מה לא בסדר איתי?!

שלום, אני בת 30, נשואה מזה 4 שנים לגבר מדהים(בן 36) לפני החתונה היינו זוג חתיכי ומקסים שמשך מבטים בכל מקום שאליו הגענו, ועשינו סקס כמו שפנים. מייד לאחר החתונה בעלי הטרי האט את הקצב. כבר בירח הדבש העדיף לנסות מסעדה חדשה על פני תנוחה חדשה. פחות משנה לאחר שנישאנו, העליתי 10 ק"ג ואילו בעלי העלה 25 ק"ג. כל זה לא הפריע לי ובמשך רוב הזמן הזה יזמתי רומנטיקה וסקס וכל דבר שעשוי להוביל לכך אך זכיתי ברוב המקרים לתגובה פושרת אך קרירה בנוסח : אני נורא עייף, אכלתי יותר מידי, העבודה מסרסת אותי , אני מודאג, אני עצבני, וכו'... מה ששבר אותי לבסוף היה לילה אחד שבו ניסיתי שוב... זה היה כחצי שנה מהחתונה ואני הייתי 4 ק"ג מעל המשקל בו הייתי כשהכרנו, בעודי מנסה להכניס אותו לאוירה (תרתי משמע...) הוא אמר לי: בשביל שיעמוד לי אני צריך שיהיה על מה להסתכל... באותו רגע נפלו לי השמיים. אפילו לשניה הצטערתי שאנחנו נשואים כי אחרת הייתי מעיפה אותו קיבינימאט באותה שניה ולא רואה אותו יותר בחיים. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה שהוא התחתן איתי בגלל איך שנראיתי כשהכרנו, וחרה לי (ועדיין חורה לי) שהוא לא אוהב אותי כמו שאני כי אני מקבלת אותו בכל מצב. מאז שכבנו פעמיים ואני הרגשתי נורא ואיום. עכשיו אנחנו רוצים ילד ואני רואה שבעלי מבועת המחשבה שיצטרך לשכב איתי לצורך העניין. חשוב לי להבהיר כמה דברים: 1. גובהי 171 ס"מ ומשקלי (לאחר שהעליתי 10 ק"ג) 72 ק"ג (אני גודזילה?) 2. בעלי מתייחס אלי כמו למלכה, הוא חם ואוהב , מחבק ומלטף בלי סוף ואומר לי כמה הוא אוהב אותי. אנחנו הולכים לישון תמיד מחובקים. אני יודעת בודאות שאין לו אף אחת מלבדי. 3. אני מתוסכלת נורא. מצד אחד אני רוצה לרזות בשביל עצמי אבל אני לא מוכנה שהוא ירגיש ש"ניצח" . אני רוצה שיקבל אותי כמו שאני. אמרתי לו היום בעודנו מעיינים בספרים על הריון: "אני מקווה שההריון ייקלט על הפעם הראשונה כדי שלא תסבול יותר מידי" אז הוא אמר לי: "את רק צריכה לרזות ואז אני אהנה..." מה לעשות?????

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם את יכולה להיות מאושרת כאשר בעלך לא נמשך אליך מינית. אם לא אל תמהרי להכנס להריון אלא רצוי שתעבדי עם בן זוגך על היחסים ביניכם. ודרך אגב נשים מלאות יכולות להיות סקסיות לא פחות ואולי אף יותר מנשים רזות.

שירלי, הי! הסיפור שלך נגע מאוד לליבי. ניכר שאת נקלעת למצב, שלא צפית שיקרה. מאוד קשה לפרק קשר שהוא טוב (את מספרת שבעלך חם ואוהב..) למעט פרמטר אחד. עליך לשמוח שאין לכם עדיין ילדים משום שאם תחליטי לפרק את הקשר- השיקולים שלך יהיה פחות מסובכים, מאשר אם היו לכם ילדים. ניכר שאת אוהבת מאוד את בעלך והיית רוצה להמשיך את חייך איתו ולבנות עימו משפחה. לכן, אני מציעה לך לא למהר לפרק את הנישואים הנ"ל, לנסות להציל אותם בכל מחיר ואולי יהיה טוב. אך אם ראית שניסית הכל והקשר כבר "הקיא את עצמו"- אנא ממך, שחררי את עצמך ופני לדרך חדשה. רוב הקשרים מתחילים מאיזושהי משיכה מינית, פיזית. השאלה מה קורה כאשר התנאים הפיזיים משתנים: השמנה, התקרחות וכו... מעניין שבעלך מסתכל רק על השמנתך ולא על השמנתו. את צריכה לברר איתו ועם עצמך האם באמת מדובר בעובדה שהשמנת או פשוט "נגמר לו" מהקשר. אני לא יודעת אם זו עצה טובה, אך מעניין מה היה קורה לו רזית, האם היה שיפור בחיי המין שלכם? או שההשמנה היא פשוט תירוץ עלוב לדברים אחרים, שמסתתרים מתחת לפני השטח? אם באמת יחול שיפור מדהים- אז לפחות תדעי שזה הגורם, ואז תחליטי אם את מוכנה לחיות ולהתמודד עם זה (אם בכלל). יכול להיות גם שתגלי דברים אחרים... עוד נקודה למחשבה: אולי בעלך מתוסכל מאיך שהוא נראה ואיבד עניין במין בגלל עצמו ונוח לו להטיל זאת עליך.. בסה"כ הצגתי כאן כמה נקודות, שאולי נכונות ואולי אין להן אחיזה במציאות.. בכל מקרה, מקווה שעזרתי ולו במעט... כל טוב

אני שותפה לדיעה שאת צריכה לשוחח עם בעלך שיחה אישית מוחצת עוד לפני שאת מחליטה להרחיב את המשפחה. לא נעים לי להעיב על מצב רוחך אבל כדי שלא תחיי באשליה אני חייבת לומר לך שהתיחסותו של בעלך לענין ואליך עלולה להיות גרועה יותר עם השנים.צר לי ועצוב - אך אני סובלת מבעיה דומה כבר 20 שנה. מה לעשות, הנטיה שלנו היא להשמין עם השנים ועם הולדת הילדים...וכדאי להיות מודעים לזה מראש. לנו יש 4 ילדים מקסימים שכל אחד מהם גרם לי להשמין עוד קצת...אבל אצל בעלי בפנטסיה אני צריכה להיות חתיכה ומושכת.והוא מציק לי בענין משך כל שנות נישואנו.בעלך עוד מחבק ואוהב...אבל לא בטוח שיתמיד בכך במהלך השנים. אני חושבת שהבעיה הרבה יותר עמוקה מבעיה של משקל - זוהי בעיה של התיחסות לאחר בכלל ויכולת הכלה של הזולת.עובדה שאת מקבלת אותו כמו שהוא למרות שהשמין. ועל כן חשוב מאוד לקיים את שיחת הבירור הזאת עוד לפני שיש ילדים. שירלי, שוב אני לא רוצה להוריד לך את המוראל אבל אם את נשארת איתו קחי בחשבון שהוא יעיר לך משך כל החיים...כל אחד צריך לעשות את החשבון האישי שלו. לי משפחה זה הדבר החשוב ביותר וכדי לשמור על שלימותה אני משלימה ומוותרת על הרבה דברים אחרים. אל תכעסי על מה שכתבתי לך. אני כותבת לך מתוך הבנה מלאה למצבך, רגשי הזדהות וכאב. לסיום-את בסדר גמור - השאלה אם זה יעזור לך משך החיים עם בעל לא מקבל?