צומת דרכים בעבודה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
דר' אברהם שלום, אני עובדת שנים רבות (מעל 10) במקום עבודתי הנוכחי שהוא מקום העבודה הראשון והיחיד בו עבדתי. אני עובדת מסורה, טובה ומוערכת ושנים רבות הייתי אף עובדת מצטיינת. ואכן קודמתי במהלך השנים והגעתי לדרגה בכירה הן מבחינת התפקיד הרשמי אותו אני נושאת, הן מבחינת המעמד, והן מבחינת האחריות המוטלת עלי. יש לציין כי מדובר בעבודה מקצועית ואני בעלת תואר שני בתחום המקצועי הרלוונטי לעבודתי. בתקופה האחרונה באופן הדרגתי החל להשתנות לרעה יחס המעביד אלי (המנכ"ל, תחתיו אני עובדת כל אותם שנים) ובחצי שנה האחרונה הסלים המצב עד כדי התעללות (נפשית) ממש. הרקע ליחס החדש הוא ברובו אישי ובחלקו מקצועי אך אינו נובע מתיפקודי בעבודה אלא בשינויים שהחברה עברה. המצב בעבודה השליך על מצב רוחי בכל שעות היממה ומצאתי את עצמי ממש בדיכאון. החלטתי לעשות מעשה ולהציל את נפשי ובתמיכת בעלי ומשפחתי הגשתי מכתב התפטרות. ההתפטרות התקבלה בהלם ובשיחה שקיימתי עם המנכ"ל הוא טען שלא התכוון, שיבח אותי על תפקודי בעבודה וביקש (ממש התחנן) שאתן צ'אנס נוסף ושהדברים ישתנו. לא יכולתי לסרב וסיכמתי איתו שאשקול את ההתפטרות שוב כאשר בינתיים אני לא מספרת על כך לאיש מהעובדים איתי. מאז (כמה ימים) היחס השתנה ב- 180 מעלות גם באופן אישי וגם באופן מקצועי וברור שהוא משתדל לעשות כמיטב יכותו להחזיר עטרה ליושנה. עכשיו אני מתלבטת: האם לעמוד עיקשת בהחלטת ההתפטרות (שהיתה מאוד קשה)? האם השינוי בייחס יהיה לאורך זמן? האם אוכל לשכוח ולסלוח על ההשפלות והתעללות שעברתי? האם היחס הנוכחי כלפי הוא אמיתי וכן או שהוא מלאכותי ונובע מאינטרסים בלבד? חשוב לציין שאין לי עבודה אחרת ולא יכולה לחפש ברצינות בעודי עובדת (נאמנות, סודיות ופנאי רגשי). אודה לעצתך בצומת הדרכים בה אני נמצאת.
אדם בוגר בנפשו וברוחו אינו דוחה יד מושטת. טעויות קורות אצל ממונים, כמו אצל כפיפים, וצריך לדעת לצאת מחוזקים מזה. פעמים רבות קורה במהלך חיי העבודה שארועים מאפשרים לקולגות, כולל הממונים - לראות את מגבלותיהם הטבעיות, ולהשתנות. אין סיבה שלא לתת לעניין צאנס. לא נראה לי שאת במצב מוסב או מושפל. ואם הדברים בכל זאת לא יתישרו - למה לא לחצות את הגשר לכשתגיעי אליו? כל טוב, ד"ר יוסי אברהם