פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
08/10/2002 | 15:30 | מאת: אופק

ל ד"ר גיורא שלום אני בן 27 סובל מסכיזופרניה מזה כ שנתיים ומטופל בתרופה לפונקס. הבעיה שהכי מציקה לי היא ה חוסר יכולת לחוות כל סוג של רגש , לא שמחה ולא עצב. אני ממש מת מבפנים. בעבר שהייתי בריא הייתי אדם רגיש מאוד ויכולתי להנות מהרבה דברים (מוזיקה, סרטים בילויים, בנות) והיום אני כמו רובוט לא מרגיש שום דבר... , חי מת... האם ישנו איזה טיפול או כדור שיכול לעזור ? בתודה , אופק.

08/10/2002 | 18:43 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום אופק, צר לי לשמוע את אשר כתבת, ראשית מעט נחמה שהתופעה שאתה מתאר מוכרת וידועה ורבים מרגישים את כהות הרגשית הזו. תופעה זו היא אופיינית לסכיזופרניה והיא כעין הגנה בפני הרגשות הכואבים. מחשבה "עדיף לא להרגיש מאשר להרגיש רגשות כואבים ולהפגע". התרופות החדשות ובעיקר הלפונקס הידועה לטובה מטרתן לעזור בדיוק בנקודה זו ולשפר את הביטחון העצמי והיכולת להרגיש חוויות ולחיות כמו כל אחד. בשנים האחרונות קיימת התקדמות עצומה בנושא זה, וכספים רבים מושקעים בחיפוש אחר תרופה אשר תעזור בנקודה זו. לעתים חוסר התחושה נגרם ממצב של דיכאון או שקיים גם מרכיב דיכאוני, לכן לעתים תרופות נוגדות דיכאון עוזרות. ביי דר' גיורא הידש

והאם יש קבוצות סיכון שיכולות ללקות בכך יותר מאחרים? תודה נוי

08/10/2002 | 21:33 | מאת: סלעית

האם תרצה להתכתב בנושא?

08/10/2002 | 23:08 | מאת:

שלום לכולם, הנושא חשוב ומרתק, סלעית אולי תתחילי ואופק יצטרף? אני אחכה ביי הידש

13/10/2002 | 16:18 | מאת: אופק

היי סלעית, אשמח להתכתב איתך צרי איתי קשר לאימייל - [email protected] סלעית כתב/ה: > > האם תרצה להתכתב בנושא?

08/10/2002 | 13:55 | מאת: אדווה

יש פורום התמכרויות ב- walla. שם דיסקסנו הכל. ברור שהוא עושה ככל העולה על רוחו. זו ההנאה הפרוורטית שלו! הוא לא יכול לאהוב! הוא חייב לשלוט! הוא דפוק לגמרי! אל תחשבי שטוב לו בכלל. הוא לחלוטין לא מאושר. רע לו בחיים. רע לו בכלל. ותמיד זה היה כך. בלי קשר אלייך! את האדם הכי קרוב אליו! הוא חייב להרוס אותך ולפגוע בך, כי מבחינתו את רעה רעה רעה! את מאיימת על הקיום שלו. הוא ימות ולא ייתן לך לשלוט בו. ומצד שני הוא לא ייתן לך לעולם לעזוב אותו. הוא תלוי בך כמו שאת בו! שניכם תלותיים! כדי להבריח אותו את צריכה לעשות דבר אחד- להשפיל אותו! מאד!! הוא לא יחזור יותר. דבר שני- הוא לא קולט בכלל כמה את עסוקה בו וכואבת. הוא לא יכול להאמין לזה, וגם אם תספרי לו הוא לא יקלוט! היתה לי חברה במצב הזה, והוא גרם לה שתצפה בו שוכב עם מישהי אחרת. והיא עצמה- בחורה אינטליגנטית, יפה ומוצלחת. בדרך כלל הם גם לא מוצלחים, הגברים האלה. שיטת 12 הצעדים היא קבוצה לגמילה מאלכוהול, לפיה עובדים A.A. הקבוצה שלי נמצאת באזור ירושלים וכן הפסיכולוג. איפה את צריכה?

היי אדווה היום הייתי אצל פסיכולוגית כי חשתי שאני על סף התמוטטות הוא דוקא מאד מוצלח ומאוד חזק באופי ביקשתי שיעזוב אמרתי לו שלא רוצה להיות איתו - כאילו טחנתי מים הוא מתקשר מתי שרוצה ואז אני הופכת לסמרטוט ריצפה שלו. איך מאדם יציב עם חיי משפחה טובים ניקלעתי למערכת כזאת לא מבינה. כשהוא אומר שאני רכוש שלו הוא באמת מתכוון? לדעתי פרט אלי יש לו עוד לפחות עוד אחת הוא לא נעלב ואני קשה לי מאוד אני מתגוררת בתל אביב תודה אפרת

כן כן!! רכוש שלו! זהו בדיוק. עלית על זה- זו הפרעת השליטה שיש לו! האם את מבינה, אפרת, מה זו הפרעת שליטה? הוא חייב לשלוט בך! חייב לנווט אותך. לגמרי! גם אם את לא מתמרדת, הוא לא שם לב. אבל ככל שאת יותר סובלת הוא יותר מאושר! וכשאת מבקשת ממנו- שהוא יעזוב אותך, זה שיא האושר!! כי זה אומר שאת שלו, את לא מסוגלת לצאת מזה בכוחות עצמך. הוא לוכד את טרפו, ומשאיר אותו לפרפר ברשת. ברגע שתרכשי עצמאות, הוא ייכנס לפאניקה. נוראית!! נוראית!! סביר להניח שהוא עבר התעללות איומה בילדותו. תשאלי אותו קצת על זה ותראי. תשאלי אותו שאלות על אהבות בתקופת הנעורים, ואיך היה בבית. תתענייני, מה אכפת לך. אם את כבר שם. אבל- הוא לא מסוגל להתמסר אלייך. הוא גמור!

08/10/2002 | 08:22 | מאת: לילך

שלום ביתי מטריפה אותי ואת בעלי עם נושא הביגוד בצורה חריגה. מסרבת פעמים רבות ללכת עם נעליים וגרביים כי "זה לא נוח לה" וגם בגדים - היא לובשת בגדים מאוד מסויימים . לפעמים אנחנו קונות יחד ומודדות ולמחרת הבגד פתאום "לא נוח" או "לא מתאים". הגענו למצב שבו היא לא הולכת למקומות ואפילו לא לב"ס בגלל שאי אפשר למצוא משהו ללבוש. האם ידוע לך על בעיה כזאת או דומה? האם ביתי זקוקה לטיפול פסיכיאטרי תודה

08/10/2002 | 22:48 | מאת: adi

לילך, אף אחד לא יקבע אם הילדה צריכה טיפול פסיכיאטרי, בלי לראות אותה. נסי לשאול פסיכולוג ילדים. עדי

08/10/2002 | 03:23 | מאת: אלי

הייתי רוצה לדעת איזה טיפול קיים לגבי קשיי ריכוז. אני בן 28, לא היפר אקטיבי (אפילו רגוע) שומר על כושר גופני ואין לי משקל עודף (גובה 174 - 68 ק"ג). תמיד היו לי קשיי ריכוז אך מעולם לא קיבלתי טיפול רפואי בנושא. למרות שסימתי תואר ראשון בהצטינות - הלימודים היו לי קשים מאד ובעבודה הבעיה מטרידה אותי מאד. שמעתי שישנו כדור בשם ריטאלין אבל הבנתי שהוא מיועד לילדים הסובלים מהיפר אקטיביות וכפי שציינתי אני אדם מתון. האם ישנו טיפול תרופתי שיכול לסייע לי, האם ריטלין יכול להתאים לי ואלו תרופות מלבד ריטלין קימות. אשמח לקבל גם מידע על אתרי אינטרנט רלוונטים. בתודה מראש.

08/10/2002 | 20:35 | מאת: שאול

האיפיונים של הפרעות קשב וריכוז ADHD תסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מאת: יעל מליניאק מתוך האתר של doctors ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER דמינו לעצמכם איך נראים חיים בתוך קליידוסקופ שבו קולות, תמונות, ומחשבות מתחלפות במהירות. אתה עובר ממחשבה או מפעילות אחת לאחרת בקצב מסחרר, שלא מאפשר לך להתרכז באורך מלא באף אחת מהפעילויות . יתכן אפילו שאתה כל כך שקוע במחשבותיך עד כי לא תבחין שמשהו מדבר אילך. זוהי הרגשתם של רבים הסובלים מתסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות. סימנים כגון חוסר יכולת לשבת במקום אחד מבלי לנוע, קושי בתכנון פעולותיהם, קושי בסיום משימה שהחלו או חוסר מודעות מלאה לנעשה סביבם. לאנשים הצופים מהצד ב הסובלים מהפרעת קשב יראו שקועים בבולמוס של פעילות בלתי מאורגנת. באופן מפתיע, ישנן שעות בהן ההיפראקטיביים נראים בסדר, מה שגורם לרבים לחשוב שהסובלים מ- ADHD מסוגלים לשלוט בהתנהגותם. כתוצאה מכל המתואר לעיל ברור כי התסמונת משבשת לסובלים ממנה את חיי היומיום, מפריעה להם ביצירת קשרים חברתיים וגורמת להם לפתח בעיות הקשורות בערך עצמי ירוד. נתונים כלליים על התסמונת: תסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) מופיעה אצל כ 3-5 אחוזים מכלל הילדים כאשר בנים מפתחים את המחלה פי 3 יותר מאשר בנות. בארה"ב בממוצע, לפחות ילד אחד בכל כיתה נזקק לעזרה על מנת להתמודד עם ההפרעה שלעיתים קרובות ממשיכה גם בגיל ההתבגרות ואף לאחר מכן. היום ניתנת עזרה לסובלים מהתסמונת בעיקר בדרך של תרופות, שיחות ויחס מיוחד במסגרת בית הספר שם בדרך כלל מופיעה הבעיה לראשונה. מדענים עדין לא מצאו סיבה יחידה לתסמונת זו וניראה, שסיבה יחידה לא קיימת. ידוע כי מבחינה סטטיסטית לאבות רבים הסובלים מ- ADHD יש בנים עם אותה בעיה, ויתכן שישנו מרכיב גנטי לתסמונת זו. אבחנה של התסמונת: בניגוד לבעיות רפואיות אחרות, לתסמונת הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD אין סימנים חיצוניים ברורים שיכולים לעזור לרופא המטפל לגבש אבחנה. האבחנה מבוצעת על ידי זיהוי צורות התנהגות אופייניות שמשתנות בדרך כלל ממטופל אחד למשנהו. ההתנהגות האופייניות הנפוצות ביותר הן קשב לקוי, היפראקטיביות והתנהגות אימפולסיבית. קשב לקוי: אנשים עם קשב לקוי מתקשים להיצמד לביצוע משימה אחת לאורך זמן ובמקרים רבים משתעממים דקות מעטות אחרי שהחלו בביצוע המשימה. למרבה ההפתעה אותם אנשים מסוגלים לקשב מתמשך כאשר מדובר בפעילויות המעניינות אותם. בפעילויות בהם הם מוצאים פחות עניין, הקושי הוא להתמקד, להשלים ביצוע משימה או ללמוד דבר מה חדש. היפראקטיביות: אנשים הסובלים מהיפראקטיביות נראים כמי שנימצא בתנועה מתמדת, הם אינם מסוגלים לשבת במנוחה. בכיתה לדוגמא, הם יתנדנדו על הכיסא, יניעו את רגליהם ללא הרף, יתופפו עם העפרון על השולחן, יעסקו בהשחתת ציוד או ידברו ללא הפסקה. מחוץ לכיתה הם עשויים לחוש מאוד מתוחים לנסות לבצע מספר משימות בעת ובעונה אחת ולקפוץ מביצוע משימה אחת לאחרת. התנהגות אימפולסיבית: אנשים בעלי התנהגות אימפולסיבית אינם מסוגלים למתן את תגובותיהם המיידיות. כתוצאה מכך הם עשויים לדוגמא לפלוט הערות או לרוץ לכביש מבלי להסתכל. ילדים כאלו יתקשו להמתין לתורם בשעת משחק חברתי או יחטפו לילד אחר צעצוע מהיד. כאשר הם מתרגזים הם בד"כ מכים ילדים אחרים. האם כל מי שסובל מתופעות אלו סובל מתסמונת הפקעת קשב? חשוב לציין שלא כל אחד שהוא בעל קשב לקוי, היפראקטיביות ואימפולסיביות סובל בהכרח מ-ADHD. רוב האנשים פולטים מדי פעם דברים שלא התכוונו לאומרם, קופצים ממשימה למשימה או הופכים לבלתי מאורגנים ושכחנים לכן נשאלת השאלה איך מאבחנים ADHD ? ממומחים בודקים לגבי כל פציינט חשוד את העובדות הבאות. האם ההתנהגויות הללו קורות יותר מן המקובל בדרך כלל לאותו הגיל? מתי התנהגות זאת החלה ובאיזה תדירות היא מופיעה? האם ההתנהגות מהווה בעיה מתמשכת? האם הבעיה מופיעה במצבים שונים או רק בסיטואציות ספציפיות?. לאחר בדיקת עובדות אלו ההתנהגות של הנבדק נבדקת מול רשימת סימנים ומאפיינים של התסמונת. סימנים ומאפיינים של תסמונת ADHD: ישנם שלוש תבניות התנהגות המתאימות ל-ADHD . הפרעה הגורמת לקשב לקוי לאורך זמן, הפרעה שהיא בעיקרה היפראקטיבית ואימפולסיבית או הפרעה הכוללת קשב לקוי יחד עם היפראקטיבית ואימפולסיבית. את הקריטריונים הללו ניתן לבדוק בעזרת שיחה עם הנבדק או בעזרת מבחנים אובייקטיבים שנערכים על ידי הבודק. סימנים ללקוי קשב: אבוד ריכוז כתוצאה מקולות או מראות לא רלבנטיים, אי תשומת לב לפרטים שגורמת לטעויות שמקורן בחוסר תשומת לב, אי יכולת לבצע הוראות בצורה מלאה ומדויקת, שכחה או איבוד של כלים הדרושים לביצוע משימה. סימנים להיפראקטיבית ואימפולסיבית: הרגשת חוסר רוגע המלווה בתזוזה מתמדת של הידיים או הרגליים, חוסר יכולת לשבת במקום אחד כאשר הנבדק מתבקש לשבת במנוחה,. שליפת תשובות עוד לפני שהשאלה נשאלה, קשיים בעמידה בתור או בהמתנה לתור בזמן משחק. לביסוס האבחנה ההתנהגויות הללו צריכות להופיע לפני גיל 7 ולהתמשך לפחות שישה חודשים, אלא גם הן חייבות לפגוע בצורה משמעותית לפחות בשניי תחומים מרכזיים בחייו של הנבדק כגון: בית ספר, משפחה, עבודה או חיי חברה. הבעייתיות באבחנה של תסמונת זו: הבעיה העיקרית באבחנה היא שגורמים רבים יכולים לגרום להופעת סימנים אופינייםל- ADHD. לדוגמא בעיות רגשיות אצל ילדים יכולות להפוך אותם לבעלי סימפטומים של ADHD למרות שאינם סובלים מהתסמונת. גם קשיים בלימודים הנובעים מסיבות אחרות, יכולים להתבטא בסימנים אלו. לכן, חשוב לשלול מקורות אחרים להפרעה לפני שמחליטים על האבחנה ומתחילים בטיפול ב- ADHD. קיים טיפול בתסמונת זו בכולל שילוב של תרופות וטיפול תומך מסוגים שונים, על אפשרויות הטיפול השונות בפעם הבאה.

08/10/2002 | 23:14 | מאת:

לאלי שלום, קשיי ריכוז אצל מבוגרים זהו נושא מורכב מאוד ומעט רופאים עוסקים בו. הפרעת קשב היא בעיה אופיינית לילדים ומטבעה היא מוקלת וחולפת עם השנים, בדרך כלל בגיל ההתבגרות היא חולפת לגמרי. עם זאת ישנה קבוצה שהפרעת הקשב נמשכת אצלם גם כאשר הם מבוגרים. הספרות והמחקרים בנושא מועטים וגם השכיחות עדיין לא נקבעה. כפי שקורה אצל רבים, מדובר על אנשים אינטליגנטים ובעלי יכולת אבל הפוטנציאל שלהם הרבה יותר גבוה, והם מנצלים רק חלק מהפוטנציאל שלהם בגלל קשיים דומים למה שאתה מרגיש. תנסה להיעזר בתשובותי לאורלי בעמוד זה ובעמוד הקודם. אם ישנן שאלות נוספות אשתדל לעזור. דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 02:30 | מאת: שלומקו

שלום ד"ר, אח שלי בן 15 וחצי וכבר יותר משנה, הוא סיגל לעצמו סדר יום הפוך ולא נורמלי: הוא מתחיל לעשות את השיעורים בלילה, הולך לישון בין 2-4 בבוקר, למרות שהוא צריך לקום בין 6וחצי ל7 בבוקר, וכשהוא חוזר מהבית ספר ספר בסביבות 2-4 בצהריים, הוא הולך תוך חצי שעה לישון , לפעמים עד 6 בערב, לפעמים אפילו עד 9 בערב, וגם ישן לפעמים פעמיים באמצע היום, רציתי לדעת אם המצב הזה יכול לגרום לבעיות, ועד כמה הבעייה הזאת נפוצה אצל אנשים אחרים? לי אישית נראה שהוא היחיד שמתנהג ככה (בהשוואה לילדים אחרים מהשכבה שלו למשל) לפחות במשך כל כך הרבה זמן.... אני סיימתי בית ספר וזה נראה לי ממש טיפשי להכין שיעורים עד השעות המאוחרות של הלילה כל יום... כל פעם שמדברים איתו הוא רק עונה "עזבו אותי / בסדר בסדר" וממשיך ככה כבר יותר משנה, הוא גם אמר כמה פעמים שהוא לא ייעשה את זה יותר אבל הוא בכל זאת ממשיך..... גם החופשים הארוכים לא החזירו אותו לסדר יום נורמלי של להיות ער ביום ולישון בלילה... מה אפשר לעשות????? תודה!

08/10/2002 | 19:31 | מאת: אייל

שלום שלומקו. תראה, לדעתי זה לא בהכרח מעיד על בעיה כלשהי, פשוט יש אנשים שיותר אוהבים לחיות בלילה....... מצד שני, יתכן וכן קיימת כאן בעיה. מה שאני הייתי מציע זה קודם כל לקחת אותו לבדיקות דם, כדי לבדוק שאין לו בעיה פיסית (יש מחלות שנותנות "חשק" לישון או חוסר בויטמינים), ושנית לנסות לדבר איתו ולבדוק אם הוא לא בדיכאון ממשהו, כי לעיתים השינה ביום היא סוג של בריחה מהמציאות. (וזה מנסיון.....). מקוה שעזרתי ביי ביי אייל

08/10/2002 | 23:16 | מאת:

תודה לאייל, אני מסכים עם הכתוב. הידש

08/10/2002 | 01:16 | מאת: אבי

רצוני לדעת מהו הסיכון בנישואים עם משהי שאחותה סובלת מסיכזופרניה וגם עוד קרובת משפחתה מצד אביה

08/10/2002 | 18:53 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

אבי שלום, בשאלות כאלו עדיף לפנות לפסיכיאטר ולקבל תמונה מדוייקת ואז ניתן לשאול שאלות ולהרחיב את הנושא. מדובר פה על סיכונים וסיכויים כאשר אלו נתונים סטטיסטיים. ומסטטיסטיקה צריך להיזהר - תמיד צריך לזכור את האדם שטבע בברכה שהעומק הממוצע שלה היה 20 ס"מ. באופן סטטיסטי, הסיכון של ילד לחלות בסכיזופרניה הוא אחוז אחד. כלומר אם שני ההורים בריאים ואין תרושה זהו המספר. אם קרוב ממדרגה ראשונה חולה, הסיכון עולה פי 10 ומגיע לעשרה אחוזים. כלומר אם אחד ההורים חולה הסיכון שילד יהיה חולה הוא 10 %. האחות של חברתך/אשתך תהיה הדודה של הילד שלכם, כלומר קרוב ממדרגה שניה. הסיכון כאן נמוך יותר ומגיע לארבעה אחוזים. כלומר אם יהיו לכם מאה ילדים אז ארבעה יהיו חולים. לשם השוואה, אחוז הילדים שאינם משרתים בצה"ל בגלל מחלות גופניות חמורות (פרופיל רפואי גופני 21) מגיע ל 6%. כלומר כל הבאת ילד לעולם יש בה סיכון לא קטן. הנתון מעיתון ה"ארץ" מהיום. מקווה שעניתי על שאלתך. עם זאת המלצתי שתקבלו ייעוץ בעל פה בפגישה עם פסיכיאטר בגלל הרגישות של הנושא. אבל בדרך כלל האהבה מנצחת! דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 00:55 | מאת: רעות

היי התחלתי היום ליטול כדור ציפראמיל 20 מיליגרם,ליתר דיוק התחלתי עם חצי כדור מתוך חשש לבחילות שתקפו אותי בפעם הקודמת שניסיתי... כרגע הכל סביר(למרות שיש תחושה של בטן נוקשה ובחילה עשרות דקות לאחר הנטילה של הכדור).שאלתי היא:מהו הזמן המינימלי והמקסימלי שהכדורים מתחיל לפעול ולגרום להרגשה טובה?והאם מינון קטן של 10 מ"ג לאורך זמן יכול להשפיע? ושאלה שנייה,האם הסרוטונין שאמור להיות מופרש בכמות גבוהה יותר במח,מופרש בצד ימין של הראש?שאלה מוזרה,אבל מהפעם הקודמת שנטלתי את הכדור זכור לי כי כל הזמן היו לי כאבים ראש ממוקדים בצד ימין של הראש... תודה על תשובה רעות

08/10/2002 | 18:24 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

לרעות שלום, הרגשה לא טובה ברום הבטן היא תופעת לוואי ידועה של כל התרופות מקבוצת ה- SSRI וגם הציפרמיל. התופעה הזו חולפת, ומקסימום נמשכת כשבועיים. לכן מומלץ ליטול את התרופות עם אוכל בהתחלה. המינון הרגיל הוא 20 מג' ובדרך כלל אני לא ממליץ על פחות. ההשפעה הטובה של ציפרמיל מתחילה להיות מורגשת כשבועיים שלושה אחרי תחילת השימוש. כאבי ראש הן תופעות לוואי מוכרות בשכיחות נמוכה לטיפול עם ציפרמיל. אין לכך משמעות לגבי צד ימין או צד שמאל של הראש. בהצלחה דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 22:46 | מאת: שאול

מהי הפרעת אישיות גבולית????

07/10/2002 | 23:04 | מאת:

לשאול שלום, שאלה קשה מפני שאנשים רבים משתמשים באבחנה זו ומתכוונים לדברים אחרים. באופן כללי ביותר מבלי להכנס להרצאה, הפרעות אישיות אינן מחלות נפש והן התנהגויות ודפוסי תגובה האופייניות לכל אדם. בקצה השני נמצאות ההפרעות הנפשיות החמורות עם הפרעה בשיפוט המציאות כלומר מצבים פסיכוטיים. הפרעת אישיות זו נמצאת על הגבול, כלומר דפוסי ההתנהגות קשים ולעתים ישנם מצבים פסיכוטיים קצרים. למרות מה שכתבתי בקיצור נמרץ, מטפלים אחרים יכולים לאמר דברים אחרים לפי שיטות מיון וסיווג אחרות. לכן צריך להזהר מאוד מאוד עם אבחנה זו. במידה ותפרט יותר את שאלתך אולי אוכל לעזור יותר ביי דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 00:02 | מאת: שאול

חברה שלי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בדלל מחשבות אובדניות והרופאה שם גדירה אותה כמהובחנת בהפרעת אישיות גבולית מה זה אומר??? חברה שלי בזמן האחרון עצובה במיוחד וחושבת כל הזמן על לחתוך את עצמה אני מאוד אוהב אותה והיא אוהבת אותי אבל גם היא וגם אני לא מבינים מה לא בסדר ומה קורה לה מה גורם לכל המחשבות והרצון שלה למות מה זה אומר להיות עם אישיות גבולית ???????

07/10/2002 | 23:06 | מאת: שאול

לא אובחנתי כ BPD יש באתר קולות www.voices.co.il מאמר מצוין

07/10/2002 | 22:36 | מאת: אורלי

לדר הירש אני מפנה אותך לשאלה שלי בתחתית העמוד לגבי ריטאלין ומזכירה שהבטחת לי תשובה מפורטת עוד הערב! תודה אורלי

08/10/2002 | 00:27 | מאת:

לאורלי שלום, אני מקווה שאת עדיין ערה, ובכל זאת יתפתח דיון מהשאלתך. אני חושב שאת מכירה את האינפורמציה הבסיסית על ריטלין ולכן לא אחזור עליה, ניתן לראות גם באתר של וואלה על תרופות, לדעתי זהו אתר אמין וטוב - http://health.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=medicine/drug1&id=168&name=ריטלין&page=3 ריטלין נמצאת בשימוש כבר כשלושים שנה וחשוב לציין עובדה זו, כיוון שאין מדובר בתרופה חדשה ה, הידע והניסיון אתה רב. גם בטיחות התרופה הוכחה כגבוהה ולכן אפשר לתת אותה לילדים. עדיין חסרה אינפורמציה לגבי יעילות ותופעות לוואי של התרופה לילדים מתחת לגיל שש. היעילות ותופעות הלוואי כבר ידועות וכיום ההתלבטויות הן בעיקר לגבי המינון. האם לתת רק לבית הספר? האם לעשות הפסקה בסופי שבוע וכדומה. תופעות הלוואי של ירידה בתיאבון ועיכוב הגדילה ידועים. מצד שני כאשר ילד סובל מפעילות יתר והוא לא מקבל טיפול מתאים הוא יסבול גם מהפרעות פסיכולוגיות ובעיקר הדימוי העצמי שלו נפגע. המורה תחליט שהוא ילד מפריע וילד רע, תכעס עליו, תעניש אותו והישגיו בלימודים יהיו נמוכים. גם בבית הוא מפריע, באי שקט ובאמת קשה מאוד למצוא סבלנות לילד עם הפרעת קשב קשה. יש גם בעיה ביכולתם ללמוד דפוסי התנהגות בחברה וקודים חברתיים כך שלעתים התנהגותם חריגה. כל אלו פוגעים בהתפתחות הנפשית ובגדילה הפסיכולוגית. במקרים הקשים והמוזנחים מגיעים גם לעבריינות. כלומר חלק גדול מהעבריינים סבל מהפרעת קשב. לכן צריך למצוא את האיזון הנכון לכל ילד וילד בין החסרונות של הטיפול התרופתי ובין הסיכונים הפסיכולוגיים שבאי מתן הטיפול. התשובה היא אינדיווידואלית לכל ילד ומשפחה, ומשתנה גם לפי גיל הילד. בנוסף, הטיפולים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים והחינוכיים של חינוך מיוחד ומרכזי למידה חשובים ביותר. לעתים טיפולים אלו יותר חשובים מהטיפול בריטלין ובהחלט יכולים להחליף את הטיפול התרופתי אצל חלק מהילדים. כיום המחקרים והחיפוש הוא אחר ריטלין עם משך פעולה ארוך המתקרב ל 12 שעות וישנה כבר התקדמות בנושא. אין בעיה להמשיך בדיון ביי דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 04:32 | מאת: אורלי

הי קודם כל אתה עשר. (אומנם בהתחלה היה נדמה לי שאתה מנסה להתחמק מן השאלה...). שאלתי כלהלן: קראתי שבמקום ריטאלין ניתן לקחת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. ורציתי לשאול אותך מה דעתך על כך? הרי מדובר בעצם בהרגעה, לא? כך ניתן לחסוך התמכרות ותופעות שונות. האם לדוגמא אפקסור לא תוכל להיות יעילה באותה מידה? מה דעתך?

07/10/2002 | 21:53 | מאת: אפרת

אני אישה נשואה בת 50 מעורבת זה שנתיים וחצי ביחסים סאדו מאזוכיסטיים עם גבר בן 39 . במהלך השנים הללו אינני מתפקדת פלא שעוד לא פיטרו אותי מהעבודה בבית אני לא נמצאת בראש - בני משפחתי רואים שאני מבולבלת אך לא יודעים למה ליחס זאת. שום דבר לא מעניין אותי רק הוא עם חברים רבים ניתקתי קשר ההתמכרות אליו טוטאלית עלי לציין שאני לא מקבלת ממנו כל יחס רק מכות השפלות כאב וכאב ההמתנה . בשביל הכמה שעות בשבוע שאנו נפגשים אני מוכנה לעשות הכל. מאישה עם חברים עבודה משפחה וכו אני חשה שנותרתי רק למענו כשהוא לא מצלצל אני חשה שבליבי ניפער חור ותהום שיותר ממנה אין. עיזרו לי מה עושים? אפרת

08/10/2002 | 13:28 | מאת: אדווה

כן. המצב מאד מאד מוכר. הרבה נשים נתקלות בזה בחייהן. כל אאחת ברמה זו או אחרת. אכן מדובר בתמכרות. דנתי בזה במשך שנה בפורום למתמכרים ב- walla. אני עברתי טיפול נפשי בנושא, וכן קבוצת 12 צעדים, וקראתי המון ספרים. ההתנסות מאד מעניינת ומועילה, למרות הכאב העצום. ואכן שמעתי על כך מהרבה נשואות. אל תחששי ממה שאת עוברת. אין בך שום פגם. מעבר לכך, אינך מזוכיסטית. מזוכיסטית נהנים מקשר כזה, ורוצים שיימשך, ואילו המכורים רוצים כבר שייגמר בדרך נס. ובאמת, אחרי שהוא נגמר יש להם הקלה עצומה ונהדרת. וזה מה שיקרה גם לך. שימי לב, מה שאת עוברת הוא כזה- ישנו הרצון באהבה- רומנטית, סוערת, לחוש אטרקטיבית ומיוחדת (מן הסתם זה מה שהוא נתן לך בתחילת הקשר, ואז...אופס, נרתע והחל להיעלם). הרצון הזה באהבה הוא פסגת שאיפותייך. נכון, שבמשך שנים הוא היה רדום, אבל מדי פעם פינטזת על זה (אני מניחה לשער). אני מעזה לנחש גם, שהבחור נכנס לחייך בתקופת ריקנות כלשהיא- איזושהי שחיקה, קצת ייאוש. תחושה ש- מה כבר צופן לי העתיד. בטח כלום. ואז הוא בא עם כל האנרגיות, והחל לחזר אחרייך (אני צודקת?). ואת נאחזת בו כמו במושיע! כי לא היה פיתרון אחר למצוקה בה היית. הוא גם פתר את המצוקה וגם הגשים לך חלום! אז מה זה, אם לא סם? ועכשיו, אם הוא עוזב אותך- אין כלום. אין כלום בלעדיו! גם קודם לא היה, ועכשיו- בכלל!! פחד אלהים. את רוצה רק להיצמד אליו, ולשאוב ממנו כוח. זו התלות. כעת- המהלכים הבאים- טיפול בשני המוקדים- הרצון בהתמזגות הנטייה לייאוש, ולראייה קצרת טווח של החיים. בהצלחה!! אשמח לשמוע ממך, ואם את צריכה עזרה בכך.

העניין שהוא מתעלל בי נפשית וגופנית אומר שיבוא ולא בא בא כשאני לא יכולה עושה ככל העולה על רוחו מאיים שידבר עם בעלי - לכן הקלטתי אותו ואיימתי שאשמיע לאישתו וכאשר אני רוצה לסיים הוא לא מניח לי באיזה פורום דיברת על כך והאם יש לך שם של פסיכולוג שיכל לעזור לי לצאת מהבור השחור הזה הוא אגב מעולם לא יאמר מילה טובה דואג רק לעצמו אבל זה כבר שנתיים וזה רע מאוד מאוד מהם 12 הצעדים בהם טופלת? אפרת

08/10/2002 | 13:41 | מאת: אפרת

אדווה אני ממש במצב קשה כי הוא מחזיק את החבל על הצואר שלי לו היה מנתק עובר חודש חודשיים ובסוף ניגמלים אבל שנתיים ככה זה נמשך כל הזמן על סף התהום חיי אינם חיים ולא לא הייתי בתקופה קשה דוקא חיים לא רעים -עד שהגיע החולי הרע הזה אני חושבת שגם הוא מכור במידה רבה לכך הלואי והיה עוזב קראתי את מכתבך מספר פעמים ושאבתי מכך עידוד תודה שוב אפרת

07/10/2002 | 20:47 | מאת: רזי

האם מישהו מכיר את התרופה ויכול להפנות אותי למתן אינפורמציה עליה בתודה מראש רזי

07/10/2002 | 21:43 | מאת:

רזי שלום, האם אתה יכול לרשום את שם התרופה באנגלית כדי למנוע טעויות? תודה דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 19:23 | מאת: רזי

שםהתרופה באנגלית montyllin תודה על ההענות הדחופה

07/10/2002 | 19:36 | מאת: זיו

שלום לך ד"ר הידש. ברוך בואך לפורום הפסכיאטריה ומזל טוב על קבלת ניהולו. ראיתי כי יש לך הרבה עצות טובות, חכמות ואני מתאר לעצמי שהן גם מקצועיות. רציתי לדעת איך ניתן ליצור איתך קשר אישי על מנת להיות בטיפול אצלך. אני מניח, לאור זה שהמנהל הקודם הציג ב " כרטיס הביקור " שלו את מספר הטלפון, שגם אתה תסכים לכך. מקווה שזה בסדר ולא נוגד את עקרונותיך. בתודה מראש, זיו

07/10/2002 | 20:26 | מאת:

היי אני נמצא בפורום מסיבות רבות, פרטי האישיים אינם חסויים וניתן למצוא אותם בכל דרך מקובלת. לפני מספר ימים הקשתי את שמי ב GOOGLE ונדהמתי. אבל יש את האתר שלי שכיום השימוש בו בחינם. כך שלא נערבב שמחה וששון. ביי דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 22:38 | מאת: אורלי

ניתן למצוא הפנייה לאתר של ד"ר הירש גם בפורום זה, באחד מן העמודים האחרונים.

07/10/2002 | 19:28 | מאת: גלית

האם אתה מכיר גורמים המטפלים ב-o.c.d מלבד מרפאות החוץ של בתי החולים לחולי הנפש שלוקחים מחירים סבירים ולא סליחה על הביטוי מחירים מהשמיים. גלית

07/10/2002 | 20:28 | מאת:

היי מלבד מרפאות של בתי החולים הפסיכיאטרים ישנן המרפאות והרופאים של קופות החולים וגם מרפאות של בתי חולים כללים. שאר האפשריות הן במסגרת הפרטית. בהצלחה דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 18:32 | מאת: שרי

חיפשתי בהודעות קודמות ולא מצאתי תשובה חד משמעית כלשהי... מה הקשר בין כדורים נגד דכאון (כדוגמת פריזמה) לעישון מריחואנה? מה התוצאות הצפויות, והאם יש סיכון כלשהו בכך?

07/10/2002 | 19:22 | מאת: שאול ס.

מריחואנה לבדה בשימוש ממושך עלולה לגרום למוח נזק בלתי הפיך. המריחואנה עלולה להביא לדיכאון כרוני שלא ניתן לטיפול

07/10/2002 | 21:45 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

היי איני מכיר מחקר אשר בודק נקודה ספציפית זו. במוח שני החומרים המלאכותיים אינם עובדים על אותם החומרים. אני חושב שהשילוב מאוד אינדיווידואלי. אני חושב שאין צורך שאפרט את אי המלצתי. ביי דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 00:53 | מאת: שרי

מובן לי שאין זה מומלץ, ומאז שהתחלתי את הפריזמה הפסקתי לעשן (הרגשתי שהעישון הוא אחת הסיבות לדכאון). פשוט רציתי לדעת אם החומרים עובדים על מרכזים זהים במוח. בכל אופן - עזרת לי. תודה.

07/10/2002 | 17:29 | מאת: עופר

שלום אני בן 25 ומשתמש ב-DEPREXAN כ-3 חודשים , והתרופה הזאת גורמת לי לעצירות קשה. פניתי אל הפסיכיאטר שלי וסיפרתי לו על העצירות והוא אמר לי להשתמש בכל מיני סיבים, עשיתי כך וזה לא עזר לי , ולכן פניתי לרופא המישפחה והוא נתן לי מירשם ל-LAXATIVE COMPOUND. והשאלה שלי אם זה בסדר שאני משתמש בשני התרופות יחד? אם לא , אז מה הטיפול שאני צריך לעשות כדי למנוע את העצירות?

07/10/2002 | 21:48 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

עופר שלום, השימוש בשתי התרופות הללו הוא בסדר ואין סתירה ביניהן. עם זאת לפני השימוש בלקסטיב הייתי ממליץ לנסות ולהקל על העצירות עם דיאטה. כלומר להמנע מאכילת דברים הגורמים לעצירות - אורז, בוטנים, בננות וכדומה. פירות יבשים, פירות עם קליפה, תה מסוגים שונים ועוד רבים מקילים על היציאות. והשאלה החשובה מכולם האם הדפרקסן עוזר לך? ביי דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 15:24 | מאת: ר

שלום, יש לי ילד בן 4 וחצי שאובחן כ-ADHA והוחלט על מתן ריטלין, חצי כדור בבקר. יש שיפור ניכר בהתנהגות ללא תופעות לוואי כלשהן, אבל ההשפעה היא רק ל-3 עד 4 שעות, האם זה בטוח לתת מנה נוספת אחרי פרק זמן זה. הפסיכיאטרית שלו טוענת שאין צורך, אבל הוא חוזר להתנהגות הפרועה שלו שלפני הרטלין, והופך מילד מרוכז ומשתתף לילד מופרע. מה עושים?

07/10/2002 | 21:53 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום רב, הטיפול בריטלין עוזר כפי שאתה יודע מניסיונך. הטיפול בריטלין הוא בעיקר סימפטומטי, כלומר מאפשר את הריכוז אולם אינו פותר את הבעיה שבגללה יש הפרעות בריכוז ואינו "מבריא" את הילד. למרות שאין תופעות לוואי הרי טיפול תרופתי לילד בן 4 גורם להתלבטויות לא מעטות. לפי תאורך אני חושב שהטיפול נחוץ אולם מתעוררת השאלה איזו כמות נחוצה כאשר כדאי לתת את הכמות המינימלית הנחוצה. לכן המלצתי היא להמעיט ככול הניתן ומצד שני לתת כאשר צריך. קל יותר להגיד זאת מאשר לבצע אולם עם הניסיון וההכירות עם התרופה אתה ואשתך תכירו ותדעו מה המינון המתאים ביותר לילד שלכם. המינון לא חייב להיות קבוע, יתכן ויום אחד יהיה חשוב לתת לו יותר ויום אחר הוא בכלל לא יקח. בהצלחה דר' גיורא הידש

08/10/2002 | 10:59 | מאת: ר

תודה.

07/10/2002 | 15:23 | מאת: רינת

מה זה הטיפול הזה? אבקש הסבר מפורט ועים הוא יעיל ואיפה אפשר לקבל את הטיפול? פסיכולוג או פסיכאטר? תודה רינת

07/10/2002 | 19:24 | מאת: שאול ס.

07/10/2002 | 19:27 | מאת: שאול

ביופידבק הוא טיפול ששייך לתחום של הרפואה המשלימה ואינו כלול בסל הבריאות ביופידבק אינו יעיל לדיכאון

07/10/2002 | 22:30 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

רינת שלום, ביופידבק היא שיטה טיפולית המתבססת על הרפיה ושליטה על הגוף. בביופידבק משתמשים במכשיר אשר בודק ומודד תכונות מסויימות בגוף ונותן משוב-פידבק, למטופל. אפשר לכוון את המכשיר שיבדוק את הדופק, מתח שרירים, מוליכות חשמלית של העור. כל התכונות הללו עולות בזמן של מתח ויורדות בזמן של רגיעה והרפיה. לדוגמא הדופק עולה במתח ויורד במנוחה. המטופל לומד לעשות הרפיה ואז בעזרת הדמיון הוא לומד לשלוט על הדופק ולהוריד אותו. כאשר הדופק יורד סימן למטופל שההרפיה עמוקה יותר. אני מעודד כל שיטה אשר מבוססת ומלמדת הרפיה. ביופידבק היא אחת השיטות ויש אנשים שנעזרים בה מאוד. ישנם מקומות ומרפאות צבוריות אשר נותנות את השירות הזה שפורמלית אינו בסל הטיפולים, צריך להתעניין באזור מגוריך. בהצלחה דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 14:05 | מאת: אבי

אני נוטל את התרופה מזה חודש וחצי לאחרונה חל שיפור במצבי אולם קשה לי מאוד להיתעורר בבוקר אני לוקח 30 מיליגרם. האם אני יכול להוריד את המינון לחצי מכיוון שאני עובד ואין אני יכול לתפקד כראוי היות ואני מאחר כל הזמן בתודה מראש אבי

07/10/2002 | 22:36 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

לאבי שלום, רמרון בדרך כלל מעוררת למרות שישנם אנשים המגיבים דווקא הפוך. אתה נוטל מינון נמוך שכנראה מספיק לך. בחודשים הראשונים של הטיפול אני בדרך כלל לא ממליץ לרדת למינון נמוך, עם זאת תופעת הלוואי שאתה מרגיש מפריעה לך מאוד. לפני הורדת המינון הייתי מנסה לשנות את הזמנים בהם אתה לוקח את הרמרון במשך היום. במידה ואין שיפור בעייפות הייתי מתייעץ שוב עם הרופא שרשם אותה כדי למצוא פתרון אחר מאשר הורדת המינון. בברכה דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 11:12 | מאת: ליאור

ד"ר גיורא שלום, אני לא אורח קבוע בפורומים, ואין לי מושג למי אתה עונה ולמי לא. לי בכל אופן, לא ענית- ולכן אני שואל שוב: רציתי לדעת מה המשמעות של טיפול תרופתי בכדור הנקרא - "פריזמה". הכוונה ב"המ המשמעות" היא מהי המשמעות של התערבות כימית בתהליך שכזה; נניח ש"מישהו" עובר משבר. המשבר בא לידי ביטוי בסוג של מתח/דיכאון/לחץ שכזה והא מקבל- עם מרשם כמובן -את כדור הפריזמה. ונניח שהמישהו הזה מאמין/מקווה שמהמשבר הזה שהוא עובר הוא בסופו של דבר ייצמח ויגדל. האם הכדור מעמעם את היכולת לשמור על פוקוס על תהליך הצמיחה. האם הוא מעמעם ומכהה את החושים על מנת להקל על הכאב הרגשי, אבל בכך מונע להתמקד בתהליך שצריך לעבור. ע"פ תפיסתי - שום דבר לא קורא סתם וכל סיטואציה היא שיעור עבורנו אז אולי הכדור הוא סוג של התערבות בלתיטבעית ובכך התהליך אותו הייתי אמור לעבור באופן טבעי הופרע ע"י כימיה. הייתי מאוד שמח אם היו עונים לי במהרה, ואנא - רק יודעי דבר. תודה רבה ולהתראות

07/10/2002 | 20:23 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

היי בדרך כלל אני עונה על השאלות, עם זאת ישנן שאלות שהן שנויות במחלוקת כמו שאלתך. בשאלה כזו אני מעדיף שאנשים יגיבו מנסיונם האישי ולא רק "תשובת רופאים מלומדה". מדובר כאן בדעה והשקפת עולם ולא באמת רפואית. הרבה יותר קל לענות על שאלות של כימיה וביולוגיה מאשר שאלות פילוסופיות. יש הרבה בדבריך ורבים חושבים כך. יש כאלו שחושבים בדיוק ההפך, "תעזוב אותי מפסיכולוגיה אני רוצה להרגיש בטוב ולא חשוב לי איך". רוב האנשים נמצאים באמצע כמובן. בנוסף להשקפת העולם האישית יש כמובן את המציאות והחיים. צריך לקום בבוקר לעבודה, לפרנס את המשפחה, לצאת עם חברים ועוד מליון דברים יומיומיים. לא תמיד יש לנו את הזמן והאפשרות להתרכז ולעסוק במה שבאמת חשוב. ההשקפה האמריקאית והתרבות האמריקאית, התרבות של האינסטנט והכל צריך להיות מהר ונחמד מגיעה גם לארץ. זו התרבות של התרופות. החסרון והיתרון של התרופות שהן עוזרות יחסית מהר וללא תופעות לוואי. כך שאני לא שופט, לכל שיטה ודרך יש את היתרונות והחסרונות, קיימת גם המציאות מה אנחנו יכולים לאפשר לנו בזמן הזה ובתקופה הזו של חיינו. הסתירה בין שתי השיטות אינה כה גדולה. אבל בנושא זה באמת הייתי מבקש לשמוע דעות והתנסויות של משתתפים נוספים אשר חוו את הדברים ולאו דווקא רופאים אשר לומדים את הדברים על בשרם של אחרים. מקווה שפתחתי דלת למחשבה מקווה להמשך, הנושא סופר מעניין ביי דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 20:37 | מאת: שאול ס.

ד"ר הידש שלום אי אפשר להתרסק לרסיסים מדיכאון ולאחות את השברים בשיחות ואני אומר את הדברים כמי שחוה אותם. בתחילת האירוע הדיכאוני יש מקום למספר מצומצם מאוד של שיחות ולא לטיפול פסיכודינמי יסודי ומעמיק. טיפול פסיכודינמי יכול להתחיל כחצי שנה עד שנה מפרוץ הגל הדיכאוני. לאחר שמתרגלים לתרופות והמילה "תרופות" כבר לא מהלכת אימים החלטה להתחיל טיפול פסיכודינמי נדחית שוב ושוב. כדי ללכת לטיפול פסיכודינאמי צריך להתחשב במספר גורמים 1. השפעה טובה של התרופות 2. קושי במציאת מטפל מתאים 3. טיפול שנפסק באמצע יכול לגרום נזק 4. עלות כלכלית 5. הטיפול עצמו יוצר התמודדות לא פשוטה אני שיקמתי את הדימוי העצמי שלי בכך שהבנתי דרך הרשת את ההבדל בין בעיות שנגרמות בגלל נורוטרנסמיטורים לבין בעיות שהן תולדה של הפרעת אישיות חולנית. לא יודע אם העברת המידע החשוב שציינתי בפיסקה קודמת נמצאת בסדר יומו של העוסק בפסיכותרפיה. היא בודאי שלא אינטרס של חלק מהמטפלים. שאול

07/10/2002 | 01:45 | מאת: אורלי

לדר גיורא הירש שאלתי כאן בעמוד זה לגבי ריטאלין, ואני רואה שדילגת על השאלה שלי. אודה לך אם תוכל בכל זאת להתייחס. או לפחות לומר אם זה לא בתחום שלך למשל. בתודה אורלי.

07/10/2002 | 02:14 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

היי אורלי, טוב לראות שיש עדיין אנשים ערים, אבל נקום בבוקר כמו חדשים. דלגתי על שאלתך אבל לא החמצתי אותה. השימוש בריטלין נתון במחלוקת די קשה ולכן אני מצפה שקוראים נוספים יגיבו ואיני רוצה לחסום אותם. בינתיים אולי תבהירי האם מדובר על ילד שנוטל ריטלין או מבוגר? השימוש בריטלין אצל מבוגרים נתון במחלוקת עוד יותר גדולה. אני מבטיח שמחר אוסיף וארחיב לילה טוב דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 15:26 | מאת: אורלי

הי מדובר על ילד שנוטל ריטאלין, התחיל עכשו ידוע לי על המחלוקת שקיימת בנידון, אולם איני מכירה ממש את הנושא, ולכן חשבתי אם תוכל בכל זאת להשכיל אותי מה התופעות השליליות שלו וכו' וכן האם יש לקחתו ברצף או מותר ואף צריך להפסיקו כשאין גן? כפי שאמר הרופא אך זה לא עשה לו טוב. תודה לך אני.

07/10/2002 | 20:26 | מאת: שאול ס.

ריטאלין למבוגרים אני סיימתי תואר למרות ה ADHD שכנראה יש לי. לפחות נייר שפסיכולוג חתום עליו יש לי על ADHD . אני מודה יום יום ושעה שעה לרופא שלי שדחה את המלצת הפסיכולוג שלי לרשום לי ריטאלין. סרוקסט וטגרטול מספיקים ולא צריכים לספק לכל דורש תרופה שמעניינת את הנרקומנים שאול

06/10/2002 | 23:52 | מאת: מיקי

שלום דוקטור. אשתי עוברת טיפולי פוריות ממושכים ונראה לי שהם גורמים לה לדכאון. האם ידוע לך על קשר כלשהו בן התרופות שהיא מקבלת לדכאון? מה עושים? הרופאים שמטפלים בה מעולם לא הזכירו את הדכאון כתופעת לואי. לעומת זאת בפורומים של פוריות ברשת קראתי בנות מתלוננות על דכאונות. הרופא שהיא דיברה עימו טען שהוא לא מכיר תופעה כזו. וזה לא תרם כמובן להרגשתה. האם ידועים לך מחקרים בנושא? אכן בצער נלד בנים....... תודה רבה.

07/10/2002 | 01:42 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

היי אני מצפה שתקבל תגובות נוספות של קוראים. רציתי לציין באופן כללי שאני מסכים אתך על הקשיים, התקוות שעולות ואז לעתים אכזבות. לכן המלצתי הראשונה היא להתקשר עם עובדת הסוציאלית של המחלקה לשיחות אישיות או זוגיות או לכל פסיכותרפיסט שתמצא לנכון. מצפה לתגובות נוספות דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 12:45 | מאת: אני

כנס לפורומים של פוריות בנענע ובתפוז ולא תרגיש יותר בדד. מומלץ.

06/10/2002 | 22:59 | מאת: ליזי

האם התרופה בוספירון יעילה לטיפול ב- ocd והאם היא עלולה לגרום לטרדיב דיסקינזיה? תודה מראש.

06/10/2002 | 23:27 | מאת: שאול ס.

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=52

07/10/2002 | 01:39 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

היי לא ידוע לי על טיפול ב- OCD עם בוספירון, יתכן שמדובר על נושא שבמחקר, או דבר חדש ביותר, הכל יכול להיות. בוספירון היא נוגדת חרדה וOCD היא אחת ההפרעות המתאפיינות בחרדה. יתכן ונותנים בוספירון עם תרופה נוספת. בוספירון אינו גורם לטארדיב. אולי את תוכלי לחדש לנו? ביי דר' גיורא הידש

07/10/2002 | 19:32 | מאת: אבי

מהי ההבחנה בעברית א. f60.3.30 ב.f12

07/10/2002 | 20:13 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום, F12 שימוש במריחואנה הקוד השני קשור להפרעות אישיות מסוג אישיות אימפולסיבית ולא יציבה. שני הקודים הללו הם לפי שיטת מיון-קלסיפיקציה לפי ICD10 . קיימות שתי שיטות מיון מקובלות. ה-ICD של האו"ם אשר משרד הבריאות בארץ משתמש בה. והשניה של אירגון הפסיכיאטרים האמריקאים DSM. המספר אחרי האותיות הוא המהדורה. מהדורה 4 של DSM ומהדורה 10 בהתאמה. International Classification of Diseases -ICD אני לא בטוח שאתה מתעניין דווקא בשיטות המיון הללו, עם זאת זהו נושא מרתק, אם אחרים רוצים להרחיב בנושא זה, אשמח דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 22:56 | מאת: טלי

האם תרופה זו עלולה לעורר התקף פסיכוטי אצל הנוטים לכך והאם היא בטוחה יותר מריטאלין לטיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל מבוגר שסובל גם מחרדות קשות? תודה.

07/10/2002 | 22:51 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

טלי שלום, האם את יכולה לכתוב את שם התרופה מודפיניל באנגלית? אודה לך ביי דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 22:52 | מאת: גאיה

האם תרופות אנטי-פסיכוטיות עלולות לגרום לתת-פעילות כרונית של בלוטת התריס? תודה.

07/10/2002 | 01:36 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

היי התשובה שלילית. יתכן ששמעת על ליטיום. ליטיום עלולה לפגוע בבלוטת התריס. דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 22:08 | מאת: גיא

שלום רב האם בבדיקת דם כלשהיא ניתן לדעת אם אותו אדם נוטל כדורים נגד דיכאון? תודה

06/10/2002 | 22:54 | מאת: שאול ס.

גיא שלום אני עושה כל מספר חודשים בדיקת דם כדי לוודא רמת טגרטול. כאשר עושים בדיקות בזיהוי פלילי בודקים אם יש תערובת של תרופות ארגעה ואלכוהול השאלה למי יש אינטרס לחפש ?

06/10/2002 | 23:57 | מאת: גיא

שלום שאול אחדד את שאלתי האם רופא יכול ע"ס בדיקות דם ספציפיות שעושים דרך קופ"ח לדעת האם הפציינט שלו לוקח כדורים נגד דיכאון או לא?

07/10/2002 | 00:24 | מאת: גיא האמיתי

זה לא אני הגיא שכותב כאן במשך 5 החודשים האחרונים

07/10/2002 | 00:27 | מאת: גיא פינס

07/10/2002 | 01:34 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

גיא שלום, ישנן מספר תרופות שניתן בבדיקה ספציפית לבדוק את רמתן בדם. אחת מהן היא טגרטול שנזכרה. בבדיקות בקופת חולים לא בודקים את רמת התרופות נוגדות דיכאון. משתמשים בבדיקות כאל רק במחקרים והן מאוד יקרות כך שאל תדאג, קופת חולים לא יכניסו אותן בזמן הקרוב. בבדיקה שגרתית אין עדות לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ורופא המשפחה לא יכול להבין שאתה נוטל תרופות נוגדות דיכאון על סמך בדיקת דם רגילה. לגבי תרופות אחרות - טגרטול, דפלפט, נוגדות פסיכוזה בנזודיאזפינים - ניתן לבדוק רמות בדם כאשר הרופא מבקש במיוחד בדיקה זו. דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 21:36 | מאת: שאול

שלום רב לד"ר הידש הבעיות שלי התחילו משנת2000. הייתי מאושפז בבתי חולים פסיכיאטריים כמה פעמים. אחרי זה עברתי להוסטל (בשטח של בית חולים פסיכיאטרי) לא הצליח שום דבר וחזרתי הביתה, בזמן הזה קיבלתי risperdal שהשפיע לצד השלילי. ביקשתי מהרופא המטפל שלי תרופה אחרת וקיבלתי perfenan שאני משפיע אליו. אני מקבל "פקודות" לתכנן משהו וביום אחד אני מבצע. מה זה בעצם "הפקודות" האלה שאני מקבל ומקבל אותן מעצמי? הן יותר חזקות ממני, אני יכול להתאפק מקסימום 4 פעמים ואחרי זה אני מרגיש חולשה. יש דרך להיפטר מהבעיה הזאת? מה זה סכיזופרניה? מה זה "משבר פסיכוטי"? המצב שלי היום: אני נמצא בטיפול קבוצתי שמאוד עזר, רק בזכות הטיפול הזה אני "קמתי מהמיטה" ,לומד (גרפיקה ממוחשבת) אבל הפקודות....... בזמן אחרון אני מבולבל. מה אפשר עוד לעשות? הבעיה שלי שאני מרגיש שכאילו הכל בסדר אבל משהו מפריע לי בחיים. מה זה יכול להיות? הבעיה באושר? קראתי את זה בספר"סערת נפש" של ד"ר יורם יובל כנראה לא הבנתי משם שום דבר. אני בטוח שאתה תוכל לעזור לי. תודה על טיפולך. שאול

06/10/2002 | 22:24 | מאת: שאול ס.

07/10/2002 | 01:28 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שאול שלום, סכיזופרניה זו הפרעה מסובכת מאוד וכנראה מספר הפרעות שאנחנו עדיין לא יודעים להפריד בינהן, יש הרבה חומר ברשת ואני לא אכנס לציטוט של הספרות המדעית. אני ממליץ על האתר "קולות" http://www.voices.co.il/ ולפי השם אתה יכול לראות שכנראה יש קשר בין קולות ופקודות. הקולות והפקודות הם תכנים תוך נפשיים אשר נדמה שהם באים מבחוץ ומרגישים אותם כאמיתיים. לכן הבלבול בין מה שבחוץ שפעמים רבות אנו קוראים לו מציאות, ומה שבפנים הסובייקטיבי. קשה מאוד לשכנע משהו שמה שהוא שומע או רואה זה לא אמיתי ורק נדמה לו - התשובה היא "אבל אני באמת מרגיש את זה" ותשובה זו היא בהחלט האמת של האדם המרגיש. החלק הראשון של כל טיפול הוא להבין ולהפריד, מתי מדובר בקולות-פקודות פנימיות=תוך נפשיות ומתי מדובר על קולות מבחוץ מאנשים אחרים. משימה בהחלט לא קלה. הנושא של סכיזופרניה מאוד קרוב לליבי ואודה לך אם תרחיב על הרגשותיך ותשתף אחרים. ביי דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 20:34 | מאת: influenza

לאחר שטחנו עד דק את נושא ה- seroxat והשפעותיו, לטוב ולרע, הייתי שמח לקבל התייחסות לשילובו עם יתר לחץ דם (כ- 150-160/90-100) ועם התרופות להורדת לחץ הדם שסביר שתגענה בקרוב. האם יש מניעה לערבב את הטיפול בשתי הבעיות? האם ה- seroxat עשוי להשפיע בעקיפין (או במישרין) על לחץ הדם? תודה

07/10/2002 | 00:06 | מאת: שאול

אני סרוקסט ולח"ד 110/70

07/10/2002 | 01:21 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

סרוקסט אינו משפיע באופן ישיר על לחץ הדם. מתח נפשי, לחץ ומצב נפשי לא טוב מעלים את לחץ הדם ואת העומס על הלב. כאשר מטפלים במצב הנפשי גם לחץ הדם משתפר, הקשר בין גוף ונפש ידוע. אני ממליץ בדרך כלל גם על הרפיה שעובדת על מערכת הלב וכלי הדם. הרפיה היא הדרך הנכונה ביותר לנטרל את הרעלים המצטברים במצבי מתח ולחץ. אין סתירה בין רוב התרופות נגד לחץ דם וסרוקסט אולם צריך לבדוק על איזו תרופה מדובר. דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 18:30 | מאת: ליאור

שלום, רציתי לדעת מה המשמעות של טיפול תרופתי בכדור הנקרא - "פריזמה" קצת רקע: נניח ש"מישהו" עובר משבר. המשבר בא לידי ביטוי בסוג של מתח/דיכאון/לחץ שכזה והא מקבל- עם מרשם כמובן -את כדור הפריזמה. ונניח שהמישהו הזה מאמין/מקווה שמהמשבר הזה שהוא עובר הוא בסופו של דבר ייצמח ויגדל. האם הכדור מעמעם את היכולת לשמור על פוקוס על תהליך הצמיחה. האם הוא מעמעם ומכהה את החושים על מנת להקל על הכאב הרגשי, אבל בכך מונע להתמקד בתהליך שצריך לעבור. ע"פ תפיסתי - שום דבר לא קורא סתם וכל סיטואציה היא שיעור עבורנו אז אולי הכדור הוא סוג של התערבות בלתיטבעית ובכך התהליך אותו הייתי אמור לעבור באופן טבעי הופרע ע"י כימיה. הייתי מאוד שמח אם היו עונים לי במהרה, ואנא - רק יודעי דבר. תודה רבה ולהתראות

06/10/2002 | 18:46 | מאת: שאול

ליאור שלום ! 1. כשאני התחלתי להשתמש בכדור סרוקסט שהוא גם SSRI חיי היו נתונים בתוך גהינום כזה שלא היתה אלטרנטיבה אלא שימוש בכדור. מיותר לציין שזאת האפשרות היחידה שהיתה קיימת. 2. נכון שלפני השימוש בכדור התחברתי למוסיקה כנסייתית ולמוסיקה שמשקפת מלנכוליה ויאוש. היום אני שומע טאנגו ,ג'אז ,הביטלס וזה גם טוב. המזמורים ליום הצליבה של ישו לא חסרים לי 3. היום אני בתקופה שאני מתחבר יותר לטלנובלות ספרדיות ולא לדוסטוייבסקי . אם זה קשור או לא לסרוקסט אלוהים יודע. שאול

06/10/2002 | 21:33 | מאת: גיא

שאול מה הקשר למוזיקה??? על תשליך כל דבר על הכדור..... מחר תגיד כי בשל העובדה שצרכת כדורים מסוג SSRI הפסקת לאכול מתוק ו.... ירד לך הסוכר בדם,וכעת אין לך סכרת! הנקודה בלי להיות ציני היא ש.... ברור שהתרופה השפיעה עלייך אז התחלת לאהוב ביטלס! נו טוב, ג'ון והחברה היו תמיד גדולים (הם אגב אמרו תרגום- "שכל מה שצריך זה אהבה" אל סרוקסט הם לא דיברו..... ). אני לאחר 5 חודשים מרגיש נפלא אבל יש לי בעיה! אני תמיד שמעתי ביטלס ואני עד היום לא אוהב ג'ז וטנגו,האם הטיפול לא הצליח???? האם עלי לעלות מינון???? סתם אני צוחק :-) קצת מצב רוח טוב! בי, גיא

06/10/2002 | 16:54 | מאת: אדווה

שלום ד"ר גיורא הידש. שאלה: בתור רופא , מהו ההסבר הרפואי לכך שאני סובלת מאוד מקוצר נשימה וכתוצאה מכך לחולשה בגוף -לחוסר יכולת לדבר ברור ובבטחון - וכל זאת לאו דווקא בהתקפי חרדה כי אם כל היום - ללא כל קשר לחרדה . כל הבדיקות שלי תקינות - מחר אני עושה תפקודי ראות ,למרות שהרופאה שלחה אותי כדי שארגע,,,,(הכל רק ממתח). האם באמת המתח יכול ליצור קוצר נשימה אורגני אלא שבמקורו הוא נפשי ? כמו כן אני מרגישה ששרירי הגרון תפוסים - כמו גוש חונק בגרון ,וכשאני קצת מרפה אותם הנשימה קצת מתייצבת . האם יש קשר בין הצוואר לבין קוצר הנשימה ? אני ממש מותשת מזה ? האם התופעה הינה רוורסיאלית ? , איך אפשר לייצב את הנשימה ומהו ההסבר המדעי לכך? סליחה על אורך הפנייה ותודה מראש על תשובתך אדווה

06/10/2002 | 23:28 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

לאדווה שלום, אני לא יודע אם תשובתי תקל עלייך או תתאכזבי אבל התשובה היא כן. הבעיה היא בקומה העליונה - ברגש. מדובר כנראה בהפרעת חרדה כללית. ההמלצה הראשונה היא לפנות לשיחות-פסיכותרפיה. בהצלחה דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 12:09 | מאת: שרית

כל יום בחצות נפתח חדר בשם "אניחרד" בנענע - צ'ט בסיסי. מוזמנים!!!

06/10/2002 | 16:44 | מאת: שירן

למה שלא נפתח את הפורום בשעה קצת יותר מוקדמת ? אני לא מחזיקה עד שעה כזו - יש למחרת יום עבודה . אולי נקבע שנפגש בחדר "אני חרד" (שאגב השם הוא רעיון שלי,,,) בשעה 22:00 אודה לכם אם תסכימו שירן

06/10/2002 | 17:38 | מאת: שרית

הי שירן, אין בעיה, נפתח היום בעשר. ביי.

06/10/2002 | 10:10 | מאת: ענבל

לפני מספר ימים התחלתי ליטול תרופה בשם "סורבון". מאז התחילו לי תופעות לוואי כגון: סחרחורת, כאבי ראש, ערפול קל, ותיאבון מוגבר. האם אלו תופעות נורמליות? האם תוכל לספק לי פרטים נוספים על התרופה?

06/10/2002 | 18:51 | מאת: שאול

ענבל שלום http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=52 לפי האמור הסחרחורות וכאבי הראש הם תופעת לואי שאול

06/10/2002 | 23:25 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום, כן תודה, במידה רבה תופעות הלוואי של הסורבון דומות לקבוצת הפרוזק. היתרון הגדול של סורבון על הבנזודיאזפינים שהסורבון אינו ממכר. הקישור מצויין ונכון. אם אתה יכול תעדכן אותנו לגבי ההמשך? ביי דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 23:26 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום, כן תודה, במידה רבה תופעות הלוואי של הסורבון דומות לקבוצת הפרוזק. היתרון הגדול של סורבון על הבנזודיאזפינים שהסורבון אינו ממכר. הקישור מצויין ונכון. אם את יכולה תעדכני אותנו לגבי ההמשך? ביי דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 09:29 | מאת: מיכאל

הבת שלי בת 25 בולמית. היא אינה יודעת שאנחנו יודעים. כיצד מטפלים בבעיה ?? מה אנחנו בתור הורים אמורים לעשות? אייזה נזק זה גורם?

06/10/2002 | 23:03 | מאת: adi

מיכאל, קיימים מרכזים לטיפול בהפרעות אכילה אבל תצטרכו לקבל ממנה הסכמה. תהיה לכם עבודה מפרכת כי בדרך כלל הן מתכחשות לעובדת היותן חולות. עדי

06/10/2002 | 23:23 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום, ההכרה בבעיה ו"היציאה מהארון" היא חצי פתרון אם לא יותר, אני חושב שעליכם להראות ולרמוז ואחר כך לדבר על הבעיה ועל כך שאתם יודעים עליה ואתם רוצים לעזור. לעתים הבולמיה היא רק חלק מהבעיה ויתכן שיש הפרעות התנהגותיות/רגשיות נוספות. אולי אפשר להגיע לבת דרך הקשיים הללו בצורה עקיפה? לפני הפניה לפסיכיאטר שהיא בדרך כלל מפחידה כדאי להציע פניה לפסיכולוג או עובדת סוציאלית אשר יעזרו בחשיפה ובהגדרת הבעיה. כאמור ישנם מרכזים המתמחים בטיפול בהפרעות אכילה לפי אזור המגורים שלכם. כל טוב, דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 08:44 | מאת: ארז

ד"ר הירש שלום, הנני בחור בריא בן 26 הגר ביחד עם שותף ושותפה. הנני חש חיבה לשותפתי אולם יחסינו חבריים בלבד. באחד הלילות כשעה לאחר שהלכתי לישון, מצאתי עצמי עומד ליד דלת חדרה מעורפל בשנתי. דפקתי על דלת חדרה וכשענתה התעוררתי בבהלה עקב אי המודעות למעשי תוך כדי שינה. מיד חזרתי לחדרי והמשכתי לישון. על המקרה לא דיברנו מאז אולם אני חש מבוכה, וחרד שמא מקרה זה יחזור על עצמו ויותר מכך שמא אעשה צעד נוסף?. האם יש בסיס לחששותי? האם הרפואה מכירה בסיטואציות כגון אלו? האם יש צורך לטפל בהן וכיצד?

07/10/2002 | 23:10 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

ארז שלום, הליכה בתוך שינה מוכרת לרפואה אולם אני חושב שאין מדובר בתופעה זו. אני חושב על מחשבות ורגשות טבעיים אשר קיימים אצלך, וכדאי לברר אותם ולדבר עליהם. כדי שאהיה יותר ברור, אני חושב שכדאי לדבר על מחשבותיך ורגשותיך כלפי השותפה וקיימת חשיבות מועטה למעשה של הדפיקה על הדלת. בהצלחה במשימה לא קלה זו דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 02:05 | מאת: עידן

לדר` ןלכל באי הפורום שלום. אני סטודנט בן 26 אשר סובל מהסמקה בכל פעם שאני נמצא בסיטואציה שמביכה אותי, לדוגמא: אני יכול "להתייבש" ולההיפך לאדום ולהזיע בתוך שניות כאשר אחד המרצים פונה אלי בכיתה. מה לעשות האם יש טיפול תרופתי למצב זה? יש לציין שאני לוקח ציפראמיל בשנה האחרונה אך ללא הועיל בנושא זה. אשמח לקבל עצות כדי לפתור את הבעיה הזו אשר מאוד מציקה לי. תודה

06/10/2002 | 17:38 | מאת: מישהי

היי אני סובלת מבעיה דומה..מלבד מציבים מביכים, הסומק מופיע במצבים של לחץ, חרדה, כעס. בתק' מסוימת שלמדתי לקבל את התופעה הזאת בהבנה היא כמעט ולא הופיעה. (נק' למחשבה). חוץ מזה ביררתי לגבי טיפולים שונים, ישנו טיפול בלייזר לתופעה הזאת. (קצת מפחיד, בכל זאת מדובר בפנים). חוץ מזה טיפול בהיפנוזה יכול להועיל ואולי במקרה שלך תרופות ל"חרדה חברתית" (?). בנוסף אולי טיפול-קוגנטיבי התנהגותי שאמור להפוך את התגובה שלך במצבים שמביכים אותך לפחות עוצמתיים ואולי בכל למנוע את התרחבות כלי הדם כתוצאה מזרימת הדם המואצת. אגב אם התופעה מופיעה בחשיפה לשמש, לחימום מלאכותי (הסקה) או לאחר ובמשך פעילות גופנית או מריחה חיצונית של תכשירים אולי מדובר ברגישות של כלי הדם או רוזציאה. לאחר מחקר ארוך בנושא, הגעתי למסקנה, שברגע שאתה מקבל את זה בך, זה כבר לא מהווה בעיה ואפילו עובר מעצמו. בהצלחה מ י ש ה י

06/10/2002 | 22:11 | מאת: עידן

אני מודה לך על התשובה המפורטת ונבונה ואני אקח לתשומת ליבי את הערותייך. תודה עידן

06/10/2002 | 00:17 | מאת: רוני

נפלא לדעת שאתה הפסיכיאטר של הפורום. בזמנו כתבתי ב'ממסע אל העצמי' איזו שערוריה ומחדל יש בפורום הזה לעומת הפורום שבניהולך ב'מסע אל העצמי'. קיוותי שאדם ורופא כמוך ינהל את הפורום הזה של דוקטורס. סוף סוף הפורום הזה זכה בענק לקבל בר סמכא אנושי כמוך. בהצלחה מכל הלב

06/10/2002 | 02:05 | מאת: ענת

אכן, כל מילה במקומה, ואין מה להוסיף.

06/10/2002 | 23:17 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

תודה, תודה רק בריאות ואהבה לכולם ושלא תצטרכו אותי דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 00:12 | מאת: שאלה שאלתית

הי אני אמורה להתחיל לקחת סרוקסט כתוצאה מדיכאון וכנראה חרדה סמוייה(כזו שקיימת שנים,חרדה חברתית,וחרדה מכישלונות).מה יקרה נאמר אחרי שאקח את התרופה שנה ואהיה בן אדם בטוח יותר וכ...האם הסימפטומים לא יחזרו?האם לא יהיה לי קשה יותר אחר כך? תודה על תשובה

06/10/2002 | 23:16 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

שלום, רבים שואלים את השאלה הזו ובצדק. לטיפול התרופתי בדיכאון וחרדה שלושה שלבים. השלב הראשון הוא "ההבראה" העלמות הסימפטומים והרגשה טובה. ב'-ייצוב המצב עד כי דפוסי התנהגות חדשים מופנמים והופכים להרגל. בשלב השלישי לעתים מסיימים את הטיפול ולעתים ממשיכים כטיפול מניעתי למניעת חזרה של התקף דיכאוני חוזר. את שואלת לגבי השלבים השני והשלישי. כיוון שקשה ללמוד ולהתרגל לדפוסי התנהגות חדשים המשוחררים מהדפוסים של חרדה או דיכאון הטיפול עם נוגדי חרדה מומלץ למספר חודשים עד שנה. בסביבות השנה (המספר המדוייק אינדיווידואלי לכל אחד) אפשר לסיים את הטיפול התרופתי כיוון שהופנמו והתרגלת לחיות ולפעול ללא המגבלות של החרדה והדיכאון. חשוב לא להפסיק את הטיפול מוקדם מדי, כאשר מפסיקים בזמן אז ישנו סיכוי טוב שהמצב הנפשי הטוב ישמר ללא נסיגה. דיכאון בעיקר היא תופעה שיש לה נטיה לחזור ולתקוף את האדם. לכן לעתים קרובות הרופאים ממליצים על טיפול מונע כדי למנוע הישנות. אין לכך קשר ללמוד דפוסי ההתנהגות ללא חרדה שכתבתי עליהם בסעיף ב'. כמובן שעם טפול פסיכולוגי התהליכים הרבה יותר טובים והסיכון לחזרה של הדיכאון נמוכים יותר. אשמח אם תספרי לפורום על השפעת הסרוקסט אצלך, תופעות לוואי וכדומה. ביי דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 00:09 | מאת: רעות

שלום שאלתי שאלה בעמוד הקודם וזכיתי למענהנפלא ממך.לגבי הציפראמיל. אני רוצה להודות לך על כך שהסכמת לנהל את הפורום הזה ,שהוא כל כך חיוני,בייחוד שמדובר בנושא שכמעט ואי אפשר להתייעץ בו עם כל אחד ובמקרה של רבים,שמתביישים,אז קשה אפילו להתייעץ עם רופא אחר כמו משפחה.ולפעמים השאלו בוערות ומציקות,וחשוב לשמוע תשובה מקצועית ומהירה. תודה לך. רעות :-)

06/10/2002 | 23:08 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

תודה, תודה פיידבקים חשובים לי מאוד, גם חיוביים כמובן אבל גם הארות ביי דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 20:55 | מאת: שירן

שלום לכולם . רציתי להמליץ לכם על ספר נפלא שקראתי ושקשור לבעייה ממנה רובנו סובלים . שמו של הספר " מלחץ להצלחה"- מחברת הספר :לוסינדה באסט בהוצאת "פוקוס. המחברת עצמה סבלה מהתקפי חרדה קשים כל חייה , למעשה רוב חייה לוו בחרדה נוראית.. היא מתארת באופן יוצא מן הכלל את התחושות , את הפחדים , את התופעות הגופניות את הפחד להשתגע וכו,, מאידך - לאחר שהיא התגברה על הנושא - היא מתארת בצורה מאוד מענינת את הדרך שעשתה כדי לצאת מכל העניין . תמציתו של הספר "כיצד להשתחרר מלחץ ,מתח וחרדה ולהשיג שליטה מלאה על חייך". מחירו בסביבות 70 ש"ח אבל שווה כל שקל. תקראו ותספרו לי באי - שירן

05/10/2002 | 22:18 | מאת: ענת

אני קראתי את הספר מזמן, ושותפה להמלצתך החמה. גם לדעתי הוא אולי הספר הטוב ביותר לעניין ההדרכה בנושא יציאה מחרדות, ואכן ניתנים שם תיאורים שידברו אל כל אחד שסובל מהנושא. הספר מאוד קריא. מאידך גיסא, אל תצפו שזה מה שיפתור לכם את הבעיות. ספרים לא עושים את זה. ענת.

05/10/2002 | 20:40 | מאת: מיכאל

אני לוקח מזה שנים ארוכות אסיוול (10-20 מ"ג) ולחילופין קלונקס (2-4 מ"ג) עפ"י מירשם של רופא משפחה. לפני חצי שנה הגעתי לפסיכיאטרית שהוסיפה לזה גם לוסטראל 100 מ"ג. פגישה ראשונה עם הפסיכיאטרית היתה 15 דקות ולאחר מכן כל פגישת מעקב היתה 5 דקות בלבד. לא היתה שום אפשרות לשיחה מעבר להעברת הכרטיס וכתיבת המירשם. 4 חודשים לאחר תחילת הטיפול עם הלוסטראל התחלתי לסבול מסחרחורות קשות ומחוסר שיווי משקל וביקשתי עזרה. רופא המשפחה הקדיש לי המון זמן ובסופו של דבר הפנה אותי לנוירולוג שנחשב למעולה ובכיר. גם הנוירולוג הקדיש לי זמן ויחס אנושי והוא היה גם מאד מקצועי. הנוירולוג הורה לי לרדת מהלוסטראל לגמרי ולהישאר רק עם הקלונקס אחרי שהוא לא מצא סיבה אפשרית אחרת לסחרחורות (הוא עשה את כל הבדיקות האפשריות). הקשר עם הפסיכיאטרית נותק לגמרי (בידיעת הרופאים האחרים) כדי למנוע נזקים נוספים. האם יש לך משהו להגיד לי או להמליץ לי אחרי האירועים הנ"ל? האם פניה לפסיכיאטר אחר תוכל להועיל לי במשהו?

06/10/2002 | 23:07 | מאת: דר' גיורא הידש - מנהל הפורום

מכאל שלום, צר לי לשמוע על "החוויה" עם הפסיכיאטרית בקופ"ח. בכל מקצוע ישנם רופאים כאלו ואחרים ואתה תבין גם אם לא אפרט את דעתי. לפחות נפגשת עם רופאים אחרים כמו רופא המשפחה והנאורולוג שהתייחסו אחרת. לצערי התייחסות כזו של פסיכיאטרים במערכת הצבורית אינה נדירה, אין הצדקה לכך אולם ישנם סיבות רבות. הבעיה נובעת בעיקרה מכך שהפסיכיאטרייה אינה בסל השירותים של קופות החולים ומשרד הבריאות נותן את השירות. 95% מתקציב הפסיכיאטרייה ניתן לבתי החולים ורק השאר הוא לטיפול בקהילה לאנשים שאינם "חולי נפש" ולכן גם הרופאים אינם מיומנים בטיפול בקהילה. אפשר להרחיב מאוד את הנושא אולם איני בטוח שזה בכלל מעניין אותך כי אתה מבקש בצדק טיפול מתאים ולא הסברים. לעניינך, לא כתבת את הדבר החשוב ביותר, האם הסחרחורות פסקו עם הפסקת הלוסטרל ומה מצבך הנפשי? באופן כללי אני חושב שחבל לכעוס על הפסיכיאטרית, חשוב יותר לדאוג לאיכות החיים והבריאות שלך, אני כן חושב שהפסיכיאטרייה יכולה לעזור ולהייטיב אתך בשיחות או בתרופות. לכן, חפש רופא פסיכיאטר אחר, ואם ניתן לייעץ בפורום אני אשתדל לענות כמייטב יכולתי. בהצלחה דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 19:25 | מאת:

שלום לכולם, ניסיתי קצת לסגור את הפערים ולענות על כל הפניות. בהרגשתי קצת הלכתי לאיבוד ויתכן שהחמצתי ולא עניתי לפניות. אם שכחתי משהו או לא עניתי אנא תפנו את תשומת לבי לשאלה ואשמח לענות. ביי דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 19:26 | מאת: דורית

ברוכים הבאים חיכינו לך הרבה זמן שיהיה לך בהצלחה

05/10/2002 | 19:38 | מאת: ענת

אמרתי לכם שסוף סוף יש לנו עסק עם בן אדם, רופא שהוא גם בן אדם.

05/10/2002 | 20:40 | מאת: שירן

שלום ד"ר הירש אני חוזרת ואומרת - אתה אדם נפלא - זה עושה לכולם טוב בלב לדעת שאכפת למישהו מאתנו ולא לתת תשובות בהנף יד. שלוש פעמים ביום אני נכנסת לפורום ורואה את כל התשובות . ניחנת גם ביכולתך להיות בן אדם מעבר להיותך רופא. ערב טוב שירן

05/10/2002 | 18:19 | מאת: גלית

אפשר לצאת ממצב של o.c.d מתי שהוא בחיים

05/10/2002 | 19:20 | מאת:

היי גלית התשובה היא חיובית, כן. עם זאת OCD היא הפרעה די עקשנית ולעתים קשה לטיפול. לתשובה יותר מפורטת אני כמובן זקוק לפרטים רבים הרבה יותר. דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 20:11 | מאת: גלית

יש לי o.c.d לפחות 10 שנים כאשר כל פעם יש לי מחשבות טורדניות אחרות. זה פשוט ממוטט אותי, אני מכריחה את עצמי לעבוד, אבל יחד עם זאת מאוד קשה לי יש לך אולי רופא של קופת חולים כללית שאתה יכול להמליץ עליו. קשה לי מאוד להתרכז מדי פעם, אני מאבדת את הריכוז לעיתים קרובות, זה גורם לי להיות עצבנית ולא נינוחה, ומה שהכי לא בסדר שאני פשוט בלי כדורים מה שמסוכן לי מאוד תוכל להגיד לי מה לעשות? אני נמצאת במרפאת חוץ של אברבאנל קרוב ל10 שנים ובוא נגיד שלא יצאתי מזה אני מחפשת כל מיני שיטות הרגעה שיוציאו לי תמחשבות מהראש וזה לא יוצא, אני מקווה שלא הטרדתי אותך ותמצא לנכון להמליץ לי על רופא, ועל תרופה.

05/10/2002 | 14:36 | מאת: ג'וני

אני לא יודע אם הפורום הזה עוזר לי להבין את המצב בו אני נמצא או רק גורם לי להרגיש רע יותר, עם כל הבעיות של כולם. למרות שאני משתתף בפורום מזה חודש, חדשבתי לעזוב ; אני מפחד שאני רק "אדבק" מכל החולי שיש פה, אולי שאני אבין מה קורה איתי או אולי אפילו לא נכון. אולי אלך לאיזה איש מקצוע והוא הוא זה שיעזור לי להגיע למסקנה הנכונה. ג'

05/10/2002 | 16:37 | מאת: עדי

הי ג'וני, אני לא יודעת אם תספיק לקרוא את מה שאני כותבת או שמא כבר עזבת את הפורום. גם אני מרגישה באיזה שהוא מקום שהפורום גרם לי להרגיש הרבה פעמים רע,אני חושבת שזה מעצם העובדה שאני מטבעי מאוד רגשנית ולוקחת ללב כל דבר גם אם אינני מכירה את האדם שכותב. אבל אני חייבת להודות שהפורום הזה עזר לי מאוד בהתחלה כשלא ידעתי למי לפנות לעזרה. יש פה מישהו שמאוד עזר לי העונה לשם שאול ולו אני מודה יום יום שהוא קיים. אז,שאול ממך אני ניפרדת ומאחלת לך כל טוב והמון בריאות. לכל יתר החברים אני גם מאחלת שיהיו בריאים ושיקחו את החיים קצת יותר בקלות,הכל עובר. אני עוזבת את הפורום כי אני לא מרגישה מספיק חזקה לקרוא את כל הבעיות של החברים. קשה לי. עדי

05/10/2002 | 17:11 | מאת: ג'וני

גם אני חייב לומר ואפילו צריך, שבתחילה זה היה מקום שעזר לי. אבל היום, לא יודע אם זה עוזר או מזיק. הכרתי פה אנשים טובים, ואני בטח אקפוץ מדי פעם לבקר, אבל אני חושב שהבעיה היא שהרע מתגבר אחרי שאני נמצא פה. נכון שאני שמח שיש כאלה עם בעיות גדולות משלי (לא שמח לאידח, פשוט שמח שזה לא אני) ; אבל עדיין, רע מוביל לרע. אז נדבר ונתראה, אבל לא כמו פעם. ג'

05/10/2002 | 11:34 | מאת: HELP

אבי בן 88 נמצא כמעט 4 שנים במשפחתון לקשישים , בעקבות סוג של הלצהיימר . פסיכיאטר בבית-חולים ,נתן לו כדורים פסיכיאטרים שונים .לא יודעת את שמם. התחילו לו תופעות של אלימות , לא נותן שייגעו בו . לפני כחודשיים אושפז בבי"ח בעקבות דלקת ריאות. קבל אנטיביוטיקה דרך הוריד. כשבועיים לאחר ששוחרר אבי לא אכל ולא שתה ,בדיעבד עקב האנטיביוטיקה. מנהל המשפחתון שהוא גם רופא -לא גרייטרי ולא פסיכיאטר , החליט להסיר ממנו את כל הכדורים הנ"ל מלבד אחד ליום. אבי החל להכות את המטפלים בצורה קשה , לא נותן שיגעו בו. הרופא לא מסכים להעלות לו את המינון. הוא טוען שלא יאכל ולא ישתה ויישן יותר. אני יודעת שאם יהיה רעב הוא יאכל. מצב של אבי בנושא האלימות -שלא בשליטתו כמובן -עקב מחלתו(בעבר לא היה אלים) הולך ומחמיר. האם הרופא יכול לקבוע בעצמו להוריד את המינון? בבקשה , הציעו לי מה לעשות. תודה רבה

05/10/2002 | 11:36 | מאת: סליחה שכחתי

אנחנו מעוניינים להחזיר את המינון של הכדורים על מנת שיהיה רגוע יותר. אבי לא מתקשר עם הסביבה .

05/10/2002 | 17:20 | מאת: שסטיק

יש להיזהר עם תרופות פסיכיאטריות אצל קשישים. לא ציינת את שם התרופה מאד נפוץ לתת הלידול הלידול ניתן לתת בטבליות יומיות או בהזרקה פעם בחודש עפ"י קישור שפורסם כאן כיום גם גאודון ניתן בצורה דומה הרופא הוא הגורם החוקי היחידי שיכול לקבוע בענייני תרופות

05/10/2002 | 19:15 | מאת:

שלום, צר לי על המצב החמור של אביך ולדעתי יש לטפל בו ולנסות לשפר את מצבו מהר ככול הניתן. ראשית יש לדאוג לאוכל ולשתיה מספקת ואם הוא מתנגד אז לשבת לידו ולתת לו הרבה פעמים במנות קטנות. כפי שציינת הרופא המקומי אינו פסיכיאטר. בדיקת פסיכיאטר וטיפול מתאים יכולים לשפר את מצבו במידה נכרת. אם ישנה אפשרות אז להביאו למרפאה צבורית. לפי מייטב ידיעתי פסיכיאטרים ממרפאה צבורית אינם עושים ביקורי בית, לכן אם אין ברירה אז להביא פסיכיאטר באופן פרטי שיסכים לעשות ביקור במשפחתון. תעדכן דר' גיורא הידש

06/10/2002 | 16:51 | מאת: HELP

מר שסטיק שלום זה ברור בהחלט שרק הרופא הוא היחיד שיכול לקבוע לגבי תרופות. אך הוא החליט להוריד את המינון על דעת עצמו . הרופא אינו פסיכיאטר ועד כמה שידוע לי הוא לא גיריאטור. הנקודה היא שמנצל את "כוחו" ויש לנו תחושת זלזול. הוא לא סובל מהמכות ,אך המטפלים כן. (סליחה על ההסחפות) תודה על ההתייחסות-אגב מה תפקידך בבקשה?

05/10/2002 | 10:52 | מאת: ענת

תזכורת: מזה כשבוע כל ערב החל בחצות אנו פותחים חדר בשם "אני חרד" בנענע (צ'ט בסיסי). לכל המעוניינים!

05/10/2002 | 14:29 | מאת: ג'וני

למה ? מה רע בפורום הזה ? בסוף לא יהיה פה אף אחד !!!!!

05/10/2002 | 15:22 | מאת: יפעת

ג'ון ג'ון, אני אהיה פה תמיד בשבילך...

05/10/2002 | 17:06 | מאת: ענת

זה צ'ט, ג'וני, יש איזה שהוא הבדל לא? ומה הקשר בכלל לפורום? מי עוזב אותו בכלל, חוץ ממך?

05/10/2002 | 17:37 | מאת: שסטק

נענע זה מקום יותר מדי המוני לצ'טים בכאלה נושאים. אני ממליץ על תוכנת MIRC ולפתוח ערוץ צ'ט ייעודי לפורום הזה. אחרי פתיחת הערוץ אפשר יהיה לקבל הרשאות ADMIN ואז ניתן יהיה לסלק מטרידים וגם לשריין שמות (למנוע התחזויות) ובכלל מירק זה עולם שונה לגמרי לעומת כל שאר הצ'טים האחרים שעוסקים בעיקר בסקס והיכרויות מין ולא בשום דבר אחר. במירק ניתן יהיה גם לעשות צ'ט עם ד"ר הידש במידה והוא יהיה מעוניין בכך עבור האנשים שמעוניינים בשיחה און-ליין. אגב- השימוש במירק הוא חינם לחלוטין. http://www.mirc.com

05/10/2002 | 10:24 | מאת: עבדאי

שלום לכולם ! אני סובל זה מספר שנים לא מועט מדיכאון. בשנה האחרונה הייתי מטופל אצל פסיכיאטרית אשר נתנה לי מירשמים לשלוש תרופות : סרוקסאט, לוסטראל ופרוזאק. אף אחת מהתרופות לא הצליחה ליצור אצלי את השינוי המיוחל במצב הרוח, ההרגשה, שמחת החיים וכו'. יותר מכך הטיפול בהם גרם לי לסבל מבחינת תופעות הלוואי ( סחרחורות, עייפות, הרגשה משונה ואין כמו לנופף בדגל הנורא שנקרא " אימפוטנציה - או חוסר תפקוד מיני " ) חשבתי לעצמי שמין הראוי זה יהיה לנסות טיפול אצל פסיכיאטר אחר. בעלי מקצוע ישנם ורבים ואולי חלקם אף טובים. אך מה שאני מחפש זה את המילה האישית, ההמלצה החמה ולאו דווקא המלצה מקצועית של רופא אל הקולגה שלו. מקווה שהבהרתי את עצמי. רב תודות לכולם ! ! ! שמי לא ממש משנה.

קודם כל רציתי להגיד לך שאל תתיאש אני מאמינה שבסוף אתה תצא מזה ואני אומרת את זה מסיבות אישיות. דבר שני אני יכולה להמליץ לך על רופא אחד שאני ממש מכירה שהוא שייך למרפאת חוץ של אברבאנל בבת-ים קוראים לו דוקטור לוי תתקשר למרפאה עצמה שהמספר טלפון שלה 5552620 או 5552622 ותבקש את דוקטור לוי כולם מכירים אותו שם הוא רופא די בכיר במרפאה. דבר שני יש את דוקטור גרונקלינגר שהוא שייך למרפאת מכבי יש לו מרפאה פרטית שהאמת לא ניסיתי אותו הרבה אבל יצא לו שם טוב מספר הטלפון שלו 6414841 - 03. בהצלחה

שלום, אני חושב שתבין אם לא אמליץ על רופא מסויים. מהבחינה העניינית אתה ניסית שלוש תרופות מאותה הקבוצה הפועלות באותו המנגנון ולכן גם תופעות הלוואי היו דומות. כל שלושת התרופות פועלות על הסרוטונין באותה הצורה. גם בספרות המקצועית לא הוכח שיש יתרון לעבור מתרופה אחת שלא עזרה מקבוצה זו לתרופה אחרת מאותה הקבוצה. כדאי להתאים תרופה מקבוצה אחרת אשר פועלת גם על הנוראפינפרין בסינפסה. תרופה מסוג האפקסור או הרמרון. בהצלחה דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 22:41 | מאת: עבדאי

לגלית וד"ר הידש, תודה רבה מקרב לב על הרצון והעזרה. אשמח כמובן אם גולשים נוספים יתנו פה את המלצותיהם לאיש מקצוע מוצלח ואיכותי. שוב תודה שמי לא ממש משנה.

05/10/2002 | 07:25 | מאת: influenza

נבהלתי לקרוא על תלאות הגמילה. האם למישהו חוות דעת חיובית על התרופה ועל הפסקת השימוש בה? לגבי העליה במשקל - האם היא נגרמת מהגברת התאבון, או שמא מהכדור עצמו?

05/10/2002 | 07:37 | מאת: שאול

1. התרופה לא השפיעה על משקלי מה שמשפיע על המשקל זה האוכל. 2. יש לי דיעה חיובית על התרופה כי היא מאפשרת לחיות. המינון יציב לחלוטין אין צורך להגדיל את המינון כמו בבנזודיאזיפינים.

05/10/2002 | 09:24 | מאת: influenza

מתשובתך אני מבין שאתה עדיין משתמש בתרופה ושאין לך נסיון בהפסקת השימוש בה. לגבי האוכל והמשקל - האם התרופה הגבירה אצלך את התאבון? האם עלית במשקל בעקבות השימוש? תודה.

05/10/2002 | 12:25 | מאת: מיכל

אני מכירה אנשים שהפסיקו את השימוש בסרוקסט בלי שום בעיה. אצלי - זה לא היה כך. יש את כל הבעיות שכתבתי עליהן (ושד"ר הידש לא מתייחס אליהן). את אותן בעיות בדיוק יש לעוד הרבה אנשים בקבוצת הדיון שב התחלתי לכתוב בנושא סרוקסט. עלייה במשקל היא אחת התופעות שדווקא הזהירו אותי מפניהן לפני שהתחלתי את הטיפול - ואכן עליתי עשרה קילוגרמים (!!!) בלי לאכול יותר מהרגיל. כל חיי הבוגרים משקלי היה אותו הדבר פחות או יותר (מקסימום שני קילו לכל כיוון). פתאום - עשר קילו יותר. בעזרת פסיכיאטרית מסויימת שדווקא כן מכירה את תופעות הגמילה האיומות שאני מדווחת עליהן - אני אתחיל בשבוע הבא לקחת במקביל סרוקסט ופרוזאק, כשהמטרה היא להפסיק את הסרוקסט בהדרגה, ואחרי כן גם את הפרוזאק, שממנו לא אמורות להיות תופעות גמילה (כך נאמר לי).

05/10/2002 | 18:50 | מאת:

שלום לכולם, אני מצטרף לכל אשר נאמר פה. רציתי להסביר באופן מדעי את אשר אמרה הפסיכיאטרית שהוסיפה את הפרוזק במקום הסרוקסט. באופן כללי ככול שלתרופה יש "משך חיים" ארוך יותר בגוף כך יש פחות תופעות גמילה. תרופה הפועלת שמונה שעות צריכים ליטול שלוש פעמים ביום, תרופה הפועלת 12 שעות אפשר ליטול פעמיים ביום וכדומה. אני חייב להבהיר מושג מדעי הנקרא זמן מחצית חיים, מי שמכיר גם לחומרים רדיואקטיביים יש זמן מחצית חיים ונעזרים בנתון זה כדי לחשב את הזמן ההיסטורי כאשר מוצאים שלד או מאובן. כאשר נוטלים תרופה מסויימת רמתה בדם מגיעה לריכוז מסויים שאכנה אותו מאה אחוז. כאשר הרמה מתחילה לרדת כי הגוף מפרק את התרופה אז הירידה היא לפי זמן מחצית החיים. אם זמן מחצית החיים היא 30 שעות אז אחרי 30 שעות רמת התרופה בדם תהיה חמישים אחוז, אחרי שלושים שעות נוספות תהיה 25 אחוזים, אחרי 30 שעות נוספות 12.5 אחוזים וכך הלאה. 30 שעות הוא זמן מחצית החיים של סרוקסט. זמן מחצית החיים של פריזמה-פרוזק הוא 72 שעות כלומר שלושה ימים. כלומר גם כשבוע אחרי ההפסקה, עדיין יש 25 אחוזים מהתרופה בדם. לכן ברור שככול שזמן מחצית החיים ארוך יותר, הגוף מתנקה מהתרופה לאט יותר ולכן יש פחות תופעות גמילה כיוון שההפסקה הדרגתית יותר. אני מקווה שההסבר לא מסורבל מדי, אבל זהו הסבר מדעי רק למי שמתעניין להבין מדוע. ביי דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 05:36 | מאת: קלרה

לפני מס' שנים, בהמלצת ובהשגחת רופא, נטלתי תרופה שהיתה מבוססת על היפרקום, ולצערי שמה נשתכח ממני (משהו כמו סיינט פול או ג'ון...). בזמנו היו מחקרים שהראו שנטילת 600 מ"ג ביום יכולה להועיל במקרים של דכאון קל (אח"כ הועלה המינון המומלץ ל- 900 מ"ג ליום). שאלותיי הן: 1. מה שם התרופה 2. האם ניתן להשיגה בארץ, או עדיין רק בחו"ל 3. האם המחקרים האחרונים עדיין ממליצים על 900 מ"ג ליום תודה

היפרקום ובשם החיבה כעת הפרוזק הטבעי. למיטב ידיעתי זו התרופה הטבעית היחידה שנבדקה ונמצאה לה השפעה נוגדת דיכאון וחרדה. החומר נמצא בשימוש רחב בגרמניה ולפני כשנה לפי מייטב זכרוני אושר גם בארצות הברית וזוכה לשימוש רב ופופולריות. השם הנוסף הוא St. John's wart ישנם אתרים רבים ברשת אשר כותבים עליו ולדוגמא http://www.all-natural.com/nat-proz.html שוחחתי עם מספר רוקחים על ההיפרקום. מתברר שמאוד קשה להפיק אותו בצורה טובה ולשמר אותו, ההיפריקום ישנו בארץ אולם בצורה מאוד מהולה ולא במינון כפי שצריך וכפי שכתבת. לפי ידיעתי אין יצרן של היפריקום בארץ במינון הנדרש נגד דיכאון. אם תמצאי אותו בארץ, אנא עדכני את כולם בתודה דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 02:05 | מאת: מיטל

שלום, איזו תרופה מומלצת לבחורה בעלת הפרעת אישיות גבולית וחשיבה אובססיבית מובהקת? תודה

05/10/2002 | 07:17 | מאת: שאול

מיטל שלום 1. כדי שלא תמתיני בקוצר רוח לתשובת הרופא אענה לך שמניסיוני האישי התאמת תרופה הוא תהליך מורכב ותהליך ההתאמה חייב להיעשות בישיבה מול הרופא והוא לוקח זמן. 2. במקרה הספציפי של הפרעת אישיות גבולית אני יודע שממה שקראתי ושמעתי המענה הישיר לבורדרליין הוא טיפול בשיחות. הטיפול התרופתי ניתן להקלה על הסימפטומים של התופעה כדי שאפשר יהיה לקיים טיפול בשיחות. 3. אני לא יודע אם בחשיבה אובססיבית מובהקת את מתכוונת להפרעות כפייתיות טורדניות . אני מביא לך מאמר http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm שאול

05/10/2002 | 13:28 | מאת:

למיטל שלום, לצערי אין תרופה אחת מומלצת שהיא עוזרת בצורה מובהקת להפרעת אישיות גבולית. הטיפול המומלץ בדרך כלל הוא פסיכותרפיה ממושכת כפי ששאול ציין. גם הפרעת אישיות גבולית אינה דבר מוגדר מספיק וקיימים מספר סוגים. הטיפול התרופתי ניתן בדרך כלל כאשר אין ברירה בגלל הפרעות קשות בהתנהגות או כאשר קיים דיכאון. כדי לקבל תשובה ספציפית יותר את חייבת לתאר טוב יותר את הרגשתך והתופעות שהביאו אותך לפנות לטיפול. בהצלחה בטיפול דר' גיורא הידש

05/10/2002 | 14:26 | מאת: מיטל

שלום, אני אפרט קצת. הבעיות שלי רבות ומורכבות. גדלתי במשפחה מתעללת וחולנית ואני עדיין נמצאת בה. אני חשופה לאלימות פיסית. המצב שלי עדין מאוד, כל טלטלה קלה ביותר, דוחפת אותי לקצה. לדוגמא לפני כשבוע אחי היכה אותי, הזמנתי משטרה, לא הגשתי תלונה בסופו של דבר. אבל מצאתי את עצמי לבד, בלי כסף (חובות) וחשבתי להתאבד הייתי מאוד קרובה לזה. התאכסנתי בבית מלון ונכנסתי לדיכאון קשה, פגעתי בעצמי ( או סי די) ודפוסים ישנים שחשבתי שהשארתי מאחוריי חזרו. יש לי חרדות רבות, במיוחד בכל הקשור לפגיעה פיסית בי מכל סוג שהוא. אני פרפקציוניסטית (דיסמורפיה- שבעקבותיה פגעתי במראה שלי). החוויה הקשה שעברתי הובילה אותי לפגיעה עצמית, שנאה עצמית שבה לא יכולתי לסבול את עצם קיומי ואת המראה שלי ובייחוד מה שעוללתי לעצמי. מחשבות אובססיביות לגבי הפגמים שלי ומחשבות על כך שכל העולם רע ואכזר. לפני שבועיים הייתי במצב אחר, מאושרת, מרוצה מהמראה שלי, נרשמתי לעבודה, התחלתי לכסות חובות. (אני גם עובדת). מדובר במעגל קסמים, שאינני מצליחה לצאת ממנו, אני חוזרת לאותו נק' שפל שוב ושוב וכל פעם נפערת תהום עמוקה יותר. קשה לי לחיות את חיי, ואין לי אומץ לסיים את חיי. אני רוצה לעזור לעצמי מעצמי כי אינני יכולה להתמודד עם הציפיות שלי מעצמי. תודה מיטל נ.ב. ניסיתי טיפול קצר של כמה שבועות בסרוקסט (שגרם לעייפות רבה), פריזמה - כשבוע (שהגביר את החרדות, והוביל לדיכאון). בנוסף אני בטיפול פסיכואנליטי כשנה וחצי באופן פרטי.

05/10/2002 | 00:53 | מאת: שאול

לד"ר הידש שלום בשנים האחרונות ראיתי ניסיון להתמודד עם הסטיגמה באמצעות הופעה מוצלחת בטלויזיה של אנשים שעברו אישפוזים. אפשר לומר ש"בלעתי" את הפיתיון. אני לא יודע מה הסיבה האמיתית שהאפיזודה הדיכאונית נחתה עלי. גם ללא האפיזודה שהתרחשה כמעט בגיל 46 היו לי בעיות עם הדימוי העצמי עקב ADHD שהפריע לי אבל היקשה עלי. חשבתי לתומי ש"שיחות תרבותיות" עם חולים שעברו אישפוזים תהיה הוכחה עבורי ש "אני בסדר" אבל לצערי גם אם האמת היא לא כל כך נוראה האמת היא כואבת. נכנסתי ל "חדר" עם אנשים שעברו אישפוזים וזה מה שראו עיני. הסתבר שחולים עושים מניפולציה במחלה כדי ל "התמודד". יש תופעות של סממנים נרקיסיסטים והיסטוריינים שמאופיינת בהתנהגות תיאטרלית כזאת שהצליחה להטיל עלי אימה ולהפחיד אותי. קיים נושא הווכחנות על נושאים שוליים וזניחים שפוגע ביכולת לקיים תקשורת מינימלית. יש לחולים נטיה לגלות סלחנות להשתלחות של חולה שנמצא בחדר ב בריא שנמצא בחדר בלי קשר לעובדה אם ההשתלחות מוצדקת או לא. התופעות לא מפחידות אותי בגלל שהם נובעות מחולשה איומה של המתמודדים אבל הסבל הנפשי שהוא הסיבה לתופעות אלו מכאיב לי במיוחד. קיימת גם קיימת אלימות ואכזריות אבל רק אצל מיעוט. למרות שלפי ה cid-10 אין לי אבחנה היום ואני נחשב בריא הרי מבחינה ריגשית בלתי מובנת אני מרגיש שיכות וסולידריות לקהילה של מי שמתמודד עם בעיות קשות במיוחד. דעתך חשובה לי מאוד בהערכה רבה שאול

05/10/2002 | 09:55 | מאת:

לשאול שלום, אני מודה לך על השתתפותך הפעילה בפורום ואתה תורם רבות לדיונים פה ומקווה שתמשיך. אני מטבעי "רץ למרחקים ארוכים" כלומר, תקוותי היא להמשיך תקופה ארוכה בפורום ולראות את פני הפורום ואופיו בעוד מספר חדושים, שנה ונקווה ליותר. האמת היא שלא בדיוק הצלחתי להבין את כוונתך במכתבך, לכן כפסיכיאטר אני מנסה לקרוא בין השורות. קיים נושא כאוב שמדברים עליו מעט והוא הסטיגמה של נפגעי הנפש בעיניים שלהם עצמם, כלומר גם נפגעי הנפש יכולים לקיים מערכת ערכים וסטיגמה על מחלות נפש כמו האוכלוסיה הכללית. אולי יותר קל לראות את הדברים בהתייחסות לסטיגמה בקבוצות חברתיות אחרות, שחורים בארה"ב או נשים. קרוב לוודאי שישנם שחורים הרואים עצמם נחותים מהלבנים או נשים הרואות עצמן חלשות ונחותות מגברים. זוהי כמובן תוצאה של חינוך והתייחסות שנקלטת במשך החיים אצל כל אחד. במחלות נפש הבעיה מורכבת יותר, יתכן ואדם "שנא" התרחק מהנושא הנפשי כל חייו והיו לו דעות סטיגמטיות מוצקות עד שהוא עצמו או אחד מבני משפחתו חלה. לכן תהיה לו בעיה כפולה, להתמודד עם המחלה ולהתמודד עם הדימוי העצמי שנפגע. כדי שאהיה יותר ברור, גם נפגעי הנפש יכולים לסבול מעמדות ודעות נגד מחלות נפש הכלולות בסטיגמה. הקושי להשתחרר מעמדות אלו לא קל והם זקוקים לתמיכה רבה במיוחד בתחילת המחלה. מחכה לתגובות ודיון ביי דר' גיורא הידש

04/10/2002 | 22:19 | מאת: רוית

שלום קיבלתי ציפראמיל לטיפול בדיכאון וחרדה.סוברים זבנוסף לבעיה במערכת העיכול שגורמת לי לכאבי בטן ובחילות,חלק מהבחילות או עוצמתן מושפעת גם מבעיה נפשית(חרדה?) ולכן אני אמורה להתחיל טיפול בציפראמיל.הבעהי היא שניסיתי את נטילת הכדור כשבוע חצי כדור ליום,וחטפתי כאבי בטן ממוקדים בחילות,הזעה מאוד מוגברת .נאמר לי שהנ"ל אמורים לחלוף כעבור שבועיים,אבל הבחילות האיומות שתקפו אותי מנעו ממני להגיע למצב של אחרי תופעות הלוואי.השאלה היא: האם למרות שתופעות הלוואי הן כל כך אקוטיות צאלי,אם אתמיד כשבועיים שלושה הן אמורות לחלוף?ושאלה שנייה,האם יש משהו בציפראמיל שלא טוב לאנשים עם מערכת עיכול רגישה(יש לי נטייה לכיבים)? ושאלה שלישית האם הבחילות הנובעות משימוש בציפראמיל מקורן בהשפעה של הציפראמיל על הקיבה או על מערכת העצבים? אני יודעת שהשאלה ארוכה,אבל אין יל את מי לשאול(הפסיכיאטר שנתן לי את הנ"ל נמצא בחו"ל) תודה על מענה רוית

05/10/2002 | 13:24 | מאת:

לרוית ציפרמיל כמו כל התרופות בקבוצה זו עלולה לגרום לבחילות והרגשה לא נעימה ברום הבטן, ההרגשה יכולה מאוד להציק אולם לא מגיעה לחומרה של הקאות. התופעות הללו קיימות בהתחלת הטיפול והגוף מסתגל לתרופה והן חולפות עד כשבועיים אחרי התחלת הטיפול. ישנם האומרים שדווקא מי שסובל מתופעות הלוואי הללו יגיב טוב לתרופה ולכן כדאי מאוד לחכות עד שהתופעות הללו יחלפו. אין סכנה וקשר לאנשים שסובלים מחומציות בקיבה, כיב בקיבה וכדומה לציפרמיל. התרופה אינה מעוררת הפרשת חומצות הקיבה. כדי להמעיט את התופעות הללו כדאי ליטול את הציפרמיל בבוקר עם ארוחת הבוקר. לעתים גם שתיה של קוקה קולה יכולה להקל או מיץ לימון. בדרך כלל אין דחיפות ולא צריך למהר עם הטיפול התרופתי. כאשר תופעות הלוואי מפריעות מדי אפשר להוריד את המינון או ליטול את התרופה פעם ביומיים. ההשפעה הטובה של התרופה תהיה מאוחרת יותר אבל גם יהיו פחות תופעות לוואי. תנסי, וספרי לנו דר' גיורא הידש