לפסיכולוג שלי נמאס ממני?

הולכת ומתחזקת התחושה שאני לא רצויה אצל הפסיכולוג שלי. אנחנו מכירים כבר שנים, הייתי מטופלת אצלו בשירות הציבורי לזמן קצר, ואחרי הפסקה של כמה שנים חזרתי לקליניקה שלו לטיפול פרטי. בתקופת הצינון היינו בקשר לעיתים בהודעות, הוא ענה תמיד בשמחה וחיוך ובהומור. תמיד, בכל שלב, היתה הרבה כנות שיתוף פעולה וחיבור. לאחרונה המצב מאוד השתנה. אני לא מדברת על טיפל שמתארך ולא אפקטיבי - זה יכול להיות. הטיפול לא קל - אני לא קלה - אבל הוא תמיד מאוד דאג לי ולטיפול ושנצליח. פתאום זה נראה אחרת. אני מדברת על הודעות מצוקה מצידי שהוא קורא כמניפולציה, על תמונות שאירוע שהייתי והצעתי לשלוח תמונות שהוא הגיב ,לא מענין אותי', ועל חוסר חיבור בין המפגשים והנושאים כאילו הוא לא הקדיש שניה לארגן בראש לפני שבאתי איך ממשיכים מהטיפול הקודם. ולכן, כשהוא מדבר על סיום טיפול כמטרה, והסכמתי איתו, פתאום אני לא יודעת כמה הוא אומר את זה מתוך טובתי ולא מתוך שנמאס לו, שהוא לא יכול להפסיק טיפול כשמתחשק לו אז איך לנהוג ולמה להאמין. הוא אמר לי שבוע שעבר להפסיק לבדוק כל הזמן את היחסים בינינו ופשוט להפתח ולהביא תכנים (אני אכן מאוד בודקת כל הזמן כמה בטוח לי לחשף) אבל איך לפתח אם אני לא בטוח שהמרחב בטוח. מה עושים עכשיו?