פורום סכיזופרניה

שלום רב אני מרגישה צורך לשתף, ואף לקבל תגובה היה לי אזשהוא עניין עם משרד הרווחה העובדת סוציאלית אבחנה אותי בפיצול אישיות מאז המקרה אני לא מאמינה לשום גורם ציבורי או ממשלי היו ביות עם בן הזוג ותוך כדי שאלה אותי איך אני בעבודה הסברתי שהכל מעולה וכי היחס לקהל יוצא מן הכלל מכך הבינה שיש לי שני סוגי התנהגויות הייתי במצב של כעס על בן הזוג , לא ייתכן שעו"ס תיתן אבחנה לא נכונה שקשורה לפסיכיאטר אגב עבדתי פעם במקום שהתקבלתי מבין 40 מועמדות על סמך האישיות שלי מאז ננעלתי לחלוטין לא מוכנה להגיע לשום מקום מקווה שא\לא אצטרך, ואישית אני אומרת למכריי תשתדלו להתמודד עם החיים לבד קשה לי לשכוח עניין זה העו"ס היתה רוסיה והיה לי מה לומר על הנוער הרוסי לאיזה חורבן הביאו את הנוער שלנו כמובן שזה לא מצא חן בעיניה והיאה זאת לידי ביטוי במה שכתבה תודה על האפשרות שיכולתי לכתוב, לפחות הוצאתי זאת ממעמקי ליבי

שלום. עובדת סוציאלית אינה אמורה לתת אבחנות. אני לא מכיר את המקרה האמור ולכן לא יכול לשפוט. אני גם לא יודע למה עו"ס הגיעה אלייך מלכתחילה. ניתן רק לומר ששהמקרה אינו מעיד על הכלל - בד"כ מערכת הרווחה עושה מירב המאמצים לעזור לאנשים ולא להיפך, וזאת למרות תנאי עבודה קשים ושכר זעום. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב. בת 41 נשואה + 2 ילדים. לפני כשנתיים אובחנתי כסובלת מתת פעילות בלוטת התריס. התחלתי לקחת אלטרוקסין 100 מג ליום. תמיד הייתי דאגנית אך לצערי בשנתיים האחרונות אני סובלת מעצבנות גלי חום השמנה ועוד. פעם אחת לקחתי ואבן כי הרגשתי ממש הרגשה גרועה וזה עזר. שאלתי היא אינני מעוניינת לקחת כדורים פסיכיאטריים באופן סדיר (בכל אופן לא כדורים כגון ציפרלקס).האם ניתן לקחת חצי כדור ואבן כל יום או יומיים אם עוזר לי, או לחילופין כדור אחר שאינו ממכר ויפחית העצבים והחרדות שלעיתים מציפות אותי. אנא עזרתך בברכה חני

שלום. הפורום כאן הוא פורום סכיזופרניה. את צריכה להפנות את שאלתך לפורום פסיכיאטריה (http://www.doctors.co.il/forum-4644) ו/או פורום אנדוקרינולוגה (http://www.doctors.co.il/forum-4762). בכל מקרה תשובה בקצרה - קודם כל יש לאזן את פעילות בלוטת התריס (אצל אנדוקרינולוג). זה גם יכול לשפר את התסמינים הנפשיים. אם לאחר מכן עדיין יש מצוקה נפשית - ניתן לפנות לפסיכיאטר להתאמת טיפול לפי המצב הנפשי. באופן כללי טיפול קבוע בוובן לא מומלץ (בשל נטיות להתמכרות והסתגלות לתרופה). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני יוצאת עם בחור כבר 7 חודשים (בן 34) והשבוע גיליתי שאמא שלו אובחנה עם סכיזופרניה כשהיה בן 25 בערך ומאז יש התקפים חוזרים כל כמה שנים. אני נורא לחוצה לגבי עתיד הקשר שלנו. אין לי סטיגמות ואין לי בעיה עם העובדה שהיא חולה, להיפך, אני מבינה. הפחד והחשש הגדול שלי הוא שיש סיכוי של תורשה לילדים (אם יהיו לנו) או נכדים... כלומר, האם יש לנו סיכון מוגבר לצאצאים חולים? כמה שאני קוראת על אחוזים אבל אני עדיין לא רגועה. האם זו עילה להיפרד ממנו? אני לא רוצה לעשות טעות שאשלם עליה כל החיים.. האם תוכל/י להרגיע אותי שהסיכויים קלושים ושאסור לי לעזוב אותו בגלל הסיבה הזו? נ.ב. אני מתנצלת אם פגעתי במישהו במסגרת הפורום בזה. זו לא כוונתי, אני לגמרי מבינה ומקבלת את המחלה.

שלום. שאלות אלה חוזרות על עצמן לא מעט בפורום. יש אפילו הפניה לסוגיה זו בראש הפורום ("גנטיקה וסכיזופרניה"). בכל מקרה להלן התשובות: שכיחות סכיזופרניה באוכלוסיה - 1%. שכחיות סכיזופרניה אצל אח של מטופל המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 8%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של הורה אחד המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 12%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של שני הורים המאובחנים כסובלים מסכיזופרניה - 40%. שכיחות סכיזופרניה אצל אח של תאום זהה המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 47%. כך שבמקרה שלך אם לך אין סכיזופרניה וגם לבן זוגך אין - אז הסיכוי שזה יעבור לילדים הוא בגדול כמו באוכלוסיה הרגילה - 1% בלבד. ובכל מקרה האחוזים הם סטטיסטיקה בלבד וכך יש להתייחס אליהם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הי, ברצוני לדעת מה הסיכוי אם יש במשפחה המורחבת את המחלה של אחד הצדדים?

שלום אני בן 29 מיתמודד עם המחלה 7 שנים לצערי, לוקח תרופות רספרדל 5 מג דפלפט כרונו 1000 מג. מיתמודד מידי פעם עם מצבי רוח קיצוניים מחשבות רעידות פחדים לחצים נפשיים ועוד :(... יש לי ימים טובים ורעים זמנים טובים ולא טובים אפילו משניה לשניה זה יכול להשתנות. אני עד גיל 22 היתי בריא מכף רגל ועד ראש... עשיתי שטויות בחיים מודה בזה וזה כנראה מגיעה לי. עכשיו נגיע לשאלה? אני בן 29 מגיל 22 מתחילתה של המחלה אני כמעט בלי קשר זוגי היה לי קשר עם בחורה לסקס איזה שנה היינו עושים סקס היה נחמד ונגמר והיא היתה סטודנטית, לא ידעה חחח שיש לי תמחלה רק העבודות שעבדתי היו לא משהו אמרה לי למה אתה לא לומד לא אמרתי לה מה הבעיה שהמחלה מפריעה לי בריכוז, וגם אמרה מה קיצבה תחייה מיזה כל החיים ועוד חצי משרה שאני מוסגגל מקסימום לעבוד. היה לי עוד איזה 3 סטוצים ב7 שנים עם בחורות שונות. אני גובה 1.80 שוקל 75 קג .. נראה בסדר לא מכוער ולא דוגמן ... עכשיו אני לא מבין איך בחורה תרצה להתחתן איתי עם כל הבעיות שיש לי הרי היום בחורות רוצות גבר קליבר שיש לו משרה גבוהה משכורת מכובדת, אני מרויח חצי ועוד חצי מהמדינה לצערי זה לא משהו להחזיק משפחה... ועוד חבילה סכיזופרניה... מה עכשיו אני ילך על סכיזופרנית אני רוצה לחיות חיים עם בריאה אני מפחד וחושש קצת אני למשל לא פראי לא עושה בעיות איפשר לדעת מי יקרה עם מיתמודד או עם השניה בחיים עם יש לה הפרעות נפשיות אני לא מרים תאף אבל כל 1 רוצה משהו לפחות בסדר בריא או בריאה... מה כדי מה ממליצים?

היי לדעתי הכול תלוי באיך אתה מציג את עצמך. חוץ מזה שלפי מה שאני מכירה את הסטטיסטיקה אז לאחד אחוז מהאוכלוסיה יש סכיזופרניה. אתה לא חייב להגיד בפגישה ראשונה שיש לך סכיזופרניה. תציג את החוזקות שלך. עדי

אני מבין אותך אני בן 22-כתבתי לך למטה.זה לא קל למצוא בחורה שתקבל אותך אני אישית מגיל 19 וחצי לא הייתה לי מישהי .אני חושב שזה בגלל חוסר ביטחון אבל אני מנסה לעבוד על עצמי ולנסות להקרין ביטחון.בקשר למחלה אני אישית לא יגיד בפגישה הראשונה שיש לי את המחלה כי זה מתכון לאכזבה.תחשוב בתור בן אדם נורמלי(כביכול)מישהי תבוא ותגיד לך יש מחלה קשה כזאת או אחרת ...אני לא חושב שתקפוץ איתה לים.לי אישית אין בעיה גם מישהי שחולה כי אני בא ממקום אחר מאשר בן אדם אחר.בכל מצב שיהיה בהצלחה אחי

שלום רב, ידוע כי נטילת גלולות של אמגה 3 מטיבה ומגבירה את השפעתן של תרופות אנטי דיכאוניות. האם הדבר נכון גם לגבי תרופות אניפסיכוטיות כמו זיפרקסה? האם היית ממליץ על נטילת אומגה 3 ביחד עם תרופה זו על מנת להיטיב את השפעתה? תודה מראש על תשובתך.

שלום. יש מחקרים שנעשו בתחום של חומצות שומן "אומגה 3" שהראו השפעה מסויימת על חלק מתסמיני הסכיזופרניה (אבל לא גדולה). בכל מקרה זה לא יכול להזיק. יחד עם זאת, מכיוון שהיעילות של אומגה 3 בסכיזופרניה היא שנויה במחלוקת אין מקום למתן המלצה גורפת לשימוש בתכשיר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ישנה מחשבה שאולי קיים קשר בין סכיזופרניה לבין יעילות פחותה של שינת REM. האם קיים מחקר בכיוון זה שעשוי להוביל לפיתוח תרופות חדשות? תודה.

שלום. אכן יש שינויים מסויימים בשינה אצל סובלים מסכיזופרניה אך הנושא מורכב וקשור בחלקו גם לדכאון וחרדה הנלווים לסכיזופרניה. בכל אופן נעשו מספר מחקרים בכיוון, בעיקר לגבי התכשיר בשם "מלטונין" - הורמון שעוזר להסדיר את השינה. בינתיים תוצאות המחקרים היא שהתכשיר יכול לעזור במקרים מסויימים להסדרת השינה בסכיזופרניה - אך לא בטיפול בסימנים של הסכיזופרניה עצמה (דהיינו הסימנים ה"חיוביים" וה"שליליים"). יש גם מחקרים שמראים יעילות מסויימת של המלטונין כנגד תופעת לוואי בשם tardive dyskinesia (תנועות לא רצוניות לאחר שימוש ממושך בתכשירים נוגד פסיכוזה מהדור הראשון) אך שוב, מדובר במחקרים בודדים בלבד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, בעלי סובל מדלוזיות של רדיפה כ- 10 שנים( לא שומע קולות, רק מחשבות שווא). במהלך כל השנים הללו לא היה מטופל בשל סירובו ליטול תרופות בטענה שהוא בריא ( למרות שנירשם לו בעבר טיפול תרופתי). כעת מאושפז חודש , אישפוז שהתחיל בכפיה ואחכ' חתם על הסכמה לאישפוז. בשבוע הראשון לאישפוז החל טיפול בריספרדל שהוחלף. כעת מזה 3 שבועות מטופל במינון יומי של: הלידול 5מ"ג + זיפרקסה 10מ"ג. כשבוע וחצי לאחר נטילת מינונים אלו נראה היה שהוא רגוע יותר אם כי עדיין סבל ממחשבות שווא ומהתנהגויות כמו מילמולים. לצערי, כעת 3 שבועות מנטילת הטיפול האמור נראה שוב כאילו יש נסיגה למצב דומה לתחילת האשפוז. יש לי מס' שאלות: 1. מה משך הזמן מיום נטילת התרופה זיפרקסה ועד שאמורים לראות שיפור בתוכן החשיבה? 2. מה ניתן להסיק מכך שנראה כאילו יש נסיגה? נסיגה הכוונה במובן שהוא שוב פחות רגוע, כי בכל מקרה לא נראה שינוי בחשיבה גם קודם. 3. האם יש זיפרקסה בזריקות אחת לחודש? האם בסל ? שאלתי נובעת מכך שבעלי סרב במשך שנים לטיפול בטענה שהוא בריא. המון תודה מראש על תשובתכם. אנונימית

שלום. תשובות: 1. מה משך הזמן מיום נטילת התרופה זיפרקסה ועד שאמורים לראות שיפור בתוכן החשיבה? זה תלוי. לעיתים התגובה היא מיידית, לעיתים זה לוקח מספר שבועות ולעיתים אין תגובה בכלל (או חלקית בלבד). בד"כ יש לתת תקופה של כ-4-6 שבועות לפי שמגיעים למסקנה שהתרופה לא יעילה. 2. מה ניתן להסיק מכך שנראה כאילו יש נסיגה? שוב, כפי שנכתב לעיל, יש לתת פרק זמן של כ-4-6 שבועות לפני שמגיעים למסקנה שהטיפול לא עוזר. לאחר מכן ניתן להסיק שהטיפול הנוכחי אינו יעיל מספיק. במצב כזה יש מגוון אפשרויות טיפוליות - החלפה לתרופה נוגדת פסיכוזה אחרת, אוגמנטציה עם תכשיר מקבוצה אחרת (כגון מייצב אפקט) או הוספת תכשיר נוגד פסיכוזה לזה הקיים (קומבינציה). כמו כן יש אפשרויות טיפול לא תרופתיות - התערבויות פסיכולוגיות (שיכולות לשפר את דרכי ההתמודדות עם מחשבות השווא וגם חשפר את ההיענות לטיפול התרופתי), ובמקרים מסויימים (בעיקר עם יש דכאון נלווה) טיפול בחשמל ECT 3. האם יש זיפרקסה בזריקות אחת לחודש? האם בסל ? שאלתי נובעת מכך שבעלי סרב במשך שנים לטיפול בטענה שהוא בריא. כרגע אין, בקרוב יהיה (ככל הנראה עוד השנה). בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר שלום האם אפשר לקחת ריספרדל בזמן הריון? תודה

שלום. ראשית אני רוצה לברך אותך על כך שאת חושבת על אמהות באופן אחראי ופונה לייעוץ. לפני ההחלטה להפוך לאם מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל ועם עובדת סוציאלית. מבחינה תרופתית לפעמים צריך לשנות את הטיפול. ריספרדל אמנם היא תרופה בטוחה יחסית בהריון אך לעיתים יש בעיה להכנס להריון כי היא מעלה הורמון בשם פרולקטין. כמו כן אני לא יודע אם את נוטלת תרופות נוספות שצריך לקחת בחשבון. בכל מקרה יש גם מקום שהרופא המטפל יברר את הנושא לגביך באופן ספציפי (כולל למשל יצירת קשר עם המרכז הטרטולוגי בירושליים על מנת לקבל פרטים עדכניים לגבי השילוב התרופתי שלך). כמו כן ההכנה להריון הוא לא רק עניין תרופתי - יש לבחון את היכולות התפקודיות, את מערכת התמיכה וכד'. יש להכין את עצמך לאפשרויות של משברים (בד"כ בשבועות לאחר הלידה) ולהיערך בהתאם. כמו כן יש לקחת בחשבון את המרכיב התורשתי של סכיזופרניה - יש כ-12% סיכוי שההפרעה תעבור לילד (ו-40% עם גם בן הזוג חולה). מצד שני - רוב הסיכוי (88%) הוא שלא. לסיום, אני מברך אותך על החלטתך להתייחס לעניין באחריות. זכותה של כל אשה, גם כזאת המתמודדת עם מחלת נפש - להפוך לאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני מיתמודד 7 שנים עם המחלה, רציתי לומר שבהתחלה זה היתמודדות לא קלה, לפעמים אני נתקל שאני בודד ויש לי חברים שאני מיסתובב איתם אבל שאני לבד בבית כמה שעות אני מרגיש שאני מתנוון נכנס לדיכאון פחדים מצבי רוח מחשבות לא טובות לא אציין מה, ואני בן אדם שיוצא לדיסקוטקים והולך לבתי קפה ועובד. יש לי שיטה 1 שהיא בדוקה ומנוסה: ברגע שנכנסים למצבי של דיכי או מצב רוח או חרדה, פשוט לצאת להליכה של שעה בכיף אני עושה בשישי או שבת לקראת 7 בערב, וכל המצב הרע עובר למצב טוב עד מחרת בבוקר, וגם להיות בסביבה של אנשים זה טוב, לרקוד גם, לשתות אלכוהול לא טוב. תרופות זה 1 ספורט הליכה שעה 2 להיות עם אנשים 3 לצאת לסידורים גם לא להיות לבד.... אני למשל במחלה שלי כל 1 והמצב שלו, אצלי למשל המוח התנוון פעם היתי רואה 5 סרטים בשבוע בערך בטיוי עד שנת 2004 היום כלום אני לא רואה לא מצליח להתרכז בטיוי... היתי טכנאי מחשבים ממש ממולח היום המחשב בכלל לא מעניין מה שקורה בנט, תכלאס איך אומרים אנחנו בתקופה שאנחנו נמצאים כל 1 והג'ונגל שלו, אני למשל כל מצב מנסה למצוא דרך להיות מאוזן, לקחתי לעצמי עובדת שיקום סוציאלית שתבוא כמה פעמים לשיחות נפש לעזרה חברים ללכת אליהם לשאול בקשר למחלה זאת לא הדרך הכי טוב איש מקצוע שנהרס חלק ברכב למשל הולכים למכונאי כל 1 והתחום שלו... לכן הלכתי לקבל עו"ס שתעזור לי... זוגיות אני יחסית נראה בסדר רזה גבוהה אני לא מכוער פעם היו לי מלא בנות היום בקושי דייט בשנה, מבאס זה חלק מהתוכנה שנדפקה בראש... כל מי שעובר תמשבר של המחלה הוא מאבד תתוכנה הקודמת שהיתה בראש נתאר לכם זה קצת מצחיק התוכנה ניהיה לה בשפת המחשב פורמט נמחק כל המחשבה והכל פתאום מתחיל מחדש למשל אצלי זה התחיל בגיל 22 פתאום הרגשתי שאני לבד בים.... איך אומרים צריך ללמוד ולוקח זמן כל 1 צריך לתת תזמן שלו במחלה הזמן עושה את שלו תלוי מהי דרגת החומרה, אני לא שופט אף 1... נקווה שיהיה לנו בהצלחה אמן אמן... ושנמצא עוד דרכים לשרוד במחלה....

כל מילה בסלע! עדי

תשמע אחי קודם כל שמחתי לשמוע את התגובה שלך כי אני אומנם יותר צעיר ממך אבל מרגיש אותו דבר. בגיל 19 התחילה המחלה שלי בקיצוניות לאחר שעשיתי שטויות .עד אז הייתי רגיל לחלוטין אומנם עשיתי שטויות אבל רגיל לחלוטין.בכל מצב מגיל 19 עד גיל 21 החיים שלי היו בעצירה מוחלטת.כל היום הייתי שקוע במחשבות ודיכאון ...זה כאילו נולדתי מחדש-בן אדם אחר לגמרי.היום אני בן 22 עובד אבל עדיין המחלה מנסה להשתלט אבל החלטתי שאני נלחם בה. אני מנסה לא להיות לבד או לחילופין להעסיק את עצמי כי אם לא אני בקלות נשאב למחשבות פסימיות.בקיצור באלגאן אני כבר לא עושה כי למדתי את הלקח שלי.מקווה שתהיה בסדר ומאחל לך בריאות שלמה.

כל הכבוד לך על השיתוף,אני אמא לבן 25 המתמודד עם המחלה בקושי רב.מצב קשה,הייתי שמחה טילו הוא היה מגיע להבנת המצב כמוך...תודה לך ששיתפת אותנו,הצלחה וברכה לך

בני בגיל 35, בשנת 2005, חלה בזכיזופרניה פרנואידית, עבד בכל מיני עבודות, לא שיקומיות, הוא מאוזן, ומטופל, לפני שנתיים התקבל לעירייה, בהמלצת רופא תעסוקתי,בתור פועל פשוט אך לא דיוחתי לעיריה על מחלתו,והוא עובד בדיוק כשנתיים, לפעמים היה נרדם בהפסקות, ועובדים היו כועסים עליו, הם לא ידעו על מחלתו, היו לו מס' בעיות בגלל חוסר איזון, העלילו עליו העובים כל מיני שקרים, בפני האחראים שלו, ואז עובדת סוציאית התערבה בנושא, ובדקה, אצל הפסיכיאטר, ממה הוא סובל, בעירייה החליטו לפטרו, כי הם לא מוכנים לההסתכן, שאלתי היא, אם הוא מטופל, מדוע הוא מסוכן,? והאם לעירייה מותר לפטר עובד, שחולה במחלה זו, מה הוא לא בן אדם, אם היה מסוכן, אז היה מסוכן לכלל הציבור, והיה צריך להיות במחלקה סגורה,אני חושבת שזה בגלל הסטיגמה, אז מה החוק אומר, ואם אסור להם לפטר, אז אולי יש מקום, לבדוק מבחינה משפטית,וכדאי לי לערער על הפיטורים,מה אתם מציעים לי ? תודה, רותי

שלום. השאלה היא בעיקרה משפטית לגבי זכויות עובדים. אני לא 100% בקיא בנושא ולא רוצה להטעות (למרות שעל פניו ניתן לומר שאסור להפלות עובדים על רקע מצבם הרפואי כל עוד זה לא פוגע בעבודתם). בכל אופן אני ממליץ לך לחפנות את השאלה לפורום משפטי על זכויות עובדים (כגון: http://www.lawguide.co.il/forum/%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93/ בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר שלום האם שימוש ממושך בריספרדל יכול לגרום לגידול בהיפופיזה כתוצאה מפרולקטין גבוה? תודה

שלום. העליה בפרולקטין בשימוש בריספרדל היא הפיכה וחולפת עם הפסקת הטיפול. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ראישית אני מבקש שלא תפחד להלחיץ אותי ולומר לי בשורה רעה. משום שחשוב לי לדעת את האמת. בעברי הייתי מתקשה לישון בלילה-במשך שנתיים ישן לא ישן. פסיכאטר רשם לי רידזין שניתנת גם לפגועי נפש. זה עזר מאוד!. . .והבעיה נפתרה. המשכתי לקחת את התרופה יותר מדי זמן. משום שאהבתי את זה שהיא פוגעת בחשק המיני ומונעת ממני לבזבז את זמני...זאת משום שהייתי עסוק מאוד ולא רציתי להתפתות. שמתי לב שהתרופה פגעה בתפקודי הקוגנטי. . לקחתי בממוצע 25 מ"ג. . .היו ימים שהייתי לוקח 20(שני כדורים של 10). קראתי שהתרופה הפוכה מתרופה ממריצה כמו רטלין. משום שהתרופה מורידה את השפעת הדופמין. . .ואילו רטלין הפוך. מה גם שיתכן שהתרופה מורידה את לחץ הדם. אני לא רופא. ובגלל זה אני שואל אותך את השאלות הבאות- ושוב ספר לי את האמת גם אם היא מלחיצה,או לא נעימה: -1- האם התרופה גורמת לשיכחת העבר אם לוקחים אותה 3 שנים? (את זה אני שואל משום שהייתי ממש זומבי) -2- מה התרופה הזאת בעצם עושה? מורידה דופמין,מעלה LH. מורידה טסטוסטרון. . . מה היא בעצם עושה? -3- איך אפשר לדעת לגמרי בבטחה שלא נגרם לי נזק בלתי הפיך למוח? -4- תוך כמה זמן הגוף נקי מהתרופה הזאת? -5- השילוב של רידזין 20+רסיטל 20. . . האם גורם לפגיעה כלשהי במוח? -6- האם רסיטל שעובד על הסרוטונין במוח. . . משפיע על הלב?

שלום. באופן כללי מינון רידזין של 25מג הוא מאד נמוך (המינון הממוצע של רידזין הוא בד"כ מעל 300מג כשמדובר בטיפול למצבים פסיכוטים) כך שהסיכון לתופעות לוואי עם מינון כזה הוא נמוך בהתאם. ולשאלותיך: 1) התרופה יכולה (במינונים גבוהים יותר) לגרום לפגיעות קוגניטיביות קלות (בעיקר איטיות מחשבתית). היא לא גורמת לשיכחה. 2) התרופה היא אנטיפסיכוטית מהדור הישן. עיקר הפעילות היא חסימת דופמין. באופן עקיף זה יכול לגרום לבעיות הורמונליות אחרות כגון העלאת פרולקטין אולם שוב, בד"כ לא במינון נמוך של 25מג. 3) התרופות נוגדות הפסיכוזה לא גורמות לנזק בלתי הפיך. 4) תוך מספר ימים. 5) לא. 6) בד"כ לא. לסרוטונין אין השפעה ישירה על הלב. רוב הרצפטורים לסרוטונין הם במערכת העיכול (פרט למוח). לכן תופעות הלוואי הם בד"כ קשורות לכך - כאבי בטן, שלשולים וכד'. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר ססר שלום, אחי מאובחן כחולה סכיזופרניה מזה 10 שנים. כיום הוא בן 37, לפני המחלה הוא אמנם התנהג מוזר והיה בודד אך הוא שירת בצבא ועבד במסגרות שונות. מאז ההתקף הפסיכוטי שהיה לפני כעשר שנים הוא כמעט ולא יוצא מהבית. הוא גר עם הוריי המבוגרים (שניהם מעל גיל 70) ןרוב היום הוא רואה סרטים מצויירים בטלוויזיה. פעם בכמה חודשים הוא הולך עם אמא שלי לראות את הפסיכיאטרית שלו. אני כבר לא יכול לספור את כמות הפעמים שניסיתי לשכנע אותו שיראה פסיכולוג או שיסכים שתבוא חונכת לבית או שיצא לאיזה מסגרת. אך הוא פשוט מסרב וטוען שטוב לו כמו שהוא וגם הוריי לא ממש תומכים בהבאת חונכת הביתה. מה ניתן לעשות? אני מודאג מאוד שיבוא היום וההורים שלי לא יהיו שם והוא לא ידע להתמודד עם החיים. אני גם חייב לציין שאני מרגיש שאמא שלי מגינה עליו יתר על המידה ואפילו סנדוויץ או כוס תה הוא לא מכין לבד כי היא מכינה לו.

את מתארת בפירוש את המצב של ה'תסמינים השליליים' של מחלת אחיך, כלומר, מסתגר לא עושה כלום לא יוצא ו'רואה סרטים של ילדים'. כך שמצד אחד, אין הרבה מה לעשות וודאי לא בכח, כלומר, הוא באמת רחוק מלבוא לטיפול פסיכולוגי וכדו' והוא גם לא יודע להסביר לעצמו מה יעזור לו חונך ו'מה הוא צריך חונך'. אני רק מסביר לך את המצב וכפי שהצגת אותו. אך בודאי אין זה אומר שלא שייך לעשות כלום ואין מה לעזור, אגב, אני אישית חולק על תורת ה'תסמינים השליליים' וסבור שזה רק הגדרה רפואית לצורך טיפול אך לא דבר אמיתי באדם וכמחלה שיש. [כתבתי על כך מאמר באתר לשמ"ה תחת הכותרת תסמינים שליליים הגישה המעצימה מול המייאשת]. אך ברור הדבר וכמו בכל מצבים כאלו ובפרט כפי שתיארת, שזה לא יהיה קל בכלל לקרב אותו אל תהליך, ולגרום לו להתקרב אל החיים. עיקר הסיבה, כי זה דבר שצריך לבוא גם ממנו, כלומר שהוא יחוש את הרצון הזה, לא מספיק שכנועים בשכל, וכדי לגרום לכך ולהביא אותו לגירוי פנימי, צריך הרבה מאמץ והרבה סבלנות. השאלה אם את מסוגלת לכך, ומודעת גם לקשיים שבדרך. כמובן עיקר העזרה תקבלו ולזה יש את כל ה'סל שיקום' אך למשל בקטע הזה של לגרום לו בכלל לרצות לפנות לעזרה, כרגע את מתמודדת עם זה. ועוד מילה, לגבי העתיד ששאלת ביום שההורים לא יהיו וכו'. אכן, המצב אז ישתנה ויתכן שלא תהיה לו ברירה אלא ללכת להוסטל וכדו', ואגב, היום זה לא כל כך נורא הוסטל, זה לא מה שהיה פעם, אולי אפילו יתחיל לחיות מחדש. זה גם צריך להיות הכיוון כרגע אם רוצים להוציא אותו מהבית אל החיים.

את מוזמנת לפורום שלנו 'שיקום בריאה"נ-יעוץ ותמיכה.

שלום. התשובה של בן יעקב היא מקיפה ולא נותר לי אלא רק להסכים ולהוסיף מספר דברים (שכבר כתבתי בעבר): 1) סוגיית השיקום: את מתארת מצב שבו אחיך אינו מתפקד כלל. יש מקום להתחיל הליך שיקומי, אבל איך משכנעים מטופל שסובל מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי כשהוא לא רוצה? מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים, תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: א) יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים. ב) יש לתת הסברים מקיפים על מהות השיקום (הוסטל, דיור מוגן, חונך, סומך, תעסוקה מוגנת, מועדון חברתי ועוד). במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. ג) ניתן לארגן ביקורים במספר מסגרות (כגון הוסטל או מועדון חברתי) לצורך התרשמות בתאום עם העובד/ת הסוציאלי/ת. שוב – במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה – חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. ד) ניתן להסביר למטופל שהוסטל או דיור מוגן אינו סוף הדרך – בהמשך ניתן להתקדם לדרגות עצמאות גבוהות ולתעסוקה בשוק החופשי. ה) כמו כן ניתן להסביר שמעבר למסגרת אחרת אינו מהווה נתק מהמשפחה כלל ועיקר. הוסטלים נמצאים במרכזי אוכלוסיה וניתן לבקר את המשפחה בכל עת, לבוא לחופשות בסופי שבוע וכד'. 2) למי פונים לגבי השיקום? לרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. 3) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות) כמו גן מסגרות כגון מיל"ם, אנוש, בית אקשטיין ועוד. יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב ד"ר אמא בת 74 חיה לבד ומצבה התדרדר בשנה האחרונה מאז שאבא נכנס לבית חיולים בספטמבר שנה שעברה.היא סובלת הרבה זמן (9 שנים בערך)מדכאון ומועקה מחליפה ומקבלת סרוקסט,מירו,לוריוואל קלונקס כמו כן מקבלת גם כדורים ללחץ דם בלוטת התריס סוכר וכדומה,כאמור הדכאון והמועקה החמירו בתקופה האחרונה ולפני מס שבועות החליפה פסיכיאטר והיא הציעה לה להתחיל בנוסף ובהדרגתיות סרוקוול(50 מ"ג ב 3ימים ראשונים לכל יום ובהמשך עד שתגיעה למינון של 200-250 מ"ג סרוקוול ליום)החשש מאד גדול מכיוון שמא וגם אני ממה שקראתי הסרוקוול מיועד לאנשים עם סכיזופרניה,ואמא לא סובלת ממחלה זו אלא מדכאון ומועקה.האם הסרוקוול מיועד גם לאנשים עם דכאון ומועקה (לפי המינון כדור ראשי??)ושאלה שניה האם אמא אשר גרה לבד כדור כמו הסרוקוול עם תופעות הלוואי לא מסוכן עבורה ובכלל מיועד לה למרות וכאמור שהיא לא סובת מסכיזופרניה ומאניה דיפרסיה הנושא מאד דחוך אשמח לקבל תשובה ו/או חוות דעת אמיר

שלום. אתה צודק שסרוקוול היא תרופה נוגדת פסיכוזה והיא ניתנת בד"כ למצבים פסיכוטים. יחד עם זאת יש מצבים (כגון דכאון עמיד לטיפול) שבהם ניתן להוסיף תכשיר נוגד פסיכוזה (כגון סרוקוול) גם אם אין סימנים פסיכוזה, ויש מחקרים המראים שיש שיפור. בד"כ נסיון כזה יעשה לאחר שלא היתה תגובה למספר תכשירים נוגדי דכאון, ובמקרה שאתה מציין אמך מקבלת כעת 2 תכשירים נוגדי דכאון בו זמנית (סרוקסט ומירו) ללא השפעה. לכן יש הגיון בנסיון הטיפולי המוצע. נסיון אחר שניתן לנסות במקרים של דכאון עמיד זה טיפול בחשמל. וכמובן שיש לשקול טיפולים פסיכולוגים (כגון טיפולים קצרי מועד). בכל מקרה יש לשלול שלא מדובר בשיטיון (דמנציה) או תופעות ראשוניות של פרקינסון שיכולות לתת תמונה דומה, כי אז יש טיפולים אחרים שיש לנסות. לגבי המינון - יש להעלות בהדרגה ובאם יופיעו תופעות לוואי יש להודיע לרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר שלום האם אפשר לקחת "ראקוטן" לטיפול באקנה ביחד עם "ריספרדל"? תודה.

שלום. התשובה היא כן. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום בגיל 17 עברתי ארוע שלווה בפחדים מאנשים חשבתי כל הזמן שמסתכלים רק עליי, ארוע זה לווה גם בקושי בשינה, חוסר רצון לחיות אך אף פעם לא ע"י פגיעה בי או באנשים אחרים )המנעות מאוכל דיכאון אך בעיקר פחד ממבטים של אנשים. זה היה מלווה תמיד במחשבות על מחלת הסרטן. בתקופת הצבא שוב חוויתי את אותו אירוע. (שמתי לב שכל האירועים התרחשו בתקופת החורף.) כמה שנים לאחר מכן חוויתי שוב ארוע דומה ואז הלכתי לפסיכיאטר שהמליץ על טיפול במסגרת בי"ח יום. וכך היה במשך חצי שנה הייתי מאושפזת בבוקר באה לטיפול בתרפיות בדרמה ותרפיות אחרות. הייתי על כדורי פרפנאן ומודאל.(כנראה סכיזופרניה) בתקופה זו חל שיפור ואחרי חצי שנה השתחררתי מהב"ח. הייתי באה לביקורת כל כמה חודשים ואף הפסקתי את הטיפול התרופתי כשהמצב השתפר. יש לציין שלא קיבלתי שום מסמך המעיד על אבחנה זו. מאז בערך כ-17 שנה לא היה אירוע נוסף. 1. רציתי לדעת האם לאורך תקופה זו אני יכולה לשנות את האבחנה כי לכל מקום עבודה שאני פונה מסתכלים על עברי ואינני יכולה להתקבל לשום עבודה המצריכה ויתור על סודיות רפואית. 2. האם יכולה להיות הפוגה כל כך ארוכה (17 שנה) בסכיזופרינה? 3. האם זה גנטי או סביבתי? 4. אני מתכננת היריון ורוצה לדעת האם יש בדיקות גנטיות למחלה זו? 5. איך אני יכולה לברר היכן מופיע הרישום על אבחנה זו ? 6. למי עלי לפנות על מנת למחוק את האבחנה הזו? אודה לתשובתך המהירה.

שלום. תשובות: 1) אבחנה של סכיזופרניה יכולה להשתנות לאורך זמן. לפעמים האבחנה הראשונית היתה מוטעית ולפעמים יש החלמה. האבחנה לא חקוקה באבן. בכל מקרה לגבי המקרה שלך הספציפי את צריכה לפנות לפסיכיאטר לצורך בדיקה מעמיקה והחלטה באם יש מקום לשינוי או ביטול אבחנה. 2) הפוגה של 17 שנים ללא טיפול תרופתי היא נדירה מאד וזה בהחלט יכול להעיד על כך שלא מדובר בסכיזופרניה. 3) לסכיזופרניה יש גם מרכיבים גנטיים וגם סביבתיים. לדוגמא - לתאום זהה של סובל מסכיזופרניה (שיש לו זהות גנטית של 100%) יש רק 40% סיכוי שהוא גם יסבול מסכיזופרניה. זה אמנם הרבה יוצר מה-1% של כלל האוכלוסייה, אבל זה עדיין הרבה פחות מ-100%. 4) אין בדיקות גנטיות לסכיזופרניה. בכל מקרה לילד של אשה שמאובחנת כסובלת מסכיזופרניה יש סיכון של כ-12% לחלות בסכיזופרניה (כלומר סיכוי של כ-88% שלא). 5) הוא מופיע ברישום של בית החולים בו היית מאושפזת ובמערכת הממוחשבת של משרד הבריאות. בכל מקרה יש עליו חסיון רפואי, כלומר אף אחד לא מריך לדעת שהיית מאושפזת. 6) אי אפשר למחוק את הרישום של מה שהיה, אבל אפשר לקבל מכתב שכעת אין הפרעה כלשהי (במידה וזו תהיה תוצאת הבדיקה). את יכולה לפנות לפסיכיאטר במרפאת בריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך או לפסיכיאטר פרטי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב שמעתי שאתה רופא מעולה וגם לפי תגובות בפורום התרשמתי כך. רציתי בבקשה להיפגש איתך לפגישת ייעוץ באופן דחוף ( אני לא יכולה לפרט את הסיבה לדחיפות בפורום). תוכל בבקשה לתת לי פרטים. תודה מראש וכל טוב :)

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. הפורום לא נועד לקבוע פגישות יעוץ. ניתן לפנות לרופאים באופן ספציפי דרך מערכת ניהול הפניות או באופן ישיר בטלפון. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני מאובחן כחיזופרן שלילי לקחתי מינון של 325 וייש לי יררר רוק ולפני כן הייה לי התקף אפילפתי בגלל הלפונקס לפני כן מעולם לא היי לי אני כרגע בהפחתת הכדור ב25 מג ועוד צעט יורידו לי ל50 מג פחות האים התופעו לוואי יפחתו אני לוקח את הלפונקס לפחות שנתיים ואני מרגיש טוב מה אתה אומר?

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. מובן שהפחתה של המינון של הלפונקס גם תפחית את תופעות הלוואי שכוללות אצלך ריור יתר והתקף אפילפטי. צריך לבצע את הפחתת המינון בזהירות ובהדרגה על מנת שלא תהיה החמרה נפשית. ניתן גם להוסיף תכשיר נגד הריור (כגון קלונידין). יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בהצלחה. ד"ר אהוד ססר.

תודה על תשובתך שכחתי להגיד שאני מאוד עייף האים הפחטה של הלפונקס ל275 מ"ג תעזור לי לפחות עייפות והאים לקחת חצי ביום יחצי בליילה יותר טוב או הכל בליילה

בשבוע שעבר נרצח רב מקובל בבאר שבע ע"י מעורער בנפשו. אני מסתפק אם להעלות את הנושא, ובכל זאת החלטתי שכן. אני פונה לשמוע איך הדבר משפיע עלינו כמתמודדים עם בריאות הנפש. [ומה עם סטיגמה בעקבות כך? אבל לא הענין רק הסטיגמה].

נשמה.תרגיש טוב עם עצמך,הדבר המזעזע לא קשור אילנו כל אדם לגופו,באחריות אני אומר לך שאנחנו ברובנו הגדול אנשים נפלאים.אל תתיחס לסטיגמא אחי.יישר כח!!!

שלום. אני לא בדקתי את הרוצח הנ"ל ולכן לא יכול לומר אם הוא היה מעורער בנפשו או לא (למרות שאני מבין מהעיתונות שהוא עבר בדיקה פסיכיאטרית ונמצא לא כשיר לעמוד לדין). צריך להדגיש כאן בפורום שמתמודדם עם הפרעות נפשיות הם ברובם המוחלט לא אלימים כלל ועיקר. מחקר שפורסם לאחרונה מראה שמעל 95% מהפשעים האלימים _אינם_ מבוצעים ע"י מתמודדים עם הפרעות נפשיות. אז זה המקום שוב לנער את הסטיגמה - מתמודדים עם הפרעות נפשיות הם ברובם המכריע לא אלימים וזכותם לנהל חיים תוך השתלבות מלאה בחברה כולל איכות חיים, מציוי עצמי, תעסוקה, חיי משפחה, ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני בחורה בת27 שבאה ממשפחה מאוד מורכבת וקשת יום המוכרת היטב למערכות הסוציאליות, אני באמת צריכה את העזרה שלכם מכיוון שאני רוצה להתחתן ואיני רוצה לגרור אל המשפחה החדשה שלי את מגבלות העבר ועליי ללמוד כיצד לעשות זאת. אימי נפטרה מסרטן והייתה בנוסף הייתה חולת סכיזופרניה פרנואידית, אבי סובל מעייפות כרונית ודיכאון ממושך וחוסר יכולת לראות את החיים בצורה חיובית, להעריך או להנות מהם, יש לי 3 אחים מההורים הביולוגיים שלי (אבי נישא בשנית והביא 5 ילדים נוספים). אחי הבכור 31, חולה בסוג של מחשבות טורדניות והיה מאושפז מספר רב בבתי חולים פסיכיאטריים ונוטל תרופות, אחי הקטן 19, חולה בסכיזופרניה פרנואידית (ובגיל 16 הרג מישהו בגלל המחלה הנוראית הזאת) וכיום הוא במוסד סגור, מטופל בזריקות וכדורים. כיום הוא בן 19. יש לי עוד אח 22 והוא שורד ואינו מאובחן כחולה יחד עם זאת בגלל הילדות הקשה שלנו וכל המצב המאוד מורכב וקשה, הוא נוטל סמים לסירוגין ואת הכאב שהוא חש רואים על פניו. והנה אני, אני עברתי בילדותי אונס ממושך של 4 שנים משכן שלנו, התעללות נפשית ופיזית וחסך שלגדול ללא אם - מכיוון שהיא היתה חולה ועזבה אותנו בילדות וגדלתי רק עם אבי. בגיל 20 עברתי אונס בשנית ע"י סם האונס אני סובלת מבולמיה נרווזה מזה כ10 שנים המחלה שלי באה והולכת עם הפסקות לעיתים של שנה שנתיים ואז במצב רגשי קשה היא חוזרת. אני בחורה פיקחית אחראית ושנונה מאוד שלא מוותרת בקלות למרות המציאות הקשה אני נשארת אופטימית (תמיד יכול להיות יותר קשה) למדתי זאת על הבשר שלי. אני פשוט רוצה להפסיק את השרשרת הזאת שקיבלתי מתנה מהמשפחה שלי, אני רוצה דף חדש לחיי החדשים. אני רק מציינת כי מעולם לא התנסתי בסמים, אינני מעשנת ואלכוהול הוא ממש לא האהבה שלי. השאלה שלי אם לדעתכם המחלה שלי היא גנטית או שמה תופעה טבעית ביחס לעולם שגדלתי בו? אני גם קראתי קצת על הפרעת אישיות / חוסר יציבות רגשית - והרגשתי שאני מוצאת את המקומי בין המילים, מכיוון שמאוד קשה לי לשמור על יציבות לאורך טווח, במיוחד במערכת זוגית. אני רוצה לבקש סיוע פסיכולוגי ע"מ שאוכל לטפל בעצמי ולמנוע נפילות בעתיד. אודה לכם על תשובתכם,

שלום, וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. פנייתך מאד מרגשת וניכר שאת סובלת ממה שעברת בחיים. הפורום פה הוא פורום סכיזופרניה (שזה לא מצבך) ואת יכולה לפנות (בין השאר) לפורום נפגעי תקיפה מינית (http://www.doctors.co.il/forum-1265) ו/או הפרעות אכילה (http://www.doctors.co.il/forum-3431) ו/או פורום פסיכיאטריה כללית (http://www.doctors.co.il/forum-2212). בכל זאת הנה מספר הערות: 1) את שואלת אם מצבך הוא "גנטי" או תופעה טבעית בהתאם לעולם שגדלת בו (כלומר "סביבתי"). אמנם תמיד יש מרכיב גנטי זה או אחר (בעיקר בפוטנציאל להתפתחות הפרעות נפשיות בעתיד) אך ברור שלמרכיב הסביבתי יש משקל גדול בהתעצבות המבנה הנפשי אצלך (אונס מתמשך בלידות, אונס נוסף אחר כך, ילדות ללא אם ועוד) ואי אפשר להתעלם מכך. 2) אכן יש יותר מקרים של הפרעות אישיות (בעיקר הפרעת אישיות גבולית) אצל מי שעברה טראומה בילדות (אלימות פיזית או תקיפה מינית) מה שמוביל במקרים רבים להפרעות אכילה, אי יציבות רגשית, חוסר התמדה במסגרות, חוסר יציבות בין אישית, תחושת ריקנות ועוד. 3) בהחלט יש מקום להסתייע במערכת בריאות הנפש. מומלץ לפנות למרפאת בריאות נפש באיזור מגורייך, להיבדק ע"י פסיכיאטר ולקבל ליווי פסיכולוגי. יש מגוון של טיפולים שיכולים לעזור לך (בעיקר פסיכולוגים). בברכה, ד"ר אהוד ססר

חורה לי שאין לנו מי שישמיע את קולנו בצדק החברתי שכולם דורשים היום בכיכרות. מי מרים את הכפפה שגם קולנו ישמע !! ד''ר אהוד ססר היקר אולי אתה? שא ברכה.

מחר בערב בתל-אביב במחאה לצדק חברתי,אנסה לצעוק את מצוקת הנכים,שיסברו לי למה הכל התיקר בשנים האחרונות(דלק,חשמל,מצרכי מזון בסיסים,וכ''ו)ורק הקצבה נשארת במקום!!!מדינה שלא מתיחסת לנכים שלה אין לה זכות קיום לדעתי,תקנו אותי אם אני טועה.שבת שלום לכולנו חברים יקרים.

שלום. כל הכבוד על המעורבות החברתית. אכן המדינה צריכה (וזו הרי חובתה) לתת שירותי בריאות לכל אזרחיה, וזה כולל מתן קצבה המאפשרת קיום בכבוד לסובלים מנכות נפשית, מתן תעסוקה המאפשרת קיום (במצב היום תעסוקה מוגנת נותנת שכר סמלי בלבד), הפחתת מיסים עקיפים על מצרכים בסיסיים ועוד. אולי הפעם הזעקה תשמע. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בשבת האחרונה הותקפתי פיזית במכות יבשות על ידי אדם אחר. בגלל שהיו לי קצת חששות- לא החזרתי לו. עכשיו יש לי התפרצויות זעם עקב התקיפה. אני בטיפול זיפרקסה 10 מ"ג פעם ביום. ו אדרונקס 2 מ"ג. אשמח לקבל יעוץ מה אדם בריאה בנפשו הייה עושה במקומי? (לפי ניסיון שלי משטרה לא כל כך יכולה לעזור במקרה זה)

היי, מקווה שאתה בסדר פיזית הייתי פונה לקבלת טיפול רפואי. עדי

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. 1) אם הותקפת - זכותך להתלונן במשטרה. לשם כך הם קיימים. 2) טוב שלא החזרת לו - בד"כ זה לא מוביל לדברים טובים במיוחד. האיפוק שלך מעיד על בגרות נפשית. 3) עכשיו יש לך התפרצויות זעם - אמנם זו תגובה טבעית לארוע דחק (גם אצל אנשים "נורמליים"), אולם אם זה יוצא משליטה כדאי לפנות ליעוץ אצל הרופא המטפל ו/או פסיכולוג. בד"כ טיפול פסיכולוגי קצר מכוון למשבר יכול להביא לשיפור ניכר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום אני בחור בן 32 מוגדר כסכיזופרן כיום נוטל תרופה כמה שנים בשם ריספרדל 2 מ''ג מצבי כיום יציב אני סטודנט ומפיץ תזונה ומוצרי קוסמטיקה בחברת הרבלייף כמובן אני מתחיל לקחת את חלק מהתזונה שלהם כמו מילקשייק שיש להם זה לשמירת משקל ולהרזיה למשל במילקשייק שזה אבקה שמערבבים במים ושותים יש המון ויטמינים וכתוב שצריך להיוועץ אם רופא האם לרופא יש אולי ידע בנושא אם זה יפגע במערכת תודה רבה

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. יש לגשת לרופא המטפל עם התכשיר שאתה רוצה לקחת (למשל תכשיר ההרזיה שאתה מדבר עליו) ושהוא יבדוק את המרכיבים על מנת לשלול תגובה שלילית עם הריספרדל. באופן כללי רוב התכשירים שנמכרים בבתי המרקחת הם בטוחים (גם עם הריספרדל) אולם יש לומר שיש הרבה תכשירים שמוכרים דרך האינטרנט שיכולים להיות מסוכנים (בד"כ בגלל שהם מכילים חומרים דמויי אמפטימנים) ואני מכיר מספר מקרים של מתמודדים עם סכיזופרניה שהיו יציבים תקופה ארוכה עד שנטלו תכשירי הרזיה כגון אלה, מצבם התדרדר והם הגיעו לאשפוז. הערה נוספת - הדיאטה הטובה ביותר היא (מה לעשות) - פעילות גופנית מבוקרת ושינויים תזונתיים בתיאום עם דיאטנית. תכשירים אלה או אחרים כטיפול יחיד בד"כ לא יובילו לירידה במשקל שתחזיק לאורך זמן. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום ד"ר, אחי סובל מספר שנים מסכיזופרניה בשנה וחצי האחרונות היו לו הרבה התקפים ודיי נמאס לו ומאז לבקשתו אושפז בבי"ח מזרע למרות כי לטענתו איננו חולה. הוא אושפז במשך חודש והתחילו לו טיפול בזריקה פעם בשבועיים. ואחרי כחודש שוחרר ושוב אחרי כשבוע היה במצב לא טוב וחזר לאישפוז שוב. כיום איננו מאמין במערכת הרפואית הוא מאושפז שוב לאחר שיכנועיים שלנו הוא מקבל כיום עוד כדורים עם הזריקה אבל ניראה כי גם זה לא עוזר. איזה אפשרויות עוד יש הוא כל שבוע יוצא מאשפוז וחוזר. לטענת הרופאים הוא נמצא בהתקף פסיכוטי מתמשך. השאלה מה אפשר לעשות איזה עוד אפשרויות יש? אם יש אפשרות לתת לו טיפול באופן פרטי ? תודה.

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. המצב שאתה מתאר הוא מצב לא קל - פסיכוזה מתמשכת שלא מגיבה לטיפול תרופתי. אני לא יכול לתת המלצות ספציפיות לגבי אחיך דרך פורום אינטרנט וללא בדיקה מעמיקה. בכל אופן הנה מספר הערות כלליות: 1) לאחר שמספר טיפולים לא עוזרים ניתן לנסות תרופה בשם לפונקס (יש הסברים על התרופה במגוון שרשורים כאן בפורום). כמו כן ניתן לנסות קומבינציות של תרופות שונות. 2) במקרים מסויימים ניתן לשקול טיפול בחשמל, בעיקר עם יש מרכיב אפקטיבי (כגון דכאון או מאניה) או קטטוניה. 3) ניתן לנסות התערבויות פסיכולוגיות (כגון CBT) בהם מלמדים איך לחיות עם תסמינים פסיכוטים כרונים. יש מטופלים רבים (כולל זוכה פרס נובל אחד) שלמדו איך לחיות עם קולות או מחשבות שווא ובמקביל לנהל חיים עם משמעות, מיצוי עצמי, תעסוקה, משפחה וכד'. 4) לעיתים יש לתת לטיפול זמן להשפיע - לפחות תקופה של 4-6 שבועות. 5) במצבו הנוכחי נשמע שהמקום הנכון הוא טיפול במסגרת אשפוזית בו ניתו לראות אותו 24 שעות ביום להתאים טיפול בזמן אמת. באופן פרטי יראו אותו פחות (בד"כ פעם בשבוע) לא תהיה השגחה 24 שעות, לא יוכלו לוודא שהוא מקבל טיפול ולא יוכלו להגיב בזמת אמת על שינויים במצבו. לאחר שיתייצב וישוחרר - אז ניתן לשקול טיפול פרטי, למרות שיש לומר שגם המרפאות הציבוריות נותנות שירות טוב. היתרון של הטיפול הפרטי הוא בעיקר במשך הזמן שניתן להקדיש בכל פגישה, בזמינות של הרופאים וביכולת לבחור את הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

דוקטור בחשמל זה לא קצת ישן?

סימנים שליליים(סימנים רגשיים), סימנים חיוביים(סימנים נפשיים). אני אומר שסימניים שליליים מקביל לאינטלגנציה רגשית וסימניים חיוביים מקביל לאינטלגנציה נפשית,זו הסיבה שחלפתי את השמות שלהם. אני מאמין שככל שהאינטלגנציה הרגשית יורדת כך הסימניים השליליים מתגברים ושככל שהאינטלגנציה הנפשית יורדת כך הסימניים החיוביים מתגברים ובכלל באופן כללי שאין דבר כזה סימנים חיוביים ושליליים זה הכול תוצאה של חוסר ידע אם רגשי או נפשי שיצא מהנורמה כל כך שזה אומר שזה נהיה פתולוגי ונוצרת מחלת נפש או מוח (סכיזופרניה) לא משנה איך תקראו לזה. ובואפן הפוך כדי להחלים קליל (clinical recovery) מהמחלה סכיזופרניה, צריך להגיע לנורמה מבחינת שני סוגי הידע (בנפרד או ביחד). זו רק התיאוריה שלי...האמנם? ואני מדגיש לא רוצה תגובות לא רלבנטיות.

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. אתה צודק בכך שסימנים שליליים כוללים כהות רגשית וירידה באינטליקנציה הרגשית. לגבי "אינטלגינציה נפשית" - לא ממש ברור לי מה המונך הזה מתאר - הרי זה לא משהו מדיד. בכל אופן אותי פחות מעניין מה "ההגדרה" של המצב, אלא מה יכול לעזור ולהחזיר למסלול חיים שהאדם רוצה, בו הוא מרגיש איכות חיים, מיצוי עצמי, משמעות וכד'. ואכן, כדי להגיע להחלמה או להפוגה (רמיסיה) ממשוכת יש לשפר את המדדים האמורים לעיל. ולמשל - עבודה על אינטלגנציה רגשית נעשית בטכניקות שונות (כגון שיפור מיומנויות חברתיות social skills training) ומחקרים מראים שיפור בעקבות התערבויות מאין אלו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני חושב שאנטלגנציה נפשית קשורה לעולם הפנטזיה שהבן אדם נמצא בהתקף הפסיכוטי,ככל שהוא מאבד יותר אחיזה במציאות. ככל האינטלגנציה הנפשית יורדת כך עולם הפנטזיה גובר ועם זה גם הסימנים החיוביים, האמנם..?

האם רספרדל משמש רק לחולי סכיזופרניה? אם כן לאיזה סוג?? תודה

ממש לא. הוא משמש גם כהרגעה, גם בתסמינים פסיחוטיים חולפים. הוא ניתן למגוון רחב של מצבי לחץ וחרדה.

שלום, סליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. התשובה שענו לך בשרשור היא נכונה - ריספרדל הוא תכשיר נוגד פסיכוזה וככזה הוא נרשם במצבים שבהם יש פסיכוזות מסיבות שונות, וזה לא רק סכיזופרניה. זה יכול לכלול סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית, דכאון פסיכוטי, מאניה פסיכוטית, פסיכוזות מסמים, פסיכוזות חולפות בהפרעות אישיות, פסיכיוזות מסיבות אורגניות (כגון אפילפסיה ופגיעות מוחיות אחרות), פסיכוזה כתוצאה משיטיון (דמנציה), ולעיתים גם כתכשיר נגד בעיות התנהגות בהפרעות בספקטרום האוטיסטי ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

גיליתי שאחי הגדול לוקה במחלה.. אשמח אם תסבירו לי כיצד אני אמורה להתייחס אליו? וקצת על מה שהוא חווה... כי אף אחד לא יודע שאני יודעת זאת.. ומאז שגיליתי את זה אני די בהלם..

השאלה היא קצת כללית מדי, מה גילך ? מה גיל אחיך ? איזה מחלה ? מאניה דפרסיה ? סכיזופרניה ? .. בכל אופן תתיחסי אליו בדיוק כפי שהתייחסת אליו עד עכשיו, רק תהיה יותר קשובה ויותר סבלנית. אם את רוצה לקרוא על השגעון מגוף ראשון ומזיות שונה : www.crazynormal.co.il

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. זן שאלה מאד גדולה והתשובה משתנה בהתאם לסיטואציה הספציפית. יש מספר דברים כללים שניתן לומר: 1) אחיך הוא עדיין אחיך ולא "סכיזופרן" - ובגדול את צריכה ויכולה להתייחס אליו כמו שתמיד התייחסת אליו עד כה. אני גם בטוח שהוא לא ירצה "יחס שונה" בגלל המידע החדש שהגיע אלייך כעת. 2) גם אנשים המאובחנים כסובלים מסכיזופרניה הם אנשים ככל האדם עם רצונות, תקוות, אכזבות ואהבות, והם תורמים לחברה ולמשפחה. 3) כפי שכתבו לך כאן בשרשור, תהיי קשובה וסבלנית. 4) מומלץ לקרוא ספרות בנושא (גם דרך האינטרנט באתרים כמו ויקיפדיה). מידע הוא בד"כ הכלי הטוב ביותר נגד אי ידיעה שמובילה בהמשך לסטיגמטיזציה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום. השאלה מופנת לרופא ,וגם לכאלה שנטלו את התרופה. והפסיקו. מדובר בנערה בת 16 שיש לה סימפטומים שליליים. אבל לא ממש חיוביים. יש צדדים פסיכוטיים בהתנהגותה,אבל אינה שומעת או רואה קולות או דמויות. בעיקר שוכבת במיטה ,אינה מתפקדת, וחסרת מוטיבציה ורצון לתקשר עם הסביבה. המצב הזה נמשך כבר שנה וחצי,ותרופות כגון ריספונד וסוליאן,לא הועילו. מה לעשות?

שלום מוש איני רופא ואיני יודע איזה אבחון היא קבלה ומיהו הממליץ על לפונקס אבל בתור חולה אני יכול לומר לך בוודאות שכל מה שישפר את איכות חייה ולו במעט שווה את הניסיון

מכיון שיש לתרופה הספציפית הזאת הרבה תופעות לוואי,היא ניתנת רק לאחר שתרופות אחרות לא עזרו. היא גורמת לירדה בכדוריות הלבנות,פרקוסים,עירפול והשמנה. האם שווה בכל זאת לנסות גם כשאין אבחנה חד משמעית?וגם אם אין סימפטומים חיוביים? תועלת - מול נזק. מה יכריע?

שלום וסליחה על העכוב בתשובה, הייתי במילואים. אין אפשרות לתת אבחנה והמלצות טיפוליות דרך פורום אינטרנט. ניתן לומר שלפי התרופות שהיא קיבלה (ריפונד, סוליאן) ככל הנראה היא אובחנה כסובלת מהפרעה בספטרום הסכיזופרני - סכיזואפקטיבי, למרות שיש לומר שהיא נערה צעירה והאבחנה יכולה להשתנות עוד בהמשך. כמו כן סימנים של חוסר מוטיבציה וחוסר תפקוד יכולים להיות לאו דווקא סימנים שליליים אלא דכאון - והטיפול במקרה זה הוא שונה ויכלול גם תכשירים נוגדי דכאון. יכולים להיות גם מרכיבים אישיותיים שמצריכים גישות טיפולית שונות. לגבי לפונקס - זה נכון שהלפונקס היא תרופה יעילה לסכיזופרניה שניתנת לאחר שלפחות 2 תרופות אחרות לא השיגו את השיפור הרצוי - אך כאמור ראשית יש לוודא שזו אכן האבחנה. לסיכום - יש להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל שמכיר את המקרה לעומק. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם לדעתך יש קשר בין או סי די לבין סכיזופרניה אני סובל מאוד אבל מאוד ממחשוב טורדניות כפיתיות שגורמות גם לדכאון ובאמת הגעתי לשלשב שאני רוצה להתאבד אני מפחד מהמחשבות

שלום שי. קשרי הגומלין בין OCD לבין סכיזופרניה הם מורכבים ויש דעות לכאן ולכאן. לפעמים קשה להבדיל ביניהם - במיוחד כאשר המחשבות הטורדניות הם "מוזרות" ואז קשה לדעת אם מדובר במחשבות שווא או מחשבה טורדנית (וההבדלה היא חשובה כי הטיפול הוא שונה). בקצרה ההבדל העיקרי - ב-OCD יש (לפחות חלק מהזמן) את הההכרה שמדובר במחשבה לא הגיונית ושמקור המחשבה היא באדם עצמו ולא כ"השתלה" ממקור חיצוני. כמו כן ב-OCD המחשבה נוטה להפריע יותר לאדם עצמו (מה שקרוי "אגו-דיסטוני"). ולגביך - עם המחשבות שלך, לא חשוב ההגדרה שלהם, מביאות אותך למצב של דכאון ומחשבות אובדניות - אתה צריך לפנות מיד לפסיכיאטר המטפל כדי להתאים טיפול. כמו ניתן לשקול מסגרת טיפולית אינטנסיבית יותר (כגון אשפוז או אשפוז יום). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום , אני בן 30 , עשיתי שירות צבאי סדיר מלא . שנה וחצי בקרבי שלאחריה עברתי ליחידה עורפית עקב פרופיל 45 נפשי. גם ביחידה העורפית השאירו אותי בתפקיד אחראי מאד, ולא היו לי בעיות רציניות בשירות (לא הייתי בכלא, נפקדויות, או משהו כזה וכו' . הייתי חייל בסדר גמור). שנתיים אחרי השחרור היה לי מקרה פסיכוטי בודד וקצר והייתי באשפוז כמה ימים, אבחנו אותי כסובל מסכיזופרניה, ומשם התגלגלתי איזו תקופה במסגרות שיקומיות. בסופו של דבר עזבתי אותן, חזרתי לאוניברסיטה ולעבודה, הפסיכיאטר שמטפל בי קבע שאני בריא בסכ"ה, והוריד אותי מהתרופות לגמרי. אני גם מרגיש לגמרי רגיל ונורמאלי מזה זמן רב, ממש כמו לפני האשפוז... בלי דיכאון ולחץ, ובטח בלי שום דבר שדומה לפסיכוזה. מיותר לציין שאף אחד מסביב לא יכול לנחש שמדובר במישהו שעבר אירוע כזה. אני חושב לוותר בעתיד הקרוב על קצבת הנכות ולבקש שני דברים: 1. הכרה מביטוח לאומי שאינני נכה עוד (יש לי כרגע נכות 50%\75%אבדן כושר), ותיקון הנתונים שלי במחשב שלהם. 2. בקשה לועדה רפואית בכדי לחזור לשירות מילואים בצה"ל. לא נראה לי מוסרי להמשיך להנות מפרופיל 21 בזמן שאני מרגיש ומאובחן כבריא או ברימיסיה מלאה ויציבה של הסכיזופרניה . (בינינו, אני בכלל לא בטוח שבאמת היתה לי סכיזופרניה מלכתחילה אבל מילא). השאלה היא האם שני הדברים אפשריים - או בגדר מדע בדיוני ? אם כן, אז איך ? עם מי מדברים? מה סדר הפעולות הסביר ? בתודה מראש!

שלום רענן. שאלה זו נשאלת רבות בפורום בגרסאות שונות (ואפילו לא מזמן - פעמיים בעמוד הנוכחי). התשובה בקיצור - כן, האבחנה של סכיזופרניה היא לא בהכרח לכל החיים. ניתן לבטל אחוזי נכות בביטוח הלאומי. לגבי הצבא - באופן תיאורטי ניתן להגיע לצבא עם חוות דעת עדכנית מהפסיכיאטר המטפל שלפי דעתו אין סכיזופרניה ולבקש ועדה רופאית חוזרת, ואז יכולים להעלות פרופיל - למרות שבאופן אישי לא יצא לי להכיר מקרה של אדם עם פרופיל 21 שחזר לצבא - אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. אני אישית ביטלתי לא מעט פעמים את האבחנה של "סכיזופרניה" אצל מספר אנשים שלאחר זמן התברר שמדובר בטעות. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, לפני כארבע שנים אובחנתי בסכיזופקטיב, אני מטופלת בריספרדל 4 מ"ג ואני חשה כל היום עייפות ותשישות נוראית....לאחרונה גם מצאתי עבודה טובה מאוד שהתאימה לכישוריי עוד לפני פרוץ המחלה...אני כמעט אבודה לא יודעת מה לעשות עם העייפות הזו במששך רוב שעות היום ואם אני מפסיקה את הריספרדל אני חשה טיפה יותר עירנית אך עם חרדה....האם התרופה פרוביג'יל יכולה להועיל פה??

שלום שירה. פרוביג'יל (מודפיניל) היא תרופה סטימולנטית (מעוררת) שנועדה לטיפול בנרקלופסיה (הפרעת שינה) ובסוגים מסויימים של הפרעת קשב. יש מחקרים שהיא יכולה לעזור לתסמינים מסויימים של סכיזופרניה (כגון הפרעות קוגניטיביות) אך התרופה אינה מוכרת לשימוש בסכיזופרניה (או סכיזואפקטיב) ואין עדיין מחקרים על ההשפעות של התרופה בנטילה לאורך זמן. צריך לומר שאם מרגישים עייפות מתרופה מסויימת הפתרון הוא לאו דווקא בהוספת תרופה נוספת שממריצה - ניתן גם לשקול את החלפת הטיפול (ריספרדל במקרה שלך) בתכשיר פחות מעייף (כגון סוליאן, גאודון או אביליפי). בכל מקרה יש להתייעץ עם הרופא המטפל. למידע נוסף על מודפיניל וסכיזופרניה ניתן לקרוא מאמר (באנגלית) כאן: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17712350 בברכה, ד"ר אהוד ססר

לשירה, אל תשכחי שהמינון שאת לוקחת [4 מ"ג ריספרדל] הוא מינון גבוה, אולי אפילו מאד, כך שבהחלט הוא גורם ישירות לעייפות חזקה. תשקלי יחד עם הרופא מעבר הכרחי למינון יותר נמוך, יחד עם לקיחת התרופה לפני השינה מוקדם שתשפיע בעיקר על שנת הלילה אולי קצת יותר ארוכה.

אני בכל זאת מבקשת להשתמש בתרופה הזו , האם נראה לך שאיזה פסיכיאטר יסכים לתת לי אותה, אני מבהירה שאין לי בעיה עם המחיר היקר שלה...

שלום ד"ר אהוד יש לי קרובת משפחה חולת סכיזופרניה מאובחנת בת 24 אך לא מטופלת , היא ילדה בת לפני שבועיים , התנהגותה עם התינוקת מסוכנת ,היא תלותית מאוד ויכולה אף להזיק לעצמה ,בעלה בעבודה ומכחיש את היותה חולה ולא מסכים שהיא תקלח אפילו את התינוקת רק בת משפחה. למי עלינו לדווח על המקרה ,היות וישנה סכנה ממשית לתינוקת ולה?

שלום ירדנה. תדווחו לגורמי הרווחה בהקדם (עובד/ת סוציאלי/ת) שיערכו ביקור בית ויבחנו את המצב. כמו כן תדווחו לרופא המשפחה. רק אז ניתן יהיה להעריך באם יש סכנה בהתהנגותה או לא. אם הם יתרשמו שיש סכנה - הם כבר ידעו מה לעשות. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר ססר שלום, ראיתי באתר מודעה שמדברת על טיפול בסכיזופרניה פעם בשבועיים , אשמח לקבל עוד מידע על הטיפול ולמי הוא מתאים תודה נמני

שלום נמני. ראה: http://www.doctors.co.il/forum-4040/message-211#message-211 בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום לאחר מעקב של שנים של תת פעילות בבלוטת התריס נערכו לי שתי בדיקות לאחרונה ובהן נמצאו ערכים של ths 8.2 וכעבור חודש וחצי של 7.4 שאר הערכים של הבדיקות שנערכו הם תקינים th3 th4 האם יש קשר לנטטילת ליתיום וזיפרקסיה בעבר או רספרדל 4מ"ג בהווה ו700 מ"ג דפלפט קשר לכך? האם האלקטרוסין עלולה לפגוע בטיפול האנטי פסיכוטי האמור? תודה מראש משה

היי משה, אני מקבלת עכשיו 4 פעמים בשבוע 150 מקג אלטרוקסין ו-3 פעמים 100 מקג. צריך פעם בכמה חודשים לשנות לי את המינונים בגלל התרופות הפסיכיאטריות. עדי

שלום משה. ערך TSH של 8 הוא גבוה (הנורמה הוא עד כ-4). הוא מעיד בד"כ על תת פעילות בלוטת התריס. מכיוון ש-T3 ו-T4 תקינים מדובר בתת פעילות שאינה סימפטומטית (ללא תסמינים). תופעה זו מוכרת עם ליתיום (פחות עם התרופות האחרות שאתה נוטל). יחד עם זאת אתה מציין שיש לך תת פעילות של בלוטת התריס כבר שנים כך שזה לא בהכרח קשור לליתיום (שהופסקה ממילא). בכל מקרה, גם אם ממשיכים ליתיום, זה הפיך, ולעיתים הטיפול באלטרוקסין מאזן את המצב (כפי שהוא מאוזן אצלך) ללא צורך בשינוי המינון של הליתיום או הפסקתו. לשאלתך השניה - האלטרוקסין לא פוגעת בפעילות האנטיפסיכוטית, להיפך, היא בד"כ משפרת את המצב בכך שהיא מאזנת את התפקוד של בלוטת התריס. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רציתי לשאול יש לי אח חולה סכיזופרניה וגם דוד חולה סכיזופרניה מצד אבי. מצד אימי אין מקרי סכיזופרניה. אני ובעלי איננו חולים במחלה.כעת אני מנסה להרות ורציתי לבדוק לגבי עניין התורשה והשכיחות (מה השכיחות באחוזים?) לבעלי אין מקרים במשפחה הקרובה האם זה מגדיל את סיכויי ולדיי לחלות? אשמח לתשובתכם המהירה

שלום גלי. שלום. שאלות אלה חוזרות על עצמן לא מעט בפורום. יש אפילו הפניה לסוגיה זו בראש הפורום ("גנטיקה וסכיזופרניה"). בכל מקרה להלן התשובות: שכיחות סכיזופרניה באוכלוסיה - 1%. שכחיות סכיזופרניה אצל אח של מטופל המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 8%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של הורה אחד המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 12%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של שני הורים המאובחנים כסובלים מסכיזופרניה - 40%. שכיחות סכיזופרניה אצל אח של תאום זהה המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 47%. כך שבמקרה שלך אם לך אין סכיזופרניה וגם לבעלך אין - אז הסיכוי שזה יעבור לילדים הוא בגדול כמו באוכלוסיה הרגילה - 1% בלבד. ובכל מקרה האחוזים הם סטטיסטיקה בלבד וכך יש להתייחס אליהם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני בחורה בת27 שבאה ממשפחה מאוד מורכבת וקשת יום המוכרת היטב למערכות הסוציאליות, אני באמת צריכה את העזרה שלכם מכיוון שאני רוצה להתחתן ואיני רוצה לגרור אל המשפחה החדשה שלי את מגבלות העבר ועליי ללמוד כיצד לעשות זאת. אימי נפטרה מסרטן והייתה בנוסף הייתה חולת סכיזופרניה פרנואידית, אבי סובל מעייפות כרונית ודיכאון ממושך וחוסר יכולת לראות את החיים בצורה חיובית, להעריך או להנות מהם, יש לי 3 אחים מההורים הביולוגיים שלי (אבי נישא בשנית והביא 5 ילדים נוספים). אחי הבכור 31, חולה בסוג של מחשבות טורדניות והיה מאושפז מספר רב בבתי חולים פסיכיאטריים ונוטל תרופות, אחי הקטן 19, חולה בסכיזופרניה פרנואידית (ובגיל 16 הרג מישהו בגלל המחלה הנוראית הזאת) וכיום הוא במוסד סגור, מטופל בזריקות וכדורים. כיום הוא בן 19. יש לי עוד אח 22 והוא שורד ואינו מאובחן כחולה יחד עם זאת בגלל הילדות הקשה שלנו וכל המצב המאוד מורכב וקשה, הוא נוטל סמים לסירוגין ואת הכאב שהוא חש רואים על פניו. והנה אני, אני עברתי בילדותי אונס ממושך של 4 שנים משכן שלנו, התעללות נפשית ופיזית וחסך שלגדול ללא אם - מכיוון שהיא היתה חולה ועזבה אותנו בילדות וגדלתי רק עם אבי. בגיל 20 עברתי אונס בשנית ע"י סם האונס אני סובלת מבולמיה נרווזה מזה כ10 שנים המחלה שלי באה והולכת עם הפסקות לעיתים של שנה שנתיים ואז במצב רגשי קשה היא חוזרת. אני בחורה פיקחית אחראית ושנונה מאוד שלא מוותרת בקלות למרות המציאות הקשה אני נשארת אופטימית (תמיד יכול להיות יותר קשה) למדתי זאת על הבשר שלי. אני פשוט רוצה להפסיק את השרשרת הזאת שקיבלתי מתנה מהמשפחה שלי, אני רוצה דף חדש לחיי החדשים. אני רק מציינת כי מעולם לא התנסתי בסמים, אינני מעשנת ואלכוהול הוא ממש לא האהבה שלי. השאלה שלי אם לדעתכם המחלה שלי היא גנטית או שמה תופעה טבעית ביחס לעולם שגדלתי בו? אני גם קראתי קצת על הפרעת אישיות / חוסר יציבות רגשית - והרגשתי שאני מוצאת את המקומי בין המילים, מכיוון שמאוד קשה לי לשמור על יציבות לאורך טווח, במיוחד במערכת זוגית. אני רוצה לבקש סיוע פסיכולוגי ע"מ שאוכל לטפל בעצמי ולמנוע נפילות בעתיד. אודה לכם על תשובתכם,

שלום רב רציתי לדעת אם אפשר לצאת ממחלת הסכיזופרניה או שהיא נשארת לכל החיים??

שלום הילה. שאלה זו נשאלת רבות בפורום (ואפילו לא מזמן). התשובה בקיצור - כן, האבחנה של סכיזופרניה היא לא בהכרח לכל החיים. לפעמים האבחנה הראשונית של סכיזופרניה היתה שגויה והתמונה מתבהרת לאורך זמן. לעיתים יש החלמה מלאה. ולמרות שסכיזופרניה היא בד"כ הפרעה כרונית - יש גם יוצאים מהכלל. ובכלל - סכיזופרניה אינה "מחלה אחת" אלא מצבור של סימפטומים עם שונות רבה מאד בין אדם לאדם. אני אישית ביטלתי לא מעט פעמים את האבחנה של "סכיזופרניה" אצל מספר אנשים שלאחר זמן התברר שמדובר בטעות. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שאלתי את זה גם בפורום פסיכיאטריה- ליתר ביטחון, אני מעלה את השאלה גם לכאן. נתקלתי בתקופה האחרונה בשלושה אנשים שונים הסובלים מהפרעות פסיכוטיות, לדעתי הבלתי מקצועית, קשות- ייתכן מאוד שסכיזופרניה, אבל כיוון שכל השלושה מסרבים בתוקף לפנות לפסיכיאטר, אין לי אבחנה רשמית. השאלה שלי נוגעת לדפוסים מסויימים, שנתקלתי בהם בדרגות ואופני התבטאות שונים אצל שלושתם, ואני לא בטוח אם לשייך את זה למחלה, או סתם צירוף מקרים. האם יש קשר בין פסיכוזות (כאמור- ייתכן מאוד שסכיזופרניה) לבין אובדן זיכרון? אני מדבר על אובדן זיכרון משמעותי. מישהי שלא יכולה לזכור, למשל, אירוע משמעותי שקרה שבוע קודם לכן, ושורה של אירועים דרמטיים שקרו לאורך תקופה מספר חודשים- ולחילופין, מישהי שלא מצליחה לזכור שהיא אמרה משהו (גם כן, משמעותי) עשר דקות קודם לכן, באופן סדרתי. באותו נושא- האם יש לאנשים עם הפרעות פסיכוטיות (או סכיזופרניה באופן ספציפי) נטייה מיוחדת לפתח התנהגות ילדית (Child-like) במיוחד?

זה אכן קורה בסכיזופרניה. [אפשר לראות בביה"ח איך מתבזים בשביל סיגריה ושאר קיבוצי נדבות]. זה מתאים עם מה שאומר פרויד "חזרה לסתמי". דהיינו כמו ילד ב"עקרון העונג". ואכן גם מבחינת המוח, יש תת פעילות במוח הקידמי אשר שם החשיבה.

שלום. יש פגיעה מסויימת בזכרון אצל סובלים מסכיזופרניה, בעיקר בזכרון המיידי (מה שקרוי working memory) בשל פגיעה בתפקוד של האונה הפרה-פרונטלית. יחד עם זאת לא מדובר בהפרעה ברמות שאתה מתאר של "לא לזכור ארועים משמעותיים" אלא בהפרעות קלות יותר המפריעות לתפקודים של חישוב, תכנון וכד'. כמו כן צריך להוסיף - מדובר על סטטיסטיקה ובמקרים רבים אין פגיעה בזכרון כלל. לדבי התנהגות ילדותית - זה נכון ככל שההפרעה התפרצה מוקדם יותר אז יש נטיה מסויימת לרגרסיביות. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, האם מחלה סכיזו אפקטיבית אומרת שהחולה הוא סכיזופרן במלוא ההגדרה או שרק סובל מתופעות דומות לסיזופרניה.

שלום. הפרעה סכיזואפקטיבית על פי ההגדרה היא מצב שבו יש גם את הקריטריונים לסכיזופרניה וגם את הקרטריונים לאפיסודה אפקטיבית (כלומר מאניה או דכאון). בנוסף, ע"פ ה-DSM, צריכים להיות סימנים פסיכוטים לפחות למשך שבועיים גם ללא מצב אפקטיבי מקביל. רק נוסיף שאין משמעות מיוחדת לעצם ההגדרה האבחנתית ומטפלים על פי הסימפטומים הנפשיים. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום ד"ר ושלום לכולם, אני חושב שהפסיכיאטרים באמת ובתמים מנסים לעזור לאנשים, אבל שני דברים קטנים, אם תרצה תתייחס ואם לא אז לא. משברים בחיים, גם כאלה שמובילים לאשפוז, יכולים להוות מקור לצמיחה וגדילה וזה נכון עבור כל אחד. אלא שהתייחסות אליהם כאל מחלת נפש וחוסר שפיות מונעת סיכוי להחלמה. לעומת זאת, כאשר זוכרים את הארוע הטראומטי ללא כל הסטיגמות של מחלת נפש, הסיכוי להחלמה גדל. דבר שני, עניין המסוכנות שאתם מכניסים לפרקטיקה שלכם הוא מופרך ומקומם, ואנשים חיים במעגלים של אשם ויאוש על לא עוול בכפם.

שלום. בגדול אני מסכים אתך. כל משבר יכול גם להוביל לצמיחה. כל סטיגמטיזציה היא רעה, גם בתחום הפסיכיאטריה. אנשים הם לא "אבחנות". יש לנו את היכולת לעזור לאנשים במגוון תחומים נפשיים, וזאת ללא יצירת סטיגמה. בכלל - יש חסיון רפואי לכל מי שפונה לפסיכיאטר ואף אחד לא אמור לדעת במה אדם מטופל או מה הכותרת האבחנתית. רבים וטובים נעזרים בגורמי בריאות הנפש. מי שלא רוצה לפנות - לא מכריחים אף אחד. לגבי הסוגיה הטעונה של "מסוכנות" וטיפול בכפיה - דנו בזה מספיק כבר בפורום. רק אציין (שוב) שלא אנחנו הכנסנו את זה לפרקטיקיה הפסיכיאטרית, אלא המחוקק. יש שאומרים (אולי בצדק) שעדיף שההחלטה על טיפול כפוי לאנשים שמסכנים את סובביהם תהה בידי בית משפט ולא הפסיכיאטר המחוזי. אבל עצם הקונפסט של הערכת מסוכנות אינו שגוי - עושים את זה כל יום (קרימינולוגים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, פקידי סעד וכו') וזה כלי חשוב מאין כמותו במניעת אלימות כלפי אנשים, ילדים וכד'. השאלה היא לא (מבחינתי) על עצם הלגיטימיות של הערכת המסוכנות, אלא מי עושה בזה שימוש בחוק, ואיך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום. תודה על התגובה. השימוש שלי במונח סטיגמה היה לא מדוייק. התכוונתי לאופן שבו אדם תופס את עצמו ואת מה שעבר עליו ללא קונוטציות של מחלת נפש.

אני בת 45 לפני 6 שנים אובחנתי מאז אני צורכת 3פרפנאן ו1 דקינט ולא היתי בקשר עם פסכיטר ולוקחת בקביעות אני אמא 5 ילדים ונורא רוצה להוציא רשיון שיעזור לי להגיע בזמן לגן בתי ספר אני ממש מתקשה לעמוד במרוץ של החיים יש לצין שאני נקייה מסמים 10 שנים

שלום. נדמה לי שעינתי לך בשרשור הקודם... אז כן, גם מי שהשתמש בסמים בעבר, אם היום הוא נקי, יכול לנסות להוציא רשיון נהיגה. בכל מקרה הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל שמכיר אותך לעומק. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם אני צורכת 3פרפנאן ביום ואחד דקינט יכולה להוציא רשיו נהגיה

שלום. התשובה היא כן. רשיון שוללים על סמך הערכת מסוכנות בנהיגה, לא על סמך טיפול תרופתי, ובטח שלא הטיפול שאת נוטלת, כך שאין שום מניעה שתוציאי רשיון. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם אני צורכת 3פרפנאן ביום ואחד דקינט יכולה להוציא רשיו נהגיה

תכלס מה קורה לרוב הסכיזופרנים כאשר הם מתבגרים. האם יש הטבה או הרעה במצבם? למשל סכיזופרן בן 25, מה צפוי לו בעתיד? דברים טובים או רעים.. האם הגיל מטיב איתם או לא? המחלה התפרצה בגיל 18 ואיך הם משתלבים בלימודים גבוהים? האם הולך לרובם או שהם נושרים בד"כ? תודה

נו, הרופא יכתוב לך, שיש כאלו ככה ויש ככה, ויש סטטיסטיקה וכו'. אני כמתמודד, מציע לך לאמץ את הגישה היום. קורים לזה 'שיקום'. כן, יש סכיזופרני יש זה יש זה. לכולם יש את התקוה! עלינו להשקיע כיצד להכניס אותו למערכת השיקום [שיש כיום הכל, קיצבה, סל שיקום, דיור, פנאי, תמיכה]. ולעודד אותו על אף שיש את המחלה! שיקום לא מכחיש את המחלה, אך מתמקד בחלקים שנשארו בריאים, וצומח משם! אל ההחלמה. אם חלקית אם שלימה, אבל ממשיכים הלאה!! אני מזמין אותך לפורום שלנו פורום שיקום, לקרוא, להגיב, ולהשתתף. תודה

שלום. מצטרף לדברים של בנ"י. לססטיסטיקה אין משמעות במקרה בודד והדבר החשוב הוא ההתמקדות על העלאת איכות החיים, מיצוי עצמי ההשתלבות בחברה, לימודים תעסוקה וכד'. אם בכל זאת את רוצה סטטיסטיקה - אז מחקרים םמצביעים על כ-30% שמשתפרים עם הזמן ושמתפקדים ברמה טובה בכל האספקטים בחיים. השאר נשארים עם ירידה פתקודית ברמה זו או אחרת. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב ברצוני לשאול האם מישהו יודע או שמע על המרכז הטיפולי "מצפן". זהו מרכז פרטי עם צוות טיפולי פסיכאטרי ופסיכולוגי. האם יש למישהו המלצות/אזהרות? הסיבה לשאלתי היא שחבר טוב שלי מחו"ל שלח את אימו למרכז הזה בארץ, לטיפול פרטי לאחר שהאשפוזים בארץ המוצא הרעו את מצבה (סכיזופרניה). מאחר ואינם אזרחים היא לא יכולה פשוט להתאשפז במערכת הציבורית. מאחר ולא מצאתי הרבה מידע בנושא המרכז הזה, אשמח לשמוע את דעותיכם. תודה רבה

שלום. לא ניתן בפורום לתת המלצות למקומות ספציפיים. הוא מיועד למתו עזרה ומידע כללי בלבד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

היי לכולם אני שמחה לגשת לפורום שלכם ולקבל כול מיני דברים שיעזור לי להבין כמה דברים אז ככה ! (הנושא לא קשור לחיים הפרטיים שלי רק תקראו עד הסוף ותבינו ) לנושא : הכרתי בחור נחמד בן 34 שסיפר לי שאמא שלו חולה בסכיזופרניה ואני כרגיל אומרים לי איזהשהוא סוג של מחלה אני אוהבת לחקור ולדעת למה אני נכנסת אם בעצם אני רוצה להכנס למערכת שכזאת , היום אני כותבת לכם אחרי שהייתי אצלו בבית בפעם הראשונה שישי שבת והכרתי את האמא שהייתה כול כך נחמדה אך כול כך מיוחדת ואתם בטח יודעים למה! יש לי כול כך הרבה שאלות על המחלה וכול כך הרבה דברים לא סגורים עם עצמי ועם הקשר הזה אבל לפני זה אני רוצה לספר לכם מה אני חוויתי מהבית והתחושה שהוא נתן לי . כשהגעתי לבית נפתחה הדלת אישה מחוייכת ומלאת מרץ ומצב רוח נישקה אותי לשלום ... הכול היה נחמד ישבנו לארוחת ערב שישי ואז התחילו השיחות שלנו ביחד היא נתנה לי מין תחושה שאנחנו לא לבד, שעוד מישהוא יושב לידה (אני מציינת שהיא לא מטופלת והיא לא רוצה לקבל טיפול) היא נסתה להראות לי שהכול בסדר והכול מושלם מבחינתה אבל שמתי לב שהיא חייה בעולם מישלה שהיא כמעט ולא איתנו ! משהוא מטורף, היו סימנים של חריטה על השולחן אבל היא אומרת שהם עשו את זה .. בעיקרון מה שאני רוצה לשאול אותכם ומהידע שלכם מה עושים עם מבוגרים שלא רוצים לקבל טיפול? האם המחלה תורשתית? איך נוהגים להתנהג עם אנשים כאלו ? מיכול המאמרים שקראתי שום דבר לא עזר לי להבין !

ואין לך זכות מוסרית להתערב, מה גם שהיא אפילו לא האמא שלך. תפתרי את הבעיות של עצמך בחיים. ברגע שיש תוית של "סכיזופרניה" אנשים מנסים לחפש תמיד בכח סימפטומים. ראית חריטה על השולחן , אז מה? הרגשת באינטואיציה שלך שיש משהו מתחת לפני השטח , אז מה? מי את בכלל שתתערבי לה בחיים? עם "רגישות" כזאת את יכולה למצוא אינדיקציות ל"מחלת נפש" גם אצל צנצנת.

שברור מאליו שה"התלבטות" שלך היא האם לנסות לאשפז אותה בכפיה. אני מציע שתתחילי את ההתלבטות הזאת מהקשת הצירוף "מחלקה סגורה" ביוטיוב ותראי מה עושים שם לבני אדם. (לא בסרטונים של עמותת מגן והסיינטולוגיה, אלא סתם בתחקירים שעשו בערוץ 1 ו2 במהדורות חדשות). זוועה.

שלום רב, האם מחלת סכיזופרניה, שפרצה בגיל הבגרות, יכולה להיעלם ולעבור? האם יש אפשרות שעברה, אך אולי תחזור בעתיד? מה הסיכויים? תודה רבה

יש רק אדם שלא אבחנו אותו עדיין. קבוצת ההתייחסות כל כך רחבה שכל אדם יכול להיות מאובחן כמעט בכל דבר, אם רק רוצים. ולכן , כמובן, כל "מחלת נפש" יכולה גם "לעבור" באותה מידה.

שלום. ראי תשובה שלי פה: http://www.doctors.co.il/forum-4040#message-6331 בכל מקרה, לגבי מקרה ספציפי, יש להתייעץ עם הרופא המטפל המכיר את המטופל לעומק. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בני גויס לצה''ל עם פרופיל 97 לאחר תקופח של כשנה וחצי שבהם כמעט ולא שירת כיוון שלא התאימה לו כל מסגרת נתקף בהתקף פסיכוטי אושפז וכמובן שוחרר מצה''ל. היה בב''ח חודש וחצי. בבית סרב להמשיך טיפול תרופתי ולאחר כ 10 חודשים מצאנו את עצמנו שוב באישפוז איום ונורא. הפעם שוחררנו מב''ח עם טיפול כפוי של זריקות כל שבועיים.zypadhera vial 300g olanzapine. כמובן ששוב הוא מסרב לגשת ולקבל את התרופה כי לתענתו אינו זקוק לסמים והוא מרגיש טוב וכמובן שחושב שאין לו כלום. היום אנו כשבוע ללא הזריכה. ואני שואלת שתי שאלות. 1 מדוע כאשר משחררים אדם (ומשפחתו כמובן) ממחלקה סגורה לא מקבל הסבר ברור מה בעצם קורה לי? מה יש לי? ממה אני סובל? ישנה הרגשה שלי לפחות כאמא או קיי הנה עוד פציינט שהיה כאן איפסנו אותו פחות או יותר שלום ולהתראות. התחושה שלי כאמא היא נוראית על הנורא שקורה לנו כמשפחה ועוד יותר היחס מבית החולים. וגם בני מסרב לקבל תרופות כי תוען שאפילו הרופאים לא יודעים מה יש לו. 2 בנוגע לרשיון מה עלי לעשות האם אפשרי לתת לו את הרכב?

שלום. תשובות: 1) כל אחד המשתחרר מבית חולים אמור לקבל הסברים מפורטים על מצבו, הטיפול התרופתי, שיקום, תכניות עתידיות וכד'. ואם הוא מסכים - גם בני משפחתו יקבלו את ההסברים. במידה ואתם מרגישים שלא קיבלתם מספיק הסברים - לא להתבייש, להתקשר לרופא המטפל במחלקה ולשאול את כל השאלות. לגבי הסברים על הבחנה - לעיתים האבחנה אינה ברורה, במיוחד אם מדובר באשפוז ראשון, ואז יש צורך בהמשך מעקב לפני שמחליטים לתת "כותרת" למצבו. במחלקות רבות יש גם קבוצות למשפחות שהם חשובות ביותר להתמודדות המשפחתית. 2) לגבי רשיון - על פי חוק, כל רופא (לא משנה מאיזה התמחות) המתרשם שיש סיכון באם אדם ימשיך לנהוד - אמור לדווח למרב"ד (מועצה רפואית לבטיחות בדרכים) ואלה מחליטים באם לזמן את האדם למבדקים. התוצאה של המבדקים יכולים להיות שלילת רשיון, התליה זמנית או השארת הרשיון על כנו. אם אף אחד לא פנה למרב"ד - אז חוקית מותר לו לנהוג. יחד עם זאת, ברור שאם את רואה החמרה במצבו והתנהגות חסרת שיפוט היכולה להיות מסוכנת - אל תתני לו את המפתחות ותתיעצי עם הפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב. יש לי רעיון לטיול בחו" בחברת חבר , הלוקה בסכיזופרניה. האם דרושה התארגנות מיוחדת לכך , ע"מ למנוע תקלות חמורות ויקרות במהלך הטיול? אילו גורמים יכולים להשפיע על הלוקה במהלך טיול כזה , ואיך מתארגנים לוגיסטית?

שלום. אין שום בעיה למתמודד עם סכיזופרניה לטייל בחו"ל. ההתארגנות צריכה להיות כמו אצל כל אחד המתמודד עם בעיה רפואית - לקחת מספיק תרופות מראש, להצטייד עם מספרי טלפון לעת חירום (הרופא המטפל בארץ, הקונסוליה), להמנע מטריגרים היכולים להחריף את המצב הנפשי (אלכוהול, סמים, חוסר שינה) וכד'. אך שוב - ברב המכריע של המקרים אין _שום_ בעיה ולמתודדים עם סכיזופרניה מגיע לטייל בעולם כמו לכל אחד אחר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

תודה. כמו כן שמעתי ממישהו על אפשרות של הרעה במצב הלוקה בעקבות שינויי מזג אויר.אבקש התיחסותך לכך.

הפסיכיאטרים, בהכללה, כולל כל הרופאים בעיני עצמם שמנהלים את הפורומים השונים באינטרנט הם אנשים טפשים ולא צריך להתרגש מהם יותר מדי.

ודווקא משום כך הם מסוכנים לחיים האזרחיים החופשיים. הם יודעים להציג את הדברים בצורה מעודנת, להשתמש ברטוריקה ובשפה "אקדמית", ולשוות לדבריהם מצג "רפואי".. הקורא\שומע האינטיליגנט מזהה לרוב שמאחורי כל זה יש בעיות קשות ברמה המוסרית והערכית ועם עקרונות הדמוקרטיה. הוא מבחין מבעד לדיבור הקולח בתאוריה שברקע, זו שהחליטה עבור כולם מה נכון ומה לא, ומנצלת את ריכוז הכוח שבידיה באופן שרירותי. הבעיה היא שרוב בני האדם יחסית נאיבים ולא מתמצאים בנושאים הללו, וכשהם שומעים פסיכיאטר בתוכנית בוקר בערוץ 2 מדבר בביטחון עצמי על "מחלות נפש", ועל "הצורך במערכות בבריאות הנפש שתפקידן לרפא את מי שאין לו יכולת שיפוט טובה של המציאות" ועוד כהנה שרבוטי לשון, הם עשויים בקלות להתפתות לחשוב שמדובר באיזו אמת מדעית או רפואית ... בכלל, לפסיכיאטרים בתקשורת יש יותר מדי "זמן מסך" ביחס לקורבנות של מערכת הכפייה. גם במקרים של עבירה שבה חשוד פסיכיאטר (נדיר אבל קורה), יראיינו פסיכיאטר. לפעמים גם יראיינו סיינטולוג כדי להציג את מתנגדי הכפייה כאנשי כת הזויים... למען האמת אף פעם לא ראיתי נציג של האגודה לזכויות האזרח (עורך דין למשל) מתראיין בתקשורת בנושאים האלה, למרות שלאגודה ולדומותיה יש עמדות ברורות בנושאים האלה והן זכו במספר בג"צים. אז מכאן , הדרך לדברים המבחילים שמתרחשים במחלקות הסגורות במסווה של "רפואה" - קצרה. הציבור לא מכיר ולא יודע (וגם לא ממש מתעניין) מה שקורה במחלקות הסגורות, בפרקטיקה של הכפיה הפסיכיאטרית, ובתאוריה הפסיכיאטרית בכלל, ונוצר וואקום שבו לפסיכיאטרים במערכת הציבורית יש יד חופשית לעשות מה שבראש שלהם. הדיון הציבורי כשהוא כבר מתקיים נסוב סביב נושאים טפלים יחסית כמו מצב המפעלים המוגנים (ניצול מחפיר אבל מילא), או מצב הסדקים בקירות בבית חולים אברבנל. אבל אף אחד לא מדבר על השאלה האם עצם הכפייה בכלל מוסרית ? האם הגיוני להחליט עבור הזולת שהוא לא יכול להחליט כי ה"נפש" שלו "חולה"? האם הגיוני להחליט את זה רק עבור קבוצת מיעוט בתוך מדינה דמוקרטית שמתיימרת לספק חירות והגנה ושיוויון לאזרחיה? האם אין צביעות איומה בכך שהחוק לטיפול בחולי נפש שנועד להגן על אנשים בעלי קשיים נפשיים, למעשה מנוצל בכדי להתעמר בהם עוד יותר? אבל זה לא יעזור , כל עוד התודעה החברתית מניחה ומקבלת את זה שהפסיכיאטריה היא ענף לגיטימי של רפואה ולא זרוע פוליטית וסוכנת חיברות - אנחנו נמשיך להיות עדים לתופעות הקשות, ולדיוני סרק מסיחי דעת סביבן, שלעולם לא אוחזים את השור בקרניו. בכל מקום בעולם שבו יותר מדי כח רוכז בידיים מעטות מדי קרו דברים רעים, ואין שום סיבה לחשוב שהכלל האוניברסלי הזה יפסח דווקא על מערכת המוסדות הטוטאליטרים והכוללניים בישראל - המחלקות הסגורות בשלוותא שער מנשה נס ציונה באר יעקב גהה אברבנל וכו'.

אתה באמת חושב שהכוונה האמיתית של הפסיכיאטרים היא להתעמר בחולי הנפש? לי דווקא נראה שמקרי הכפיה הם נדירים יחסית. כאשר ברוב המקרים מדובר באנשים אומללים המבקשים להחלים, ולשם כך הם באים לקבל טיפול מהמקור המוסמך להעניק טיפולים מסוג זה. לדעתי אפילו אתה תסכים שבמקרים מסויימים יהיה זה מוצדק לנקוט באמצעי כפיה. תחשוב למשל על מישהו המהווה סכנה לעצמו - או אם זה לא מספיק משכנע - מה גבי מישהו המהווה סכנה לזולת?

שלום, ראיתי באינטרנט תרופה שפותחה בשנת 2007 נקראת BL 1020 האם ידוע מתי היא תצא לשוק? נאמר שהיא הכי יעילה גם לקוגנטיביות. תודה

שלום. בשנים האחרונות כל תרופה חדשה מגיעה עם הבשורה של "שיפור תסמינים שליליים וקוגניטיבים" ובסופו של דבר מתברר שההשפעה היא מינימלית לכל היותר. יש היום כיוונים מחקריים רבים בנושא זה, יש לא מעט פוטנציאל, אולם כאמור עד כה התוצאות לא מאד משכנעות. בכל אופן התרופה שאתה מדבר עליה היא עדיין בשלב מחקרי ולא ברור אם (או בכלל) תצא לשוק. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, האם יש שינוי לטובה/לרעה בתרופה המבטיחה BL-1020?

עלה לי רעיון שסכיזופרניה זה לא בהכרח ההבנה שלנו כיום של סימנים שליליים וחיוביים, אלא תוצאה ישירה של חוסר ידע..? שהבן אדם לא יודע מציאות אחרת באותו רגע של האפתיה או של מחשבת השווא,כאילו אני לפחות הרגשתי ברגע שהמחלה שלי התפרצה הרגשתי שהמוח שלי עשה SHUT DOWN ולא לאט נמחק כל הידע שהיה לי, לא משנה שהצלחתי לשחזר אותו, בזמן ההתקף ככל שהידע שלך מצטמצם כך רמת התפקוד שלך מוקטנת. בקיצור אני טוען שסכיזופרניה או התסמינים שלה הם תוצאה ישירה של חוסר ידע, האמנם? וזה בעצם גם אומר ששיקום הוא תוצאה ולא תהליך כמו שכולם חושבים.

נדמה לי שיש פילוסופים שטוענים שפגיעה מוחית היא השטחה של היכולת המילולית בכתב ובעל פה אבל אולי הרופא יגיב על כך....

אני יודע שיש פגיעה ביכולת המילולית גם בכתב, זה כמו להגיד שיש ירידה קוגניטיבית, לא..?

אתה צריך ללמוד פילוסופיה. ובנוגע לשאלתך המורכבת: לפסיכיאטרים אין שום בשורה בשבילך, מדובר בחבורת אנשים שמסתכלים על הנפש שלך כמו על פס יצור במפעל לקופסאות שימורים - בשבילם אתה שק של סימפטומים ותו לא. בשבילם אתה מן תת אדם שמותר לעשות לו מה שרוצים, כי הוא "חסר תובנה למצבו" ובעל "שיפוט לקוי" ועוד כהנה דיבה פסיכיאטרית. ימכרו לך הרבה מילים יפות בפורומים, אבל בשורה התחתונה, הם פשוט החליטו מה נכון ומה לא בשביל כולם, הם יודעים הכי טוב, ומי שמתנגד להם ומעיז למחות - נכלא, מקבל תוית של "חולה פסיכיאטרי", מסומם בתרופות מעוותות חשיבה, ואם הוא מעיז למחות אז הוא נקשר בתגובה לשעות רבות עד שהוא עושה את הצרכים על עצמו בחדר מבודד במחלקה הסגורה. כמובן שהוא לא יכול להתלונן כנגד עוול שנעשה לו, כי הרי כל תלונה תלקח בעירבון מוגבל (איזה שופט או שוטר יאמינו למילה של "חולה נפש" מול מילה של "איש צוות". היה מקרה מפורסם של פסיכיאטר שאנס נער מטופל בארץ לפני כמה שנים, ובסופו של דבר הוא זוכה אחרי שאבחן את הנער כ"הוזה" - כן כן, אותו פסיכיאטר שאנס גם אבחן את הקורבן!) זוהי הפסיכיאטריה האמיתית ידידי, אלה השיטות שלה, אלה האנשים העוסקים במלאכה. ביום יום הם חייכנים, מסתובבים עם חולצות מכופתרות ועניבות, מדברים יפה ובשפה רהוטה, מציגים את עצמם כ"רופאים", ו"אנשי מקצוע" - אבל ברגע שאתה מוגדר אצלם כ"חולה נפש", תגלה שמדובר למעשה בחיות אדם שיחדרו לבשרך במחטים, ישפילו אותך עד עפר, וירמסו את כבודך. דת חדשה של כוחנות ואלימות ממוסדת צמחה לה כאן מתחת לאף, ולציבור "הנורמאלי" זה לא ממש מזיז... הרי תמיד "חולי הנפש" היו בתחתית ההיררכיה החברתית (הרבה אחרי הומואים, עובדים זרים, חרדים, ערבים, וכל מי שאנחנו לא רוצים להיות שכנים שלו) .

http://www.iaapa.org.il/46024/%D7%9E%D7%94%D7%99_%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%94

אבל בנימה פחות כועסת.