ליאת, זקוקה לתמיכך....

היי ליאת, אני כותבת קצת בחשש, רואה את התאריך שהשבת אמש ומייחלת כי אזכה לתשובתך קרוב ככל האפשר. אני במצוקה רגשית, נושאת עימי מיגרנה עזה שלא הייתה מנת חלקי בשנה האחרונה, ולכן פונה לעזרתך. למקום החם הזה, שתמיד מצאתי בו נחמה וחיזוק. אני המון המון המון שנים בטיפול, טיפול שידע עליות ומורדות אך בעיקר התפתח למקום של יכולת לדבר על הדברים ולתקשר אותם ללא חשש (לרוב) עם המטפלת. אז אם כך, מדוע אני כותבת וזקוקה כה לעזרה? המטפלת שלי בחו"ל, והחופשה הזו שונה מבעבר. נראה לי כי הביטחון שלה כי אני/אנחנו כבר במקום שונה וכי יכולת החוסן שלי השתפרה, התגלתה לי עתה בשיא מערומיה. אז אני רוצה לזעוק שלא. היא חסרה לי, אני מבוהלת ולחוצה אימים ממפגש שיש לי השבוע ואין לי אותה לתמיכה ולביטחון. העובדה שהיא בחופשה, וכי הדילמה האם ניתן לפנות אליה במייל, האם מותר להפריע לה, האם לגיטימי להיעזר כשהיא בחופשה וממלאת מצברים, לא ברור לי לחלוטין, כי כמה שהכל מדובר כביכול, על כך לא קיבלתי תשובה ברורה. עוד תחום עמום בקשר שלי איתה. אז החלטתי שלא. בתקווה שהמיגרנה שלי תחלוף, כי יש לזה קשר ישיר למה שאני חווה מהאין שלה. למרות שלא ניסיתי לפנות אליה במייל, מרגישה דחייה כאילו פניתי ולא נעניתי ובד בבד מרגישה מושפלת ותחושת השפלה ואשמה בשל הקושי והנזקקות שלי אליה. אפשר את עזרתך? מילה או שתיים שירגיעו אותי מבפנים, יקנו לי נחמה כלשהיא להמשיך בשוטף שלי שהוא כה טיפולי בשביל האחר. תודה.