OCPD או נרקיסיזם? נמצא באפלה.
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
שלום רב, מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי OCD ברמה מאוד משמעותית, כזו שאי אפשר לפספס. כמו כן, אני פרפקציוניסט מילדות,מכור לניקיון ולסדר (אפילו מנטלי) ומקבל קשה מאוד דברים שלא מסתדרים (לצערי אני חווה התקפי זעם קשים, תסכול נוראי ואלימות מילולית לפעמים כלפי המשפחה).בתור ילד גם לא ידעתי להתמודד עם זה, הייתי לפעמים לא נרדם בלילות אפילו אם השמיכה לא הייתה מסודרת כמו שצריך, הייתי חי את השלמות שאני רוצה לחיות ולא את המציאות. אני מתקשה ללכת לטיפול כי אני פשוט לא מרגיש שלם עם זה. משתגע מהעובדה שכאילו הכל בסדר, אבל לא בסדר, וכשמשהו לא מסתדר לי הוא פוגע בי בצורה אנושה. תמיד עולה בי המחשבה שאני הורס לעצמי בעצם הטיפול. החלטתי בכל זאת להיפגש עם פסיכולוגית, פשוט כי אני לא מתקדם לשום מקום מבחינת תעסוקה או לימודים, ורציתי לשבור את השגרה ולעשות משהו קבוע(אני אוהב דברים קבועים, בסדר מסוים, עם פואנטה). הבעיה שלי היא יותר עמוקה, ואני צריך להבין את עצמי לפני שאגיע לשפל, כי אני מדוכא מאוד. קראתי המון על הפרעות אישיות, ואני מוצא דמיון ממש גדול בין OCPD לנרקיסיזם. אני כן סובל מהפרעת אישיות (הייתי אצל פסיכיאטרית בקופ"ח וזה מה שהיא איבחנה), רק לא כתוב מאיזו הפרעה. כשהייתי בטיפול שם, לא הרגשתי כלום, רק תסכול. כמו כן, רציתי לשאול אותך האם אפשר לזהות הפרעת אישיות תוך כדי שיחה בודדת של 10 דקות. אני חושב שהבעיה הכי גדולה אצלי היא שאני לא מכיר את עצמי כמו שאני רוצה להכיר. אני רוצה להבין את עצמי במאה אחוז, וכואב לי לדעת שיש סיכוי שאני מאובחן במשהו שלא נכון, או שנכון בחציו. (כשהלכתי לשם אמרתי לפסיכיאטרית סתם דברים, בעיקר מתוך "פוזה" ויש משהו שאני יודע שהיא אבחנה לא כמו שצריך). לדוגמה, היא כתבה שאני סובל מסומטיזציה, כי הראיתי לה שיש לי הרבה צלקות קטנות על הידיים, ואמרתי לה שזה מכוער ושזה מעסיק אותי המון. היא אמרה שהיא לא רואה שום צלקות, אבל אלו צלקות שגרמתי לעצמי כשהייתי נער, ואם מתסכלים קרוב, הן שם. אני לא אוהב פגמים, אני מפחד מהם, ויש לי צלקות בעור לצערי הרב. הרגשתי פתוח לומר לה את זה, והיום אני מצטער. הרי ברור שאפשר להחשיב את הדעה שלה כנכונה בתור בעלת מקצוע, אז מה אני אמור לעשות? להוכיח לאנשים במיקרוסקופ שיש לי צלקות? מי שמסתכל רואה. אני מסתכל על הצלקות האלה כמעט כל 5 דקות... בשורה התחתונה- איך אדם כמוני יכול לדעת מה הוא עובר גם בלי ללכת לפסיכולוג? האם פסיכולוגית כן תוכל לומר לי את זה או רק פסיכיאטר? תחושת האי וודאות הזו הורגת אותי, במיוחד שאני מרגיש בודד עם התחושות האלה. למעשה, זה הדבר הכי משמעותי שגרם לי לקבוע עם פסיכולוגית. אני לא מצליח לישון בלילה כמו שצריך בגלל זה. אני בכלל מרגיש שעצם זה שפניתי לייעוץ רק גרם לי ליותר נזקים, וזו תחושה נוראה. אשמח אם תבהיר לי את הדברים, לפחות בשביל התחושה האישית שלי. קראתי את המאמר שלך על OCPD וזה כמעט שכתבת את זה עליי. פשוט אחד לאחד. ואז נתקלתי באישיות נרקיסיסטית, וראיתי קווי דמיון רבים. אני יכול לדעת מה ההבדל הכי משמעותי בין שתי ההפרעות? תודה רבה על העזרה.
שלום א.י., לפני שאתייחס לשאלות הספציפיות, הדבר הבולט ביותר בהודעתך הוא ה"חפירה" (rumination), שנמצאה במחקרים רבים כגורם שיוצר ומחמיר דיכאון, חרדה ו-OCD לסוגיו: https://www.giditherapy.co.il/?p=234 באופן ספציפי יותר, בולט השימוש לרעה באינטרנט לאבחון עצמי ע"י אתרים שאינם בהכרח נכתבו ע"י איש מקצוע מוסמך. לצערנו, תפקידו בפועל של פסיכיאטר בישראל בימינו מצטמצם לטיפול תרופתי. בארצות אחרות (למשל, ארה"ב) וגם לפני עשרות רבות של שנים בישראל, פסיכיאטרים עסקו גם בפסיכותרפיה (שיחות שבועיות שנמשכו 50 דקות). כשמדובר בטיפול תרופתי, 20 דקות הן בהחלט זמן מספיק להתאמת טיפול תרופתי, במיוחד בטווח הבעיות של דיכאון, חרדה והפרעות כפייתיות, מה גם שקיימים פרוטוקולים המפרטים על סמך סטטיסטיקות מהי תרופת הבחירה הראשונה, השנייה וכן הלאה וזאת תוך התייחסות לטיפולים תרופתיים קודמים, יעילותם ותופעות הלוואי שלהם. יש להבדיל בין OCD המלווה באובססיות ובטקסים שמפריעים למטופל ובין OCPD המהווה הפרעת אישיות שיש בה תכונות חיוביות רבות שאף הכרחיות במקצועות הדורשים דיוק, עיסוק בפרטי-פרטים וכד'. עם זאת, קיימת תחלואה כפולה (comorbidity) בין שתי ההפרעות המופיעות יחד אצל חלק מהאנשים. עוד יש לציין שבמיוחד OCPD היא הפרעת אישיות תלוית-תרבות. ייתכן שבארצות כמו גרמניה או אנגליה היית מרגיש הרבה יותר טוב, כשהנורמות מדגישות ומעריכות סדר ודיוק, בעוד החברה הישראלית מאופיינת ע"י מוטיבים כמו "יהיה בסדר", אימפולסיביות, שיקולים לטווח קצר וכד' - דבר היוצר קונפליקטים בין הסובלים מההפרעה לבין הסביבה. קיומן של הפרעות שונות אצל אותו אדם אינו מעיד בהכרח על כך שמצבו הנפשי חמור יותר והוא במקרים רבים תוצאה של שיטת האבחון. ברוב הפרעות האישיות האדם אינו רואה את עצמו כסובל מהפרעה כלשהי ובוודאי שאדם יכול להיות מאובחן ע"י כמה הפרעות אישיות, או לפחות ע"י עמידה בחלק מהקריטריונים של הפרעה נוספת (למשל, קווים נרקיסיסטיים): https://www.youtube.com/watch?v=DzfoaF6ndqo&t=8s מה שהופך הפרעה להפרעת אישיות היא הקיצוניות של תכונות אישיות שאינן בהכרח שליליות וקשיי ההסתגלות של האדם עם סביבה שהנורמות שלה מנוגדות לתכונות אלו (למשל, כאמור, אדם כפייתי החי בחברה אימפולסיבית כמו החברה הישראלית או אדם אימפולסיבי החי בחברה המדגישה סדר וארגון). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
