התמודדות צוות סיעודי עם מצבי דחק

דפנה יקרה! מעניינת ומשמעותית, בעיני, פנייתך: לטעמי צוותי בתי החולים מתמודדים יום יום שעה שעה עם הרבה מעבר למה שאת מתארת כאן:ההתמודדות עם מות מטופלים הינה קשה ביותר, גם אם לא :מכירים" את האדם שניפטר ובנוסף אתן מתמודדות עם בני משפחה הנמצאים במצבי לחץ והינכן חשופות מאוד לחוויות קשות של חוסר ודאות, כאב ויגון ולעיתים, לצערי גם הופכות/ים לשק חבטות והוצאת האגרסיות עבורם.בהיותי במהלך 20 שנות עבודתי מדריכה צוותים של בתים סיעודיים, בתי חולים ומטפלת פרטנית ברופאים ואחיות ברצוני לציין שהיבטים אלו משפיעים מאוד רחב גם על התמודדותכן במערכות חיים נוספות, מעבר לאלו המקצועיות, כגון: זוגיות והורות. בעבורכם כאנשי רפואה, למדתם וחונכתם לרפא והמשמעות של אי יכולת, במקום בו נגמרים ה"כלים" הקונקרטיים אכן דורשים מיומנויות הקשורות לעולם הרגש והרוח. אנא דעי כי קבוצת אחיות או צוות מחלקה יכול בלי שום בעיה להפוך למיכל (קונטיינר) וקבוצת תמיכה: כאשר משפחה מתפרקת במחלקתכם כולם מתמודדים עם ההשלכות , גם אלו שלא נמצאים באותו רגע במשמרת. ישנם בתי חולים המבינים את המשמעות הרבה שבתהליך הדרכה רגשית של צוותיהם.מעבר להשתלמויות המקצועיות ה"טיפול" במטפלים הינה השקעה לטווח רחוק שלא תמיד מודעים לחשיבותה לשם מניעת תושות השחיקה והריפיון עליהן את מדברת. במידה ומקום העבודה אינו מממן תוכלנה להתגייס כ8 בנות למצוא לעצמכן מנחה ולחוש מוכלות, משמעותיות ומחוזקות בעבודה היומיומית הקשה שלכן. אנא חבקי את כולכן בשמי הרבה הצלחה שלך, נירה