זוגיות וחודש תשיעי

שלום לד"ר קשה לומר מה בעצם עובר עלינו, התרגשות גדולה מחד, לקראת הרגע הגדול-הולדת הבן, אך מאידך, עצב לא קטן: אני באמצע-סוף תשיעי, בעלי עובד בעבודה תובענית, הן מבחינת הדרישות והן מבחינת שעות העבודה, 9 בבוקר עד חצות+ (ארועים), בדיוק בחודש התשיעי להריון העומס גבר(כך היה גם בשליש האמצעי של הריון- אבל איך שהוא התגברתי) יש לי התחושה שהוא נמצא במידת מה שם בצד, ולא בתוך החוויה למרות שאני לא יכולה לומר שכשהוא מגיע מאוחר, הוא לא מתיחס לבטן, אבל זה קצר ומינורי, ואין מקום , כח , מוטיבציה, עינין באינטימיות שלנו (אגב מיניות הופסקה בחודש השביעי - טוען שחושש מהאקט בהריון).אני חשה בחוסר תשומת הלב , למרות שמסביב אני מוקפת אהבה, חום, מחמאות, וכל מה שאבקש, רק מחכים לרגע שאבקש - כיוון שאני טיפוס עצמאי ואינדיבידואליסט. אני צריכה אותו, ולכן סובלת מנפילות מתח כשאני חשה צמאון להתיחסות, לחוויה משותפת, לשיחה, להתעניינות וכו . במהלך היום שיחת טלפון אחת קצרה - לקראת הערב, שהוא יוזם , כי אני חוששת להפריע. ובשיחה זו הכל לקוני,"מה עיניינים" ואולי שאלה טכנית אחת או שתיים. ברור לך שהחויה שלי עצומה ובמיוחד בחודש תשיעי, ואני מרגישה שאני צריכה רק אותו, מהשאר אני שבעה. ואני חושבת כל הזמן - מה נכון לעשות, איפה הגבול בין הדרישה כלפיו לבין ההתחשבות בו ובקושי שלו בעבודה - כל כולו שם. למרות שברור לי שחולפות לו מחשבות בראש בנושא הלידה ואח"כ, אבל זה לא בא לידי ביטוי כמעט בכלל בשיחה מצידו, והכל מאוד קצר ומתומצת , חוסר זמן וחוסר כוח. לא נעים לי בכל פעם לבוא בתלוות כלפיו כי את מערך העבודה הוא לא יכול לשנות כרגע, אין לו אפילו דקה לעצמו, הוא עובד וישן בלבד, כולל בשישי ובמוצ"ש, מה אתה מציע? אציין שאנו נשואים 9 שנים וזהו הריון ראשון- מבחירה והזוגיות באופן כללי טובה מאוד. רק שהוא לא מספיק אינטימי, ועמוק. תודה מראש

זאת בהחלט הרגשה מעצבנת והתנהגות מוזרה ביותר. אבל את חייבת לדבר עימו על כך ולהבהיר שזה לא יכול להימשך. את לא יכולה לתת בלי לקבל.