פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

יש לי ילד בן כמעט שנתיים הוא מתחיל לדבר ומבין הכל. לאחרונה מרביץ המון. הוא רק רואה את ילד בגילו ומיד הוא דוחף אותו וממשיך הלאה. הוא מפיל ילדים בגינה וגם אותי הוא צובט או מכה בלחיים בחזקה. כשאני כאילו בוכה הוא מיד מנשק את המכה ומסמן נו נו לאיזה אדם מדומיין באויר (גם ילדים הוא מאד אוהב וזה נראה כמו משחק) כשמענישים אותו הוא ממש מסכן ולא מבין מה רוצים ממנו.

הבנתי שצריך להבין את המניע לזה שהוא מרביץ. הבעיה שאין מניע! הוא פשוט אוהב להרביץ.

שלום רב וחג שמח בני עלה לכיתה א'. בכור מבין 2 בנים. בחודש האחרון גיליתי מספר פעמים שהוא גנב/לקח בלי רשות חפצים מאחרים. למשל, לקח צעצוע לא שלו מחברה, והחביא את זה בתוך הכיס. כאשר שאלתי מה זה, ומאיפה זה, אמר שמישהו שם לו את זה בכיס. באירוע אחר, אמר שחבר "הסכים לו" לקחת את זה. באירוע נוסף לקח כסף שמצא באוטו של אבא שלו ואמר שאחיו הקטן הביא לו את זה. אני קצת חוששת ממש להתעמת איתו ולומר לו שהוא משקר ושאינני מאמינה לו, כי אני חושבת שהוא מאוד ייפגע שממני, ומצד שני אינני רוצה לתת יד לדבר או חס וחלילה שימשיך לגנוב. לא מדובר בילד עם חסך חומרי ואני מקווה שגם לא רגשי (?). הוא מאוד מאוד מקנא באחיו הצעיר ובכלל בילדים שיש להם משהו שאין לו, או שטובים יותר ממנו במשהו. אשמח לשמוע כיצד כדאי לנהוג. תודה רבה.

כיצד להגיב לילד בן שלוש שמבקש מסבתא לא להגיד לאמא?

אני סבתא לילד בן 16 שכל יום לובש את אותם בגדים לבית הספר, לבגדים יש ריח חריף של זיעה, לילד יש בגדים חדשים אך משום מה הוא ממשיך ללבוש את אותו הדבר יום אחרי יום. משפחתו המורחבת מעירה לו, אך כיוון שלא רואים אותו בבוקר אי אפשר להכריח אותו להחליף בגדים בבוקר. מה הסיבה על ההתעקשות?

שלום, ביתי בת ה 16 נמצאה לא אחת חותכת ורידים וכמו כן מצאתי מחברת שלה עם המון משפטי ״שנאה עצמית״, יש לציין שהיתה בעבר בטיפול אצל פסיכולוגית שטענה שאין סכנה ממשית, איך להתייחס? מה לעשות?

שלום רב. הבן שלי בן 11 ,תמיד היה תלמיד טוב ולא היו בעיות משמעותיות איתו. לפני כשנתיים התחבר לילד בכתה ואני משערת שבעקבות כך התדרדר בלימודים והחל לדבר לא יפה בבית. מאז כבר שנתיים שהוא סובל מהתקפי זעם כמעט על בסיס יומיומי וזה תמיד על אותם נושאים: אומרים לו לעשות מטלה שלא בא לו אוסרים עליו משהו לא מצליח במשהו אומרים לו לא ההתקף מתבטא בכך שהוא צורח, זורק ומעיף דברים בבית, בועט בדברים מקלל ואחרי כמה דק' נרגע. אח''כ הוא מבקש סליחה וטוען שלא שלט על העצבים שלו. מה הטיפול הכדאי במצב כזה אני כבר מיואשת. רוצה לציין שאחיו הגדול אובחן לפני כשבוע על הספקטרום בתפקוד גבוה ( אצלו הבעייה חברתית ולימודית) ומאז שהיה קטן היו לו בעיות .

שלום בת שנה, עד לפני שבועיים היתה עושה איך נובח כלב, איך שואג אריה. עכשיו לא עונה כששואלים אותה. היא לא קוראת "אבא" בכלל (לפני חודשים כן קראה). אבל כן קוראת אמא. מתי צריך לבדוק את הנושא ולראות שאין איזשהיא רגרסיה אמיתית? יכול להיות שסביב הסתגלות בגן הם מפסיקיים לעשות דברים מסויימים? או שאם היא עכשיו מנסה ללכת היא מתרכזת רק בזה? תודה מראש

בני בן 6 מגיל שנתיים כשהיה במעון היה מרדים עצמו ע"י נענוע חזק של הראש והשמעת קול מונוטוני. התייעצתי עם הרופא משפחה והוא אמר לא להתייחס. אך כעט הוא כבר בן 6 ולדעתי זה מחמיר הוא פועל כך כשמשעמם לו ןכשהוא רוצה להרגע וללא קשר לשינה גם בגן בגינה ולעיתים תוך כדי הליכה. מהצד זה נראה נורא ואני מקבלת הערות מהסביבה. ניסיתי להסביר לו שיעשה את זה רק בלילה כשהוא רוצה לישון וזה לא עוזר האם המקרה הזה תקין ואיך גומלים אותו?

שלום רב אני נשואה ואמא ל 3 ילדים בגילאי, 4, 6.5 ו 12. יש לי בת גדולה, בן קטן והבת האמצעית שלי מהממת ונפלאה אבל משהו לא יושב לי טוב איתה. מרגישה שהיא לא רגועה, עקשנית ומתוחכמת. נתחיל בזה שאחת לתקופה יש לה כל מיני טיקים. התחיל בכיחכוכים בגרון, שיעולים יבשים, משיכת כתפיים, הזזת הראש, מיצמוצים וכו'. אני מתעלמת וזה אכן עובר לתקופות... ולעיתים חוזר ועובר שוב. עד לפני כשנה וחצי היא הייתה בת סטנדרטית שאוהבת שמלות וריקוד... בשנה האחרונה התחברה לבנים, התחילה לשחק כדורגל, רוצה ללבוש רק מכנס (אנחנו מסורתיים והם לומדים בדתי והבנות לובשות חצאית) אפילו ביקשה להסתפר... מידי פעם לוקחת כיפה וציצית של אחיה ושמה ומידי פעם אומרת שהיא רוצה להיות בן. אני מנסה להבין ממנה את הצורך והיא אומרת שפשוט בא לה. לא ממש יודעת להסביר. אני לא נלחמת בה מידי ואף רשמתי אותה לחוג כדורגל וג'ודו. חוששת שאם אתנגד מידי היא תעשה "דווקא" ותרצה אפילו יותר... היא ילדה מקסימה ויפהפייה ומאוד חזקה חברתית. מאוד ורבלית אבל פחות יש לה תחת לשבת ללמוד. אני לא רואה סיבה לבילבול הזה, היא ילדה מאושרת, אנחנו משפחה שמחה ומאושרת שמעצימה נשיות, נותנים לילדנו המון, חוגים, חברים, חופשות... קונים להם בגבול הטעם הטוב. הכל לכאורה בסדר איתה ולא ברור לי מדוע היא לא רגועה. מה כדאי לי לעשות? מה נכון לעשות?

איפה את מקבלת?

שלום ירדן, הבן שלי בן ה3 כבר תקופה של מספר חודשים בוכה צורח ולא נרגע במשך דקות רבות. לדוגמא: שמנו סנדלים על פניו סגרנו טוב כמו שאנחנו יודעים לסגור אבל הוא זה לא מסתדר לו צועק וצורח זה לא טוב (כל סנדל יש לו 3) עכשיו זה טוב זה כולה לסגור סקוץ - יש לו גם אח בן 4 שיש לו את אותו הסנדל והכל בסדר.. דוגמא נוספת לובשים מכנסיים הוא רוצה להרים אותם עד "הגרון" וכשזה לא ניתן צורח.. מרגיש כאילו יש לו סעיף של מכנסיים סעיף של נעליים וכו'. מרגיש כאילו משהו מציק לו מבפנים אבל לנו לא ברור מה.. קשה אפילו להסביר כי אנחנו בעצמנו לא מבינים מה הבעיה.. האם כי יש לו הפרעה מסויימת? איך אפשר לדעת ממה זה נובע.. ואיך אנחנו כהורים צריכים להתמודד עם זה? אודה לעזרה. תודה רבה.

בס"ד שלום שמתי לב שברגע שמשפחה המורחבת שלי מדברת על חרדות ודיכאון אז אולי זה מוריד לי את החרדות והדיכאון לכמה זמן ואם הם מדברים על זה שאולי לי יש אז זה ליותר זמן בהמון המשפחה המצומצמת יודעת אז אני יכול לרמוז למשפחה המורחבת על החרדות והדיכאון שיש לי כדי שזה יעזור לי כמו שרשמתי? תודה רבה

שלום, הילדה שלי בת 6 בדיוק עלתה לכיתה א. משנה שעברה התחילו לה בעיות רגשיות. היא ילדה ראשונה, מאוד חכמה, השיגה אבני דרך מגיל מאוד צעיר ממש פנמונלית. משנה שעברה התחילה עם תחרותיות בלתי נתפסת, אני לא ראשונה, אותי לא בחרו ראשונה במשחק, לא רצו לשחק לפי מה שאני קובעת אז שיחקתי לבד. היא לא מתפשרת. היא הייתה בטיפול רגשי אצל יועצת הגנים כל השנה ועבדה איתה על הפסדים וניצחונות ולא השתפר לדעתי. כיום בכיתה א היא אומרת ״לא הגעתי ראשונה לבית הספר יש ילדים שכבר משחקים בחצר״, ביום הראשון בכתה ממש כי לא צורפה לקבוצה הורודה, הייתה מאוד מתוסכלת כי הילדים האחרים בחרו לפניה פתקיות והתקדמו בזמן שבכתה ״הם לא מחכים לי״. אחרי זה חזרה לעצמה. אשמח לטיפים איך ניתן לעזור לה. ניסינו הכל, זמן איכות עם ההורים, אחריות, משחקים איתנו ההורים, הפסדים וניצחונות . גם כשיושבים ללמד אותה היא אומרת שהגענו לדברים שהיא לא יודעת וקמה, עושה רושם שקשה לה שמלמדים משהו שהיא לא יודעת. מה שכן מסבירים היא מאוד חכמה וזוכרת.

אשמח למענה

יש לי שלושה ילדים, הבת האמצעית )כיתה ה( החלה להרטיב בבית הספר )לאחר שהייתה הפסקה של שלושה חודשים. יש מורכבות משפחתית גדולה: התגרשתי לפני כשנתיים וכעת אני מתגוררת עם בת זוג. הגירושין היו קשים בעיקר לאור העובדה שיצאתי מהארון. ילדיי רואים את אביהם והם בקשר עמו אך מערכת היחסים שלי איתו בעייתית. יש מריבות רבות אך בשורה התחתונה מוצאים את המקום להסתדר לטובת הילדים. לביתי יש גם קשיים לימודיים, חברתיים, סוג של חרם סמוי, אין לה קשרים חברתיים משמעותיים, והיא מקבלת טיפול רגשי באמנות בבית הספר. יש לי המון תלונותעל בית הספר עוד מהתקופה שהבן הבכור שלי למד שם. הצוות החינוכי לא עושה מספיק לסייע לביתי ואני נלחמת כמו לביאה. השננ כאמור ביתי בכיתה ה, ואני מאוד חוששת למצבה החברתי/רגשי בעקבות בריחת שתן בבית הספר. בבית זה כמעט לא קורה. מה ממליצה לי לעשות בעניין? נשללו מניעים פיזיולוגיים.

שלום וברכה, בני מאובחן asd לומד בכיתה רגילה ביסודי. במסגרת מענים רגשיים הציעה היועצת של בית הספר על טיפול בזוג עם תלמיד מאובחו asd שלומד בכיתה רגילה מקבילה. מה דעתך? האם יהיה נכון יותר טיפול של בני עם תלמיד מחינוך רגיל? מה היתרונות/ חסרונות לפה ולשם?

הנער מתבייש לא יוזם ...רוצה לצאת אוהב חברה . לאחרונה החברים פתחו קבוצת וואטסאפ נפרדת מה ניתן לעשות

הנכדה בת ה13 נסגרת בחדר מרביצה עד כדי כאב וסימנים כאשר אני שואל מה הסיבה היא אומרת שהיא לא מאריכה את עצמה שמבחינה חברתית לא טוב לה והיא לא יודעת למה היא עושה את זה אין לה שליטה על זה היא הולכת לשיחות אצל פסיכולוגית אבל המכות שמשאירים לה סימנים כחולים וצלקות לא עוזר מה עליי לעשות שאלתי אותה למה היא עושה את זה אולי היא עברה משהו ולמה היא מזעיקה לגוף שלה והיא אומרת שהיא לא יודעת

שלום רב מתוסכלת בכלל התנהגותו של הבו . הוא חייל ספורטאי מצטיין וחוזר כל יום הביתה כדי להתאמן . הוא מאוד רזה ואוכל מעט מאוד . בגרך כלל אינני מעירה אהל היום חרגתי ממנהגי ואמרתי לו כי לא מתאים לאכול בשעל ליחה מאוחרת אלא כדאי לאכול ארוחת ערב בשעה שמונה תשע הוא התפרץ התחיל לצעוק ולהשתולל . מה זה צריך להיות אסור להעיר ? טוען שאני צועקת עליו כבר שעה שאנחנו משוחחים . הוא לא אוהב שמעירים לו ואני משתדלת לא להעיר כמו לדוגמא הוא כינו אוהב לשים בושם ואין מה לעשות .נא עזרתך

נכדתי בת 14.5 התדמית של עצמה ירודה לגמרי. שאלה אותי למה היא חיה. בטחון עצמי בתחתית. דואגת לה מאוד ולא יודעת כיצד להתנהל איתה. היא לא מוכנה ללכת לפסיכולוכית

ילדה בת 4, עד גיל שנתיים הייתה ילדה מקסימה וקשובה, לא הייתי מרגישה אותה, חברותית שאוהבת חברה ברמת קיצונית, מבקשת חברים כל הזמן, מהקורונה נהיה שינוי קיצוני בהתנהגות שלה מאז הבידודים זה השפיע עליה מאוד כי אני מאוד שמרתי, לא נפגשנו עם אנשים והיינו הרבה בבית, וזה מאוד השפיע עליה ברמה שלא היתה ישנה בכלל (לא בוקר, לא צהריים ולא בלילה) במשך חודש חודשיים ומאז יכול להיות שזה עם גיל שנתיים הנורא, נהייתה ילדה מאוד עקשנית, היא לא יודעת לקבל לא וכל דבר זה בכי וצרחות, בגיל 3 היא עברה גן ואחרי כמה חודשים שם התחיל בבוקר אי רצון ללכת לגן, דיברתי עם הצוות שם והיה קצת שיפור אבל זה חזר שוב, אני בעיקר מרגישה שמהקורונה נהיה שינוי רציני ואני לא מצליחה לנהל את זה, לא משנה מה אני עושה, מתעלמת ואז מסבירה, מסבירה באותו רגע, מבינה אותה, מכילה אותה, אומרת לה אם היא תתנהג ככה וככה אני לא יתן לה לראות טלויזיה (כמדובר בטלויזיה) יש חוקים נורא ברורים בבית, אני בוחרת את הלא שלי, רק בדברים שמאוד חשובים לי, אני עומדת על שלי ועל המילים שלי שאני לא נותנת משהו בגלל התנהגות לא טובה, כן משבחת שיש התנהגות טובה ומבהירה לה שאני רואה את זה ומסבירה לה את ההיתרונות בזה שלה ולנו עכשיו מאוד כיף ככה ומה היא מרוויחה ומה היא מפסידה אבל זה לא עוזר, ואני גם נסיתי לפעמים צעקות אמרתי אולי אם היא ירים את הקול זה יתן לה הרגשה שהפעם היא הגזימה, אבל שום דבר לא באמת עזר לאורך טווח, אני כל הזמן אומרת לה מה כן אפשר ומה לא, ולא תמיד אפשר לקבל הכל ומסבירה לך למה לא, אף פעם זה לא בלי סיבה ומנסה להבין גם אותה אבל שלצערי אני לא יכולה להסכים בגלל ככה וככה אשמח לעצות כי זה כבר תקופה די ארוכה ואני כבר מאבדת הסבלנות שלי ויש לי המון אליה

חשוב לי לציין שמלבד העקשנות שלה שאם זה תמיד גם ללכת ממקומות שכיף לה לדוגמא שהיא מסרבת ללכת וישר בוכה על דברים שהיא לא לפי מה שהיא רוצה, היא ילדה מאוד טובה, יש לה סדר יום מאז שהיא נולדה אז היא אוכלת ארוחת ערב בלי להתווכח, להתקלח ולישון כמעט רוב הפעמים בהסכמה מלאה או אם אנחנו הולכים לחנות ואני אומרת לה לבחור רק משהו אחד היא לרוב לא מתווכחת יש לי איתה הרבה ריבים שלא מסכימים לה משהו שהיא רוצה, לדוגמא על זה שבבוקר אני לא מסכימה לה טלויזיה (כי זה פגע לה בעבר בשינה והיא הייתה קמב מוקדם בשביל זה ובבוקר זה מעכב את הזמן לגן) אם היא תרצה ריזה ממתק לדוגמא היא מבינה שזה אני מסכימה רק אחרי הגן (כי זה הזמן היחידי שזה לא לפני ארוחה או שינה) יש חוקים שהיא מכבדת ויש שלא כמו הטלויזיה בבוקר לדוגמא

אני דווקא לא מרגישה בכלל שאני מחפשת את עצמי בתור הורה כמו שרשמתי יש לי כללים נורא ברורים שאני לא זזה מהם ומה חשוב לי לשמור עליהם ויש דברים שאני מאוד גמישה, אני מאוד בוחרת את המלחמות והיא יודעת טוב מאוד כמו לדוגמא שאין אצלי הגבלה על ממתקים כל עוד היא לא מוגזמת ממש וזה לא במקום אוכל או שהיא לובשת מה שהיא רוצה שבזה אני מאוד נותנת לה כי אני יודעת שזה משהו שהוא אישיו אצלה , אני מאוד מסתכלת מאחורי ההתעקשות שלה מה הצרכים שלה, אבל אני מרגישה שזה בא ממקום של דווקא ולא צורך, כמו סתם לדוגמא היא פתאום בחופש החליטה שהיא כל הזמן רוצה להתחפש והסברתי לה שיש פעמים שאפשר ויש מקומות שאי אפשר עכיו ללכת להתחפש כי אני לא רוצכ להרגיל אותה לזה שעכשיו כל בוקר לפני הגן היא תבקש ממני משהו שאי אפשר בגן או תתחיל להסתובב לי עם תחפושת שהיא מאוד מחממת בחוץ כשממש חם, אז לפני שהיא הלכה לישון בצהריים סיכמנו שלפני שנלך להורי נשים לה אז היא פתאום החליטה שהיא רוצכ לשים את זה בלי בגדים ואני בהריון אין לי את הכוחות עכשיו עם כל העייפות של החופש והמרגש שלי להתחיל להלביש אותה שוב אחרי זה ולייצר לי עוד וויכוח כשאני יצטרך להלביש אותה, אני הרגשתי שהיא ממש חיפשה על מה להתווכח איתי או כשסיכמנו והיא אמרה את זה בעצמה שחוזרים מהורי היא תתן נשיקה וחיבוק לאביה , תוריד את התחפושת ותלך לישון, פתאום היא החליטה שאבא שלה יעשה לה אמבטית סבון(וכבר התקלחנו היום בצהריים לפני הסבים אז לא היה צורך במקלחת נוספת(, אני מרגישה שהיא ממש מחפשת את הוויכוח, מאוד כיף לה והיא מחליטה להתפס על דברים קטנים והיא נהיית עצובה ואומרת לי את יודעת למה אני עצובה?! כי אני לא מרשה לי כל הזמן אז הסברתי לה שהיא לא צריכה להיות עצובה כל מה שאני לא נותנת לה אלה על ההרבה דברים שאני כן נותנת לה, ואני מרגישה גם שהיא שואלת אותי שאלות כדי לקבל תשובות שיעצבנו אותה , כמו למשל היא יודעת שאחרי המקלחת הולכים לישון אז היא שואלת אותי מה עושים עכשיו ואני אומרת לה לישון אז היא מתעצבנת ואומרת אני לא רוצה ללכת לישון סתם נותנת דוגמא של דברים שהיא יודעת בבירור מה תהיה התשובה שלי ושואלת כדי סתם להתעצבן אז אני ממש לא מרגישה שיש משהו מאחורי מה שהיא מתעצבנת הוא עצובה לגבי הדברים בגלל זה, זה ככ מתסכל אותי כי זה מרגיש שהיא מחפשת ועושה דווקא, כי אני ישר חושבת מה יכול לגרום לזה וזה בעצם התסכול הגדול שאני לא מרגישה שיש באמת סיבה שהיא פתאום תתעקש איתי על הדברים האלה

היי הילדה שלי בת 4 ו3 חודשים כבר קרוב לשנה מבקשת תמיד ללבוש בגדים ארוכים .. שרוול ארוך ומכנס ארוך גם בשיא החום .. לא מבינה על מה זה יושב .. היא מאוד ביישנית ולא משחקת עם ילדים שלא מכירה בגינת שעשועים , בגן לפי הגננת היא מאוד חברותית וגם בבית מבקשת להזמין אליה חברים . מנסה להבין האם זה נורמלי או שיש פה משהו שאני לא מבינה מבחינה רגשית אצלה .. אשמח לעזרה תודה מראש

שלום רב יש לי ילדה בת 12 שלא מפסיקה למצוץ את הלשון כאשר היא רוצה לישון או סתם נשכבת למנוחה ! ללא ספק הדבר התחיל מהיום שנסיתי בכוח לגמול אותה מהמוצץ טעות גדולה מודה אבל מה ניתן לעשות בשלב זה? הבן שלי משגע אותי הוא בן 7 כמעט כאשר מבקשים ממנו לבחור לוקח לו כול כך הרבה זמן! אם לא משחקים לפי החוקים נכנס להיסטריה ומתפרץ בבכי והוא מאוד עיקש!!! הילדה הקטנה בת 5 לא מפסיקה להרביץ לאחותה הגדולה לאחיה ולפעמים לקרובי משפחה ילדים שהיא אוהבת לפעמים הסיבה מוצדקת אבל עצם השימוש באלימות בכדי לפתור את הבעיה אינו מקובל בכלל! אפשר לדבר לבקש עזרה אין שום דבר לא עוזר! אשמח לקבל הכוון ועזרה בנושאים האלו. תודה

שלום רב. בננו בן 9 ילד רגיש מאוד, חכם וחברותי. הוא מפנטז לעשות דוכן אוכל בתשלום למשך מס' שנים ליד הבית כאשר הוא יהיה בן 13. אנחנו זורמים איתו והכל, אבל נראה שהוא ממש חושב שבאמת זה הולך להתרחש, כלומר שואל מאיפה יביא חשמל, מים וכו'. האם זה נורמלי שהוא אינו מבין בגיל שלו שזה לא באמת יתרחש? איך עלינו כהורים להגיב? להסביר לו שזה לא באמת יקרה או לזרום איתו באופן מלא? נשמח מאוד לתגובה .

שלום. הנכדה שלי בת שנתיים ו 4 חודשים, ילדה מלאה בשמחת חיים, מוקפת באהבה ודעתנית גדולה. יש לה 2 אמהות, שתיהן עובדות והילדה נמצאת במסגרת גן עד 15:30. השינוי בהתנהגות שלה נכון לגן, לבית, לבילוי אצל סבא וסבתא ובכל מקום. בתקופה האחרונה היא מתנהגת כך שקשה מאוד לקבל ממנה שיתוף פעולה (מתעקשת להוריד את הבגדים לפני היציאה מהבית ו/או שמסרבת להתלבש למרות שנותנים לה לפחות 2 בחירות, מסרבת בכל תוקף להיחגר בחגורת בטיחות ונכנסת להתקף של צרחות ובכי שיכולים להימשך זמן רב מאוד ולהימשך כל הנסיעה כשהיא לא מאפשרת בשום אופן לשום מחווה או נסיון להסב את תשומת ליבה למשהו אחר, בנוסף כשלא מאפשרים לה לעשות משהו שלרוב עלול להיות מסוכן עבורה או כשלא נותנים לה חפצים שאחרים משתמשים בהם באותו רגע נניח צעצוע בגן שבדיוק ילד אחר משחק בו) היא משטתחת, פורצת בבכי הסטרי ולא מאפשרת לנחם אותה, לא בחיבוק, לא בנסיון להסב את תשומת ליבה למשהו אחר, פשוט ננעלת ונכנסת לתוך לופ שקשה לה לצאת ממנו. כדאי לציין שהיא חווה עיכוב בהתפתחות הדיבור. היא מבינה כל מה שמדברים איתה ומדברת עם אוצר מילים שהיה מצופה בגיל הזה, שיהיה עשיר הרבה יותר (היא נמצאת בטיפול אצל קלינאית תקשורת שרואה התקדמות אבל עדיין ביחס לילדים בגילה, מורגש עיכוב). התסכול מההתנהגות שלה גדול מאוד במיוחד בגלל חוסר האונים כשהיא לא מאפשרת גישה אליה

תודה רבה ירדן על תשובתך. בהחלט מרגיע לדעת שזאת התנהגות כמעט סטנדרטית. בנוגע להפעלת הסמכות שציינת, האמהות יפנו לקבלת עזרה (אולי הדרכה הורית) ומכאן נובעת שאלה נוספת - האם לא יווצר בלבול אצל הילדה כשיחלו להתנהל מולה בהתאם להדרכה שיקבלו ואצל סבא וסבתא רק כיף?

היי שלום, פונה להתייעצות לגבי מעשיו של אחיין שלי. אחייני בן 14.5 ילד בכור במשפחה. אוהב משחקי מחשב, פלייסטיישן ועוד. גליתי כי עשה שימוש בכרטיסי האשראי שלי ושילם עבור המשחקים ששיחק בלסייטיישן ועוד(לקח מארנקי ללא רשות- קשה לי להשתמש במילה גנב) ראשית חשכו עיניי והתקשתי ממש להאמין כי עשה מעשה חמור שכזה , שנית- מדובר בסכום כסף לא קטן באלפי שקלים וכי הדבר נעשה ונמשך למשך תקופה ארוכה העולה מעל חצי שנה, מה גם היה עניין דומה עם כרטיסי האשראי של הוריו. שאלתי היא כיצד עליי לפעול בעניין - 1. האם לשתף את הוריו על כך? ( יודעת שזה הדבר הנכון לעשות השאלה איך ובאיזה צורה לשתף ? ילד רגיש מאוד וחוששת כיצד הדבר ישפיע עליו, בשיחה איתו הגיב בבכי ובלחץ כאשרר הזכרתי את הוריו. 2. מה לעשות על מנת שיבין את חומרת המעשה ולמנוע את האפשרות שיעשה ויפעל כך ויקח אחראיות למעשיו? ברור לי שזו התמכרות לכל דבר. תודה מראש על המענה:))

אשמח למענה לשאלותי:)

אשמח למענה לשאלותי ועצה להתנהלות נכונה בעניין. ;)

ילד בן 12 עולה לכיתה ז׳ בוכה בזמן האחרון לעכל דבר. הוא משחק כדורגל בקבוצה ומאוד מוערך ואהוב אך כל פעם לפני אימון באותו יום יש הרבה בכי שכביכול לא קשור לכדורגל אבל אומר שהוא לא הולך לאימון ובוכה מאוד. כשאני שואלת אם יש משהו, קרה משהו הוא טוען שלא ושהכל בסדר ועל פניו באמת לא נראה שיש משהו חריג. מה ניתן לעשות? איך ניתן לעזור לו?

בן 8 לא מוכן להשתין בחוץ בשום פנים ואופן גם כשהוא ממש ממש זקוק וכשנמצאים בטבע. מה אפשר לעשות עם זה.. והאם זה מצביע על משהו שהוא עבר?

ילד בן שלוש ושמונה חודשים. מזה כמה ימים בוכה ללא סיבה, לא רוצה לשחק, לא רוצה לטייל בחוץ, נראה ללא מצב רוח, כששואלים אותו מה הוא מרגיש הוא אומר שהוא רוצה לבכות...נראה מדוכא..יושב בהית ולא עושה כלום.. זה מלווה בחוסר תיאבון מוחלט, במהלך היום יכול לאכול רק פרוסת לחם עם יוגורט וזהו... בקושי שותה מים.. לציין שתמיד היה ילד שמח וחיוני.. האם המצב הזה קשור למשבר שילדים עוברים בדרך כלל בגילאים הללו? מה עלינו לעשות?

שלוםתהמלצה למטפל/ת לנער בן 16 באזור חולון, יכול להיות גם בערים סמוכות. תודה

לאחרונה בני יצא מהארון ולפני כשבועיים הכיר בחור ברחוב בן כמעט 17 , אסרנו עליו להיפגש וגם הסברנו את הסיבות והוא מסרב בתוקף ומספר שהוא מאוהב. איך ניתן לעצור את הקשר הזה....חייבת דחוף הכוונה תודה רבה

שלום רב. הבת שלי בת 12 ילדה טובה, עדינה ומפונקת. נראה שיש לה חוסר ביטחון עצמי: נניח ילדה בת 9 שהיא נמוכה וקטנה ממנה, לוקחת לה דברים ושוברת לה אותם והמקסימום שהיא עושה זה להגיד "בבקשה די". הילדה המציקה יושבת עליה ומונעת ממנה לקום ובמקום להגיד לה בתקיפות: "קומי או שאדחוף אותך" היא מבקשת בנימוס ואומרת "די זה מפריע לי" וכמובן שזה לא עוזר. הילדה המציקה אינה הבעיה כיון שהיא אחת ממגון ילדים וילדות איתן ביתי תאלץ להתמודד. במקרה נקודתי זו פנינו להוריי הילדה והם נזפו בה בתקיפות. אנחנו רוצים לדעת כהורים מה עלינו לעשות כדי לגרום לביתנו להיות יותר בעלת ביטחון עצמי מול ילדים שמציקים לה באופן זה או אחר? זה מאוד מתסכל שאנו שומעים שהיא פשוט חסרת אונים ומשותקת אל מול ילדים שהם חצי מגובהה ומשקלה...

עברנו גירושין לפני כשנה. בזמן האחרון יש לילד קושי שכולל בכי ממושך בגן (רגרסיה) ובאופן כללי קשים לו השינויים והמעברים. מה ניתן לעשות? איזו עזרה טיפולית ניתן לתת בגיל הזה? האם חלוקת זמני שהות מומלצת כמו למשל רצף ימים?

שלום, ביתי בת ה-10 חווה מחשבות טורדניות. היום היא אמרה לי בחששות רבות ובפחד, שהיא איחלה בלב שיקרה משהו רע לאחותה התינוקת אבל שהיא אמרה את זה רק במחשבה ולא בקול, אמרה גם בבכי שהיא מתחרטת והיא אוהבת אותה ולא רוצה שיקרה לה כלום, מאוחר יותר באה אליי שוב בבכי ואמרה שחשבה אותו דבר ואיחלה גם לי וגם לאבא שלה, היא לא יודעת מאיפה זה מגיע אבל אמרה מיליון פעם חס וחלילה ובבכי סיפרה לי שזה רק בראש והיא לא אומרת את זה בקול. ( הקול שלה בראש אומר ״הלוואי ש_____ יקבל התקפת לב) מה עושים עם התופעה הזאת?

בני בן ה5 סיים גן טרום חובה. במהלך השנה הפנתה את תשומת ליבי הגננת שלו שקשה לו מאוד מבחינה חברתית והוא לא מרבה לשוחח בגן עם הילדים-קשה לו לפנות אליהם למשחק. מה עוד שהוא בוכה לעיתים קרובות מאוד ולמשך הרבה זמן לדוגמה שעה- שעתיים ודבר לא מצליח להרגיע אותו ולרוב הן בכלל לא מבינות מה קרה והוא לא מספר להן. כשאני שואלת אותו אחר הצהריים למה הוא בכה הוא מספר לי את הסיבה ולרוב זה בגלל ילד שפגע בו או שלא שמו לב אליו במהלך פעילות. אני לא רואה אף אחת מההתנהגויות האלו בבית מול האחים/בני דודים שלו וגם לא כאשר אנחנו מזמינים חברים אלינו. אציין שבעקבות כך התחלנו טיפול רגשי אך זה עוד מוקדם כדי לראות תוצאות. עברנו דירה בתחילת השנה כך שהוא נכנס למסגרת חדשה בה כל הילדים כבר הכירו והוא לא הכיר אף אחד אך היו לא קשיים מבחינה חברתית גם במסגרות קודמות בהן הכיר את הילדים בדירה הקודמת שלנו. הגננת המליצה לי על אבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי לאחר שהיה מקרה שבו בכה במשך 3 שעות בגלל שנעלב מילד. אשמח לדעת האם אבחון כזה נצרך לדעתך? במה הוא יכול לעזור? האם הטיפול הרגשי לא מספיק? אני בתחושה שהגננות לא מגיעות מולו בגישה מכילה ויצירתית כדי להכיל את הרגישות שלו. אשמח לתשובתכם. תודה!!

טיפול רגשי הכוונה שחייה טיפולית... לא הסברתי את עצמי נכון

שלום, אב המשפחה עבר אירוע מוחי ונמצא בטיפול נמרץ כחודש. בשבוע האחרון התחילה תקשורת קלה שבה ביקש לפגוש את הילדים. הילדים מעוניינים מאוד במפגש מיום האישפוז הראשון שנמנע בגלל המצב הרפואי. האם מומלך להוציא לפועל את הביקור מדובר במתבגרים בני 11 ו 14 ואם כן מה ההכנה הנדרשת?

היי הכרתי את אישתי שהייתה גרושה עם שתי בנות אז אחת בת 3 והשנייה בת 7 היום יש לנו גם ילדה משותפת בת 6. והבנות היום 13 ו 17. בת 13 בשנתיים האחרונות מתנהגת בצורה לא כל כך מכובדת כלפינו, עונה , בא בטענות, קשה לדבר איתה, מסובבת את הראש שמנסים לדבר אליה. היום היא עברה כל גבול אני ואישתי התחלנו לקיים יחסי מין בחדר שלנו שכביכול כולן כבר היו אמורות לישון, פתאום בת 13 מנסה לפתוח את הדלת בכוח ללא הפסקה למזלי הדלת הייתה סגורה עם מפתח, התלבשתי מהר והייתי בטוח שמדובר בהכי קטנה זאת ש בת 6 , בזמן שאני מתלבש במהרה אני שואל ״מי זה ?, מה קרה״ ואז עונה לי בת 13 ״ מה אתם עושים שם? תפתחו את הדלת?״ לרגע חשבתי אולי קרה משהו ואז אני פותח והיא נועצת בי מבט חצוף כאילו אני עושה משהו לא תקין ואז היא שוב פעם שואלת מה אנחנו עושים, הייתי נבוח ואמרתי ״רואים סרט״ ואז ביא עונה בקול גבוה ״ אני יודעת מה אתם עושים, איכס״ הסתובבה וסגרה את הדלת של החדר שלה בעוצמה . אישתי רצתה להתפוצץ אליה, שגם לדעתי זאת חוצפה בגיל שלה לבוא בטענות אלינו ובכלל להרשות לעצמה לדבר אלינו בצורה כזאת, מצד שני עצרתי את אישתי ואמרתי ״בואי נחשוב רגע ״ מאיפה זה מגיע?, למה בכלל? , מה היא חווה ? והאמת אין לנו תשובה וגם לא יודעים מה להגיד לה

ילדה בת 5.5 חזקה פיזית. לפעמים אגרסיבית איתנו ההורים..נתלית עלינו חוסמת מעבר או בועטת בנו. מהי תגובה הורית מכבדת ואפקטיבית למצב?

שלום ילד בן 6.5 פונה לילדה שרוצה להגיד לה משהו שאסור לספר. לוקח אותה לחדר ושואל האם יכול להראות לה את ה"בולבול"שלו. איך להתייחס לזה? איך לנהוג עם הילד? תודה

שלום , יש לי אחיינים בגילאי 7 , 10 , 12 במשך שנה וחצי הם מוסתים כנגד הסבים והדודים . עקב פטירת אדם מהמשפחה , הביאו אותם כדי להגיד שלום ליושבת השבעה שהיא סבתם והם עמדו רועדים , מגלגים עיניים , בוכים בכי בלתי נשלט וכל זאת לעיני הכל שלא הבינו מה אירע להם . תהיתי לגבי ההתנהגות הנ״ל , האם יש לתופעה הנ״ל שם שאוכל לקרוא עליה בהרחבה … ואיך ניתן כאמור לסייע ?

שאלה - אני מאוד מתלבטת . הרבה מחקרים אומרים לשלוח את הפעוט בגיל שנה וחצי ויותר. הילד שלי בן שנה וחודש .אם כדאי לשלוח אותו לגן או להשאיר אותו בבית ? הוא בן יחיד ואביו לא גר בבית.

בתי לאחרונה סובלת מחלומות רעים מבקשת לישון יחד עם אחותה חלק מפחד קשור לילד שהציק לה והיא רואה אותו בבית הספר ( לא באותה הכיתה) האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי? מה לעשות?

בשיחה איתה עלה פחד ממכשפה (דמות שהיא ראתה בתוכנית טלויזיה) . הסברתי לה שאין מכשפות. היא לא מאמינה לי....

שלום אני אמא למקסימה בת שנה ,תינוקת מתפתחת מדהים ,תקשורתית ,סקרנית בת בכוכה שלנו וכרגע אני בהריון נוסף התינוקת לא במסגרת כרגע בגידול ביתי רוב שעות היום נמצאת איתי בבית ,בגינה בסידורי יום יום וכפעם פעמיים בשבוע משחקיה או גימבורי וגן עם אמא מסביבות גיל 5 חודשים התחלתי להבחין אצלה בפחד מאנשים זרים שמנסים ליצור איתה אינטראקציה להתקרב אליה להרים אותה לגעת בה הפחד הנ"ל מתבטא בבכי מול האדם הזר והיצמדות אליי ומבקשת להיות על הידיים אני כמובן מאפשרת לה את מה שהיא צריכה לא מאיצה בה כאשר הזרים ניגשים בצורה עדינה ולא מתקרבים קרוב מידי או מנסים להרימה היא מאוד מחייכת ונראה שנהנית ושמחה בקשר איתם הבעיה היא בקרוב בעיקר באינטראקציה עם פעוטות בגילה או עד גיל שנתיים אפילו זה אותו דבר היא פוחדת שמתקרבים אליה אם ילד רץ מהר מתקרב מנסה לשחק איתה מנגד אם ילד יותר רך ועדין היא נענית בשמחה ומשחקת אבל קרוב אליי יש גם קושי ניכר בסביבה רועשת והמולה לוקח לה זמן להתקרב ולהיפתח ולהתחמם עד אז היא צמודה אליי יחד עם זאת מסתכלת סביב כאילו בוחנת ובודקת את הסביבה ,סקרנית לקורה מסביב מתעניינת ושמחה ממה שרואה ,אבל אם היא חווה בן אדם כדמות מפחידה או מאיימת היא בוכה ונצמדת אליי התייעצתי בנושא עם מספר גורמים אמרו לי הגיוני תקין שתפחד הכל בסדר מרגיש לי שמשהו לא בסדר מאחר ורואה הבדל ניכר בינה לפעוטות אחרים שמתרחקים מההורים יודעת שכל ילד הוא שונה ואני מקבלת את מי שהיא נותנת את כל הביטחון שיכולה לתת לה לא הודפת אותה כשנצמדת בטח לא דוחה אותה נותנת לה להתחמם בקצב שלה שתהיה מוכנה האם אני פועלת נכון ? האם יש צורך בטיפול יותר מעמיק לילדה פסיכולוג התפתחותי או משהו בסגנון לציין שגם בבית מחפשת את קרבתי וקרבת בעלי מעדיפה את האינטראקציה איתנו מאשר משחקים וצעצועים ,אם כי משחקת לבד לידנו כשאנחנו יושבים איתה תודה ,ליאן

שלום דוקטור ירדן אז ככה אני בן 16 מגיל קטן חשבתי שהמספר 3-5 מביאים מזל רע.. אני גם לא רוצה לפגוע באנשים לפעמים לוקח לי זמן להתלבט מה אני רוצה.. למשל חולצה שחורה או לבנה בסוף אני אבחר באחת .. אני גם לפעמים ממצמם( מיוזמתי..) או דופק על עץ נגד מזל רע ככה אמרו לי פעם.. לפעמים אני מפחד שיקרה משהו למישהו שאני מכיר..(במיוחד עכשיו שיש מלחמה בין רוסיה לאוקראינה ויש לי שם משפחה..) אני שולט בזה ומודע שכנראה זה לא יעזור אבל עדיין עושה בשביל רוגע כי סבתא שלי אמרה שלדפוק על עץ זה נגד משהו רע .. ולהתפלל זה גם טוב.. אני מתפלל שלא יקרה כלום לאף אחד שם והם יזכו לחיים ארוכים שלווים ואני חוזר על זה כמה פעמים.. זה אומר שיש לי ocd? איך זה נוצר? זה עובר? יש טיפול?

שלום :) אז ככה אני בת 15 לפעמים אני מוצאת את עצמי עושה פעולות חוזרות.. או מיצמום שלא יקרה משהו רע..(זה הרוב קורה או שיש מלחמה,משהו רע..)זה מגיל קטן אני חושבת.. ולפעמים אני מדמיינת על הקריירה הייתי רוצה להיות או זמרת או רופאה.. ואיך אני מופיעה ואנשים אוהבים את זה.. או לוחמת (סבא שלי היה בגלל זה..) ואיך אני נלחמת זה לא נורמלי? תודה רבה!

שלום יש חי בת 3 וחצי התפתחות תקינה משתפת פעולה מדברת הכול חכמה אבא שלה צופה כל יום חמישי בסדרת טלוייזיה מוזרה קצת יש בתוכה הרבה מריבות וגם דמויות עם לבוש לא רגיל כאשר התחיל לצפות בה הייתה היא משחקת ליגו והיא פחדה ואמרה שהיא לא רוצה לצפות בזה ושזה מפחיד והתחילה לבכות מאז כל פעם שהוא רוצה לצפות בסדרה הזו אני לוקחת אותה לחדר אחר ומשחקות אבל היום היא הייתה צופה בטלוויזיה ובקשתי ממנה לשים סדרה אני התככונתי לסדרת בישול והיא חשבה שזו נסדרה שאבא צופה בה אז התחילה לבכות ולהגיד לי לא אמא אני מפחדת מהסדרה הזו ואתמול שמעה קולות בטלוייזיה היא שואלת אותי אבא צופה בסדרה? אז מה לעשות ואיך לתקן את החוויה השלילית שניא עברה אגב היא לא צפתה בה רק קצת ראתה דומיות שלה לא ראתה במשך זמן אני קצת לחוצה אשמח לכיוון חוץ מזה זה לא מפריע לה באיכות החיים היא מאוד חכמה ופעילה אשמח לעזרה

ילד בן 3 חכם שהולך לגן בבית לאחרונה מתנגד יותרכמו לשטוף את הידיים לא רוצה להתלבש רחצה לא צאת לא מקשיב שמדברים איתו זה יוצר הרבה קושי בשיתוף פעולה זה דורש הרבה שכנועים שלא תמיד עוזר מה אפשר לעשות כדאי ליצור שיתוף פעולה הקשבה תודה

היי הבת שלי בת 4.5 נמצאת בגן עירייה שנה שניה. מסרבת להיכנס לגן כשהגננת הקבועה איננה ויש במקומה גננת מחליפה( יש 3 גננות מחליפות). היא בוכה ונשארת מחובקת בזרועותיי למשך 2_3 דקות, נכנסת לגן לאחר חיבוק חזק עידוד שיהיה לה טוב בגן ושתהנה עם חבריה וכדו' בעיני הסייעות בגן לא מנוסות מספיק להתמודד עם מצבים כאלה. הם תמיד מעירות שקשה לה להיפרד ממני. אבל זה לא נכון בימים בהם הגננת הקבועה נמצאת היא נותנת לי חיבוק וביי אמא .נכנסת ממש בכיף. הגננת הקבועה יודעת להכיל אותה.רואה אותה וזה מה שגורם לה להרגיש בטוחה בקרבתה. אשמח לעצות ממך איך עליי להתנהג כדי לגרום לה להיכנס לגן בבטחה . גם שהגננת קבועה איננה תודה

היי הבת שלי בת 4.5 נמצאת בגן עירייה שנה שניה. מסרבת להיכנס לגן כשהגננת הקבועה איננה ויש במקומה גננת מחליפה( יש 3 גננות מחליפות). היא בוכה ונשארת מחובקת בזרועותיי למשך 2_3 דקות, נכנסת לגן לאחר חיבוק חזק עידוד שיהיה לה טוב בגן ושתהנה עם חבריה וכדו בעיני הסייעות בגן לא מנוסות מספיק להתמודד עם מצבים כאלה. הם תמיד מעירות שקשה לה להיפרד ממני. אבל זה לא נכון בימים בהם הגננת הקבועה נמצאת היא נותנת לי חיבוק וביי אמא .נכנסת ממש בכיף. הגננת הקבועה יודעת להכיל אותה.רואה אותה וזה מה שגורם לה להרגיש בטוחה בקרבתה. אשמח לעצות ממך איך עליי להתנהג כדי לגרום לה להיכנס לגן בבטחה . גם שהגננת קבועה איננה תודה

מחפשת עבור בני טיפול רגשי באזור רמת גן. כולל הדרכת הורים

שלום דוקטור.. פשוט אין לי למי לפנות.. אני שיר בת 15 אז ככה עד גיל 7 גדלתי עם אבא אבל הוא לא התעסק איתנו.. ותמיד שהוא הגיע הרגיש כמו משטר.. אמא שלי גם גדלה ללא אבא ועם אמא שלא כזה התייחסה אליה וגם הייתה מתוסכלת כנראה מהמצב עם אבא שלי (אני ככה חושבת)בקיצור אמא שלי גם לא התייחסה אליי לשני אחיי הגדולים היא התייחסה הם היו עם ציונים טוביםוכו.. ואני הכבשה השחורה "המכוערת ,הטיפשה, שמה שיצא ממני זה מקלפת תפוחי אדמה,ושאף אחד לא ירצה אותי,שאני לא יודעת להתלבש".... אבא שלי בגד באמא שלי (לא שזה מגיע לה..היא עשתה הכול בשבילו..והוא לא למה) עכשיו המצב אחר הוריי התגרשו..אמא שלי התחילה להתייחס אליי יותר יפה אבל בכול זאת לא משהו.. פעם שמעתי אותה מדברת עם חברה שלה והיא אמרה שהיא מרגישה יותר קרובה לאחיי הגדולים מאשר אליי.. ושאני לא יודעת לעשות כלום בקיצור ירדה עלי מאחורי הגב ולא בפנים כמו פעם.... ומתי שמתחילות בעיות כלכליות אני מתחילה להיות לא טובה ושאם אני רוצה ללכת לפנימייה..? היא קונה לי דברים אבל פעם היא אמרה לי שהיא קונה לי דברים רק בגלל שלה פעם לא קנו.. למה היא לא רגישה קרובה אליי? איך אפשר לדעת אם היא אוהבת אותי? איך אפשר לשנות? אין לי אחיות. ולצאת עם חברות לא מרשים לי ובגלל זה הקשר איתן הולך ומתפרק.. יש לי רק אחים זה לפעמים מעצבן כי אין לי למי לפנות,מישהו שיבין אותי רק בנים.. ולגבי אבא שלי אני לא יכולה לבטוח באף אחד אני מפחדת שזה יקרה גם לי.. מה לעשות? יש גברים שלא בוגדים? אני רוצה ללמוד ולהקים משפחה אבל באמת משפחה,אני פשוט מפחדת שהיא תתפרק או שמישהו יבגוד בי.. מה אפשר לעשות? תודה רבה!

תודה על התשובה)פעם דיברתי עם היועצת עכשיו לא.. החליפו לנו אותה..

אוקיי תודה רבה! אנסה:) אבל אפשר להתקדם בחיים גם עם זה נכון?

שלום הילדה שלי נולדה עם גמישות יתר והיפוטוניה התחילה לזחול בשנה ו3 וללכת בגיל שנה ו9 אחרי פיזותרפיה והכל התפתחה יפה , יודעת כמה מילים באנגלית, את כל הצבעים באנגלית , ילדה חכמה מאוד וטובה, אך עקשנית ויודעת בידיוק מה היא רוצה ואיך, הגננת החדשה של בתי מגיל 3 ו3.4 לא מפסיקה להתלןנן עליה, זה התחיל בזה שהיא רוצה להחליט בגדים מסויימים שהיא רוצה ללבוש שזה גם בבית אבל בבית יש יותר מבחר, זה עבר בגן ועכשיו היא מתלוננת שיש חלק מהדברים שהיא לא מבינה למרות שרוב הדברים היא מאוד מבינה מה רוצים ממנה חוץ ממתי שהיא עצבנית או בוכה נורא קשה לה לפעמים להבין מה רוצים ממנה והיא יודעת את כל הסיפורים של החגים ולספור עד 14 ואת כל הצבעים והצורות היא יודעת ממזמן ובקיצור ילדה נבונה לאחרונה היא מתלוננת עליה שהיא לא ישנה צהריים ושהיא דורכת על ילדים ומעירה וצועקת, אחרי שבוע היא אמרה לי שהיא מרביצה בגן והדבר הזה שונה שנות אור מבבית, בבית היא ישנה עדיין צהריים והולכת יפה למיטה (בגן אצלינו בקיבוץ עדיען ישנים שנצ( בבית היא מממממש לא מרביצה , היא פעם אחת רק הביאה לי מכה קטנה עם היד שאנרתי לה לא על משהו , אבל חוץ מזה לא היה כלןפ והיא משחקת כל יןם עם החברים שלה בגן משחקים ועם אחיינים שלי אחד בגיל שלה ואחת בת 7 היינו סופש ושיחקה איתם יפה, למה קורה הסיטואציה הזאת? ומה ניתן לעשות יש להדגיש שכמה שהיא עקשנית היא ילדה מאוד טובה, ולאחרונה שכחתי לרשום התחילה לנגיד שכואב לה הרגל ופעם אחת בחזה ושהיא לא רוצה ללכת לגן שהיא צריכה ללכת לנוח במיטה שלה (כי אני הרבה פעמים אומרת לה שאם כואב לה משהו שתלך לישון ןזה יעבור לנ( ועוד לפני זה שהיא התחילה להגיד שכואב לה היא אמרה כל יום שהיא לא רוצה ללכת לגן לתקופה של חודש בערך אך זה עבר וכבר שבוע היא הולכת יפה לגן ושאני שואלת כל יום איך היא הייתה והם אומרים לי שלא הרביצה אבל היא מעירה ילדים אחרים וצעקה והמנהלת של הגן אצלינו באה להרגיע אותה והבנתי שהיא חיבקה אותה והיא הצליחה . הסייעת אמרה כי היא ראתה פרצוף אחר כנראה וששאלתי אותה לאחרונה אם היא אוהבת את ה2 סייעות שלה היא אומרת פתאום שלא ואת הגננת הילדה שלי מאוד אוהבת חעשות שטויות והרבה מהחברים שלה הם בנים אבל היא ילדה מאוד טובה עם כל זה שהיא גם עקשנית, איך אני מורידה לה קצת את ההעקשנות וגורמת לה לישון בגן כי זה שהיא לא ישנה בגן לדעתי עושה את כל הבעיות, לא יודעת למה היא כבר לאישנה שם לא קרה כמעט שהיא לא ישנה ובבית היא תמיד ישנה צהריים אני מרגישה גם שהיא צריכה את זה פעם אחרונה היא בכתה מאוד והיא אמרה שמשעמם לה וברור שמשעמם לה מעייפות אשמח לעצות מה לעשות הגננת שבועול לא אמרה לי מילה והיא אומרת שהיא צריכה שהפסיכולוגית של הגן צריכה אותה, אני חושבת היא מגזימה אני יותר מרגישה שהם לא מסוגלים להתמודד עם ילדה שהיא עקשנית ואוהבת להשתובב אולי הילדים בגן נהיו יותר שובבים ואז זה גרם גם לה לעלות בדרגה

תןדה לך על תשובתך, מסכימה איתך ב100 האחוז , תשובתך פגעה בול בהרגשתי ואימי שמכירה אותה מאוד טוב והיא הייתה גננת בעצמה עם תארים לגילאי 5 פלוס, גם מאז שרשמתי לך הופיעו דברים כמו סייעת שדיברה בטון מזלזל לבת שלי והתעלמה ממנה כשהיא בכתה בזמן שלא נרדמה, ואני הרגשתי כמו תיאורך שיש פה גננת עם ניסיון של 14 שנה אך עם חוסר מוחלט של התמודדות בסיטואציות נורמטיביות שקורות בגן, שאם יש לה בגן ילדה קצת מעבר היא פשוט הולכת לאבוד ואז ישר פנינו למנהל החינוך כי כל הדברים האלה ממש הציפו אותנו ויום למחרת כבר הרגשתי בילדה שלי שמשהו בה שונה פתאום היה לה מילים חדשות באוצר המילים, פתאום הולכת וחוזרת לגן בשמחה, פתאום קצת יותר קשובה ועוד יותר שמחה ממה שאני מכירה אותה

מה שכן רציתי לשאול אותך שזה מה שמטריד אותי בשנה האחרונה שזה החמיר שכל מקום שאנחנו הולכים ממנו היא ישר צורחת ולא רוצה ללכת ממנו (מקומות שכמובן כיף לה בהם אני מניחה, אם אני סתם ילך איתה למרכול בקיבוץ היא תקנה ותלך מהגן היא גם לא הייתה רוצה ללכת תקופה אבל עבר לה) זה הגיוני שמכל מקום קשה ללכת ואם היא רוצה ללכת למקום כלשהו ואני לא מסכימה היא גם מתעצבנת בגדול על הרבה דברים שאני לא מסכימה היא ישר תתחיל לצרוח אבל כמובן בגבול מסויים היא לא תאבד את עצמה או תשכב על הרצפה ולא תרביץ אבל ישר מתעצבנת בוכה/מרימה את הכל זה הגיוני ההתנהגות הזאת? ומה ניתן לעשות עם זה?

??