פורום סכיזופרניה
מנהל פורום סכיזופרניה
שלום, השאלה נוגעת לחולה סכיזופרניה בן 50. הנ"ל טופל בכל התרופות הקיימות עם תופעות לוואי קשות ולכן הפסיק. רק עם רספרידל, ואח"כ אינבגה, הוא יוצב איכשהו. כמו כן, במקביל, הוא לוקח קלונקס וארטן. בעבר לקח (על דעת עצמו) במשך כמה חודשים רק ארטן, ולטענתו חש הכי טוב. הרופא המטפל אסר עליו להמשיך מחשש להתדרדרות. 1 אני מבין שארטן אינה תרופה אנטי פסיכוטית, ובכל זאת, כיוון שהניסיון היה מוצלח, מה הסיכון בהחלפת כל התרופות בארטן? 2 אם הוא ממשיך עם אינווגה וקלונקס, מה המינון המקסימלי האפשרי לארטן? מה הסיכון הכרוך בחריגה ממינון זה? תודה רבה
שלום יאיר. ארטן היא תרופה לטיפול בתופעות הלוואי של התרופות האנטי פסיכוטיות, בעיקר התופעות של קשיון שרירים, רעד, איטיות, הפרשת רוק (מה שקרוי תופעות "אקסטרה פירמידיליות, או תופעות "פרקינסוניות"). מכאן ברור שאם לא נוטלים טיפול אנטי פסיכוטי אין כל צורך בטיפול בתופעות לוואי. להיפך - הטיפול בארטן יכול להזיק. ארטן (כמו גם דקינט) היא התרופה הנוגדת את ההשפעה של חומר הקרוי אצטיל כולין במח. יש לה השפעות מזיקות על תפקודים קוגניטביים כגון זכרון וריכוז, היא יכולה לגרום למגוון בעיות גופניות כגון עצירת שתן, גלאוקומה, עצירות ועוד, ובמינונים מופרזים יכול לגרום נזק של ממש. כמו כן היא יכולה להוביל להתמכרות. אתה אומר שהמטופל מקבל אינווגה. עם אינווגה בכלל לא אמורות להיות תופעות לוואי מהסוג המצויין לעיל ולכן אין הגיון במתן ארטן בכלל. אז לסיכום: 1) אם לא חיביים ארטן (כלומר אם אין תופעות לוואי) אז אין שום הגיון בנטילת התרופה בכלל. 2) בוודאי שאסור ליטול את התרופה כטיפול יחיד. 3) התרופה יכולה לגרום להתמכרות. 4) היא יכולה לגרום לנזקים רבים. 5) המינון צריך להיות הנמוך ביותר שצריך נגד תופעות לוואי ובד"כ לא אמור לעבור מינון של 10מג בכל מקרה (2 כדורים). 6) מאד לא מומלץ להפסיק את הטיפול האנטי פסיכוטי (במקרה זה אינווגה). בברכה, ד"ר אהוד ססר
שמעתי שישנה תרופה לסיכוזפרניה טובה ויעילה ואינה לה תופעות לואי או עם פחות תופעות לואוי כמו שיש לזיפרקסה חברי סובל מאוד מהזיפרקסה.. תייעץ לנו תודה ד"ר
שלום. יש מגוון רחב מאד של תרופות שונות לסכיזופרניה. עוד לא המציאו תרופה (בשום תחום ברפואה) שאין סיכוי לתופעות לוואי. התרופות לסכיזופרניה שונות מבחינת פרופיל תופעות הלוואי וגם כל אחד מגיב אחרת. יש כאלה שנוטלים זיפרקסה ואין להם בכלל תופעות לוואי ויש כאלה שסובלים מעייפות, השמנת יתר ועוד. כמו כן צריך לקחת בחשבון ששינוי טיפול יכול במקרים מסויימים להוביל להחמרה נפשית. לכן האפשרויות הם: 1) להישאר עם התרופה הנוכחית ולהישאר עם תופעות הלוואי, 2) להוריד מינון ולהסתכן שהמחלה תפרוץ, 3) להחליף לתרופה אחרת (וגם במקרה זה יש סכנה שהמחלה תפרוץ ולא מובטח שלא יהוה תופעות לוואי אחרות), 4) להתמודד עם תופעות הלוואי דרך שינוי הרגלי חיים (כושר גופני וכד'). ההחלטה אינה פשוטה וכל מקרה אינדיבידואלי הוא שונה. לכן אני ממליץ להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
במקום כדור? ואם כן, מה יותר יעיל? תודה!
שלום. יש זריקות לפונקס (אם כי נדיר למצוא אותם בארץ), אך אלה משפיעות למספר שעות בלבד וניתנות רק במקרים של אשפוז במצבים סוערים כשלא ניתן לתת טיפול בכדורים. בכל מקרה לא קיימות זריקות לפונקס לטוווח ארוך כמו עם מודיקט, קלופיקסול, הלידול, ריספרדל וכד' (וחבל...). בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום לכולם, אני יוצאת עם בחור מדהים בן 24, מאוהבת בו ממש. הוא חולה בסכיזופרניה. שמתי לב שמאוד קשה לו להחזיק זמן בקיום יחסים. עניין זה מטריד אותי מאוד. ייתכן שבחור בן 24 לא יוכל להחזיק יותר מ10 דקות?? כי כן עומד לו, אבל לא לזמן רב. חשבתי אולי זה התרופות.. אשמח אולי לטיפים בנושא סנשיין
שלום. הנושא של תפקוד מיני הוא חשוב ביותר לצורך שמירה על איכות חיים - ויחד עם זאת הרבה מתביישים לומר זאת לרופא המטפל, וחבל. כדאי שחברך יפנה לפסיכיאטר המטפל שלו ויסביר לו על הפגיעה בתפקוד המיני. פגיעה כזאת יכולה להיות בשל מגוון סיבות - הטיפול התרופתי, מצב נפשי, מחלות גופניות אחרות. לאחר אבחון מדוייק ניתן להתאים טיפול בהתאם לבעיה. באופן כללי, בעיות בתפקוד המיני כיום (בעיקר מהסוג שאת מציינת - בעיה בזקפה) ניתנות לטיפול יעיל במירב המקרים. בברכה, ד"ר אהוד ססר
רציתי לדעת האים היפנוזה יכולה לעזור בתפקוד ובאמבציה או כל דבר אחר בתודה
שלום אורנה. התחום של טיפול בהיפנוזה (היפנותרפיה) נמצא בשימוש במספר נושאים בין השאר טיפול בכאב, להפחתת משקל, מחלות עור, טיפולי שיניים ומגוון הפרעות נפשיות - בעיקר חרדות, פוביות ופוסט טראומה. את שואלת על עזרה בתפקוד או אמביציה. השאלה היא מה הסיבה. אם זה נובע מחרדות אז זה יכול לעזור. אבל אם מדובר במצב פסיכוטי כחלק מסכיזופרניה - זה יכול גם להזיק במקרים מסויימים. לכן בכל מקרה ניתן לפנות ליעוץ אצל מטפל בהיפנוזה מורשה. יש לוודא שאכן מדובר במטפל מורשה עם תעודה ממשרד הבריאות (כי יש לא מעט מטפלים בהיפנוזה ללא הסמכה). לפרטים נוספים: האתר של משרד הבריאות בנושא היפנוזה: http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=91&catId=864&PageId=4545 האיגוד הישראלי להיפנוזה: http://www.hebpsy.net/community.asp?id=54 בברכה, ד"ר אהוד ססר
יכול להיות שתהיה בעיה עם לקיחת קורטיזונים (יחס של 0.6 למשקל הגוף) עם קנביס רפואי ?? מהסיבה שהקורטיזונים עושים גם השפעה על מצבי הרוח והקיצוניות שבנייהם . אז השאלה האם הקנביס הרפואי יכול לבוא ביחד עם הקורטיזונים .
שלום הנרי. אין בעיה מיוחדת בלקיחת קורטיזונים עם קנביס רפואי מבחינת תגובות בין תרופתיות. בדיקה של תגובות בין תרופתיות (כולל את הנוכחי) ניתן לעשות במגוון רחב של אתרי אינטרנט למשל - http://www.drugs.com/drug_interactions.php. יחד עם זאת מבחינה נפשית - קורטיזון יכול לגרום לשינויים במצב הרוח וגם קנביס. לפיכך יש סיכון מוגבר שבטיפול משולב תהיה יציאה מאיזון נפשי שצריך לקחת בחשבון. בברכה, ד"ר אהוד ססר
לבת שלי בת 13יש סכיזופרניה "קלה" יש לה מצבי רוח קיצוניים מידי פעם. וכאשר אני יוצאת איתה ברחוב היא עלולה לקלל אותי ליד אנשים זרים והיא מאשימה אותי במצב לדוגמה למה אני לא רושמת אותה לחוגים במתנ"ס או שאין לה חברים והיא שהיא לא צריכה לצאת איתי לטייל כי אני מבוגרת והיא צריכה ילדות בגילה וביגלל הסיבות האלה היא מקללת אותי וגם רבה עם אחותה בת 9 הבת שלי לוקחת 2 מילגרם רספרידל שתייה וחצי כדור רסיטל לפני השינה. לדעתי זה לא מספיק מה אתה אומר? שאלה שנייה האם כדאי לי לשלוח אותה לפנימיה לילדים חולי נפש ואם כן לאיזה ורצוי פרטית ואיכותית כי היא לא ניפגעה באישיותה פחות או יותר
השיקול שלי להוצאי אותה מהבית כי הבית מתפרק ביגלל המצב הילדה שלי בת ה9 סובלת מחרדות וגם המצב הנפשי שלה קשה בעקבות המצב כי הבת שלי אימה שהיא תהרוג אותי בזמן כעס ולבת הקטנה יש סיוטים בלילות אני ובעלי במצב נפשי קשה והבית הפסיק לתפקד וכמו שאתה רואה גם קשה לי להרדם ואני לא מפסיקה לפחד ולדאוג אגב הינו במלמ וזה לא עזר כי זה מיועד למשפחות של מבוגרים חולים אז אן לנו איך להשוות
שלום. הסוגייה של הוצאת ילדה הסובלת מסכיזופרניה מהבית בגיל 13 היא סוגייה מורכבת ביותר ובוודאי שלא ניתן להגיע למסקנה דרך פורום אינטרנט. הנזקים יכולים להיות עצומים כשמדובר בנושאים כגון אמון בסובבים או נטישה. מצד שני, לעיתים אין ברירה כשיש בעיות של אלימות קשה ו/או חוסר יכולת של ההורים להתמודד עם ילדה במצב פסיכוטי פעיל. אני לא יודע מה הפרטים במקרה שלכם, אבל חייבים במקרה כזה לפנות לעזרה. את אומרת שבמל"מ לא הרגשת שזה תורם. אני לא יודע מאיפה אתם בארץ אבל בכל מקרה היא ככל הנראה מטופלת במרפאה פסיכיאטרית לילדים. שם ניתן להתייעץ עם הפסיכיאטר, פסיכולוגים, עובד/ת סוציאלי/ת וכ"ו ולבנות תכנית טיפולית רב מקצועית. כמו כן הם יכולים לתת לך שמות של קבוצות תמיכה נוספות פרט למל"מ. לגבי השאלה שלך על טיפול תרופתי - את שואלת אם המינון מספיק. אי אפשר לענות כאן - צריך לבדוק את הילדה, להתרשם ממצבה הקליני ורק אז להחליט. לכן, גם במקרה זה, צריך לפנות לרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
דוקטור שלום תוך כמה זמן אמורה להעלם העיפות שגורמת תרופת הנוזינאן ואם בכלל.וגם האם נוזינאן 25 מג יכולה לגרום לשינה טובה כמו ה100 מג תודה רבה
שלום. נוזינן היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור הראשון. תופעת לוואי מוכרת שלה זו עייפות. היא יכולה להשתפר עם הזמן - והיא יכולה גם לא. לפעמים לתופעת הלוואי הזו יש אפקט רצוי, בעיקר כשיש בעיות שינה. המינון שגורם ל"שינה טובה" הוא מאד אינדיבידואלי. לעיתים 25מג זה מספיק, לעיתים צריך יותר. בקיצור - צריך לפנות לרופא המטפל כדי להתאים טיפול אישי. הערה נוספת - אם יש בעיה של שינה - עדיף לטפל בכך ישירות (או עם כדור שינה, או עם טיפול התנהגותי לשיפור הגיינת שינה) ולא דרך תופעות הלוואי של כדורים אחרים. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום רב יש לי בן בן 20 שלומד כל הזמן במסגרת חינוך מיוחד, בתחילה הגדירו זאת כבעיית קשב וריכוז ובעיות רגשיות , לאחרונה אובחן pdd nos לא גוייס לצבא וממשיך עדיין במסגרת החינוך המיוחד, יש לו נושאי התעניינות אובססיביים, מדע, התחממות גלובלית, אסונות טבע , אש, מסוגל לצפות בזה עוד ועוד , אבל גם מושפע מזה קשות ונכנס לסוג של חרדה ומצוקה ממה שהוא רואה בעניינים אלו.שעד כדי כך לא מסוגל להגיד מילים מסויימות ונועל את לשונו ונכנס לקפאון. לדוגמא זה מה שמצאתי במחשב שלו: זהו, זו בעיה שאני חייב בטירוף לפטור אותה: כל הזמן יש לי דחפים לומר דברים שאיני בכלל רוצה לומר אותם זה דבר מורכב מאוד, לכן עליי להגיד אותם רק בסיכום השנה שלי!!. עכשיו לבעיה!. כל הזמן יש לי דחפים לומר דברים או להזיז את הלשון או את הפה בצורה של דיבור או מילה אבל לא להשמיע קול, ואני מאוד, מאוד פוחד מאוד, כי לפעמים קורה מן אשליה וכאילו אמרתי משהו שאסור לי לומר ואני חייב לפגוע בעצמי קשות בטירוף,ובסופו של דבר אני פוגע מאוד קשה בעצמי כעונש!. אני מאוד סובל מזה ואני כבר חייב לעשות משהו די לעבור את השנה הזאת בשלום!!. ש המון דברים ממש שהם בלתי רצויים ויש לי דחף חזק מאוד להוציא אותם מהפה ואני ממש לא רוצה יש המון דברים שלצערי הרב לא אצא מהם עד שהשנה הזאת כבר תחלוף אני מאוד, אבל מאוד סובל ומפוחד ואיני יכול לנהל חיים רגועים ושלווים כמו שהיה מתחילת השנה הזאת!!. אני חי בסיוט נוראי וקשה והחשש העיקרי שלי שהוא יתעצם יותר ויותר לאט, לאט אם הזמן!!. אני מאוד, מאוד מפחד!!. טוב. הגיע הזמן לדאוג לחלוטין סופית שלא ירה מצב שכל מה שכתבתי יקרה!!. הפה והלשון שלי נעולים לחלוטין לא חשוב מה יקרה ולא חשוב מה כן זהו ביי!!. וגם לא מזיז את הלשון ואת הפה בכלל לחלוטין כן זהו ביי!!!. אסור לי לומר שום דבר וגם איני יכול כלל כן זהו ביי!!. לא בשום שפה כן זהו ביי!!!. א. לא שמות של אנשים ב. לא אותיות באנגלית ובעברית ג. ולא ראשי תיבות כן זהו ביי. בקיצור שום דבר אסור לי בכלל לומר וגם איני יכול כלל כן זהו ביי!!!. יש לי עוד פעם את ההגנה החזקה הזאת מעכשיו!!!. עד שהטיימר יסתיים כן זהו ביי!!. מעכשיו!!!. מתחקור איתו מה כוונתו פוגע בעצמו טען שנותן לעצמו פליק. אבל לא ממש רוצה להגיד לי במה מדובר ומעדיף לתקשר בכתב ולא בע"פ.לדוגמא , אתמול היה סרט שראה"היום שאחרי מחר" על התמוססות הקרחונים והרס ...נכנס שפניקה שפלט בטעות את המילה "חלקיק" לפני מספר חודשים כאשר דיברו על "מאיץ החלקיקים" בגנבה , זה הכניס אותו לפניקה הנושא הזה. מה עושים ומה זה הדבר הזה? אמא מודאגת
שלום אורנה. מה שאת מתארת הם תופעות של מחשבות אובססיביות וטקסים כפייתיים שמוכרים היטב בהפרעות מספקטרום ה-PDD. טיפול ב-PDD הוא טיפול מורכב מאד עם אלמנטים התנהגותיים, תרופתיים, שיקומיים ועוד. אכן הנטיה הכפייתית שלו לפגיעות עצמיות היא מדאיגה. את צריכה לפנות לפסיכיאטר המטפל בהקדם כדי להתאים טיפול. הערה אחרונה - זהו פורום סכיזופרניה ולא PDD. יש מגוון פורומים של PDD ברשת שם יוכלו לתת לך התייחסות נוספת לבעיה, גם מתוך נסיון אישי של החסרים בפורומים. הנה מספר כתובות: פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD באתר תפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=612 פורום אוטיזם ו PDD -ילדים ב-ynet: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-18328,00.html פורום אוטיזם ב-doctors.co.il: http://www.doctors.co.il/forum-3113 בברכה, ד"ר אהוד ססר
תודה דר בעבר אמר ששמע קולולת, אבל אני כל הזמן שואלת אותו, יש לך קולות? אומר שלא. הוא מוצף רגשית ממה שרואה בנושאים שלו ולוקח את זה למימד שאסור לדבר על זה שמא יקרה משהו. האם לדעתך יש פה סימנים לסכיזופרניה? תודה האם יש לך איש מקצוע שמתמחה שאתה יכול להפנו אותי אליו באיזור נתניה
שלום רב, בני חולה סכיזופרניה מזה 10 שנים. מטופל בלפונקס עם זריקת קונסטה. סובל מהפרעות דיבור, הפרעות זכרון לטוח קצר, קשיי ריכוז וקהות רגשית שמאוד מפריעה לו. האם ההפרעות הנל קשורות בטיפול התרופתי שלו? האם יש הגיון בנסיון למעבר לאינווגה? הוא עצמאי ודואג לעצמו אך מתבודד מרצון ומבלה שעות רבות בישיבה בתנוחת יוגה. איני יודעת איך להתייחס לצורת חיים זו והאם יש טעם בנסיון להשפיע לשנותה. תודה
שלום. הסימנים שאתה מתאר - הפרעות זכרון טווח קצר, קשיי ריכוז, קהות רגשית והתבודדות הם בד"כ סימנים של המחלה (מה שקרוי "סימנים שליליים") ולא תוצאה של הטיפול. להיפך - לפעמים הטיפול (בעיקר התרופה לפונקס) דווקא יכול לשפר (במעט) את הסימנים השליליים. הוא מטופל לפי דבריך בלפונקס + זריקות ריספרדל קונסטה. טיפול זה מעיד שהוא היה (כנראה) עמיד לטיפולים תרופתיים רבים לפני כן. לכן כל שינוי תרופתי טומן בחובו סיכון של החרפה פסיכוטית. אינווגה בסה"כ תרופה טובה (שדומה לריספרדל שהוא כבר מקבל). יחד עם זאת קשה לתת יעוץ ספציפי דרך פורום אינטרנט בלי להכיר את המקרה לעומקו. לכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
ראשית תודה רבה על תשובתך הממצה. האם ניתן בכ"ז לעשות משהו כנגד הסימנים השלילייים הנ"ל, אולי לא בתרופות אלא טיפול מסוג אחר כלשהו? אולי פסיכולוגי? בתודה עמל
שלום רב לפני כ-4 שנים הייתי צורך הרבה סמים פסיכודלים ואחת מפעמים שישבשה לי את הנפש. ישר אחרי הטריפ התחילו לי קולות פנימים (לא הזיות , אלה אני שומע את המחשבות של עצמי) וגם הרגשתי לא נוח בקרב אנשים היום 4 שנים לאחר זה אני בעל פחד מחברה שאני בחברת אנשים אני חוטף פחד מאוד חזק אני חושב שאנשים צוחקים עלי לומרות שאני יודע שזה שטויות עדין הפחד משתק אותי ועם הבעיות של המחשבות הטורדניות זה משהו כחלק רגיל מחיי חשוב לציין כל פעם לאחר שאני ניפגש עם אנשים ואני חוטף התקף חרדה שצוחקים עלי אני מבין שאני מושגע עקב הסמים ואני נכנס לדכאון וריגשי נחיות ואשמה קשים. אגב מבחינת אורך חיים אני מתפקד נורמטיבית על פני השטח אני טיילתי הרבה זמן בחול עבדתי בחול חזרתי עכשיו לארץ ויש לי עבודה טובה בארץ אבל אחרי שעות העבודה המחשבות מתחילות לצוץ ומחלה מקבלת את במה שלה אני משתדל להיות עדין בקשר עם כל חברי וליראותם אבל לפעמים המחלה משטלת עלי וגורמת לי לא לפגוש אותם עכב זה הסיטוציה עם אנשים. החלטתי לאחר 4 שנים שאני שיגע הזמן לטפל בזה באופן מקצועי ועדיף טיפול תרופתי . כרגע אני נימצא במצב שאני לא יודע מאיפה להתחיל כי אני צריך מישהו שיבחון את המחלות שלי ולאחר מכן יתן לי טיפול תרופתי. 1 אז רציתי לדעת איפה כדי להיבחן? 2 האם אני צריך להיות מאוד סקפטי לגבי הפסיכיטאר שלא ליפול למישהו שהוא לא אחראי? 3 האם כדי לקקבל שתי חוות דעת משני אנשי מקצוע שונים? 4 האם טיפול תרופתי לא נכון יכול לגמור להתדרדרות של המצב? 5 האם טיפול תרופתי יכול להיות משהו שאין דרך חזור ממנו? שגוף הצרוך את תרופה ולאט לאט היא תפסיק להשפיעה ואני הצטרך משהו יותר חזק ושאני ירצה להפסיק עם תרופות לא יהיה אופצייה כי המחלות יחזרו באופן יותר קיצוני? אני חושב וחושש שהחלטתה להתחיל לקחת תרופות היא החלטה מאוד משמעותית לחיי ואם אני יקח החלטה לא נכונה הוא פזיזה אני יכול לידפוק לגמרה את המוח שלי לכן אני מצפה לתשובות רב תודות והמשך ערב נעים
שלום. אתה מתאר מחשבות טורדניות שאנשים צוחקים עליך, אתה מבין שזה "שטויות" אבל הדברים מכניסים אותך לחרדה משתקת. פרט לכך אתה מתפקד. לכאורה אלה תסמינים של הפרעות חרדה. אי אפשר לשלול שהשימוש בסמים בעבר קשור לכך (אבל לא בהכרח). בכל מקרה לא נראה שמדובר בסכיזופרניה שזה כאמור נושא הפורום הנ"ל. בכל מקרה להלן תשובות לשאלותיך: 1) לאן לפנות? לכל פסיכיאטר, או דרך קופ"ח, או דרך מרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך, או באופן פרטי. 2) האם אתה צריך להיות סקפטי לגבי הפסיכיאטר? בעקרון אין סיבה, אבל אם אתה לא תהיה מרוצה מפסיכיאטר מסויים (כמו שיכול לקרות בכל תחום אחר בחיים) אתה תמיד יכול להחליף. 3) האם כדאי לקבל 2 חוות דעת? על פניו נראה שלא, ולפעמים עודף של חוות דעת רק פוגע בטיפול (בעיקר בעקרון של רציפות הטיפול), אולם בוודאי שאם לא תרגיש נוח עם חוות הדעת הראשונה, תמיד תוכל לבקש חוות דעת נוספת. 4) האם טיפול תרופתי יגרום להתדרדרות? טיפול תרופתי בד"כ משפר את המצב, לכן הוא קיים. קורה שלפעמים הטיפול לא מתאים (שוב, כמו בכל תחום רפואי אחר) ואז פשוט מחליפים. 5) בעקרון לא. רוב התרופות לא ממכרות ולא גורמות למצב של "אין דרך חזור". למעט מהתרופות יש פוטנציאל התמכרותי אך בד"כ לא רושמים אותם בקו ראשון. בכל מקרה כדאי לקבל הסברים מקיפים מהרופא על כל תרופה מראש. בברכה, ד"ר אהוד ססר
אבל המצב הוא כזה מכיוון שלא היו לי חרדות חברתיות כאלה אלה לאחר טריף אחד זה התחיל לבוא אלי בצורה מאוד קשה עם הזמן ניסיתי לחפור באישיות שלי ולנסות להבין למה זה קורה לי ומה הפיתרון לאחר המון חפירות הבנתי שאני לא מכיר את עצמי: בהתחלה חשבתי אולי בגלל שאני אולי נימשך גם לגברים לאחר מכן הבנתי שזה לא קשור לאחר מכן חשבתי אולי אם אני יהיה כל הזמן בסביבה של הרבה אנשים אז זה יעבור לי זה רק החמיר לי . לאט לאט הבנתי שאני ממש לא מכיר את עצמי בקטע רע בקטע שאין לי ביטחון כי אני לא יודע מי אני זה באמת משהו מוזר. יכול להיות שהשילוב של החרדה החברתית פלוס תודע של הטריף ומחשבות הטורדניות גרמו לי לחשוב ככה אבל הגעתי למצב שאני לא יודע מי אני אם ממחר אני יבוא לדר והוא יגיד לי שיהיה לי סיכופרניה אני יגיד לו סבבה מרוב שאין לי ביטחון מחר יבוא שוטר ויגיד לי שיש לי פונטציאל לאנוס ויאסור אותי אני יחשוב כנראה זה נכון מה שאני מנסה להגיד שאולי זה תסמין יותר עמוק שפגע בי וזה לא רק נימצא בסיטואציה של החברה זה פוגע לי בהיגיון זה שאני לא בטוח להשתמש במוח שלי לומרות שאני מאמין עמוק בתוכי שאני הגיוני ויודע להבדיל בין רע לטוב עדין אין לי את ביטחון . אז אם שמעת על מצב שחרדה ומחשבות טרדניות ופרנוייה שגורמת לאפס ביטחון ואז לא להבין מי אתה באמת ואז להגיון להשתבש אני ישמח לקבל אינפורמציה על זה.
היי, אני קוראת את מה שאתה כותב וחושבת שאולי יש לי כתובת עבורך.. קודם כל בן כמה אתה? איפה אתה גר? אני עובדת כמדריכה במועדון חברתי של עמותת אנוש בת"א. זהו מועדון לצעירים בגילאים 18-34. המועדון שלנו נותן מענה לחבר'ה מתמודדים עם קשיים רגשיים / נפשים אלו ואחרים. מעבר להיותו מקום מפגש לחבר'ה עם בעיות דומות, מנהלת המועדון ואני מנהלות מעקב צמוד אחרי כל מתמודד ועושות כל מה שבאפשרותנו על מנת לדאוג לקדומו במישור האישי, החברתי והתעסוקתי. יחד איתנו עובד צוות מסור של סטודנטים מתנדבים שמעבירים פעילויות ומנהלים שיחות קבוצתיות ואישיות. יש לנו גם חוגים וטיולים אליהם אנו יוצאים מספר פעמים בשנה... גם אם אתה לא גר בת"א, אנוש מפעילה מועדונים חברתיים בכל מיני מקומות בארץ, מוזמן ליצור קשר: אילה נירגד, מנהלת מועדון: 0527958554 קרין לוי, מדריכה שיקומית: 0509198838
היי ד''ר אני סובל מסכיזופרניה כבר קרוב ל6 שנים זה התחיל בבגרות בערך ב16 התחיל כמשבר בתפישה שלי חרדה חברתית עצומה ממש קרע באישיות באמצע החיים ועם המון חברים מאוד חברותי בדרך כמעט לסיים בגרויות שנה לפני המועד, העולם היה פתוח לפניכמו כול נער ממוצע תכנון צבא מקצוע הכול היה רשום... תקף אותי כול מיני פרנויות ופחדים לגבי חבריי שצוחקים עלי וזה ממש בעקראי טריגר שהתפתח כמו גלגל שלג. רק אחרי חצי שנה של סבל המנעות ממצבים חברתיים ושכול העולם יודע שנדפקתי ניסיתי בכול זאת להמשיך ללמוד ולתפקד לא הצלחתי פניתי לעזרה ממש לבד ליועצת ואחר כך לפסיכיאטר שאמר יעבור בסך הכול חרדה חברתית. כדורים SSRI לא עזר הוסיף אנטי פסיכוטי רידזין/ריספרדל/ולבסוף סרוקוול בקיצור כול האופציות התרופתיות היום סרוקוול 600 2 קלונקס שניים סרוקסט. המחלה אכלה אותי היום אני שוקל כפול ממה ששקלתינקתפתי כמו פרח לא סיימתי לימודים לא עשיתי צבא חיי החברה של זה הדבר היחידי שהצלחתי לשמר הרגשות והאפקט נשמר טוב באבחון כתוב. קוגניציה שמורה היטב. והשלמתי עם המצב הכרה שעם רגש חברים אני יסתדר בחיים . נשאבתי לתוך בור שחור של חוסר תפקוד מוחלט וחוסר תמיכה. אבל נשארתי אופטימי ותמיד עם חוש הומור עכשיו אני בשיא של השפל התסמינים השלילים (שזה המחלה שאני סובל בעיקרון) חילחלו עמוק ופגעו גם ברגשות אני בקושי מסוגל שהוציא חיוך לא עצב עיניי ריקות מתוכן ואני מת... עכשיו תגיד לי עם כול הרצון שבעולם ונסיונות לחיות ונסות לתפקד מה נשאר לי.. קיצבה אין חברים עזבו ואני בקושי מתקשר עם עצמי מילד שמח לבוגר מתמודד ואופטמי לגופה מתה מה אני יכול לעשות עכשיו שאין לי טיפה של כוח...
איזה גישה הכי טובה לשיקום סכיזופרן סימםלקס רסידואל שכול מחלתו היא רק התסמינים השלילים? מה הגישה של היום מה הפרוגנוזה של חולה באחנה זאת? מה אתה הייתה עושה? מה ניתן לעשות אחרי רגסיה חמורה?
שלום. הסימנים השליליים בסכיזופרניה כוללים בין השאר חוסר יוזמה, אפתיות, הסתגרות, חוסר הנאה, חוסר ריכוז, השטחת אפקט (הבעות פנים מצומצמות), ירידה בנפח הדיבור ועוד. הסימנים השליליים נוטים להיות כרוניים וקשים הרבה יותר לטיפול מאשר הסמינים החיוביים שבד"כ חולפים עם טיפול תרופתי. אז מה בכל זאת ניתן לעשות לגבי התסמינים השליליים שמהם אתה סובל? 1) הטיפול התרופתי הוא רק מרכיב אחד מהטיפול בסכיזופרניה בכלל ובסימנים השליליים בפרט. לסימנים שליליים ניתן להיעזר בטיפולים פסיכולוגים שונים, במיוחד אלה המכוונים לשיפור מיומנויות חברתיות (מה שקרוי "social skills trainihng"). יש גם מחקרים שמראים שאימון קוגניטיבי (מה שקרוי cognitive remediation) גם יכול לשפר סימנים שליליים (למרות שאצלך לדבריך אין פגיעה קוגניטיבית). לצורך קבלת פרטים יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. 2) אין להמעיט בחשיבות השיקום שיכולה לכלול מגוון תחומים כגון תעסוקה, לימודים, מועדון חברתי, מגורים נתמכים וכד'. לצורך התאמת תכנית ספציפית שמתאימה לך יש לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת במקום המגורים. 3) מבחינה תרופתית יש תרופות שיכולות לעזור (מעט) לתסמינים השליליים. הטובה ביותר היא ה"לפונקס". יחד עם זאת יש לה גם לא מעט תופעות לוואי. לצורך פרטים יש לפנות לרופא המטפל. 4) מה שאתה מתאר יכול להיות לא רק תסמינים שליליים אלא גם דכאון. לפעמים קשה להבדיל ביניהם. יש לעבור אבחון אצל הרופא המטפל ובמידה ומדובר בדכאון ניתן להתאים טיפול בהתאם (גם פסיכולוגי וגם תרופתי (במקום הסרוקסט שאתה מקבל)). בברכה, ד"ר אהוד ססר
אני בקרוב מאוד הולך לצרוך קנביס רפואי על בסיס יומי קבוע בגלל המחלה קוליטיס כיבית . אני צריך לקבל אישור מפסיכיאטר שבדק אותי ושאני כשיר לשימוש בתרופה הזאת ,בעיקרון זה מאוד דחוף כי אני לא ממש מגיב לתרופות :\ תודה מראש דוקטור
שלום. ברור שאי אפשר לקבל אישור לקנביס רפואי דרך פורום אינטרנט. תפנה לפסיכיאטר באיזור המגורים שלך (אפשר גם בקופ"ח). אם אין רקע של מחלות נפש אצלך או במשפחה הקרובה ואין רקע של התמכרויות לא אמורה להיות בעייה. את נושא של קנביס רפואי מנהל הפסיכיאטר ד"ר יהודה ברוך. לפרטים נוספים ניתן לעשות חיפוש בגוגל ל"מריחואנה רפואית". בברכה, ד"ר אהוד ססר
היי אני בת 45 בעבר האיתי מכורה .היום אני במרכז מתדון ניגמלת.יש לי מיכלול בעיות רפואיות.יש לי מכמה רופאים אישור להישתמש בכנביס צריך חוות דעת של פיסכיטר.מה אני עוסה אני מוכנה ללכת בפרטי.אודה לך אים תעזור לי בתודה מרוש שוש טל0526172209
שיש כאן המון סכיזופרנים ואני אם לילדה סכיזופרנית ואני לא יודעת כלום על המחלה. לפעמים אני מסתכלת עליה כמו אלוגרמהכי רופא אחד כתב פעם שחולה סכיזופרניה זה אדם מת חיוזה מאוד כואב לי לחשוב שבעצם הבת שלי מתה אבל הגוף שלה כאן האם אתם מאושרים מידי פעם האם אתם חשים? מרגישים? או רק סובלים. סילחו לי על הבורות אבל ביגלל הבורות הזו אני מפחדת מהבת שלי והיא רק בת 13!!!!! אני בוכה המון האם יש סיבה לכול הצער שאני חשה או שזה לא כזה נורא ? אני לפעמים חושבת שלבת שלי היה יותר טוב אם המחלה היתה סופנית ולא תמשיך לחיות כך עד סוף ימי חייה האם אני צודקת באיזו שהוא אופן? המון שאלות יש לי אליכם יקרים שלי. ושוב סליחה אם גרמתי אולי לצער ...
שלום אימא, לדעתי את צריכה גם קבוצת תמיכה. יש מרכזי מידע למשפחות כמו "שלנו", בתא, או "מילם" בכל מיני מקומות בארץ. לשמחתי, ואני מדברת בשם עצמי, המחלה לא פגעה לי ברגשות. עדי
אך זה לא נותן לי את המענה מה אתם מרגישים והאם אתם "חיים" חיים רגילים ואוהבים את החיים ואין לכם בעיות משמעותיות ומה עובר לכם בראש מרגע לרגע אני פשוט לא יודעת כלום וזה שובר לי את הלב כי בעצם אני לא מכירה את המחלה!!!
גם אחותי הגדולה חולה במחלה ואכן יש תקווה היא בת 40 ואני בת 27 היא חולה מגיל 18 המסקנה הכי חשובה שהגעתי אליה במהלך השנים זה שההורים צריכים ללמוד לקבל את מה שקיבלו ולהיות שם בטוב וברע ומותר להתפרק קצת כשקשה, חשוב להיות מאוחדים במשפחה לשתף את כולם ולתמוך אחד בשני , לא לפחד זה מה שאלוהים נתן ולומדים להתמודד. כנראה שההתחלה קשה אבל בוודאי שתחזור השמחה לחיים כמו כל דבר בחיים יש תקופות קשות ויש קלות ושמחות. עוד משהו חשוב שלמדתי זה שהילדה צריכה להיות מודעת לבעיה שלה ולקבל עזרה מקצועית להסביר לה שהיא לא משוגעת ושהרבה חולים בזה ושאם מקבלים עזרה אז יהיה לה קל יותר בחיים והם יהיו נורמלים אסור להתכחש למחלה ובטח לא להתבייש בה זו מוגבלות וצריך ללמוד לקבל אותה כמו שאדם נכה לא מתבייש... חשוב שיהיה לה הרבה אמון בבני משפחתה כך יהיה לכם קל יותר לעזור לה לקבל טיפול מקצועי ובאמת כדאי לטפל ע"י הטובים ביותר ולא כל "חפר" ! צריך המלצות זה נפש והיא עדינה... זה לא מדע מדוייק. אחותי במצב לא פשוט לפעמים אבל בזכות הוריי ואחיי היא שורדת למרות שלפעמים נראה שכבר אין כוח. ולמרות שאני לא דתיה אני מאמינה שאלוהים לא היה נותן לכם ילדה כזאת אם לא היה לכם את הכח להתמודד איתה . ובכלל לדעתי פשוט מאוד עוזר להאמין ולהתפלל במיוחד בזמנים קשים. תנסו גם מפגשי קבוצת תמיכה למשפחה כולה זה יתן לכם כלים להתמודד ואיך להתנהג וזה נותן גם מענה לתחושות אשמה אם יש. יש שרותים שניתנים בקופ"ח ולא באופן פרטי ויקר. כמובן שאת העצות שלי צריך לשקול עם איש מקצוע כי היא די צעירה שזה קצת שונה מאחותי... תזכרי שלכל אחד יש חבילה כבדה מנשוא אך תהיי בטוחה שאם תהיה לך (בכאילו)הזדמנות להחליף חבילה עם מישהו אחר ולו ליום אחד את מייד תרצי לחזור לחבילה שלך! תזכרי להתסכל על חצי הכוס המלאה בחייך . כשהיא תהיה מאוזנת הכל יהיה בסדר אנשים חיים עם זה. מהנסיון שלי גם המחלה תהיה חלק משגרת חייכם והכל יהיה בסדר תשתדלי להיות סבלנית... אני כל כך מבינה ללבך ואני מאחלת לכם חיים טובים ומאושרים , התמודדות קלה ובריאות לכל עם ישראל!!! תהיו חזקים :)
קראתי את מה שכתבתי לך ואני רק רוצה להוסיף שאולי הפחדתי אותך עם התיאורים שזה נראה כאילו קשה מדי אז סתם כדי שיהיה לך אומדן השוואה אחותי חולה לא רק בסכיזופרניה אלא גם בפרנויה ומניה דיפרסיה אז אני בטוחה שבתך במצב קל הרבה יותר אז לא להבהל . אני הכי קטנה בבית ואני עדיין אוהבת את אחותי ודואגת לה. שהייתי קטנה כעסתי על זה שהיא חולה וכשגדלתי מספיק הוריי תמכו גם בי והסבירו לי ולקחו אותי לקבוצת התמיכה שלימדה אותנו לא לכעוס עליה ובמקום זאת לפתוח את הלב ולנסות לעזור לה ואני שמחה שכך. אם לא היתה הקבוצת תמיכה אני בטח הייתי כועסת עליה עד היום ושקראתי על זה שבתך כועסת שמציקים לחתול זה בגלל בהיא מרחמת עליו וזה רק מראה לך שהיא טובת לב פשוט מביעה את זה בדרך שלה, אז מה... אני אישית מכירה כמה אנשים חולים והם כולם טובי לב פשוט כשהם לא מאוזנים וההתקף מתפרץ אז זה לא אותו אדם באותם רגעים . זה ממש כאילו מאפיין אותם שהם טובי לב ואוהבי חיות ואת זה רואים כשהם חוזרים לעצמם ושהם מאוזנים תרופתית ולכן חשיבות הטיפול . כמה שתדעי יותר יהיה לך יותר קל להתמודד וכך לא תפחדי. תקראי באיטרנט ותלכי לקבוצת התמיכה ויהיה בסדר. אם יש עוד שאלות או סתם תרצי תמיכה תשאירי את המייל שלך, אכתוב לך באופן פרטי אם תרצי , פשוט אני לא יכולה לתת כאן יותר מדי פרטים כי גם אחותי מסתכלת בפורום הזה מדי פעם ובכל זאת היא סובלת גם מפארנויה.... בריאות לכולם!!!
הבת שלי בת 13 יש לה סכיזופרניה ואני מרגישה לפעמים כמו עכשיו שאני לא מסוגלת להכיל את המחלה אני רוצה ליבכות לצרוח לצעוק תעצרו את העולם אני רוצה לרדת. כול דבר שיגרום לי לברוח מהמצב שבו אני נימצאת, בזמן האחרון לבת שלי יש מצבי רוח קיצוניים לא רוצה ללכת למועדונית מה ששקורה שהיא נימצאת בבית משעה 1400 בלי חברים וכול העומס עליי יש לי עוד ילדה בת 10 ואני מרגישה שאין לי כוח אליה יותר. אני אוהבת את החיים יותר נכון אהבתי ועכשיו בכול פעם שלבת שלי יש מצבי רוח רעים היא מצליחה להדביק אותי אני בודדה ורע לי ואני אוהבת את הבת שלי מאוד אבל אני לא יודעת מה לעשות.....
כואב לשמוע וכואב יותר על סבל הבת שלך. יש מטעם אנוש סיוע והדרכה להורים אני חושב מיל"ם וזה ללא תשלום. לא כתבת אם היא בטיפול, כי אז היא תהיה יותר שקטה, אם כי יתכן ושקטה מאד עד חוסר עשיה וזה עצוב מאד. ההתמודדות של הורים והמשפחה זה 'תורה' שלימה, ומצד שני המשפחה יכולה לעזור להחלמת המתמודד. מחזיק לך אצבעות ומקווה שיהיה יותר קל.
שלום. אני מצטרף להמצלה שקיבלת פה. מומלץ לפנות לקבוצת תמיכה למשפחות של מתמודדים עם בעיות נפשיות. אין שום סיבה שתתמודדי לבד. יש מגוון אפשרויות, גם במסגרת המרפאה וגם במסגרת עמותות שונות. כדי לברר מה יש במקום המגורים שלך מומלץ לפנות לרופא המטפל ולעובדת הסוציאלית. בברכה, ד"ר אהוד ססר
המשך לשאלה לגבי שינוי כדורים האם הכדורים משמינים או שהם מעוררי תאבון
שלום אור. התייחסתי בפורום רבות לסוגיה זו. אם אתה מתכוון ספציפית לתרופה גאודון, עליה שאלת בפנייתך הקודמת - אז היא בד"כ לא משמינה ולא מעוררת תאבון. לגבי שאר הכדורים - יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. לא כל התרופות הם אותו דבר. כדי לקבל פרטים ניתן לפנות לספיכיאטר המטפל או לחילופין תשאל על כדור ספציפי פה בפורום ואשמח לענות. בברכה, ד"ר אהוד ססר
בתור אחד שמבין ולפי תאורך דומה מאוד לחברך גם בויזואליות וגם במאפיינים שתיארת כדורים זה לא מדע מדויק אם תרצי אוכל לייעץ לך ישלי ניסיון רב בעולם הפסיכוליגי והפסיכיאטרי
תודה רבה. מייל\מסנג'ר
הפורום החשוב כל כך . אני מדריכה שיקומית לנפגעי נפש .לאחרונה למודרכת שלי חלה הדרדרות במצב , נוטלת תרופות באופן קבוע, המחשבות וההזיות פתאום הועברו אלי ,אני זאת שהרגתי לה את הילדים . כמובן שבמצב כזה היא לא מוכנה שאני יהייה איתה , איך ניתן לחדור אליה ... באמת רוצה לעזור לה , תודה
שלום, אולי כדאי שתדברי עם הרכזת שיקום שלה לגבי שיחה עם הפסיכיאטר. אבל לדעתי גם, תעלי את הנושא בישיבות של המדריכים, עדי
שלום. קיבלת תשובה מצויינת מעדי. צריך להבין שכשיש החמרה פסיכוטית אז האנשים הקרובים למטופל יכולים להפוך להיות חלק ממערכת מחשבות השווא שלהם, כפי שקרה אצלך. חשוב מאד להפנות אותה לפסיכיאטר בהקדם האפשרי כדי לשקול שינוי תרופתי ו/או אשפוז. חשוב להדגיש שלאחר שתהיה מאוזנת רוב הסיכוי שמחשבות השווא שלה כלפייך יחלפו והקשר ביניכם יחודש. בברכה, ד"ר אהוד ססר
לחבר שלי יש סכיזופרניה. כמובן שבהתחלה לא ידעתי, וגיליתי לאחר מספר חודשים. החלטתי לתת לזה צ'אנס. הוא בחור צעיר יפה ומוכשר, ולמרות שהוא חולה יש לו חברים ובת זוג וגם היו לו חברות בעבר (נורמליות לחלוטין כולן ). אך הוא אינו מסוגל להתנתק מההזיות שלו ונראה שהן משתלטות על כל פיסה טובה. הוא גם אוהב את ההזיות שלו ולעיתים קרובות בוחר לא לקחת כדורים על מנת להתחבר לעולמות הפנימיים שלו. בזמן האחרון חשבתי אולי יהיה כדאי לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי שיעזור לו לווסת את הרגשות שלו ואולי להפנים את העבודה שהוא חולה. אני מתחילה לחשוש שהוא תמיד יעדיף את ההזיות שלו על פני החיים האמתיים(כי הוא בוחר הרבה פעמים לא לקחת כדורים) ולכן חשבתי על כאופציה טובה. אשמח לקבל המלצות על מטפלים טובים באזור ירושלים וגם אם אפשר על אנשים שהלכו לפסיכולוג וכן הצליחו להגיע לתוצאות טובות במקרה של סכיזופרניה. אשמח גם לשוחח במדיה אחרת..כמו מסנג'ר אני.
שלום. יחסים עם בן זוג המתמודד עם בעיות נפשיות הם מורכבים. יש לזכור שמתחת לתוית של "מחלה" מסתתר אדם שהוא עולם ומלואו שאפשר לקיים אתו חיים זוגיים מספקים, מהנים וארוכים. יחד עם זאת צריך להכיר את המחלה היטב, לדעת לזהות סימפטומים, לדעת מתי לתמוך, מתי לתת מרחב וכד'. כדאי ללמוד על התרופות ועל ההשפעה שלהם. מומלץ ללמוד על נתוני התורשה של המחלה במידה ורוצים להביא ילדים. לסיכום: 1) יש לעודד פתיחות על הנושא בשיחות עם בן הזוג. 2) מומלץ ללכת לרופא המטפל ביחד כדי לקבל תשובות ספציפיות. 3) מומלץ ללכת לקבוצות תמיכה למשפחות של מתמודדים עם סכיזופרניה. נברר פרטים לגבי מקום המגורים שלך אצל הפסיכיאטר המטפל. לגבי המלצות למטפלים - זה לא המקום של פורום אינטרנט זה לתת המלצות למטפלים ספציפים. את יכולה לפנות לאינדקס המטפלים כאן באתר דוקטורס או דרך דפי זהב וכ"ו. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שם שמגניב לי את הראש שנשאר לי בכל מקרה אני חושב שאני יכול לתת לך כמה עצות לא סגור אם כדאי כך סתם לפרסם את המייל אבל עם את צריכה מישהו שיודע מה עובר עליו תעני להודעה ואני אתן לך מס' טלפון ביי.
מי אתה?
לצוות שלום אני נוטל 20 מ"ג הולזפין וחצי כדור סוליאן של 400 פעם אחת ביום.האם אפשר לקחת כדור אחד 400 סוליאן אחת ליומיים בתודה לילי
שלום. כבר שאלת על האופציה של הסוליאן ועניתי לך בפנייתך הקודמת. אחזור שוב - אי אפשר לתת לתת יעוץ ספציפי בפורום אינטרנט לגבי טיפול זה או אחר מכיוון שצריך לערוך בדיקה מקיפה שרק הרופא המטפל יכול לעשות פנים מול פנים. לגבי אפשרות של הפחתת המינון של הסוליאן לפעם ביומיים - פנה לרופא המטפל. אומר רק שלא מקובל ליטול סוליאן פעם ביומיים אלא באופן יום יומי. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום, חברה טובה שלי הוזה דברים.בדר"כ חיות לפי צבע (פיל ורוד,קופים סגולים ) אותם החיות תמיד. בנוסף היא גם דמיינה פעם אחת תוך כדי שיחה איתי בפלא שהיא בעולם עם הרבה גמדים ,והם נמצאים בתוך יער. החשש הראשוני שעלה במוחי זה סכיזופניה,האם היתכן שמדובר במצב זה ? תודה רבה.
שלום טליה. מובן שאי אפשר לאבחן באם מדובר בסכיזופרניה בפורום אינטרנט ללא בדיקה מקיפה פנים מול פנים. יחד עם זאת הזיות ראיה כגון "פילים ורודים" לא אופיינים לסכיזופרניה. יכול להיות שמדובר בדמיון פורה בלבד. בכל אופן מומלץ לגשת לבדיקה נוירולוגית לשלילת סוגים מסויימים של אפילפסיה ורק לאחר מכן, במידה ועדיין יש סימנים או החמרה כדאי לגשת לספיכיאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר
רציתי לדעת מה ההבדל בין הכדור ריספונד 2 MG לבין GEODON 40 MG האם באמנת זה מעורר פחות תאבון
שלום אור. כדורי ריספונד וגאודון הם כדורים נוגדי פסיכוזה מהדור החדש, כלומר יש להם פחות תופעות לוואי מסוג פרקינסון כגון רעד, קשיון שרירים וכד' לעומת התרופות מדור ראשון, אבל הם לא נטולי תופעות לוואי כלל או כלל, כפי שפירטתי בפורום בפניות קודמות. ספציפית לגבי הסוגייה של משקל - הגאודון פחות משמין מהריספרדל אם כי גם הריספרדל יחסית לא משמין כמו תרופות אחרות כגון זיפרקסה או לפונקס. בברכה, ד"ר אהוד ססר
אני מתאמן בשליטה במחשבות כבר תקופה מסויימת,ובאחד הפעמים ספרתי אחורה מ 100 באיטיות עד 1 במטרה לא לחשוב על כלום חוץ מהספירה עצמה. באחד הפעמים החלטתי שאני יוסיף לתמונה הוויזואלית (של המספרים ) גם חלק אודוטורי ודמיינתי שאני שומע את השם של כל מספר בקול שלי ... אחרי כמה מספרים הרגשתי שהקול הפנימי שלי נישמע כל כך אמיתי עד שבהפתעה שמעתי את זה ממש כאילו מישהו אמר את זה לידי. זה היה ממש ממש ממש מבהיל . חשוב להוסיף שאחרי שיצאתי מהטרנס הזה וחזרתי למוטב אז התיפקוד היה רגיל. זה יכול להיות מסוכן אם אני ימשיך להתאמן על שליטה במחשובת ? כדאי ללכת לאיבחון ?
שלום הנרי. מצבים של טרנס עמוק קיימים אלפי שנים בתחומים שונים כגון דת, מיסטיקה, רפואה (היפנוזה) ועוד. המשותף לכולם (באופן פשטני) זה שינוי זה או אחר של רמת ההכרה. בטרנס מסוג מדיטציה (מה שאתה עושה למעשה) תופעות של שמיעת קול פנימי זה נפוץ ולא מובילות בד"כ להתפחות של מחלות נפשיות. נראה שאין לך מה לדאוג. יחד עם זאת - אם זה גורם לך לתחושת אי נוחות - למה שלא תפסיק אם זה? בברכה, ד"ר אהוד ססר
דוקטור שלום קיבלתי כדור חדש נגד קולות וכאבי ראש בשם ניזונאן 100 מג בערב.זאת בנוסף ל20 מג זיפרקסה קבועים.ברגע שלקחתי את הכדור הזה נרדמתי מיד לא יכולתי לקום בבוקר וכל היום אני עייפה האם תופעות לוואי אלו יחלפו ומתי
שלום חנה. נוזינן היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור הראשון (למעשה תרופה ישנה למדי). יש לה לא מעט תופעות לוואי. תופעת לוואי מוכרת שלה זה סדציה (כלומר עייפות יתר). זה יכול להשתפר עם הזמן - אבל לא בהכרח. עלייך לפנות לרופא המטפל, לספר לו על כך ולנסות להתאים טיפול פחות מעייף. בברכה, ד"ר אהוד ססר
צהרים טובים בהמשך לתשובתך בקשר לרשיון הנהיגה כאשר רופא פסיכיאטר שיושב בועדה רפואית של ביטוח לאומי במידה והרופא מחליט לשלוח את המטופל למרבד האם הוא חייב לרשום את ההפניה בטופס של הבדיקה הפסיכיאטרית של ביטוח לאומי שנשלח אלי הביתה שבו נקבעים האחוזים הנפשים והאם הוא צריך ליידע את המטופל על ההפניה כי הוא שאל אותי איך אני מסתדר עם הנהיגה ועם יש לי רשיון בתודה שרון
שוב שלום. בעקרון רופא מטפל או רופא מאבחן (כולל רופא בועדה של ביטוח לאומי) יכולים להעביר פרטים למרב"ד (מועצה רפואית לבטיחות בדרכים) במידה והתרשמו שיש פוטנציאל סכנה בנהיגה. לאחר מכן המרב"ד יכולים להחליט על זימון הנהג ובהתאם לבדיקות שהם עורכים להחליט על השארת הרשיון, התלייה זמנית או פסילה. הרופא שמיידע את המרב"ד לא חייב לכתוב על כך בטופס הבדיקה שנשלח אליך הביתה. מקובל שהוא כן יידע אותך בע"פ על הכוונה שלו להודיע, אך זה לא מחוייב ע"פ חוק. במקרים של רשיון נהיגה או רשיון נשק העקרון של בטחון הסובבים עולה על עקרון הסודיות הרפואית, למרות שזאת סוגיה אתית לא פשוטה. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום, בעלי אובחן כחולה בסכיזופרניה עקב התקף פסיכוטי שעבר בזמן הצבא. מאז הוא נוטל רספרידל 2 מ"ג ביום. אני מנסה הלכנס להריון כבר כמעט שנה. שאלתי היא האם יש אפשרות שאנחנו לא מצליחים בגלל הרספרידל? וכמו כן מהם האחוזים שאחד מילדינו יחלה בזה?
שלום פז. תשובות: 1) אכן יש אפשרות שהריספרדל מפריע לנסיון להיכנס להריון. צריך לפנות לרופא המטפל על מנת לברר את העניין. באופן ספציפי ריספרדל יכול לגרום לעליה של הורמון בשם פרולקטין שיכול לגרום לבעיות פוריות אצל נשים וגם גברים. בדיקת מעבדה פשוטה תבדוק את העניין. כמו כן מומלץ לשניכם לפנות לבדיקות פוריות מכיוון שאתם מנסים כבר שנה ללא הצלחה. 2) במקרה שהורה אחד לוקה בסכיזופרניה (המקרה שלכם) הסיכוי שאחד הילדים ילקה במחלה הוא כ-12%. כלומר 88% סיכוי שלא. בברכה, ד"ר אהוד ססר
לאחרונה קראתי מאמר שהתרופות מקצרות חיי החולים השפעה על הלב פגיעה מוחית ועוד. האומנם? איך ניתן לשלב בין מתן התרופות לפי המלצת הרופא ולא לפגוע בחיי החולה...
שלום יעלית. לכל התרופות בעולם יש תופעות לוואי. בבחירה של טיפול תרופתי כלשהו תמיד לוקחים בחשבון את מאזן הרווח וההפסד. כמו כן אי אפשר להכליל - יש תרופות שמאריכות חיים, יש כאלה שיכולות לקצר ויש כאלה שלא משפיעות על אורך החיים. זה לא רק בפסיכיאטריה. יש טיפולים כמותרפיים שיכולים לקצר חיים ולגרום לנזק לבבי - אך אין ברירה כשיש סרטן. אצל אנשים שסובלים מאפילפסיה חלק מהתרופות יכולים לפגוע בתפקודים קוגניטיבים מוחיים - אולם הברירה היא לסבול מהתקפי אפילפסיה מסכני חיים. אז מה לגבי פסיכיאטריה? למשל, חלק מהתרופות האנטיפסיכוטיות יכולות לגרום לסינדרום המטבולי (כתבתי על כך בהרחבה בפניות אחרות בפורום). במקרה כזה ניתן להחליף את התרופה או לשנות הרגלי חיים בכיוון תזונה נכונה וכושר גופני. יש לזכור שמבקרה של מחלת הסכיזופרניה, אופציית אי הטיפול יכולה להוביל לחיים של פסיכוזה, הסתגרות, איכות חיים אפסית ובמקרים רבים גם אובדנות, כך שהרווח מהטיפול גבוה לאין שיעור מהסיכון שהוא כיום מינימלי. בברכה, ד"ר אהוד ססר
הבת שלי מקבלת כרגע סוליאן. האם יש דרך למנוע נזקים עתידיים? בדיקות תקופתיות? מה עלי לבקש מהפסיכיאטר? תודה
שלום רב לצוות הרפואי האכפתי כתבתי ב 30 לספטמבר וטרם נענתי אני פונה שנית . יכול להיות ושאלותי לא הוי מספיק ברורות .להלן פרוט שאלותי 1.אני נוטל 20 מ"מ זפרקסה פעם ביום בבוקר לפני צאתי לעבוד. ובערב חצי קלונקס עד כדור אחד לפני השנה. 2.בשבועיים האחרונים אני ממש בלחץ כאילו רודפים אחרי אנשים הרוצים לפגוע בי או בבני המשפחה שלי.(אני לא מסוכסך עם אף אחד) 3.אני מרבה לשתות קולה או רדבול האם המשקאות האלה מפריעים לפעילות של הכדורים שאני לוקח. 4. האם יש אפשרות להוסיף כדור סוליאן בנוסף לזפרקסה שאני לוקח. בתודה לילי
שלום. ראה תשובה בהמשך הפורום. לגבי הסוליאן - זאת גם אופציה אך כאמור יש להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
הבת שלי בת 26 אובחנה לאחרונה כחולה סכיזופרניה (עדין קשה לי להגיד את זה). היא עזבה את האוניברסיטה למרות שהיתה תלמידה מעולה..אבל האולם הסגור הכביד עליה...... לאחרונה היא פגשה חבר חדש שאומנם ראה התקף אחד שלה שהיה קצר יחסית. אבל אין לו מושג ממה זה. האם ומתי עלינו לספר לו..... מה סיכויי הצלחת הנישואים אצל החולים ? ומה לגבי ילדים מה ההמלצות האם מותר להם? מומלץ? מה לגבי השפעת ההריון על המחלה? האם מזרז מחמיר? או מעצים? ההתקפים(3) שהיו, היו בעיקר הזיות והתנתקות מהחיים.....אין לה מחשבות אובדניות או אלימות...לפחות כרגע...... תודה
שלום יעלית, מציעה שתחפשו גם לכם כמשפחה קבוצת תמיכה. לבד זה קשה. לדעתי קודם כל שהיא תהיה מאוזנת. זה החלטה שלה מתי לספר לחבר. עדי
כרגע היא מאוזנת. מקבלת תרופה ומקפידה לקחת....אבל החשש שאם הוא ירצה לנתק קשר, יהיה לה קשה לקבל זאת, החשש שלי מהתקף נוסף.
בעלי חולה בסכיזופרניה ועבר שני התקפים: אחד בצבא שנה לפני שנפגשנו ואחד לפני כשנה כשפתאום החליט על דעת עצמו שהוא מסתדר בלי הרספרידל (אנחנו יחד כבר 6 שנים). על ההתקף הראשון לא היה לו קל לספר לי ואני בהתחלה נבהלתי מזה כי לא ידעתי על זה הרבה אבל חקרתי ודיברנו על זה. ההורים שלי נבהלו יותר ממני, לא רצו שנהיה בקשר, אבל האהבה שלנו הייתה(ועדיין) חזקה מאוד. בגלל שלא הייתי איתו בהתקף הראשון לא זיהיתי כשהתחיל השני, לפתע הוא השתנה ולא הבנתי למה. כששאלתי אותו אם הוא לוקח כדורים הוא אמר לי שכן למרות שלא לקח. הוא אמנם הפסיק מתוך מודעות אבל אח"כ כבר לא היה בשליטה על ההדרדרות במצבו. עכשיו הוא שוב מאוזן ובן אדם מדהים. אם בתך תבין ותפנים שהיא חייבת לקחת את התרופות לאורך כל החיים זה יקל עליה. כל אחד מאיתנו בא עם "תיק" כלשהו. כל עוד היא מאוזנת זה לא אמור להפריע לבעלה לעתיד או לחבר שלהף כדאי שתספר לו על זה כי זה מקרב וגם כי זה גנטי. שיקראו ביחד חומר על זה, שילכו יחד אפילו לפגישה אצל הפסיכיאטר אם יש לחבר שלה שאלות. מקווה שהכל יעבור בשלום, וסליחה על אורך התגובה.
עזרת לי מאוד......בהצלחה לכם!!!!!!!
שלום יעלית. קיבלת תשובות יפות מאד ממשתתפי הפורום כולל מאנשים עם נסיון אישי בנושא. הנה עוד מספר תשובות: 1) מה הסיכויים להצלחת הנישואים? דומה פחות או יותר לכלל האוכלוסיה. 2) מה לגבי ילדים? זכותו של כל אדם להיות הורה, גם למתמודדים עם מחלות נפשיות. במידה ומחליטים שרוצים ילדים - כדאי לפנות לייעוץ עוד בשלב התכנון (יש יותר מדי מקרים בהם מתמודדות עם הפרעות נפשיות נכנסות להריון קודם ושואלות שאלות אחר כך, ואז זה כבר מאוחר מדי להתאים את הטיפול התרופתי באופן שימזער את הנזקים האפשריים לעובר). 3) מה לגבי תקופת ההריון? מבחינה תרופתית לפעמים צריך לשנות את הטיפול. כמו כן ההכנה להריון הוא לא רק עניין תרופתי - יש לבחון את היכולות התפקודיות, את מערכת התמיכה וכד'. יש להכין את המתמודדת לאפשרויות של משברים (בד"כ בשבועות לאחר הלידה) ולהיערך בהתאם. כמו כן יש לקחת בחשבון את המרכיב התורשתי של סכיזופרניה - יש כ-12% סיכוי שההפרעה תעבור לילד (ו-40% עם גם בן הזוג חולה). מצד שני - רוב הסיכוי (88%) הוא שלא. 4) האם צריך לספר לחבר על המחלה? ההחלטה האם לספר היא של בתך בלבד. יחד עם זאת אין ספק שמומלץ שהחבר ייקבל את כל המידע מבעוד מועד, כך הוא יוכל להכיר את בתך ולהיערך בהתאם לעיתות של משברים. כמו כן זה יתרום לאמון בין בני הזוג (שיינזק עד מאד אם הדבר יתגלה בצורה עקיפה). אם (חס וחלילה) יהיה לה התקף פסיכוטי נוסף והוא לא קיבל הסברים לפני כן - זה ייראה לו כרעם ביום בהיר, ומנסיון ממטופלים שלי - לא תמיד מתאוששים מזה. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום, אני מצטערת על הכאב שאת מרגישה ואני מכירה אותו ממקום עבודתי. אני עובדת כמדריכה שיקומית במועדון החברתי של עמותת אנוש בת"א. מגיעים אלינו חברים המתמודדים עם בעיה רגשית או נפשית בגילאים 18-34. הבעיות שאת מזכירה לגבי האם לספר לבן זוג, המותשות שלך - חשוב לי להגיד לך שאלו נושאים שעולים ואת לא לבד! אני מזמינה אותך ליצור קשר עם המועדון שלנו, שיכול לתת לבת שלך מפגש עם אנשים שמתמודדים עם בעיות דומות, חוגי העשרה, הכוונה אישית, חברתית ותעסוקתית. מנהלת המועדון ואנוכי עובדות כמיטב יכולתינו על מנת לדאוג שכל חבר במועדון יתקדם וגיע לאן שהוא רוצה להגיע. יחד איתנו פועל צוות מסור של מתנדבים שמארגן פעילויות, שיחות קבוצתיות ושיחות אישיות. אנחנו פועלים יומיים בשבוע - בימי ראשון ושלישי, מארבע וחצי עד שבע וחצי. אנחנו נמצאים בכיכר מסריק בת"א, אם אתן לא גרות בת"א או בסביבה, חשוב לי לציין שלאנוש מועדון חברתיים רבים, כמו גם שירותים הנותנים מענה גם לבני משפחות של אנשים עם קשיים נפשיים, שיכולים להוות לך מקור לתמיכה. מזמינה אותך ליצור איתי או עם מנהלת המועדון שלנו קשר: אילה נירגד, מנהל מועדון - 0527958554 קרין לוי, מדריכה שיקומית - 0509198838 טלפון המועדון - 035239036
ערב טוב האם רופא פסיכיאטר הנמצא בוועדה רפואית של ביטוח לאומי יכול לשלוח חולה סכיזופרניה בעל רשיון נהיגה למרבד המרכז לבטיחות בדרכים לבדיקת כשירות להחזקת רשיון או שרק הרופא האישי המטפל שלי שהוא גם פסיכיאטר יש לציין שאני לא לוקח תרופות 3 שנים
שלום שרון. בעקרון כל רופא שמתרשם שיש סיכון בנהיגה על רקע רפואי יכול לפנות למרב"ד בכתב ואז המטופל יזומן לבדיקת כשירות. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום אבי חולה בסכיזופרניה ומטופל היטב בהוסטל ומשם עבר לדיור מוגן. בסביבות גיל 20 התחלתי לחוש בדיכאון הירהורים והתלבטויות עד שהרגשתי שאין ברירה והתחלטי להשתמש ברסיטל, לאחר שנה של טיפול עם שיפור במצב, התחלתי להוריד את המינון לאט לאט עד שהפסקתי השימוש, אבל לאחר 4 חודשים חזר הדיכאון אפילו יותר חזק, הפעם לא רק שלא היה לי כוח לעשות שום דבר אלה גם לא רציתי לעזור לעצמי- כאילו שנאה עצמית. חזרתי שוב לקחת רסיטל ומאז ועד עכשיו עברה כשנה, המצב חזר להיות טוב לאחר כחודשיים, והיום אני במעקב אצל פסיכאטר ופסיכולוג. השאלה היא האם אתה חושב שהדבר עלול להוביל לסכיזופרניה בעתיד? מה עלי לעשות כדי למנוע את המחלה הזאת? האם סכיזופרניה היא מחלה שאפשר למנוע או שהיא גזרה גורלית משמיים, והכל כתוב מראש בגנים? תודה רבה מראש
שלום יחזקאל. תשובות: 1) אתה שואל אם דכאון יכול להוביל לסכיזופרניה. התשובה היא שבמרבית המכריעה של המקרים לא. באופן נדיר דכאון יכול להיות סימן מקדים לסכיזורפניה, אך את זה רק יודעים בדיעבד ואין דרך לנבא זאת מראש. 2) אתה שואל אם ניתן למנוע סכיזורפניה. היום נערכים מחקרים רבים מאד בנושא, אולם נכון להיום אנחנו לא יודעים על טיפול ספציפי שימנע את התפרצות המחלה אצל מישהו בסיכון מוגבר (כגון קרוב משפחה). כמו כן יש גם סוגיות אתיות סבוכות מאד במתן טיפול אנטיפסיכוטי למישהו שהוא לא פסיכוטי, אלא רק בסיכון בשל רקע גנטי. 3) הסיכוי ללקות בסכיזופרניה אם יש הורה אחד חולה הוא כ-12%, כך שמרבית הסיכוי (כ-88%) הוא שלא. בכל מקרה מומלץ להמשיך מעקב סדיר אצל פסיכיאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר
מה לגבי הירהורים והתלבטויות והתפלספות על דברים אבסורדים ....יתכן שמדובר כסימן מקדים לסכיזופרניה. . אם כי הם נפסקו לאחר נטילת תרופה מקבוצת ssri, ואחרי תקופה של ניסיון אמיתי בחיים עצמם אחרי בית הספר והצבא?
אחי סובל מסכיזופרניה, המצב שלו מאוד קשה. הוא עבר המון תרופות וההשפעה שלהן עליו הייתה זניחה. הוא בן 26 ולהורים שלי כבר קשה מאוד להתמודד איתו. אני מאמין שהמצב הנוכחי שהוא נמצא בבית הוא סובל וההורים שלי סובלים איתו. האם אתם מכירים מוסדות/הסדרי מגורים או כל דבר אחר שבו אפשר לשכן את אחי כדי שיתנסה בסביבה חדשה ובחיים עצמאיים?
שלום. הנושא של שיקום מתמודדים עם סכיזופרניה בקהילה הוא חשוב ביותר והוא עלה כבר מספר פעמים בפורום. להלן תמצית הדברים. לא תמיד קל לשכנע מטופל שאובחן כסובל מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי. מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים (הוסטל או דיור מוגן), תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: 1) כצעד ראשון יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים אם זה הפסיכיאטר, העובד הסוציאלי או רופא המשפחה. 2) יש לתת הסברים מקיפים על מהות ההוסטל במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. 3) ניתן לארגן ביקורים במספר הוסטלים לצורך התרשמות בתאום עם העובד הסוציאלי. שוב במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. 4) ניתן להסביר למטופל שהוסטל אינו סוף הדרך בהמשך ניתן להתקדם לדיור מוגן (דרגת עצמאות גבוהה יותר) ולתעסוקה בשוק החופשי. 5) כמו כן ניתן להסביר שמעבר להוסטל אינו מהווה נתק מהמשפחה כלל ועיקר. הוסטלים נמצאים במרכזי אוכלוסיה וניתן לבקר את המשפחה בכל עת, לבוא לחופשות בסופי שבוע וכד'. 6) למי פונים לגבי השיקום? לרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
ד"ר שלום, אחי אובחן כחולה סכיזופרניה לפני כשנתיים ע"י הפסיכיאטרית שלו. מלפני שנה התקדם בצעדי ענק (חי אצל אחי הקטן). כיום הוא רוצה לממש את סל השיקום ולעבור להוסטל או דיור מוגן בגלל בדידותו ורצון להיות עצמאי ולא תלוי (הוא תמיד התרחק מאנשים וכעת מחפש קירבה). לאחר הועידה נשלחה אליו רשימת הוסטלים ולא דיור מוגן. בהוסטלים שבדק נאמר לו שיש חוק לפיו קודם נקלטים למשך שנה בהוסטל למען ידעו אם מתאים או לא. חשוב לציין שהוא עצמאי ומוכיח את הרצון להשתקם (תהליך הכרתו את המחלה לא הייתה פשוטה) ובהוסטל נאמר שהם שייתנו לו התרופות (אני חוששת שזה ישבור אותו. הוא צריך סביבה שמאמינה בו). שאלותיי הן: 1. האם ניתן לפנות ישירות לדיור מוגן ואיך ניתן לדעת האם הוסטל מסוים מתאים לו? ההוסטל שפנה אליו הינו הוסטל מתוגבר (ברשימה יש גם כללי וכו'). 2. בהוסטל יש הפנייה לתעסוקה בת שעות בודדות ביום. אחי עייף רוב שעות היממה והוא חושש מכך. האם מחייבים בתעסוקה? חשוב לי לציין שלמרות פנייתי, משפחתי ואנוכי לא מתערבים בהחלטותיו, אלא אם שואל. אני צריכה להיות ערוכה במידה וישאל (למדנו שהתערבות יתר רק מזיקה. אנו מפגינים את אהבתנו למען יידע שיש על מי לסמוך). אני מודה לך ומתנצלת על המגילה הארוכה..... שבוע טוב! אחות
שלום. תשובות: 1) ההחלטה לגבי הוסטל או דיור מוגן הוא של ועדת סל השיקום האיזורית (המורכבת מרכזת סל השיקום, פסיכיאטר ועו"ס). אם הם החליטו שעליו לעבור תקופת התנסות בהוסטל - אז זו האפשרות היחידה כרגע. יש לומר שיש הגיון בהחלטה זו - הדרך לעצמאות צריכה להעשות בהדרגה. יש מקרים רבים בהם "קופצים" מהר מדי ואז נופלים. לגבי אופן מתו הטיפול התרופתי - בהוסטל יש אופציה שייקבל את התרופות מהצוות או שייקח באופן עצמאי. זה תלוי בהתרשמות צוות ההוסטל. 2) לגבי תעסוקה - כמובן שאי אפשר להכריח בן אדם לעבוד בכח בניגוד לרצונו. אולם הדרך לשיקום ועצמאות כוללת גם עידוד יכולות תפקודיות - וזה כולל עבודה. יש עבודות לא קשות בכלל במסגרת של מפעלים מוגנים. בברכה, ד"ר אהוד ססר
דוקטור שלום שאלתי אותך שאלה בפורום ונדהמתי מהפירוט בתשובה מהיחס האישי הרגשתי שכתבת לי תשובה מכל הלב ברגישות ובמקצועיות .עברתי על שאלות ותשובות שקיבלו אנשים ממך ופשוט התרגשתי .בהשוואה לפורומים דומים באינטרנט אתה פשוט ענק.שילוב מנצח של ידע מקצועי ושל רצון לעזור ולענות מכל הלב בתבונה ורגישות ולא במטרה לסמן וי ולעבור הלאה . אין לי מילים.תודה רבה מעומק הלב.
שלום חנה. תודה רבה על המחמאה. צריך לזכור שמאחורי כל פניה בפורום יש אדם במצוקה שמחפש תשובות ויש לתת לכל אחד את מירב ההתייחסות, גם אם זה לא לוקח קצת יותר זמן. ושוב תודה, ד"ר אהוד ססר
שלום, אני חולת סכיזופרניה בת 31 , לוקחת רספרידל קונסטה ופריזמה, וכנרה שבקרוב לאחר התקף נוסף , אתחיל לקחת שוב גם דפלפט שלקחתי בעבר. אני עירנית ובדר"כ אין לי את הסימנים השלילים כמו שהיו לי בהתחלה, הרבה בזכות הפריזמה אבל מאוד מפריע לי משקלי. השמנתי המון בייחס למה שהייתי וזה לא נותן לי מנוח. אני מבינה שאת הרספרידל אין להחליף , אבל האם יש איזה תרופה נגד דיכאון או כתחליף לדפלפט שגורמת למצב של הרזייה או לפחות לא משמינה? תודה רבה - אני כבר מיואשת
שלום. אין צורך להיות מיואשת - יש הרבה אופציות למתן טיפולים פחות משמינים. בשורה התחתונה - תפני לפסיכיאטר המטפל ותסבירי את הדאגות שלך. ניתן רק לומר שיש תחליפים לדפלפט שפחות משמינים ויש תרופות נוגדות דכאון פחות משמינות מפריזמה. כמו כן אין לשכוח שבכל מקרה יש לשמור על תזונה נכונה וכושר גופני. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום לפני כשנתיים הניחה השכנה מתחתי מכתב עבורי ובו ציינה כי אני מתעללת בה,וכי יש לי מישהי שמפעילה אותי ואני שומעת בקולה, כמו כן ציינה שאני כל הזמן בבית ואין לי משפחה ואף אחד לא מבקר אותי וכו', מה שבהחלט לא נכון. מדובר באישה שלדעתי בודדה, אני בקושי רואה אותה יוצאת מהבית (נראה לי שהשליכה את בדידותה עלי). יש לנו במשותף למספר דיירים מן "ארון אויר" הסגור עם חלונות בכל קומה ובו עוברים כבלי חשמל וצינורות מים. כמעט מידי ערב או לפנות בוקר היא צועקת לי, מגדפת, מקללת, טוענת שיש לי בן שנטשתי והיא תתפוס אותו ותספר לו. לפני מספר דקות שמעתי אותה ממלמלת משהו ובסוף אומרת תיזהרי. עד עכשיו אני לא מגיבה לה בכלל, כשראיתיה במדרגות אמרתי שלום, אך היא התעלמה בכעס.מאז אני לא אומרת כלום. אני חוששת כי תהפוך להיות אלימה לאור המצוקה הרגשית שלה . אשמח מאוד אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות. אני לא רוצה להזמין משטרה וכו' מכיוון שאני מבינה את מצוקתה ולא רוצה לפגוע בה (מה שיאמת את דבריה כי אני מתעללת בה..) האם עלי לפנות לשרותי הרווחה ולבקש שיבקרו אצלה ? האם אני יכולה לעשות זאת בעילום שם? שכן אני לא רוצה שהיא תדע שזו אני. אשמח לכל עיצה. תודה וחג שמח. דפנה.
שלום דפנה, את יודעת אם יש לה משפחה? ואם לא, אז אולי תפני לרווחה, למרות שזה נראה לי לא לגמרי יעזור. עדי
הי עדי חשבתי על לברר עם אחד השכנים אם יש לה משפחה, אבל לא נראה לי כי כל הזמן היא לבד בבית, אני לא רואה שבאים אליה או יוצאים ממנה, אם היתה לה משפחה סביר להניח שלא היו משאירים אותה במצב כזה. ידוע לי שהיא אלמנה.
שלום דפנה. זוהי אכן סוגיה לא פשוטה - יש לך שכנה שמקללת אותך, צועקת עליך ואף מאיימת עליך. כמו כן עולה חשד שהיא שרויה במצב פסיכוטי (מחשבות שווא של רדיפה וכד'). אם כל אי הנעימות שבדבר, כדאי להתייחס למצב בעוד מועד לפני שיקרה משהו. יש לך מספר דרכים לפעולה: 1) לפנות לרווחה (הכי מומלץ). עדיף שתכתבי להם מכתב ואז הם יכולים להחליט על עריכת ביקור בית ולהמשיך את הטיפול משם. 2) לפנות למשטרה במידה והיא מאיימת עליך. 3) לפי מה שאת מוסרת יכול להיות שיש מקום לאשפוז פסיכיאטרי. אחזור כאן שוב על הסיבות לאשפוז כפוי: לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשאדם מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לאשפוז כפוי. לפי מה שאת מתארת יש חשש שזה אכן המצב (לדבריך היא מאיימת עליך) ואז ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. כשזה לא ניתן יש אפשרות לפנות למשטרה והם יכולים להחליט על הבאתה למיון פסיכיאטרי. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום רב בהמשך לשאלותי א. כל הסימטומים שציינת יש לי אותם ברמה מינורית עם תנודות של עליה וירידה למרות שאני לוקח 20 מל"ג ההולנזפין וכדור 1 של קלוניס בלילה. הרופא שלי המליץ לעלות ל30 מל"ג ההולנזפין. ב. מה היית ממליץ במקרה שלי האם לעלות ל30 הולנזפין או שיש אפשרות של שילוב של כדורים אחרים. ( למרות התחושות שלי הלא יציבות המשפחה תומכת והודות לעזרתם ודאגתם אני יוצא בוקר בוקר לעבודת כפיים של 4 שעות ליום.) ג. אני נוהג לשתות ראד בול בין שתים לשלוש קופסאות ביום האם זה יכול להשפיע לרעה עם הכדורים שאני לוקח. בתודה לילי
שלום. 1) אני חוזר ואומר שאי אפשר לתת לתת יעוץ ספציפי בפורום אינטרנט לגבי טיפול זה או אחר מכיוון שצריך לערוך בדיקה מקיפה שרק הרופא המטפל יכול לעשות פנים מול פנים. לגבי ההמלצה להעלות מינון הזיפרקסה (אולנזפין), כפי שאמרתי זה תלוי בסימנים (וזיפרקסה בד"כ נותנים כשיש תופעות פסיכוטיות). 2) לגבי שתיית רד בול - יש מחקרים לכאן ולכאן אולם בשל המרכיבים (טאורין, קפאין, סוכר) הוא בהחלט יכול לגרום להפרעות בשינה, אי שקט, כאבי ראש, עליה בלחץ דם וכד'. לפיכך הוא לא מומלץ באופן כללי, ובעיקר למי שכבר יש בעיות נפשיות מפני שהוא יכול להוציא מאיזון. בברכה, ד"ר אהוד ססר
אימי חולה בסכיזופרניה.הורי התגרשו כשהייתי בגיל 6 ולא גדלתי איתה. אימי לא מדברת איתי על המחלה משום שאינה רוצה להכיר בה- לפחות בפני. מאחיותיה הבנתי שגם הן מתקשות ליצור איתה דו שיח בנושא מכיוון שהיא נכנסת לכריזה כל פעם שמזכירים לה את זה. היא אובחנה כחולת סכיזו' במהלך שירותה הצבאי. אני בת 28. אני רוצה להיכנס להריון אך אני ממש חרדה שהמחלה תעבור בתורשה. יש לי עוד אחות ביולוגית ושתינו לא קיבלנו את המחלה בתורשה. עד כמה שידוע לי צד אבי גם כן אינו נושא את המחלה. מה הסיכוי שהמחלה תעבור הלאה במידה ואכנס להריון? האם יש לכך אבחון גנטי מוקדם? ובכלל אצל בני אדם האם ניתן לגלות אותה לפני שהיא מתפרצת?
אין כל אפשרות לבצע אבחון גנטי מוקדם לאיתור סכיזופרניה. גם לא ניתן לנבא אם אדם יחלה בעתיד לפני שהמחלה מתפרצת.
שלום שיר. תשובות: 1) הסיכוי שסכיזופרניה תעבור בתורשה בין אם לבת הוא כ-12%. במידה ואת לא תלקי במחלה (וכאמור את כבר בת 28 אז יש רוב הסיכוי הוא שלא) אז הסיכוי שהמחלה תעבור לתינוק שלך עומד על הסיכוי של כלל האוכלוסייה - כ- 1%. כלומר 99% סיכוי שלא. אם בכל זאת תלקי במחלה - אז הסיכוי שהוא יעבור לתינוק הוא 12% (כלומר 88% שלא). 2) אבחון גנטי - אין אבחון גנטי לסכיזופרניה. סכיזופרניה היא מחלה מורכבת עם מיכיבים תורשתיים רבים וסבוכים (מה שקרוי "מולטיפקטוריאלי") ולכן אין גן יחיד שאחראי על המחלה שניתן לבדוק. 3) לצערנו אין עדיין דרכים לאבחן סכיזופרניה בדרגת מהמנות גבוהה לפני התפרצות המחלה. בדיעבד ניתן לזהות סימנים מקדימים כגון התבודדות, חוסר ריכוז, חרדה וכד', אך יש להדגיש שהרוב המוחלט של אנשים עם תסמינים אלה _לא_ יחלה בסכיזופרניה. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום אחי חולה במחלת הסכיזורפניה מזה 7 שנים אחי במשך תקופה של שנתיים אחי נטל תרופות ללא ידעתו דרך השתיה לפני כחודשיים אחי גילה והפסיק לתקופה של שבועיים לאכול ולשתות לכן הפסקנו אחי קיום ירד במקל באופן משמעותי מאוד מקיא מידי פעם ואינו מוכן לקבל טיפול תרופתי או טיפול מקצועי הוא נמצא בפגישה פעם בחודש אצל פסיכאטר דרך הקופת חולים מזה כבר 5 שנים אך שום דבר לא השתנה רק החמיר אחי לא קם מין המיטה ולא יוצא מהבית ביומיום הוא שוכב במיטה מרבה בשינה מתקלח פעם ביומיים ואוכל ארוחה ביום ולפעמים גם לא אוכל בכלל ברצוני לבקש עזרה כיצד אני יכולה לסייע לאחי האם יש לך המלצה? אחי אינו מסוכן לסביבה ולא לעצמו הוא בן אדם נעים הליכות ומאוד חכם אך המחלה הרסה אותו אני רוצה שהוא יקום מין המיטה יטול את הכדורי ויטופל ע"י שיחות אני ומשפחתי הגענו למבוי סתום ואיננו יודעים כיצד לעזור לו אודה לך אם תעזור לנו תודה ויום טוב,
שלום מיטל. את מתארת נושא כאוב שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה, הירידה בתפקוד וכד'. אתמקד בדברים העיקריים הרלוונטים לגבי מקרה זה. אני מתנצל על כך שחלק מהדברים כבר כתבתי בפניות קודמות. 1) את מספרת שנתתם לו טיפול ללא ידיעתו דרך השתייה. זהו דפוס שמשפחות רבות נוקטות בו בשל הסירוב של המתמודד לקחת טיפול מיוזמתו בשל סוגיות שונות כגון חוסר תובנה למחלה, תופעות לוואי ועוד. למרות שאפשר להבין את המצוקה של המשפחות, במיוחד כשהם יודעים מנסיונם שכאשר המטופל נוטל טיפול תרופתי הוא יכול לתפקד, ליצור קשרים חברתיים וכד' - אך זהו דפוס שגוי בשל מספר סיבות: א) מתן תרופות בסתר בד"כ משיג בסןף תוצאות הפוכות - המטופל (שגם כך לעיתים סובל ממחשבות שווא של רדיפה כלפי משפחתו) מאבד אמון באנשים שהכי קרובים לו, דבר המהווה פגיעה לא פשוטה שיכולה להפריע להמשך שיתוף הפעולה עם הטיפול והשיקום. ב) מתן תרופות בסתר זה פסול אתית - גם מתמודד עם מחלות נפשיות הוא אדם עם מלוא זכויות הפרט - ומגיעים לו כל ההסברים על הטיפול שהוא מקבל, כולל על תופעות הלוואי האפשריות. יתרה מכך - אפילו כשאדם מאושפז בכפיה במחלקה סגורה ומקבל טיפול בניגוד לרצונו - גם אז הוא יייקבל את מלוא הפרטים על הטיפול ולעולם לא יינתן לו תרופה ללא ידיעתו. 2) אז איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המפאניים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. 3) לגבי סוגיית התובנה: את מציינת שאחיך מסרבת להכיר בכך שהוא סובל מבעיה נפשית ושהוא צריך טיפול, וכאמור אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת (כפי שנתכב לעיל) יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 4) לגבי הצורך באשפוז: לפי התאור שלך הוא לא מסובן לסביבה אך נראה שיש מרכיב של מסוכנות עצמית (הרעבה עצמית, הזנחה). נראה שיש מקום לשקול אשפוז לצורך איזון תרופתי והליך שיקומי. במידה והוא לא מסכים ניתן לשקול אשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לשקול אשפוז כפוי. ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). 5) סוגיית השיקום: את מתארת מצב שבו אחיך אינו מתפקד כלל. יש מקום להתחיל הליך שיקומי, אבל איך משכנעים מטופל שסובל מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי כשהוא לא רוצה? התייחסתי לסוגיה זו גם בשאלות קודמות בפורום. בכל אופן הנה התמצית: מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים, תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: א) כאמור לעיל יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים. ב) יש לתת הסברים מקיפים על מהות ההוסטל במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. ג) ניתן לארגן ביקורים במספר הוסטלים ו/או דיור מוגן לצורך התרשמות בתאום עם העובד הסוציאלי. שוב במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. ד) ניתן להסביר למטופל שהוסטל או דיור מוגן אינו סוף הדרך בהמשך ניתן להתקדם לדרגות עצמאות גבוהות ולתעסוקה בשוק החופשי. ה) כמו כן ניתן להסביר שמעבר להוסטל אינו מהווה נתק מהמשפחה כלל ועיקר. הוסטלים נמצאים במרכזי אוכלוסיה וניתן לבקר את המשפחה בכל עת, לבוא לחופשות בסופי שבוע וכד'. 6) למי פונים לגבי השיקום? לרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. 7) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
תודה רבה ד"ר אהוד ססר עזרת לי מאוד בהמלצות שכתבת אני אשקול את כל האופציות נתת לי כוח להמשך הדרך תודה
תודה רבה ד"ר אהוד ססר עזרת לי מאוד בהמלצות שכתבת אני אשקול את כל האופציות נתת לי כוח להמשך הדרך תודה
לד"ר ססר שלום רב, בתי בת 35 החלה לקבל את התרופה סוליאן 100 מ"ג כדור אחד ביום בערב,היא כבר לוקחת את הכדור בערך כשבועיים,חוץ מזה שהיא קצת עייפה בבוקר וקשה לה לקום, היא מתלוננת על גירודים בכל הגוף,שאלתי היא: האם לתרופה הזו יש גם תופעות לוואי כמו גירודים? מחכה לתשובתך.. תודה
שלום. 1) גרד אינה תגובה נפוצה עם סוליאן. יכול להיות שמדובר בתגובה אלרגית - יש לפנות בדחיפות לרופא. 2) אגב, 100מג זה מינון מאד נמוך לסוליאן, המינונים הם בד"כ בטווח 400-1200מג. 3) באופן כללי ניתן לקרוא את העלונים של כל התרופות (כולל סוליאן) בכתובת הבאה - http://www.doctors.co.il/medicine-ea בברכה, ד"ר אהוד ססר
רצתי לדעת הייכן יש מקומות לחיי חברה של גלאים 25 או מקומות לאנשים שיש קצת בעיות נפשיות המטופלות אשמח אם תתנו לי מידע זה
שלום. אתה צריך לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת באיזור מגוריך כדי לברר. באופן כללי יש מגוון מסגרות חברתיות למתמודדים עם הפרעות נפשיות (כגון מועדון אנוש, קלאבהאוס, בית אקשטיין ועוד רבים וטובים אחרים). בברכה, ד"ר אהוד ססר
זה התחיל בתור תהליך קירוב לדת והיום בדיעבר אני מבינה שזה חלק מהמחלה, מדובר במצב של כמעט 10 שנים שהחמיר משמעותית בשנתיים האחרונות ותוך כדי גם המשפחה הבינה וקיבלה שמדובר במחלת נפש. לקח לנו המון זמן להביא אותה למצב שהיא רואה פסיכיאטר ונותרנו במצב של ברירת מחדל של אישפוז שככל הנראה יעשה בכפייה. כיום בת 44 והיא לוקחת 20 מ"ג של זיפרקציה בערך כ- שלושה חודשים ללא שיפור משמעותי. רציתי לדעת מניסיונך האם יש לאנשים שחולים במחלה כל כך הרבה זמן ללא טיפול סיכוי לצאת מזה ולא להיות מאושפזים לתקופה ארוכה או כל החיים? בנוסף רציתי לשמוע את חוות דעתך לגבי בית החולים כפר שאול (מפאת התיאורים המזעזים שאני שומעת על המקומות הללו) אודה לתשובתך חג שמח,
שלום טלי. אין ספק שזו חוויה לא פשוטה להתמודד עם אם שסובלת מהפרעה נפשית ולפעמים זה גורם להיפוך יוצרות בכך שהבת צריכה לתפקד כדמות האחראית בעוד האם מתמודדת עם המחלה וכו'. ולשאלותיך: 1) האם אמך תצטרך להיות מאושפזת כל החיים? איני יכול לענות על המקרה שלה באופן ספציפי אך באופן כללי כשסכיזופרניה פורצת בגיל יחסית מאוחר אז בד"כ הפרוגנוזה (התחזית) היא יותר טובה ואחוז גבוה מהמתמודדים מצליחים לקיים חיים סבירים תוך טיפטול ומעקב מסודרים ללא הזדקקות לאשפוזים ממושכים. 2) נכון שעדיף להתחיל טיפול כבר בשלבים הראשונים על מנת למנוע התדרדרות אולם אין זה אומר שאם תתחיל טיפול עכשיו מצבה לא ישתפר, ורוב הסיכוי שהוא כן ישתפר. במידה ותרופה אחת לא עזרה, ניתן להחליף לתרופה אחרת. 3) אין זה תפקידי לחוות את דעתי על בתי חולים שונים או רופאים אחרים אך בהחלט ניתן לומר שכפר שאול הוא בית חולים מצויין עם רופאים מהשורה הראשונה. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום רציתי לשאול על הכדור החדש אינוגהבשילוב עם 20 מג זיפרקסה. היו לי הרבה תקוות אבל זה לא עוזר לקולות החזקים שגורמים לי כאבי ראש קשים .אנא עזור לי . לקחתי במשך 5 השנים האחרונות כל כדור אפשרי וזה לא עזר. כיום אני כבר שבועיים על איננוגה כתוספת ל20 מג זיפרקסה אחרי שנגמלתי מ100 מג למיקטל תודה רבה
שלום חנה. את מתארת מצב של עמידות (חוסר תגובה) לטיפול משולב אנטיפסיכוטי. מכיוון שבפורום אינטרנט אין אפשרות להיכנס לפרטים מעמיקים עודות הרקע של מצבך קשה לתת לך המלצה לטיפול ספציפי ואת צריכה להתייעץ עם הרופא המטפל. באופן כללי ניתן לומר שלמטופלים שלא הגיבו למגוון טיפולים משולבים ניתן לנסות תרופה בשם לפונקס. כמו כן יש לנסות לסגל דרכי התמודדות עם המחלה - לעיתים יש מצבים שתרופות לא עוזרות וצריך ללמוד לחיות לצד התסמינים, ואני מכיר לא מעט מתמודדים שיש להם תסמינים קבועים (כגון שמיעת קולות) ובמקביל מצליחים לקיים אורך חיים מלא עם סיפוק עצמי ורמת תפקוד גבוהה (ויש לזכור שאפילו זוכה פרס הנובל ג'ון נאש (מהסרט נפלאות התבונה) מתמודד עם הזיות שמיעה מרבית חייו). אגב - לגבי כאבי הראש - מומלץ לפנות לנוירולוג. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום, אני בת 38 מתמודדת עם סכיזופרניה ומקבלת ריספרידל 1.5 מ"ג, אפקסור 37.5 מג ופרולול 10 מג. אני רוצה להפוך לאם ורציתי לשאול גם לגבי הטיפול הרפואי וגם לגבי הטיפול הנפשי שילווה את התהליך. כמה אחוזים של אנשים שמתמודדים עם סכיזופרניה הם הורים? מה הסיכונים בתהליך כזה? למה אין שירות מטעם המדינה שמלווה הורים כאלה ולא ישר הילדים נמסרים לאימוץ או משהו? אני חושבת שהגעתי לבשלות לעניין הזה. בתודה מראש וסליחה שזה ארוך, עדי
שלום עדי. ראשית אני רוצה לברך אותך על כך שאת חושבת על אמהות באופן אחראי ופונה לייעוץ _לפני_ שאת נכנסת להריון. יש יותר מדי מקרים בהם מתמודדות עם הפרעות נפשיות נכנסות להריון קודם ושואלות שאלות אחר כך, ואז זה כבר מאוחר מדי להתאים את הטיפול התרופתי באופן שימזער את הנזקים האפשריים לעובר. לפני ההחלטה להפוך לאם מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל ועם עובדת סוציאלית. מבחינה תרופתית לפעמים צריך לשנות את הטיפול. אצלך על פניו נראה שהטיפול הוא בטוח יחסית לעובר אולם יש גם מקום שהרופא המטפל יצור קשר עם המרכז הטרטולוגי בירושליים על מנת לקבל פרטים עדכניים לגבי השילוב התרופתי שלך. כמו כן ההכנה להריון הוא לא רק עניין תרופתי - יש לבחון את היכולות התפקודיות, את מערכת התמיכה וכד'. יש להכין את עצמך לאפשרויות של משברים (בד"כ בשבועות לאחר הלידה) ולהיערך בהתאם. כמו כן יש לקחת בחשבון את המרכיב התורשתי של סכיזופרניה - יש כ-12% סיכוי שההפרעה תעבור לילד (ו-40% עם גם בן הזוג חולה). מצד שני - רוב הסיכוי (88%) הוא שלא. לגבי ההערה שלך: המדינה _כן_ מלווה הורים המתמודדים עם הפרעות נפשיות בהחלטתם להפוך להורים (דרך גורמי הרווחה) ועושה את מירב המאמצים שהילדים יישארו בחזקת הוריהם, כל עוד הם לא נמצאים בסכנה. לסיום, אני מברך אותך על החלתך להתייחס לעניין באחריות. זכותה של כל אשה, גם כזאת המתמודדת עם מחלת נפש - להפוך לאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום לצוות אני מטופל בהולזפין כעשר שנים במינון של בין 20 ל30 מ"ג נוהג לקחת הכדורים פעם אחת בבוקר. למרות שזאת אנני יציב לחלוטין לאחרונה ירדתי למינון של 20 . תופעות של חוסר איזון ממשיך . הרופא שלי הוסיף לי קלונקס כדור אחד לפני השנה אומנם אני ישן טוב יותר ,אבל המחשבות הטורדניות ממשיכות להטריד אותי בגלים. שאלתי האם למרות שאני מטופל בתרוםות לעולם הגלים ימשכו להטריד ולהפריע לי בתפקוד הכללי.או שאני חייב להשלים עם התופעות של מחשבות לא רצוניות המטעטעות בי.
שלום. חסרים פרטים. לא ברור למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה "לא יציב". אי יציבות יכולה להיות במגוון תחומים כגון מצב רוח, חרדות, מחשבות טורדניות, תופעות פסיכוטיות (מחשבות שווא (למשל רדיפה) או הזיות (כגון שמיעת קולות)) ועוד. הטיפול שונה בהתאם למצב, גם תרופתית וגם פסיכולוגית. לכן עליך לפנות לרופא המטפל לבדיקה מעמיקה כדי לגלות את סיבת תחושת אי היציבות והתאמת טיפול בהתאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום, פעם ראיתי במחשב בקופת חולים בביקור אצל פסיכיאטר שרשום SCHIZOAFFECTIVE SCHIZOPHRENIA + ACE האם ידוע לך במקרה מה זה ACE? שאלתי בפורומים שונים בנושא פסיכיאטריה ואף אחד לא ידע. עם זאת, אני בטוחה שזה מה שהיה רשום שם. תודה מראש.
שלום עדי. אני לא מכיר את המונח "ACE" בתחום של הפרעות פסיכיאטרית. בתחומים אחרים - ACE זה קבוצה של תרופות להורדת לחץ דם או (בשם ACEI) קבוצה של תרופות לטיפול בשיטיון (דמנציה). בברכה, ד"ר אהוד ססר
לד"ר אהוד ססר שלום וברכה! אני כותבת אליך בקשר לבני היקר, ואפרט בקצרה: היתה לו לפני כ-3 שנים אפיזודה יחידה ב"ה של התקף פסיכוטי קל (לעניות דעתי) היה בבי"ח 24 שעות ולדרישתו שוחרר עם וועדה רפואית בעזרת עו"ד, להמשך טיפול בבית. מאז לא היה שום אירוע. במעקב אצל פסיכיטר במירפאה אחת לחודש+ , לדעתו אובחן בסכיזופרניה ,ולמניעה מטופל במינון נמוך : 1 וחצי מ"ג ריספרידל ללילה + 2 רסיטל בבוקר. בהסכמה ושיתוף פעולה מלא. מוגדר 100% נכה, אולם אני תוהה ושואלת: 1. איך יש ביטחון מלא בהבחנה? לא יכולה להיות טעות? 2. לאור מצבו הטוב, אפרט בהמשך, אין מגמה להפסיק תרופות? הוא מרגיש טוב למעט קושי קל לקום בבוקר.ועייפות לעיתים.אין שום תופעות ושום כלום. בחור כרגיל די שמח ,זורם , ואף רוצה למצוא בת זוג לחיים ולהקים בית. 3.מאז בני , חזר לעצמו כמעט מלא, בחור אינטיליגנט,עשה פסיכומטרי בהצלחה יתרה,שקל לימודים באוניברסיטה ,אולם הלך אח"כ בייעוץ מאבחן מכון "קרן" ללימודי תעודה הנה"ח ,סיים 1+2, וממשיך הלאה. 4.הוא מנסה למצוא עבודה,באופן עצמאי ,בשוק החופשי,אולם לא מוצא בינתיים. נחלנו אכזבה מביטוח לאומי -מ"ח שיקום שבינם למילה "שיקום" אין "כלום" , מפנים אותו לתעסוקה ניתמכת עם ליווי ,וטוענים שהוא חייב לעבוד דרכם. הוא ניסה והרגיש לא שייך ומושפל מעצם הליווי והסקפטיות שנוהגים בו, האם יש גוף מסוים שאתה מכיר שעוזר בתעסוקה עם מתן הכבוד הראוי? ומתן ושמירה על מלוא הזכויות? אני מרגישה חסרת אונים ,אני לא מכירה כלל. אני מודה על הרצון הטוב והאוזן הקשבת. אמא אוהבת
שלום ליאורה. תשובות לשאלותייך: 1) שאלת אם יש בטחון מלא באבחנה. ובכן, אף פעם אין 100% ביטחון אולם אם הוא נמצא במעקב פסיכיאטרי מסודר לאורך 3 שנים עם בדיקות חוזרות אצל פסיכיאטר - סביר להניח שהאבחנה במקום. בכל מקרה, תמיד ניתן לגשת עם המטופל ועם כל החומר הרפואי לפסיכיאטר נוסף לצורך קבלת חוות דעת שניה. 2) לגבי הפסקת טיפול - זו שאלה שחוזרת על עצמה רבות בפורום. בקיצור - במידה והאבחנה היא אכן סכיזופרניה (ראי סעיף קודם) אז הפסקת הטיפול תומנת בחובה סכנה להישנות מצב פסיכוטי, ולכן זה לא מומלץ. 3) שאלת לגבי תעסוקה. משרד הבריאות מכיר בצורכי תעסוקה של פגועי נפש דרך חוק השיקום משנת 2000. האפשרויות הם תעסוקה מוגנת (כגון מפעל מוגן) או תעסוקה נתמכת (בשוק החופשי עם ליווי). הם אמורים לנהוג במלוא הכבוד בכל פגוע נפש תוך שמירה על זכויות מלאות - ולמיטב ידיעתי כך הם עושים. לגבי בנך - את אומרת שלא הצליח להשתלב בשוק החופשי באופן עצמאי, וזה יכול להיות בגלל הקשיים שנובעים מעצם מחלתו. לכן יש בכל zאת מקום לנסות תעסוקה נתמכת, גם כשלוקחים בחשבון את הקושי החברתי, את ההתמודדות עם ה"סטיגמה" וכד'. הערה: יש גופים פרטיים שעוזרים לפגועי נפש, גם מבחינה תעסוקתית, אך אלה גובים תשלום ונראה שיש קודם כל למצות את הדרכים שהמדינה נותנת בחינם. בברכה, ד"ר אהוד ססר
האם אנשים הסובלים מהפרעה סכיזואפקטיבית בדרך כלל מתקשים לחוש אמפתיה? תודה.
שלום עדי. אמפתיה (שמוגדרת כיכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו) הוא תהליך מורכב הדורש יכולות רגשיות כמו גם יכולות קוגניטיביות גבוהות. בהפרעות פסיכוטיות כגון סכיזופרניה או הפרעה סכיזואפקטיבית יש _לפעמים_ (אם הדגש על לפעמים) פגיעה ביכולות הקוגניטיביות (בעיקר מה שקרוי "תפקודים אקסקוטיביים") וגם פגיעה ביכולת לזיהוי מצבים רגשיים. לכן, לפעמים, אכן יש פגיעה ביכולת לחוש אמפתיה. אני שב ומדגיש שבמקרים רבים אין כלל פגיעה כזו ולא ניתן להכליל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
בן זוגי אובחן כלוקה בסכיזופרניה אפקטיבית,לפני 30 שנה.מטופל תקופה ארוכה בריספרדל, ובזריקה חודשית של קלופיקסול.מתפקד מצוין בכל תפקודי החיים, עובד בשוק החופשי, ובעיקר בן זוג טוב. האם יש מצב שהוא "הבריא"?הרופא שלו מסרב להוריד את הטפול התרופתי בטענה שסוס מנצח לא מחליפים.הסבל העיקרי,הטפול מרדים אותו וגורם לתופעות לוואי לא נעימות.האם גיל 50 וכל הנאמר לא מהווה הוכחה שהאיש בריא.אשמח לתשובתך.
שלום דבורה. סכיזופרניה (והפרעה סכיזואפקטיבית) היא הפרעה כרונית שבד"כ דורשת טיפול שנים רבות (אפילו לכל החיים). תמיד יש את הסכנה שאם מפסיקים את הטיפול תהיה חזרה של המחלה. אם בן זוגך מתפקד מצויין בכל תחומי החיים ועובד בשוק החופשי - נראה שהטיפול אכן מתאים לו. לגבי תופעות לוואי - יש מספר אפשרויות להתמודדות, אף אחת מהם לא מושלמת, ביניהן: 1) להישאר עם המינון הנוכחי ולהישאר עם תופעות הלוואי, 2) להוריד מינון ולהסתכן שהמחלה תפרוץ, 3) להחליף לתרופה אחרת (וגם במקרה זה יש סכנה שהמחלה תפרוץ), 4) להתמודד עם תופעות הלוואי דרך שינוי הרגלי חיים (כושר גופני וכד'). ההחלטה אינה פשוטה וכל מקרה אינדיבידואלי הוא שונה. לכן אני ממליץ להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
