שותקת בפגישה ומצטערת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת יקרה, שוב פונה לעזרתך. הפעם ממניעים של קושי לפנות ישירות למטפלת דרך המייל. למרות שמודעת כי השיח עימה הוא הנכון, אך מתקשה להחזיק בפנים את האכזבה מעצמי ואת ההבנה כי תחושותיי הזועקות מבפנים לעזרה, הן פרי ההסתגרות שלי היום בפגישה. לעיתים אני נעזרת במייל בין הפגישות, בעיקר לאחר פגישות קשות ונוגעות, אך הפעם לאור כך שלא שיתפתי לא נראה לי נכון כי זו הדרך, וחוששת גם מתגובתה שתראה זאת בעין לא יפה. הביקורת שאני חשה כל העת, אותה גם חשתי ממנה פגישה קודמת שגרמה לי היום להסתגר. אז מה אני שואלת או רוצה בפנייה הזו אלייך ליאת? אני רוצה לחלוק, לא להישאר לבד עם המועקה הפנימית, רוצה לבכות את הקושי באי יכולת לשתף אותה, רוצה להיות מסוגלת לדבר גם במקומות הקשים שרוצים להתרחק ולא לחלוק עימה, להיות מסוגלת להרגיש את הקנאה העצומה בה ולהיות מסוגלת לדבר את הכאב הפנימי שלי ולא להרגיש מושפלת. מבקשת ממך כוח לעשות כן ויותר מפעם אחת. תודה.
גל יקרה כתבת כ"כ יפה ונוגע ומבפנים ... לפעמים ישנה תחושה שכזו אחרי פגישה קשה או מציפה של התרחקות, זה טבעי, אנושי... לפעמים צריך שוב קצת זמן כדי להתקרב מחדש אולי אפשר שוב לשתף בזהירות, החוויה שלך שאת מבוקרת...בקושי לשתף, אולי אפשר אח"כ גם לדבר את הקנאה, מבינה מה שאת אומרת על השפלה אבל היי בטוחה שהיא לא תראה אותך כמושפלת וכנראה שגם לא ראתה בעבר,גם אם היא מבקרת לעיתים אני מאמינה שאינה רוצה להשפילך אבל אולי כך זה נחווה...ו ליאת
רק רציתי לומר שמזדהה כל כך עם התחושות שתארת... כתבת כל כך יפה.
מנהל פורום פסיכותרפיה
