סיפור על סכסוך משפחתי-קצת ארוך

זה סיפור ארוך ומורכב.אבל אני זקוקה לעצה.אשתדל לתמצת. שתי אחיות.אחת מהן אמא שלי,השנייה דודה שלי.לדודה שלי יש בעל,בעל אופי קשה,שכועס ולא מדבר שנים.לא היינו בקשר שנים עם הבנות דודות שלי בגללו.ואני בת יחידה.(אחי נפטר).בגלל סכסוך על דירה.הוא גם כעס על סבתא שלי.בעלת הדירה.שלא רצתה לתת רק להם את הדירה.אלא לעשות חצי חצי.בין אמא שלי לדודה שלי.הוא לא היה מעוניין נוצר נתק.הבנות דודות לא ראו את סבתא שלנו בכלל! בשנים האחרונות,הבת דודה הגדולה שהיא בת 20 היום,החלה להתקרב.אליי מחדש,מאז הייתה ילדה קטנה,וגם לסבתא שלנו.לבקר אותה בשנותייה האחרונות.היא נפטרה ביום חמישי לאחר שבוע של חוסר הכרה (בגלל שבץ מוחי). בת דודה שלי רצתה לבוא לבית חולים,לא ידעתי מה להגיד לה אם לבוא או לא.כי זה קשה מאוד.להלוויה.היו לה ויכוחים עם אבא שלה.והיא לא היגיעה,כי לא רצתה לריב איתו יותר מידי.אמא שלה כן היגיעה.לי כאב מאוד.אני הנכדה היחידה שהגעתי.ומאז אני לא יכולה לסלוח לה.אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון לשאול שאלה כזאת.אבל אני חושבת מה היה קורה חס וחלילה אם אני הייתי במקומה.האם היא הייתה באה.שאלתי אותה מה אבא שלה היה אומר,והיא אמרה לי שכנראה אותו דבר (היא אמרה בכנות).אבל לי זה מפריע.אני לא יכולה לשמור על היחסים.איפה האהבה האמיתית לבן אדם,גם ברגעיו הקשים.זה מפריע לי. בא לי פשוט לנתק קשר.לא ברוגז טוטאלי,אולי לדבר בטלפון,אבל לא להתראות יחד. זה כל כך מציק לי.ראיתי את סבתא שלי נטמנת באדמה.וחשתי מצידה כזה זילזול.מדובר בבחורה עצמאית,תלמידה טובה,שמתחילה ללמוד באוניברסיטה עוד מעט.זה כאב לי. רק בערב היא התקשרה אליי.ואמרה שהיא מצטערת שהיא לא היגיעה.מה עליי לעשות?

רגישותך אכן ברורה ומוצדקת , ומאידך , הטקטיקה האידיאלית לסיטואציה שכזאת היא להימנע מויכוחים ושמירת טינה. מה גם שזה לא ישיג שום מטרה. דברי איתה ב"רחל ביתך הקטנה" ותני לה להבין שיש לה הזדמנויות נוספות לחלוק לסבתא כבוד אחרון ולא להיכנע להשפעות סביבתיות (האב והבנות האחרות) כמו: אזכרה במלאת חודש או שנה לפטירה שגם אז נהוג לעלות לקבר, להדליק נר נשמה וכו'.