כאבים אחרי ניתוח channel turp
דיון מתוך פורום ערמונית (פרוסטטה) מוגדלת
שלום שירה, לפני כ 7 שבועות עברתי ניתוח channel turp בערמונית עם סרטן גרורתי בגלל הפרעות למתן שתן והשבוע סיימתי גם 10 הקרנות לערמונית בגלל כאבים קשים. כתוצאה מההקרנות, הכאבים מהערמונית נעלמו לחלוטין - 100% הצלחה. מאז הניתוח (כאמור 7 ש') אני עדין סובל מכאבים בעת מתן השתן למרות שחל שיפור בזרם ואני נאלץ להמשיך כל הזמן עם סדוראל אחרת המצב מחמיר מאד. עדין תכיפות בלילה בעיקר אך לפעמים גם ביום אני חש צורך להתרוקן כל חצי שעה. הכאבים הם בשלפוחית, ברקטום, בשרירי רצפת האגן ואפילו בפין ולעיתים הם כה עזים עד שאפילו האסלה גונחת. בד"כ אין בריחת שתן למעט מקרים של צחוק חזק מאד. האם זה טבעי או שההחלמה איטית מדי?
דורון שלום רב, התלונות שאתה מתאר הן לצערי חלק מוכר מתהליך ההחלמה לאחר הטיפול שעברת. אין טווח זמנים מדוייק להחלמה לאחר קרינה או ניתוח, היות וכל אדם מחלים בקצב אחר אבל הממוצע המקובל הוא עד 3 חודשים, ואתה עדיין בטווח זה. צריך לזכור במקרה שלך שעברת גם קרינה וגם ניתוח לאותו איזור כך שכנראה אצלך הסבל כפול ואולי גם זמן ההחלמה... הייתי ממליצה לך להתייעץ עם האונקולג/אורולוג המטפל שלך לגבי הטבת התסמינים מבחינת נוגדי כאב- אתה יכול לנסות טיפול בנורופן/אדוויל ודומיהם או במשהו חזק יותר. חשוב שתשתה הרבה ותקפיד על ריכוך הצואה כדי להקל על עצמך. אם יש לך ממש קשיים בהתרוקנות אולי תנסה חוסמי אלפא (קסטראל או אומניק) שמרפים את שריר הסוגר ואמורים להקל על ההשתנה. הרבה בריאות.
שלום שירה, כמו הרבה חולי סרטן או חולים בכלל שסובלים מכאבים בעוצמה גבוהה טופלתי במשך מספר חודשים בתרופות אופיאטיות ולאחרונה עד ההקרנות גם בקנאביס רפואי. כפי שכל החולים מסוגי יודעים, התרופות האופיאטיות מסוג אוקסיקודון, טראמאדקס ודומותיהן גורמות לעצירות שהיא גרועה כמעט כמו הכאבים עצמם. מתחילים עם לאקסטיבים למיניהם וחוטפים דיכאון, טחורים ומה לא. וראה זה פלא, כשסיפרתי לאחות הממונה על הטיפול התומך ומניעת כאב במחלקה האונקולוגית שאני סובל מעצירויות היא מיד הפנתה אותי לקבל מירשם לתרופה אופיאטית בשם טארג'ין שמכילה את אותו אוקסיקודון עם תרופה אחרת שמנטרלת את ההשפעה המזיקה על המעיים והעצירות חלפה כלא היתה. כששאלתי את רופא המשפחה הוא הגיב ב: בוודאי, אני מכיר את זה... שאלתי: מדוע לא נתנו לי את הטארג'ין כבר מהתחלה, למה כל החולים שאני פוגש שמתלוננים על עצירות ואני מספר להם על הטארג'ין לא שמעו עליה והמידע עובר מאוזן לאוזן במקרה הטוב? למה צריך לסבול כל כך הרבה זמן לפני שמקבלים פיתרון?