פורום פסיכולוגיה רפואית
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
שלום, אני ממש מרגישה תחושה קשה ממצב לא נעים שקרה לפני כיומיים בכללי אני טיפוס אנרגטי וספורטיבי ואין לי בעיה פיזית או נפשית היה לי ווירוס קל של כאבי בטן. יום למחרת חשבתי שעבר ונסעתי נסיעה ארוכה ברכב עם קרוב מש' בדרך התחיל כאבי בטן חזקים שנמשכו כחצי שעה ולא היה איפה לעצור הסתדרתי בסוף עם שקית ומגבונים שלמרבה המזל היו ברכב (אף אחד לא ראה חוץ מקרוב המש' שלקח את זה בקלילות) אבל מאז אני מרגישה הרגשה קשה ורעה כשאני נזכרת אולי אני מגזימה בהרגשה, אבל לא מתאוששת מרגישה שזה פגע בערך העצמי שלי האם יש דרך לצאת מיזה לבד ללא עזרה חיצונית?
שלום, אני מרגישה בסיטואציה שגדולה עליי ולצערי אני לבד בזה, אין לי למי לפנות ואני לא יודעת מה לעשות. יש לי פוביה רצינית מתהליכים רפואיים וזה נושא שתמיד מעלה אצלי חרדה. לאחרונה אני מתמודדת עם החמרה במצב רפואי קיים ובעקבות זאת הופנתי לבדיקת הדמייה (שגם לזה לקחתי כדורי הרגעה וזה לא עזר), אלא שלצערי הבדיקה העלתה ממצא לוואי מדאיג שעכשיו הייתי צריכה להתמודד גם איתו. אבל גם הממצא הזה שלח אותי לבדיקה נוספת שמצאה עוד משהו חדש. ככה בתוך חודש קיבלתי 3 אבחנות שונות "במקרה"שכל אחת מהן זו התמודדות בפני עצמה. לא רק שזה גדול עלי להכיל את כל זה, הבעייה היא שאחת האבחנות מחייבת אותי לניתוח דחוף וזה משהו שהוא הקו האדום שלי. אין לי שום אפשרות להתמודד עם זה. אני מאז יושבת בבית בלי יכולת לתפקד וכל מחשבה על זה גורמת לי כל הזמן להתקפי חרדה ואני לא מצליחה להפסיק לבכות . אפילו המחשבה שתישאר לי צלקת שתזכיר לי את הטראומה הזו זו מחשבה שאני לא יכולה להכיל. ניסיתי גם לקרוא על זה קצת אבל ברגע שהגיעה תמונה של חדר ניתוח רצתי להקיא רק מהתמונה. אני יודעת שאם לא אעשה את הניתוח בהקדם אני מסכנת את חיי וכל יום שעובר זה לא לטובתי, אבל באמת שזה משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו. מצד אחד ויתרתי, מצד שני אני חיה בפחד. אני לא יכולה עם הסיטואציה הזו
שלום לך, קודם כל, חשוב לי להכיר בכך שאת מתמודדת עם סיטואציה מאוד מאתגרת, וזה טבעי לחלוטין להרגיש מוצפת בתגובה לכך. נראה שאת עומדת בפני החלטה לא פשוטה, והתחושות שאת מתארת - של חרדה עמוקה ואי-יכולת לתפקד - הן תגובות נפוצות במצבים של לחץ פסיכולוגי משמעותי, במיוחד כשישנן פוביות מתהליכים רפואיים וחששות מהשלכות רפואיות. בשלב זה, ייתכן שיהיה מועיל לנסות לפנות לעזרה מקצועית שיכולה לספק לך תמיכה ולסייע לך לנהל את החרדה סביב הטיפול. ישנן טכניקות שונות, כמו תרגולי הרפיה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שיכולות לעזור להפחית את עוצמת החרדה ולתת לך כלים להתמודד עם החששות שלך באופן הדרגתי. פסיכולוגית רפואית יכולה לעזור לך לבנות דרכים שיאפשרו לך להתמודד עם כל שלב בנפרד. במקביל, חשוב לזכור שאת לא לבד במצב הזה. אפשר לשקול לפנות לתמיכה גם מבני משפחה או חברות קרובות שיוכלו ללוות אותך בתהליך ולתת לך תחושת ביטחון.
נשיכה / שריטה וליקוק מכלב ביתי של שכנים. דווח במשרד הבריאות הכלב היה בהשגחת בית של 10 ימים ושוחרר. הוטרינר כתב שאין חשש לכלבת. בלשכה לא המליצו על חיסון. אני עדיין חושש וחרד מאוד שאולי איכשהו משהו התפספס. כל הסביבה מסבירה לי שעובדתית אין שום סיכוי להדבק מכלב מחוסן ששרד יותר מ10 יום שזה הנוהל. אבל איני מרגיש מוגן עדיין, חושב לקחת חיסון אבל חושש מהשלכות, תופעות לוואי, ולעשות טיפולים רפואיים שלא לצורך. מצד שני אני כל הזמן חושב על זה כמו אובססיה. איך ניתן לשכוח מהמקרה או לגרום לעצמי להאמין שאין סיכון. ?
שלום לך ותודה על פנייתך, ראשית אני מצטער לשמוע על המקרה, שבוודאי היה לא נעים בלשון המעטה. שנית, אתה חווה ככל הנראה תגובה נפשית שלילית לארוע. סביר, שאחרי ארוע תקיפה שכזה, אנחנו נחווה יוצר לחץ ודאגה מאשר בדרך כלל. אני מבין את שאלתך, אבל אני סבור, שמעבר לייעוץ רפואי מקצועי, שקיבלת ותמשיך לקבל, שהבהלה שחשת בעקבות הארוע, משפיעה גם כן על האופן בו אתה תופס את המצב וחושש מהעתיד. זוהי תגובת חרדה נורמלית לארוע של תקיפה. נסה להיוועץ בפסיכולוג מוסמך על מנת לעבור כמה מפגשים של לימוד כיצד להפחית תחושת לחץ ודאגה. בנוסף שמור על שגרת יום ככל שניתן, תשלב פעילויות מהנות יחד עם קצת ספורט להפגת מתחים.
השאלה שאני שואל את עצמי כבר כמעט שבועיים אם לא כדאי בסופו של דבר לקבל חיסון ואם זה לא יהיה מה שיוריד את רמות הסטרס. זה גם לא פעם ראשונה שאני חווה חרדותבריאות. הבעיה ספציפית במקרה זה על אי יכולת לבדוק כלבבת בבדיקת מעבדה ומכאן החשש הגדול. שאלה נוספת, האם תרופות יכולות לסייע במקרה זה.?
אני מבין כמה המצב הזה יכול להיות מלחיץ ומעורר חרדה, במיוחד כאשר מדובר בבריאות שלך ובהחלטות שאתה צריך לקבל. השאלה לגבי החיסון היא שאלה מורכבת ומובנת, במיוחד אם היא מגיעה עם היסטוריה של חרדות בריאות. לעיתים קרובות, המתח סביב קבלת ההחלטה עשוי להגדיל את רמות החרדה עצמן. תרופות נגד חרדה עשויות להקל על התחושות שאתה חווה בטווח הקצר, אך ייתכן שיהיה מועיל גם לבחון טיפול שיכול לעזור לך להתמודד עם החרדה באופן מתמשך ועמוק יותר, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). כמו כן, חשוב לזכור שאתה לא חייב להתמודד עם זה לבד. שיחה עם פסיכולוג או פסיכיאטר יכולה לסייע לך להבין את המחשבות והרגשות שעולים בזמן הזה, ויחד תוכלו למצוא את הפתרון שהכי מתאים לך מבחינה נפשית ובריאותית. אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע כדי לדון על האפשרויות השונות, כולל ההיבטים הפסיכולוגיים והרפואיים של המצב.
מדוע תרופות שנלקחות מידי יום כבר 40 שנה, משמינות כל כך? בת 61חולת צליאק, תרופות פסיכיאטריות
שלום תמר, בהחלט לחלק מהטיפול התרופתי יש תופעות לוואי כמו למשל השפעה על המנגנונים פיזיולוגים שעשויים להוביל להשמנה. ממליץ לך מאוד להיוועץ ברופא שמלווה אותך ורושם לך את התרופות, לקבלת ייעוץ סביב סוגיית ההשמנה, ויתכן ויהיה כדאי ורצוי לשלב מעקב אצל תזונאית קלינית שתנחה אותך בסוגיה.
שלום בני בן 1.9 לרוב במפגשים משפחתיים מושך לילדים בשיערות וגם לי ולבעלי (אביו) מכה אותנו, יורק, צובט ומכה את עצמו לא רק בשעת תסכול ולאחר זמן מה לעיתים מחבק ומנשק. לוקח לו זמן להשתחרר. הוא בוהה באנשים (קרובי משפחה) או אנשים זרים למשך מזפר דקות. אציין כי הוא מבין הרבה דברים אך לא בונה מגדל קוביות, פאזל הוא מרכיב אך בחוסר סבלנות ומבלי לדעת איך בעצמו. כל מה שאני מנסה להסביר לו הוא ישר מצביע על דברים אחרים. יש לו אוצר מילים אך חוץ מהמילה אבא לא אומר אף מילה ברור בדיקת שמיעה תקינה. היו לו נוזלים שהתייבשו אך יש לו שקדים מוגדלים. יעבור ניתוח בחודש הבא בעקבות דום נשימה חסימתי קל-בינוני. אינו מחייך לאנשים לוקח לו זמן אשמח למענה לחוות דעתך על כל אשר ציינתי תודה מראש
שלום רב ותודה על פנייתך, לצערי הרב אני לא מוסמך לענות לשאלתך, אנה הפני את השאלה לפורום לפסיכולוגיה התפתחותית
בן 29. בפוסט אתאר 2 בעיות שאני מתמודד איתן ב-8 השנים האחרונות. 1. לפני 8 שנים, במהלך תקופה לחוצה בלימודים, התחלתי לסבול מתסמינים בדרכי השתן (ללא קיום יחסי מין). דחיפות, תחיפות, צריבות, שריפות, כאב בזמן שתן ואחריו, זרמים בפין. ככל שעבר הזמן הסימפטומים התגברו. כל הזמן התעסקתי עם הכאב ומחשבות שליליות של מתי זה יחמיר. היה פחד גדול ללכת לשירותים. הרופאים לא מצאו כלום. הסטרס היה גבוה ועד היום ישנן פעמים שאני הולך לשירותים ומקווה שהכאב לא יחזור. ההתמודדות נמשכת עד היום. 2. בשנה האחרונה אני סובל מכאבי בטן, צרבות, ריפלוקס בגרון, כאבים בחזה, פחד לאכול. ירדתי במשקל כ-20 ק"ג בשנה האחרונה. הפסקתי לעשות ספורט. בדיקות מעבדה תקינות. לפני חודשיים איבחנו בקע סרעפתי קטן. מאז הסימפטומים התגברו. כל מה שאני מכניס לפה אני מפחד שיגרום לסבל. גם תחושת רעב מרגישה כמו התקף חרדה או צורך להקיא (יש פחד מהקאה). אם אני אוכל משהו חדש, הלב דופק מהר, הבטן מתהפכת, מועקה בחזה לכמה שעות. כנ"ל גם מאכלים מוכרים. זה מאוד מלחיץ אותי ומעסיק אותי כל הזמן, כי אין לי שליטה על התופעות. 3. המחשבות קופצות בין שני האירועים. אם יש הטבה במערכת העיכול אז המחשבות עוברות למערכת השתן. ולהיפך. ניסיתי טיפול דינמי, אבל לא הרגשתי שינוי. האם CBT יהיה יעיל יותר?
שלום שרון ותודה על השיתוף, נשמע על פניו שאתה מתמודד עם כמה תסמינים שמשפיעים באופן שלילי על שגרת יומך. CBT (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי) עשוי להיות אפקטיבי לך, מאחר והוא מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שעשויים להשפיע על התסמינים שלך. אני ממליץ לך להתייעץ עם מומחה ב-CBT כדי לראות אם זה יכול להיות רלוונטי ויעיל עבורך. מומחים בתחום עובדים גם עם קופות החולים.
שלום עשיתי כריתת רחם. ניתוח כלעצמו היה טעות (אני דרשתי וקיבלתי אבל לא ידעתי השלכותיו). היום שנה וחצי אחרי, אני סובלת. אני מפחדת אפילו לצאת לטייל בחול, אני לוקחת טונות של תוספתי מזון, עושה תרגילים כאילו הם יכולים לעזור בקיצור כל החיים שלי סביב הניתוח. רופאים יכולים לדעתי לשפר לי את איכות החיים בקצת: אני מתחננת שיכניסו לי לבטן רשתות כדי למנוע צניחות ובריחת שתן ויתפרו איבר מין שתפר לא יוכל להפתח. הם לא מסכימים. אני לא רוצה לחיות אבל לא רוצה להתאבד. מצד שני אם מחבל יהרוג אותי, אז מעולה. גם חסכתי חי ישראלים, גם לא התאבדתי וגם הסבל שלי נגמר. אני נוסעת לכמה התנדבויות בדרום, אבל לא מאפשרים לי באמת להסתכן. למה! אני ככה או אחרת מתה, זה מרגיז שלא נותנים לי להסתכן באמת. שאנשים בריאים מסכנים חיים בשביל מישהי שבכל מקרה עוד שנה שנתיים ברגע שתהיה בריחת שתן רצינית, צניחה איברים שאני ארגיש (ולא רק אדע שקיימת) או תפר תפתח תיסע לשוויץ להתאבד ותשלם הון בשביל זה. למה זה לא פייר.
שלום א, תודה ששיתפת ממחשבותייך ותחושותייך הכנות. המצב שאת מתארת מבחינה רפואית איננו לגמרי ברור לי, עם זאת אני מבין שככל הנראה הרופאים סברו שעדיף לא לקיים פרוצדורה של השמת רשתות בבטן. קחי בחשבון שאת זכאית לקבל חוות דעת שנייה ממומחה ללא כלות דרך הביטוח המשלים. בכל הנוגע לסוגיה הנפשית, ככל שאני מבין את חוששת וחרדה לגופך בהיבט של תפקוד מחוץ לבית. שימי לב שאת אישה פעילה , עם כוחות, שמרבה בפעילות גופנית ומסייעת לאחרים, אז תרשי לי לחזק את תורת ההתמודדות היעילה שלך. נשמע מדברייך שעיקר עיסוקך הוא במניעה של החמרה במצב הרפואי בעתיד ועל כן אני ממליץ שתגשי לחוות דעת שנייה.
היי שלום אני בת 26 ,לוקחת ציפרלקס במינון של 20 מ"ג כבר שנתיים וחצי בגלל חרדות קשות לפני 5 ימים הפסקתי על דעת עצמי את הציפרלקס לגמרי ויש לי תסמינים של חרדה ומחשבות על מוות האם זה הגיוני ? הבנתי שזה בגלל שלא הורדתי בהדרגה ,אם רוצה להחזיר עכשיו את הטיפול צריכה להחזיר בהדרגה או שיכולה להמשיך לקחת 20 מג כרגיל ? תודה על המענה
שלום רב ותודה על פנייתך, לצערי פורום זה עוסק בפסיכולוגיה רפואית ושאלתך הראויה צריכה להיות מופנית לפורום מקביל של פסיכיאטריה, אותו מנהל רופא פסיכיאטר מומחה.
שלום, אני סובל מהדבר הזה, מתבאס מכל דבר קטן שקורה לי ומגזים על כמה אני חושב עליו, למשל אם הייתי באירוע, והיה סתם משהו קטן למשל סיפרתי למישהו מה אני עובד אבל לא סיפרתי בדיוק הכל כלומר היה חסר כמה דברים, למה אני מתבאס ? אם אני עושה משהו/מהלך ולא היה מושלם, טעויות קטנות שטותיות שאף אחד אחר בכלל לא אכפת ולא מעניין אותו אבל אני מאוד מתבאסססס, מה אפשר לעשות עם זה? מוכרת לכם התופעה?
שלום אלי, לצערי הפורום הזה מיועד אך ורק לשאלות בנושא של התמודדות נפשית עם מחלה גופנית או פציעה. תפנה לפורום לפסיכולוגיה קלינית.
שלום רב אני אישה בת 43, די חרדתית, מאוד רגישה. לפני כמה שבועות הלכתי לשירותים ציבוריים ולא היה שם סבון לשטיפת ידיים אז לא שטפתי את הידיים אחרי השרותים. שכחתי מזה וכעבור רבע שעה ונגעתי עם היד בלשון ומאז אני מרגישה צריבה בלשון. אין שום סימנים על הלשון אך אני מרגישה צריבה בלשון. איך אדע האם זה פסיכוסומטי או שזה משהו חיידקי שנדבקתי מהשרותים הציבוריים בזמן שנגעתי שם בידית הדלת וכד' והעברתי לפה? תודה.
שלום אנה, צר לי לשמוע על ההתנסות הלא נעימה. בכל מקרה מומלץ שתפני לבדיקה אצל רופא משפחה לפני שתבררי את הסוגיה הפסיכוסומטית.
איזה שיפור יכולים לעשות משחקי מחשב אם משחקים אותם בגיל מתקדם והאם הם עוזרים גם להיות תגובתי/עירני יותר ?
שלום הראל ותודה על פנייתך, לצערי שאלתך איננה בתחום התמחותי ולכן אני לא יכול לענות עליה תשובה מהימנה.
שלום רב אימי נפטרה לפני שנה וחצי. מאטד מאוד אהבה ומאוד פינקה את הילדים של אחי. לי אין ילדים. בהלוויה ביקשתי ממנה להגיד כמה מילים. אז היא אמרה שזה לא מרגיש לה נוח. אמרה במפורש שזה לא בגלל בכי או התרגשות, אלא שפשוט זה לא מרגיש לה נוח. אני לא יכולתי להגיד כי כל הזמן הייתי בוכה. לכן ביקשתי ממנה. אציין שבתקופה האחרונה היה לאימי אלצהיימר ולכן לא תיקשרה. אבל שנים רבות רבות מאוד אהבה ופינקה את הנכדים. אני לקחתי את זה מאוד קשה. מבחינתי זה כאילו אמרה: כמה שנים לא היה לי אלייה כלום, את העבר אני לא מחשיבה ולכן לא רוצה להגיד עלייה אף מילה. עוד הוסיפה ואמרה שאם אני אכתוב כמה שורות היא מוכנה להקריא. כי אני זו שכתבתי ולא היא. שאלתי היא האם אני צודקת שזה מאוד מאוד פגע בי? האם ככה צריך להתנהג לסבתא שכל כך כל כך אהבה ופינקה אותה ממש ללא הפסק? סליחה על אורך השאלה. תודה רבה להתייחסותך.
שלום דליה והשתתפותי בצערך אנא הפני את שאלת לפורום לפסיכולוגיה קלינית או לפורום טיפול משפחתי, לצערי אינני מוסמך להתייחס לתחומים שאינם נוגעים להתמודדות עם חולי גופני.
היי יהודה, אני בת 20 לפני כחודשיים וחצי עברתי ניתוח חסימת מעיים. אספר מעט מה קרה לפני(סליחה מראש על האריכות): כאבי בטן כדקירות, הרגשתי שחותכים אותי בסכין מבפנים, הקאות מרובות מאוד בהתחלה אוכל, אח"כ מיצי קיבה שהלכו והתכהו. בלילה הראשון הגיע פעמיים מתנדב מד"א שאמר שזה וירוס, כך גם הרופא משפחה ובמוקד אותה תשובה- רק נתנו לי עירוי נוזלים לא בדקו אותי גופנית, שום נוגד כאבים/ הקאות לא עזר. הייתי אובדת עצות, חלשה מאוד ללא אוכל, רק ביום הרביעי הגענו לבית חולים, כמו במיון הכל הולך לאט הייתי עם בטן מנופחת כמעט כמו חודש 6! בדק אותי שם כירורג מתחיל שבסוף הפנה אותנו למחלקת נשים, הטרטרנו מהבוקר עד שבלילה לאחר שסוף סוף עשו לי CT ראו שזו חסימה וישר התבצע הניתוח. לקחתי הכל בקלות, והרגשתי בסדר עם זה. היה צורך לנקז את הניתוח בעקבות זיהום שהתחיל תופעה שנכרכה בכאב. שלושה שבועות אחרי הניתוח החלו כאבי בטן, היינו במיון פעמיים ולא נמצא משהו, הומלץ על גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה . לקחו לי ביופסיה בגסטרוסקופיה ונקבע לי תור לתוצאה רק לאחר שלושה חודשים! שוטטתי רבות בחיפוש באינטרנט עם התופעות שחשתי, עלו תוצאות לא מרנינות והתחלתי לדמיין את עצמי באותם מצבים... לבסוף אובחנתי עם דיספפסיה פוסט ניתוחית. לאחר הניתוח היה לי דופק מהיר, שהוטב כעת מצבו והוא מואץ לדוג' בהליכה ממושכת. נוסף לדופק, יש לי גם גלים של כאבים בחזה בעיקר באמצע ומטפס לוושט, לעיתים נוטה לצד שמאל. אני יודעת שדופק מהיר וכאבים בחזה יכולים להיות כתוצאה מלחץ וחרדה שהיו מנת חלקי בתקופה האחרונה. אני טיפוס שאוהב לדעת, במיוחד אני מוצאת עניין בתחום הרפואה ככה שאני לא יודעת ממה נובע החיפוש הרב שלי בתחום. דבר נוסף, שאני חוששת מאוד שתשנה אצלי חסימה כיון שהסיכוי לכך עולה לאחר ניתוח בבטן אני לא יכולה לעבוד עדיין שעות רבות ביום, ככה שיש לי הרבה שמן פנוי ואני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה במחשבה על מה שקרה לי, בקריאה על כל מיני תופעות, מחלות בעיקר בדרכי העיכול והלב שזה האיברים שיש לי בהם כאבים. ועכשיו לשאלה, אני לא רופאה, אבל ממש מרגישה שיש קשר בין הכאבים בחזה והדופק המהיר לכל מה שקרה לי בתקופה האחרונה (כמובן שאבדוק מבחינה רפואית כמו שאמר לי הכירורג) יכול להיות שההתבוססות שלי בכל הנושא לא עושה לי טוב? (אני מנסה להתנתק ללא הצלחה...) האם אני צריכה לנסות להתנתק ממה שקרה לי? אם כן, איך אני יכולה לעזור לעצמי בנושא? חשבתי ללכת לנסות טיפול CBT, אבל אני חושבת שאני טיפוס שכלי לפי מה שאני מכירה את עצמי ככה שאולי יהיה לי קשה. אוסיף עוד משהו קטן, שיש לי ימים שאני נופלת לעצבות לפעמים גם מגיעה לבכי, מה שלא עשיתי שהייתי בשיא הכאבים מה אני צריכה לעשות כדי לעזור לעצמי להתמודד עם הכל? תודה רבה(-:
שלום נוי ותודה על השיתוף הכנה, את עברת ועדיין עוברת הרבה וטוב את עושה שקודם את עושה את כל הבירורים הרפואיים בשביל לבדוק מאין מגיעות התחושות הגופניות. נשמע מאוד מטלטל כל מה שאת עברת ואין לי ספק שיש עוד הרבה שאת לא כותבת ושמדובר גם בתקופת הסתגלות פיזית רגשית ונפשית. בין השורות אפשר גם להרגיש את הרוח האופטימית שלך ואת הסקרנות שלך להבין מה קורה איתך ומה את יכולה לעשות. בדיוק כמו שהגוף שלך עבר טלטלה גדולה גם העולם הרגשי והנפשי שלנו עובר טלטלה באירועים מסוג זה. ובדיוק כמו שידעת לפנות לעזרה רפואית כשצריך ככה אותו דבר לגבי הנושא של עזרה פסיכולוגית, היום יותר מתמיד זה זמין זה מקצועי וזה מסייע.
היי, אני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה אבל לא הייתי בטוחה איזה פורום מתאים…אני בת 16 ולפני שלושה וחצי חודשים הרגשתי בליטות בצוואר, הרופא אמר שזה כלום וירד עוד כמה שבועות, הם לא ירדו והלכתי לעשות בדיקות דם ואולטרסאונד, האולטרסאונד הראה הרבה בלוטות לימפה מוגדלות אבל תקינות ובבדיקת דם היו כמה ערכים גבוהים ולפי הרופא הם מראים קשר לזיהום…עבר חודש ועשיתי שוב אולטרסאונד שיצא תקין (עדיין בלוטות מוגדלות) ובדיקת דם שהערכים קצת ירדו אבל עדיין יש דברים גבוהים, עכשיו עבר חודש ועשיתי בדיקת דם והערכים בנורמה חוץ מערך של משהו אחד שבכל מקום באינטרנט אומרים לי שזה קשור לסרטן…אני שלושה וחצי חודשים חווה המון התקפי חרדה ואני ככ מפחדת בגלל זה, ראיתי המון סיפורים על אנשים שהרופאים לא לקחו אותם ברצינות וזה עלה להם בבריאות, במיוחד בסוג סרטן שגורם לבלוטות לימפה לגדול…אני ככ מפחדת ברמות שקשה להסביר וכל תחושה חדשה בגוף מביאה למחשבות שאולי אם יש לי סרטן חס וחלילה הוא התפשט וזה למה התחושה מתקיימת (למשל לפני כמה ימים שלקחתי נשימות עמוקות היה לי כאב חד בגב ובאינטרנט כתוב שזה יכול לקרות מסרטן ריאות אז חשבתי שאולי חס וחלילה הגיע לשם סרטן…) אני לא יודעת כבר איך להתמודד עם זה הציונים שלי יורדים כי אני לא מצליחה להקשיב בשיעור ואני מתנהגת מגעיל לאנשים כי אני ככ אומללה בעצמי ואני מוציאה עליהם.. אני מרגישה שאני חיה על זמן קצוב ואני פשוט לא יודעת מה לעשות..אני הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שאני אאמין לו זה ביופסיה אבל אף רופא לא יתן לי כי הם לא לוקחים אותי ברצינות… איך אני אמשיך לחיות עם מחשבות כאלו שאני פשוט חיה על זמן קצוב עד שיתחילו לי חס וחלילה תסמינים ורק אז הרופאים יקחו אותי ברצינות? אני כבר ממש משתגעת.תודה.
שלום רב, אני חושב שאת כבר לא יודעת למה ולמי להאמין, וזה מצב לא פשוט. כמובן שזה לא המקום שלי ולא של הפסיכולוגיה בכלל לקבוע מה היא האמת מבחינה רפואית, בשביל זה יש רופאים מומחים, וכמובן שאת זכאית על פי חוק לקבל חוות דעת שנייה (ושלישית ורביעית). את מתארת ככל הנראה מצב של חרדה מתמשכת, שהחלה במשהו מציאותי (בלוטות מוגדלות) ונמשכה למשהו המצוי בדמיון ובמחשבות (תוצאות הרות אסון בעתיד) ללא שתוכלי להרגיע את החרדה על ידי מידע אובייקטיבי שניתן על ידי הרופאים. כך התחלת לחפש מידע באינטרנט והרופאים הפכו "חשודים" בהתייחסות לא רצינית שעשויה להוביל להתפתחות מחלה קשה. כמובן שאינני יודע ואינני יכול להעריך מהי האמת, ככלל אני נוטה לסמוך על חוות הדעת הרפואיות וגם לקבל חוות דעת נוספות אם יש ספקות. אבל צריך לדעת מתי והיכן למתוח את הגבול כי אחרת לחרדה יש אופי של הטלת ספק אינסופית שמובילה למבוי סתום. אני מציע שתגשי לייעוץ אצל פסיכולוגית רפואית מומחית, את יכולה למצוא את זה מאוד עוזר לעשות סדר בחרדות ובמחשבות. וגם כמובן, במידה וזה לא נעשה, לשתף את הקרובים אלייך ולשאוב מהם ביטחון ועזרה
איך אני צריך להפסיק לחשוב על / להיות תלוי באוכל ולשתות כל הזמן גם גם שלא שצריך שזה קצת לא טבעי ככה ?
שלום דובב, כל הנושא של הפרעות בהרגלי אכילה (ובהרגלי השתייה) "יושב" בדרך כלל על קונפליקט נפשי. מציע שלפני הכל תדבר עם רופא המשפחה בשביל לשלול מצבים גופניים שיכולים להוביל לחוסר האיזון בתיאבון ובתחושת הצמא, ורק אחר כך תפנה לטיפול וייעוץ אצל פסיכולוג ית רפואיים.
אני רוצה לדעת אם שמתי לב שבבית שאני גר בו עם המשפחה ( לא נשוי) יש הרבה צעקות וסטרס והרגשה שאני לא רצוי שם אני מרגיש גירוד בכל הגוף ובמיוחד באיזורים שעירים וגם קצת כאבי ביצים ולפעמים דכאון וחוסר חשק אז זה שייך אחד ל 2 מה שאמרתי ?
שלום שרון, בהחלט יכול להיות קשר בין מצבי לחץ ביחסים בתוך הבית לבין תגובות של הגוף ללחץ, במיוחד כשמדובר במצב לא זמני. מומלץ לקבל טיפול פסיכולוגי ממוקד בתקשורת בתוך המשפחה עמה אתה גר.
נתתי עכשיו לכלב שלי בן ה-7 נשיקה ובטעות השן שלו נתפסה לי על השפה. עכשיו יש לי מין בליטה כזאת על השפה העליונה ממש בקטנה. לא רואים את זה. רק אני שמה לב. לא ירד דם וכלום. פשוט אי נוחות שלי קצת בשפה. מאז אני בחרדה מאוד גדולה ולא מצליחה לישון. קשיי נשימה והמחשבה שאני מפתחת מחלה בגלל זה הוא מחוסן לכלבת ומשושה לפני שנה וחצי. האם יש לי מקום לדאגה??? אפילו שלא ירד דם. נתפס לשניה בשפה האם יש חשש למשהו זיהומי?
שלום דנה ותודה על השיתוף, האמת שאינני רופא וחשוב שרופא יסתכל על השפה וייתן את דעתו, ייתכן וזה שום דבר וייתכן שזה מצריך עין מקצועית. אני יכול להבין את החרדה שלך, בכל זאת לא מדובר במשהו שגרתי ואני מניח שכל ארוע ההיתפסות של שן הכלב בשפה היה מאוד לא נעים. את יכולה לסייע לעצמך להכחיד את החרדה מפני מחלה על ידי התייעצות עם הרופא שלך בקופה. במידה ואחרי חוות דעת רפואית את רואה שהחרדות ממשיכות אז שווה לברר על מה זה "יושב" אצלך, האם מדובר בקשר לאירועים מוקדמים בחייך או בנטייה כללית לחרדה כזו או אחרת. ואז הייתי ממליץ לעשות את הביקור הזה בקליניקה של פסיכולוג.ית מטעם הקופה בה את מבוטחת.
אני בן 50,כבר מעל חודש בבית לא עובד, מרגיש חולשה ברגליים כשאני הולך זה מרגיש כאילו אני על ספינה, מעין שיטיון. חוויתי את זה לפני כשנה וייחסתי את זה לתופעות לוואי ממחלת הקורונה, עשיתי בדיקות רפואיות כולל mri מוח, הכל תקין, לקחתי תקופה קצרה ציפרלקס, וכשמצבי השתפר, בליווי הרופאה הפסקתי. וחזרתי לאיתני. והנה עכשיו המצב חזר, ובסביבתי טוענים שאני בסוג של דיכאון. חשבתי לקיים שיחות בזום עם פסיכולוג, כי קשה לי להגיע פיזית, אבל מתקשה במציאת פסיכולוג טוב, אני צריך המלצות . בקיצור, לא ממש יודע מה לעשות. אני נשוי עם 4 ילדים קטנים יחסית ולא מתפקד.
שלום לך ותודה על השיתוף הכנה, נשמע שלא פשוט ושאתה סוחב הרבה זמן מצב שמשפיע על התפקוד שלך. אני מבין שהציפרלקס עזר לך ויש מקום להתייעץ בנושא עם רופא מומחה לדבר. מבחינת טיפול פסיכולוגי, מסכים שזה עשוי מאוד לסייע ביצירת תובנה לגבי מצבך ולערוך שינויים מיטיבים עבורך. אני לא יכול מבחינה אתית להמליץ על מישהו או מישהי בפלטפורמה זו, אבל בהחלט ממליץ שתפנה לפסיכולוג.ית קליניים באזור המגורים ותזכור שאפשר גם להתרשם ממידת החיבור הראשוני שלך אליהם דרך הטלפון ובטח אחרי פגישה ראשונה. היום בעקבות כל מגיפת הקורונה מציעים הרבה פסיכולוגים את השירות באמצעים מקוונים.
שלום וברכה, בשל חרדות ניסיתי בתקופה האחרונה לקחת כדורים פסיכיאטריים שונים, מקלונקס ועד פבוקסיל וציפרלקס. באופן מוזר, התרופות הללו גורמות לי להשתנה מרובה, ולאחר נניח כיממה מאז נטילת התרופות הללו אני צריך לצאת לשירותים מספר רב של פעמים. כשניסיתי להתעלם מהתופעה נוצרה אצלי גם דלקת בדרכי השתן. מה זה יכול להיות?
שלום דן, שאלתך חשובה , עם זאת זו שאלה שיש להפנות לאיש מקצוע עם השכלה רפואית, מציע שתפנה לפורום פסיכיאטריה שם אני מאמין שתקבל מענה הולם.
שלום. בת 35 אחרי פגיעת ראש מורכבת. לפסיכולוגים השיקומיים מקום גדול מאוד בחיי בכל תהליך הקבלה האבל וההכרות מחדש של עצמי, בעיקר בשל השינויים הקוגנטיביים והרגשיים שנגרמו, וגם בתמיכה בחיי עצמאות עם שארי נכות - ב"ה היה שיקום מוצלח ואין סימן חיצוני, אבל נשארתי גרושה עם קטנים וכאבים כרוניים וקשיים לנהל את הכל. כמו שקורה הרבה במצבים כאלה, העברתי הרבה החלפות פסיכולוגים - במעבר מאשפוז לשיקום, ואז אשפוז יום, ואח"כ במסגרת שיקום נוירופסיכולוגי - כל פעם מטפל זה מסיים התמחות ועוזב ואז נגמרת לי הזכאות, ואני אדם שנקשר לעומק ומתקשה בפרידות, היה לי קשה מאוד, ועל זה פניתי לטיפול פרטי במטרה ששום טיפול לא יסתיים מאילוצים חיצוניים (בעודי ממתינה לתורי במרפאת פסיכולוגים בשיקום בבי"ח). כעת אחרי שנתיים של טיפול פרטי, שהגיע לרויה מסוימת, הגיע תורי במרפאת בבית החולים (שנתיים המתנה! שנתיים!!!) והם מציעים טיפול של שנה. הרעיון להקשר כדי להפרד מבעית אותי! לא פחות! וגם, סליחה, לפול לחוסר נסיון של מתמחים. מצד שני העלות (טופס 17), הרגשה מנסיוני שלעיתים דווקא מתמחים מושקעים יותר ומשקיעים יותר, אולי כן כדאי לקבל את הצעה - הטיפול הנוכחי שלי מאכזב. היה מדהים, או שנמאס למטפל ממני או שסתם תקוע. אולי החלום על טיפול ותמיכה שלא נגמרת לא באמת קורה. עוד סוגיה זה מה תעשה לי הקרבה למחלקות השיקום בבי"ח. אני הזדהתי מאוד עם הפגיעה שלי וכל הטיפול הנוכחי לקח זמן כדי לשנות את הזהות מ'זאת עם הפגיעת ראש' ל'זאת האמא העובדת' וכולי. האם זה לא יפגע בתהליך? אני יודעת שלא תחליט במקומי, אבל אותי יש לך תובנות להאיר את עיניי. תודה,
*אולי יהיו לך תובנות. סליחה על הטעויות והחלפות מילים, אפזיה אקספרסיבית.
הי לילי, את מצביעה על קשיים בנוגע לשינויים בדמות המטפל והם מובנים לגמרי. זה נכון שחלק מקבלת שירות פסיכולוגי בשירות הציבורי כרוך בהגבלת זמן משך הטיפול וזו בעיה לא קטנה. עם זאת וכפי שכתבת עובדות בשירות הציבורי פסיכולוגיות בשלבי הכשרה שונים בעלי מחויבות מקצועית גבוהה וסטנדרט טיפולי גבוה מאוד.
אני בת 21 לוקחת 150 מ״ג סרנדה כבר תקופה עקב חרדות וocd. תהיתי אם זה יהיה בסדר לעשן ממש קצת גראס בערב(אני לוקחת את הכדורים בבוקר) הייתי מעשנת לעיתים רחוקות בכמות קטנה, וזה הפחית לי את החרדה ממש. אשמח לתשובה
שלום רב, אני אמורה להתחיל לקחת ראקוטן - כדור לאקנה, העניין שיש לו השפעות רגשיות כמו אובדנות וכו, בגיל 20 לקחתי והוא היה בסדר ולא היו לי תופעות וכעת בגיל 45 אני צריכה לקחת שוב. האם כשלקחתי בעבר ולא קרה כלום יכול להעיד שגם הפעם אעבור את זה בהצלחה בלי תופעות רגשיות?
שלום לך, אינני מוסמך לענות לצערי על שאלתך משום שזו שאלה שצריך לענות עליה איש מקצוע בעל הסמכה של רופא מומחה בתחום העור המכיר היטב את תופעות הלוואי ועוקב מקרוב אחר השימוש בתרופה.
אחדד שוב את השאלה, שאלתי מבחינה נפשית-רגשית, אם לקחתי כדור לפצעים שיכול לגרום למחשבות אובדניות דיכאוניות לפני 25 שנה והוא לא עשה לי מחשבות כאלה האם בגיל 45 הוא כן יכול לעשות? הנפש משתנה עם השנים? כדור יכול להשפיע אחרת עם השנים?
שלום דוקטור .. לפני שנתיים במקרה לגמרי התגלה אצלי גידול דרגה 1 במוח שנקרא גליומה עברתי ניתוח והוציאו את זה אם עושים לזה כריתה מלאה אז יש סיכוי שלא יהיה חזרה של התהליך .. היום אני בגיל 35 ונשוי ומאז הניתוח אני כל יום בוכה על מה יהיה אם יחזור יש לי ילדות קטנות שלידם אני עושה כאילו הכל טוב ואיך שהם הולכות לישון ישר מתחיל לבכות לא רוצה לראות אנשים ותמיד מרגיש שעולה הבכי ... לוקח ציפרלקס שלא ממש עוזר אני תמיד חושב על זה אפילו שאני אוכל או עובד וישר מתחיל לבכות מרגיש שזה גדול ממני .. אין לי יותר שמחת חיים כל יום הולך לישון מקודם מאוד ... ומרגיש שאף אחד לא מבין אותי באמת
שלום אברהם ותודה על השיתוף הכנה, אתה בהחלט מתאר מצב כאוב ומטריד, בו אתה חרד מאפשרות של הישנות חוזרת של הגידול. נשמע שזה תופס את מרבית תשומת לבך עד כדי הפרעה למהלך החיים התקין, לפחות מהבחינה הרגשית. מה שאתה מתאר עשוי להתאים לתגובה דיכאונית מעורבת עם חרדה בעקבות האירועים הרפואיים, שככל הנראה היוו איום וטראומה עבורך. מומלץ ביותר להיעזר בפסיכולוג.ית רפואיים העובדים בבית החולים או בקופה בה אתה מבוטח. מטרת הטיפול תהיה לעבד את האירועים המורכבים שעברת יחד עם סיוע רגשי להתמודד עם הפחד והדכדוך שאתה חווה בשגרת היום יום. זה נורמלי שאחרי שעוברים את מה שאתה עברת מפתחים תגובה נפשית שלילית. אתה צריך לאזור כוחות ולפנות לעזרה מקצועית שתשיב לך את החיוניות הנפשית.
שלום רב , אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון לייעוץ אבל אני אכתוב פה . דוד שלי בן 60 וכבר תקופה של כמעט שנה סובל מדיבור בשינה ותנועתיות , המלצנו לו ללכת לבדוק את זה והוא לא משוכנע והוא לא הולך לבדוק .אנחנו שנמצאים מסביבו מרגישים שהמצב שלו מדרדר הוא הגיע למצב להרים אבן כבדה שהייתה על השולחן ליד המיטה ולזרוק אותה לקיר.אתמול זה הייה ממש מפחיד , הוא הייה ישן על הספה התחיל לדבר מתוך שינה ופתאום הוא קם מהספה ורצה להעיף את השולחן ( כל זה בעודו ישן )עד שאמרנו את שמו כמה פעמים והוא התעורר . הוא ממש מסרב להיבדק ואנחנו לא יודעים מה לעשות , אנחנו מפחדים שחלילה יגיע למצב לפגוע בעצמו או באנשים סביבו . תודה מראש
שלום בר, קודם כל אני מחזק את ידיך על תשומת הלב החשובה לנושא של הדוד. אפשר יחד איתו לקבוע ור טלפוני לרופא המשפחה שמכיר אותו ולשתף אותו בדברים ולקבל ייעוץ ראשוני. לפני שפונים לכיוון הנפשי יש צורך קודם כל לבדוק אותו מהבחינה הרפואית.
בחור שסובל מבעיה קצת מוזרה של הרבה השתנה בבית ולחץ בפיפי אבל בחוץ זה פחות קורה ( לפעמים קצת לוחץ ) וזה רק בשנים האחרונות התחיל ככה יכול להיות שזה מנטלי הדבר הזה ושזה שייך לתרפיסטים ולא רופאים מקצועיים ?
שלום סתיו, בהחלט יכול להיות לכך הקשר נפשי, בהינתן שעבר הערכה רפואית אצל אורולוג שקבע שאין בעיה אורגנית. בספרות המקצועית ובקליניקה אנחנו פוגשים כפסיכולוגים רפואיים מצבים המכונים שלפוחית רגיזה , אז ניתן לראות את הקשר בין מתח נפשי לבין התנהגות הטלת שתן, למשל כאשר יש תחושת דחיפות בהטלה ללא שיש באמת כמות מספיקה. ככל שהדבר מציק לו ופוגע בתפקוד המצופה בבית, אמליץ על פנייה לטיפול פסיכולוגי קצר מועד ובו מיקוד בניהול מתחים ביום יום.
T אדם שיש אצלו בעיה של כאבי גב בגלל עמידה ארוכה ועובד עבודה שדומה לפוזיציה הזאת ( שמחריפה את זה ) אז אם הוא יחליף עבודה למשהו דומה רק ששם הוא יהיה עסוק יותר בתפקיד שלו שלא כמו עכשיו שהוא סטטי ולא הולך הרבה אז זה ישנה משהו לטובתו בכלל ?
שלום יוגב, זו שאלה לרופא תעסוקתי לעניות דעתי. מבחינה פסיכולוגית צריך לבדוק האם העבודה החליפית מספקת יותר את העובד, האם היא מתאימה לו יותר או שמייצרת עבורו הזדמנות חדשה. ההבדל בין עבודה סטטית לדינמית מבחינה פיזית היא שאלה של התאמה אישית למזג ולציפיות של האדם מסביבת עבודתו ואופיה.
היי דוקטור, אני בן 19(לפני גיוס) לפני בערך 4 חודשים חזרתי עם חבר מירושלים,ויש לנו משחק כזה שאנחנו מגיעים למנהרה(בנסיעה) אנחנו עוצרים את הנשימה עד שאנחנו עוברים את המנהרה, במנהרה היה קצת פקוק ולקח בסך הכל קצת יותר מדקה לעבור את המנהרה. לאחר שסיימנו חזרתי לנשום והתנשפתי קצת, החבר שלי שישב לידי אמר לי שזה לא בריא לעצור את הנשימה לכל כך הרבה זמן בגלל שזה יכול לפגוע במוח, לאחר שהוא אמר לי לקחתי כמה נשימות גדולות כדי ״להחזיר״ את האוויר לגוף, לאחר חצי שעה של נסיעה לאחר שהיינו במנהרה התחלתי להרגיש סחרחורת ותחושת חנק כזאת וקושי לסיים את המשפט, הגענו לבית של החבר והורדתי את החבר אבל עדיין הרגשתי תחושת מחנק וחוסר חמצן, דיברתי עם הרופא משפחה והוא הפנה אותי לבית חולים, בבית חולים עשו לי בדיקות וראו שהכל בסדר. התחושת מחנק עברה והרגשתי הכל בסדר חוץ מזה שהרגשתי שהאף שלי ממש סתום, חזרתי הביתה הלכתי לישון ולמחרת קרו הרבה פעמים שהרגשתי שאני חושב על הנשימה והופך אותה למודעת, כל פעם שחשבתי על הנשימה הרגשתי סחרחורת וכאבי ראש חשבתי שזה בגלל שהאף שלי סתום, התחלתי בירור רפואי והרופא נתן לי מרשמים לתרסיסים וכדורים שיפתחו לי את האף, גם אחרי שהשתמשתי בתרסיסים והכל הרגשתי את התחושת כאב ראש וסחרחורת כל פעם שהנשימה שלי התחילה להיות מודעת, הרופא המליץ לי ללכת לפסיכאטר(אני בלי קשר אצל פסיכולוג) הוא המליץ לי על ציפרלקס, ומאז התחלתי לקחת(לפני חודשיים) ואני כבר על 15 מ״ג. למרות זאת עדיין כל פעם שהנשימה שלי הופכת להיות מודעת אני מרגיש כאב ראש וסחרחורת וכל פעם אני מנסה לשנות שיטת נשימה בתקווה שזה יעבור פעם אחת נושם מהבטן פעם אחת נושם לאט לפעמים נושם מהר אבל כל פעם שאני חושב על הנשימה יש לי את התסמינים, חוץ משאני שותה אלכוהול. ככה זה כבר 4 חודשים על בסיס יומי, קראתי על זה היום קצת באינטרנט וראיתי שכנראה זה מין ocd מיוחד שמתרכזים בתהליכים בגוף, התחלתי ביופידבק עכשיו אולי זה יעזור אבל רציתי לדעת אם יש עוד איזשהו טיפול(אולי להחליף כדורים או משהו) שיכול לעזור לפתור את הבעיה אני באמת לא יודע אם זה פסיכולוגי הכאבי ראש או שבאמת מתי שאני מעביר את המודעות לנשימה אני פשוט לא נושם טוב אבל הייתי עושה הכל בשביל שזה יפסק, והייתי שמח אם יש לך טיפול להמליץ לי?
שלום איתמר, עצם העובדה, שאתה בטיפול פסיכולוגי ומשלב ביופידבק, היא מספיקה ואתה בהחלט יכול לצפות לתוצאות חיוביות בנושא ירידה במפלס המתח והחרדה שאתה חש.
שלום ד"ר, סליחה על האריכות, פשוט חשוב הרקע ועיקר השאלה היא בסוף השאר קשור לרופא גסטרו. אז ככה אני בן 21 לפני כשלוש שנים התחיל לי צרבות שהיו מעירות אותו בלילה ממש עם קוצר נשימה. פניתי לרופא גסטרו שהפנה אותי לבדיקת גסטרוסקופיה שיצא בה שיש לי בקע קטן+ דלקת בוושט דרגה 3. ניתנו לי כדורים PPI בכדי למנוע את הצרבת ושתרד הדלקת. הכדורים אכן עזרו ב85% מהזמן אבל היו תקופות שהיה לי עדיין צרבות. רציתי לעשות ניתוח ע"ש ניסן בהמלצת רופא הגסטרו שלי. ושלחו אותי לבדיקת PH וושט. התוצאה הראתה שיש וושט היפרסנסטיב. רופא הגסטרו הסביר לי כי יש לי גם דלקת בוושט אבל יש לי גם וושט רגישה(היפרסנסטיב). וכך נשללה האפשרות לניתוח, וכרגע מטופל רק בכדורים PPI נוגדי חומצה. השאלה שלי היא כזו אני הבנתי שוושט היפרסנסטיב נובע מלחץ וקשור לבריאות הנפש, האם זה נכון? אם כן כיצד הטיפול בזה? הרופא לא ממש הסביר לי על זה אלא קראתי באינטרנט מהמעט שיש למצוא על זה. אני בחור בריא[חוץ מהצרבות], אני סטודנט, אין לי שום רקע נפשי. אודה לעזרתך
שלום איציק, ושט היפרסנסיטיב לא נגרמת מלחץ אבל בהחלט לחץ יכול להשפיע עליה. מאוד מומלץ לעבור טיפול קצר מועד בcbt לניהול דחק וטכניקות הרפיה. עשוי מאוד לעזור.
ממש תודה על התשובה המהירה, מה זה הטיפול הזה? ואם וושט היפרסנסטיב לא נגרם מלחץ אז ממה כן? תודה!
לצערי על חלק מהשאלות הנוגעות להפרעות פיזיולוגיות אין תשובה מדעית ברורה אחת, ולעיתים אלו הם אוסף של נסיבות. לאמר שלחץ נפשי גרם לזה יהיה לא מבוסס מבחינה מחקרית, אלא דעה רווחת שיש לקבלה בספקנות בריאה. טיפול cbt הוא טיפול פסיכולוגי לפי עקרונות השיטה הקוגניטיבית-התנהגותית ובכללה שימוש בטכניקות הרפיה ממתח, מבוססות ראיות. זה טיפול שניתן על ידי פסיכולוגים.ות בכל קופת חולים כיום.
תודה, האמת שקצת הרגעת אותי. לצערי טיפול אצל פסיכולוג אני לא מאמין שאצליח להגיע למצב שבו אני מספר על עצמי אל מול אדם זר ולכן זה לא נראה לי רלוונטי תודההה
שלום ד״ר אני מקווה שפניתי למקום הנכון אני בן 26 בריא בדרך כלל לא נוטל כדורים ויש לי היפוכונדריה ברקע ללא פעילות גופנית בכלל בתקופה האחרונה, מזה כחצי שנה אני מרגיש בשינוי תנוחה גם משכיבה לעמידה וגם בישיבה לעמידה מרגיש דופק מהיר וקושי לנשום לכמה שניות ואז עובר , וגם במאמץ קל עולה לי הדופק כמו עליה במדרגות. בגלל הרקע של החרדות זה מאוד מלחיץ אותי. עשיתי בדיקת דם בדיקת גופנית נוירולוגית לפני חצי שנה ואקו לב במאמץ והולטר 24 שעות לפני שנה (אז לא היו התסמינים והייתי בכושר) ויצא תקין. קראתי באינטרנט והבנתי שזה יכול להיות תת לחץ דם בשינוי תנוחה ונבהלתי עוד יותר. האם זה מסוכן ? או שזאת החרדה שגורמת למעגל הקסמים?
שלום ניב ותודה על פנייתך, ראשית כל הכבוד שהלכת להיבדק מבחינה רפואית ואני שמח לשמוע שהבדיקות יצאו תקינות. שנית, כן, חרדה בהחלט יכולה להיות הגורם המסביר את תחושותיך הגופניות. במידה ואתה אובחנת עם היפוכונדריה וסובל מחרדה מומלץ שתשקול היוועצות עם רופא המשפחה על מנת להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה, שלו יש safety גבוה כמו ממשפחת הssri. שנית, אתה צעיר ונשמע שסובל. החיים לפניך ורצוי מאוד שבתקופה זו של החיים תלווה את עצמך בטיפול פסיכולוגי דרך הקופה, שיסייע לך ללמוד לנהל טוב יותר את החרדה נוכח אתגרי החיים שלך כאיש צעיר ששואף להתקדם. אין סיבה עם רמת המקצוענות הטיפולית הקיימת היום שתמשיך לסבול ללא הקלה.
תודה רבה רבה על המענה המהיר ד״ר התחלתי טיפול cbt הבנתי שזה הטיפול היעיל ביותר לחרדת בריאות. שנית האם חרדה גם יכולה בנוסף לגרום לליחה מוגברת בגרון פלוס תחושת מתח/חנק בצידי הגרון? (ללא תחושה של גוש).
מגוון ההתבטאויות הגופניות של חרדה הן פחות או יותר כמגוון האנושי, יש תופעות משותפות אולם יש רבות שהן ייחודיות אצל כל אדם ואדם. אחרי ששללת עם הרופא מצב גופני בעייתי תשקיע את כל האנרגיה שלך בהחלמה מהחרדה דרך ובאמצעות הטיפול. תתמסר אליו בלב שלם.
יהודה, אני לא יודע אם תקרא את זה אבל יצא לי לעבור על התשובות שלך בפורום הנ"ל. ורציתי להגיד לך שאתה אדם מדהים, תודה לך
שלום, אני בחור בן 28. גילו אצלי באיחור רב לצערי מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירה הצטלקותית בלתי הפיכה של השיער, ליכן פלנופילריס. איבדתי את רוב שיער הראש,חלק מהגבות,שיער גוף,ריסים בפרק זמן מאוד קצר. כיום אני לא מזהה את עצמי במראה(תווי הפנים שלי פשוט השתנו בקצב מאוד מהיר). אני מסתובב עם יחידת שיער היום שאמנם מזכירה מאוד את מה שהיה לי אבל זה פשוט לא אני. כיום מטופל בתרופות לא פשוטות של דיכוי חיסוני(מתוטרקסט,פלקוויניל,סטרואידים) לנסות עצור את המחלה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי זה לא עזר. נוגדי דכאון למיניהם גם לא עזרו והאמת שאני כבר לא כל כך אוהב לחיות בתצורה הנוכחית. נשמע קלישאתי אבל אני נשאר פה רק בשביל החברים והמשפחה. אני סטודנט לרפואה ויש לי זכרון מעולה ואני לא חושב שאני אי פעם אצליח לשכוח את המראה הקודם שלי שאיבדתי בפרק זמן מאוד קצר ואני לא יודע איך ממשיכים מכאן. אני מאמין שחיים עם איכות חיים ירודה וסבל הם חיים שלא שווה לחיותם(ההשקפה האישית שלי). האם יש תקווה או שנדונתי בחיים האלה לסבל נפשי לצמיתות? האם אני אי פעם אוכל להשלים עם המום שהמחלה הותירה בי?המחלה הותירה בי צלקת פיזית ונפשית ונראה ששום דבר לא יכול לסייע וכל מה שנותר זה לסבול. אשמח לדעת אם יש דרך להפחית את המצוקה הנפשית. תודה רבה, מתנצל אם זה היה ארוך,א.ל.
הי ניב, תודה שפנית. אתה נשמע מיואש וככל הנראה לא מתכוון ללכת לטיפול פסיכולוגי, שאם הבנתי נכון מדבריך ניסית וזה לא סייע. צר לי לשמוע זאת, עדיין מחובתי האתית נוכח המצוקה שלך זה קודם כל להפציר בך לא להתייאש ולנסות שוב טיפול פסיכולוגי, ולבדוק שאתה מתחבר למטופל.ת ולסגנונם. אנחנו במאה ה 21 עם אנשי מקצוע מעולים וידע טיפולי רב שהצטבר ומונגש כיום בשירות הפסיכולוגי הציבורי, למשל דרך המרפאה בה אתה עורך מעקבים בביה"ח, בטח אם אתה פרסונל שם. חוצמזה לשאלותיך- בןודאי שיש תקווה בוודאי שתוכל להשלים עם המום בוודאי שניתן לסייע דרכים להפחית את המצוקה: 1. ללכת לעוד טיפול, ולבדוק רק את נושא החיבור לפרסונה של המטפל.ת 2. להתחיל למנות באופן יומי את כל מה שאתה אוהב ומעריך בעצמך ובגופך 3. כל יום תשים לב,לצד הכעס והתסכול, לעצור ולהעריך את מה שהוא חלק מחייך ביום יום 4. יש לך זכות מלאה לכעוס ולהיות מתוסכל ומיואש, אבל מחובתך (חבות לשיפור המצב הנפשי) לתקשר את המצבים האלה כל שבוע עם אדם זה או אחר שאתה סומך עליו שידע להקשיב ולהכיל ללא שיפוט או ביקורת או ניסיון שתהיה מישהו אחר 5. שב ותלמד לעשות מיינדפולנס לבד או עם פסיכולוג או עם חבר.ה או אחר 6. בחרת מקצוע שמטרתו לסייע להפחית מצוקה של אחרים, תשאל את עצמך למה, למה בחרתי דווקא בזה, התשובה שתתן היא בקרוב התשובה שאתה זקוק לה לגבי שאלת התקווה
אדם עם בעייה של השמנה / אינסומניה / מחשבות אובססיביות על אוכל+ צמא זה הכל שייך אחד לשני ? ( גם אכילה בלילות )
שלום טומי ותודה על שאלתך, אני סבור בזהירות רבה שייתכן ויש קשר בין הדברים. אתה מתאר מצב גופני ונפשי שקשור במערכת היחסים עם אוכל ובדפוסי אכילה בעייתיים . זה בהחלט עשוי גם להשפיע על איכות השינה שלך . זה טוב מאוד שאתה מודע לבעיה ושואל את השאלות וכל מה שנשאר עכשיו לעשות זה הצעד של לפנות לטיפול, שבמסגרתו יהיה בירור יותר עמוק של המצב ואפילו הצעות איך להתמודד איתו בצורה נכונה. בהצלחה
יש פתרון למחשבות קונסינסטנטיות על אוכל / פחמימות שזה כבר הרבה הזמן ואני צריך לאכול כל כמה דקות ואל תפנה אותי לרופא כי זה לא רלבנטי בכלל
שלום מאור בוודאי שיש לזה פתרון וזה טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר מועד, שמסייע באופן מוכח להתמודד עם מחשבות טורדניות סביב אוכל ואכילה. כמו כן אני ממליץ לך בחום לשלב את זה עם ליווי של דיאטנית מומחית בנושא של התנהגות אכילה ויש את זה בקופות החולים
לקרוב משפחה שלי יש תופעה מוזרה של מתי שהוא בבית הוא עושה פיפי בתדירות גבוהה + בחוץ ההפך וכנ"ל פחות סטרסי עם זה מה גורם לזה
שלום הראלה, קרוב לוודאי שקרוב המשפחה שלך חווה מצוקה, אבל אני ממליץ שלפני שבודקים את הגורמים הפסיכולוגיים קודם כל ללכת לאורולוג ולבדוק שהכל בסדר מבחינה רפואית. אחרי שהרופא שולל בעיה רפואית ממליץ בחום לפנות להתייעצות עם פסיכולוג בקופת חולים
סטרס /מתח / כעסים משפיע על התדירות בפיפי ?
שלום רובי, יש מחקרים שמצביעים על הקשר בין רמות של מתח וחרדה לבין הטלת שתן מוגברת יותר. זה בעיקר מכיוון שמצבי סטרס גורמים להפעלה הורמונלית גבוהה יותר שמשפיעה בין היתר על הטלת שתן.
שלום מה גורם פסיכוסומטי של מחלה גאוט(שיגדון)?
שלום ברוך, אני לא מכיר מחקרים המצביעים על גורמים פסיכולוגיים המובילים להתפתחות של מחלת הגאוט. עם זאת, יש גורמים, כמו אירועי חיים מלחיצים, מתח וחרדה שידועים ככאלו שבכוחם לעורר התקפים (טריגרים) או להפחית את ההתמודדות היעילה עם הכאב והטיפול התזונתי/רפואי המומלץ.
בזמן האחרון אני קצת כעוס וצועק אנשים שמבקשים עזרה וכאלה כי הם מרגיזים אותי וזה כנראה בגלל שאני מתכנת ת'עצמי מה לענות להם לפני שזה קורה איך פותרים את זה ?
שלום לוטם, שאלתך החשובה הגיעה לצערי לכתובת הלא נכונה, הגעת לפורום לפסיכולוגיה רפואית, העוסק בהתמודדות עם מחלות ומצבים גופניים שמקורם נפשי. אנא הפנה את שאלתך למומחים בפורום לפסיכולוגיה קלינית.
אני עם בעייה של כנראה קומפלסיביות שאם אני עושה משהו מסוים ( לגרד פצעים בראש שהתחלתי לא מזמן ) אז אני ממשיך לעשות אותו מאות פעמים ביום ניסיתי ספר של פסיכולוגים אבל זה לא בדיוק עזר יש פתרון שיכול לעזור / להקל ?
שלום נתי, קודם כל תבדק על ידי רופא על מנת לוודא שלא התפתח זיהום באזור הגרד. שנית, לעתים ספרים לא מסייעים כפי שטיפול אחד על אחד מסייע. בכל קופת חולים היום אפשר לקבל סדרת טיפולים קצרי מועד של טיפול cbt להתמודדות עם התנהגות כפייתית. אל תהסס ותוציא מהאינטרנט את רשימת הפסיכולוגים העובדים בקופה, דרך האתר של הקופה בה אתה מבוטח.
היי, אתחיל בכך שאני מודעת שזה לא המקום ויש לפנות לעזרה חיצונית וכך גם יהיה אבל רציתי להבין עם מה אני מתמודדת כאן אח שלי חווה קשים הוא לא מפסיק לדבר ולחזור על אותם הדברים בצורות שונות ותוך כדי פרצי בכי קטנים(לא עבר אירוע טראומתי אבל כן עולים לו דברים מהעבר שהוא הדחיק כמו ההשפעה של ההורים שלי הם גידלו אותנו בצורה מיושנת (לא הייתה שום אלימות) הם פשוט מאוד מגבילים ורוצים שנהיה ״ילדים טובים״ הצעתי לו לעשות כמוני ולא לתת להם יותר מדי כוח עליו ופשוט להגביל את האינטראקציה איתם. זה מרגיש כאילו הוא מחפש את החיבה והאישור שלהם למרות שיש טיפה זלזול ביחס שלהם כלפיו ולפעמיים גם קצת אלימות מילולית מצידם הוא ממשיך ולתת להם הזדמנויות (אבל אני מבינה שכל אחד פועל אחרת) יש לו גם כל מיני אכזבות מחברים שהתבררו כלא באמת חברים ויותר נצלנים וכל המחשבות האלה מטרידות אותו והוא וכבר לא אוכל ויושן כבר כמה ימים מין חסר מנוחה והוא פשוט לא מפסיק לחזור על עצמו. מה זה מה שקורה לו? ואיך אני יכולה לגשת אליו ולדבר איתו בצורה שתעזור לו?הוא אומר שאין לו מה להפסיד כבר
בוקר טוב, לצערי הדברים שאת מתארת אינם בתחום מומחיותי ואו בתחום המנדט של הפורום הנוכחי. מציע לך לפנות לפורום לפסיכולוגיה קלינית. בהצלחה
T אם אני הייתי רגיל לישון בצוהריים במשך תקופה מסוימת ורוב הזמן הייתי עייף +עכשיו הפסקתי עם זה אבל כל צוהריים אני מרגיש חשק לישון - זה משהו מנטלי/פיזי ?
שלום גבריאל, שינוי הרגלים איננו דבר פשוט, אנו נוטים ברמה הגופנית והנפשית לחזור על אותם הרגלים שוב ושוב (עניין אבולוציוני) כך שכשאנו משנים הרגלים (שזה מצב חיובי פעמים רבות) המערכת הגופנית והנפשית זקוקה לזמן על מנת להתרגל לדפוס החדש. נסה לחזק את עצמך באמירות חיוביות הנוגעות לכמה אתה מעריך את המאמץ שאתה עושה ונסה לסמן את כל אותם דברים טובים שחלו בחייך בעקבות השינוי הזה. נהל יומן ובו תרשום את הדברים וכל שבוע חזור לעיין בו על מנת להתחזק מהדברים הטובים שהשינוי הביא עמו.
יש אצלי בעייה של עייפות לא מוסברת ביום ואני גם עם אינסומניה/סכיזופרניה ויושן הרבה גם בצוהריים - מה גורם לזה +מה הפתרון ?
שלום ליאור, אם הבנתי נכון אתה מאובחן עם סכיזופרניה, ואם כך הפורום הנכון עבורך לפניה לשאלתך הוא פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום יהודה !!! אני כאן חדש בפורום ורציתי לשאול איך אדע שאני נמצא אצל המטפל שהוא טוב עבורי אציין שאני מתמודד עם הפרעות נפשיות קשות וכדורים חזקים כלפונקס ולאחרונה פרפאנן ניסיתי בעברי המון טיפולים ורק לאחרונה אני "מחזיק " עם מטפל שהוא איש שיקום ופסיכותרפיסט איתו אני נמצא כ 3 שנים אך לא מרגיש ממש טוב ושהדברים משתנים אשמח לחוות דעתך תודה
בוקר טוב אייל, שאלת שאלה טובה ולא פשוטה למענה. למעשה אולי תתפלא שגם אנשי מקצוע וחוקרים רבים התלבטו והתחבטו בשאלת ההתאמה בין המטפל למטופל. אם בעבר היה נהוג לבחון את התאמת המטופל לשיטת הטיפול הנהוגה על ידי הפסיכולוג.ית הרי שבעשרוים האחרונים עובר המשקל בהדרגה לבחינת ההתאמה בין אישיותו וסגנונו האישי של הפסיכולוג.ית לבין המטופל.ת קו מחקרי בולט מדגיש את החשיבות של החיבור אישי ואיכות הקשר בין הפסיכולוג למטופל כמנבא הטוב ביותר של התקדמות והצלחת הטיפול. קשר טוב הוא המנבא העיקרי להצלחה בטיפול. לכן, אם אתה לא מרגיש ממש טוב כדבריך, הצעד הראשון והחשוב כבר עשית- זיהית את התחושות האמיתיות. הצעד השני יהיה לבחון כיצד אתה יכול לתקשר תחושות ומחשבות אלה עם הפסיכולוג שלך. אולי זה יפתיע אותך, אבל בכל טיפול יש רגעים של "מבוי סתום" או תחושת היתקעות. הרבה פעמים מתוך המצבים הללו פורצים שינויים משמעותיים, בתנאי שלומדים לתקשר אותם. מקווה שעזרתי במשהו, חג שמח
אני בחור עם בעייה של הרגשה של צמא כרוני - אני שותה הרבה ביום גם שלא צריך + במיוחד בקיץ וגם בחורף אבל פחות ואם אני מסתכל רטרו לפני 20 שנה אז זה אדם פשוט לגמרי אחר אני בן 40 + ותרמתי כליה לפני 10 שנים ועם עודף משקל וגם מבקר הרבה בשירותים וגם אני חושב כל הזמן על אוכל ואוכל הרבה בין הארוחות בצורה אובססיבית מה גורם לזה ומה הפתרון אם גם רופא כללי לא בדיוק עזר ?
שלום שגיא, אם אני מבין נכון מדבריך אז הקושי שאתה מתמודד איתו לא מגיע ממקור גופני, כלומר בעייתך איננה קשורה בתפקוד לקוי כלשהו של גופך (בהנחה שביצעת את כל הבדיקות הדרושות עם רופא המשפחה שלך). אם כן יש מקום לבחון את המקור הנפשי-רגשי לעיסוק הרב שלך באוכל ושתייה. עשויים להיות לכך מקורות שונים, החל ממצוקה רגשית שאתה סוחב מעברך או כזו שעלתה לאחרונה בחייך ועד להרגלים או דפוסי אכילה לקויים שלא נתת עליהם את הדעת. בימינו, ביצוע הערכה פסיכולוגית בסיסית לבעייתך , זמינה בכל קופת חולים, על ידי כוח אדם מקצועי ומיומן. אל תהסס לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפנייה להערכה פסיכולוגית במסגרת הקופה, אתה יכול להיתרם מזה רבות. בהצלחה וחג שמח
איך ניתן לנטרל חרדה מביצוע בדיקות רפואיות ועליית לחץ דם כתוצאה מכך עד כדי 180/110 בזמן מדידה. איך מנטרלים את האפקט בניתוח התוצאות בבדיקות תקופתיות?
שלום רב, זו בהחלט סוגיה חשובה. תגובת חרדה לבדיקות רפואיות אכן עשויה להשפיע על מדדים כגון לחץ הדם. יש מגוון שיטות עבודה בפסיכולוגיה להקלה בנושא ביניהם שיטת הביופידבק, אשר מאושרת הטיפול במסגרת קופת החולים. אני ממליץ שתפנה לרופא המשפחה שלך ותבקש הפנייה שכזו. בהצלחה!
שלום רב, ביתי בת 18, טופלה בעבר אצל פסיכותרפיסטית שמתמחה בהבעה ודרמה בטיפול בילדים ונוער. כילדה וכנערה סייעה לה ונראה שיפור . בארבעת החודשים האחרונים חזרה לטיפול אצלה, התעוררה חרדה רבה שמלווה בהתקפי חרדה. החרדה עוצמתית ולמרות שחלפו 4 חודשים הילדה במצב מחמיר לטעמי. בשיחה עם המטפלת ניסיתי להתייעץ מה עלי לעשות, והיא ציינה כי אין משהו אחר שעלי לעשות. הילדה משוחחת איתי ואני מקשיב ומנסה להרגיע (השיחה מרגיעה אותה למעט זמן לעיתים ). אני מתחיל לחשוב שהטיפול לא מסייע לה, וכנראה סייע לה כילדה, המטפלת מתמחה בילדים ונוער ואולי פחות מתאים טיפול במבוגר?. אני שוקל להעביר את הילדה לטיפול של פסיכולוגית קלינית שקבלתי המלצות מאנשים קרובים שטיפלה בהם במצבי חרדה. אשוחח עם הילדה בנושא כמובן. אודה לשמוע את דעתך בנושא, מה מומלץ במצב כזה, וכן האם יש משהו חשוב בשיחה עם הילדה, וכן בשיחה עם המטפלת ? תודה רבה
שלום רב, אתה בהחלט עושה נכון כשאתה שוקל לשוחח על כך עם בתך. החלפת מטפל.ת היא בהחלט אפשרות סבירה, בטח כאשר המטפל.ת סבורים שהטיפול הנוכחי מיצה את עצמו מסיבה זו או אחרת. מטפלים שונים במומחיות שלהם ולכן מומלץ טרם העברת הבת לטיפול אחר לברר לגבי הניסיון של המטפל.ת החדשים בשיחת הטלפון הראשונה או אף בפגישה פנים אל פנים. בהצלחה!
אני סובל מהמון לחץ נפשי כבר במשך הרבה מאוד זמן ולאחרונה אני מרגיש שאני כבר ממש על הקצה. היו כבר מספר פעמים שהרגשתי שאני עוד שניה מאבד הכרה מרוב עומס. אני מאוד רוצה לפגוש פסיכולוג אבל אני לא מסוגל לעשות זאת מכיוון שאני יודע שפסיכולוג יכול בכל רגע נתון להחליט לדווח עליי, להפיץ את התיק שלי ולדאוג שיאשפזו אותי בכפייה, ואני לא מסוגל לקחת את הסיכון הזה בשום מצב. האם יש איזו שהיא דרך לקבל טיפולים פסיכולוגים בצורה אנונימית?? אולי משהו דרך האינטרנט? אני כבר מרגיש שאני לא עומד בזה יותר..
שלום בנימין, אני לא לגמרי מבין למה אתה אומר את זה. אתה יכול לגשת לפסיכולוג בקליניקה פרטית ולשמור על פרטיותך כפי שאתה מצפה. שום פסיכולוג לא ידווח עליך או יפיץ את התיק או ידאג שישאפזו אותך בכפייה, קודם כל משום שזו עבירה פלילית ושנית משום שאין בסמכותו לדאוג שיאשפזו אותך בכפייה. זו התנהגות המנוגדת לחלוטין מקוד האתיקה שהפסיכולוגים מחויבים לו. אתה בהחלט מוזמן להעלות את הנושא בפגישה הראשונה שלך עם פסיכולוג ולשמוע מה שיש לו לאמר ולשפוט את זה באופן אמיתי יותר. אתה סובל, וזו בכלל לא שאלה, הדברים שאתה כותב מבהירים זאת היטב. אתה זכאי לטיפול מקצועי שיסייע לך להפחית את המתח והעומס הנפשי וזו זכותך על פי חוק לקבל עזרה פסיכולוגית תוך הגנה ושמירה מקסימלית על פרטיותך. מקווה שתבחר לנסות זאת.
קודם כל תודה רבה על התגובה אך לצערי המאמר הבא די סותר אותה.. https://www.mentalhealth.co.il/חיסיון-מטפל-מטופל/ בכל מקרה אשמח לדעת האם למיטב ידיעתך קיימים שירותים כלשהם של טיפולים פסיכולוגיים, און-ליין או רגילים, שניתן לבצע בצורה אנונימית?
שלום בני, קראתי ובהחלט הצדק איתך, כי במצבים של ביצוע פשע כנגד קטין ואו כוונה לפגיעה ממשית באחר על הפסיכולוג להפעיל שיקול דעת למניעת הפשע במסגרת החוק אליו הוא כפוף. בהחלט יש טיפולים און ליין אולם ככל שידוע לי החוק חל גם לגביהם.
לא לדברים הללו התכוונתי תוארו שם גם מצבים נוספים.. אבל זה כבר לא מהותי בכל מקרה אני מודה לך מאוד על העזרה וההקשבה
היי אני בת 29 חוויתי כמה דברים ב3 שנים האחרונות שגרמו לי לפתח חרדות שקשורות לבריאות ולמוות אף פעם לא הייתי בטיפול כי חשבתי שזה משהו שיחלוף כי זה היה בתקופות אני כבר לא יודעת אם שיחות זה מה שיעזור לי וקשה לי מאוד ההתמודדות היומיומית מה הצעד הבא עבורי? במה להתחיל?
הי לין, בהחלט טיפול תרופתי עשוי להיות קו ראשון נכון של טיפול בחרדה, אבל במידה וזה מסייע באופן חלקי ולא מלא נכון להשלים את זה עם טיפול פסיכולוגי.
שלום רב בחורה בת 21 אחות מוסמכת חדשה יש לי פחד גדול ממחלות ובתקופה האחרונה מקורונה באופן ספיציפי ובכלל בתקופה האחרונה מרגישה עייפה נפשית (כי היה לי קשה בלימודים וסטאג' ואחר כך ממשלתי אשר נדחה בשל הקורונה ונתנו לנו חעבוד עם היתר זמני ואז ביטלו וקבעו ממשלתי חדש ועם כל הלימודים והבלגן הרופא חשד שלאבא שלי יש סרטן הלבלב אז גם כל נלחץ מהבדיקות שברוך השם הכל יצא תקין אבל זה לחץ נפשי עצום ) עכשיו לפני כחודש התחלתי לעבוד כאחות בבית חולים ואיך שהתחלתי אחרי שבועיים הודיעו לנו שהמחלקה הופכת למחלקת קורונה ואז נכנסתי לאין סוף חרדות ופחדים לפני שבוע היתי עם אחת האחיות שהיתה בלי מסיכה ואז התברר שהיא חיובית לקורונה לא הפסקתי לחשוב על זה פחדתי פחד מוות מלהיות נשאית 😖 דברה איתי אחות זיהומים ולאחר כמה בירורים אמרה שלא היתי איתה מספיק זמן ואין צורך שאהיה בבידוד, ביקשתי בכל זאת בדיקת קורונה ולא הסכימה הכנסתי את עצמי לבידוד יזום שלא אדביק חס וחלילה את ההורים ב3 ימים הראשונים לא עשיתי כלום רק ישבתי ושכבתי במיטה יום לאחר מכן עשיתי קצת פעילות גופנית (כמובן שבראש כל הזמן עובר הסרט שאני חיובית) ופתאום הרגשתי חולשה חזקה בכל הגוף וכאב שרירים כל כך חזק שאף פעם לא הרגשתי בעיקר ברגליים וכל החרדות והלחץ התגברו (אולי זה סימן לקורונה?) אחרי יומיים הכל עבר לא פיתחתי קוצר נשימה או חום או שיעול .. השאלה שלי האם יתכן שכאבי השרירים שחוויתי הם חלק מהלחץ הנפשי שאני חייה בו ? או שבאמת זו קורונה ? אני חווה הרבה בלגן בעבודה גם , חלק בבידוד , פעם פותחים את המחלקה , פעם סוגרים , אי וודאות מוחטת !! אשמח לשמוע מהידע שלכם ונסיונכם אם כאב שרירים יכול להתחבר לסטרס ואיך אפשר להתפטר מלחץ נפשי כל כך מוגבר ופחד פעם הרופא המליץ לי לקחת רילקסין אבל גרם לי לחולשה יותר מדי ולירידה בלחץ דם לכן אני לא לוקחת נתנו לי פעם ציפרלקס והפבקתי באישור הרופא אחרי חצי שנה יש לציין שחלק גדול מהמצב הנפשי שלי הןא כתוצאה מהלימודים שלי (היה לי מאוד קשה הרבה ימים ולמידה ומבחנים בלי סוף ועבודה...) בקיצור אשמח לעזרה ותודה רבה לכם וסליחה על החפירות
הי אירה ותודה ששתפת אותנו בהתלבטויות הכנות שלך, בהחלט כן, לאחר ששללת כל אפשרות שהכאבים הגיעו ממקור פיזיולוגי , הגיוני להסיק שהם מגיעים על רקע נפשי. לחץ, סטרס וכל חוויה דוחקת אחרת בחיינו מתבטאת בין היתר בגופנו, וגורמת לגוף "להשתגע" ולבטא את הסטרס העצבי בתחושות שונות. כשאנחנו מבינים שבעצם הגוף בריא וכל העניין הוא נפשי זה מקל עלינו מצד אחד אך גם מעמיד אותנו בפני השאלה, אז מה עושים עם זה. מכיוון שאת עובדת מערכת הבריאות אני יכול להגיד לך, שכפסיכולוגים רפואיים שעובדים בבתי חולים ובקופות החולים, אנחנו נותנים גם מענה לצוות! זה הזמן ליצור קשר עם מערך הפסיכולוגיה במרכז הרפואי בו את עובדת ולבקש מענה בדמות כמה מפגשים עם פסיכולוגית רפואית שתתן לך כלים יעילים להתמודד עם הסטרס שאת חווה. בכמה מפגשים תוכלי להחזיר את תחושת השליטה והאיזון לחייך. זה זמין וזה נעשה באופן דיסקרטי.
שלום בחצי שנה האחרונה אני חווה כאבים בכתף(דלקת-כתף קפואה), הדבר הכניס אותי לחרדות/סטרסים בגלל שהפכתי להיות מוגבלת בתנועותיי, בלילה אני כמעט ולא נרדמת מהכאבים, לא מעוניינת בכדורים להקלה בכדי לא להתמכר. בנוסף אחת לשבוע - שבועיים, יש לי לחץ לא חזק מידי באיזור הרקה הימנית, ומאחורי האוזן הימנית היכן שיש עצם ובגולגולת למטה לא רחוק מהאוזן הימנית, זה כבר שלושה חודשים, הייתי אצל רופא פה ולסת והוא לא זיהה בעיה כלשהי כמו TMJ, גם לא חשב לעשות צילום פנורמי. הלחצים האלה מגיעים יום אחד אחרי שאני בסטרס ממשי מהכתף הכואבת וממאמרים שאני קוראת על הבעיה בכתף שגם זה גורם לי לפחדים ממשיים והנבירה בזה והסקרנות רק גורעות את המצב אבל אני עושה זאת משום שאני רוצה לדעת מה עוד אפשרי לעשות(כבר לקחתי כדורים נוגדי דלקות וזריקה) האם הלחצים שאני חווה אחת לשבוע שבועיים לחצי שעה - שעה באיזורים של הרקה הימנית והעצם מאחורי האוזן הימנית והגולגולת בצד הימני יכולים לנבוע מחרדות/סטרסים? והאם צריך לעשות סיטי מוח?
שלום רב אני מרגיש כבר חרדות כמה שנים. ע״י טיפול קוגניטיבי ספורט ומדיטציה אני מצליח לאזן את זה בצורה טובה. אבל עדין יש לי היפוכונדריה שמציקה לי ומחשבות כמו לרבים שאני הולך למות מהתקף לב. אני אדם בריא עושה ספורט ואני יודע ש90 אחוז הכל בסדר. הפסיכולוגית נתנה לי עצה שאולי כדאי לי להיפגש עם קרדיולוג, כי עם מישהו שמתמחה בתחום ולא רופא משפחה יסביר לי את המצב זה יכול לעזור לי להשקיט את זה. אני קצת חושש להגיע לקרדיולוג מנותק ולא רגיש שלא מכיר את נושא חרדות שיתחיל להפחיד אותי עוד יותר(יש רופאים שיודעים לעשות את זה מצויין). הבקשה שלי כאן לקבל המלצה לקרדיולוג שמהיכרות אתם ממליצים עליו והוא מבין ענין.
שלום אבי ותודה על הפנייה, לצערי אני לא מורשה ולא מוסמך להמליץ לך על קרדיולוג. נשמע שמטרת הפסיכולוגית היתה שתגיע לקרדיולוג מומחה כלשהו על מנת לקבל 'בוחן מציאות' לגבי מצבך, אבל חרדה כמו חרדה, הצמדת אותה לדמות הקרדיולוג ואתה מדמיין שהוא יפחיד אותך עוד יותר. אתה עושה נכון כשאתה עובר טיפול פסיכולוגי ואני רק יכול לחזק את ההבנה שלך שאין המדובר בבעיה פיסית כי אם נפשית. אני מבין את הקושי הכרוך במאבק תמידי נגד הנטייה "להיכנע" לטורדנות המחשבתית סביב נושאי בריאות, זה דפוס שקשה לשנותו וההתגברות עליו כרוך במידה רבה בשילוב של התנגדות אליו יחד עם לימוד יכולת ומיומנות להשקיט תחושות חרדה
שלום, היה לי אבסס פילונידלי כמה שנים והתביישתי להבדק.. אחרי 4 שנים בערך נבדקתי ונותחתי.. זה היה בשבילי טראומה ממש... מתתי מבושה... הפצע הזדהם ולא נבדקתי (התביישתי) ואחרי שלושה חודשים הזיהום התרחב ופניתי לרופא.. מאז (עברו 9 חודשים!) הפצע לא נסגר לי ואני כל יום בביקורת.. כל יום מנקים וחובשים לי וכל יום בודקים (לפעמים פעמיים ביום)... כואב מאוד מאוד... 6גם מביך מאוד מאוד... אני מרגישה שכל פעם כזו אני מתנתקת מהגוף ונותנת להם לעשות כרצונם.. אבל בשבוע האחרונים זה ממש קשה לי.. אני פתאום מתביישת מאוד שוב ולא הלכתי השבוע... וזה מוזר- כי הייתי צריכה להתרגל.. מרגישה שחזרתי אחורה.. אני לא יודעת איך להתנתק מעצמי וללכת לחבישות... עם החבישות היה שיפור ואני מפחדת שיחמיר לי שוב... אני בוכה מלא מהבעיה הזו.. זמן ארוך מאוד... בחיים לא דמיינתי שזה יהיה ככה... מביישנית גמורה הגעתי למצב שעברו עליי עשרות אנשים... אודה לעצות איך לשנות את הביישנות שלי..
שלום מ , אני מבין שקשה לך ושזו חדירה מאוד לא נעימה לפרטיות של גופך, בטח כאשר את מתארת את עצמך כביישנית. לא הבנתי מדוע את מתארת זאת כ'עשרות אנשים שעברו עליי', זו דרך קצת קשה לתאר את מה שבאמת היה, שהיה יותר קרוב אולי 'לעשרות אנשים שטפלו בי ובגופי...'. אני מרגיש שכנראה זה יושב על מקום מאוד רגיש מבחינה רגשית. נסי לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר דרך הקופה או המרכז הרפואי בו את מטופלת כדי ללמוד דרך להרגיע את החרדה וההתנגדות שאת חשה. העצה שלי אלייך, נסי לתאר לעצמך במילים את מה שאת עוברת במונחים של 'טיפול', 'דאגה', 'החלמה', 'רצון לסייע' לך ופחות במילים מעוררי מצוקה כמו 'עוברים עליי... '.
אתה צודק... אבל לפעמים אני באמת מרגישה כמו איזה גופה ליד הרופאים.. לא מעניין אותם הרגשות שלי והביישנות שלי... פעם אחת הלכתי לרופא ברמבם והוא בדק אותי ובלי כל התראה הוא יצא לקרוא לעוד רופאים ומצאתי את עצמי עם 8 אנשי צוות בחדר... קרה עוד פעם שהרופא הראשי שמנהל את התיק שלי בתקופה הזו הלך לקרוא לרופאה מעליו בלי לאמר לי... פתאום היא פתחה את הווילון ונכנסה... אני כבר ראיתי שבאמת הם לא מייחסים לזה חשיבות וקשה לי להתנתק מזה... קרה פעם אחת שהפצע נקרע ודימם בגלל טעות קטנה שעשיתי (ישבתי בלי כרית כשחיכיתי לרופא מעל שעתיים)... והרופא כעס עליי תוך כדי שהוא מנקה לי את הפצע... פעם אחת אח טיפל בי וחשבתי שהוא סיים אז הרמתי את הבגדים חזרה ואז הוא ממש התעצבן שהרמתי לפני שהוא הסכים... יש רופא כירורג שעושה לי טיפול כירורגי פעם בחודש וכשאני נכנסת הוא אפילו לא אומר שלום רק כרטיס ושכבי... הוא מתעדכן בשלומי בבדיקה הגופנית ולא מדבר איתי בכלל בכלל... קשה לי להסביר מה אני מרגישה ולמה אני לוקחת את זה כל כך קשה... רוב המטפלים שלי בסדר רוב הזמן.. אבל יש כמה שמתייחסים אליי בלי רגישות מינימלית... וזה כבר קשה לי ואני לא מסוגלת לחזור לטיפולים האלו... במיוחד שאולי החמיר ושוב יכעסו עליי
בבקשה אל תתעלם מהשאלה כמו מקודם... איפה אפשר למצוא רשימה של פסיכולוגים ומקומות בארץ? והאם במקרה שלי צריך פסיכולוג רפואי או גם פסיכולוג רגיל טוב? תודה
שלום מ., רשימת פסיכולוגים/יות שעובדים בקופת החולים שלך אפשר לקבל או דרך האתר של הקופה או דרך נציג שירות בסניף שאת שייכת אליו. זה יכול להיות פסיכולוג בעל מומחיות רפואית או קלינית.
לצערי אין בעיר שלי בכלל פסיכולוגים.. כולם מצריכים נסיעה.. ויש לי קושי בנסיעות בגלל הפצע.. אפסיק לטפל בפצע וזהו גם ככה זה לא באמת עוזר תודה רבה
