עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה
תיקון, עריכה: לא עבדתי..
כתיבתך רהוטה, והדרך בה אתה ממין ומסווג את האפשרויות שלפניך מעידות על יכולת טובה של קריאת המציאות, סביר שאתה בשלב ההחלמה מהדיכאון. שנכנסת לתוכו לפני כשלש שנים. מצב תעסוקתי משפיע על תחושת האיתנות הנפשית. טוב לכו אם תשנס מתניים ותישאר בפעילות שמצריכה השכלה אקדמית, כי שם הזירה שבה תוכל להראות לעצמך ולסביבה את מעלותיך. נסה לחפש מה שישלב את ההכשרה האקדמית עם התחום הסיעודי שנקלעת אליו: אולי כמדריך של קורסים בתחום, ואולי בניהול. חזרה להוראה תמיד אפשרית. בקורות החיים תציין לגבי שלושת השנים משהו כמו "טיפול סיעודי בבן משפחה". יש רבים וטובים שנכנסו להוראה אבל לאחר התנסות ממשית בבית ספר החליטו לנטוש; אני לא צופה שמישהו ירים גבה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה ד"ר. רמת החשש שלי גבוהה יחסית בימים אלה, מלווה עדיין בספקות עצמיים ובביטחון עצמי ירוד. וגם יש לי צורך לעזוב את בית אמי ובעלה, מרגיש שם תחושת לחץ ואני זקוק למרחב משלי. האם לא יהיה עדיף שאבחר עבודה פשוטה יותר מינימלית ואשלב כרגע כדי שיהיה לי זמן מספק להמשיך לעבוד עם עצמי? למשך כמה חודשים/ שנה ואז להמשיך לדרך מקצועית?
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
