פורום פסיכיאטריה

ד"ר הידש שלום יש הפרעות נפשיות קשות שהטיפול הדרוש להן הוא בפסיכותרפיה. האם משרד הבריאות מקבל על עצמו מימון מלא למאובחנים בהפרעות אלה כגון הפרעות אישיות. מדוע חברות הביטוח באמריקה וסל הבריאות בארץ לא נותנים מענה בפסיכותרפיה למי שעברו אפיזודה דיכאונית חד פעמית שאול

קח מכתב הפנייה מהרופא וגש למרפאה לבריאות הנפש שם תקבל פסיכותרפיה בחינם. אם הרופא מסרב לתת לך מכתב הפנייה אז סימן שאתה לא זקוק לפסיכותרפיה עפ"י ההגדרה הרפואית.

ליאור תודה על התשובה הרופא אמר לי לפני שנה וחצי שהוא לא יכול להפנות אותי לתחנה לבריאות הנפש ואני מאוד שמח כי תשובתך חיזקה אותי. תודה

לשאול שלום, התשובה לשאלתך מאוד פשוטה - כסף. טיפול נפשי ופסיכותרפיה הם טיפולים שנמשכים כשעה, אי אפשר לראות 30 איש ביום ולכן גם יקרים, וחברות הביטוח מתחמקות מלממן אותם. כיום משרד הבריאות אחראי על הטיפול הנפשי ובדרך כלל ניתן לקבל טיפול נפשי בכל המסגרות המוכרות לפי אזור מגורים. לרוב בתי החולים הכללים ישנה מרפאה לבריאות הנפש וגם לבתי החולים הפסיכיאטריים. קופות החולים נותנים שרותי בריאות הנפש באופן מצומצם יחסית, ולפי החוק הם אינם מחוייבים אפילו למה שהם נותנים, כלומר מה שקופות החולים נותנות זה בונוס ולכן לא ניתן לבוא אליהם בטענות. רופא המשפחה אינו רשאי לא להפנות אותך, אין לו גם סיבה לא להפנות כיוון שאין צורך בטופס 17 או בהתחייבות של קופת החולים למרפאה הממשלתית כמו בשאר התחומים. לכן אני ממליץ שתפנה שוב לרופא המשפחה ותהיה אסרטיבי בבקשתך, בדרך כלל לרוב המרפאות ניתן לפנות באופן עצמאי גם ללא הפניה של רופא השפחה, תשלח להם פקס או מכתב עם תיאור ענייני של בעייתך. לדיכאון קצר תמיד ניתן לקבל פסיכותרפיה לפרק זמן קצר. לא צריכה להיות בעיה פרט לתור של ההמתנה לטיפול. לפסיכותרפיה ממושכת של מספר שנים להפרעות אישיות, לפי המרפאה והמקום כמובן שקיימות מגבלות. בהצלחה, תעדכן דר' גיורא הידש

בשביל הפניה לתחנה לבריאות הנפש לא כדאי להרגיז את הפסיכיאטר

שלום אני סובלת מבחילות שמקורם בקיבה מודלקת מאוד.לאחר שכל התרפות להקלת תסמינים ניכשלו.הופניתי לקבלת טיפול בציפראמיל מתוך הנחה שאו שהבחילות מקורם נפשי ולאו דווקא מרגישות הקיבה.או שמקורם ברגישות של הקיבה אך הציפראמיל ידוע כמטשטש בחילות וכאב או משהו כזה. שאלתי היא:התחלתי כבר לקחת ציפראמיל,אבל האם לאורך זמן,נניח וירגיע את הבחילות.האם לא יכול להיגרם לי נזק בקיבה כתוצאה מאי טיפול בגורם לבחילות,וכתוצאה מכך שהציפראמיל מטשטש את אותותו ההזהרה של הגוף-הבחילות? למשל כמו שנותנים מורפיום לפצוע,אם המורפים ישכך לו את הכאבים,לא יוכל להצביע על היכן כואב לו,אלא רק לאחר בדיקה ממושכת. הכוונה ברורה? מצפה לתשובה כי השאלה מטרידה אותי. דבר שני נאמר לי שדווקא לאנשים שסובלים מבחילות,בתחילת הטיפול הם אינם סובלים מתופעת הלוואי שהיא בחילות כמו שאר הנוטלים.האם יש בזה להעיד שהבחילות מקורם במצב נפשי או שאין קשר? בנוסף,האם השמנה,הזעת יתר יציאות מרובות,יובש בגוף ובפה הם תופעות ידועות של ציפראמיל וחולפות מתישהו? תודה רבה על תגובתך שואלת

על השאלה יענה הרופא. בסוגריים מישהו אמר לי שבקופ"ח כללית נכון להיום פסיכיאטר רשאי לתת ציפרמיל רק כתרופה שלישית. כלומר רק אם היו שני כשלונות עם תרופות אחרות.

לשואלת שלום רב בתי מטופלת בציפראמיל נגד דיכאון , כבר 3 שבועות והכדור משפיע עליה לטובה , לדעתי במקרה שלך יש לקבל חוות דעת נוספת . לנוחיותך העתקתי מאתר וואלה פרקים נוספים על התרופה מאחלת לך הרבה בריאות אלה ציפראמיל Citalopram ציטאלופראם אזהרות מיוחדות ותופעות לוואי מידע ציטאלופראם היא תרופה נוגדת דיכאון ממשפחת חוסמי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI). שימושים נוספים לתרופה זו כוללים: טיפול בהפרעה כפייתית (obsessive-copulsive disorder), בהפרעת חרדה (panic disorder), ובתסמונת קדם וסתית. תופעות הלוואי העיקריות של ציטאלופראם כוללות בחילה, כאב ראש, יובש בפה, ירידה או עלייה בתיאבון, וקשיי שינה. הוראות שימוש טבליות. אופן נטילת התרופה פעם אחת ביום. תדירות וזמן נטילה המינון ההתחלתי המקובל הוא 20 מ"ג ביום. ניתן להעלות את המינון באופן הדרגתי עד מנה מקסימלית של 60 מ"ג ליום. טווח המינון 4 שעות. ההשפעה מורגשת במלואה לאחר שבועיים עד 4 שבועות. תחילת ההשפעה 24-36 שעות. לאחר שימוש ממושך בתרופה ההשפעה יכולה להמשך עד שנה. משך ההשפעה ניתן לקחת עם או בלי אוכל. מומלץ להימנע משתיית מיץ אשכוליות. במקרה של יובש בפה, מומלץ למצוץ סוכריה ללא סוכר, או להרבות בשתייה. תזונה לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים. איחסון יש לקחת מייד כשנזכרים. אם צריך לקחת את המנה הבאה תוך 6 שעות (או פחות), אל תקח את המנה שנשכחה, קח את המנה הבאה כרגיל. מנה שנשכחה אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא. התסמינים עלולים לחזור. הפסקת התרופה מנה עודפת מקרית אינה צריכה להדאיג, אך אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה יש ליידע את הרופא. מינון עודף שמות תרופות Cipramil ציפראמיל Recital רסיטל מידע נוסף באתר וואלה תרופות

היי למה בקופ"ח כללית מותר לתת ציפרמיל רק אחרי 2 שניכשלו?האם זה בגלל עניין תקציבי או ישיש בעיה מיוחדת עם הכדור הזה?

היי אלה תודה על האינפורמציה הרבה! אגב, בתך התחילה עם כדור ציפראמיל אחד ליום 20 מיליגרם או התחילה אותו בהדרגה,כלומר יחצי כדור וכן הלאה? תודה על תשובתך שואלת

לשואלת החביבה והרצינית. לבחילות והפרעות במערכת העיכול תמיד יש קשר נפשי. אני בכוונה כתבתי קשר ולא שהנפש גורמת לכך, מתח, חרדה, מצוקה נפשית, מגבירים את הפרשת החומצות בקיבה ולעתים הדברים מתבטאים בבחילות. גם אם יש לך קיבה רגישה הרי המצב הנפשי משפיע על הקיבה, וכפי שאמרת...הקיבה שלך רגישה יותר לכל שינוי. לכן בכל מקרה, ללא קשר לסיבה ולגורם, אם המצב הנפשי ישתפר אז גם המצב של הרגישות בקיבה ישתפר. גם אם לא כל הבעיה תפתר הרי תרגישי הקלה. הסיבה שציפרמיל היא תרופה בקו שלישי היא תקציבית בלבד, התרופה היא המדוייקת ביותר מבין ה- SSRI והיא מצויינת. את "הדבר השני" שכתבת, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך אז אולי תסבירי יותר. פרט להשמנה כל התופעות שתארת עלולות להיות מהציפרמיל והן חולפות בדרך כלל אחרי פרק זמן לא ארוך. ציפרמיל בדרך כלל גורם בהתחלה לירידה בתיאבון ולכן יורדים במשקל ואחר כך הוא אינו משפיע על המשקל. בהצלחה ותעדכני דר' גיורא הידש

שלום רב, בן 23. קודם כל רצוי לציין ששבוע הבא יש לי סוף סוף תור לפסיכיאטר. אני מצוי מזה כ 4 חודשים בחרדות קשות על רקע פחדים בריאותיים (מחלות וכו') שמקורם גם בילדות אך גם בשינויים פיזיים שחלו בי. לפני כחודשיים בשיא של חרדות ועצבים הרגשתי כאילו וריד בראשי פוקע, תחושה זו כללה סחרחורות, הפרעות בראייה וכמובן כאב חד בראש. כמובן שהלכתי לנוירולוג שבדק ואמר שהכל בסדר, אך נוירולוג שני נתן לי CT למוח ואמר לי לנוח. כשהראתי לו את הבדיקה ציפיתי שאבדוק אותי פעם נוספת אך הוא לא בדק. מאז כל מצב של חרדה, מתח עצבים עושה לי את אותה תחושה ואני פוחד לעשות כל מאמץ גופני מחשש שיקרא לי משהו (ארוע.....). בקיצור אני אוכל סרטים ועכשיו אני גם קובע לי שוב תור לנוירולוג. מנוטרל, קפוא לא יודע מה לעשות, חושש אפילו ללכת למסיבה. תודה על העזרה...........

לרני שלום, את הדבר החשוב ביותר אתה עושה, אינך מזניח את הדברים ומנסה למצוא את הסיבה ואת הטיפול המתאים. גם הפניה לפורום היא דבר נכון. ללמוד, להבין, לקבל תמיכה ולהתחיל בטיפול. בין השורות אפשר לקרוא שאתה יודע שאין מדובר בבעיה נוירולוגית כי אם בבעיה נפשית. בינתיים אולי כדאי לפנות לרופא המשפחה שיעזור לך לעבור את התקופה הקשה עד לתור אצל הפסיכיאטר. בקיצור, אתה עושה את הדבר הנכון, נלחם ומחפש פתרון, אפשר לקרוא מספר שאלות בפורום המתארים מצבים דומים. שיהיה לך בהצלחה, תעדכן אותנו לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני לא בטוחה האם הבעיה בפורום הנכון. סבי, בן 82 שהיה עד לפני כמה חודשים אדם שקט, סבלני ונעים. החל לשנות את התנהגותו. הוא החל לצעוק על אנשים. כל הזמן הוא מחפש דברים, ואם הוא לא מוצא הוא מאשים אנשים בגניבתם. הוא אינו עונה ישירות לעניין למה שדיברו . כשמנסים להסביר לו דבר מה, הוא אטום כולו, ומקובע בדעותיו. שוכח דברים שנאמרו לו דקות מספר.שינוי טוטאלי בהתנהגות. למי פונים איתו? והאם ניתן לעזור לו במצבו, כי למשפחה זה מציק אבל גם הוא סובל מכך. בתודה

לורד שלום, אנסה לעזור לך, שינוי פתאומי כזה עלול להגרם קודם כל מבעיה רפואית גופנית. לכן אני ממליץ שיגיע לרופא המשפחה ויבצע בדיקות גופניות לשלילת מצב גופני שיחול לגרום לשינויים במצב הנפשי. רק אחרי הבירור, ניתן לפנות לפסיכיאטר אשר יתחיל בטיפול בסימפטומים הנפשיים. בברכה דר' גיורא הידש

שלום, לפני כ-שבוע התחלתי ליטול כדורי פאקסט. המינון בחמישה הימים הראשונים היה חצי כדור. היום נטלתי כדור שלם ולאחר מכן הלכתי לישון. התעוררתי בערב עם דופק מהיר מאוד והרגשה איומה ולא יכלתי לקום מהמיטה (גם דכדוך עמוק), בנוסף התקשתי במידה מסוימת לנשום. יש לציין שאני סובלת מחרדה, אבל היא לא מתבטאת בדופק מואץ או קשיי נשימה. קיבלתי את המרשם לפאקסט מרופאת המשפחה מכיוון שאני לא יכולה לממן כרגע טיפול אצל פסיכיאטר פרטי. כמו מה זה נשמע? אני מתכוונת להפסיק את המשך לקיחת התרופה, שכן התחושות הגופניות בלתי נסבלות ומפחידות אותי. תודה, מיטל נ.ב. אינני המיטל שכתבה כאן לאחרונה, פניתי בעבר בנוגע לבעיה של הפרעת אישיות.

שלום, רציתי להוסיף שבימים שלקחתי את כדורי הפאקסט הופיעו לי כל מיני דפוסים מהעבר (או סי די -חשיבה כפייתית) והתפרצות של אגורפוביה. זה לא הנסיון הראשון שלי עם תרופות, ניסיתי בעבר סרוקסט (חודשיים-שלושה), אפקסור ופריזמה. התחושה היא כאילו שהגוף שלי דוחה את התרופות האלו וזה מתבטא בכל מיני תופעות לוואי. אני לא מרגישה שזה מציע פתרון אמיתי או אפקטיבי להפרעת אישיות גבולית, או יכול לחפות על הפער והקונפליקט הרגשי. מיטל (שמרגישה במלכוד)

למיטל שלום, ראשית הייתי נזהר באבחנות ולא ממהר לקבוע אבחנה של אישיות גבולית. בכל מקרה של הפרעות באישיות הטיפול המומלץ הוא קודם כל פסיכותרפיה-שיחות ולכן אני ממליץ שתפני למסגרת הציבורית הקרובה אליך. בקשר לטיפול התרופתי. בדרך כלל אנשים ותרופות חוזרים והולכים באותה הדרך, כלומר תגובתך לסרוקסט הפעם והשפעת הסרוקסט יהיו דומים להשפעה בפעם הקודמת שנטלת את הסרוקסט. לא ציינת כיצד השפיע הסרוקסט עליך בפעם הקודמת ומדוע הפסקת אותו. במקרה של השפעה טובה אין ספק ששלושה חודשים הם פרק זמן קצר מדי לטיפול בתרופות. כעת יש טעם להמשיך ולנסות את הסרוקסט ולא להפסיק. אפילו אם העליה במינון תהיה יותר הדרגתית ותמשיכי עוד מספר ימים עם חצי כדור. אני ממליץ ליטול את הכדור בבוקר עם אוכל, גם קוקה קולה מקילה על התחושה בבטן. בכל מקרה אני ממליץ על בדיקה אצל פסיכיאטר לשם קביעת אבחנה והתחלת טיפול. ותחשבי ברצינות על שיחות. אם את רוצה להוסיף פרטים נוספים ושאלות נוספות, ברוכה הבאה, תעדכני ביי דר' הידש

ליפעת, נראה לי שההודעות שלנו נמחקו. אז, מחכה לתשובה, מאיה.

למאיה, אני צריכה את המייל שלך כדי לשלוח לך. אני אכתוב לך גם את כל ההוראות להתחברות. יפעת

ליפעת: [email protected]

אני משתמש כשנה בערך סרוקסט,כדור אחד ביום,ניסיתי להפסיק לקחת וקיבלתי הלם מהתגובה של הגוף שלי,הראש התחיל לדפוק לי בצורה קשה,הראייה היטשטשה,היתה לי בחילה. הגעתי למסקנה האיומה שאני התמכרתי לתרופה,אני רוצה להפסיק לקחת ומפחד פחד מוות מה עושים לעזאזאל???

מהודעתך לא ברור אם פיספסת כדור אחד היו מספר פעמים שפיספסתי כדור ולא הרגשתי סרוקסט מפסיקים רק בפיקוח הרופא

לישראל שלום, בגלל תופעות כאלו ממולץ להפסיק את הסרוקסט בהדרגה, לרדת לחצי כדור וחצי כדור פעם ביומיים באופן הדרגתי. באופן זה תמנע התופעה שאתה מתאר. אין מדובר בהתמכרות אלא בתופעות הקשורות להפסקת התרופה, השינויים בגוף דרמטיים מדי והגוף צריך להסתגל להפסקה. לעתים נותנים לזמן קצר תרופה בעלת משך פעולה ארוך במקום הסרוקסט ואחר כך יותר קל להפסיק ואין תופעות של הפסקת הטיפול. הסבר מפורט תמצא בעמוד או שניים אחורנית, ההסבר מעט מסובך ולכן לא אחזור עליו בשנית, אבל אני בטוח שתמצא את ההסבר. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל על הטכניקה של ההפסקה. אל תתייאש, אפשר להפסיק אם החלטתם שזה הזמן הנכון לסיים את הטיפול. בהצלחה וכל טוב, דר' גיורא הידש

מה הטיפול המועדף כאשר טיפול פסיכטורפי/ תרופתי אנטי דיכאוני מגוון וממושך לא עזר בהפרעה דיכאונית מתמשכת אשר מלווה בעייפות תשישות וכו ( מה לגבי מעוררים וכו')

לרונית שלום, קיימות אפשרויות רבות וצריך להמשיך לחפש. לא מומלץ לתת תרופות מעוררות. עם זאת לעתים מוסיפים את הורמון בלוטת התריס. חשוב לנסות ולמצוא את התרופה המתאימה לך, ואפשר להמשיך לחפש. אפשרות נוספת היא להוסיף מייצבי מצב רוח (מלשון יציב) כמו ליטיום, טגרטול ודפלפט. גם מבחינת הפסיכותרפיה צריך לנסות, לעתים ישנה טראומה ברקע, תאונה, חבלה בראש, טראומה מינית וכדומה. כאשר ישנה טראומה ברקע הטיפול יותר קשה. כלומר ישנם מספר אפשרויות וחייבים להתייעץ עם הרופא המטפל. בהצלחה ותעדכני דר' גיורא הידש

כשמפסיקים לקחת כדורים (לחרדה-לוסטרל), אי אפשר לקחת איזשהו כדור לא על בסיס יומי אלא רק כשיש התקף חרדה? הכוונה היא לכדור לא ממכר (עדיף אולי לא כימי..) שלוקחים ברגע ההתקף עלמנת שיסתיים מהר ואז להמשיך בחיים עד ההתקף הבא (בהנחה שההתקף הבא לא בתדירות יום יומית).? שאלה נוספת: אפשר לקחת כדורים כל החיים???(לוסטרל,סרוקסט וכו')..זה לא מזיק?

לטלי שלום, לצערי התרופות שנוטלים באופן מזדמן הם בדרך כלל מקבוצת הבנזודיאזפינים שלכולם יש פוטנציאל ממכר. מדובר על הוואליום, לוריוון, קלונקס, וואבן וכדומה. עם זאת אין סכנה של התמכרות כיוון שנוטלים אותם רק באופן מזדמן. כלומר, מי ששותה כוסית יין ביום שישי בתפילה אינו אלכוהוליסט! כך שבהחלט אני מעודד ליטול תרופות אלו על בסיס מזדמן "כשיש צורך", כיוון שבאופן הנטילה הזה אין סכנת התמכרות. פרוזק נמצא בשימוש בערך 13 שנים, כך שאין ידע על כל החיים. אבל בסך הכל תרופות אלו לא גורמות לנזק ולכן אפשר לקחת תקופות ממושכות. זו כמובן תשובה עקרונית, אין המלצה ליטול את התרופות כמו לוסטרל לכל החיים. ביי דר' גיורא הידש

רוברטו אמנון והסגן, איפה נעלמתם? עדיין מחכה להתנצלותכם. ואולי בעצם שלושתכם זה אחד.

ד"ר הידש כתב שנוגדי פסיכוזה (כמו תרוקטיל) יכולים להרגיע- זה לא קשור לטיפול הבחירה בגמילה במקרים של הפרעת תלות בבנזודיאזפינים או בנוגדי דיכאון. בכל מרכזי הגמילה עובדים לפי השיטה שכתבתי כאן ומתוארת בפירוט באתר של פרופ' אשטון וד"ר הידש כתב שהוא תומך בה. השימוש בתרוקטיל הוא מקרה פרטי שלך- זה איננו טיפול בחירה בשום מרכז גמילה בארץ או בחו"ל.

http://benzo.org.uk http://www.addictionbyprescription.com http://www.benzodiazepine.org

דר הירש כתב כי השימוש בתרוקטיל מקובל עלידי מטפלים מסויימים במקרים מסויימם של גמילה מקסנקס . זה אגב לא מקרה פרטי שלי ובכלל לא מקרה שלי. אני ציינתי עובדה, שביטלת אותה מתוך אי ידיעה, וכעת משהיא אושרה, אתה מוזמן להתנצל. מסתבר שגם ללא לינקים לפעמים יש עובדות נכונות.

שלום לכולם, אני לא מבין לאן הדיונים האלה מובילים. כולם כתבו דברים נכונים, ברפואה ובפסיכיאטרייה אין רק אמת אחת. עברתי שוב על הכתוב ואין דברים לא נכונים. תפקידי הוא לציין ותקן דברים לא נכונים ואני אעשה זאת, כך שאין מה לפחד, כל אחד יכול לכתוב מידעותיו ומנסיונו, אין צורך "להוכיח" כל דבר, אני עובר על הדברים ומתייחס אם אני רואה שעלולה להיות סכנה או נזק למישהו. באו נשאר ענייניים. ביי לכולם, ותמשיכו הפורום הוא עבורכם דר' גיורא הידש

לד"ר הידש, זאת אומרת שבמקרה הזה לא הייתה סכנה, (שאחרת היית מעיר על כך), לא נמסר מידע שגוי, לא פוזרה דיסאינפורמציה. אז איך אפשר לומר שדבריו- שעיקרם- שהבאתי מידע שגוי- נכונים????

יש לי בעיה ואולי הבעיה שלי היא בעצם הזדקקות לדחיפה לעשות את הצעד בללכת לפסיכיאטר. רק המילה פסיכיאטר מעלה בי קונוטציות שליליות, תחושות של שונות וחוסר יכולת נורמטיבית להתמודד עם מצבים שבהם אנשים "נורמלים" מתמודדים איתם באומץ ביום יום. קשה לי לתאר מדוע אני חושבת שאני זקוקה לטיפול באמצעות כדורים, אני מטופלת כבר שנתיים ע"י פסיכולוג שעזר לי בהרבה תחומים ביחוד בנושא של הבטחון העצמאי, המצבים שאליהם אני נקלעת מבחינה רגשית אינם תואמים מציאות או נכון יותר לומר אני מקצינה את המציאות. אני נחרדת במצבים בהם אני באה מול קבוצה חדשה של אנשים המחשבה על זוגיות מעוררת בי גם כן חרדות על אף שניהלתי מערכות יחסים אבל רובם מערכות יחסים שהסיכוי שהן תשרודנה היו קלושים מראש. ואני מתפתה בכל אופן להיכנס לשכאלו. אני אישית מיד משליכה זאת לבטחון העצמי שיש בי, ושכנאה אני רק חושבת שרכשתי אבל הוא איננו עומד איתן במצבים שבהם אני כביכול נתונה לחסדיהם של האחרים : במצבים כפי שציינתי בהם אני חושבת שאני צריכה להרשים את הצד האחר וכו'. מעבר לכך , ועם התחושות הבאות קשה לי הרבה יותר להתמודד מבעבר : אני לא רק נתקפת לפניקות במצבים שבהם עומת קבוצה חדשה מולי אלא גם במחשבות על משהו רע שעלול לקרות. הפיגועים בשנים האחרונות, דאגות מוגזמות לבינ משפחתי ולקרובים לי. נדמה לי כי אני דןאגת יותר מאחרים מאשר לשקט הנפשי שלי. כל דבר קטן הופך להיות פיל. אני משתפת את הפסיכולוג שלי בתחושות הללו. הוא בינתיים משאיר את הבחירה בנוגע לפסיכיאטר בידי (הרועדות). אני חוששת מהצעד הזה – כי נראה לי שבמצב שבו אני אקח את התרופות אני כמו אומרת לעצמי – זהו – את לא נורמלית. את לא חזקה. את לא מסוגלת לבד. ויתרה מכך יש בי את התחושה שאם אעשה את הצעד הזה אז מה שיקרה הוא שאני אשים את החיים שלי ב HOLD עד אשר אני אבריא. האם מבריאים מחרדות? האם מפסיקים אחרי תקופה את השימוש בתרופות? האם הפסיכיאטר בוחר את התרופות שיתן לי על בסיס מה שאומר לו? האם מספרים להורים ואו חברים על נטילת התרופות כדי שאם יקרו לי תופעות לוואי כלשהן יוכלו לעזור לי? ולמה זה כל כך קשה לעשות צעד שעלול ויכול להיות הפתרון? כל חיי רציתי להגיע למן נחת, רגיעה ואני מרגישה שהגיעו מים עד נפש, אני מרגישה כמו בתוך מרוץ שבהם אני רודפת אחר הזנב של עצמי: מחפשת להגדיר את עצמי כשיש שני קטבים שלי – האחד הוא הבסיס שלי – השמח הקופצני, המצחיק, המעורר, החי , זה שאנשים כל כך אוהבים לשהות במחיצתו, והשני שאותו אני כל כך שונאת זה החלק שבו אני מפחדת, מרגישה חוסר ביכולת לשלוט על עצמי (ברגעים של חרדות או עצב כזה). אתה מבין?! זה המקום המעורער שבי שאני לא מסכימה בכלל לקבל בי. אני כבר לא מבינה אם זה חרדה או דיכאון? זה משנה מה זה? איך מאבחנים את זה ? (אני חייבת לציין שבזכות הטיפול הפסיכולוגי עשיתי צעדים משמעותים, והגשמתי את עצמי הרבה מאוד, האם כדאי להמשיך עם הפסיכולוג ללא תרופות?) לא יודעת מה לעשות סליחה על האורך

אני לא יודעת אם את צריכה ללכת לפסיכיאטר או לא אבל אני רוצה להגיד לך כמה דברים: החיים קצרים מדי ולכן לא כדאי לבזבז שניה אחת של סבל וייסורים לשווא. אם תרופה יכולה לעזור לך להרגיש יותר טוב אז למה לסבול? חוץ מזה, היום בשנות האלפיים הליכה לפסיכיאטר מאוד מקובלת.יש אנשים שהולכים לפסיכיאטר רק כדי לשפר את איכות חייהם אפילו שהם לא במצב קריטי. בריאות הנפש נשמע דבר מפחיד והמילה פסיכיאטר גם,אבל תחשבי שזה רופא כמו כל רופא אחר.אם יביו לך כאבי ראש חזקים אז תלכי לנוירולוג לא?? אל תיכנעי לסטיגמות. מי שדעתו שלילית לגבי פסיכיאטר זה נובע מבורות. תטפלי בעצמך ואל תסבלי. בהצלחה,

שמש היקרה, אני שומע את הכאב במכתבך, את הרצון לשנות את עצמך ואת המציאות שלך ואת הקשיים. כמובן שקיימת התלבטות לפני שמתחילים ליטול טיפול תרופתי וללכת לפסיכיאטר. בכל מקרה חשוב לי שתביני שללכת לפסיכיאטר אינו מראה על כישלון ואין בו בושה, כבר מזמן עברנו את התקופה הזו. בשלב הזה אסתפק בתשובתי הקצרה, אני מקווה שהקוראים בפורום ישתתפו ויספרו מניסיונם האישי. פעמים רבות תשובות של חברים טובות בהרבה מתשובות של רופאים מלומדים. לכן בפורום הזה תקבלי את שניהם. נחכה קצת לתשובות של משתתפים ובערב אני מקווה שלא אשכח ולא יהיו יותר מדי שאלות, גם אני אוסיף. אם אשכח, אל תתביישי להזכיר לי, זה רק בגלל לחץ של שאלות. תוכלי גם לעיין בשאלות ותשובות אחרות בפורום, והן נוגעות לא מעט לשאלותיך. טוב, נחכה ונראה ונמשיך להתראות דר' גיורא הידש

שמש שלום אני הולך לפסיכיאטר כי הוא הרופא שמוסמך לעקוב אחר המצב ריגשי מה שאנינו המומחיות של רופא משפחה. עברתי מזמן את התקופה שבושה לקחת תרופות ובושה להתיעץ עם פסיכיאטר אני חורג ממנהגי ואני מגדיר את הבושה כ "שטויות במיץ עגבניות" יש אנשים שהפיתרון להפרעותיהם הנפשיות הוא טיפול פסיכולוגי ממושך בשיחות והפרעותיהם הנפשיות קשות בהרבה מההפרעות הנפשיות של אנשים שנזקקים לתרופות שאול

לשמש שלום, הבטחתי וחזרתי אליך. את מעלה הרבה מאוד נקודות ואפשר למלא אתם מספר פגישות טיפוליות אצל הפסיכולוג. אני מבין שפניה לפסיכיאטר נתפסת אצלך ככישלון, או ככשלון נוסף בסידרה ואולי גם הרגשה לא טוב כלפי הפסיכולוג שלך, כאלו הוא לא הצליח לפתור את כל הבעיות שלך ולכן את פונה למטפל אחר. כדאי לבחון את הרגשתך ביחס לפסיכולוג כי תחושת "הבגידה" בפסיכולוג יתכן והיא המעכבת אותך. כפי שכתבת, החרדות מעצימות ומגדילות את הבעיות מעבר לגודלן האמיתי. את כותבת הרבה מאוד פרטים על הטיפול התרופתי שפשוט אינם נכונים. כיום הטיפול בנוגדי דיכאון וחרדה מאוד שכיח וישנם אנשים רבים אשר מדברים על כך בגלוי. אפילו יש מועדון לילה הנקרא בשם פרוזק, איני זוכר אם בתל-אביב או חיפה. האינטרנט מלא באנשים שכותבים על כך שהם נוטלים טיפול תרופתי, ומספרים שבשינקין מי שלא בטיפול הוא לא IN. אם תדברי עם אנשים אז פתאום עוד אחד ועוד אחד יספרו שהם נוטלים/נטלו טיפול. בארצות הברית 50 מיליון אנשים כבר לקחו פרוזק! וכנראה שזה עשה להם טוב. לא שאין לטיפול חסרונות...אני פשוט רוצה שיהיה לך אומץ לשמוע ולהתעניין על הטיפול באופן יותר משוחרר. הטיפול הוא לא לכל החיים, פעמים רבות הטיפול התרופתי עוזר ומקדם את הטיפול בשיחות. יש לי ניסיון מצוין בטיפול משולב, פסיכותרפיה ותרופות, ופעמים רבות אני עובד כפסיכיאטר ביחד עם הפסיכולוג עם תוצאות טובות. תתעודדי, הדבר החשוב ביותר שתרגישי טוב ומשוחררת, שתמשיכי את חייך ואל תהיי ב- HOLD. תמשיכי להתעניין בנושא עד אשר תהיי משוכנעת שתרופות עוזרות ואין זה כשלון. נטילת תרופות זה סימן לבגרות שאת באמת רוצה לשפר את חייך ולהרגיש יותר טוב, במקום לשבת ולדשדש בחרדות המוכרות לך כל כך . תמשיכי לבדוק את הנושא, עד שתשתכנעי מה טוב בשבילך. גם בפורום את יכולה למצוא הרבה תשובות שיקדמו ויוסיפו לך. תעדכני ותתעדכני ביי דר' גיורא הידש

תודה על המידע ועל הרצון הטוב לסייע. מס' הערות: מרכזי גמילה מסמים של משרד הבריאות ( אשפוזיות) : ערוכות למתן טיפול גמילה פיזית בתנאי אשפוז למכורים להרואין וקנאבוס ( כ 20- יום). המשך טיפול פסיכוסוציאלי אמבולטורי בקהילה או בתאני פנימייה בקהילות טיפוליות. הערכות של המסגרות הנ"ל בהבט הרפואי והטיפולי אינה נותנת מענים הולמים לצרכים הנובעים מאופי תהליך הגמילה לבנזודיאזפינים. גמילה "פיזית "מהרואין עורכת כ-4 ימים . גמילה מבנזודיאזפינים הינה אורכת טווח. ( אני מתכוון למכורים הכבדים כמוני ). אני (מכור לקסנקס כ-10 שנים והמקרה שלי אינו יוצא דופן) . לכן האשפוזית לא אזכה לטיפול מתאים, מה עוד שלצוותים אין נסיון טיפולי בתחום הזה ( ניתן לבדוק טענתי מול הגורמים הטיפולים. נכון שנרקומנים ישראלים הממוצעים צורכים גם בנזודיאזפינים לעתים בין מנה למנה, אבל ההתמכרות העיקרית הינה להרואין. אני מעריך את כוונותיכם הטובות. אבל מעבר לחוסר יעילות הטיפול באשפוזיות היתי ממליץ לכם לבקר באחת המסגרות ( המאוכלסת לרוב על ידי העבריינים מכוח צווי בתי המשפט). לא מדובר חמשש לסטיגמה . האווירה הינה עבריינית לחלוטין. כאשר המגכורים ל בנזו או SSRI הינם צרכנים שקטים ונורמטיבים לרוב.

עדיין ממתינה להתנצלות .

ככל הנראה פיספסתי משהו . על מה אני אמור להתנהצל ?

רוברטו אתה צודק לחלוטין. הגמילה הפיזית מבנזו יותר ארוכה וקשה מהרואין. ובארץ מי בכלל מגיע אליהם? רק נרקומנים (בד"כ לסמים מסוג אופיאטים) ישנה גם בעיה לקבל גמילה מאותו גורם שגרם לך מלכתחילה להתמכרות וכנראה שאין מספיק ביקוש כדי שיהיו מרכזי גמילה פרטיים כמו בחו"ל. חלק נכבד מהמכורים לבנזו לא תמיד מעוניינים להיגמל כי התרופות מאד זולות ובסה"כ הם מרגישים טוב איתם. אחרי שימוש ממושך בבנזו בד"כ יש הרגשה דכאונית ואז מתפתחת תלות נוספת בנוגדי דיכאון בנוסף לבנזו דבר שמקשה עוד יותר את הגמילה. זה מעין כדור שלג שמאד קשה לצאת ממנו.

לפני חודש שלחתי הודעה לגבי חוסר שליטתו של בעלי בכעסו ועדיין לא קיבלתי תגובה והייתי שמחה מאוד לשמוע דעה ועצה מומחית בעניין אז אנא תתיחס להודעתי . היא נמצאת בעמוד 55 תחת הכותרת "חוסר שליטה בכעס" שמי לי והיא נכתבה בתאריך 18 בספטמבר. תודה מראש, לי, הממתינה לתשובה בהקדם.

בבקשה אם את יכולה פשוט לכתוב שוב את הבעיה ולא להפנות לעמודים..

לי היקרה, מצטער אבל אני נמצא בפורום רק כשבוע. ברצון רב אענה לך, בבקשה תכתבי את ההודעה מחדש או תעתיקי אותה קדימה. ביי דר' גיורא הידש

שלום לכולם יש לי בעיה שאני כבר כמעט שבוע מנסה להתמודד איתה ולא ממש מצליחה. יש עלי בתקופה האחרונה לחצים עצומים בכל תחומי החיים ושמתי לב שהתחלתי להיות אנהדונית (אני אחות בעברי). אני בת 27, בריאה בנפשי (בעברי בכל אופן) גרושה (לפני שנה) יש לי חבר שאני אוהבת אך הוא אינו מסתדר עם משפחתי. אני עומדת באמצע בין שני הצדדים וחוטפת את היריות של כולם וכמובן נפגעת. אם הבחור לא היה חשוב לי הייתי מעיפה אותו אך אני כלואה מאחר והוא חשוב לי. כמו כן אני סטודנטית ועובדת משהו כמו 12 שעות ביום. הדבר שמפחיד אותי הוא שאיני יכולה להרדם בלילה, לא מסוגלת לאכול ואני חלשה וירודה אמוציונלית בצורה מפחידה כמו כן אני מרבה לבכות בכל הזדמנות שהיא ולא מסוגלת להתרכז. איך אוכל להקל על עצמי ?

לשדה היקרה, את צודקת, את עוברת תקופה קשה ולחוצה, עם עוצמות גדולות והדברים מאוד חשובים. תחשבי איך אפשר להקל על עצמך? מה ניתן להוריד או לדחות. איני חושב שאת אנהדונית, או כל אבחנה פסיכיאטרית אחרת, מדובר בלחץ "נורמלי" בארצנו הקטנטונת כאשר אנשים לעתים מנסים להקשות אחד על השני ולאו דווקא להקל. עם זאת חשוב מאוד שתשני הייטב. השינה היא המנוחה והשינה חשובה כפליים בזמנים של לחץ ומאמץ. לכן אם את רוצה הייתי ממליץ על נטילת תרופה שתעזור לך לשינה מדי פעם. במיוחד בסופי השבוע כאשר אינך עובדת. את יכולה להתייעץ עם רופא המשפחה ולקבל ממנו את המרשם. שיהיה לך רק טוב, דר' גיורא הידש

כל יום בחצות אנו נפגשים ל צ'ט תמיכה בסיסי בנענע בחדר אני חרד. הינכם מוזמנים, בואו בהמוניכם!!

היא זקנה ושברה אתמול יד

איך שומרים על שפיות כשאתה נמצא במעגל של: התקף חרדה מפחיד, שמוביל לשבועיים של פחד רעידות וכמעט חוסר תפקוד, שמובילים להליכה לפסיכיאטר, שמוביל ללקיחת כדורים, שמובילים לבחילות כאבי ראש ועוד תופעות לוואי ,שמובילות בסופו של דבר (בגלל הכדורים) להרגשה נפלאה ,לחיים נורמאלים ולהתגברות על החרדה, מצב זה כמובן מוביל להתלהבות ולהפסקת הכדורים לאחר 4 חודשים, ואז עובר שבוע (בלבד!!) של הרגשה טובה ואז..... שוב התקף חרדה ( אומנם פחות מההתקף הראשוני) ,שמוביל לפחד, שמוביל לטלפון לפסיכיאטר, שמוביל ללקיחת כדורים (שוב..) שמובילים לתופעות לוואי.. עכשיו אני בשלב תופעות הלוואי. אני מחכה להגיע לשלב של ההרגשה הטובה והיעלמות החרדה.. לעבור הכל שוב זה פשוט סיוט. לעזאזל אני בחורה צעירה מאיפה הסיוט הזה נחת עליי באמצע החיים??? HELP

לנאבקת שלום, ראשית, את שפויה וכנראה לא בכיוון של "להשתגע" לכן אין לך צורך לשמור על השפיות. הנפש שומרת על השפיות לבד, כמו שהגוף ממשיך לנשום כך את תמשיכי להיות שפויה. ארבעה חודשים הם בדרך כלל זמן קצר מדי להפסקת הטיפול עם נוגדי דיכאון לכן יתכן שזו הסיבה לחזרת התופעות של החרדה. יש כאלו שיטענו שמדובר בתופעות גמילה של נוגד הדיכאון, כיום קיים ויכוח לגבי הנושא של תופעות גמילה לכן תשאירי מחשבה זו בגדר אפשרות. שתעברי את השבועיים בקלות, תנסי ליטול את התרופה עם אוכל ובמיוחד קולה עוזרת להרחיק את התופעות של התחלת טיפול. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום דר'. רציתי להודות לך מכל הלב על היחס, התשובות שאתה נותן והעידוד. מצאתי את הפורום הזה רק לפני שלושה ימים והוא עזר לי בצורה מדהימה. תשובותיך המקצועיות עזרו לי מאוד וגם כמובן חברי הפורום. תודה , תודה ,תודה ושכולנו נהיה בריאים.

למשהי היקרה גם אם איננו מכירים, התגובות חשובות ובעלות ערך לכן, תודה ותודה המון אהבה דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת אם אפשר לקחת לוסטרל עם כל כדור-הכוונה היא שאם אני לוקחת לוסטרל אין בעיה לקחת במקביל כדור לכאב ראש או הצטננות או כאבי מחזור וכו'? אם אני חולה זה אפשרי לקחת כל כדור במקביל ללוסטרל?

לא' שלום, אין בעיה עם התרופות שנמכרות ללא מרשם רופא, אקמול, אופטלגין וכדומה. עם רוב התרופות אין בעיה אבל ישנן תרופות שכן. לא אעבור על רשימת כל התרופות שבספר, לכן אם מדובר במשהו יותר מורכב מאקמול ורוב האנטיביוטיקות אז כדאי לשאול את הרופא. סמים ואלכוהול בחוץ. ביי, אפשר להרגע דר' גיורא הידש

לא' שלום, אין בעיה עם התרופות שנמכרות ללא מרשם רופא, אקמול, אופטלגין וכדומה. עם רוב התרופות אין בעיה אבל ישנן תרופות שכן. לא אעבור על רשימת כל התרופות שבספר, לכן אם מדובר במשהו יותר מורכב מאקמול ורוב האנטיביוטיקות אז כדאי לשאול את הרופא. סמים ואלכוהול בחוץ. ביי, אפשר להרגע דר' גיורא הידש

לא' שלום, אין בעיה עם התרופות שנמכרות ללא מרשם רופא, אקמול, אופטלגין וכדומה. עם רוב התרופות אין בעיה אבל ישנן תרופות שכן. לא אעבור על רשימת כל התרופות שבספר, לכן אם מדובר במשהו יותר מורכב מאקמול ורוב האנטיביוטיקות אז כדאי לשאול את הרופא. סמים ואלכוהול בחוץ. ביי, אפשר להרגע דר' גיורא הידש

מחבר: מאיה תאריך: 13-10-2002 22:31 מאיה שלום רב. לא ערכתי איבחון לאיש, ולא נתתי כל המלצה כתבתי, כי ישנו כדור המסייע לעיתים לגמילה מקסנקס אין בכך לא איבחון ולא המלצה,- אנא לימדי לקרוא, ולכבד את הזולת, על הידע שלו,, על הנסיון שלו. אני מאחלת לך שתלמדי להשתמש בשפה יותר הולמת, ושלהבא תבחרי בהגדרות המכבדות את הפורום, גם אם הידע המסויים אינו נחלתך. ז מאחר שרבים סובלים מהתמכרות לקסנקס, ואינם מודעים לתרופה זו שאת שמה ציינתי, חשבתי כי הגיעה העת ליידע את האנשים על תרופה שאוליי תוכל לסייע להם להיגמל. יש גם לא מעט אנשי מקצוע ש זקוקים למעט ריענון, אשר לא היה מזיק להם כלל איש מקצוע אינה מילת קסם. ויש בהם הרבה בורים שגורמים נזקים. זו המציאות. טוב להשכיל לפני שבאים אל איש המקצוע, אגב אני די בטוחה שאילו הייתי עוברת על הודעותייך בפורום זה, הייתי מוצאת בהן לא מעט המלצות. אולי גם איבחונים. טוב שאנשים יהיו מודעים, לתרופות, לאפשרויות. וליבי ליבי לאלה שמסרבים להחכים וחושבים שאם יפסלו את המידע שהזולת מספק להם כדי לעזור, בכך ייהפך ידע זה למבוטל ויאבד את ערכו. הפוסל במומו פוסל, כבר אמרו חז"ל, ואני מקווה שאת יודעת מיהם. כי עוד רגע תגידי שגם זה שטויות, אני המצאתי וודאי גם אותם. ועוד אמרו- סייג לחוכמה שתיקה. עוד שטות, כמובן. תהיי בריאה, וקצת ענווה לא תזיק לך. יש על מה.

מכוון כמובן ליפעת.

לא התכוונתי להעליב אותך או להשמיץ את מה שאמרת. בסה"כ ניסיתי להסביר לסיגל, שאמרה שמה שכתבת זה שטויות ושזה מזיק, שזה בעצם לא יכול להזיק. כי הרי אף פסיכיאטר או מטופל יכול לקבל החלטה או טיפול עפ"י מה שאת כתבת. סיגל כתבה שמה שאת אומרת יכול לגרום לאנשים נזקים אז הסברתי לה שאף אדם שנכנס לפורום לא יקבל טיפול לפי מה שאת כותבת. הרי מי שקובע בעצם זה המטופל והפסיכיאטר. ושגם מותר לך לתת איזו המלצה שאת רוצה על איזו תרופה שאת רוצה. לא הבנתי למה את "תוקפת" אותי ובמיוחד שאת בעצמך מפנה אותי לדבריו של ד"ר הידש על "תקיפה" מילולית. אין לי בעיה עם זה שאנשים ממליצים על תרופה אבל עליהם לכתוב שמניסיונם האישי זה עזר להם. כי הרי לא כל תרופה מתאימה לכל אדם. חלק מהאנשים רשמו בפורום שאפקסור מתאים לחרדות. אני ביררתי את זה עם הפסיכי' שלי והוא אמר שלבעייה שלי זה לא מתאים בכלל. למרות שגם אני סובלת מחרדות. בסה"כ ניסיתי להגריע את סיגל שחששה שאת מזיקה לאנשים. אם תקראי את דברי פעם נוספת אולי תשימי לב יותר טוב למה שכתבתי ותראי שלא כתבתי שום דבר נגדך. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=385&i=23523&t=23013 מחכה לתשובה. יפעת

שלום לכולם, בגלל עומס השאלות יתכן והחמצתי, דילגתי, לא ראיתי שאלה וכדומה. אין בכך כוונה, אנא עזרו לי ותעלו את השאלה קדימה - שוב. בתודה דר' גיורא הידש

יכול תעשה. כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

תודה על הנוכחות שלך כאן. אתה נמצא פה תמיד , עם תשובות מלאות, סבלניות, וניכר שאתה באמת באמת אוהב את עבודתך ונהנה לעזור לאנשים מכל הלב. תודה! דנידינית

כולנו מודים לך, גם אני אבל למה כולם "מתחנפים" ? כבר המון הודעות תודה נכתבו מספיק ודי ג'וני

לא די, עוד.

ועכשו אחרי שקראתם את התשובה של דר גיורא הירש לגבי התרוקטיל, אז כולכם - אמנון רוברטו סיגל יפעת סגן כולם מוזמנים להתנצל ואם שכחתי מישהו עימו הסליחה- כולכם מוזמנים להתנצל. ותודה לגיא על האמון שלו בי, מאיה.

לרוץ לבחירות יקראו למפלגה "פרס" פ-פרוזק ר-רגיעון ס-סרוקסט שם טוב ! אני יוכל לייצג את כל המטופלים ע"י כדורים אלו... לפות 5 מנדטים! בי ותודה

לא הייתי ממליץ לתת לאף אחד אפילו לא לכלבים עצבניים- בטח שלא לבני אדם. בגלל ריבוי תופעות הלוואי היום משתמשים רק ב-5 תרופות אנטי-פסיכוטיות: רספרידל, זיפרקסה, גאודון, סרוקוול, לפונקס. כל השאר עדיין קיימות אבל בד"כ לא בשימוש כי הן גורמות למחלות פיזיולוגיות קשות ביותר. המלצה על תרוקטיל כמעט שוות ערך להמלצה על ציאניד. זאת התרופה הפסיכיאטרית הראשונה שגילו ומאד מסוכנת עם המון תופעות לוואי. עדיף כבר להמשיך להיות מכור לבנזודיאזפינים. גמילה לא בכל מחיר. אם האלטרנטיבה הם נוגדי הפסיכוזה הישנים (שתרוקטיל הוא רק אחד מהם) אז עדיף להישאר מכור לבנזו. אנשים שנגמלו באמת (וגמילה אמיתית זה לא לקחת שום חומר שמשפיע על המוח) עשו את זה בשיטה שונה לחלוטין בלי נוגדי פסיכוזה אלא רק ע"י מעבר לווליום ואח"כ ירידה מאד הדרגתית במינון עד שמגיעים לאפס. אם לוקחים נוגדי דיכאון בנוסף לבנזו אז זה קצת יותר מורכב ואז בד"כ צריך קודם להיגמל מנוגדי הדיכאון לפני שמנסים להיגמל מבנזו. העניין סבוך מדי לפורום הזה ועם כל הכבוד אין כאן רופא מומחה שמבין בטיפולי גמילה.

א' שלום, כעת הגבתי בשאלה אחרת על אותה הנקודה. בכל אופן כדי שנהיה ברורים לחלוטין. לעבור לוואליום וכך הלאה נכונה ואין בעיה אתה. הויכוח בפורום היה האם לעתים, לאנשים מסויימים אפשר גם להשתמש בטרוקטיל במינונים נמוכים. התשובה לכך היא כן, במינונים נמוכים תופעות הלוואי הקשות נדירות ביותר. ביי דר' גיורא הידש

שלום אני מטופל מזה 6 חודשים בפקסט בגלל דכאון וחרדות קלות. חבר שלי טוען שמדובר במחלה ואילו אני טוען שלא. האם מי שנמצא בדיכאו קליני או בחרדות הוא חולה, כלומר האם מי שמטופל בכדורים (אפוקסר, פקסט, פרוזק וכו') חולה או שיש למצב הזה מונח אחר ? הרי זה לא מצב "נורמלי" תודה סאם

אני לא יודע מה חבר שלך אמר לך... אבל סמנטית אתה חולה\עם הפרעה\בעיה... הכל אותו דבר ... הלכה למעשה מצבך אינו תקין... אחרת לא היית כאן !!!!אבל הכי חשוב שאתה מודע לכך ומטפל בעצמך!!! ווווו עזוב מונחים העיקר המעשים. בהצלחה, גיא נ.ב -אשמח אם ד"ר אידש ימסור את חוות דעתו עבור עניין זה-בתודה מראש!

לסאם וגיא, נכון מאוד, לא הכל תקין אבל במיוחד לא כדאי להשתמש במלים מחלות נפש שהם מיד מזכירים שיגעון וחריגות דברים שהם אינם נכונים. קיימת הפרעה, המטופלת על ידי רופאים ועם כדורים. ובמיוחד כדי להתרחק מהסטיגמה ולעודד אנשים להגיע לטיפול אנחנו לא משתמשים במילים מחלת נפש או חולי נפש. בפסיכיאטרייה קיים הבדל גדול בין הפרעות החרדה והדיכאון שבהם האדם מודע לעצמו, ובין "מחלת" הנפש המפחידה סכיזופרניה. כאשר מדברים על מחלת נפש בדרך כלל הכוונה לסכיזופרניה. גם כאן אין הצדקה להשתמש במונח סטיגמטי ואנחנו מדברים על נפגעי נפש. כך שתמצא חבר אשר יעודד אותך ולא יבייש אותך! כפי שכתבתי, במילים אפשר לפגוע מאוד והן עלולות להיות אלימות. אנחנו כבר במאה ה-21 ומשתדלים להתרחק מסטיגמות. יש לך בעיה אולם זו בעיה נורמלית שבערך 10% מהאוכלוסיה דומים לך. בארה"ב הפרימיטיבית כחמישים מליון איש כבר נטלו פרוזק - כולם חולי נפש? ביי דר' גיורא הידש

כל המומחים לגמילה מבנזו כשאחת מהם היא פרופ' אשטון מבריטניה ובעלת האתר http://benzo.org.uk טוענים שחייבים קודם כל לעבור לווליום ורק אח"כ לרדת במינון. ההמלצה להמיר את הבנזודיאזפין לווליום עפ"י הטבלה. כאשר 1 מ"ג של קסנקס או קלונקס שווה ל-20 מ"ג ווליום. ככל הידוע לי גם במשרד הבריאות בארץ עובדים פלוס מינוס בשיטה הזאת- הכוונה למעטים שמגיעים אליהם. לא מצאתי מקום שבו מממליצים על טיפול אנטי- פסיכוטי (תרוקטיל, נוזינן, אטומין, רידזין, זיפרקסה וכו') כחלק מתהליך הגמילה וההחלמה מהתמכרות לסמים מסוג בנזודיאזפינים. אבקש התייחסותך לשני הדברים (המעבר לווליום והשימוש בנוגדי פסיכוזה). ועכשיו לרוברטו- במחלקה לנפגעי סמים של משרד הבריאות בארץ מטפלים במכורים לכל סוגי הסמים כולל בנזודיאזפינים. 99% מהמכורים לבנזודיאזפינים לא מגיעים כי הם לא רוצים שתדבק בהם הסטיגמה של נרקומנים או בגלל שהם לא מעוניינים כלל להיגמל.

לאמנון ולכולם, הדברים שנכתבו נכונים. אני מבין את ההסתייגות של אנשים לפנות למרכזים המטפלים בסמים כי החברה שם שונה מהחברה של האנשים הסובלים מחרדות. אני רק אסביר את ההגיון במעבר לוואליום. המטרה היא לעבור לתרופה בעלת טווח פעולה ארוך במקום התרופה עם משך חיים קצר בגוף תרופה עם משך פעולה קצר, יוצאת מהגוף מהר ולכן יש הרבה סמני גמילה כי ההפסקה היא פתאומית יותר. כאשר עוברים לתרופה עם משך פעולה ארוך כמו וואליום, התרופה גם עוזבת את הגוף לאט יותר ולכן רמתה בדם יורדת לאט יותר ומופיעים פחות סמני גמילה. אני מקווה שההסבר ברור. תשובה דומה כתבתי גם לתופעות גמילה בסרוקסט ששם עוברים לפרוזק שמשך פעולתו ארוך יותר. לדעתי המטרה היא להוריד במינון לאט לאט, שום דבר אינו דחוף ואז גם אפשר להצליח. לעתים יש צורך גם בתמיכה פסיכולוגית כיוון שקיימת גם תלות פסיכולוגית בנוסף לתלות הפיזית. בהצלחה לכולם דר' גיורא הידש

שלום לכולם, קראתי מספר הודעות ממש אלימות, עם כינוני גנאי וזלזול באחרים. לדעתי בכל פורום ובמיוחד בבריאות הנפש כדאי להמנע מאלימות שאינה מוסיפה לכותב או לאחרים. אני קורא את כל ההודעות (גם אם אני מחליט לא להוסיף), ואני אחראי שלא יכתבו דברים לא נכונים ללא תגובה. אם אני רואה דבר לא נכון, פוגע או מסוכן אני מתקן. היתר גם אם הדברים חריגים כמובן שיכולים להישאר, האחריות עלי כמנהל הפורום. בקשתי היא להתבטא ללא אלימות, גם אלימות מילולית מסוכנת, חיים ומוות ביד הלשון והמקלדת. אני נגד מחיקת הודעות אבל אני בעד כתיבה תומכת. המשך נעים והרבה אהבה דר' גיורא הידש

אין מה להוסיף מלבד : תודה לד"ר, תודה לכם

החיים והמוות ביד הלשון. מילה מעודדת למישהו שזקוק לה, יכולה להקפיץ אותו למעלה. אבל כשמישהו שכבר נמצא "למטה" קל מאוד לקבור אותו לגמרי עם מילים מייאשות ולסתום עליו את הגולל. למילים יש כוח אדיר, לכאן או לכאן. אדם פיקח צריך ללמוד להשתמש בהן בחוכמה כדי לעזור לסביבתו.

יפעת, הבעייה היא מה נעשה עם אלה שאינם פיקחים.

השאלה אם ראוי כלל להיפגע ממי שהם ממילא חסרי בינה וגסי רוח. הרי הם לא ישתנו, ומוטב ללמוד להתעלם משכמותם, שהרי אינם כלל ראויים להתייחסות.

ד"ר שלום, כפי שמסרתי לך בעבר, אני דיי מכורה לכדורי שינה , אני לוקחת 1/2 בנדומין כל יום. השבוע יש לנו אירוע , שעיקרו הנו אוכל ושתית אלכוהול. אני יודעת לפי הפרוספקט של הבנדורמין, שיש איסור על שתית אלכוהול. מה קורה אם שותים כוס יין ולוקחים אחרי כמה שעות 1/2 כדור בנדורמין ? בכלל מדוע אסור לאשים שלוקחים כדורי שינה ו/או נגד דכאון חרדה וכד' לשתות אלכוהול, מהן תופעות הלוואי וכד'.

תופעות לוואי... קודם כל תירדמי יתר מהר ,בעצם זה לא תופעת לוואי... יתכן כי שנת הלילה תהיה יותר קלה ופחות ממצה (מה שנקרה בשפה המקצועית חוסר בREM ) לא הלהקה ... אלא "תנועת עייניים מהירות"-תרגום חופשי. לא תמותי מזה זה בטוח! לילה טוב, גיא

שלום, אלכוהול ותרופות משפיעות על המוח ולא תמיד יודעים איך תהיה ההצלבה ביניהן. בנוסף שני החומרים מתפרקים בכבד ולכן הם מגבירים את ההשפעה שלהן. אלכוהול מגביר את השפעת התרופות והתרופות מגבירות את השפעת האלכוהול. לכן ההמלצה היא חד משמעית להמנע. עם זאת אני בספק אם האמריקאים והאנגלים הפסיקו לשתות בגלל התרופות....אבל איני יודע מה קורה שם. העיקר שתבלי ותהני דר' גיורא הידש

מהם הכדורים הפועלים כמו פרוזאק הטובים ביותר כיום (מה שמשווק לארץ) האם פרוזאק כבר לא נחשבים לטובים ביותר?

ללידיה וגלית שלום רב, כיוון ששאלותיכן דומות אענה לשתיכן יחד. פרוזק היא התרופה הראשונה אשר פתחה את הדלת לכל התרופות מהדור החדש בפסיכיאטריה. התרופה היא מדוייקת מאוד בפעולת במוח, אינה ממכרת ואינה גורמת לנזקים קבועים בגוף. לעתים ישנן תופעות לוואי אולם הן חולפות עם הפסקת השימוש, כאן הבדלתי בין תופעות לוואי שנעלמות עם הפסקת השימוש ונזק בלתי הפיך. לפרוזק ושאר התרופות אינן גורמות לנזקים בלתי הפיכים. עד כאן החלקים הטובים. פרוזק אינה עוזרת לכל האנשים, ישנם אנשים שאינם מגיבים לפרוזק והפרוזק לא עובד אצלם. אחרים סובלים מתופעות לוואי קשות ולכן חייבים להפסיק את הטיפול עם פרוזק. פרוזק עובדת על הסרוטונין במוח ומעלה את רמתו ברווח שבין תאי המוח. ישנן עוד ארבע תרופות אחרות העובדות בדיוק כמו הפרוזק, על אותו המקום במוח. אלו הן מולקולות אחרות שעובדות באותה הדרך בדיוק. התרופות הן סרוקסט, ציפרמיל, לוסטרל ופבוקסיל. אין הבדל עקרוני בין התרופות והדבר החשוב ביותר הוא להתאים לכל אדם את התרופה הטובה לו. התרופה שתיתן את ההשפעה בטובה ללא תופעות לוואי. אפקסור, רמרון עובדות על הסרוטונין כמו הפרוזק אבל בנוסף פועלות על הנוראפינפרין שהוא חומר נוסף במוח לכן יש המעדיפים אותם. אבל השורה התחתונה היא, כל התרופות טובות באותה המידה, החשוב הוא ההתאמה לאדם המסויים. השפעה טובה ללא תופעות לוואי. אם רואים שהתרופה אינה פותרת את הבעיה במאה אחוזים אז אפשר לשקול את החלפת התרופה, עם זאת בכל החלפה יש גם סיכון שעלול להיות פחות טוב. בהצלחה ותעדכנו דר' גיורא הידש

זה לא פורום צ'אטים אבל את חמודה ומגניבה חבל"ז

מהו הסיכון שבהחלפת התרופות ? כלומר אם נניח אני משתמשת בפרוזאק תקופה מסוימת ולאחר מכן מחליפה לסרוקסט - האם ישנן תופעות לוואי חמורות או האם השינויים משפיעים על התנהגותי? ולשאול: אני יודעת שזה לא פורום של צ'אט אבל מותר לי לשאול שאלות לא כך הדבר??? לא בשביל זה קיים הפורום???

אני ענק !!!!! רק אותי מזייפים אני מודל לחיקוי!!!! בקיצור שוב תודה למזייף!!! גיא

הוא לא סתם נמצא בפסיכיאטריה

אתה גדול מהחיים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

או ש.... החיים גדולים ממני!!!

ד"ר גיורא הירש שלום, רציתי להתייעץ איתך באיזה שהוא עניין, כאשר כמובן אני אנסה להגיע לסיפור המעשה בלי להרחיב את העניין יותר מדי. קראתי לעצמי כמובן גלית (שם בדוי) כדי שלא יזהו אותי במקרה. נפגשתי עם בחור ישבנו בבית קפה, הכל היה טוב ויפה כאשר לפתע תקפה אותי חרדה וזעה קרה בכל הגוף רציתי לקבור את עצמי משום שהוא התחיל לשאול מה קרה. לא רציתי לעשות סמפזיון כי אני רגילה למצבים כאלה בחיים אבל לא בפגישות עם בחורים אפשר למות רק מהפדיחה (סליחה על הביטוי פשוט זה מה שיצא לי מהבטן כרגע). אציין רק שבמקרה הספציפי "איכשהוא" יצאתי מזה שכאשר הוא שאל אותי מה קרה אמרתי שיש לי סחרחורות והלכתי לשירותים ושטפתי את הפנים. ד"ר גיורא בבקשה תן לי עצה איך לצאת מזה כבר אין לי כוחות לזה זה תופס אותי לפעמים בעבודה ואני לא מרוכזת אני פשוט משתגעת, זה משתלט עלי ולא נותן לי מנוח, אני לא יודעת איך אני אתמודד בחיים אני לא בתחילת דרכי שאני יכולה לאפשר לעצמי את כל הזמן שבעולם אני בת 27 וזה המון אני בטיפול פסיכיאטרי 10 שנים אך ללא הואיל בוא נגיד שהפריזמה מצליח לייצב אותי אבל לא להוציא מהחרדה באחוזים מסויימים ממש לא אני מבצעת קומפולסיות של מחשבות מרגיעות, כלומר מבצעת "כיבוי שריפות" וככה לזמן מה נרגעת עד לפעם הבאה. מבקשת את עזרתך הדחופה גלית

הרבה הזדהות עמך לי בעבר זה גם קרה.(רק עם בנות....) : - ) בלי להכנס לעובי הקורה כי בשביל זה יש פה רופא נחמד אך נראה לי שהבעיה עיקרית זה לא החרדות אלה.... שאת לוקחת פריזמה! הכדור הינו כדור מהדור הישן ששוה.... נכון! בקיצור תחליפי כדור ! וגם פסיכאטר באותה הזדמנות, בהצלחה, גיא

גיא תודה רבה קודם כל על ההתעניינות, ואני אנסה באמת להחליף פסיכיאטר וכדור. תודה רבה

רק אפקסור....לא פריזמה ולא בטיח דרך אגב ה"בחור" זה אני ועכשו אני מבין

מה אתה אומר אז הבחור זה אתה שיהיה אני קרציה בכדורים ואני פוחדת מניסויים אבל אני אנסה. תודה בכל אופן ביי

אפקסור, זו התשובה, אכן.

היי גלית נראה לי שאת מדברת יותר על התקפים של פאניקה הנמשכים מספר דקות, מפחידים מאוד וחולפים. בין ההתקפים ישנה חרדה. בקשר לתרופות, אנא תראי את תשובתי ללידיה, כתבתי לשתיכן כדי לא לחזור על אותם הדברים פעמיים. הייתי רוצה להדגיש שני דברים. ראשית ההתקפים הללו חולפים ואם אפשר היה לזכור זאת גם בזמן ההתקף אז היית רגועה יותר. שנית - "מטרת" ההתקפים היא להפחיד אותך, את בסדר אבל הפחד משתק. המלחמה האמיתית היא לא בעצמך אלא בפחד. הקשיים הם גדולים, והפחד כאשר הוא משתלט הוא קשה, אבל בין ההתקפים כדאי לזכור שהפחד תמיד חולף ולא לתת לו לשלוט בחייך. לכן תשתדלי לשמור על אופטימיות, כי בדרך כלל את איכשהו מסתדרת. צריך הרבה כוחות לכל המצב הזה. עם זאת את עושה הרבה כדי להקל על עצמך ולשמור על עצמך, את נוטלת פריזמה, מחשבות חיוביות ועוד. אם תכתבי ותפרטי את כל הדברים שאת עושה כדי שהתופעות יחלפו אני בטוח שתוכלי לעזור לעוד אנשים רבים. בנוסף אני אוכל להתייחס ואולי להוסיף עוד עיצה שימושית. ביי דר' גיורא הידש

טוב עכשיו אני כבר יודע במי מדובר לפי הספר שלך ומירה פרפשטיין יום טוב

לך לעבוד במקום לישרוץ באינטרנט

האם לוסטראל במינון קבוע של 25 מ"ג ליום אפקטיבי לטיפול במתח וחרדה? האם אפשר לשלב לוסטראל עם קלונקס? יש אינטראקציה טובה בין התרופות?

קלונקס ממכר.

לוסטראל הוא כדור מעולה לחרדות-תהיה סבלני הוא משפיע לאחר כחודש

זה לא נכון להגיד שכדור מסוים טוב או לא טוב לחרדות. את לא יכולה לאבחן זאת מאחר ואת לא יודעת ממה הוא סובל. ישנם כמה סוגים של חרדה וכמה סוגים של תרופות. מה שטוב לך ועזר לך לא בהכרח יעזור למישהו אחר!!!!

מנסיוני העשיר האינטראקציה בין התרופות היא מצוינת לדעתי,מינון של 50 מ"ג יעיל יותר ואולם קלונקס הינו ממכר ולכן השתדל נא להפטר בהקדם מכדור זה.

שלום לדר' הידש, הבטחתי לעדכן, אז אני מעדכנת.... התחלתי לקחת סורבון לפני כשבוע וחצי. בהתחלה היו לי תופעות לוואי- בחילה, כאבי ראש, סחרחורת אבל הם כמעט נעלמו (חוץ מסחרחורת מדי פעם). השינוי עצום- אני הרבה יותר רגועה, הרבה יותר שקולה, לא פועלת ב"אטרף" ובפזיזות, והכי חשוב- אני מרגישה שאני מסוגלת להתחשל ולהתמודד יותר. אני ממליצה לכולם- לא לפחד מהסטיגמה ולטפל בעצמם גם באמצעות תרופות! לקח לי זמן עד שהלכתי לפסיכיאטר ואני לא מצטערת לרגע! אני עובדת במשרד ממשלתי, ולומדת לתואר שני- כלומר ברצוני לומר שאפשר לתפקד מעולה וגם לקחת תרופות. וזה לא אומר כלום על הבן אדם.

לתרופות יש גם מחירים. זהו עניין אינדיבידואלי האם להיעזר בתרופות, תלוי בבעייה, באדם וכו'. אל נא ניחפז אל התרופות.

אני מסכים לדעתה של ענבל שזה מטופש להיכנע לסטיגמה מטומטמת שמייחסים לנטילת תרופות וליעוץ אצל פסיכחאטר יש הרבה אנשים שהתשובה היחידה לבעיתם היא שיחות אצל פסיכותרפיסט והפרעותיהם הנפשיות קשות בהרבה מאנשים שמתאים להם טיפול תרופתי

ענבל שלום, תודה תודה, ותודה שאת מרגישה טוב, בן אדם חדש. חבל רק שאין לנו פתרון אחד יעיל שעוזר לכולם, החיים היו יותר פשוטים ולרופאים פחות פרנסה.... אבל אין דבר... אני שמח איתך, הרבה בריאות ואהבה דר' גיורא הידש

1. ראה תשובתי לתשובתך ולהערתה של נועה בעניין מרפאת החוצנים. 2. עד כה חפשתי מענה לבעית התמכרות לקסנקס ללא תוצאות חיוביות. הודות להכרות מכורים אחרים וחשיפתי למידע המצוי ב- http://www.benzo.org.uk התברר לי שמדובר בבעיה המקיפה מספר לא מועט של מכורים לקסנקס ולבנזודיואזפינים בכלל.האם קיימת בארץ מרפאה המטפלת ספציפית בהתמכרות לבנזודיאזפינים? לצערי הרב, בכל פניותי לפסיכיאטרים בעניין נושא התמכרות וגמילה מקסנקס נתקלתי בבורות מדהימה .

פרופ' אשטון היא בעלת האתר שהזכרת והיא ממליצה ***תמיד*** כשלב ראשון לעבור לווליום=ASSIVAL. בשום פנים ואופן לא לנסות להיגמל מהקסנקס ישירות כי מחצית זמן החיים שלו קצר ביותר. 1 מ"ג קסנקס=20 מ"ג ווליום. אתה צריך לעשות את המעבר לפי השיטה הזאת ורק אח"כ להתחיל לרדת במינון. הנה הטבלה ההשוואתית שצריך ללכת על-פיה: http://benzo.org.uk/bzequiv.htm תקרא באופן יסודי את ה-FAQ באתר שלה ותראה שהדרך לגמילה ולהחלמה היא קשה אבל בהחלט אפשרית- עבור כ"א. רופא טוב צריך גם להתאים את תוכנית הגמילה לאישיות ולאורח החיים של המכור וכמובן גם לדעת את כל הידע הרפואי והמדעי בנושא- וברוב המקרים דווקא העניין האחרון קשה להשגה. היום יש בעיה לרדת גם מנוגדי דיכאון ולא רק מבנזו. הנה טבלה מצורפת: http://www.addictionbyprescription.com/table.htm

ישנה תרופה בשם טרוקטיל, שלמיטב ידיעתי מסייעת לגמילה מקסנקס.

מאיה עדיף לא להפיץ דיסאינפורמציה ללא ביסוס. תראי גם אני וגם רוברטו מבססים את דברנו על ניסיון ו/ או על מחקרים של מדענים ורופאים מהשורה הראשונה. טרוקטיל הוא תכשיר אנטי פסיכוטי לטיפול בסכיזופרניה ולא ב-BENZO ADDICTION גם לך אני מציע לכל הפחות לקרוא את ה-FAQ באתר בשביל לקבל קצת יותר מידע והבנה בנושא: http://benzo.org.uk/FAQ1.1.htm טרוקטיל איננו מיועד לגמילה מבנזודיאזפינים.

לכולם שלום, מי שאחראי בין יתר תפקידיו לנכונות האינפורמציה זה אני. מסיבה זו אני קורא כל! הודעה ועובר על הדברים - גם אם איני מגיב עדיין קראתי. לכל המשתתפים הייתי שמח אם היינו מורידים מעט את רמת האלימות. אלימות מילולית גם כואבת כמו אלימות פיזית. מי כמונו שעוסקים בנפש יודעים שמילים חשובות ויכולות גם להרוג. חיים ומוות ביד הלשון והמקלדת. פעמים רבות כותבים דברים נכונים וחשיבותם מועטה. מאיה צודקת שישנם רופאים שנותנים תרוקטיל לגמילה, במינונים נמוכים הטרוקטיל מרגיע ולכן משתמשים בה. אז, חכמים היזהרו בדיברכם, אבל בעיקר, אנא עם פחות אלימות. אני נגד מחיקת הודעות, אבל בעד תרבות דיבור. ביי דר' גיורא הידש

נושא החרדה עולה הרבה מכיוון שזאת בעיה כאובה ולצערי נפוצה.אשמח אם תענה למספר שאלות בנושא ..שאלותיי הן: 1.ממה נובעים התקפי חרדה-איך אתה מסביר למשל התקף חרדה של בחורה בת 25 -צעירה,בריאה,עובדת,לומדת,ללא בעיות מן העבר או ההווה.. 2.האם אפשר להתעלף להשתגע או אפילו למות מהתקף חרדה שמתבטא בדפיקות לב גבוהות והרגשה שאין אויר_מחנק)? 3.כדורים פסיכיאטרים-לכל החיים??אפשר לחזור לחיות בלעדיהם?ואם לא אפשר לחיות איתם כל החיים ? 4.כשיש רגרסיה אחרי הפסקת כדורים זה אומר שאי אפשר יותר לחיות בלעדיהם? 5.בן אדם שחווה התקף חרדה זה אומר שהוא חלש אופי,לא עומד בלחצים,יהיה קשה לו להתמודד עם בעיות קשות בחיים וכו..? 6. התקפי חרדה זאת מחלת נפש?(יש על זה וויכוחים) אשמח אם תענה על שאלות אלו עלמנת לעזור להרבה מאוד אנשים שסובלים מהבעיה. תודה רבה.

מיטל שלום, את שואלת שאלות חשובות ועקרוניות, התשובות להן ארוכות ואת חלקן תמצאי בפורום מאז שאני נמצא פה. בכל אופן אשתדל לענות לרוב שאלותיך למרות שגם מבלי שארחיב בתשובות תשובתי תהיה בסוף ארוכה. 1. לעתים אנו יודעים ממה נובעים התקפי החרדה, אבל הרבה פעמים אין לנו תשובה מלאה וישנם אנשים שאין לנו תשובה כלל. כך זה בכל הרפואה, לחץ דם, סכרת, סרטן, מחלות פרקים בכולן לא יודעים ממש ממש ממה המחלות נגרמות וישנם אנשים שלא מבינים מדוע הם חלו. כך שבפסיכיאטריה מצבינו טוב כמו בכל הרפואה. 2. חשוב לזכור כי מחרדה לא מתים. הפחד הוא ממוות, ההרגשה שהולכים למות אבל כמו שהחברה אומרים, כאלו... חשוב לזכור גם בזמן התקף, זה מפחיד אבל לא מסוכן. 6,5. התקפי חרדה אינן מחלת נפש, אני גם לא אוהב את ההגדרה מחלת נפש. מדובר בהפרעות שהפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה יכולים לעזור בהן. את לא אשמה ואין מה להתבייש בהתקפי חרדה, זו מחלה כמו כל מחלה אחרת, כמו שאדם לא מתבייש בלחץ דם גבוה או סכרת. היום אפילו לא מתביישים באידס אבל בחרדות כן! זוהי מחלה כמו כל מחלה אחרת, את לא "הבאת אותה" עליך ולכן כמובן אינך יכולה לסיים אותה מרצונך. 3,4. התרופות הן רק חלק מהטיפול, הטיפול הפסיכולוגי חשוב ביותר. אם התרופות לא פתרו את כל הבעיה הפסקתן תגרום לחזרת התסמינים-התופעות. מכאן לא צריך לחשוב שצריך ליטול תרופות לכל החיים למרות שזמן הטיפול כמובן מתארך. טוב, אם יש שאלות נוספות אז במינונים קטנים. ביי דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום, לפני כשבועיים ימים התחלתי בנטילת כדורי סרוקסט (פקסט) עפ"י אבחנה של פסיכיאטר. חוץ מתופעות לוואי מינוריות בימים הראשונים (קצת סחרחורת וגלי חום), לא היו תופעות לוואי נוספות עד ליום זה. עפ"י דעת הרופא "אין מה לדבר על השפעת הכדור אלה לאחר שלושה שבועות". למרות זאת חל שיפור עצום במצב רוחי מהיום השלישי של נטילת הכדור ועד ליום השביעי (מבירור שעשיתי נאמר לי שאכן יש תופעה של עלייה וירידה בהשפעת הכדור בטווח הכמעט מיידי ואז זה מתייצב) מהיום השביעי נעלמה ההשפעה והרגשתי כאילו "באתי בארץ המנוחה ונסגרו עליי שעריה" וזה הכניס אותי לדכאון עמוק יותר ולכעס עצום!! כרגע לאחר שבועיים אני לא מרגיש שום שיפור, אין תופעות לוואי משום סוג האם זה טבעי? האם זו אינידקציה שהכדור או המינון לא מספיקים לי? אני מתוסכל מאחר ותליתי תקוות רבות בכדור (משולב עם פסיכותראפיה). כאמור אני לוקח פקסט 20 מ"ג ליום (בבוקר) אובחנה אצלי חרדה OCD דימוי גוף נמוך ודכאון אשמח לתשובה המתוסכל :(

היי אני לקחתי חודש וחצי פקסט וההשפעה היתה מינורית, ואני מתכוון לעלות במינון או לעבור לכדור אחר, הכל באישור והמלצת פסיכיאטר המערכות של כל אדם ואדם הם שונות, ועל כן אל עלייך להתרגש יתר על המידה. אחרי חודש אתה צריך להרגיש שיפור, אבל ייתכן ולך המינון הוא נמוך מדי. ג'וני

ל"מתוסכל" שלום רציתי להגיד לך מנסיון אישי, ולא מסתם דברים באויר, גם אני בעלת o.c.d. אל תתלה תקוות ענקיות בכדור הכדור מייצב אותך, מאזן אותך, אבל לא מעבר לכך אני אומרת את זה מנסיון של 10 שנים. לגבי המינון אני לא יודעת כי אני לא רופאה, אבל לגבי התקוות שלך לכדור כדאי שתקח את הדברים שלי לתשומת ליבך. נ.ב. ורק אל תחשוב שאני מתנשאה עלייך כי אני באותה סירה כמוך

קצת סבלנות! תחכה עוד שבוע שבועיים ואז תשנה את השם ל.... מתוסכל במיל' בהצלחה, גיא

היי נראה שההשפעה בימים הראשונים הייתה מהרצון שלך להרגיש טוב ולהיעזר, זה נקרא גם פלצבו אפקט- השפעת הפלצבו כלומר רצונך עזר לך פחות מהתרופה. חשוב שתאמין בתרופה וגם תהיה סבלני. במידה הפקסט זו התרופה שמתאימה לך, גם ההשפעה הטובה תגיע. בנתיים חייבים לחכות את הזמן הדרוש. תגובתך בימים הראשונים צריכה לעודד אותך. אתה נוכחת בעצמך שהמצבך יכול לחזור לרגיל ואתה יכול להרגיש בטוב, שום דבר לא נשבר במוח. אם משהו נשבר אז כבר אי אפשר לתקנו, עם משהו לא בסדר אז מתקנים ונוסעים הלאה. כלומר, נוכחת בעצמך שהכל יכול להיות בסדר ותקין. אז בהצלחה תעדכן, דר' גיורא הידש

אני בת 24 לוקחת 4 חודשים כדור פסיכיאטרי נגד חרדה בעקבות התקף חרדה שעברתי.השאלה היא איך משתחררים מההרגשה של הערכה עצמית נמוכה בעקבות לקיחת כדורים?כל מי שאני רואה - גם אנשים שהם פחות איכותיים ממני ופחות חכמים ממני אני ישר חושבת לעצמי-איזה כיף להם הם לא לוקחים כדורים.. עצם העובדה של לקיחת כדורים גורמת לי תסכול למרות שהם מאוד עוזרים.דיכאון לא היה לי אבל ההערכה העצמית שלי נפגעה מאוד. אשמח לקבל תגובה

מאיפה את יודעת שהם לא לוקחים כדורים?! מאיפה את יודעת שאנשים שיותר איכותיים ממך ויותר חכמים ממך לא לוקחים כדורים ?! הרי אין לנו דרך לדעת מי לוקח ומי לא. זה לא משהו שניתן לראות על הבן אדם. אני לא חושבת שהחלוקה של מי שלוקח כדורים או לא לוקח כדורים מעידה גם על איכותו! זה שאת לא יודעת אם הם לוקחים או לא זה לא אומר שהם לא לוקחים. יכול להיות שגם הם בחרדה ולוקחים תרופות רק שהם לא סיפרו לך על זה בדיוק כמו שאת בוודאי לא סיפרת על כך לכל מי שאת מכירה. הפסיכי' שמטפל בי אמר לי שכל אדם מתוך עשרה אנשים נמצא בחרדה. אז תעשי לבד את החישוב - כמה סביבך נמצאים בחרדה ולוקחים כדורים.... האם זה מוריד מהערך שלהם? האם תחשבי עליהם דברים פחות טובים לאחר שתגלי שהם לוקחים כדורים? איכותו של האדם לא נמדדת לפי הכדורים שהוא לוקח. עוצמתך דווקא נקבעת ע"י העובדה שהיה לך כוח לקבל ייעוץ פסיכי' גם אם הוא כולל טיפול תרופתי. אל תמעיטי מערכך. כי ברגע שאת עושה את זה את נותנת לגיטימציה גם לאחרים לעשות את זה. ואני גם לא רואה כל סיבה שתמעיטי מערכך!!! בהצלחה.

יש אנשים שההערכה העצמית שלהם נמוכה מאד גם לגבי דברים אחרים הלוואי עליי להרגיש כמוך בגלל כדורים. תרגישי טוב

אני טוחן שוב את אותם דברים יש הרבה אנשים שההתמודדות שלהם עם הפרעות נפשיות היא טיפול פסיכולוגי והפרעותיהם הנפשיות קשות בהרבה מאנשים שלוקחים כדורים

גלי שלום, טוב, הכי טוב זה להיות צעיר בריא חכם ועשיר, תבחרי את את הסדר. בכל אופן לצערי נוצרה לך בעיה רפואית. מה שחשוב שבעיה זו חולפת, את מרגישה בטוב, ואת מרגישה בטוב בזכות היוזמה שלך. ראי את תשובתי לגבי התיחסות גורמים שונים כתחקיר בטחוני, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ורשיונות נשק לאנשים שלוקחים תרופות. בקיצור מעריכים אדם שלוקח טיפול ועוזר לעצמו הרבה יותר מאשר אדם שתקוע עם הבעיה שלו במקרה שלך חרדות ומתבייש לבקש עזרה וטיפול. תקראי את התשובות הנוספות, את באמת בחברה טובה. אני מקווה שבזמן הקרוב, לא יהיה צורך בתרופות, תפסיקי אותן ותשכחי מכל הסיפור. ביי דר' גיורא הידש

גם אני עברתי את הסיפור של התקף חרדה-פסיכיאטר-לוסטרל. הבעיה שלי היא שהתחלתי את הכדורים כשבוע לאחר התקף החרדה שקיבלתי.לקחתי את הכדורים במשך 3 חודשים וכל החרדות עברו,חזרתי לחיים,הכל היה מדהים וכו..אבל אז באה המכה הגדולה:לאחר שהרגשתי טוב במשך שלושת החודשים הם לקחתי לוסטרל,הפסיכיאטר אמר לי שאני יכולה כבר להפסיק איתם.קצת חששתי להפסיק כי לא רציתי בכלל לחשוב אפילו על אפשרות של התקף חרדה נוסף והסיוט שבעקבותיו.בכל זאת הפסקתי עם הכדורים בעצת הפסיכיאטר.השבוע הראשון לאחר ההפסקה היה המשך להרגשה הנהדרת וללא חרדות ופחדים.לאחר שבוע חזרתי מהעבודה ואז בדרך שוב עברתי התקף חרדה.קצת בעוצמה פחותה מההתקף הראשון שבעקבותיו הגעתי לבית חולים.בהתקף הזה הצלחתי בסופו של דבר לשלוט,עצרתי את הרכב וחזרתי במונית הביתה.ישר התקשרתי לפסיכיאטר והוא אמר לי להתחיל שוב עם הלוסטרל.הבעיה היא הייאוש והאכזבה שיש לי ששוב חזרתי אחורה .ממש רגרסיה.איך מתמודדים עם הרגשות שמלוות אותי-האם אי פעם אני אצליח לחיות ללא כדורים?האם אחיה חיים נורמאלים אבל ללא כדורים?עם העדורים הכל בסדר אבל כל החיים אצטרך לקחת אותם?אין לכם מושג איך ההרגשה ללכת צעד קדימה ואז ליפול שוב . אודה לתגובה

ללימור שלום, צר לי לשמוע את אכזבתך והעובדה שהחרדה חזרה, בדרך כלל אני נוהג להמשיך את הטיפול למשך זמן ארוך יותר כדי להקטין למינימום את הסכנה של חזרת החרדה כפי שקרה לך. ישנם קוראים אשר יגידו שכל מה שעברת אלו תופעות הפסקת הלוסטרל אבל נושא זה נמצא בויכוח רציני. תרגישי טוב ואז תתעודדי. לכל האפיזודה המיותרת הזו אין חשיבות לטווח ארוך. בעוד מספר חודשים של הרגשה טובה, לאט תוכלי להפסיק את הלוסטרל ולהרגיש טוב. ביי דר' גיורא הידש

אני בת 27-עובדת, לומדת ,מאושרת, עם חבר ומשפחה מקסימה. לפני 3 חודשים חוויתי התקף חרדה במהלך נסיעה ברכב.עצרתי בצד וסיימתי את ההתקף בחדר מיון.ההתקף התבטא בדפיקות לב מהירות,פחד והרגשה שעוד רגע אני מקבלת התקף לב.לאחר בדיקות קצרות במיון שוחררתי מרגע ההתקף חיי השתנו לא יכלתי לישון,רעדתי,הרגשתי שאני נחנקת,התפקוד שלי ירד בצורה דרסטית ונהפכתי ממש לשבר כלי.בייאוש הלכתי ישר לפסיכיאטר.הוא נתן לי לוסטרל-חצי כדור ועוד כדור זמני להורדת החרדה כדי שאוכל לשוב ולתפקד.אני זוכרת שאמרתי לרופא שאני לא מאמינה שחיי יחזרו בכלל למסלול ושלא אהיה מאושרת יותר.התחלתי לקחת את הלוסטרל.בשבועיים הראשונים הקאתי והיו לי סחרחורות.חשבתי לעצמי שיותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות.לאחר כשבועיים שלקחתי לוסטרל פתאום ממש כמו קסם החרדות נעלמו,המצב רוח חזר וחזרתי לחיים נורמאלים ומאושרים.לא האמנתי.אפילו נסעתי לחו"ל חזרתי ללמוד והכל היה פשוט מדהים. עכשיו נעבור לבעיה: הכדורים פשוט הצילו את חיי אבל תמיד מלווה אותי ההרגשה -למה זה קרה,למה אני זקוקה לכדורים עלמנת לחיות כמו כולם(אלה שלא לוקחים ולא מקבלים התקפות חרדה).מאוד הפריע לי הנושא של לקיחת כדורים.כאילו שרק בזכותם יש לי חיים ובלעדיהם אני אסבול מהחרדה. בנוסף מפריע לי השאלה-מה יקרה שיהיו לי ילדים ואז יהיו לי התקפי חרדה?האם אנשים שסובלים מהבעיה הזאת מגדלים ילדים ללא בעיות? אודה לך ורדה ולכולם על ההתייחסות למכתבי

לליאת שלום, אני אתחכם מעט, השאלות שלך מקורן מחרדה וסימן שעדיין לא הכל בסדר. רוב השאלות באמת שאין להן מקום, את תבריאי ותרגישי בטוב, תפסיקי את הלוסטרל ותמשיכי להרגיש בטוב וילדיך שיהיו בריאים ישמחו עם האמה שלכם. בקיצור תוכלי לשכוח מכל הסיפור. בקיצור, תני גם לזמן לעשות את שלו וגם המחשבות האלו שהן מיותרות יחלפו. את בודאי שמה לב שאיני מתייחס עניינית לדברים שאת חרדה מפניהם. הסיבה לכך שבאמת אין מה להתייחס, הם בטוי של חרדה וזה הכל. חכי ותראי שהכל יסתדר. הרבה בריאות ואהבה דר' גיורא הידש

שלום, אובחנתי בגיל 16 כבעל ADD -H והתחלתי טיפול בריטלין. נעזרתי בריטלין למשך תקופה של כשנתיים ולא רק שזכור לי שלא אהבתי את תגובתי לתרופה ( צורך בסטימולציות,hyperfocus וגם הcrash בסוף זמן השפעת התרופה) גם אינני בטוח עד כמה היא עזרה. מעבר לזה האבחנה היתה לצד אבחנה של דיכאון קליני ומתוך כל הנ"ל איני בטוח בנכונות האבחנה. כיום אני עדיין סובל מדיכאון (אני בן 21) אשר מקשה בצורה ניכרת על התפקוד, יצירת קשרים עם אנשים, וכד', וכמו כן, ברוב הזמן, יש לי קשיים בריכוז למטרת לימוד או כל דבר למעשה שאינו אינטראקטיבי.. האם יש סיכוי סביר להאמין שהאבחנה המקורית לא נכונה? האם יכול להיות שהמצב נגרם כולו כתוצאה מהדיכאון? איך ניתן לוודא את האבחנה, ואילו תרופות קיימות לטיפול בבעיות ריכוז אשר אין להם השפעה קשה כמו ריטלין? בתודה מראש, דניאל.

לדניאל שלום, הנושא שהעלית חשוב ביותר ומעט מדי מודעים ומתייחסים אליו. הפרעת קשב במבוגרים קיימת והרופאים אינם מודעים אליה מספיק. לעתים הפרעת הקשב קשורה בדיכאון ולעתים הדיכאון קיים בנוסף ללא קשר להפרעת הקשב. ממכתבך עולה שיש צורך לברר ולבדוק שוב את האבחנות. גם אבחנה של של הפרעת קשב יש לבדוק שוב וגם לבדוק את אבחנת הדיכאון, גם אם האבחנה של דיכאון נכונה, עדיין יש לבדוק את חומרת הדיכאון. יש הבדל עצום בין דיכאון קל ובין דיכאון עמוק. הנושא מורכב, איני בטוח שאוכל לתמצת את כולו במכתב אחד. בהפרעת קשב וגם בדיכאון, יש טיפולים תרופתיים וגם טיפולים פסיכולוגיים. אין הכרח ללכת רק לכיוון של טיפולים תרופתיים. מבחינת התופעות שהיו לך כאשר התרופה סיימה את השפעתה, אלו תופעות מוכרות ולכן כיום ישנו תכשיר חדש עם משך פעולה יותר ארוך וכך נמנעת "הנפילה" כאשר הכדור מפסיק להשפיע. כיום גם התרופות נוגדות הדיכאון הן מעוררות ולכן הן עוזרות במידה רבה להפרעת קשב. תנסה למקד יותר את שאלותיך ולספר יותר על עצמך ואז אוסיף ואענה לך. כל טוב דר' גיורא הידש

ראשית כל תודה רבה על תגובתך המהירה.. אכן הנושא מורכב מכל ההיבטים (גם נושא הדיכאון וגם נושא בעיית הקשב).. השאלות שלי הן: א. אילו תרופות קיימות בשוק (ספציפית מהי התרופה אותה הזכרת בתשובתך) ב. איך\איפה ניתן לבדוק את האבחנה ולהיות בטוחים בה? ג. מדובר בדיכאון קליני עמוק, עם חרדה, ובנוסף התנהגות אובססיבית וכפייתית. לא אובחן OCD מפני שהנושא לא עלה מעולם. עד כמה הנושאים האלו קשורים לבעיית הקשב והאם זה אפשרי שהבעיה היא אחת? שוב תודה, דניאל.

עברתי גם אירוע של "דיכאון קל" אני יודע שהאבחון של הפרעות קשב הוא נכון אבל בעיות הקשב הם חלק ממיכלול הבעיות איתם בחיים ועם ה ADHD א ני חי בשלום יש לי נורה אדומה (שעלולה להידלק) בגלל האירוע הדיכאוני שעברתי אני לא צריך נורה אדומה בשביל ה ADHD

בתי בת 28, רווקה, מתגוררת עדיין בבית ההורים. היא עובדת ולומדת. בבית היא מבצעת מעט מאד עבודות בית. היא אינה יוצאת לבלות, מעולם לא היה לה חבר. יש לה מעט חברות עמן הקשר בעיקר טלפוני. כשאינה עובדת או לומדת, היא מבלה זמנה בעיקרבצפייה בטלויזיה. היא בעלת יכולת קוגניטיבית טובה מאד (היא אקדמאית). היא אינה קונה לעצמה בגדים אלא רק לאחר דרבון מצידי, וגם אז רק בליווי שלי. עברה בעבר תקופות קצרות של דכאון וחרדה, ולפני מספר שנים עברה גם התקף פסיכוטי קצר. בין תקופות אלה ומאז ההתקף הפסיכוטי היא מתפקדת כמו שתואר לעיל. בעקבות ההתקף הפסיכוטי הומלץ על נטילת ליתיום אך היא מתנגדת לכך ואינה נוטלת כל תרופה. היא גם מתנגדת לטיפול פסיכולוגי. קשה לי לתאר כמה אני מודאגת וסובלת ממצב זה. כל נסיון לשוחח אתה על הבעיות נתקל בהתנגדות. האם יש דרך כל שהיא לעזור לה?

אני אם לבן עם בעיה דומה אודה אם תסבירו גם מהו התקף פסיכוטי

מה הסיבות שבגללן היא לא מוכנה לקבל טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי? אולי היא חרדה מקבלת טיפול כזה או אחר ויהיה אפשר להוריד ממנה את החרדה הזאת. גם אני לא רציתי לקבל טיפול תרופתי וזה נבע מחרדה מהתרופה. האם גם אצלה זאת הבעיה?

לפעמים החלק הכי קשה הוא להבין שיש לך בעיה שדורשת טיפול, ועוד יותר מזה שהבעיה דורשת טיפול פסיכולוגי, שלא לאמר פסיכאטרי, רוב האנשים מגיעים לזה רק כשממש אין ברירה

תודה לכולם על התייחסותכם. בתי מתנגדת לקחת תרופות ללא כל נימוק. פשוט אומרת "לא" וזהו, כמו לגבי דברים אחרים, ואין לי כל אפשרות להשפיע עליה. היא גם לא מוכנה לשוחח איתי על בעיותיה, וגם לי קשה. מטבעי איני מסוגלת ללחוץ. היא מאד רגישה ואני מאד חוששת לפגוע, או להגיע לידי אימות. אני מאד דואגת כיצד תסתדר לבד כשלא נוכל לעזור לה, והייתי מאד רוצה למצוא דרך שתפתח יותר עצמאות ושתלמד להסתדר לבד. ושוב תודה מקרב לב על ההתייחסות.

לאה שלום אני בתור אם לילדה בת 18 הסובלת מאותה תופעה יכולה לספר לך מנסיוני בתי גם לא הייתה מוכנה לעשות כלום כל היום צפתה בטלויזיה , וגם התנגדה לכדורים , העובדה שהייתה מאושפזת חודשיים בגלל מצב פסיכותי , עזרה לי לשכנע אותה לקבל טיפול מלא הכולל כדורים ופסיכותרפיה , בשיחות רבות שהיו לי אתה , היא הגיעה להחלטה חשובה שלאשפוז נוסף היא לא רוצה להגיע , ואסור שהמצב הפסיכותי יחזור , ולכן מחוסר ברירה חייבים טיפול , היא קבלה את ההחלטה כי הבינה שאין דרך אחרת , וגם לאחר שהסכימה לקבל תרופות וטיפול היו הרבה מצבים בדרך שרצתה לותר כי זה לא עוזר , הייתי מביאה לה כתבות ומאמרים על אנשים שהיו במצבה והבריאו. בהתחלה זה לא עבד אך עם הזמן זה חלחל אצלה , היום היא לוקחת לבד את התרופות וקובעת לבד תורים אצל הרופא . מה שחשוב זה הרבה סבלנות , ולא לותר , תמיד לחפש עוד דרך , חשוב לשדר הבנה מלאה ללא הסתייגויות. תמיד תמכתי בהחלטות שלה אך בעדינות הראתי לה עוד אפשרויות , בסוף היא בחרה בדרך שעזרה לה. היום לאחר 5 חודשים היא יצאה לקניון עם חברה , ובערב הלכה לדיסקוטק עם חברות זה הישג עצום לנוכח מצבה אשמח לשתף אותך בעצות נוספות מאחלת החלמה מלאה אלה

לאלה, תודה מקרב לב!

איש שלום, יש לך אימייל? מאיה..

אם תלחצי על שמי הכחול בהודעה הזאת, תוכלי להגיע למייל שלי

ושוב המייל באמצעות לחיצה על השם המוכחל

היי ד"ר הידש התחלתי ליטול כדורי ציפראמיל לפני מספר ימים,במינון של חצי כדור(10 מיליגרם) ליום בשביל להרגיל את הגוף בהדרגה לתופעות. לקחתי אותו כבר 3 פעמים ואתמול שכחתי.האם בגלל המינון הכל כך זעיר הגוף בעקבות אותו היום שהפסדתי חזר למצב רגיל ועכשיו הכל מתחיל מהתחלה?או שאם אני ממשיכה-אז זה ממשיך מאותה נקודה שהפסקתי. אני שואלת בשביל לדעת מתי לצפות לשינוי. תודה דנידינית

היי דנידינית ברוך השם רפואה זה לא מתמטיקה. אין מדובר במדע מדוייק. לא קרה שום אסון והכל בסדר גם אם שכחת כדור אחד-יותר נכון חצי כדור. מחר תקחי את הכדור כרגיל ותשכחי ששכחת.... גם מהבחינה של התחלת השיפור שום דבר לא השתנה. בערך שלושה שבועות...שום דבר לא באופן מדוייק... לילה טוב ורגוע דר' גיורא הידש

אני בת 33 אמא לשני בנים קטנים. בזמן האחרון יש קורית לי תופעה מפחידה. אני לא מרגישה את עצמי כ"אני". אני כאילו לא יודעת מי אני. למשל אם אני מתעוררת באמצע הלילה לאחד הילדים, לוקח לי כמה שניות להתאפס ולדעת מי אני ומי הוא. או למשל אם אני מגרדת את האף, אני שואלת את עצמי אם זאת אני שמגרדת. אני לא מרגישה את עצמי כאני. אני מאוד מקווה שתוכל להסביר לי מה קורה לי, כי אני ממש בלחץ מזה. דבר שחשוב לציין זה שלפני שנתיים בערך היו לי התקפי חרדה וטופלתי בסרוקסט. הפסקתי אותו בהדרגה והיום המצב יותר טוב. האם ייתכן שמה שקורה לי זה סוג של חרדה ולא איבוד השפיות?? תודה!!

את צריכה לראות יצפן כל השבוע...ואני לא מיקצועי,רק חבר לפורום בהומור.

ענת שלום, כמו שאנשים רבים הסובלים מחרדות יודעים שזו חרדה ולא שיגעון או התקף לב. גם את יודעת ואני יכול רק לאשר את הדברים שמדובר בתופעות של חרדה ואת נורמלית במובן שאינך משוגעת. סליחה על המלה הגסה. אינך יוצאת מדעתך, את כנראה יותר עייפה מכרגיל ולכן גם החרדה עולה קצת או שבגלל העייפות יותר קשה להתגונן בפני החרדה. אולי את יכולה לנוח ולישון לילה שלם מספר לילות? התופעות שתיארת ידועות ויש להן גם שם רפואי אולם לא זה העיקר. העיקר שאלו תופעות של חרדה. גם הומור עוזר נגד חרדה, ראו את ספריו של לני רביץ. דרך אגב הוא האב של השחקים רביץ ואשתו פסיכותרפיסטים טובה. לילה טוב דר' גיורא הידש

מי זה השחקן רביץ?

אכן מאוד מפחיד, אני מכירה את זה דה- פרסונאליזאציה, ויש על זה מלא באינטרנט. מאיה.

דר' הירש שלום, קודם כל הרבה הצלחה. שאלתי היא בנושא תרופות נוגדות חרדה בהריון. אילו תרופות מתאימות (שליש שלישי), הן להריון והן להנקה שאחריו. אני היוםלוקחת ואבן כמכבה שריפות למרות שאני יודעת שזה לא הכי... מה כן? אודה לך על תשובה מהירה, אני סובלת מחרדות כבר שנים רבות, אני בת 32 ולקחתי בעבר סרוקסט ואנאפרניל ועוד כהנה וכהנה תרופות נוגדות חרדה. תודה מראש, אני

שלום רב, לפי מיטב ידיעתי כל התרופות נוגדות דיכאון בטוחות בשליש השלישי להריון. העדכונים בנושא זה הם כמעט יומיומיים ולכן קשה לעקוב אחרי כל התרופות כל הזמן, אבל אני די מעודכן ותשובתי כנראה נכונה. גם שימוש מזדמן - לא קבוע בנוגדי חרדה בסדר בשליש השלישי. לקראת הלידה, מספר ימים לפני, כדאי להפסיק את כל התרופות. הנושא מעט יותר מורכב בהנקה. כל התרופות עוברות בחלב לתינוק הילוד, עם זאת הכמויות מזעריות ביותר. עדיין לא נמצא שלתינוק נגרם נזק עקב כך, אולם כיוון שהתרופות עוברות אפילו בכמויות אפסיות אז בכל זאת. לכן כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ולשקול את הבעד ונגד אצלך באופן אישי ואינדיווידואלי ולפי מצבך צריך להחליט מה עדיף. האם עדיף לשמור על מצב נפשי תקין ולסכן מעט את התינוק, האם הסיכון שהחרדות יחזרו אצלך הוא גדול? או האם את נמצאת במצב נפשי טוב ובטוח והסיכון שהחרדות יחזרו הוא מינימלי ולכן אפשר בלי תרופות. בכל מקרה, ככול שהתינוק גדל כך גם הסיכון בתרופות לתינוק קטן. כלומר בשבוע הראשון לחיים התרופות מזיקות לתינוק יותר מאשר כעבור חצי שנה אם עוד תניקי. בקיצור צריך לתפור את הטיפול לפי מידותיך. לילה טוב, ולידה קלה ונעימה. דר' גיורא הידש

דר' בידש, קודם כל תודה על התגובה המהירה. יש משהו בתשובתך שאינו ברור לי, אתה מפריד בין תרופות נוגדות דיכאון לתרופות נוגדות חרדה, אם תוכל להסביר לי את ההבדל בינהם ולתת לי דוגמות לתרופות מכל אחד מהסוגים אודה לך. בנוסף רציתי לדעת אם סרוקסט טוב לחרדות ולהריון? שוב, תודה מראש אני

שלום אני בת 33- לפני כמה חודשים סבלתי מהתקפי חרדה ומעצבים מאוד רופפים בעקבות שורה של לחצים בחיי. מאז עברו התקפי החרדה (ללא תרופות),אולם אני כל הזמן לא מרגישה טוב - כל הזמן חלשה ,נפחדת ,רועדת,אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי כעל "לא נורמלית" אין לי בטחון עצמי כמו בעבר ,אין לי מרץ,אין אנרגיות ,כל הזמן אני פוחדת ממחלות, יש לי בעיות בלזכור מילים,נדמה לי שיש לי תחושה של חנק בגרון,אברים רדומים בגוף, אני רוב הזמן "בוהה באויר" - אם הייתי מסתכלת על עצמי מהצד הייתי חושבת שיש לי עסק עם בחורה "תמהונית". אני שוב מדגישה - זה לא התקפים שבאים והולכים ובינהם יש רגיעה , זה גם לא "הפחד מהפחד" כי אני לא פוחדת מהתקפים נוספים , אם ככה , מה הסיבה לכל התופעות הגופניות שהזכרתי , למה אני כל!!!! הזמן לא מרגישה טוב למרות שכל הבדיקות שעשיתי אצל הרופאים תקינות ? האם זוהי חרדה כללית ? האם זהו דכאון ? מה זה למען השם ? שמעתי על כדור "סרוקסאט" - האם הוא יכול לעזור לי להרגיש טוב ? האם מצב הרוח והאנרגיות שהיו לי יחזרו ? תודה על תשובתך המהירה

למיטל שלום, כל מה שאת כותבת הוא הגיוני וכנראה נכון. אחרי ההתקף החריף של החרדה שהיה אולי התקף של פאניקה החלה חרדה כללית כפי שכתבת. חרדה מתבטאת פעמים רבות בתחושות גופניות שונות ומשונות אשר "מטרתן" להפחיד אותך. כאשר החרדה נמשכת תקופה ארוכה גם מצב הרוח יורד. להרגיעך, את סובלת אבל את בהחלט נורמלית. עם זאת איני רוצה לקבוע אבחנות מבלי לראותך, הדברים שאת כותבת הגיוניים ויתכן מאוד שהמצב הוא של חרדה כללית. אני ממליץ שאת האבחנה הסופית יתן פסיכיאטר שיבדוק אותך וגם ימליץ על טיפול.

ערב טוב במהלך שלושת השנים האחרונות הייתי מטופלת בהתקפי חרדה בprizma 20 mg בשילוב עם clonex o.5 bid . בחצי שנה האחרונה ירדתי באופן הדרגתי מכדורי ה clonex ( כמעט ללא כל תופעות לוואי ) ולאחר שסיימתי התחלתי לרדת בהדרגה מכדורי ה prizma . כיום אני לוקחת חצי כדור prizma בבוקר והתחלתי לסבול מבחילות נוראיות ( בנוסף לכאבי ראש שהבנתי שנפוצים יותר כתופעת לוואי ) האם זו עשויה להיות תופעת לוואי של הירידה מהכדור? (אני לא בהריון!)

היי מיטל השתמשתי בשאלתך גם בתשובתי לחגית - לעיונך ואשמח עם תגיבי גם על ההיבט השני. תודה דר' גיורא הידש

קודם כל ברצוני להודות לך על תשובתך הממצה. אין ספק שאחד הדברים המעסיקים אותנו הסובלים מ"מחלות נפש" (ו - כן , אני לא חושבת שצריך להתעלם מן העובדה שכרגע נפשנו פצועה ,כואבת ,מדממת וחולה) הוא הנושא "האם אני נורמלי" ? -כי הרי כל בן אנוש פוחד באיזשהוא מקום לאבד את שפיותו ולהשתגע או לא להראות נורמלי בעיני אחרים,ובכלל לא להרגיש נורמלי . אולם - פעם קראתי ספר שבו נאמר שאדם נורמלי תמיד יטען שהוא לא נורמלי ואדם משוגע תמיד יטען שהוא נורמלי - וכל זאת מהסיבה הפשוטה שכל עוד האדם הסובל מודע לעובדה שאולי הוא הולך להשתגע ,ופוחד מכך הווה אומר שהוא מאד מחובר למציאות ואילו אדם שאיבד קשר עם המציאות - לא מודע לכך כך שהוא כלל לא חושב על היותו "לא נורמלי". אני יודעת שאני מנסה להרגיע את עצמי שאני לא הולכת ומשתגעת - וגם קיבלתי חיזוק גם ממך ד"ר הידש , מכאן אולי נובעת גם ההתנגדות הגדולה שלי לתרופות - כי אז לדעתי זאת החותמת לכך ש- זהו !!! המושג "חיה על כדורי הרגעה" יהיה נכון גם עליי ואני ממש ממש פוחדת מזה . מיטל

כיצד ניתן להסביר את המונח מחלת נפש? איך יודעים אם חולים במחלת נפש או שרק עוברים תקופה קשה?! האם יש בכלל הבדל?

לחגית שלום, המונח מחלת נפש לא קיים ואני מתנגד לו. מדובר על הפרעות נפשיות בהבדל מהפרעות שיש בהן ממצאים גופניים. למלים מחלת נפש ישנה אסוציאציה של סטיגמה שגם היא מיותרת לחלוטין. קיימת השאלה היכן אנו מדברים על תופעות נורמליות והיכן מתחילות ההפרעות שהפסיכיאטרים מטפלים בהם. תקחי לדוגמא את המכתב של מיטל המופיע אחריך. מצב של חרדה ופחד מדברים הקיימים במציאות זה דבר נורמלי ורגיל. כאשר החרדה נמשכת אחרי שהגורמים נעלמו ומתחילות מגבלות והגבלות בתיפקודים השונים צריך לחשוב על פניה לטיפול נפשי. פסיכולוגי או פסיכיאטרי - אין הבדל לצורך הדיון שלנו. אני מקצר מעט כי הייתי רוצה לשמוע תגובות של שאר משתתפי הפורום. בתודה דר' גיורא הידש

עדיין לא הבנתי כיצד ניתן להבחין בין הפרעה נפשית לקושי זמני. האם בן אדם שסובל מחרדה ,עקב דברים לא טובים ולחצים שעבר בחייו, נחשב לבעל הפרעה נפשית? אני סובלת מחרדה. סובלת מפחד מהפחד. בגלל זה אני לא יוצאת מהבית. אף פעם לא היה לי התקף חרדה אבל אני מפחדת להתאכזב ולהיפגע פגיעה נפשית מאנשים ולכן אני נמנעת מלהתמודד עם החיים בחוץ. בבית אני מתפקדת כרגיל ואפילו עובדת מהבית. אני נמצאת בטיפול אצל פסיכוטרפיסט שמקצועו גם פסיכיאטר ומטופלת גם ב"סרוקסט". הפסיכו' אמר לי שאני סובלת מקושי זמני. האם באמת זה נחשב לקושי זמני או שמא זו הפרעה נפשית?! או שאולי בכלל יש קושי בהגדרות האלה כמו שיש קושי בלהגדיר מה נחשב ל"נורמלי" ומה נחשב ל"לא נורמלי" ?!

ד"ר הידש שלום לפני שהתחלתי טיפול תרופתי הייתי מתוח ורגזן. עם המתח והרגזנות יכולתי לקיים סדר יום תקין. אבא שלי עבר את גיל 92 כשהוא צלול עם אופי עצבני ורגזני יותר משלי. דיכאון היא מחלה כי היא פוגעת גם ביכולת ללכת לבית מרקחת ולהביא תרופות. ודיכאון היא בודאי ובודאי גם לפי דבריך הפרעה נפשית. רגזנות היא דבר שאפשר לחיות איתו אבל אני מעדיף את הפאקסט ואת ההשגחה שאול

מבקשת מידע על התרופה בתודה מראש רזי

רזי שלום, אפקטין הוא פרוזק המקורי המיוצר בארצות הברית וכנראה רק ארוז בארץ. הסיבה להכנסת האפקטין לשוק הייתה כנראה מסחרית ולא עניינית. מבחינתך האפקטין שווה לפרוזק בדיוק. בארץ קיימות שתי תרופות נוספות המכילות את החומר הפעיל של פרוזק ומיוצרות בארץ והן אינן פרוזק מקורי. הפלוטין והפריזמה. בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, מזה חצי שנה לערך אני נוטל את כדור הסרוקסט בתחילה 20 מ"ג ואח"כ 30 מ"ג ומזה שלושה חודשים 40 מ"ג. כעת מצבי הנפשי טוב והשתפר בצורה משמעותית,אך משקל גופי רב ביותר 110\177 ! הומלץ לי ע"י רופא המשפחה לקחת כדור 1 ביום של תרופה בשם "רדוקטיל" אשר המנגנון שלה דומה למנגנון הסרוקסט . שאלתי היא האם ניתן לשלב כדור זה יחד עם הסרוקסט או האם היה לך מקרים בהם יכולת לתת למטופלים את שתי הכדורים יחדיו??? או אולי עלי להוריד את מינון הסרוקסט ל 20 מ"ג,בשל ההשפעה של הרדוקטיל על מערכת העצבים המרכזית. בתודה רבה, אבנר

לאבנר שלום, שאלתך חשובה ומאוד במקום. עם זאת איני יודע את התשובה עליה. כיוון ששתי התרופות חדשות, איני יודע אם כבר קיים חומר מדעי כתשובה לשאלתך. אני מקווה שאמצא זמן לחפש את התשובה. בכל מקרה נשאר בקשר, אם לך יש אינפו. נוספת תכתוב וגם אני אעשה כך. בהצלחה בירידה במשקל. דר' גיורא הידש

אני בת 30.מזה שבועיים אני םובלת ממועקה,עצב והתקפי בכי וכל זאת ללא סיבה מיוחדת.לפני שלושה ימים התחלתי לקחת כדור אחד של היפריקום ביום.(בהמלצת רוקח)האם זה יועיל?מה עלי לעשות כדי לטפל במצבי?

אתי שלום לפני שנתיים וחצי תקף אותי גל של דיכאון שהיה מלווה בסבל איום חולשה פיזית ובפעם הראשונה והיחידה הרגשתי חסר ישע בעיני עצמי. תוך שבועיים מפריצת הגל הדיכאוני פניתי לפסיכיאטר והתחלתי טיפול תרופתי. תוך חודשיים התאוששתי ובמשך שנה נעלמו התסמינים הדיכאונים באופן הדרגתי. צברתי ניסיון בשנתיים וחצי וזה מה שיש לי לאמר לך. 1. הכתובת הראשונה והיחידה הפוטנציאלית לפנייתך היא פסיכיאטר במסגרת קופת החולים . פניה לפסיכולוג גם במסגרת פרטית וגם במסגרת קופת חולים עלולה להיות בזבוז זמן כי לפסיכולוג אין רשות לרשום מירשמים וטיפול פסיכולוגי לבדו לא יכול להיות אפקטיבי במקרה של סבל נפשי קשה. 2. את האפשרות לפניה לפסיכיאטר או לגורם מאבחן אחר את צריכה לברר עם רופא המשפחה שלך. 3. באירוע דיכאוני יש מקום למספר מצומצם של שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי בתחילת האירוע הדיכאוני. 4. טיפול יסודי ומעמיק בשיחות שכרוך בהתמודדות לא פשוטה אפשר להתחיל בהרבה מקרים של דיכאון רק כאשר משתחררים מהדיכאון שלפעמים זה שנה אחרי שהארוע הדיכאוני פרץ. 5. חשוב להדגיש שמהות הטיפול היא לא רק התרופות אלא ליווי של איש מקצוע שעוקב אחרי המצב הריגשי של המטופל. רוקח לא בקי באיבחון מצבים ריגשיים ולכן זה בלתי אחראי לסמוך על דעתו ולהשתמש בהיפריקום 6. ישנו מיתוס שמי שזקוק לטיפול תרופתי מתמודד עם בעיות קשות יותר ממי שנזקק לטיפול בשיחות זהו מיתוס שאין לו אחיזה במציאות. יש הרבה מאוד מקרים של אנשים שהמענה שלהם הוא בטיפול שיחתי אבל בעיותיהם קשות בהרבה מאנשים שמספיק להם טיפול תרופתי בהצלחה שאול

לאתי שלום, עברו רק שבועיים ויתכן שזהו מצב חולף והייתי מחכה עדיין עם טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. ההיפריקום נקרא גם הפרוזק הטבעי והוא הוכח כיעיל במצבי דיכאון. ההיפריקום נמצא בשימוש בעיקר בגרמניה ובארצות הברית. הבעיה היא שקשה מאוד להפיק את החומר הפעיל. בארץ בדרך כלל ישנם חומרים עם מעט מאוד היפריקום פעיל וכדי שההיפריקום יפעל נגד דיכאון דרושות כמויות גדולות הרבה יותר. דדפדפי מספר עמודים אחורנית בפורום זה ותמצאי דיון מעמיק בהיפריקום וגם קישורית. מקווה שהכל יחלוף בלי שישארו עקבות. תעדכני דר' גיורא הידש

למען הסדר הטוב, אני מפנה אותך לעמוד מס 84 בפורום שבו הגבתי לתשובתך. אודה באם תתן לי מענה לשאלותי. בתודה מראש, ושבת שלום

שלום, מודה לך על התיזכורת, בגלל הלחץ של השאלות אני לפעמים מחמיץ תשובות ומעקב. אין בעיה אם מזכירים לי. משך החיים של פרוזק בגוף ארוך, יכול להגיע גם עד שבועיים. לכן המלצתי היא שתחכי ותראי. פרוזק לא גורם לנזק בלתי הפיך ולכן אם הצפצופים נמשכים אחרי פרק זמן זה סימן שהם לא נגרמו מהפרוזק. מסקנה על דרך השלילה. בקשר לבעיות השינה. ראשית צריך למצוא את הסיבה. דיכאון בהחלט יכול לגרום להפרעות בשינה ולכן כדאי ראשית לטפל בדיכאון כאשר הפסיכיאטר אבחן שאת סובלת מדיכאון. ישנן מספר הפרעות בשינה. ישנו קושי להרדם וישנו קושי לשמור על השינה כאשר מתעוררים בשעות הבוקר המוקדמות. לא הבנתי מאלו הפרעות את סובלת. אשתדל לשמור על רצף השאלות. ביי דר' גיורא הידש

תודה על התשובה. אני סובלת מיקצות באמצע הלילה. בתקופה האחרונה, אני מתעוררת בסביבות השעה 0400- 0300 , במהלך השנה היקיצות היו משעה 01:00 ואילך. עקב בעיות השינה, אני הולכת לישון כל ערב בשעה 22:00. מהן הסימפטומים הנוספים של דכאון מעבר לבעיות שינה, לי מאד קשה לקבל שאני בדיכאון. אני חייבת לציין כי אני אימא טריה, לתינוק בין שנה ושלושה חודשים. ובעיות השינה החלו שבוע לאחר סיום תקופת חופשת לידה וחזרה לעבודה. בתודה מראש

דנידינית שלום קראתי את הדיאלוגים בינך לד"ר קפלן על עלות הטיפול הפסיכולוגי והצלחת לשכנע אותי שאם אנשים הם לא מיליונרים אין הצדקה לפניה לפסיכותרפיה אם תרופות SSRI מטפלות בתסמינים של מתח,רגזנות, מחשבות טורדניות,רגישות יתר. בסופו של דבר לחצים כספיים והפסקת טיפול מחוסר אמצעים יכולים בגלל מפח נפש לגרום לתיסכולים ומרירות. האם אני צודק ? שאול

שלום שאול... בשביל לקבל כדור צריך ללכת לרופא, רופא עולה מפסיכולוג (בד"כ), אפשר ללכת לרופא של קופ"ח, אבל אז לא פתרנו את בעיית הסודיות והתיק הרפואי. יתרה מכך שילוב שילוב של טיפול כימי עם טיפול פסיכולוגי/ פסיכותראפי הוא היעיל ביותר לבעיות של דיכאון וחרדה, הבעיה היא שמערכת הבריאות בארץ אינה מוצאת לנכון להתיחס לנקודה הזאת (של טיפול פסיכולוגי) באופן הראוי, כך שגם ישמר החסיון הרפאוי, וגם המחיר יהיה זול. כל רופא, שהולכים אליו באופן פרטי הוא יקר מאוד, אבל מערכת הבריאות דאגה לכך, באמצעות קופות החולים שלרוב החולים לא יהיה צורך ללכת לרופאים באופן פרטי, מאידך זכויותיהם של הלוקים בהפרעות נפשיות, לקבל טיפול שכזה מוסדר בצורה גרועה מאוד בחוק, והם נאלצים לשלם המון כסף עבור טיפול שמן הראוי שיהיה זול.

1. אני לא מתמצא בבעיות של חרדה. 2. ייתכן שלגבי דיכאון שילוב של פסיכותרפיה ותרופות יעיל יותר מטיפול תרופתי בלבד אבל השילוב לא הכרחי. במקרים רבים של דיכאון אפשר לנהל סדר יום תקין רק עם טיפול תרופתי. 3. יש מיקרים רבים שטיפול שיחתי אינטנסיבי הוא הכרחי עבור חולים קשים כמו חלק מהחולים שסובלים מהפרעת אישיות גבולית. למיטב ידיעתי הטיפולים השיחתים לחולים אלה מכוסים על ידי המדינה. זהובעצם