האם זה נורמלי המשך לשאלה

שאלתי מקודם משהו ואני רוצה לשאול עוד משהו האם שהמחשבה נרגעת והכול בסדר אני מחפש אותה ובודק איפה היא ולמה היא נעלמה האם זה נורמלי

היי, בת 20 ומאובחנת כבר מתחילת המלחמה אצל פסיכיאטר עם דיכאון, סירבתי לקחת טיפול תרופתי מהפחד להתמכרות הדיכאון הוביל למחשבות טורדניות כפייתיות, חרדה מלווה בהתקפים, ניתוקים, hocd.. המחשבות משתקות אותי. המחשבה יכולה להתחלף כל שעה, או שיש מחשבה שנתקעת שבוע והייתה אחת שגם נמשכה חודש. הן גורמות לי לא לתפקד אם זה עבודה, מפגשים חברתיים ובכללי דברים שהם לא לאכול/לישון (אני ״בורחת״ מהמחשבות בכך שאני הולכת לישון גם אם אני לא עייפה, ויש לי אכילה רגשית, אוכלת גם כשאני לא רעבה בכלל) היו לי בחצי שנה האחרונה מיליון מחשבות מתחלפות ואובסיסיביות. לא נותנות מנוחה לרגע, ואפילו הן כבר הגיעו לי לחלומות וזה כבר מתסכל. והפורום הזה בכל התקופה הזאת עזר לי להבין שאני לא לבד אז תודה לך קודם כל

המחשבות שלי רובן מתבטאות באופי מיני. שקשור למשיכה מינית/מחשבה שאני פדופילית/התאהבות בחברה טובה/באח/ באמא שלי וכו.. דברים מזעזעים בקיצור אבל היו גם כאלה כמו מחשבה אובסיסיבית שאולי דרסתי ילד כי היה רעש קטן שנסעתי ברכב (למרות שלא היה אף ילד בסביבה ולא עליתי על כלום) לא יכולה לעשות כלום בלי שהמוח שלי ״יתפס״ על משהו. לא יכולה לראות טלויזיה, להיות ברשתות חברתיות,לנהל שיחה נורמאלית או להיפגש עם חברה. אני חסרת אונים. לא מצליחה להתרכז בשום דבר כי מהשנייה שאני מתעוררת אני מרגישה מועקה כזאת , כמו החסרת פעימה מאוד ארוכה, ובאסה שהתעוררתי כי מעכשיו מתחיל הסבל. כל יום אני מחכה שיגמר. בנוסף אני גם מרגישה במן קהות חושים. כאילו אין לי רגשות. למשל אני שומעת על חייל/מישהו שחולה או נהרג ואני יודעת שזה עצוב לי עמוק בפנים אבל לא מצליחה להתחבר לזה באמת. גם מחשבות על ״אם אחים שלי ימותו״ זה מפחיד אותו לשנייה אבל אחר כך אני אומרת לעצמי ״בכלל לא אכפת לך שזה יקרה, את חסרת רגשות״ אחרי כל מחשבה שחולפת אני אומרת תודה לאל ואומרת לעצמי- ״רואה? זה עבר. לא משנה מה המחשבה הבאה שתגיע אל תיפלי לזה ואל תאמיני לה״. אבל מחשבה אחרת באה ושוב אני משתתקת. למשל אתמול ישבתי במיטה ואמרתי לעצמי פתאום משום מקום ״אולי אני טרנסג׳נדרית?״ התחלתי להסתכל על עצמי במראה ולדמיין את עצמי גבר, נלחצתי מעצם העובדה שאני אולי צריכה להפוך לבן וזו מחשבה שבאה פתאום למרות שאין לי שום קשר לנושא הזה. והמחשבה הזו עד עכשיו לא משחררת ומשתקת אותי. אני לא מנסה לחפש ממך אישור שאני לא כי אני יודעת שזה חלק מהטקסים שאנשים עם ocd עושים, אבל לא אשקר שזה מאוד מפחיד אותי אם זה אמיתי וזה לפעמים חזק ממני ה״לחפש אישור״ גם אם זה אישיר שאני דורשת מעצמי בראש שלי.

אציין גם שטופלתי אצלי מישהי שקוראת לעצמה מנחה טיפולית, בשיטת cbt ומה שקרה איתה זה שהמחשבות פשוט התחלפו והמצב לא השתפר יותר מידי חוץ מזה שההתקפי חרדה הפסיקו. עברתי לפסיכותרפיסטית טובה שאומרת שהיא בדרך כלל לא מקבלת מטופלים עם ocd אבל בכל זאת המשכנו. היא אומרת לי לא לפחד מהמחשבות שלי כי זאת רק מחשבה. אני כבר תקופה בטיפול cbt אבל מרגישה שהמצב לא משתפר. עם זאת הדיכאון גם גבר, אני לא עובדת או מתאמנת ולא יוצאת מהבית יותר מידי -השאלה שלי אליך היא האם אני צריכה להבין שטיפול cbt לא עובד עליי ושאני צריכה לנסות טיפול תרופתי בנוסף, או שפשוט לא נפלתי על מטפלת שמתאימה לי ולהמשיך לנסות לחפש מישהי שטובה לי -והאם יש מישהו שהוא גם פסיכולוג, גם פסיכותרפיסט, וגם מומחה בטיפול בocd? כי אני חושבת שזה מה שאני צריכה תודה מראש!!!

תודה רבה על המענה, את מכירה במקרה מטפלים טובים באזור הדרום? או שאת מקבלת מטופלים באונליין דרך הזום?