מה נכון לעשות?

בוקר טוב, לפני כחודש לערך הכרתי משהו דרך צ'ט . אני בת 23 הוא בן 24. אנחנו משוחחים בצ'ט המון ואף מתכתבים באי מיילים. החלפנו תמונות של עצמנו והיו לנו הרבה שיחות עמוקות,אישיות והכי חשוב כנות באמת. העניין הוא שהצעתי לו מס' פעמים להפגש או לפחות לדבר בטלפון, אך הוא יצא בטוענה שהוא נמצא בתקופה לא טובה ומבולבלת ( שאכן אני מאמינה שכך לפי השיחות שלנו) וזה לא קשור אליי ספציפית ושהוא עדיין לא מוכן לקחת צעד אחד קדימה. ראוי לציין (כי אני מאמינה שזה קשור) שהבחור עדיין בתול ולא הייתה לו שום מע' יחסים כלשהי עם בחורות (מלבד ידידות),לי אישית זה ממש לא מפריע ,ההפך. ממש כיף לי להיות איתו בקשר, אני מרגישה שהוא מאוד מבין אותי ומקשיב לי. ממש כמו חברים טובים,אך אני מאמינה שזה מרתיע אותו בגלל שהוא חסר נסיון ביחסים עם בחורה. הוא תמיד טורח להגיד לי כמה שהוא מעריך אותי וכמה שאני מדהימה והכל, אבל בשורה התחתונה זה לא משנה את העובדה שכנראה לא נפגש/נדבר באמת בקרוב! השאלה היא מה לעשות. מצד אחד, אני יכולה עוד להמתין למרות שאני מרגישה שכל פעם זה מתרחק ממני ומאכזב אותי. כי אם בסופו של דבר כשניפגש הוא לא ימצא חן בעיניי, אני מעדיפה שזה יקרה עכשיו ולא כשהציפיות שלי יהיו מעבר למציאות. בסה"כ לדעתי זה ממש לא ביג דיל להפגש אבל הוא לוקח את זה ממש ממש קשה! ואני כבר לא יודעת איך להסביר לו שזה הרבה יותר פשוט ממה שהוא חושב. מצד שני, אני מרגישה שאולי אני תמימה והוא סתם "מורח" אותי למרות שהוא מנסה לשכנע אותי שהוא יבין אם אני לא רוצה לחכות שהדברים אצלו יסתדרו והוא יאזור אומץ כי הוא לא רוצה לפגוע בי או לאכזב אותי. האם זה אומר שעליי להתרחק ממנו ולנתק את הקשר? אז הייתי רוצה שתייעצו לי מה הכי חכם לעשות. האם לחכות/ לברוח? אולי יש איזו דרך להביא אותו להפגש איתי מתוך רצון מלא של שנינו? אשמח לקבל את דעותיכם. מחכה לתשובה. אלה

ד"ר אברהם שלום, בהמשך לתשובתך, לא חסכתי מלשתף אותו בתחושות של רצון וכדאיות. שיתפתי אותו בהסטוריה הזוגית שלי בלי סוף והראתי המון נכונות לקשר. הוא גם מראה רצון להיות בחברתי, כלומר להמשיך את הקשר ומסתמן שהוא מרגיש כלפי משהו, זו לא הבעיה. הבעיה היא ההשפעה של הדברים החיצוניים בחייו על הרצון שלו להפגש (כך הוא מציג זאת).הוא אמר שהוא כן, בכללי, מעוניין לפגוש אותי, אבל כל פעם נופלת עליו תחושת כשלון בחייו (לא קשור אליי) כגון דברים שקורים בלימודים, בעבודה ובחברה הם מושלחים על הקשר ומרחיקים אותו מלהפגש איתי כי הוא "פתאום" נרתע. אני מנסה לעזור לו ולתת לו להרגיש יותר טוב,להראות לו את חצי הכוס המלא והאור בקצה המנהרה ולעודד אותו.אך זה גם משהו שהוא צריך לעשות עם עצמו ולאזור אומץ. לא נראה לי ששום שכנוע כזה או אחר יעזור לי על מנת להפגיש ביננו. פשוט חבל לי שלא נפגש. מי יודע מה אנחנו מפסידים ואולי לא, אבל עדיף לוודא את זה מאשר לחיות עם הספק או האשליה. אני מקווה שעכשיו תוכל לתת לי עצה יותר יעילה ובכלל לחוות את דעתך. תודה בכל מקרה. בברכה, אלה