מחוסר תעסוקה כ3 שנים מאז סיום לימודי התואר מעוניין בעצה
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה
שלום נרי, צר לי לקרוא על התהפוכות שהיו מנת חלקת בשלוש השנים האחרונות. נדמה לי שענית לעצמך בגוף השאלה: "עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא." לטעמי, אתה עסוק יותר מדי בנושא התדמיתי של קורות החיים שלך ובינתיים לא עושה דבר כמעט (אם הבנתי נכון). כל עשייה טובה יותר מחוסר עשייה הן למען בריאות הנפש שלך והן מבחינת הרושם שהדבר יוצר כלפי חוץ. במשבר הכלכלי אליו נקלענו עקב הקורונה, כשאנשים פוטרו או הוכרחו לצאת לחל"ת, תמיד תוכל לתלות את העיסוק בעבודות הלא מקצועיות במצב זה. התנדבות נשמעת לי כרעיון מצוין לא רק כתרומה לרושם שקורות החיים שלך יותירו אלא מהותית. נשמע שאתה מאוד שקוע בעצמך ומנתח את הדברים יתר על המידה במקום לעשות. אתה מוזמן לקרוא את שני המאמרים הבאים כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הנזקים שב"חפירה" (rumination): https://www.giditherapy.co.il/rumination/ https://www.giditherapy.co.il/behavioral-activation/ בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il/
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
