מסכנות......................................

הי ליאת, לא מבינה למה....מתמסכנת מולה כדי לקבל תשומת לב?, זה לא קורה לי במקומות אחרים....בבית, הילדים ובעלי לא מנסים ליצור כך תשומת לב, הם מקבלים המון בכל מקרה וגם אני לא בוכה מולם כדי שירחמו עליי.... אמא שלי תמיד מראה שרע לה פיזית כדי לקבל תשומת לב, אני לא...אבל מולה זה קורה. אני מתכתבת איתה לפעמים בין פגישות שרע לא כשטוב....וכנראה בשביל שלא תלך, להצדיק את הגעתי אליה ולקבל תשומת לב ואז רע לי שככה אני, שונאת את זה מלכוד.אבל לפעמים כשרע לי זה כן עוזר היחד שלי איתה.... :( אוף. כשהראיתי שרע לי עם אמא היא או שנבהלה או נתנה לי אוכל וכעסה על אחרים..לא חיבוק או שיחה. למה זה קורה לי? ועכשיו אפחד להגיד לה שרע לי כי אז זה יהיה התמסכנות :( היא אמרה שאכתוב לה שני דברים טובים ולא יותר מדבר אחד טוב שקורה לי השבוע. כאילו מעין ניסיון כזה לכתוב שטוב לי ולראות שאקבל תשומת לב שטוב לי? או שמותר להשאר בטיפול גם כשטוב......אוף לא יודעת כבר כלום. בא לי דווקא כן לבכות מולה...לברגיש את הטוב שלה מולי..את ההכלה לא יודעת כבר כלום...עכשיו לא אתמסכן מולה, לא אבכה יותר בטיפול כדי שלא תרחם. בכלל בא לי ללכת משם כבר........היא אומרת שזה טוב לדעת את זה כדי לשפר כי אנשים באים כדי לשפר דברים בחיים ולא רק כשממש רע להם.....

מיכלי יקרה , אזה כייף לראות אותך , התגעגעתי ... את יודעת הרבה מחשבות עברו במוחי לקרוא אותך אני לא בטוחה שאת מתמסכנת חושבת שאת שוב שופטת את עצמך .. מה יקרה אם תקבלי את הצורך בנראות את הצורך לכאוב באמת לא בהתמסכנות כאב אמיתי שיש בתוכך....זה שאת דוחקת וטוענת להתמסכנות. לא יודעת אם את מצליחה להבין אותי או לא בכל מקרה אני מאמינה שהכאב שלך אמיתי ויש לו מקום ...ודווקא ביום שתלמדי לתת לו מקום אמיתי תצליחי גם לתת לעצמך מקום כשטוב . הי ותיכנסי גם ל...איפה שתמיד נפגשות

הי..סיגל. (אני לא מצליחה להכנס לפורום של אודי) המטפלת ואני יחד חשבנו על עניין המסכנות....בגלל שכתבתי בין פגישות על רע וחיכיתי לתשובתה וכו' והיא אמרה שאכתוב דבר אחד רע ושניים טובים השבוע (לא כפי שכתבתי בטעות) מרגישה שכבר אין מקום להתמסכן...לומר רע וכו'. וכבר לא יודעת מה אני מצפה ממנה..ואם בכלל מתחשק לי להמשיך איתה...יש בי רצון עזיבה. לא מתחשק לי לחקור את ההתמסכנות הזאת. כי יש בי כאב שאולי יוצא בצורת רחמים...או בכוונה בווטסאפ ולא בפגישה ממש...לא יודעת כבר...

הי מיכלי , יודעת שאת לא מצליחה להכנס (דיברתי על המקום השני זה שאני ואת נפגשות בו לעיתום ...בלי שמות) בכל מקרה תחשבי האם לדבר על הכאב שלךכמסכנות זה לא מניפולציה שוב לא לגעת בכאב האמיתי ...להיות קרבן זה לא הדרך אבל זה לאאומר שאין כאב . אין ספק יקרה שאנחנו לא יודעים לדבר כאב וכן צריך ללמוד את זה שווה לעלות בפנייה את העינין שאת רוצה לברוח שוב ...לדעתי לא ממנה את בורחת . חיבוק ענק ותבואי יש שם עוד כמה....שלא מצליחות להכנס פתחנו קומונה נפגעות דוקטורס ...

האמת רציתי לכתוב לך תודה שאת מאפשרת שיח ....

זאת אני :)

הי מיכל , מה שלומך ? מתגעגעת אלייך.. גם אני לא מצליחה להיכנס לפורום של אודי ולכן התחלתי להתכתב בפורום נפגעות תקיפה מינית... מוזמנת.. לדעתי, לגיטימי לחלוטין לתת מקום לשלל הרגשות שזה כולל גם התמסכנות.. שאולי זו אחת הדרכים של הנפש לתת ביטוי לכעס ,כאב,חוסר אונים ועוד.. איתך, במבי..

וואוו... איזה קטע.. נכנסתי כזה בתחושה של שיטוט יתומי כזה.. כמו איזה יתום ,מוזנח ,מנוזל ,ששרוכי נעליו פרומות ומשוטט מבית לבית , כי את הבית שלו נעלו בפניו וכמה שהוא מנסה לדפוק ,לצלצל בפעמון ,מנסה לדחוף בכוח את הדלת היא נשארת נעולה בפניו. (ואומרים לו כל הזמן לאפס סיסמא ) ופתאום את באה ,פותחת את הדלת לרווחה ומזמינה להיכנס.. תודה גדולה !! סתרת לי תחושה פנימית איומה... משונה...