עצב עמוק

אני שבוע משוחררת מרגישה שהעולם חרב אליי.אני מוצאת את עצמי פתאום לבד בלי חברים,כאילו נפלתי לעולם אחר,אני לא יכולה יותר נורא עצוב לי אני לא מפסיקה להתגעגע לחיים שהיו לי לפני, למרות שהיה לי קשה. אני מרגישה שככה זה ישאר לנצח,כי מכאן והלאה הכל אותו דבר,פתאום אין מסגרות אין חיים שהיכרתי כל חיי.אני ממש מתוסכלת כבר. אני התחלתי לעבוד ואני מרגישה שלמרות הנסיון לעבוד,זה לא עוזר אני כל היום חושבת אייך אני עוזבת תמקום הזה. אנה ממכם אני חייבת את כל העזרה בעולם.תודה שלי

תתפלאי לשמוע, אבל מה שאת מתארת מאפיין חלק ניכר מהמשתחררים הטריים. כל החיים היית רגילה לעבור ממסגרת למסגרת שהכתיבה לך את קצב החיים, ופתאום זה נגמר ואת צריכה להיות אדון לעצמך ולהתחיל לבנות לעצמך סדר יום ותוכניות מוגדרות לעתיד. אין פלא שאת בלחץ, את "רק" שבוע מחוץ למסגרת ברורה, אבל זה יעבור במהרה. קחי לך זמן להתאושש ותראי איך לאט לאט את מתחילה לראות בצורה ברורה יותר את עתידך. גם לגבי חברים- נסי לא לנתק קשרים חברתיים. נכון שעכשיו יותר קשה לשמור עליהם כי לא נפגשים כל יום, אבל הידיעה שיש למי להרים טלפון, מנחמת. שבי עם עצמך או עם אנשים שקרובים לך ונסי לחשוב מה היית רוצה לעשות יותר מכל. טיול ארוך לחו"ל? לימודים אקדמאים? רק אחרי שתדעי מה את רוצה מעצמך, תדעי איך להשיג זאת. חוץ מזה, גם אם עוד חודש לא תדעי מה את רוצה לעשות בעתיד, זה לא נורא! יש בני 40 שעדיין מחפשים את עצמם... חיפוש מהנה ובהצלחה!