פורום סכיזופרניה

שלום לכולם, יש לי חבר חולה סכיזופרניה. אני בחורה נורמלית לחלוטין, נראית מעולה, עובדת..ולומדת..והאמת שהכול סבבה. יש לי חבר שחולה במחלה הזאת, ובזמן האחרון הוא מתחיל לרדת עלי ממש דברים נוראיים, שאני לא נראית טוב, שהוא בכלל לא רוצה להיות חבר שלי וכל מיני כאלה. נפרדנו כמה פעמים וחזרנו....וכאשר אנו חוזרים הוא אומר שהוא השתגע אבל שהוא הכי אוהב אותי בעולפ..ומתהפך לגמרי. האם זה באמת קשור למחלה שלו? האם ידוע על מקרים כאלה שחויל סכיזופרניה משנים את יחסם לבן הזוג מאהבה גדולה לחוסר אכפתיות? אני מאוד סובלת מהעניין הזה ....והתחלתי להתראות עם גברים אחרים... סתם סקרנית.

זכותך המלאה לבחור אם מי יהיה הקשר שלך הבא, זה ברור גם לך כמובן ומתוך דברייך. חשוב לי לומר לך ומנסיון ויותר נכון ממה שלצערי אני לא הייתי בסדר, כלומר, תתחשבי בנפשו של החבר הזה, [אחרי הכל היתה ביניכם אהבה] כי זה ישבור אותו מאד. עשי בתבונה שמצד אחד לא תהיי תלויה בו וכו' אבל להקדיש לו קצת זמן, ולו בשביל מניעת הדרדרות, שכידוע מחריפה בעת מצבים כאלו. דבר נוסף, גם בהקשר של ההחלמה שלו, לכשיהיה בטיפול [מדוע עכשיו לא??] ואז כשיחלים מאד ישבר אם ככה עשית לו. אז בקשתי שלי ממך וכאמור מתוך שאני לא התנהגתי טוב עם חבר, אנא התחשבי בו, יחד עם כמובן שתתחשבי בעצמך.

סכיזופרניה, וגם הדוקטור יסכים איתי בוודאי, כמו גם מחלות נפש אחרות - הן לא מדע מדוייק. בסכיזופרניה יש מצבים מובהקים כמו התקף פסיכוטי חריף ואקוטי שאת זה אפשר אולי להגדיר בזמן שזה קורה, אבל בכל שאר הדברים, מדובר בסך הכל בבן אדם, עם אישיות מורגבת (כמו לכולנו), ורגשות, ומחשבות וכו'. לא כל דבר שמישהו אומר, למרות שיש עליו תוית של "סכיזופרניה" הוא בהכרח "סימפטום" ל"מחלה". סכיזופרניה זה לא סוכרת ולא סרטן, אי אפשר להתייחס למי שסבל מהתקף פסיכוטי באופן מרדד כזה. היחס הזה שמסתכל על האדם המתוייג באופן שמפרש כל דבר שלו כנובע מה"מחלה" (שממילא ההגדרות שלה כמו שאמרנו נזילות ואמורפיות) הוא משפיל ולא הוגן. מפליא ומצער, שאפילו את , החברה, שאמורה להכיר את בן זוגה לעומק ובצורה אינטימית, נפלת למלכודת הזאת של הסטיגמה והסטריאוטיפ. נורא קל, אמנם, לקחת כל ניואנס שקורה בזוגיות שהיא דינמיקה מורכבת ומלאה ברגשות וליחס אותו למחלת נפש, בעוד שנורא קשה להפריך טענה כזאת. זה גם באופן ככלי הבעיה עם פסיכיאטריה, אם כבר מדברים: שנורא קל "לאבחן" כמעט כל אדם כסובל ממשהו, אפילו ממחלה קשה, כי הרי ההגדרות הקליניות שלה רחבות וכלליות (מי קובע מהי "מחשבת שווא", מהו "שיפוט לקוי", מה זה "חשיבה לא מאורגנת", או "הפרעה באפקט\ברגש"? למשל..) ,אבל מאידך מאד קשה להוכיח שאינך סובל ממחלה כזאת. אולי גם בלתי אפשרי. אני אומר לך את זה כמי שגם "מאובחן" כ"סכיזופרן", וסובל המון מהסטיגמה השרירותית והאפליה. אני בחור נאה מאד, אקדמאי, מרוויח טוב, מאד חברותי ונחמד , ועדיין כבר זרקו אותי מקשרים *רק* על הסיבה הזאת , ברגע שחשפתי בפני בנות זוג (אחרי כמה חודשי קשר) את העניין של ה"מחלה" (שכבר לא משפיעה עלי ביומיום). מסתבר שסטיגמה יכולה להיות חזקה יותר גם מהיכרות אישית, וגם רטרואקטיבית. לדעתי הפסיכיאטרים צריכים לגלות גדלות נפש ולצאת במסע הסברה שאמנם יש אנשים עם סכיזופרניה שסובלים מהבנייה חברתית קשה (ולכן נראים מוזנח ובעלי אוצר מילים קטן כמו האנשים המקופחים שעובדים במפעלים מוגנים), אבל יש גם כאלה שבמובנים רבים יותר מוצלחים מה"בריאים". איכשהו יצא שבחברה שלנו יש יחס ממש מדכא, וזה מחלחל גם לרמות של הזוגיות והמשפחה. תחשבי על זה, וטיפ כללי: אני מציע שתראייני גם כמה אנשים שאינם פסיכיאטרים שמתפרנסים ממתן אבחנות. דברי עם עובדים סוציאלים למשל (שמכירים את החיים גם מחוץ למרפאה המבודדת של הפסיכיאטרים), דברי עם מתמודדים שנמצאים מחוץ למערכת השיקום, ודברי גם עם אנשי מקצוע מתחומים ליברליים יותר. האמת לא נמצאת רק בידיים של הפסיכיאטרים, למרות שזה לכאורה המונופול שלהם.

סליחה.. :) נ.ב. אני לא המגיב "בן יעקב", במקרה יצא שלשנינו שמות דומים

לדברי יעקב [אמנם עם פחות ביטוי של כעס..].

שלום. הפעם אני נוטה להסכים אתך, אכן יש בחברה סטיגמטיזציה קשה של מטופלים עם בעיות נפשיות. לא כל התנהגות חריגה היא בגלל "מחלה". הרי לאנשים יש אישיות מורכבת עם רבדי אופי שונים ללא קשר לתיוג שלהם, ו"מותר" להם להנהג בצורה לא יפה גם בלי להיות "סכיזופרנים" (וכתבתי את זה רבות בפורום). אדם נשפט על פי המכלול שלו ולא על פי אבחון זה או אחר. בניגוד אליך - אני לא חושב שהפסיכיאטרים אחראים לסטיגמטיזציה - להיפך, אני ורבים אחרים נלחמים בנטיה הזו שדווקא מגיעה בד"כ מציבור שאינו מקבל מספיק מידע ואוטומטית פוחד מה"שונה". אבל שוב - בוא לא נתווכח על זה הפעם. יחד עם זאת זה נכון שבמצבים פסיכוטים (ואנא, בוא לא נגרר שוב לעניין של אם יש דבר כזה או לא...) אנשים יכולים להתנהג בצורה קיצונית ואגרסיבית שזה לא מי שהם באמת. במקרים כאלה כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי שינוי טיפולי. אז ל"מישהי" - אם את אוהבת את האדם ורוצה להישאר אתו - אז תנסי להבין אותו כמכלול. תנסי להכיר את הסימנים המעידים על החמרה נפשית. כאמור ניתן ללכת אתו ביחד לפגישות המעקב. אבל אם הבן אדם לא מתאים לך - (ולא בגלל שהוא מתוייג כחולה) - אז תתקדמי הלאה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אדם.עם.לקוי.נפשי.עבר.חבלת.ראש.קשה.שהחמירה.את.מצבו האם.קיימים.בארץ.רופאים.שהם.שילוב.של.נוירולוג+פסיכיאטר?

בארץ אין הרבה, אבל בסין למשל ,זה מאד מקובל. בסין אין הפרדה בין נוירולוגיה לפסיכיאטריה כבר 100 שנה.

תגידי...במקרה היית מאושפזת בבית חולים הפסיכיאטרי באר-יעקב,מחלקה ג'...?

שלום. יש בארץ (מעט) רופאים שעברו התמחות מלאה גם בנוירולוגיה וגם בפסיכיאטריה. יחד עם זאת יש לומר שההתמחות בפסיכיאטריה כוללת חצי שנה השתלמות בנוירולוגיה וליהפך - כך שהנוירולוגים והפסיכיאטרים בסה"כ מבינים לא רע את הדיציפלינות אחד של השני (וגם כך יש הרבה מהמשותף בשני המומחיות). כמו כן - אין מניעה שאדם יהיה במעקב מקביל אצל שני מומחים (נוירולוג ופסיכיאטר), ולעיתים הדעה הנוספת רק מוסיפה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בטוח לא יסייעו בתהליך השיקום וההחלמה שלכם.. לתשומת ליבכם

נכון. וזאת בדיוק הסיבה שטוב שיש עמותה שתפקידה לבלום את הפסיכיאטרים המאורגנים בממסד דכאני וחשוך. לולא הממסד האלים והמדיר, הסטיגמה היתה חלשה בהרבה. זה אגב נתון היסטורי ודאי. http://www.iaapa.org.il/

היי רציתי לדעת האם אפשרי להחלים לגמרי מסכיזופרניה, לקבל הכרה מביטוח לאומי שהבריאות תקינה לגמרי (ולוותר על הקצבה כמובן), ולקבל מכתב רשמי שאותו "חולה" לשעבר הינו שפוי לכל דבר ועניין ? מכתב שיאפשר אפילו לעבוד במקצועות שמאז ומעולם היו חסומים בפני חולים פסיכיאטרים (כמו רפואה או התמנות לשופט). בוא נניח לצורך השאלה, שמדובר באדם שהפסיכיאטר שלו הורה לו להפסיק ליטול תרופות, וכעת הוא מתפקד (לאורך זמן) בצורה זהה לגמרי לאדם שמעולם לא חלה. בפורומים שונים מוצאים תשובות שונות. יש פסיכיאטרים (בעיקר כאלה שלמדו ברוסיה) שאומרים שזאת מחלה כרונית וצריך לקחת כל החיים תרופות כדי לדכא את התסמינים, ויש כאלה שאומרים שיש 20-30 % ריפוי. מה המשמעות של הסתירות הגדולות האלה? הDSM לא מכריע בשאלה החשובה הזאת? אין מחקרים שמקובלים על כולם ? בכל מקרה אשמח לשמוע את דעתך כי אתה נשמע לי אובייקטיבי ממה שאני קורא כאן בפורום.

שלום מיכאל. שאלה זו נשאלת רבות בפורום. התשובה בקיצור - כן. לפעמים האבחנה הראשונית של סכיזופרניה היא שגויה והתמונה מתבהרת לאורך זמן. לעיתים יש החלמה מלאה. ולמרות שסכיזופרניה היא בד"כ הפרעה כרונית - יש הרבה יוצאים מהכלל. ובכלל - סכיזופרניה אינה "מחלה אחת" אלא מצבור של סימפטומים עם שונות רבה מאד בין אדם לאדם. הערה - אין סתירה בין ה-DSM לבין דעות אחרות - וזו מפני שה-DSM אינו מציג בכלל "דעה" - אלא רק תיאור של סימפטמים הנותנים אבחנה זו אחרת. אני אישית ביטלתי לא מעט פעמים את האבחנה של "סכיזופרניה" אצל מספר אנשים שלאחר זמן התברר שמדובר בטעות. הערה נוספת - לא אמורות להיות מגבלות תעסוקתיות על מי שהיה מאובחן פעם כסובל מהפרעה נפשית זו או אחרת. הרקע הרפואי של כל אדם (כולל הנפשי) אמור להיות חסוי. כידוע - יש גם זוכי פרס נובל (טוב אז אחד) שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אחי אובחן כחולה סכיזופרניה לאחר שהתאשפז בבית חולים לבריאות הנפש. אחי בן 22 ומעולם לא הראה תסמינים של המחלה. בזמן האישפוז נאמר לנו כי הוא עבר התקף מאני פסיכוטי ושהם לא מאבחנים אצלו מחלה. לאחר שהשתחרר מהאישפוז נאמר לנו שהוא חולה בסכיזופרניה. אחי מאד חשוב לנו ואנחנו רוצים לבדוק ולוודא את העיניין. הייתי שמחה במידה ואתה עובד באופן פרטי שתתן לו את הפרטים לאבחון נוסף.

לגודל צערי, אחי הצעיר אובחן כחולה סכיזופרניה בגיל 17. הוא מטופל תרופתית ולא מצליחים לאזן אותו למרות שהטיפול וההבחנה החלו בגיל צעיר והיום הוא בן קרוב ל- 50. ממש לא ברור לי מדוע הרופא המכובד כותב שככול למתחילים לטפל כך הסיכוי להחלמה גדל.

אם הוא בן חמישים ז.א. שהמחלה היה בתקופה הפחות מתקדמת של הפסיכיאטריה ומגוון התרופות שיש היום. מלבד זאת, גם לא היה עדיין מערכת שיקום בקהילה. זו הסיבה העגומה למצבו. ואכן, גם היום חשוב לא רק לטפל מוקדם אלא לשים דגש מלבד התרופות על החלק השיקומי ז.א. שלא ישן כל היום או ניתוק מאנשים. וגם זה כמה שיותר מוקדם ובהתמדה מקרב את ההחלמה.

שלום. המקרה הפרטי אינו מעיד על הכלל. באופן סטטיסטי ככל מתחילים טיפול מוקדם יותר אז הפרוגנוזה טובה יותר. יש מחקרים חדשים שמראים באופן ברור שהפגיעה המוחית נבלמת במידה מסויימת ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר. יחד עם זאת יש מקרים רבים (כ-30%) שאינם מגיבים במידה מספקת לטיפול תרופתי. נראה שאחיך נפל בקטגוריה הזו. במקרים אלה ההתמדדות היא קשה לאורך השנים, מנסים טיפולים שונים, לעיתים בקומבינציות עם הצלחות חלקיות בלבד. אז כפי שכבר ענו לך, חשוב שהטיפול יהיה הוליסטי ויכלול גם מרכיבים שיקומיים ופסיכולוגיים שיוכלו לשפר את התפקוד ואת איכות החיים למרות התגובה החלקית בלבד לתרופות. הלוואי שהיו מוצאים תרופה שהיתה עוזרת ל-100% מהאנשים (ובלי תופעות לוואי), אבל לצערנו עוד אין כזו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אלא ההגדרות על פיה היא נקבעת. א' הרי מי קובע מיהו "חולה נפש" ומהי "פרוגנוזה טובה"? בדיקת מעבדה? משטח גרון ? אלקטרוליטים? צילום ? כולם יודעים ש"חולה נפש" הוא מי שפסיכיאטר, באופן סובייקטיבי להחריד, החליט על דעת עצמו שהוא חולה נפש - תוך הסתמכות על ה"כלי" של הDSM. רק שהDSM ככל טקסט ספרותי פתוח לפרשנות, והספיק לי קורס וחצי בספרות כדי להבין שאפשר להדביק כל אבחנה לכל אדם, עם קצת רצון טוב מצד המראיין. אאל"ט, הדבר הוכח כבר במחקר מפורסם משנות השבעים, שבו הכניסו קבוצה של אנשים בריאים תחת העדשה הפסיכיאטרית וכולם קיבלו אבחנות בלי יוצא מן הכלל. הטיות מגמתיות מכאן ועד הודעה חדשה, שעל בסיסן בניתם הר ענק של מחקרים ותאוריות. רוח ומים - שמייצרים דיכוי בשפע. ב' --- ולגבי הטיפול ה"הוליסטי". פה בכלל קיימת סתירה פנימית - אם אתה מניח שהנפש שלך היא בסך הכל איבר גוף, סימפטום של "פגיעה מוחית" כלשונך, מדוע אתה מוצא לנכון להפנות לטיפול פסיכותרפי? הרי לא הייתי שולח מישהו עם אבנים בכליות לפסיכותרפיית כליות, נכון? יש פה בלבול מושגי עמוק בין עקרונות מטריאליסטים טהורים לדואליזם וכו', או לפחות התעלמות בוטה מהם. נראה שמה שמניע את ההמלצות ה"הוליסטיות" הנפוצות האלה בקרב אנשי מקצוע (גם פסיכולוגים מהעבר השני - המפנים אל פסיכיאטרים וכו) ,זה בעיקר מוטיבציה גילדאית לפרנס איש את רעהו. אין שום היגיון בשילוב הזה בין שיחות לסימום, כשאין לכם קצה חוט שמסביר את הקשר בין "גוף לנפש", או אפילו תובנה בסיסית לגבי זה מלבד איזו גישה פבלובית כללית. ועכשיו בטח תגיד לי שמחקרים הוכיחו שהשילוב "עושה לאנשים טוב" ו"מרפא אותם" ואני אחזיר אותך לסעיף א' בו פתחתי - מי קבע שהם בכלל היו חולים? אתה מבין ד"ר, כל הפסיכיאטריה הזאת שאתה מייצג פה היא להטוט פסאודו פילוסופי שאפשר להפריך די בקלות, הבנייה חברתית, וכיוב. אני לא אצטט לך את פוקו כאן בכדי לא להשמע נדוש, אבל המבנה הנוקשה הזה חייב להתערער קצת, לא בגלל שאני אנרכיסט גדול - אלא כי באמת קורים דברים רעים בבתי החולים שאתם מנהלים. וגם בשבילכם - אתה באמת נהנה לעסוק במקצוע שמנקז אליו כל כך הרבה שנאה, ושעתיד לעבור מן העולם ולהזכר לדראון עולם ? לא עדיף לך ולשכמותך, פשוט לפרוש מהמוסדות הכוללניים האלה, להודות שטעיתם, ולעבור לעבוד באופן פרטי, או בקופת חולים ? אם הפסיכיאטריה כל כך מוצלחת וטובה כפי שאתם טוענים, הפציינטים יבואו מרצונם החופשי ולא תצטרכו לנעול אותם מאחורי דלתות כפולות... הרי כל בר דעת מבין שאי אפשר להרפא בסיטואציה של אונס! גם אם הנאנסת מודה שהיא נרפאה (קיבלה תובנה למחלה) רק כדי שיעזבו אותה בשקט...

שתי שאלות: 1. כשאני מנסה בדמיון להרגע ולחשוב על דברים מהנים כמו ים שקט נוף.. אני מצליח רק לראות את הדבר שאני חושב עליו, אבל לא מצליח 'להכנס' אל תחושת ההנאה. משהו בלצייר לעצמי הנאה תקוע. וגם בהרבה דברים בחיים חסר לי החיוניות לחוש את ההנאה אעפ"י שאני אמור ליהנות וגם הולך לשם ברצון. 2. אני לא מצליח לבכות או להוריד דמעות, אעפ"י שלצערי אני עובר הרבה סבל. משהו שם תקוע. מה זה????

שלום. אין אפשרות לאבחן דרך פורום אינטרנט. באופן כללי תופעות של חוסר הנאה ואי הבעת רגש יכולות להיות קשורות למגוון תופעות נפשיות שונות וגם יכולות להיות תקינות בהתאם לסיטואציה. אם אתה סובל מכך ורוצה אבחון מעמיק יותר - פנה לפסיכיאטר או פסיכולוג. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום אני סובל מסיזופרניה ויש לי פגיעה בזיכרון זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך רציתי לדעת אם ידוע לך על טיפול כלשהו לזה

שלום. ראשיצת צריך לבדוק אם באמת יש פגיעה בזכרון. לעתים יש תחושה שיש אבל הבדיקות תקינות. כמו כן צריך לוודא שלא מדובר בפגיעה בזכרון על רקע נפשי כגון דכאון (ואז זה הפיך עם טיפול נגד דכאון). זה נכון שלעיתים יש פגיעה בזכרון בסכיזופרניה (בעיקר הזכרון הקצר, מה שקרוי "זכרון עבודה" (working memory)) שזה אחד מהסיבות לתסמינים השליליים. לא קל לטפל בבעיה זו אם כי יש תרופות אנטיפסיכוטיות (כגון לפונקס) שעוזרות מעט יותר, כמו כן יש מחקרים שמראים שתוספת של תכשיר מסוג SSRI במינון נמוך יכול לעזור. גם יש מחקרים שמראים שתרגילים קוגניטיבים שונים (מה שקרוי cognitive remediation) יכולים לעזור מעט. בכל מומלץ לפנות לפסיכיאטר המטפל לצורך אבחון מעמיק יותר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב. אני חולה בסכיזופרניה ונוטלת את התרופה "לפונקס". בבדיקת דם האחרונה שביצעתי בשבוע שעבר, רמת הלימפוציטים ירדה ל-18.5%. 1)ברצוני לדעת האם המצב מסוכן, לא סובל דיחוי ועלי להודיע על כך לרופאה עוד לפני התור שיש לי אליה בשבוע הקרוב (בד"כ הבדיקות תקינות)? 2) א)רציתי לדעת אלו תרופות אנטיפסיכוטיות חדשות ( קו ראשון וקו שני ואם יש עוד) יעילות יש כיום מהקבוצה של התרופות האטיפיות (אני בעבר נטלתי- ריספרדל, זיפרקסה וגאודון)? (רק רציתי לציין כי הריספרדל גרם לי לרמת פרולקטין גבוהה, הזיפרקסה השפיעה לאט מדי מבחינת הסימנים השליליים של המחלה, והגאודון בכלל לא התאימה לי- לכן הפסיקו לי את התרופות הללו וכרגע אני כאמור עם הלפונקס). ב)במידה ואצטרך להפסיק את הלפונקס ( מקווה שלא)- על איזה תרופה אתה ממליץ כיום ( אני סובלת בעיקר מהסימנים השליליים של המחלה ונוטלת בנוסף את התרופות סרוקסט-10 מ"ג, ודפלפט כרונו-750 מ"ג, לפרכוסים)? 3)קראתי בעבר בפורום זה כי הסרוקוול חלשה מדי- האם זה אכן נכון? ומה לגבי אינבגה? סוליאן? אביליפיי?(ותופעות הלוואי הנפוצות שלהן). אשמח לקבל תשובה ממך,תודה רבה, דורית.

היי דורית אני חולה בסכיזופרניה כבר 14 שנה כמוך ניסו עלי מלא תרופות,זיפרקסיה,רספירדל,סרווקל,גאודון. התרופה היחידה שעזרה לי היא סוליאן,אני מקבל 600 מיליגרם מחולק לשלוש פעמים ביום כל פעם 200. לפונקס לא ניסיתי אמרו לי שעם הסוליאן לא יעזור ינסו לפונקס . מאחל לך בריאות שלמה , אני מתמודד כמוך ומבין אותך. ממליץ לך מניסיון על הסוליאן, אין תופעה של השמנה כמו בזיפרקסיה תרופה מעולה . מקווה שעזרתי

רציתי להוסיף שרמת הפרולקטין עולה עם סוליאן, אבל זה מכול התרופות הפסיכיאטריות אנטי פסיכוטי. לכן עושים מעקב ובודקים . לי רמת הפרולקטין קרוב ל800 פי שלוש ממה שמותר אני יודע לגבי נשים שיש בעיה עים הריון אבל אני לא יודע מה סטאטוס שלך בהצלחה

שלום דורית. תשובות: 1) ירידה של 18% בספירת הלימפוציטים אינה אמורה להוות בעיה. בכלל הבעיה עם לפונקס היא לא בלימפוציטים, אלא בנויטרופילים (סוג אחר של כדוריות דם לבנות). וגם במקרה זה הבעיה מתעוררת רק אם הערכים של הנוירופילים יורדים מתחת 1500 או ביותר מ-50%. 2) כפי שנכתב רבות בפורום, לפונקס היא התרופה היעילה ביותר כיום לסכיזופרניה, הן לסימנים חיוביים והן לסימנים שליליים. המתן מוגבל בשל תופעות הלוואי האפשריות (כולל הירידה בספירת הנויטרופילים כמו גם השמנה). לכן נותנים אותה למי שלא הגיב ל-2 תרופות אחרות. לכן אם מצבך טוב עם לפונקס - לא מומלץ להחליפו, בטח לא בגלל ירידה קלה בלימפוציטים שסביר להניח בכלל לא קשורה לתרופה. 3) כל שאר התרופות (גם החדשות ביותר) בסה"כ די דומות ביעילות. יש הבדלים בפרופיל תופעות הלוואי שלהן. אבל שוב - לא הייתי ממליץ לך להפסיק את הלפונקס. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלים! על מה מורות תחושות מוזרות של הגוף,למשל: 1. חוסר תחושה ,לעתים,של הראש (מאז שעברתי ניתוח קיבוע לחוליות c4-c6 )שזו תחושה מאוד לא נעימה.(אני מתמודדת איתה ,בדרכים שונות,כגון:נגיעה בפנים כדי לחוש אותם,חיוך,דיבור-כי דברים אלו מורים שלמרות חוסר התחושה ,הראש נמצא...) 2.אני שוקלת כ-70 ק"ג,(גובה:1.65)אך אינני חשה את כובד המשקל,אלא אני חשה כאילו אני שוקלת משקל מועט 3.לפעמים נדמה לי(אני חשה) כאילו יש עוד אנשים בבית,למרות שאני יודעת שאני נמצאת לבד ועוד אילו בדיקות עלי לעשות בקשר לתחושות אלו?

שלום עדי. אי אפשר לדעת את התשובות ללא בדיקות של נוירולוג ו/או אורטופד ו/או פסיכיאטר. התחושות בראש ככל הנראה קשורות לניתוח החוליות שעברת. לגבי תחושת "חוסר המשקל" - אמנם יכול להיות מדובר בתופעה של דפרסונליזציה (מעין "ניתוק מהגוף") אך אין לדעת בודאות ללא בדיקה. כנ"ל לגבי התחושה שיש אנשים בבית (לא מדובר במחשבות שווא - הרי את יודעת שזה לא נכון). אז כאמור - אם התופעות מפריעות לך - גשי להיבדק ע"י נוירולוג ו/או פסיכיאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אחי בן 24 ומתגורר לבדו בארה"ב. אמי לאחרונה נסעה אליו מכיוון שקורבי משפחתנו התלוננה שמשהו עובר עליו. הוא שומע קולות וחושב שכל העולם מקנא בו. הוא חושב שהביאו אותו לעולם לעשות שלום - ודורש לדבר עם אובהמה. הוא פוגע באנשים על שמאל ועל ימין אנשים שקרובים אליו מאוד, משפחה וחברים. הוא כל היום אומר שכולם מקנאים בו והמקום שלהם זה לא בעולם הזה. בקיצור - קראתי בפורומים קצת ואני חושבת שאולי זה הבעיה שלו - אין לו ביטוח רפואי בארה"ב - וללא קשר אימי רוצה להחזיר אותה לארץ - כמובן שהוא לא מוכן לשמוע. איך אפשר להביא אותו על מטוס לארץ בצורה חוקית? את מי צריך לערב, האם יש משהו שרופא פסכיאטר יכול לתת על מנת להרגיע את התקפות האלה שיחזור לעצמו ויבוא לארץ? או לקבל אישור שיש לו בעיה פסכיאטרית ושאמא שלי תקבל עליו אפוטרופוס ותביא ואותו לארץ בכוח - זה אפשרי בכלל? אנחנו אובדן עצות ולא יודעים איך לטפל בו כשהוא לא משתף פעולה. זה כבר ככה חודשיים מאז שזה התחיל אצלו. בהתחלה חשבנו אולי זה סמים - אבל אמא הבינה שזה לא המצב.

נשמה מה שאני מציע לך זה לפנות לקונסול,או לשגרירות. מקווה שהם יכולים לעזור, בהצלחה.

שלום דיאנה. אני מצטרף להמלצה שניתנה לך - תפנו לקונסוליה, הם רגילים למקרים מסוג זה ואמונים היטב בדרכים למתן עזרה. בכל מקרה - אחיך צריך להיבדק ע"י פסיכיאטר. מכיוון שאין לו ביטוח רפואי בארה"ב זה קצת מסובך. אשפוז יעלה הרבה כסף, ולא בטוח שבכלל יסכים. אפשרות נוספת הוא לקחת אותו לבדיקה אצל פסיכיאטר פרטי. אז יוכל לקבל תרופות שיוכלו בתקווה להרגיע אותו מעט עד הגעתו לארץ. ניתן גם להעזר בצוות חילוץ מישראל (למשל הצוות של חיליק מגנוס). בכל אופן אני חוזר על המלצתי להתייעץ עם הקונסוליה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

דיברנו עם הקונסוליה - והם אמרו שלא ניתן לעשות כלום. אין אישפוז בכפיה, המליצו להתלונן במשטרה על אלימות ואז יעצרו אותו ויזרקו אותו לישראל - רק שהוא אזרח אמריקאי. בכל אופו ניסינו לקחת אותו לפסיכיאטר פרטי וכמו שאמרת - הוא לא הסכים בכלל לשמוע. מה זה צוות חילוץ, על מה מדובר? תודה, דיאנה

שלום רב ד"ר ססר. אני בת 30, חולה בסכיזופרניה מגיל 16.5, סובלת מהסימנים השליליים של המחלה (קהות רגשית) ונוטלת את התרופות הבאות: לפונקס- 100 מ"ג. סרוקסט- 10 מ"ג (כדי לעזור ללפונקס בהעלמות "השטיחות הרגשית"). דפלפט כרונו- 750 מ"ג (לפרכוסים שנגרמו בעבר מ-450 מ"ג לפונקס). יש לציין כי עם 75 מ"ג לפונקס לא הרגשתי טוב- נעשה ניסיון לרדת במינון שלא הצליח. בנוסף, מעל 100 מ"ג לפונקס- נוצרים לי פרכוסים, כך שהכי עדיף להשאר על ה-100 מ"ג. זהו מצבי פחות או יותר- כפי שכתבתי קשה לי בעיקר מהקהות הרגשית- מה אתה מציע לי לעשות בקשר לזה בהתחשב הנתונים שמסרתי לך אודותיי? בתודה מראש,דינה.

שלום. השאלה על סימנים שליליים חוזרת רבות בפורום. להלן תמצית הדברים: הסימנים השליליים בסכיזופרניה כוללים בין השאר חוסר יוזמה, אפתיות, הסתגרות, חוסר הנאה, חוסר ריכוז, השטחת אפקט (הבעות פנים מצומצמות), ירידה בנפח הדיבור ועוד. הסימנים השליליים נוטים להיות כרוניים וקשים הרבה יותר לטיפול מאשר הסמינים החיוביים שבד"כ חולפים עם טיפול תרופתי. אז מה בכל זאת ניתן לעשות לגבי התסמינים השליליים שמהם אתה סובל? 1) הטיפול התרופתי הוא רק מרכיב אחד מהטיפול בסכיזופרניה בכלל ובסימנים השליליים בפרט. לסימנים שליליים ניתן להיעזר בטיפולים פסיכולוגים שונים, במיוחד אלה המכוונים לשיפור מיומנויות חברתיות (מה שקרוי "social skills trainihng"). יש גם מחקרים שמראים שאימון קוגניטיבי (מה שקרוי cognitive remediation) גם יכול לשפר סימנים שליליים. לצורך קבלת פרטים יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. 2) אין להמעיט בחשיבות השיקום שיכולה לכלול מגוון תחומים כגון תעסוקה, לימודים, מועדון חברתי, מגורים נתמכים וכד'. לצורך התאמת תכנית ספציפית שמתאימה לך יש לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת במקום המגורים. 3) מבחינה תרופתית יש תרופות שיכולות לעזור (מעט) לתסמינים השליליים. הטובה ביותר היא ה"לפונקס" (שאת כאמור כבר מקבלת). 4) מה שאת מתארת יכול להיות לא רק תסמינים שליליים אלא גם דכאון. לפעמים קשה להבדיל ביניהם. יש לעבור אבחון אצל הרופא המטפל ובמידה ומדובר בדכאון ניתן להתאים טיפול בהתאם (גם פסיכולוגי וגם תרופתי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

היי דינה, בדברייך את מתמקדת בתרופות וגם מאמינה בתום להגדרה 'תסמינים שליליים'. בימינו, שיש את מערכות השיקום ואת השינוי בתפיסה מן 'אני חולה' [כן! גם אני נוטל תרופות ופעם כל הזמן אמרתי 'אני חולה'] אל החלקים הבריאים, ומשם אל התקוה, וההבראה. אני מזמין אותך לפורום שלנו שיקום לנפגעי נפש באתר זה, ונשמח לעזור לך. אשמח גם להציע לך מאמר שכתבתי באתר לשמ"ה במאמרים מעצימים על הטעות במושג 'תסמינים שליליים'. אין כזה דבר! זה בסך הכל מונח בשביל הרופאים איך להגדיר את זה, אבל אין כזה דבר בנפש!

דוקטור שלום, האם נטילת ריספרדל יכולה לגרום למחלה שחלות פוליציסטיות. תודה,

שלום. אין מידע שריספרדל יכול לגרום לשחלות פוליציסטיות. יש מחקרים שמראים קשר עם תרופה אחרת בשם דפלפט, אך גם שם הקשר אינו חד משמעי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

מחפשים עבור אחותי פסיכיאטר באיזור המרכז לסכיזופרניה. כרגע מטופלת ע"י פסיכאטר דרך קופת חולים, אין שינוי במצב.

שלום. את יכולה להיעזר באינדקס הרופאים, פה: http://www.doctors.co.il/dr בברכה, ד"ר אהוד ססר

מדובר על בחור שאובחן עם סכיזופרניה פרנואידית. מעניין אותי לדעת האם ישנה תופעה של שטחיות רגשית במחלת הסכיזופרניה? שמתי לב כי בתקופות בהן הוא מטופל בתרופות אנטי פסיכוטיות הוא יותר "נעים" לסביבה, יותר מתחשב ועדין בדיבור ובהתנהגות ופחות פוגע, ובכל פעם שאינו בטיפול, הוא יכול לומר דברים שפוגעים בסביבתו בלי לשים לב בכלל לזה שהוא פוגע, פשוט חוסר מודעות וטאקט יוצאי דופן שמזכירים לי אפילו מאפיינים של פסיכופתיה. האם יש קשר בין זה לסכיזופרניה? אפשר לקבל הסבר לכך שתחת השפעת תרופות אנטי פסיכוטיות החוסר התחשבות וחוסר רגישות האלו נעלמים כמעט לגמרי? מהצד (הלא מבין בתרופות שלי) הייתי מצפה שכמו שהתרופות גורמות לקהות פיזית, שהן גם יגרמו לקהות רגשית, אבל במקרה הזה זה בדיוק הפוך.....

אני לא מתכוונת לקהות רגשית, כי כלפי עצמו הוא מרגיש דברים בצורה מצוינת (על פני השטח לפחות), וגם כלפי אנשים אחרים חלק מהזמן, כשכתבתי שטחיות התכוונתי שנראה שאינו מסוגל להעמיק יחסים עם אנשים ואין לו ההגיון לא לפגוע באנשים שאוהבים אותו והוא אוהב אותם גם.

שלום. הסימנים שאת מתארת (שטחיות רגשית, חוסר שיפוט ועוד) הם למעשה הסימנים ה"שליליים" של הסכיזופרניה שדובר עליהם רבות בפורום. לדוגמא, ראי את השרשור הזה: http://www.doctors.co.il/forum-4040/message-2603#message-2603 בברכה, ד"ר אהוד ססר

אשמח אם תעזור לי -איך להתפטר מצחוק בלתי רצוי. אולי להמנה מלצחוק בכלל. כי עם אני מתחיל לצחוק או להדבדח -אז אני לא יכול לצאת מזה. כש ניזכר בבדיחה שוב ושוב וצוחק. כשכולם כבר שכחו מזה.

שלום גאראן. כבר שאלת את השאלה הזאת לפני מספר חודשים. התשובה שלי לא השתנתה - אי אפשר לאבחן את הסיבה לצחוק בלתי רצוי דרך פורום אינטרנט. גם לא ברור מה הם הנסיבות של הצחוק הבלתי רצוי ממנו אתה סובל. יש לפנות לפסיכיאטר המטפל (ואולי גם לנוירולוג) לצורך אבחון מעמיק יותר ומתן טיפול בהתאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם זה נכון שאדם שלוקח תרופה אנטי-פסיכוטית למניעת התקפים פסיכוטיים עלול לסבול מ - rebound psychosis במקרה של הפסקת התרופה- וזאת בגלל שינוי ברמת הרגישות של הרצפטורים במוח לדופמין? כלומר, האם יכול להיות שחלק מהתקפי הפסיכוזה שמופיעים בעקבות הפסקת תרופות אינו קשור למחלה אלא לטיפול התרופתי? תודה מראש.

שלום. אכן ידוע שכשמפסיקים טיפול אנטיפסיכוטי יכולה להיות הישנות של מצב פסיכוטי. הסיבה היא בד"כ ההפרעה הנפשית הבסיסית שנותרת ללא טיפול ולא עצם ההפסקה. יחד עם זאת, ידוע בספרות על מקרים שבהם הפסקה פתאומית של טיפול אנטיפסיוכטי יכולה לגרום להתקפים פסיכוטים ללא קשר להפרעה הבסיסית (בעיקר עם תרופה בשם לפונקס). לכן בכל מקרה, גם אם מחליטים להפסיק, יש לעשות זאת בהדרגה בלבד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם.יש.קשר.בין.ליקוי.נפשי.ורמת.פיסיות.גבוהה? בן.משפחתי.בגיל.60.מאובחן.עם.לקוי.נפשי.אבל.הוא.מסוגל.לשוטט 12.שעות.וזאת.לאחר.שעבר.תאונת.דרכים.קשה.לפני.3.שנים.נוא.יוצא להליכות.כל.יום.מהבוקר.עד.הערב.

שלום. זאת טעות נפוצה לחשוב שלמתמודדים עם בעיות נפשיות כגון סכיזזפרניה יש יכולות פיזיות גבוהות יותר מהאדם הממוצע. אין להם. הרושם הזה נוצר מפני שבמצבים פסיכוטים יש פגיעה בשיפוט, ואז הם עושים דברים שאנשים בד"כ לא עושים (מפני שזה לא שיפוטי) - כגון ללכת ברגל מחיפה עד לירושליים, לשוטט למשך ימים שלמים ללא אוכל או שתיה, לבצע פעילות גופנית לאחר פציעות או ניתוחים (למרות ההמלצות לא לעשות כן) ועוד ועוד. והם עושים לעצמם נזק גופני, לעיתים בלתי הפיך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

מברך את ד''ר אהוד ססר על תרומתו למתמודדים. יישר כח!!! שא ברכה איש יקר(-:

מצטרפת לברכות. תודה, ד"ר ססר, על התרומה המשמעותית שלך למתמודדים.

איך ניתן לטפל בבעיה של חוסר חשק מיני בגלל התרופות? אני מקבלת גאודון 100 מיליגרם ליום

שלום. בעיות בחשק המיני יכולות להיות בשל מגוון סיבות - הטיפול התרופתי, מצב נפשי, מחלות גופניות אחרות ועוד. ראשית יש לאבחן את הסיבה. במצבים נפשיים שונים (כגון דכאון או חרדה) יש ירידה בחשק המיני ללא קשר לטיפול התרופתי. נכון שלעיתים הסיבה היא הטיפול התרופתי אולם יש לומר שהתרופה גאודון בד"כ לא פוגעת בתפקוד המיני. לסיכום - יש לפנות לפסיכיאטר המטפל כדי לאבחן את הסיבה. רק לאחר מכן ניתן יהיה לטפל בבעיה. במידה והבעיה היא כן בגלל הטיפול התרופתי - ניתן לבצע שינויים כגון שינוי מינון, הוספת תכשיר נוסף או החלפה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

קוראים לי שמרית ואני ב27.3 ילדתי תינוקת הסיפור שלי כ"כ קשה בעלי נוטל תרופות לסכיזופרניה קראתי לפני 3 חודשים במחשב מי נוטל אותם ועל הזיות וקולות ומאז לא ישנתי ואני 4 חודשים לא נרדמת עד שכבר לא מרגישה כלום בגוף לא רעב לא צמא לא תשוקה(תחושות) וככה מגדלת תתינוקת ואוכלת בשביל להראות לכולם שאני כמו כולם שמעתי קולות והזיות קרה לי כל מה שקראתי הייתי אצל נאורולוג אמר שהכל בסדר הייתי אצל פסיכיאטר אמר שהכל בסדר חוצ מאחת שאמרה שזה דכאון פסיכוטי אני לא מכירה את עצמי במראה אני כבר לא יודעת מה לעשות הכל התחיל מפחדים שמה לא יעשה כלום לתינוקת מה אתה מציאה? האם אני באמת חיה? אני מעבדת את הזכרון שלי לא באמת חיה..... מה עושים?

את צריכה בדחיפות לפנות לפסיכיאטר להסביר לו ש את לא יכולה לישון. לתרופת שינה קוראים Bondormin ותרופה יותר חזקה Etumin זאות בינתיים. ולאחר מכן אני מציא לך ליטול תרופות אחרות כדי ליפתור את הבעייה. מסוכן לך לנהוג או להסתובב בדרכים. ולאחר כשנה בערך ממומלץ בהדרגה להפסיק תרופות בכלל-כי יש מהם תופעות לוואי ורופאים לא אומרים את האמת ולתופעות לוואי הם אומרים ש זה המחלה!

שלום. כמו שאחרים ענו לך - את צריכה לפנות לפסיכיאטר. מה שאת מתארת יכול להתאים לתסמונת נפשית שלאחר לידה ויש לטפל בכך בדחיפות. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם אפשר לשתות אלכוהול אם נוטלים את התרופה ריספרידל (לא ביחד עם התרופה)? מה עושה האלכוהול להשפעת התרופה?

שלום. שתיית אלכוהול יחד עם תרופות היא בעייתית. הדבר נכון גם לגבי תרופות פסיכיאטריות. לגבי ריספרדל - שתיית אלכוהול יחד עם ריספרדל יכולה לגרום לישנוניות, סחרורות, בעיות נשימה, בעיות בקואורדינציה ועוד. וללא קשר לריספרדל - שתיית אלכוהול יכולה לגרום להחרפות במצב הנפשי כגון דכאון, פסיכוזה, בלבול ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום דוקטור, האם אפשר לקחת גלולות למניעת הריון אסטל ביחד עם תרופה ריספרידל. תודה

שלום. עניתי לך בשרשור הקודם. בכל מקרה אין בעיה בנטילה של גלולות אסטל עם ריספרדל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הסיפור שלי הוא כזה לפני 5 שנים בערך אמי חלה להתלונן על רעש שמגיע בבוקר מהתוכי של השכנים שצועק לה הערות גזעניות בהתחלה לא התייחסנ עד שגילינו שאין שום תוכי מאז המצב החריף היא לא מפסיקה לשמוע קולות היא חושבת שמדברים עליה ברדיו ובטלויזיה והיא טוענת שבכל מקום אנשים לא מבינים למה המשפחה לא עוזרת ל שאנחנו מנסים לדבר איתה בהגיון היא חושבת שעשו לנו לכל המשפחה כישוף היא לא מפסיקה ללכת לרבנים וכל מיני שרלטנים שנותנים לה קמעות ובכלל היא לא מפסיקה לעשות כל מיני טקסים של גירוש עין הרע. היא קנתה כמה טייפים להקלטה והיא משאירה אותם על כמה חלונות בבית כדי שיהיו לה הוכחות ותמיד מנסה לשכנע אותי לעזור לה ליצר קשר עם עיתונאים לפרסם את הסיפור שלה בקיצור היא חסרת מנוחה וגם דיברה בעמימות על רצון להפסיק לחיות.ניסינו טיפול תרופתי של ריספרדל ואמרו לה שזה מטפל בלחץ דם אבל היא אחרי כמה זמן הפסיקה עם זה. השאלות שלי הן 1-אני יודעת שסכיזופרניה היא מחלה בראש אבל האם יכול להיות קשר למערכת יחסים עם אבי שמאמללת אותה? 2- יש לה בעיות בבלוטת התריס אני לא יודעת אם תפקוד יתר או תת תפקוד אבל כנראה שהיא צריכה לעבור ניתוח האם זה קשור? 3- אם אצליח לגרום לה לקחת את התרופות מה הסיכוי שהיא תהיה"נורמלית" כלומר התרופות מפסיקות את ההפרעה אבל האם היא תשכח את כל מה שעבר עליה את הקולות ששמעה את היחס המשפיל שהיא חושבת שעברה (כי היא ממש פגועה מזה) או שהיא תבין שהייתה חולה? אני מצטערת שקצת הארכתי כי פשוט רציתי לתת קצת רקע,אשמח לקבל תשובה כי אני אובדת עצות,תודה רבה.

שלום. אין אפשרות לאבחן את אמך דרך פורום אינטרנט. אענה לשאלותייך באופן כללי לגבי סכיזופרניה. 1) יחסים בעייתיים בתוך המשפחה אינם גורמים לסכיזופרניה, אך בהחלט יכולים להחריף את המצב אצל מישהו שכבר סובל מההפרעה. לכן כדאי לשקול התערבות טיפולית כגון טיפול משפחתי אן לפחות שבני המשפחה יקבלו מידע מהפסיכיאטר המטפל. 2) לגבי בלוטת התריס - חייבים לטפל בבעיה. אכן הפרעה בפעילות בלוטת התריס (גם תת פעילות וגם יתר פעילות) יכולים לגרום לתסמינים נפשיים שונים ביניהם גם מצבים פסיכוטים. 3) זה תלוי באבחנה. במידה והבעיה היא גופנית (כגון בלוטת התריס), לעיתים הטיפול בבעיה פותרת גם את הבעיות הנפשיות. אם מדובר בהפרעה נפשית כגון סכיזופרניה - אז הטיפול התרופתי בהחלט יכול לטפל בתסמינים הפסיכוטים אך יש צורך בטיפול ומעקב ממושכים. בכל מקרה היא לא "תשכח" את מה שעבר עליה, אלא, בתקווה, תראה את הדברים בפרשנות אחרת. בברכה, ד"ר אהוד ססר

לפני שנתיים וחצי עברתי פסיכוזה ואובחנתי כ סכיזופרניה פראנ ואידית, מאז קיבלתי ריספרידל קונסטה ועברתי לגאודון, התופעות לוואי היו קשות. הלכתי לפסיכיאטר פרטי וביקשתי ממנו להפסיק את התרופות. הוא הוריד לי במינון כמעט בחצי מה שגורם לי להרגיש הרבה יותר טוב, יותר עירנית. אני רוצה להפסיק עם התרופות אך חוששת מעט. השאלה שלי היא האם זה נהוג להפסיק את התרופות אחריי תקופה מסויימת?, והאם אחריי שאפסיק יחזור לי החשק המיני?

לפני שנתיים וחצי אני עברתי אירוע פסיכוטי לאחר שהפסקתי עם התרופות לאחר עשר שנים אני ממליץ לך בכל לשון של בקשה לא להפסיק

האם היתה סיבה שגרמה לפסיכוזה לחזור? טראומה סמים או אלכוהול?

שלום. כל שינוי תרופתי חייב להיעשות בתיאום עם הפסיכיאטר המטפל. באופן עקרוני הפסקת טיפול מעלה את הסבירות להישנות התקפים פסיכוטים באחוזים גבוהים. זה תלוי גם באבחנה ובאופי ההתקפים הקודמים, למשל באם היו מרכיבים נוספים (כגון סמים), הפרעות גופניות ועוד. בד"כ מטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטלים טיפול תרופתי ממושך (לעיתים כל החיים) בשל האופי הכרוני של ההפרעה. לגבי התופעות המיניות (חוסר חשק) שאת מתארת - זה יכול להיות ביטוי של שינוי אפקטיבי (כגון דכאון), זה יכול להיות תסמין שלילי של הסכיזופרניה וזה יכול להיות גם תופעת לוואי של הטיפול. ניתן לטפל בבעיה בהתאם לסיבה (גם ללא הפסקת טיפול תרופתי). בכל מקרה את צריכה לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם אפשר לקחת גלולות למניעת הריון "אסטל" ביחד עם התרופה "ריספרדל"? תודה

שלום. אין בעיה בנטילה של גלולות אסטל עם ריספרדל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

רציתי לשאול לגבי סכיזופרניה. מה הם אחוזי התורשה של המחלה? אני שואל לגבי כשרק אחד מבני הזוג חולה (והשני בריא, ללא מחלות נפשיות כלשהן). אשת מקצוע אחת אמרה לי 50%, אבל בדיקות באינטרנט, וגם אנשי מקצוע אחרים אומרים שאחוזי התורשה נמוכים משמעותית ממה שהיא טענה. אשמח אם תוכלו להוסיף לי קישורים למחקרים, הוכחות, דיעות וכל מה שקשור לנושא הזה, זה חשוב לי מאוד. תודה רבה ולילה טוב.

שלום. שאלות אלה חוזרות על עצמן לא מעט בפורום. יש אפילו הפניה לסוגיה זו בראש הפורום ("גנטיקה וסכיזופרניה"). בכל מקרה להלן התשובות: שכיחות סכיזופרניה באוכלוסיה - 1%. שכחיות סכיזופרניה אצל אח של מטופל המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 8%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של הורה אחד המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 12%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של שני הורים המאובחנים כסובלים מסכיזופרניה - 40%. שכיחות סכיזופרניה אצל אח של תאום זהה המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 47%. האחוזים הם סטטיסטיקה בלבד. הכל מקרה, כפי שניתן לראות לעיל, האחוז שאשת המקצuע אמרה לך הוא שגוי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

http://www.nature.com/ejhg/journal/v18/n5/full/ejhg2009187a.html#Structure-of-the-ATP7A-protein אחת התופעות של התסמונת זה סכיזופרניה השאלה מי יודע בישראל לבדוק את זה גנטית ? ואל תפנה טותי למרפאה גנטית סתם

האם סכיזופרנים סובלים מפעילות יתר כרונית של מערכת הלימבית, עם כל המשתמע מכך? תודה.

שלום. מחקרים הדגימו פעילות יתר של חלקים מסויימים במערכת הלימבית בזמן של החרפות פסיכוטיות (ללא קשר באם מדובר בסכיזופרניה או לא, הרי מצבים פסיכוטים יש במגוון של מצבים שונים). אין עדות שיש פעילות יתר בין ההתקפים. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ערב טוב, ברצוני לדעת האם קיים שירות של רופאים שמגיעים לבית לטיפול (לא באופן פרטי) בחולי סביזופרניה שמסרבים לשתף פעולה.

שלום. ניתן לארגן ביקור בית של רופא משפחה או עובד סוציאלי. אלה יכולים להתרשם באופן ראשוני והלעביר את המידע לגורמים הפסיכיאטרים. אין, לצערנו, בישראל שירות של ביקורי בית של פסיכיאטרים ללא תשלום. האפשרות היחידה להביר פסיכיאטר הביתה זה באופן פרטי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

לדעת באם אדם כלשהו לוקה בסכיזופרניה? אני מבין שלא ניתן לענות סתם ככה על רגל אחת ושהדבר כרוך באיבחון. הפציאנט ככל הנראה מגלה תסמינים כלשהם העונים להגדרת המחלה. אבל מה שנראה בעייתי מבחינתי זה שעד לרגע האיבחון הבן אדם לא נחשב עדיין סכיזופרני, אך מרגע האיבחון הוא כמו מוטבל לתוך המחלה. כי הרי הסיכזופרניה או כל מחלת נפש לצורך העניין היא לא כמו שפעת או מחלה וירלית אחרת שיכולה להיות מדידה. פשוט עושים בדיקה ומבררים האם יש לך אותה או לא. שאלתי היא על איזה מדדים מדובר כאשר מדובר במחלת נפש? כלומר האם מחלת נפש היא דבר מדיד? ואם כן באילו אמצעי מדידה משתמשים? תודה מראש.

בדיוק בשביל זה הולכים לפסיכיאטר, ובשביל זה הוא למד פסיכיאטריה.

בשביל זה שאלתי אותו ולא אותך...

שלום. הפרעות נפשיות מאובחנות ע"י בדיקה פסיכיאטרית (בד"כ בדיקות חוזרות לאורך זמן) ע"פ מדדים של תסמינים נפשיים כגון תופעות פסיכוטיות, תופעות אפקטיביות (מצב רוח), סימני חרדה, מדדים תפקודיים, מאפיינים אישיותיים ועוד. אלה מדידים לפי סולמות הערכה. זה נכון שאין בדיקת דם כמו במחלות זיהומיות כך שהאבחון נעשה על פי תסמינים ולא ע"פ מחולל. יש לומר שזה כך במגוון רחב של מחלות ברפואה ולא רק בפסיכיאטריה. הרי אנחנו עדיין רחוקים מלדעת הכל ברפואה. כשמטופל מאובחן כסובל מסכיזופרניה הוא לא "מוטבל במחלה" כלשונך. האבחנה יכולה להשתנות לאורך זמן בהתאם למצבו (ולעיתים גם מגיעים למסקנה שהאבחנה המקורית היתה שגויה). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני בן 19 ואובחנתי לא מזמן כלוקה בסכיזופרניה בנוסף לOCD. בOCD אני מטפל דרך 3 כדורים של 20 מ"ג סרוקסט ליום (לאחרונה העלינו את המינון ל3, לאחר שלקחתי 2 כדורים לאורך שנה בערך), אך עדיין אין שיפור. אני מטופל בכדור אנטי פסיכוטי, סוליאן, מזה כחודשיים ואני צורך 200 מ"ג. אינני מרגיש שיפור ואף החמרה במצב מלפני שנה. חשוב לציין כי הOCD שלי הוא מחשבתי בלבד, כלומר מאבקים פנימיים דרך מחשבות נגד בתוך ראשי והאבחנה שנוספה, הסכיזופרניה, נכתבה בגלל ריבוי הפרעות חשיבה ומחשבות שווא (Jump to conclusion). כמו כן, עלי לציין שבזמן האחרון אני מרגיש שליבי מדמם, כמעט פיזית ובאופן קבוע וחלה ירידה ברצון שלי להיות בחברת אנשים, אפילו היקרים לי. אני סובל מרמת חרדה עצומה ובשבוע שעבר נלקחתי למיון בגלל חרדה קשה. כיצד, לדעתכם, עלי להיות מטופל על מנת לראות תוצאות? התחלתי לאבד תקווה... תודה רבה, קובי.

שלום. ראשית - אין סיבה לאבד תקווה. יש טיפולים טובים למצבך - גם טיפולים תרופתיים אבל גם טיפולים פסיכולוגיים (כגון CBT ואחרים). כמו כן יש התערבויות שיקומיות שיעזרו לך בפן החברתי. מכיוון שלא בדקתי אותך לא אוכל לתת לך המלצות ספצפיפיות לגבי הטיפול. ניתן לומר שאם רק לאחרונה היעלו לך את מינון הסרוקסט - צריך לפעמים לחכות 2 עד 8 שבועות כדי לקבל השפעה ויש להיעזר בסבלנות. בכל מקרה - מומלץ לפנות בהקדם לפסיכיאטר המטפל שלך ולהתייעץ לעומק. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב ותודה רבה מראש! ידוע לי כי סכיזופרניה עם תסמינים שלילים גורמת לירידה בריכוז והזיכרון. האם יש אנשים שחוזר להם הזיכרון והריכוז ברגע שעוברת המחלה? (או שבעצם סכיזופרניה אינה מחלה שעוברת?) במילים אחרות, האם ידוע לרפואה האם הפגיעה בזיכרון והריכוז הינה תמידית? (למשל רואים פחות תאי זיכרון בסריקות מוח) או שרב הנסתר על הגלוי בתחום זה? שוב תודה רבה! אלון

אני יכול לספר לך על אדם שאני מכיר, שעם הרמסיה [הפוגת המחלה] והשיקום [אגב, בכלל לא קל..] הריכוז והמוח חוזרים לפעולה. האדם הזה הוא אני.

שלום. סכיזופרניה זה למעשה מכלול של תסמינים שונים, ויש התבטאויות שונות מאד מאדם לאדם. לעיתים יש פגיעה מינימלית בלבד בריכוז וזכרון. לעיתים הפגיעה נרחבת יותר. לעתים התפקוד חוזר באופן מלא לאחר הפסיכוזה. לעתים לא. זה גם תלוי בחלקו במידת הדבקות לטיפול. מבחינת הדמיה - אחד האיזורים שאחראים על זכרון במוח קרוי ההיפוקמפוס. באופן סטטיסטי יש ירידה מסויימת בגודל ובתפקוד אצל סובלים מסכיזופרניה. אך שוב - זוהי רק סטטיסטיקה. אצל רבים אין פגיעה כלל. אז לצערי אין לי תשובה חד משמעית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אימי מפגינה תסמינים של הפרעה נפשית כלשהי כבר שנים. תסמינים כגון מחשבות רדיפה, שמיעת קולות, המצאת מחלות, דיכאון עמוק ועוד. במשך שנים ניסינו לשכנע אותה לקבל טיפול, אך היא משוכנעת שאנחנו רוצים להזיק לה, להרוג אותה או לשלוח אותה למוסד סגור. לאחרונה, בגלל הרעה משמעותית במצבה, החלטנו לנקוט בגישה אסרטיבית יותר בצורת "התערבות". כמה מהדודים שלי (אחים שלה) ואבא שלי הולכים לשבת ולדבר איתה ולנסות לשכנע אותה לקבל טיפול. רציתי לדעת אם יש דברים מסוימים שכדאי להקפיד עליהם, או אם כדאי שפסיכולוג יהיה נוכח בכזה מפגש. חשוב לנו מאוד שהצעד הזה יעשה בצורה הכי רגישה ויעילה שניתן מאחר שאנו חוששים לשלומה של אימי ושל כל המשפחה שמושפעת מהמצב הזה. חשוב להדגיש כי לאימי אין אמון באף אחד, כולל המשפחה הקרובה שלה. מבחינתה כולנו אוייבים פוטנציאלים ולכן אנו מתקשים כל כך לשכנע אותה. אודה מאוד על כל עצה שתוכל לתת

היי, אם אתם חוששים שהיא מסוכנת לעצמה, תנסו לפנות לפסיכיאטר מחוזי עדי

לצערי הרב לא נראה שהאנשים שם רוצים או יכולים לעזור מבחינת הסמכות שלהם. הצגנו בפניהם את הסיפור המלא והם לא היו מוכנים לקחת אחריות על המקרה עד שיקרה ממש אירוע רשמי כמו ניסיון התאבדות.

לקחתי הפניה כללית מהרופא עבור אחותי והיא אושפזה בהתחלה כביכול לבדיקה שיגרתית אבל שם היא קיבלה את השיגעונות שלה ונשארה בכפיה תחת השגחה עקב חשש ממעשה אובדני!

שלום. כפי שכתבתי רבות בפורום, רק במקרים קיצוניים בהם אדם מסכן את עצמו או את סובביו באופן מיידי ניתן לכפות טיפול דרך הפסיכיאטר המחוזי. בשאר המקרים זכותו של כל אחד לסרב טיפול או בדיקה, גם כשדעת המשפחה והגורמים המקצועיים היא שמומלץ לקבל טיפול. אז איך משכנעים מתמודד לפנות לטיפול? לצערי אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המאפניים של מצבים פסיכוטים (כגון סכיזופרניה) הוא חוסר התובנה שבכלל מדובר במצב נפשי (כי נפגעת היכולת להבחין בין העולם הפנימי לחיצוני ומבחינת המתמודד הבעיה כלל לא אצלו אלא אצל האחרים שרוצים להזיק לו). הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב עם גורם מקצועי כלשהו (בין אם רופא משפחה, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או פסיכולוג וכד'). אולי במקרה כזה ניתן יהיה לשכנע את אמך לפחות להיבדק, אם לא לנסות טיפול תרופתי (במידה וזה מה שיומלץ). בכל מקרה מומלץ להיעזר בגורם מקצועי כלשהו. יש מקרים שהתערבות של בני המשפחה יכול לגרום נזק (בשל פגיעה באמון, ערעור יחסים בין אישיים במשפחה וכתוצאה החמרת המצב הנפשי). יש לזכור שלאחר שהמצב הפסיכוטי חולף עדיין מדובר בבן משפחה שלא רוצה בהכרח שיסתכלו עליו אחרת כאל "חולה". לכן לעיתים ההמלצה הוא להשאיר את ההתערבות לגורמים מקצועיים - ולהשאיר למשפחה את תפקיד המשפחה - תמיכה לא שיפוטית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום ד"ר ברצוני לדעת האם יש באזור המרכז מפגשים שאליהם מגיעים פגועי נפש? אני מבררת בשביל אחי שחולה כבר למעלה מעשר שנים. חיי החברה שלו דלים אינו עובד וחשבתי לנכון להציע לו להפגש עם אנשים "הדומים " לו במובן מסויים. בנוסף אשמח לדעת האם יש תמיכה למשפחות נראה כי גם אנחנו זקוקים...תודה רבהמראש

היי, יש מועדונים למתמודדים. את צריכה אישור מסל שיקום בשבילו. השאלה אם הוא רוצה. יש גם אפשרות לחונך שילמד אותו התנהגות חברתית. עדי

לצערי הרב לא נראה שהאנשים שם רוצים או יכולים לעזור מבחינת הסמכות שלהם. הצגנו בפניהם את הסיפור המלא והם לא היו מוכנים לקחת אחריות על המקרה עד שיקרה ממש אירוע רשמי כמו ניסיון התאבדות.

שלום. יש מגוון רחב של מסגרות ומפגשים בקהילה למתמודדים עם בעיות נפשיות. יש מועדונים, מסגרות של תעסוקה, מסגרות חברתיות, קבוצות תמיכה ועוד ועוד. כדאי לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת באיזור מגוריכם כדי לקבל פרטים ספציפים. מספר אתרים שניתן להעזר בהם (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום יפית אחות קטנה. עד כמה שידוע לי יש את מועדון אנוש ולאחרונה שמעתי שיש מיפגשים חברתיים של "חברת של" לפגועי נפש. חוץ מזה, כדי לעזור לאחיך להפתח יותר- הוא יכול לבקש חונך דרך סל שיקום. מקווה שעזרתי, אבי.

שלום לאור היסטוריה ארוכה שאני לא יכולה לפרט אותה פה כ אין לי מספיק מקום... אני חוששת שאמא שלי סובלת מסוג כלשהוא של סכיזופרניה. בקצרה אני אספר שהיא מדמיינת שמצלמים אותה, שמקליטים אותה בתוך ביתה, שהיא הדיירת היחידה בו, וחושדת בכל אדם שהיא מכירה. זה נמשך כבר כמה שנים אבל אנחנו לא קלטנו את זה עד הסוף למרות שלי היו חששות. עכשיו המצב גרוע מתמיד ואני לא יודעת למי לפנות ומה לעשות כי היא ל מוכנה לבוא איתי לטיפול או שאני אביא מישהו הביתה. בבקשה תעזרו לי, מה לעשות?

שלום. מומלץ מאד שאמך תיבדק ע"י פסיכיאטר. יחד עם זאת אם היא לא מסכימה - אין אפשרות להכריחה. אם יש לה קשר טוב עם רופא המשפחה - ניתן לבקש ממנו לערוך ביקור בית לצורך התרשמות מקצועית ראשונית. יש לכך חשיבות עליונה - הרי לפעמים מצבים פסיכוטיים בגיל מבוגר יכולים להיות קשורים בכלל למחלה גופנית ברת טיפול שלא אובחנה. אפשרויות אחרות - ניתן לארגן ביקור של עובד/ת סוציאלי/ת שיכול להתרשם ממצבה ולתעד זאת בדו"ח מסודר. לבסוף, במידה ומצבה ממשיך להתדרדר והיא תסכן את עצמה או את סובביה באופן מיידי (כלומר אלימות או התנהגות אובדנית) - ניתן לפנות לגורמים האמורים לעיל (רופא משפחה, עובד/ת סוציאלי/ת) לצורך שקילת צורך באשפוז כפוי. במקרים כאלה ניתן גם להיעזר במשטרה. אבל שוב, הכי מומלץ זה לארגן בדיקה של פסיכיאטר - אבל רק אם תסכים לכך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם שימוש בצילום וצילומי משפחה יכולים להתאים בטיפול תרפויתי לסכיזופרן?

אני עוסק בצילום כשהשלמת הכנסה וזה כיף, אך לא נראה לי שקשור למחלה.

אני מעוניין לדעת האם יש פיתרון דיור למתמודד עצמאי. ג.נ. סובל מסכיזופרניה פרנואידית מ2006. כרגע מתגורר עם בני הבכור אבל מרגיש שהוא לא מרוצה מכך,(הבית שלו). מעדיף מקום שלא זקוקים להשגחה צמודה.

ויש הוסטלים כאלה ואחרים. אני למשל, מקבלת דיור לוין. עדי

שלום. טיפולים רבים יכולים לעזור בסכיזופרניה. זה כולל מגוון טיפולים באמנות (כגון תרפיה במוזיקה, תאטרון, תנועה, ציור וכד'). זה יכול לכלול גם טיפול בצילום. יחד עם זאת - המטפל צריך להיות מטפל מוסמך עם השכלה מקצועית ונסיון עם עבודה עם מתמודדים עם סכיזופרניה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אמי חולה במחלה כבר 6 שנים במהלכן הייתה מאושפזת 5 פעמים. עכשיו היא נמצאת בעיצומו של התקף פסיכוטי נוסף ומתכננת למכור את הדירה בבעלותה (בה מתגוררת עם שני אחיי הקטנים) ולתרום הכסף לצדקה.. לאחר אבחון לפני כשבוע, הרופא המטפל חידש את הטיפול התרופתי באופן כפוי דרך זריקה. אני מתכוונת להגיש בקשה להתמנות לאפוטרופוס עליה. הבעיה היא, שתהליך כזה יכול לקחת הרבה זמן.לפי הניסיון שלי עם המצב, התרופה משפיעה רק לאחר כחודש ואני חוששת שהיא תעשה צעדים חמורים עד אז שיותירו את המשפחה בחובות וללא קורת גג. האם ניתן להגיש בקשה כזו דרך בית המשפט באופן בהול? לאן עלי לפנות? האם ניתן להגיש בקשה זו דרך בית החולים בו הייתה מאושפזת?

שלום. יש מספר דרכים בהן ניתן להגיש בקשת אפוטרופסות לבית משפט. יש להתייעץ עם עובד/ת סוציאלי/ת בהקדם. באופן כללי הפניה היא דרך בית משפט, לא דרך בית החולים. בית החולים יכול לעזור בפניה רק במהלך האשפוז. לאחר השחרור מבית החולים יש להיעזר בפסיכיאטר והעו"ס בקהילה. בנוסף, אם מצבה ימשיך להחמיר והיא תסכן את עצמה או את סובביה - ניתן יהיה אז לפנות לפסיכיאטר המטפל על מנת לשקול צורך באשפוז חוזר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ואם כן מה ניתן לעשות על מנת להתגבר על זה?

אני רק סובלת מזה..

יכול להיות גם אצל החבר. אם זה ככה אז יכול להיות שזה הגורם לבעיות במיניות. (אם כי אני לא אהבתי מין באותה תקופה) עדי

שלום. תרופות נוגדות פסיכוזה, ביניהן פרפנאן, יכולות לגרום לפעמים לפגיעה בחשק המיני. כמו כן יכול להיות שמדובר בבעיה שאינה קשורה לכדורים (כגון יתר לחץ דם, סכרת ועוד). גם אם זה כן בגלל הפרפנאן - זה יכול להיות קשור לדברים שונים (עליה של הורמון בשל פולקטין, פעילות שחוסמת את המערכת הכולינרגית, פגיעה במערכת הדופמין ועוד). צריך לעבור בירור מקיף בנושא אצל הפסיכיאטר ורופא המשפחה. בכל אופן, במקרה שזה כן בגלל הטיפול בפרפנאן יש מספר דברים שניתן לעשות. ניתן לשקול הפחתת מינון, להחליף לתרופה אחרת או לתת תוספת של תכשיר כגון ויאגרה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, האחיין שלי נוטל 100 מ"ג סוליאן + 10 מ"ג ציפרלקס בכל יום. הוריו מוטרדים מאד מהסוליאן, מוטרדים מהתמכרות ומתופעות לוואי בלתי הפיכות גם לאחר שיגמור את הטיפול. (בינתיים הוא נוטל שבועיים וחצי ויש עייפות, השמנה וחוסר שקט.) אחת מתופעות הלוואי עליהן הם שמעו היא בעייה בחשק המיני. האם מינון כזה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך גם לאחר הטיפול? הוא קיבל את התוספת של הסוליאן מאחר ויש לו חרדות ודיכאון, והפסיכיאטר אמר שלתת רק ציפרלקס זה מסוכן כי זה יכול לגרום לאובדנות. (אין לו סכיזופרניה) אודה על תשובה, רעות

שלום. מינון סוליאן של 100מג הוא מאד נמוך (המינונים המקובלים בסכיזופרניה הם בטווח 400מג-1200מג). יש להניח שהסיבה האחיין שלך מקבל סוליאן זה כתוספת טיפול נגד דכאון וחרדה ולא לתופעות פסיכוטיות. בכל אופן סוליאן היא לא תרופה ממכרת (לא במינון זה ולא במינון גבוה). סוליאן בד"כ לא גורמת להשמנה. יכולות להיות תופעות לוואי כגון קשיון שרירים, אי שקט או סחרחורות - אך זה נדיר מאד במינון נמוך של 100מג. לגבי תופעות לוואי מיניות - סוליאן יכולה להעלות הורמון בשם פרולקטין שיכול לדכא חשק מיני - אולם שוב, במינון נמוך התופעה נדירה ביותר - ובכל מקרה זה הפיך. אגב, לציפרלקס גם יש תופעות לוואי מיניות (דווקא נפוצות כגון עיכוב אורגזמה ופגיעה בחשק) והיא גם יכולה לגרום לאי שקט (במיוחד בשבועות הראשונים) כם גם עליה במשקל. בגל מקרה מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר ססר, תודה רבה! רעות.

שלום בבדיקת דם שערכתי התקבל הערך 8.2 כשהמקסימום 4.2 האם יש לזה משמעות מבחינה פסיכיאטרית סובל מסכיזואפקטיב..thc

היי, אני מקבלת גם טיפול תרופתי לתת תריסיות ולפעמים הבלוטה שלי "משתוללת" פעם TSH גבוה ופעם בסדר ופעם נמוך. תראה גם את התוצאה לפסיכיאטר שלך בנוסף לרופא משפחה עדי

שלום משה. אני מניח שאתה מדבר על ערכי TSH. ערך גבוה של TSH מעיד על תת פעילות בלוטת התריס. לתת פעילות יש השפעות גופניות שונות (כגון עייפות, עליה במשקל, דופק נמוך ועוד) ויש גם השפעות נפשיות (כגון דכאון או אף פסיכוזה). לפיכך מומלץ לפנות לרופא בהקדם לצורך בירור הסיבה לתת הפעילות וטיפול בהתאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם התרופה נכנסה לסל של קופת חולים כללית

שלום. ככל הידוע לי כן, כקו שני לאחר ריספרדל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום לך! האם תוכל לתת תיאור כללי של סרוקוול xr והאם ייתכן שהוא תורם לתופעות של תוקפנות מילולית? מהם המינונים המתאימים למטופל בן 72? באיזו מידה אפשר לעלות ממינון ליותר מ400 מ'ג? הרבה תודה לך.

שלום. סרוקוול היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור החדש. יש סרוקוול רגיל (שנוטלים פעמיים ביום) ו-XR (שנוטלים פעם ביום). פרט לכך הם זהים לחלוטין. באופן כללי היא תרופה שעוזרת למקרים של תוקפנות (באם המקור שלהם הוא פסיכוטי) ולא מחמירה אותם. אני מבין מפנייתך שמדובר במטופל בן 72. לא ברור לי מהפניה שלך מהי הסיבה שהוא מקבל סרקוול. בגיל זה לפעמים הסביה היא התנהגות תוקפנות כתוצאה מירידה קוגניטיבית (דהיינו דמנציה או שטיון) ולאו דווקא סכיזורפניה. במקרים כאלה הטיפול מורכב יותר והתכשירים נוגדי הפסיכוזה לא תמיד עוזרים. מומלץ להתייעץ עם פסיכוגריאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

לאחותי בת ה30 היה התקף פסיכוטי כפי שאובחנה לפני כ10 שנים. היא לא נוטלת תרופות וכעת היא כנראה בעיצומו של משבר נוסף. היא מדברת דברים חסרי הגיון, שוברת חפצים שמסמלים בעינה טומאה, היא "התחרדה" בלבוש ועוש דברים שאיננו יודעים איך להתמודד איתם. היא מתגוררת בבית סבתי ואנו חוששים להשאיר אותה לבד, היא אינה מוכנה ולא מכירה בכך שיש לה בעיה.אנו חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות במידה וההתקף יצא משליטה, למי פונים? היא לא מכירה בבעיה שלה ואנו לא ממש דיברנו על הנושא מאז ההתקף, היא נגד תרופות. המצב הולך ומחמיר. איך משיגים רופא שיבוא לביקור? האם יש שירותי חירום בסופ"ש?

רופא יכול לבוא לביקור בית אם תצרו קשר עם מרפאה מהמגזר הפרטי זה עולה כסף וזמן ולא יעזור לכם בכלום, כי פסיכיאטרים ופסיכולוגים לא עושים ביקורי בית. אם המצב מחמיר עם כל הצער שבדבר, לחגור אותה באוטו ולנסוע למיון או לאשפוז.

שלום. באופן עקרוני פורום אינטרנט מיועד ליעוץ כללי בלבד ובוודאי שלא למקרים דחופים. במקרים דחופים ניתן לפנות למיון בית חולים (שם תיבדק ע"י פסיכיאטר) או לארגן ביקור בית של רופא המשפחה או עובד/ת סוציאלי/ת. ניתן גם לארגן ביקור בית של פסיכיאטר פרטי - אך זה בתשלום. בכל אופן רק לאחר בדיקה של גורמים מקצועיים ניתן יהיה להעריך מה אופן הטיפול המיטבי במקרה זה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני בן31 סובל מסכיזופרניה טופלתי בפרידור ללא אחוזי הצלחה גבוהים.לאחרונה החליפו לי לזיפרקסה רציתי לדעת מה ההבדל והאם יש סיכוי .תודה.

שלום ירון. פרידור (בשמו האחר הלידול) היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור הראשון. זיפרקסה היא תרופה מהדור השני. ההבדלים הם בעיקר בפרופיל תופעות הלוואי - פרידור יכול לגרום רעד, איטיות, נוקשות שרירים, תנועות לא רצוניות. זיפרקסה לא גורמת לתופעות אלה. יחד עם זאת לזיפרקסה יש תופעות לוואי משל עצמה - נטיה להשמנה ולסכרת (סימנים מטבולים). לפיכך צריך להיות במעקב אצל רופא המשפחה לגבי מדדים אלה. לגבי יעילות לתסמינים של סכיזופרניה - יש מחקרים שמראים שזיפרקסה יותר יעילה (בעיקר לסימנים שליליים) וגם טובה יותר לעצירת ההתדרדרות הקוגניטיבית, אך יש לומר שההבדלים אינם גדולים באופן סטטיסטי. בכל מקרה יש לומר שכל אחד מגיב אחרת ויש אנשים שלא הגיבו לטיפול אחד והגיבו טוב לאחר. אז בכל מקרה שווה לבדוק. ד"ר אהוד ססר

היי ד"ר ססר, אחי בן ה-25 התאשפז בפעם הראשונה לאחר חצי שנה של הדרדרות במצבו הנפשי הכולל מחשבות שווא, פרנויות קלות מאוד ודיכאון בגלים. על פי התסמינים הנפוצים של סכיזופרניה (חיוביים) הוא עונה להם, ומטופל בתרופות אנטי פסיכוטיות, הרגעה, שינה ואנטי חרדה. המצב הוא מאוד התחלתי ולכן אין עדיין אבחונים כלשהם. האם עצם כך שהוא עונה לסימפטומים של סכיזופרניה פרנואידית הוא בהכרח חולה? האם קיימת אפשרות כיזה מצב זמני או הופעת התסמינים מגדירה אותו כסכיזופרנן? תודה מראש.

שלום. סכיזופרניה היא בעצם מעין "סל" של אבחנות שעונות על קריטריונים מסויימים (סימנים פסיכוטים חיוביים, ירידה בתפקוד, סימנים שליליים, המשכות לאורך זמן ועוד). אני לא יכול לענות לגבי האבחנה של אחיך מכיוון שלא בדקתי אותו. אם כרגע הוא עונה על הקריטריונים לפי בדיקת הפסיכיאטר המטפל - אזי ניתן לאבחן אותו כסובל מסכיזופרניה. צריך להדגיש שאף אבחנה אינה חקוקה באבן וזה יכול להשתנות לאורך זמן - לפעמים האבחנה הראשונית מוטעית, לפעמים זה היה קשור לסמים או בעיות גופניות ולפעמים דברים משתנים. בסופו של דבר - זה לא כל כך חשוב איזה כותרת נותנים לזה. אם יש סימנים נפשיים במישורים השנים כגון המישורים הפסיכוטים, החרדתיים או הדכאוניים - אז בכל מקרה צריך לטפל בהתאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

כידוע סכיזופרניה פורצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות בערך לא בגיל 25. בכל אופן, כמתמודד אספר לך שחבר שלי כיום בן 40 שחווה פסיכוזה ודכאון גם בגיל 25 וכנראה בגלל הגיל זה פחות קשה, יצא מזה לגמרי, ומנהל את חייו כרגיל, רק שבעזרת התרופות אשר הוא מקפיד עליהם מאד, חייו בריאים לגמרי. אז בברכת רפואה שלמה גם לאחיך

שלום דוקטור אהוד, חושב שהכותרת מייצגת את חוסר האונים-אנסה לקצר.. אימי בת 54 -אלמנה[הייתה מאושפזת באברבנל כשאיבדה את אבי לפני 20 שנה]חזרה למסלול חיים רגיל.כשהיא לוקחת פרידור לא זוכר את המינון. לפני 7 שנים המצב החל להדרדר, היא אושפזה ל6 חודשים בתל השומר מחלקה פסכאטרית והכדור שלבסוף הומלץ הוא :לפנוקס -מידי פעם אימי שומעת קולות-המינון היום הוא ארבעה כדורים וחצי של 100 מ"ל. פעם בשבועיים שלושה היא טוענת שקבעה עם אחותה,אחיה,שצריך ללכת למשטרה וכו. היום פשוט נשבר לי הלב כשהיא אמרה נמאס לי מהקולות האלה ואני עומד חסר אונים-מה אני יכול לעשות???? כמובן שיש ביקורת אחת לחודש עם הפסיכאטרית -בשביל שלא ננדנד לה חשבנו על זריקה אחת לחודש-הפסכאטרית אמרה שיש הרבה תופעות לוואי. אני מבין שהתרופה מצויינת -אבל לא עוזרת-מטריד אותי שאני לא יכול לעזור,שאימי מזניחה את עצמה מבחינה חיצונית,שלא חיה את החיים.... איך אני עוזר לה??

שלום. כאמור, לפונקס היא תרופה מצויינת, ככל הנראה התרופה הטובה ביותר שיש כיום לסכיזופרניה. אני מכיר מקרים רבים שניסו להחליף טיפול מלפונקס לטיפול אחר - ואז חלה התדרדרות נפשית כולל אשפוזים חוזרים. הרי היתה סיבה מלכתכילה שרשמו לה לפונקס - זה היה מכיוון שטיפולים אחרים לא עזרו. לכן בד"כ לא מומלץ להפסיק אותה. בכל מקרה אי אפשר לתת עצות ספציפיות דרך פורום אינטרנרט לגבי הטיפול באמך. בכל זאת הנה מספר הערות כלליות: 1) כשיש סימנים פסיכוטים פעילים (ואתה מציין הזיות שמיעה) תחת טיפול תרופתי בלפונקס אז ניתן לשקול העלאת מינון. כמו כן ניתן לשקול תוספת של תרופה נוספת (בנוסף ללפונקס). לפעמים תוספת של תרופה בשם סוליאן יכולה לעזור. 2) לעיתים יש עמידות לטיפול, גם עם לפונקס. לפעמים צריך ללמוד איך לחיות עם קולות. יש טיפולים פסיכולוגים ממקודים לכך (כגון סוגים של CBT). בכל מקרה צריך לזכור שיש דרגות שונות של הזיות שמיעה ויכול להיות שהטיפול הנוכחי הפחית אותם לרמה "נסבלת". אני מבין שכבר 7 שנים היא לא אושפזה וזה גם הישג. 3) לגבי ההזנחה העצמית - מומלץ הליך שיקומי כגון מועדון חברתי או תעסוקתי. כמו כן יש לשקול מתן חונך או סומך. אם יש לה קשיים מהותיים בתפקוד עצמאי ניתן לשקול גם מסגרת של הוסטל. בכל מקרה צריך להתייעץ עם עובד/ת סוציאלי/ת. בברכה, ד"ר אהוד ססר

תודה רבה על הארותייך ד"ר אהוד, כמה שאלות בנוגע לתשובתך: 1.איפה אני יכול לקרוא פרטים נוספים על התרופה:סוליאן? 2.טיפול שציינת:ממקודים לכך cbt היכן ניתן לברר אודתם?האם זה כלול בסל הבריאות? 3.הליך שיקומי-לאן פונים,מה התהליך? שוב תודה על תשוביתך גיא

דר' שלום אימי חולה זה מספר שנים בסכיזופרניה פרונואידית ונוטלת תרופות . בפסח היא לא שתתה את הכדור היות וחששה שהם לא כשרים ואנו לא ידענו שהפסיקה את הטיפול התרופתי. כיום לאחר מספר ימים היא נמצאת בהתקף נוראי ופרנואידי. היא לא מוכנה לשתות את התרופה, היא לא מוכנה לראות רופא או פסיכיאטר. היא מאמינה שכולנו קשרנו קשר נגדה ואנו רוצים להרע לה מאד(במילים עדינות). אנו חסרי אונים ומודאגים מאד. מה ניתן לעשות? תודה

אייילה שלום באפשרותך להזמין רופא הביתה שיבדוק אותה ובמידת הצורך יורה על אשפוז רק כך יוטב לה ב"ה בהצלחה ליבי עמכם

תודה משה. היא לא מכימה שרופאה שלה תכנס הבייתה. היא הצהירה שהיא תשתמש אפילו באלימות כלפיי הרופאה. כמו כן היר לא מוכנה בשום אופן שנקח אותה לאשפוז יום, שם היא הייתה במשך השנים האחרונות פעמיים. אנו לא יודעים עוד מה לעשות

שלום איילה. את מתארת מצב שבו יש החמרה נפשית במצבה תוך סירוב לקחת טיפול או לראות רופא. נראה שהמוצא היחיד כעת זה לארגן ביקור בית (או עו"ס, או רופא משפחה, או פסיכיאטר פרטי). לאחר הבדיקה ניתן יהיה להעריך את מצבה ולהחליט על אופן המשך הטיפול. לביקור בית יש חשיבות גדולה גם אם היא מסרבת לדבר (או צועקת) כי בכל מקרה ניתן יהיה להעריך את המצב באופן כוללני בדינאמיקה המשפחתית. כמו כן לפעמים גורמים מקצועיים מצליחים לשכנע מתמודד להתמיד בטיפול איפה שבני משפחה נכשלים בשל מטענים רגשיים בין בני המשפחה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הכרתי מישהו שחולה בסכיזואפקטיבי(מקווה שלא טעיתי בשם) ולוקח תרופות באופן סדיר רציתי לדעת איך ניתן לקיים קשר זוגי במצבו? לעיתים הוא מדבר קצת שטויות ויש לו דחף לנסוע לטייל כל הזמן,קשה לו עם ישיבה בבית חייב למצוא תירוץ לצאת,האם זה מצב נורמלי? .הוא בערב החג רצה להתאשפז בגלל שלא הרגיש טוב איך ניתן לזהות מתי ישנה בעיה..אין לי כל מידע בנוגע לבעיה הזו ואשמח אם תוכל לתת לי הסבר או הדרכה איך בכל זאת ניתן לקיים מערכת יחסים אם בכלל. תודה רבה ושבת שלום

אנשים בעלי סכיזואפקטיב הם לרוב לא יציבים, גחמתיים, מסוכנים, עם אפקטים שטוחים ומנעד רגשי עקום, סובלים מריבוא ריבואות של מחשבות שווא והלוצינציות, והתפרצויות זעם וטירוף שדורשות טיפול תרופתי ומעקב צמוד ומקיף על ידי פסיכיאטר מומחה ואנשי "מקצוע". גוועלד, איך יכולת להעלות על דעתך בכלל שיש סיכוי להיות בקשר זוגי או בכלל עם אדם "במצבו" (למה בכלל לקרוא לו אדם? הרי ברור שמדובר בסכיזופרן מסוכן). אני מציע לך, כעצה ידידותית: לא לטרוח לבדוק את האדם שמולך, כי קרוב לודאי שכל מה שתראי עם הגישה הנלעגת הזאת זה בעיקר ערימת סימפטומים והשפעות נגד ממתנות של "טיפול תרופתי". אני בספק אם את בכלל רואה את האדם שיושב על כיסא הגלגלים הוירטואלי הזה של ה"מחלה". חבל על האנרגיות שלך יקירתי. תפסי לך בחור "נורמטיבי" ותחיי איתו חיים מאוזנים, רציונאליים, ומעובדים. איפהשהו בין הבבלת הפסיכודינאמי המפורסן לבין האידאל של איש תקופת הנאורות. הליכה בתלם. מה, את באמת רוצה קשר עם "חולה נפש"? בשביל זה באת לקבל תעודת כשרות ממנהל מחלקה סגורה בפורום סכיזופרניה? אגב, אותי "אבחנו" בתור סכיזואפקטיב (אחת מתוך חמש אבחנות סותרות שקיבלתי) :-) אז אני רק מבקש להזהיר אותך, שלא תחשבי לצאת איתי בטעות... :) שבת שלום. אלעד

תודה על העזרה שלך אלעד אבל אני מבקשת תשובה מלומדת ורפואית .

שלום. יש לזכור שכל מתמודד עם בעיה נפשית כלשהי - בין אם מדובר בסכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית, הפרעה בדו קוטבית וכד' - הוא בראש ובראשונה אדם ככל האדם עם רצונות, תקוות, אכזבות ואהבות. הם זכאים לחיים מלאים, מהנים ויצירתיים ככל אחד. הם תורמים באופן חיובי לחברה ולמשפחה. אם נמצאים במעקב מסודר אפשר בד"כ לתפקד, לעבוד, להקים משפחה ועוד. מכאן שאין שום מניעה לקיים קשר זוגי. את צריכה להחליט אם את אוהבת אותו כאדם שהוא, ולא כ"אבחנה פסיכיאטרית". יחד עם מומלץ להכיר את תסמיניו הנפשיים, את המסגרות הטיפוליות, את הטיפול שהוא מקבל, מהם אצלו סימנים של תחילת התדרדרות נפשית וכד'. לשם כך מומלץ שיהיה ביניכם פתיחות מלאה (כמו בכל קשר זוגי). כמו כן מומלץ (כפי שכבר כתבתי בהודועות קודמות) לפנות למסגרות למשפחות של מתמודדים כגון מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/ או ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il כדי לקבל אינפורמציה נוספת. בהצלחה בהמשך הדרך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

היי..אז ככה. אחי הגדול אובחן לפני כיותר מעשר שנים כחולה סכיזופרניה, לאחר אישפוזים רבים בכפייה ,כדורים ואפילו מעצר אחד נראה שהמצב רק מחמיר. התחלתי לשים לב שכל שנה זה מין גלגל שחוזר על עצמו ממש באותם החודשים.. הוא מגיע לתקופה שהוא מרגיש טוב, לוקח כדורים,מתחיל לעבוד,מתחיל לצאת עם מלא בחורות ,מוצא את האחת, מציע לה להתחתן אחרי חודש קונה לה טבעת סוגר אולם ,מבטל חודש לפני וכאן מתברר שהוא גם מפסיק את הכדורים..ואז שוב משתבש ועושה משהו שמוביל אותו היישר לבית החולים. זה חזר על עצמו 3 פעמים, לפני שנה קרה לי איתו תקרית נורא קשה , הוא ניסע לתקוף אותי לחטוף אותי ,הכניס אותי לרכב בכח שאל אם אני הזונה של אבא שלי אמר דברים הזויים וחשב שהחבר שלי מדרדר אותי לסמים ושצריך להרוג אותו. באותה תקרית הוא נעצר עיי המשטרה שהזמינו שכנים ולא דיברנו 4 חודשים, הוא השתחרר מהבית חולים ולקח קצת יותר זמן מהרגיל לחזור לעצמו, לילד ה"בריא" שבו. עכשיו שוב קורה אותו דבר עם בחורה..ואני ממש מרגישה סימנים שמעידים שמשהו לא טוב עומד לקרות. עכשיו השאלה שלי מה אפשר לעשות ואם בכלל? אני נורא מפחדת על המשפחה שלי,אני כבר נשואה לא גרה בבית. יש לי תחושה נוראית לגביו. אני מפחדת,כואב לי עליו כל כך אבל מרגישה חסרת אונים. מה עושים מה..

האשפוז כפוי הוא סוג בוטה של חטיפה ואונס (אמנם חוקי, עדיין, אבל מכל זוית אחרת - פשע חמור כנגד המוסר האנושי ועיוות חולני וחמור של רעיונות האתיקה הרפואית), וברגע שמפעילים אותו כלפי אדם, באופן טבעי אותו אחד יכול לפתח תסכול, חוסר אונים, ורגשות של נקמה. תוסיפי לזה את העובדה שבעיני החברה נפגע הכפיה הפסיכיאטרית הוא "חולה" ותוקפיו הם "רופאים" ותקבלי מצב של אונס כפול. פעם אחת בבית החולים ופעם שניה ב"קהילה". לנפגע האונס הפסיכיאטרי אין קו חירום 1202 ואין אמפתיה בכתבות בYNET. המפתח לבעיה נעוץ בכך שנפנים שריפוי אמיתי, מכל סוג שהוא, לרבות ריפוי הנפש - לא יכול להיעשות ולהתממש בשום פנים ואופן באמצעות כפייה. הכפייה היא שורש כל הרע, ודי בעצם זה שהפסיכיאטריה רחוקה מלהיות מדעית (כפי שגם ססר הסכים כאן לא פעם), כבר שומט את רוב רובו של הבסיס הערכי שמצדיק אשפוזים כפויים ללא משפט והליך הוגן. מכיון שפנית לפורום עליו מופקד סגן מנהל מחלקה סגורה (המקום המזוהה ביותר עם הכפיה, אך לא היחיד), ודאי תקבלי תשובה שגרתית הכוללת בעיקר את הסיסמאות המוכרות, סינתזה של שטיפת המוח הדוגלת בשימוש מאסיבי בתרופות (תעשיה שמגלגלת מליארדים אבל זה כבר סיפור אחר), וטיפים להפעלת האמצעים הממסדיים כלפי בן המשפחה, לכן אני מוצא לנכון להשמיע קול אחר - כזה שמציע את אופציה פשוטה ובהירה לניתוח המצב, שממנו ניתן,אם רוצים, לשאוב השראה לפתרונות, אולי אחרים מהבון טון הפסיכיאטרי המצוי באינטרנט: לדעתי, צריך לחתוך את מעגל האלימות (והכפיה) משני הצדדים. נסי להסתכל על מחלות נפש במבט מפוכח: מחלות נפש אפשר לתאר כפיקציה והגדרה שרירותית שאנחנו, הסובייקטים, מדביקים לבני אדם סובייקטיבים אחרים. אף אחד מעולם לא ראה "נפש", אין בדיקות דם שמאבחנות סכיזופרניה ואין שום דרך מדעית להגדיר את הנפש ואת "מחלותיה", אלא רק נקודות מבט נזילות שמשתנות עם השנים והאופנה. כדורים, צורות מעודנות של כימיקלים, אמנם יכולים לדכא קצת את מערכת העצבים של האדם אבל בפירוש לא לשלוט בנפש עצמה, ולכן הפתרון צריך להיות הומאני ולהעשות בדרכי נועם. הבעיה עם הפסיכיאטרים בישראל היא שהם שכחו שנקודת המוצא היא פעילות במסגרת מערכת בריאות בחסות דמוקרטיה מערבית, ובשבילם החוק שבמקור נוצר להגן על חולי הנפש (או המתוייגים כחולים) הוא איזה מכשול מעצבן שצריך לצלוח בדרך לעשות מה שבא להם, ולא עיגון של אידאלים שבאים לשמור עלינו שלא נתדרדר למצב של טוטאליטריות (וזה קורה בקלות רבה מאד ). זאת הסיבה שאשפוזי שווא, ובעצם כל אשפוז כפוי הוא אשפוז שווא, נפוצים כל כך. אז כן, אחיך הוא אדם לפני הכל ולא "חולה".. אין שום ענף ברפואה שקוראים לאנשים על שם המחלה שלהם (כינוי משפיל: "סכיזופרנים" - בזמן שלחולי סרטן אף אחד לא יעלה על הדעת לקרוא "מסורטנים".) הוא לא "חולה" כי אין דבר כזה, או לפחות אין שום דרך להוכיח שיש - "מחלת נפש". יש רק בני אדם ושמות שבני אדם אחרים המציאו. ובן אדם שלא מתיחסים אליו כמו לבן אדם ומאשפזים אותו בכפיה - מרגיש כמו בעל חיים או גרוע מכך, ועשוי בנסיבות מסויימות, להתנהג בהתאם. זאת כל התורה על רגל אחת. אני מכיר את זה אישית על בשרי, ואני מכיר את הדינאמיקה הסאדו מזוכיסטית של הפסיכיאטריה ו"מטופליה" בעל כורחם, של כפיה וחוסר אונים מול מערכת דורסנית. נסי לראות את כל זה דרך העיניים של אחיך ואולי זה יעזור לך לעזור לו יותר טוב. איך שרו הביטלס : try to see it my way. קחי את זה כחומר למחשבה . תרגישו טוב ובהצלחה

אז איך בעצם עזרת לי בתשובה שלך..? ואיך אתה מגדיר את כל מקרי הרצח שביצעו הורים בילדיהם? לא חולים בנפשם? תאמין לי אני מבינה וכואבת. איך אפשר ליצור איתך קשר,יש לי כמה שאלות...אם אפשר.

שלום. את מתארת מצב שלצערנו נפוץ למדי - מאין ריטואל חוזר שבו מתמודד עם סכיזופרניה משחתרר מאשפוז, בהתחלה מקפיד על טיפול ומעקב, חוזר לתפקד ברמה טובה, לאחר תקופה מחליט על דעת עצמו להפסיק את הטיפול, סובל מהחמרה פסיכוטית, חוזר לאשפוז, שם מחזירים לו את טיפול וחוזר חלילה. שורש הבעיה היא שבמצבים פסיכוטים מאבדים את היכולת להבדיל בין מציאות ודמיון, ואז מחשבות השווא או הזיות השמיעה אינן נתפשות כבעיה אלא כ"מציאות" - ואז מן הסתם המתמודד לא חושב שהוא צריך טיפול. מובן שזכותו של כל אחד להחליט אם הוא רוצה טיפול או לא, גם אם יש לו בעיה. תפקידנו כרופאים הוא להציג את החלופיות הטיפוליות - אבל ההחלטה באם ליטול את הטיפול בסופו של דבר הוא של המתמודד עצמו. יחד עם זאת כשמתמודד מתחיל להיות אלים או לסכן את עצמו אז יש בעיה. את מתארת מצבים בעבר בהם הוא ניסה לתקוף אותך ולאיים על החבר שלך. מובן שאנו לא רוצים להגיע למצב כזה שוב. כעת לדבריך את מרגישה שהוא שוב מתחיל להתדרדר, יחד עם זאת למיטב הבנתי אין התנהגות חריגה נכון לעכשיו. מכאן שאין אפשרות לכפות עליו דבר. אז מה בכל זאת ניתן לעשות? התייחסתי לכך רבות בפורום, הנה שוב תמצית הדברים: 1) איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב עם אמון הדדי בין המטופל לפסיכיאטר המטפל. זה יכול לעשות את כל ההבדל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. כשיש אווירה של אמון עם הגורמים המטפלים (רופא, עו"ס, פסיכולוג וכד') ניתן להביא לשיפור גם בתחומים של איכות חיים, תפקוד, מיומנויות חברתיות וכד'. 2) לא תמיד קל לבן משפחה להחליט מתי כדאי להתערב ומתי לא. אין לכך תשובה כללית וזה תלוי במקרה. באופן כללי אני ממליץ על קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה המתמודד עם סכיזופרניה. לפעמים כאמור חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). לפעמים ההתערבות הטובה ביותר היא לתת למתמודד מרחב מחייה ולא להתערב. בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. יש גם את מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/ ואת ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אילו תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור הראשון הן עם הכי פחות תופעות לוואי? האם ZUCLOPENTHIXOL ו PROCHLORPERAZINE הן נחשבות בסדר יחסית מבחינת עוצמת תופעות הלוואי שלהן? מה לגבי PERPHENAZINE ו THIOTHIXENE? האם אתה מכיר תרופות אחרות שמומלצות מבחינת תרופות דור ראשון? יהודה

שלום יהודה. תרופת דור ראשון מתחלקות בגדול ל-3: פוטנטיות גבוהה (high potency), בינונית ונמוכה. בתרופות ה-high potency (כגון הלידול) יש יותר תופעות אקסטרהפירמידליות (רעד, נוקשות) ובתרופות ה-low potency יש יותר תופעות לוואי לבביות, סדטיביות, ואנטי כולנירגיות. השאלה היא איזה תופעות לוואי "מעדיפים", אך יש לומר שהיום בד"כ נוטים להעדיף את התרופות עם הפוטנטיות הגבוהה יותר, מכיוון שהם בטוחים יותר ולא משפיעים על המגוון הרחב של הרצפטורים כמו התרופות עם הפוטנטיות הנמוכה. ולתרופות שאתה מציין - ל-ZUCLOPENTHIXOL, ל-PERPHENAZINE ול-THIOTHIXENE יש פוטנטיות בינונית, ול-PROCHLORPERAZINE יש פוטנטיות נמוכה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב ד"ר נכבד! הייתי פעם מאושפז עקב סכיזופרניה ובמכתב השחרור היה רשום "משוחרר במצב של רמיסיה חלקית" רציתי לדעת מה הכוונה "רמיסיה חלקית" ומה ההבדל בינה לבין מצב פסיכוטי פעיל ואם אפשר : האם סכיזופרן שנמצא במצב של רמיסיה חלקית יכול להיות עם מחשבות שווא ? תודה על תשובתך

בעיקרון רמיסיה זוהי נסיגה. הכוונה לרמיסיה חלקית היא נסיגה חלקית של המחלה. עדיין יכול להיות שנשארו סימנים חיוביים כגון מחשבות שווא. מקווה שעזרתי. ד"א איזה כדורים אתה לוקח? אני לוקחת אינווגה. האם לקחת בעבר גם כן אינווגה והאם היא עוזרת לך? תודה :)