פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום איך עלי להתייחס למצב של אוננות של ילדה בת 6 האם זה תקין? או שכדאי לטפל בזה

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

תודה על תגובתך המהירה בטיפת חלב אמרה שהכל תקין ותואם גיל אנחנו בהתפתחות הילד היינו פעם בשבוע אצל קלינאית שממש בחנה את היכולות שלו וההתנהגות וטענה שהכל תואם לגיל בנוסף גם פיזיותרפיסטית, מרפאות בעיסוק לאחר מספר מפגשים ובנוסף מפגשים עם נוירולוגית התפתחותית שטענה אותו הדבר שזה תואם גיל וכולן פה אחד אמרו שהוא חכם ומבין הכל וזו התנהגות מוכרת. הקלינאית אמרה שנבוא אחרי הניתוח של השקד וככל הנראה הכפתורים והנוירולוגית אמרה בגיל שנתיים אך הן לא רואות שום דבר חריג. אך אני חשה תסכול רב ובעיניי יריקות ונגיחות זה לא דברים שראיתי שפעוטות עושים

שכחתי לציין שצ'יפ גנטי בהיריון היה תקין לחלוטין עקב שקיפות מעט מעובה 3.5 בנוסף ביצענו mri ראש וסקירת מוח שגם יצא תקין

תודה רבה על תגובותייך המהירות אסתכל על הדברים החיוביים שאלתי כאן על מנת לקבל חוות דעת נוספת ולדעת האם אכן ישנם לא מעט מקרים כאלה ושזה מסתדר

שלום רב, אני בת 50, נשואה, אם ל- 3. לאחרונה יש חיכוכים רבים ביני לבין בעלי על רקע משבר שחווינו ומשקעים מן העבר זה כפלי זו. אנו מנסים לפתור את הבעיות בינינו ללא טיפול זוגי מאחר והוא מתנגד לכך עקרונית. בתנו הצעירה, "בת הזקונים", בת 13, חוותה קשיים רגשיים בעקבות משבר חברתי במעבר מהיסודי לחטיבה . אז, לבקשתה, היא החלה טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי ומצבה השתפר מעט. היא נערה רגישה ונבונה מאד . לאחרונה היא מספרת שהיא מרגישה בדידות בבית כי אחיה הגדולים לא נוכחים (אחד בצבא והשני סטודנט) והיא מרגישה שכלב יעזור לה רגשית וחברתית. היא מנדנדת לנו כבר שנים להביא כלב ותמיד אני זו שסירבתי מכל בני הבית. התנגדתי לכך מתוך מחשבה שהעול יהיה עליי אחרי שההתלהבות תישכך שיהיה בלגן בבית ושאין לי כוח להתחיל לגדל "ילד" נוסף. בתי טוענת שהיא תעשה הכל עם הכלב. כרגע אני נקרעת בין הרצון להסב לבתי אושר לבין מחשבותיי על עתיד יחסיי עם בעלי, החשש שניפרד ואני אשאר עם כלב לכ-20 שנים ואהיה מחויבת לטפל בו. היום, בגילי, אני מרגישה שאני צריכה רוגע ושלווה ולא עוד יצור שובב שידרוש תשומת לב וטיפול יומיומי. מכרים שהם בעלי כלבים אומרים שכלב יעשה פלאים בבית ויביא שמחה לכולם. בתי מתחננת יום יום, היא טוענת שאני אגואיסטית ולא מוכנה להתפשר על רצונותיי למענה, כדי שיהיה לה טוב. הילדים הגדולים גם מפעילים עלי לחץ שאני צריכה לעשות למענה את המהלך הזה. אני ממש מתלבטת ומרגישה רע ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה

תודה על תשובתך. אשמח להבין את הכוונה במשפט: "האם את יכולה לומר שאת עושה את אותו הדבר? ברמה האישית, לא הזוגית...". כוונתך האם אני עוזרת לעצמי? אני נמצאת כרגע על פרשת דרכים עם עצמי ועם הזוגיות שלי. נעה בין רצון להשאר יחד לבין להיפרד. חוששני שהבאת כלב תהיה טעות , כמו ללדת ילד נוסף לתוך מערכת יחסים בעייתית. אול גם כלב יסבול מהמתח בבית. קראתי מחקרים על היתרון בכלבים ומצד שני גם על האחריות הכרוכה בכך. אני עושה מה שנדרש כדי לתת לבתי טיפול מקצועי , אך עדיין היא רוצה "חבר" נאמן שיגיע בדמות כלב. האם לדעתך עליי לוותר על התנגדותי לכלב למענה?

שלום, בתי בת השנתיים אוחזת רוב הזמן את הצווארות בחולצתה, כך שיוצא לה כמו שפיץ כזה בין האצבעות ואותו היא מלטפת עם אצבע נוספת. כאשר אומרים לה להפסיק היא מחייכת, כאילו יודעת שמה שהיא עושה הוא שונה. האם זו פעולת הרגעה? עושה את זה כבר המון זמן. שמתי לב לכך שהיא גם מאוד מופנמת ושקטה עד שפתאום היא מחליטה להיפתח ולדבר חזק. על מה זה מעיד?

בתי בת 17.5. בכורה מבין 3 אחים. לפני מס' חודשים נחשפתי למכתבים שמצאתי אצלה במגירה. המכתבים מיועדים אליה ובעלי אופי רומנטי. חלק מהמכתבים נכתבו ע"י חברה שלומדת איתה וחלק מהמכתבים נכתבו ע"י ילד שלומד איתה. בשני המקרים בתי השיבה ושיתפה פעולה עם ההתכתבות. אציין כי גם את הילד וגם את הילדה אני מכירה ומעת לעת הם אף מגיעים אלינו הביתה במסגרת הגעת מס' חברים של בתי כקבוצה. אני מתקשה ליצר מול בתי שיח פתוח על מנת להבין מה קורה בשתי הסיטואציות ובפעם היחידה שניסיתי לגשש היא נאטמה ונסגרה ומאז איני יודעת מה לעשות. כאמא אני רוצה להבין אם מדובר בהתנסות מינית וסקרנות של הגיל או שבתי כבר גיבשה נטיה מינית ועכשיו מתנהלת בתוך 2 מערכות יחסים שמבקשת לבדוק מה "עובד" יותר. מבקשת את ההכוונה שלכם כיצד אוכל לפעול להמשך וכיצד ניתן ליצור שיח מול בתי בעזרת כלים שאולי טרם נחשפתי אליהם.

תודה רבה על התשובה. אציין שבתי לא יודעת שאני ראיתי את המכתבים, עד גיל 16 הייתה מאוד פתוחה ומשתפת ופתאום מאוד נסגרה והפסיקה לשתף.

היי, לאחרונה שמתי לב שהתינוקת שלי אין בעיה לגשת לאנשים זרים ולבקש שירימו אותה , או לחבק פתאום אישה שבאה לקראתינו ברחוב, במרפאה ובמשחקיה, ממש פולשת למרחב אישי של כל אדם, מאז שזוכרת אןתה לא נראה לי שעברנו שלב של חרדת זרים, קראתי באינטרנט על הפרעת dsed, ושזה יכול להווצר מטראומה או הזנחה או נטישה או שלתינוק אין קשר בריא עם מטפליו, האם יש ממה לחשוש ? האם זה יכול להעיד על אוטיזם? לאן לפנות? מעבר לזה היא מקסימה כל מי שפוגש אותה ומתפתחת בסדר לגילה.. התחילה ללכת בגיל 11 חודשים, מצביע יודעת לבקש מה שרוצה, יש משחקי דמיון, קשר עין יציב , קצת שובבה ולפעמים מרביצה מתסכול או לבדוק גבולות, אני נורא מודאגת.. מציינת שלאחרונה נולדה לה אחות קטנה שלה היא נוטה או להרביץ או ללטף ולנשק

תוכלי להגיד לי בבקשה על נושא האישפוז? היא אמרה שהפסיכיאטר אמר לה שאולי אישפוז, כי היא לא אוכלת גם, אבל הוא מקווה שלא. חשוב לי לדעת מתי כדאי לאשפז?

שלום וברכה! הבת שלי בת כמעט 18, מתמודדת עם דיכאון קשה, היא כמעט לא מגיעה ללימודים ומסתגרת מאוד. לוקחת פריזמה, התחילה עם כדור אחד ואח"כ 2 כדורים. המצב לא משתפר. מה עושים? אולי אישפוז יעזור? איך יודעים מתי צריך לאשפז?

היי קבלתי המלצה להתפתחות הילד עקב אי שמיעה לכללי הגן ועוד כמה דברים מינורים ממש כמו גזירה, בעקבות שיחה עם הבן שךי הבנתי שיוצא החוצה לחצר שמתרחק עם הכסא מהמפגש ובעצם לא מתנהג כמו כולם, האם זה מוצדק? האם זה משהו שקשור להתפתחות הילד?

הי ירדן, ראשית אומר כי סומכת מאוד על שיקול דעתך ומקצועיותך. ולשאלתי, בכורתי בת ה12, תלמידת כיתה ז' עלתה השנה לבי"ס חדש. ילדה חיובית, עליזה, עדינת נפש, תמימה ומאוד סגורה ולכן לצערי לא נוטה לשתף. באופן צפוי הסתגלה במהירות ובקלות למסגרת החדשה ומרוצה מאוד מהכיתה ומהמחנכת. לפני יומיים פנתה אלי אמא של אחת מחברותיה של בתי וסיפרה לי שראתה בקב' הוואטס אפ הכיתית שאחד מבני הכיתה שולח לבתי הודעות בעלות אופי פוגעני ביותר, תוקף ומעליב אותה ואף כותב לה "תתאבדי כבר ילדה"😥 האינס' הראשוני שלי היה להקים קול צעקה ולפנות מיד למחנכת הכיתה ולמנהל ביה"ס. (יש לי הוכחות לתכתובת הזו הודות לתושייתה הרבה של אחת מהחברות שצילמה מסך ממש לפני שההודעות נמחקו על ידו). אחרי שהצלחתי בכ"ז להתאפק ולא לפעול בצורה נמהרת, החלטתי להמתין ולהשקיע קצת מחשבה לפני שאעשה משהו שבהמשך אני עלולה להתחרט עליו. בהקשר הזה אוסיף כי אותו ילד הנו בן לאחת מהמשפחות העשירות בארץ וידוע ככזה עם הפרעות התנהגות קשות. לפי הבנתי צוות ביה"ס עומד חסר אונים מולו ומתקשה להתמודד עמו. דואגת מאוד לבתי וחוששת לסבך אותה עם אותו ילד. אודה לך מאוד אם תוכלי להכווין אותי איך נכון להתמודד במצב כזה מול בתי ובמישור הרחב יותר.

שלום, אשמח למעט הכוונה. יש לי בן שהוא בן 9 שנים ובת בת 4.5 שנים. במהלך משחק ששניהם שיחקו בחדר של הבן הוא נישק אותה בפות ללא בגדים. מדה שהם שיחקו ללא השגחה, בערב הבן סיפר לי והרגיש רגשות אי נוחות מהדבר. הסברתי לו ולבת שלי שאילו איברים פרטיים ושאסור לגעת בהם. האם זה מספיק או שעליי לפנות לגורמים מוסמכים?

יש לו טלפון נייד חכם אשר יש בו בקרה הורית ותכנים לא הולמים חסומים. לטענתו הבת שלי ביקשה שינשק אותה שם לאחר שנתן לה נשיקה בבטן. הברתי לו שוב שאסור לו, גם אם היא מבקשת והוא הבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו. במקביל הסברתי לבת שלי שזה איברים פרטיים ולא נוגעים בהם.

בננו בן 10 ילד מקסים וחכם.הבעיה היא שאם מעירים לו הוא מיד בוכה כמו תינוק-אקסטרה רגיש... מעבר לכך הוא סוג של עוף מוזר- לא מתחבר לחברי הכיתה כאשר משחקים במשחקי כדור, אין לו חוש ספורטיבי והוא מעדיף לשבת לבד או לשחק עם קטנים ממנו(להיות סוג של ראש לשועלים ולא זנב לאריות).לפני מספר שנים היה משמיע קולות טיקים ווקאלים שחלפו עם הזמן (כמו קולות ציוצים של עכבר) בימים האחרונים חזרו הקולות שהוא משמיע והוא מודע להם אומר שלא שולט בזה ולא מבין למה זה קורה. אמנם זה קולות חלשים שבקושי שמים לב ובכל זאת משהו איתו לא תקין. הוא תלמיד סביר, ילד טוב(יותר מידי טוב) וממושמע מאוד, אוהב ללכת לתנועת הצופים לפגוש את החבר'ה שם, אוהב לדבר, "לחפור" ולחקור, בעל ידע רב.כפי שתיארתי הוא לא ילד "נורמטיבי"אלא שונה מהכלל (שהכלל הוא מחוספס יותר, רגיש פחות) ואנחנו לא יודעים כיצד יש לטפל בנושא - היינו אצל נוירולוג ילדים שאמר שאפשר לתת לו תרופות להפחתת הטיקים הווקאלים אבל אמר שלא לא חושב שזה יהיה נכון וסביר שזה יחלוף עם הזמן. אנחנו מודאגים מאוד מחזרת הטיקים לאחרונה ובכלל מעצם היותו שונה מהכלל. נשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא. תודה רבה.

שלום, יש לי ילדה בת שנה וחודשיים.. לפני כחודש גילינו שבפעוטון שלה הגננים צעקו על הילדים כל הזמן.. בהקלטות נשמעו צרחות של ילדים וצעקות של הגננים ומילים כמו "מפלצוצ" "תעיפו אותה ממני" "מי הביא אותה עליי" ועוד הרבה מאוד צעקות על הילדים.. המצלמות נותקו כך שאנחנו לא נדע לעולם אם היה משהו פיזי... אבל מההקלטות קשה לי להאמין שזה עצר בצעקות.. הבת שלי היתה שם ארבע חודשים.. ומאז היא איתי בבית... אני רוצה להכניס אותה לפעוטון כי אין לי ברירה.. האם זה בסדר להכניס אותה או שזה טראומה בשבילה? זו שאלה ראשונה שלי.. אם אין ברירה אז אשאר איתה בבית!! לפני שלושה חודשים נולד לה אח.. ומאז שנולד לה האח ההתנהגות שלה השתנתה.. נהייתה ילדה עצבנית, לא נוחה כמו שהיתה לפני, קמה בלילה בבכי כמה פעמים.. קישרתי לזה שאח קטן זה משהו שקשה לה.. ואז הבנתי שזה היה שילוב של גן מתעלל ואח קטן.. השאלה השניה שלי זה איך אני יכולה לוודא שלא תסחוב איתה דברים לעתיד? האם יש טיפול לילדה כל כך קטנה? משהו שישכיח מהתת מודע שלה את מה שעברה? היא עדיין לא מדברת תודה

שלום רב, הבת שלי בת שנה ו4 חודשים, בן דודה שהוא בן 8 מאוד מתחבר אליה, אוהב לשחק איתה גם מרחוק אבל לרוב נוגע בה ופעם נשק אותה מהלחי וכשרואה אותה רץ אליה לשחק איתה גם מול ההורים שלו וגם מולינו ופעם אמר לאישתי שהבת שלך יפה. הוא משחק עם כל הילדים אבל יש לי הרגשה שהוא מגזים בהתנהגות כלפי הבת שלי, האם אני אמור לדאוג מהתרחישים האלה? האם ההתנהגות שלו כלפי הבת שלי חריגה וצריך לעצור את זה? האם בגיל 8 שנים חושב על מין או שזו התנהגות תמימה? תודה.

אני אמא של ניצן, בת 12, לומדת בכיתה ז' מופ"ת. תקופת הגירושין שאירעה לאחרונה לפני כשנה, לא עשתה לה טוב, היא התכנסה בעצמה יותר, אך גם לפני כן הייתה סגורה. היא האמצעית מבין חמשת ילדיי, יש לי בן בכור על הפסקטרום, בן שני חייל ושני קטנים תאומים. אני והגרוש שלי חולקים משמורת משותפת, יש ימים קבועים שניצן פעם אצלי ופעם אצלו לסרוגין. ניצן גם משמשת אמא קטנה לאחיה התאומים. גם בבית הספר המחנכת מספרת, שניצן לא מדברת. ניסיתי לברר עם ניצן באופן רגיש את העניין והיא אמרה שהיא מתביישת שאם תאמר או תעשה משהו יצחקו עליה במקום שיש הרבה אנשים. נראה לי שזה התפתח אחרי כיתה א. בנוסף סיפרה לי כי במשחק שהיה בכיתה השנה, היא סירבה לשחק והכדור נפל עליה בטעות והתלמידים צחקו עליה. או היא מספרת לי שהיא זוכרת שבכיתה ד ענתה על שאלה בכיתה וטעתה, ובכתה, כי חשבה שיצחקו עליה. בבית הספר ניצן מדווחת על תחושות של לחץ בשיעורים ובמבחנים. יחד עם זאת היא תלמידה חרוצה. מה לעשות? אנא עזרי לי

אני ואשתי החלטנו להתגרש אחרי תקופה ארוכה שבה הבנו שזוגיות ורצון לזוגיות ביננו כבר לא קיימים . יש לנו בל בת 11 ובן בן 8 מבחינת התנהלות של הבית וגידול הילדים אנחנו בסך הכל מסכימים ומשתפים פעולה נהדר . את הליך הגירושים אנחנו עוברים עם מטפל רגשי/מגשר . עלתה מחשבה לחתום על חוזה זמני למשך שנה על מנת לבדוק ולהתכונן להמשך הפרידה . שבה הפרידה תהיה שאני האבא יצא מהבית . אך פעמים או שלוש בשבוע אגיע להיות עם הילדים ולהעביר איתם את הלילה וכמובן להיות המארגן בבוקר . בזמן זה האמא תהיה בבית או בכל מקום שיהיה לה מתאים להיות בו . אציין כשאנחנו בבית שנינו אנחנו מסתדרים טוב ללא ויכוחים או ריבים ליד הילדים . בסופי שבוע הילדים יהיו איתי ביחידת דיור שאשכור או בחיק המשפחה המורחבת יותר. חשוב לציין שהתוכנית הזאת זמנית עד שאמא תצליח להתקדם לעצמאות כלכלית שתוכל להתקיים מדמי המזונות שיקבעו . ובזכות זה גם אני האבא אוכל להתקדם למגורים יותר קבועים בדירה שהילדים יוכלו להגיע כבית שני . השאלה שלי האם זה נכון לילדים ? או האם צריך מראש הפרדה מלאה ?

כשאומרים לו את המילה "לא" על כל דבר שהוא עושה .. הוא לא מבין . הוא לא מקשיב ולא מגיב וצוחק ועושה דווקא. כמו למשל שיושבים עם כל המשפחה ואז הוא מתחיל להציק למישהו שאותן בן אדם מבקש שיפסיק והוא צוחק . אן בזמן מפגש משפחתי לוקח אוכל הולך לשבת בשירותים מסבירים לו יפה ורגוע שזה לא מקום מתאים לאכול .. צוחק בקולי קולות.. וממשיך לעשות דווקא. כל דבר שמסבירים לו הוא לא מתייחס ממש נראה שזאת שפה זרה בשבילו .

הבן שלי בן 6 היה לפני שנה בגן שיש לו מלא אלימות. ויצא באמצע שנה בעקבות זה. מאז כל פעם שקשה לו הוא בורח לשירותים או נכנס מתחת לשולחן למרות שעבר גן. במעבר לגן החדש הבן שלי היה חודשיים מתחת לשולחן ויצא רבע שעה עד שעה ביום.

היי ,גיליתי שהבת שלי וחברה שלה בנות שמונה שיחקו משחק שבו הן משחקות ללא תחתון ,לפי מה שאמרה זו פעם ראשונה ,לפי טענת הבת שלי הן שיחקו משחק דיגדוגים בכל מיני מקומות בגוף אני מבינה שכנראה גם במקום המוצנע ,אני היתי בהלם וכמובן לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה את המשמעות של הדברים ,שאלתי היא ממה זה יכול לנבוע והאם זה נורמלי ?האם עלי לעשות משהו בנושא ?תודה רבה על המענה

היי התינוק שלי היה אומר אמא לפני כחודש ועכשיו הפסיק ,אבל הוא אומר אבא האם צריך לבדוק ?

בס"ד שלום רב, הבן שלי בן 4.5 , ילד יחיד, הגננת אומרת שיש לו קושי בשיח רגשי עם חברים, יש לו חבר מהגן בשנה שעברה שהוא ממש קשור אליו ומשחק איתו ועוד ילדה שאוהב לשחק איתה אך לא כל כך משחק עם שאר החברים ומשתף אותם וגם היא אמרה שהיה מקרה שילד דחף אותו שהוא ישב על הבימבה והוא קיבל מכה . הוא אמר לגננת "לא כאב לי", היא אומרת שהיא קראה לשניהם על מנת שהילד יגיד סליחה מאחר וזה לא תורו לשבת בבימבה והבן שלי חשש לגשת אליה ואמר שלא כאב לו בכלל..והיא ראתה שהוא כמעט מתחיל לבכות. גם בבית שמקבל מכה הוא מיד אומר לא כואב לי וכועס אם אני ניגשת לשאול אם הכל בסדר? או חוששת לשלומו. זו תגובה נורמלית? מה נדרש כדי לעזור לו?

תודה רבה על המענה , אני אעבוד איתו על לתווך לעצמו את רגשותיו ורגשות האחר כמו שהמלצת . בנוסף התרשמת מאיכות מעט חרדתית , האם זה לגביו או לגביי ? ומה מומלץ לגבי הנושא שהוא מתעלם מכאב , מתי שמקבל מכה לדוגמה או שילד דוחף אותו בגן ונפל בסיטואציות האלו הוא לא בוכה למשל ומתעלם מהכאב או משאלה האם כואב לך משהו .. אני לא התייחסתי לכך עד כה. רק שהגננת בגן שלו הדגישה את הנושא שזה משהו שלא תקין לדעתה שהוא לא אומר שקיבל מכה או דחפו אותו, כל מה שקשור בכאב הוא ישר אומר לא כואב לי וזהו .

ילדה בת 6 וחצי שרק במסגרת הגן הולכת מדברת ומתנהגת כמו ילדה בת שנתיים ובבבית היא רגילה לכל דבר .

ילדה בת 7 עם רצון לשליטה.ברור לי שזה נובע מחרדה.כל פעם שלא עושים משהו לשביעות רצונה משתדלים לשים לה גבולות מאיימת שתזרוק משהו מהבית שחשוב לנו ולה

שלום. בני בגיל 10 הוא ילד רגיש מאוד, בוכה ונעלב מכל הערה, לא יודע להתמודד מול ילדים שמציקים לו(בנים/בנות), נטייה לעצבנות ובושה כאשר הוא עושה משהו שאינו "כשורה", מעדיף לחבור למשחק עם ילדים קטנים ממנו כדי שהוא יהיה ראש לשועלים כי אין לו בטחון, הוא נמנע וחרד ממגע פיזי-אלים(כמו משחקי מכות שונים בגילאים הללו בין הבנים בכיתתו). הוא חכם, ערכי ועמוק ביחס לגילו. לצערי, אני מכיר היטב את הסבל כי זה דומה מאוד למה שאני עברתי בילדותי ולכן אני לא רוצה שהוא "יגמור" כמוני בסבל מתמשך ותקוע עם תרופות לנפש שגם כך תרומתם לא ממש מורגשת(עבורי). אולי בכלל זהו סוג של קו אופי תורשתי(דומה לשלי)? באיזה כיון ללכת עם הילד כדי להקנות לו ביטחון עצמי ויכולת התמודדות? אציין שבשלב הזה אני וזוגתי לא רוצים ללכת על הכיון התרופתי-פסיכיאטרי. אודה מאוד להכוונתך איך נכון לטפל כדי שתהיה תועלת מתהליך הטיפול אם בכלל נדרש כזה... בנתיים רשמנו אותו לתנועת הצופים שם הוא לומד קצת להתחשל... אשמח מאוד לקבלת מענה. תודה רבה.

בול אני והבן שלי בן 12

אני אמא יחידנית לנערה בת 15 היתה תלמידה למופת , ( יש הפרעות קשב ) לפני כמה חודשים החלפנו כדור לvivance עברה התקף חרדה לפני חודשיים יום למחרת , הגוף קרס למשך 3 ימים לאחר איבחון פסיכיאטרי , נאמר שסובלת מחרידות o.c.d. קיבלה ציפרלקס 5 מ" ג נמצאת כרגע בטיפול פסיכולוגי ללא כל שיפור אפילו ההפך איבדה כל עיניין בלימודים לא מצליחה ללמוד , לא מתפקדת בבית מתנהגת כילדה בת 4 אני חסרת אונים

שלום, הילדה שלי בת 3, יש לציין שבשנה האחרונה מתקשה להירדם, וטקס השינה לוקח שעה, אך במהלך הלילה ישנה לילה שלם. בחודש האחרון, חלה רגרסיה במהלך היום הילדה צורחת , מעיפה דברים, התפרצויות זעם שלא היו כלל בגיל שנתיים. ובמהלך הלילה מתעוררת מספר פעמים בקפיצה מהמיטה, מגיעה למיטה שלנו. פחות משתמשת במילים (אך זה שמתי לב בגן שילדים לא ככה מתקשרים ביניהם מילולית) גן מעורב שפתית גרים בארה״ב. בנוסף, היה תהליך גמילה ממוצץ לפני חודש לחלוטין. מניחה שיש קשר, אך היא לא מבקשת מוצץ. עזרה בבקשה 🙏🙏

שלום, לפני מספר חודשים ( די קרוב לעלייה לכיתה א), התחילו פחדים ודאגות מכל מיני דברים אצל הבת שלי, למשל דואגת השער יהיה נעול והיא לא תוכל לצאת, או שהיא לא תראה אותי, משהו מתקלקל בבית זה ממש מפריע לה והיא רוצה שנביא בעל מקצוע מיד, פוחדת שנרות חנוכה ישרפו את הבית וכו' וכו'.. איך אפשר לעזור לה?

היי , בתי בת השנתיים וחצי מאוד חברותית יתר על המידה עם אנשים זרים . לדוגמא : מפגש עם שכנים ברחוב אחהצ הילדה יכולה ללכת לאחד השכנים לחבק אותה ולתת לה נשיקה. חבר מגיע אלינו הביתה אותו דבר. זה התנהגות טבעית?

היי. בננו בן 10 הוא ילד נבון ומוכשר ויחד עם זאת רגיש יתר על המידה. אם הילדים בכיתה מכנים אותו "מלשן" או שילד מקלל אותו או שלא משתפים אותו הוא לוקח ממש ללב, חוזר הביתה בוכה ומתוסכל ומרגיש בודד. איך אפשר לדעת האם מדובר בתסמונת "ילד רגיש מאוד" או בהפרעת חרדה חברתית? (אגב, כילד גם אני הייתי בדיוק כמוהו).

הבן שלי לא זוכר את כל שמות חבריו לכתה, הם כמעט 40 תלמידים, אבל עדיין מוזר לי שלא זוכר, זוכר רק 4 או 5 חברים.. כמו חן מחייך מלא, גם כשמשתף חוויה שמעצבנת אותו או כשאני כועסת עליו, אני רואה שזה לא כזה בשליטתו, יש לו גם קריצות מידי פעם עם העיניים, והתנהגות לפעמים מעט ילדותית לגילו.. לעיתים רגיש למגע כשמקבל מכה קטנה, עושה מיזה דרמה, אומנם לרוב לא בוכה אבל עדיין דרמתי עובר.. אשמח לעצתך למי כדי לפנות שיבדוק אותו? או שאולי זה משהו שיכול לעבור עם הזמן

אנחנו הורים לילדה בת 7, היא בת יחידה. קיימת בעיה שהיא מאד קשורה אלינו וזה בא לידי ביטוי ראשית בבית שאנחנו צריכים להיות כל הזמן לידה, אם היא שותפת פנים בבוקר אני או בעלי צריכים לעמוד לידה, אם היא נכנסת לחדר לקחת תחתונים צריכים להיות לידה. כמו כן, היא מסרבת בתוקף להיות עם מישהו מבני המשפחה בכדי שאני ובעלי נצא אפילו לשעה. ברצוני לשאול האם זה יכול להיות שזה בעקבות המצב הביטחוני? מה אפשר לעשות בנידון?

שלום רב, בני בן ה-16 בכיתה י' הולך לישון בשעות מאוחרות מאוד ולכן חוזר מבית הספר עייף ונכנס לישון אחה"צ. חשוב לציין כי הוא מתעורר ללימודים , אך לדעתי הוא פחות מרוכז כיוון שהוא יישן בשעות הקטנות של הלילה. שוחחתי עימו בעניין כבר מספר פעמים אך לצערי ללא הועיל. אודה לעצתך כיצד לנהוג עמו

שלום, התארחה אצלנו בת דודה בת 11. בלילה שני הילדים שלי בת 8 ובן 10 שכבו לישון בחדר יחד איתה. באיזה שהוא שלב, הילדה בת 11 התחילה להראות לילדים שלי את האיברים המוצנעים שלה. ואח"כ זה גרם לבן ולבת שלי להראות גם כן. האם זו התנהגות תקינה לילדה בת 11? בגיל הזה אין כבר מודעות לכך? לילדים שלי זה היה פעם ראשונה בכל אופן. אשמח לדעתך בעניין.

שלום לבני בן ה 4 ישנם טקסים מאוד נוקשים, וצורך עז שדברים יצאו לו מדויק, ואני רוצה להתייעץ כיצד עליי להגיב כאמא. אתן דוגמאות: אם מבקש ממני לצייר לו לב על הדף, והלב לא יצא מספיק מדויק לדעתו, הוא מאוד יכעס, יקרע את הדף, יבקש ממני לצייר שוב, וכך הלאה כמה וכמה פעמים עד שאני אומרת לו שזהו, זה לא כיף לי ככה. הוא צורח ובוכה ובסוף נרגע. את ארוחת הבוקר הוא מארגן לעצמו כל בוקר בדיוק בדיוק באותו אופן: מניח את השמיכי שלו בצורה מדוייקת , כוס השוקו והקשית באופן סימטרי , מחכה שתתחיל התוכנית שהוא ואהב ואז , ורק אז, מתחיל ללגום. וכך הלאה.. אשמח לעזרתך. תודה

אנחנו משתדלים לתפקד, אך קשה. אני אמא לנערה בת 15, הפסיקה ללכת לבית הספר. האח של בעלי נחטף לעזה. מאז הבת שלי מגלה קשיים. הייתה תלמידה למופת, ואז החלה לומר משפטים כמו: למה ללכת ללמוד? איך העולם ממשיך את דרכו? אני מבינה אותה, קשה לנו, קשה לה. היא לא יוצאת מהבית. אנא עזרתך. היא ביתי השנייה מבין שלושה

מעונינת לשמוע על כלים להתמודדות עם בושה בקרב ילדים שאח שלהם עם מוגבלות שכלית. תודה

היי, בתי בת ה 8 וחצי שיתפה אותי שיש לה בשעות הערב תחושת זעם וכעס כלפי עצמה, הגוף שלה, נתנה דוגמה על נקודת חן שגרמה לה לתחושה הזו ועוד דוגמה של השיער שלה שלא הצליחה לסרק כי היו בו קשרים. בתי ילדה חברותית ושמחה והכעס הזה נשאר לפי מה שמתארת בתוך הגוף והיא לא מוציאה אותו החוצה. הצעתי לה לנשום נשימות מרגיעות וגם להוציא את הכעס בקפיצות על כדור פיטבול. האם אפשר לקבל עצה טובה מה ניתן לומר ולעשות?

הבן שלי בן שנתייפ וחצי. התחלנו הסתגלות בגן של ויצו בכיתת בוגרים שמכילה 30 ילדים עם 3 מטפלות (לפעמים הן 4, לפעמים אחת בהפסקה אז הן רק 2, בכל מקרה התקן המבאס במדינה הוא 1:11). עד כה, כולל הכנסת מקליט פעם אחת, אין משהו שלא תקין בגן. אפילו נתנו לי ולבן זוג שלי במשך שבוע להיות חלק מהשגרה היום יומית בגן כדי לאפשר הסתגלות הדרגתית לילד שלנו, אז ראינו את ההתנהלות ממש מבפנים. עם זאת, אחרי חודש שלם (פלוס מינוס כי היו חגים והוא היה קצת חולה) אני עדיין מרגישה שזה לא ״זה״ - שזה לא המקום הכי טוב שיכלתי לבחור עבורו. אין תקן של גננת (רק סייעות), יש המון ילדים ומעט צוות ככה שהתחושה היא של בייביסיטר ופחות חניכה איכותית (שוב, אין משהו רע אמיתי להגיד והצוות מתאמץ להפיק את המיטב מהתנאים, אבל התנאים במדינה היום מאוד בעיתיים) במקביל התפנה מקום בגן פרטי שמאוד רציתי, שהיחס מטפלות על ילדים הוא 1:6 אפילו בכיתת בוגרים, ובתחושת בטן שלי הכל מרגיש לי שם יותר נכון. השאלה היא- האם לדעתך לעשות מעבר לגן אחר אחרי חודש של הסתגלות שהוא בכל זאת עבר בו תהליך חיובי יכול לייצר פגיעה כלשהי בבן שלי? רגרסיה? חוסר יציבות? או שהמעבר הזה שווה את הטרטור כי שהות של שנה בגן טוב יותר עדיפה לטווח הארוך? אשמח לעצה והכוונה.

בת 17 וחצי ללא חברות ממש קושי בלהחזיק קשרים חברתיים מרגישה פחות כל הזמן משעמם לה - עם בעיית קשב וריכוז , כשהתאומה שלה הכל הפוך אצלה מצליחה מלאה חברות בקיצור מיואשת וכואב לי הלב עליה מה לעשות (מתחילה לה טיפול פסיכולוגי)

היי, בני בן 3.6 בחינוך ביתי איתי בבית יחד עם אחותו בת ה2.6 (הפרש שנה). בני מאז ומתמיד היה סופר מפותח לגילו, ידע לדבר וללכת מגיל 9 חודשים, היה מבין הומור, ילד שנון וחכם באופן מרשים. בעלי מידי פעם מסתובב ערום בבית ליד הילדים, עם הזמן יצא שהבן שם לב לזה והתחיל לשאול שאלות. לצערי הרב, עם הזמן התפתח בינהם מעין הומור בנושא הזה, הם קוראים לכל איבר בשם מסוים. לדוגמא: הבן אומר לבעלי- אני רוצה גדול כמו שלך. תראה אבא גם שלי גדול. והבן לקח את זה קיצוני שכעת באופן הומוריסטי לא מפסיק לחשוף בבית את איבר מינו, לקרוא לאיבר מינו בשמו, למשל ״לולו״ , ואומר לפעמים לי ולאחותו ״בואו תראו איזה גדול לולו״ וצוחק, אומר ״לולו הולך להיות גבוה עד השמיים״ ״בואו תראו איך עומד לי״ ובעיקר כשבעלי מגיע מעבודה הוא ממש סביב זה בדיבורים בוטים בלי סוף. גם בחוץ בגינה וגם בבית. מרגישה שבעלי בלי מודעות עצמית למעשיו שגא בחינוך איתו בנושא הזה ועכשיו איבדנו שליטה בנושא. איך עלינו לנהוג איתו? להביע כעס ולהעניש אותו בחדרו בכל פעם שמדבר באופן בוטה וחושף את איבר מינו? מציינת שלפעמים גם מסתובב ערום בבית ולא תמיד שם עליי כשאני מבקשת שישים תחתונים. אשמח לעצה טובה, וחוות דעת מכיוון שמדובר עוד בעולל.(למרות שמתנהג וחכם כמו ילד בן 6-7) תודה רבה.

מלבד זה שמסבירה לו שבולבול זה איבר פרטי וצנוע שמותר לך לעשות בו כרצונך רק בחדר שלך לבד ובמקלחת ובשירותים. איך אני אמורה להגיב שהוא חושף אותו בגאווה לעיני אחותו ולעיניי סתם ככה? לומר לו שיכנס לחדר לחשוב על ההתנהגות הזו? מלבד זה מוסיפה שלדעתי הבן החל לשים לב לכל זה בגללי, שגיתי והייתי מעירה לבעלי ליד הילדים על היותו ערום, היתי אומרת לו לידם ״למה ילדים קטנים צריכים לראות בולבול של מבוגר, זה הטרדה תתלבש עכשיו״ והיו רואים אותנו מתווכחים בנושא.

שלום וברכה אני אמא של ט. ב. אנחנו מתמודדים עם מחלה קשה של בעלי. היום התבשרתי כי ביתי תשתתף בטיפול בזוג עם ילדה משכבתה מכיתה ט שאיבדה את אחותה בשל מחלה קשה. קשה לי עם זה שביתי תיחשף לאובדן קשה בשעה שהיא בעצמה מתמודדת עם אבא חולה. זה לא משאיר מקום לתקווה. מה דעתך?

שלום, בתי בת 4 (בת יחידה) נבונה מאוד, וורבלית, חברותית, שמחה.. לאחרונה אני מרגישה שינוי גדול בהתנהגות שלה וזה מאוד מדאיג אותי! היא עברה לגן חדש עכשיו שבו יש עוד 3 חברות מהגן הקודם שאחת מהן היא חברה מאוד טובה שלה.. ההסתגלות עברה יחסית בסדרת והגננות מספרות שהיא משתתפת וחברותית.. היו 2 לילות בתקופת ההסתגלות בהם היו לה ביעותי לילה (מתארת לעצמי שזה זה לפי מה שקראתי). היא כמעט כל לילה עוברת אלינו למיטה, ישנה ובאמצע הלילה מתעוררת ממש עם התקפי זעם.. היא נתקעת על דברים ולא מצליחה לשחרר אותם לא משנה מה! למשל: משתוללת וצורחת שאנחנו נוגעים בכרית שלה ולא נותנים לה מקום, שהשמיכה נוגעת בה ולא משנה כמה אנחנו מדברים איתה יפה ומסבירים היא לא נרגעת.. נאלצים להזיז את השמיכה וזה לא עוזר.. רק אם אנחנו מורידים את השמיכה מהמיטה היא נרגעת מהצרחות. זה צרחות ממש חזקות ועצבנות שאני לא מכירה בה.. וגם יש עניין חדש עם הבגדים.. היא מתווכחת ומתנגדת למה שאנחנו רוצים להלביש לה וגם כשהיא מחליטה בסוף מה ללבוש יש לה על מה להתלונן.. מציק לה המכנס / לא רואים את הפופיק מספיק / לא יפה / לא נוח! והכל מתנהל בצעקות ובכי עם דמעות.. רוב הזמן רוצה להיות בתחתונים כי ככה הכי נוח לה.. גם עם הנעליים היא מוכנה לשים רק זוג אחד ומתעצבנת אם הסקוץ׳ לא סגור בדיוק כמו שהיא אוהבת.. מרגיש לי שהיא כל הזמן עצבנית, נסערת, לחוצה ולא רגועה ולא ברור לי מה מפריע לה.. האם זה קשור לגיל? ויסות? פינוק? משהו אחר? אנחנו ממש מתוסכלים! מה את מציעה לנו לעשות?

שלום, לבן זוגי יש ילד בן 10 שמגיע אלינו פעמיים-שלוש בשבוע. סך הכל נעים יחד ואנחנו מסתדרים טוב, מדברים וצוחקים. במקביל, הילד מאוד ביקורתי, שלילי ווכחן. לא רוצה ללכת לחוג, לא רוצה ללכת לבריכה, כמעט על כל דבר אומר "לא". מעביר הרבה ביקורת "לא טעים לי", "למה זה כזה חמוץ", "למה חנינו ככ רחוק", "אם לא הולכים לחוף x אני לא רוצה ללכת". כשמשיבים לו השיחה הופכת לויכוח ארוך שלא נגמר. הרבה פעמים תוך כדי פעילות רואים עליו שהוא עושה כיף חיים, אבל אם שואלים אותו אחרי אם נהנה, הוא עושה פרצוף ואומר שלא ממש ומונה את כל הדברים שלא מצאו חן בעיניו. אני מנסה להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת ואיך כדאי להתמודד איתה. תודה!

שלום בני בן שנה וחודשיים בדיקת שמיעה תקינה אינו מדבר ברור. בין המילים שהוא אומר למשל אדה/ אתתה לכולנו ואף לחלק מאנשים שאינו מכיר יודע להבחין שאני אמא שלו וגם לגבי אביו וגם לגבי סבים וסבתות שלו כמו כן, אינו מבטא לדוגמא את האות מ ובנוסף האות ב משתמש במחוות כגון תן קח, הצבעות על דברים (מצביע גם סתם לפעמים), כפיים, עדיין זוחל והולך בעזרת חפצים לא תמיד מגיב לשמו יוצר קשר עין יפה עם כולם. לעיתים לא מביט על משחקים אלא רק כשמרוכז שם יד אחת על הראש לפי השיר ידיים על הראש לא בא אלינו בזחילה כשקוראים לו אלא מסתכל ומסמן עם היד בוא כחיקוי וכששוכב או כשהוא על הידיים הוא מושיט ידיים אשמח לדעת האם זה תקין או לא? תודה מראש

שלום בתי בת החמש וחודשיים מגמלה ממוצץ בצורה מיטבית בגיל ארבע בדיוק.. אך מאז הזכירה את רצונה בו לא מעט פעמים. אנו חוויום איתה קשים בחודשיים האחרונים התנהגותיים , פחדים בלילות… נכנסה לגן חובה השנה . בגן הכל מושלם הילדה מלאך בבית מגיעה התפרקות גדולה היא רוצה את המוצץ וסבתא שלה נתנה לה היום היא מאוד שמחה ואמרה שזה יעזור לה לישון אני מרגישה שהיא צריכה את זה אך חוששת מהשלכות של מוצץ בגיל כזה מה דעתך?

הי רציתי לשאול לגבי פעוטה בת 2.5 ,לא נמצאת במסגרת שוהה עם האם ועם אחותה הקטנה בת החצי שנה-נממגיל 5 חודשים חרדת זרים מובהקת רתיעה ופחד היסטרי מזר שזה אומר צרחות בהלה ומצוקה קשה בהמשך רתיעה מקרבה פיזית לילדים אחרים היצמדות אל האם ואחיזה פיזית חזקה באם בסיטואציות המפחידות אותה חוששץ מאוד מדברים לא מוכרים וסיטואציות בלתי מוכרות וצפויות הכנה לפני כל מצב חדש עוזרת אם כי מעט ועדיין ניכרת חרדה חוסר חברותיות וחוסר רצון ועניין לשחק עם קבוצת השווים בגילה כאשר מקרבת אליה ילד או ילדה שהם בערך בגילה זה צרחות היסטריות כאשר עולה למתקן בגינה ועליו נמצא ילד היא נכנסת ללחץ ויורדת מהמתקן ובורחת אוהבת מאוד לשחק עם אמא אבא ואחותה לוקחת זמן להתרגל ולהסתגל לסיטאוציות חדשות ולהיפתח מאוד ביישנית שפונים אליה מתביישת ונאחזת בחוזקה באמא הילדה מבחינת התפתחות השיגה כל אבני הדרך המצופים מוטרית תקינה מדברת שוטף משפטים שלמים לעיתים משתמשת בהתנהגות שלילית לקבל תשומת לב ויחס ניסיון לגמול מטיטול ללא שיתוף פעולה מצידה ווללא רצון להיגמל מטיטול והמוצץ לאיזה אישה מקצוע עלי לפנות כדי להתיעץ בנושא

מציינת בנוסף לקחתי את הילדה לקלינאית תקשורת שאמרה שאין צורך בטיפול כל שהוא בפן הזה הכל בסדר

כן

שלום. נראה שבני בן ה2.6 לא יודע לעשות קקי.אסביר: כמה חודשים שהוא "מלכלך" את החיתול בהכתמות או בכדורי קקי קטנטנים. זה יכול לקרות גם 8 פעמים ביום. הוא מצידו מתנגד לכל החלפת טיטול כולל בעיתות, מכות להורים וצרחות. היינו אצל רופאת הילדים וביצעו צילום בטן ( שהייתה נפוחה) ואכן גילו מעי מלא צואה. עשינו טיפול בנורמלקס והמעי התרוקן. אך כשהתחלנו להוריד מינון ולאחר מכן הפסקנו- המצב חזר לקדמותו הוא יכול להסתובב עם חיתול עם קקי ופשוט חא לדעת שזה מה שהיא עשה. שואלים אותו אם עשה קקי ואומר שלא. אנחנו לא רואים אותו מתחבא/ מתאמץ או עושה כל פעולה אחרת שקשורה לקקי. אנחנו לא בתהליך גמילה אם כי הוא מכיר את כל הספרים, מתעניין בחברים שעושים בסיר ויודע שעשיית צרכים היא סימן לכך שהוא בריא.

כל דבר משעמם אותה ואז מתחילה לריב ולהציק לאח שלה ולהורים שלה לא רוצה לסדר את החדר ולא רוצה לישון נכנסת לקריז ורוצה לשבור ולהרביץ.

הכל טוב ויפה לקבל עזרה אבל מה עם הילדה מתנגדת

שלום, הבן שלי יחגוג 3 בסוף החודש בע"ה. כבר כמה חודשים טובים שהוא גמול (בהתחלה הורדנו לו רק ביום, אבל בדרך היה פחד מלעשות קקי בסיר/באסלה, והוא סמך על הטיטול, אז הורדנו לגמרי), עושה יפה קקי ופיפי בסיר/באסלה. לפעמים מפספס פיפי כי עסוק בעניינים אחרים, הבעיה היא בשינה. נדירות הפעמים שהוא קם בהן יבש. לא שותה יותר מדי לפני השינה, לא שותה/אוכל דברים משתנים, עושה פיפי לפני השינה, ניסיתי להעיר בלילה שיעשה בסיר (לפעמים עשה לפעמים לא), ולמרות זאת הוא ממשיך לקום רטוב וספוג מפיפי. לא נראה שזה מפריע לו כי הוא לא מתעורר מזה בלילה, וגם בקושי מתעורר מזה שאנחנו מחליפים לו בגדים באמצע השינה. אין חלילה בעיה בריאותית שאנחנו מודעים אליה, וגם לא בעיה רגשית. מתנהג רגיל ביום יום. השאלות שלי הן האם יש צורך לעשות בדיקה רפואית כלשהי? אם לא, אם אבחר לשים לו תחתוני שינה זה לא יכול להזיק ולהחזיר אותו אחורה? דואגת בייחוד כי תכף חורף ואני לא רוצה שיהיה רטוב ויתקרר. כל עזרה תתקבל בברכה. תודה.

בני בן ה-6 ילד חכם מאוד מבחינה לימודית, חברותי. אך מאוד תחרותי וחסר שקט, כועס ללא הרף, נוקשה עם נטיה למרמור מתמשך שלא מצליח ״להשתחרר״ ממנו. שעות רבות הוא עצוב וכעוס, ומתלונן על קיפוח. אנחנו הורים שמשתדלים להיות רגועים ושמחים בדרך כלל, ויש לנו ילד נוסף שהוא רגוע ושליו, מאוד זורם ושמח. ככל שהתעמקנו לא הצלחנו להבין את הסיבות לכך ואיך ניתן ״לשחרר״ אותו. הלכנו לייעוץ הורים, ניסינו גישה של הגברת משמעת, ניסינו גישה של הדגשת החיובי, וגישות אחרות. ההשפעה עליו הייתה מינורית. נציין שמהרושם שלנו (לא אובחן) נראה שיש לו הפרעה בויסות חושי (חש כאב ממגע קל, מפריע לו התג בחולצה, נגעל ללבוש גרביים וכדומה) אולי זה קשור? מה עוד יכול להיות?