יתמות בגיל צעיר יחסית

שלום, אני בן 27 לפני שנתיים וחצי, אמי חלתה במחלה. כשהתברר לנו שהיא חולה הייתי כמעט בן 25. לפני שבועיים- שלושה היא נפטרה. הייתי לצדה לאורך כל הדרך, מכל הילדים היא הכי אוהבת אותי ואני מאוד אוהב אותה ומאוד קשור אליה (יש לה עוד שתי בנות אבל הקשר איתן היה לא טוב). היינו קשורים בצורה יוצאת דופן. מאז שהיא מתה קשה לי להמשיך בחיים כרגיל. אני רוצה הרבה פעמים במהלך היום לבקר אותה בקבר, אני מרגיש רע עם עצמי אם אני יוצא לדוגמה לקניות (בסופרמרקט) במקום ללכת ולבקר אותה. בני המשפחה אומרים לי שזה לא טוב להגיע לקבר כל הזמן וגם אני יודע שהיא מאוד פחדה למות וכמעט בטוח שהיא לא הייתה רוצה שאגיע יותר מדי לקבר אבל אני מרגיש שזה הדבר היחיד שנשאר לי ממנה. בנוסף מטרידה אותי המחשבה שאני לא באמת יודע מה איתה, אף אחד לא יודע מה באמת קורה למי שמת, אם יש איזשהם חיים אחרי או שאולי אין כלום. בדרך כלל אני כותב בצורה הרבה יותר מסודרת וברור, אבל בעקבות המצב הנפשי שאני נמצא בו כתבתי חלק מהקשיים בצורה קצת לא מאורגנת אז סליחה מראש על חוסר הסדר. קבעתי תור למרפאת בריאות הנפש, ולמעשה השאלה שלי אם יש דרכים להתגבר על דבר כזה?בנוסף לכל הטרדות שציינתי לעיל, אני גם מאוד עצוב ומאוד מתגעגע אליה ומרחם עליה ועל כל מה שהיא עברה בשנתיים וחצי האלה, במיוחד בסוף. היא לא מעט פעמים אמרה לי שהדבר הכי נורא לה זה שהיא תיאלץ להיפרד ממני, שזה הכי קשה לה מהכל... והיא גם אמרה לי כמה פעמים שאם יקרה לה משהו אז היא תמיד תהיה איתי בלב- עכשיו היא איתי בלב אבל זה לא אותו דבר וזה לא כל כך שווה. אני גם חושש שיעבור הזמן והשנים יעברו ואני לאט לאט אשכח ממנה. תודה.