כוח .. מה ניתן לעשות?
שלום הילה, קשה לי לייעץ לך באופן מדויק מאחר וישנם דברים רבים שאני לא יודעת עליכם (למשל איך הוא ישן במהלך היום, כמה זמן ישן במהלך היום, כמה תנומות, ובלילה-מהי שעת השינה שלו ועוד). ובכל זאת אנסה לענות לך. את בעצם בעצמך מבינה שעדיף שלא תרגילי אותו לישון איתך במיטה, אבל מוסיפה ואומרת שאין לך כ"כ ברירות כרגע, כי את חייבת את זמן השינה הזה כדי לתפקד. אז אני רוצה לספר לך שבקרוב מאוד כל הרגלי השינה של בנך ישתנו שוב. הוא יוותר על שינה אחת במהלך היום, ואט אט שנת הלילה תתחזק, שנת היום תתרופף ותתקצר, כלומר ברמה הביולוגית שנתו תסתנכרן ויותר יותר עם זו שלך - כלומר עם שנת המבוגרים (שינה בלילה וערות ביום). אז בעצם גם אם את "מושכת" את ההרגל "המגונה" הזה עוד כמה חודשים, בסופו של עניין, אני מאמינה שעם הזמן הדברים יוכלו להסתדר ויהיה קל יותר למגרו, אולי לא בלי מאמץ בכלל, אבל כן, זה כנראה יהיה קל יותר מאשר בשלב זה בחייו. אז בנתיים תמשיכי להנות לך מהשינה המתוקה עד הבוקר ומריחו הנעים של בנך התינוק.. כל טוב וליל מנוחה.. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך, יש לבן שלי בעיה אני לא יודע מה ההגדרה שלה בדיוק .. הוא לא יודע לשלב בין העיסוקים שלו ! הוא מתעסק שעות במחשב, או שעות בשיעורים לא מצליח לשלב ביחד . וזה פוגם בקשרי חברתיים שלו מעט. למרות שהוא אהוד בכיתה . מקווה שהצלחתי להעלות את הבעיה שתובן . מה יכול לעזור לו בגיל הזה ללמוד לא להשקיע בדבר אחד ?
שלום אלעד, מה יכול לעזור אתה שואל? אתה. ילד בגיל עשר עדיין זקוק להוריו כדי ללמוד איך לארגן את מערכת הזמנים שלו. שבו יחד, נסו לעבור על כל העיסוקים, מטלות, שאיפות רצונות, ולבחון איך אתם מחלקים את השעות שלו במהלך היום, ואפשר אפילו לעשות את זה ברמה השבועית לאור המטלות המשתנות (זה אפילו יכול להחשב לזמן איכות וזמן של ביחד-שתי ציפורים במכה). לאחר שבניתם תכנית עבודה, ביחד(! )אתה תצטרך לעזור לו גם ליישם אותה וכן זה אומר להזכיר לו את שסוכם, לפעמים גם לעזור לו באופן קונקרטי לעבור מדבר לדבר וכיוב'. בהצלחה לכם! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי צריכה הדרכה כי אני כבר ממש אבודה הילד הגדול שלי בן שנתיים ושבעה חודשים גמול מזה חצי שנה ביום ומזה חודשיים בלילה (למרות שכמעט כל לילה בורח לו במיטה). כל התנהלות היום יומית שלו היא בדרך של התבכיינות וכעס הוא משליך דברים מרביץ שורט וכשכועסים עליו או כשהוא לא מקבל את מה שהוא מבקש הוא עושה פיפי במכנסיים בכוונה. יש לציין שנולד לו אח קטן בן חודשיים וחצי אבל העניין עם הפיפי התחיל לפני שלושה חודשים בערך. אני מנסה להימנע מעימותים איתו אבל הוא פשוט לא מוכן לקבל לא ויכול לבכות גם במשך שעתיים שלמות. ניסיתי את שיטת המקלחת זאת אומרת הוא לא אוהב לעשות מקלחת ובכל פעם שהוא עושה פיפי אני מכניסה אותו להתקלח ומסבירה לו שפיפי זה מסריח וצריך לנקות אותו מהגוף. יש לציין שלפעמים אני ממש כועסת מתסכול גם כי הוא יכול לעשות פיפי שלוש ארבע פעמים באותה שעה רק כי אני לא מוכנה לתת לו את מבוקשו.. וזה מלווה בבכי בלתי פוסק פליז help!!!
שלום שירז, אני קוראת את דברייך, ומבין השורות אני שומעת שאת בעצם מבינה שהקושי של בנך אינו עניין ההרטבה, אלא נושאים אחרים לגמרי. ישנו שם כעס, תסכול, קושי להתמודד עם כניסת בן משפחה חדש ואולי עוד. הוא מבטא את רגשותיו דרך ההרטבה - את הכעס וגם את הנזקקות. אם את תחפשי דרכים כדי לנטרל את נושא הפיפי בלבד, לצערי אומר לך מראש כי לא תצליחי במשימתך. את חייבת להבין לעומק מהם הצרכים העמוקים של בנך, עליהם הוא לא מצליח לקבל מענה ובאיזו דרך הוא זקוק לכם ההורים. לשם כך אני מציעה לכם בחום לגשת להדרכת הורים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי , בני בן 10 ,גודל במשפחה אוהבת ותומכת,מוקף חברים. לאחרונה מפחד מזה ששמפו נוגע בפה שלו במקלחת,שמרססים דיאורדורנט לידו והוא מריח,או שהספר נוגע בו בידיים מלוכלכות...בעיקר פחדים של חומרי ניקוי והיגיינה... לאחרונה נקראנו לקחת אותו מבית ספר כי עבר ליד המנקה שריססה חומר ניקוי על הזכוכית והוא נשם את זה ... כעת כבר יומיים חושב שיש לו משהוא בבטן... אנחנו מסבירים לו שוב ושוב שלא יקרה לו דבר והוא עדיין חרד.. כיצד אפשר להתמודד עם חרדות מהסוג הזה ? האם זה הזמן לפסיכולוג או לפסיכיאטר ?
שלום, הייתי קודם מנסה לברר מנין הגיע הפחד הזה. נסו לדבר איתו, לשאול, להבין. פחות לשכנע אותו מדוע אינו צודק, יותר להבין לחקור ולשאול..האם ארע אירוע כלשהו או אולי שמע על אירוע כלשהו שנסך בו את הפחדים האלה, מתי הם תוקפים אותו בעוצמה ומתי פחות וכיוב'. הבנה שלכם אותו, והבנה טובה יותר שלו את עצמו, כבר יפעלו כדי להרגיע את החרדה. שנית, כדאי לבחון האם רמת המתח והחרדה הכלליים שלו עלו לאחרונה - אולי מעברים כאלה או אחרים, שינויים בחיים וכיוב', ואם אתם מוצאים שכן, פעלו באופן ישיר כדי להפחיתם. במידה ואין שינוי ברמת החרדה, כמובן שתוכלו להתייעץ עם פסיכולוג או אפילו פסיכיאטר ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
שלום וברכה! בתי בת ה-7, ילדה נבונה ושמחה. לומדת בכיתה ב'. בת יחידה. נמנעת מכל משחק שיש בו אלמנט של תחרות. כשמשחקים משחקי קופסא, היא תמיד מתנדבת להיות ה"קופאית", ה"מחלקת" וכו' - ואף פעם לא מוכנה להשתתף באופן פעיל במשחק. במשחקי חצר - גם כן נמנעת. למשל, יודעת לקפוץ היטב בחבל, אבל אף פעם לא משתתפת במשחקי חבל עם החברות. (כשיש אתה חברה אחת או שתיים - היא כן משחקת, אבל כשזו קבוצה היא כנראה מרגישה מעט יותר מאויימת ופשוט נמנעת). כשפונים אליה בשאלה שדורשת מעט חשיבה ו"יציאה מהקופסא", היא ישר עונה: לא יודעת. למרות שזה לא כך. לא תמיד זו שאלה של ידע. אני המון המון אומרת לה ומדברת אתה על כך שבלי לנסות - אי אפשר לדעת ולהתקדם, ומספרת דוגמאות. כמובן בלי להלחיץ. נושא המשחקים בגיל הזה, חשוב כמעט כמו הנושא הלימודי. בלימודים היא בסדר גמור - חוסר הבטחון כמובן גורם לה גם להשתתפות מעטה יותר בשיעורים, אך היא אוהבת לרכוש ידע ובבית אני רואה שהיא מפנימה כל מילה ומשתמשת בידע שהיא רוכשת. היא לא אוהבת ללכת לבית הספר. המורה לא כל כך מוצאת חן בעיניה, אבל נראה לי שאם ההפסקות שלה היו "מלאות" בהתעסקות ובמשחקי חברה - היא הייתה שמחה יותר ונהנית יותר. יש דרך לגרום לה להפסיק לחשוש, לא לפחד מכישלון ולהיות פעילה יותר? יש לציין שלפני שנתיים, בגן, הנושא עלה בפעילויות הגן - שם היא נמנעה מפעילויות רבות, בטענה של "אין לי כוח" וכו', כשגם שם הבנו שזה נובע מחשש של כשלון או מפחד מתחרות. אז לקחתי אותה לטיפול רגשי. לאחר מספר טיפולים - המטפלת אמרה שבעבודה אחד על אחד אין לה שום בעיה, וחבל להמשיך עם הטיפולים. אולי הייתי צריכה איזו קבוצה חברתית. אבל זה חלק מהעניין - היא לא מעוניינת להשתתף בשום חוג. בצהרון בדרך כלל יש חוג - היא אף פעם אהבה את החוג בצהרון. מעדיפה לבלות זמן חופשי או להקשיב באופן פסיבי לשיעורים פרונטליים או לסיפורים. מקווה שהובנתי. אשמח לייעוץ ולעזרה בחשיבה. ריקי
שלום ריקי, אני חושבת שטוב עשיתם שלקחתם את ביתכם לטיפול רגשי, וצר לי שהמטפלת לא מצאה כל דרך להיות עבור ביתך ולסייע לה, ולכם ההורים, רק משום שבמשחק אחד על אחד לא בא לידי ביטוי מה שאת מתארת. אני הייתי מציעה לחזור לטיפול אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, ומבקשת גם הדרכת הורים עבורכם. לרוב העמדות התפיסות ואולי גם המשאלות העמוקות שקיימות בקרב ההורים עוצמתיות ומשפיעות הרבה יותר על הילד מהמסרים הגלויים שעוברים . בנוסף, להיות ילד יחיד לעיתים מגיע עם הערצה כמעט בלתי מותנית מצד ההורים, וכך ילדים יחידים עלולים לפתח רגישות ואפילו פחד מכל תגובה אליהם שאיננה הערצה. כל אלו הם נושאים שכדאי יהיה לבחון בטיפול, הם מצידה והן מצידכם ההורים. כאמור, ממליצה על כך בחום. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה על ההתייחסות. ריקי
היי אשמח להמלצה לפסיכולגית ילדים בשוהם והסביבה. לילדה בת 8 (פחד מכשלון. ביטחון עצמי)
בוקר טוב. בני בכיתה ה, בקרוב בן 11 ילד רגיש, ילד טוב שלא מחפש בלאגנים.. השנה עבר בית ספר עקב מעבר דירה, בשבועיים הראשונים היה מאושר ואמר: "כולם חברים שלי...נחמדים.כייף לי...." פתאום הכייף הפך לסיוט "לא משתפים אותי, לא מזמינים. לא יוצרים קשר..." בפעילות בצופים חווה אלימות פיזית מילד מהכיתה. כנראה "הבריון של הכיתה" למחרת סרב ללכת לבית הספר . וביקש/דרש שאדבר עם האמא של הילד. וכך עשיתי. יום לאחר המיקרה לא הסכים ללכת לבית הספר, רק יום לאחר מכן קם כרגיל ויצא לבית הספר. באותו היום הבן שלי חזר הביתה וסיפר שאותו ילד הטריד אותו מינית. בהפסקה נתן לן מכה באיבר המין. ואחר כך שוב סטירה בישבן. הבן שלי לקח את זה קשה מאוד! (כנראה נקמה ששוחחתי עם האמא), סיפרתי למחנכת. ויום למחרת הגעתי אל היועצת. (המנהלת לא היתה) שוחחו עם הבן שלי. שסיפר בדיוק מה קרה. סיפר שלא יכול היה להחזיר ולהעיף אותו מימנו. כי :"קפאתי, קיבלתי צמרמורת, ראיתי שחור....." הבן שלי ללא ידיעתי וביוזמתו התקשר למשטרה. פנו אלי לאמת. הבטיחו שיצלצלו אלי קצין נוער. אבל לצערי עדיין לא פנו שוב. מאז המיקרה הבן שלי מסרב כבר כמה ימים ללכת לבית הספר. הילד הפוגע מגיע לבית הספר כרגיל.לא הושהה.דבר הזוי,לדעתי. היתה שיחה עם ההורים שלו. בית הספר מנוע מלספר לי מה דרכי הטיפול. אך טוענים שהמיקרה עבר לפיקוח .ומטופל.(בושה. לטענת הפיקוח זאת לא הטרדה מינית..). לטענתי הבן שלי לא מוגן עדיין בבית הספר. ואם הילד השני כרגיל בבית הספר לא נעשה כלום. אז גם היום הילד שלי בבית. טוען שלא מרגיש טוב. ורע לו בבית הספר. אני חסרת אונים לא יודעת מה לעשות. לתת להתמודד?להעביר בית ספר ? . אני בודקת טיפטל פסיכולוגי/טרפיה באומנות או משהו כזה. ובנוסף חוג להגנה עצמית. האם לדעתך ליצור קשר עם המשטרה? להעביר בית ספר? זה נכון לאפשר לילד להישאר בבית? או דעתך בכלל על המצב. אודה לך מאוד
שלום אתי, אם אינך חשה שהעניין מטופל כיאות על ידי הנהלת בית הספר, אז בהחלט כדאי לפנות לגורמים אחרים (משטרה, שירותי רווחה) ולטפל בנושא באופן מספק. אני בהחלט מבינה את בנך שאינו חש בטוח להמשיך ללכת לבית הספר לאחר שכל הניסיונות שלו להתמודד עם העניין לא נשאו כל פרי, ובפועל הוא ממשיך לסבול מאותו ילד. אני מציעה גם לגשת למנהלת בית הספר ולהודיע לה באופן רישמי על החלטתך לפנות לגורמים נוספים אם העניין לא יטופל כיאות. כמו כן אני בהחלט מסכימה שמדובר בהטרדה מינית שחייבת להיות מטופלת ככזו. הייתי מבקשת התערבות מפקחת, פסיכולוגית בית ספר, ואף פונה למשרד החינוך אם יש צורך בכך - ומיידעת את המנהלת. אמא יקרה, אם את מאמינה לבנך, חשוב שתעמדי לצדו ותעזרי לו להרגיש בטוח במקום אליו את שולחת אותו, ומול האנשים בהם את שמה את מבטחך שישמרו עליו בהעדרך - אחרת מה כל זה שווה.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
בתי מתגוררת בניין יורק מטעם העבודה לתקופה קצרה. נכדתי בת שנה וחצי. בתי שואלת לגבי הנכדה היא מוקפת בילדים של חברים אך הם לא בגילה ממש. עד כמה משמעותי בגיל הזה להתרועע עם תינוקים בטווח גילה? היא נהנת מאוד מחברת ילדים גדולים יותר גיל 3-5 היא מדברת ומשחקת יפה
שלום, לא מאוד משמעותי. בגיל הזה פעוטות משחקים עם מבוגרים מהם, בעוד עם ילדים אחרים המשחק הוא בעיקר משחק אישי שמתקיים אחד לצד השני. כל עוד היא מוקפת בחברה, וניכר שהיא נהנית, אז אין כל בעיה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
ילד בן שנתיים וחצי לא משתתף בגן בשום פעילות. שנה שעברה היה במשפחתון של 5 ילדים ויצר קשרים יפים עם הילדים. השנה הולך לגן חדש של ילדים מפותחים ממנו ורובם גם גדולים ממנו, כ 20 ילדים בגן. הילד לא רוצה להשתתף בכלום. לדוגמה: בריכוז לכל הילדים נותנים אביזר (מקלות לתיפוף לדוגמה) , לא מוכן לקחת את האביזר. לא רוצה לצייר או ליצור (בבבית אוהב יצירה). לא משחק עם ילדים אחרים. יושב בצד ולא רוצה לעשות שום דבר. צמוד לבקבוק שלו (שהוא תמיד הנחמה שלו). הוא לא בוכה בפרידות, ובבית נשאר ילד שמח. יש לציין שגם בסיטואציות אחרות, לא בגן, ניתן לראות שהוא נרתע מקבוצות גדולות ומהמולה. למשל בגינת שעשועים, אם יש ילדים אחרים על המגלשה, הוא לא רוצה ללכת בטענה "שיש שם ילדים". מה כדאי לעשות? חשבתי להעביר אותו לגן אחר בו הוא יהיה בין הגדולים. אבל הגן הזה יהיה רק לשנה, כי הוא רק עד גיל 3.
הי רחל, כדאי לפעול בשני מישורים, ראשית להמשיך ולסייע לו להסתגל לגן מבית. למשל לשלוח אותו עם חפצים שנוסכים בו ביטחון, להישאר איתו קצת יותר זמן בבוקר, אולי לקצר קצת את הימים, לקבוע מפגשים עם ילדים מהגן אחה"צ בבית וכיוב'. שנית, על הצוות לפעול גם כן כדי להגביר את הנוכחות שלו בגן באופן שתואם את צרכיו. לשם כך הייתי מכניסה לתמונה גם את הפסיכולוגית של הגן כדי לחשוב על תכנית פעולה בגן. לא הייתי מעבירה אותו גן כ"כ מהר אלא אם כן את חושבת שהצוות בגן אינו מספיק מיומן כדי לסייע לבנך לצלוח את המעבר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
הילדה שלי בת שנתיים עוד שבועיים עברה לקבוצה של גדולים 25 ילדים חוץ מעוד 3 ילדים כולם חדשים , בדיוק במצב זהה, ואני לא יודעת איזה פתרונות עוד להציעה לגננת חוץ ממה שכבר ציינת , היא יושבת יום שלם בגן על הכיסא ולא מוכנה לשתף פעולה חשוב לציין היא הכי קטנה בגן מבחינת גיל ומשקל, בבית לא השתנה כלום מבחינת התנהגות צוחקת משחקת לבד וביחד, ישנה מצוין. לא יודעת אם לתת לזה זמן וכמה זה נכון (מקסימום) או שכדאי להעביר למסגרת יותר אינטימית ? תודה רבה מראש על התשובה (אמא מודאגת)
שלום רב, בני עלה השנה לכיתה י' בבית ספר יוקרתי. בגלל המגמות הוא נותר רק עם חבר אחד שהכיר לפני כשלוש שנים בחטיבת הביניים. הטיולים בבית הספר הזה מאוד קשים לו, לא מבחינת הליכה (14קמ ליום) אלא מבחינת האוכל שצריך להביא לכל הימים אוכל ולהכין בבוקר את האוכן לבד לאותו יום. יצא לטיול ולפנות בוקר התחיל לכתוב לי כי הוא לא בנוי לטיולים האלה (זה היה גם בשלוש השנים הקודמות) ושהוא מרגיש בודד ורוצה לעבור בית ספר. בני אובחן כילד מחונן וכל השנים היה מוקף בחברים. בחטיבת הביניים היו לו מס' חברים שאיתם מדי פעם נפגש. לאחר הטיול קבעתי תור אצל יועצת בית הספר אליו רוצה לעבור והוא ישב מולה והשיב לשאלותיה. היא ראתה את התעודה ואמרה שיוכל לעבור למגמה אותה ביקש ללא מבחן. וכך למחרת עבר בני לבית הספר החדש. כאן פגש חברי ילדות שלמדו איתו ביסודי ונראה שנחמד לו שם. השאלה שלי היא האם פעלתי בפזיזות? יש לציין שבסוף כיתה ז כשראיתי שהוא לא כל כך התחבר לחברים הצעתי לו לעבור לבית הספר הזה אליו עבר עכשיו הוא עשה מבחנים וכמובן עבר אותם אך לא רצה לעבור. כרגע זה בא ממנו וביקש לעבור. האם עשינו מעשה נבון? קצת חבל לי שפספס את בית הספר בו היה. האם שיקול הדעת שלו ובקשתו במפורשות לעבור הם סיבה מספקת או שהייתי צריכה לברר יותר לעומק את כוונתו ולשקול נניח אולי לעבור כיתה? הצעתי לו פעם אחת לעבור כיתה אך סירב. תודה על תשובתך.
הי חני, את הנעשה אין להשיב הרי, אז אין טעם להכות על חטא...בנך קיבל החלטה, ביצעתם אותה וכעת למיטב הבנתי הוא מרוצה, אז לא קרה שום אסון. אם אינני טועה, שאלותיך לאורך השנים כאן בפורום מבטאות את האתגרים ההוריים שאת מתמודדת עימם בכלל ועימו בפרט. לכן אני מציעה לך בחום לגשת להדרכת הורים אצל פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. אני בטוחה שתוכלי למצוא בפגישות כאלה תמיכה, הכוונה ואפשרות להרחיב את החשיבה על עצמך כאדם, כהורה ועל ילדייך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בתי בת 12 וחצי עלתה השנה לכיתה ז' בחטה"ב. בתקופת החגים שהינו כמה שבועות בחול ומאז שחזרנו לפני כשבוע והגעתה לבית הספר החדש, אני לא מכירה את הילדה שלי. מילדה מלאה בבטחון עצמי ומנהיגה חברתית היא הפכה לילדה עצובה שלא מפסיקה לבכות. כל ויכוח קטן עם חברה מוריד אותה וגורם לה לדכאון, היא לא זזה ממני וכל הזמן מחפשת את קרבתי וקרבתו של בעלי ומנסה לרצות אותנו, היא לא מפסיקה לדבר ומתהלכת בבית בחוסר מנוחה ובעיקר לא מפסיקה לדבר על העניינים החברתיים שכה מטרידים אותה וזאת למרות שיש לה קשרים חברתיים רבים הן בביה"ס והן מחוצה לו. האם לייחס זאת למעבר? האם אלה תגובות נורמאליות לשינוי? האם להמתין ולתת לזה סיכוי לעבור מעצמו או לגשת לטיפול? אני רק רוצה לציין שגם המעבר מהגן לכיתה א' היה מאוד מאוד קשה. אודה מאוד לתשובות. בברכה, גלי
שלום גלי, בני נוער רבים חווים קשיי הסתגלות במעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים/תיכון. זה נשמע לי שביתך חווה בדיוק כאלה מין קשיים, ואף נשמע שהיא מנסה לעשות כל שבכוחה כדי להבין ולפתור את הקשיים עימם היא מתמודדת. כמו כן, אם הגעת עד אלי אז אני מניחה שהמצוקה בולטת. באופן אישי, אני לא רואה מניעה מלהציע לה לגשת לשיחות עם פסיכולוג/ית קליני או מטפל רגשי המתמחה בטיפול במתבגרים אם היא מעונינת בכך. בשיחות כאלה היא תוכל לבטא את כל מה שמטריד אותה, מקשה עליה, מבלבל אותה, אבל מבלי להיכנס לסחרורים בלתי נגמרים שיכולים להתקיים בראשה כאשר היא חושבת על כל מה שקורה לה לבד. היא תוכל לקבל פרופורציות נכונות למה שקורה, למצוא דרכי התמודדות חדשים ואולי אדפטיביים יותר לקשייה ובאופן כללי להרגיש שהיא מובנת על ידי מישהו בשלב הזה בחייה שבהחלט עלול להיות מאוד מאתגר עבור מתבגרים רבים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ברצוני לשאול לגבי בני הבכור נולד עם טמפרמנט .אך לאחרונה החל להיות עצבני מאוד וצריך ל״העסיק אותו עם כדור על מנת שיהיה רגוע . איני יכולה לשבת עימו במסעדה או לצאת עימו לקניות . אני עומדת על שלי ולא מוותרת לו וקונה לו מה שהוא רוצה למרות שהוא משתולל. לאחרונה הוא היה עימנו בחו״ל בחגים וסדר היום שלו השתבש.. ייתכן וזה קשור לזה ? אשמח לעיצה כיצד לעזור לו להתמודד עם תיסכוליו והתנהגותו ה ״עצבנית ״
שלום עינב, על פי התיאור שלך קשה מאוד להתרשם ממה נובע הקושי של בנך, מכיוון שהתשובה יכולה ללכת למספר כיוונים (החל מהתנהגות נורמטיבית של בנכם שבעצם מצריכה שינוי והתאמה מדויקת יותר שלכם ההורים אליו, ועד לאפשרות של קשיים התפתחותיים, קשיי ויסות למיניהם ועוד). אני כן מתרשמת שאתם ההורים מצויים במצוקה וחוסר אונים/חוסר הבנה של מה קורה והאם מה שקורה או איך שאתם מתנהלים מולו נחשב תקין, לכן אני מציעה בחום לגשת ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית קליני/ת של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
שלום! ביתי בת השלוש וחצי התחילה לפחד מכדורים (בעיקר כדורי פיזיו גדולים) לפני שבוע וחצי. באופן פתאומי ובלי סיבה כשהייתי בבית של הוריי היא התחילה לצרוח ולרעוד ולבקש מההורים שלי להכניס את כדורי הפיזיו בחדר ולסגור את הדלת. כשהגענו הביתה היא גם פחדה מהכדורים הרגילים שהיו בבית , למרות שמעולם לא התייחסה אליהם. גם בגן הגננת התקשרה מופתעת וסיפרה שברגע שיצאו לחצר וראתה כדור היא התחילה לצרוח וביקשה שייסגרו את הכדור במחסן. ניסיתי להבין איתה אם מישהו הפחיד אותה עם כדור או שמישהו פגע בה עם כדור והא טוענת שלא. הפחד העיקרי שלה הוא מכדורים גדולים והיא בלחץ כשגדול מתגלגל. זה כאילו היא רואה מפלצת מה לעשות?
שלום מיכל, אני מציעה לנסות להתחיל בתהליך שנקרא "חשיפה הדרגתית" שנועד להפחית את תגובת הפחד בהדרגה. התהליך הזה מחולק לשלבים ואני אתן לך דוג' לאיך לעשות את זה, כאשר הרעיון הוא לעבור משלב לשלב רק כאשר השלב הקודם הוגדר כמוצלח, כלומר ביתך כבר לא פוחדת מהגירוי שהוצג לה. אז השלב הראשון יכול להיות למשל שתביטו יחד בתמונות של כדורים. שלב שני, אפשר לקרוא סיפורים שבתוכם תמונות של ילדים משחקים בכדור. בהמשך אפשר יהיה להציג לה רק כדור אחד רך ונעים כזה של של תינוקות ולשחק איתו במשך יום או יומיים. לאחר מכן עוד כדור ועוד כדור, כשבהדרגה הגודל גדל, עד לשלב בו את מבחינה שתגובת הפחד כבר תמתנה מאוד ושאפשר להערכתך להתקרב לכדורי הפיזיו הגדולים. חשוב כמובן לאורך כל הדרך להיות רגועים, נינוחים ותומכים, לא להלחיץ אותה, לא ללחוץ עליה. להיות קשובים לקצב שלה ולהתאזר בסבלנות כי מדובר בתהליך שלוקח כמה ימים לפעמים גם כמה שבועות. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה :-)
שלום לך אשתי ואני החלטנו להתגרש לפני כחודש סיפרנו על כך לפני כשבוע לשתי בנותינו בנות ה 7 ו ה10 הקטנה איכשהו הפנימה את זה אולי בגלל שהיא פחות מבינה או בגלל שהיא יותר מופנמת . הגדולה לקחה את זה יותר קשה, אנחנו מדברים איתן המון על זה, על כך שאני יאלץ לעזוב בקרוב. אני מנסה לשתף אותן בתהליך של המעבר . עדיין קשה לי עם זה שהן סובלות וכואבות את הפרידה. אשמח לעזרה או יעוץ בנושא. בברכה ותודה מראש
שלום, זה נשמע שאתה בסה"כ בכיוון הנכון- משוחח איתן, משתף אותן, שומר אותן במחשבותייך ובינך לבינך מנסה כל הזמן לחשוב על מה עשוי לעזור להן. באמת חשוב לאפשר להן לשאול כל שאלה, לשתף בכל רגש, ולדעת שלפעמים זה נכון ומתאים לספק תשובות בהירות, ולפעמים זה בסדר גם רק להקשיב. כמו כן, מרגע ההודעה על הפרידה, לא הייתי מתמהמהת יותר מידי לפני העזיבה. הישארות ממושכת שלך, כעת כשכבר סיפרתם להן על התכניות שלכם, עלולה להיות מבלבלת מידי. אתה מוזמן להתייעץ באופן יותר ספציפי אם תעלינה לך תהיות או התלבטויות נוספות לאורך הדרך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה לך. שבוע טוב
שלום , לבן שלי בן ה 10 יש פחד להיות בבית לבד לפני כמה חודשים חשב שדפקו בדלת ( או שחלם ) ומאז הוא מפחד בעבר לא היה לו בעיה להישאר לבד. לדעתי גם קצת מתפנק , השאלה שלי זה האם להשאיר אותו בבית למרות שלא ממש מסכים או שכדאי לפנות למישהו ?
שלום שני, אם להתייחס ישירות לשאלתך אז התשובה היא שלא כדאי להשאירו לבד בבית אם מפחד ולא מעוניין בכך. בכל זאת, הוא עדיין ילד.. אם את מוצאת קושי להבין אותו ולסייע לו אז בהחלט מומלץ שאתם ההורים תפנו למטפל רגשי של ילדים כדי להתייעץ. במקרים כאלה אפילו מספר פגישות מועט עשוי לספק. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
ילד בן 7, מאוד חכם, מסתדר עם ילדים בכיתה ויש לו חברים, אובחן במבחני אריקה לנדאו בציון גבוה (אחוזון 98) בדרך כלל הכל בדר אבל במצבים שהוא פתאום לא מכיר אף אחד, יכול לסרב להכנס לסיטואציה, למשל תחרות שחמט עירונית שהיתה במקום אחר ממה שהכיר. הכנו אותו שיש שם ילדים אחרים. הוא לא הכיר אף אחד, זמן ההתארגנות בתחרות היה ארוך מהרגיל והיה בלאגן. וברגע האמת לא הסכים להכנס לתחרות להשתתף. למרות כל המאמצים והשכנועים. כאשר נמצא עם חבריו לכיתה משחק איתם והכל בסדר. זה קורה רק במצבים שלא מכיר את המקום ואת המשתתפים האחרים האם יש לו בעיה שצריך לטפל בה?
שלום ענת, את מתארת מצב שעל פניו נשמע סביר - תחרות, אירוע מעורר מתח ולחץ, על גבי זה הרבה מאוד "בלאגן", חוסר ארגון ובפועל התנהלות שונה מזו אליה הכנתם אותו - ובסוף הרגיש לא מספיק נוח ובטוח כנראה, ולא רצה להתחרות. ועכשיו כלל אצבע, אם ההתנהגות של ילדכם לאור הסיטואציה נדמית הגיונית - כלומר אתם יכולים להזדהות איתה, להבינה ולספק הסבר למעשיו, אז כנראה שמדובר בקושי נקודתי ולא ב"בעיה" שדורשת טיפול. כמו כן, ייתכן ובנכם מעט יותר מופנם, אולי ביישן וצריך יותר זמן להתחמם, גם זה בסדר, לא כולנו נולדנו מוחצנים. השאלה היא האם אתם מרגישים שההתנהגות שלו מעוררת אצלו מצוקה, או לחילופין מעוררת בכם ההורים אכזבה וכעס כלפיו - אם אחת משתי האפשרויות נכונה, אז בהחלט כדאי לגשת להדרכת הורים אצל מטפל רגשי של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
היי , הילדה שלי בת 3 , השנה נכנסה לטרום חובה והגננת אומרת שהילדה לא רוצה לצבוע או לצייר .. כל דבר שהיא שמה לה על השולחן היא לא רוצה לעשות , עושה אבל לא בהתלהבות , לוקח לה זמן , ותמיד רוצה לשחק רק במשחקים . בבית היא כבר תקופה לא רוצה לצבוע, אף פעם לא ממשיכה לצבוע את הציור שהתחילה .. חשוב לציין שהיא מחזיקה את הצבעים בצורה יפה ובמידה ואני מבטיחה לה שתקבל משהו אחרי הצביעה היא צובדת ממש פה ! (אפילו ההבטחות לא תמיד עובדות) מה לעשות ?
שלום אנה, שאלה. מדוע זה כ"כ חשוב שתצייר ותצבע אם אינה מעונינת בכך? אולי אני מפספסת משהו.. ירדן
חזרנו ברגע זה מאירוח אצל חברים...בתי בת השנה וחצי לאורך כל האירוח צרחה ובכתה. בתחילה פחדה מזרים למרות שאת הרוב הכירה .., לאחר מכן הפריעו לה דברים רבים. ו היינו צריכים לראות מה איתה . היו עוד הרבה ילדים שהיו שקטים ונהנו יחדיו...כבר לא נעים לי מהתנהגותה כמובן שאני מותשת ולא נהנת כמעט מהחברים .מה שמפריע לי זה 1. איך מפסיקים את ההרגל שפיתחה - הצווחות שלה ? זה פשוט בלתי נסבל כל דבר שמפריע לה היא צווחת . אנחנו מנסים לדבר איתה על מה שמפריע לה היא מבהירה אל ממשיכה לצווח. 2 היא פוחדת מזרים משום מה וגם מהחברים שהכירה פחדה ולקח לה זמן להשתחרר ולשחק זה לא היה בעבר... 3. האם פינוק יתר זה שאנחנו נענים לצרכיה וקשובים לה גורם לה להתנהג כך ואיך אפשר אחרת ? תודה ומועדים לשמחה
שלום ניצנה, השאלות שלך מסודרות יפה אבל כידוע לכולנו, המציאות היא קצת יותר מורכבת..הצווחות של ביתך מבטאות אי נוחות כלשהי, וכרגע, מכיוון שעדיין לא פיתחה מיומנויות מילוליות, אין לה דרך אחרת לבטא את אי הנוחות הזו. שנית, פחד מסוים מזרים עדיין יכול להחשב "נורמאלי" בשלב זה, במיוחד אם היא לבסוף "משתחררת" כפי שאת כותבת, ולשאלתך השלישית, "פינוק יתר" ולהיות "קשוב לצרכיה" - הם שני דברים שונים בתכלית. אם אתם באמת קשובים לצרכיה, אז אין שום סיכוי שקיים פינוק יתר. כפי שהתחלתי וכתבתי, זה כנראה קצת יותר מורכב ממה שאני בכל אופן, יכולה לתפוס דרך התיאור שלך. ההתנהגות של ביתך יכולה להיות ממוקמת בטווח ה"נורמאלי" ובקצה השני אפילו לבטא בעיית התקשרות. כדי באמת להבין במה מדובר, כדאי לחשוב לעומק על ביתך ועל התנאים הסביבתיים שלה ולשם כך כמה שיחות של חשיבה משותפת עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, או פסיכולוג התפתחותי, בהחלט יכולות לסייע ולהאיר עיניים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
