עצירות קשה-ילד בן שנתיים ותשעה חודשים.

דיון מתוך פורום  עצירות בתינוקות, ילדים ונוער

14/06/2012 | 00:07 | מאת: לימור

שלום, הילד שלי התחיל גמילה בפסח ומהפיפי הוא נגמל ממש מהר. הבעיה היא הצואה, הילד לא מוכן בשום פנים ואופן לעשות קיבה בשרותים-הוא מוכן לעשות בטיטול וזה רק אחריי שכנועים מפרכים במיוחד. יש לציין שגם לפני הגמילה-הוא תמיד סבל מעצירות -כל פעם שהיתה לו קיבה הוא היה רץ בכל הבית עד שהוא לא מסיים את הצרכים שלו. היום הוא עדיין רץ בכל הבית אבל זה מלווה בבכי היסטרי וצרחות של "אמא לא רוצה קקי זה כואב" . הוא ממש צורח ומחזיק את הטיטול מאחור וכולו מזיע ונסער בזמן הזה. אני מנסה לחבק אותו ולדרבן אותו שאם אמא תחבק אותך זה פחות יכאב אבל הוא לא מוכן להקשיב והוא ממשיך לסבול ולבכות עד שיוצאת לו חתיכת צואה ממש ממש קטנה-(יש לציין שלא תמיד יוצא לו). התדירות של היציאות שלו היא אחת ליומיים -שלושה והוא עושה אותם רק בבית-בוא לא מוכן לעשות בגן בשום אופן וגם לא בטיטול. מה אני יכולה לעשות על מנת להקל על הילד-אני ממש מתייסרת לראות אותו כך חסר אונים ושאין ביכולתי לעזור לו. אודה על עצתך ותשובתך, תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ילד עם עצירות לפני הגמילה-עדיף לטפל בעצירות לפני הגמילה כי הגמילה רק מחמירה את העצירות. היציאה קרוב לודאי קש והיא באמת כואבת .גם חיבוק מאמא לא מפחית את הכאב.והכאב מפחיד את הילד וגורם לו להתאפק יותר. הטיפול הוא ריכוך הצואה על ידי מתן נורמלקס אבקה בתוך שתיה או בתוך תחליף לב אם אם עדיין שותה בבקבוק. בשבוע הראשון צריך מינון יותר גבוה של 8 גרם ב120 מל שתיה פעמים ביום.מינון זה צפוי לגרום ליציאה רכה כל יום.אם גורם לשלשול יש להפחית מעט את המינון ל6 גרם ב80 מל שתיה פעמיים ביום.מינון אופטימלי הוא זה שיגרום ליציאה במרקם מחית תפוחי אדמה.מינון זה יש לתת כל יום במשך חצי שנה.כך בטיפול ממושך כאשר היציאה תהיה רכה ולא כואבת אפשר להתגבר על הפחד וכעבור מספר חודשים הילד יפסיק להתאפק.רק אז יהיה מוכן גם לשבת על האסלה.

מנהל פורום עצירות בתינוקות, ילדים ונוער