האם זאת הפרעה טורדנית?

שלום שרון... מזה זמן רב מטרידות אותי מחשבות על מוות- לא שלי, אלא של אנשים קרובים אליי מהמשפחה. ההפרעה הזאת נוגעת רק לאנשים המבוגרים במשפחה.. איבדתי את אבי לפני שש שנים בפתאומיות למחלת הסרטן. אני קשורה לאימי והיא הדבר הכי יקר לי בחיים- היא אישה לא הכי בריאה ואני מפחדת פחד מוות לאבד אותה, הפחד והחרדה מלווים אותי יןם יום. אני מטופלת בציפרלקס מאז שאבי נפטר (כבר 6 שנים. מאז שהופיעה לי החרדה שהתבטאה בחצי שנה של נדודי שינה) בשורה התחתונה אני כל הזמן חרדה ממוות של יקרים לי. מפחדת שלא אוכל להתמודד עם המוות (חס וחלילה) שלהם. מפחדת האם זאת הפעם האחרונה שראיתי אותם? כאילו אני מתאבלת עליהם עוד בעודם בחיים. אין לי טקסים מסויימים שאני עושה.. רק המחשבות המפחידות האלה..האם זה נורמאלי? בעיקר אני מפחדת שאם חס ןחלילה יקרה משהו לאימי אני לא אוכל להמשיך לחיות. היא הכל בשבילי

אכן זה משפיע רבות על איכות חיי..האם טיפול קוגניטיבי הוא טיפול פסיכולוגי? כמו כן בילדותי (גיל 9-10)סבלתי מטריכו וטופלתי אצל פסיכולוגית עד לפטירת הבעיה בזמנו נאמר לאימי שאני עושה זאת מחרדה שאבי ימות (הוא היה עובר הרבה ניתוחים) אבל לאחר מות הורה אחד משתקת אותי המחשבה לאבד הורה שני. וזה לא רק זה, נגיד אני מפחדת שדודה אהובה תמות ואיך נתמודד בלעדיה איך יתמודד בעלה? בקיצור "הרגתי" כבר את כולם..... כמו שאמרתי אני לא יכולה לדמיין את החיים בלי אימי.. אני מפחדת שלאט לאט אני יאבד את כולם... האם הציפרלקס אמור לפתור את זה? האם יש להחליף תרופה? תודה על תשובתך האדיבה והמפורטת קודם לכן.. חן חן!